60 גיבורים - דני שטג במפגש עם השחקן עופר הלוי (עם כתוביות בעברית)

שישים גיבורים, בהנחייתו של דני שטג. ובפרק שלפנינו, שישים גיבורים עם עופר הלוי. הקב"ה קורא לאדם, קריאה ראשונה, קריאה שנייה, קריאה לפני ניתוק. ורק האדם צריך להקשיב לקולות האלה וזה מה שקרה לי. הקב"ה קורא אליי, קורא אליי וקורא אליי ואני לא מקשיב. הקריאה הראשונה שהייתה זה היה כשהייתי במלחמת לבנון והייתי תותחן מג"ד שמה בצבא. נכנסנו ללבנון והינו אמורים להתקיף בשעה 12:00 איזה מוצב מסוים, רבע ל-12 יריות מכל הכיוונים על הטנקים. יריות. אנחנו מקבלים פקודה לצאת החוצה, היה איתי איזה חייל דרוזי, אני בטבעי פחדן, התחבאתי מאחורי הטנק עד יעבור זעם. נגמר, ברוך השם, הכול. החייל הדרוזי הזה חוזר, אני אומר לו: בוא

הנה, מה אתה רץ לתוך האש? זה כדורים, זה לא קפצונים. אומר לי: אני, יש לי אללה אני, מה שכתוב כתוב. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי ששאלתי את עצמי: עופר, איפה האלוקים שלך? הנה תרנגול הוא קורא בקול תנו לי לאכול. יפה, על מה רצית לדבר איתי? ההופעות, ההשקעה. -מה אתה רוצה? מה אתה כל הזמן אומר לאימא "אימא, אימא, אימא"... מה אתה רוצה? -אני רוצה שאני אעשה כבר הופעות. אתה רוצה לעשות הופעות? -כן, כבר משעמם לי אחרי כל היום. מה, אתה רוצה לעלות על במה ולעשות הופעות? כן. של מה? -בשביל מה? בשביל מה? -אתה יודע, לשמח את כל האנשים. עכשיו תגיד, כשהכנת הצגה אחרי נגיד, "בית צבי," ששמה היית בעצם עדיין מנותק מהתעוררות

או משהו כזה, נכון? עשית בעצם הצגה... -הצגה שנקראת "מעבר לכביש." זו הצגה ל"תיאטרונטו"? הצגת יחיד? -כן, הצגה שזכתה בתיאטרונטו במקום ראשון, שאת הפרס הזה חילקו ביני לבין שירלי דשא. -שירלי דשא. זה היה בשבילי הישג גדול. מי אחרי זה לקחו אותי ל"הבימה" עם ההצגה הזאת. יש חלום של כל שחקן שגומר בית ספר למשחק להגיע ל"הבימה." התיאטרון הלאומי. ואני הגעתי לתהליך הזה מהר מאוד. מהתיאטרונטו בא יעקב אגמון, מציע לך לשחק ב"הבימה" עם ההצגה הזאת ואתה מרגיש... כתבות בעיתון ב"7 ימים", והסוכנת שלך לביאה הון, השם ישמור אותה, מבטיחה לך שאתה תיגע בשמיים. ניבאה, והיא לא ידעה מה שהיא שניבאה, היא לא ידעה שאני אחזור בתשובה

בסוף. ומנבאה שאני אגע בשמיים והכול הולך, ואתה מגיע ל"הבימה", הצגה ראשונה, והקהל וזה ואתה נכנס, מתחיל הצגה ובאמצע ההצגה בום, אתה מקבל בלק אאוט. ואתה לא יודע מה אני עושה כאן, מה אני צריך להגיד, מה הם מסתכלים עליי. זה כאילו לקחו אותך רגע מהמציאות ותלשו אותך והחזירו אותך לרגע למקום. אתה לא יודע מה אתה עושה כאן. אני יוצא החוצה ואני אומר: בוא'נה, עופר, מה קורה? מה קורה? ואני אומר: בוא'נה, בשביל זה רצתי כל החיים שלי? בית ספר למשחק שלוש שנים, השפלות, כל המלחמות שמה, כל הזה. כל הלהגיע לשאיפה הזאת, שזו שאיפה של כל שחקן להגיע להצגת יחיד ב"הבימה" ופתאום טאח! זה שקר. וכל מה שרדף אותי כל הזמן אני אומר

לעצמי: איך הגעתי למשחק? אני לא שמח, אני לא... בעצם אתה אומר שהדבר הזה זה החלום שרקמת לעצמך. -כן. שזה יביא לך את האושר ובעצם... -ובא פתאום משהו וטורף לך את כל הקלפים. סטירה חזקה ואתה אומר: וואו, זה לא זה. אתה לא מאושר. זה היה רגע... אלה היו שלושה ימים של סרט של הצלחה, של סרט של גיבור וכל מקום שאתה הולך "וואו," ומודעות בעיתון וזה ואתה אומר: שיחקת אותה, עופר, וואלק, וואלק. אני מדבר איתך, שחקנים בתיאטרון הזה הם ריטה, אלון אבוטבול, שמות של וואו, ואתה גמרת בית ספר למשחק ואתה זוכה שם, אתה לוקח קופה. ופתאום פאח, אתה אומר... ומה קורה לך כשאתה עוזב את הבמה? -אתה לא מאושר, אתה נכנס לדיכאון. נכנס

