שלושה צעדים להצלחה - הרב יצחק פנגר (עם כתוביות בעברית)

שלום לכולם. כל אחד מאיתנו רוצה להרגיש מצליח, רוצה להיות מצליחן. אמר לי פעם איזה אבא: כבוד הרב, הדרך היחידה שאני אהיה אבא לתפארת אם תהיה לי בת בשם תפארת, אוקיי? אין סיכוי שאני אצליח. כל אחד רוצה להרגיש מצליחן. היה פעם אריה. קם בבוקר, אתה יודע, כולו מתלהב, עף על עצמו, עובר ביער, רואה איזה שועל, אומר לו: שועל! בוא! תגיד לי, מי החיה הכי אימתנית ביער? מי החיה הכי אימתנית ביער? השועל: אתה המלך, אתה. אתה אלוף העולם, אתה. ממשיך ללכת, כולו מלא גאווה. הוא רואה איזו איילה. איילה! תגידי מי החיה הכי אימתנית ביער? מי החיה הכי אימתנית ביער? האיילה: אתה מלך, אתה, אתה. האריה ממשיך ללכת, כולו מלא גאווה. הוא

רואה פיל, הוא אומר לו: פיל! בוא הנה, יא חתיכת... בוא, בוא לפה. תגיד לי, מי החיה הכי אימתנית ביער? הפיל אפילו לא מקשיב לו, עם החדק פה! פה! מוריד לו שתי מכות, את הרגל שם לו על הפנים. אח, אח. האריה: איי, איי, איי. אז הפיל מסתובב, הולך. אומר לו האריה: מה, זה שאתה לא יודע את התשובה לא צריך להיות אלים בגלל זה. מה זאת אומרת? לפעמים אדם רוצה להרגיש שהוא באמת מצליח, אבל דורכים עליו, מקמטים אותו. מישהו הראה לי את זה. אמר לי: הרב, זה סבא שלי, אוקיי? זו התמונה היחידה שנשארה לי ממנו. אז אם יש לך תמונות כאלה, תשלח לי, אוקיי? יש סיפור מאוד ידוע שהיה איזה מורה אחד, לקח שטר של 200 שקל. אמר לתלמידים שלו: מי

רוצה את השטר הזה? מי רוצה את השטר הזה? כל התלמידים הרימו את היד. ואז הוא לקח את השטר וקימט אותו, קימט אותו. השטר מקומט, הוא שואל את התלמידים: מי רוצה את השטר הזה? מי רוצה את השטר הזה? כל התלמידים הצביעו: מה אכפת לי, תביא. ואז הוא לקח את השטר, זרק אותו לרצפה ודרך עליו, דרך עליו. ואז הוא אומר: מי רוצה את השטר הזה? כולם הצביעו. למה, מה זה משנה דרכו עליו, קימטו אותו? זה שטר של 200 שקל. אני אחזיר לך אחר כך. אותו דבר אנחנו. גם אם קימטו אותך, דרכו עליך, זה לא קשור לערך שלך, בסדר? אם אני רוצה להצליח, אני צריך לזכור שלושה דברים. נקודה ראשונה: אל תזלזל ולו בדבר קטן שאתה עושה. דבר קטן של האדם, ככה

מתקדמים. רבי עקיבא עד גיל 40 היה עם הארץ, הוא לא יודע קרוא וכתוב, הוא התחתן עם רחל, בחורה צעירה. היא שולחת אותו ללמוד תורה והוא לא קולט, הוא לא קולט. עד שחז"ל מספרים שהוא חוזר והוא רואה טיפות של מים מטפטפות על סלע והטיפות של המים עשו חור בסלע. אמר רבי עקיבא: מים שחקו אבן? אם מים פשוטים עשו חור באבן, דברי תורה יכולים להיכנס ללב שלי. חזר, למד ונהיה רבי עקיבא. אצלנו רבי עקיבא זה מגה-סלב, מה שנקרא. הוא הרב של רבי שמעון בר יוחאי. ואם הוא הרב של רבי שמעון אז תמיד הכלל בגמרא שהתלמיד הוא פחות מהרב. אז אם רבי עקיבא הוא הרב של רשב"י, אז תבין מה הדרגה של רבי עקיבא. אבל מה הוא ראה? טיפות של מים על סלע?

