"ביקשתי מאלוקים להיות זבוב עד שאפגוש את צה"ל": ראיון מצמרר עם השבוי אפי טלבי

איתנו נמצא אורח חשוב שלום אפי טלבי שלום לך

שלום לכם

מה שלומך

אה בימים אלה אני חייב לומר שקצת קשה

כן בהחלט

א תחושת בטן לא לא הכי טובה אני חייב לומר אה אבל כן זה זה המצב מתמודדים

אתה אומר קצת קשה א ואתה יודע למה למה אתה מתכוון ותכף גם הצופים שלנו יבינו למה אתה מתכוון אתה אתה היית השבועי הראשון א במלחמת לבנון הראשונה אה אתה מבין מה זה שוי אתה יודע מה זה שוי אני מניח שהשבי בלבנון והשבי בעזה הם שני סוגים מעט שונים

נכון

כי פה אנחנו מדברים בצבא ופה אנחנו מדברים בלוחמי גרילה סלאש חיות אדם איך שלא נקרא לזה א אבל בוא בוא נדבר רגע על הסיפור שלך אתה מתגייס לצבא גיל 19, נכון? א

גיל 18 כמו כולם. כן.

כן. אה, למעשה המלחמה בעצם תפסה אותי, מלחמת לבנון הראשונה בעצם תפסה אותי אה ששאירתי בבית ספר למקים בגדוד 450 של הצנחנים.

א ולמעשה משם א נכנסנו אז ללוונון. למעשה כבר ביום הראשון היינו כמעט הראשונים שנכנסנו ללוונון היינו אמורים להגיע לעיר צור. אה אני זוכר שבהנחיות עוד לפני בשטחי כינוס באזור שלומי אמרו לנו שאנחנו בעצם לא צריכה להיות לנו התקלות מסיבית אם מחבלים אנחנו אמורים להגיע לאיזשהי נקודה ליד הזהרני שמה לקבל הוראות חדשות אבל למעשה כבר שהגענו למבואות צור נכנסנו למערב מערב של א מחבלים אה היינו צריכים לצאת מהתור שנסענו בו ובעצם א הייתי בנגמש מגד א נגמש פיקוד אה ולמעשה הייתה שם איזשהיא איזשהיא טעות ב בניווט בכיוון

ולמעשה נכנסנו למערב של מחבלים א היינו בשלב הזה היינו נגמש בודד יראו לנו פגז של rpג בנגמש הנגמש התחיל להתלקח עמד להתפוצץ היה בפנים המון תחמושת ואני זוכר שצעקו כולם לקפוץ מהנגמש כמה שיותר מהר כי הוא עומד להתפוצץ. למעשה מהרגע שהנהג פתח את הכבש של הנגמש אני כאילו ישבתי והסתכלתי כאילו ישבתי הייתי ישוב על ספסל והסתכלתי כאילו החוצה וראיתי את הרחוב שאנחנו נמצאים בו וראיתי שבצד ימין של הכביש הייתה חומה חומה ממש בבלוקים לארוך שרצה לאורך כל הכביש

ובצד השני של הכביש הייתה היה שדה פתוח שדה חרוש אבל לאורך כל הכביש הייתה נראה לי כמו תעלת מים בלי מים בפנים ואני פשוט קיבלתי החלטה עם עצמי שאני אני רץ וקופץ עכשיו לתעלה שהייתה שמה בצד שמאל. אה, למעשה לקחתי רק את הנשק. באתי כאילו לצאת עכשיו מחבלים בעצם שפגעו בנו אה את ה את ה שיערו עלינו את הRPG. ראו שהנגמש התחיל להתלקח. תיארו לעצמם שבוודאי יש שמה חיילים פצועים או חיילים ארוגים. ומה שהם עשו פשוט כל הזמן ירו לכיוון הנגמש. ואני פשוט קיבלתי החלטה. אני אומר לרוץ ולקפוץ על הנגמה שלי כי הנגמה עמד להתפוצץ ופשוט תוך כדי ריצה שפופה רצתי פשוט זינקתי לתוך התעלה ולמעשה מהרגע שקפצתי לתעלה איבדתי כשר עין עם

שאר החבר'ה לא ראיתי יותר אף אחד שאני בעצם שוכב שמה בתוך התעלה א באיזשהו שלב הנגמש גם מתפוצץ הפיצוץ מחריש אוזניים ואני עדיין שוכב שמה בתוך התהלי הירי לא נפסק לרגע מרגישים כאילו את הכדורים כאילו פוגעים בכביש מרגישים את הריקושטים על הפנים אה ואני חייב לומר שבשניות האלה כאילו התחושה שלי הייתה כאילו אני נמצא בתוך חלום חלום בלאות שאני מנסה להתעורר ממנו אני מתעורר ממנו ורואה שזאת בעצם המציאות זו הייתה התחושה בשניות האלה

