"הילדים שלנו חצי אתיופים, חצי אנגלים": רותי טורצקי על החתונה הלא שגרתית

וזה היה נראה לנו ככה שני אנשים שמגיעים מעדות כל כך שונות עכשיו באמת אני גדלתי בבני עקיבא שזה אומר שכל עם ישראל ביחד ו אבל פתאום אמרתי אבל באמת כאילו להתחתן זה נראה לי לא נראה לי שזה באמת שזה באמת יכול לעבוד היא עלתה לארץ בגיל שש היא הכירה את בעלה יוסי האנגלי התחתנו ברוך השם כיום יש להם שישה ילדים עם הורה באולפנה שלום לרותי מה שלומך שלום שלום אורן ממש קיבוץ גלויות אני חייבת לציין לגמרי אתת ככה הבנתי שה תלית במבצע שלמה זה המבצע הכי גדול שהיה לאורך כל השנים כן נכון מבצע הכי גדול ואני זוכרת את מבצע שלומ הייתי ילדה קטנה אני חושבת א א' ב ג' אולי ממש קטנה ואני ממש זוכרת אני לא יודעת אם זה היה קשור

לזה אבל את את השיר של שלמה גרונך נכון שלעוד מעט עוד קצת מאמץ אחרון לירושלים או לארץ ישראל אני לא זוכרת בדיוק את המילים המדוייקות אבל אני ממש זוכרת את השיר הזה כן ש אני זוכרת שלא היה לי את האהבת הארץ זמרת נגעלתי במקום שהוא לא שומר תורה על מצוות הסתכלת על זה ואמרתי מה מה הם כל כך קמאים לעלות לא זה קד שאנחנו גרים לא לא מעריכים באמת את מה שיש לנו בואל תספרי לנו קצת על על העליה שלך על מה שהיה שם באתיופיה אם את זוכרת או לא זוכרת בכל זאת הית קטנה היית בת שש היתי בת שש א אז אני עליתי בגיל שש ממצא שלמה באמת מבצע מדהים של 14,000 יהודים שהגיעו תוך 36 שעות א מבצע שככה מאוד מהיר ומאוד וסודי ומבצע מאוד

מרתק א למבצע הזה קדם מבצע משה שעל זה אולי שלמה גונ אך כתב את השיר שאנשים לכו במדבר במשך ככה שבועות חודשים מסע לא פשוט של אנשים שנפטרו בדרך שאמרו להם הנה עוד מעט עוד מעט מגיעים לארץ ישראל א אני גדלתי בכפר באתיופיה כפר דודו קוראים ל כפר א וככה א יום אחד אנחנו מקבלים ככה הוראה שהנה אנחנו יכולים עכשיו להתחיל להתקדם לכיוון לכיוון העיר בירה לכיוון הדיס הבבה ומשם אנחנו נעלה לארץ ישראל א אנחנו עולים על מסעיות ועולים על אוטובוסים ועולים לכיוון העיר בירה דיס אבבה שם אנחנו ממתינים במשך שמונה חודשים ואחרי המתנה של שמונה חודשים אנחנו ככה עולים ל עולים לארץ ישראל ו ועלית לפה ברוך השם בגיל שש איך היייתה

התאקלמות נכנסת לבית ספר נכנסת למה לגן ידעת עברית לפני כן לא ידעת עברית אני לא ידעתי עברית עליתי כש המבצע התרחש ככה ביב סיוון משהו כזה לא זוכרת תאריך מדויק א ואז זה היה סיבן סוף שנה אז עליתי נכנסנו לגן ואחרי זה התחלתי בעצם כיתה א' וב ושם התחלתי ככה את השפה קלטתי מאוד מהר וכן ניסא ניסים כמה ילדים הייתם שעליתם היינו שישה ואת יחד איתי שבעה אז אתם הילדים היה לכם יותר קל איך להורים שלך זה איך הם קיבלו את זה אני חושבת שהיום בדיעבד אז יודעת כאילו זה לא דברים שאנחנו שמנו לב אליהם כשהיינו קטנים אבל היום בהסתכלות אני בתור אמא בתור מבוגרת אני יכולה להגיד שוואו כאילו זו חתיכת מעבר מה שהם עשו לעלות מארץ

