זרמים ביהדות - עודד הרוש בשיחה אישית עם הרב שמואל אליהו (עם כתוביות בעברית)

אני גדלתי בבית ממלכתי-דתי, ציונות דתית, אבל לא הנחתי ציצית לאורך כל שנות הבגרות. אחרי הצבא הלכתי ללמוד בישיבה, ואני זוכר שבאחת השאלות כשדיברתי על מצוות ציצית אז ענה לי אחד הרבנים: זה בסדר, תהליך התשובה הוא ארוך, אז לא הנחת ציצית, אחר כך אתה הנחת ציצית אבל עם פתילים בפנים, ובעתיד תניח ציצית עם פתילים בחוץ. ורק כשהתחלתי ללמוד את מסורת אבותיי, הבנתי שציצית צריכה להיות בפנים, ככה אני נוהג. אבל זה פגע בי כשהבנתי את זה. סיפרו לי, כשהבבא סאלי היה מגיע לצפת או לאביבים או לדוב"ב או למקומות אחרים, אז הוא היה רוצה ללמד, הוא היה אומר: בואו נעשה ארוחת ערב. סעודה. והיו עושים סעודה והיו אוכלים ודברי תורה

ומחייה ושרים והתלהבות, ובאיזשהו שלב, אתה מבין, זה יכול לקחת שלוש או ארבע שעות, ובסוף אנשים מקבלים את מה שהוא אומר, נדבקים בו, יוצאים מלאי כוחות, מתחילים לקום בנץ, הולכים לעבוד ב"סולל בונה" ושומרים על יהדות ועל דבקות. הוא לא נתן איזה דרוש, קושיה ברמב"ם, תירוץ מהקצות ותירוץ מ... לא פלפול. -לא, ממש. עכשיו, הוא לא ידע? ידע. לא רק שהוא ידע, סיפר לי אחד התלמידים שהיה אצלו בבית, הוא אומר: הוא, בין גברא לגברא, בין אחד אחד שנכנס, היה לו ספר זוהר והוא היה לומד בין אחד לשני. הוא היה מקפיד את הספר לכסות לפני שמישהו ייכנס, שלא יחשוב שהוא למדן. הוא אומר: בחדר שלו לא היה ארון ספרים כמו שיש פה, שלא יחשבו

שהוא למדן, הספרים שלו היו במקום אחר. אבל לימים אנחנו יכולים להגיד שזה עשה נזק לתדמית שלנו, לא? אבל זה היה... הוא אומר: כשלעצמי, אני לא רוצה להצטייר כלמדן, כתלמיד חכם. הוא היה כל בוקר לפני שהיו מגיעים היה יושב על הרצפה ובוכה ואומר: שלא יחשבו אותי. ארון הספרים זה כאילו כמו התעודות שמאחוריי. כן, כן, הוא לא רוצה, לא רוצה... אני הכרתי אותו. הכרתי... אבא לקח אותי אליו, יושב במיטת סוכנות כזאת פשוטה, והכי פשוט, בדירת סוכנות פשוטה, בדירה הכי פשוטה ושם הוא היה... ואילולא זה, בוא נאמר, אני חושב שכל הברכות שלו לא היו מתקבלות. זאת אומרת, אם זה היה ממקום של ישות שלי, אז מי אתה שתרפא אנשים? אם זה ממקום שאני

לא שם את עצמי, אלוקים מרפא, אז הוא עובר דרכך, כמו משה כזה. והוא כך היה מלמד. הוא מלמד בסוג של עץ חיים, לא בעץ דעת. והם כתבו ספרים? הרי בסוף אתה נכנס היום לישיבה ממוצעת, כל גדול כזה או אחר, חסידיו לומדים את הספרים שלו. אנחנו היום נשארנו עם סיפורים על הבבא סאלי, אבל אני זוכה ללמוד את מה שהוא כתב? אבל אתה היום זוכה לראות שצורת ההוויה הרוחנית שלו אוחזת בעם ישראל. אני אתן לך דוגמה: ל"ג בעומר. אני עוד זוכר את הימים של"ג בעומר היה חג של מרוקאים. בוא נאמר, רבי שמעון היה... מה זאת אומרת? כל המרוקאים במדינה התאספו במירון. ואני זוכר שכשאני הייתי בחור ישיבה למדתי ב"מרכז הרב," אמרו לי: בוא לל"ג בעומר

