עונג שבת - עונה 3: פרשת תזריע (עם כתוביות בעברית)

תודה רבה וברוכים הבאים לתוכניתנו "עונג שבת." תודה רבה ללהקת הבית שלנו: דוד ביתן על הקלידים, אלעד הראל על הכינור ועל העוד, ויהונתן בן סימון - דרבוקה. מגיע להם בהחלט מחיאות כפיים. שוב ברוכים הבאים. אנחנו בפרשת תזריע, פרשת שעוסקת בדיני טומאת יולדת ובסוגי צרעת שונים: צרעת העור, צרעת הבגד, צרעת השיער. מה שבטוח זה שאנחנו לא יוצאים מפה, לפחות נשתדל, מבלי להבין את הדברים ומהי אותה מחלת צרעת, שלא מוכרת לנו היום. אז נאמר שלום לרב אסוס, לרב אייל ישראל שטרנליב, הכהן אפילו, כמו שאמרנו תוכניות קודמות, לעורך דין צור יוסף, חברי היקר והאהוב, הפייטן הגדול ליאור אלמליח, והסטנדאפיסט שלנו הרב יעקב חמו. ברוכים

הבאים ותודה שבאתם. ותודה לכם, הצופים, שאתם איתנו כמדי שבוע בשבוע. והשאלה הראשונה, כמובן, מופנית אליך, הרב אסוס. מהי הצרעת? ולמה היא מגיעה? למה היא מגיעה? אוי ואבוי, למה היא מגיעה? אז דבר ראשון, צרעת, אפשר להגיד במילה אחת: זה נס. אין שום סיבה בעולם שבן אדם ידבר משהו, יעשה משהו, נקרא לזה רוחני, ויגיעו לו פצעים. אין שום סיבה בעולם. אז זה נס. אז מהי הצרעת? יש לנו צרעת בקירות הבית, יש לנו צרעת בבגדים ויש לנו צרעת בגוף האדם. זאת אומרת, אדם בהתחלה מקבל צרעת הבית, תחזור בתשובה. לא חוזר - ממשיך לבגדים, לא חוזר - ממשיך לגוף של האדם. ואז יש צרעת השיער וצרעת העור, וכן על זה הדרך, כל סוגי הצרעת שיש: שאת,

צפחת, הגמרא... המשנה אפילו מביאה 36 סוגים של צרעת שיש ב... כל הסוגים שיש באדם. על מה זה מגיע, לא עלינו? הגמרא במסכת ערכין מונה שבעה דברים שבגללם מגיעה צרעת לאדם: דבר ראשון, אומרת הגמרא, לשון הרע. הגמרא לומדת את זה מפסוק, כמובן. הדבר השני זה שפיכות דמים, אם חס וחלילה האדם רצח. דבר שלישי זה שבועת שווא, אדם שסתם נשבע לשווא. דבר רביעי זה גילוי עריות, אחר כך זה גסות הרוח, צרות עין וגזל. על שבעת הדברים האלו, כתוב לנו בגמרא, שעל הדברים האלו מגיעה הצרעת לאדם, נגעים לאדם. אז כמו שהקדמנו, שהצרעת הזאת היא נס אחד גדול. והרמב"ן טורח בהרבה מקומות להסביר לנו שכל, אבל כל דברי התורה, זאת אומרת, כל הברכות וכל

הקללות, חס וחלילה, וכל הדברים שיש בתורה, כל העונשים שיש, כולם ניסים. עד כדי כך שהוא אומר במשפט אחד: אין לאדם חלק בתורת משה, עד שיאמין שכל מקרנו ומעשינו, כולם ניסים. אין סיבה שבן אדם חס וחלילה יאכל חלב וימות. אין סיבה כזאת. אין סיבה שבן אדם יעבוד עבודה זרה והוא סוגר את השיבר של השמיים של הגשם. זה לא קשור בכלל. אומר הרמב"ן, זה נס. והנס הזה נמצא בצרעת, והוא נס אחד גדול. בבתים אף פעם לא ראינו פצעים, אף פעם לא ראינו בבגדים פצעים, ראינו קרעים, אבל פצעים - לא שמענו על זה. זה נס שהקב"ה בעצם רוצה להראות בתוך הבריאה עצמה: אני שם לב, אני יודע כל מה שקורה, אני משגיח על כל מה שקורה, שימו לב, אני רוצה

שתחזור אחורה טיפה, שים לב אליי. זה נס אחד גדול, כל הצרעת הזאת. -מדהים, מדהים לשמוע. ואפרופו, אנחנו דיברנו על לשון הרע, ואני רוצה לפנות ברשותכם לעורך דין צור יוסף. תספר לנו בבקשה מה ההגדרה על פי חוקי המדינה ללשון הרע. אני קודם אקדים, כי הנושא הזה הוא מאוד מאוד סבוך. זאת אומרת, גם היום יש פסיקות סותרות. פעם אחת דבר מסוים יכול להיות לשון הרע ופסיקה שאחרי שנה או חצי שנה אפילו זה לא יהיה לשון הרע. החוק של לשון הרע, הוא מגיע מהתקופה העותומאנית. סליחה, איך יכול להיות שלשון הרע הוא מתחלף, אם לשון הרע זה לשון הרע? למה שחצי שנה תעבור ו... -זה תלוי בשופט כמה כסף הוא מקבל מהצד. איך זה באמת? אני אסביר לך,

יש... כל החוק הזה בנוי על נקודת ראות, שאנחנו לא יודעים... זאת אומרת, היא סובייקטיבית ולעיתים היא אובייקטיבית. זאת אומרת, החוק מצריך שייגרם לאדם נזק או לבזות אותו בכדי שיפגע במשלח ידו, בשמו הטוב וכו.' השאלה, מה פוגע בשמו הטוב? ואיך אתה יכול לשים את היד ולהגיד שהדבר המסוים שהבן אדם אמר פוגע בשמו הטוב? זאת אומרת, יש כאלו אנשים שלא יתייחסו לזה בכלל כפגיעה, הם בכלל לא ישימו לזה לב. -לשון הרע או הוצאת דיבה? זהו, שלשון הרע, אחת ההגנות הכי הכי מוכרות זו הגנת "אמת דיברתי." ההגנה אומרת: אני אמרתי אמת. צריך שיהיו שם עוד כמה נספחים, זאת אומרת, שיהיה עניין לציבור באמת הזאת ושזה נעשה בתום לב, ולא כדי

