"איכה בארי": המוזיקאי יגל הרוש על הקינה שנכתבה בעקבות הטבח בשמחת תורה

לשמוע בחדשות בהרי נכבשה נחל עוז נפל כל השמות האלה היייתה תחושה כאילו כאילו הקינה נכתבת על דפי המציאות עצמה יש משהו בכאב שהוא מגיע לנקודת העומק שלך על מה יושב הקיום שלך אני חושב שהתכלית של הקינה היא הנחמה אך בי הפך לקי כשבועיים לאחר הטבח ואסון הנורא בשמחת תורה כתב המוזיקאי המשר יגל רוש גילוי נאות אחי את קינת בארי הקינה שמגולל את כל סיפור הטבח של בארי רגע לפני תשעה באב הגעתי לכאן לעיר דוד לבור ירמיהו כדי לדבר איתו על בור על באר על קינה ונחמה כינת בהרי כינה זה משהו שאנחנו פוגשים אותו בימי אבל ובטח כשהיא מתכתבת עם איכה שזה זאת הכינה שאנחנו קוראים מדי שנה בתשעה באב עד שבעזרת השם יקום המקדש ובני

הבית והשנה אתה כותב את הקינה הזאת לא לקראת תשעה באב האמת שאנחנו מגיעים לתשעה באב הזה שונים מכל תשעה באב אחרים יש תחושה שאנחנו לא היינו צריכים את שלושת השבועות תשעה באב כדי לכונן אנחנו מכוננים כבר מעל תשעה חודשים והכינה הזאת היא נכתבה באמת מתוך התחושה ש שהמציאות עצמה מקוננת למה אני מתכוון למשל השמות השמות של היישובים בארי בארי נגיד אצל המקובלים באר זה אחד אחד הסמלים לשכינה זה אחד הכינויים של השכינה האופן שבו אלוהות שוכנת בעולם מדומה לבאר באר מים חיים שממנה שואבים חיים לכל העולם לשמוע בחדשות בהרי נכבשה נחל עוז נפל כל השמות האלה היייתה תחושה כאילו כאילו הקינה נכתבת על דפי המציאות עצמה כאילו

ההשגחה כותבת קינה על דפי המציאות ואנחנו רק היינו צריכים רק לרשום את מה שנכתב בדפי המציאות עצמה איך בארי הפכה לכברי ויום מאורי הפ שחורי וה מושחת כל פרי ונהפך השירי עיני נובע המים מעומק שברי היה איזה צהריים אחד שהכנתי צהריים לילדים ופתאום סיימתי להעמיד סיר על האש ופתאום נכנסתי לחדר והרגשתי שזה נובע ותוך כדי שאני כותב אותה אני פתאום שם לב שאני כותב על הלחן של של תיקון הגשם יש לחן מקביל ששרים גגם בתשעה באב הלחן של תיקון הגשם שאנחנו אומרים אין ח יפתח עוצרות שמיים ישרי זומה זה הלחן הזה יש לחן של קינה של תשעה באב שנקראת גירושים גירושים מבית תענוג עייפה נפשי מול הורג ליבי ליבי על חללם מע מעי על הוג

בעצם אנחנו מבקשים על הח על עוד שנה של חיים בלחן של קיינה שאלתי את זה פעם את ח שכתוב עליו מה ושמחת בחגך שמחת בחגך שיא החג שיא החג הרגע שבו כים את ההיכל ומבקשים על עוד שנה של חיים מבקשים בלחן של קינאה ושאלתי את זה פעם את חבר שלי רבי לוי סודרי אז הוא אמר לי בשם סבור בשם רבי שלום סודרי מקווה שאני מצטט אותו נכון ש חכמינו חששו שאדם יגיע לרגע הזה שבו הוא מבקש על עוד שנה של חיים כשהוא טיפה זחוח כשההוא טיפה יהיר אחרי שבעת ימי משתה ויין ובשר ומבוסס אז כדי שהוא יגיע לבקש על החיים בלב נשבר תקנו לומר את הבקשה הזאה מסוימת בדיוק תקנו לומר את הבקשה הזאת בלחן של קינאה שיבקש על החיים שלו בלב נשבר כן ובשמחת