בתעלה היית לבד

בתעלה הייתי לבד כן באיזשהו שלב א גם אחרי שהנגמה שהתפוצץ המחבלים למעשה הגיעו כבר לאזור איפשהגמה שלנו כרגע עולה באש. מה היה המרחק של התעלה מהמ

כלום אולי חמישה שישה מטר מהמגמה ש כאילו עמד על הכביש והתעלה כאילו בצד הכביש

ובאיזשהו שלם התחלתי לשמוע א צעקות צעקות בערבית צעקות שמחה שמעתי את המחבלים עומדים כבר ממש מעליי כאילו שכבתי הייתי שחוב על הבטן וזה אני חייב לומר אה אה הרגשתי כאילו שזה השניות האחרונות כאילו חיכיתי כבר לכדור שיכנס האמתי שרצי רציתי ממש לקבל כדור בראש. אמרתי כאילו אם יראו בי בגב אז כאילו אני ארגיש את המוות.

והכל ככה רץ בסיריות שנייה בראש. אמרתי לעצמי אולי אני אעשה את עצמי מת אז הם ילכו ויזבו אותי. אני אעשה את עצמי חי אז הם לא יראו בי. כאילו הכל רץ ככה בעשיריות שנייה בראש. המחבלים האלה שעמדו ממש מעליי כנראה שמו לב שאני עדיין חי עדיין נושם ושני מחבלים פשוט רחנו מעליי והרימו אותי בעצם מהכביש. ואיך שבעצם העמידו אותי על הכביש כאשר שני מחבלים תופסים אותי משני הצדדים. איך שהרמתי את האור שהייתי משהו כמו 20 מחבלים שמקיפים אותי. כמה מהם ניגשו אליי, ירקו לי בפרצוף, בעיתות, קללות, יריקות. אה, ואני חייב לומר לכם שאני עדיין בשלב הזה הרגשתי שאני בתוך חלום. כאילו אתה אתה כאילו מרחף איזה מטר מעל הרצפה. זה לא אמיתי. זה לא אמיתי שאתה עכשיו בשוי אצל המחבלים. זה משהו שהמוח בכלל לא מעקל

או שזה איזה צורת הגנה כזאתי על הנפש

א יכול להיות אבל בשלב מאוחר יותר אני חייב להגיע דווקא לנקודה הזאת הם התחילו שמה לגרור אותי לאורך לאורך הכביש ממש מאותו מקום שהיינו ואז הגיע טנק שלנו ונעמד כרגע אף שהנגמה שלנו עולה באש ראה מרחוק את הקבוצת מחבלים נעמד ופתח עלינו באש אני ממש באותו רגע ככתפתי כדור זאת אומרת הכדור עבר בר דרך השחפץ עשה לי חור בשכפץ נכנס כאן לאזרוע הימין רואים פה את הכניסה של הכדור כניסה ויציאה זאת אומרת הכדור נכנס את הם לא יודעים שאתה שם

ולא לא הם לא הם לא ידעו שאני בין הקבוצה הזאתי של המחבלים אה כמה דקות של ירי אני כאילו נשקפתי באמצע הכביש המחבלים התחילו המשיכו לראות לכיוון הטנק הטנק שכנראה יש שמה יותר מדי מחבלים מסוכן להיכנס פנימה עשה אחורה פנה ונעלם מהשטח המחבלים שהו חזרו אז הוא חזרה עליי, הרימו אותי מהכביש והמשיכו אותי שמה מאחורי החומה הזאתי אני זוכר היה כפר כבר שנקרא בורג'ה שמלי אני אני אומר לכם כמובן את הדברים בדיעבד אז לא היה לי מושג איפה אני נמצא

כן ברור

הם התחילו שמה להסתובב איתי בין השמתאות של הכפר ובאיזשהו שלב הגענו למשטח בתון גדול מאוד שמסביב היו שטולים עצה בראש כאלה כאילו יצרו סוג של גדר חיה מסביב למשטח הזה ואיך שהם הכניסו אותי פנימה לתוך בתוך המשטח היו שם אני מעריך משהו כמו 200 אולי 300 מחבלים שהתחושה שלי הייתה זה שכאילו כולם מחכים לי כולם מצפים לי ואיך שהם הכניסו אותי פנימה לתוך המשטח כל ה200 מחבלים עשו מעגל ענק מסביבי התחילו לזרוק אותי מאחד לשני שוב קללות יריקות בעיתות ואני חייב לומר לכם שאני עדיין בשלב הזה לא הרגש אני עדיין הרגשתי שאני בתוך החלום אני לא הרגשתי שום דבר

