"מכות, השפלות ובדידות איומה": חני אולמן על החרם שעבר בנה

פה התחילה ההצלה של הילד שלי. אני יוצאת מהחדר והוא מגיע מהמסדרון. תפסתי אותו ככה בידיים. ירדתי על רגל. מסתכל עליי בעיניים חלולות כאילו מה מה נסגר? אמרתי לו סליחה אתה שומע? סליחה סליחה על מה שאתה עברת סליחה על מה שאתה עובר. ואני יודעת שאתה לא מאמין בי ואני יודעת שהפסקת לספר לי כבר ממזמן דברים שהיית צריך לספר אבל אני מבטיחה לך דבר אחד אני אעזור לך אני אעזור לך אני לא ידעתי ואני עדיין לא יודעת איך אבל אני מבטיחה לך שאני מוציאה אותך מזה ואם לא אתה פה איתי חני אולמן היפה והמעממת תקשיבי אני דווקא רוצה לפתוח במה שאמרת לי רגע לפני שהמצלמה נדלקה מתהפכת לך הבטן לשבת מולי עכשיו ולספר את הסיפור הזה כי את לא רוצה לפגוע באף אחד את אמרת לי את זה כבר לפחות שלוש פעמים

נכון

ואני אמרתי להח הסברתי לך ש אנחנו לא לא באים לפגוע גם מה את יודעת את זה אנחנו לא באים לפגוע פה אנחנו באים כדי לספר את הסיפור כדי שיציל ויעזור לילדים אחרים נערים אחרים נערות משפחות אמ איך היית רוצה לפתוח את הסיפור הזה אמ הייתי רוצה לפתוח א קודם כל מהסוף

יאללה

מה מהרגע א שמה שקורה עכשיו

אוקיי אני בעצם באתי לשתף אותך ואת הצופות בסיפור האישי שלי ש העביר אותי מה עסק שלי שהייתי מאפרת 20 שנה קוסנטיקאית נראה לי כמעט 15 ובתקופה מאוד מאוד קצרה אני סגרתי את הקליניקה ועברתי לעסוק במה שאני עושה היום זה שאני עובדת בעמותה שמלווה ילדים ומשפחות וצוות במקרים של חרם והדרה חברתית במערכות חות חינוך וגם בקהילה והגעתי לעשות את זה בגלל שאני פשוט רציתי השיב להשם הקדוש ברוך הוא עשה איתנו כזה נס

שאני הבנתי שאני לא יכולה לחזור הביתה וופשוט להגיד שלום עליי נפשי ואני את המבול שלי עברתי אני הבנתי שאני חייבת לעשות מעשה אני חייבת לקום בבוקר ולהיות שם בשביל אנשים כי אני יודעת כמה

אנחנו נפגענו וכמה למה לא היה שם מענה? ו אז היום המצב שלנו מאוד טוב וברוך השם הילד שלי שעבר את הה

בעקבותיו אני בשליחות הזו

כן

הוא חזר לעצמו אני לא נשארתי אותו בן אדם אבל הוא חזר לעצמו אז א והכל לטובה הכל לטובה חשוב לי להגיד

אמ אבל זהו אז אני רוצה להתחיל מהסוף

שמה לי שאת מדברת כל הזמן בחיוך ברגע שנכנסת אמרתי את זה היא מדברת והיא מחייב כל הזמן תמיד היית כזאת א תמיד הייתי כזאת שמדברת עם חיוך הלוואי אני לא יודעת פתאום אומרת לי משהו שאני צריכה להקשיב אבל תסתכלי ברי תשיימי לב יש לך איזה אור כזה מיוחד על הפנים וזה גם מסתדר לי נורא עם מה שאת אומרת ש

קרה המקרה הילד שלך כבר בסדר אבל את עדיין לא את לא עוזבת ילדים אחרים שזה מדהים בעיניי זה מקסים

נכון נכון נכון

אז א כמו שאמרנו ממש כזה בקטנה כדי שיכירו אותך נולדת בבני ברק גרת בבני ברק אפילו את אומרת שאת מכירה קצת את המשפחה של בעלי מבני ברק.

אני לא כזה מכירה את בני ברק. יודעת פעם הראשונה שהגעתי לבני ברק זה כשבאתי לראות את המשפחה של בעלי. אני לא אני לא אז אם תבוא היא היום את בכלל לא תכירי אותה. היא כבר כן מאוד מאוד מאוד מאוד. יש לך את הצירים המרכזיים? רבי עקיבא נשאר ברבי עקיבא ורחוב אהרונוביץ' נשאר באותו מקום אבל יש פנים. כן. עצופנים זה טוב. יפה.

אה כמה ילדים יש לכם?

שבעה ילדים. שיו בריאים

הרע ואוקיי ואם הייתי פוגשת אותךני לפני כמה שנים כשאת לפני אה

אה שלוש וחצי

3 וחצי יכול להיות שהיית מאפרת אותי לאיזה אירוע או לצילומים שלי פה בהדברות

נכון נכון אפילו כן בסביבות האלה כן

כן

נכון

אוקיי והייתי רואה מהישה שהיא מה

אה בדיוק בשלב הזה לא ככה לפני חמש שנים כשאתי מאפרת

לפני חמש שנים אישה אמא לילד ילדים. דבר ראשון א קמה לעבודתה מאושרת לגדל את הילדים, שמחה א תמימה

וואו

בהרבה הרבה מובנים מאוד מאוד מאוד תמימה.

א רואה את העולם באמת במשקפיים מאוד מאוד מאוד ורודות שדרך אגב אני לא ויטרתי עליהם גם היום.

כן.

זו הדרך שאני מסתכלת על העולם. אבל אז זה גם היה עם עם תמימות א שהיא לא הייתה במקומה מבחינת לא חשדנות חס ושלום ודברים כאלה אבל

א הצורה לבדוק את הדברים יותר מפרספקטיבה אחת זאת אומרת

כן כן אז מתי מתחיל השינוי מה קורה

אה השינוי מתחיל כשהבן שלי השישי א נכנס לכיתה א'

כן

א זו הייתה שנת קורונה עכשיו אני חייבת להגיד לך שהוא ילד שבאמת כאילו את יודעת כל הילדים מקסימים וכולם שאוהבים ברוך השם אנרגיות אבל יש ילדים שאת יודעת שהם קלאסים כאלה חרוצים צפויים את לא דאגת לו זה לא ילד שאת דואגת לו אוקיי אני מכירה את זה

לא לא ילד באמת אה א עם אור וחיוך ילד שמח הצחוק המתגלגל שלו זה משהו שממש מישהו מגיל מאוד מאוד צעיר הוא הוא גם ילד שיודע להנות מ שיעשו יעבדו עליו אני זוכרת שזה בגיל קטן ואז הוא גילה שעבדו עליו הוא נהנה הוא לא נעלם כזה יופי

שובב במידה א אמ הכל במידה ילד מאוזן כ שזה כן הקדוש ברוך הוא כבר יודע שאנחנו מבוגרים א מה שנקרא את יודעת באמת באמת ככה השתלב בתוך הבית ברוך השם ובעצם הוא מתחיל את כיתה א' ושמה דברים מתחילים להשתנות אמ

מה את רואה שחוזר לך ילד שמה מה

הילד חוזר הביתה ומתחיל להתלונן על הצקות חברתיות

אמא הילד הזה הרביץ לי אם הילד הזה שפך לי את הילקות

וואי

אני פותחת את הילקות אני רואה שמה א מחברות שמעריכות את יודעת מקליפות של תפוזים זה קשה לאמא לראות דבר כזה

אה כל יום שישי היינו עושים הכנה מחדש ליום ראשון לקלמר למלות מחדש את כל הציוד

יואו על איך נשבר את אומרת לוקחים לילד שלי את הדברים לוקחים

אבל אני בכלל לא ראיתי את זה בכזאתי צורה אני בכלל לא ראיתי אני ההפך אני הבנתי שאני צריכה להקנות לו הרגלים נכונים

וכשהוא אמר לי ילדים מציקים לי ושראיתי את הקלמר ככה אני בכלל לא כירתי בין הדברים

מה חשבת

שהוא לא אחראי

שהדברים לא חוזרים למקום שה ה אוקיי ילדים שפכו לך למה שישפחו לך את ה את הדברים לפח מי עושה דבר כזה זה דבר דבר מאוד מאוד לא תקין

תמימה

נכון כמו שאמרנו ממש תמימה

ו ואיכשהו האירועים עוברים א אני כמובן מעתקנת את הצוות והוא המלמד באמת אמר שהוא רואה שמציקים לו והוא עושה כל מה שהוא יכול לעשות כי הוא באמת ילד טוב הוא אמר לי הוא ילד עדין אני באמת לא מבין מה מה הטריגר שמפעיל שם את הילדים אמר לי אני לא מבין ובאמת כשאני אני רואה את את הדברים אני מטפל לפעמים ילדים עושים דברים גם כשאני לא נמצא

וואי ילדים יכולים להיות כל כך אכזריים

מאוד

וואו

מאוד מאוד מאוד מאוד א הדבר הנורא היה ש שהיה בו ברכה אבל הייתה היה בו ככושי שזו הייתה שנת קורונה אז מאחרי פורים בעצם השנה התחילה גרוע

כן

גרוע וכל הזמן הייתי בבן לכוון את הילד שלי ולתת לו כלים לבין לבדוק למה עושים לו. זאת אומרת, כל הזמן היה פוקוס מה אני צריכה לעשות כדי שהדברים שתנו. וכשראיתי שהדברים לא עוזרים אז אני אפילו פעלתי, אמרתי אולי נברר אצל הילדים מה למה עושים לו את זה. זאת אומרת, את מרגישה שיש פה את נשמעת כאילו עכשיו כאילו את מרגישה איזשהי יש לך נקיפות מצפון קצת שהייתה פה גם שמת או קורבן קצת כאילו אולי הילד שלי לא משהו איתו מעורר

ברור

אנטגוניזם אצל הילדים משהו אצלו

אני מאוד בדעה לקחת אחריות אישית

כן

אני אני לא אוהבת עמדה קורבנית של עשו לי לקחו לי אני לא אומרת שזה לא קיים אבל קודם כל לראות מה האחריות שלנו יכולה כדי לשפר את הסיטואציה

מאיפה זה הגיע מהבית

אה כנראה שכן כן, כנראה שכן.

הכל מגיע לנו מהבית.

