הרב שניר גואטה בסיפור אישי (כתוביות)

טוב, אז ערב טוב לכולם, חנוכה שמח. שהקב"ה ימלא לכם את הלב בדברים טובים, בעזרת השם. אמן. אני רוצה שבעזרת השם מהסיפור הזה, אומנם יש קצת זמן, אבל כמה שאפשר לדחוס, נדחוס. שני דברים שניקח, בעזרת השם, שכל יהודי צריך לקחת אותם איתו בכיס לכל ימי חייו. דבר ראשון, תדע שבלי להתפלל לקב"ה לא יצליח כלום. אין דבר בעולם שאתה יכול לזוז מילימטר, "אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו." תהיה צדיק הכי גדול, בלי עזרה של אלוקים, לא תוכל. כל דבר בחיים, כל דבר שאתה צריך, שאת צריכה - יש עיניים למעלה, להרים את העיניים, תסתכל למעלה גבוה, לקב"ה, לפתוח את הפה, לבקש. זה דבר ראשון. דבר שני: הזוהר הקדוש אומר "כל מילין דעלמא," כל

הדברים שבעולם, "לא תליין" - לא תלויים, "אלא ברעותא." "רעותא" זה הרצון של האדם. אז אתה צריך שני דברים: דבר ראשון תפילה, דבר שני זה הרצון. אם אין רצון לבן אדם, לא יכול להצליח בכלום. אני נולדתי באילת. אילת, העיר הקדושה. אילת, אמרו לי, זה ראשי תיבות: אין יום ללא תורה. אז נולדתי באילת, ברוך השם, אחים יקרים. ההורים צדיקים, הורים באמת אהובים, צדיקים, שומרים תורה ומצוות, שומרים מסורת. אתה יודע, ילד צעיר בגיל שבע, שמונה, מתחיל לשחק כדורגל בשכונה. מהשכונה הוא עובר למתנ"ס, מהמתנ"ס באים לאבא, אומרים לו: תקשיב, הילד שלך זה כישרון ברגליים. אל תשאיר אותו באילת. הוא הולך להיות כוכב. אז האבא שואל מה לעשות

איתו. קח אותו למחלקת נוער הכי גדולה בארץ. איפה זה? מכבי חיפה. אבל ילד בן שמונה, תשע לא יכול להיות שם, אתה צריך להגיע לפחות לגיל 12, 12 וחצי, כיתה ז,' שמה יש פנימייה, אתה יכול להיות שם, לישון שם, ללמוד שם ולהיות שחקן. שמה נותנים לך את הכלים שאת כל הפוטנציאל שלך תיקח אותו למעלה, מה שנקרא. הגעתי לגיל 12, 12 וחצי, אבא שלי לקח אותי לחיפה. יום ראשון אימונים. מאימון ראשון קיבלו אותי. איפה? פנימיית כפר גלים במכבי חיפה. שמה שיחקתי, התאמנתי. כל החיים שלי זה היה כדורגל. בקושי למדתי. אני יכול להגיד לכם משהו, כל אחד יחשוב על זה באמת, היום אנשים מתגייסים, אחרי שבוע שבועיים בטירונות הם בוכים לאימא: רוצים

לחזור לבית, לאוכל, לזה. אני הייתי נמצא בפנימייה של כדורגל. פעם בחודש יורד לבית לאילת, בנסיעה באוטובוס שש שעות, שתים עשרה בלילה יוצא מחיפה, מגיע שש בבוקר לאילת פעם בחודש לראות את ההורים. אוכל, לא אימא ואבא, שינה - קר, כמו שהוא מקודם הזכיר. היינו ישנים שם במקום קפוא, קר, זה לא היה כמו היום. ואיך פעם בחודש הייתי יורד לבית? מה, אין לי געגועים לאימא? אז אני יכול להגיד לכם עכשיו שהיו ימים שהייתי מנתק את הטלפון אחרי שהייתי מדבר עם אימא ואבא, ובוכה. מת לחזור לבית. עזוב אותי כדורגל, מה כדורגל. עוד איזה עשר שנים, מה, אני יודע מה יהיה איתי? מת לחזור לבית. אבל אז מצלצל לי באוזן משהו: יש לך שאיפה, יש לך

