“חליתי בסרטן, עברתי את הנובה ואני כאן” - רז פרי בריאיון באולפן

עכשיו מצטרף אלינו אורח אורח חשוב רז פרי שלום לך שלום לכם תודה שבה מה בסדר גמור מתרגש ברוך השם שאתה איתנו א לך יש סיפור מדהים סיפור אפשר לומר סיפור שעובר מדור לדור ותכף הצופים שלנו גם יבינו למה אני אומר מדור לדור א בוא נתחיל מנקודת הפתיחה שלך אתה יודע א התגדלת בבית דתי בבית חילוני מסורתי כן כן ואני פשוט אתה יודע הדור הצעיר היום אוהב לרדוף הרבה כסף הרבה כסף ואני אחרי שהשתחרתי מהצבא אני התגייסתי לכפיר הייתי בסרט חרוב אני נפצעתי שמה לאחר שנה ואחרי שהשתקמתי לאחר הפציעה אז אמרתי טוב מה מה אתה עושה יאללה קדימה צריך להתחיל לחיות אז אמרתי לעצמי טוב התחלתי לחזור התחלתי לחזור לעבוד במשלוחים הייתי נהג

הייתי שליח של א משלוחי מזון ואז אחרי אחרי חצי שנה הבוס שלי אמר לי רז אני לא רוצה יותר את העסק הזה קח אותו אליך אמרתי טוב לקחתי את העסק אליי לידיים התחלתי עם שתי מסעדות שליח עבדתי ופשוט אחרי ארבעה חודשים חמישה חודשים גדלתי ל50 עסקים 20 עובדים שתי שותפים והגענו למצב שאנחנו עובדים שנתיים וחצי מרוויחים מאוד יפה אבל באיזשהו מקום שהיה לי מרדף אחרי הכסף שכחתי מעצמי ואם זה לשכוח מהתזונה יש כוח רגע מהנפש, יש כוח רגע באמת מה זה מה זה להיות בן אדם בעצם מסכן אחרי שנתיים וחצי של מאוד אינטנסיביות אני פשוט הגעתי למצב שהרגשתי להיות טוב עם עצמי עכשיו בצבא לימדו אותי ששתי הידיים שלנו זה מכונת צחיקה אז באמת

התקשרתי לשותף שלי לקובי אמרתי לו קובי תקשיב אני רוצה לחזור רגע הביתה אני לא מרגיש טוב עם עצמי רוצה לבדוק את עצמי חזרתי הביתה התחלתי לסחוק את הגוף שלי למטה עד למעלה הרגשתי פה בצד שמאל שמשהו לא תקי כן. אז ניגשתי לרופה, היא אומרת לי, תקשיב, יש לך קרע בשריר, לא משהו רציני. אמרתי לה זה לא הגיוני, אין לי כאב מקומי, יש לי כאב בכל הגוף. היא אומרת לי, "טוב, נעשה לך אולטרסאונד." הלכנו, הלכתי, עשיתי אולטרסאונד יומיים לאחר מכן, הגעתי לשמה, היא מסתכלת בבדיקה, היא אומרת לי, "זה לא קרבא שכיר, יש לך משהו אחר, אתה צריך לעשות בדיקת ביופסיה." עכשיו אני בחור 22, 23, אני לא יודע מה זה כל הדבר הזה. אין לי מושג מה

זה היה כל התהליך הזה ופשוט בשום מקום הלכתי לעשות בדיקת ביופסיה לא ידעתי להורים שלי לא ידעתי לאף אחד הלכתי לעשות בדיקת ביופסיה עכשיו בדיקת ביופסיה זה 10ה ימים אחרי הבדיקת ביופסיה הייתי בעבודה יום חמישי עבודה משוגעת הרבה הרבה ביום חמישי יש הרבה משלוחים אז ככה שלא שמתי לב גם והיא התקשרה אליי בשעה 7 בערב הרופה היא אמרה לי רס אתה חייב להגיע אליי עכשיו אמרתי טוב התקשרתי שוב לשותף שלי אמרתי תקשיב הרופא אמר להגיד גיע אלי עכשיו אני צריך לעזוב את כל העבודה ולהגיע אליה אז באמת הלכתי לרופעה בלי ההורים בלי אף אחד הלכתי לבד אני בא מגיע עם הכסדה היא מסתכלת עליי היא אומרת לי בבוא תשב מה תדברי איתי אירית אני

צריך ללכת כאילו יש לי מלא עבודה היא אומרת לי רס תשב תשתה מים אני צריכה לבשר לך משהו טוב הנחתי את הכסדה ישבתי מולה אמרתי לה כן מה מה דברי אליי עשה לי אני מצטער להגיד לך אבל הובחנת כחולי סרטן עכשיו אני באותו רגע לא ידעתי איך להקל את זה, לא ידעתי בכלל מה מה המשמעות של זה כל הזמן הייתי רק שומע את זה בחילופין באוזניים שלי ושמבשרים כזאתי בשורה לבן אדם אני הייתי קצת בלחץ של עבודה אז לא שמתי לב אבל רק ברגע שיצאתי ממנה ונסעתי קצת על האופנוע פתאום קיבלתי בלאקאוט ישבתי רגע בצד הספסל ופשוט התחלתי לבכות עכשיו שלושה שבועות לפני זה סגדי כרטיסה לקולומביה לטוס עם חברים לוודע לההנות גיל הצעיר ופשוט בחודש מאי