וואו

אני אגיד לכם יותר מזה זה התחושה שלי הייתה כאילו אני לקחתי מצלמה, אני באופן אישי לקחתי מצלמה וטיפסתי על איזשהו עץ גבוה, איזשהו בניין גבוה וצילמתי את אפי שנמצא שמה למטה בין המחבלים. עכשיו שאני הייתי שמה למעלה וצילמתי את אפי שנמצא למטה הייתי מאוד רגוע, הייתי מאוד שלב. זה אפי אחר שצריך שמה להתמודד. מדובר לפעמים על על אדרנלין שרץ בגוף וכנראה כתוצאה מזה גם לא מרגישים את ה את הזו

ז סוג של חווית ניתוק אני אני נגדיר את זה כך

כן זה באחד ההרצאות ש שעשיתי אז ישב שם הפסיכולוג ואמר לו תשמע התחושה הזאתי שאתה מדבר עליה זה כאילו כשאתה כשהגוף שהאדם נמצא בסוג של חוסר עונים חוסר עונים זאת מילה קטנה לעומת מה שבאמת מרגישים שם אבל כשאדם נמצא במצב של חוסר עונים אז המוח עושה סוג של הפרדה בין הגוף פיזית לבין המחשבה שלנו ואז וזה בעצם נותן לגוף שלנו את האפשרות להמשיך לשרוד

וכנראה שזאת הייתה התחושה

בעצם א לאותו מעגל שהובילו אותך משם לאן לאן מה היה

למעשה משם התחלנו מסע של 10 ימים שבעצם הלכתי עם קבוצה של 200 מחבלים הלכנו ממש בטור אורפי אתה אחד אחי שאני אני יחידי ישראלי יחידי בתוך ה-200 מחבלים שם אותי תמיד בראש הטור שמו עליי שומר ראש אני קורא לו שומי ראש מחבל שקוד תפסתי בצוון של השחפץ מאחורה אה ולפניי הלך עוד מחבל עם מכשיר קשר נייד שבעצם הוא הוביל את כל הטור הזה ובעצם הלכנו כל הלילה זאת אומרת אנחנו משעה 8 שהתחיל להכשיך משה בלילה עד 5 לקראת עד 5 בבוקר שהשמש ככה התחילה להעיר

וזוכר שבאחרי הלילה הראשון של המסע הראשון למחרת בבוקר הגענו לאיזשהו פרדס פרדס של תפוזים תארו לצכם 200 מחבלים נכנסים לפרדס כל 19 מחבלים מתחת לפרדס היו פשוט פרוסים על כל הפרדס ובצורה הזאתי פשוט העברנו את כל היום מחבלי אשף

כן כן אז שנת 82 לא היה לנו חסבלה א בטח שלא חמס ובטח שלא דעש בעצם מדינת ישראל בשנת 82 היא תמנודה עם ארגון טרור גדול מאוד שקראו לו הפתח

אה שכמובן מי שהיה המנהיג העליון שלהם המצבי שלהם היה יסר ערפת אה

הובעילו אותך לחקירות

לא לא היו לי חקירות הייתי פצוע ביד היה דרך אגב אחרי ארבעה ימים הגיע למצב של בלון זאת אומרת לא קיבלתי שום טיפול רפואי גם הייתי הרי נופל המון פעמים על היד שהנו הולכים היינו אומרים שמת מטפסים על הרים יורדים לבדיות הייתי נופל המון פעמים

הייתה התכלית שלהם להסתובב איתך ככה

הם רצו להגיע לפי ההבנה מנה שלי הם רצו להגיע איתי לאיזשהו מחנה פליטים א של הפתח באזור צידון זה ככה מה שהבנתי מתוך הדיבור שלהם בינם לבין עצמם אני קצת מבין ערבית

א זהו כאילו זו זו הייתה המטרה

תגיד אני אני חייב לשאול אותך גם השבוע ראשון א נמצא בתוך בין 200 מחבלים שאתה לא יודע מה המטרה שלהם בעצם יכול להיות שיהיה יהרגו אותך, יכול להיות שישאירו אותך בחיים, יכול להיות שגם יופילו אותך לחקירות. מה? מה אתה יודע, אני לא מדבר על הרגעים שהיית בתעלה ששמה, אתה יודע, זה שורירי שנייה שאולי אי אפשר אפילו לחשוב. מה עובר אליך במהלך כל הצעדה הזאת שאתה לא יודע? אתה הולך אל הלא נודע?