לדיכאון. אני אומר: בוא'נה, עבדו עליי. באותה התקופה סבתא שלי נפטרה. אני עומד מול הקבר שמה ואני אומר לעצמי: עופר, מה קורה? מה קורה? אני אומר לך, אם הייתי צריך לביים את הרגע הזה של הכף הראשונה שזורקים על המשטח הזה של העץ של הארון שמניחים, הייתי עושה שקט, הכול בשקט, ורק כשמניחים את כף החול הייתי עושה בום! ככה קרה לי בלב. בום, שאני אומר וואלק אתה צריך להגיע לפה מתישהו, מה החיים האלה? מה החיים? ואז הלכתי לבדוק. הנשמה היא זועקת לך תחזור אבא רוצה שתחזור הוא ייתן לך יד אתה לא לבד לך אל האור תחזור, אבא רוצה שתחזור אל תחכה למחר לא תפסיד שום דבר אל תעצור. יום אחד דופקים אצלי בדלת: שלום. אומר לי: תשמע,

אני חזרתי בתשובה באיזה סמינר. יש לי מעשרות לזוג שאני מוכן לשלם את זה. אני רוצה לתת לו שילך. תראה כמה זה קדוש מעשרות. -בדיוק התחתנתי, הבטחתי לאשתי שניסע לירח דבש, הגענו לירח עוקץ באיזה סמינר באשקלון. שם בסמינר היא לא נכנסה, הלכה לים, הלכה לזה. והייתה איזו הרצאה של ד"ר שוסהיים על העניינים של הילדים. וזה עניין אותה. היא באה... מאותו רגע אין עם מי לדבר. עכשיו, נכנסתי ללחץ. כל דבר היא עושה ככה: כן, כן. אמרתי: בוא'נה, מה יש לך את? תירגעי, מה את מאמינה לכל דבר? בואי צאי החוצה. אין מרצה, היא ככה. בואי, יגמרו לנו את העוגות. בואי, מה יש לך, כמו איזה?... בואי הנה, מה אם יש לו זקן? נכנסתי ללחץ, למה

התחילו לשכנע אותה שזו אמת. הרב, וואו! כמה טוב לראות, כמה זמן לא ראינו. הרב, מה נשמע? השם ישמור אותך. רבותיי, ללשכה של הרב אי אפשר להיכנס. לשכה זו לא המילה. אז מה? -לחדר. לחדר של הרב אי אפשר להיכנס כרגע, אנחנו נעשה את ההיכרות פה. דני, אתה מכיר את הרב ברוק, נכון? -נו, מה? הרב... מה נשמע, הרב? באנו לשאול אותך כמה שאלות. -כן? אנחנו נעלה לקומה רביעית ונעשה את זה, בסדר? איפה אתה? אני בירכתי אותך אתמול, אתה לא יודע איך. איזו ברכה? השנה אתה סוגר פה את הכול, בונה עוד קומה מעל. -מה אתה אומר? ב-15 אלף דולר. עכשיו, לי היום יש יום הולדת. -עד 120. בבריאות ובשמחה. -אתה צריך לתת משהו טוב. תן משהו טוב. -משהו

טוב. שחרר. בסדר, תן לחיצת יד. בהצלחה רבה, כל טוב. בעזרת השם אנחנו ניפגש עוד. -כן. בואו, חבר'ה, אנחנו הולכים לקומה הרביעית. בוא איתנו, בוא. כבוד הרב ברוק, איזה עופר ראית בפעם הראשונה? לפני כמה שנים זה היה, דרך אגב? משהו באזור העשרים שנה, נכון? -עשרים שנה. איך פגשת את עופר? ככה? צעיר, בריא ורענן. כשנפגשנו בפעם הראשונה אז היה איזה סוג מסוים של... צד אחד של חשדנות לראות מאיפה זה עומד ליפול עליי. מצד שני העיניים היו ככה מבריקות עם חוש ההומור המפורסם והידוע כך שזה די מהר דיבר אליי. למה רצית להיכנס לישיבה, בגלל הסמינר? כן. היינו בסמינר של "ערכים," אחרי... אתה יודע, רק לרדת מזה שהדתיים טועים, להוכיח

להם כמה הם לא יודעים כלום. וללכת, לחזור לסורנו, לענייננו. ואחרי הסמינר אמרתי: טוב, אני אבדוק מה זו ישיבה. הלכתי בוקר אחד והייתי מוכר מאוד בציבור הלא דתי. ודמיינתי לעצמי שאני נכנס עכשיו לישיבה וכולם "וידום אהרון," יסגרו את הספרים, יגידו: אימא... מי הגיע לפה? וזה לא קרה. לא אימא ולא אבא. ואז אמרתי: אף אחד לא מתייחס אליי פה. התכוונתי לצאת, ניגש איזה בחור, עשה לי ככה, אמר לי: לאן אתה הולך? קראו לו ירון יצחקוב. לאן אתה הולך? אמרתי: סתם, אני בסדר. אמרתי: זה לא בשבילי. אז הוא אמר לי: לפני שאתה יוצא, אכפת לך לקפוץ רגע, להיכנס לרב ברוק? זה הוא לא יודע. אמרתי לו: מי זה הרב ברוק? הוא אמר לי: ראש הישיבה.

