איך זה להיות נערה במחלקה פסיכיאטרית סגורה? פתוח עם אפרת ברזל בפרק שלא ישאיר עין יבשה 😢

להיות נער או נערה במחלקה פסיכיאטרית סגורה זה לא דבר פשוט. הודיה פותחת בפנינו היום בתיאור אותנטי כל כך את התהליך שהביא אותה לשם, את השלבים בתוך ואת היציאה חזרה לחיים. הוא מרתק. בעיקרון מה שהיה הכי קשה זה הגעגוע להורין והזה שזה סגור שאת לא יכולה לצאת מתי שבא לך קלואה שם ו ופשוט את רואה אנשים חופשיים ואת מקנה את פשוט מקנה כי באה לך להתחלף איתם את את פשוט רואה את הסורג מהחלון ואת ברך כאילו זה פשוט נורא אחריה נכיר את ורד אביד הכאב הוא שילדים לפעמים כל כך כל כך צעירים מתמודדים עם דברים כל כך קשים אני זוכרת שהבת שלי מי שכתבה עלה בשבט אולי תתאבדי כבר יאכלה בואו נדבר פתוח הודעיה שלומי שלום ספרי לנו על

נפש של ילדה אמ א הייתי ילדה אה שמחה מאושרת אה אמ היה נגיד מישהי שנהגה להציק לי ב בהמון דרכים א והייתה מקללת אותי א ושורטת למשל א אם הייתי אמ תמיד הייתי מעצבנת אותה תמיד אני הייתי מפריעה לה בעין אז היא הייתה כזה א קוראת לי עלובה חמורה מותר להגיד אתה מותר סבבה אמרו לך את זה חמורה כן אז מותר א כאילו אה למשל א אפס כישלון א כל מיני מילים ש ש שלא באמת תהרו אותי אבל א הם נטבעו עמוק א בתוך הראש והאמונה ש שאולי זה נכון אם כל כך הרבה פעמים אומרים לי את זה ו ופשוט זה נשאר טבוע בראש ואז א עם השנים כל פנימי התחיל להגיד לי את זה א כל הזמן כמו תקלית שבור א למשל אה את אפס את חמורה את צריכה להתאבד למה את לא

מקשיבה לנו למה את לא קופטת מבניין כבר כאילו כל מיני אה פקודות נגיד שהייתי צריכה אה א לעשות דברים. אה למשל א היה בכיתה ב למשל אז אמא שלי ישנה ואיזשהו א קל אמר לי כאילו לא קול לא קול סליחה זה קול פנימי זה כן כן זה לא קל זה פשוט כאילו כמו שלכל אחד ואחד מאיתנו עוברים רעיונות בראש כזה רעיון כן אבל כאילו באופן ממש כאילו כפייתי כזה של הקללות כל הזמן כל הזמן כל הזמן ואת צריכה לשתוק ולשמוע אותם כאילו לתת להם להיות בראש כמה שיותר כאילו פשוט את קופה על עצמך א לסבול כאילו חייבת להקשיב לקללות ותוך כדי א את מרגישה שאתה בן אדם הכי רע בעולם ושמגיע לך לשמוע את ושזה לא סתם שאת הגעת לעולם כדי זה גם המשפטים שהם

אמרו לי ש א כאילו הקול הפנימי קראתי לו בשם קראתי לו מיקרו עכשיו הקול הזה היה פוקד עליי לעשות לא כאילו היה אומר לי לעשות כל מיני דברים זה בעצם היה א כיסוי לוd למשל אמ הייתי צריכה א לשים נגיד יד על הפה ואף ממש חזק כמו מסכה כי האמנתי שהאוויר שלי רעיל ושיש לי כוחות רשעים א שאני מסוגלת א לפגוע בבן אדם גם אם אני לא נוגעת בו או או עושה משהו למשל אם אני א נוגעת במשהו שמישהו נגע א קודם אז אני אהפוך להיות הוא בתכונות הרעות שלו ואני אשתנה או כל מיני דברים שפשוט נגיד לא יכלתי לשכב עם כרית כי הכרית בטח מישהו שחייב עליה לפני כי במחלקה הרי זה לא כרית שלך אז בטח מישהו שכב על הכרית לפני ואז הראש שלו נגע בכרית

ואז יש זרם אנרגיה כזה שיכנס לי לראש וישנה אותי והיהפוך אותי למישהו שאני לא כל מיני אמ א דברים כאילו למשל אה אם הייתי א לא מקשיבה לחוקים ולדברים שאני צריכה לעשות כמו אמ היד על האף או ה או ה או כל מיני א אסור לי להתקרב לאנשים כי אני כי אני רעה ואני אה והם ידבקו בזה או משהו למשל א אם אני אוכלת מ יש צלחת הרי נגיד במחלקה יש א שולחן אוכל ויש צלחות לקחת ממם דברים אז למשל אם אם אני נוגעת עם המזלג במלפפון אז זה אומר שכל המלפפונים שנגעו באותו מלפפון הם טמעים. אסור לאכול אותם. אסור מי שיאכל אותם ימות. ושוט כאילו היה סיטואציה שבאמת מישהו לקח את המלפון והייתי בטוחה שמשהו בו ימות כאילו כאילו אפילו לא באמת

לגמרי אבל אבל כאילו שמשהו בו מת שמשהו כאילו שהוא ימות יותר מוקדם או שכל מיני דברים. את ממש מספרת עכשיו את הלוחמה הפנימית שהמוח אמ את המלחמה שנערכה בתוך המוח שלך והייתה איזושה הגדרה או איזשהיא אמ א שם של הבחנה שמביאה אותך אל המחלקה הסגורה א בעיקרון OCD זה זה העיקר אמ אה א ולמשל אני הגעתי למחלקה א אחרי ש פגעתי בעצמי והייתי עובדנית ו ופשוט כל מה שרציתי כל מה שהיה לנגד עיניי אני פשוט פחדתי לצאת מהבית היה לי א חרדות מטורפות שלא יכלתי לרדת מהדלת כאילומדרגות כי גרים בשל ברמה שלישית לא יכלתי לרדת במדרגות הרגשתי כבר חרחורת חרדה כאילו שאני אני לא מסוגלת לעשות את זה וכל מה שחשבתי עליו פשוט הסתכלתי