למירון. אמרתי: מה יש לי לעשות שם? זה לא בשבילי הזה, כן? זה לא מתאים לי. ואבא כל שנה היה אומר לי: רוצה לבוא איתי למירון? הוא היה הולך? -כל שנה. וואו! -כל שנה. אני אומר לו: לא, לא, אבא, לא. עדיף לי ללמוד דף גמרא כזה. לא אמרתי את המשפט הזה אבל זה היה הניגון. אני מתבייש בעצמי שאני מספר לך את הסיפור הזה, סליחה, אבל זה היה הסיפור. -טוב, זה מרגש אותי ממש, אוקיי. סיפור אמיתי, ככה היה. עד ששנה אחת איזה חבר שלי, דווקא אשכנזי חרדי, הוא אומר לי: למה אתה לא נוסע למירון? אמרתי לו: מה יש לי לעשות שם, עם הדוכנים וכל הזה, וה... ביטול תורה. -ביטול תורה. הוא אמר לי: אתה יודע מה? תכף אני אסביר לך, סע... נדבר.

-נדבר. אמרתי לו: אתה יודע מה? אני השנה נוסע. אבא שלי אומר לי לפני ל"ג בעומר: אתה רוצה לבוא? אני אומר לו: כן. אני בא איתו, זה היה לפני שהוא היה הרב הראשי. אנחנו ככה הולכים ברגל, בדרך עולים, עוברים דרך כל הדוכנים, ואני מסתכל ככה מהמקום הזה ה... ואני אומר: מה כל זה שייך לרשב"י, כל הדוכנים, כל הבאסטות? בן כמה היית? לא יודע, 20 ומשהו. ואז הוא מסתכל עליי ואומר לי: אולי אתה לא מסתכל נכון? הרגשתי כבר שאני נכנסתי פה לאיזושהי פינה... אני אומר לו: מה הנכון? הוא אומר: אולי תחשוב איזה גדול רשב"י שאת כולם הוא מצליח למשוך? אתה מרגיש שזה רגע מכונן כזה בחיים שלך שהופכים לך את הראש ב-180 מעלות. אפרופו הסתכלות

שדיברנו עליה. -כן, הסתכלות. אז ככה, אתה יודע, פתאום אמרתי "ענווה" לעצמי, לא יודע אם אמרתי את המילה, אבל זו הייתה תחושת הלב. והתחלתי להסתכל על המציאות בעיניים האלה. אנחנו עומדים שם על הציון, אתה פתאום מקבל... אני לא יודע אפילו איך לומר את זה, כזה אור גדול, בוא נאמר, מאז לא הייתה שנה שפספסתי את רבי שמעון, כשאני בדרך כלל מהדר בכל שנה ללכת פעמיים בל"ג בעומר. שמע, אני אגיד לך בכנות, אותי זה מרגש. לא הייתי אף פעם בל"ג בעומר ברבי שמעון, כן הייתי בעשרת ימי תשובה בכותל, וכן, ואף פעם לא הגעתי לכותל. אז פעם אחת אני אומר: וואו! אתה יודע, שמעתי פעם את סיוון רהב מאיר, איך היא מסקרת את הלוויה של הרב עובדיה.

עכשיו, בגלל שהיא גדלה בעולם - מכונה חילוני, והיא בעלת תשובה אז היא יודעת להביא את שתי הזוויות. היא אומרת: אפשר להסתכל על זה כבלגן אחד גדול, מאות אלפים מגיעים, ואפשר להסתכל על זה כמאות אלפים מגיעים! זה וואו, זה... "פינק פלויד" היו פה, לא היה ככה. למה אתם רוצים עוד להשוות את זה? ואני, כשאני מגיע בעשרת ימי תשובה לכותל, אז אני אומר: וואו, איזו זכות, זה עשרות אלפים פה. מצד שני, להגיד לך שזאת חוויה כיפית? להגיד לך שהלב שלי מתמלא? הוא מתמלא מהגודל הזה, אני לא מגיע לכותל. תן לי את הפינה שלי, לא ברעש השם, הרבה יותר טוב לי להתפלל ככה. אבל זה מורכב כי כשהרב היה מגיע לכותל, לל"ג בעומר, למירון, אז לימים