תיכנס אליו. היה כל כך נחמד אליי, אמרתי: טוב, אני אכנס אליו, עוד שתי דקות אני אבזבז. ואז נכנסתי. אני זוכר את העיניים שלו מלאות חום, אהבה. כזה מישהו מסתכל עליך עוטף אותך רק במבטו. ומה אתה עושה? מה אתה עושה? מה אתה זה... השאיר אותי פה. השאיר אותי פה. -כן. הרב, כשראית אותו בפעם הראשונה, אתה ידעת שעופר יצא חוזר בתשובה? שהוא גם מנהיג קהילה. ידעת או שכאילו הלכת תמים עם השם אלוקיך בעניין הזה? תראה, אנחנו אף פעם לא יודעים. יש כאלה שמפתיעים לכאן ויש כאלה שמפתיעים לכאן. אני שמח על הפתעות כאלה. אבל להגיד שתיארתי לעצמי זה... הדבר הכי חשוב בתקופה הזאת זה אהבת ישראל. כמה אנחנו צריכים לחפש... לחפש חוט אצל

האנשים. להחליף את המשקפיים, לראות קודם כול בעצמך, לחפש נקודות טובות ואחרי זה באחרים לחפש כל הזמן נקודות טובות. יש לו דרך אחרת להסתכל על החיים, לא בדרך הרגילה כמו שכולם. הוא נתן לי דרך, הוא נתן לי מטרה לחיים. אני מוכן לתת הרבה בשבילו. אצל הרב עופר, את הייחודיות שהוא מדבר בגובה העיניים, החברות, הסחבקיות שהוא נותן ל... ואוהבים אותו. הוא גם יודע לשלב בין דברי תורה גם כשחקן וגם כרב, זה מתחבר מאוד יפה. הלך למורה שלו שלימד אותו ציור, אמר לו: מה קרה? מה זה? כך לימדת אותי ציור? עופר, איך בעצם הגעת לעולם המשחק? האמת, כשאני חושב לעומק, זה איזשהו מקום שאמרתי: בוא'נה, תסתכלו עליי. הבמה היא בעצם מבודדת

אותך משאר האנשים. -זה נכון. אתה רוצה שיסתכלו עליך, שאתה משהו, שאתה זה. היום אתה הולך לראות הופעות של זמרים, אתה מרגיש כזה קטן לעומת: וואו, בוא'נה... זה כולה תפאורה וסאונד נכון ותאורה ואתה על הבמה ואתה... אתה בן אדם כמוני כמוך. עם הזמן הבנתי שזה... הבמה היא שליחות. -הו. עם הזמן ועם הניסיון על הבמה, זה התחיל מאיזה "תסתכלו עליי," ועם הזמן הבנתי שהבמה היא בעצם מקום, היא כוח אדיר שיכול להוציא לפועל את כל הרצונות שלך, את כל השאיפות שלך, את כל ה... את כל הכוח לשנות שאתה חושב שאפשר לעשות, אתה יכול להוציא מהבמה ואנשים יבלעו את זה. -נהדר. אני רוצה להראות את היהדות, אני רוצה לאחד בין השורות, אני רוצה

להכניס שמחה בלבבות, אני רוצה להראות, למשל, בתיאטרון שלנו, שאתה, ברוך השם, חלק ממנו. -ברוך השם. אתה רואה איזה שילוב של דתיים ולא דתיים ביחד, האחדות הזאת. אני רוצה להביא... אולי זה יישמע איזה יומרני, אבל להביא בשורה של אחדות דרך התיאטרון. כמה אנשים שעובדים איתנו לא שומרי שבת ולא זה, ואנחנו באהבה גדולה, ביצירה גדולה. ואני חושב שדרך האומנות אפשר להביא שינוי פה, אהבה, אחדות. הנה, בואו תראו דוגמה אצלנו. -אנשים אוהבים מאוד את ההצגות שלנו. אני ממש עד לזה שלפעמים יש אולמות של 600 אנשים מלא, אין כרטיסים, כדי לראות תיאטרון שהוא ברמת הפקה גבוהה. זה מה שאני חושב שעושה משחק. הקב"ה העביר אותי איזה תהליך

שבסופו של דבר נתן לי להבין שהכוח הזה צריך לשמש אותו ולא אותי. -חזק. אני רוצה לשאול איזה משהו, הרב, כמו שאמרת בהתחלה, שלצערך לפעמים יש רושם לא כל כך טוב על הישיבות. בתור ראש ישיבה של מחזירים בתשובה, יש איזה מערך שמקבלים אנשים, שדואגים לזה, איכשהו לרכך את הרושם הזה או שקשה מאוד להילחם במלחמה הזו שנעשית מבחוץ? קודם כול, אני אתקן, אף אחד לא מחזיר בתשובה. אף אחד לא מחזיר בתשובה, אדם חוזר מעצמו. אתה רק יכול לתת לו את הנתונים, אתה יכול לתת לו את האמת שלך, אבל לא מחזירים אף אחד. אף אחד לא מחזיר בתשובה. כל אחד, מי שחוזר זה הוא. זו נקודה ראשונה. כן, נכון, לצערנו הרב, יש כל הזמן... כמו שאתה אומר, תוקפים