מטרה, אסור לך לחזור אחורה. כשיש לבן אדם מטרה והוא לא מסתכל ימינה ושמאלה, כי בדרך יהיו מכשולים, יהיו משוכות, יהיו נפילות, יהיה בלגן, יהיה קושי. אם אתה לא תדע שזה מה שאני רוצה, לא יודע, מה שיהיה בדרך זה לא מעניין אותי, אני ממשיך. הייתי מנתק את הטלפון, בוכה: אני אחזור, אחזור. לא. אני רוצה להיות שחקן, אני רוצה להיות מפורסם, אני רוצה להיות בסופרגול. מכירים את הקלפים של השחקנים, נכון? אני רוצה להיות שמה. ובאמת כך הייתי חי קרוב לשש, שבע שנים בפנימיית מכבי חיפה בכפר גלים. משם עברתי למכבי נתניה, הייתי בצבא. הייתי במכבי נתניה בנוער. העלה אותי לבוגרים ראובן עטר, המאמן ראובן עטר, מאמן מכבי נתניה, העלה

אותי לבוגרים. הנה, החיים מתחילים, החלום מתגשם. קיבלתי חוזה שלוש וחצי שנים מכבי נתניה, קיבלתי פתאום רכב, דלקן. אתה מקבל משכורת, כל העולם נהיה קל. אתה פתאום, השם ירחם, רוצה להיכנס לאיזה מקום, לאיזה מועדן, לא עלינו, נכנס חופשי, טיק טיק, הכול נהיה קל. אתה פתאום, אתה הולך לקנות בגדים, מזהים אותך: בוא'נה, אתה פלוני אלמוני? -כן. חמישים אחוז הנחה. אני מדבר איתכם על בגדים יקרים. אתה פתאום קולט, העולם נהיה קל. כל החיים שלי ההורים שלי נטעו בי את האמונה באלוקים, אבל אבא שלי אמר: אתה רוצה לעשות, תעשה מה שאתה רוצה. אבל נטעו בי את האמונה של השבת, של המסורת, של הכול. הייתי משתדל כמה שפחות לחלל שבת, אבל הייתי

מחלל שבת, משחק כדורגל בשבת. לא ידעתי את העוצמה של השבת קודש. ידעתי שצריך לשמור שבת. אתה יודע, נער, 17, 18, מחפש חלום, רוצה להגשים חלום. עכשיו, אל תפריע לי בחלום, כאילו. אני אוהב את השם, אבל אתה יודע, עד החלום. אתה מכיר את זה? עד העבודה, הוא אומר לך. אתה אוהב אותו או לא אוהב אותו? אוהב אותו, אבל אתה יודע... קיצורו של עניין, אחים יקרים, אחיות יקרות, אני שמה, מכבי נתניה בבוגרים, פתאום מתחיל לשחק בטלוויזיה, מקבל טלפונים, הודעות, טי טי טי. תוך כדי אני הולך לשיעור תורה פעם בשבוע בנתניה. פעם בשבוע. תשמעו מה זה תורה. מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. נר מצווה ותורה אור. תורה היא אור גדול. פעם בשבוע אני

מגיע לשיעור תורה. אתה הולך לבית, שומע את שיעור התורה, אתה אומר: אני לא בכיוון. הוא מדבר איתך פה על שמירת הברית, מדבר איתך פה על שמירת עיניים, מדבר איתך על שמירת שבת. איזה?... תפילין בבוקר, בית כנסת. אתה מניח תפילין, אבל לא... אתה יוצא למקומות בכלל. איפה אתה ומה החיים שלך בכלל? לא בכיוון. יום אחד אותו רב אמר: במקום לעשות שיעור בשבוע, אני אעשה שני שיעורים בשבוע. היה איתי שחקן כדורגל מפורסם, אחד מהמפורסמים הכי גדולים היום. היה איתי בשיעור. הוא הביא אותי לשם. אמרתי לו: בוא'נה, גבר, בוא נבוא גם פעמיים בשבוע. אתה יודע, השיעור טוב. אז אתם יודעים מה הוא אמר לי? הוא לא יודע את זה שאני זוכר את זה עד