הייתי אמור לטוס בחודש שלישי קיבלת בשורה במשך חודש וחצי שמרתי את הבשורה הזאתי אצלי בלב לא סיפרתי להורים שלי עד שבוע לפני קולומביה ואז שבוע לפני קולומביה אני בא לאמא שלי אני אומר לה אמא תקשיבי אנחנו צריכים לדבר בואי תשבי רגע ואני אומר לה תקשיבי אני הופחנתי כחולי סרטן וכאב של אמא ובכי של אמא ש מקבל כזאתי בשורה אי אפשר לתאר אותו ופשוט היא אמרה לי טוב יאללה מה עושים בוא בוא נלך לבדוק בוא נך זה אמרתי לה תקשיבי אני רוצה קודם כל לטוס זה היא אומרת לי רס אתה חייב לבדוק אתה לא יודע בכלל מה יש לך בגוף אז כן באמת הלכנו לבית חולים תלשומר הייתה לי שמה איזה סיטואציה עם הפרופסור הוא שקר לי באיזשהו מובן ובאותו

רגע אמרתי לעצמי כנראה אתה לא צריך להתרפא דרך הרפואה הקונבנציונלית הוא הביא לי אישור לטוס ברגע שהתסתי לקולומביה עשיתי הפתעה לחברים שלי חזרתי בחזרה לארץ ואני עמדתי לעצמי אתה לא עושה כימיותרפיה. ומחודש שישי יוני עד חודש אוקטובר אני הלכתי בדרך הטבעית, דרך אלטרנטיבית, קראתי מחקרים בנורוית, בשוודית איך להניע את מערכת אלימפה. עשיתי איתי תזונה של קיטו, שזה לאכול רק פירות וירקות, בלי סוכר, בלי פחמימות, כמה שיותר, לא לתת את הדלק של המחלה. ותוך כדי בניתי לעצמי חוסי נפשי. חוסר נפשי מאוד גדול שגם עזר לי במהלך אחר כך לאחר השביעי באוקטובר. עכשיו לפני שאני אגיע לשביעי באוקטובר אני אספר לכם סיפור שבעצם באמת

הציל אותי שזה בעצם הספר הזה שזה בעצם ספר של שמע ישראל שלפני שלושה שנים אותו רק למצלמה זה הספר שמע ישראל ולפני שלוש שנים סבא שלי זכרונו לבחן נפטר ופשוט רצו לפנות את כל התכולה בבית ואז אמא שלי אמרה את הספרים אתם לא זורקים הזבל, את הספרים אתם מביאים אליי, אני אקח אליי הביתה. עכשיו, תוך כדי המחלה אני היה לי באמת התחזקות מאוד גבוהה לבורא עולם ופשוט אני התחלתי לפשפש ככה בספרים וזה הספר שקר שקרץ לי והגעתי למצב שאני פשוט קורא את הספר ואני מבין כמה אנשים ניצלו בזכות המשפט שמע ישראל. והגעתי למצב שאני קורא את הספר ואני מתחזק לאט לאט ואת מתחיל לשמור שבת ואני מבין מה זה הדבר הזה כאילו שוב להרגיש את השם

כאילו שאתה נמצא במקום הכי נמוך אתה מתחיל להרגיש באיזה נקודות הרגשת את הקדוש ברוך הוא לידך בנקודות המשבר הכי גדולות שהיו לי אם זה היה הבשורה שבמשך חודש וחצי אני שמעתי את זה לעצמי וכאילו הרגשתי שמישהו הולך איתי לאורך כל הדרך וגם בשביעי באוקטובר זה היה כאילו ממש משהו שהוא אי אפשר היה לטאר. אני שיצאתי למסיבה של הנובה אני הייתי שומר שבת לפני זה ופשוט החברים שבאו אליי איזה יום אחד אמרו לי רס תקשיב אתה הרבה זמן לא איתנו בוא תהיה איתנו תצא איתנו קצת יום שבת תהיה מסיבה גדולה זה וזה ואמרתי את עצמי יאללה אני גם רוצה קצת לשחרר את הנפש שלי את הנשמה שלי בשביל ה בשביל קצת בשביל המחלה אז אמרתי יאללה אני בא

איתכם עכשיו בגלל שהייתי חולה במחלה לא יצאתי מהלילה אני יצאתי בבוקר יצאתי מירושלים הייתי גר בסאבלט בירושלים הייתי עושה סאבט הייתי גר בסאבט בירושלים סאבט סאבט זה השכרה לזמן קצר של דירה אז כל פעם הייתי ככה מנקה את הנפש שלי הייתי נוסע על הצפון הייתי נוסע על הדרום הייתי ככה מתבודד ושהייתי בירושלים יצאתי מירושלים לכיוון חולון בחולון התארגנתי בבית של ההורים ומחולון יצאתי לכיוון המסיבה של הנובה ושאני הייתי בדרך למסיבה אני אפילו לא ראה לי את המסיבה אני ישר באתי לתוך המלחמה ישר הגעתי למלחמה כבי שתיים שלוש שתיים אני בא מסתכל על הוז אני רואה כתוב לי שבע שמונה דקות מסתכל למעלה לשמיים ואני רואה את הטיל