כן כן, הכל מגיע מהבית. וכן את יודעת מה שאומרים, אוקיי, גם אם משהו לא מסתדר, בוא נראה מה אני יכול לעשות כדי שיהיה יותר טוב.

כן.

ומהמקום הזה א ביקשתי שיבררו אצל הילדים. מה

מה מפריע להם בילד שלך? כן.

ואז שמעתי משפט מאוד מאוד קשה שלי כאמא גם נורא נורא כאב אה שהילדים אמרו שהוא מסריח.

ואז רתי מה זאת אומרת מסריח? בואי, לא שלחתי לשמה אה ילד איסטן שיש לי איתו בעיות א שהוא כל דבר א צריך הכי הכי נקי בעולם, אבל בטח לא שלחתי לשם ילד ע עם הרגלים לא נקיים, ילד סטנדרטי, א לא רץ להחליף חולצה אחרי שנשפחה עליו טיפת מים ולא מסתובב עם כתם של מעדן.

מאוזן, ילד מאוזן, ברוך השם. ווא היה קשה לשמוע שאומרים דבר כזה שלה

ומה עשיתי חני

ציידתי אותו אמרתי לו מתוק שלי אהוב שלי הילדים אני לא מאמקסים אבל אולי יש משהו שמפריע שמתי לו סבון ידיים

וואי

ושמתי לו כאלה זה היה קורונה כאלה חבילה של א חוץ ממה שיש בתלמוד תורה א מגבות נייר כאלה אמרתי לו פעם פעמיים ביום יאללה יעבור להם שירדו ממך באמת כאילו אמרתי לו אתה כזה מתוק אני לא מבינה כולם צריכים לערוץ עליך. איך יכול להיות שזה קורה? יואו.

אחרי תקופה שהאירועים לא הפסיקו. שאלתי עוד פעם מה התלונה עכשיו? אז אמרו לי שהוא יורק. אוש. אמרתי מה? הוא יורק על ילדים? זאת אומרת אני ישר לקחתי את זה למשהו יש איזשהי אינטראקציה שהבן שלי הורק על ילדים כי זה באמת א לא נעים להיות ליד ילד כזה.

לא לא. הילדים אומרים שכשהוא מדבר יש לו רוק בפה. אולי כדאי לבדוק אם תפנה היא תקשורת אם עכשיו אני באמת א קודם כל אני חייבת לומר שכשהוא היה צעיר אני זוכרות שהייתי איתו בקלינאות תקשורת א זאת אומרת משהו לעשות את הבדיקה הזאת שאנחנו עושים לראות ילדים שכל הה התפתחות קינה והכל לא היה שום דבר

לא לא נאמר לא שרירי יפה לפעמים יש דברים שצריך לטפל בהם ובתור אחת שרוצה אפשר לקחת אחריות יאללה just tell me what to do על זהכן

וואי

וזה גם לא עזר ואז אחרי פורים התפרצה הקורונה נכנסנו לסגרים ואז נהיה לי איזשהו סוג של רווחה כי מדובר בילד תותח חרוץ א ברמות אני אומרת לך מבחינת אנחנו כולנו יודעות מה זה להיות אורה לילד בכיתה א' עם קריאה עם חשבון זה עבודה

כן

ואיתו זה לא זה לא היה הוא פשוט קרה כתב תב חשבון הוא ילד מוכשר ברוך השם ופתאום המחברות שהם עשו במרחב הקולי התחילו לחזור זאת אומרת פתאום נהיה איזשהו רווחה והוא גם לא היה מוצף כי הוא לא עבר בתלמוד ורואה דברים הוא היה בבית

בשבילו זה דבר הקורונה הייתה הברכה שלו לגמרי

מאוד אני אומרת לך זה ממש חסד השם עשה לנו אני אומרת לך השם פשוט אפילו בזה נראה השגחה פרטית שהיה לו את ההפסקות האלה

כן כן ומה שקרה גם לא יכלנו אחר כך ממש לשים את האצבע כי היה כאלה בבידודים ואז למדו בקפסולות והיה איזה משהו שבלי סדר שלא יכלנו לשים את האצבע מה קורה אבל לא היה טוב

וואי

וככה הסתיימה לה התנדפה לה ונדמו לה השנה הראשונה של כיתה א' כשהוא כבר לא הוא לא אותו ילד

מה זה אומר לא אותו ילד

הוא כבר כבר לא אופטימיסט גדול. הוא פחות שר לך כזה מול עיניים. הוא גם כבר לא

הוא כבר לא חי את הלימודים כאילו כמו שזה

ראיתי כבר הוא כבר לא הוא כבר לא הוא כבר לא היה תמים.

הוא כבר לא היה תמים. א לקראת כיתה ב' שוב פעם לקחתי את המושכות לידיים. יצרתי קשר עם אמא מקסימה וטאמנו שהילדים ישבו ביחד. ומתחילה השנה, אבל היא לא התחילה מאותה נקודה, היא התחילה מ מ מ מ מ מ מא מיצה לא שכח יום אחד שהוא חוזר הביתה עם האלקות על הגב כפוף ואני אומרת לו מתוקי למה אתה הולך ככה אומר לי כואב לי בגב מרידודת אלגות אני מרימה את החולצה אני רואה מכה בצבע כחול סגול שאני לא יודעת בכלל איך ילדים כל כך קטנים יכולים לתת מכה שבע ש כן

בכזאת עוצמה אני לא מבינה ואני שואלת אותו איך זה קרה ואז שוב פעם ירורים ובמקביל אני מבינה שהילד צריך לקבל איזשהיא עזרה רגשית אז אני מתחילה לעשות איתו גם שולחת אותו כמובן לחיזוקים וגם לחיזוק בלמידה כי פתאום צריך פתאום הילד לא באותו קשב, הוא פתאום לא באותו דבר, לא באותו רצף, יש שמה איזה משהו ה הקלישות הזאתי, ההפקרות הזאתי שאני אפקר לעולם ויכולים לעשות לי מה שרוצים

ואז שאני חוזר הביתה אז אני גם עומד לל דוכן העדים ואז גם מתשלים אותי ואז שאני מחזירים את השאלה הזה ממש התובע מחברו עליו הראיה זה מה שהילד שלי עבר יום יום יום יום וואי זה שובר את הלב

פיצי יואו

והמצב מאוד מאוד מאוד החמיר ה הכל הכל נהיה על ספידים

מה אומר

המכות ה ה המצב בילקות ה ה ה ה ה פתאום פתאום ההתנהגות שלו שהפכה להיות לא תואמת בכלל למה שקורה. א

האחים הגדולים מנסים להתערב, מנסים לעזור איך זה הגיע יש לו אחים גדולים, נכון? בוודאי, בוודאי ה עדיין לא הבנו הב

את הלא ידעתי שיש תופעה כזאתי של היום אנחנו חוכמת הבדיעבד שזה

בוודאי

אז את עדיין חושבת שהבעיה היא בילד שלך אז אני מבינה שמשהו בכיתה א' לא עבר לו טוב משהו המעבר בין הגן לכיתה א' הוא לא הצליח לעבור אותו כמו שצריך ועל זה יושב הדברים

הבנתי

ואני ממש לוקחת אותו כדי לחזק לו את הקיש קישורים החברתיים בדיעבד אני הגדרתי את זה ששלחתי את הילד שלי ללמוד שחייה אבל שלחתי אותו אחר כך לשחות בתוך ביצה ובביצה אפילו סחיין אולימפי לא מצליח לסחות

נכון

אמ רשמתי אותו לאיזשהו חוק שהיו רק מספר תלמידים מצומצם

כדי ל מה שנקרא על ידי זה לעשות שיהיה לו גיבוש יותר קל או בקבוצה גדולה פחות השפעה עם ילדים

אז בעזרת השם הוא הוא יצליח להביד את עצמו יותר. ביקשתי כמובן ממי שאינחה את זה מה המטרה שלי שלא לא האומנות ולא הדבר הזה. ובאמת עשו השתדלות, אבל לפני כמה זמן עלו לי תמונות מהת יודעת מהגוגל הישנות,

כן?

קיבלתי כזאתי א סדרה של כמה תמונות שאת רואה שמה את כולם יושבים ואותו פה.

את רואה את כולם עובדים בסרטון, מדברים והוא פשוט עם הדבר שלו.

יואו. וגם היה איזה משהו שראיתי אותו כן יושב ליד, אבל זה לגמרי כמו מישהו שלא נמצא שם, כמו אוויר.

וואו,

זה נורא קשה לראות את זה. אפילו בדיעבד קשה לראות את זה.

אני רוצה להגיד לך שזה אחד הדברים שאני

הוא מאוד מאוד שותף לשליחות שלי. א גם אתמול לפני שבאתי אני אמרתי לו מה אני הולכת לעשות ואני ביקשתי עוד פעם את רשותו. א ביום בבוקר לפני שהוא יצא לתלמוד תורה אמרתי לו אתה יכול להתחרט את זה אומר לי אבל למה אני שמח אני שמח שאת עוזרת לו עוד ילדים וכל מה שיעזור הוא הוא באמת נמצא היום ברוך השם במקום טוב

לגרבה ונשמע

אה כיתה הכיתה ב' הייתה באמת השבר הגדול הוא עבר שמה התעללויות מאוד מאוד קשות יריקה לתוך האוכל שלו ודברים שגם נגלו לנו אחר כך

וואו וואו

מכות השפלות בדידות איומה בדידות בדידות הוא היה יום שלם וממש מה שאת צריכה להבין חני לגבי חרם חרם הוא דבר הוא מתנהל כמו צבא לוקח זמן לבנות אותו אבל בסוף הוא הוא מתפקד כמו צבא יש מפקדים יש חיילים יש מלשינים יש הכל וכל מי שנמצא במרחב הזה הוא נפגע אומר את זה ממש פרופסור דנדולוס שכל יש לו ממש בנושא הזה של ההדרות החברתיות, כל מי שנמצא במרחב הזה המוגנות שלו נעלמה

כי הוא צריך לשמוע על המפקד

כן והוא גם לא יודע מה יקרה לו

כן

ובתור אחת שמלווה הרבה מקרי חרם סליחה שאני שנייה עוצרת אני אומרת לך

שאסור לשלוח לנו לשלוח ילדים להיות צדיק בסדום אסור לעולם לבינתיים ממה שאני נתקלתי ילד שפעל לבד באופן אקטיבי שהגיע ממקום של חזק ויש לו יכולת ממול חרם של ילד אחר,

גם הוא נפגע.