לפגוע, אלא כדי להגיד אמת, אבל ההגנה הכי מוכרת, אם תשאל בציבור, זו הגנת "אמת דיברתי." אם אמת דיברתי, אז לא עשיתי לשון הרע. וזה בהלכה ממש לא ככה, זאת אומרת, שאסור להגיד לשון הרע, גם אמת. בדיוק. אז החוק אמור להיקרא, מי שמכיר את ההלכה, אז החוק אמור להיקרא הוצאת דיבה ולא לשון הרע. כל החוק מדבר... הוצאת דיבה, זה בדיוק כמשמעו החוק. אבל החוק, הוא לא מתייחס כלפי ההלכה, אלא הוא מתייחס כלפי מה שהאנשים מבינים, איך שהאנשים מדברים. אז לשון הרע זה בעיקרו שקר כלפי החוק. אם אמרתי אמת, אז עומדת לי ההגנה והרי אין תביעה שיכולה... עוד פעם, אלו הגנות שהן זזות. זאת אומרת שידוע שקללות הן לא נקראות לשון הרע. זאת

אומרת, אם אמרתי לבן אדם שהוא אידיוט, מטומטם וכו.' אז מה זה נקרא באמת? -גם אם זה בפורום, אין עם זה בעיה. זאת אומרת, יש עם זה בעיה, חוקית אין עם זה בעיה, כי לשון הרע זה לא. אז איזו כן בעיה יש לבוא לבן אדם באמצע הרחוב ולהגיד לו אידיוט? מה?... זה לא יהיה לשון הרע. זאת אומרת, הוא יכול לתבוע, אבל לשון הרע זה לא יהיה. איזו הגדרה כן תהיה? פגיעה בשמו הטוב. קרי, אתה גנב. זאת אומרת, אחד מהדברים הבולטים שהם דה פקטור מוגדרים כלשון הרע הם דברים כאלה: אתה גנב, אתה שודד, אישום בעבירה פלילית מסוימת. זה נקרא לשון הרע. זאת אומרת, אם בן אדם יגיד לפלוני אלמוני שהוא עשה עבירה מסוימת או שהוא פושע בצורה מסוימת, הוא

קיים את עבירת לשון הרע, חוץ מוועדות החקירה. החוק מקנה הגנה לוועדות חקירה ממשלתיות, כמו שאנחנו מכירים אותן, שהן יכולות להגיד שפלוני אלמוני הוא גנב, הוא מעל בתפקידו, להן מותר. כי זה חלק מהתפקיד שלהן לעמוד על הדיוקים ועל הגניבות ועל מעשים פליליים כאלה ואחרים, להן מותר. לשאר אסור. אבל עוד פעם, זה נושא סבוך שיש בו הרבה הרבה הרבה מה... לא נספיק היום... -אנחנו... אנחנו עוד נמשיך ונלמד על כך בהמשך התוכנית. יש לי הרבה מה לשאול אותך. ואיתנו, אושר גדול, חבר יקר ואהוב, מגדולי פייטני מרוקו, ליאור אלמליח. עוד יחשבו שנולדתי במרוקו. -אתה... תשמע... תכף נשמע אותך שר, באמת, נשאל את השאלה הזאת. מי שזכה בפרס

החינוך, פרויקט "פיוט ישראלי." יש לך הרבה מה לספר, אני מכיר את הדברים באופן אישי, אני עוקב אחריך, אחרי הפרויקט האדיר של "יפה ותמה," שהפכת אותו מפיוט שמושר בבתי כנסת ובקהילות קודש לשיר שכמעט - אני אומר בזהירות - שמתנגן במגרשי הכדורגל, הנגשת אותו לכלל הציבור, והיום, אתה יודע, כולם - "יפה ותמה," זה נהיה "אין" לשיר את הפיוט הזה, וזה בזכותך, ליאור. תספר לנו קצת. טוב, הפרויקט הזה הוא נפלא כי למה? כי שוב, אנחנו, אתה יודע, אנחנו באים מהפיוט האותנטי ורגילים לשיר את הדברים כמו שאנחנו מכירים, שירת הבקשות המון שנים, מגיל ילדות, את "יפה ותמה." אתה יודע, אני שואל את עצמי למה זה קרה עכשיו ולא קרה אז? אנחנו

שרים את זה כבר למעלה מ-20 שנה, כל שבת בשלח. למה זה לא נהיה להיט אז, כל השנים האלה? וביצענו את זה באנדלוסית. אבל כנראה יש משמעות לזמן, לעיתוי שהדברים קורים. אבל המחשבה היא לקחת את הפיוט האותנטי, ולהביא אותו בלבוש שהוא ממש שונה מהמסורת, הלבוש המסורתי הרגיל: תופים, חצוצרות, בסים, חשמל, קצת להביא את זה למקום של המיינסטרים, נקרא לזה ככה, עם חיבורים של אומנים שלא באים מהתחום. והמחשבה היא באמת לארח אומנים ישראלים שבאיזשהו מקום זה נוגע בהם, מהבית שהם באו, מהמסורת, אבל זה לא העיסוק שלהם. הפיוט זה לא העיסוק שלהם. וזה הרעיון בפרויקט הזה, פרויקט "פיוט ישראלי." וב"יפה ותמה" עשינו את זה עם חיים אוליאל, עם

שמעון סיבוני ו... מיקי פרץ. -מיקי פרץ. ומיקי הוא השותף שלי לדרך בפרויקט הספציפי הזה. -יפה מאוד. ובשיר שלפניו, היה "אעופה אשכונה." -"אעופה אשכונה." עם זאב רווח ומיכה שטרית ו"החברים של נטשה". -נכון. מרגש מאוד לראות את זה, את הישראליות מתחברת לפיוט. זה מרגש מאוד. -בדיוק. אלה דברים שאם היינו מדברים עליהם לפני 10 שנים או 20, זה היה נראה רחוק מאוד, כאילו... -נכון. לך תביא את הישראליות הזאת שכל הזמן בורחת מהמקורות, פתאום, אתה יודע, שרים את זה, זה מרגש מאוד. ותספר לנו על הפרס שקיבלת לפני מספר חודשים. -כן, כן. קיבלתי יום אחד טלפון משר החינוך בעצמו, נפתלי בנט, באמצע היום: שלום, מדברים משלכת השר, בנט