הראשון שיוצא מאזה ואז אני רואה את הכיפת ברזל שלנו מהצד השני עכשיו מתור אינסטינקט יצאתי מהאוטו לא ראיתי מגונית שכבתי על שפת המדרכה אני שוכב על שפת המדרכה אני ראיתי אחר כך כמות תהילים היסטרית שפשוט לכיוון ישראל ופשוט אחרי חמש דקות שבע דקות פצמרנו אחת לי מול הפנים איזה איזה 10 מטר, 15 מטר והבדתי שזה מקום לא בטוח בשבילי. חזרתי בחזרה על הרכב. שחזרתי בחזרה על הרכב נסיתי פרסה לכיוון סדרות ופשוט זה היה כמו משחק מחשב שרק חיפשתי איפה נמצא האיקס כדי לצאת משמה כי אני נוסע בתוך טילים שפשוט נופלים על הכביש ואז פשוט אני ראיתי את הרכב מלפניי פונה ימינה לשום מפלסים פניתי לחרב ימינה גם נכנסנו למיגונית אני עוד

זוג צעיר וחברה של הזוג הצעיר ותושב עוטף פזה שהלך לרכב על האופניים בבוקר אז כן אנחנו אנחנו היינו שמה מיגונית עכשיו אנחנו איזה שעה זה היה באיזה שעה נכנסתם זה כבר היה בשעה לקראת השעה 7 650 כזה התחלתי לשלוח להורים הודעה הכל טוב נמצא במקום בטוח היה לי חילופי שיחות עם אחותי ועם אמא שלי ואז הגעתי למצב שפשוט כולנו בתוך המיגונית ואני מסתכל כולם מבוגרים ממני אני ילד בן 23 שהייתי באותו זמן והתחלנו לדבר אחד עם השנייה איך קוראים לך ואיך קוראים לי והתחלנו להחליף חילופי שמות ואז פשוט פשוט הבנתי שלכולם יש ילדים, כולם כולם הורים לילדים ואני כביכול הבחור הכי צעיר שמה עכשיו הייתי בצבא אני יודע מה זה חדירת

מחבלים ארבע חמש זה מה אני הכרתי ואז הגענו למצב שפתאום אני שומע באוזן שלי איזה נשק שומע יריות ואני מסתכל על כולם אני אומר לתושב עוטפה הזאת אומר תקשיב שלומי יש פה רע של נשק אומר לי רז כל פעם שיש מתח של טהילים כזה ענק הם יורים הם יורים עם כלי נשק אמרתי לו תקשיב זה מאוד קרוב אני אני יודע מה זה ופתאום לאחר נראה לי שתיים שלוש דקות התחלנו לשמוע את הקריאות בערבית יתבח אל יהיהוד על ההוא אקבר ומלא יריות שפשוט אנחנו נמצאים בתוך מקום סגור ואנחנו לא יודעים מה מתחולל מבחוץ אנחנו פשוט רק שומעים במיגונית הייתה דלת או במגונית לא הייתה דלת דלת הייתה חסופה אתם חסופים לח חשופים מי שנכנס רוצה אין אין שמה דלת ואז

אני אומר להם תקשיבו יש פה מחבלים בחוץ אז ברגע שהבנו שיש מחבלים אני עכשיו כל נכנסו להיסטריה יש לי ילדים יש אני אני יש לי ילדים ויש לי ילדים ואני כל פעם הייתי שומע את המשפט הזה בראש ואני אמרתי את עצמי באיזשהו מקום אתה גם בן 23 אין לך ילדים אתה עם מחלה פעילה אולי זה זה התפקיד שלך בעולם זה היוד שלך לנסות להציל אותם הרי היית בצבא היית בסיירת עשית דברים אז כביכול אני זה מה שאני חשבתי אז באמת אמרתי לאנשים תקשיבו אם נכנס אם נכנסים מחבלים לתוך המגונית אני הראשון שקופץ אז אני חשבתי חירת מחבלים זה ארבע חמש מחבלים ופשוט שמענו את הצעדים מתקרבים לאט לאט לתוך המיגונית ואני הייתי מאחורי מאחורי הקיר מאחורי

היו ארבעה אנשים אנחנו רואים את הקנה של הקלצ'ניקוב נכנס לתוך המיגונית ושאני רואה את הקנ של הקלצ'יקוב נכנס לתוך המגונית אני מבין שמכבד נכנס הבחורה שהייתה מאחורה היא צרחה וברגע שהיא צרחה הבינו שיש אנשים בפנים. הוא פשוט נכנס בזיג. הוא לא שם לב שאני הייתי מתחתיו. וזה גם כנראה היה מזל שלי. לקחתי את היד שלי, דפקתי בבוקס מתחת לחגורה. הנשק נפל לי לכיוון הידיים. אנחנו נלחמים על הנשק שכל הנשק יורה פשוט על הקיר. עכשיו אתם רואים אני מטר 70 הוא היה ש מטר. זה היה כמו מלחמה של דוד וגוליאית. הרגשתי באותו רגע. מה עשו כל השאר? כל החבר'ה שלי ידך מס. מי שהיה מאחורי היה בחור שחטף קליה. הוא חטף קליה ברגע שהוא ראה

