הרב זמיר כהן - מדעים ויהדות, פרק 5: בריאת החיות HD (כתוביות)

שלום וברכה וערב טוב לכולם. אנחנו ממשיכים בסדרת תורה ומדע ומתבוננים בפלאי הבריאה בששת ימי המעשה, ששת ימי הבריאה, במה שנושק בין תורה לבין מדע. והיום אנחנו נתבונן בכללות, הגענו ליום החמישי לבריאה. ראינו בשיעור הקודם את הבריאה של התנינים הגדולים, אותם זוחלים ענקיים, עמדנו על מה שנראה לכאורה כסתירה בין התורה לבין המדע במה שנוגע לעולם הדינוזאורים וראינו עד כמה הדברים, לא רק שאינם סותרים, אלא חז"ל כבר התייחסו לעולם הדינוזאורים, נתנו הסברים שמניחים את הדעת ואפילו עונים על שאלות שבעולם המדע נבוכים בהן ולא ידעו להן תשובות. היום אנחנו נעבור ליום השישי: ורק אחר כך נוצר ונברא אדם הראשון. כלומר, על פי

התורה שלנו היה פרק זמן שבעולם שלטו רק התנינים הגדולים, הרמשים ועוף השמיים. עדיין לא היו יונקים, עוד לא היו בהמות, לא היו חיות, כל אלו נבראו בשלב הבא. זה דבר שבעולם המדע מסכימים איתו, שבתחילה היו בעולם רק אותם יצורים, התנינים הגדולים, המעופפים ורמשים מסוימים, ורק אחר כך הופיעו היונקים. נקודת הוויכוח: הם טוענים שהיצורים שאנחנו רואים היום התפתחו מיצורים שקדמו להם, והתורה אומרת שהקב"ה ברא כל יצור בפני עצמו עפר מן האדמה, לא שזה התפתח מזה. ועמדנו כבר על כך שבעצם מה הביא את החוקרים להסיק שיצור התפתח מיצור? למה שלא יאמרו שאלוקים ברא את היצורים עפר מן האדמה, כמו שכתוב בתורה? כי מי שלא מאמין בבורא

עולם, עומד תמה: היה המפץ הגדול, אחרי המפץ הגדול הכול דומם. איך נוצרו היצורים המורכבים האלה? כדי לענות על השאלה הגדולה הזו, העלו את ההשערה, כל העניין של האבולוציה זה רק השערה, זה לא מדע מדויק, לא כמו מתמטיקה: 1+1 זה 2, זו השערה, אומדן מסוים לפי מדידות, לפי חשבונות, לפי בדיקות, ממצאים שונים. הגיעו למסקנה שהיה איזה חלקיק דומם שקיבל חיות, הם עצמם לא יודעים לענות איך הדומם הזה קיבל חיות בלי אלוקים, וזה למעשה כבר מפיל את כל הבניין שבנו עליו כי אם אין תשובה מדעית להתחלה, כל הבניין והמגדל הזה קורס כמגדל קלפים. אבל כך הם טענו, שחלקיק דומם קיבל חיות, הופיע איזה יצור ירוד, ממנו התפתח יותר משוכלל, יותר

משוכלל, עד שהופיע איזה יצור כמו קוף דמוי אדם, מזה התפתחו עוד עד שהתפתח האדם שאנחנו מכירים אותו היום. ואנשים לא שמים לב שכל התיאוריה הזו רק נובעת מכך שאותם אנשים לא רצו להאמין שיש בורא לעולם. אבל אדם שמאמין שיש בורא לעולם אז הקב"ה לא צריך את השלבים האלה, הוא יכול לברוא ישירות את האדם עפר מן האדמה ויכול לברוא אריה מן האדמה. וכמו שהתורה מציינת כאן: מכאן גם נלמד שאותם חוקרים, יש פרופסורים דתיים שומרי מצוות או בעולם כאלה שדתיים אבל לא יהודים, בדת שלהם. הם מאמינים בתנ"ך, מאמינים במדע, לא מסתדר להם, אז מה הפשרה שהם עשו? אלוקים ברא את האדם על ידי אבולוציה. כך ניסו לחבר בין הדברים. אבל זה נגד התורה.

בתורה כתוב בפירוש שהקב"ה ברא כל יצור ויצור היישר מן האדמה. "תוצא הארץ נפש חיה למינה, בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה", אחר כך כתוב: "ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה", פסוקים מפורשים שאדם לא נברא בדרך אבולוציונית אלא נברא היישר מן האדמה. בסוגריים נציין, המנהל של "יד ושם" לשעבר פרסם שלא הרבה שמים לב שכל הנאציזם של היטלר התחיל מהדרווניזם, מהאבולוציה, כי היטלר טען שמכיוון שמדובר באבולוציה והאדם הוא חיה שהתפתחה יותר מאשר חיות אחרות, כי בעבר ראינו קופים, אז האדם הוא בעצם סוג של חיה, רק שהיא התפתחה יותר. טען היטלר: אם כך, אין מושג שנקרא מצפון. מה זה מצפון? הוא טען שזו המצאה יהודית. כשבג'ונגל אריה טורף

זברה, הוא צריך אחר כך לשבת שבעה על הזברה שהוא טרף? הוא צריך להרגיש נקיפות מצפון "איך אכלתי אימא של גורים"? זה לא מטריד אותו בכלל. חוקי הג'ונגל: מי שחזק טורף את השני, מי ששורד - שורד, מי שלא שורד - נגמר, אין מצפון ואין כלום. אם האדם הוא סוג של חיה שהתפתחה מקוף קדום, טען היטלר: אין מצפון. הכול המצאה יהודית. כך הוא כותב בספר שלו, ששני מומים הטילה היהדות באנושות: האחד בגוף והשני בנפש. בגוף, הוא טען, היהדות עושה ברית מילה. בנפש - המציאו את המצפון. ושניהם לא בסדר. אנחנו יודעים שברית מילה זה תיקון האדם, זה שלמות האדם. המגרא אומרת במסכת סנהדרין: כשאדם הראשון נברא הוא נברא בלי עורלה. כל העורלה התחילה

רק אחרי שהוא אכל מעץ הדעת. כמו גידול, כל העורלות שרואים היום שתינוקות נולדים עם עורלה זה סוג של גידול, זה לא בגוף המקורי שהקב"ה ברא באדם הראשון. והתיקון על חטא עץ הדעת שמורידים את העורלה, "ואומר לך בדמייך חיי". באישה יש את הדם של הנידה, באיש יש את הדם של הברית מילה, ששניהם לא היו בבריאת העולם. כשאדם הראשון נברא, חוה נבראה, הדמים האלה לא היו, לא אצלו ולא אצלה. רק הוא, התיקון שלו על ידי ברית מילה, והיא, שבעצם גרמה לו לאכול, אז יש לה את זה כל חודש. הוא פעם בחיים, ויש לה את זה כל חודש, שזה נכלל במה שנגזר על חוה "בעצב תלדי בנים". שזה לא נעים, לא אסתטי, יש צער של לידה. אישה הייתה צריכה ללדת ילד בלי

כאבים, בלי צעקות ובלי ייסורים. כמו תרנגולת הולכת, בעל חיים הולך, יושב ו... תרנגולת מטילה ביצה, כך אישה הייתה צריכה ללדת ילדים. אבל בעקבות עץ הדעת - "בעצב תלדי בנים". המצפון, חלילה לומר שזו המצאה יהודית. זה נכון שעם ישראל, עם הערכים של התורה לימד את כל האנושות ועורר את המצפון שלהם, נתן להם חוקים וכללים. יש ספר שנקרא "מתת היהודים", חיבר אותו לא-יהודי, אבל הוא מתאר את העולם איך העולם היה נראה בלי עם ישראל שהביאו את התורה לכל האנושות. הוא מתאר עולם אכזר, מה שהיה לפני מתן תורה, כמו ג'ונגל, התעללויות, והכול תחת שלטון החוק, לא איזה מקרים בודדים. הכול היה נחשב חוקי, כל ההתעללות אחד בשני והעבדות

