בעקבות ההפטרה - פרשת פנחס | סיפור ההפטרה בהמחשת AI מיוחדת

שלום לכם. הגענו להפטרת פרשת פנחס. ההפטרה שלנו פותחת את ספר ירמיהו והיא מתארת את תחילת שליחותו של ירמיהו הנביא. מדובר בתקופה רגישה מאוד בעם ישראל, בימי מלכי יהודה האחרונים עד הזמן הקשה של גלות ירושלים. בתוך מציאות כזו הקדוש ברוך הוא מעמיד נביא שתפקידו לומר את דבר השם באמונה, באומץ ובמדויק. בתחילת הדברים מסופר מי הוא ירמיהו, בנו של חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימינה. דבר השם התחיל להיות אליו בימי יהושיהו מלך יהודה בשנת 13 למלכותו ונמשך גם בימי יהויקים ועד ימי צדקיהו עד גלות ירושלים בחודש החמישי. כבר בפתיחה מרגישים שזו אינה שליחות קצרה או פשוטה, אלא שלחות ארוכה שמלווה תקופה שלמה בעם ישראל.

ואז מגיע הרגע הגדול, דבר השם בא אל ירמיהו. הקדוש ברוך הוא אומר לו שעוד לפני שנוצר בבטן אמו, כבר ידע אותו ועוד לפני שיצא מרחם כבר הוקדש לתפקידו. ירמיהו אינו נבחר במקרה ואינו נשלח מפני שהזמן נוח. שליחותו נקבעה מלמעלה והוא מיועד להיות נביא לגויים. אבל ירמיהו נבעל. הוא פונה אל השם ואומר, אינני יודע לדבר, כי נער אנוכי. הוא מרגיש צעיר, חסר כוח, אולי לא מתאים לעמוד מול אנשים, מלכים, שרים ועם שלם. זו תגובה אנושית מאוד. מי שמבין את כובד השליחות מרגיש כמה היא גדולה ממנו. הקדוש ברוך הוא משיב לו מיד אל תאמר נהר אנוכי לא הגיל ולא התחושה האישית קובעים כאן לכל מקום שהשם ישלח אותו לשם הוא ילך וכל מה שהשם

יצווה אותו אותו הוא ידבר ירמיהו אינו בא לומר רעיונות משלו אלא דבר השם לכן אין לו ממה לפחד השם אומר לו בפירוש אל תרע מפניהם כי איתך אני להצילך לאחר מכן כן, מתואר מעשה מיוחד. השם שולח את ידו ונוגע על פיו של ירמיהו ואומר לו, "הנה, נתתי דברי בפיך. זהו רגע שבו השליחות נעשת מוחשית מאוד. הפה של ירמיהו, הדיבור שלו, הופך להיות כלי לעברת דבר השם. מכאן והילך הוא מופקד על הגויים ועל ממלכות לנטוש, לנטוץ, להעביד ולהרוס וגם לבנות ולנטוע. כלומר, דברי הנבואה אינם רק תוכחה וחורבן, אלא גם הכנה לבניין מחודש ולנטייה חדשה. בהמשך הקדוש ברוך הוא מראה לירמיהו מראה ראשון ושואל אותו, מה אתה רואה? ירמיהו עונה שהוא רואה

מקל שקד. השם אומר לו, היתפת לראות כי שוקד אני על דבריי לעשותו. כמו שהשקד ממהר לפרוח, כך דבר השם אינו דבר ריק. מה שהשם אומר מתקיים בדיוק בזמן שקבע. אחר כך בא מראה שני. שוב נשאל ירמיהו מה הוא רואה והוא משיב שהוא רואה סיר נפוח ופניו מן הצפון. השם מסביר לו שמן הצפון תיפתח הרעה על כל יושבי הארץ. ממלכות הצפון יבואו, ישימו את כיסותיהם בפתח שערי ירושלים, על חומותי הסביב ועל כל הרי יהודה. זהו תיאור קשה של דין המתקרב והוא קשור לרעתם של ישראל שעזבו את השם. הקטירו לאלוהים אחרים והשתחוו למעשה ידיהם. ואחר כל זאת הקדוש ברוך הוא חוזר אל ירמיהו ומחזק אותו לקראת התפקיד. הוא אומר לו, "אזור מותניך, קום ודבר

אליהם את כל אשר עצווה אותך. אל תחט מפניהם. כלומר, אל תשור, אל תפחד, אל תירטה. הנביא צריך לעמוד יציב גם מול התנגדות. השם מבטיח לו שהוא נותן אותו כמו עיר מבצר. עמוד ברזל וחומות נחושת מול כל הארץ, מול מלכי יהודה, השרים, הכהנים ועם הארץ. יהיו שילחמו בו ונגדו לדבריו, אבל לא יאכלו לו, כי השם איתו להצילו. המסר העולה מן ההפטרה חזק מאוד. שליחות אמיתית אינה נשאנת על ביטחון עצמי בלבד, אלא על דבר השם. גם מי שמרגיש קטן וחסר יכולת כאשר השם שולח אותו הוא מקבל כוח לעמוד ירמיהו יוצא לשליחות לא קלה אבל הוא אינו לבד הקדוש ברוך הוא מלווה אותו מחזק אותו ושם את דבריו בפיו זה