מה עובר על ילד שמונה ימים בשבי? שי גרוס על הרגעים הטראומטיים במבצע אנטבה

אני זוכר שהייתה אישה מבוגרת שראיתי איך היא מרימה את היד ושזה בגרתי הבנתי שהיא ירתה לו את המספר על היד מאושביויץ והוא תפס אותה וזרק אותה באלימות ככה לחדר ואני זוכר את ממש את ה את הזריקה הזאתי שהוא זורק אותה לחדר

היא ראתה לו את זה כדי לסחר להראות לו מה יבוא

הבנתי אחרי זה שיותר בגרתי הבנתי שאמא שלי סיפרה לי ש שהיא אמרה לו איך אתה עושה פעם שנייה אתם הגרמנים איך אתם עושים פעם פעם ראשונה בשואה עשיתם סלקציה אני עוברת סלקיה פעם שנייה איך אתם עושים לי את זה

לא רגש אות

צחק לה בפנים וזרק אותה השינה שלהם הייתה שינה שאי אפשר להסביר במילים אני ראיתי את השינה הזאתי בעיניים של הרבה לגרמני שהוא בא ונתן סתירה לי לילד

שי גרוס, מה שלומך?

בסדר גמור.

הילד הכי צעיר בזמן חילוץ מבצע טבה, חתופי מבצע טבה. כותרת נכונה. כותרת נכונה,

שזה אירוע מטורף שאנחנו בדיוק בימים אלה מציינים 50 שנים למבצע האירועי הזה שהפך אחר כך לסרט בארץ, בעולם. א העולם השתעה אל מול הדבר הזה. מדינה יחסית צעירה שמצליכה לשחרר כמעט כמעט את כל חתופיה במבצע צבאי מלב מדינה עויינת תוך כדי א הצטלה של משע ומתן כמה דומה אז והיום השנתיים האלה שעברנו כולנו אז קודם כל באמת 50 שנים למבסן טבל לרגעים הטראומטיים האלה שהיו עבורך ועבור מדינה שלמה זה היה גם רגע מאוד מרגש בהסתכלות של 50 שנים איך אתה מרגיש האם הציון דרך הזה של 50 שנים וכתבות ורעיונות סביב הוא דווקא משהו שמעורר אצלך טריגרים או אתה חי איתו בשלום

אז בוא אני אגיד לך ש הייתי ילד בן שש היה פעם ראשונה שיצאנו מהארץ אני וההורים שלי היינו

טיסה ללוס אנגלס

היינו מורים לטוס ללוס אנג'לס למשפחה שלנו א פרופסור יעקב נאמן זכרונו לברכה שהיה שר משפטים ושם אוצר

שהוא בן דוד של אבא שלי והוא הזמין אותנו אליו הוא היהד בשליחות מפעם ראשונה שעלינו על מטוס אני לא אשכח את ההתרגשות בבוקר נסמים לבן גוריון א עולים לטיסה נחיתת ביניים באתונה ובאתונה א אמא שלי שיחקה איתי במשחקים כדי להעביר את הזמן במטוס אני זוכר כמה דקות אחרי המרה ממש זוכר את זה כמו היום פתאום אני שומע צעקות במטוס ס מרים את הראש הוא רואה מולי את המחבל הגרמני והגרמניה שרצו במעברים עם אקדפטים

לא ככה דמינת מחבלים

אני הדבר היחידי שאני ידעתי מה זה מחבלים מה זה יריעות זה היה בתוכנית שרק המבוגרים שיצפו בזה יכולו להבין תוכנית שקראו לה סטארסקי וא

כן

זה תוכנית בערוץ הערוץ ה-11 היחידי שהיה אז וזה מה שעבר לי בראש דבר ראשון שראיתי את ה את היריות לא יריות את האקדחים לא, אני רק אומר כי בתרבות שלנו מחבל זה ערבי. פתאום אתה רואה מישהו שנראה גרמני.

נכון. נכון. ואני זוכר שהסתכלתי על אמא ואבא ואמרתי להם א מה מה קורה? מה קורה? ממש זוכר אמא אומרת לי שאני לא יכולה לדבר גע שנידע אני אגיד לך. ואז אני מרים את הראש ואמרו לנו לשים. אמא אמרה לי לשים את הידיים על העורף. סגרו לנו את החלונות ואז הם השתלטו על ה על המטוס ואני ממש זוכר שאחרי לא זוכר כמה זמן העבירו את הילדים למחלקת עסקים כדי שההורים לא ינסו להשתלט על מדוס או לעשות משהו אמא שלי ספונטנית לקחה אותי שמה אותי מתחת לכיסא חסטרתי בחצאית שלה בשביל שלא יקחו אותי

זאת אומרת היית כנראה הילד היחידי שנשאר עם המבוגרים

היחידי שנשאר שמה מה

שזה אולי גם בסוף אולי אפילו הוסיף לטראומה כי שם כנראה גם היה שיא המתח

אני יכול להגיד לך ש ישבתי היום אני יכול לשחזר בתור בן אדם בוגר שזה היה פחד משתק אמא שלי אומרת שרק בין טבה ובחטיפה הבינה איך ילדים התנהגו בשורה שהיא שמעת הסיפורים האלו היא אומרת לא בכיתי לא צעקתי לא שום דבר היא אומרת פשוט היא הייתה מופטעת ובאל כי היא אמרה לך תהיה בשקט.

היא אמרה לך תהיה בשקט. הבנת?