לגמרי, לגמרי. זאת מילה נכונה ללכת אלדה. אני הולך מצד אחד, אני הולך עם 200 מחבלים. לא יודע לאן. לא יודע להם בעצם רוצים להגיע, לאן הם רוצים להגיע איתי. והאבסורד הכי גדול הוא זה שהדבר שהכי פחדתי ממנו זה שתהיה התקלות עם צהל. אמרתי אם יש עכשיו התקלות עם כוח צהל יש פה 200 מחבלים אני פה ישראל חדי הם פותחים ב שם הורגים אותם הורגים גם אותי אז כמה שזה נשמע אבסורד ממש פחדתי שתהיה התקלות עם כוח צהל

אה כן זה הישרדות של מדקה לדקה כל הזמן כל הזמן

כ זמן היית בשבי

10ה ימים

10ה ימים מה היה השלב שבו בעצם שוחררת עסקה

לא לא לא שוחררתי על ידי עסקה השחרור שלי בעצם אני למעשה ברחתי ברחתי מהשבי וואו מה

אה כן ביום העשירי הגענו כבר די קרוב לצידון אה ובסביבות 10 בבוקר אחרי המסע לילין נכנסנו לאיזשהו א שו פרדס זאת אומרת הפרדס שנכנסנו אליו היה ממוקם בתוך ודי

א ובסבות 10 בבוקר התחלנו לשמוע נגמשים של צהל אבל ממש קרובים זאת אומרת תמיד שמדנו את צהל מטוסים היו עוברים עלינו מסוקים היו עוברים אעלינו כשהיינו הולכים א בלילות אבל ואתה שומע כאילו את הרעש של המנועים, של הנגמשים, של הטנקים, אבל תמיד הרעש נשמע למרחוק

ובאותו בוקר שמענו אותם כאילו ממש נוסעים מעלינו.

וואו.

אה, עכשיו אני יושב כרגלי שעון על גזע של עץ ואני פתאום אני שומע את ה את הנגמשים של צהל שהם כאילו ממש נוסעים מעלינו ואני רואה את המחבלים מתחילים להתרוצץ בסוג של פניקה בתוך הפרדס. ניסו שמה להסתתר מתחת לסלעים בין הגזעים של העצים. כוח צהל זה היה שיש תנועה בתוך הפרדס. משהו משהו פשוט קיטרו את הפרדס מלמעלה עם הנגמשים ובלי התראה מוקדמת. מה שהכי פחדתי ממנו פתחו באש.

וואו.

מכת אש שאתה אתה לא יכול לשמוע אפילו את עצמך. צורות של הכדורים ככה תופרים ליד הגוף. והריח הזה של האבק שריפה עוד פעם זה ריח של מוות. ואני ואני אומר לעצמי בואנה אני לא נהרקתי מהמחבלים אני הולך למות מהחיילים שלנו ואני פשוט עזרתי את כל הכוחות עוד שנשארו לי ופשוט התחלתי לצרוח אל תראו אני ישראלי אני שבוי כאן אבל בצרחות עכשיו אני אני חייב לומר אני לא שמעתי את עצמי המכת שהייתה כל כך חזקה אני אפילו לא יכולתי לשמוע את עצמי הרגשתי שאני פשוט זהו כאילו מאבד את כל הכוחות ואמרתי לעצמי אני חייב שמישהו לפחות ישמע שאני נמצא פה. חיכיתי לאיזה רגיעה של כמה שניות, לקחתי כאילו כמה נשימות ואז צעקתי שוב. אל תראו, אני

ישראלי, אני שבוי כאן באמת בכוחות האחרונים. ופתאום מאיזשהו כיוון, אני אומר מאיזשהו כיוון שמעתי חייל ישראלי צועק א תפסיקו את האש, אני שומע צעקות בעברית. עכשיו איך ששמעתי את הקול הזה, פשוט קמתי על הרגליים והתחלתי לרוץ לכיוון הקול הזה ששמעתי. עכשיו מחבלים לידי, מחבלים שחובים לידי. יורים גם צעל המשיך לראות מה כ זאת אומרת זה לא היה איזשהו קטע של טיול בפרד זה פשוט ריצה קודם כל הריצה הייתה כמו שאתה רץ מהמוות לחיים ריצת עמוק זה כאילו ה ה כאילו המוות רוצה בכל שנייה לגעת לך בגב ואתה פשוט בורח לו עכשיו שהגעתי לסוף הפרדס אמרתי הפרדס היה מוכרם בתוך ודי שהגענו לסוף הפרדס הגענו לקיר אתה יודע הקיר של צלעים

קוצים סיחים קוד צינים איזה 8 מטר בגובה עכשיו אני רץ לתוך הקיר הזה ואני עם היד הבריאה כאילו אני מנסה לתפוס בשיחים לטפס כאילו למעלה צריך להתפס אולי שניים שניים וחצי מטר מחליקום נופל על הגב פעם שנייה אני עוד פעם פעם שנייה עוד פעם נופל בפעם השלישית כאילו אני מרים את הראש למעלה לראות מאיפה אני מתחיל לטפס אני רואה למעלה 8 מטר בגובה חייל שלנו מדהים ישראלים אז צרקתי לו תזרקו לי חבל אני לא יכול לטפס תזרקו לי חבל זרקו לי חבל מלמעלה שהקצה הגיע לזה ככה ליפפבתי אותו ליד הבריאה ולאט לאט לאט לאט אתם בעצם א עזרו לי לטפס

