הפרזיטים - הרב אורי זוהר (עם כתוביות בעברית)

מה התכלית? מה הסיפור? למה? נס, אחרי נס, אחרי נס, אחרי נס, בועה של ניסים פה. פתאום, וואו. מה קרה? הכוונה לבחורי הישיבות, היה בלגן גדול בארץ עשו אותם פליליים. מי שלא ילך לצבא, יעזוב את ספסל הלימודים וילך לצבא, הוא פלילי. על זה באתי לדבר. זה לא עוד מאורע פוליטי, חברים, זו איזושהי נקודת מפנה. יש כאן נקודה עקרונית בהיסטוריה של עם ישראל. אני לא דרמטי ולא אומר דברים גדולים, יש כאן איזושהי נקודה שחשוב מאוד לברר אותה. כדי שכל אחד מאיתנו ידע איפה הוא נמצא ביחס למושג הזה שנקרא: תורת ישראל ולומדיה. זה לא עוד מושג, זה לא תחום נוסף בעוד תחומים, יש כאן סגוליות, דבר סגולי, מיוחד מאוד. והבחירה שלנו, בנקודת

המקום שבה אנחנו נמצאים, לגבי הנושא הזה של תורת ישראל ולומדיה, היא - שוב, בלי להיות דרמטי - היא קריטית לכל אחד מאיתנו ולכלל ישראל. אולי נתחיל בכמה דברים יסודיים שאנחנו כבר לא זוכרים אותם כי זה היה צריך להיות הנושא המרכזי בחיינו. את זה צריכים ללמד בבתי הספר, בגנים, בבתי ספר יסודיים, בתיכונים, בצבא, בכל מקום. מי אנחנו? יש לנו פה מלחמה היום נגד כמיליארד מאתיים מיליון אנשים, שרוצים לעקור אותנו מפה, אומרים שאנחנו כאן נטע זר, כבשנו להם את הארץ, מה אנחנו עושים פה? מי אנחנו? אלה שאלות יסודיות. נשפך פה דם על העניין הזה. גם דמנו, גם דם של אנשים מאומות אחרות. נלחמים, יורים אחד בשני, מה הסיפור? זה יסודי

או לא? סליחה, אני לא שומע. הו, תודה רבה - זה יסודי. העם הזה שנקרא עם ישראל, איפה הוא נולד? איפה הוא נוצר? כל העמים יש להם היסטוריה, מתי נוצרנו? אומר הרב סעדיה גאון: "אין עם ישראל עם, אלא בתורתו". בתורתו. אני מזכיר קצת: יצאנו ממצרים, 50 יום מיציאת מצרים עד הר סיני, עמדנו שם וקיבלנו שם את התורה. רב סעדיה גאון אומר שבמתן תורה נהיינו לעם, בלי טריטוריה, במדבר, רבותיי. לא נכנסנו לארץ ישראל, לא הייתה מדינה, לא היה שלטון, לא היה מלך, לא היה סדר עם נחלות, עם שבטים, עם בתי דינים, מסודר. ואז המלך החליט שאפשר לעשות פה איזשהו תקנון, איזשהו 'קודקס' כזה של זכויות וחובות, ומה פלילי ומה לא פלילי: מי שלא הולך

לצבא - פלילי, ומי שלא... לא לא לא, לא ככה. בלי טריטוריה, בלי מדינה, בלי מלך, בלי כלום, במדבר. שמעתם פעם דבר כזה? כל עם נוצר עם כל התנאים האלה: טריטוריה משותפת, שפה מוסכמת שנוצרת תוך כדי החיים המשותפים, סדרי מסחר, סדרי חקלאות, סדרי מדינה, שלטון, בתי דינים. לא. במדבר. כלום. הקב"ה, עם ישראל בתחתית ההר, והתורה שמחברת אותם - את הקב"ה עִם עַם ישראל. שלושת אלפים וארבע מאות שנה. מהם 2,000 שנה - יותר מחצי - בלי ארץ, בלי מדינה, שום טריטוריה משותפת, שום דבר משותף. תימני, יהודי תימני בתימן בצנעא, הולך לבוש בג'לאביה, מדבר בלשון מאוד מיוחדת שהיא יהודית תימנית, אוכל ג'חנון, ובאותו זמן, יהודי באוקראינה הולך