את הנושא אבל אנחנו יודעים שההגנה הכי טובה היא התקפה ובעצם אנשים על ידי זה שתוקפים הם בסוג מסוים של התגוננות. כי מי שבאמת עושה את הצעד הזה ומגיע ופוגש את האנשים הוא מגלה שהמציאות היא לגמרי אחרת, לגמרי לגמרי אחרת. מסתובבים כאן אנשים עם אור בעיניים, אתה מרגיש את השלווה הפנימית שלהם, זה לא דבר שצריך להגיד, זה לא דבר שצריך לכתוב, אתה חש את זה לבד. אבל נכון, את הצעד הזה של לבוא, לזה צריך לעשות איזו קפיצה, אין מה לעשות. כי הפחד הגדול הזה שכל הזמן משדרים, משדרים, משדרים, באיזשהו מקום משפיע, אין ספק. אבל לכן אנחנו אומרים לתלמידים: תשמע, אתה בעצם השגריר הכי טוב. אם אתה מתנהג כמו שצריך ואם אנשים רואים

שטוב לך, אז הפחד הזה לאט לאט הולך ומתמסמס. אני מכיר אחד אורגינל, מה שנקרא אורגינלי של בחור שלומד בישיבה וטוב לו, אז מה אפשר להתווכח עם מה שהעיניים רואות? יש פער בין החינוך שאתה קיבלת לבין החינוך שאתה נותן היום לילדים? ודאי, יש פער גדול. אני חושב שהחינוך שאנחנו קיבלנו פעם... בסלנג, לא לצאת פראיירים, להילחם, תהיה גבר, תהיה זה. היום המושגים ב... המושגים קצת אחרת. אבל "פראייר" זה... אין מושג של פראייר, יש מושג לעשות טוב לשני. אין מושג... מה זה "תהיה גבר?" איזהו גיבור הכובש את יצרו. הדברים האלה השתנו קצת, קיבלו משמעויות אחרות לעומת מה שגדלנו אז מהבחינה הזאת. -יפה. ראיתי בדיוק כשנכנסתי אליך הביתה,

המצלמות עוד לא היו, אבל קראת על הרצפה תיקון חצות יחד עם הילדים. זה... האמת שזה הימם אותי. זה חזק מאוד. -הם צדיקים. יש לי שאלה אל הילדים: אתם שותפים בתיאטרון של אבא? -כן. איך אתם שותפים? -אנחנו עוזרים לו. אתם עוזרים לו? אתם באים איתו להצגות? זאת אומרת, אני איתכם בהצגות אז אני יודע את זה אבל... -באים, באים. איך אתם מצליחים לעשות את זה? אני יודע אם הילד שלי הייתי אומר לו "בוא להצגה..." טוב, בעצם הילד שלי כן בא להצגה. אבל... הם משחקים בהצגה, ב"המלך ואני." -משחקים, נכון... נכון. גם ב"מלך שלמה." לא, ב"מלך שלמה" לא. במיוחד הוא ב... -"המלך ואני" הוא משחק. נגיד, אם אתם קוראים תהילים עם אבא, אתם אוהבים

לעשות את זה או שזה כאילו... -אוהבים, אוהבים. באהבה אתם עושים את זה? -כן. אתם מודעים לזה שאתם אומרים את הפסוקים האלה לקב"ה? למי אתם אומרים את זה, לקב"ה או בשביל אבא? בשביל הקב"ה, אבל אבא גם נותן כוח. לא פראייר. -לא פראייר. קוראים לבית הכנסת "שערי שמחה," שזה המוטו שלנו, גם משמחי לב, גם שערי שמחה. הכול סביב השמחה, סביב הדבר הזה שאנחנו רוצים להביא בשורה של שמחה, של אחדות. מה שמיוחד באמת במקום הזה מאוד זה השמחה, קירוב לבבות. אמר לי השבת האחרונה אדם בן 40: לא הלכתי לבית הכנסת אף פעם. חרדי אומר: כבר כמה שנים אני לא הולך. לא הולך לבית כנסת. עד שהוא הכיר את המקום, המקום פה שלוש שנים. אומר כיף לו לבוא

לפה, מרגיש משפחה, אני בא. אמרו לי הרבה צעירים פה שככה ירדו קצת מהדרך: אנחנו מרגישים פה בבית. הם באים באמצע, בסוף של התפילה, אף אחד לא אומר להם כלום. הם מרגישים פה את הרב עופר איך הוא מקרב אותם כמו אבא. ממש ככה. מה זה להשפיע? רגע, בא אחד מהמטופלים שלי. בוא. מה הוא בשבילי? הוא מורה דרך, הוא... בוא נגיד ככה, האיר לי את הדרך, ברוך השם. ממתי שאנחנו נמצאים פה אנחנו מתקדמים קדימה באמונה, בשמחה, בעשייה. יש לנו קהילה, אנחנו פה בשביל לתת, לא בשביל לקחת, ברוך השם, וצריך להמשיך ככה. אנחנו שמחים כל רגע ורגע. גם אם אני בא עצוב מבחוץ אני נכנס לפה החיוך עולה. ספר לנו משהו על התיאטרון הזה, על תיאטרון "משמחי