היום והוא לא יודע מה הוא עשה לי עם המשפט הזה, אבל הוא אמר לי: תשמע, אני לא בא. אמרתי לו: למה? אמר לי: כי אם אני אגיע פעמיים בשבוע, אני עוזב את הכדורגל, אני חוזר בתשובה. אז אמרתי לו: נו, אז מה הבעיה כאילו, מה? הוא אמר לי: לא, אני לא רוצה. הלכתי לבית, חשבתי על זה, אמרתי: ריבונו של עולם, זה, להבדיל, דומה למה? אדם שחולה, הרופא אומר לו: תיקח פעמיים כדורים כדי להיות בריא, והוא לוקח פעם אחת, למה? לא רוצה להיות בריא. הרי אם אתה מבין שזה אמת, אם אתה מבין שיש אלוקים, אתה מבין שזו האמונה, בשביל זה באת, אז ממה אתה מפחד? מה? איזה פחד יש לך? קריירה? השם יעשה לך קריירה במקום אחר. מה זה קריירה? מה אתה צריך?

פרסום? השם יפרסם אותך במקום אחר. מה אתה מפחד? אם אתה צריך להיות מפורסם, תהיה מפורסם גם לא משנה איפה. מה אתה מפחד? ממה? המשכתי להגיע לשיעורי תורה. אני הולך לשיעורי תורה ונותן גולים. כאילו, ככל שאני הולך ללמוד ויותר מתחזק, אני עוד יותר מצליח בכדורגל. אני אומר לכם, הייתי יוצא ממשחקי כדורגל בוכה. הולך הביתה בוכה, אף אחד לא יודע. בוכה, באוטו נוסע לבית, בוכה. למה? ריבונו של עולם, אני עושה כאלה דברים רעים, אני מחלל לך שבת מול הפרצוף, ואתה נותן לי להצליח? אור החיים הקדוש אומר: כשאדם זוכה לשוב בתשובה שלמה או להתקרב לבורא עולם מחמת בושה, לא מחמת ייסורים. זאת אומרת, נפתחו לו העיניים משיעור, נפתחו לו

העיניים ממשהו שקרה, לא מייסורים אבל. הוא הגיע לאיזה שיעור, נתנו לו מוסר, לא יודע מה. ריבונו של עולם, אני באמת לא עושה... לא בכיוון. אומר אור החיים: זה אדם שאם יתקרב להשם יתברך כל העבירות שהוא עשה, זה אור החיים מפורש, הוא לא יקבל על זה ייסורים, אפילו בקמצוץ של האצבע. כלום, הכול יימחק לו. למה? כי הוא זכה להתקרב להשם יתברך מתוך עיניים פתוחות, בהבנה, שכל. אמרתי: ריבונו של עולם, אבל איך אני אעשה את זה? אני שנים בכדורגל... ההורים שלי קיבלו דירה עם חמישה אחים שלי, חמישה אחים חוץ ממני, דירה ליד נתניה. קיבלו דירה על חשבון הקבוצה. אתה אומר להם "אני עוזב," מה אתה אומר להם בעצם? תחזירו את הבית. אבא שלי

איזה 20 שנה בעירייה באילת, עבודה, עזב הכול, באו בשבילי. פתאום אני אגיד להם "להתראות?" איך תעשה דבר כזה? אתה יודע, אתה לבד - אני מבין, אבל פה כל המשפחה. אתה מפרק משפחה. אחים שלי עברו בתי ספר, כולם קטנים ממני, חוץ מאחד. הוא פה. אחי הגדול פה. כולם קטנים, בתי ספר, גנים, עזבו את הכול בשביל שניר גואטה. פתאום שניר גואטה יבוא יגיד להם להתראות? בוא'נה, זה בגידה, זה כפיות טובה, מה זה? איפה דרך ארץ? אתה מבין? יצר הרע. דרך ארץ קדמה לתורה. אמרתי: אני לא יכול לעשות, קשה לי. הייתי הולך לשיעורים, הולך לשיעורים. הולך בשבת. בשבת הייתי מנתק טלפון, הולך ביום שבת בבוקר לתפילה. אני אומר לכם: אף אחד... מעצמי ככה