עכשיו שהגעתי למעלה הרי אני הייתי עם חזקת נהדר בבית לאמא שלי הודיעו מצאנו את הנגמה של אפי שרוף אבל את אפי אנחנו בעצם לא מוצאים אה עכשיו שהגעתי למעלה בכלל לא ידעו מי אני פתאום מופיע להם חייל פצוע מתוך הפרדס בכלל לא ידוע מי אני דרך אגב זה הכוח צנחנים מילואים ניקים

מלאכים עכשיו בכלל לא יודעו מי אני הם ראו שאני ניפצו אמר לי טוב בוא שב כאן א בתוך הנגמהש תכף נשלח עליך את החובש כאילו לפני חמש דקות הלכתי ועשיתי איזה ואז אני זוכר שהגיע החובש ככה תוך כדי שהוא מפטפש בתרמיל כאילו לתת לי את העזרה הראשונה על היד ואז הגיע מהצד השני מפקד הכוח עומד מעליי מסתכל על אומר לי מה מי אתה מה אתה עושה פה איך הגעת לכאן אז אני אומר לו איטלבי בית ספר למקים גדוד 450 הוא תופס את הראש אומר לי מה כל המדינה מחפשת אותך והוא הוציא מהכיס שלו, חבל שלא הבאתי את זה איתי הוא הוציא מהכיס שלו את התמונה שלי, התמונה שמצטלמים בבקום עם המספר האישי מתחת עכשיו הגדילו אותה והתה אתה יודע הוא כאילו קיבל אותה לחצי תיכנס לו לזה

אומר לי קח הנה זה אתה מסתבר כמובן שחייל שנהדר בטח שבזמן מלחמה בטח ש בשטח אויב מה שעושים מגדילים את התמונה שלו מחלקים לכל מיני מפקדי יחידות שנמצאים בשטח שבמידה באמציאות הגופה של אותו חייל יכלו כמובן לזהות שזה של חיל ישראלי

איך הוא דיול למשפחה

זה גם כן משהו שלדעתי אנחנו פה פספסנושמיה רגע אבל אתה לא קשור זאת אומרת בדרך כלל מה זאת אומרת השבועי זה דבר ראשון מזיקים מה זאת אומרת

נכון לא היה לי שום מזיקי זה 10ה ימים אתה איתם ואין לך לא חוט ברגליים ולא עזיקים בידיים

נכון נכון

אתה דשמיא אפשר לתאר בכ

מדהים א מה

אז בדיוק השיחה תקשיב אה אה קודם כל מאותו מקום דרך אגב המקום הזה נקרא חלו לאן שהגענו איפה שחילצו אותי

מרחק של כמה זה היה מהמחבלים

תשמע אנחנו התחלנו אנחנו בעצם התחלנו ליצור את ההליכה עד ל עד ל מה המרחק של המחבלים מאיפה

מהמקום שבו ברחת אלא

כלום הפרדס לא תקשיב הפרדס כאן והציר תנועה נמצא מעל מעל מעל הפרדס כלום מדבר איתך על

אולי 100 מטר אולי 200 מטרפ

עכשיו חלק זאת אומרת כשאחרי שהמפקד הכוח שאל אותי אם יש עוד ישראל איתי בתוך ה א פרדס אמרתי לא אני ישראלי יחידי אבל כרגע בתוך בתוך הפרדס יש 200 מחבלים

אז מה שבעצם עשו כמובן התחילו ללקו להם במגפון להיקנה כי בעצם היו אה אז חלק חלקם נהרגו חלקם נפצאו אבל ולמעשה רוב רובם של המחבלים נכנעו

ואז העלו אותם למעלה ואני זוכר שכיבו אותם על הבטן קשור לה את ה קשור להם את הידיים אחורי הגב ולפני שפינו אותי משם ביקשתי לעבור בין המחבלים

בשביל וכאילו לזהות ותאמינו שזכרתי את הפרצופים שלהם אחד אחד ועברתי בהם לא הרגשתי שום צורך לעשות להם משהו כמובן פיזי אבל אתה מסתכל על העיניים שלהם ואתה רואה את הפחד בעיניים שלהם שהם אני אעשה להם עכשיו משהו כי דקה וחצי לפני כן הייתי שבועי שלהם ודקה וחצי הם שבועים שלנו וביניהם שכב אחד המחבלים שאני יכול להגדיר אותו כאחד כזה שנתן ליחס אנושי לא הזכרתי אותו פה אבל אה אה אז קודם כל ניגשתי אליו נתן לי יחסי אני אומר שאתה נמצא במצב הזה של החוסר עונים הוא ככה מדי פעם היה מגיח בתוך הפרדס היה מקלף לי את התפוזים מקלף את הלימונים דרך אגב זה מה שאכלנו תפוזים לימונים למונים בסוכר אני לא יודע מאיפה היה להם סוכר אומר שתובלים את הלימון בסוכר אוכלים ימים שלמים וואו

