"לא היה לי לאן ללכת. נשארתי ברחוב": דוקו "הגומל", פרק 5

אני בן אדם שהיה לו הכל בחיים. אני בן אדם שיש לו עסק 25 שנה. בן אדם שעובד מגיל אפס, מפרנס את עצמו, מתקדם לפני חמש שנים. א הגיע הקורונה, הייתי עבוד ללא עבודה. הגעתי לעשות סמים מהבוקר עד הלילה. אם אין קוקאין עם אלכוהול. עם אין אלכוהול, לוקח כדורים של קלוניקס, כדורים של שינה. הייתי בורח מסם לסם. הייתי חייב להיות מסתול, לברוח באמת מהרגשות שאני מרגיש. הגעתי לחות של מיליון שקל. הגעתי למקום שהרגשתי שאני מאבד את הכל. אני מאבד את העסק שלי, אני מאבד את הבתים שקניתי, אני מאבד את המשפחה. הייתי נראה בן אדם נורמטיבי לחלוטין. אף אחד לא ידע את זה באמת שאני משתמש בסמים, נוגע בסמים, לא ידעתי איך אני אבוא ואגיד

אני צריך גמילה. רציתי רק למות, לא ראיתי דרך אחרת. הלכתי למשפחה שלי, בכיתי כמו תינוק ואמרתי להם, "תקשיבו, אני נרקומן, אני לוקח סמים, אני מכור, אני לא יכול אחרת." כאילו באמת אמרתי להם שאני חייב עזרה ואני רוצה לכת לגמילה. הגעתי לשלומי ושלומי שינה לי את החיים. זה בן אדם ראשון שבא והוא חיבק אותי.

כל נקודה של סבל שהגעתי אליה בחיים נועדה שיום אחד אני אפגוש מישהו בסבל הזה ואני אדע איך לעזור לו. להכל יש משמעות, הכל מדויק.

החיבוק הזה זה היה בשבילי אלוהים חיבק אותי. לא הייתי צריך יותר מזה. שמה כבר הרגשתי שיש איתי מישהו כי אף פעם אף אחד לא האמין בי באמת. והבן אדם רק חיבק אותי. לא הייתי צריך יותר מזה. הייתי צריך את החיבוק הזה. אני היום 12 שנה, תשעה חודשים ושישה ימים. לא נכנסתי למקום שיש בו אימורים. אני לא קונה בקבוק מים בתחנה שיש בהימורים. אני לא מסכן את עצמי יותר. התמכרות בעצם יש לה בעצם שלושה שלבים. שלב ראשון זה שלב הטראומה. שכל בן אדם שבעצם יש לו התמקות עובר איזשהיא טראומה מסוימת. אחר כך הטראומה הזאת מפתחת דפוסי התנהגות מסוימים שהם הופכים להיות קיצוניים. ואז מגיעה הבריחה. הבריחה שלי הייתה עם הורים. הבריחה של

מישהו אחר יכולה להיות שמים. למה ברחנו זה לא משנה כי הטיפול המשמעותי זה בדפוסי ההתנהגות אחר כך ובטראומה כשהגעתי לטיפול ברטורנו הייתי בחובות אישיים של 1.6 6 מיליון שק אני לא הלכתי לרטורנו כי רציתי אני הלכתי לרטורנו בעל כורחי כי לא היה לי לאן ללכת זהו וחיכיתי 14 יום ברחוב לא אוכל חם לא לא מקלחת חמה מזרון ברחוב יושב ומחכה עד שארתון יקראו לי אף אחד לא רוצה אותך הגעת לשפר למדרגה ביום שהייתי לבד לגמרי זה היום שנשברתי אומרים שכשבן אדם מגיע למצב שכבר הסם לא עובד עליו הוא כבר מחור אתה משתמש במשהו שאפילו לא נותן לך כבר הנאה ואני כבר לא הייתי מוכנה יותר א לחזור ל לחזור ללופ הזה הרגשתי שאני חייבת להוציא

את עצמי מהלופ הזה ואז מה קרה סיימתי משמרת שעה מאוחרת סגרתי את המשרד, ירדתי מהמשרד, היה לי קורקינט, עליתי על הקורקינט ועברתי באדום ונכנסו בשני אופנועים והאני עפתי באוויר, הקורקינ התעף ממני ונחתתי על הרצפה. נפלתי על הרצפה באמצע כביש מהיר א והמון המון אנשים רצו לעברי וכמובן פינו אותי באמבולנס. למה זה קרה? כאילו איך זה קרה לי דבר כזה? שמה החלטתי שאני עושה שינוי ואני עוזבת את העבודה היה פשוט. היה איזשהו ריפוי שהגוף שלי היה צריך לעבור. אמרתי לבורא עולם, "הנה במשבר, עכשיו תבוא תעזור לי. זה הזמן שלך. אתה תמיד מציל אותי במשברים. כאילו הבנתי שיש משהו בתוכי שצורך משהו אחר. הבנתי שיש לי נשמה. עברתי