היינו הולכים למערת הנטיפים, היינו מתלהבים "וואי, איזה חיזוק קיבלתי, בוא נלמד תורה"? מה זה קשור? שואל רבי ישראל סלנטר שאלה מעניינת: הטיפה הראשונה שנפלה על הסלע עשתה משהו או לא? הטיפה הראשונה שנפלה על הסלע עשתה משהו או לא? מה אתם אומרים? עשתה. -התחילה. -בטח שעשתה. אוקיי, יפה. לכאורה היא לא עשתה כלום. אני מסתכל על הסלע לפני ואחרי, אין שום הבדל בין סלע עם טיפה לבין סלע בלי טיפה. טיפה רטיבות. אבל אם הטיפה הראשונה לא הייתה עושה שום דבר, אפס גמור, אז גם הטיפה השנייה לא הייתה עושה, בסדר? כי היא כאילו הייתה ראשונה. אלא חייבים לומר שגם שזה לא ניכר לעין בכלל בכלל בכלל, אבל משהו פה קרה. השינוי התחיל. אם

אני רוצה להגיע להצלחה, כולם יודעים את זה שכל מסע הכי גדול בעולם מתחיל עם צעד אחד, וצעד אחד אין אחד מאיתנו שלא מסוגל לעשות. אני אקח את המטרה שאני רוצה בחיים, אני אפרק אותה לגורמים קטנים, לצעדים הכי קטנים שבעולם שאני מסוגל, ותן צעד אחד. צעד אחד. אתה חייב את זה לעצמך, ואל תזלזל ולו בדבר קטן. אברהם אבינו בגיל 100, 99 עשה ברית מילה, אוקיי? הגיע הזמן, ברוך השם. עשה ברית מילה וביום השלישי זה הזמן הכי כואב, הכי לא נעים, אלוקים שולח לו שלושה מלאכים לבקר אותו. עכשיו, לא מלאכים זוטרים, סתם משועמים, לכו תעשו משהו בחיים. את הקודקודיה: מיכאל, רפאל, גבריאל. בסדר? הם מגיעים לאברהם אבינו ונפגשים איתו. מה

השאלה הראשונה שהם שאלו אותו, אתם יודעים? הם שאלו אותו ככה: "איה שרה אשתך?" מה? תאר לך אתה בבית, דופקים לך בדלת, אתה פותח, שלושה ערבים. זה מה שהוא חשב, בסדר? שלושה ערבים אומרים לך: אהלן, אהלן וסהלן. איפה שרה'לה? בוא'נה, אתה מוריד את הנעל, איזה שרה'לה? אני מוריד לך עכשיו... מה זו השאלה הזאת? תגיד: איפה הרבנית? איפה הוד רוממותה? מה זה "איפה שרה'לה?" מה, זו חברה שלך? למדת איתה בתיכון? כאילו, אתה לא מתבייש? מה זה הדבר הזה? עכשיו, למה הם שאלו אותו? למה הם שאלו אותו? מה רש"י אומר שמה? רשי אומר: למה הם שאלו את השאלה הזאת? על מנת לחבבה בעיני בעלה. די... הבן אדם בן 100, היא בת 90. הם עברו משהו בחיים

כבר, אוקיי? חאלס, תתקדם. לא, ומה הווה אמינא, מה שנקרא? מה צריך לחשוב? שמה? כאילו, הוא יחשוב איפה שרה? איפה שרה? באוהל. יש! היא באוהל, לא בקניון, היא באוהל. תגיד, אתה בסדר אתה? זה ארם נהריים, איפה היא יכולה להיות? כאילו, בינינו, או עם העיזים או באוהל. אלא זו הטעות שלנו. זו הטעות שלנו. אנחנו לא מבינים מה זה חיזוק של, אתה יודע, בורג קטן - טיפה, טיפה. יש לי אולפן רדיו בבית. אני משדר בבוקר מיום ראשון עד רביעי. מרביעי עד ראשון אני לא נמצא במקום. התחילה להישמע נזילה קטנה מהשירותים... ביום רביעי. אתם יודעים מה קרה כשהגעתי ביום ראשון? אני פותח את הדלת... סתם, לא עדי כדי כך. ביצה, בריכה, בסדר? מטיפה של