תורה בעצם קרא דבר מזעזע כשביקשנו על הגשם באמת שרנו את זה כמו כינה כבר אנשים היו למדים אצלנו בבית הכנסת וכבר הבנו שקורה משהו א אירוע בסדר גודל תנכי בחרת לקרוא לזה קינה קינת בארי למה זאת קינה ולא שיר ולא כל דבר אחר שאנחנו מכירים מהימים שלנו מהפלייליסט בגלגלת אולי כדי לענות על זה צריך להבין מה באמת העבודה הזאת של כנה איזה סוג של עבודת השם העבודה הזאת של כנה אז כינה היא מורכבת משני משני משני רבדים הייתי אומר אפילו משני עיניים עין אחת הולכת אל העבר ומבקשת לצקת את הכאב את הטראומה בתוך מילים יש דגל מחנה אפרים הנכד של הבעל שם טוב הוא כותב על דוד המלך אנחנו נמצאים בעיר דוד הוא כותב עליו שמכל צרות

היומיום היה עושה מהמהם מזמורי תהילים והיה שם את הכאבים שלו בתוך מילים מילים זה החומר שבו נברא העולם זאת אומרת זה חומר חי זה אנרגיה חיה להצליח לצקת את הכאב לתוך מילים זה אומר שהכאב הופך להיות דבר חי הוא לא סטטי הוא לא טראומה שבעבר הוא דבר שאפשר לעצב אותו ובעזרת השם בהמשך גם לצמוח ממנו לכן יש חשיבות מאוד גדולה להצליח למלל נכון את הכאבים שלנו אולי אולי הנכד של הבעל שם טוב הקדים לזה את פרויד באיזה 200 שנה בחשיבות של לתת מילים לכאב הוא מסביר שבעצם כשכאב הולבש במילים הוא חי הוא לא מת אם הוא חי הוא יכול להתפתח הוא יכול להירפא הוא יכול אפשר לצמוח מתוכו אז זה צד אחד של הקינאה צד אחד זה לתת מילים לכאב

ולצ בזה אתה נוטע אותם בתוך חיים ולא כאירוע של א שבעבר של אין איך לטפל בו זאת אומרת שמה לכל כינה יש זווית אופטימית או לכן שים לב שכל כינה מסתיימת תמיד בבית נחמה עד כדי כך שיהודי מרוקו מתלבטים מ בכלל מותר להשאיר את הבתים הסוגרים בערב תשעה באב ששם האבלות היא חזקה אני חושב שהתכלית של הכינה היא הנחמה למה אני מתכוון מתכוון שבעצם יש איזשהי הנחת יסוד שעין שנשטפה ב דמע תהיה צלולה יותר לאתר את מקורות הנחמה ומקורות החיים ובארות החיים שנמצאים לידה כלומר הבכי הוא מה שמנקה את המבט מה שמנקה לנו את המבט להצליח לאתר איפה נמצאים מקורות החיים שיוציאו אותנו מהכאב הזה חושב שזה עיקר עבודת הכינה עיקר עבודת הכינה

עיקר עבודת הדמעה היא לשטוף את המבט להצליח לגרום לנו למבט צלול אה ולכן בתשעה באב הזה יש יש את הרגע הזה בתשעה באב במנחה שבו קמים מהקרקע ומניחים חזרה את התפילין שמים את המסורת נולד המשיח הזמן שבו נולד המשיח לי יש איזשהיא תפילה שתשעה באב הזה יכוון למבט הזה אנחנו כבר תשעה חודשים מכוננים אני מאוד התפילה שלי כלפי כפי כלפינו כלפי עצמי כלפי הקהילה כלפי כלפי העם שתשעה באב הזה נצליח באמת להגיע לרגע שבו קמים מהקרקע שמים את הפאר תחת אפר ורואים את רגע הולדת את רגע הולדת המשיח בתוך הכאב הזה א אני חושב שהכינה התנאי מקדים לדבר הזה ויש לי תחושה שכננו מספיק בכינו מספיק עכשיו צריך רגע לראות אםם אם העין היא הייתה

צלולה באמת לראות לחפש מסביבנו את מקורות הנחמה והחיים שנמצאים והם ודאי נמצאים זאת אומרת שהכינה היא ה היא לא רק איזה הישארות בהוה מר אלא היא גם הזדמנות ל ממעמקים קראתיך השם זאת אומרת אפילו איזה ניצול של הרגע כדי לצמוח ממנו היא לא רק מנכיחה אותו ואומרת הנה את הקיר רע לי כרגע בוא נכתוב על זה שיר אלא היא אומרת רע לי כרגע זאת הזדמנות להוציא צעקה ברורה יותר נכון כמו אתה מגדיר את זה מאוד מאוד יפה יש משהו בכאב שהוא מגיע לנקודת העומק שלך על מה יושב הקיום שלך להבדיל השם ישמור כמו כמו אצל בני זוג שחלילה נקלעים למשבר כדי לצלוח אותו הם חייבים לרדת למה נקודת החיבור הכי עמוקה שלנו ראינו את זה במה שאנחנו