מהחלון של הבית על ה בניין של הקופת חולים וכל כך רציתי שיהיה לי אומץ לבוא ולקפוץ ממנו ומי בעצם עולה על זה את מי את משתפת כאילו כאילו לא קיבלו אותי זאת אומרת אמ כשאני אמרתי א שאני סובלת מOCD אז כאילו אמרו אמ מה אבל גם לי גם לי יש מחשבות אז מה מה זה מה זה כאילו מה מה זה השטויות הוסי לכולם יש מחשבות תעיפי אותם וזהו הרבה אנשים אמ בטוחים שהם יודעים אבל הוסי זה גם לא רק סדר וניקיון וכאילו מפריע לי העיפרון שהוא לא ישר לא זה פשוט תקסים שאתה חייב לעשות ואתה מרגיש כל כך רע אם אתה לא עושה אותם למשל אה אה כאילו היה לי טקס מסוים ש הקול הפנימי אמר לי ש ש שם מכוניות למשל הייתה מכונית בשכונה שעשתה תאונה ליד

הבית שלנו אנחנו לא היינו קשורים אליה אבל הקול הזה אמר שאני גרמתי לזה ושאני קורמת למכונית שעושת תאונות הייתי צריכה עכשיו לומר את המילה שהם אמרו לי להגיד שזה לא תיק של קיצור של טקולר ופשוט להגיד את זה כל הזמן, כל היום, בלי לעצור לשנייה, כי אז מכוניות יעשו תאונות, יצרפו או או הבן אדם שבמכונית ימות. פשוט להגיד את זה כל הזמן ותוך כדי לשמוע את הקללות במוח כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן כאילו פשוט באיזשהו שלב זה זה כאילו זה כל כך מחרפן זה מעבר לזה שזה מעליב שאת כל הזמן שומעת כמה את חמורה, כמה את אפס, כמה את כישלון, כמה את לא צריכה לחיות, כמה העולם הזה הם אמרו לי היום הכי טוב בעולם זה יהיה שאת תמותי וסבל

ילך איתך לקבר הקולות או האנשים החיצוניים לא הכל הפנימי. הכל הפנימי. תגידי ובסופו של עניין את מגיעה כדי לעזור ל אני מגיעה בכפייה. בקפייה. אני אני לא לא רציתי להתשפז. א אמרו לי שאם אני לא לא נכנסת מרצון אז כאילו אם אני לא באה להתשפז לבד אז אמ אז אה סוצה של בית משפט. אני זוכרת גם שכתבתי באיזשהו אתר א כמה שקשה לי וכמה שאני סובלת ואז אה ראו את זה והזמינו לי משטרה הביתה אה ישנתי אז ו הם לא הם לא ראו א היה לי בדיוק פגעתי בעצמי והיה לי חתכים ביד פתוחים כאלה סליחה אני לא יודעת את יכולה להסביר לנו אחתול תמיד א מה מרגיש האדם שח חותך את עצמו ביד. מה ההיגיון זה? פשוט לגרום לעצמך. זה זה כאילו יש כאלה

שאומרים שזה שזה כאילו מרגיע את סוג של יודעת כאילו את הסבל הנפשי הופך אותו לפיזי אבל אבל אני פשוט כאילו אז אז אז את התחלת לפגוע בעצמך כן ואז כשהגיעו השוטרים הם ראו את זה זה היה באמצע הלילה זה היה ב300 בלילה דפקו בדלת ממש ממש חזק אני ישנתי לא ראיתי והם לא ראו את החתכים אז אז אה ואז ואז נאמר ש שאני מקבלת טיפול ושאני אמרה להתחיל כדורים והכל בסדר וזה וזה א ואז הם הלכו אבל אה כן זאת אומרת הטיפולים או המפגשים אצל הפסיכיאטר פסיכיאטרית מטפלת לא הספיקו בשלב הזה ואת מגיעה בכפייה בכפיה למחלקה א הסגורה נוער כן איזה גילאים אה 12 עד 18 משהו כזה. ספרי על התקופה שם. א זה מקום קשה א אבל היחיד שבאמת השאיר אותי

בחיים א כי לא הייתי מחזיקה מעמד עוד א אני זוכרת ש אמ פשוט נכנס למחלקה אין לך ההורים לא נמצאים איתך לא ישנים איתך אתה ישן לבד והצוות כאילו לא תמיד זה פשוט כאילו אתה נתון בידי הצוות והמטפלים זה פשוט זה נורא כי אתה לבד כאילו למשל גם במחלקה עצמה א העיפו לא נגיד א מישהי נכנסה אז כולם צועקים אה סיבן סיבן וכאילו אני נכנסת למחלקה ופתאום כאילו אף אחד לא כאילו אחרי תקופה אבל אף אחד לא צוהל ושמח שאני בא אבל אה בעיקרון מה שהיה הכי קשה זה הגעגוע ההורים ו והזה שזה סגור שאת לא יכולה לצאת מתי שבא לך קלואה שם ופשוט את רואה אנשים חופשיים ואת מקנה את פשוט מקנה כי בא לך להתחלף איתם את את פשוט רואה את הסורג