היו באים איתו אוטובוסים, וזה היה מורכב מכמה חלקים, חלק אחד שהוא לומד לבד, חלק אחד שהוא לומד עם הציבור, עם אלו שבאו איתו. היה אז קטע של תפילה שכולם עומדים לידו, מתפללים יחד איתו, שקט, כאילו סוג של התבודדות כזאת, בתוך כל ה... אחר כך היו שם ריקודים, שזה היה... אי אפשר בכלל לתאר. אני מנסה ככה... רק נזכר, אני כבר עף. רוקדים, כל האנשים - דתיים, חיילים, חרדים, חילונים, כל מי שהיה שם, ושמחה עצומה. וכל המכלול הזה, אתה פתאום מקבל... בתוכך אתה חווה משהו. אף אחד לא הסביר לך איזה פירוש בהדרא, כן? כן, זו השפעה סגולית, כאילו היא לא... -עץ חיים, אתה חווה. ומי שעסק הרבה בזה זה הבבא סאלי. עכשיו, היום, תלך לשם,

לקחו אותו האשכנזים, את רבי שמעון. מה זאת אומרת לקחו אותו האשכנזים? זה לא נכון שלקחו אותו האשכנזים. הם הבינו את המשמעות של לחוות קדושה, כן? והיה להם את זה, זה לא שלא היה, אצל הבעל שם טוב ותלמידיו, ודאי שהיה, והנה פה, יש לך אפשרות לחוות קדושה. פעם שאלתי את הרב ערן טמיר, למדתי תקופה ב"מכון מאיר," ושאלתי אותו... היה בינינו איזה פינג פונג של ראש כזה של שיח שכלתני, ואז אמרתי לו: מה, אבל להביא את זה, זה רגש. כאילו, מה הקשר לשים פה רגש? אז הוא אומר לי: מאיפה אתה? אז אמרתי לו: אני נולדתי בארץ. מאיפה ההורים שלך? -מרוקאים. אז הוא אומר לי: אז תביא רגש! באיזה עולם להביא רגש זה הפך להיות אנטי לשכל? אש

בוערת היא צריכה להיות... -ברור, מה זה? הרמב"ם בהלכות תשובה, שמונה פרקים, הוא אומר: הנפש של אדם מורכבת מרגש, שכל, רצון ודמיון. והפילוסופים אומרים שאלה ארבעה חלקים שונים, וכל החידוש של הרמב"ם - שזה דבר אחד. אז מה החידוש? מה זה, סמנטיקה? הוא אומר: לא, אדם בריא, יש לו רגש הכי חם, ושכל הכי קר, ורצון הכי בוער, ודמיון הכי מפותח, וכולם בחפיפה אחת, לא שכל אחד מושך לכיוון אחר. אז אתה בן אדם. -מייצרים מציאות שלמה. בדיוק, מציאות שלמה. אתה לא יכול לבנות בדמיון. אבל דמיון צריך להיות עם שכל, אחרת אתה תיפול מה... אתה תחשוב שאתה סופרמן. -וזה אולי סוד קיבוץ הגלויות. לגמרי. קיבוץ הגלויות פה אולי חושף באומה את

כל מה שיכול להיות שהיה קיים אצל כל פלח... -ברור, הרי זה בדיוק מה שאומר יחזקאל. הוא הרי משווה את קיבוץ הגלויות לבן אדם, נכון? שיש לו הרבה עצמות שהתפזרו, והקב"ה לוקח את כל העצמות ומסדר אותן ככה בתבנית וקורם עור וגידים ובשר ונופח רוח חיים. וזה עם ישראל. וזו בדיוק הנקודה לקחת את החלק של יהודה ושל יוסף, והיו לאחד בידיך. ואז אתה בונה את עם ישראל... אז אם כן, אין קול שמושמע היום, שנכון להתעלם ממנו. זאת אומרת, אין קול שאתה יכול לפתוח מעל דפי עיתון כזה או אחר ולבוא ולהגיד: אני מבטל לגמרי את הקול הזה. זאת אומרת, יש מקום לכל קול שמושמע כי אולי הוא חושף זרת, אצבע חדשה, אוזן, אף, עיניים. חוץ מקול ששולל.

