איך לתת כוח לילדים? הרב אופיר ברדה (עם כתוביות בעברית)

שלום לכולם. ברוכים הבאים. אני רוצה לשתף אתכם היום בנושא שמעניין את כולנו, מדאיג את כולנו, חשוב לנו מאוד מאוד. הרבה פעמים פשוט קשה לנו לדבר על זה. בואו ננסה לדבר על זה ביחד. הנושא שנדבר עליו נקרא, בשורה הראשונה שלו קודם כול, בהגדרה - חוסר אונים. חוסר אונים. לפעמים אני מוצא את עצמי בחיים במצב שאני לא יודע מה לעשות, אני לא יודע איך לפתור את הבעיה, אני לא יודע איך להתייחס. פגעו בי, העליבו אותי, מה אני עושה עם זה? איך אני עובר את המשבר שנוצר בתוכי עכשיו? איך אני מגיב? זה יכול לקרות עם האישה, עם הילדים, זה יכול לקרות בעבודה, זה יכול לקרות בכל מקום שהוא במשך החיים, במשך היום שלנו. זה קורה. אין אדם

שזה לא קורה לו. יש כאלה שהרוויחו, בגיל צעיר, לאט לאט עם השנים, מהר מאוד למדו והתייצבו כבר בחיים גבוהים וחזקים. אבל אגלה לכם סוד, גם להם יש משברים, גם להם יש רגעים של חוסר אונים, גם אצלם זה קורה לפעמים ש... מה אני עושה עכשיו? אני תקוע. אולי הוא לא מראה את זה, אבל זה קיים אצלו בפנים. אני רוצה לדבר איתכם על איך אנחנו בעצם מנהלים את החיים שלנו עם הילדים בבית, איך אנחנו מחנכים את הדור הבא שיתמודדו עם חוסר אונים, איך אני אתן להם בעצם את הכוחות, שכשיגיע הניסיון הזה הוא לא ירגיש שהוא מסכן והוא אבוד. איך אני מנחיל לו את הכוחות לעמוד מול הניסיון שבחיים. זו לא תורה שלמה. אני לא מגיע לשום דבר חדש בעולם,

אני רק לוקח כלי, כלי אמיתי שמשמש אותנו בחיים ונותן לכם את הכלי הזה לעבוד איתו. אוקיי. לצורך שנוכל לעבוד עם הכלי הזה, אני רוצה מתנדב מהציבור, אבל מישהו שיודע לשחק פוקר. יש מישהו שיודע לשחק פוקר? אני. אוקיי, אז בוא לכאן. אוקיי, זה טיפה ככה... שב. מה השם שלך? -יוסי. יוסי, נעים מאוד, אופיר. אוקיי. יוסי, אני מבין שאתה יודע לשחק פוקר. -כן. אוקיי. אנחנו לא הולכים לשחק פוקר, תהיה רגוע, כי רוב הסיכויים שאני אפסיד לך, בסדר? אבל אנחנו הולכים להשתמש בעצם בדבר שמאוד מאוד מצוי במשחק הפוקר, וזה כסף, מטבעות. בואו נתרגם את הכסף למטבעות, שיהיה לנו יותר קל לדבר. יוסי בן 14, טוב? מצוין. -מצוין, כיף. מה יותר טוב

מזה? יוסי עכשיו בן 14, הוא נמצא בכיתה שרוב הכיתה הם מחוננים, ילדים מוכשרים, הציונים שלהם גבוהים, הם מצליחים גם עם הבנות, הולכים למסיבות, הם הכי מקובלים במסיבות, טוב להם, כיף להם. אבל יוסי הוא לא בדיוק מהעשרה הראשונים מתוך כיתה של 40, הוא גם לא בעשרה השניים. הוא נמצא בין ה-20. אל תיעלב, פשוט זו המציאות של חיים. יוסי נמצא בין ה-15 כלפי מטה. השאלה היא, למה הוא נמצא שמה? במבחן האחרון הוא הוציא 70, אחרי שהוא התאמץ מאוד מאוד. מבחן לפני כן הוא נכשל, הוא פחד בכלל להראות את זה להורים. במסיבות הוא לא כל כך מאלה שמוזמנים תמיד, אבל הוא מגיע. אז בדרך כלל הוא עומד בצד ולא כל כך מסתדר להתחבר לכולם. אל תגיד