כנראה שזה משהו שאתה לא יכול להסביר אותו במילים. ישבתי שמה ובאיזשהו שלב העבירו גם את אמא שלי. הבי החליפו מקומות בין כולם ואני נשארתי שם מתחת. לא ראו אותי. נשארתי מתחת. אני זוכר שישבתי ככה מקווץ רועד בגוף ולא מבין מה קורה. ואחרי זה כמה זמן שהם השתלטו על המטוס כבר והכל היה בסדר. החזירו את הילדים והחזירו את ההורים למקומות שלהם ואמא שלי ניסתה למשוך אותי החוצה לא רציתי לצאת משם הגב שלי פשוט בטוח מתחת לכיסא וזה אמא שלי מספרת זה אני לא זוכר היא אומרת דפקתי לה על הרגל אמרתי לה שאלה שאלתי אותה אמא האם זה כואב למות זאת אומרת שילד בן שש מבין

שמשהו לא טוב קורה היינו באוויר כמעט 24 שעות באוויר אה

כמעט 24 שעות באוויר אה בגלל ההחלפה עוד

כן לא נחיתת ביניים הייתה בניירובי שם תדלקו שם עלו עוד מחבלים פלסטינים שחיכו להם שמה וזכר שהיה מאומה במטוס צרחות לא הבנתי מה קורה שמה מתברר שמישה לקחה חתכה את עצמה במפסע ואמרה שהיא בהריון והיא מדממת ואז הורידו אותם מטוס וככה היא וזה פעם ראשונה באמת שהיה מודיעין אחרי לא אחרי לא מעט שנים

בזכות אותה אחת שמגיעה לבית החולים מצליחים להתחיל ללמוד לאסוף פרטים על

החטיפה כי לא ידעו מה קורה במטות לא ידעו כמה כמה מחבלים יש לא ידעו מה קורה המדה מודיין הראשוני היה ממנה מהאישה הזאתי שפשוט אה איך אומרים שיחקה אותה טוב

לוקחים אותה מאשפיזים אותה איפה

לא משפ כאילו לקחו אותה ל הבית חולים שם בן אירובי שם הייתה אישה היא הייתה אישה לא לא יהודיה

היא הייתה היו 205 נושאים היו 100 נושאים לא יהודים על המטוס הזה גם שאלו בהתונה שאלו זה

ומה המוסד למעשה חובר אליה ומתחיל ללמוד פרטים מי חובר אליה אתה יוד ש עבר אליה איזה א א א בחור מה מהמוסד שהוציא ממנה מידע והעביר אותה לארץ בשביל לדעת מה קורה

היא לא יהודיה

מה קורה לא יהודיה והיה עוד מידה

היא לא פחדה אם שמעת לימים היא לא חששה לשתף מה

לא חששה לא היה את הדברים האלה לא היה את הפחדים שהיו אז לא היו תקלי תקשורת לא היה שום דבר ואני לא אשכח את הנחיתה נחיתה אה נחיתה בן טבה א

באוגנדה

בן טבה אוגנדה

את אתם מבינים איפה אתם נוחתים

אמרו לנו אף אחד לא יודע מה זה בכלל איפה זה היה למפה בכלל הרו שלי לא הבינו אני זוכר שירדו מהמטוס שיירה של חיילים מוגנדים

יש צעקות יש המולה

שקט שקט חיילים מוגנדים הולכים בתוך השיירה הזאתי הטייס שנחתנו טייס הצרפתי אה שהוא שהוא הטיס את המטוס אמר זה אמא שלי אמרה לי אני שאלתי אותה מה הוא אומר כי הוא לא דיבר באנגלית הסיוט נגמר והכל בסדר

באוגנדה

מתברר שטייס שהוא עם ארבע גלגלים על הקרקע בשבילו הסיוט נגמר ובשבילנו הסיוט רק התחיל נכנסנו לתוך ה כל אחדמוגנדים בשורה אנחנו עוברים בפנים ונכנסים

רק שאלה בשלב הזה אתם מבינים שאתם נחתפים כי אתם יהודים או שעדיין לא? כי כולם נחטפו.

תשמע, לא היו הזה חטיפות. זה היה חטיפה ראשונה. היה ניסיון חטיפה בסביבנה שנכשל והיה חילוץ. א עד שקה שהייתי ילד, בסדר? מה שאני זוכר זה את החטיפה, את השיעוט, את הפריצה. שאר הדברים שאני מדבר איתך זה דברים זה דברים השלמות דברים שאם השנים הבנתי

שהמחבלים האוגנדים החבלים הגרמני והגרמניה והפלסטינים האוגנדים שיתפו איתם פעולה הוא שיחק אותה איתנו יידי ימין שהוא בא לבקר אותנו כל יום סיפר אני איתכם

אתה זוכר את הביקור של ידי

בטח אני זוכר שהוא הגיע

אתה אומר אתה יושב שם ורואה את ידי

יושב שמה רואה את ידי אמין עם הבן שלו הקטן הגיע כל פעם בלבוש אחר שני מטר גובה, שני מטר רוחב כזה. א וכל פעם הוא סיפר סיפורים ואמא הייתה מתרגמת לי. מספר לנו סיפורים, אני אוהב את המדינה שלכם, אני הייתי, יש לי כנפי צניחה א הרי היה לו יחסים טובים עם עם ישראל עד שהוא יתהפך התהפך עלינו ונהיה נהיה

אמא האמינה לו לדברים האלה בזמן אמת.

אה אמא אומרת שהיא רצתה להאמין אבל היא ידעה שהייתי מדבר איתה שיותר בגרתי. סיפרה לי שהיא לא המינה שנמצא משם בחיים.