להרצליה אחרי שנים בתל אביב. זה הבית כנסת של שכונת גליליה. ואת כל התהליך של ההתעוררות הרוחנית שלי והשינוי והחזרה בתשובה עברתי כאן כשהייתי באה לפה לסעודות שבת. כולם פה משפחות. זה שכונה של משפחות. א ואני ככה הרווקה היחידה והייתי מוצאת את עצמי. כולם הולכים אחרי הסעודה הביתה וממשיכים את הסעודות שלהם בבית. ואני לא רציתי לחזור הביתה ובעצם להיות לבד. אז הרבה פעמים אנשים היו מזמינים אותי, אבל לרוב הייתי מייחד את הרגעים האלו להישאר פה. א אני עם הקדוש ברוך הוא. א והייתי פשוט קורא תהילים. מצאתי את עצמי מייצרת איזשהו קשר מאוד מאוד אישי עם הקדוש ברוך הוא. כאילו משהו מתנקה ואני הופכת ליותר ויותר נכנסת למקום יותר ויותר טהור, יותר ויותר נקי. א חושבת שזה איזשהיא חוויה גם של בעל תשובה.

כשהמא שלי נפטרה אז אני אמרתי לעצמי שאני אהיה גבר שהתמודד עם המוות שלה. ובעצם מהרגע שהיא נפטרה הפסקתי לבכות. אחרי שהייתי פה חודש בטיפול עשו איזשהיא קבוצה ואז שאלו אותי למי אני מתגעגע ואני אמרתי שאני מתגעגע לילד שלי ו שלא ראיתי אותו ואני והוא חסר לי אבל ארבעה מטופלים אחר כך נכנס מטופל ואמר אני אני מאוד מתגעגע לאמא שלי אני לא ראיתי אותה שבוע היא צריכה לבוא מחר לבקר אותי. ככה הוא ממשיך. הוא אומר לך, מתגעגע לדבר עם אמא שלי, לחבק את אמא שלי, מתגעגע לאוכל של אמא שלי. אמא שלי אישה מדהימה. כל החיים היא הייתה לצידי. והוא אה מדבר על אמא שלו. אני התחלתי לבכות אצלי על הצק של הפלאפון לא תופיע לעולם יותר

הממילה אמא הפכתי את עצמי למין מכונה כזאת שכל מה שמעניין אותה זה לברוח מהמציאות ולברוח מהרגשות בזה בעצם היה ופה התחיל הטיפול אני אני בוכה ואני משתף ואני מדבר ואני בונה סוג של עמוד שדרה מול הקשיים הייתה לי איזשהיא דירת מסתור כי היה לי פתעם מחוק והיה לי אייפון וכתבתי איך יוצאים מהסם הזה שנקרא קוקאין כמו בזמן שאני עם קרה של קוקאין לידי ועולה לי איזשהו מאמר של פרופסור גדול שכותב שרק 2% בעולם יכול לצאת מהסם הזה זה ואמרתי אתה היית ב-10% בחיים האלה שלא מצליחים בכלום. אין לך סיכוי להיות בשני% האלה שיצאו מזה. ושכבתי על הרצפה והתחלתי לבכות כי אני רואה את הסרט של החיים שלי כבר. אני רואה את הסוף ואז

איזשהו חבר ורקז בקהילת רטורנו אמר לי בוא אני רוצה שמישהו ידבר איתך הוא לקח אותי למישהו בשם יאיר איש חסד ענק והוא אמר לי אתה עוד שלושה ימים נכנס לקהילה אומר לי יום שני אתה נכנס לקהילה תהיה מוכן רק את תשכח להגיע עם שתן נקי תגיד תגיד על מה אתה מדבר? אומר לי מה זאת אומרת? אמרתי לו, "ליי שתן נקי אתה מדבר? אני לא יכול להפסיק להשתמש." אומר לי, "יום שני תגיע עם שט נקי." אני מגיע לפה בזיבות 12 בצהריים. בן אדם חסר שפיות, שיבד הכל בחיים. אישה, ילדים, כבוד, בריאות. אני משתמש ממש פה, לא יכול לעצור את השימוש והם מבקשים מניעלות ואני לא מסוגל ושם מבחינתי זה סוף החיים, זה ללכת אל הלא נודע ואני מתחיל לצעוד