רוצה להחליף איתך כמה מילים. ליאור שלום, אנחנו שמחים לבשר לך שקיבלת את פרס החינוך לתרבות יהודית לשנת 2018. כמובן, ריגש אותי מאוד, לא ידעתי שאני בכלל מועמד לפרס, כן? שזה היה בכלל מפתיע. חשבת שמסתלבטים עליך? -אני ניחשתי באותו שבוע ספציפית כי התקשרו אליי להגיד לי: שמע, אנחנו רוצים קורות חיים שלך, קצת עשירים. אמרתי: למה הם צריכים קורות חיים? לא הבנתי. עשיתי אחד ועוד אחד. בסדר, אמרתי: אני מועמד, כנראה מישהו הגיש. יפה. שם זה ייגמר. משרד אשכנזי, סביר להניח שלא יינתן לפייטן מרוקאי שום פרס, זו המחשבה שהייתה לי אז. -והופתעת. והופתעתי לחלוטין. שאל שאלות מאיפה זה... מאיפה הגעתי, קריית שמונה, איך החיבור

לפיוט? מי היה המורה? שאל אותי שאלות, וקיבלתי את הפרס. וכבוד גדול, באמת. ממש. -לפיוט בכלל, ל... כבוד לצפון. -כבוד לצפון, לקריית שמונה והאזור ובכלל. תספר מי היה המורה שלך. אני מכיר את המורה שלך מצוין, אנחנו נפגשנו עוד כשהיינו ילדים בקריית שמונה. -כן. אנשים צריכים לשמוע את החיבור הזה. בשבתות פיוט של שירת יהדות מרוקו היינו מאחרים פייטן ירושלמי, זה היה רק יובל, אין דבר כזה שמזמינים מישהו אחר. הוא היה אהוב המקום בקרית שמונה. היה משתתף איתנו. באמת, ניסים שושן זה היה המורה. -זיכרונו לברכה. ולצד וועיש כהן, שהיה באמת גם כן... -זיכרונו לברכה. שהיה פייטן ענק. וזכינו ללמוד מהם את כל התורה הנפלאה הזו. בוא

נשמע, מה למדת? תראה, מה... אתה יודע מה? יפה. אז אנחנו ניתן מתוך הדבר הזה שנקרא "פיוט ישראלי," פרויקט "פיוט ישראלי," וזה הקסידה של פרשת בשלח, "יפה ותמה." מחיאות כפיים, ליאור אלמליח. תודה רבה. מדהים ומקסים, ליאור אלמליח. -איזה כיף. -איזה יופי. עוד נחזור ונשמע אותך, אולי אפילו נשיר יחד. רצוי, הייתי אומר, רצוי. אליך, הרב אייל ישראל, הכהן הגדול. אז איזה... תזריע בנו איזה סיפור יפה ככה לכבוד שבת, לכבוד עונג שבת שלנו. זה סיפור שיש אומרים שהסיפור החסידי הנשגב ביותר, ככה הגדיר האדמו"ר מבאבוב, שהיה מספר אותו תמיד בלילה הראשון של חג הסוכות. היה רבי נחום מצ'רנוביל, אחד מגדולי גדולי החסידות. היה לו את

התפילין האמיתיות של הבעל שם טוב הקדוש. ואלה היו תפילין ששוות הרבה הרבה הרבה כסף, שווה 1,000 רובל. ואשתו הייתה מתחננת לפניו: תמכור את התפילין, תמכור את התפילין, אין לנו כסף, אין לנו אוכל, אין לנו שתייה, מה?... תמכור את התפילין. והוא לא היה מוכן להיפרד מהן. הגיע חג הסוכות, ולאף אחד ברוסיה, לאף אחד באזור לא היה אתרוג, ופתאום הוא שמע: הגיע אתרוג אחד, אבל הוא שווה 1,000 רובל. לא חשב פעמיים, הלך, מכר את התפילין, 1,000 רובל, קנה את האתרוג. חוזר הביתה, כולו שמח: אשתי היקרה, לאף אחד ברוסיה אין אתרוג, רק לנחום השלייפר, יש לו את האתרוג הכי יפה בכל רוסיה. ממש התחיל לרקוד "יפה ותמה" עם האתרוג הזה, איזה

אתרוג יפה ותם, כמו הלב שלו. היא שומעת את זה, היא אומרת: עד כאן. מה? אין לנו אוכל, אין לנו שתייה, יכולת לפרנס אותנו שנים. לקחה את האתרוג... זרקה אותו לרצפה, ונפסל. ופה מתחיל הסיפור. כי בעצם הוא באותו רגע, כולו... הוא לא יכול, הוא התייאש לגמרי, מה? הכול נגמר. היא גם, היא מתחרטת: יו, מה עשיתי לאתרוג של בעלי? אבל אז אומר לה רבי נחום מצ'רנוביל: תשמעי, תפילין כבר אין לנו, אתרוג גם אין לנו, גם כסף אין לנו. אבל את יודעת מה יש לנו? לי יש אותך ולך יש אותי. זה יש לנו. אז בואי נשמח ביחד אחד בשני, וזו תהיה שמחת היום טוב שלנו. ובאמת, זו דרגה מאוד מאוד נפלאה של עין טובה, שאומרים דבר מדהים: מה הקשר בעצם בין