שהייתה אז בצורה נוראה. עם ישראל היה הראשון שהביא את כל הערכים שגם אם יש לך עובד, גם אם יש לך משרת, גם אם יש לך עבד, יש חוקים, יש כללים איך להתנהל איתו, איך להתנהג איתו. כל ה"בין אדם לחברו", כל הערכים האוניברסליים עם ישראל הביא לאנושות בזמן מתן תורה ובעצם שינה את פני החברה. אבל עם ישראל בעצם נתן כללים וערכים למצפון האנושי, שזה שייך לנשמה. כתוב "חביב אדם שנברא בצלם", כל אדם נברא בצלם אלוקים ויש לו את הנשמה שהיא מרגישה אם הוא לא יהרוס, אם הוא לא יקלקל, אם לא יעטוף את עצמו בקליפות. יש פסוק בתורה: "וידעת היום" זו ידיעת השכל, "והשבות אל לבבך" זו הרגשת הלב "כי ה' הוא האלוקים". אבל הפסוק הזה לא מובן.

כשמתבוננים בו, יש בו מילה שנראית לא שייכת, היה צריך להיות כתוב: וידעת היום, והכנסת אל ליבך כי ה' הוא האלוקים. מה זה "וידעת היום והשבות"? מה משיבים? אדם שאיבד כסף, משיבים לו. אבל אדם שנותנים לו מתנה של אותו סכום של האבידה שההוא מצא, נותנים לזה מתנה, זה נקרא שהשבנו לו? לא השבנו לו, נתנו לו מתנה. אז למה התורה אומרת "והשבות אל לבבך"? היה צריך לומר "ותיתן לליבך", "והכנסת לליבך". מה זה "והשבות אל לבבך"? התשובה היא: כל אדם כשהוא נולד, בטבעו הוא מרגיש בנשמה את אלוקים. ילדים קטנים מאוד טהורים, אפילו שגדלו בבתים שאין להם שום קשר לרוחניות, לאלוקים, לתורה, למצוות. ילד קטן הוא טהור, הוא מרגיש את החיבור

לבורא עולם. כשגדל עוטף את עצמו בקליפות, בשטויות שהוא עושה, באוכל הלא כשר שהוא אוכל. צריך לדעת, אוכל לא כשר אוטם את האדם, הוא מאבד את כל הרגישות הרוחנית, הוא לא מבין למה לאחרים יש רגישות רוחנית ולו אין. הרמב"ם, ידוע, היה מאוד זהיר בבין אדם לחברו. רבי משה בן מימון, רואים שלמות של אדם, הרגישות שלו לזולת. באחת האיגרות שלו ששאלו אותו שאלה שהוציאה אותו מהכלים, איך שואלים שאלות כאלה ש... אז הוא כותב לשואלים: תבדקו אם אתם אוכלים אוכל כשר, כי אם הייתם אוכלים אוכל כשר, השאלה הזו לא הייתה עולה בליבכם. האוכל הלא כשר הוא אוטם. התורה אומרת: המילה טמא, איך כותבים אותה? ט', מ', א'. "ונטמתם" צריך להיות א'

באמצע, בתורה כתוב "ונטמתם" בלי א'. מי שיפתח ספר תורה, כתוב "ונטמתם" בלי א'. איפה ה-א' ברחה? אז על פי הקבלה, אדם אוכל אוכל לא כשר, הממד הרוחני שבו בורח ממנו. ה-א' מסמלת את אלופו של עולם, אז כשאדם אוכל אוכל לא כשר רובד מסוים מהנשמה מסתלק ממנו. זה על פי המקובלים. אבל ברובד האחר, יש פרד"ס בתורה: פשט, רמז, דרש וסוד. בפשט "ונטמתם", מלשון טומאה. בסוד ה-א' בורחת, ברובד הרמז שבפרד"ס התורה אומרת הגמרא: התורה לא מנוקדת. למה לא מנקדים את התורה? ראיתם בבית הכנסת, אם השליח ציבור טועה, במקום "הוא" אמר "היא", מה עושים לו? פתאום כולם מעירים לו: "הוא", "הוא"! טוב, אמר, מה עושים מזה עניין? אבל מיד מתקנים אותו,

זה לא נעים כל כך. אז למה מראש לא ננקד את התורה? יש מקומות שכתוב "הוא", וקוראים "היא", יש סיבות למה. אבל ננקד את הספר תורה, יהיה לו קל לקרוא. התשובה היא: אם ננקד את הספר תורה כמו בחומש, אנחנו נועלים את הספר תורה במסלול של הפשט. ובתורה יש קומות, כמו למשל כל בוקר אומרים בתפילה: "ורב שלום בנייך", כתוב בפסוק: "אל תקרי בנייך אלא בונייך". אבל כתוב בנייך, איך תקרא בונייך? ויש הבדל בין המילה בנייך - שזה הבנים שלך, לבין בונייך - הבונים אותך. אבל בגלל שהפסוק לא מנוקד אפשר לקרוא אותו "בנייך" בניקוד מסוים, ואפשר לקרוא בונייך, אם שמים נקודה שם למעלה במקום הקמץ מתחת ה-ב' אז זה נקרא בונייך. אפשר לקרוא בכל

מיני זוויות וכל זווית יש בה אור חדש, משמעות חדשה. גם כאן, "ונטמתם" כתוב בלי א' אז בקריאה הרגילה בפשט: "ונטמתם". תשנה את הניקוד: "ונטמטם". פירוש: מלשון דבר שהוא אטום, דבר שהוא סתום. האדם מאבד את הרגישות, אוכל דברים לא כשרים, מאבד את הרגישות הרוחנית שהייתה לו לפני כמו מעטפת של קליפות. פעם אמר לי הרב יעקב עדס, הציבור מכיר אותו, מקובל מירושלים, יהודי צדיק, הוא אמר, יש אנשים ששואלים: "למה אני לא מרגיש בתוכי את האלוקים? "למה אני לא חי מספיק את הרוחניות?" ויש לו תלונות. הוא אומר: אדם שלא מקדש את עצמו בשמירת עיניים, באוכל כשר, בהתנהלות נכונה, הוא בעצם עוטף את עצמו במעטפת של קליפות ואז זה דומה, זה

המשל שהוא נתן, הוא אומר: תאר לך אדם שהולך ברחוב, מניח דלת על הראש, ואומר "למה אין שמש? הכול צל. כל הזמן..." הולך ברחוב והכול צל. תוציא את הדלת, תראה שיש שמש. אתה הולך עם דלת על הראש, ודאי שיש לך צל כל הזמן. כך אמר: אדם שרוצה רגישות רוחנית צריך שיטהר את עצמו, יקדש את עצמו ואז הוא ירגיש באמת את אותה רגישות רוחנית גבוהה. על כל פנים, אומרת התורה: בשלב הראשון היה בעולם רק אותם תנינים גדולים, אותם רמשים ועוף כנף. ביום השישי הקב"ה נתן הוראה לאדמה שהאדמה תוציא מתוכה. נקרא שוב את הפסוק: וכך עשה הקב"ה, ברא את כל החיות. למעשה, כשמתבוננים במידע הזואולוגי שמופיע בתורה במה שנוגע לבעלי חיים, מגלים ממש דברים