לא רק שהוא נפגע, המוחרם נכנס לקהילה ועכשיו הוא נהיה על המדוכה.

זה ממש לא נכון. זאת אומרת צריך לדעת לעשות את זה. זה חשוב מאוד חשוב.

זה צריך לדעת לעשות, צריך לדעת לנהל את הסיטואציה.

אבל חרם שהוא מגיע לרמה הזאתי, חרם לא קורה תמיד. יש מלא תופעות חברתיות קשות שבכולם אנחנו מטפלים בעמותה. לכולם מהדרה ורגישות לתחיה. רגישות לתחיה אפילו סובייקטיבית. שאובייקטיבית יכול להיות המצב לא כזה א גרוע להכל מתייחסים אבל חרם אפילו עונש ביהדות החרם הוא עונש קשה. נכון נכון

בן אדם שחטא מחרימים אותו

מחרימים אותו משהו בדבר הזה של אתה לא שייך אלינו

וואי

זה עובדן הזהות העצמית כי זה מי אני למה אני לא שייך למה הם כל הזמן אומרים שאני לא שייך אני פחות או יותר נראה כמוהם אני באה ללימודים כמוהם אני אוהבת אותם דברים לעשות כמו שהם אוהבים והם אומרים לי שאני לא שייך.

וואי,

אני לא שייך. והדבר הזה, ההשלכות שלו הם מאוד מאוד מאוד חמורות, הם יכולות להיות ארסניות מאוד והם משאירות אחד משתי הדברים. או צלקת של גבורה שתהפוך אותך לבן אדם בעל יכולות בין אישיות מאוד גבוהות. עוד סלקת כזאת שעד שלא תרפא אותך אותה תפגוש אותך כל הזמן פגשתי לפני חודש אישה שאמרה לי שאחותה האישה נשואה כבר בלי עין הרם אמרה לי שאחותה אה בקטנות עברה חרם בכיתה והם לא הצליחו לעזור לא משנה מה עשו הם לא הצליחו ההורים כל מי שה לא הצליחו לעשות ואומרת לי חני עד היום היא לא מצליחה בכלום אומרת לי אם אני אהיה אמיתית יותר מוכשרת ממני יותר מוכשרת מכל

מכל המשפחה והיא לא מצליחה בכלום

עולה לי שישה גם שאני מכירה בת 40 שעברה אחרים ולה זהכל זה רודף אותה כל החיים

זה רודף עד שלא נותנים לזה מענה עד שלא א מבינים שאתה שייך שאתה ראוי שאתה אהוב חשוב ונחשב עד שהבן אדם לא יבין את זה על עצמו מור לא יעזור לאיזה תפקיד הוא גם יגיע.

הקטע הוא גם שמי שושה את אחרם. ברור לי שהילדים שהכרימו את הבן שלך, המתוק והצדיק שלך, הם לא קלטו בכלל מה הם עושים.

לא,

הם לא קלטו. זה זה אלהם בכלל את הכלים האלה גם בגיל שבע שנה ללקלוט. זאת אומרת, אתה מצד לך אתה כועס, אין ספק ש את רוצה להרוג אותם, לא נעים להגיד.

באותו רגע את כועסת עליהם. כן. אבל אבל לא זה היה ביטוי אולי קצת קיצוני אבל

את כועסת עליהם מאוד אבל בעצם גם הם המפקד של החרם הוא הקורבן זאת אומרת גם הוא עצמו את אומרת משהו שהוא כל כך מדויק והוא כל כך נכון שאפילו אני התבלבלתי

כן

לפני כמה חודשים היינו בבית ספר לעשות שמה איזשהו פעילות עם הילדים סביב הנושא

כן

והזמנתי את הילד לבוא לעשות קבוצה של ילדים לעשות ואחד מהילדים שהבנו שהוא מה שנקרא לא תומן ידו בצלחת הוא ממש

מתעלל בילדים אחרים לא נתן אפילו לא התבייש היו שמה מורים וצוות אנשים זרים והוא המשיך מה שנקרא א אה להגיד את משנתו

של ה של החרם והדרה ובעקשנות וב ואחרי שנגמר האירוע סגרנו אותו ככה יפה המורה שלי סיפרה המורה שלו סיפר סיפרה לי עליו מה המציאות חיים שלו.

זהו.

אני פשוט עמדתי שם ביחד איתה ובכין.

זהו זה הרבה פעמים גם דברים שהם עוברים בבית ופגיעות ודווקא אלה שמנהיגים את החרמות האלה. זה נכון כי פה סוף סוף יש לך שליטה. כשלך תדע מה קורה לך בבית. זה נכון. נכון.

וואו.

והדבר הזה מתאפשר כי הוא מצליח.

כן.

הוא צובר כוח מאירוע לאירוע. הוא צובר כוח זה מצח

באותה באותה סיטואציה של אני יודעת שאת נורא לא רוצה לפגוע חלילה ולא להגיע אבל יש לך טיבור עם המנהל המורים המנהלים בכל זאת שלא שלחת אותו למדבר שלחת את הילד למוסד חינוכי משלמת כל חודש שכר לימוד נכון

מה קורה עם זה

אנחנו בתקשורת רציפה ואנחנו באמת באמת ביחד על זה אבל לצערי זה לא מצליח זה לא מצליח

גם אנשי החינוך לא מצליחים

לא לא מצליחים לזהות את האירוע

זה קורה לנו הרבה זה קורה לנו הרבה לכן כל כך חשוב לי להגיד את הדבר הזה שבסוף ההתעסקות הזאתי באשמה היא לא רלוונטית היא לא ממעניינת כי בסך אנחנו כולנו בני אדם והורים וו וכולנו א מכירים את הערכים של של מה שנקרא הליל הזקן התורה על רגע אחת ואהבת לריחה כמוך.

כן.

אז יש כל מיני ספקולציות וכל מיני נעילות חשיבתיות שמובילות לזה שלא שלא יוכלו לזהות את האירוע.

גם אנשי חינוך.

כן.

כן.

וזה נורא מרגש אותי היום לקבל אנחנו מקבלים מלא טלפונים מאנשי חינוך שחסופים לנושא ומתקשרים לשאול תקשיבו יש לי קוראה לי אירוע בכיתה. אני חייבת שתעזרו לנו.

וואו.

וזה מהמם כי כי באמת ידע זה כוח. ממש

דרך אגב מה שאני עשיתי בלילות של ה שלא הצלחתי לישון

וושוט זה היה בשלב יותר מאוחר שאנחנו כבר נגיע אליו אבל בקטע הזה אני אקדים את המאוחר כי זה מתאים לומר את זה פה אני עסקתי בלמידה

פשוט לא גמרתי לחפש חומר ומרצים והרצאות ופודקאסטים ותדים לא משנה מה בנושא הזה של מורכבויות חברתיות אבל אז פה מעניין כי את אומרת באיזה שלב באמת הבנת שזה חרם כי הייתה פה אשמת הקורבן ואת אומרת באיזשהו שלב כן זה הופך לזה שאת מבינה שיש פה חרם על הילד שלך מתי זה קורה

אז אז אני אז אני אגיד לך מה היה אירועכ

מאוד מאוד מטלטל בכיתה ב' שאז את החרם אתה חרם עוד לא נתתי עוד הרבה זמן את המילה חרם נתתי רק בסוף

שכשאמרו הכניסו לי אותה על הפה מבחוץ ואז אני הבנתי

אבל היה אירוע מאוד מאוד חמור שהתמימות שלי, הנעיביות, הרצון שלי כבר לראות את הילד שלי מצליח

כן

גרמו לי להתנהג בצורה אמ לא לחשוב שנייה אם מישהו היה בא מספר לי את זה מהצד על הילד שלו איזה עצה הייתי נותנת לו אז לא ידעתי לת לתת לעצמי אתה

אין חרוש מוציא עצמו מבית האסורים

ממש

ממש אנחנו מקבלים טלפון שהוא נפצע באופן שצריך פינוי עכשיו מהזה נראה לו טוב בבית הספר. בעלי נוסע לקחת אותו והוא מרים לי טלפון אומר לי חני אני לא מגיעה הביתה אין עניין שתראי את זה יש לו חבורה חמורה מאוד בפנים אין לו מה לעשות בבית אנחנו צריכים אני רץ לטרם לראות מה לעשות

וואו

א אני יכולה להגיד לך שזה וואי קשה לי כל פעם שאני משחזרת את המראה שלו זה פשוט קשה לי אני אפילו מחקתי את התמונה של זה די הוא חזר לי, היה חשש לסדק בהרובת העין, הוא חזר עם הפנים פה, כאילו פה היו הפנים בחוץ ופה הכל היה שקוע ופה היה כזה לא יודעת מה זה היה, חתך או לא יודעת מה והכל סגול וכתום וכחול ואני לא רואים את העין ורק דם דם בתוך העין והוא מגיע הביתה היינו עשו לו צילום וכל זה והוא היה צריך ברוך השם ברוך השם רק מנוחה בבית של חמישה ימים ואחרי שכמובן הוא מגיע וחיבוק ואני כבר רואה את הילד שלי שגם ככה הוא נראה רבע עוף

כן

כבר את יודעת הוא הגיע אנחנו כבר אחרי צהריים גם אני הפכתי חברת הפקה בגלל שהיה אה אה א דרך אגב אחד הדברים שמאוד מאוד הצילו א היו שתי אמהות שהילדים שלהם בסתר היו היו הוא היו לו אפיזודות חברתיות איתם

במחתרת

במחתרת היה אפשר כן

בדיוק

היה לו במחתרת הם דיברו איתו אחרי צהריים פעם ב הוא הלך אליהם פעם בה הם באו אלינו בשוש בבית

כן תראי איזה קורבנות גם הם שצריכים להסתיר שהם נפגשים ילד כל כך טוב ומתוק מה לא אשכח שבפורים של כיתה ב הגיעו כמה ילדים בודדים לתת לו משלוח מנות שזה בסדר גמור אנחנו גרים במרחק אני לא מדברת על העניין הזהכ

אני מדבר מדברת שאני עמדתי מעבר לדלת וזיתי את המבוכה שלהם. הם כנראה הרגישו איזשהו מקסימים. זה חימם לו אתב אין דברים כאלה איזה הורים.