מהחלון ואת באה לך כאילו זה פשוט נורא היום את יכולה כי את כבר לא שם הנה את פה בפרספקטיבה להבין את התהליך להסת תסתכל על ה על ה על הריפוי שהדבר הזה הביא לך. אני אגיד לך מה אמ פשוט אמטו כדורים אמ אבל אה אבל המקום הזה השאיר המון המון דברים ש שאני צריכה להתמודד איתם עד היום. א א זה למשל אני זוכרת א ש היה לי איזשהו חלום שחלמתי בלילה חלמתי שאני בורחת משם והואחותי נוהגת ונוסעת הביתה איתי ואף אחד לא תופס אותי ואז האח העיר אותי כי הגיע בוקר צריך לקום ופשוט כל כך כעסתי עליו כי זה היה החלום הכי מתוק. פשוט הגעתי הביתה בחלום ולא יכלתי להגיע הביתה במציאות. הייתי קלועה שם כאילו קלועה חודשיים שלמים בלי יציאות

בכלל כי אני הייתי כל כך להותהל על לקפוץ מאיזה בניין וו ווזה פשוט לא כאילו הם שמרו עלייך. כן. כן. את רוצה לשתף אותנו בחוויות מתוך המחלקה? אני זוכרת ש הייתה ארוחת צהריים ואני תמיד הייתי עם היד על הפה והאף. זה היה במשך מלא מלא זמן. אני זוכרת שבקושי נשמתי כי הייתי חייבת לעשות את זה ממש מכוסה וחזק. ווהאח התעצבן עליי ופשוט בא והחזיק לי את הידיים, גר אותי מהחדר ו וכאילו אני זוכרת שאחות אחת הימה עליי בקשירה אם אני לא אוריד את היד מהפה א והיה עוד סיטואציה שאחד פשוט לקח את הידיים שלי שם אותם על השולחן אמר לי את לא זזה ו ואני א אני היה אסור לי לנשום כי הרי אם היד לא על הפה אז אני לא יכולה לנשום רגיל כי

היד זה מסנן את הרעל כמובן אז אם אני נושמת רגיל אז כל הרעל עכשיו יהרוק את כולם וזה יהיה באשמתי ואני אשמה וואז ואז זה פשוט כאילו זה יהיה אסון ואמרתי לו אם מישהו מת זה לא אחרי אותך ואני זוכרת גם שאמאי שהוא שלב אני האמנתי שאני אחראית לכל הסבל שקורה בעולם, לכל דבר רע שקורה בעולם. אני אחראית ומפלצת הסבל כשורה אליי באזיקים וזה פשוט אני. אמ ואני זוכרת שלמשל הייתי יוצאת לחצר והייתי צריכה לומר את המילה לא תיק כל הזמן. לא תיק, לא תיק, לא תיק. ופשוט הייתי יוצאת לחצר. אם אני שומעת אמבולנס, הכל אה הפנימי פוקד עליי להיכנס החוצה. להיכנס פנימה. להיכנס פנימה למחלקה ולא ולא לצאת והוא היה נתון לי עונשים כמו לא

לאכול לא לשתות לא לדבר לדבר בפנטומימה הייתי צריכה לפעמים א ולא לא להיות להיות חברים להרחיק את עצמי א להסתגר בחדר א כל מיני עונשים פשוט את אם את לא הקפדת על החוקים שאני אמרתי לך וככה וככה וככה את לא אוכלת היום את לא שתה היום לא מגיע לך לא מגיע לך לא מגיע לך הרל ש שהיה במלפון, הרעל שנגע בלחם הכל הדברים האלה. זהו. אז עונש, עונש, עונש. אמ אני זוכרת גם שהיה אירוע של חניקה, זה היה באמצע הלילה אמ ופשוטא אמצע הלילה אני מתעוררת ואני מרגישה שאין לי אוויר. ואני פשוט קולטת שזה איזשהיא ילדה שהייתה מאושפזת שפשוט הייתה באיזשהו התקף וחנקה אותי ואני פשוט מנסה לגרד אותה מעליי אמ ווזה נמשך כאילו קצת זמן ו ואז

היא עזבה והמשיכה עוד פעם ואני פשוט הייתי בהלם לא הלכתי לאחים ולא כלום היא הלכה וסיפרה ואני זוכרת שגם היה א סיימנים מקדימים א היא אמרה ש אה יש לה א דמות שהיא ראה א היה לה בעצם פיצול אישיות אמ ואני אני לא מאשימה את אותה ילדה כאילו עם כל כאילו זה פשוט היא היא עוברת סבל והיא עברה סבל מהמון דברים אז אז אני פשוט ריחמתי לא לא כעסתי אבל כן אבל כן כאילו זה זה נשאר זה היו לה חברות ש אמ אפשר להגיד אבל לא ממש או וכאלה שנשארו גם אל תוך היום לא ממש לא ספרי על שלבי ההבראה והיציאה מהמחלקה הסגורה אמ א השלב הראשון הייתי בהסתכלות שזה פשוט פיג'מה של בית חולים ואף אחד לא יכול לצאת כאילו אמ והשלב השני זה שלב ב' זה

עם בגדים שלך ועם פי אוזניות סרוחים כאילו בשלב ההסתכלות אין שום דבר שיכול להזיק א והשלב השלישי זה ג' שזה אפשר שבתות הביתה א שלב אחר זה ד' שאפשר גם א ב כאילו גם בשלבים מסוימים אפשר גם באמצע השבוע אבל זה מאוד מוגבל אני מכירה את השלבים האלה מהצוות הטיפולי אבל תני לי אותם מהמבט שלך איך עולים מתפתחים מבריעים משלב לשלב אמ מה עובר לך בראש אתה פשוט לא יודע כמה זמן אתה אתה נמצא כאילו אתה אומרים לך א שאתה נכנס ל כזה להסתכלות לכמה ימים אבל בפועל הייתי שם שבע חודשים ופפעם השנייה 6 וחצי אמ אני זוכרת גם שהצוות לא היה כל כך חשוב א הייתה מטפלת אחת באשיפוז השני שפשוט ממש זלזלה בתחושות שלי והיה לי צופה תרופאות

