טו בשבט: זמן של התחדשות - הרבנית חדווה לוי (עם כתוביות בעברית)

שלום יקרות. ט"ו בשבט הגיע, חג לאילנות. ט"ו בשבט הוא אחד הימים המסוגלים להשפעות אדירות ומיוחדות מן השמים שמתחילות כבר בתחילת החודש. יש משפט מתוק שאומר: "טוב לך - תשמחי, "קשה לך - תצמחי"! בשיחה שלפנינו נלמד מעולם הצומח כיצד לצמוח בזמנים של קושי אחרי שלכת, איך לשרוד מול עונות מתחלפות: גשם, ברד, כפור, חום. כמו הצמח - גם לאדם יש תקופות שבהם הוא פורח, הכל בסדר, הכל כסדר, ויש תקופות של אפרוריות, של צמצום. תקופות שאת מרגישה שהדברים מתנהלים לא כסדר. בספר דברים כתוב: "כי האדם עץ השדה". כשנברא האדם הראשון, הוא נשאל על ידי הקדוש ברוך הוא: מה שמך? והוא עונה לו: אדם, מהטעם - שמהאדמה נוצר. תהליך ההתפתחות

הרוחני של האדם מקביל לזה של העץ. כאשר הגאולה הייתה צריכה להתממש בחיבור של האדם עם עץ הדעת, "והיה כעץ שתול על פלגי מים "אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח". מה קרה שם? מה קרה שהאדם הפך מ"שתול על פלגי מים," לתלוש, ומחוץ לגן עדן, מגורש מגן עדן? יקרות, האדם החמיץ את יכולת הצמיחה הנצחית על ידי עצת הנחש שייעץ לו לאכול מעץ הדעת באיסור. אם אדם וחווה היו מקשיבים לציווי השם וממתינים בסבלנות, היו זוכים לאכול ממנו כמה שעות אחרי בכניסת השבת וחיים בעולם המתוקן והמושלם - עולם שכולו שבת. הלימוד הראשון הוא שהמתנה הגדולה ביותר, היא כשאת יודעת להמתין. זכרי - המתנה היא מתנה. סבלנות יקרה, סבלנות.

"רבות מחשבות בלב איש ועצת השם - היא תקום," כשאת מרגישה מבולבלת, ומלאה בהרהורים, שאי עינייך אל ההרים, ותבקשי את עצת השם כי רק היא תקים אותך מהנפילות. אומר הקב"ה לאדם: "מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע - לא תאכל ממנו "כי ביום אוכלך ממנו מות תמות". איזה משפט חזק הקב"ה אומר לאדם הוא יודע שהאדם לא יכול לחיות בעולם מלא בעירבובים ובלבולים שיש בו טוב ורע, זה כמו מוות להרגיש ספקות כל היום. את כל הזמן בערפול חושים, בחוסר ישוב דעת, אולי אפילו בפחדים כשזה מגיע לאיזשהו שיא, חס ושלום, לא על אף אחד, צריך לדעת שכל עוד האדם מחובר לקב"ה, הרחק מעצותיו של הנחש, יש לו הכל! אבל כשהאדם מתחיל להרגיש שהוא

משהו, שיש לו כסף משלו, יש לו כוח משלו, "כוחי "ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה- " הוא מתרחק מהטוב המושלם. אומר הקב"ה: אני נותן לך חיים בגן העדן שלי, איך? על ידי שתדע שאין עוד מלבדי. תסמוך עליי, תבטח בי. מגיע הנחש - תססס... ואומר לך: "תתנשאי!" איך כתוב שם? "הנחש השיאני." אומרת חווה, הנחש השיאני, אני לא אשמה. מה הוא אומר לה בעצם: "בואי תתנשאי, תגדלי, תתפרסמי, תבחרי את הבחירות שלך, "יש לך את עצמך, את כמו עץ- ". "ותרא האישה כי טוב העץ למאכל "וכן תאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל." כמה אנשים נופלים בדור הזה כי חושבים שיש טוב אחר ויופי או שאפשר להשיג המון חוכמה וידע והכל, יקרות, בלחיצת כפתור אחת, ואף

אחד לא חושב ולא חושש שחס ושלום, הוא יכול להיות מגורש מגן העדן האמיתי, המקום הכי טוב שבו את "כגמול עלי אימו" סומכת על הקב"ה, "אין עוד מלבדך, ריבונו של עולם, "רק אתה דואג לי." כמה קל לקלקל. והם מתקללים. כי כשמקלקלים אז מגיעה איזושהי קללה, לא על אף אחד. האישה התקללה בעצבות, במקום שירת העשבים, היא שרה את שירת העצבים... העונש הוא סוג של חינוך כדי שהאישה תעבוד על המידה הזו של השמחה, על הנקודה של "איזשהו העשיר - השמח בחלקו." השם נתן לך את כל העצים הכי יפים למראה, הכי טובים למאכל, למה את נוטלת עינייך דווקא בעץ האסור, במה שאין, במקום להתרכז במה שיש? זכרי: מה שיש לך - זה בשבילך מעולה! מה שאין לך - את