מים. מה זה טיפה של מים? אם אני רוצה להצליח, זו הנקודה הראשונה: טיפה אחר טיפה - א'. ב', אם אני רוצה להצליח בחיים, כמו כל זרע באדמה שהוא קטן, אני אזרע אותו, ומהעץ הזה יכול לצאת משהו ענק. אבל שימו לב טוב, אם אני לוקח זרע עכשיו של עץ אבוקדו, עץ מנגו, עץ ענק, ואני אשים את הזרע הזה על אדן החלון, יצא ממנו משהו? אני אחכה, אני אתפלל, אני... תעשה מה שאתה רוצה. לא יקרה כלום. למה? הוא לא בסביבה הנכונה. אדם חייב להיות בסביבה נכונה שתאפשר לו הצלחה, שתאפשר לו להתקדם, שתאמין שהוא מסוגל. אז הסביבה הזאת בין השאר היא הסביבה אצלי בראש. יש את הסימפוניה החמישית של בטהובן. הסימפוניה החמישית של בטהובן יש לה מוטיב

חוזר, והוא הולך ככה: טה טה טה טם טה טה טה טם ואז כל ה... טה טה טם טה טה טם... טה טה טה טם טה טה טה טם... טה טה טה טם! יפה. בטהובן שוטף לכולנו את המוח עם ה"טה טה טה טם". זה חוזר קרוב ל-160 פעם, אפילו רק בתחילת הסימפוניה, למה? כי זה נקרא "שטיפת מוח", פחות או יותר, של משהו שאני רוצה להחדיר לאדם. אנחנו צריכים לבדוק איזה "טה טה טה טם" לנו יש במוח, מה הסביבה שיש לך במוח, מה אתה אומר לעצמך. כי ברור שאם אני אגיד לעצמי "אני אפס, אני לא שווה שום דבר" - ברור שאני לא אצליח. אני מלמד בישיבה של בעלי תשובה. הגיע אלינו בחור שהוא היה חמש שנים ביפן, אלוף אומנויות לחימה, אתה יודע, ופורים הוא היה עושה הצגות, היה

שובר לבנים. אז הוא אמר לי: פנגר, גם אתה יכול. אמרתי לו: כן? מה אתה אומר. איך עושים את זה? הוא אמר לי פשוט. אתה לוקח את הלבנה, יש מקום בלבנה שזה לא שיש מתחת איזה עמוד כזה, רגיל. אתה מוריד את היד מלמעלה מהר מאוד. המהירות, אם פה המקום ביד, שזה יחסית חזק, אתה עובר את זה. אל תפחד. אבל זה חייב להיות מהר, אוקיי? אל תעצור בדרך. זה לא המקום לעצור. עכשיו, אתה מוריד את היד מהר ושיעזור לך לא לפחד, תחשוב שזו גלידה נמסה, אוקיי? אמרתי: יאללה, בוא, תביא את הלבנה. שם את הלבנה. אני מכוון ככה. אני בא להוריד את היד מהר, מה לפי דעתכם קרה? נשברה הלבנה או לא נשברה הלבנה? לא נשברה. איזה לבנה ואיזה נעליים? למה? כי

אני באתי ככה: איה! באתי באמת במהירות: יואו! אבל שנייה לפני הלבנה אני... פוף! אח, אח, אח. למה? אתה יודע למה זה קרה לי? כי בינינו, אני יודע שזו לא גלידה, אוקיי? אז מה זה החרטבונה הזאת, מה שנקרא? השאלה מה אתה אומר לעצמך. אם אתה אומר לעצמך "אתה אפס, "אתה לא מסוגל, אתה לא יכול" - אני מכשיל את עצמי. הרי תסכימו איתי, יש לנו פה עכשיו מרצפות כאלה. קח לאטה של עץ בעובי המרצפות האלה. בוא נגיד, מטר רוחב, לאורך של 50 מטר. זה אפילו יותר מדי. 20 מטר. ותגיד לי: פנגר, אתה יכול ללכת על לאטת העץ הזאת? אני אלך, בשמחה. הנה, אני הולך. לך אחורה. אני הולך, אין בעיה. למה? מטר זה מספיק רחב, אני לא אפול. מה יקרה אם אותה

לאטת עץ אני ארים אותה עכשיו לגובה של 100 מטר בין שני גורדי שחקים, ותגיד לי: פנגר, לך על זה. אהה... רק שנייה... נראה לי זה מפחיד. למה זה מפחיד? מקודם לא נפלתי הרי. למה שאני אפול עכשיו? אלא הבעיה היא פה בראש, אני משכנע את עצמי: אתה תיפול, אתה לא יכול. ולכן אם אני רוצה להצליח, אני חייב להאמין שאני מסוגל להיות בחברה תומכת והחברה קודם כול זה אני. כי אם יש מישהו שמוריד אותי, מישהו שהוא ביקורתי, שמעליב אותי, אז אני יכול לא להיות לידו, אני יכול לא לעבוד איתו. אבל מה קורה אם הבן אדם הזה זה אני? אני קם איתי בבוקר: היי, מה העניינים? אני הולך לישון איתי בלילה: הנה, אני פה עוד פעם. אז אם אני אקדקד לי בראש