שהקוד שלה הם מאוד שונים שהיר כיה שם היא מאוד ברורה שבאו בראש הפירמידה והוא מחליט והוא המפרנס והוא מוציא ומכניס ופתאום להגיע לארץ ש שהאמא גם אולי אפילו אמא יודעת יותר טוב את העברית היא קולטת יותר מהר והילדים הם אלה שעוזרים להורים לוקחים אותם קופת חולים ועוזרים להם בבנק זה כנראה כנראה זה היה משבר א סבר מטורף מדהים ולמרות הכל הם עשו את זה רק בשביל לגור פה ב ולמרות זה הם מאוד גאים שהם עלו לארץ ום מאוד שמחים והם א וממש מרגישים זכות שהם שזה שהם הצליחו להגיע אז רותי את לא נולדת בתור רותי איך קראו לך קראו לי נתון שזה אומר שתהייה אמא א שתהיה אמא כן א מןן שתהייה אמא כי א שתמלא את חסרונה של אמא שלי היא

ככה קרה לי אמא שלי כי כשסבא שלי סבא רבא שלי וסבתא שלי עשו את המסע אז אמא שלי היייתה רעיון איתי ואבא שלי הוא ראה מה קורה לאנשים שמגיעים שמתחילים את המסע והוא החליט שהוא לא יוצא למסע הזה ואני נולדתי אז היא קראה לי נתון שתמלא את חסרונה של אמא שלי שלא נמצאת כאן וואו ומתי בעצם הוסיפו לך את השם רותי שעליתי שהייתי כבר כיתה א' אני זוכרת ש עמדנו בשורה הבנות האתיופיות וככה היינו כיתת עולות מאתיופיה אוקי ויא המידה את כולנו בשורה והיא אמרה את זה כן את ככה ואת ככה והגיעה אליי וקיבלתי את השמ רותי אמורה כ היא החליטה את השמות שלכם לא התייעצה איתכם לא עם האמה עם האמות לא היא לא התייעצה אני לא זוכרת אפילו

שההורים שלי אמרו על זה משהו א אני חושבת שהעולים קיבלו את זה ב בענוה ובאמת ברצון השתייך למה שקורה פה במדינת ישראל ובחברה מבחינתך קיבלת את זה וזרמת עם זה וההורים שלך קיבלו את זה והאחים שלך וכאילו השם רותי וזהו ומאז היית רותי מאז הייתי רותי כן וברוך השם את ככה גדלת ופתחת נכנסת לבני עקיבא נכון היית שמה מדריכה ובאיזשהו שלב שם חניכה סליחה היית חניכה לפני שנהיית מדריכה באיזשהו שלב עברת איזשהו תפנית בחיים שלך נכון נכון בחרת להיות מי שאת היום תה חט בערך באמת התחלתי ככה אני זוכרת שכל ערב שבת ככה חיפשנו מה לעשות אני באה עם משפחה מסורתית אבל לא היינו יושבים בשבת עם שולחן שבת ו ויום אחד חברה שלי אומרת לי

בוא נלך לבני עקיבא יש שם יש שם כיף שם וזה אמרתי טוב יאללה כאילו גם ככה משעמם פה בוא נלך לשם הגעתי לשם ו ואני זוכרת שכאילו המבנה שם היה נראה לא משהו בכלל אבל אני זוכרת שהרגשתי שיש משהו במקום הזה שהוא יכול ממש לקדם אותי ושיש פה ערכים ויש פה חיים שיכולים לקחת אותי למקום מאוד גבוה והחלטתי שאני ככה מתמידה שאני רוצה להמשיך להגיע לחניכים למדריכות והמשכתי להגיע לשם וככה ואני זוכרת שככה הייתה לי פעם אחת שחפתי ככה לישון בשבת ואני זוכרת שדמי אני לא יודעת אם זה היה דמיון זה היה א לא אני לא יודעת מה זה הייה אבל ראיתי שולחן שבת עם משפחה שה ככה שער שירי שבת וככה הכל מואר ו ואמרתי וואי אני רוצה משפחה כזאת