אבל יש שמה על הילד מבוכה. אני לא יודעת ממה המבוכה הזאת הגיעה. או שהוא פחד שיתפסו אותו כביכול משהו שאסור.

כן. או שהוא אפילו לא ידע לתרגם לעצמו את הסיטואציה הזאת שהוא עושה.

כן. כן.

הים שמה זה מקלקל. חרם מקלקל. הוא הוא מאבד לנו את הסטנדרטים החברתיים, את הבחירה להיות הבן אדם שאני רוצה להיות.

כן.

זה הוא פשוט א הוא פוגע בכל מי שנמצא בסביבה, ממש חד משמעית. והוא חזר הביתה, הוא חמישה ימים בבית ואני ככה למחורת ככה מפנקת אותו וזה. אני אומרת לו, "מתוק שלי, תספר לי בבקשה איך זה קרה לך."

כן.

עכשיו הוא כבר הפסיק לשתף אותי. את חייבת להבין חני כי אם זה לא עוזר וכל פעם שקורה משהו הוא רק צריך לצאת לעוד איזשהו מטפלת רגשית עוד חיזוק זה ילד שבסיס שלו בריאות הנפש מה שנקרא הוא ה הוא הבעל במילון בריאות הנפש הוא התרגום שלהכ

אין לו כוח כבר לחפירות האלה

נכון אפשר להבין

אין לו כוח כל וזה גם את יודעת זה גם בשעות כאלה אז הוא מפסיד אז זה כל הזמן מחריג אותך אתה כל הזמן מוחרג כי אתה מגיע מאוחר לתלמוד תורה כל שבוע באותה שעה כי אתה מפסיד את הזה ילד חכם ווא פשוט הפסיק לשתף וכשאני שואלת אותו למחורת איך זה קרה אמר לי שיחקתי עם ילדים ולא נזהרתי

אוי

פשוט סתם לי את הפה ואני כל כך התרגשתי

נתתי לו כזה חיבוק

ואמרתי לו תקשיב אתה לא יודע כמה כואב לי הלב על מה שקרה לך שאתה צריך ללמוד להיזהר. אתה לא מבין איך אני שמחה ששיחקת עם חברים. הרבה יותר היה עצוב לי לשמוע שזה היה סתם איזה נפילה. אוי ואבוי. מה באמת קרה שם?

אחרי מה באמת קרה שמה חני? אני ידעתי רק לפני פחות משנה שהוא סיפר לי. הדברים יוצאים לאט לאט. הם לא יצאים בזה. אני אגיד לך מה היה שמה.

מה שהיה שמה זה שהוא שיחק כנראה עם ילד באזור מוסתר. בפינה שלו ראו וקבוצה של ילדים ראתה את זה ואז הם הגיעו מה שנקרא להוציא את ה א לתת את המחיר לדבר הזה ואז התחילו לרדוף אז חלק רטפו אחרי זה וחלק רטפו אחריו הוא טס טס טס טס טס במדרגות ונדפק על הקיר

יואו

ואז הוא עמד שמה ככה עם הפצע תיראה לי אמא אחר כך את הסיטואציה אומרת לי הוא עמד ככה וכולם הסתכלו לידקי אפילו לא בכה וכולם עמדו לא אמרתי כל הכיתה אבל הייתה שמה קבוצת ילדים ובא ואמר תראו הוא באמת חייזר אין עוד מעות בגוף תראו

די אני עוד שנייה בוכה

תסתכלו

הוא חיזר אנחנו לא סתם אומרים וואו יואו כמה זה עצוב אחרי חמישה ימים שאני לא יודעת מזה, אני רק מחכה שהוא יחלים. מסדרת שוב את הילקות, מנסה קצת לעשות שיעורים, קצת לעניין אותו, כי כבר כלום לא עניין אותו. בעלי ואני היינו חברת הפקה. זה לוקח לים, זאת לוקחת לחוג, זה לוקח לפה, זה לוקח לשם. מזמינים את החבר הזה, עושים על האש שיהיה כיף לבוא, לוקחים אתזה. חברת הפקה, קיימים עבודה. אם הייתי קורה לו לבוא לספור את המרצפות ברחוב,

היה עושה את זה.

היה בא. העיקר שירדו ממנו

ואת מתחילה גם לא לשמוע אותו בבית. הוא כאילו הילד השמח הזה, את פשוט לא שומעת אותו.

הקול שלו הולך ונעלם.

נעלם. ואם את כן שומעת, גם לא מאוזן. בכי קיצוני על שטויות. א א פשוט אני רואה שהילד שלי ה מקסים הזה אני כבר לא זוכרת איך הוא מקסים יואו אמא אחרי חמישה ימים מתקשרת אליי ואומרת לי חני מה שלום מה שלומ ואמרתי לו את יודעת מתושש אני כל כך שמחתי לפחות כי היו מדי פעם הורים שלי ככה התקשרו מה נשמע ומה זה כי ידעו ש שמתמודד ומקסים סימים רצו לדעת ו אמרתי כל כך שמחתי לשמוע שהוא שיחק עם ילדים שעם כל המכה הזאתי אני רואה את הטוב שבזה

היא לא היא לא יכלה להרוס לי את זה אמרה לי את בטוחה מה שזה מה שהיה שאמרתי לה תקשיבי זה מה שהוא אומר היא אומרת לי וואי לא נראה לי כדאי שתבדקי אוקיי מה מה היה שם ובתת מודע כנראה פחדתי לשאול מה היה שם אז לא שאלתי אותה

וסגרתי את הטלפון ולא יכולתי ללכת לשאול אותו מה היה שם כי אני הבנתי שאני פספסתי את המקום אני פספסתי את האמון

וואי

הילד שלי לא מאמין יותר הוא מאמין ב-100% שאני לא יכולה לעזור לו זה הכי קשה והוא גם מתרגם אותי כחלק מהסיטור סיטואציה

וואו וואו

אני הבנתי את זה ושוב את מתייעצת ושוב את הולכת לטיפול רגשי כדי להבין להוציא את זה ממנו ושנה שכיתה ב' מסתיימת כשאני כבר לא מזהה אותו אני גם לא יודעת מה לעשות

אגב מה שעולה לי את לא חושבת להחליף בית ספר אולי המוסד אולי פחות נכון לא לא חלילה מוסד לא טוב אבל אולי פחות נכון לילד הזה ספציפיתי יש את המחשבות האלה

לא

וואו

לא

כן בטוחה זה עכשיו עולה בראש של כל מי שצופה בואי זה לא יש עוד כמה בתי ספר באוזור זה לא חד משמעית זה בכלל לא היה בכיוון אני אגיד לך למה זה לא היה בכיוון כי אני לא הרגשתי שאם אני אשלח אותו לבית ספר אחר זה לא יקרה כי אני לא זיהיתי את האירוע

כן

את מבינה

כן כן כן כן

את יודעת מה להעביר בית ספר אני הרבה פעמים אומרת להורים, אם זה נכון, בואו נעביר, אבל אם זה לא נכון, מה אתם גוררים בעיה אחת למקום אחד למקום שני?

כן,

זה לא פתרון.

כן.

לעבור הוא פתרון כשזה נכון, כשזה לא נכון, חני, זה זה מאוד גרוע. אנחנו צריכים לדעת מה לעשות. וזה מהמקום הזה כמו שאמרתי לך בתחילת השיחה של הלקיחת אחריות שאני אראה מה אני צריכה לסדר ואני אוביל את הבן שלי יחסים חברתיים תקינים ואני אתן לו מיומנויות חברתיות ואני אראה מה קרה לו אני אנסה לראות מה טלטל את העולם שלו שגרם לו לחוות ככה נשארתי בעמדה הזאת של האחריות האישית

את כועסת על עצמך

לא

וואי יודעת למה אני אישית בוודאי שאני לקתי את עצמי המון המון המון הלקתי את עצמי. האם לגמרי אני אני לא מלכה את עצמי? אני לא יודעת, אבל אני לא מלכה את עצמי כי אני יודעת שאני הייתי האמא הכי מסורה.

איזה מתוק

ואני הייתי אכפתית ואני יודעת שאני ידעתי רק מה שידעתי. אני רציתי לטובה. אם הייתי יודעת משהו אחר, לא הייתי עושה אותו. בוודאי שהייתי עושה אותו. אני כל כך הרבה עשיתי. כולנו עשינו. וואו,

כולנו עשינו אנחנו אנחנו היינו עובדי סוד אז אז אז אתה מה שאתה לא יודע שאתה לא יודע אתה לא יודע

כן אבל זה מקסים שאת יכולה להגיד את זה כי אנחנו כל כך הרבה מלכים את עצמנו בהורות בעיקר זה זה כל הזמן מה לא עשיתי ומה

כמה שנים נמשך המצב הזה

של א מכיתה א' הסיפור התפוצץ אחרי אה אה תחילת כיתה ג' ואני אספר לך פה היה נקודת מפנס. כיתה ב' מסתיימת במצב נורא. הבן שלנו במצב רגשי מאוד מאוד לא טוב, אבל אני עם האופטימיות שלי והתמימות שלי

מסתובבת בבית ואומרת לו תקשיב לא יעזור לך כלום אתה השנה הולך להיות אין אין אתה תראה מה לא יעזור כלום כיתה ג' כיתה של גדולים

אוקיי

אין דבר כזה אנחנו נדבר ואני אעשה סדר וציינתי את השמות של שתי החברים האלה אנחנו ניתן כוח ואין יעופו עליך כי אתה מהמם אתה הפס סד למי שלא מבין את זה ואני הלכתי אני לא אשכח איך הוא נסכך אחריי לקרביץ וקניתי לו כמו שמתרגשים לכיתה א'

וואי

ילקות חדש עם התיק של האוכל ואת התיק ואני אומרת לז ואני רואה שהוא לא מסתכל בכלל לא מעניין אותו לא מעניין אותו והוא לא מתרגש כבר מכלום לא מהאוכל שאני מכינה לא כלום פשוט לא מתרגש ולפני שהוא מתחיל כיתה ג' אני יוצרת קשר עם המחנה פנך אני יש מקצוע מאוד אה מאוד מבין עניין אמרתי לו מה הוא עובר אמר לי בוודאי אני אשים לב ובאמת אני יכולה להגיד לך שיותר הוא לא נפגע פיזית