וואו.

כי היא ידעה שמדינת ישראל לא מנהלת משא ומתן אה א למחבלים. שאנחנו מאוד קשים בסיפור הזה.

נקפוץ היום נקפוץ בהמשך למסקנות ולהיסטוריה הזאת שחזרה על עצמה עם חטיפות וכולי אבל תתאר לי מכניסים אותכם לטרמינל מה קורה שם? כמה זמן אתם שם? ממה אתם אוכלים? מה אתם שותים?

נכנסים לתרמינל. אני זוכר שהביאו לנו מזרונים עם ניילון כזה ממש חדשים עם ניילון. כאילו נערכו לזה

או שנערכו לזה או שהביאו אני לא יודע מה היה עם ניילון זוכר ממש מזרון עם ניילון ואני ממש זוכר ש א לקחו לנו את הדרכונים בטיסה ובאחד הדרכונים הם יצאו א אצל אחד מה אחד צאו תמונה שלו על טנק ולכו אותו לחדר והנו אותו שמה

וואו כי ידעו שהוא היה לוחם בצבא

כן הנו אותו ממש נסו ואבא שלי ראה את זה אבא שלי היה גם בצבא אבא שלי תפס פינה בחדר ישבנו שם כל השבוע בלי

אה שבוע

אתה אומר כל השבוע שבוע

היינו שבוע שמונה ימים היינו בשבי ו

מה אוכלים מה שותים מי דוא

כל הביאו לנו מה יש באפריקה בננות אורז ביצים אני זוכר שהביאו חביתות הכל היה קר עד היום אני לא יכול לאכול חביתה קרה הביאו גם בשר אנחנו נכון בתור שומרי קשות לא נגענו בבשר וזה הציל אותנו כולם כולם קיבלו שמה

הרלה

זאת אומרת אתם כי שמרתם כשרות בסוף

היו שמה רופאים ולקחו גם את דורלוך לקחו אותה לבית חולים היא נתקה לעצם בגרון וזה והיא חשבנו שבזכות הייתי תנצל

והיא זאת שלימים גם נרצחת שם

נרצחה על ידי החיילים של ידי ימין

צחו אותה בדם קר

וקברו אותה שמה

אתה יכול לתאר לי מה עובר על ילד שמונה ימים הרי אף אחד לא אמר לך ביום הראשון תקשיב שמונה ימים זה הולך להיגמר כמה זמן זה הולך להימשך עובר עוד יום ועובר עוד יום מה אמא משתפת אותך

אז קודם כל אמא גוננה עליי שמה אמא שיחקה איתי במשחקים שה הביאה איתה קלפים וזה ארץ עיר שהילדים היום לא יודעים מה זה אבל ארץ עיר וככה העברנו את הזמן שמה ונתנו לילדים גם לשחק בחוץ מחוץ לתרמינל בהרחבה ואני שיחקתי עם בן זאת אומרת הם ממש לא האמינו שיהיה מבצע חילוץ

לא חלמו את זה שמישהו יגיע 4,000 קילומטר עדן טבל ואני זוכר ממש ששיחקתי בחוץ עם בני א

בני דוידסון שהיה חטוף איתי היה בן 13

המחבל גרמני ניגש אליי עם היד שלו אני זוכר את זה כמו היום תן לי סתירה שאיף אותי אחורה נפלתי אחורה קיבלתי מכה בראש אה וזה משהו שאי אפשר לשכוח אותו עד היום

אתה הרגשת את השנאה בסתירה

הרגשתי את השנאה זוכר שהסתכלתי

אמאה אותך מקבל את הסתירה הזאת

אמא לא אמא הייתה בבפנים יודעת על זה

היא יודעת בטח היא יודעת על זה

והם פשוט היו הגרמני והגרמני היו נאצים אמיתיים נאצים ושבאמת היה לי קשר מאותו המון שנים עם נשיא המדינה שלנו שמעון פרס וישבתי איתו אה לא מעט א ודיברנו על הסיפור של אנטם והוא אמר אחת הסיבות שלחצתי על המבצע קודם כל בגלל שהוא שמע שהיה סלקציה אני זוכר את היום הזה יום שלישי לא הבנתי מה זה משמעות בתור ילד בן שיש סלקציה רק אני זוכר שקראו שמות ולקחו אותי האמא לקחה אותי ביד והיה שולחן חור בקיר שם פתחו שם בקיר וקראו שמות וקראו את השמות שלנו ואני זוכר ממש ש לא זוכר את המשמעות של זה אבל אני זוכר שהייתה אישה מבוגרת שראיתי איך היא מרימה את היד ושזה בגרתי הבנתי שהיא ירתה לו את המספר על היד מאושבי שביץ והוא תפס אותה וזרק אותה באלימוד ככה לחדר ואני זוכר את ממש את ה את הזריקה הזאתי שהוא זורק אותה לחדר

היא התה לו את זה כדי לספר להרו אותו מה יבנתי אחרי זה שיותר בגרתי הבנתי שאמא שלי סיפרה לי ש שהיא אמרה לו איך אתה עושה פעם שנייה אתם הגרמנים איך אתם עושים פעם ראשונה בשואה עשיתם סלקציה אני עוברת סלקיה פעם שנייה איך אתם עושים לי את זה

לא רגש אות

צחק לה בפנים וזרק אותה השינה שלהם הייתה שינה שאי אפשר להסביר במילים. אני ראיתי את השינה הזאתי בעיניים של הרבה לגרמני שהוא בא ונתן סתירה לי לילד.