נפלאים, כמו שרבי עקיבא אומר, שמבעלי חיים אפשר ללמוד שתורה מן השמיים. יש פסוקים בתורה שהתורה אומרת מה מותר לאכול ומה אסור לאכול. אומרת התורה שיש ארבעה בעלי חיים שיש בהם סימן טהרה אחד: קודם כול, התורה נותנת את הכלל שכל בהמה או חיה שהיא מפריסה פרסה ושוסעת שסע וגם מעלה גירה - אותה מותר לנו לאכול. מפריסה פרסה, כלומר שהפרסה שלה פתוחה לשניים. למשל, חתול, כלב, מי שראה את כף הרגל, הם לא מפריסי פרסה, יש להם כריות כאלה שהם דורכים על הרצפה. יש בעלי חיים שהם מפריסי פרסה, אבל הם לא שוסעים שסע. למשל, הגמל, מי שמכיר את הפרסה של הגמל או הסוס, מקדימה זה נראה פתוח, הפרסה נראית פתוחה אבל מאחורה היא סגורה. פרה,

לעומת זאת, כבשה, כל אלה שמותר לאכול, הם מפריסי פרסה ושוסעים שסע. כלומר, מקצה לקצה. הפרסה שלהם ממש פרוסה לשניים, לא כמו של הסוס שיש לו את הצורה הזו, אלא ממש פתוח מקצה לקצה. זה נקרא מפריס פרסה ושוסע שסע, שהוא שסוע לחלוטין. זה סימן טהרה אחד. והסימן טהרה השני - מעלה גירה. מה זה מעלה גירה? פירוש המילה - מעלת גירה, כך לשון התורה. מעלת גירה, "מעלת" זה צירוף של שתי מילים: "מעלה את" גירה. מה זה גירה? את מה שגר בה באופן זמני. זה הפירוש גירה. יש בעלי חיים אוכלים, מה שאוכלים מיד מתעכל וזהו, והפסולת יוצאת החוצה. יש בעלי חיים שאוכלים את המזון פעמיים. כלומר, המזון נכנס לגוף, גר בגוף איזה זמן, מתחיל תהליך של

עיכול, התססה קצת, אבל שוב חוזר לפה ואז עובר לעיסה חדשה ובליעה לקיבה אחרת ואז מתעכל. האכילה הראשונה נועדה קודם לתת איזה תהליך של תסיסה, איזה ריכוך, זה תחילת העיבוד של המזון. אחר כך שוב הבהמה מעלה את זה לפה, לועסת שוב ובולעת. חשוב לדעת, יש שני סוגים של העלאת גירה. אלה דברים שהמדענים גילו אותם בזמננו וענו על שאלה שהיו הרבה שהתפלאו: כי התורה אומרת שהארנבת והשפן הם מעלי גירה. ולפי המדע הרגיל כשבודקים את הארנבת והשפן, הם לא מעלי גירה. פרה, כבשה, כל אלה מעלי גירה, יש להם כמה קיבות, מכניסים קודם כול את ה... תולשים עשב, מכניסים לקיבה, מעלים שוב לפה ואז זה יורד לקיבה השנייה ומתעכל. יש כמה קיבות בעולם

מעלי הגירה, הארנבת אין לה את זה. יש לה אומנם מערכת עיכול מיוחדת, אבל לא ראו שהיא מעלה גירה. והייתה קושיה גדולה הרבה שנים על התורה: איך התורה אומרת שהארנבת והשפן מעלי גירה? אבל גם כאן, כמו בדברים אחרים, המדע מתקדם, הקושיה הופכת להתפעלות. רואים כמה בורא עולם הכיר את כל מה שהמדענים מגלים רק בדורות האחרונים. במחקרים שנעשו על הארנבת והשפן... שפן, אני מדבר על שפן מקראי, לא שפן סלעים. מי שמכיר קצת בעלי חיים, יש שפני סלעים שזה לא השפן המקראי. שפן מקראי, היום קוראים לו ארנבון. הוא דומה לארנבת, רק יש לו אוזניים יותר קצרות. ועד לפני כמה עשרות שנים קראו לו שפן. עכשיו החליטו בדור החדש לשנות את שמו, עשו לו

שינוי השם. טוב שלא עשו בבית כנסת... החליפו אותו מארנבון קראו לו שפן, האלה של האקדמיה ללשון. וזה לא נכון, השפן המקראי זה מה שקוראים היום בשם ארנבון. עד היום נשאר קצת שמו של השפן, למשל אומרים "שפני ניסיון". מי שיבדוק בעולם הרפואה, כשעושים מחקרים לא עושים את המחקרים האלה על שפן סלעים, עושים את זה על הארנבון, שמו נשאר שפן. או אומרים שהקוסם הוציא שפן מהכובע. הוא מוציא את שפן הסלע? הוא מוציא ארנבון. וזה באמת השם האמיתי. יש הרבה הוכחות בספר בפרק שהקדשנו לעניין הזה של הארנבת והשפן, הבאנו הרבה הוכחות לכך שהשפן המקראי, זה מה שהיום החליטו לקרוא לו בשם ארנבון. דוגמה לאחת ההוכחות: ספרד, מאז שהפניקים הגיעו

לספרד, אלה מצור וצידון, אזור לבנון, הם הגיעו לספרד, אז ספרד הייתה מלאה בשפנים. והם קראו להם איספניה - אי השפנים. השם איספניה של ספרד, המקורי, השם המקורי: אי השפנים. כך קראו לו בפניקית. איך נדע איך נראו השפנים של אז? יש מטבעות שרואים את הקיסר הרומאי של אותה תקופה, אדריאנוס, רואים את ההטבעה של הפרצוף שלו על מטבעות מאותם ימים, לפני כ-2,000 שנה. ומהצד השני יש את השם של איספניה, של ספרד, כי אז ספרד הייתה שייכת לאימפריה הרומאית. ובצד השני, איפה שכתוב איספניה, יש הטבעה של השפן, שזה מה שראו שם בהמוניהם ועל זה קראו לו בשם איספניה, ורואים שהשפן שם זה הארנבון, בצורה ברורה רואים ארנבון, זה לא שפן הסלעים.

יש הרבה הוכחות שגם בפירושים של התנ"ך שתורגמו בעבר רואים תמיד שהארנבון זה השפן המקראי. הארנבת והשפן המקראי, שניהם, התברר במחקרים החדשים שיש להם העלאת גירה מאוד מיוחדת. אומנם הם לא בולעים את העשב או את המזון שלהם כמו הפרה, שמכניסה את זה לקיבה וזה עובר תהליך עיכול ועולה לפה ושוב... אבל כשהשפן והארנבת אוכלים מזון, המזון לא מתעכל מיד. הוא נכנס לקיבה, עובר תהליך מסוים, הופך להיות כדורים קטנים של מזון רך, החיות האלה פולטות את המזון הזה החוצה, זה לא הגללים, הגללים זה משהו אחר, זה פסולת לחלוטין. בלי קשר לגללים, הם פולטים כדורים קטנים של מזון רך ואוכלים אותו שוב בחזרה כשזה נכנס לקיבת העיכול. אפשר לראות

בספר את הקיבה, רואים שיש לה שתי פינות. פינה אחת זה מזון חדש שהוא אמור לצאת ולחזור עוד פעם, והפינה השנייה זה המזון שהוא נאכל פעם שנייה ורק אחר כך הוא מתעכל ויוצא בצורת גללים. דבר מדהים שהתברר שבדיוק כמו... תמיד התפלאו על התורה איך התורה אמרה שהארנבת והשפן מעלים גירה. הרי זה לא כך. התברר שאדרבה, הם מעלי גירה בצורה שלחוקרים לקח הרבה זמן עד שהבינו. כי העלאת גירה, פירושו שאותו בעל חיים מעלה שוב לפיו את מה שגר בו באופן זמני. גר זה כמו גור, מה זה גור? כל מקום שהאותיות ג', ר' ביחד, מי שיבדוק בעברית, הבאנו עשרות דוגמאות בספר ב"מהפך", הכוונה, עניין של מגורים זמניים. גור, למשל, הוא נמצא בתהליך, הוא