לב," איזה סוג של הצגות אתה עושה? האם אתה לוקח סיפורים מהגמרא? סיפורים מהתורה? סיפורים מהחיים? איך דרמה יכולה להיות בקדושה? אנחנו רוצים לראות סרטים, אנחנו רוצים... אנחנו רגילים לראות מכות, אנחנו רגילים לראות אקדחים. איך אתה יוצר תיאטרון שמושך את הקהל, שרואה אותך ואומר: וואו. עופר הלוי, אני מוחא לך כפיים. תראה אני חושב שכן אפשר לעשות כזה דבר, דרמה. אני חושב שכל סיפור, אני לא הולך דווקא על סיפורים שמופיעים בתורה או בגמרא וכו.' סתם דוגמה, דרמה שבין דתי לחילוני, לך יש שני אחים, אחד חוזר בתשובה, אחד עדיין לא. מה קורה במשפחה הזאת? עושים קומדיה, צוחקים על המצב הזה ומביאים בסוף לאיזשהו... בוא'נה, אני

אוהב אותך, אתה אח שלי. יש הידברות. בוא נרגע, אנחנו אחים, אתה בשר מבשרי. אתה... וזה מה שהתיאטרון הזה מנסה להגיד: בוא נדבר, בוא נעשה דברים ביחד, בוא נחפש איפה כן יש חיבור. כולם מסכימים שיש הקב"ה, עובדה שבפסח כולם עושים ליל הסדר, שלושת רבעי מהעולם. ובכיפור אותו דבר. כולם מסכימים. וברית מילה שלושת רבעי מהעם, אם לא כל העם עושה. כולם מסכימים, בוא נלך איפה אנחנו מסכימים. אני גם רוצה לחדד אותך שבתיאטרון, שאני, בכל מקרה ההצגות שאני מופיע בהן, אתה מביא קרב חרבות, אתה מביא את הרשעים, אתה מביא את הקונטרה. אבל כדי להביא בסופו של דבר את התשובה, את המסר האמיתי. כי הרבה פעמים אנחנו רואים סרטים ואנחנו רואים

הצגות שהקהל יוצא... אני לא יודע מה התשובה, מה האמת, בוא נישאר בספק. ואני לא יודע מה התשובה. מה... אז מה הוא היה צריך לעשות? ואני חושב שהקרדיט שמגיע לתיאטרון שאתה מייצר זה בעצם: בוא נראה את הקונפליקטים שאתם רואים בכל המקומות, אבל מה המסקנה הסופית? מה המסקנה שאיתה אתם הולכים הביתה? מאיפה אתה מנהל את התיאטרון הזה תכלס? זה המשרד של התיאטרון הזמני, שבקרוב מאוד עוברים לשתי קומות, שתי קומות של משרדים. -יפה. בעזרת השם. ויש את מנהלת המשרד, שלא מוכנה להזדהות הרבה. אני אומר לך מי עומד מאחורי כל התיאטרון הזה בסופו של דבר. אחרי כל התיאטרון עומדת אישה, אשת חיל. היא נותנת לך את הכוח, נותנת לך את הדחיפה, את

האוויר לעשות, לבנות. "לאשתי היקרה, באהבה ממני בעלך האוהב, עופר." למה כתבתי "עופר", שלא יבוא איזה ג'ינג'י אחריי, אם יבוא, שלא יגידו הוא הביא. כתוב. זה אני... אני אספר לך עוד משהו מצחיק עם הרב ברוק שהוא לא יודע, הוא לא יודע. למדתי תקופה איתו חברותא, אתה זוכר? חברותא פה, אני הייתי בא ב-2 בלילה, אחי, העיניים ככה כבר, נו, הבנת? -כן, בסדר. הלאה, הרב. יום אחד התקיל אותי: מה הבנת? אני אומר לו: מה? -מה הבנת? איפה? -מה הבנת בגמרא? אני אומר: הרב, אני אגיד לך את האמת? אני לא מקשיב. אז הוא אומר: מה אתה אומר לי ככה? מה אתה עושה לי "כן, כן" עם הראש? ולא נעים לי ממנו. יושב, מסביר לי פעם, פעמיים, שלוש,

ארבע... והצטרפו גם הרב תופיק, אבי רוזן - מנהל "קול חי", עידו שוקרון. היינו קבוצה של חבר'ה טובים שלמדנו שמה איתו. לא הזכרת את שלמה צים ויוסי סיקוראל גם כן. שלמה צים ויוסף סיקוראל. הכול התחיל פה. כל "הופה הולה" התחיל פה. להתחיל לעשות הצגות למגזר הדתי בעצם התחיל מ"נתיבות עולם." כל הרעיון הזה... -אחרי השיעורים הייתם ככה מדברים ביניכם או שתוך כדי? -מדברים: בוא נלך, בוא נעשה, בוא זה. והאמת שאף אחד לא האמין בזה באמת ואיכשהו הרב ברוק אני חושב שחיבר אותנו עם "ערכים" ואז התחיל בעצם כל התהליך הזה של לעשות הצגות לדתיים. הכרתי אותו מההצגות, למרות שלא ממש. אבל מאז שהגענו לפה אני הבנתי מה זו מסירות נפש, מה