החלטתי, אני לא מתפלל. הייתי מתפלל בבית תפילין. בשבת בבוקר החלטתי ללכת לתפילה. הייתי שם את הטלית עליי על הראש, הייתי הולך לתפילה, מרגיש בדרך אני מרחף באוויר. שש וחצי בבוקר אתה מריח... אתה יודע, את הריח של הבוקר, ואתה רואה את אלה המסכנים עם הפינצ'רים שעושים להם קטנים שם... אתה מסתכל, אתה אומר: בוא'נה, איפה הם מונחים? מסכנים. עכשיו, אתה גם ככה מחלל שבת, אבל אתה אומר... יש כאלה בכלל מחמירים עם האופניים, אופני הרים, עושים נסיעות בשבת, מסכנים, עושים תחרויות. אתה פתאום רואה אותם, אתה אומר: אני לא רוצה להיות כזה. אתה חוזר אחרי תפילה, מה זה הדבר הזה שבת? אתה הולך... עכשיו, בארבע וחצי אני צריך לנסוע

למשחק. עד ארבע וחצי אני בינתיים שומר. חוזר לאימא, אימא עושה לי סעודה שנייה. מה זה האוכל הזה? זה שכינה, זה לא אוכל, שבת. ארבע וחצי, השם ירחם, מפעיל את האוטו, נוסע למשחק. נקרע, הלב נקרע. יאללה, עוד זה, עוד פעם, עוד שבוע אימונים, עוד זה. הולך לשיעורי תורה, מצד שני ככה, הולך, זה. כי יש לי כתבות שבכתבות אני אומר לכתב, הוא אומר לי: איך אתה ככה פורח? אני אומר לו: התורה מצליחה אותי, לא אני. הוא כותב: "התורה." מאז שהתחלתי ללמוד תורה החיים מחייכים אליי. כתבות בבית. והכתב כותב. היו מראיינים אותי: חזרת בתשובה? אני אומר להם: כן. מראיינים ברדיו, בזה, בכל מיני מקומות. ידעו שאני כבר מתקרב. זרקתי בבית: אבא,

אימא, יש מצב שאני עוזב את הכדורגל. אתה יודע מה קרה לי בבית? ההורים שלי דתיים, צדיקים. הם לא האמינו. שמע, שנים אתה מחוץ לבית. שמע, משהו קרה לך. עזוב. וההורים שלי שומרים שבת, הכול, אבל הם לא הבינו מה קרה לבן אדם. בן אדם, תחשוב, שתל פה איזה עץ, אתה יודע, איזה זרע, גדל עץ. שנים עד שגודל העץ. מניב פירות, בא בן אדם, תך, כורת אותו. זה לא נורמאלי. אתה קיבלת פה רכב. מה אתה רוצה? לזרוק את הכול לפח? אמרתי להם: אני לא מסוגל, אני לא יודע מה לעשות וזה. ראיתי שההורים שלי קיבלו את זה קשה, לא היו לי את הכוחות להתמודד מולם. עזבתי לאשקלון. קבוצת כדורגל באשקלון. הייתי שמה, גם בליגת העל בטלוויזיה. וכשהייתי בקבוצה

הזאת, החלטתי: סוף השנה אני עוזב, לא משנה מה יהיה. אבל בשלושה חודשים בערך האחרונים, תקשיבו מה קורה. כשהחלטתי... הייתי יוצא עם אישה שלוש שנים. הייתה לי חברה. שלוש שנים אני חי איתה. אמרתי לה: גברת, אני הולך לחזור בתשובה. אני הולך לעזוב את הכדורגל. אנחנו חיים היום מהמשכורת של הכדורגל. אני אומנם אעזוב את הכדורגל, אני אראה מה אני אעשה עם עצמי, אבל אני הולך להיות בן תורה. כמו שרצתי אחרי הכדור, אני רוצה לרדוף אחרי השם יתברך. אי אפשר להיות ככה. אתה לא יכול להיות פרווה, פה אתה רץ קילומטרים ופה אתה רץ שני מטר. אי אפשר. זה ביזיון. אז תיקחי בחשבון. מה את אומרת? אני מוכן לקבל מה שתגידי. נתת לי שלוש שנים.