זמנית קטן עד שהוא יגדל. וכך עוד הרבה דוגמאות כאלה ניתן לראות, גם מילים שבהתחלה לא מובן מה הקשר, מתבוננים, רואים שזה כך. אז העלאת גירה - מעלה שוב לפיו את מה שגר בתוכו באופן זמני, יצא החוצה ושוב נאכל חזרה או שירד לקיבה ושוב עלה בחזרה. וכאן אנחנו מגיעים לדבר פלא. התורה אומרת שמבין כל הבעלי חיים שיש בעולם, ישנם ארבעה בעלי חיים יחידים שהם יוצאי דופן: כל הבעלי חיים שבתורה או שיש בהם את שני סימני הטהרה או שאין בהם את שני סימני הטהרה. חוץ מארבעה שיש להם סימן טהרה אחד, והתורה מפרטת מיהם אותם בעלי חיים: אומרת התורה: גמל, ארנבת ושפן הם מעלי גירה ולא מפריסי פרסה. החזיר הוא היצור היחיד בכל כדור הארץ שהוא

מפריס פרסה ולא מעלה גירה. כלומר, ארבעת אלה יש להם סימן טהרה אחד. גמל, ארנבת, שפן - מעלי גירה ולא מפריסי פרסה, חזיר - מפריס פרסה ולא מעלה גירה. רבי עקיבא מאוד התפעל מזה. רבי עקיבא היה רבו של רבי שמעון בר יוחאי. בואו נקרא את לשונו. כל הפרטים האלה, מי שמעניין אותו, הבאנו בספר "המהפך 3", גם על הארנבת וגם על ארבעת בעלי החיים. אומר רבי עקיבא כך: "אך את זה לא תאכלו". כך נאמר בתורה: "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגירה וממפריסי הפרסה". "וכי משה קניגי ובליסטרי היה?" קניגי זה צייד, בליסטרי זה זואולוג, מי שחוקר את הבעלי חיים. שואל רבי עקיבא: "וכי משה קניגי ובליסטרי היה?" הוא היה צייד, הולך ביערות, צד בעלי

חיים שהוא ידע להגיד שמכל בעלי חיים השלושה האלה יש להם סימן כזה וזה האחד שיש לו סימן כזה? "מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמיים". ממה מתפעל רבי עקיבא? אומר רבי עקיבא: תראה דבר פלא, יש המון בעלי חיים, צריך לזכור שמאז ועד היום התגלו עוד הרבה בעלי חיים, וכולם עונים על הדרישה שהתורה אומרת, כולם מתאימים לכלל שהתורה אומרת: או שאותו בעל חיים הוא גם מעלה גירה, כל בעל חיים שמוצאים בעולם או שהוא גם מעלה גירה ומפריס פרסה או שהוא לא מעלה גירה ולא מפריס פרסה. אבל שיהיה בו סימן אחד שהוא מעלה גירה ולא מפריס פרסה או מפריס פרסה ולא מעלה גירה - לא מצאו חוץ מארבעת בעלי החיים האלה. היו כאלה בעבר שטענו: הנה,

קנגורו. הקנגורו מעלה גירה. התברר אחר כך שזו טעות, הקנגורו לועס הרבה אז חשבו שהוא מעלה גירה. אבל את המזון שהוא אוכל הוא לועס הרבה, הוא לא מעלה גירה, אין לו בפנים קיבות עיכול. כל בעל חיים שניסו בהתחלה להרעיש בתקשורת, מצאו משהו לא מתאים, כשנכנסו לעומק ראו שמשה אמת ותורתו אמת. ורבי עקיבא לפני יותר מ-2,000 שנה עומד מתפעל ואומר: "מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמיים". תבדוק בכל העולם, בג'ונגלים שבאפריקה, ביערות שבאוסטרליה, איפה שאתה רק רוצה, תחפש בעלי חיים, לא תמצא בעל חיים אחד שהוא לא מתאים להגדרה הזאת שאמרה התורה. וצריך לדעת, יש לזה גם השלכה הלכתית. זה לא סתם איזה מידע כזה זואולוגי, תדע מה יש

בעולם. יש לזה השלכה הלכתית. בואו נראה את דברי הגמרא על השלכה הלכתית, הלכה למעשה, כל אחד צריך לדעת אותה. "היה מהלך בדרך ומצא בהמה שפיה גמום". אדם הולך בדרך, רעב, רוצה לאכול, צד בהמה, אבל הבהמה הזו, הפה שלה חתוך, והוא לא יכול לראות לפי השיניים אם היא מעלה גירה. כי המעלי גירה הם חסרי שיניים בלסת העליונה כי הם תולשים את העשב, אז הקב"ה ברא אותם באופן שיתאים לתפקיד שלהם. שזה דרך אגב נציין בסוגריים, אדם שרוצה לראות את יד השם בהסתכלות פשוטה בעולם בעלי החיים, הוא יכול לראות שזה לא במקרה. הקב"ה סידר הכול מדויק. כל בעל חיים שהוא טורף, כל הטורפים: אריה, נמר, ברדלס, העיניים שלהם בקדמת הראש. כל בעלי החיים

הנטרפים, הצמחוניים, העיניים שלהם בצידי הראש. נכון? כמו הצבי, כמו זברה, העיניים שלהם בצידי הראש. זה במקרה? בכלל לא במקרה. הטורף, לטובתו, במה הוא צריך להתמקד? באותו בעל חיים שהוא טורף אותו, אז העיניים בקדמת הראש. הנטרף, הראש שלו תחוב בעשב, פתאום ירגיש חבטה בגב - התנפל עליו אריה. מה עשה הקב"ה? נתן לו עיניים מהצדדים. הוא אוכל, אבל הוא רואה מה קורה מימין, רואה מה קורה משמאל. השמיעה שלהם, הכול מותאם. הפה, אצל בעלי חיים טורפים יש ניבים, יש שיניים למעלה ולמטה שקורעות את הבשר. אצל הבעלי חיים הצמחוניים, יש להם שני טורים ארוכים של שיניים שאמורות ללעוס את העשב ומקדימה למעלה, הלסת העליונה שלהם היא בלי

שיניים כי זה רק... היא קשיחה כזו, הם צריכים לקטוף את העלים. העלאת גירה, קודם הזכרנו שזה עוזר לעיכול, אבל למה אלוקים עשה אותם כך? אני לא מדבר על פי הסוד, תורת הסוד יש בזה דברים גדולים מה העניין של מעלה גירה ולמה המעלה גירה הופך אותו להיות טהור. בספר הבאנו את ההסברים על פי תורת הקבלה מה העניין של מעלה גירה ומפריס פרסה. אבל בפשט, למה הקב"ה נתן להם להעלות גירה? אותם בעלי חיים שהם ניזונים מהצומח, כשהם נמצאים בטבע ואוכלים הם חשופים לאויבים שלהם, חשופים לטורפים. במקום שיבזבזו הרבה זמן כשהם חשופים ללעוס ולבלוע, אמר להם הקב"ה: כשאתם נמצאים בחוץ חשופים בשדה, אל תבזבזו זמן על לעיסה. תקטפו ותבלעו, תקטפו

ותבלעו. יש להם שק בפנים, שומרים אותו בפנים. אחרי שמילאו את השק יכולים ללכת למקום מסתור, יושבים שם, רובצים על הרצפה, יש עכשיו זמן, אף אחד לא רואה אותך, אתה יכול להעלות בחזרה, ללעוס, לאכול בנחת. לא צריך לפחד מהאויבים. כל דבר הקב"ה... אדם יסתכל בפרטים הכי פשוטים איך הכול מותאם, איך הכול מסודר לטובתו של כל בעל חיים. מזה גם אפשר לקבל חיזוק לעצמנו, יש אנשים, פיטרו אותם מהעבודה, או שהוא כבר כמה זמן מובטל והוא בלחץ: "מה יהיה? "עוד מעט לא יהיה מה לאכול בבית". נמצאים בלחצים. תמיד צריך לומר לעצמנו: מי שברא אותנו ברא את בעלי החיים, ואם הוא דאג לכל בעל חיים שיהיה לו את המזון שלו, דואג לבני אדם, הגמרא

