"את כולם שאלתי אם אני אשמח עוד פעם בחיים" צורית פניגשטיין אמא של מעוז הי"ד בריאיון כואב ועוצמתי

הערב קשה ישבתי עם צביקה בגינה אני בוכה הוא יודע שאין מה להגיד אז הוא פשוט שותק ואני כבר לא זוכרת על מה דיברנו ופתאום רועי נכנס ורואה אותי בוכה ואומר בוכה ואומר אני לא רוצה להפריע פה לדיכאון אז אני ככה מנגבת את העיניים ואני אומרת לו לא לא אין דיכאון בוא תשב רוי התישב איתנו נתה אווירה אחרת ולמחרת כשהוא יצא לצבא אמרתי לו אנחנו מפתחים כנראה איזשהי בתוך המשפחה לא להיבהל מהבכי לא להיבהל מהצחוק לתת לכל אחד להיות איפה שהוא בשלו ואתה יודע שתה נמצא בסביבה כל כך אוהבת וכל כך תומכת שגם יתנו לך להיות איפה שאתה אבל גם יתנו לך יד עם תושיית להרים אותך היום אנחנו הולכים לפגוש את צורית אמא של מעוז שנפל במלחמה

בעזה עוד מעט נפגוש אותה אתה אף פעם לא לבד דבר איתו הוא שומע גם בלי לומר אף מילה גם כשהשמש תשקע ומאיר בתוך ליבך אתה אף פעם לא לבד שלום שלום שלום שלום ילח אשר להגיד שמעתי גם אני שמעתי בואי קפה בקי התקשרה אלי עכשיו רגע לפני להגיד לי מה פשוטה קפה תה משהו קפה יאללה אז תודה רבה רוצה לעשות בשמחה ותודה רבה שהזמנת אותי תשמעי אני כן רוצה להגיד לך שנו הנה חלב או חלב א לא חלב רגיל אני בן אדם הכי רגיל רק בפתק שלי מתת דברים אחרים אנחנו סך הכל אנשים פשוטים בואי נתקדם ונשב בבקשה שבי הופה אני לא יכולה להגיד שאני לא מתרגשת בעיקר מהסיפורים ששמעתי עלייך ומכל ה מקווה שלא הרימו מדי שאני לא לא אאכזב לא את יודעת

אצלכם כתוב כל כך הרבה דברים חיוביים שהכל בסדר בואי תספרי לנו מה קרה מעוז הוא הגדול שלנו ילד ראשון נין ראשון ילד ראשון נכד ראשון ראשון ו בשביל כל המשפחה זה היה נורא נורא משמעותי הלידה שלו הגידול שלו הוא גם היה כוכב כי הוא היה ילד כזה בן כמה הוא עכשיו הוא נרג בן 25 לפני כמעט שלושה חודשים הוא היה נשוי טרי עם תינוקת קטנה שלא תכיר אותו בת כמה התינוקת תינוקת עכשיו מלאו להשבוע לפי העברי חצי שנה וואוו ממש פיצית ממש פיצית היא בעצם נולדה באלול בסוף החגים כבר הם נפרדו והוא הגיע לכמה גיחות הביתה והספיק לראות אותה קצת בקושי להרגיש אותה ושהיא היתה בד שלושה חודשים הוא נהרג מאוד כואב מאוד כואב אבל אם זה יש

לי נחמה יש לי נכדה זה מאוד מאוד משמעותי לי סופר משמעותי לי תברי קצת על על מעוז אנחנו מדברים עליו כל הזמן ואני חושבת שבסוף גם כל מה שסיפרו לי לא לא לא הכרתי את כל הסיפורים והשטיקים אבל את הדממות שלו הכרתי טוב זה ממש קשה לספר על מישהו בכמה דקות וכל הזמן אנחנו מספרים עליו שום דבר משמעותי לא התחדש לי גם אם לא הכרתי את כל השטיקים הקטנים אבל לאט לאט אני חושבת שכשאני מספרת עליו א שאני מוצאת מה היה נורא משמעותי אנשים הולכים לכל מיני סדנאות של חשיבה חיובית היה איש אופטימי שמח רואה באמת את הכל בטוב גם החברים שלו אמרו שכל פעם הוא האיר את הזווית של הטוב כל פעם שהיה נחס זה משהו שמאפיין אתכם בבית זה מאפיין