אותי הוא פלט כדור וזה נפגע וזה הוא פגע באחד האנשים שהיו איתי ופשוט אין מה לעשות. אתה נמצא בסיטואציה שבחיים שלך לא היית. אתה נמצא בסיטואציה של כיפאון. יש לך שתי מצבים. זה או הישרדות או שאתה קופא. זה המוח של בן אדם. אז כן. אז אני באיזשהו מקום פעלתי והוא פשוט הרים אותי מהמגונית הוציא אותי החוצה מתוך המיגונית והוא צועק יהודי יהודי יהודי. ואני לא מבין למה. אני מסתובב אחורה, אני רואה את הטנדר, 20 30 מחבלים מקיפים אותו ויורים על כל מי שמגיע מהמסיבה מכיוון בערי. כן. ופשוט אחרי רגע אחד שמסתכלים עליי נלחם עם המחבל מכוונים את כ מכוונים עליי את הנשק. אני מסתכל ככה איפה אני נמצא? לא הבנתי איפה אני נמצא.

פשוט עזבתי את הנשק. אני שומע את השריקות של הכדורים באוזניים שלי ואני רואה את המחבל מקבל את הכדורים שכנראה אני הייתי אמור לקבל. וואו. הרגו אותו. אני נפלתי אחורה, הוא נופל לצד השני. ככה זה הייתה התמונה שלי בראש. חזרתי חזרה למיגונית, אמרתי לאנשים, "תקשיבו, אני לא יודע מה לעשות פה. יש פה בנים מחבלים, אין לי מושג מה לעשות." ופשוט חיכינו וחיכינו, אבל אחרי דקה שתיים, יש אחר כך סרטון גם שהמחבלים מגיעים, מסתכלים עלינו, רואים אותנו חמישה אנשים ופשוט זרקו ריבונים לבפנים. זרקו אח 2 וארבע. שתיים מהצד השני ועוד שתיים מהצד השני. שתי מחבלים ואז פה נכנס השמע ישראל לי היה מנטרה מנטרה זה משפט שאתה חוזר עליו

קבוע אז אמרתי שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד תהלי לחזור הביתה ולשמור על ההורים שלי וזה כל פעם שרימון התפוצץ ככה הייתי אומר עכשיו מעליי היה את הזוג הצעיר אני הייתי ביניהם ומתחתה הייתה את הבחורה התושב עוטף פזה היה הכי קרוב לפתח של המיגונית מאחורי הקיר ופשוט אחרי כל הרימונים הארבע רימונים של הסבר הראשון הבן בן אדם שהיה הכי גבוה הוא פשוט ספק את כל הנזק. שיש רימון אמורים להתקופף לרצפה וכמה שיותר לחבק את הרצפה כי רימון מתפוצץ למעלה וכל הגזים הרעילים עולים גם למעלה. אז הוא ספק את הכל וברגע שהוא ספק את הכל הוא בא לצאת החוצה. אחד המחבלים תפס אותו, הוציא אותו אשתו ראתה את זה וישוב צרכה. ושהישוב צרכה

הבינו שאנחנו שוב בחיים. ואז רקו לשמה עוד ארבעה רימונים. הרימון האחרון היה תקוע לי פה בחזה ובגב של הבחורה. אני רואה אותו ככה מנצנץ לי בעיניים תפס לי את הרימון זרקתי אותו לקיר הוא יצא החוצה מחוץ למיגונית ואז שהיה בום עוד הפעם אמרתי תשמע ישראל וכבר בסבב הזה בא לי את ההכרה שלי היה לי גביות מכאן עד כאן כל הגב שלי דרגה ארבע בחורה שהייתה מעליי נהרגה על המקום ואני הגעתי למצב שאני פשוט פותח את העיניים אני רואה הכל שחור הכל מורפל אני לא מבין מה קורה ואז אני מתחיל לשמוע באוזן שלי חיים ח שחטא עין זה אומר חוסם מורקים במובן במונח צבאי וזה גם מה שהציל אותי גם כי באותו רגע שהוא אמר חט עין הראש הצבאי שלי

התחיל לעבוד ושוב פעלתי פשלתי את החולצה שלי לקחתי את הטלפון שלו שהיה על הרצפה ועשיתי לו חוסה מורקים והיינו במיגונית ככה עכשיו הבחורה שהייתה מתחתיי נכנסה להתקף טראומה בגלל כל מה שקרה היא ראתה את הזוג שי ביתה נרצה אחלה מול העיניים ואז הגענו למצב שאנחנו פשוט אחרי אחרי החטא עין אני יושב ככה אחוריו ואני אומר לעצמי מה מה אני עושה מה אני עושה עכשיו ופשוט חיכיתי וחיכיתי ופתאום אני שומע שהמחבלים מניעים את הרכב שלי את הסקודה שראיתם שמה בסרטון זה היה רכב שלי הסקודה סופרב ופשוט אמרתי יאללה רק שיסו שיסו מפה שכחו ופתאום אני שומע את אחד המחבלים אומר שוא היה שואה שוא היה רגע רגע רגע אמרתי טוב הוא חוזר לעשות