קול שבא לשלול או לבוז או לזלזל הוא לא נכון. חכמינו אמרו שזה היה הקול של עשיו או של המן, "ויבז בעיניו" או... "ויבז עשיו את הבכורה." שזה דבר שהוא מסוכן, צריך להיזהר מהתחושה המזלזלת. אנחנו מדברים על ל"ג בעומר, ל"ג בעומר זה בנוי על זה שמכבדים אחד את השני. רבי יהודה ורבי שמעון, הלכתית הם שני עולמות. שני מבטים שונים, שתי תפיסות, ושניהם תלמידי רבי עקיבא ושניהם הולכים יחד לכל אורך הש"ס. נכון? רבי מאיר, חכמים לא יכלו לעמוד על סוף דעתו, מי אלה חכמים? חברים שלו, לא יכלו לעמוד על סוף דעתו. אבל הוא חלק מאותה חבורה שהם בונים את עולם התורה. אם תיקח את צפת, יש לך את האר"י ז"ל ואת רבי יוסף קארו, שכל אחד מבטא

אור אחר בתורה. וכל אחד מבין שאם אתה לא לוקח את שניהם יחד, שום דבר לא זז. ורק שניהם יחד עושים לך תורה שלמה. זו תורה של האר"י שכולה פנימיות ונשמה ועץ חיים וכולי, ותורה של שולחן ערוך שכולה סעיפים וסימנים וכולי, וביחד. לכן הם היו מחותנים. אני גדלתי בבית ממלכתי-דתי, ציונית דתית, אבל לא הנחתי ציצית לאורך כל שנות הבגרות. אחרי הצבא הלכתי ללמוד בישיבה, ואני זוכר שבאחת השאלות כשדיברתי על מצוות ציצית, אז ענה לי אחד הרבנים: זה בסדר, תהליך התשובה הוא ארוך, אז לא הנחת ציצית, אחר כך אתה הנחת ציצית אבל עם פתילים בפנים, ובעתיד תניח ציצית עם פתילים בחוץ. ורק כשהתחלתי ללמוד את מסורת אבותיי, הבנתי שציצית צריכה

להיות בפנים. ככה אני נוהג. אבל זה פגע בי כשהבנתי את זה, כי כנראה שלתפיסת אותו רב, מזרחי זה בדרך לאשכנזי. זה שדרוג, אשכנזי זה שדרוג של מזרחי, כנראה, כי אם עדות המזרח נהגו להכניס ציציות, ורק אם ממש תחזור בתשובה תזכה להוציא אותן, אז אני כנראה במקום בדרך ל... תראה, זה... כולנו מכירים את הסיפור בגמרא על זה שאמר "ייתי ולא אחמיניה." יבוא המשיח, אני לא רוצה להיות שם, כי זה לא תהליך פשוט. אני אספר לך סיפורים מזעזעים. כשאני הייתי בשלומי, הייתי רב בשלומי, התחלתי לפני שבאתי לצפת, שלומי זה 97 אחוז מרוקאים, שלושה אחוז תוניסאים ושתי משפחות אשכנזיות. מי היה ראש המועצה? אשכנזי. -ברור. אתה נעלב, לא? מה זה?

כאילו, איך זה? והתשובה היא, אפשר להיעלב או להתבכיין אפילו ולהרגיש מתוסכל, אפילו מנוצל, וכל הסיפורים, סאלח שבתי, וכולי. אבל לימים, אמרתי, זה לא המקום להתרגז, זה המקום להבין. זאת אומרת, כדי להיות מלך לקחו את משה ושמו אותו בבית פרעה. בוא נאמר, צניעות לא הייתה שם. אבל אם מייעדים אותו להיות מנהיגם של ישראל, אז שמים אותו במקום שבו לומדים מלוכה. נחמיה, בשביל להיות מנהיגם של ישראל בהקמת בית שני, גדל בבית של ארתחשסתא. צנוע לא היה שם, פסוקים מפורשים אומרים שזה לא היה צנוע שם. אבל אם רוצים להקים מישהו עם נפש של... נפש גבוהה לצורך העניין, מגדלים אותו במקום של מלכות. בוא נאמר, באירופה הייתה מלכות, כבשו את