אולי גם את הבית אבל אותו במיוחד גם משהו מאוזן משהו מאוזן אז הוא רחב על חד אופן אז הוא היה מאוזן כאילו הוא היה עשה סנובורד א פשוט אני חושבת שהיה בו משהו שאנשים עובדים על המידות שלהם הרבה זמן והוא פשוט היה לו את זה טבעי הוא לא היה כעסן לא היה מתלהם וכן היה שמח אז רגע אני ממה שאני יודעת אני מנסה לעשות פאזל א גם מאוז היה הבכור הנכד אני הכל ראשון הזה כבר מביא אותו להיות איזה מלך בלתי מעורער וגם אני שומעת שהוא לא ניצל את זה אלא הוא הפך את זה להיות המותג שלו המותג שלו זה האור והשמחה וו איזון ואני רוצה רגע לשאול איך במשפחה שכל הסיפורים עליכים זה האקסטרימר זה הסקי זה בואי תספרי לי איך איך מאוזנים מתוך

דבר כזה אני אני קראתי ו וואלה רציתי גם אז אני לא יודעת אני לא יודעת אם באמת אני לא חושבת שאני מאוזנת למשל אני לא יכולה לשפוט את שאר בני הבית אבל אני לא חושבת שבבית היה כל הזמן את האיזון הוא פשוט היה אדם מאוד לא מתלהם מאוד א את כל הקשיים הוא פשוט לקח באיזשהי פרופורציה אני לא יודעת להסביר את זה אז בואי תתני לנו קצת רקע תספרי לנו קצת על המשפחה המיוחדת שלך אנחנו קודם כל אנשים שמחים אני חושבת שמאז שהתחתנתי עם אלד אני רואה יותר את הטוב ובאמת השם פינק אותנו כאילו אני בודאי שהיו לנו התמודדויות אבל יש לנו לשנינו הורים ברוך השם וסבים וסבתות לדי סבתא ולי סבתא זה יפה ומרשים באמת השם פינק אותנו בחיים

טובים ומתוקים ובילדים מדהימים ואני סירת תודה וקמה בבוקר וגם עכשיו עם כל הכאב אני כאובה ומרוסק ואני יודעת להגיד גם תודה על מה שקשה על מה שטוב לי במקביל לקושי והאיש שלי הוא פשוט בן אדם נורא הרפתקן ושרות קצת והוא פשוט א הביא אותנו לכל מיני מחוזות הוא מאוד מאוד אוהב אופניים ואתגרים והמון הזדמנויות משפחתיות אנחנו פשוט כל הזמן יצרנו הזדמנויות משפחתיות לא חיכינו שיהיה איזה ברית או אירוע או משהו כל הזמן היו לנו הזדמנויות משפחתיות כשהם היו ילדים קטנים מעוז התחיל כיתה א' הייתה לנו הזדמנות לרילוקיישן לקנדה וב מונטריאול גידלנו שלושה בנים ונולדה לי נולדו לי שמה לימים שתי בנות וחזרנו הביתה כעבור כמעט ארבע

שנים והבנתי ששמה גיליתם עולם שמה גילינו את הסקי שמה בלנו את העולם היו מקומיים היו מתקשרים לשאול אותנו מה איפה כדאי לטייל איזה פסטיבל יש כאילו כי אנחנו לא יכולנו לרגע לנשום כי יש לנו זמן מוגבל הימי ראשון היו חגיגה בשבילנו חגיגה משפחתית בעיקר וכולם אהבו את הסוג של שיגעון הזה בבית אני חושבת שלא היה להם בריירה הצטרפו לורים פשט היה המציאות של ימי ראשון לא יכולנו להישאר בבית היו לי שלושה בנים מתוקים אבל מחרפנים שאין מצב שלא הייתי יוצאת איתם גם במינוס הטמפרטורה הממוצעת בחורף שאני זוכרת הייתה מינוס 15 היה גם הרבה פחות ולפעמים קצת יותר ואז היציאות הפכו להיות ממש ממוסדות כמו והם היו חווייתיות סקי