אומרת: "מאן דיהיב חיי יהיב מזוני". מי שנותן חיים נותן גם את האוכל. או אנשים מפחדים להביא ילדים לעולם, "איך נפרנס את הילד הזה?" אתה תביא ילד לעולם... קודם כול, כל ילד, צריך לזכור: ילד זה שווה יותר ממיליונים. אם יגידו לבן אדם "קח מאה בניינים גורדי שחקים מתנה, "כל השכירות כל חודש בשבילך", כמה הוא ישמח? ילד שווה יותר מכל הגורדי שחקים האלה. אז למה להסתפק בשניים, שלושה, ארבעה, שבעה ילדים? אדם צריך שיזכה לכמה שיותר. כל זמן שהשם נותן לו, שיביא עוד ילדים לעולם, אחר כך יראה מהם נחת. הפסוק אומר: בגיל של הילדות משקיעים בהם, טורחים למענם, אחר כך כשהילדים גדלים, רואים מהם נחת. משפחות שהביאו רק שני ילדים,

אחר כך מגיעים לגיל מבוגר זה לא פשוט. אבל כשיש שמונה, עשרה ילדים, שנים עשר ילדים. הרב בצרי תמיד אומר: כל אדם צריך לשאוף ל-12 ילדים כמו יעקב אבינו. נחזור לעניין. אומרת הגמרא: אדם שהלך וראה בהמה שפיה גמום, הפה שלה חתוך. אתה לא יכול לדעת לפי הלסתות אם היא מעלה גירה או לא, אבל יש לה רגליים. עכשיו, השאלה: הבהמה הזו כשרה? הוא לא מכיר את החיה הזאת. הוא לא בקי בזואולוגיה. היום עוד יש תמונות, יש ספרים, יש סרטים, פעם לא היה כך. אנשים רואים בעל חיים, לא ידעו איך קוראים לזה בכלל. והוא עכשיו רואה בעל חיים, לפי הפה הוא לא יודע אם מעלה גירה או לא, מה יעשה? אומרת הגמרא כך: "בודק בפרסותיה, אם פרסותיה סדוקות

בידוע שהיא טהורה, "ואם לאו בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר חזיר". אומרים לו: אתה יודע, תדע, בורא עולם ברא את הכול, גילה לנו בתורה שיש בעל חיים אחד בכל כדור הארץ שהפרסה סדוקה והוא לא מעלה גירה. זה נתון זואולוגי משמעותי - חיה אחת בכל כדור הארץ שהפרסה סדוקה והיא לא מעלה גירה. מי זו החיה הזו? החזיר. אם אתה יודע מה זה חזיר... אם אתה לא יודע מה זה חזיר, אז אולי פגשת עכשיו חזיר, אבל אם אתה יודע מה זה חזיר, ואתה רואה - זה לא חזיר, אם הפרסה סדוקה, אתה יכול לשחוט אותו, לאכול אותו, הוא כשר לחלוטין, תכין על האש. "אבל אני לא יודע אם הוא מעלה גירה". מאה אחוז הוא מעלה גירה. למה? כי החזיר הוא היחיד שהוא מפריס

פרסה ולא מעלה גירה. כל השאר, אם מפריס פרסה - ודאי מעלה גירה. השלכה הלכתית, זה לא סתם איזה מידע זואולוגי פשוט. לפני מאה שנה היה הרב ברוך אפשטיין, חיבר ספר, קרא לזה "תורה תמימה", פירוש על התורה. בפסוקים האלה תראו את דברי ההתפעלות שלו, וזה אז. מזמנו ועד היום גילו עוד בעלי חיים. הוא כותב כך: איך אתה מעז לתת כלל כזה? הוא שואל. "תרים" מלשון התיירים, המחפשים. מאז שהוא כתב את המשפטים האלה לפני כמאה שנה, חלפו עוד שנים רבות, התגלו עוד בעלי חיים. היום ייתכן שכבר מצאו את כל בעלי החיים, החיות והבהמות שיש בעולם. חרקים ודאי שלא מצאו את כולם. אבל חיות ובהמות, מן הסתם כבר מצאו את כולם, או לפחות כמעט כולם,

ואפילו לא מצאו אחד שחורג מהכלל הזה שאמרה התורה. אומר רבי עקיבא לפני אלפיים שנה: "מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמיים". וכשמדברים על זואולוגיה, יש עוד נתון מעניין שנוגע לעולם הדגים שחז"ל אמרו אותו. כידוע, התורה אומרת: איזה דג כשר לאכילה? כל דג, נקרא את הפסוקים מבפנים: כלומר, דג כשר צריך שיהיו בו שני סימנים: גם סנפירים שאיתם הוא שט, וגם קשקשים. מה זה קשקשים? כולם יודעים, נשים ודאי יודעות. יש על הדג קשקשים שאפשר לקלף אותם. חז"ל אומרים שרק קשקשים שאפשר לקלף אותם הם נקראים קשקשים כסימן כשר. אבל אם יש קשקשים שהם חלק מהעור, שבשביל להוריד אותם אתה צריך גם לקלף את העור, מי שפעם לקח קרפיון והסיר את

הקשקשים, אתה רואה, אתה מגרד אותם, הם נופלים במהירות. זה נקרא קשקשים, לא שהעור עצמו הוא עם בליטות כאלה. אם יש סנפיר וקשקשת, מותר לאכול את אותו דג. אם אין סנפיר וקשקשת, כלומר אם חסר אחד מהם, אסור לאכול את הדג הזה, זה דג טמא. זה כתוב בתורה. בתורה שבעל פה קיבלנו כך איש מפי איש עד משה רבנו, זה מופיע בגמרא: אומרים חז"ל משפט שיש לו גם השלכה הלכתית: כל דג שיש לו קשקשים - בוודאי שיש לו סנפירים. אבל יש דגים שיש להם סנפירים ואין להם קשקשים. למשל, דולפין יש לו סנפירים אבל אין לו קשקשים. אז אסור לאכול דולפינים. אבל כל דג שיש לו קשקשים חייבים להיות לו סנפירים. נשאל את החכמים שלנו בתקופת התלמוד: אתם נכנסתם

לעומק האוקיינוסים? בדקתם את כל הדגים? מי אמר לכם שכל דג שיש לו קשקשים יש לו סנפירים? ויש לזה השלכה הלכתית. לפני מספר חודשים התקשר אליי בחור שברוך השם מתחזק עם הידברות ושומע הרבה שיעורי תורה, נמצא בטיול בגרמניה והוא אומר: "כבר שבועיים אני אוכל רק פירות וירקות". הוא נמצא באזור שהוא לא מצא שום מקום שיש איזה יהודים עם אוכל כשר, אוכל פירות וירקות. "אני לא יכול יותר! "מותר לי להיכנס פה לחנות, לאכול רק דג? "למסעדה ואני אזמין רק דג, לא בשר". אמרתי לו: ודאי שלא. כי גם אם הדג כשר, אבל בישלו אותו בתנור שלפני כן אפו בו חזיר. לך תדע מה ערבבו איתו. ודאי שאסור לאכול, להיכנס למסעדה, לאכול. "אז מה אעשה?"