קוראים באמת בצומות מתי התגלו יג מידות של רחמים של הקדוש ברוך הוא שזה הגילוי הכי גדול שהיה אי פעם א שהקדוש ברוך הוא מגלה את 13 מידות הרחמים שלו איך צורת השגחה ששום חטא לא מגיע אליה זה איזשהי אהבה שאינה תלויה בדבר של הקדוש ברוך הוא לעמו מתי מגיע רגע הגילוי הגדול הזה לא אחרי שעם ישראל עסק באיזה התקשרות אדירה או עלה במעלות זה מגיע אחרי שעם ישראל חטא בחטא העגל אחרי השבר הכי נורא זאת אומרת רגע התגלות הכי גדול הגיע כשלא היייתה ברירה אלא לגלות על מה יושבת מערכת היחסים הזאת יש משהו אתה צודק בשבר שהוא מאלץ אותנו לחזור לנקודת העומק אם אנחנו מדברים על באר איפה נמצאת הני לא אומ אני לא אומר רק מאלץ אני

אפילו מסתכל עליו כהזדמנות נכון אני זוכר ש בתקופת המילויים שהייתי עכשיו א בעזה אז אני זוכר ש נועם אסתר הקטנה אה ביתך כן את ה אחיינית שלך אה אמרה לי שיוצא לה לבכות בלילות אז אמרתי לה שבדיוק ברגע הזה שתבקש מה שהיא רוצה מ ריבונו של עולם אנחנו יודעים ששערי דמעה לא נסגרים אף פעם זאת אומרת יש איזה נקודה בשבר שהקדוש ברוך הוא לא רק אומר לנו הנה שבר זה זה נקודה בהוה אלא תדעו שעכשיו יש לכם את ההזדמנות הכי גדולה אין מישהו שערב שמחת תורה ברחוב לא הרגיש שאנחנו בשבר אני אגיד אפילו בשפה הבוטה יותר כאילו במובן מסוים רוחני לא באמת הופתענו מהקשת אפשר לבוא ולהגיד המודיעין לא היה אבל אבל חברתית כאילו דתיים ושאינם

דתיים כאילו אמרו הלכנו בדרך הבטוחה לשם ראינו את זה מגיע ויש לנו עכשיו הזדמנות כמו שאתה אומר כמו בכינה לחפש את הבית הזה של הנחמה אתה מסתובב בהרבה חוגים אתה מנגן בהרבה קבוצות מימין משמאל דתים ש דתיים אתה רואה את הציבור הזה אתה חווה שיח אחר אני אני אגיד לך אני לא יודע אם אני מזהה סיח אחר כמו מזהה ציפיה למשהו אחר אני חושב בכלל ש משוררים מוזיקאים אנשי תרבות יש להם אחריות בימים האלה א אני אגיד את זה בצורה אולי קצת פיוטית לאתר חרך בתוך המציאות של ההכרח כלומר כולנו מרגישים לאן העגלה הזאת מדרדרת וזה הסכנה דרך אגב גם לשכוח רק בקינה בלי להבין מה הי העבודה של כינ שקנה הנחמה בדיוק כינה יש לה היא חוצבת דרך

הדמעה היא חוצבת מעיין של נחמה ואני חושב שיש לנו מחויבות לאתר איפה המציאות היא לא הכרחית איפה יש אפשרות לנהוג אחרת איפה יש אפשרות לא לעבוד על האוטומט א שאנחנו נמצאים עליו וכולנו נמצאים בו ת סות לחשוב אחרת על המציאות על הדברים לא להגיב למציאות הזאת בצורה אוטומטית זה אומר לוותר על נקודות שהם אקוטיות שהם חשובות לי שהם לכאורה הם מרכז קיומי א זה אומר שיכול להיות שהם יצטרכו שנצטרך סבלנות איתם בשביל להחזיק את הסיפור האחד הזה לצד זה באמת לעמול קשה מאוד ולעמול בקשב לרתום אותנו חדש לספר את הסיפור אה של השהו שלנו פה לקראת לקראת השנים הבאות מה שקורה פה זה זה בין התר מציאות של חברה ש הסיפורים שלהם לא אותם

סיפורים וזה בסדר שהם לא סיפורים אבל הם פשוט גם לא מקבילים א פגשתי לפני כמה חודשים שיתפתי אותך את א שולי רנד אזמר המבצע הוא אמר לי וואו תמסור לאחיך שכינת בהרי זה אחד הדברים הכי יפים שנכתבו כאן הייו כאלה שביקרו את התעוזה שלך בכלל לכתוב קינה ועוד על אירוע כל כך טראגי בזמן יחסית מאוד מאוד קרוב לאירוע עצמו זאת אומרת לא כתבת על משהו שהיה לפני 2000 שנים יחסית מהר מאוד הוצאת את הקינה הזאת היו כאלה שביקרו את זה גם את את הצעד הזה אני מניח שהיו כמה מיוחד אולי בעיקר אנשים מהמעגל הקרוב שזה שזה אולי קצת כאב להם לראות לא המעגל הקרוב א באוף שזה יכול להיות בגלל זה גם התלבטתי אם להוציא אותה כאילו מי אני שימל

