מעלת המידות - הרב ניסים אזווי (עם כתוביות בעברית)

שלום, אחים ואחיות יקרים. היום נרצה בעזרת השם לדבר על המעלה הזאת של איפוק וריסון. ידוע שבתורה יש לנו כמה וכמה אזהרות, כמו בשבת, מה מותר ומה אסור. כל הדברים האלה נותנים לנו כלים כדי שאנחנו נוכל בכל דבר, בכל מיני מצבים לדעת לעמוד באיפוק, לדעת להתאפק, לדעת לרסן את עצמנו. הדבר הזה נקרא המעלה של עבודת המידות, שאדם מתעלה על מידותיו. מה הכוונה שאדם מתעלה על מידותיו? כשלאדם אומרים איזשהו דבר שזה קצת מעליב, קצת פוגע, מטבעו של האדם זה להחזיר, זה לענות באותה מטבע שדיברו אליי. ברגע שאדם בוחר להשתמש במידה אחרת, לא במידה שמדדו לו, שפגעו בו, שהעליבו אותו, אלא במידה אחרת, אדם מחליט להתעלות על עצמו ולא לענות

באותה מטבע - זה נקרא איפוק, זה נקרא שליטה, זה נקרא שהאדם יכול להתגבר על מידותיו. הגמרא במסכת ראש השנה מדברת ומאריכה במעלת המעביר על מידותיו. כלומר, שלא עונה ולא מחזיר באותה מטבע שפגעו בו, העליבו אותו. אחת הדוגמאות המפורסמות, כשהתורה מבקשת לתת שבח למשה רבנו, התורה אומרת: "והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה". אנחנו ביחד נחשוב: זו המעלה של משה רבנו? איפה מעלתו של משה רבנו שמשה רבנו הוא הכה את עשר המכות במצרים? איפה המעלה של משה רבנו שהוא קרע להם את הים? איפה המעלה של משה רבנו שהוא עלה 40 יום ו-40 לילה היה בשמיים? שהוא קיבל את התורה, נתן את התורה בהר סיני? אלו לא מעלות שהן קצת נראות יותר

חשובות, מעלות יותר גדולות: נותן התורה, מקבל התורה? התורה באה ומשבחת את משה רבנו במידותיו: "והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה". ורש"י במקום זה רש"י מאוד מעניין. רש"י כותב במקום: "והאיש משה עניו "מכל האדם אשר על פני האדמה" - אומר רש"י: שפל וסבלן. זה השבח של משה רבנו? זו המעלה של משה רבנו? זה מה שהתורה באה לומר לנו? שמשה היה שפל וסבלן? מה זה סבלן? שהוא יכול לסבול את האחרים. יש כל מיני אנשים, כל מיני סוגי אנשים, כל מיני תכונות באנשים, כל מיני טבעים באנשים. משה היה לו את המעלה להיות עם כל אחד לפי הרוח שבו, להיות עם כל אחד בסבלנות, לדעת לנסות להבין כל אחד. זו מעלה שאין כמותה. משה רבנו, התורה

משבחת אותו בעניין המידות. אנחנו ראינו אצל תלמידי רבי עקיבא. תלמידי רבי עקיבא, שהם היו תנאים קדושים, ביניהם מחיי מתים, והגמרא מספרת לנו שתלמידי רבי עקיבא נפטרו בפרק אחד מפסח לחג השבועות והגמרא אומרת לנו מה היה העוון הגדול שלהם שבגינו הם שילמו מחיר כל כך יקר ש-24 אלף תלמידים של רבי עקיבא, תנאים קדושים, מחיי מתים, כל תורתם לא עמדה להם מפני שמה? כי הגמרא אומרת שלא נהגו כבוד אחד בשני. המעלה של התורה שהיא מרימה את האדם טפח מעל הקרקע, נותנת לו כלים, נותנת לו אמצעים להתעלות. מה הכוונה להתעלות? לא להיות למטה, בארץ מתחת, אלא קצת בשמיים ממעל, להיות לו מעלה. זה הכוח של התורה. "תורת ה' תמימה משיבת נפש

מחכימת פתי". אדם הוא פתי. מה זה פתי? כולם מכירים. היו פעם שרים: "פתי מאמין לכל דבר", מה שאומרים לו הוא מאמין. אומרים לו... הוא כבר יורד למטה, לראות אם זה נכון. האדם הזה לומד תורה, התורה מחכימה אותו. כשאומרים לו את מה שהיו מספרים לו פעם, הוא לא מאמין. למה? התורה החכימה אותו, התורה נותנת מעלות לאדם כשאדם לומד תורה וחי את מה שהוא לומד, מקיים. אנחנו אומרים כל בוקר בתפילה ב"אהבת עולם" שאנחנו מבקשים מהקב"ה ללמוד על מנת "לשמור, לעשות ולקיים "את כל דברי תלמוד תורתך", את כל מה שאנחנו לומדים, איך לקיים? "באהבה", בשמחה, לעבור לעשיית הדברים. לימוד תורה זה דבר גדול. תלמידי רבי עקיבא למדו את כל התורה