מה שתגידי נעשה. לא מתאים לך, גם המשכורת לא תהיה אותו דבר, אברך - 1,500, 1,700 שקל בחודש, זה לא 20 אלף, 30 אלף. רכב, דלקן... אין כלום. מה אתם אומרים, היא אמרה לי? היא אמרה לי: תקשיב טוב, באש ובמים ביתר ירושלים. אני איתך, אני איתך. סע קדימה. אמרתי לה: טוב. באותו שבוע היה משחק מול מכבי תל אביב. קיבלתי את הכדור, זה מצולם, בלי להתאמץ, עשיתי ככה, פק, הכדור עף לתוך החיבורים. גול. מה קרה אחרי המשחק הזה? מה עושה שניר גואטה? באיזו קבוצה הוא נמצא? הוא צריך להיות בקבוצה גדולה. יצר הרע מתחיל לתפוס אותך עכשיו. תקשיבו טוב מה קורה, אני מספר לכם סיפור מה שקרה איתי, מה זה יצר הרע, שלא מוכן לתת לך להתקרב. לא

מוכן לתת לך. לך לשיעורים, אבל אל תעזוב. באותו שבוע... בדרך כלל כל שבת זה משחק. ביום שבת היה משחק עם מכבי תל אביב, נתתי גול, זה היה מצולם. ביום רביעי משחק שמינית גמר נגד הפועל תל אביב בבלומפילד. לא היה חלוץ. אני לא חלוץ, זה שמבקיע את הגולים. המאמן אומר לי: אין חלוץ, תהיה חלוץ. אני כולי קטן, איזה חלוץ? אריות שם. אבל הייתי החלוץ, אין מה לעשות. שמו אותי חלוץ. הם הובילו עלינו אחד-אפס, טק, הכנסתי להם אחד-אחד. תקשיבו מה קורה פה, בסוף המשחק הפסדנו שתיים-אחד. עפנו מהגביע. מתקשר אליי שחקן כדורגל, קוראים לו איתי שכטר, שחקן היום במכבי תל אביב, אז היה בהפועל תל אביב. הפועל תל אביב היו דאבל, לקחו גביע,

אליפות, היו הכי טובים בארץ אז. מתקשר, אומר לי: תקשיב טוב, שניר, אני פה נמצא עם סוכנים מחו"ל, קפריסין, באו לראות שחקני הגנה של הפועל תל אביב, של הקבוצה שלו. למה? כי הפועל תל אביב לקחו גביע ואליפות. אני יורד ליגה בכלל, אשקלון על הפנים היו. מי ירצה אותי? תקשיב טוב, הסוכנים אמרו לסוכנים בישראל: אנחנו רוצים רק את מספר 9 מאשקלון. אנחנו רוצים רק את מספר 9 מאשקלון. עכשיו, מי זה מספר 9? אני. ואיפה אני משחק? באשקלון. איפה אבל? בהתקפה. הסוכנים באו מחו"ל רק להפועל תל אביב לראות אותם ולראות שחקני הגנה. הם אומרים לכולם: אנחנו לא רוצים שום שחקן מהפועל תל אביב וגם לא רוצים מאשקלון. רוצים את ההתקפה של אשקלון