לא צריכה. כשתראי את הטוב, תוכלי לתקן. "הלא אם תיטיב שאת" - זוכרות איך שהקב"ה אומר לקין? אם תעבדי על הראיה הפנימית שלך, לראות את הטוב שודאי נמצא לידך, תתרכזי רק בטוב, וגם אם משהו נראה לך לא משהו, תאמרי בפה מלא: "זה טוב. זה לטובה," ואז תתהפך העצבות לשמחה. ואז תשמחי ותצמחי. אומר רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן, שעצבות היא מידה רעה מאוד, ועיקר העצבות והעצלות, מחמת חסרון האמונה. כמו למשל - וזה בדיוק מתאים לט"ו בשבט, השיעור הזה, "כשמניחים חיטה בארץ טובה, באדמה טובה, אזי הוא גדל וצומח יפה ואינו מזיק לו שום "רוח או מזיקים. "אבל כשנותנים החיטה בארץ שאינה טובה לזריעה אז הוא נרקב, הוא נרקב בארץ "מחמת שאין בו

כוח הצומח וכוח הגדל, ואמונה - היא כוח הגודל וכוח הצומח". אני אסביר: אומר רבי נחמן שרק כשאת - את נחשבת לארץ - רק כשאת תנקי מתוכך "שרידים של עצבות, של כעס, של טינה, של תסכול - 'איך עשו לי, ולא העריכו "ואף אחד לא רואה את מה שאני עושה- ' רק כשאת תנקי את המקומות האלה, "תוכלי להצמיח פירות מתוקים מתוכך". אל תהרגי את ערוגת הפרחים, תערגי לאלוקייך, והוא - שומע תפילה יהפוך העצבות לשמחה. ולכן אומר דוד המלך בתהילים: "שבטך ומשענתך המה ינחמוני," קחי את השבט הזה - את המטה, את מטה הצמיחה של חודש שבט. ותישעני על השם כי אין לך על מי להישען אלא על אביך שבשמיים. האיש מתקלל ב"בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה",

כלומר, גם כאן יש איזשהו סוג של חינוך בעונש הזה - עד שתשוב למקום שתרגיש בו אדמה, לא תרגיש - אני, אלא בצניעות שלך תרגיש עפר, כמו שאומר אברהם אבינו: "ואנוכי עפר ואפר." הקב"ה מגרש את אדם וחווה מגן העדן, סוגר את השער, ושם בפתח הגן שני כרובים, שני תינוקות תמימים ואת להט החרב המתהפכת. אומרים חז"ל, שלהט החרב המתהפכת הם הייסורים שהאדם עובר בכל יום ויום כשהוא לא יודע מה יהיה, ומה טוב, ומה רע, ומה יהיה עם הילדים, ואיך יהיה בעבודה, תהפוכות החיים - זה להט החרב המתהפכת. למה החרב מתהפכת? אומר רבי נחמן: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם "אל ימנע עצמו מן הרחמים". אין ייאוש בעולם כלל. הכל מתהפך לטובה, ודאי

לטובה. אבל מתי זה קורה? רק כשאת תהיי מחוברת לדעת האחת והיחידה, מחוברת לשורשים שלך, לנקודת האמת כי "אמת מארץ תצמח" ותצמיח, כאשר אמת המים עוטפת אותך - את חיה. השורשים, יקרה, הם האמונה הניצחית שמנצחת את כל תהפוכות החיים. אי אפשר ללא אמונה, אדם ללא אמונה משול לעץ שענפיו מרובים ושורשיו חלשים, ואז כל רוח, כל משבר יכול לעקור את העץ, יכול ככה להביא אותך למקומות שהם לא טובים בנפש, חס וחלילה. לעומת זאת, האילן ששורשיו מושרשים היטב באדמה - לנצח ינצח, לנצח יצמח, יפרח ויתן מפירותיו המתוקים. אף רוח לא תוכל לעקור את העץ החזק והאיתן. אנחנו קוראות בתפילה: "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה," דווקא כשאת מרגישה שכלו

כל הקיצין, שהחושך גובר, שאת 'מתה,' השרף - פירוש נוסף לשרף, זה מלאך, הוא מתעורר מתוכך, הוא מפיח בך חיים למרות שאת לא רואה שום דבר בחוץ, האמונה, התקווה, הבטחון מתחילים לצמוח מתוכך כשאת מרגישה הכי למטה. צריך לדעת, יקרה, שהזמן שטבוע בבריאה, הזמן הזה של חודש שבט, של ט"ו בשבט מעורר את הכוחות המיוחדים לו, ומשפיע משמים תעצומות נפש להתעוררות, להתחזקות כוחות האמונה והשמחה. ט"ו בשבט הוא היום שבו אפשר לצאת לדרך של התחדשות. אל תתבלבלי מכך שהעצים נראים ערומים, ולא בשיא תפארתם, אל תפלי בדעתך כי כרגע הדברים נראים תקועים עמוק בפנים, כמו שאמרנו רש"י אומר את זה, השרף מתחילים לעלות באילנות ואז מתחילה הכנתה,

ההבשלה של הפרי. המשמעות היא שכרגע יש התהוות חדשה בעולם הצומח בתוכך. בתוך הנפש פנימה מתעוררת התרגשות, מתעוררת התחדשות, את יוצאת לדרך חדשה. וכמו שבט"ו בשבט חוגגים לאילנות על אף שלא רואים שום דבר, הרי שאי שם בתוך ההסתרה מתחוללת ישועה עבורך, ואת פועלת כך: את מלווה מהשמחה העתידה לבוא, את יודעת שתשמחי, את יודעת שתפרחי, את מרימה עיניים ואת אומרת לשם: "תודה! תודה! תודה! "אני יודעת, ריבונו של עולם שגם עכשיו "כשאני לא רואה כלום, "ודאי הישועה שלי צומחת, ממך". "אז ירננו עצי יער," "אז ישיר משה," "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה." שנזכה להשפעות טובות, נצמח ונפרח.