ולימדו את כל התורה. מה היה חסר? בין אדם לחברו, כבודו של השני. "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך". אבל הוא אמר לי. -נכון, אבל אתה במדרגה אחרת. אתה לומד תורה, אתה לומד הלכה, לך לא מתאים לענות כמו שהוא דיבר, לך לא מתאים להגיב כפי שהוא טען כנגדך. זאת המעלה שלנו. התורה נותנת כלים. תלמידי רבי עקיבא על דקות שבדקות, כמובן שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, מהם הדרישה גדולה יותר. אבל זה מלמד אותנו משהו. מזה אנחנו צריכים לקחת מוסר השכל ולראות וללמוד כמה חשיבות יש לעניין הזה שכשלומדים תורה ומיישמים את מה שלומדים על ידי המעלה המיוחדת הזאת. ותדעו שכשאדם יודע להעביר על מידותיו, גם זה שאמר את מה שהוא אמר ופגע

בצורה שהוא פגע, כשהוא רואה שאנחנו לא מגיבים, אפילו זה בין בעל לאישה - בעל אמר לאישה משהו, בעל אמר לאשתו, אישה אמרה לבעלה. אתם יודעים שלמריבה צריכים שניים. אם אחד צועק, אחד אומר והשני לא עונה - אי אפשר, צריך שמישהו יענה כדי שיהיה המשך. אם אחד לא עונה, אז קודם כול אין המשך למריבה ומצד שני, אנחנו, שפגענו, לומדים להעריך את זה שלא ענה לנו. וואי, איך הוא מתאפק, איזה ריסון יש לו. זו מעלה גדולה. אני רוצה לספר לכם סיפור קטן על ילד שקוראים לו אורי. הילד הזה, יום אחד אימו לוקחת אותו לשיחה ואומרת לו: אורי היקר שלי, אני רוצה לומר לך ולבקש ממך שתשתדל יותר להתחזק גם בלימוד, גם בבין אדם לחברו. תדע לך שבין

אדם לחברו זה מאוד חשוב. ואני גם רוצה שתתפלל עליי. ואורי שואל: אימא, על מה להתפלל עלייך? היא אמרה לו: אורי, היום קיבלתי בשורה לא כל כך טובה. אורי, אימא חולה. אימא זקוקה לרחמי שמיים, אימא זקוקה לתפילות שלך, אורי'לה. אורי היקר שלי, אימא זקוקה לתפילות שלך. אני מבקשת שתתפלל עליי, אבל לא רק תתפלל, אני מבקשת שגם תשתדל בבין אדם לחברו. אורי לקח את הדברים לתשומת ליבו והנה הרבי בכיתה ביקש לעשות איזשהו מבצע של לאסוף צדקה למשפחות נזקקות. אורי הביא מדמי הכיס שלו ואמר לו: רבי, אני רוצה לתת את זה. אמר לו: אבל זה סכום גדול, זה כמה עשרות שקלים. כן, אני חסכתי את זה, אבל אני מבקש, רבי, שהזכות הזאת תהיה לרפואת

אימא. אימא מאוד חולה. אני רוצה שלאימא תהיה רפואה שלמה, רבי. אתה יכול להבטיח לי, רבי, שבזכות הצדקה שאני אתן תהיה לאימא רפואה שלמה? הרבי אמר לו: אורי, תראה, אני לא יכול להבטיח לך דבר כזה, אבל אני יכול לומר לך שזו זכות גדולה לאימא שהבן נותן כזה סכום לצדקה לטובת האימא, לרפואת האימא. ואנחנו נתפלל שבעזרת השם יהיה בסדר. אחרי כמה זמן היה עוד איזשהו מבצע וגם אורי השתתף במבצע הזה מעל כולם. והוא אמר לו: רבי, אתה יכול אולי פה להבטיח לי שלאימא תהיה רפואה שלמה? אמר לו הרבי: תראה, אני לא יכול להבטיח אבל אורי, המעשים האלה הטובים שאתה עושה הם מזכים את אימא בזכויות גדולות ואנחנו נתפלל לקב"ה שהקב"ה ישלח לה

רפואה שלמה. ולאחר מספר שבועות, לקראת החורף, ניבאו שיהיה חורף קשה. הרבי אמר: אנחנו עושים מבצע מיוחד. יש ילדים שפשוט באים לבית הספר עם חולצה דקה. הם קופאים מקור. מהבדיקה שאני עשיתי התברר לי שלילדים האלה אין מעיל. להורים שלהם אין אפשרות לקנות להם מעיל. אני רוצה שנעשה מבצע בכיתה. כל מי שיש לו מעיל בבית, יביא, שהוא לא צריך אותו, אפילו שהוא קצת קרוע, חסרים כפתורים, אנחנו נסדר את זה, אנחנו נתפור את זה, אנחנו נכבס את זה, נביא את זה למצב שאפשר להשתמש בו, במעיל הזה, בצורה מכובדת וניתן לאלה שאין להם. אורי שמע את זה. למוחרת אורי מגיע עם מעיל חדש לכיתה ואומר: רבי, הנה המעיל שלי. אני רוצה לתרום לטובת אלה