ארפתקאות ונהיית ם המשפחה של האקסטרים של האקסטרים ראיתי תמונות עם טיול א טיול של חמישה שבועות קוסט טוקוס בסו אבל לא ביזה ון ענק אלא משהו שכל ערב פותחים מטפלים בונים ן כאילו מי שה רואה אותכם ב גם גם היום כשאנחנו עשים לחופשות סקי זה הכי מתקל כאילו טיסות סכר אחרת אנחנו לא יכולים להרשות ל עצמנו אנחנו באמת משפחה רגילה אלנו את הר איך איך איך זה טבעי לנו כאילו אנשים זה נראה להם הגיוני כי הם רואים אותנו המון ביום יום תולים את כל האופניים על הרכבים ויוצאים זה נראה להם שזאת הי המשפחה הזאתי שכל הזמן מייצרת לעצמה חוויות כאילו זה נראה הגיוני זה מסתדר ותגידי צורית את גם עשית כל השיגעונות כל השיגעונות אני

הולכת אחריו בארץ לא זרועה אני פשוט אוהבת אותו ומה שהוא עושה אני אחריו ואני ה מתענינת אז תגידי איך ממשפחה כל כך שמחה וכל כך איך אמרת אנחנו לא מחכים לאירועים אנחנו מייצרים את האירועים כן איך מתמודדים ב ב מכה לא יודעת איך לקרוא לה הקשה הזאת שאתם אמונים על אתם מ שקס שמחה של ה של עצמכם מה מה איך איך עושים את זה באקסטרים זה שבר נוראי זה שבר נוראי שגם האוז היה כל כך משמעותי במשפחה ואני כל כך מגדירה את עצמי כאמא וגם אצל אלעד למרות שהוא א שיש לו קריירה מפוארת הוא תמיד ידע לשים את המשפחה במקום הראשון זה שבר נוראי ומצד שני אני אומרת השכול תופס אותך לאן שהגעת מה שבנית עד היום אפילו מכוח האנרגיה הוא הוא

ישרט אותך והבית שלי שמח ומנגנים כל הזמן ושרים -30 הם לא יכלו להתאפק עד סוף ה-30 כדי לנגן כדי לשיר כדי לשמוח לי זה היה קשה היה לך קשה כשהם פתחו אות פסנ ה היה התגעגעתי אבל השמחה שלי יותר מאופקת והיא אולי אני צריכה עוד לבנות אותה וללמוד לשמוח באמת את יודעת אצלנו את יודעת שאנחנו אם עשירה ואני אומרת עכשיו אני מבינה איך אנחנו א כל כך מחוברות אבל באמת שחזרנו מה-30 נפתח פה הפסנתר אני עמדתי בצד ואני חושבת שהבת שלי אמרה לי אמא את עדיין מרגישה שהלכה לך השיירה זאת אומרת אני לא מצליחה לשיר בלי לפקות עדיין לא הנה עכשיו אני עוד שנייה רק חושבת על זה ואני שואלת את עצמי באמת איך איך שמחים באמת האם האם זה האם

בסוף נצליח לות האמת שזה היה לי כל כך מבהיל כש מאוז נלקח שכמעט כל מי שהגיע לנחם אותי והוא עבר שחול והגיעו גם הרבה אנשים שהם לימודי שחול את כולם שאלתי אני אוהב עוד פעם אני אשמח אני אצליח ליהנות אני אצליח להודות ו האמת שכולם אמרו לי כן את תצליחי ו ותלמדי לעשות את זה בדרך ש לך כבר בלוויה התכנסנו בתוך הן עם הארון ואמרתי להם תקשיבו אנחנו נמשיך להיות משפחה שמחה והרפתקנית זה יהיה אם העוז בדרך אחרת אני חייבת להגיד שזה לא גילו לי אבל השכול נעשה קשה מיום ליום זה לא נהיה קל ופתאום איבדתי אפילו את הרצון הזה לסמוך כאילו לא אני הרבה פעמים בלי בלי הדרייב בלי המנוע אבל בלי המנוע ויש את האינרציה של הקיום של