לכמה זמן אמא אמרה לך שאולי תהיו שם כאילו לכמה זמן נערכו?

לא אם לא דיברנו על זה כמעט. פשוט העברנו את הזמן וחיכינו לראות מה יהיה.

מה חשבתם שיקרה?

אני יכול להגיד לך בתור מה ששאלתי את אמא ואבא גם אחרי שחזרנו מה חשבתם? הם היו בטוחים שאנחנו הולכים למות שמה? וואו אם לא חשבו לרגע שאנחנו נחזור מזה בחיים ואמא שלי

כתבה יומן בן טבה שהוא נמצא אצלי בבית עד היום בתוך האלבום שלטבה שלנו כל הדפים ממש מציבים וכתבה יומן הכותרת של היומן הייתה א כותבת את היומן הזה שלפחות היומן הזה ימצא וידעו מה עברנו פה כמו היומן של אנה פרנק

של אנה פרנק ממש שישאר

עד כדי כך לא האמנתם א שיהיה מבצע

אף אחד לאי זה אולי זה אולי רק צריך כבר להגיד זה אולי ההבדל מה מה קורה כשיש מדינה וכשאין מדינה מדינת ישראל לוקחת פה אימור גדול מאוד מבצע שאין זמן להערך אליו א ומוציאה באחד הלילות א כמה שמונה ימים לאחר החטיפה

כן

מבצע חילוץ אתם מן הסתם לא יודעים מזה אתה יכול לתאר לי את הרגעים האלה שמתחילה המולה. אתם מתחילים לשמוע מטוסים שמגיעים נוחתים יריות.

ומתי הבנתם שזה חילוץ בכלל.

אז בוא נספר לך לפני. קודם כל יום שישי בתור בן אדם דתי הדלקת נרות. אמא ואבא לקחו אותי ביד לחלון. כל החזית שלנו הייתה הכל זכוכיות זכוכיות זכוכיות. ואמא הסתכלה על שני כוכבים בשמיים. זוכר את זה כי זה כל שבת אני ליד אמא עם הדלקת נרות בתור ילד כל ילד דתי ואמא מדליקה את הפסקת הכוכבים אומרת את הברכה ונוראת אמא ואבא עם דמעות בוכים שואלת אמא אמא למה את בוכה היא אומרת לאישה ישארנו בארץ את אדי את רוני את כל המשפחה וזה משהו שלא יוצא מהראש לראות את ההורים שלך בוכים כי הם הבינו שאנחנו כנראה לא נצא מפה כי אף אחד לא חלם שעם ישראל, מדינת ישראל יגיעו לסוף העולם 4,000 קילומטר לחלץ אותנו. אפילו הם לא האמינו,

המחבלים לא המינו, הפלסטינים לא האמינו. שקרה כזה דבר. תתאר לי באמת א' מה קורה? ומתי הבנתם שזה מבצע חילוץ מיד in ישראל?

בוא אני אגיד לך ספר לך. זה משהו שהכי שפיע עליי בחיים. באמת הטראומה ושאני נפגע פה לא תיבה היום היחידים מכל חתופן טבה זה הבאמת ה המוצא שבת א אני הלכתי לישון לא זוכר את השעה ומישל בכוסת היה צרפתי שהיה איתנו כל השבוע אמר לאבא שלי בארוך אם קורה משהו תיקחו את שי כנסו לחדר מזכירות קטן שהיה ממש בצד ימין של העולם

אתה זוכר את זה

זוכר ממש הייתי שם עכשיו ממש ממש זוכר את זה היה לא היה בתוך המנולד של הדלדת לא היה מנול היה רק חור שהיה אפשר להסתכל להסתכל בפנים ואני מתעורר אבא לוקח אותי לידיים כמו שאמרתי לך מישל בכוס אמר לאבא שלי אורט אם קורה משהו קחו את תכנסו לחדר ואז אני שומע מתעורר אני שומע כמו אלפי בקבוקים מתנפצים זכוכיות רעש יריות אשטופת פיצוצים היו גם שמונה מיגים מולנו שהכוח של מופז, שאול מופז בסרת מכל, הוא היה אמור לנטרל את העם RPG, עם נט המיגים כדי שלא ירדפו אחרינו אחרי זה. ואבא לקח אותי על הידיים, רצית, נכניסו איתי לחדר, השכבו אותי על מזרון על הגב, אני זוכר הכיסו אותי בשמיכה, ממש זוכרת, אמא מחבקת אותי, אבא שוכב

מעלינו, לא היה לי אוביר לנשום מרוב שהם גוננו עליי עם הגוף שלהם. אני שומע את אבא אומר שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד ואומרים לי שי אנחנו הולכים למות נפרדים ממני ממש בדמעות

וואו

ואני זוכר שכל הגוף שלי היה ברעידות אני זוכר שלא ידעתי לא היה לי אוויר לנשום ואז אני זוכר ממש שאבא פתאום קם וכי הוא רואה שאנחנו חיים ולא מתים והוא רואה

אבא הבינו אמא הבינו שזה חוצלנו לא הבינו כלום

לא הבינו עדיין ברגע תכף תשמע אבא שלי פתח טיפה את הדל הסתכל מהחלון רואה את כולם שוכבים ידיים על הראש הוא לא מבין מה מה קורה פה אז הוא פתח טיפה את הדלת חייל שלנו שט חימן אליו את הנשק עם האור הכחול הפנים לאבא שלי האבא שלי צעק לו ישראל ישראל וזה מה שהוא לא ירא בשנייה האחרונה