שאין להם מעיל. הרבי אומר לו: תראה, לא התכוונתי, לא התכוונתי. אורי, לא התכוונתי שתביא מעיל חדש, התכוונתי למעילים הישנים שהם קצת קטנים, שהם קצת לא... צריך לתפור קצת. אורי אומר למלמד: רבי, אני רוצה שיהיה להם את הכי טוב. ואז המלמד שואל אותו: אורי, ומה יהיה לך? אני אסתדר עם מה שיש לי בבית. יש לי מעיל משנה שעברה או לפני שנתיים. אני אסתדר עם זה. אני רוצה לשמח ילדים שאין להם, אבל רבי, אולי בזכות זה אתה יכול להגיד לי, אולי בזכות זה אתה יכול להבטיח לי, רבי, שלאימא שלי תהיה רפואה שלמה? המלמד אומר לו: אורי, אני לא יכול להבטיח לך דבר כזה, אבל אנחנו נתפלל ביחד בזכות המעשים הטובים שאתה עושה שבעזרת השם הקב"ה

ישלח לאימא היקרה שלך רפואה שלמה. עברו כמה שבועות. התחיל החורף. כל הילדים באו עם מעילים לבית הספר. גם אורי הגיע עם המעיל הקצת קטן וקצת קרוע מכאן. אורי יושב בהפסקה, לפתע עובר לידו ילד והוא אומר לו: אורי, למה אתה לובש מעיל כזה קטן? למה אתה לובש מעיל כזה קרוע? ואורי לא ענה לו. אמר לו: אתה יודע שאתה לובש, ככה הילד הזה אמר לו, אתה יודע, אורי, שאתה לובש מעיל של עניים? ואורי לא ענה לו. כשהילד הזה הלך, אורי התחיל לבכות. ומשם עבר הרבי של אורי. והרבי של אורי שואל אותו: אורי, למה אתה בוכה? אמר לו: רבי, ילד אחד פגע בי, אמר לי: אורי, למה אתה לובש מעיל כזה קצר? למה אתה לובש מעיל קצת קרוע? למה אתה לובש מעיל

של עניים? זה פגע בי. רבי, זה פגע בי. המלמד אמר לו: למה לא ענית לו? למה לא אמרת לו שאת המעיל שלך החדש אתה תרמת לילדים שאין להם מעיל? שקר להם, שהמשפחה שלהם ענייה? למה לא אמרת לו את זה שאתה עשית מעשה גדול וחשוב, ויתרת על המעיל שלך, נתת את המעיל שלך ואתה מסתדר עם מעיל ישן, נחשב מעיל של עניים? אורי עונה לרבי שלו ואומר לו: רבי, הילד שאמר לי "אורי, אתה לובש מעיל של עניים, "אתה לובש מעיל קטן, אתה לובש מעיל קרוע", הילד הזה היה לבוש במעיל החדש שאני תרמתי! הרבי אומר לאורי: אורי, עשית הרבה מעשים טובים, תרמת, נתת, הרבה דברים טובים, וביקשת שאני אבטיח לך הבטחה שלאימא תהיה רפואה שלמה ולא יכולתי. אבל כאן,

במעשה הגבורה שעשית, המשנה אומרת בפרקי אבות: "איזהו גיבור?" נכון, "הכובש את יצרו". אתה הצלחת להתגבר, היית גיבור, כבשת את יצרך - כאן אני חושב שזה דבר שמסוגל לבטל גם מחלה מאימא. לא עברו מספר שבועות והאימא הולכת לאחת הבדיקות החשובות ובבדיקה הזאת אומרים לה: גברת, אנחנו לא יודעים להסביר, אנחנו לא יודעים לתת לזה הסבר רפואי, אבל כאן יש נס. כל המחלה שלך פשוט נעלמה. הכול נקי, נקי, נקי. אימא כל כך התרגשה, היא באה לספר את זה לאורי. הם התחבקו והתרגשו וגם בכו. ואורי ידע שיש מעשים של ילדים קטנים שהם מעשים גדולים, עוצמתיים והמעשה הזה נקרא איפוק, ריסון, סבלנות והעברה על המידות. דבר גדול ועצום שמלמד אותנו מוסר

השכל. אם אנחנו נשכיל להשתדל, לא בשמיים ממעל, לא בדברים שהם מעל לכוחות שלנו, בגובה שלנו, במושגים שלנו, נשתדל להתאמץ לא לענות לכל אחד, לא להתווכח עם כל אחד, לדעת לוותר, לדעת להתאפק - אצל הקב"ה זה מתאסף לחשבון גדול ויזכה אותנו ואתכם לישועות ולבשורות טובות. ברוכים תהיו.