היולדת, תחילת תזריע, לבין מיד - על הצרעת? מה הקשר בין יולדת לבין צרעת? אז אומרים שאנחנו כל הזמן ביקורתיים על השני ובעין רעה על השני, למה? כי אנחנו מצפים ממנו להיות כבר מושלם. גם על עצמנו אנחנו ביקורתיים כי אנחנו מצפים מעצמנו להיות מושלמים. ואז אין לנו סבלנות, ואנחנו - יש לנו עין רעה על השני ואז מגיעה הצרעת. אבל אדם יבין שהתהליך שלנו בחיים זה כמו יולדת. כמו שעל יולדת, אנחנו לא מקפידים עליה: מה את צועקת? מה זה הנדרים האלה? אנחנו מבינים שכואב לה, זה תהליך של לידה, בסוף תהיה לידה. יש לנו את הכוח להביט עליה בעין טובה. אם אדם היה ככה מביט על עצמו, על אשתו, על הילדים שלו, לדעת שזה תהליך של לידה,

תיקון המידות שלנו זה עד 120 שנה, סבלנות, הוא לא עשה את זה בכוונה, אז העין הטובה שלנו תגדל וגם הלב הטוב שלנו. חזק מאוד. -יפה. ומסיפור לבידור. הרב יעקב חמו, מה שלומך? -ישתבח שמו לעד. איך אתה מרגיש? -איך אתה מרגיש? אז כשאתה יושב לידי ככה צמוד, אני מרגיש נהדר. ישתבח שמו לעד. ברוך השם. אני הרבה פעמים קורא לך מהטקסטים. -כן? מבדח את עצמי. זה ראשי פרקים, איך אתה מבין? -ספר לנו קצת. טוב, דיברנו על עניין שנולד ילד, זו שמחה גדולה לכולם. אז אני זוכר שנולדה לי בת. אתה יודע, יש הבדל אם נולד לך בת או בן. אתה שמת לב כאילו להבדל הזה? כמה ילדים יש לך? יש הבדל. שלושה. -שלושה ילדים. יש לך בנים ובנות? -שתי בנות

ובן. אז נכון, אתה תסכים איתי, נכון כשבאים כאילו לאחד שנולדה לו בת... בן, נגיד, זו שמחה, נכון? -כן. מזל טוב אחד, נכון? זה כזה: מזל טווווווווב. אבל אם זו בת, זה בניחומים כזה: מזל טוב, מזל טוב. אני זוכר ש... אני זוכר שבאמת, חבר שלי... לפני שנולד לי, לא ידעתי אם זה בן או בת, כי לא עשינו בדיקה. באתי לחבר שלי, ואתה יודע, הוא לא חזר עדיין בתשובה. בעזרת השם הוא יחזור. תראה מה זו מילה אחת, איך יכולה להיות בשני אופנים. אמרתי לו כזה: שמע, אם זה בן, אתה מגיע לברית. הוא אומר לי: הגזמת! אתה יודע, ואם זה נופל בשבת, אתה צריך לעשות שבת שלמה איתנו ולשמור שבת. -הגזמת. במילה אחת, איך אתה יכול לשנות. אבל באמת,

אני רוצה לדבר קצת על עניין של... קודם כול, אני לא אשכח אותך, אני, אחרי זה יש לי סיפור מאוד יפה לתת לך על עניין של עורך דין. אבל באמת, אתה יודע, עם ילד, אני שמתי לב שילד קטן הוא דומה ליתוש, למה? בגלל שאם יש שקט, אתה ישר יודע שהוא זומם משהו. נכון? זה כאילו אותו דבר. אבל באמת, ילדים, ברוך השם, זה עניין של שמחה. ואחת הסיבות שסתם לדוגמה אימא שלי, נגיד, כשחזרתי בתשובה, היא מאוד התלהבה שחזרתי בתשובה. שאלו אותה כאילו, מה, מה? ראש ישיבה שאל אותה: מה את כל כך מבסוטית שכאילו הבן שלך חזר בתשובה? תראה, הוא היה מתלבש מאוד זה... היום, ברוך השם, הוא מתלבש אלגנטי, מתלבש יפה וזה... תראה, אני יכולה להגיד לך,

שהוא ממש הידרדר לטובה. עכשיו באמת, אני רק רוצה... דיברנו על העניין של משכן פעם שעברה, ואני רק רוצה, אתה יודע, ודיברנו על העניין של גניבות, דיברנו פה על הרבה הרבה דברים. דרך אגב, איך מספידים אחד שאתה יודע, שגנב, שלא יהיה לשון הרע? כאילו, איך מספידים אחד כזה שהוא גנב? אז יש כמה... יש לדוגמה את המספידים: היה פותח שערים בתבונה, אתה יודע, היה לוקח הכול בקלות, אבל באמת, הוא היה גם מקפיד ללכת ארבע אמות בלי נטילת ידיים, היה נוטל הכול. לא משנה, בקיצור, אבל שורה תחתונה, יש את אלה שמספידים אנשים שהם לא מכירים. אתה מכיר את אלה שמספידים אנשים שהם לא מכירים? נכון? זה קטע כזה. היה פעם אחת איזה מישהו, כאילו,

הוא מגיע לכל הלוויה ומספיד. עכשיו, הוא לא מכיר בכלל את מי הוא מספיד, הוא מתחיל כזה: אוו, הוא היה תלמיד חכם, בעל מיד'ס - מידות, בעל מיד'ס! פתאום אומרים לו כזה: זו אישה, זו אישה! וכל זה היא החזיקה... רק משהו אחד אחרון לגבי העניין של... דרך אגב, דרך אגב, אני רק רוצה להגיד לכם: רבותיי, ילדים, איך מגיעים ילדים לעולם? תתחתנו, רבותיי, תתחתנו. יש לי חברותא שהוא רוצה להתחתן. אמרתי לו: שמע, אתה עוד לא, אתה עוד לא, באמת, אתה לא יכול להתחתן. הוא אומר לי: למה? הוא מפחד מג'וקים. כאילו, מה, איזה דבר זה? אתה יודע, אישה, נגיד צועקת: ג'וק! ג'וק! ג'וק! נכון? הבעל כזה בא, לוקח כפכף, שם לו אחת בראש, נכון? כמה