אמרתי לו: אתה יכול לקנות לעצמך איזה ציוד קטן של צלייה, גריל או משהו או בישול, מחבת. מחבת צריך להטביל אותו, אבל תקנה לך ציוד שיהיה לך לאורך כל הטיול שילווה אותך ותיכנס ותקנה דג כשר. הוא אומר: "אבל אני נכנס, יש שם נתחים של דגים, "איך אני יכול לדעת מה כשר, מה לא כשר?" אמרתי לו: כל חתיכת דג שיש עליו קשקשים, אתה יכול לאכול. הוא אומר לי: "ואם אין סנפירים? "אני לא רואה סנפירים". אם יש קשקשים ודאי יש סנפירים. היית בכל כדור הארץ? שטת בכל האוקיינוסים? אולי יש שם בגרמניה או בתאילנד מצאו איזה דג שיש לו קשקשים ואין לו סנפירים? אומרת הגמרא: אין סיכוי, אין מצב כזה שימצאו דג שיש לו קשקשים ואין לו סנפירים. אם

אתה רואה חתיכת דג, לא משנה איפה בעולם, ביפן, בסין, אתה רואה חתיכת דג עם סנפירים, דג חי, כן? זאת אומרת, לא מבושל עדיין. אתה יכול לקחת, לקנות את חתיכת הדג הזו, תצלה לעצמך ותאכל. זה ודאי דג כשר. יש לזה השלכה הלכתית. עכשיו בואו נשאל את עצמנו: כמה דגים מוכרים בעולם? ב-1686 לראשונה יצא ספר שנקרא "היסטוריה של הדגים", עברו כמה מאות שנים מאז. והם כותבים שם שלפי המידע שבידם, יש 400 סוגי דגים שמוכרים למדע. זה אז. מאז התגלו עוד המון דגים, אני אקריא כאן מתוך הספר: "באוקטובר 2010", לא לפני הרבה זמן, "באוקטובר 2010 פורסמו תוצאותיו של סקר תת-ימי מקיף שנמשך 10 שנים "בעלות של 650 מיליון דולר". אנשים השקיעו 650

מיליון דולר כדי לגלות כמה שיותר דגים מכל האוקיינוסים בעולם. "בסקר תת-ימי זה, הגדול בהיסטוריה, "השתתפו 2,700 מדענים מ-670 מכוני מחקר ברחבי העולם שיצאו ב-540 משלחות "כדי לגלות דגים ויצורי ים שעד היום לא היו מוכרים למדע. "עם סיומו של המחקר הענק, "פרסם איאן פוינר, החוקר האוסטרלי "שעמד בראש ועדת ההיגוי של המחקר, את תוצאותיו. "המדע מכיר כיום 16,764 מיני דגים", להבדיל ממה שלפני כמה מאות שנים דיברו על 400, אז עם הסקר הזה - 16,764 מיני דגים, ומשערים שיש עוד כ-5,000 מינים שטרם נתגלו. כשבודקים את כל ה-16,000, לא ה-400 של אז, כל ה-16,000 האלה של היום, התברר שאפילו אחד לא מצאו שיש לו קשקשים ואין לו

סנפירים. הכול עונה להגדרה של התורה, מה שחז"ל ידעו בלי צוללות מחקר. כשראיתי את זה, אמרתי: כנראה שזה מה שאומר הזוהר הקדוש, הזוהר אומר שלפני ביאת המשיח, משנת ת"ר, בדרך כלל הזוהר לא נותן תאריכים, אבל כאן הוא נותן תאריכים: בשנת 5000 ת"ר. 5000 ת"ר זה 5600. אנחנו עכשיו בשנת התשע"ז, 5777, והזוהר לפני 2,000 שנה מדבר על שנת 5600, אז זה היה עתיד רחוק, בשבילנו זה כבר עבר לפני פחות מ-200 שנה. ואומר הזוהר שמהשנה הזו ייפתחו שערי חוכמה בעולם, גם למטה וגם מלמעלה. כלומר, גם חוכמות מדעיות וגם שפע של תורה שיתפשט בכל העולם, סודות התורה יתפשטו. וכל זה יהיה הכנה לקראת... שם הזוהר מסביר שזה הכנה לקראת ביאת המשיח כי

יש 6,000 שנים, כל 1,000 שנים כנגד יום בבריאה. וכל בית, מתי מכינים את השבת, כל ההכנות בלחץ כבר לקראת שבת? יום שישי אחר הצהריים. שנת ה-600 לקראת 5,000 שנה, זה כבר יום שישי אחר הצהריים. כבר 600, זה לקראת קבלת השבת, האלף השביעי של ביאת המשיח. לכן אומר הזוהר שהעולם יכין את עצמו לקראת קבלת פני משיח על ידי שיתגלו כל האורות האלה. באמת, מי שמכיר את ההיסטוריה המדעית, משנת ת"ר הייתה פריצה מדעית מדהימה. לפני כן, 1,000, 2,000 שנה כמעט לא גילו כלום. היו קצת גילויים פה ושם, אבל לא מהפכות. מהשנה שהזוהר אומר, פתאום גילו את החשמל, את האלקטרונים, כל החידושים הגדולים שיש היום. פעם... בואו נשאל: לפני... אפילו

בזמן שלנו, לפני 30, 40 שנה, אם היית רואה בן אדם הולך ברחוב ומדבר עם עצמו, מה היית אומר? לא שפוי. אתה אומר לו: תגיד, עם מי אתה מדבר? הוא אומר לך: יש מישהו בארצות הברית, אני מדבר איתו עכשיו. אתה מזמין לו אמבולנס מיד שיאשפז אותו. הולך ברחוב, מדבר, אומר: מדבר עם מישהו בארצות הברית. היום אנשים - פעם נחשב מדע בדיוני, היום אתה פה נמצא וסוגר עסקים במרחקים. מתקרב לדלתות - דלתות נפתחות, פעם זה היה מדע בדיוני של סרטים. היום זה נראה פשוט והכול נראה לנו... יש לנו גם הסברים לכל דבר. אומר הזוהר שמשנת ת"ר העולם יתפתח ויתקדם. כל האינטרנט שיש היום, כל התקשורת, שאפשר להנציח את ההווה ולראות אותו בעתיד, פעם מי

חלם על זה? אומנם הזוהר אומר שכשאדם נפטר מראים לו כל מה שהוא עשה במשך ימי חייו. אבל פעם אף אחד לא הבין את זה, איך יראו לי בעתיד מה שעשיתי בעבר? המדע מתקדם, מגלה דברים, פתאום השכל מקבל את הדברים. כשנדבר על גוף האדם בעזרת השם, אולי בשיעור הבא אני חושב שכבר נגיע לאדם, קצת נרחיב יותר בעניין הזה של הפלאות האלה שהזוהר הקדוש, מה שמדבר על עצמנו, על האדם עצמו. אבל כאן מדברים על קרוב ל-17,000 מיני דגים, ואין אפילו אחד שחורג מההגדרה של חז"ל. לפני מספר שנים, אני לא אומר את שמו, הוא עדיין חי, לפני מספר שנים, אדם מסוים שרצה... הוא הקדיש את חייו להילחם בתורה. היה לו איזה סיפור חיים מיוחד, והוא החליט שהוא לא

רוצה שאנשים יתחזקו בתורה ומצוות. והיה מוציא חוברות נגד התורה ומנסה בכל מיני דרכים, אפילו שלח שליחים לבני ברק שישימו בישיבות את החוברות שלו. אחר כך היה עליו תביעה משפטית. כל העניין שלו, גם הקים אתר להתנגח בתורה, כל הזמן להתנגח בתורה. כשראה את הכלל הזה שבתורה, שכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, החליט שהוא חייב להראות שזה לא נכון. פנה למכוני מחקר מכל העולם ושאל אותם: האם אתם מכירים דג שיש לו קשקשים ואין לו סנפירים? כל מכוני המחקר ענו לו שלא. בדקו בכל הזה, אין מצב כזה. כל דג שיש לו קשקשים יש לו סנפירים. עד שמכון מחקרי אחד שלח אליו הודעה שכן, יש יצור כזה שהוא דומה לצלופח, הוא לא דג ממש אבל דומה לצלופח,