החיים אני חייבת לקום בבוקר יש לי ילד בן ת אני חייבת להכין לו את הסנדוויץ אין לי את אין לי לפעמים זה לפעמים זה כיף פשוט יש משהו חיצוני כן אבל אין לי ברירה ואני מאוד שמחה בזה כאילו אני שומעת הרבה אנשים שלא יכולים לקום שלא יכולים אני לא יכולה לשקוע אני לא יכולה כמו שאת אומרת א יש משהו ב בעבר שכאילו בנוי ולא רק מחזיק אלא גם תחזיק עכשיו שת קמה בבוקר זה כבר כבר נהיה מצב שכבר קמת אז את כבר זה התחזו אבל אין ספק ש הכאב והפחד שזה שלא באמת יהיה אפשר לשמוח זה עוד זה עוד זם סימן שאלה גדול אני חושבת שאנחנו בשלב מאוד מוקדם אתם איבדתם את שאולי ממש שבוע אחרינו ביום שאנחנו קמנו ביום שלישי בערב אתם אתם התבשר

בבשרה שלכם ואני חושבת שאנחנו בשלב מאוד מוקדם של השכול זה משלב שהוא עדיין אפילו מבולבל ברמה שאני לא מסוגלת להיפרד אני לא מסוגלת באמת זה נראה לי הזיה אני כל פעם אומרת אני רוצה אני רוצה להתעורר אני רוצה להפסיק את הסרט הזה את ההזייה הזאת פשוט לא יתכן שהילד שלי ש שהראיתי שילדתי שגידלתי שהנקתי לא יכול להיות שזה פתאום ברגע אחד נגמר זה פשוט זה ואז אני אומרת שבאמת מה שבנינו עד עכשיו זה זה מה שנותן לי את הכוח המשפחה המקסימה שיש לה כוחות חיים שאני לא יודעת מאיפה את יודעת נקעתי את הרגל לפני כמה שבועות ואחותי שאת מכירה בקי לקחה אותי לטיול בכנרת זה הדבר שאני הכי אוהבת ככה אני יושבת עם הרגל ואני אומרת לה

בואי תיכנסי פה אני מכירה איזה מקום ממש על ליד המים ואיך שאנחנו מתיישבים אני מתחילה לבכות ואני קולטת ששנה שעברה היינו פה עם כל ה זה היה החוף שהיינו פה עם כל המשפחה אמרתי איך נצא עוד פעם ל לחופש כן ומה בכל זאת עוזר מה בכל זאת מרים אותך מעבר לילדים הקטנים המון דברים אני חושבת קודם כל אני אומרת את זה לכולם שזה לא מנחם הילד שלי לא יחזור והחיים שלי לא יחזרו למסלולם אבל אני מקבלת חיבוק חיבוק מהצבא חיבוק מהמשפחה שלי חיבוק מהקהילה והדברים האלה הם באמת נותנים כוח זה נותן כוח לדעת שאת לא לבד שמישהו מרים טלפון שי שהו נכנס רגע שמישהו אכפת לו לפעמים זה מציף מדי לפעמים זה לא מתאים ואני יודעת להגיד גם את

יודעת להגיד חשוב מאוד מאוד מאוד זה זה ההמלצה חמה שלי למי שכל כך מבולבל במצב שאני אפילו לא יודעת מה יעשה לי טוב לפעמים אם זה יהיה לי טוב או לא ואני אומרת תקשיבו אל תעלבו אני במצב על הקצה תהיו סלחניים אליי ואנשים לא שופטים אותי אני מרגישה שהם באמת נותנים לי את המקום שלי ומקבלים את זה שאני אגיד להם תקשיבו זה מציף אותי זה קשה לי אני אני הולכת אחורה רגע אז גם את שמה את הגבולות שלך איך שאת אה שאני לומדת אותם כל הזמן את היית כזאת שיודעת לשים את מדוייקת ככה לא לא היית אז אז קיבלת מתנה מסויימת אני אולי אני אפילו ד לא יודעת אני בדרך חדשה אני בן אדם מאוד מרצה כאילו כדי שאני אשמח ואני אהיה שלמה אני חייבת