לבי מאוד מאוד לא נעימות שאני לא אפרט אבל מהתרופות כן אבל היא אמרה לי היא אמרה לי כאילו ש שאני משקרת מבלפת כאילו כאילו לא התיקוף הזה מאוד חשוב לכל אורך הדרך זאת אומרת ש שמישהו אחר ממש מבין אותי נכון אז ה הקפיצה או ההתקדמות משלב לשלב הוא ככל שאני יותר מה או ככל שאני פחות מה אמ ככל שאתה יותר פעיל פחות דיכוני עובדני אמ כן כמה פעמים יצאת וחזרת משם פעמיים כאילו יש בודים פעמיים כן תני לנו את הקול העמוק שלך כילדה שהייתה מושפזת במחלקה הסגורה מה את רוצה להגיד לנו כעולם כאנשים א שבסך הכל אנחנו אנשים ממש רגילים, אנשים מתרחקים מהמקום הזה כמו מאש, אבל אנחנו פשוט כאילו את נכנסת את בשוק ראשוני אבל יש שם

אנשים פשוט מן השורה ופשוט אנשים שנפלו למשבר או שמתמודדים עם משהו נפשי. זה כמו שבן אדם יגיד חליתי בסרטן או בן אדם יגיד חליתי בדיכאון אני מתמודד עם דיכאון זה לא זה הם שני הדברים הם סבל לא נורמלי אבל הקבלה היא לא אותה קבלה לא יתייחסו אותו דבר לבן אדם שמתמודד עם דיכאון כמו שלבן אדם מתמודד עם סרטן כאילו יש להם מעטפת וו ואנשים שבאים אבל כאילו שאתה א מתמודד עם משהו נפשי, כאילו פתאום כולם מתרחקים א כאילו נעלמים. אני לא שופטת כי לפעמים להיות חבר של מישהו שמתמודד עם דיכאון זה קשה מעצם זה שאתה צריך לתמוך בו נפשית. אני לא מאשימה מישהו שלא רוצה להיות א א כאילו חבר של מישהו מתמודד נפש. זה זה מדברים על הכאב

הנפשי בשעה טובה בעידן הזה של העולם שהכאב הנפשי הוא ממש כואב כאב טופת כן ואנשים לא לא יודעים להבין את זה זה שקוף אז קל להתעלם מה הכי מעליב שפגשת בציבור אמ שזה צומי שזה לא אמיתי שזה מזו מטויב ש שאין קושי בזה שזה לא שזה סתם אם זה נפשי אתה יכול להתמודד זה הכל בראש ממש לא ככה זה לא ככה בכלל נכון אולי זה בראש אבל זה לא בראש זאת התמודדות אמיתית והיא לא פשוטה לא זכרונות אה כן יש א המון אמ שלמשל הדברים האלה באים גם בחלומות זאת אומרת אני חולמת שאני חלילה חוזרת למחלקה ומתשפטת ואני לא יודעת כמה זמן אני נמצאת ו למשל אם אני עוברת א עוברת אפילו בתחנת רכבת אני מריכה פתאום ריח וזה מחזיר אותי למסדר לסיטואציה

מסוימת א אם אני מריכה ריח מסוים של אוכל אז אני חוזרת פתאום כאילו בראש למטבח במחלקה כאילו כל דבר יכול להקפיץ לי זיכרון ואז זה מתגלגל לעוד ועוד ועוד ועוד זכרון זכרונות שהם שפשוט קשה להתמודד כי כי זה פשוט משאיר אותך שם למרות שאתה לא שם חשוב לי כ בגוף ראשון ש ש שאת לא מעלימה ואף אחד לא מתעלם מהקושי שלישות במחלקה אבל חשוב לי המסר שלך לבני נוער שהם מגיעים לשם על על נכון יש כאב יש קושי והנה טריגרים מקפיצים אותך בריח במראה חזרה למחלקה חלומות אני לא רוצה אבל מצד שני בואי בואי ניתן ה זה לא בושה זה לא בושה להתמודד זה לא בושה לבקש עזרה זה פשוט לדאוג לעצמך ו זה הדבר הכי נכון שאפשר לעשות למרות שזה מקום ש

לא כל כך אמ שמח להיות בו אבל למשל אמ נגיד האח שאמר בוקר טוב במחלקה זה כל כך עירוני כי איך הוא יכול להיות בוקר טוב אבל אה אבל אבל באמת שזה מקום שהציל לי את החיים פעמיים ו ופשוט כאילו אני לא חושבת שהייתי יכולה להתמודד לבד. מתי פעם האחרונה שיצאת משם? אה 2000 ו1 נראה לי. את יודעת להגיד היום מה הם יודעים לעשות כל כך טוב שמחזירים אדם אל תפקוד או אל א תליך החלמה נוסף? אני פדתי אני פחדתי כל כך מכדורים. אני הרגשתי שזה פחדתי שזה יעשה אותי מסוממת, זומבית, לא יודעת, אבל זה פשוט כאילו בהתחלה כן העיניים נעצמות לי סתם ככה וזה כי המינון כי מתרגלים לכדור וזה וזה וזה אבל בעיקרון ה ה הכדורים פשוט עזרו לי ועשו

לי שקט בראש. הכל לא קיים יותר. זה לא שהוא לא יש קול פנימי אבל לא מקלל, לא שונא אותי. אני מרגישה שאני שאני יכולה לשלוט ב בתחושות כאילו אני אני לא אני לא מרגישה שאני גורמת לאיזשהו סבל מעצם קיומי. אני לא מרגישה ש שאני בן אדם רע. למרות שכל החיים האמנתי שאני בן אדם רע מטבעו ושכל דבר רע מגיע לי כי אני רעה אבל באמת שהכדורים סידרו כאילו את המחשבות שגרמו לי להרגיש שאני טובה אני יכולה אני מסוגלת ויש דרך להתמודד עם זה הטובה את יכולה ואת מסוגלת כן להעביר מסר כל כך חשוב כאן באולפן פתוח אני ממש מודה לך תודה רבה ורד עולם הומלו עולם בריאות הנפש אצל בני נוער כן חתיכת נושא אמ זה באמת תמיד תופס אותך לא מוכן אתה