וידוי הריגה אז באמת באמת לקחתי את הגופה שהייתה שמה, שמתי אותה מעלינו ופשוט המחבל חזר לעשות וידוי רגע, פתח כאן נשק על שניקוב וריסס את כולנו ולי נכנס שתי כלים בבטן כן סנטימטר מהעורק הראשי ככה הרופא אמר אני עכשיו נכנסו לניתוח בבתי חולים לא חשבו שיש לי קליה בבטן תוך כדי הניתוח גילו שהיה לי קלייה של כל שיקוב בתוך הבטן חשבו שיש לי רסיס רק זאת אומרת הייתה אחת זאת שהייתה מתחת נרגה לא זאת שהייתה מעליי זאת שהייתה מעליי זאת שמתחתי היא לא ספגה כמעט כלום כי אני ספקתי בכל הגוף שלי אני הייתי המגן האנושי שלה כששמעת את ה את המחבלים אומרים רגע רגע לקחתי אותה לת שמתי את הגופה מעלינוז הם ריססו ואז הם ריססו כן

ופשוט אחרי שהם אחרי שהוא רפסס אותנו הוא חזר בחזרה לרכב והם באמת נסו מי שהיה פצוע שכאילו ירו בו פינו אותו גם ברכב עכשיו עכשיו אני מסתכל ככה על הפתח של המיגונית, אני לא יודע מה לעשות, אני מסתכל על עצמי, אני רואה שכולי שרוף, עוד לא הרגשתי כלום בגלל כל האדרנלין שהיה לי בגוף ואני פשוט מסתכל ואני לא יודע מה לעשות ואני מבין שאני היחידי ב קרה אני מבין שאני היחידי שיכול לעשות משהו אחדם חוסם עורקים אחדם חוסם עורקים השני השנייה בהתקף טראומה לא ידעתי מה לעשות ואז פשוט אני מסתכל לבחוץ והתושב עוטף אומר לי רז אתה חייב לצאת לצאת להזיק עזרה אמרתי לו אני לא יכול תראה מה הולך בחוץ אומר לי רז אתה חייב לצאת להזיק

עזרה וזה מה שהציל אותי ואני אומר את זה ידה גם הבחור הזה שהוא אמר לי יצאת להזיק עזרה הסתכלתי ככה לאחור והסתכלתי על שניהם ואמרתי לעצמי רז אתה יחיד שיכול לעשות משהו ואמרתי לו שלומי תשמור עליה אני אנסה לחזור אם אני חוזר תוך 10 דקות רבע שעה תדע שקרה לי משהו אז באמת למדתי לעצמי אל תסתכל לאחור תרוץ ישר עם מבט קדימה יש שריות יש משהו אתה רץ אז באמת אני רצתי לתוך ישו מפלסים, לא רצתי את כיוון כביש 2 ש נכנסתי לתוך הישוב עצמו כשנכנסתי לתוך הישוב עליתי לקומה שנייה באחד הבניינים עכשיו חולצה כבר לא הייתה לי היה לי רק מכנסיים ותחתונים עכשיו אני עולה למעלה ואני רואה שיורד לי בר של דם מהבטן לקחתי את המכנס

העליתי אותו למעלה ואני שם אותו ככה ואני מתחיל לצעוק הצילו הצילו בתוך ה בתוך הבניין הבנתי שאין אף אחד בבניין ירדתי למטה התחלתי לרוץ בכל הבתים הפרטיים שמה אני דופק בדת הראשונה צועק שמע דופק בראשונה צועק הצילו אף אחד לא עונה לי דופק ביד השנייה צועק אצילו אף אחד לא עונה לי דת שלישית אני אומר שמע ישראל אדוני אלונדו אחד אני דופק בעיתה הדת נפתחת אני יושב שם על הספה אני כולי מדמם אני מנסה להתקשר לחבר שלי שהוא נמצא בתוך המסיבה אני אומר לו יניב תקשיב אני שולח לך מיקום אני פצוע קשה אני אני לא יודע מה קורה איתי, תנסה להציל אותי. אני מסתכל על הטלפון ואני רואה שאין קליטה. היה שיבושי קליטה באותו זמן ואז

הגעתי למצב שאני בתחול פשוט מתחיל להשלים העובדן שאני כאילו זהו כנראה עומד למות כשאני יצאתי במגונית ראיתי מלא אנשים נהרגים מלא ראיתי אני חשבתי שנאמצא באפוקליפסה שלא הבנתי איפה אני נמצא בכלל שאני יחידי שחי כאילו בעולם פתאום והגעתי למצב שאני שוכב על הספה ואני אומר עצמי טוב זהו כאילו תבכה תעשה תחבק אין מה לעשות אף אחד לא יבוא להציל אותך ואחרי ארבע דקות חמש דקות מישהו יוצא מתוך המעמד בתוך הבית בית רץ אלי עם סכין לתוך הצו והוא שואל אותי שהוא יסמק שהוא יסמק אמרתי לו לא הסמק אני יהודי אני יהודי השם שלי זה רז אני יהודי זה היה נעור הוא ה הוא היה גר בתוך הבית הוא היה תושב בתוך הבית הוא פשוט הרים אותי שם