זה לתת משלך לאחר, לפזר. הוא מתייחס לכל אדם שנכנס, הוא נותן לו... יש לו את הארת הפנים לכולם, מאיר פנים לכולם, בחיוך. לא משנה, ילד, מבוגר. עופר. -מה העניינים? בכבוד. זה החתן שלי, רבותיי. זה החתן שלי. איפה אתה, תגיד לי? -אני... מה העניינים? -מה נשמע? מה קורה? -הכול בסדר? מצלמה למה? -לא יודע, משהו ככה... לתפאורה. תספר בכמה מילים על השלישייה שמדברים עליה בעולם החרדי, כי אתם בעצם הייתם אחד... הייתם אולי השלישייה, בין הראשונות שמיוחדת רק לעולם החרדי. אני צודק או לא? כן, בהחלט. -הייתם בין הראשונים בכלל. שלישיית בידור. -תשמע, אנחנו היינו הנחשון... אני חושב שגם בכלל בתור תיאטרון יהודי אנחנו היינו

הנחשון הראשון בתוך התחום הזה, ואפשר לשאול את הרב ברוק כמה מלחמות היו ודיונים אם להקים תיאטרון, אם להופיע עם הצגות בידור, מי יבוא להצגות בידור? והתחלנו ממש עם הצגות בכלל לקירוב, לא למגזר הדתי בכלל. והשלישייה הזו זה היה מין גשש חיוור חרדי שרץ בכל הארץ. ואני אומר לך, אם אני אראה לך סרטים של זה, אתה תצחק. היו שוטרים בכל מקום, היה פיצוץ אוכלוסין שאנשים שנהרו לדבר הזה בצורה מבהילה להופעות. אין כיסאות, היה משהו... הבהלה לזהב. דבר שאף אחד לא האמין בו ואני אמרתי עד שלא מנסים לא יודעים. והחלטנו לנסות את הדבר הזה ואני חושב שבדבר הזה כן הבאנו בשורה וכן הבאנו איזו פריצת דרך אומנותית לכל הנעילות הזאת, לכל

האנשים שחושבים שדתיים זה רק שחור, אנשים שחושבים שדתיים זה רק גמרא. זה כן, התורה היא החיים שלנו, אבל יש גם אומנות וגם יש נגנים מעולים ושחקנים מעולים. אני זוכר מעצמי, ואני רוצה שאתה תענה את זה מעצמך. אני זוכר כשאני התחלתי להרהר בתשובה ולהתחיל לקרוא תורה ולהתחיל לגלות את האמת של התורה והאמת האלוקית, אמרתי לעצמי... אני חזרתי גם לפני 30 שנה בתשובה, זו גם תקופה אחרת לגמרי, תקופה של סודיות, אבל זה כבר בפרק אחר. אבל אתה זוכר את הטאבו הזה שהיה שם בתקופה הזו שאנחנו חזרנו בתשובה, היה מין... או שתהיה בבני ברק, במאה שערים ובצפת או שתהיה אומן. אין אמצע. אז אני אומר... מה אתה אומר לאנשים שעכשיו מגלים את

היהדות? לעזוב ולחזור בתשובה לגמרי עם התורה או שהיהדות אומרת: לא, אתה יכול להמשיך בשניהם. היהדות אומרת במשפט אחד: "כבד את ה' מהונך." "כבד את ה' מהונך." מה זה "הונך?" מהכישרון שיש בך. כבד את השם. יש לך קול יפה - לך תהיה חזן. כל אומן שרואה אותנו עכשיו, אני קורא לו בקריאה נרגשת, אני אומר לו: יש אצלנו הכול, אפשר לעשות הכול, פשוט עם יותר עומק. פשוט תיקח את השליחות שלך, את הכישרון שהקב"ה נתן לך ותשתמש איתו עם יותר עומק. -אל תעזוב אותו, תמשיך איתו. -אל תעזוב. להפך, כל רב טוב, כמו הרב ברוק, כמו שאנחנו באנו ל"נתיבות עולם," כיוון אותנו לא לעזוב את הדבר הזה, להמשיך עם הכישרון הזה. ללמוד ולעבוד עם הדבר

הזה. מה יש לך? יש לך כישרון, זו החיות שלך, זה ה"אני" שלך, אתה לא יכול לעזוב את זה. אף על פי שאני שואל גם את הרב, לפעמים אתה נתקל במצבים שבן אדם... שאתה מרגיש שבן אדם אם אתה תגיד לו את האמת של מה שהוא צריך לעשות - הוא יתרחק. שהוא חייב לעשות איזה משהו בשבת ואם אתה... -מעשן. ואם הרב יגיד לו "אל תעשה," יכול להיות שזה ירחיק אותו. קודם כול, צריך להתפלל לא להגיע לזה כי בסופו של דבר זה לא שלא... זו באמת דילמה מאוד מאוד לא פשוטה. אבל כשאתה נמצא במקום כזה, אז אתה יודע, גם כשנותנים רפואה אם שמים בתוכה קצת משהו מתוק אז זה כבר משנה את הכול. זאת אומרת, צריך להגיד את הדברים אבל בצורה הזאת שזה לא... כמו