אף פעם כמעט לא יכול לצפות את זה מראש. הרבה פעמים זה יכול להיות הילד הכי מוצלח, הכי יפה, הכי חכם. הרבה פעמים זה ככה. אלה שיש להם אינטליגנציה מאוד מאוד גבוהה, א אנשים שיש להם רגישות מאוד גבוהה. א וכן ופתאום זה יכול להגיע והרבה פעמים אתה פשוט עבוד. אתה לא כל כך יודע לאיפה לפנות ולמי לפנות ומה לעשות עם הדבר הזה. איך אמרה לי חברה כשהיה להם במשפחה מישהי עם דיימנציה אז בערב שבת אתה מגיע לבית כנסת מתחיל זה עד מוצאי שבת יש לך המלצות לרופא הכי טוב למועדון חברתי הכי טוב אתה כבר יודע בדיוק לאיפה אתה אמור ללכת אבל פה אין לך מי לדבר על זה ולא מדברים על זה אז אתה אמור איכשהו לגלות את זה וזה דרך מאוד מאוד

ארוכה וזה מסע סיזיפי וכן ההליכה הזאת אה אמ ב א דרך של שיתוף או אולי קודם גילוי או הכרה בזה שיש בבית נער או נערה אפילו אפשר להגיד ילד או ילדה עם הפרעת נפש א תהליך ההתפתחות עד עד למחלקה סגורה א תני לנו א את את הפסיעות האלה אז טוב קודם כל זה באמת מאוד מגוון וזה מאוד שונה מ מהפר הפראה מדבר היום יש הרבה אנשים שמתמודדים עם הנושא של גם פגיעות עצמיות וסלאש עובדנות כי זה שני דברים באמת שונים יש גם את הנושא של הפרעות אכילה יש הרבה חרדות יש הרבה דיכאונות מאז השביעי באוקטובר בכלל יש הצפה של הרבה יותר מה שזה עזר לנו קצת בנרמול של הדבר כי אם פעם היית צריך למצוא את המילים כדי להסביר מה זה פוסט טראומה או מה

זה חרדות היום זה משהו שכבר התנר רמל באיזשהו מקום וכבר הפך להיות הרבה יותר מובן. אבל אם אני רוצה לכוון הורים ולהציע להם אז הדבר הראשון שאני רוצה להגיד זה לא להתעלם מהדבר הזה. הבעיה לא עוברת מעצמה בדרך כלל. את יודעת אם זה דיכאון מישהי לא יודעת מה עוברת איזה משהו זה ויום יומיים במיטה ואחרי זה יוצאת. בסדר זה תואם את את הסיטואציה. אבל אם בן אדם נמצא במיטה במשך שבועיים, שלושה והוא לא רוצה ללכת לבית ספר למשל, או א לא יודעת מה, הסתגרות באמת בבית, או אורות יכולות לראות ילדים ששמים קפוצ'ון על הראש או משינים כל הזמן את הראש של השולחן וכאילו משהו מנותק כזה ומשהו לא מתקשר, לא לחכות עם הדברים האלה, ממש

חשוב א לפנות ולטפל בדברים כמה שיותר קטנים. אני אקח את זה למקרה קיצון למשל כשמדובר במצב פסיכוטי ככל שאתה מחכה עם זה יותר זמן הנזק לטווח החוק יכול להיות הרבה יותר גדול אם אתה הרעיון הוא כשיש מישהו למשל במצב פסיכוטי זה כמה שיותר מהר לכוות את הפסיכוזה הזאת ולכן דווקא במצב כזה הכי טוב זה להגיע כמה שיותר מהר לבית חולים כי בבית חולים הם יודעים לתוך 24 שעות 48 שעות לפעמים הם יכולים לנטרל את הדבר הזה ואז זה יכולה להיות אפיזודה אחת פעמית בחיים זה לא חייב להיות עכשיו מחלה לכל החיים אבל הרבה פעמים אם אתה זה משהו שנמשך ואתה לא זה אתה אומר טוב אני אחכה לתור עם הרופא טוב ככה וככה בסוף אתה גם שוחק את הילד או

את הנער או משהו כזה וגם ה המוח שהוא נמצא במצב הזה לאורך זמן אז אחרי זה זה כבר יכול להיות נזק כמעט בלתי הפיך וזה יכול להיות משהו שאחרי זה ילווה את האדם כל החיים ולכן כאילו ההמלצה שלי היא תפנו וגם אם אין תור במרפאה תפנו לי מוקדים דים יש מוקד של איראן יש מוקד תמיכה שאנחנו הקמנו מוקד כל הנפש כוכבית 8246 אנחנו יכולים ממש ללוות אתכם להיות שם זה מוקד שפתוח כל יום 12 שעות יש לנו מוקדנים ומאוד חשוב א א לא א לא לא לטפל בדבר הזה אלא להסתכל על המציאות נחוכה ולראות מה אפשר לעשות ו זאת אומרת כשאנחנו אומרים אל תזניחו או הורים שימו מול זה שונה אגב מכל הפרעה נפשית בגיל אחר כשאנחנו מדברים על ילדים או בני נוער