שלכולם מסביבי יהיה נוח אם למישהו לא נוח אז זה מוציא אותי כאילו מה אני לא יכולה ממש לינות באמת ולשמוח כי לא נוח לו כי כי את זה צריך להשלים מאוד חשוב לי אני טיפוס מאוד מרצה אבל אני חושבת שגם עכשיו אני נותנת לעצמי את המקום גם הכלה שלי כזאתי שאני לומדת ממנה גם כי בן אדם שיודע לשים מאוד את הגבולות מה טוב לה היא תהיה מאוד כנה ואמיתית זה מכסים על זה אמא שלי אומרת דד יש זמנים שלא משנה מה תעשה זה לא יוצא כל כך טוב אז לפחות שאנחנו יודעים שזה המצב וזאת המציאות ואני חושבת שזה לא קל לכל האנשים מסביבנו וזה שאת אומרת לאנשים אז אני שומעת אות לא גם לא יודעת מה יעשה ליטוב לפעמים אני ממש צריכה חיבוק וצריכה את

עזרה ולפעמים מישי נכנסת עם העוגב ואני אומרת אוי איך לא בא לי שהיא תעבור את מפתן הדלת אני לא בעניין אני הכנתי פה מלא עוגות בשביל מה התארכה כאילו א אר לדעת אי ד רו את יודעת אני הסתכלתי על צביקה כל השבעה ואנחנו די ישבנו בנפרד אני כמים אים כן מעגלים אחרים ו וכל הזמן היייתה לי איזה עין לראות מה שלומו איך אלד אלד שבור ממש אבל אני מתפעלת גם מכוחות החיים שלו אז יש לו המנוע שלו חלש יותר אני רואה את הקושי אני ממש רואה את הקושי ובגלל שאני טיפוס מרצה זה קורע אותי לראות אותו סובל שאת לא באמת יכולה לעזור לו אני לא יכולה לעזור לו אנחנו פחות מדברים על זה ע על הכאב קצת אבל אנחנו יותר צוחקים ביחד ובוכים לבד ו

את לא רוצה להקשות עליו את לא בוחה לידו את לא רוצה להקשות אני לא רוצה להקשות עליו הוא יודע גררתי אותו בכוח לטיפול למישהי וישבנו מולה והיא כל הזמן תנה לנו פידבק חיובי כאילו הכל בסדר הכל מטעם הכל נראה ש שזה בסדר והיא כן הציפה את זה שלפעמים יש את הפער הזה כי כל אחד לוקח את זה למקום אחר וכל אחד מתמודד אני רואה שאת שמה תמונה למשל של שאולי אני לא יכולה לראות את התמונה של מעוז זה מציף אותי ברמות שכאילו אני משתדלת אני מתפקדת אני סופר משימתית ועושה הכל אבל זה רק בגלל שאני מדחיקה אני לא יכולה לחיות את הכאב בעוצמות שלו וכשאני רואה אותו מולי זה מציף אותי כל הזמן וכל אחד מתמודד בדרך שלו הוא למשל כן רואה

סרטונים אני לא נמצאת בקבוצה הזאתי של הזכרונות ו אני לא יכולה אני לא עומדת בזה כל כזה דבר שובר אותי לי קצת קשה שאני מצד אחד נורא רוצה באמת להקל על צביקה אבל איך שאני מתקרבת ל כאילו כאילו לטפל בו הוא כמו סוס בועט אומר אני אני מספיק אני לא צריך שיטפלו בי אבל אבל גם זה כמו שאת אומרת זה תמיד היה זה תמיד היה ש זה גבר טיפוסי גם לגמרי ומה שמפתיע זה ש אנחנו כן מדברים ואני אני טיפוס לא בכיין כאילו לא בוחה מ טבעי ואני הרבה יותר וכה מאי פעם בתקופה האחרונה ודווקא אני צריכה צביקה לידי אז אני אומרת אתה פתאום גם מגלה דברים על עצמך שאף פעם לא חשבת ש שיקרה ואני שואלת את עצמי מה מה מה גילית על עצמך משהו ש לא