שאמרת, לא ירחיק אלא לתת לאדם את ההרגשה, תשמע, אתה יכול. נכון, זה נראה כרגע בלתי עביר, אבל תחשוב עוד פעם, תשתדל עוד פעם, תחשוב על איזה רעיון, תדבר בצורה כזאת, תבוא בצורה כזאת. בסייעתא דשמיא הדברים משתלמים. אין לזה מתכון. כשאנשים יותר צעירים אז ההורים חושבים תמיד: הבן שלי, אני מכיר אותו, הוא מצוין. אבל מי יודע עם מי הוא מסתובב? אתה יודע, יש תמיד הורים ש... שמה שומעים את כל הסיפורים ההפוכים. אז אני תמיד אומר: תביאו את ההורים. לא אסיפת הורים, אבל תביאו. ואני תמיד שומע את אותו דבר, אנשים קצת מסתובבים, פוגשים כמה אנשים הם כבר מסתכלים לגמרי אחרת. הם מרגישים כל כך נינוח, כל כך... אתה נמצא במקום טוב,

אנשים מרגישים את זה, ברוך השם. אתה כבר הרבה שנים משחק בהצגות שלך, אבל אתה לא מתגעגע לפעמים לאיזה הצגות מקצועיות? אומרים לך: בוא, תשחק שייקספיר, תשחק עם אל פצ'ינו גם הייתה תקופה שהתקבלת עם אל פצ'ינו, וויתרת על התפקיד בגלל השבת, נכון? האמת שאחרי שהחלטתי לחזור בתשובה, באים כל הניסיונות שבעולם. מאיפה שאתה לא רוצה קפצו עליי. אולי רק נעשה את זה ואז... אז לחזור בתשובה? אל פצ'ינו עשה סרט בארץ והסוכנת אמרה לי, לביאה הון: עופר, אל פצ'ינו ראה אותך, הוא רוצה אותך בסרט. זה אחד מהתפקידים הגדולים שמה. זה לקנות בית אחרי הסרט. עכשיו אני התחלתי לחזור בתשובה ואמרתי: רגע, אבל זה שבתות, זה צילומים וזה זה. היא

אמרה: מה זה השטויות האלה עכשיו שבתות? עכשיו, לא ידעתי איך לרדת מזה, אז אמרתי לה: רגע, הוא שומר שבת? היא אומרת לי: מה זה קשור? תפילין הוא מניח? היא אומרת לי: מה יש לך, השתגעת? אמרתי: לא יכול לשחק איתו. איזה סיפור היה עם תיאטרון חיפה, חודש לפני שההצגה עולה אני רואה בלו"ז "חזרות בשבת." אמרתי להם: חבר'ה, אני לא עובד בשבת. כולם יושבים מחכים מה אני אגיד. אני אומר: אתם יודעים מה? נשאל את הרב. מתקשר לרב, הרב דיאמנט זה היה. אני מתקשר אליו ואני אומר לו: הרב, אני פה בתיאטרון, סידרו לי מלון ליד הזה, אני הולך רק ברגל, זה בסדר מבחינתך? אמר: תגיד להם לא רבתי. עכשיו אני מניח את הזה וכולם עם העיניים עליי. מה

הוא אמר? הוא אמר: לא רבתי. אז המנהל של התיאטרון: תגיד לי, מי אתה חושב שאתה? מי אתה חושב שאתה? סידרנו לך מלון ליד הזה, סידרנו... אתה עכשיו סיפרת ניסיונות, שאלה סיפורים שכשאתה מספר אותם אז האוזן האנושית שומעת אותם ואוכלת אותם. אבל כשאתה מוצף בתוך זה, זה מאוד קשה. -נכון. זה מאוד קשה לעמוד מול שבעה שחקנים, חמישה שחקנים, מול מנהל תיאטרון ולהגיד לו: הרב אמר רבתי, לא רבתי. עכשיו, כל בעל תשובה נמצא בפני ה"לא" הזה. אני מצטער, אימא, לא. אני מצטער, הבוס, לא. איך מתגברים? איך אומרים את ה"לא" הזה? תראה, ככל שאנחנו מבינים באמת וההחלטה שלנו היא חזקה, וזה בעצם הניסיון להעביר אותך מהעולם הזה לעולם הזה. הקושי

הזה, הניסיון שהקב"ה אומר: בוא נראה. הוא מדבר באמת או שהוא סתם מצפצף אמונה? והוא מעמיד אותך בניסיון, הוא אומר: בוא נראה, אני רוצה להרים אותו לפה. "ניסיון" מלשון "נס," להרים אותך, נס להתנוסס. והניסיון הוא כל הזמן מרים את האדם. ובעצם אם לא הייתי עובר את הניסיונות האלה הייתי היום כמו עלה נידף ברוח. הקב"ה בודק אותו, אומר: אוקיי, הצהרת "אני חוזר." בוא נראה אותך. הוא מעמיד אותך, הוא רוצה לחזק אותך. אם זה ללכת לבתי חולים ולשמח, אם זה ללכת לעזור לאנשים. לפעמים יש איזה ויכוח קטן פה אז הוא רץ לבית של השני וסוגר את הסיפור הזה עם חיוך ובאהבה. אם הוא שומע שמישהו צריך משהו אז אפילו מהונו הפרטי, מכספו הפרטי