נמלים עושות לו השכבה, נכון? הכול פיקס. אבל תחשוב עכשיו כאילו ילד כזה, אחד כזה שמתחתן, והוא מפחד מג'וקים, האישה צועקת: ג'וק! ג'וק! ג'וק! עולה על הכיסא, ההוא כזה: זוזי, זוזי, תעשי מקום! כאילו, זה לא יפה. ומשהו אחרון, אני הבטחתי לך, עניין של עורך דין, היה עורך דין אחד שהיה לו איזה משפט והוא ידע שהוא הולך להפסיד את המשפט הזה, וזה סכום כסף אדיר מאוד. הוא בא לחבר שלו, עורך דין קצת יותר מנוסה, ואמר לו: שמע, אולי ניתן איזה שוחד לשופט, אתה יודע, ו... ניתן לו קצת 5,000 ככה, 5,000 שקל, איזו קופסת סיגריות יקרות. הוא אומר לו: שמע, אל תתעסק עם השופט הזה, השופט הזה הוא פלס, הוא ישר ככה, אל תתעסק. אתה תעשה

ככה... טוב, באמת, ברוך השם, בסוף הוא זכה במשפט. אז בא אליו עורך הדין הגדול, החבר שלו אומר לו כזה: אמרתי לך שלא לתת שוחד? אתה רואה? בזכות זה שלא נתת שוחד, ניצחת את המשפט. הוא אומר: למה? נתתי שוחד, אבל עם כרטיס ביקור של הצד השני. יעקב חמו, בהחלט מחיאות כפיים על השמחה הגדולה שהוא מכניס אותנו מדי שבוע בשבוע. אני רוצה לפנות אליך חזרה, ליאור. אני רוצה שתספר לצופים בבית ולפאנל הנהדר שלנו פה על הילדות בקריית שמונה. -אנחנו שכנים, אני כרמיאל. ראית מה זה? אחוות הצפונים. על שירת הבקשות, אני זוכר את הפעם הראשונה שבאתי לקריית שמונה, בסביבות גיל 10 בערך. -כן. אתה כבר היית שם דבר בעולם הפיוט, ליאור אלמליח

כבר - ילד הפלא המרוקאי, בארץ, בעולם. -"ילד הפלא", המונח הזה, כן. כן, ילד הפלא. -כמו שריף. אני זוכר שהעירו אותנו בשתיים או שלוש בבוקר וצעדנו לכיוון בית הכנסת עם כוסות התה, אני לא זוכר אפילו איזה בית כנסת זה היה. כן, זה היה "אוהל משה", אם אני לא טועה. -"אוהל משה." ספר קצת. -שלוש לפנות בוקר, הבקשות. אנחנו כבר סיפרנו קצת, ברשותך, סליחה שאני קוטע אותך, אנחנו כבר סיפרנו קצת לצופים, מהי שירת הבקשות, כי אנשים לא יודעים מה זה בקשות, מבקשים מה? ממי מבקשים? אז שירת הבקשות היא שירה בציבור בעצם, נקרא לזה ככה, קמים באשמורת הבוקר, מתכנסים בבית הכנסת, שרים עד התפילה בבוקר בעצם, שמחה גדולה אצל המרוקאים.

להבדיל מהירושלמים, כל שבת, זה פרקי שירה שונים מהשבת הקודמת. בדיוק. עכשיו תספר לנו על הילד, על ליאור, ככה על בית הכנסת, על שבת. ניסיתי לשחזר עם עצמי לאחרונה מה גרם לי להיכנס לזה בכלל? אני שואל את עצמי מה ילד בגיל 11, 10, הולך, לומד פיוטים, עוזב את החברים, לומד כל שבוע פיוטים אצל המורים, חבורה של מבוגרים. למה? אין לי תשובה. אני מסכים, אני מסכים. אתה יודע, ליאור, זה מעניין, כי התארח אצלנו לפני מספר שבועות הזמר טל ועקנין, וגם אותו שאלתי את אותה שאלה. גם הוא סיפר על ילדות שגדל על ברכי סבא, ושם הם למדו את הפיוט והשירה המרוקאית, ושאלתי אותו את אותה שאלה גם כן, אמרתי לו: מה באמת גורם לילד בגיל 10,

להגיע הביתה, לעזוב את התיק, לוותר על טיולים, לוותר על משחק כדורסל עם הילדים ולשבת לשמוע את "אום כולתום," עבד אל-והאב, פריד אל-אטרש, זכריא אחמד... להעמיס את הראש בצלילים, אתה יודע. וסיפרתי לו, וגם לך אני אספר, הייתי מגיע לבית הספר, אתה יודע, ילדים שואלים אחד את השני: מה אתה שומע בבית? מה תגיד לו? "אום כולתום?" אני שומע את עצמי. לך ספר את זה לילד, עוד עם ה-ח' ו-ע,' כאילו, אתה יודע, ינדו אותך. ובאמת, אין תשובה. -אין תשובה, כן. אין תשובה מה גורם לילד להתאהב במוזיקה כזאת. זה כנראה... אין כנראה. -אין כנראה. לא כנראה, זה פשוט ככה זה היה צריך להיות... או שליחות, זה משהו שאני עובד עליו כבר שנים לנסות

להבין. מה שכן, אני זוכר שלמדתי את הפיוטים, בפעם הראשונה הגעתי לשיעור, פעם ראשונה לחלוטין, המורה בא לאבא שלי, זיכרונו לברכה, ואמר לו: שמע, אני רוצה ללמד את הילד. הוא אמר: אני לא יודע אם הוא יאהב את זה, יתחבר לזה. בבית שמענו פיוטים, אבל לצד דברים אחרים גם, לא רק את זה. -נכון, נכון. באתי לשיעור הראשון, כולם עם הטייפים, מניחים, מקליטים, אז היה עם הקלטות, עם הזה, עם הווקמנים. -ככה זו התקופה של ה... אני בא, יושב בפיוט, פרשת וישלח, זו הייתה הפרשה שלמדתי, הראשונה בבקשות, פיוט ראשון: "הודו בכינור בנעים זמר ו"... אני יושב, מקשיב, נגמר השיעור, הלכתי הביתה. מגיע שבוע אחרי זה שוב לשיעור, הוא טרח לוודא