יש לו קשקשים ואין לו סנפירים. הוא מיד חגג על העניין, הוציא חוברת. השם של הדג הזה: זה השם המדעי שלו. ואמרו לו שהנה, זה דג שיש לו קשקשים ואין לו סנפירים. מיד הוציא חוברות ופרסם באינטרנט: "מצאו דג נגד התורה". היו הרבה שהתחזקו וקצת נבהלו מזה, אפילו נרתעו לאחור. הנה, מצאו דבר נגד התורה, איך יכול להיות שיש טעות כזו? מי שמאמין בתורה אז גם כשיש קושיות הוא לא נבהל, אבל היו כאלה שנרתעו. מה התברר בסופו של דבר? ראשית, שהדג הזה, יש לו סנפיר אחד, סנפיר שמסתתר. ולא רק שיש לו סנפיר אחד, אלא שמו, פירוש המילים "מונופטרוס קוצ'יה" זה חד-סנפיר. אפילו לזה הוא לא שם לב. הוא בא להקשות, "מצאתי דג שאין לו סנפיר",

והביא דג שהשם שלו שיש לו סנפיר. זה השם שלו, שהוא חד-סנפיר. ואם לא די בכך, התברר שגם הקשקשים הם לא קשקשים שמתקלפים, אלא זה עור דמוי קשקשים, זה לא קשקשים ממש שאפשר... אז מכל ההיבטים דיבר שטויות. הרב סגל שגילה את הדבר הזה, ראה שעושים הרבה רעש, הלך לבדוק, גילה את הדברים האלה, כתב דבר מעניין, הוא אומר: תשים לב שהאדם הזה עשה שירות גדול לתורה. אנחנו שומרי תורה ומצוות, מי מאיתנו הלך לשלוח מכתבים לכל מכוני המחקר בעולם: "תבדקו, יש דבר כזה שיש לו קשקשים ואין לו סנפירים?" האדם הזה השקיע את זמנו ורק חיזק את התורה. רצה לקלל ונמצא מברך. רק חיזק את התורה שמשה אמת ותורתו אמת עם כל המחקרים של היום. אפשר להוסיף

על דבריו שהקב"ה רצה שבדור שלנו נתחזק באמונה, נתן רעיון לאנשים להשקיע 650 מיליון דולר רק להוכיח שהתורה אמת. כל אלה שיצאו, המשלחת הזאת ומצאו קרוב ל-17,000 סוגי דגים, השקיעו 650 מיליון דולר, כמה אפשר לעשות בכסף הזה דברים? למה? כי הם רוצים רשימה של כל הדגים בעולם. ואם לא תדע את הרשימה? תן אוכל לעניים. לא, הם רוצים עכשיו לגלות. כנראה הכניס להם את זה לראש כדי שנחזק את עצמנו באמונה. הנה, בדקו, הגיעו קרוב ל-17,000 מינים ועדיין הכלל של התורה: משה אמת ותורתו אמת, כל שיש לו סנפיר יש לו קשקשת. לפני 200 שנה כבר היו כאלה שבאו ופקפקו, אמרו שמצאו איזה דג שיש לו קשקשים ואין לו סנפירים. בסוף מה התברר? שזה בכלל

היה לטאה, לא היה דג. גדולי ישראל של אותה תקופה כבר ישבו לדון בזה כי אם מצאו, איך זה יכול להיות? בסוף התברר שזה היה לטאה בכלל. החת"ם סופר, כך כותב, יש פה גם בספר, הבאנו את התמונות של כל היצורים האלה שבתחילה היו שדיברו נגד. נראה דוגמה נוספת מהזואולוגיה: דבש מותר לאכול? מותר לאכול דבש, אבל יש פה שאלה גדולה: איך מותר לאכול דבש? חלב של גמל מותר לנו לשתות? חלב של אתון? אסור לשתות, למה? יש כלל בגמרא: דבר שיוצא מבעל חיים שאסור לאכול אז אסור לאכול. כמו שאסור לאכול את אותו בעל חיים, גם את מה שיוצא ממנו אסור לאכול. דגים טמאים, ומהביצים שלהם יש כאלה מכינים כל מיני מעדנים, מותר לאכול ביצים של דגים טמאים?

אסור לאכול, "היוצא מן הטמא - טמא". אם כך, איך מותר לאכול דבש? הדבורה אסורה באכילה והיא מפיקה מעצמה את הדבש, איך מותר לאכול דבש? אומרת הגמרא: דבש דבורים מותר באכילה, לפי שמוציאות אותו מגופן ואינן ממצות אותו מעצמן. כלומר, זה לא כמו חלב, שהחלב, מה זה חלב? הבהמה אוכלת עשב, עובר תהליך עיכול, הופך להיות חלק ממנה ואז נוצר חלב, אז יוצא שזה חלק מגופה. לעומת זאת, הדבש - היא מכניסה את הצוף, הופכת אותו לדבש ופולטת. אבל מה פירוש הופכת לדבש ופולטת? איך זה הופך לדבש? זה עובר משהו בפנים. איך הם ידעו מה בדיוק זה עובר בפנים? וכדי להשתנות מצוף לדבש, חייב להתערבב חומר מגוף הדבורה. איך זה הפך להיות דבש? חומרים

שיוצאים מגופה מתערבבים בצוף והופכים את זה לדבש. אז איך מותר לאכול? חז"ל אומרים: כך קיבלנו איש מפי איש שהדבש מותר באכילה כי זה לא חלק מגוף הדבורה. רק בדורות האחרונים התחילו לעשות ניתוחים לדבורים. פעם מי ניתח דבורים ובדקו עם מיקרוסקופים מה בדיוק קורה שם בבטן של הדבורה? היום יודעים איך בדיוק פועל כל מערכת העיכול של הדבורה. התברר שיש לה בבטן שתי קיבות: קיבה אחת של האוכל שהיא אוכלת, שזה עם העיכול, ויש קיבה אחרת שנקראת קיבת דבש. הקיבה הזו, הצוף הנקי נכנס לשם, יש אנזימים שהדבורה מפרישה מגופה כדי להפוך את זה לדבש. לאחר שהאנזימים הופכים את הצוף לדבש, הם מתפרקים ונעלמים ומה שנשאר בהם בטל בשישים. יש לנו

הלכה של ביטול בשישים - בטל, אבל הם ברובם מתפרקים ונעלמים. ומתברר שהדבש שאנחנו אוכלים זה צוף נקי, הוא לא עובר תהליך עיכול כמו חלב, כמו... חז"ל, נשאל את רבותינו לפני 2,000 שנה: מאיפה אתם יודעים את זה? כך קיבלנו בתורה שדבש מותר לאכול כי הדבורה לא ממצה את זה מגופה, כלומר, זה לא חלק ממנה, אלא הצוף שנכנס עובר תהליך ויוצא. כמה זה נפלא לראות בדברי חז"ל את הדברים שהיום המחקר הולך ומגלה. נסיים בעוד דוגמה אחת שנוגעת גם לעולם הזואולוגיה. יש גמרא במסכת בכורות שאומרת כמה זמן ההיריון של כל בעלי החיים או דגירה. למשל, כתוב שם שהתרנגול, זמן הדגירה שהתרנגולת דוגרת על הביצים: 21 יום. וזה נכון עד היום. יודעים, יש