הוא הולך ועוזר. ויש לו פה קהילה שצריכים הרבה עזרה והוא עוזר ברוך השם. יש לי פה איזה משהו שאני רוצה להגיד ויש לי פה מישהו מלמעלה שאני רוצה לשרת אותו, אני לא משרת רק את עצמי. אם תיקח את כל החסידות של בעל הסולם, הופך למשפט אחד: להפוך את עצמך מרצון לקבל מה מגיע לי, איפה אני בתמונה, לרצון לתת, מה העם הזה צריך עכשיו? "נתיבות עולם" זה לא רק אני. יש כאן, ברוך השם, צוות של אנשים שכולם עושים את העבודה נפלא, במסירות נפש, באהבה רבה. אבל לכל אחד יש את האיש שנוגע בו. -הרב, לא יעזור לך, הכול תלוי בראש. לא יעזור לך כלום. -תצחק. הכול הולך אחר הראש, נגמר הסיפור. אתה לא פוחד אבל נגיד לאבד את הפאסון שלך? פתאום

אני שחקן, אני שחקן ויש לי נגיד לא יודע מה, שחקן שיש לו קעקועים ויש לו עגיל, הוא אומר: מה, אני אאבד את עצמי? אם אני אחזור עכשיו בתשובה אני אתחיל ללבוש לבן ואני אתחיל ללבוש ציציות אז מה יישאר ממני? קודם כול, אדם יכול להיות איך שהוא. לעבוד את השם זה לא הבגדים, לא הכובע ולא הזקן. לעבוד את השם אפשר לעבוד את השם בפשטות, איך שאתה, עם הבגדים שלך. -להישאר עם הבגדים? להישאר עם הבגדים האלה. זה תהליך. פעם אמר לי הרב דיאמנט, שאלתי אותו: הרב, לגדל זקן? באתי בהתלהבות, רוצה להיות אבוללה, איצ'יקדנה, רוצה להיות. אומר לי: לא, לא, מה פתאום לגדל זקן? אתה אל תחליט לגדל זקן. כשיגיע הזמן שתרצה לגדל זקן הוא יצמח

מאליו, זו לא תהיה שאלה בכלל. אם היו אומרים לך בגיל 16: אתה הולך להיות רב קהילה, אתה הולך להיות מוביל קהילה. יהיו לך ילדים, את כולם תחנך על ברכי התורה. תהיה לך אישה דתייה, שומרים שבת, עושים קידוש. זה היה נראה לך מציאותי בגיל 16? -לא. לא מציאותי. לא חלמתי מעולם שאני אהיה פעם... אהיה דוס או וינדוס או משהו מהדברים האלה. אבל היה משהו חסר רוחני, משהו שהאדם רודף ואומר: וואי, אני לא מאושר, יש לי הכול. ומשהו פה ברוחני זה לא מצליח להשלים אותו. והחזרה בתשובה נותנת לך איזה משהו אמיתי, משהו פנימי, משהו ניחוח, משהו שממלא אותך, שכל התאוות האלה שבעולם וכל גינוני ההצלחה לא מצליחים להביא. יש איזה שיר של אביב

גפן, אחד השירים המוקדמים שלו, שהוא אומר: למה דתיים הולכים כמו מסוממים? אז אתה יודע, זה כאילו יש רושם... גם בעוד איזה מחזה ראיתי ש"מאז שחזרת בתשובה נהיית רובוט." אז יש כאלה שאומרים: אוקיי, טוב לך כי אתה חושב שטוב לך, אבל בעצם אתה רובוט שהולך יחד עם הרב שלך וכל מה שהרב שלך אומר אתה אומר "אמן" ובגלל זה טוב לך. כאילו יש איזה רושם שכשבן אדם חוזר בתשובה נעשה איזה חצי מטומטם. -לא מתמודד. לא מטומטם, לא מתמודד. -בדיוק להפך. מה השאלה? ברגע שהוא יודע שיש תורה ומצוות הרי יש לו התמודדויות... מיליון התמודדויות כל יום. בכיבוד אב ואם, בלא לשקר, בלשון הרע. מה זה? נכון שיש לו רב שמדריך אותו, אבל כשהוא עומד

בפני דילמה לשקר או לא לשקר, אז הרב נמצא שם והוא נמצא עם עצמו. מה השאלה בכלל? אבל ברגע שבן אדם עושה דבר נכון וטוב אז זה נראה עליו. מה יש לדבר? היהדות יש לה נשימה, תן לה להוביל אותך, זה לא החלטות שריריות ללבוש לבן, מי שכיף לו עם לבן שילבש לבן, מי שלא - קח את הזמן, אחי. יש אנשים בלי זקן ובלי שחור-לבן כל החיים וצדיקים גדולים גדולים. אף אחד לא... הלבוש הזה... הקב"ה לא בודק בשמיים מי לבש לבן. הקב"ה בודק אותנו, בסופו של דבר, מה עשית עם המתנה שנתתי לך? מה עשית עם הכישרון הזה? בזבזת אותו בפאבים או לקחת והפכת את העולם איתו? וזה התפקיד שלנו, להפוך את העולם.