- 9. עכשיו הם מתקשרים אליך, תענה. עכשיו, מה אני אגיד לו? אני חוזר בתשובה? מה אני אגיד לו? בינינו, מה אני אגיד לו? אמרתי לו: טוב, שיתקשרו. התקשרתי מהר לרב צדיק מנתניה, שאהבתי אותו מאוד והוא חיזק אותי הרבה בנתניה, אמרתי לו: רבנו... תראו מה זה יצר הרע. יצר הרע פתאום התיישב לי על הראש, ככה פה, ליד הכתף. שמע, שמע, שניר, לאט לאט. אתה לא יכול לעזוב במכה אחת. חו"ל משחקים ביום ראשון. הם לא משחקים בשבת. הוא לא אומר לך שבשבת יש אימון, הוא אומר לך שמשחקים ביום ראשון. בוא'נה, אתה אומר: בוא'נה, הוא צודק. אתה צודק, כאילו, יצר הרע. אתה צודק. יום ראשון המשחק. אז התקשרתי לרב, אמרתי לו: שמע, אולי אני אבדוק רק

מה החוזה אומר, מה הם מציעים. אמר לי הרב: אם תשמע מה הם מציעים, אתה תלך לשם היום. אמרתי לו: אתה יודע מה? אתה צודק. ייכנס יצר הרע. לא עניתי להם. לא עניתי לסוכנים. שבוע אני לא עונה להם. לא היה נעים, עניתי להם: תקשיבו, אני לא רוצה לצאת לחו"ל, רוצה להישאר בארץ. תמצאו לי קבוצה בארץ. איזה חמש קבוצות רודפות אחריי בארץ, רוצות שאני אחתום. סוף השנה הגיע. אני רוצה לספר משהו קצר בין לבין כי לפני שעשיתי את המהלך שאני אומר לכם עכשיו, הלכתי למלא מלא רבנים בארץ. אחד מהם, הלכתי לרב אחד, הייתי אצלו, סיפרתי לו את הסיפור: הרב, אם אני עוזב זה אומר שהיום אני מחזיר את הרכב, מחזיר את הבית, מחזיר את הכול. מה אני עושה

מחר, תגיד לי? אני לא יודע לסובב מנורה, אני לא יודע לעבוד. מה אני עושה? בוא, אני עוזב את הכול, אני יודע ששבת זה אמת, צריך לשמור שבת, אני יודע הכול. מה אני עושה מחר? איך אני חוזר בתשובה? נו, יופי, חזרת בתשובה, מה? אני אלך לרחוב? ההורים שלי עוזבים, כולם עוזבים. מה אני עושה? אמר לי: סע לכותל, תקרא את כל התהילים. "מאין יבוא עזרי? עזרי מעם ה."' השם יעזור לך, אני אין לי מה להגיד לך. רב צדיק. רב אחר, אתם יודעים מה אמר לי? ישבתי אצלו, אמרתי לו: אם אני עוזב, מה יהיה איתי? מי ישמור עליי? מי יעזור לי? מי ייתן לי כסף? מה אני אעשה? אתה יודע, שאלות של בן אדם חוזר בתשובה. איך אני אתחתן? פתאום הפרדה. מה קורה

פה? אף אחד לא יבוא. אתה יודע, שאלות. אמר לי: תקשיב, שניר גואטה, אתה היום בן 23 וחצי, זכור מה אני אומר לך, אם היום אתה זוכה לתת את כל החלומות שלך לקב"ה, אתה נותן לו זהב היום. אבל אם בגיל 35 סיימת קריירה, 36, חזרת בתשובה. נגיד שאתה עדיין באורות וחזרת בתשובה, נתת לקב"ה נחושת. אתה יודע מה ההבדל בין נחושת לזהב? שאם תיתן לו זהב, ביום שתרים את העיניים ותקרא לו, הוא בחיים לא יעזוב אותך. זה מה שהוא אמר לי. אחד היה, הלכתי לשיעור, הוא היה נכה, רב אחד מאשקלון. נתן דרשה, הייתי אצלו בבית. בסוף הדרשה שאל אותי: אתה לא נראה לי, אתה לא מפה. אמרתי לו: כן, אני פה שנה אחת באשקלון חתמתי. הוא אמר לי: מה זה חתמת?