דברים שליליים, ברור שהתוצאה תהיה שלילית כי אני עם עצמי כל הזמן. אז א', אני צריך להעריך כל דבר קטן. ב', אני צריך להבין שאם אני לא בסביבה תומכת, עם כל הפוטנציאל שיש לי, הוא לא יצא לפועל. נקודה אחת אחרונה: אני חייב רצון, ורצון אמיתי. אתה יודע עד כמה רצון? היה פעם איזה בחור שבא לרב שלו, רב שהגיע לדרגה מאוד מאוד גבוהה כנראה. הוא בא לרב, אמר לו: הרב, תגיד לי, איך הגעת לדרגה שהגעת? אתה צעיר יחסית. איך הגעת לדרגה שהגעת? אמר לו הרב: אתה באמת רוצה לדעת? באו איתי לים. לים?! -לים. עם הרב? -עם הרב. הם מגיעים לים, נכנסים למים עד לפה. אומר לו הרב: קח אוויר, צלול. הבחור לוקח אוויר אההה... צולל. עשר שניות, 20

שניות ונגמר לו האוויר. איך שהוא בא לצאת, הרב שם לו יד על הראש: פוף! הבחור... הרב: לא, לא. הבחור... הרב: לא, לא. בשלב מסוים הרב ראה אין התנגדות, חס ושלום. שחרר את הבחור. הרב! כאילו, מה זה? אמר לו הרב: תירגע. לפני שאתה צועק עליי, תגיד לי מה רצית כשהיית מתחת למים? אמר לו: מה רציתי? לראות דולפינים, מה רציתי? רציתי אוויר. אמר לו הרב: יפה. אם תרצה להצליח כמו שרצית אוויר, אתה תצליח. אבל אם אתה רוצה רק על הדרך להצליח, אין כזה דבר בשום שטח בחיים, לא בזוגיות, לא בעבודה, לא בתורה. אנחנו חייבים להשקיע והשקעה... אני מאמין שכולנו סובלים בחיים, רק הבחירה היא איזה סבל - תקשיבו טוב, בקצרה: או סבל של משמעת או

סבל של חרטה. כולם סובלים, השאלה איזה סבל. סבל של משמעת. ברור שלעשות ספורט זה משמעת. זה לא "כיף" אולי אבל אחרי זה פעילות ספורטיבית תגרום לי סיפוק. אז סבל של משמעת זו בחירה שהיא בחירה קצרה שאחריה יש סיפוק. סבל של חרטה, בדרך כלל הוא מגיע אחרי הנאה. הנאה אולי שלא נחשבת "מותרת" לגמרי במערכת הערכים של האדם, אפילו סתם בטלה, שינה, אוכל לא בריא. אולי אני איהנה, אבל אחרי זה אני מתחרט. פגשתי אישה שאמרה לי: הרב, לפני 12 שנה עשיתי מעשה שלא ייעשה. אני מתחרטת על זה, אבל 12 שנה אין לי יום ואין לי לילה. למה עשיתי את זה? לכם, אני אומר, אני לא מסכים בכלל עם הגישה הזאת. מה שעשינו - עשינו. חאלס, די, נגמר. אבל

תראה מה זה סבל של חרטה. אני לא רוצה שנתחרט כי החרטה הכי גדולה, אתם יודעים מהי? לפגוש אחרי 120 שנה את מי שיכולנו להיות. אני אומר את זה לעצמי. החרטה הכי גדולה היא לפגוש אחרי 120 את האישיות, את הבן אדם שיכולתי להיות ולא הייתי. כדי לא לחוות את זה, בואו ניקח כל מטרה, נפרק אותה לחלקים קטנים, בואו נעשה צעד אחד קטן, ואל תזלזל ולו בצעד קטן שאתה עושה. תאמין שאתה מסוגל. אתה מסוגל לעשות את זה. הנקודה האחרונה היא באמת הרצון האמיתי לעשות את זה עם סביבה תומכת. אני מסוגל ואני אעשה את זה. התוצאות בידיים של בורא עולם, אבל הדרך בידיים שלי. שנבחר בדרך הנכונה, אמן כן יהי רצון. תודה.