אותי איתו ביחד בתוך המעמד ואנחנו פשוט חיכינו משעה 103 בבוקר עד שעה 123 שהחלצו אותי בינתיים בשלב הזה מה בינתיים בשלב הזה המצב הרפואי בינתיים בשלב הזה הוא רצה להביא לי עזרה ראשונה אמרתי לו ואל תביא לי עזרה ראשונה אתה רואה איך הייתי נראה אתה רואה איך אני נראה תביא לי סכין ואנחם בהם ביחד לפחות אתה זה שתחיה ואני פשוט ישבתי עם סכין בצד ימין יד אני ככה מחזיק על הפצע בבטן ואני מחכה ככה על המיטה שמישהו יכנס והוא חיקם מאחורי ארונית ואנחנו מחכים ומחכים ומחכים ולקראת החצי שעה בסוף לקראת השעה 12 התחלתי כבר לבד הכרה מרוב הכמות דם שאיבדתי ושהתחלתי לבד הכרה הוא כבר התחיל לשים לב לזה נור התחיל לשים לב שהתחלתי

בדקרה אז הוא לא יודע פה אומר לי רז תגום רז תהיה איתי רז תהיה איתי וכל פעם ניסה להעיר אותי עד שבשעה 123 פתאום אנחנו שומעים את ה עברית הטהורה פתאום אנחנו שומעים יש פה מישהו חי יש פה מישהו פצוע יש פה מישהו ואז הוא פשוט פתח את החלון הרגשתי כמו קרן של שמש נופלת עליי אני שומע את העברית וחזר לי כל הנשימה לגוף והיא את המלא כזה אמרתי לעצמי יופי מישהו בא להציל אותך ופשוט הסתכלו נכנס עשו ארבע חמישה חיילים בתוך הבית אומרים לי אתה יכול לרוץ איתנו אתה יכול לבוא איתנו עכשיו אמרתי אם עשיתי חוסה מורקים רצתי עם קלייה בבטן עשיתי את כל מה שעשיתי אני יכול לרוץ איך שאני בא להתכומם מהמיטה פשוט נפלתי על הראש לא היה

לי שרירים לא הלי לא היה ידיים לא היו רגליים אני פשוט שמו אותי על כיסא והוציאו אותי ככה החוצה מחוץ לבית עכשיו בשעה 12:40 שמים אותי מחורי בטונדה על כיסא זה ופשוט בשעה 12:40 1250 כזה היה שמש מאוד חזקה עכשיו הייתי כולי גביות הדרנין התחיל לרדת וואו ופתאום התחלתי להרגיש את כל הכאבים התחלתי לצרוך מכאבים ואז הבינו שאי אפשר להשאיר אותי כבר ככה אז פינו אותי פשוט לתוך מכונית של חיילים ותוך כדי שאני יוצא מהישום מפרסים אני שואל מה מה עם האנשים מה עם האנשים שבתוך המגונית ואז אחד החיילים עשה לי ככה לא עם הראש 10 דקות דקות אחרי שאני יצאתי חזרה חוליה של מחבלים וואו חצה גם אותם כן ופינו אותי בתוך רכב של חיילים

אחר כך הגענו לסדרות שמו אותי בתוך אמבולנס שהוא ממוגן נגד יריעות ומסדרות פינו אותי לבית חולים קפלן עכשיו יש תמונה שרואים אותי בתוך האמבולנס אתה רואה את הבן אדם שהוא לא יודע שהוא הולך להיות חצי שנה לבתי חולים עכשיו גם הייתי במחלה אני מזכיר הייתי במחלה גביות דרגה ארבע קליה בבטן ופשוט הגעתי לבית חולים כאפלן בניתוח הוציאו את הקליה בניתוח הוציאו את הקליה כמובן ואני איבד לי את ההכרה שלי איזה יומיים כן זה הקליה ואני בא לי את ההכרה שלי ליומיים ופתאום אחרי שאני מתעורר אחרי יומיים אני רואה את אמא שלי באה לחתום על מסמך של השתלת אור ואני בדיוק התעוררתי אמרתי לה אמא מה מה את עושה אני אומר באמת ירס אתה לא

יודע מה המצב שלך אתה דרגה ארבע גביות רוצים לעשות רוצים לעשותך השתלתור ואני אמרתי לה בשום פנים ואופן אני לא עושה השתלתור עכשיו לי היה קעקוע מכאן עד לכאן כדוצאה מהרימונים נמחק לי כל הקעקוע ואני ריפדתי את עצמי בזכות שמן CBD וCBG הלכתי עם האמונה שאני יכול לרפא את עצמי ופשוט חזר לי כל האור חזר לי השערות כבר פה אתה כבר רואה את הגביה שהיא עוד לא קיבלה צבע בגלל השמש ופשוט הרופאים הסתכלו על זה, רצו לעשות עלי מחקר והמנה שהבית חולים מצר את המחקר. מי יודע למה יודע? אתה מבין שאתה נסליך? אומרים לי את זה כל יום אני אומר לעצמי, אתה יודע, היה לי חברת משלוחים כביכול הייתי שליח. אני אומר לעצמי שהיום אני שליח