אני חושבת שאצל ילדים ובני נוער באמת הדברים הם א הם מאוד עדינים עדיין וכאילו היכולת שלך לתקן שמה היא הרבה יותר קלה כאילו כשזה משהו שהוא רק מתפרץ רק משהו שהוא רק בהתחלה שלו אז יש לך אפשרות א לעצור את זה לפני שהדבר הזה זה כמו מדרון חלקלק שאחרי זה זה יכול א כמו כדור שלג זה מצטבר והופך להיות משהו הרבה יותר רחב ורד זה כאילו נשמה חברתית שמחלקה סגורה היא היא סוף התהליך כאילו בתחילתו של א התיאורים של א נערים ונערות חוזרים על עצמם בכ כשאתה עוד לא מבין מה יש לך תראי שנייה את הודיה מעבר לזה שזה מעלים שאת כל הזמן שומעת כמה את חמורה כמה את אפס כמה את תשאלת כמה את לא צריכה לכיות כמה העולם הזה הם אמרו לי

היום הכי טוב בעולם זה יהיה שאת תמותי וסביל אלך איתך לקבר הזעקה הזאת משהו קורה בתוכי מנסה להגיד ילדה מנסה להגיד ילד אבל מסביב לא יודעים לשמוע את זה כןזה הכאב הוא שילדים לפעמים כל כך צעירים מתמודדים עם דברים כל כך קשים אני זוכרת שהבת בת שלי א מישהי כתבה לה בשבט אולי תתאבדי כבר יא כלבה וזה דבר שכאילו אין לי ספק שהוא היה טריגר מאוד גדול כאילו במקום של ה של השבר ושל הרצון כאילו להתנתק גם מהחברה וגם מהמקום שאחרי זה א מחליט שהוא צריך לעשות משהו אחר ו כמה כוח יש למילים א ספרי ספרי שנבין א מילה על הבת שלך ואיך הוא קם בעצם כל המפעל הענק הזה שקשור לילדים נפשות וחסרונן. אוקיי. אז אחרי שעברתי עם הבת שלי,

באמת דרך מאוד ארוכה בעולם בעולמות האלה, במסדרונות האלה של בריאות הנפש, שזה היה זה כאב שאני לא יכולה לטאר אותו. זה אתה מרגיש כאילו הלילה הראשון של האשפוז חרת שבאתי איתה והיא ביקשה את זה וירדנו למטה למחלקה והיה לי ברור שאני נשארת יחד איתה כמו שבבית חולים רגיל אתה מביא את הילד שלך אתה נשאר איתו אתה לא משאיר אותו ואז אומר לי טוב גברת עכשיו את צריכה ללכת ואני לא האמנתי לדבר הזה ווממש הרגשתי כאילו קוראים ממני את הילדה שלי והבת שלי הייתה כזאת בוגרת היא אמרה לי אמא תקשיבי את כל כך חייפה אני כל כך חייפה עזבי אני אלך לישון זה היה כבר איזה שתיים או שלוש לפני בוקר ועוד כמה שעות תבואי אליי וזה באמת מה

שהיה והיה לנו קשר מאוד קרוב ועד היום יש לנו קשר מאוד קרוב ולכן זה גם היה א עוד יותר לא ברור לי איך איך דבר כזה קורה איך זה יכול להיות אני הייתי אמא כל כך מסורה כזאת אמא נוכחת בחיים של הילדים וכל כך איך זה יכול להיות שלי קרה שהבת שלי ה שאנחנו כל כך מחוברות איך זה יכול להיות שדבר כזה זה והעניין הוא באמת כאילו לנקות את הנושא של השמור את יכולה להיות האמא הכי מדהימה בעולם הכי מסורה שיש, הכי עם קשב למה שקורה עם הילד שלך ועדיין הדברים האלה יכולים לקרות כאילו בשר במחקה הסגורה באותו אז היא נשארה באותו באותו זמן השפוז קצר של שבועיים היא בחרה את זה היא רצתה אני בכלל לא חשבתי אני לא הכרתי את העולמות האלה

היא הייתה נורא חכמה ונורא מודעת כזאת והיא אמרה בשבילך זה היה היום ונורא בשבילי אני הרגשתי כמו איזה רשת של ביטחון כמו טרמפולינה כזאת שתופסת אותי ושומרת אותי ומגנה עליי בואי בוא בואי בואי ניישב את הדואליות הזאת שנערים ונערות מספרים על כאב בתוך המחלקה מצד שני שזה מה שהציל אותם. בואי נראה שנייה את הודע. אח פשוט לקח את הידיים שלי, שם אותם על השולחן, אמר לי, "את לא זזה" ו ואני א אני היה אסור לי לנשום כי הרי אם היד לא על הפה אז אני לא יכולה לנשום רגיל כי היד מסננת הרעל כמובן אז אם אני נושמת רגיל אז כל הרע עכשיו יהרוג את כולם וזה יהיה באשמתי ואני אשמה וואז ואז ואז זה פשוט כאילו זה יהיה אסון ואמרתי לו

אם מישהו מת זה לך אותך אה כן איך אומרים כדי להגיע לריפוי אתה לפעמים צריך להסכים לעבור דרך הסבל ודרך הכאב אתה לא יכול להימנע מזה הדרך לריפוי תחשבי גם על שיקום אה פיזי דווקא לא פסיכיאטרי הרי דרך כאב אתה בונה את השריר מחדש, אתה בונה את היכולת שלו לנוע מחדש וזה אותו דבר גם בנפש א זה ידוע שבאומנות היפנית יש את ה סיגו כן שזה בעצם חלקים של קד שבורים שמחברים אותם ועם פס זהב שהוא עובר ביניהם וזה משהו שהוא מאוד מאוד יפה ולפעמים כשאתה לוקח את השברים ובונה את עצמך מחדש יוצא איזה משהו שהוא מאוד מאוד יפה ומאוד מהיר ומלא הוד והרעיון אני חושבת באמת הוא לא לפחד מהדבר הזה הוא להסכים להיות בדבר הזה תשמעי הפרט