אני רוצה שולחן שבט כזה והחלטתי שככה אני שאני ש אני רוצה להקפיד יותר על על כשרות על שבת א ככה האחים ש הצטרפו לדבר הזה וההורים שלי גם זרמו איתי א הם כן החלתי שזהו שאני לוקחת את החיים שלי מקום כזה ואני יותר מקפידה ואני זה מדהים כי זה לא זה השינוי רק אצלך בחיים אלא לקחת את כל המשפחה שלך אחריך כאילו בזכותך כולם התחזקו הרבה יותר כן כן וואו איזה מדהים ובמהלך השנים בוא תספר לנו ככה איך הכרת את יוסי את בעלך א אחרי שהייתי חניכה הייתי מדיחה בבני עקיבא ואז עשיתי שירות לאומי הייתי קורנת בבני עקיבא ושם בעצם פגשתי את יוסי יוסי היה מדריך סניף וככה התחלנו כזה לחשוב האם הקשר בינינו יכול להתקיים וזה היה נראה

לנו ככה שני אנשים שמגיעים מעדות כל כך שונות עכשיו באמת אני גדלתי בבני עקיבא שזה אומר שכל עם ישראל ביחד ו אבל פתאום אמרתי אבל באמת כאילו להתחתן זה נראה לי לא נראה לי שזה באמת יכול לעבוד ויוסי יצא אחר כך עם בחורות אשכנזיות ואני עם בחורים אתיופים וזהו וכאילו ואז אחרי שנה וחצי אני מקבל שיחת טלפון מיוסי ואנחנו ככה מתחילים שוב פעם לצאת ואולי כן ואולי לא בסוף ככה התגברנו על הרבה מכשולים והחלטנו שאנחנו הולכים על זה איזה נגיד מכשול אחד שכן התגברת עליו בוא תשתפי אותנו קצת אחו זה באמת תרבויות שונות תרבויות מאוד שונ ברגע שהתגבר בצורה מהותית שבעצם אנחנו אוקיי אז התרבויות שלנו הם שונות זאת אומרת ההורים שלו

עלו מאנגליה ההורים שלי מאתיופיה זה שני עולמות שונים אבל ברגע שבצורה מהותית אמרנו אנחנו בעצם דומים ואנחנו שנינו גדלנו בבני קיבא ואנחנו מדברים את אותה שפה וגם יש לנו אותו ראש כאילו לא יכול להיות ש שיהודים הגיעו בעצם מכל העולם ופה בארץ ישראל בירושלים מקום שאנשים חלמו ומסרו את הנפש שלהם פה אנשים התחילו להגיד אנחנו לא מאותה עדה אנחנו לא מאותו זה אנחנו לא אנחנו לא יכולים להתחתן אנחנו כאילו זה היה נראה לנו פה שנח מפספסים מ משהו ואז באמת כשעברנו את המכשול הזה בראש וראינו שסך הכל הסביבה מפרגנת ן כ קיבלתם תגובות כן ועדות מהמשפחה הפרטית שלכם זרמו איתכם היו זרמו איתנו וכן כן כן וואו זה מדהים וזה מדהים

שמתייחסים למהות באמת לעיקר ולא הדברים החיצוניים כאילו תכלס הכי חשוב זה שניכם יהודים שניכם רוצים את את אותו עניין את הבית היהודי להקים את המשפחה נכונה ילדים חינוך זאת אומרת זה זה העיקר באמת בדיוק הילדים ממש הם כאילו הם הם נולדו למציאות הזאת והם מאוד אוהבים את זה שככה אמא ואבא הם שונים והם א והם ככה גם מספרים את הסיפור שלהם וכתבו ספרי קומיקס ומאוד גאים בזה הם אוהבים להגיע לסבתא הזאת ולסבתא הזאת ומקבלים ממנה את החיבוקים וממנה את המאכלים הטעימים ו וואו מקסים מקסים מקסים וברוך השם יצרתם יצירות מדהימות ביחד גם הרצאות ושיחות וספרים מדהימים תוכלה לשתף אותנו ככה על מה הספרים שלכם שלושה ספרים הוצאתם