אה

הוא לא נפגע פיזית עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו מישהו שעובר חרם המציאות חיים שלו משתנה הוא לא כל יום חוזר באותו מצב אם היום רק פגעו בי ולא חטפתי אם היום יום אחד מהילדים לא היה אז לא זרקו לי את הילקות או לא ירקו לי בסנדוויץ' יום טוב

השתפר לי המצב טוב

הסטנדרטים מאוד נמוכים

כן באמת הסטנדרט שלו מבחינת המצב שלו בכיתה היה יותר טוב

כן כי לא הרביצו לו

כי לא הרביצו לו הוא היה לבד מהבוקר עד ארבע הוא היה לבד

10 שעות כמה זמן זה כמעט

הוא ישב היה לי אחר כך עדויות פשוט ישב עם הראש על השולחן שעות שט

שוט

שוט ילד אחד אמר לאמא שלו נו מה עכשיו רוצים אף אחד לא עושה לו כלום הוא כמו שקית סנדוויץ'

אוי ואבוי יואו

זה כבר הרמה יש לחרם יש ציר ציר של תחיה חברתית שהיא מתחילה מ תחייה חברתית קלה דרך אפיזודות עד שזה מגיע לחרם ויש את השלב גם של השקיפות

מה זה אומר

פשוט אוויר

אוויר אויר, אם תשאלי את הילד שלך אם הילד הזה היום היה בכיתה או לא היה בכיתה, הוא לא יודע. וואו, הוא לא יודע להגיד או בסמוי המשיך אחר. הבן שלי המתוק הזה כבר היה במצב רגשי מאוד מאוד לא פשוט חני. הוא היה ממש מפוזר בתודעה. הוא איבד את האחריות על ההתנהלות שלו. הוא פשוט הוא התהלך בעולם תלוש

בלי ידיים ובלי רגליים כזה

כן ככה מרחף זה כאילו מבחינה רגשית זאת אומרת הוא לא חווה אלימות אבל מבחינה רגשית הוא היה כמו ענן אולי לפעמים עדיף לחוות את האלימות הזאת כי נוגעים בי אתה עוד מתייחסים אליך

מתייחסים אליי

קשה להגיד קיים אתה קה קיים אתה קיים משמע אתה ישנו אז מה קורה באותו לילה?

ואז הוא יוצא א מהמקלחת, רץ לי לתוך החדר ילדים, לתוך דלת צורחית.

אוי ואבוי

פאק, אני לא רוצה להגיד לך איך היה נראה אצלי הבית. פתח בראש, בידיים, שלוליות של דם. בעלי הגיע מהבית כנסת, עטפנו אותו פשוט במגבת ורצנו איתו לתפירות א א בשניידר. והסוף פה מחלמה בבית א ואני אני אני מזהה אני כבר לא יודעת מה לעשות כבר לא מי ללכת אני כבר לא יוד מי יעזור לי כבר לא יודעת אני לא יודעת ואני גם לא רוצה לכעוס עליו כי זה לא עוזר ואני כבר לא אני רואה שאני מלמדת אותו זה גם כבר לא עוזר כלום לא עוזר ליך אני כלום ואני כל הזמן ארנית וכלום לא עוזר לי ואני לא בן אדם כזה אני בן אדם פרודוקטיבי מעשי ובדרך כלל יש לו דברים תוצאות יום אחד אני אחד החברים המתוקים האלה הזמין אותו לשחק איתו בבית ואני מגיעה

ככה א לאסוף אותו עם הרכב הם גרו בקצה השני של העיר ואני כזה פוגשת את אמא שלו ויורדת ככה בחיוך להגיד לה היי מה נשמע מה העניינים אני רואה אותה מקבלת את פניי בצורה מאוד מאוד רצינית אני אומרת לי חני עד מתי ואני אומרת לה מה אומרת שת כשעושים עליו חרם היא כאילו זה היה בין כאב לגערה כזה

יואו

אמרתי לה מה אבל דווקא השנה תראי לא מקים אותו אומר לי חני היא אומרת לי חני הם שיחקו אצלנו בבית עכשיו ביחד והבן שלי ביקש לרדת לשחק פה במגרש אמרתי לה הצאתי להם בואו כל הכיתה במגרש תרדו לשחק במגרש

אז הבן שלי אמר לי אמא אני לא יכול הוא אצלי אסור לשחק איתו אסור אור להכניס אותו למגרש אז היא אומרת לי אז אני עומדת פה ומחכה כי לא רציתי כבר שיעבור היום וגם הוא אבל עד מתי עלה לי מפה חני כזה כאב אני לא חושבת שכולם חייבים להרגיש את הכאב הזה בחיים לא נראה לי שזה סוג כאב שחייבים להרגיש אותו בחיים גם לא ידעתי איך להתנהג כי הוא מגיע אליי רגיל המצב שלו השתפר. הוא מעולה. הוא היה היום אחרי צהריים עם חבר, לא מרביצים לו, כבר לא חופרים לו כל כך. מעולה. זוכר שאני נוסעת מנסה להוציא מהכל, מהגרון שלי כל מה נשמע, איך היה, אני לא מצליחה, לא מצליחה. וואי,

אני נכנסת הביתה, אני צריכה להתחיל ארוחת ערב, אני לא יכולה. נכנסת לחדר שינה, נועלת ופורצת שם בבכי שעד היום שאני נזכרת בו, לא משנה כמה פעמים אני מספרת את מה את הדבר הזה, אני בוכה כי זה בכי של הנשמה.

ברור.

זה בכי של תסכול. זה בכי של כעס. אפרופו מה שאת אומרת,

כן.

זה בכי של חידלון של של עובדן התמימות.

כן. היא עשתה לך כזה וייקאפ כזה אותה אותה אמא

אבל אבל אז הבנתי את הווייקאפ

כן

בעלי היה במכולת אני בחדר נעולה בוכה ילדים לא מבינים מה קורה פותחת את הוואטסאפ ופעם ראשונה כותבת תודה פש מה את כותבת

ואני כותבת אה בהרצאות שלי ממש מופיע שמרתי את זה

יואו

כותב כבת את את ההודעה ואני ככה מתארת להורים את המצוקה שלנו ואני קוראה את זה היום ואני אומרת איך הצלחתי לכתוב בכזאת עדינות כאילו זה באמת כתוב בעדינות ואני סודה ארוכה מפורטת שאני ממש מבקשת עזרה ושאני גם משקפת שזה בעצם פוקע בכולם אז עוד לא ידעתי את מה שאני יודעת היום את כל הלימודים שלי עשיתי אני כבר אספר לכם זה עכשיו הלימודים שלי התחילו בשלב הזה

אבל כתבתי אמרתי זה פוגר בכולנו הדבר הזה זה לא בקושי עשיתי סנד להודעה פק פק פק פק פק פק כל הכיתה כל הכיתה כולם לא היה הורה אחד שפקפק לא היה הורה אחד שאמר זה לא נכון זה פרשנות

או שהשים את הילד שלך

או שישים בפרטי קיבלתי הודעות שהורים שמתמודדים לא עם כזה דבר אבל עם קשיים אחרים משמעותיים ומברשמי קיבלתי חיזוקים באמת ונכון נכון אנחנו כל השנים ואני כבר הילד שלי לאלא לא יודע כבר מה לעשות הוא לא יכול נהיה שמה הצפה

לא נורמלית זה היה ערב עכשיו אני בחדר שנה תקועה בעלי כבר חזר מהמכולת ממזמן אמא בחדר לא היה היום שום דבר דרמטי פותחת מבינה שאני צריכה ללכת להשכיב את הילדים בא לי אפילו לא יודע על ההודעה הוא לא יודע על כלום לא ספקתי לדבר איתו כי נסעתי באוטו והילד היה לידי אז אז אז גם לא התקשרתי לעתכן וצאת מהחדר אני הייתי הייתי נראית נראה לי כמו עגבניה אדומה, נפוכה, בוכה.

ואז הקדוש ברוך הוא עשה איתי כזה נס. אני אומרת לך כזה נס שאני באותו שנייה פה התחילה ההצלה של הילד שלי. אני יוצאת מהחדר והוא מגיע מהמסדרון. תפסתי אותו ככה בידיים, ירדתי על רגל. מסתכל עליי בעיניים חלולות, כאילו מה? מה נסגר? אמרתי לו, סליחה.

יואו. אתה שומע? סליחה. סליחה על מה שאתה עברת, סליחה על מה שאתה עובר, ואני

יודעת שאתה לא מאמין לי בי, ואני יודעת שהפסקת לספר לי כבר ממזמן דברים לא היית צריך לספר, אבל אני מבטיחה לך דבר אחד. אני אעזור לך.

אני אעזור לך. אני לא ידעתי ואני עדיין לא יודעת איך אבל אני מבטיחה לך שאני מוציאה אותך מזה ואם לא אתה פה איתי איך הוא מגיע

אין דבר כזה סתכל עליי ככה מבואעל כי הוא רואה את אמא שלו מאוד מאוד בוכיח

כן

מאוד בוכיח אני הבנתי איך צריך לבקש סליחה בחיים באותו רגע שאנשים זורקים סליחה פה סליחה שם וזה גם סליחה מהילד שלך זה לא סתם זה סליחה מהילד שלי וזה סליחה גם ממני

וואו

כי אני הייתי מאוד קשה עם עצמי כל השנים האלה

על זה שאני לא מצליחה

כן

והיה רעש מאוד גדול וזה עשה זעזוע מאוד גדול ואני לא רציתי שהוא למחרת ילך אבל הוא נכנס לדפוס לכאילו בסוף אני הבנתי את זה שההתעקשות שלו לל לכת לבית ספר ולא כי אני אתקלת בילדים שלא הולכים לבית ספר אומרים לא הולך שם גבול הדבר הזה כי זה השאיר לו הוא ילד חרוץ הוא ילד מצליחן אז עצם זה שהוא מנהל סדר יום יוצא כל בוקר חוזר

זה שומר עצמו כן

הספיק לו זה היה הצורך שלו כי אחרת אין לי הסבר הוא חוזר למחורת לכיתה והוא מלא מקבל מכתבי סליחה

וממתקים והוא מקבל חיבוק שהוא אני לא רציתי שהוא ילך כי אני חשבתי שאני לא אני ידעתי שאני לא יודעת אם זה יהיה מאוזן אבל הוא ממש תעקש ללכת

הקיצוניות לצד השני גם לא בריאה הוא לא ידע להכיל

כן

זה היה לא מבחינתו זה היה לא מבוסט

כמה המפקטים של החרם הזה אכ

כולם כולם זה היה רפואה לכולם זה שחרר את כולם מהתפקיד

כן

כולם היו בתפקיד וזה שחרר את כולם מהתפקיד מי שהיה צריך לשתוק כבר יכל לדבר ולספר מי שלא יכל להתקרב אליו יכל להתקרב אליו.