לי שזה אמיתי. כמעט אמיתי. כמעט אמיתי... אוקיי, איזה כיף שפגענו. טוב, תכף אנחנו הולכים להפוך אותך. אוקיי. בערך תיארנו מה קורה אצל יוסי. בואו נראה מה קורה אצל יוסי בבית. לצורך העניין הזה, אנחנו נבין קודם כול כלל מאוד מאוד חשוב. הבורא נתן לכל אחד ואחד מאיתנו כוחות שנקראים נפש. הכוחות הרוחניים האלה, כולם יודעים שהם קיימים. איך אני משתמש בכוחות האלה ומתי אני משתמש בהם זה כבר תורה שלמה. על זה צריך להתאמן. אדם שרוצה לרוץ מרתון צריך להתחיל להתאמן: מאה מטר, מאתיים מטר, קילומטר, עשרה קילומטר. הוא חייב להתאמן. כדי להגיע לריצה הזאת וגם לנצח, הוא חייב להיות מאומן. הוא רוצה להיות מהנדס מוצלח, הוא חייב

להיות מאומן. רופא, הוא חייב להיות מאומן. יש לרופא יש סטאז' של 3 שנים. למה? אתה חייב להיות רופא מאומן. בכל תחום בחיים שלנו אנחנו צריכים קודם כול להיות מאומנים בו. מה עושה לנו אימון? הוא נותן לנו כוח. אני נמצא מול בעיה, האוטו לא עובד. הגרר הביא לו אוטו למוסך, מה אני עושה עם האוטו הזה עכשיו? אם יש לו ניסיון, הוא יודע איך להתחיל לפתור את הבעיות, לזהות את הבעיה ולהתחיל לפתור אותה. אם הוא לא מיומן - אוקיי, אז הוא תקוע עכשיו, מסתכל על האוטו, האוטו מסתכל עליו וזה מה שיקרה, לא יותר מזה. אז בעצם מאיפה אנחנו מקבלים את הכוחות האלה? אמרנו ניסיון, שזה נקרא מיומנות. אבל יש עוד פטנט אחד. אני יכול להקנות לילד

שלי את הכוחות האלה מהכוח שלי. אני יכול לתת לו חלק מהכוחות הפנימיים שלי. איך? אני אספר לכם סיפור. אחד הילדים שלי שהתחתן הוא בא לפני החתונה, הוא גדל בישיבות, הוא אפילו לא יודע מה זה חשבון בנק. הוא אמר: אבא, איך אני אסתדר אחרי החתונה? אני לא יודע אפילו מה זה חשבון בנק. אמרתי לו: בני, ביידיש אומרים: יא אבני, אני מאחוריך. אל תדאג. אני פה. זה נתן לו כוח גדול מאוד. חמש שנים לאחר מכן הוא בא לבקש הלוואה. חמש שנים עברו. אמרתי לו: טוב, תן לי יום לארגן את זה. אני אארגן לך. הבאתי לו את הכסף, אבל שאלתי אותו שאלה. אמרתי לו: תגיד לי, כשבאת לבקש הלוואה, לא חשבת שאבא שלך, אולי אין לו את הכסף לתת לך הלוואה? הוא

אמר לי: מה זאת אומרת? לפני שהתחתנתי אמרת לי שאתה פה. כל השנים האלה אני יודע שאתה מאחוריי. עכשיו הייתי צריך את זה, באתי. מה זאת אומרת? אמרת לי ככה. האמון שהוא נותן באבא שלו והכוח שזה נתן לו חמש שנים לא לבקש הלוואות והכוח שנתן לו לבקש את ההלוואה נולדו מהנקודה שאנחנו מדברים עליה עכשיו. אנחנו נתרגם את זה כמו במשחק פוקר שיש מטבעות, בכל אופן, ככה ראיתי פעם בלאס וגאס, יש מטבעות, הקויינס שקונים אותם בקופה. רגע, אני אוציא את המטבעות שיש לי בכיס פה. או-אה, יש מטבעות גדולים. נניח שהמטבע הזאת ששווה פי עשרה מהמטבע הזאת. הופ! המטבע הזאת תהייה שווה חלקי עשר של זאת. הנה, יצרנו סדר של שלושה סוגי מטבעות.

