"הוא הספיק להגיד 'נפגעתי', ונהרג במקום" סיפורו של יהודה נתן כהן הי"ד

יהודה האחיין שלנו נהרג בתחילת המלחמה. היה ילד עם המון מרבה שמחת חיים, מאוד מאוד פעיל. אפשר להגיד ש כאילו האדמה נשמתה מתחת לרגלינו, רידת אדמה, כל הן כאילו המשפחה השתנתה לעולם, לתמיד. אין יום שהוא לא פה וזה כמו ששלומית אמרה, זה האדמה נשמתה. זה משהו שלא הכרנו. זה התפרקות. הוא יום שישי היה מגלגל קובות עם אמא שלו במטבח. כל יום שישי הוא הייתה במטבח. הוא יה שהוא חוזר מהצבא פה הוא היה חוזר מגלגל קובות והוא היה קולע את עצמות יפה ואז של החלות ואז הוא היה מצלם ושולח לאחיות שלו, לאחים שלו שבאים לשבת תמונה וכ מחכים לכם. הוא היה נורא נורא משפחתי. מאוד משפחת. ש אני מצאתי את עצמי המון א כולל בזמנים בימים

רנורמליים לא סביב א מוצאת את עצמי נוסעת באוטו פתאום מוצאת את עצמי משחזרת את הרגעים האלה ששומעתי שלום מתקשר ווזה התחיל ביי מה קורה יש לו ואז הוא אמר מירי יש לי פה ואני אמרתי לו לא לא רגע רגע רגע רגע שלמה רגע הגעתי כאילו לא ידעתי מה הולך להגיד במי כל כך הרבה

אבל זה היה כזה עוד א רגע

תן לי עוד רגע

תן עוד רגע

ואני מוצאת את עצמי משחזרת המון את הרגע הזה המון חוזרת מגיעה לעבודה ככה שטופת דבעות מנגבת נכנסת קורה כל כך הרבה הרגעים האלה הם כל כך א כמו שמית אומרת זה כאילו מין קו שבר ש אחריו כאילו שום דבר לא יחזור להיות מהשריה ‏Ja.