לבוש עם כובע של קוזאקים שנקרא 'שטריימל,' מדבר אידיש, אוכל 'גפילטע פיש' עם סוכר, לבוש אחר, מקום אחר. שם מינוס עשרים, בצנעא - פלוס ארבעים. הכול - מה? כלום, אין קשר בכלל. כלום. שני עמים שונים. אותה תפילה של יד, היהודי האוקראיני הזה, ותפילה של ראש - ואותה תפילה של יד ותפילה של ראש של התימני. 3,400 שנה - אותו ראש השנה, אותו יום כיפור, אותו סוכות, אותו פסח, אותו שבועות, אותו דבר. אותם הימים, אותם התאריכים, אותה קריאת שמע נצחית. "שמע ישראל אלוקיי, עכשיו אני לבד, "חזק אותי אלוקיי, עשה שלא אפחד."... עם אחד! את הכוח הזה עם ישראל ידע לדורותיו. את הכוח הזה, את היחס הזה אל תורה, עם ישראל נשא בליבו, בנפשו.

הסבים שלך, כבודו, ושלי, והסבתות שלנו, הלכו למות על זה. הלכו למות על זה. "שמע ישראל ה' אלו-הינו ה' אחד." ראש עיר אחד בפולין שכבר התנצר הרבה לפני מלחמת העולם השנייה, התנצר. ההשכלה הייתה... הוא היה קוסמופוליטי, התנצר. כשהגרמנים נכנסו, אמרו: "בוא הנה, בוא הנה, אצלנו רשום שאתה יהודי." אמר: "מה פתאום. אני התנצרתי. אני בכלל לא יהודי, אין לי שום קשר איתם." הגרמנים היו יותר מתוחכמים מאיתנו. הם אמרו: "כן? אתה התנצרת"? הם הוציאו ספר תורה מבית הכנסת, פתחו אותו, פרשו אותו על הארץ, על האדמה, אמרו לו: "תדרוך על זה." הוא לא יכול היה. "תדרוך על זה." הוא לא יכול היה. הרגו אותו במכות, הרגו אותו בעינויים. מה

הסיפור? למה זה כדאי? למה כל העניין הזה כדאי? הסבל, הצער והייסורים והאחריות וקבלת העול הזה של להיות אנושי, וקבלת העול ההרבה הרבה יותר גדול להיות יהודי, עול! את הנקודה הפנימית הזאת עם ישראל ידע לדורותיו. התפקיד הזה שכתוב בתורה הוא חיבור אלוהות לעולם. למה בורא עולם רוצה את המחבר הזה, שבוחר להיות יהודי - שוב, לא עם ולא גזע - בוחר להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש כדי לגלות למי שרוצה בזה את התוכנית המופלאה הזאת של החיבור של אלוהות לחומר, לעולם, ואת התכלית של העניין הזה. עם ישראל מקודש במצוותיו, "אשר קידשנו במצוותיו" כדי להיות כלי שמחבר בין האלוהות לבין העולם הזה, לטובת כל האנושות כולה, "ממלכת כוהנים

וגוי קדוש." "גוי קדוש"- ציווי על כל יהודי ויהודי להיות מקודש במצוותיו כדי להיות כלי של החיבור הזה. תפקיד. יש דרגות בעם ישראל, ודאי. יש חקלאים, יש פועלים, יש תעשיינים, יש חיילים, יש הכל בכל מכל כל. אבל מי שבוחר בתפקיד המיוחד הזה, ללמוד כל ימי חייו את התוכנית של החיבור הזה, מי שבחר בזה, זה התקדש קודש קודשים. הוא מחוץ לכל המערכת, הוא לא חייל, הוא לא חקלאי, הוא לא פועל, הוא לא זוכה לעצמו מכוח עצמו, לא מתפרנס לבד, עם ישראל צריך לפרנס אותו. אני המצאתי פה המצאה שיגעונית? התורה אומרת את זה. הרמב"ם הקדוש: "ולמה לא זכה שבט לוי בנחלה בארץ ישראל כמו עם אחיו", כל אחיו, השבטים האחרים? "מפני שהובדל לעבוד את