נכון הספרים שלנו הם המשך ככה ל שיחות שאנחנו מעבירים שיחות למבוגרים ולנוער והרצאות שאנחנו ככה זכינו כבר תשע שנים שאנחנו רצים בכל מיני מוסדות בכל מיני קהילות שמה בעצם הליבה של השיחות שלכם בשיחות של אנחנו מספרים סיפור העקרות שלנו שלי ושל יוסי סיפור שככה יש בו גם נושא של סטיגמות גם נושא של גזנגה בנושאים האלו של של קבלת השונה של של עם ישראל שיוצא לגלות והוא חוזר לארצו אחרי 2000 שנות גלות ואז א באמת יום אחד מגיעה רכזת חברתית שביקשה מאיתנו להעביר א לעשות הצגה גם לילדים ואז אנחנו א ככה בונים ככה צ'יק צ'ק הצגה לילדים ורואים כמה איזה התעניינות גדולה יש בילדים מגיעים אחרי הצגות ומבקשים ככה לגעת ב בכלים

ומבקשים לשמוע עוד ואמרנו וואו זה סיפור שממש מעניין ילדים והחלטנו להוציא ספרי קומיקס אה קיימים ספרים למבוגרים אבל ספרים בצורה חווייתית שגם מיועדים לי ד קטנים לא היה והחלטנו שבאמת ככה אנחנו מוציאים לוקחים פרויקט ככה ומוצאים את הסדרה הזאתי דרך הדסט הייתה התגייסות מאוד גדולה של המון אנשים ומה בעצם הלב של הספרים האלה כאילו אחד זה סיפור ההיכרות שלכם והמקום של הקיבוץ הגלויות ומה שדיברת ושני הספרים הנוספים זה זה הספר הראשון זה המסע לאתיופיה סיפור שהוא מבוסס על סיפור אמיתי על פרופסור יוסף הלוי שהוא עושה מסע לפני 150 שנה וואו ואז הוא עושה שליחות וממש סיפורים מדהימים סיפורים אמיתיים שככה הוא עבר צריך

לעבור מחסומי ומעברים ובעצם לספר שהוא הוא היה צריך לצפר שהוא מחפש ג'ירפות וכדי שיתנו לו לעבור כי לא היו מבינים מה אדם לבן מה הוא מחפש שם והספר השני עוסק ל ורים באתיופיה אנחנו כולנו מכירים את את נתן שרנסקי א את הפעיל את האסיר ציון שאגב אני לא ידעתי בכלל ש אסירי ציון מאתיופיה נכון בד כולם מכירים אסיר ציון ובאמת אמרנו יש פה אנשים שפעלו שנים סיכנו את החיים שלהם היו בכלא ויש פה את יונה בוגלה שהוא במשך 30 שנה ממש הקדיש את החיים שלו לטובת קידום הקהילה ו לעידוד ה העליה ובאמת היה חשוב לנו ככה להעצים את הילדים כי יוסי היה תמיד חוזר מ צמה צמה של חבד ככה הולך עם הבן שלי לצמה והוא היה חוזר מלא ספרי קומיקס

על יהדות פולין ועל הסיפורים של הקהילה שלנו זה לא היה קיים ואמרנו חייבים לעשות עם זה משהו כאילו גם מגיע גם לקהילה גם לילדים הקהילה איפת שיהיה להם גם סיפור א וקיימים לא חסר דת הדבר מדהים הוא זה שזה הכל הגיע הכל הראיון בעצם המצב הזה הגיע מיוסי מבעלך אנגלי כאילו זה מעניין שהוא דחף את המקום הזה של הקהילה של שלך נכון נכון איך את מסבירה את זה תראי אמרתי לך כאילו הילדים שלנו א הם הם גדלים עם זהות כזאת שהם חצי אתיופים וחצי א אשכנזים א א והחצי ה השני הראשון של האשכנזים כאילו הוא בטוח אצלם והוא ברור אצלם ויש ספרי קומיקס ויש מסורות על הנושא והחצי השני של הקהילה האתיופית שהוא יכול להיות שהוא בעתיד יתפוס