אוקיי, יוסק'ה, גנבתי מטבע. תודה רבה. אנחנו מתחילים. אני חושב שזה קורה לי בכוונה. נניח שעכשיו יוסי הגיע הביתה מהלימודים. יוסי, איך היה בלימודים היום? בסדר. הרגשת טוב? מה היה? תספר לי קצת. כן, הרגשתי טוב. לא הבנתי כל מה שאמרו לי. אבל השתתפת בשיעור? השתתפתי כן. -אין עליך בעולם. ילד מקסים אתה. היית כל השיעור בכיתה? כן. -מצוין, מצוין, יפה מאוד. אתה יודע כמה אני גאה בך? כמה? הרבה, מלא מלא מלא, פשוט אוהב אותך. פשוט אוהב אותך. אוהב אותך פשוט. תודה, תודה. שימו לב, כל מילה שלי מעניקה לו עוד כוחות, עוד מטבעות, עוד מטבעות. יוסל'ה, רוצה לבוא לשחק איתי כדורגל? כן. גלידה גם? כן. טוב, גמר את הגלידה ואת

הפיצה, חזרנו הביתה. יוסי, לך לישון בזמן, תקום בזמן מחר ללימודים, שילך לך יום טוב, בסדר? אוהב אותך, אבא. מספיק להיום. שים את השאר בכיס. שימו לב, רבותיי, בסוף היום הוא נמצא עם ערימה של מטבעות. מחר בבוקר הוא קם לצאת לבית הספר. הוא מגיע לכיתה, הסתבר לו שהוא נכשל במבחן בהיסטוריה. בהפסקה החבר'ה שיחקו כדורגל ולא שיתפו אותו. הוא מאבד את הכוחות שלו. הוא חושב לעצמו: מה יהיה איתי? מה יהיה איתי? אני לא מוצלח, אני לא מצליח. המורה להיסטוריה הוציא אותו באמצע השיעור החוצה. בדרך חזרה הוא עולה לאוטובוס. האוטובוס מלא. הנהג אומר לו: צא, צא, צא החוצה, טמבל! תצא חזרה החוצה! יוסי הגיע הביתה, אין לו כלום. מה ייתן לו

את הכוח למחר? מה שאני אביא לו כוח עכשיו, מה שאני אמקד אותו עכשיו - זה מה שיהיה לו למחר. אז אוקיי, יוסי, בוא נחזור ליום שלנו. יוסק'ה, איך היה בלימודים? היה הכי טוב. היה הכי טוב? באמת היה לך טוב? באמת? באמת? שיו, כמה שאני שמח. מה? מה היה? מה היה? תספר לי קצת מה היה. למדנו היסטוריה וממש הבנתי מה שהיה. מה היה? איך היה המבחן? המבחן היה לא רע, וקיבלתי רק 88. גם אם היית נכשל זה לא סוף העולם. אתה יודע כמה אני נכשלתי במבחנים כשהייתי קטן? לא, אני לא אספר לך, תחשוב... לא נעים, לא נעים. ומה יהיה מחר? מתחזקים. נחזור על החומר ביחד? אתה רוצה? -כן. נלך למורה, נגיד לו שנעשה מבחן חזרה? עוד פעם מבחן? בא לך?

-כן, דרגה גבוהה יותר. אין בעיה, דרגה יותר גבוהה. אני ואתה ביחד. אל תפחד, אני איתך. אתה לא לבד. -אבא ואימא אוהבים אותך. פיצה כמו אתמול? פיצה? יאללה. הגיעה שעת הערב. הוא החליט לעצבן אותי היום. שמנו פיצה על השולחן ולידה את השוקו. הוא רב עם אחותו, העיף את השוקו על הרצפה. אני הייתי עצבני, מישהו דפק לי את האוטו בחוץ, כמה צ'קים חזרו לי בבנק, אני בשיא הלחץ. אני בא לבוא: מה עשית? שפכת את השוקו על הרצפה? מה אתה עושה? איזה ילד טיפש אתה! מה זו ההתנהגות הזאת? מה אתה חושב לעצמך? כל פעם אותו דבר, כל יום אתה רב עם האחים שלך, כל יום אתה עושה שטויות! די, לך לישון! מחר בבוקר, כשיוסי יקום, הוא נשאר בלי אף מטבע.