וואו

כי תבין חשוב להדגיש פה ג'ן ג'ק מימוני בחור צרפתי בן 20 שהיה איתנו קם לא הוא לא ידע עברית. אמר שמע ישראל וקם והוא קיבל כדור מכוחותינו בראש, כדור בראש ממוק בצר. בסוף טובת הכלל עדיפה על טובת הפרט כי מספיק שרימון אחד היה נזרח לחלל החדר

נכון

וכל היה שמה פסקו כהן שהבת שלו ציפי הייתה בת שמונה החזיק אותה לידיים והב הייתה היא והאח שלה והוא קם הוא החזיק אותה בידיים והוא קם שניה חיפש אותו קיבל כדור מכוחותינו ומת שמה

כי צריך להגיד ה ברירת המחדל בטיפול בחטיפה היא שמי שעומד הוא החוטף והחטופים הם לא עומדים

אמרו לנו עם רמקול אחרי זה הבנתו לא שמענו באנו לקחת אתכם הביתה אמיר עופר שאני בקשר איתו עד היום רם קול עם הרם קול של פעם לא אני הייתיני פשוט בקשר איתו לא היה לנו קשר הרבה היה להם אסור ליצור קשר עם החטופים הרבה שנים אבל לפני ב-30 שנה מיד אני בקשר עם עמוס גורן עם אמיר עופר תכף אני אספר לך את הכל ואז אנחנו לא שמענו שאמרו באנו לקחת אתכם הביתה כולם נשכב לא לקום לא שמענו את זה ואז החייל שכיוון לאבא שלי את ה נכנס לחדר לקח אותי על הידיים חיסה אותי בשמיכה והוא זה שלקח אותי והוציא אותי מאפלה לאור האירוע אני חוזר אחורה האירוע 40 שנה למבצן טבה

במרכז במרכז רבים לפני השור

ניגש אליי אומר לי שי אתה שי נכון אני אומר לו כן כן אומר לי אני זה שותתי אותך מהחדר על הידיים ולקחתי אותך הוא אומר לי תקשיב שי אני עברתי את מלון סבוי את מעלות היום לא כולם יודעים מה זה מלון סבוי ומעלות הוא אומר לי תקשיב שי אני עברתי הרבה דברים בחיים שלי בסרט מתקל אומר לי אתה ננעלת לי על היד נשכת לי את היד ואתה כל הגוף שלך היה ברעידות ויצא לך הוא אומר לי תקשיב אני רציתי שלא תראה אבל לצערי הרב ראית דברים שילד בן שש לא אמור לראות והוא לקח אותי למטוס חייב לספר לכם עוד סיפור מאוד מרגש א הרב גורן

שלמה הגורן

שהיה הרב הרב הראשי א כתב תפילה מיוחדת שנמתת אצלנו באלבום אני אשלח לכם את זה גם והוא כתב תפילה לאח שלי אומר לאח שלי תקרא את התפילה הזאתי בשבת חוקת שבת שלפי תאריך העברי הייתה זה השבת אז שהשתחרנו לקראת את התפילה הזו בשבת לפני שמוצאים את הספרי תורה בבית כנסת תבינו המטוסים היו באוויר כבר לכיוון הנטבה אח שלי קרא את התפילה הזו בבית כנסת בית כנסת מירון בצפון תל אביב דבתא שלי שניצולת שואה שכל המשפחה שלה מספתה בשואה נכנסה בד שאח שלי קורא את התפילה בבית כנסת נכנסה לתוך עזרת עזרת הגברים נכנסה עם הראש שלה לתוך ארון הקודש וצעקה אלוהים אלוהים לקחת לי את כל המשפחה בשואה אל תיקח לי את הנכד שלי אל תיקח לי את הבן שלי

וואו

ושחזרנו נפגשנו עממנו נליבני הוא היה טייס שהחזיר אותנו את החתופים והוא גם הטיס את המטוס הראשון שלקח את 15 מתקל בן אדם אתאיסט לא מאמין באלוהים לא מאמין בכלום ככה הוא סיפר שהייתי עולה בן 15 14 אני לא זוכר שבאנו לפגוש אותו פעם ראשונה הוא סיפר תקשיבו טסנו אין טבה אולי חצי שעה לפני נחיתה סופות רעמים ברקים גשם ברד אני לא יודענו איך אנחנו נוחטים המטרוזה שמאלה ימינה שמאלה ימינה הוא אמר לסגן שלו תקשיב אנחנו לא נוחטים אז לא היה GPS לנחיטה היה נבת שניות היה צריך למצוא את המקום לפי הגם ויקטוריה לפי זה סיפרו לנו אחד הנבותים סיפר לנו את זה הוא אומר לי הוא מספר לנו מ אני אומר לך משמיעה שלי אומר הגענו לפני

אולי א 10 דקות לפני נחיתה ככה אנחנו מחפשים לא מוצאים מאיפה לנחות פתאום השמיים נפתחו הכל נהיה בעיר הפסיק הגשם הפסיקו הברקים הוא אומר אני אמרתי לסגן שלי אלוהים אם יש אלוהים בשמיים כנראה נראה שהוא עובד שעות נוספות אחרת אני לא מבין מה היה פה ככה הוא סיפר לנו בן אדם אתאיסט משהו מטורף הוא אומר ואז הצלחנו לנחוט לא ראינו כלום

מתחיל מבצע חילוץ אתם לא מבינים שזה חילוץ מתי אתם מבינים אתה אם אתה זוכר עם אמא אבא מתי אתם מבינים שזה כוחות צהל על אדמת וגנד

