הרב זמיר כהן - הדרך לחיים מאושרים (כתוביות)

המשנה אומרת: והתחושה הטבעית שאם אתה מוצא הסבר מיידי לדון לכף זכות או שסך הכול התמונה הכללית מראה איזו כף זכות אז דנים לכף זכות. אבל במצב שהאדם רואה שכל הסימנים מראים לכיוון שנראה דווקא לא טוב, יש דחף לאדם, אם הוא לא עובד על המידות, דווקא לדון לכף חובה. וזה נובע בדרך כלל, אם ניכנס לעומק נפש האדם, זה נובע מהגאווה שבו כי הוא רוצה להרגיש את עצמו שהוא מתוקן והוא חשוב והוא מעל כולם, אז איך הוא ירגיש מעל כולם? כשהוא מרגיש שזה לא בסדר וההוא לא בסדר, כשהוא מקטין את כולם, מנמיך את כולם בעיניו, הוא נשאר החשוב והנכבד. זה נובע ממידות לא טובות. מספרים שבאחד מבתי הכלא ברוסיה כל האסירים יכלו רק פעם בשבוע

לעמוד בתור ליד טלפון ציבורי ולהתקשר לבתים משעה מסוימת עד שעה מסוימת. עברה השעה, מי שהספיק - הספיק, מי שלא הספיק, תחכה עוד שבוע. אחד האסירים שם כשהגיע למקום התברר שבאותו תא נמצא אחד החברים הטובים שלו. ושניהם שמחו ששניהם חברים טובים ועוזרים אחד לשני, מסורים אחד לשני. באחד הימים התברר לו שהיום שמיועד לטלפונים שהוא יכול להתקשר זה בדיוק יום ההולדת של בתו. הוא מספר לחבר שלו כמה הוא מחכה כבר שיגיע אותו היום והוא יתקשר אליה והוא מקווה שהוא יתפוס תור בזמן כדי שיוכל לדבר. לרוע מזלו, באותו בוקר שלחו אותו לכל מיני שליחויות, נשאר לו זמן קצר, רץ מהר לשם כדי לראות אולי בכל זאת. ראה באמת אין תור, אבל מי

שנמצא ליד הטלפון זה החבר טוב שנמצא איתו בתא. ויש כמה דקות בסך הכול אז הוא רומז לו בהתלהבות שיסיים כי יש לו עניין מאוד דחוף, הרי הוא סיפר לו שהוא רוצה היום להתקשר. עד שבסופו של דבר עבר הזמן והוא הפסיד את היכולת לדבר עם בתו. חזר לתא עצוב ועצבני, מאוד מאוכזב, חשבתי שזה חבר אמיתי. החבר במשך היום מנסה לדבר איתו, הוא מחמיץ פנים, מפנה את הראש לכיוון אחר. כועס עליו. בשעת הערב נכנס סוהר והזמין אותו שיבוא איתו. הלך אחריו, הכניס אותו לחדר הביקורים, והנה הוא רואה את בתו נמצאת שם. איזו התרגשות! בירך אותה, ואיזו שמחה. שאל אותה: איך הצלחת להגיע? אמרה לו: החבר שלך התקשר אליי הבוקר, דיבר עם הנהלת הכלא, דיבר

עם אנשים מבחוץ, הפך את העולם כדי לסדר שאני אגיע לכאן כדי שאני אוכל להיפגש איתך ביום ההולדת. פתאום הוא קלט שהחבר הזה, היה לו את הזמן שהיה צריך לדבר עם המשפחה שלו, ויתר על המשפחה, ויתר על הכול, הפעיל קשרים, הפך את העולם רק כדי שהבת הזו תבוא והוא יוכל לפגוש אותה. והוא כל היום לא רוצה לדבר איתו, לא רוצה להסתכל עליו. כמה צריך לדון לכף זכות כשהאדם יודע מעצמו כמה מצבים הוא עבר בחיים שמי שראה אותו מהצד בשעת מעשה היה בטוח שהוא אדם שפל, שהוא לא בסדר, שהוא גרוע. אבל הוא שמכיר את כל התמונה מתחילה ועד סוף יודע כמה הוא כן היה בסדר. ואם ההוא היה יודע את התמונה, היה יודע שהוא כן היה בסדר. אומנם כתוב: אדם

צריך להיזהר שלא יחשדו בו. מציאות של חיים שפעמים שלא כולם יודעים מה בדיוק אתה בסדר באותו עניין. אדם שמחנך את עצמו לדון לכף זכות מרוויח גם שלום בית. חוזר לבית ורואה למשל שדבר שביקש מאשתו מאוד שיהיה מאורגן ומסודר לא הסתדר. או רואה ערימת כלים בכיור וזה מציק לו, המצב רוח יורד. אבל אם הוא דן לכף זכות, אומר לעצמו: רגע, על מה אני מאוכזב עכשיו? נכון שיש כאן ערימת כלים או ערימת כביסה שלא גוהצה או שלא כובסה, אבל בסך הכול אשתי עובדת וחזרה הביתה וטיפלה בילדים ובישלה והכינה איתם שיעורי בית ועשתה כל מה שעשתה. אז זה עניין של סדר עדיפויות, כמה זמן כבר יש לה? טוב שהיא משקיעה בילדים יותר מאשר בכלים, ואדרבה, אני

אעזור לה. כשהוא דן לכף זכות, גם הוא נעשה יותר רגוע. בזה אתה גם מקיים מצווה מהתורה: "עמיתך" זה החבר שלך, אדם רגיל בחיי היום-יום, תשפוט אותו לצד הצדק. אל תדון אותו לכף חובה, אלא תדון אותו לכף זכות. אז גם מרוויח מצווה מהתורה, גם מרוויח שהחיים הפרטיים שלו עולים קומה לחיי איכות מאושרים, רגועים ושמחים.