את הכאב האינסופי שלהם ואני חושב שם גם היו אנשים שכאילו אמרו זה לא זמן לקונן זה זמן להיעזר בעוז ולא זה לא זמן לקינות ואני ואני חייב לדעות שיש זאת אומרת זה ביקורת שהיא נשמעת כלומר אחת הסיבות שאני גם מתראיין סביב הכינה ה כדי להסב מה היא העבודה של כינה זה שזה לא רק בחיה על העבר שזה יש לה עין כלפי העתיד שהסיפור הגדול של הקינה ה קצת כמו זה משהו תרפויטי זה אחרי שנתת מילים לכאב אפשר להתחיל לרפא אותו אבל אם בכלל לא ידע אני לא יודע מה הכאבים שלי ומה המילים של הכאבים שלי אז לא מתחיל בכלל תהליך של ריפוי אני יכול להגיד שאני הרגשתי זאת אומרת שאני מקווה שהכינה הזאת שזרה את האירוע הזה בתוך אירועים היסטוריים

ארוכים שראשיתם באמת בחורבן הבית ובעיקר אחריתם היא בגאולה שלמה זאת אומרת הייתה לי הייתה לי איזה מחשבה שמרגע ששורר את האירוע הזה ושזר אותו לתוך האירועים ההיסטוריים הוא גם יזכה לגאולה זאת אומרת כשנגעתי עם הסיפור הזה יחד עם העוטף יחד עם יחד עם האנשים יחד עם תפיסות העולם שגלו מות שם גם זה ייזכה לפריחה ולגאולה זה זה הייתה הכוונה שלי בשזירה הזאת לתוך הצורה של קינה להגיד זה חלק מהשרשרת הזאת שאנחנו נזכה לנחמה על כל הפרטים בשרשרת הזאת יש אמירה מאוד יפה של א של י בן עזרא הוא מתאר שם הוא דורש את הפסוק שראשי נמלא טל א יש יש מדרש שאומר שעתיד הקדוש ברוך הוא לנער שערות ראשו שמלאו תל ולהחיות בהם את המתים זה

נקרא תל דחיה ואזי בן עזרא שואל מאיפה הגיע התל לראשו של הקדוש ברוך הוא אומר תשובה מדהימה הוא אומר התל הזה אלו דמעות ישראל משך כל הגלות שהגיעו עד לראשו של הקדוש ברוך הוא לכתר הכתרים הם כמו יהלומים על קטרו ובהם הם עתידים לאחיות בדמעות האלה עצמם הם עתידים לאחיות זאת אומרת שוב זה אותו אותו רעיון שהדמעות של מים חיים זה מתחבר גם למשפט שאנחנו מכירים באמת מתשעה באב שמי שלא א אני לא אומר אותו במדויק אבל מי שלא יושב על ירושלים לא מתאבל על ירושלים לא זוכה גם לראות בבניינה זאת אומרת מכיר את הנוסח החיובי שלו של כל המתאבל על ירושלים זכה לראות בשמחתה זאת אומרת שיסו איתם מסוס כל המתאבלים עליה זאת אומרת שהאבל

היא נקודת הצמיחה העתידית כבר זאת אומרת מי שיושב ומתאבל הוא גם זה שזוכה לראות בבניין בעזרת השם שמי ש הזיל כל כך הרבה דמעות השנה יראה גם דמעות של שמחה אזל נו הרבה דמעות ובמובן מסוים אני גם כולי תפילה ש שכשם שבכינו על הדבר על הכאב הזה שבא אלינו ככה נזכה לשמוח בבניינה זה מה שהנביא אומר סיסו איתה מסוס כל המתאבלים עליה מה נכל שהכינה הזאות תצליח או שלא נחל שיהיו לה בתים חדשים ושנזכה כולנו לכתוב את המילים החדשות של פיוטי הנחמה והתקומה והתחייה והביעה של הבאר הזאת שבעזרת השם נראה אותה נובעת מחדש וגם אצלנו ינבא שיר חדש ואך את מה בורר ומה עד אן ומה תהיה מהומה עד אן קומה תושפע אדמה ועתה קומה להאיר נרי ובעין רחמיך תרפה שברי ועיני ה נובעת תשק י ועיני הנובעת תשקה בי