האם אתה מקיים מצווה לשמיים או לשם עצמך?

שניים יושבים ליד שולחן השבת אוכלים סעודת שבת, מקיימים מצווה. כתוב וקראת לשבת עונג שסעודות שבת לא יהיו כמו של יום חול, שיהיו חגיגיות, מפוארות להראות שהשבת יקרה בעיניך. שניהם באים לעולם הבא, מקבלים שכר, אבל האחד רואה שחברו קיבל שכר פי אלף ממנו. על אותה סעודה, על אותה מצווה. הוא שואל למה? ישבנו באותו שולחן, אכלנו אותו דבר. הוא אמר שמראים לו באותה שעה מה חלף במחשבה של האדם. החבר שלך כשאכל ירה לעצמו. אני אוכל לכבוד שבת. קודש. אם היה יום חול הייתי אוכל חביתה. אבל לכבוד שבת אני אוכל בשר ודגים ומתעמים וכל הסלטים המשובחים. זה לכבוד שבת. אבל אצלך מה עבר לך בראש? האוכל הזה טעים. מה שנקרא הנאת כרסו. אז

בסדר, אתה מקבל שכר, קיימת מצווה, אבל המחשבה משדרגת לקומה אחרת לחלוטין. כך גם אדם שתורם לדבר צדקה יש הבדל גדול עם המטרה שלו שהוא תורם כדי שיבנו בית חולים, שיהיה בית כנסת, שיהיה שיעורי תורה, שיהיה אברך לומד בכולל או שהמטרה שהשם שלו יהיה בשלט וכולם יגידו שהוא עשה וכל הכבוד לך. אמנם כתוב מפרסמין עושה מצווה. אדם שמקיים מצווה זה טוב לפרסם אותו, לתלוט שלט על שמו. וגם טוב שהוא יעשה את זה, אבל שהמחשבה שלו תהיה, אני אעשה את זה לא בשביל הכבוד שלי, אלא שאחרים ילמדו ויעשו גם הם. ‏Yeah.