ציבור, היום יש לי שליחות. בוא לספר את הסיפור הזה. היום אני עושה הרצאות, אני מספר את הסיפור שלי, אני בדרך להוצאה על הספר לאור בסופו של דבר שהייתי בבית חולים חצי שנה, שעברתי חמישה בתי חולים, מה שעזר לי זה נטו הספרים, כי לא היה לי ידיים, לא היה לי רגליים. הייתה לך שיחה איתו שאתה כבר לא מצליח להוציא מילה, שאתה כבר אין לך ידיים ואין לך רגליים. אתה יכול לדבר רק דרך הדמיון, דרך המוח שלך. מה? מה אמרת לו? בהתחלה? הייתי אומר, למה אני? הייתי כמו קורבן. למה דווקא אני? עד שאחרי חודשיים פשוט מישהו בא אליי והייתי אני אספר לך משהו שאני עברתי ארבעה בתי חולים הייתי בהתחלה בקפלן סף הרופא הייתי באסוטא ביחילוב כל

בית חולים אמר לי אתה חייב לעשות כימיותרפיה עכשיו אני לא רציתי לעשות כימיותרפיה כי ידעתי שקיבלתי קץ של הנשק מהמחבל ונוצר לי חור בראה וכל פעם הרופאים אמרו לי זה מהמחלה שלך זה מהמחלה שלך זה מהמחלה שלך אומר להם זה לא אני הרגשתי זה לא שהגעתי לי חילוב כבר הרמתי ידיים כבר אמרתי עצמי זהו אין לך מה לעשות אין לך איך להכין את האוכל שלך אין לך איך לעשות ספורט אין לך כלום הביאו לי כמות של משקחרי כאבים מאוד מאוד מאוד גדולה אם זה קטמין כל יום להרדים אותי אם זה מורפיום רק כדי שאני לא ארגיש את הכאב ואז שבוע שבוע שבוע לפני הכימיותרפיה של השנייה אומרים לו להורים שלי, "תקשיבו, הבן שלכם לא עומד לו, הוא עומד למות,

אין תרופה למחלה שלו, אנחנו לא יודעים מה לעשות איתו, כי אחרי הכימיותרפיה של הפעם הראשונה, כל הגוף שצנ"ך ל-32 קילו ובדיקות דרסטיות, בדיקות דם דרסטיות ואז פשוט אמרו, "טוב, אנחנו נביא לו משקחי וכאבים בכמות שהוא אולי לא ירגיש את המוות, מה שנקרא ואז אמא שלי לא הייתה מוכן לוותר עליי, היא התקשרה לאחד החברים שלי שהוא היה האוגן שלי לאורך כל התקופה הוא בא אליבית חולים והוא פשוט הסתכל עליי הוא אמר לי רז אתה יודע מה מה קורה איתך לאן אתה אמור ללכת אמרתי לו אין לי מושג כאילו מה מה מה צריך לעשות שרון הוא אומר לי אתה מבין את זה שבחדרי חדרים אומרים להורים שלך שאתה עומד למות שזה השבוע האחרון שלך מסתכל עליו אומר

לו שרון כאילו מה מה אתה רוצה שאני אעשה אין לי ידיים אין לי רגליים מה אתה רוצה שאני אעשה ואז הוא אמר לי או שאתה בוחר בחיים או שאתה בוחר בצד השני. אמרתי לו, ברור שאני רוצה לבחור בחיים. חיים זה דבר קדוש. אז הוא אמר לי, ממחר אתה מפסיק עם כל המשקחי כאבים שמביאים לך. אתה מפסיק עם הכל. אתה גורם למוח שלך לחזור שוב להיות יציב. וזה מה שעשיתי. יום למחרת באתי לרופעה, תורידי ממני את כל המשכי כאבים. אל תביא לי יותר כלום. עכשיו אני שלושה שבועות הייתי בגמילה מכל מה שהביאו לי. ובגמילה שם אני פגשתי את השם שם אני הרגשתי אותו ברגעים הכי קשים שבן אדם סובל שכבר אף אחד לא יכול לעזור אף אחד לא מבין אותך אתה תדבר עם

השם ופשוט אני דיברתי איתו ואמרתי לו אני מאמין בך אני מאמין בדרך שחוכים ביחד כי אם אתה רוצה אותי במיגונית הזאתי זה לא סתם יש לזה סיבה כי אני שאני יצאתי במיגונית הרגשתי את המהלך מיכאל והמלאך גבריאל מוציאים אותי משמה אני הרגשתי משהו שהוא אי אפשר להסביר את זה משהו אלוהי ובשלושה שבועות האלה פתאום התחלתי להתחזק, פתאום התחלתי להתרומם, פתאום הקו מחשבה שהתחיל להיות בעיר, התחלתי להפעיל את המשפחה שלי, תביאו לי שייקים ירוקים, תביאו לי סלטים, כל בוקר הייתי מניח תפילין למרות שלא הייתי יכול, לא הייתי אפילו יכול לעשות את הסיבוב הזה על היד, לא הייתי יכול והייתי מכריח את עצמי. ואז בא כימיותרפיה השלישית

ביחילוב, אמרתי לאמא שלי, אמא, אם אני עושה פה עוד כימיותרפיה, אני גומר. היא אמרה לי, "מה אתה רוצה שנעשה?" אמרתי, אנחנו חייבים לעוף מפה. ברחנו מיחילוב ואחרי חודש עוד פעם לא התחלתי להרגיש טוב. התחלתי להרגיש שאין לי אוויר בריאה, לא הצלחתי לנשום. חברה של אמא שלי התקשרה אלי, אמרה לה, "תקשיבי, יש רופא מצוין באדסה, תלכי אליו." עכשיו אני מגיע לרופא באדסה, 35 קילו, הוא רואה את כל הבדיקות דם דרסטיות, הוא מסתכל עליי אחרי ארבעה בתי חולים, אומר לי, "רז, אתה תחיה, הכל טוב. אני אומר לו איך אני אחייה? ארבע בתי חולים לא אמרו לי שאני אחי. איך אתה אומר לי אחרי שעברתי את כל זה אני אחייה? אומר לי אתה תחייה, אני