בזיבות שלוש בצהריים מפוחד, מאוים אני לא מבין שאני נכנס בשער החיים ההתמקרות שלי מאוד מתנגדת שאני אכנס מתחילה להגיד לי שאני יכול לבד, שאני לא צריך את זה, אבל אני ממשיך לעלות. ככל שאני עולה יותר, הפחד מתגבר, אבל אני ממשיך. פעם ראשונה בחיים שאני הולך אלו נודע, אני מסתכל אחורה, אתם רואים תערים של בית שמש, שמה הכל התחיל, הסמים, השימוש, הסכר, אני רואה עיר שלמה עולה בלהבות שהשארתי אחריי. הורים שבורים, אנשים סכסוכים הילדים, אישה בוכה. וככל שעליתי יותר הרגשתי שמישהו נוסע אותי על כפיו כי כלי לא היה כוח לעלות את העלייה הזאת. אלוהים הרים אותי, הכניס אותי לפה, זרק אותי ואמר לי שלומי, מפה זה המסע שלך.

אלוהים הוא גאון. אפילו שאני חילוני כאילו הקשר שלי לבורא עולם הוא משהו מטורף. היום אני חושב שאלוהים בנה פה איזשהיא תוכנית מיוחדת רק בשבילי כדי שאני אוכל לעזור לאנשים א ואני באמת מאמין שזה קרה כי זה היה רצונו א והוא בנה את התוכנית הזאת של שנקרא לה המס מס משע החיים של תל

יש סיבה שרובנו חווינו איזשהו ניכור מההורים או איזשהיא חוויה של חו עוסר בהשלמה רגשית. לא סתם באנו, אני מרגישה שבאנו לתקן איזשהו עולם מאוד רגשי, כל אחד בתוכו. לכן אנחנו חווים משברים אישיים כדי לפרק משהו בפנים, כדי לחזור שכל אחד מאיתנו יחזור להיות תמים, שכל אחד מאיתנו יחזור לחבק את הילד שבו, שכל אחד מאיתנו יחזור לחיבור אמיתי עם השם, חיבור נקי. אני חושבת שהשם זה פשוט האבא הכי טוב בעולם כי הוא מדבר עם כל אחד באמת באמת דרך דרך השיח ה דרך החוויה האישית שלו דרך המסלול האישי שלו ה הוא גם יכול לדבר איתך הוא תמיד מדבר איתך הקול הפנימי היציב הישר השקט זה תמיד השם כל אחד יכול להגיע למצב רוחני שהוא שהנשמה

מהירה יותר וככה אפשר לשמוע יותר את הקדוש ברוך כשיצאתי מפה אני בעצם הלכתי לעבוד א הלכתי לעבוד במפעל פה באזור בית שמש אני זוכר שהמשכורת הראשונה שלי הייתה 4300 ש₪ יש לי חובות של 1.6 6 מיליון אני עם 4300 שק עכשיו אני לא אשכח את זה כי אני דואג מה יהיה עם החובות איך מחזירים אמרו לי משפט שלא הבנתי אותו בהתחלה אמרו לי אתה תחזיר את החובות שלך ביום שאתה תבין שאתה לא יכול להחזיר אותם אז אני יוצא יש לי 4300 שק ביד אמרו לי אין בעיה 1300 שק תן לצרכי הבית 1000 שק תשמור לעצמך שיהיה לך למחיה. נשאר לך 2300 שק. למי אתה רוצה להחזיר כסף? היה לי רשימה של מיליון 600. אז אמרתי שאני רוצה להחזיר את הכסף לפלוני. אמרו

לי אין בעיה. כמה אתה חייב לו? 20,000. לך תן לו 2000 שק. הלכתי לתת לו 2000 ש₪. הוא היה בשוק שהבאתי לו 2000. חזרתי, אמרו לי, "תראה איזה יופי, עד לפני רגע היה לך חובות של מיליון 600, עכשיו יש לך חובות של מל598,000." וככה אני הולך עד היום. נשאר לי עוד 300,000 שק להחזיר. אני לאט לאט, כל פעם אוסף, הולך למישהו, נותן לו קצת, נשאר 300,000, מחזיר, נשאר 297,000. ככה אני עושה כבר עוד מעט 13 שנה. אל