שאני אגיע, הוא אומר לי: תשיר. לא הקלטתי, לא כלום, ביצעתי את כל הפיוט כמו שהוא. -וואו. וככה זה היה, מעולם לא הגעתי עם טייפ לשיעורים. מאז ומתמיד זה היה רק ללמוד ככה בצורה הזאת, ככה הייתי זוכר את כל ה... כן, ברוך השם. אלוקים חנן אותנו בכישרון לזכור דברים גם, וזה לא פשוט, אתה יודע, שירת הבקשות ומקאמים, ותוך כדי למדנו עוד דברים. -נכון, נכון. אבל החוויה מקריית שמונה הייתה מעניינת עוד יותר. בוא, בוא נשמע, זה מעניין. -כי אני זוכר בתור ילד, היינו קמים לשירת הבקשות כשהיו קטיושות נופלות בחוץ. ותוך כדי מלחמה ושבתות שאנשים... טילים ומקלטים, ואנחנו היינו הולכים לבית כנסת לשירת הבקשות. קור, גשם, שלג. -תוך

כדי זה אתה שומע נפילות של קטיושות. בית הכנסת מלא, מפוצץ. וואו. -ועושים, מקיימים... מפוצץ זה לא טוב. -כן, שמע... זה בעייתי קצת, כן. בית כנסת מלא באנשים, ופשוט שרים את שירת הבקשות. אתה בקושי יכול לעבור בין המושבים בשביל להגיע לשולחן של הפייטנים. אני זוכר את זה טוב. זו חוויה אדירה פשוט. -אני זוכר את זה טוב. עם התרמוסים של התה, כל אחד שם את התרמוס לידו... ואת הבקבוק, את כוס הערק. -גם. כוסות ערק. -בטח זה הגן על הצפון. זה הגן על הצפון. -משהו, משהו מדהים. משהו מדהים. מה עוד אפשר לשמוע, ליאור? טוב, אנחנו לקראת שבת, אז אנחנו נעשה את "כי אשמרה שבת," נבצע את הפיוט היפה הזה, בלחן של בין אל ברח אל יום.

אה, איזה יופי. אני אבקש שאתה תצטרף אליי. -בשמחה. את הפיוט הנפלא הזה נקדיש לחזי בן חמו? -חזי חמו. -יחזקאל חמו. יחזקאל חמו, אח של יעקב, באהבה גדולה. תזמורת. מחיאות כפיים! ברכת ברוכים הבאים לרב מרדכי היקר, שנמצא איתנו כמדי שבוע. מי כמוך נמצא פה בהידברות, מרבני הידברות. כן, אני נהנה כל שבוע מחדש להיות בתוכנית הנפלאה. -תודה, גם אנחנו. גם אנחנו. גם אנחנו. עם ליאור, אילו קולות, אילו עוצמות, ישתבח שמו לעד. -ברוך השם, משבת לשבת, מחיל אל חיל. ואליך, הרב אסוס, אנחנו דיברנו באריכות על לשון הרע, גם בהפסקה שהייתה לנו. אנחנו תכף נשמע גם את עורך דין צור יוסף עדיין בסיבוב שני, אנחנו ננסה לשמוע ממנו כמה שיותר

את הקשר - כמו שדיברנו קודם, המשפט בישראל, איך הוא חופף, איך אנחנו מוצאים אותו בתורה וכן הלאה. אבל אנחנו מדברים לשון הרע, לשון הרע, לשון הרע, תספר לצופים, אם אנחנו מבקשים דמות בדורות האחרונים, דמות שהיא הכי מתקשרת עם לשון הרע, שכשאתה אומר לשון הרע, מיד הדמות הזאת צצה ועולה לך מול העיניים. מי האיש? -מי האיש? החפץ חיים. -מי האיש החפץ חיים. רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, זכותו תגן עלינו, זכר צדיק וקדוש לברכה. הוא ראה שבדורות האחרונים הנושא הזה של לשון הרע נפרץ. אנשים מדברים ועם כל מיני היתרים: לא, זו אמת. הוא חידש לנו, ומה זה חידש, הביא לנו פסוקים מפורשים שכל הלשון הרע זה על אמת. ואנשים עם כל מיני

היתרים: הוא עשה לי, הוא אמר לי. וככה הוא כתב את הספר "חפץ חיים," שמפרט בפרוטרוט את כל דיני לשון הרע. והוא קרא לזה "חפץ חיים" על שם הפסוק: "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע." מאוד מעניין, על הפסוק הזה, יש סיפור יפה במדרש. המדרש מספר על רוכל, סיפור כל כך ידוע, רוכל שהיה מסתובב בעיירות והיה צועק: "מאן בעי סם חיי?" מי רוצה סם חיים? סיפור מאוד ידוע. רבי ינאי, כך אומרת הגמרא, אחד מגדולי האמוראים, יוצא החוצה, שומע אותו, רץ אליו, אומר לו: אני רוצה סם חיים! הוא אומר לו: אתה לא צריך, לא צריך לא אותי ולא אנשים כמותי, אתה יודע את הכול. הוא אומר לו: מה זה, אני רוצה סם חיים. תן לי סם

חיים. הוא אומר לו: תביא ספר תהילים. פתח ספר תהילים, הוא אומר לו: "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב, "נצור לשונך מרע," זה סם חיים. אמר רבי ינאי: מימיי לא ידעתי שכל כך פשוט הפסוק הזה. כך אומר רבי ינאי. וכל המפרשים שואלים: מה, רבי ינאי, האמורא הקדוש, לא ידע על מה מדובר? פסוק פשוט, כל ילד בתלמוד תורה יודע מי האיש החפץ חיים, נצור לשונך מרע. אז יש את אחד ההסברים הכל כך נפלאים, שלפעמים אדם חושב: אמרתי לשון הרע, איך אמר לנו העורך דין: פגעתי בשמו הטוב של מישהו, זהו, אני אבוד. הרי לקחת את המילים בחזרה אין סיכוי. אמרתי, זה התפזר. זה כמו לאסוף איזשהו, אני יודע מה? נוצות ברוח שעפו. אין סיכוי לאסוף

את זה. אז מה בן אדם יגיד לעצמו? אני אבוד, גמרנו. אמרתי לשון הרע, איך אמרנו? אין לי תקנה. "מי האיש החפץ חיים", אתה רוצה מעכשיו? "נצור לשונך מרע." זה לא "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו." יש אדם שלא מדבר כלום, הוא שומר בשביל לא לדבר. אומר רבי ינאי: אני פה שמעתי "נצור," זה בן אדם שנמצא בקרב, יורה, יורה, יורה, יורה, ואז המפקד קורא לו בקשר: הלו, נצור! מפסיק מעכשיו. וזה כבר תקבל סם חיים. מי האיש החפץ חיים? נצור, תפסיק מעכשיו. מעכשיו תפוס את הספר של החפץ חיים, חבק אותו חזק, נתחיל ללמוד שתי הלכות ביום, גמרנו. קיבלתי סם חיים. "נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה." -כמה מתוק. רבי מרדכי, כמה מתוק הרב אסוס?