אם הייתי יכולה להימנע מכל הדבר הזה ברור שהייתי מעדיפה לוותר על ה על הדבר הזה ולהישאר בחיים הפשוטים שהיו לי לפני כן אבל ההבנה הזאת שיש פה איזשהו תפקיד שקיבלתי ויש לי פה איזשהו שליחות ויש משמעות לדבר הזה יש משמעות לסבל שאני עוברת יחד עם הבת שלי א ועם עצמי כי זה לראות את הבן, את הילד שלך עובר דבר כזה. יש עוד נקודה שאתה לא יודע אם הוא יחזור. זה כאילו אתה צריך להיפרט מאיזשהו מובן ממישהו שמאוד מאוד אהבת, מאוד אהבת את האישיות הקסומה שלו. ופתאום אתה צריך להסכים להתיידד עם משהו חדש שהוא לא מוכר לך וזה לא פשוט. אבל אני הייתי שמחה כן לדבר על הכוח של הקהילה, על הכוח של הריפוי של קהילה. וזה משהו שהיום

הרבה גם שמעתי שמדברים במשרד הבריאות שמאוד קשה לייצר עכשיו מענים לכל הדברים אבל יש דברים שהם נמצאים וזה אנחנו הקהילה היכולת קהילה שאיך את מגדירה אותה הורים לילדים עם הפרעות נפש לא אני מדברת כאילו בכלל על הקהילה הקהילה הדתית הקהילות שאנחנו חיים בתוכם כמו שיודעים לתמוך במשפחות שיש להם ילד חולה סרטן אותו דבר גם במישהו שיש להם מישהו שעובר א שבר נפשי א להכניס עוגה לשבת, לשלוח זר פרחים, להישאר שם, להיות שמה עם הדבר הזה. לפעמים הנוכחות היא 50% מהפתרון. יהיה ההקלה הגדולה שאתה לא לבד בתוך השבר הזה. אה, לפני שלוש שנים הקמתי יחד עם הרב יובל שרלו את קואליצית הארגונים הדתיים לבריאות הנפש. הרעיון היה באמת

לעשות את זה קל יותר עבור אחרים. יש לנו פרויקט גכליליות של התנדבויות במרכזי בריאות הנפש שקמנו בית כנסת פה בבית חולים גאה כל ערב שבת יש שמה תפילת קרליבך בזכות יהודי צדיק שקוראים לו נועם קורנפלד אחרי שהצלחנו שעה אמרתי אני רוצה לשכפל את זה לכל הארץ יש לנו מעל 200 מתנדבים שמגיעים למחלקות האשפוז אמו אנוכי בצרה אתם לא לבד בדבר הזה אנחנו איתכם שם והיום בתי החולים כבר שמחים בנו ורוצים שנבוא כמה שיותר כי יש לזה כוח ריפוי פה פרופסור יובל אלבשן כתב איזה מאמר שנקרא הזכות להתאמה בהמון. אנחנו רוצים להיות חלק מהחברה. אנחנו לא רוצים להיות איזה איזה משהו א מוזר וזר ומוזר. והיכולת שלנו להביא את עצמנו עם השבר

שיש אצל אצל מישהו במשפחה שלנו ושהקהילה תחבק אותנו ותיתן לנו את המקום שלנו. זה הריפוי בעצמו. ואולי עבור אלה שמאשפזים זה נותן יותר הרגשת הומי. יש קידוש יש ליל סדר זה מקל את ה את הסבל הזה. נכון. זה ממש להביא להם את התחושת הביתיות והמשפחתיות לתוך המחלקה. להגיד להם אוקיי אתם עכשיו פה את זה אנחנו לא יכולים א לשלוף אתכם מפה אבל אנחנו נבוא נהיה איתכם בדבר הזה. ואם זה אחד הדברים שעמותה קואליציית הארגונים הדתיים לבריאות הנפש עשתה זה להוריד את החומות של בתי החולים פסיכיאטרים להגיד זה לא שונה מכל דבר אחר יש בן אדם שיש לו בעיה בכבד יש בן אדם שיש לו בעיה בסוכר והוא מתשפז בגלל הדבר הזה ויש אנשים שמשהו בלב

שלהם נשבר וגם אלה שמושפזים במחלקות פיזיולוגיות כשמישהו בא ועושה להם קידוש נהיה להם טוב לגמרי גם במחלקת יולדות לצורך העניין בדיוק זה בדיוק עובד אותו דבר הבת שלך א דיברה אחר כך על התחושות מתוך המחלקה כן אז זה תלוי זה לא זה לא איש פוז אחד זה עברנו באמת כמו שאמרתי מסע ארוך אבל היא ראתה בזה באמת דווקא תקופות שעזרו לה לחזור לעצמה לחזור לחיוניות של עצמה לחזור להיות מי שהיא הייתה הבעיה היא שהרבה פעמים החברה החברים מסביב מתייעשים כי פעם אחת באים לקרוא לך פעם שנייה שולחים הודעה ולא תמיד יש לך את הכוח לחזור. בן אדם שהוא נמצא בדיכאון הוא לא מסוגל. אין לו את הכוחות הנפשיים להיות בקשר ובתקשורת. אבל אני

רוצה להגיד לאנשים אל תוותרו עליהם. תמשיכו. תמשיכו חודש פעם אחר פעם גם כי פתאום הבן אדם יכול להרגיש טוב אבל אז הוא אין לו למי לחזור. והחוכמה היא להמשיך לשלוח את ההודעת וואטסאפ. מה נשמע? מה העניינים חושבת עליי? משהו קטן. לא, זה לא צריך להיות את יודעת א איזה הוא כי ההתעקלמות אחר כך אחרי היציאה א יש לה כמו שאת אומרת א את הקצב נכון את השיקום שלה ואת ה את הקצב שלה שזה תהליכים ארוכים ברוך השם אנחנו חיים במדינה שיש בה סל שיקום של משרד הבריאות שזה המון הזכויות יש לבן אדם יכולת ממש עםאם טיפול שבא אליך הביתה ומדריכת שיקום לחזור ללכת מחדש ולחזור ולהיות אדם מתפקד וחיוני לחברה וחשוב מאוד להכיר את הזכויות