כן.

כל אחד. גם יכול להיות שמישהו שכבר היה במקום הזה שמבחינת ההתפתחות הבריאה הרגשית כבר לא רצה להיות נגיד דורסן.

כן.

הוא כבר לא רצה להיות מדיר. לא יודע מהלופ בדיוק. זה זה מה שמגדיר אותנו בכיתה. כיתה שלנו היא צבא. צבא מתפקד. אנחנו לא נעשה עכשיו מהפכה. זה שחרר. ולכן שמרת שאלת אותי אם יש לי כעס, ברור שהיה לי היה לי, אבל אני אף פעם לא זוכרת שהיה לי כעס על הילדים, לא, אני הבנתי שמשהו צריך משהו משהו צריך זיהוי והכוונה. זיהוי והכוונה. אני אני הבנתי כי באמת אני אני מאמינה בבסיס הטוב שיש בבן אדם, בטח בילד. כאילו נכון, ילדים יכולים להיות אכזריים, אבל בסוף כמו שאמרתי לכם, אותו ילד, אם נשב איתו וניתן לו מענה, אז הוא יוכל לשחרר את זה ממנו.

כן?

והדבר הזה אני חוזרת לאותו יום, הוא חזר הביתה, הוא לא בכלל לא זה לא היה נכון לו למצב הרגשית שהוא היה. ובאותו שבוע גם התכנסו כדי לעשות לו חוויה טובה. אני זוכרת שהוא חזר משם, היו בגינה אחרי צהריים ואז גם הוא היה ושיתפו אותו ושיחקו איתו וניסו להדיר אותו אבל הוא מבחינתו שחזרתי הוא חזר הביתה הוא אומר לי איזה מצחיקים הפעם אני ניצחתי אותם

אמרתי לו מה הכוונה הוא אמר לי הם קראו לי עוד ועוד ובוא לפה ובוא לפה והם לא יודעים שאני יש לי את הבלון שלי שאני בפנים אני יודע לשמור על עצמי אני לא זוכרת אם המילה שלו הייתה בלון או בואה

אבל ככה הוא אמר את זה הם לא יודעים הם לא רואים את זה אבל אני יש לי את ה את הבואה של עצמי ואני בפנים שמור אני לא שומע באמת מה הם מדברים עליי זה לא באמת אכפת לי פש וואי יואו ילד בכיתה

תי מה זה

סוף שבוע יום שישי אה יום שישי האחרון של שבת קיץ יום שישי ארוך בעלי לקח אותם לשחק בפארק. הם יוצאים החוצה מהפארק והוא הולך בחידלון שלו, יורד לחניה ורכב פוגע בו. וואו. הילד הזה שרק מה שעובר השבוע מסיר אותו. אמבולנס, שניידר, שבר רציני, יל שבת. אני עם הילדים לבד בבית יום שישי. א שולחת מהר את הבת שלי. אני אומרת לה, "תארגני לשבת וטוסי, טוסי להיות עם אבא." אני נשארת פה עם הילדים. היא מתגיעה לשם על הצפצוף, ברוך השם לא צריך ניתוח. ואני הילדים שלי היו כבר מאוד מאוד בטראומך. אני חייבת להגיד שהבית כשילד עובר חרם, הבית אה חווה כאב אנושי

שגם אין לו הסבר.

חייבים להבין את זה.

זה משהו מאוד מתעסקר. אנחנו לא מצליחים להגן על מישהו משלנו.

כן.

ולדעת, תחשבי שיש אחים גדולים ויש אחיות גדולות.

לכן שאלתי מקודם, האם הם התערבו, האם הם עזרו, האם זה תרעומת ואז ה הכעס או התסכול מהאח שהופך להיות איזה בחיין פתאום מקבל הבנה של מה הוא עובר. אז זה הופך ישר לחיבוק מאוד גדול. אבל בסוף זה גם תלטלה, תלטלה אנושית.

כן. שלנו. א ואני אמרתי לך פה הרבה דוגמאות חלק מהם אני יודע לנו רק אחרי שאחר מתפוצץ

כן

לא את הכל ידענו א ו הם חוזרים בל בליל שבת עם העגלה של הבית חולים ככה עם המותות כן

מגיע לילד לא הבנתי בכלל איך שחררו אותו אומרת לך את האמת ירוק רזה מאוד בוכה בוכה מהגוף ובוכה מהנפש על משקחי כאבים והוא פשוט בוכה בלילות הוא מתעורר מסיוטים

ואני יושבת לידו במיטה ואני אפילו לא יודעת שאני עושה לו טיפול תוך כדי עבדתי לפי האינסטי האמאי ופשוט לילה ועוד לילה פשוט תוך כדי שהוא ישן הוא צרך ופשוט ישבתי לידו וניעלתי איתו שיח תוך כדי הסיוט

מה מה את אומרת בשיח הזה הוא הדיז את הראש, אני לא יכול עם מה שאני רואה, אני לא יכול תוך כדי ואז אני אומרת לו, "אתה רואה משהו מפחיד?" "כן, אתה רוצה לשתף אותי במה אתה רואה?" "לא לא לא רוצה לא רוצה." אמרתי לו, "טוב אתה לא חייב." אמרתי לו, "אבל יש לי שאלה. אם אני אגיד לך עכשיו משהו, לדמיין כאילו יש לך איפה שאתה נמצא עכשיו, אתה יכול לדמיין?" אמר לי, "כן." אמרתי לו, "אתה יכול לדמיין שיש לך מטתה? ושאתה מחזיק אותו. אז הוא אמר לי כן. חיכיתי כמה שניות. אמרתי לו, "תחזיק חזק חזק את המטה שהוא לא יפול לך מהידיים." ואז אמרתי לו, "אני רוצה שתגיד לי שלוש מחשבות טובות ומשמחות שאת אוהב לחשוב עליהם." ואז הוא

התחיל להשתולל, "די תעזבי אותי, את לא יודעת מה." אמרתי לו, "אז רק אחת." והוא אמר לי איזה משהו אני לא זוכרת. ואז אמרתי תקשיב המחשבה הזאת נורא נורא רוצה להיכנס החלום המקום הזה מאוד רוצה להיכנס אז אני רוצה שתיקח עם המטטה ותתחיל לדחוף חזק חזק את מה שאתה רואה אני אעזור לך אני סוחבת 1 שתיים שלוש וככה לאט לאט לילה כזה ופשוט הסיוטי לילה חלפו ברוך השם אבל מהתאונה הזאת יצאה רפואה מאוד גדולה

וואוכ כי פה התחיל התהליך הריפוי המאוזן.

כן.

הוא היה איתי בבית שבעה שבועות.

וואו.

השבוע כל יום הגיעו שתיים שלוש ילדים ושיחקו ודיברו בהתחלה במבוכה. היו ילדים שביקשו לבוא אלינו עוד ועוד ועוד כי הם פתאום ראו איזה כיף. איך פעם אחת ילד אחד עמז בפתח א של הבית שהוא יצא הוא באמת ככה הוא מסיק עליי. את יודעת אני רוצה להגיד לך משהו. ככה בפתח הדלת הוא נעמד כאילו יש לו משהו חשוב לומר עם האלקות מאוד כיף אצלכם ואמרתי לו נכון נכון מאוד כף למדיר את היל המתוק שלך

אתה יכול לבוא עוד הרבה אנחנו מאוד שמחים ומאוד אוהבים שאתה אוהב ומה שקרה בשבע שבועות האלה פשוט תהליך החלמה מאוזן מדורג כמובן א ההחלטה המקצועית הייתה שהוא לא נשאר שזה לא נכון יש שמה טראומות מדי חזקות שיאתגרו אותו יותר ממקום כזה, אבל הוא חזר לשבוע. בשבוע הזה עשינו סוג של נורמליזציה, עשו לו מסיבת סיום. גם צריך לדעת לסגור אירועים. אני המון אומרת להורים, אתם רוצים לברוח, זה בסדר, אבל גם לאיך תסגרו יש השלכות עתידיות.

כן?

תחשבו על הילד. כשאין קלוז'ר, החווית הטראומה הזאתי של הפגע וברח תלווה אותם. עד בעד כן לחזור למקום הפשע אבל ולסיים את זה טוב

לחזור כשאפשר ולפעמים לפעמים זה לא לסגור לחזור למקום הפשע לפעמים זה לחזור ולעשות איזשהו קלוז'ר

מעובד עם שלוש ארבע ילדים עם עם דמויות שיכולות להיות חיוביות עם עיבוד למה שהיה עם איזשהיא התמעת קשר המשכי

לא לא להעלם לא לא לחוות את זה כפיגוע

כן

לא לסיים קיים את זה ככה

זה נורא חשוב בשביל הנפש שהיא הייתה בשליטה הרי מה זה חרם חרם זה חוסר שליטה חוסר שליטה על מה שעושים לי

כן

אז כשאתה מקבל בסוף אתה מנהל את הדברים ממקום שיש לי שליטה אני מחליט להגיע אני מחליט מי יהיה שם אני מחליט איך זה יראה זה חשוב

וואו

זה חשוב מאוד מאוד הדבר הזה ובסיעתא דשמיא כמובן של הבינו אותו אחר כך עם אה א להחזיר לו את המיומנויות החברתיות התקינות כי הוא נכנס למקום מאוד קטן ו

והוא הגיע הוא שמה בחיטה ג' במקום הקודל לא למדו גמרא והוא נכנס למקום שזה כבר היה חודש שבט וכבר היו בשיא הלימוד גמרא

והמקום שמה קיבל אותו בצורה אין מה לומר מיוחדת מאוד ורק אמר אמרו לנו ההורים עכשיו תנוכחו

הוא עלינו מה שנקרא אם יהיה משהו נגיד לכם

ואני יכולה להגיד לך שהמבחן הראשון שון שהייתה היה בגמרא הוא קיבל 100 בלי עין הרע הוא רחב על האופניים

ואני לא אגיד לך זה זה ה הנו נס אני חייבת להגיד לך היה לנו נס יש לזה תהליך יש לזה השלכות אני יכולה להגיד שברוך השם

אה א הוא היום מנהל חיים תקינים שמחים ילד שבגיל שלו א עם בני גילו אהוב נחשב חשוב ורגיש מאוד את עדיין מתרגשת לראות אותו עם ילדים? גם נכון? לא כמו כל ילד שלך. מאוד

ברור.