חשבת שיהיה מנתח לא מנת חל כח גילית בעצמך מה מה גילית אחר בעצמך קודם כל אני גיליתי כמה אני תפקודית כאילו כמה אני מסוגלת בתוך סיטואצית קצה כזאתי זה באמת תחשיבי אני אמא ככה אני מגדירה את עצמי כששואלים אותי עוד לפני שאני אגיע כל דבר אחר אני ת רוב העבודה שלי ה בבית ואני למרות הכל למרות שזה כל עולמי וכל חיי אני מצליחה לקום ואני מסתכלת על אנשים שלא קמים וכאילו סימן שאלה אני לא מבינה כאילו איך אתם יכולים כאילו לתת לזה למשוך אתכם כל כך למטה זאת אומרת אני מבינה את לא לא בקטע של לא בקטע השיפוטי בקטע של כאילו את אתם לא מצליחים אבל באמת לקום כאילו אני אני באמת מאוד מאוד מצליחה להיות משימתית וזה מפתיע אותי

על הרקע הקיצוני והנורא הזה כי כי את כי לא היית זאת אומרת גילית על עצמך לא אני כן הייתי אבל אני לא אבל לא יודעת אבל אבל זה באמת מצב יוצא דופן וקיצוני ועל הרקע הזה אני אני אני בשוק וגם אני לא מצליחה מספיק לבכות כאילו אני כל כך רוצה לבכות וכל כך לא לא נותנת לעצמי את זה כאילו ומה היית רוצה שייקרה שתוכלי לשחרר או ש אני רוצה לשחרר את זה אני רוצה לתת לזה עד הסוף כאילו והילדים מוצרים אותך משהו בתפ אני לא יודעת לא זה משהו טבעי לי שאני פשוט לא מצליחה כאילו ל אולי מרוב שאני נמנעת מפחדת מהמקום הזה של הבכי האמיתי הנוראי הזה וכן חשוב לי מאוד באמת המקום של אלד ושל הילדים סופר אני מתפללת שנצליח להחזיק את זה

כמו שצריך הילדים הקטנים הילדים הגדולים מי את יכולה להגיד ש יותר קשה לי עם הגדולים אמר לי הילד שלי הקטן שהוא בן תשע הוא אמר לי אמא איזה מזל שזה מעוז ולא עידו כי אני הרבה יותר קשור לעידו מהמשפט שלו למדתי שאם שבעצם המעוז כבר יצא מהבית כבר שנתיים שהוא נשוי ואם אני לא אגרום לו לכאוב יותר ממה שזה כבר כואב אם אני לא אנכי את השכול בבית באופן משמעותי אולי היו לו חיים מתוקים ורגילים אצל הגדולים אני לא יכולה להגיד את זה כל כך כי הבא אחרי מאוז זה יואב שהיה שנה ושמונה קטן ממנו ואת הכל הוא עשה יחד איתו והבא אחריו זה עידו הם היו שלישיה הם היו מאוד מאוד קשורים את כל החוויות המעצבות של המשפחה שלנו בקנדה

ובחזור הם חוו ביחד ועידו תמיד הגזים כאילו בהרצה שלו לאח הגדול שיש לו את החברים הכי שוים ואת הכל היה כאילו מושלם אצלו והייתי אומרת לו חמוד הוא בן אדם כאילו אתה קצת הגזמת וא אמר לי אמ את לא מעריכה את הבן שלך זה שבר זה שבר וזה באמת שונה אצל כל אצל כל אחד אני רואה אצלנו שהם שלושה והם כל כך מחוברים ואני אם אני יכולה ממש להתחיל לבכות הרגע זה רק לחשוב שאם אני והחיות שלי ה קורה משהו זה כל כך קרוב ואנחנו כל כך מחוברים שהם באמת מרגישים זה מאוד קשה לי לראות אותם רק את שניהם אני אני מתרת לעצמי שההתנהלות הקטנים היא אחרת מאשר א עם הגדולים ואני שואלת את עצמי למשל בנושא של א כל הנושא נגיד של אמונה איפה זה