האלה בגלל זה גם המוקד שלנו גם עוזר במיצוי זכויות ויש לנו גם מועדון חברתי למתמודדים צעירים בני 18 עד 30 ובאמת הרעיון הוא לייצר קהילה לייצר יחד אה אז אני אני יכולה אני יכולה לעשות איזשהו סיכום א שאומר ככה המחלקה אי אפשר לוותר עליה מפני שהיא יודעת יודעים לעשות שם את העבודה והשיכום שאחר כך הוא מסע בפני עצמו נכון שאתם נותנים מעטפת נכון אנחנו תומכים גם בבני משפחה שהילדים שלהם נמצאים בזמן האשפוז א ובעצם הרעיון שלנו לעזור בשלושה מעגלים מעגל אחד זה תמיכה במתמודדי הנפש שזה דרך ההתנדבות שלנו במחלקות בריאות הנפש בבתי חולים פסיכיאטריים אה ועזרה לצעירים מתמודדים דרך מועדון צעירי והקואליציה שבימים אלה בעוד

כמה שבועות הולכת להיפתח גם קהילה תומכת לצעירים דתיים בעיר לוד בשיתוף עמותת גוונים תוכנית הד שעכשיו זה ילד דתיים המעגל השני זה תמיכה בבני המשפחות של המתמודדים שכמו שאמרתי איך אני הפכתי גם להיות כתובת אבל בגלל זה כבר הקמתי מוקד כי ראיתי שיש הרבה אנשים שמחפשים את המענים האלה והדבר השלישי המעגל השלישי הוא שינוי בחברה הישראלית וזה דרך כנסים גדולים שעשינו בשיתופים אתר כיפה וימי עיון שעשינו לראשי מדרשות וראשי ישיבות וובאמת לנרמל את זה שיהיה יותר קל ואני אשמח לתת עוד משהו קטן להורים איזשהו עצה טובה זה לא לאבד את עצמם זאת אומרת מאוד חשוב שכל אמא תשמור על ה על הזמנים שלה לעצמה על המקומות שהיא נועצת

להיפגש עם חברה פעם בשבוע או ללכת לים או לעשות איזה חוג שהיא אוהבת עם יוגה או לרוץ או או מנות או לא משנה מה, אבל לא לוותר על עצמנו. כדי שיהיה לנו את האפשרות כל הזמן לתת, אנחנו צריכות כל הזמן גם צריכות וגם צריכים, גם אבות למלא את עצמנו. אמא של ילד מתמודד נפש, מה היא הכי צריכה בשביל עצמה בתוך הזמן הזה? לי מאוד היה חסר חברות. ממש כן כמה חברות ואני בן אדם מאוד חברותי והייתי רבנית פורים ותמיד אני מאוד טובה בדבר הזה אבל לפעמים אין לך כוח ל לשמר את הדבר הזה ולתחזק את הדבר הזה אני זוכרת כל פעם שהייתי יוצאת מהביקור אצלה במחלקה כל כך אמרתי הייתי כל כך שמחה לשבת פה בבית קפה ליד כאילו לאסוף את עצמי לפני

שאני חוזרת הביתה לכל שאר המשימות חיים שלי כאילו להקל את הילד המאושפז במחלקה הסגורה תנו לי איזשהוכן דווח הפסקה כן אני אעקל מה שקורה כאן מה שקורה לי איתו לה עם עצמה לי עם חיי החוצה ואז א זמן בידוד נכון לצאת חזרה אל החיים כאילו ולא לפחד כאילו לא להתרחק אל תתרחקו אם יש לכם חברים שהם עוברים את הדבר הזה ואתם כאילו קצת כזה חסרי עונים ולא יודעים איך לעזור עדיף שתשאלו שאלות אפילו לא מתאימות מאשר שתתנתקו תציאו דברים תגידו יאללה את באה להליכה אני עוברת דרכיך הולכים להליכה בואי לכוס קפה יפה. בואי נעשה ככה. פשוט להיות איתם. הדבר הזה יש לו כוח ריפוי גדול מה אתם מדברות על ההורים, לא על הילדים פילו. ובתוך

החברות האלה או ההצאות בוא איתי להליכה, מה בנפש של ההורה אה נותנת הכי הרבה בנייה על הלונגרן? אני חושבת גם היכולת שלך היא לחיות ב בשני ערוצים. ערוץ אחד של הכאב ושל הסבל ושל הסיפי, אבל ערוץ אחר שהוא ממשיך להיות חיוני וקל. זאת אומרת, למשל, לפני איזה כמה שבועות ישבתי עם חברה והיא דיברה והיא צחיקה אותי והיא דיברה על כל מיני על שטויות ומקשקשים קצת על זה וזה. היכולת שלך להקליל גם היכולת שלך לא להיות כל הזמן מאוד מאוד חמור סבר ומאוד מאוד בתוך הדבר הזה. אם הנפש שלך יודעת לעשות את התנועה הזאת ולא להיות רק בתוך הדבר הזה, זה יכול לשמור על השפיות שלך, של ההורים. אז אולי זה נאמר ורדן חכם כבעל ניסיון, ללמוד

מן הניסיון. כן. תודה רבה. תודה. שולחת הרבה כוחות לכל עם ישראל ולמשפחות ולמתמודדים ואתם לא לבד. אנחנו פה בשבילכם. תודה על פה. תודה. איך ורד אמרה לי? שבורא עולם יתן לנו את הכוחות הנכונים. זאת דקות של תפילה. לבקש מבורא עולם את הכוח הנכון כדי להבריא. זה שונה. כוח אחר צריך לגוף, כוח אחר צריך לנפש. ובורא עולם ישלח בדיוק את הצנרת הנכונה כדי להמשיך מכאן הלאה. ‏M.