מאמין בך. עשו לי בדיקות מקיפיות ופשוט אמר לי, אני מצטער על מה שעשו לך. יש לך חור בראה, לא היו צריכים לעשות לך כימיותרפיה. ובמשך חודש וחצי שלמים עברתי שתי ניתוחים מאוד קשים בריאות. היה לי כמו קליפה כזאתי שעוטפת את הריעה. עכשיו ראה זה כמו בלון שהוא מתנפח. א אבל ברגע שיש לו משהו שעוטף אותו הוא לא מצליח להתנפח אז לא הצלחתי לנשום שעשיתי ניתוח הם הסירו את כל הקליפה הזאתי ו ובמשך חודש וחצי הייתי מחובר לשתי נקזים עד שהחור יסתם שם יסגר וברגע שהוא נסגר רק אחרי שהוא נסגר התחלתי טיפולים של כימיותרפיה ולאורך כל התקופה הזאתי הרופא אמר לי תקשיב אם לא התוספי תזונה שלך אם לא האמונה שלך שאתה הולך איתה בדרך וכל

מה שאתה עושה אתה לא היית פועל עשית צעודה סודת הודיה. סעודת הודיה מאוד גדולה. כמובן זה ברכדה גומל אפילו פעמיים. אחד על הפציעה, אחד על המחלה. תקשיב, אני חושב שני כבר שנה וחצי מרעיין כאן מאות סיפורים. אני חושב זה שזה אחד הסיפורים ה חושב שזה אולי אולי הסיפור הכי הכי הכי הכי עם הכי הרבה ניסים. ניסים כך. הכי הרבה ניסים. ממש ככה. ואני רוצה דווקא קודם כל אתה יודע הבנתי ש הבנתי שגם באחת אחת הפעמים הזמנת להרצאה כל מי שהתפלל עליך זה היה ההודעה הגדולה מה שנקרא היה בדיוק לפני שבועי לפני שבוע לפני אולם של 110 אנשים הגיעו 105 אנשים אני אספר לך גם עוד משהו יש לי ידידה טובה שקורים לדנה עכשיו לאורך כל התקופה

לאורך כל התקופה הזאתי שיתי בבתי חולים מפתחה קבוצה שנקרא מקרה תור האמונה שבעצם נכנסו לשמה איזה 200 300 איש שכל יום היו מתפללים עליי כל יום היה ל רפואת רס בן חגיד ועד היום הקבוצה הזאתי פעילה ועד היום אני אמרתי לה ואני אמרתי לה בהרצאה האחרונה שזמנתי את האנשים עכשיו קינסתי את כל האנשים שהתפללו עליי מישהו שהיה לאורך כל הדרך הרי כל הזמן היו מזמינים אותי להרצאות ופתאום שאני מזמין ומקיים כזה אירוע זה מעמד מאוד מרגש ושאני בא ומספר את הסיפור ואת כל התהליך שעברתי בזמן שהתפללו עליי הם פשוט אומרים כאילו מה זה כוח של אמונה מה זה כוח של רצון השם שבן אדם איך אומר ישועת השם כערב עין ופשוט אני אמרתי להם

בזכותכם אני כאן היום בזכותכם אני יכול להודות לכם בזכותכם אני פה חי ונושם ואני אומר כל הזמן אנשים יש הבדל בין להיות אדם להיות בן אדם אדם זה משהו שאנחנו נולדים איתו זה מושג אדם להיות בן אדם זה בחירה דירה היומיומית זה בעצם לבוא ולמחול, לראות את הצד האחר, לראות משהו שאנחנו לא רואים, לבוא ובאמת לתת מעצמנו כמה שיותר לעולם וזה בן אדם. תשמע, זה מדהים והייתי רוצה אתה זוכר אולי את מזמור לתודה בעל פה? הרול הזה כמעט אני בוא נגיד ביחד אני חושב שזה אולי אחד ה דברים ש גם לקדש את שם השם מר תודה ביחד טוב נאמר ביחד הרב את מזמור לתודה אה לרז א רז בן חגית חגית מזמור לתודה שהוא הגיע לתוכנית שלנו כן מזמור לתודה לד

כל הארץ בדו בשמחה בואו לפני דרו כי אדוני הוא אלוהים עשה אנחנו צון מרתו בואו שער בתודה צרות הודו לו שמו ואז אני רוצה להודות לך שבאת תודה רבה לכם מדהים ו אתה שומר על קשר עם בורא עולם כל הזמן כמובן אי אפשר שלא כל בוקר אני מניח תפילין לא ידעתי מה זה כל בוקר אני מניח תפילין כל בוקר אני איתו מדהים אי אפשר ללכת בצד אחורה תהיה בטוח תודה רבה לך שבאת תודה רבה לכם אנשים שנק יוצאים