תופס אותך וואו זה שאלה נורא נורא מאתגרת כי יש לי המון שאלות חדשות אבל במקרה שלי עוד פעם אי מה שבניתי כל החיים זה מה שעכשיו משרט אותי תמיד הייתי מאוד מאמינה בהשגחה ואני בטוחה שזה שזה השגחה לא מבינה אבל אני מצליחה להתפלל בתפילה אני הכי בוכה אני מאמינה שהשם הוא רחום וחנון שאני לא מבינה בסוף השיבה הרגשתי שלא הצלחתי להגיע היה פשוט אלפים של אנשים שנכנסו וייצאו ובלבלה כל כך תחשבי שגם היו המשפחה של הכלה שלי שהם בעצמם הרבה הם ישבו איתנו כל השבה ובאו גם אליהם לנחם אותם פשוט זה היה משהו עצום גדול לא הצלחתי להגיע לאף אחד מהילדים שלי אני בזוית העין מדי פעם הסתכלתי עזה אני ידעת שהם אכלו ורוב הזמן הם היו

מוקפים והשכנות המהממות שלי דאגו גם שיהיו אני לא יודעת אנשים עשו לא יודעת פשוט באמת הם היו עטופים אבל לדבר איתם להחליף מילה אני לא יודעת מה עבר עליהם בשבוע הזה אז בסוף סוף השבעה ביקשתי שאף אחד לא יכנס הביתה לא המשפחה שלי שבאו רצו ללוות אותנו חזרה לא השכנים סגרתי הכל ביקשתי בבקשה תנו לנו זמן משפחה וגם הכלה המקסימה שלנו היייתה ודיברנו על זה וגם ם שאלנו שאלות באמונה ושאלתי אותם אתם מצליחים אתם יכולים להתפלל והיה לי ילד שאמר לא אני לא אני לא מסוגל להתפלל אבל אני מגיע עם אבא להגיד קדיש וזה מקום מאוד מאוד קשה כי בנוסף לכל השבר שאתה עובר אתה גם צריך האמונה שלך גם נשברת העולם שלך מתרסק גם במובן הזה זה

נורא ואיום אז אולי לא נשברת אולי מטלטלת מטלטלת את מצליחה ככה לאפשר את זה ו איך אתם עם זה את מותרת אה אני מאפש זה נראה לי הדבר הכי טבעי אני מוטרדת רק אני מנסה לחשוב איך אפשר לבנות את האמון זה מחדש אני חושבת שהריטלין הנסיבות שהוא נאלץ בכלל להיכנס לסיטואציה הזאתי שאנחנו חיים על החרב אבל בילד שלי אני גע הוא עשה את הדבר הנכון ואני גם מניחה שהוא היה עושה את אותו דבר שוב אני זה מנחם אותי במידה רבה למרות ש אף אחד לא באמת מוכן לשלם את המחיר הסופי הזה כן לא שאלו אותנו לא שאלו אותנו ונדמה לי שהילדים שלנו עושים את מה שחונכו כל החיים אני תמיד מרגישה ש החיילים המקסימים שאנחנו מדברים עליהם הבנים שלנו הבעלים

שלנו נמצאים פה ולו מעוז יושב איתנו פה מה מה אומר על השיחה שלנו לא יודעת הוא מאוד האמין ב בערכים רציתי לספר קודם שכחת שהיה לו היה לו רגע שהוא היה חולה ואמרתי לו והוא יצא זה היה בדיוק ביום הולדת שלו ביד וכסלו ואמרתי לו אם אתה כבר יצאת רוץ תראה רופא אז ה אומר נראה לך מה ווא יתן לי גימלים הוא לא רצה כאילו שהוא רצה הוא היה ברבק לחוץ לחזור ואצל החברים שלו הם סיפרו שהוא היחיד שידע על מה נלחמים כאילו הוא מאוד נתן להם את הרוח הזאתי שהוא ידע בדיוק מה קורה הוא קצת היה מבוגר גם מחלקם כי הוא למד בישיבה קודם אז הוא הגיע קצת גם מבוגר יותר מבושל יותר בין יותר את הסיטואציה אבל הוא לא הה הוא היה אדם ציני