הוא ככה היה מגיח מדי פעם נותן לי את הלימון נותן לי את מקלף לי את התפוז שואל אותי איך אני מרגיש עכשיו שאתה נמצא במצב כזה וזה לא משנה מי הבן אדם ששואל אותך את השאלה הזאת זאת אתה מרגיש ש אה ה הוא כאילו הוא נתן לי בכלל לשמוע איזשהו צלם אנוש הוא נתן לי בכלל להרגיש שאני בכלל בן אדם כי רוב הזמן אתה מרגיש שאתה אפס אתה לא שווה כלום הפחד הכי גדול שלי היה כשהלכתי איתם זה שאם אני אעשה להם בעיות בהליכה בלילה הם יורים באזור קיים אותי אף אחד שמה לא יפתח עלומקה להרים אותי כי אני איבדתי דם או כי אני לא מרגיש טוב או הם יורים באיזור כי הם בצד אני כלום, אני לא שווה כלום.

וואו,

מה אמר?

ומה אמרת לו? מה זה לא?

ברור. קודם כל אה ביקשתי מחיילים, קודם כל הושבתי אותו, ביקשתי מחיילים שיפרו לו את הזיכונים, ביקשתי מים מהחיילים, נתתי לו לשתות מים וביקשתי מהחיילים שלנו קודם כל שיתייחסו אליו יפה כשהוא אצלנו בשוי, כי אני בוודאי אחרי זה ארצה לבוא ולבקר אותו כשהוא יהיה אצלנו בשבי. אין לי מושג איך חשבתי על הדברים האלה בדיוק בסיטואציה הזאת, אבל זה בדיוק מה שקרה. א אחרי ימים שאני הייתי בבית חולים וניתוח והשתחרתי התקשר אליי דובר צהל ואומר לי תקשיב אנחנו קיבלנו את הבקשה שלך להתייחס יפה לאותו מוחמד אבוסטי א ואנחנו החלטנו לשחרר אותו מהשבי שלנו כמחווה על היכלס אנשי שהוא נתן לך

אה ונסאתי לבקר אותו אז צע לקחנה שבועים שנקרא מחנה אנצר בדרום לבנון נסענו שוב נסעתי שוב שוב לדרום לבנון למחנה האנצר פגשתי אותו שמה הקטע הזה גם כן הוא קרא בטלוויזיה בחדשות אה וכן ושחררנו אותו מה שחרנו אותו מהשבי

מדהים

איך היה המפגש איתו

תשמע פגשתי אותו גם אחרי זה עוד פעם אה אחרי הבת שלי זו שבעצם כותבת את הסיפור את הספר שלי ורציתי לדעת אחרי 30 שנה אחרי בעצם מה קורה איתו כי מאז בעצם לא ראיתי אותו ולא פגשתי ולא ידעתי מה קורה

בן כמה הוא היום צריך להיות הוא צריך כבר להיות לדעתי 70 75 משהו כזה

ופניתי לאעד חמוע 12 היה כתב לי ענייני ערבים פניתי אלה אמרתי לו תשמע הסיפור שלי ככה וככה בשנת 82 היה מחבל שחררנו אני רוצה שתעזור לי לתר אותו אומר לזכותו הוא חכם חמו תוך שבע דקות חזר אליי לנייד אומר תקשיב סיפור שלך מדהים אני מנסה אני מתחיל לחפש אותו ארבעה חודשים הוא חיפש אותו בכל השטחים יהודה ושמרון בעזה היו יש לו הרבה קשרים אה ובאיזשהו שלב הוא קיבל טלפון בעצם שהוא נמצא שהוא בעצם ברח לירדן היום הוא פליט בירדן

הוא יצר איתו קשר יצרנו איתו קשר ונסאתי לבקר אותו במח בבית שלו בירדן

אני ביחד עם אד חרמו אז זה גם כן מופיע אם תעשו גוגל אחרי זה אף איטלבי ואועד חמו תוכלו לראות את ה

אבל הוא ניסה להסביר לך למה למה הוא התייחס אליך יפה?

אני כל מה שרציתי לשאול אותו, השאלה שלך מצויינת, כי אני בעצם אני כל המטרה שלי שרציתי לפגוש אותו עוד פעם אחרי 30 שנה רצ רציתי לשאול אותו למה בעצם לא הרגתם אותי? למה לא הרייתם בי?