-הרב אסוס, ברוך השם, זכינו לכזה נכס יקר בארגון הידברות, ברוך השם. -מדהים. הוא גם יהודי יקר שמזכה הרבים גדול, גם אוהבים לשמוע אותו, לא רק בתוכנית, ברוך השם, מדי ערב הוא יוצא גם לזכות את עם ישראל. אנחנו, טוב, כולנו פה מדברים בעניין המרכזי של הפרשה, העניין באמת, שאדם שמדבר לשון הרע, מוציא שם רע לכן הוא נהיה מצורע, כפי שתיארו פה קודם. ובאמת, למה זה קורה? מדוע האדם נכשל וכל כך רוצה לדבר לשון הרע על השני? לדבר עליו דברים רעים? ממה זה נובע? אם אנחנו אוהבים אדם מסוים, לא נדבר עליו לשון הרע. לא רק שלא נדבר, אם נשמע מישהו שמדבר על אהוב שלנו, על אבא, אימא, נגיד לו: תשתוק, ככה לא מדברים. אל תדבר ככה על

אבא שלי, על אימא שלי, על החבר הכי טוב שלי. זאת אומרת, אדם שמתפתה לדבר לשון הרע, זה נובע מתוך איזו מין שנאה שהוא פיתח כלפי השני. לכאורה, למה שאדם ישנא את השני? ממה זה נובע? רוב השנאה נובעת מקנאה. הוא מקנא שהשני הגיע להישגים כלשהם בחיים שהוא לא הגיע, והוא רוצה גם להגיע אליהם. אז לפעמים מה הפתרון? בוא נוריד אותו על ידי זה שנוציא עליו הוצאת דיבה, לשון הרע. איך בן אדם באמת יפנים אל ליבו לא לשנוא אף אחד? לא לקנא באף אחד, ממילא הוא לא יבוא לדבר לשון הרע? ידוע שאנחנו כל בוקר כשקמים מברכים ברכות השחר. אגב, הצופים היקרים שלנו צריכים לדעת שברכות השחר, גם אדם שלא זוכה להתפלל, גם אישה שפטורה מלהתפלל, אבל

ברכות השחר, זה דבר שלוקח 2 דקות, לא יותר. מתחילים עם מודה אני, נטילת ידיים, וזה מופיע בכל סידור. אגב, אפשר לקבל גם מהידברות, יש כמו איזה ברכון כזה, ישלחו הביתה, בעזרת השם, כל מי שרוצה, ברכות השחר, זה נותן אנרגיה לכל היום. אז באחד מברכות השחר כתוב: "שעשה לי כל צרכי." כתוב בחז"ל: כל ברכה מברכות השחר מכוונת כנגד דבר שקורה בבוקר. פוקח עיוורים - אדם פוקח עיניו, מתיר אסורים, זוקף כפופים וכן על זה הדרך. ברכת "שעשה לי כל צרכי" כנגד מה מכוונת? כתוב שזה מכוון כנגד נעילת הנעליים. לכאורה, מה הקשר נעליים - "שעשה לי כל צרכי"? מה הקשר בין זה לזה? אלא אומרים, היה אדם אחד שרצה לקנות נעליים, הלך לחנות נעליים.

אמר: אני רוצה נעליים ככה יפות, מכובדות. אמרו לו: איזה מספר? -אני מספר 42. מיד אדוני. המוכר מטפס ככה על הסולם, בוחר לו שם נעל מיוחדת, מביא לו. הוא מסתכל, רואה: מה זה? זה מספר 46. אמר לו: סליחה, אדוני המוכר, אמרתי לך מספר 42. הוא אומר: אני יודע, אדוני, אבל אתה אדם מכובד, תרשה לי. מה זה 42? תן לי לכבד אותך, קח 46, אני לארג' איתך, אותו מחיר אני עושה לך. הוא אומר: תגיד לי, אתה משוגע? אתה לא נורמאלי? מה זה 46? זה ייפול לי מהרגל. או להבדיל, יביא לו מספר 38. הוא יגיד לו: אדוני, זה לא מתאים לי זה יהיה לחוץ לי, מה אתה?... -לא, לא, קח. כמו שבנעל אף אחד לא ירצה נעל הרבה יותר גדולה, ולהפך, מי שיביא לו,

יגיד לו: אני לא מעוניין, אני רוצה את הנעל בדיוק למידה שלי. כך בבוקר, כשיהודי אומר: "ברוך אתה ה,' אלוקינו מלך העולם, שעשה לי כל צרכי," מה הוא מתכוון לומר על ידי הנעל? כמו שבנעל בן אדם מבין שהמידה שלו זה מה שמתאים לו, לא מתאים לו והוא לא מעוניין בשום נעל, מספר של מישהו אחר, כך צריך להאמין "שעשה לי כל צרכי- " מה שמגיע לך, בורא עולם ייתן לך. מה שלא, מה שנתן לשני, לא שייך אליך. אל תקנא בשני, אל תשנא אותו, ממילא לא תבוא לדבר עליו לשון הרע. יפה מאוד. -יפה. יפה מאוד. מתוק מדבש. שוב אליך, עורך דין צור יוסף. תן לנו בבקשה הבדל שהוא מהותי בין ההלכה לבין התורה... לבין המשפט. -אני אתן לך דוגמה. לבין המשפט.