ומצחיק מאוד ומלא צחוקים והוא היה לא סולח לי על הקלישאתי ממנו של האדם המאוזן הוא היה פשוט דוקר את הבלון הזה שעכשיו מילאתי ואומר יאללה די כאילו הגזמתם אני חייבת להגיד לך שאני לא יוצאת בהרגשה שיש כאן סופרלטיבים יש ילד מקסים מעורר השראה לאמא באמת אה שאני מרגישה שנכרתה בינינו חברות אמיצה ואני כן גם רוצה לסיים בלהגיד ש באחד הימים הגעתם כשאתם קמתם הגעתם לשבעה פה ונורא ריגש אותי תמיד שאמרו לי תשמעי הם עכשיו קם אתם לא הייתם היחידים אנשים ש שקולים שהיו מגיעים ואלד בעלך ניגש אליי ואמר לי תשמעי אני יודע מה אני מבין מה הולך פה זה לא זה לא יגמר תצאו לחופש תצאו למן א כזה חושש שלושה ימים בלי אף אחד וכמו שהוא

אמר את זה אני כמובן נדלקתי כי אצלנו אני היה משוגעת לדבר יצאנו לערבה והיינו לבד שלושה ימים בכינו וצחקנו שלושה ימים ואני חושבת שהייתה לי כזאת הכרת הטוב לאלעד כי אני לא הייתי לא הייתי חושבת על זה אני חשבתי על זה פשוט בגלל הנסיבות כי קמנו ביום שלישי ואז הילדים שלי כבר טפרו לעצמם סוף שבוע ארוך אף אחד עכשיו לא יחזור ללימודים הם נשארים בבית אתם מתחילים את הריבים הקטנים הקטנים אנשים ממשיכים להגיע משפחה חברים ואני אומרת וואי השיבה הזאתי נמשכת ובשלב הזה החלטנו שאנחנו יורדים דרומה למקום שמוז הכיר לנו וככה עשינו ונורא שמחתי לשמוע שעשיתם את הדבר המרפא הזה זה היה חוויה זה גם חווייה משפחתית רגע רגע להתכנס

אחרי כל ההמוניות הזאתי ועוד רגע להקל כי ההלכה שלנו היא גאונית וחכמה מאוד בקטע של השבה זה טריק פסיכולוגי לא יאמן לא מצליח להכניס אותו ליומן אין מצב שאני הייתי יכולה לקבל את זה ולשמוע את זה אני כל כך התנגדתי לשמוע שהוא נהרג התנגדתי לקבל את זה ובסוף תוך כדי השבעה זה כמו אלכוש כזה וזה בדת המוח מאחורה זה כבר מתחיל להיכנס ופתאום אני יכולה לראות את השלט את השם מאוז פניגשטיין שכל כך החריד אותי כאילו אני לאט לאט זה מחלחל ואז בסוף השבעה עשינו גם את ההתכנסות הזאתי זה היה נפלא ואני שמחה גם בשבילכם שזכיתם אז אני ממש מלאת הקרת טוב כי לפעמים בן אדם צריך לשמוע את הדבר המסוים הזה אתה שומע הרבה דברים אבל אתה

לוקח ונראה לי שגם פה היום שמענו כל כך הרבה דברים אבל מרגישה שלקחתי כמה דברים גם על הרגישות היוצא דופן שלך גם לנסות לקחת את גם את המשפחה וגם אותך וגם את אלד ואני לומדת מזה המון אז צורית ממש ממש תודה שבאת ואני כל כך מאושרת סוף סוף לפגוש אותך ד רי שהזמנת אותי זה מאוד משמח תודה תודה לך אתה אף פעם לא לבד אתה אף פעם לא לבד