ולמה בכלל הוא נותן לך יחס כזה יפה? הוא אומר אני אני בן אדם הוא אומר כשאני רואה בן אדם זה זו התשובה שלו אומר כשאני רואה בן אדם ש נמצא במצב כזה של חוסר עונים ופצוע ושבוי אני אראה בו אני איך אפשר לראות בך ככה במילים האלה

מדהים אגב מה עם האמא שקיבלה את ההודעה אחת שפי חי וקיים

שמע לאמא שלי חבל אנחנו פה פספסנו לדעתי בגדול אני אמרתי לתחקירן אה אה כי הייתה שיחה טלפון עם אמא שלי והמדהים הוא עם הסיפור של אמא שלי זה שהרי אמא שלי הייתה בעצם קצי נעיר היה בעצם איתה בקשר כל יומיים בעצם להכין אותה למעשה לגרוע מכל

ואמא שלי כל הזמן האמינה בעצם שאני שאני בחיים וכשאני בעצם השתכחתי כאילו כשאני ברחתי וחברתי לכוחות צהל שמה פינו אותי לעוגדה בצידון ושם מפקד העוגדה אז יצחק מרדכי אה קישר אותי הביתה דרך אז היו טלפונים שדה עם המחוללים דרך שלוש מרכזניות יניסינו קצת זה ואני יושב שמה כרגע על הכבש נגמה של א של איציק מרדכי ומנסים לקשר אותי בעצם הביתה עכשיו אני רואה מלא מלא חיילים מסביבי מצלמות מצלמה של טלוויזיה לא הבנתי איפה אני נמצא אני חייב לומר וצילמו את השיחת טלפון הזאתי עם אמא שלי עכשיו רואים אותי כמובן בשיחה ואמא שלי היא לא מאמינה לי שזה אני

וואו

אה והיא שואלת אותי מה איך קוראים לך אני אומר לה אפי אומרת לי איזה אפי אני אומר לה אפי פיטל בי איפה אתה גר אמרתי לה ברחוב שבטי ישראל היא אומרת לי איזה מספר בית כל זה כמובן מופיע ב

שזה היה קטע שטל את כל המדינה

אחרי ששומעים על על בן שנהדר ורוב הסיכויים שחלילה הוא לא בן החיים פתאום לקבל שיחה כזאת אני חושב שזה אחד הדברים

כן כן

תגיד אפי אני אני חייב לשאול אותך אני רוצה לקחת אותך רגע דווקא למלחמה בעזה כמי שהיה חווה יודע יודע א מול מי אנחנו נלחמים. מה לדעתך עובר על על החתופים שלנו שנמצאים שם כבר כמעט שנתיים?

תשמע, אני חושב שכל בר דעת יכול א יכול להבין מה עובר עליהם. א גיהנום זאת מילה לדעתי מאוד קטנה לעומת מה שבאמת מרגישים שם. אין לי בכלל ספק ואין לי גם ספק שחייבים חייבים להחזיר את כולם. אני לא נכנס פה לא לפוליטיקה

ולא כמה ואיך. חייבים להחזיר אותם. אני חושב שכל אב בית היום בישראל צריך לשאול את עצמו מה אני הייתי עושה כדי להחזיר את הבן שלי הביתה שהוא נמצא שהוא נמצא בשבי.

אז אנחנו רואים את כל ההפגנות ואנחנו רואים את כל הדברים אבל זה כלב בית בישראל. זאת השאלה הכי הכי הכי בסיסית, חד משמעית.

יש מציאות שבה א נחתפים, שומרים על קשר טוב עם החוטפים שלהם. יכול להיות שהם מקבלים יחס טוב א מחלק לפחות מה

יפה. שאלה שאלה מצוינת. אני רוצה להגיד לך ש אני חושב שחלק מהעניין הזה שאני נשארתי בחיים כי אני יצרתי קשר חברי, לא אגיד לך חברי זה לא יהיה נכון קשר מאוד ידידותי עם השובים הקרובים יותר אליי אלה שתמיד היו בסוג של מעגל סביבי כמובן שאני לא אברח א יצרתי איתם קשר מאוד מאוד חברי לא איימתי עליהם לא התווכחתי איתם נתתי להם תחושה עכשיו שאני אומר גם כן נתתי זה נשמע מאוד מתנסא כאילו כן נתתי להם זה לא זה בווייב שלך בהתנהגות שלך נתתי להם תחושה שאני בעצם ביחד איתם

זאת אומרת מה שיקרה להם יקרה גם לי זאת אומרת אתם שומרים עליי ואני גם שומר עליכם זאת אומרת נתתי להם תחושה שאני לממש באותה סירה ביחד איתם

וזאת הייתה האופציה לשור איתם על

ולגמרי לגמרי זו זו אני חושב אני מאמין ש אה עם ה עם השבועים שלנו, החטופים שלנו, יוצרים קשר טוב עם השובים הקרובים שלהם, אני חושב שזה המתכון הכי נכון א להישאר בחיים.

אתה מינפת את זה א כדי להרצאות של העצמה. ספר לי קצת על ה על ההחלטה הזאת להוביל את זה שלרח.