אני הבנתי שאני במקום טוב שהוא החזיק אותי לידיים

החייל

כן הודי בלוך קוראים לו ואני שומר את הקשר. רק אז רק אז הבנתי

שאני שאני בידיים טובות. חיבוק שלו חיבוק חיבוק שאתה לא מסביר במילים בחור חסון שערת מתכל לא כולם כאלה שתבין יש כאלה קטנים כולם שר מתכל כולם רמבו

הוא היה באמת אחד כזה חיבק אותי חיסה אותי בשמיכה נתן לי את מה שאני צריך והוא זה שהביא אותי למצוס ושם אותי הניח אותי עם ההורים שלי בכו ממש איפה

איך מתנהל מבצע החילוץ מהעיניים של ילד מה אתה רואה מה מה אתה שומע

אני רק יש בסוף את המחבלים ששבוע היו איתכם, אתה כבר מכיר אותם בשמות, אתה מזהה את הפנים שלהם, הם מחוסלים בזמן הזה למעשה

תוך 40 מרגע מרגע ש מרגע שהמחבלים אמיר עופר סיפר מרגע שהם נכנסו תוך 40 שניות כל המחבלים היו הרוגים א שאלתי אותו גם תגיד בטח ירית שם אחסניות אומר לי יריתי כולה חמישה כדורים בחדר בחדר שחטופים אי אפשר לראות כדורים רק מדויק לראש כל אחד קיבל כדור לראש כל מחבל קיבל כדור לראש הם לא הספיקו להגיב

תוך כמה זמן

הוא אומר לי פשוט אנחנו הרבה יותר מיומנים מהם אנחנו אמר הרבה יותר טובים מהם

תוך כמה זמן באמת אתם מרגע תחילת המבצע כבר עולים למטוס האירקולס לכיוון חזרה לארץ

20 דקות

שמונה ימים שנגמרים ב-20 דקות

ב20 דקות כן ואני זוכר שבמטוס שישבתי שם ראיתי את הטוב פתאום בא אלי אחד ה אחד החיילים מביא לי סוכרי הטופי ומביא לי שמיכה אירקולס זה לא ביזנס זה מטוס עם כמו טרקטור אז גם הביאו לנו אתמי אוזניים מיוחדים ותבינו שגם ה לא היה לנו לא היה לנו בגדים אני הייתי אמא לוקחת אותי לשירותים שמה ממש ממש זוכר את החלון עם הסורגים בשירותים עד היום זה מראה את זה אמא כל יום הייתה שותפקת אותי ככה ומחליפה את החולצה מצד לצד רואים את זה גם בתמונה שרואים את בפדקית ב שבאותו שבוע הייתי

היו חטופים שניסו לברוח תוך כדי

אף אחד לא ניסה לברוח לא היה לאן לברוח הגם ויקטוריה מולנו מלא תנינים אמרו לנו גם מלא תנינים מצד אחד ג'ונגל מלא שימפנזות ופילים ואריות אין לך לאן לברוח

אתה באלקטרז זה

אין לך לאן לברוח

לימים נעשה אחד הסרטים ה באמת התורי השבחים שנ שנעשו בארץ וגם אחר כך בעולם. מבצע אנטה במבצע יונתן על שם יונה נתניהו שהיה באמת א לוחם סעירת מתקל מפקדי המבצע שנפל. כשאתה רואה את הסרט הזה מהעיניים שלך תמיד חשבתי על זה. הרי חתופי אנטבה שוחרו הם בחיים מעניין מה הם חושבים על הסרט הזה על ההכנות שלו ידעתי כל משהו על הסרט שאתה לא יודע שחזרנו ממש אחי חצי שנה התחילו לצלם את הסרט וים סרט לא מהתחלה אלא סטנות שהם רוצים לצלם הגיעו אלינו הביתה ביקשו מההורים שלי א שאנחנו נשחק בסרט אני וההורים שלי בתור ניצבים שהם יוכלו לרשום בסרט זה משחקים נמצאים חטופים שהיו ב

מה זה רק לעורר לך את הטראומה שוב

בקיצור טראום לקחו אותי גני את הארוחה בדיוק היה סצנה של ירי אני באותו רגע תפסתי את הרגליים התחלתי לרוץ ריצת עמוק ברחתי משמה ריצה הים שלי רטפו אחריי ואז הם הבינו

שזה לא

שזה הדבר האחרון שצריך לעשות אותו והם יציאו המון כסף אז המון כסף זה היה ממש חשוב להם אה ובזה זה בזה הקטע נגמר. הסרט נפצע עם נתן זה סרט מדהים ומיוחד שכמובן הוסיפו בו המון נוספות שלא קשורות כמו ש כמו שהחביאו סכין מי נתן לנו סכינים בכלל שמה שאחד אתה זוכר אחד החתופים מחביא סכין נתנו לנו סכין לארוחת צהריים החביא סכין ואז המחבל הגרמנים מוציא לו את הסכין בודק אותו ונופל לא היה ולא נברא כמו שה

זה מכיס אותך התוספות האלה

לא כי בסוף זה סרט את מבין שתחייבים להוסיף אותו אבל אבל זה הסרט הכי הכי שקרוב במציאות הה היה סרט של צ'קוריס על מבצע תב והיה עוד כמה סרטים היה סרט אחרון של איזה במנטישמית שעשה שבע ימים בן טבע שבכלל סרט עזוי לגמרי אז זה הסרט הכי הכי קרוב למציאות אבל אה

והרגשתם שכשאתם רואים את הסרט הזה כשהוא קרן לראשונה שהוא עושה צדק עם הסיפור הזה

לי בהתחלה לא נות לראות את הסרט רק אחרי כמה שנים כדי לא לעורר את ה את הטראומה וכל זה