כל פעם שבא חבר את בטח

אני מחזיקה את עצמי. אם היה שבוע שלא היה אצלנו חבר או שלא ראיתי שהוא הלך.

אם היה זה אני אומרת מה נשמע איך היה בכיתה? אומר לי או הנה עם הסת מתחילה לבדוק אם הכל בסדר בסדר את גם לא נורא שהוא רואה שאת כן

מאחוריו כל הזמן ובודקת ולידו לא מאחורי. אני בטוחה שזה חלק מהעוצמה והכוח שלו ו ומה שקרה אחר כך

זהו פתחנו את הרעיון הזה בזה שאמרת אני אני באופן אישי עד עכשיו סיפרנו את הסיפור של הילד המתוק והמקסים שלך שאני כבר תמסרי לו שכבר חני לבשיץ אוהבת אותו זהו אוהבת את הילד הזה באמת פתחת את זה שאת החיים שלך השתנו

נכון

את עוזבת את האיפור לא לגמרי את מופרת מאוד יפה אבל את עוזבת את העיסוק הזה זה ואומרת החיים שלי משתנים

נכון זה זה מי שמתקשרת אליי ואומרת לי את חייבת לפתוח גלי צהל תפתחי גלי צהל אני אומרת לה למה היא אומרת לי יש שמה עמותה שמדברת על הנושא הזה יש לך רמות והדרות חברתיות תפתחי

אני פותחת אני א שומעת כנפי דרור עמותה חרם נשאר בדקתי מה זה ראיתי שמחפשים מתנדבים נרשמתי

וואו

דבר ראשון נרשמתי בשבעה שבועות האלה שהיינו בבית אני למדתי כשאותה אמא יקרה אמרה לי את המילה חרם את השלוש אותיות האלה אני התחלתי ללמוד את זה

כן וואו

לעומק באנגלית בעברית בצפיה בקריאה הכל כל מה שנגע כל ה ממש את כל הספקו פשוט נשאבתי לנושא הזה אה מאוד עניין אותי

וואו

ווזה פשוט היה לי להיכנס דלת פתוחה ופתאום אני מוצאת את עצמי מחכה לסיים את הקליניקה מחכה א א כבר לא עובדת באותו דרייב בכלל אני רוצה לעזור לאנשים האלה אני דרור מי כנפי דרור

את העמותה הקים שי כללמי וחגית אשתו א שהם היו א אנשים מאוד מאוד חזקים בקהילה שהבן שלהם דרור הילד הצעיר שלהם ילד מקסים עבר חרם לא פשוט

בגיל צעיר וגם גם הם כל מה שהם ניסו לא הצליחו. הוא כבר גדל. כבר היה בצבא, כבר התחיל לימודים, כבר ממש עבר. והיה שמה איזשהו טריגר, עוד פעם טריגר שהזכיר לו את הדבר הזה, הוא פשוט לא עמד בזה.

וואו. וכשהם ישבו שבעה הוא ידע שחייבים לעשות שינוי שהחרם זה לא סיפור של הילד זה לא סיפור של ההורה זה לא סיפור של הצוות זה לא סיפור זה סיפור של כולנו ואם לא כולנו נתעסק בזה וכולנו נתגייס בערבות הדדית לא נפתור את זה צריך כפר שלם כדי לטפל בחרם אחד מעידה לך נכון

ומה זה בעצם דורש ש ממך זאת אומרת את את היום מתנדבת או עובדת ב את עובד זאת אומרת זאת העבודה שלך מה הולכת לבתי ספר נותנת כלים

אז אנחנו ככה העמותה שלנו היא נקראת כנפי דרור והיא בנויה משתי כנפיים כנף אחת של מניעה והסברה כמו שאת אומרת סדנאות הרצאות יש לנו הסופה שהוצאנו שכולה גם כיתי יג וגם שירה בנושא חרב והדר והדרה חברתית ש הסופה הזאת נקראת והילד הזה הוא אנחנו אה ממש א יהודה אקלס הביא לנו את האישור לעשות אה בדיוק והוא גם כתב בתוכה א ספר מיוחד אני אף פעם לא סבא מלקרוא את מה שכתוב שמה הוא מיוחד מאוד יש לנו ערקת קסמים לילדים בגיל ה הקטן התוכנית לילדים ממש ממש בגיל יסודי וגן שדרכה אנחנו גם עובדים עם ילדים והרצאות וסדנאות להורים למורים לקהילות קהילות היה אה אמ אחרי המלחמה התופעות האלה החריפו.

מעניין

כן

כי מה?

א כי הכל הכל השתנה. ישובים פוזרו אבות הלכו למילואים לימים ארוכים

אולי גם להוציא אגרסיות היהד היה דרך גם כן

נכון מלא מלא שילוב וזהו שהתופעה מחריפה

ונקראנו נקראנו פשוט לשבת עם הורים למסור תוכן הרצאות כלים כלים איך להתמודד עם זה מה שאני עושה אני מנהלת את המוקד התערבות חכמה יש לנו מוקד בין יום ראשון ליום חמישי שפעיל בין 2 ל8 בערב שהיא ממש כמו מוקד מצוקה מעניינים חברתיים מתקשרים אלייך נערים נערות

יש לנו מוקדנים אצלנו זה נקרא שגרירים שגרירי מוקד שהם ממש מוכשרים אנחנו כל הזמן מחר יש הכשרה אתמול העברתי הכשרה כל הזמן יש הכשרות בנושאים האלה אני לא לא מפסיקה ללמוד זאת אומרת הנושא הזה כל הזמן כל הזמן נדרש חידוד והבנה ועומק

ובעצם הם נותנים את המענה הראשוני כשהם מזהים שמדובר באפיזוד החולפת משהו שהידע המקצועי שלהם מאפשר להם לתת מענה, הם נותנים ואחרי שבוע חוזרים לשמוע עם זהעזר וכולי

וכשמזהים אירוע מורכב למשל כמו שאצלנו היה זה מועבר ל להתערבות החכמה ושם אנחנו פשוט מקיימים צבטים אנחנו ממש צוות על כל מקרה יושב צוות של בין שלושה לחמישה שגרירים שפשוט מנהלים את האירוע הזה כמו כמו סיירת ביחד ופשוט יושבים מול הצוות, ממול ההורים, עם הילד, אנחנו מקצים לפי הצורך הדרכת הורים או או ליווי לילד או או הדרכה לצוות שצריך כל מה שצריך כי בעצם אנחנו יודעים שאוקי פנוי אלינו בגלל חרם אבל בכיתה הזאת יש בעיה

כן

אז אנחנו נמצאים פה לשתי משימות גם לעזור לילד ולמשפחה שזה מה שנקרא משימת העל והעכשוית כאן ועכשיו והמשימה ה המה שנקרא הדבר ההמשכי זה באמת מה שקורה כשאנחנו מסיימים אירוע אנחנו בעצם סידרנו מערך לא רק את האירוע זאת אומרת בית ספר ש שאיך א איך מורה אמרה לי זכינו שהייתם אצלנו עכשיו אנחנו יודעים לזהות עכשיו אנחנו יודעים מתי יש נורות אדומות ואתם לא צריכים להיות עם זה לבד מורה לא צריכה להתמודד עם זה לבד יועצת לא צריכה להתמודד עם זה לבד זה קשה חד משמעי

יש לי שאלה שעולה לי כזה לסיום קיום בגלל שהרבה מהאנשים שצופים בנו, הקהל שצופה בנו קהל דתי, לא רק אבל כותטתי, מסתי,

חרדי, אפילו החרדי אני אלך. יש לפעמים איזשהיא תחושה כזאת שהחרדים נותנים, זאת אומרת הקהל הבתי ספר, החרדים, סשט נותנים פחות להיכנס אליהם בדברים האלה, כי יש כזה לתת הבעיות מתחת לשטיח. אצלנו זה לא יקרה א אנחנו יש אנחנו קצת שמורים יותר. זאת אומרת ב אפילו ב בביקורת העצמית שיש לנו בכל מיני צורות למרות שבשנים האחרונות ברוך השם כבר נכנס מוגנות ונכנס את רואה איזה הבדל בין בתי ספר חילונים או או בתי ספר חרדים באיך שמקבלים אותכם

אני רוצה להגיד לך משהו בנושא הזה השאלה הזאתי יושבת על מה בין אשמחריות

כן

כשאני מגיעה לבתי ספר שחווים את ה את הפ את הפנייה לקבל עזרה ממקום של מה רוצים מאיתנו אנחנו לא אשמים תהיה שמה נעילה חד משמעית יותר קשה להיכנס

ברגע שהם מבינים שזו בכלל לא השפה שלנו אנחנו ממש לא מחפשים אשמים

כן

אנחנו מזמינים לקחת אחריות ולהציל נפש אמ ואני רוצה להגיד לך שהפניות אלינו הם מכל המגזרים

וואי מס

מלא פניות מהציבור החרדי מהציבור הדתי ומהציבור הכללי בסוף התמודדות חברתית היא לא היא לא משהו מפתיע והיא לא משהו שזה שייך רק למגזר אחד

וזה גם עוד משהו שאני רוצה ככה להגיד זה גם לא שייך רק לילדים זה טעות לחשוב שחים יש רק אצל ילדים כבר יצא לי לחוות לא לא באופן אישי ברוך השם ולשמוע על חרמות שיש בקהילות לאנשים מבוגרים כשאין סיבה יש שמשהו הבן אדם מרגיש יש לו חרם עליו והוא לא יודע למה לפעמים זה את יודעת נשמות טובות שפתאום התאגדו ואו אנשים מבוגרים בבית אבות יצא לי לדבר עם זכנה נכון, נכון?

אז זה לא רק ילדים, זה חשוב לומר את זה.

את יודעת איזה פנייה קיבלתי חני?

כן.

על חרם בחדר מורות. וואי, הנה, בבקשה. דיברה איתי חברה והיא אומרת לי, קולגה שלי עוברת חרם בחדר מורות ואנחנו לא יודעות מה לעשות. יואו.