יותר מקום הוא הוא לא קיים והוא לא ברור והוא לא לא מספיק יודעים אז אני חושבת שזה היה בעיקר בעצם בשביל הילדים שלנו כדי שהם יבינו בדיוק מה הסיפור שלהם כי אני בתור ילדה לא היה לי בכלל לא ידעתי על האנשים האלו ולא ידעתי את הסיפורים האלו וזה היה חסר לי ואני יודעת שאם הייתי יודעת אז הזהות שלי הייתה הרבה יותר בטוחה והייתה יותר מגובשת וה הרבה יותר עם שורשים ויכולתי להציג דברים לחברות שלי תראי כמה הזהות היא כל כך חשובה לילד כאילו כמה זה מה שנותן לו את הביטחון ואת הגב ואת המשענת שיש לו על מי להישאר בטח הילדים חוזרים לבית ספר ום מספרים על הספר כ של הילדים של ההורים שלהם ו ובאמת בספר השלישי אז הילדים

מופיעים בספר בעצם זה הסיפור האישי שלי שהוא מסופר דרך המבצעים השונים וכן רותי קודם כל הספרים מדהימים ואני בטוחה שזה פותח חלון רחב צוער אדיר לעולם שלכם לעולם למקום שמה שאתם עברתם וקודם כל זה מדהים וזה חשוב שהספרים האלה קיימים וכל הכבוד שכתבתם אותם ורציתי לשאול ככה במקום הביתי ככה מה שנקרא מעניין ככה לראות באמת מה מה מיוחד בבית שלכם שהוא יש בו ככה את כל הקיבוץ גלויות מה שנקרא כן מאנגליה מאתיופיה מה הוא הכיר דברים אחרים שאנחנו נגיד לא מכירים אני חושבת שהוא התוודע על ה הוא מדבר על זה הרבה הוא התוודע ל לגמילות חסד הגדולה שיש בקהילה אתיופית אישה שזה שונה מקהילות אחרות אני חושבת שזה בעוצמה קצת יותר א

כן התמיכה של הקהילה בימים קשים אה וגם הפוך בימים שמחים אז באמת מגיעים כולם ובאים ועוזרים וכולם ושותפות כזאת מאוד גדולה א שזה משהו שככה יוסי הה מאוד כן יוסי היה מאוד ככה זה משהו ש שהוא לא כל כך רגיל אליו אנחנו חוגגים בבית את חג הסיג אנחנו כל שנה משתדלים לקחת את הילדים לירושלים לארמון הנציב מתקיים שם טקס מאוד מרגב של א א זקני העידה שמגיעים של המנהיגים הרוחניים שלנו שמגיעים ונושאים תפילה לכיוון לכיוון בית המקדש א טקס מאוד מיוחד שככה מאוד מרומם ואנחנו משתדלים לקחת את הילדים לשם וואו ישאר כוח גדול רותי יקרה יש לך איזה מסע ככה לסיום שחשוב לך להעביר כן אני חושבת שהסיפור של הקהילה א באמת צריך תמיד

להסתכל עליה במבט גבוה אוקי ב מבט אמוני במבט שמאמין שיש פה איזה מהלך אלוקי ש שהיה צריך להתרחש שיש פה אנשים שהם אולי שונים בצורה החיצונית אבל כאילו הם פה וככה הקדוש ברוך הוא רצה שיהיה ו ובאמת להסתכל תמיד ממקום של של קיבוץ גלויות מקום של עם שחזר לארצו אחרי 2000 שנות גלות ויש פה איזה יש לו איזה מסר להעביר לעולם ולהאמין בחיבורים השונים בעם ישראל להאמין ככה ברוח הימים האלו באהבת חינם אמן וואי אמן ואמן תודה רבה רותי יקרה איזה כיף שמחתי לפגוש אותך תצליחו בכל מה שאתם עושים באמת יש לכם שליחות אדירה באמת בכל המקום הזה של הקיבוץ גלויות ולחבר יהודים אחד השני כי תכלס זה מה שיביא את הגאולה זה מה שחשוב לנו אז בעזרת השם שתזכו ותעשו חיל אמן ואמן תודה תודה מורה תודה לך