או שהוא גנב משהו פה? הוא נשאר בלי אף מטבע. אגב, יש גם נושא של לגנוב, אבל תשימו לב, רבותיי, למוחרת בבוקר הוא קם, מספיק שהנהג של האוטובוס יצעק עליו, הוא כבר ירד מתחת לאפס. אין לו מטבעות לפזר גם. הוא הגיע לבית הספר והילדים פגעו בו, מישהו פגע בו - הוא יורד עוד מינוס ועוד למטה ועוד למטה. רבותיי, חיים בינינו אנשים בגיל מבוגר שאין להם את כוחות הנפש, אין להם את היכולת להתמודד עם ניסיונות בחיים, הם חסרי אונים בגלל החוסר הזה של המטבעות. אתמול היה אצלי זוג. אני קצת מטפל זוגי כשיש זמן. והבעל אמר לי, יותר נכון האישה באה בוכה: הוא לא מכבד אותי, הוא לא מחלק לי מחמאות. פעם אחרונה שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי

זה היה לפני שנה וחצי. קשה לי איתו. הוא בא הביתה, הוא לא מדבר. לפעמים הוא משתמש בצעקות. אין לי כוחות לזה. הסתכלתי על הבעל, אחרי שהאישה נאמה בערך כמעט חצי שעה ופירטה את הדברים, ואני שואל אותה כל פעם: מה עוד? מה עוד? והיא ממשיכה לפרט עוד ועוד דברים. אמרתי לבעל: בוא נצא לחדר השני. ישבתי מולו. אתה פה. אנחנו ממשיכים תכף ביחד. -כן. ישבתי מולו ושאלתי אותו שאלה אחת: מה קורה לך? הוא אמר לי: הרב, אני באתי מבית שלא ראיתי מה זה אבא נותן חיבוק לילד, לא אימא. אימא כל הזמן צעקה עליי, אבא כל הזמן שתק והיה מתחת לגובה של השולחן. בבית הזה קיבלתי צעקות, מעולם לא ראיתי אהבה, גם לא ראיתי בין אבא לאימא שום סימן של

חיבה. אני לא יודע איך לעשות את זה. אני נשוי כבר כמה שנים ואני לא יודע איך לעשות את זה. אני מרגיש חסר אונים. רבותיי, זה ילד שיצא מהבית שלו והתחתן בלי מטבע אחת! בלי מטבע אחת. זו דוגמה אחת. יש עוד הרבה אנשים כאלה. אני רוצה למקד את הדברים, ובזה בעצם לסיים תכף את השיחה שלנו. כשאני פונה לילד ואומר לו מילים פשוטות: "בני, אתה יודע כמה אני אוהב אותך- " שתי מטבעות ענקיות, תחזיק ביד. אתה חשוב לי מאוד. אין עליך. כל תוספת כזאת... אני יודע כמה אתה כישרוני. אני יודע שיוסי שלי לא יודע לתפוס מברגה ביד, אבל הוא יודע לנקות את הבית מצוין. ואני אומר: יוסי, תעשה לי טובה, אימא קצת קשה לה. קח את המטאטא ואת המגב. אני

יודע שרק אתה יכול לעשות את זה, רק אתה יודע לעשות. כל האחים שלך - כלום. רק אתה יודע לנקות את הבית כמו שצריך. אספתי לו מלא כוחות. עם זה הוא ישתמש מחר, עם זה הוא ישתמש כשהוא יתחתן, עם זה הוא ישתמש כל החיים שלו. מה שנתנו לו בצעירות, הוא ישתמש בזה כל החיים שלו. זה לא המקום היחיד. אולי בפעם הבאה נדבר על המשך החיים, איך אני אוסף מטבעות גם בהמשך החיים. יוסי, תודה רבה לך. היה כיף. -זה נכון.