אמרתי לו: יש לי חוזה פה בהפועל אשקלון. הוא אמר לי: מה זה חוזה? אמרתי לו: אני... -מה אתה עושה? אמרתי לו: משחק כדורגל. הוא אמר לי: מה זה כדורגל? אמרתי לו: בשבת. אני אהבתי להגיד את האמת. תן לי בראש, מה שנקרא. תעזור לי, כאילו, דחוף אותי. אמר לי: מה זה בשבת? אתה מחלל שבת? אמרתי לו: כן. אמרתי לו: מה אני אעשה, הרב? יש לי עוד שלושה חודשים. הוא אמר לי: אתה לא יכול להפסיק? אמרתי לו: שלושה חודשים חוזה. אתם יודעים מה הוא אמר לי? הוא אמר לי: תדע לך, שניר, יש לך חוזה לשלושה חודשים כרגע עם אשקלון, אבל לפני שירדת לעולם חתמת אצל הקב"ה חוזה לנצח נצחים. לפני שיהודי יוצא מהבטן של אימא, משביע אותו מלאך: תהיה צדיק

ואל תהיה רשע. עד שלא נשבע, לא יוצא. מה זה תהיה צדיק? אני אשמור שבת, אשמור את הברית, לא אכנס לאירועים מעורבים, לא אלחץ לנשים ידיים, רק לאשתי. חתמנו. הוא אמר לי: תדע לך, חתמת. אבל תעשה מה שאתה רוצה. הלכתי משם, הייתי נכנס למגרש עם הכיפה, לפעמים שוכח אותה, שם אותה בכיס. בסוף השנה אמרתי: ריבונו של עולם, אם אני אגיד לעצמי כל פעם "עוד שנה, עוד שנה," יצר הרע עובד עליי. התקשרתי לכתב מ"וואן", אתר "וואן," אמרתי לו: תקשיב, אח שלי, תרים כתבה. אני יותר לא משחק בשבת. הוא חשב שאני מטורף. החלטתי עם ההורים לקחת אותם לאיזה רב בצפון, הוא אמר: תשמע, ששניר יצא מהכדורגל, יצא לכדורגל כזה לא בשבת, וילמד תורה מתי שהוא

רוצה. זה מה שעשיתי בהתחלה. התקשרתי לאותו בחור מ"וואן." יום לפני מה עשיתי? הלכתי לים בלילה לבד. לקח אותי חבר, שם אותי שמה. אמרתי: ריבונו של עולם, אם אני חושב בהיגיון, בהיגיון של העולם הזה, אני לא עושה את זה. אני אומר לך את האמת, אין לי את הכוחות. אבל ברוך השם, נתת לי הרבה כוחות השנה. אני הולך להגיד לכתב להוציא כתבה ואני הולך לעזוב את הכול. זהו. הלכתי ככה, אמרתי לו לעשות את הכתבה. ביום אחד בהיר פתאום יצאה כתבה. נגמר הסיפור. מאז, אני אומר לכם, הקב"ה לשנייה אחת לא עזב אותי. גם בימים הקשים, פתאום להיות אברך, להיות זה. מי עוזר לך? פתאום אף אחד. צחקו עליי חברים. הייתה בראש תמיד התמונה: יום יבוא, הם

יגידו לי: אתה צדקת. אנחנו טעינו. היום יש אצלי חברים שצחקו עליי. חברים שלי שצחקו עליי שעזבתי, הם באים לשיעורים שלנו היום. הם מרימים ידיים: הרב, אני שומר את הברית, הרב, שמירת שבת, הרב... הם ישבו וצחקו עליי לפני תשע, עשר שנים אחורה. תשע שנים. שמונה, תשע שנים אחורה ישבו וצחקו, אמרו: אתה משוגע, אתה מטורף. בסופו של עניין, חבר'ה, רצון של בן אדם. יש לך רצון? אתה תכבוש את העולם. יש לך תפילה? תכבשי את העולם. את צנועה, כן צנועה, פלפולים עם ההורים - הכול בסדר. כשיש שני דברים כאלה חזקים מכל הלב והנשמה, אתה תנצח את כל העולם הזה. אני מברך את כולכם שהקב"ה ימלא את משאלות ליבכם לטובה, תזכו להמשיך להתחזק מתוך רצון ושפע ותפילה להשם. וכן יהי רצון ונאמר אמן.