הרבה טוענים שהמשפט הוא משפט עברי. אין קשר כמעט בכלל בין המשפט שנהוג במדינת ישראל לבין המשפט העברי שלנו. לדוגמה, בן אדם מבקש יין, נניח חסר לו יין לקידוש, הוא הולך לשכן, השכן שלו אומר: לי אין יין, אבל פלוני, הוא בטח יש לו יין. מה שהוא מתכוון להגיד בצורה מובלעת זה שהבחור שתיין כי אצלו תמיד תמצא יין. זאת אומרת, מבחינת ההלכה זה לשון הרע גמור. אתה מדבר לשון הרע. מבחינת החוק, אין דבר כזה. זאת אומרת, הכול בסדר, כל עוד אמרת משהו שהוא משתמע ואי אפשר להסיק ממנו בצורה ברורה שכל בחור מהיישוב מסיק שזה לשון הרע, אין עם זה בעיה חוקית. עוד דבר, הוא דיבר מקודם על עדות, זאת אומרת, קולקטיב שמדברים עליו. זאת

אומרת, סליחה שאני קוטע אותך, זאת אומרת שמה? שההלכה יותר חסה, יותר מחמירה, יותר מה? רגישה? -ההלכה הרבה יותר רגישה לעניין לשון הרע מאשר החוק. הרבה יותר רגישה. -אוקיי. עדות, אם בן אדם מוציא שם רע על עדה, אז אי אפשר לתבוע שום קולקטיב, לא רק עדה, מין, עדה, שום קולקטיב לא יכול לתבוע תביעה אזרחית של לשון הרע, אין דבר כזה. זאת אומרת, אם מישהו לכלך ודיבר לשון הרע מובהק, אבל הוא דיבר אותו על קבוצה של אנשים, על החרדים, על... אי אפשר לתבוע את זה, אפשר לתבוע את זה בצורה פלילית. זאת אומרת, לא כולם מודעים, אבל יש שנה מאסר למדברי לשון הרע בחוק. זה כמעט ולא קורה, אבל כן יש אופציה מסוימת שמי שרוצה, קולקטיב

שדיברו עליו, הם חייבים לעשות את זה בצורה הפלילית. זאת אומרת, קובלנה כדי לנסות להכניס את הבן אדם לכלא, מה שכמעט כמעט ולא קורה. עוד דבר אחרון שנשים עליו דגש, יש בחוק מושג שנקרא שקר במפגיע. מה זאת אומרת? זו נקודה שהחוק כן שם עליה דגש, כדי כביכול להספיק משהו שבהלכה יש. אם אני אמרתי שיובל עבר לניו יורק, סתם אמרתי את זה, זה לא נכון, אבל לא נגרם שום נזק, אני אמרתי את זה כדי שאנשים לא יבואו לבקש את השירותים שלך, כדי שיחשבו שאתה לא פה. לשון הרע זה לא, בהגדרה של החוק, זה לא לשון הרע, לא אמרתי משהו רע, לא אמרתי שום דבר, פשוט גרמתי לכולם לחשוב שאתה לא נמצא פה ושיחפשו להם אופציות אחרות. אז זה החוק כן

תיקן, ויש חוק שנקרא שקר במפגיע. זאת אומרת, אני אומר שקר בכוונה כדי שהשקר יישמע, כדי שאני אגרום נזק מסוים. בזה החוק כן תפס עוד משהו, עוד נדבך, אבל כעיקרון, ההבדלים בין ההלכה לחוק הם די גדולים. יפה. יפה מאוד. שמחתי לשמוע שההלכה היא רגישה יותר כלפינו. נפש. בחוק מסתכלים יותר על הממונות, אם זה פוגע או לא... זה היה ודאי לנו. בפרשה שלנו מובאים כל מיני סוגי נגעים שנראים, על פניו, כעונש משמיים על חטאי האדם. אבל לעומת זאת, במגילת איכה כתוב: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב." אז איך ייתכן? אם לא אלוקים הוא זה שמחליט מתי טוב ומתי רע, אז מי כן מחליט? הגאון מווילנה מבאר סוד ענק בעניין הזה, תקשיבו טוב: משמיים

יורד שפע תמידי ולא פוסק, אבל האדם הוא הקובע את גורלו לטוב ולמוטב. האם ירד שפע או חלילה יהיה פשע, שימו לב לאותיות שמתחלפות, האם ייוולד תינוק או יהיה ניתוק, האם, ובהקשר לפרשה שלנו, ירד עלינו עונג, או שיהפוך, חלילה, לנגע? כל זה בידי האדם. אז בכל דבר בעולם הקב"ה מוציא אותיות גולמיות, לא טוב, לא רע, והאדם הוא זה שמחליט כיצד הן יגיעו אליו. אז נאמר תודה לרב אליהו אסוס, לכהן הגדול, הרב אייל ישראל שטרנליב, עורך דין צור יוסף, חברי היקר והאהוב, ליאור אלמליח, הרב מרדכי לוי, מרבני הידברות, הרב יעקב חמו, תודה רבה לצוות הנגנים הנהדר שלי, שלנו. תודה רבה לפיצוחי "הטיב," בת אל קייקס על כל העוגות ועל כל הכיבוד

הנהדר הזה שאנחנו לוקחים איתנו הביתה כל שבת. תודה רבה לכם, הצופים היקרים, שהכול קורה בזכותכם, לבית הגדול והנפלא הזה, הידברות. אנחנו שמחים בכם כל שבוע. בעזרת השם, אנחנו נתראה בשבוע הבא, באותו יום, באותה שעה, פרשת מצורע. ליאור, אנחנו שולחים את הצופים שלנו, זה קבע פה, שולחים את הצופים שלנו עם חיוך הביתה, ככה הם מקבלים את השבת איתנו. איזה כיף. אז אנחנו, אני בחרתי עבורך, אם זה בסדר, את השיר "דרור יקרא", את הפיוט. נו, איזה כיף. -נשיר אותו יחד בשמחה גדולה. איזה כיף. מחיאות כפיים, ליאור אלמליח.