העולם, מה לעשות? אז מי שלמד שם יודע איך להנהיג, יודע לנהל מדינה. זה מעליב? בטח. אבל זה בכלל לא רלוונטי. אז עוצמות ומלוכה של הנהגה ילמדו משם. זה תמיד יהיה ככה? לא. יש איזה תהליך שבו אנחנו לומדים ואתה מצמיח בתוכך את הכוח שירשת... אתה רואה שהדרך הנעימה לא הלכה, כשגולדה קראה לאלה "לא נחמדים," אולי היה צריך לא להיות נחמדים, אולי היה צריך להפוך שולחן פעם אחת ולתמיד, כדי שיהיה מקום לשבת סביב השולחן הזה. כי הנה, אתה רואה שבסוף בסוף כשרוצים לביים סרט, אז לוקחים את המזרחי כערס ואת האשכנזי כבכיר. עכשיו, זה גם זולג לעולם התורה, לדעתי. ההוכחה הפשוטה, אתה רואה חבר'ה מאחינו החרדים, אני אומר את זה במפורש,

ששולחים את הילדים שלהם לישיבות אשכנזיות. הם בעצמם לא מאמינים בזה, כנראה. אתה מדבר על תהליך שאנחנו מכירים אותו, כולנו חווים אותו, גם את החלקים הפחות נעימים שלו. אבל זה תהליך שאנחנו יודעים איפה הוא מתחיל וגם יודעים איפה הוא מסתיים, והוא לא פותר אותנו בגלל שאנחנו יודעים שזה כך יקרה, לעמוד שלובי זרוע. אבל זה תהליך של חיבור, כואב אולי, זה לא פשוט, זה ניתוח כואב, אבל זה ניתוח שהוא, בסופו של דבר, אתה רואה שהוא מתרקם בתוך החברה הישראלית וכולם הופכים להיות, כולנו, גם אנחנו שבאנו מבית ספרדי יש בתוכנו את שני החלקים, וגם אלה שבאו מבית אשכנזי יש בתוכם את שני החלקים. והילדים, הם בכלל אפילו לא יודעים אם הם

ספרדים או אשכנזים. הם... ברוך השם, כן? ומה זה לא יודעים? זה לא שזה מטושטש להם, הם מכילים בתוך הנפש את שני החלקים. מה הרב עושה היום ממרומי תפקידו כדי לתבוע את המגמה הזאת? אמרת: לא נכון לשבת בחיבוק ידיים, גם לא ללכת למלחמה, אבל כן לקדם. מה אתה מרגיש שאתה עושה כדי שהמציאות הזאת תגיע לכדי השלמה? אני חושב שהעוצמות של שני הצדדים צריכות לבוא יחד. לא כמו שקרה בחלקים מסוימים שאחת ביטלה או רמסה את השנייה, וכשזה בא ביחד, זה מעצים, ואני מלמד את זה. אני למשל, מלמד באופן טבעי, לא כאילו... גם חושב על זה אבל בחיים זה זורם לי. גם סיפורים של הבבא סאלי, ולא רק לקהל מרוקאי, לכל קהל. וגם סיפורים של גדולי החסידות.

-ולא רק לקהל חסידי, לכולם. ולא רק לקהל חסידי. ובשולחן שבת, איך אני אדבר בדיוק? ולחתנים ולכלות שלי, איך אני אדבר בדיוק? ולאשתי, איך אני אדבר בדיוק? אנחנו כולנו, אני מרגיש בעצמי, לא שאני מה... בזהות שלי, הזהות שלי, אני מבחינתי, כמו שחייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא היה בשואה. זה בכלל לא משנה מאיפה באת. חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא תלמיד של הבבא סאלי וזה לא משנה איפה גדלת. וכל אחד חייב לראות את עצמו כאילו הוא שייך לבעל שם טוב ושייך לאר"י הקדוש ושייך לרבי יוסף קארו ושייך לכל הצדיקים האלה. ולרמב"ם... מה, הרמב"ם הוא ספרדי? רבי יוסף קארו הוא ספרדי?

והאר"י הוא אשכנזי? מה השטויות? זה מוחין דקטנות לגמרי. וזה, תהליך הגאולה, זה בדיוק כמו שאמר יחזקאל, לקחת את עץ יהודה ואת עץ אפרים ולחבר אותם. וזה לא כמו שחושבים שאתה לוקח כמו נגר שתי חתיכות עץ ושם דבק מגע, זה כמו שחקלאי פיקח לוקח עץ, מרכיב על עץ, יוצאים לך הפירות הכי טובים. היו לאחד בידיך.