זהו אפרופו לעורר את הטראומה היום אנחנו בהמון המון רגישות לחתופים ולמה שעבר עליהם. החתופים לצורך העניין עוד לפני שהם חזרו מדינת ישראל, אני לא יודע אם זה על ביטוח לאומי או לא, אבל קצבה לכל החיים. אתה היית ילד בן שש באחד האירועים הטראומטיים והאירועים של מדינת ישראל. אירוע טראומטי להיות חטוף בגיל שש כשדמיינת שאתה הולך לטוס למשפחה בלוס אנג'לס אתה מוכר כנפגע פעולות תיבה רק לפני שבע שמונה שנים

נכון

למה

כי אני יכול להגיד לך משהו כזה א כשגילת שלית נחתף אני זוכר שזה עורר אצלי מה אני עושה בשבילו כאילו הזדהות מחטוף לחטוף ואז אני זוכר שהגעתי לירושלים פגשתי את אה נועם שלית ואת אמא שלו ואמרתי להם מרגע זה אני חיה למען גלד וליויתי אותם ופניתי לראש הממשלה בנימין נתניהו א בתקשורת פעם ראשונה ואמרתי אני מצפה ממך אדוני ראש הממשלה כמו שיוני אחיך נתן לי חיים חדשים אני מצפה שתיתן חיים חדשים לגילד

משמע דחפת לעסקה

דחפתי לעסקה אבל אמרתי אספתי אני מבקש יש הומניטריים מול הומוניטרי בעזה. זאת אומרת לא להעביר להם מים, לא להעביר להם כלום כלום עד שגילדו משוחר

וזה לא קרה.

וזה לא קרה. והעדיפו לשחרר מחבלים והשחרור הזה של המחבלים גרם לנו גם לשבי באוקטובר שהיה.

על זה אין ספק. גדול ה השפל שבשפלים סינור ששוחר בעסקת שלית הוא שהיה האדריכל של הטווח הזה.

מהזווית שלך כחטוף. כשאמא אומרת לך, אני מכירה את מדינת ישראל, היא לא תשחרר מחבלים ואולי נמצא פה את מותנו, היא אומרת את זה בכעס, באכזבה ממדינת ישראל או דווקא ב זה העקרונות שלנו. תשמע בסוף המשפחה שלי שהייתה בארץ, אח של אבא שלי, פרופסור יוסף גרוס, שהוא היה יושב רו אלה שנלחמו בשבילנו פה, כמובן שאתה בתור אחים שלי ואח של אבא שלי, כולם באים ומצפים שישחררו מה שצריך.

ברגע, ברגע שמשפחה שלך, אתה מצפה שישחררו בשבילך. אנחנו שמה בדיעבד אחרי שחזרתי כן שיותר בגרתי הבנתי שההורים שלי סיפרו לי שהם לא ציפרו שיחזירו הם לא האמינו שמישהו יחזיר בכלל אבל פה בארץ כבר התנהל התנהל כבר זה היה פעם ראשונה סיפר לי א שמעון פרס בעצמו הייתי בא אליו יושב איתו א על תה שמעון פרס בגלל שהוא לא היה איש צבא הוא זה שלחץ על המבצע רבין שהיה רמתכל ל היה אישר ביטחון לפני שהוא היה ראש ממשלה הם הבינו אותה להגיע למבצע איך שמעון פרס אמר לי זה המבצע עיוור מה זה מבצע עיוור מבצע שאין לו מודיעים אין מודיעים תחשוב תחשוב שהם היו מגיעים לשמה אנחנו בכלל לא נמצאים שם אולי הבירו אותנו לא היה לא היה אומר

הוא בגלל שלא היה לו שום ריקה צבאי הוא יותר לחץ על המבצע ומתי הוא אמר לי הוא הבין שאני הולך לעשות מבצע אתם כולכם מכירים את הסיפור של סגן אלוף אמנואל מורנו זכרונו לברכה אמנואל מורנו אחד הלוחמים הגדולים של עם ישראל בדור הזה

הלוחם היחידי בתולדות צהל שאסור אדם להראות את הפ

הוא הבר כוכבה של עם ישראל גם הוא החיילים שלו שהיו איתו וסבתא שלו הייתה איתנו בן טבה והיה לה אה היה לה דרון היה לה דרכון ספרדי

אה ספרדי חשבתי צרפתי ספרדי צרפתי תי והיא התנתקה מהיהודים ואומרים שלי זוכרים היו כאלה לא מעט גם כאלה שאני אפגוש היום א שההורים פשוט לקחו את הדרכון היום שני דרכוניים הלכו לשירותים את הדרקון הישראלי והורידו אותו בשירותים

בשביל להשתחרר עם הזרים להציל את עצמם וזה וזה וזה נורמלי אה כל אחד רוצה בסוף להציל את עצמו ואת ה ואת המשפחה שלו ואז א ואז באמת א אתה יודע בסוף שלך

זאת אומרת לא ידעו שסבתא שלימנואל מורנו א היא יהודיה כי היא השתמשה בדרכו נזר

והיא ההורים שלי זוכרים שהיא הייתה שהיא ישבה הפינה והתנתקה מאיתנו היא רוצה להינצל אבל היא היה לה תרוזה מטורפת היא לקחה דף סרטטה את כל הטרמינל לפריטי פרטים את הגגון שהם ידעו אחרי זה לספור ולהיכנס בפנים ועסוף כל שנייה פה חשובה