כן, האמת היא שזאת לא זאת לא הייתה החלטה שלי. זה היה פשוט איזשהו חבר שעבד בתעשייה האווירית והם חיפשו אה הם כל הזמן הביאו מרצים בכל מיני סדנאות שלהם ואיזשהו יום אחד כנראה אחד המרצים שלהם עבריז והוא מתקשר אומר תשמע סס אני בוא תספר את הסיפור שלך אמרת אמרתי לו תגיד לי את מי זה מעניין הסיפור שלי מה כאילו לא אומר לי תבוא כמו שאתה ותביא איתך תמיד היה לי בוידאו את את השיחת הלפון עם אמא שלי אומרת תבוא איך שאתה ופשוט תספר את הסיפור ושמע, אני זוכר שזה היה באיזשהו מלון בצפון ובאתי וסיפרתי את הסיפור כמו ש וזה פשוט עשה עדים ואני עוד שנתיים אחרי זה הם התחילו המשיכו להריץ אותי בכל אני חושב כל התעשייה האווירית

א באיפה שזה לא היה ואז הוא אמר תשמע אתה חייב א אתה חייב למנף את זה אתה חייב לעשות מזה אתה חייב להרצות על הסיפור שלך כי הוא

מדהים

והמדהים הוא זה שכל אחד שכל כל אחד לוקח איזשהיא תובנה אחרת מה מהדברים.

ברשותך אם יש לי דקה אני דווקא מי שאנחנו נמצאים בערוץ הזה של ה של ההידברות והאמונה א ולא דיברנו על זה. אני בכל זאת רוצה להכניס את זה. תשמע, כשאני הייתי שם אז אני זוכר שהייתי שן שעון תמיד על גזע של עץ ואני זוכר שפניתי לאלוהים כי כשאתה נמצא במצב הזה של החוסר עונים ושבעצם אין לך עם מי לדבר אין לך למי לפנות אתה אתה לא מעניין את אף אחד אתה כלום אתה אפס ואני זוכר שפניתי לאלוהים בפעם הראשונה קודם כל ביקשת לנו סליחה שכאילו פתאום אני פתאום בשעת צרה פתאום אני פונה אליו וכאילו שמעתי אותו אומר לי אוקיי אז מה אתה רוצה עכשיו אז התפללתי התפללתי זאת מילה קטנה התחננתי התחננתי אליו שיהיהפוך אותי לאבן הייתי מוכן

להיות אבן קטנה התחננתי אליו שיהיהפוך אותי לזבוב אמיתי שאני אהיה זבוב אמיתי עד שהמחבלים הלכו כי הם לא רואים אותי אני זבוב ואז אני חוזר להיות אפי ואז אני רץ לאיזשהי גיבה מלופף לי הליקופטר והוא יורד והוא לוקח אותי הביתה זה היה החלום שלי, זו הייתה התפילה שלי ואגב אני חזרתי בהליקופטר הביתה. זאת אומרת ממקום מצידון חזרתי במסוק ל

זה סיפור של סיעתא דשמיא אדירה זה שאתה לא קשור וזה שלא יראו בך למקום בן אדם בורח שניה

כזה זה ניסים ממש ניסים אבל אתה יודע מה הסברת לי פסוק עם המוחמד הזה איך קראת לו

מוחמדוסט

אבוסלטי יש פסוק בספר תברים אנחנו עוד מעקרא את זה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו כלומר אתה יכול לשנוע הרבה אומות שעשו לך רע אבל את המצרים אל תתאב אותם שואל רש"י למה לא? שאיבדו אותנו, נתנו לנו מכות, זרקו לנו את הילדים ליאור, כאילו מה כן, אבל הם היו לכם אחסניה בשעת הדחק. בסופו של דבר קיבלת מיטה לישון, קיבלת טיפרה אוכל, זכרנו את הכישויים ואת ההבתיחים, קיבלתם אוכל, אל תתעב את המצרי הזה. ואתה הסברת לי את זה שאתה נמצא בשעת הדחק, בסופו של דבר יש מישהו שקילף לך תפוז עם כל עם כל ה

בתוך כל הסיטואציה המורכבת בז,

לא מתאבים אותו וזה כל כך יהודים מה שעשו ששחררו אותו. זה פשוט מדהים. תשמע איפה סיפור אני חושב שזה אחד הסיפורים המרתקים והנה ברוך השם אתה כאן ברוך השם איתנו אנחנו מקווים דווקא בסיומו של הרעיון הזה אנחנו באמת נוסעים תפילה א שנזכה לראות את כל החתופים איתנו בקרוב ממש

כולם בריאים מושלמים מי ש מי שבין ה לא בין החיים שיובא לפחות לקבר ישראל ומי שבין החיים שהקדוש ברוך הוא ישמור עליהם ויוציא אותם מצרה לרווחה, אני רוצה להודות לך תודה

תודה לכם תודה שבאת