בעלי חיים שקצת האופי שלהם השתנה, אבל התרנגול נשאר עד היום. אבל יש שם משפט שכמה שנגיד שקצת השתנה האופי והטבע, אי אפשר, לא מובן. כתוב שם שהנחש, זמן ההיריון שלו שבע שנים. הגמרא במסכת בכורות, שההיריון של הנחש שבע שנים, זה נגד המציאות. הנחשים, אומנם רוב הנחשים מטילי ביצים, לא משריצים נחשים חיים, רוב הנחשים מטילי ביצים. אבל יש נחשים שמשריצים, אבל זה כמה חודשים, איך אפשר להגיד... שבע שנים אומרים חז"ל. ומה הכי הכעיס את החוקרים שראו את הגמרא? שהגמרא אומרת, הגמרא עצמה אומרת: מאיפה אנחנו יודעים את זה? עושים איזה חשבון של הפסוקים, בפסוק הזה כתוב כך, לפי זה יוצא פסוק הזה ומכאן יוצא כך, יוצא שההיריון של

הנחש שבע שנים. זה כל כך הכעיס את החוקרים, מה, אתה על פי פסוקים מודיע לנו כמה ההיריון של הנחש? לך תבדוק. תחקור. מה התברר? התברר שיש נחשים שיש מה שהמדענים קוראים "אגירת זרע". כלומר כך, על פי התורה שלנו, ניקח נחש נקבה ונכניס אותה לכלוב במשך שבע שנים, היא נמצאת שם לבד, אחרי שבע שנים היא יכולה להשריץ נחש. ולפי המדע תמיד טענו שאין דבר כזה, יודעים - ההיריון הוא כמה חודשים. התברר שיש יכולת לנחשים מסוימים לאגור זרע בתוכה והזרע עדיין לא מפרה את הביצית שלה. הוא שמור בתוך הגוף. הבאתי בספר את המקורות המדעיים. מקום אחד, נחש אחרי חמש וחצי שנים, נחש נקבה הייתה בכלוב לבד חמש וחצי שנים, ואז פתאום היא השריצה

להפתעתם. מקום אחר, חמש שנים. והמקום הכי קיצוני שמצאו זה נחש נקבה שהייתה בשבי שבע שנים, יותר משבע שנים, וכשמתה פתחו אותה ומצאו בפנים נחש לקראת היציאה החוצה, שרואים שהוא מת רק לאחרונה. והחוקרים נדהמו: איך אחרי שבע שנים?! יש פה את המקורות, זה לא שאני ממציא זמנים ותאריכים, אפשר לראות את המקורות המדעיים. התברר שיש מושג שנקרא אגירת זרע. ועכשיו מובן שכשחז"ל דיברו על היריון של נחש, אמרו: תדע שהמקסימום זה שבע שנים. לא שהתכוונו שכל היריון זה שבע שנים, אמרו: באופי של הנחש יכול להגיע לשבע שנים ורק אז היא תמליט. כמה ידע יש בתורה שלנו שכתוב עליה: "הפוך בה והפוך בה דכולא בה". נסיים בעוד דוגמה אחת, יש עוד

שתי דקות. נסיים בעוד דוגמה אחת גם שנוגעת לעולם הזואולוגיה. אני מזכיר את זה כי זה עורר רעש גדול בעולם ההלכתי, כבר 200 שנה דנים על העניין הזה. ספר "פחד יצחק" לפני 200 שנה, הוא העלה את השאלה לראשונה. הגמרא אומרת שאדם שהורג יתוש בשבת כאילו הרג גמל. אסור להרוג בשבת כי זה נקרא נטילת נפש, נשמה של בעל חיים, אז אסור להרוג בשבת בעל חיים, אפילו יתוש. אבל אומרת הגמרא: כינה מותר להרוג. למה? כי מה אסור להרוג בשבת? רק בעל חיים שנוצר מזכר ונקבה. אבל כינה היא לא פרה ורבה, היא לא באה לעולם מזכר ונקבה, ולכן מותר להרוג כינה בשבת. לפני 200 שנה נהיה רעש גדול, החוקרים מצאו שבכינים יש זכרים ויש נקבות. פעם לא ידעו

לבדוק את זה, אבל לפני 200 שנה מצאו שיש זכרים ו... נהיה רעש גדול. עכשיו, יש לזה שאלה הלכתית: האם מותר להרוג כינה בשבת או לא? אם נגיד שחז"ל צדקו שהיא לא פרה ורבה - מותר. אבל מצאו עכשיו שיש זכר ונקבה, אז מה נגיד, אסור? אתה אומר אסור, זה אומר שחז"ל טעו? הרי זה תורה, איך יכול להיות שהתורה טעתה? היה רעש גדול, רבנים התווכחו, זה אומר מותר, זה אומר אסור. פניתי, לא בעצמי, על ידי שליחים, למומחים הכי גדולים בעולם לכינים וכנימות. יש דבר כזה פרופסור לכינים וכנימות, על זה הוא מקבל את התואר שלו. טוב, אנחנו צריכים אותו בשביל התורה, הוא מקדיש את החיים כדי שייתן לנו תשובה על שאלות שיש לנו. הרבה לא ידעו לענות עד

שהגיעו למומחה מספר אחד בעולם שהוא מומחה לכינים וכנימות והשאלה הייתה: האם יש כינים שאין בהם נקבות וזכרים? שהם מתרבים מעצמם. הוא מיד ענה: יש משפחה של כינים שנקראים "הכינים הלועסות", שלושת אלפים תת-זנים יש במשפחה הזו. שלושת אלפים. וכל אלה, אין שם בכלל זכרים ונקבות, יש להם הפריה עצמית. הכינה עצמה היא הכול, היא זכר והיא נקבה, ואין שם זכרים ונקבות. והפלא היותר גדול - מצאתי גמרא במסכת גיטין. מה שאמרתי עכשיו על הכינה שמותר להרוג אותה כי היא פרה ורבה מי שרוצה לראות - מסכת שבת דף יב. מסכת גיטין דף סט, שם לא קשור לשבת, שם הגמרא אומרת... יש שם כמה דפים על תרופות, על כל מיני מחלות, אז כתוב שם שאדם שיש לו

אבן שעוצרת, הוא לא יכול לתת צרכים בגלל שיש לו אבן שעוצרת אותו, יש שם תרופה מה לעשות לו, אז בין השאר כתוב שם שיביאו כינה "דזכר ודנקבה", כך לשון הגמרא. "ליתי כינה דזכר ונקבה", יביאו כינה שנוצרה מזכר ונקבה. מה רואים בחז"ל? שהם ידעו שיש שני סוגי כינים. הם לא סתרו את עצמם. מסכת שבת דיברו על כינה שהיא לא פרה ורבה ועל זה אמרו שמותר להרוג אותה בשבת. מסכת גיטין דיברו על כינה שהיא באה מזכר ונקבה, נשאל את חכמים: מותר להרוג את הכינה הזאת? יענו שלא, זו מזכר ונקבה, מה ששם אמרנו. אז הכול הסתדר. ואפילו היום אם תשאלו מדענים שפוגשים ככה: תגיד, יש כינה שהיא לא פרה ורבה? יגיד לך "אין דבר כזה", כי הם לא בקיאים

בפרטים. תפנה למומחה מספר אחד לכינים וכנימות או שתבדוק באינטרנט "הכינים הלועסות", תראה משפחה שלמה של 3,000 סוגי כינים שהם לא פרים ורבים. ומשה אמת ותורתו אמת. כמה צריכים לחזק את עצמנו להיות גאים בתורה שלנו, להיות גאים באמונה שלנו. לא להיבהל מכל מיני פטפוטי דברים שפתאום מישהו אומר "מצאתי כך", "מצאתי כך נגד התורה". הרבה דיברו בעבר, לקח זמן עד שגילו את האמת. ונסיים בברכה שזכות דוד המלך תעמוד לכל הציבור שנמצא כאן, נעים זמירות ישראל. שהשם ייתן לכולם בריאות איתנה, פרנסה טובה, חיים טובים. גם הצופים בכל מקום שהם, שהשם ימלא משאלות לב כולם לטובה ולברכה, אמן ואמן.