נכון

כל שנייה שאתה מגיע ראשון והמחבל לא צריך לזרוק את הרימון או להפעיל את הפצצות שהיו בפינות של החדר בסוף התבר שהיו פטצות דמ אבל לא ידעו שזה פטצות דמה ו ואני יכול לספר לכם את הסיפור הזה פעם ראשונה שזה פורסם זה היה שגילת שליטשתחרר הבאתי אותו ליום עיון לזכרו של אמנואל מורנו ואשתו מה היה מורנו ניגשת אליי ואל גילד בפסקת ברוחת צהריים זה יום יום זכרו שלמה מנואל א שעושים אותו לצורי בד אחד פעם בשנה

כן

היא יושבת מול גילד כמו שאני יושב מולך ואומרת לו אם אני אספר איתך משהו שאם אתה תספר את זה אני לא סיפרתי לך את זה אם אמנו היה בארץ בזמן שגילת שליט נחתף והוא נכנס לעזה בזהירות הבדויה שהוא היה נכנס לכל המקומות שהיה נכנס ומצא את מקומך המדויק הביא פעולה לשכרוכה לרמתכל דן חלוץ שהיא אמרה דן חלוץ האפס שהוא היה באמת כל המתקן היום אנחנו יודעים כמה שהוא היה גרוע שבזמן מלחמת לבנון הוא הראשון הלך למכור את המניות שלו לפני שהוא דואג לצב שלנו בורנו ידע בזמן אמת איפה גילת שליט

תקשיב והרמתכל היה ומי היה ראש הממשלה אולמרט

אולמרט שר ביטחון אמיר פרץ הוא בא לשניהם לשניהם לא לשניהם ואמר להם תקשיבו אני תכננתי פעולה על שיחור גילת שליט זאת הפעולה אני רואה 60% הצלחה לפעולה הזאתי תאשרו לי את הפעולה הזאתי לא אשרו לו את הפעולה הוא בא הביתה כל מה היה הסיפורה בא דפק על השולחן בבית ואמר יש לנו ראש הממשלה אפס ויש לנו רמתכל אפס והוא היה עצבני וגילד מסתכל על מסתכל על גילד גלד אומר לי שעי זה אמיתי אמרתי לו, האישה הזאת יותר מדי מיוחדת בשביל שהיא תמתי כזה דבר. ואז גילד אומר לי שי אולי עדיף שזה לא קרה כי אולי הייתי גומר כמו נחשון וקסמן זכונו לי ברכה שיניסו לחלץ אותו

אבל התעוזה של

אבל החילוץ הזה אם הוא היה קורה ומתבטא והיה מצליח לא היינו עוברים את כל הסיפור וואו וואו טוב חשבונות שמיים אני יכול להגיד לך ששאלתי את אולמרט פגשתי אותו שאלתי אותו הוא עושה לי ככה חייך אליי והלך

כאילו לא היה ול

שאלתי את א פקד סרט מתקן שאני כל שנה מגיל בר מצווה כל שנה לא פספסתי אף השכרה של יוני נתניהו גם השנה גם לפני שנתיים שמלא אנשים מחרימים את מחרימים את ההזכרה של יוני בגלל ביבי אנשים לא יודעים לעשות את ההפרדה בין לבוא לזכרו של יוני

גיבור ישראל

גיבור ישראל לבין הם באים יום לפני גם החברים של יוני

העיקר לו להיות עם ראש הממשלה יחד שלא יראה תמיכה בו

כן אני עושה אני בא לשם לכבד את יוני נתניהו לתת לו את את הכבוד הזה והסיפור הזה מה שסיפרתי לך זה סיפור באמת מדהים שבאמת יכל באמת למנוע מאיתנו המון המון המון צרות

באמת לפני שנתיים וחצי שוב חטופים יהודים מהמיתות שלהם א על הדמת ישראל מה עובר עליך ב

אני ישר כמובן כמו שפעלתי למען גלד א אני יודע שאצל ילדים בשביל לפחות הזמן אצל השבוי הוא האויב הכי גדול שלו ואני הבנתי שילדים צריכים להשתחרר כולם אבל ילדים ראשונים צריכים להשתחרר דיברתי בפני האום והדגשתי כמה זה חשוב א לשחרר את הילדים כמה שיותר מהר ואת כולם כמובן ושלא ישער חזר לא יסער

נראה לי שוחררו באשחררו בפעולה שלמם קראו לפעולה שלהם

מרפיח לדעתי

כן קראו לפעולה שלהם מבצע אנט בשתיים כי הם שוחרו על ידי הימם סרת מתקל היסורים לקחו אותם ואותנו ארולצים ממש דמיון מאוד מאוד מאוד גדול את לואיס הוריד אותו מהבית עם אחד החיילים תפס אותו בידיים שם אותו על הגב שלו ועם אומגה מהחלון הורידו אותו למטה

לא דרך מדרגות כן

שי אז קודם כל תודה רבה שהשתתפת וזה תמיד אני שואל את עצמי איפה 50 שנים אבל כמו שהבטחת לריבונו של עולם את הניסים הגדולים האלה שהיו שם מאותו טייס שפתאום תאר את השמיים נפתחים אתה עומד בהבטחה שלך לריבונו של עולם ואת הניסים הגדולים ממשיך לספר תודה רבה שגם הבא שלנו נעשה ב-100 שנה לנ טב סגור

עד טוב עד 120 זה לא אתה צריך להכל לך יותר כדי שזה יקרה שאי תודה רבה רק משמחות בעזרת השם

בבקשה ‏Ja.