אמרתי ואמרתי לה, "אוקיי, למה היא עוברת?" היא אומרת לי, "אני, אין סיבה, נשמה טובה." פשוט יותר מדי נשמה טובה. הרבה פעמים זקינה לי. ברור למרות שלא אמרת את זה שהילד שלך היפה והמוצלח עבר זה התחיל מכינה נכון יתכן מאוד יתכן מאוד

אבל אני אני רוצה להגיד לך משהו חני

אני באמת באמת האג'נדה שלי האישית ושל שלנו כעמותה השפה המשותפת שלנו היא שפה של תיקון עולם

כן

ולכן אנחנו מאמינים שגם אם משהו מגיע מכינה אז בואו ניתן מקום נשמע את הכאב של מי שמקנא. בואו ניתן מענה.

כן.

אפשר לרפא את הלבבות של כולם. זה אפשר.

תכנזו הדרך. באמת שזו הדרך. וושאלו אותי הרבה פעמים, את לא כועסת? את לא כועסת? אני כואבת. אני לא יכולה לכעוס א א דברים שאני מקווה ואני ממשיכה להרכיב את המשקפיים האלה. שיש בעיה לזהות.

כן.

ואני פשוט מזמינה באמת את כולם לא להתמודד עם זה לבד. אי אפשר להתמודד עם זה לבד. את יודעת כמה מקרים של אנשי חינוך שעוברים עם הילדים שלהם? כמה מקרים של הורים מטפל שהם עוסקים בטיפול רגשי שמטפלות בילדות אחרות במה שנקרא בפוסט טראומה עקר חרם וחייה חברתית והילדה שלהם עוברת.

כן. תני לנו שלושה טיפים לזהות ממש כזה בקצרה לסיום אנחנו אי אפשר לסיים זה כל כך זה מרתק שאין לו סוף אין לו סוף אני כלומת לסיום ואני רק רוצה לשמוע שלושה טיפים אחרונים

יושבות עכשיו עמהות באמת יש להם צממורת בטח שהם שומעות את כל השיחה הזאת שלנו בינינו לזהות לזהות הילד שלי עובר חרם אוקיי

אוקיי אז קודם כל א אני אני נצמדת לשאלה שאלה שלך לדעת מה המצב החברתי של הילד שלי

לא להסתפק במה שנראה לי

כן

לקרוא לילד לילדה לשיחה לצאת לגלידה לשאול מי החברות הטובות שלך עם מי ישבת עם מי שיחקת היום

תנסי לבדוק

קודם כל לדבר לטשל אבל לא ממקום של חקירה

אלא גם ממקום של שיתוף

את יודעת שאני הייתי ילדה הייתה לי חברה בכיתה שהיה לי ככה וככה ככה ולא ידעתי איך לעזור לה. בדיוק. אני חושבת אתם עכשיו תלמידות. יש לך מישהי בכיתה כזאתי? ילדים יוציאו. את לא מבינה מה יוצאת. את יודעת איזה מצווה זאת חברה טובה שלי זה כבר היא מדברת איתי ופתאום יהיה לה כזה מודעות לדבר. עשתה יום הולדת לילד שלה בבית וזה אתה הילד שעובר אירוע. אומרת לי חי יודעת מה זה נתן לי? אני הרמתי טלפון לאותה אמא. הרמת והרמתי טלפון אחרי שדיברתי עם האמא לרבי ואמרתי לה שהילד שלי לא ימשיך ללמוד בכזאת כיתה זה לא קשור אליה אם זה הערכים בכיתה הילד שלי לא ימשיך ללמוד שם אז אני אז הילד שלי ישאר בבית כי לא שווה לי כלום אז זאת אומרת הטיפ הראשון הוא פשוט לשבת שבו עם הילד ולא חקירות משטרה

תשתפו מה היה איתי מה היה איתך מה מה קורה איתך בדיוק מהמקום הזה ואתם תהיו בהלם איזה דברים יוצאים שמה זה ממש שולה פנינים השיחה הזאתי מדהים. זה הכלי הראשון.

כן.

הכלי השני להקשיב. ילד חוזר הביתה. מאוד חשוב לשמוע את הסיטואציה החברתית ולהגיב לא בצורה אינטנסיבית. מה זאת אומרת? קודם כל הוא סיפר משהו, הוא שיתף ואז להשמיע לו את מה ששמעת ממנו. לא לתת לזה תרגום. לא לשאול על זה שאלות. ממש באותם מילים. אם היום לא שיחקתי בחבל בהפסקה,

וואו, אני שומעת שהיום שיצאת להפסקה ילדות שיחקו בחבל

ואת לא שיחקת.

ואיך זה קרה? וכל מה שאומרים להדעד בחזרה. קודם כל אנחנו צריכים להפדעת, להפריד אם יש פה איזשהיא רגישות לתחייה. כי אם למשל היא הצטרפה, היו חמישה חבלים והיא התקשה על חבל עם בנות מסוימות וכבר שיחקו שמה 10 בנות ובחבר'ה לחבר יש שש, אז הבנות אמרו להתחיל לשם, אבל היא תקשה להיות פה. אנחנו צריכים לדעת לא להיכנס ולא גם לעזור לילד לדעת אם יש פה משהו שהוא אירוע כן

של דחיה חברתית וצריך לתת לו מענה שיש פה אירוע של רגישות לדחייה

ולרשום לעצמנו

לרשום להתחיל לרשום ואז לדעת לראות אם יש פה רצף של דברים

כן כן

ולהיות אירניים אני אומרת להיות לנסות לזהות לא בחרדה לא עכשיו כל דבר שקורה לקפוץ עליו כאילו משהו קורה כי כולנו עוזרים סיטואציות חברתית כולנו כל יום במכולת בירקן בתחנת אוטובוס כולם עוברים

נכון

אז אבל היכולת שלנו החוסן האישי זה לדעת מה שטויות ומה יש פה משהו שהוא מפר את המוגנות שלנו אז זה הדבר השלישי הטיפ הראשון לשבת לדבר לשתף הטיפ השני כשחוזרים עם סיטואציה חברתית מורכבת להשמיע אותה לחזור עליה ולאט לאט לחקור לרדתן ל למקום שלה וממש לנסות להבין מה קרה, לשתף מישהי שמבינה, מוזמנים להתקשר אלינו, להתייעץ, היה לילד שלי ככה וככה, האם זה משהו שאני צריכה לשים עליו דגש, האם לא? לא צריך להגיע לאירוע חריג בשביל להרים טלפון. תרימו טלפון כשיש לכם שאלה. זה בדיוק הזמן הטוב. כשיש ספק, אין ספק.

מדהימה.

זה הדבר השני. וה הדבר השלישי זה תדעו שאתם לא לבד. חווית החרם גם גורמת למשפחה כי יש משהו גם שפתאום תופסים ממך מרחק כי לא נעים. אנחנו יודעים מה עושים לילד שלהם.כן

זה לא נעים.

אז אתה פשוט לאט לאט בלי שאף אחד אמר לך שאתה לבד אתה לבד. אתה פשוט נמצא שם לבד כי זה נורא מפחיד. זה מדבק

הדבר הזה. הוא מדבק. הוא עלול לפגוע בילד שלי לא נעים וגם את יודעת גם תמיד יש את המחשבות רגע אם עושים לו את זה סתם לא יכול להיות

אין עשן בלי אש

בדיוק יש מטבע לכל מטבע שתי צדדים וכל האקסיומות האלה

כן וישן בלי יש איך אמר לי פעם מישהו חכם יש גם מטבע עם שתי צדדים אחד שחור אחד לבן הכל בסדר גם זה יש

זה יפה להבין שיש מורכבות אבל צריך לדעת מה לא תקין ולתת מענה למה שלא תקין

כן כן

ובאמת באמת אני מזמינה את ה אני אומרת לך משהו אחד ככה שעם זה אנחנו יכולים כי אפשר לדבר על זה באמת בלי סוף

נכון

אני יכולה להגיד לך בכל אופן בגילאים הצעירים ככל שהגילאים עולים השליטה שלנו היכולת שלנו להיות מעורבים בכיתות ז'חת היא פחות גבוהה מבכיתות הנמוכות

נכון

אבל מה שקורה בכיתות הנמוכות זה בהשפעת מה שאנחנו המבוגרים מאפשרים שיקרה או לא יקרה.

כן.

ולכן בידינו הדבר. ואיזה כיף זה לדעת שבידינו הדבר ואנחנו יכולים לנצח אותו ואנחנו לא חסרינים.

זה זה פשוט זה זה ידיעה מדהימה.

חני בא לי שיזמינו אותך בכל הבתי ישראל. אין חני אולמן תקשיבי אני רוצה שלא יהיה בית ספר בארץ הזאת שלא יזמין אותך לעמוד ולדבר מאלבמות ולספר את הסיפור שלך ולתת את ה יש לך חוכמה כל כך את פורטת אותה כזה את עושה את חוכמה פשוטה כזאת נעימה בלי תחקומים יותר מדי ול פשוט חוכמה גם עם מה שעברת וגם חוכמה שלך חוכמת חיים שלך שבא לי שכל בית ספר יזכה בך ויקבל אותך לא רק בית ספר בכלל מוסדות לא יודעת הלוואי שהרעיון הזה יביא אותך לפרונט לבמות הלוואי אמן אמן שאני אהיה חלק שהזכות שלי תהיה שהייתי חלק מהדבר הזה

קודם כל תודה זה באמת הזכות שלי להיות פה זה ממש מרגש אותי אני הייתי פה בחשש מאוד גדול כי אני אמרתי לך שכשאני עומדת אלבמה אני לא משנה שישו שמה 300 400 איש מרגישה שאנחנו כמו בבתיה זה כזה מוגן כי כי נוצרת תמיד שאנחנו נפגשים עם קבוצות נוצרת לא משנה איזה קהל יושב עם אינטימיות כזאת שמה שקורה פה נשאר

פה כאן את לא יכולה לדעת אבל תאמיני שכל מי שעכשיו צופה בנו הם אנשים הכי מתוקים שישני בטוחה

והם רק ורצים בטוב

אני בטוח

ושנתת בהם ערך מוסף אדיר בראיון הזה אז אני חי ל אני ממש מודה לך באמת מודה לך אין מילים אין מילים ומה שהיה צריך לאמר הקדוש ברוך הוא אני מקווה שהלך על ידי כי צאת אין לזה סוף אין לזה סוף אין סוף לתופעות

וחייבים להיות רניים ‏M.