השם לשרתו ולהורות דרכיו הישרים "ומשפטיו הישרים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל." התפקיד של השבט המיוחד הזה בעם ישראל, הוא לחבר את התורה לעולם. "להורות משפטיך הישרים" - ללמד את התוכנית של ההתחברות הזאת. "לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל", לא יוצאים לצבא. "כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן מכוח גופן", "לא זוכים לעצמן מכוח"... לא עובדים. לא עובדים. פרזיטים! אתם יודעים מה הפרזיטים האלה, איך הם חיים? איך הרב אלישיב, החזון איש, הרב עובדיה - אתם יודעים איך הם חיים האנשים האלה? אין יום ואין לילה. למה הובדלו מדרכי העולם? בסדר, תלמד, תהיה גם חקלאי. תלמד, תלך גם לצבא.

בסדר, מה הבעיה? קודש קודשים הכול, אבל תחיה כמו אדם רגיל. היו כבר תלמידי חכמים שגם עבדו: סנדלרים, נגרים. בגמרא מסופר. כשלא הייתה שום ברירה, גם עבדו. גם הרמב"ם עצמו היה רופא, רופא של מלך מצרים. אבל כשאחיו החזיק אותו, כשהוא קיים פה את מה שכתוב כאן, אח שלו החזיק אותו, לא היה צומח בחיים רמב"ם. הוא לא היה מוסר את כל חייו רק לתורה. אז התורה הזאת היא גם צינור האוויר. נשמה - אותיות נשימה. נשמת העולם כולו היא התורה. הקיום של התורה הזאת בפועל, לא כשהיא מונחת בארון הקודש בבית כנסת, ואתה בינתיים תלך, תעשה מילואים ותחזור. לא כשהיא מונחת באיזושהי ספרייה ואיזה פרופסור לומד אותה. היא ה'בפועל' של לימוד התורה

רגע רגע, שנייה שנייה, ה'בפועל' של הנשמה של הנשימה של העולם כולו. "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי." לא "אם לא בריתי שנה ושנה," לא "אם לא בריתי חוד וחודש," לא "שבוע ושבוע- " "יום ולילה לא ישבותו." "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ"... לא הייתי שם את כל הבריאה הזאת. מהי הברית הזאת? ברית התורה. ברית התורה! בורא עולם כרת איתנו ברית בהר סיני. התורה אומרת זאת בפירוש: זו הבטחת השם. ותורה לא משה מפי עם ישראל כל הדורות. אין דור שלא תמצאו בו חכמי ישראל, אדירי התורה, אדירי השכל האנושי, שמקיימים ומעבירים את התורה הזאת מדור לדור, 3,400 שנה. מדור לדור, מרגע לרגע. תינוקות של בית רבן

גדלים בתוך הישיבות הקטנות, גדלים בתוך הישיבות הגדולות, גדלים מהם גדולי ישראל, חכמי ישראל, מנהיגי עם ישראל. ממשיך הרמב"ם הקדוש ואומר: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם," יהודי מבטן, גר שנתגייר, בעלי תשובה, ליטאים - "כל איש מבאי העולם אשר "נדבה רוחו אותו"- נדיבות רוח צריך כאן, הוא מוסר את חייו, הוא נודב את כל חייו. "נדבה רוחו אותו והבינו מדעו"- הבין את הסיפור, מה כאן הסיפור של החיבור הזה של אלוהות לעולם, לחומר, מה התכלית של כל הבריאה הזאת. מה התכלית של כל הסבל והייסורים שכדאי, שכדאי לכפר ולשלם כדי לזכות בדין. לא מתנה לחתונה, לא היינו יכולים להידבק בהשם עצמו, אם היינו מקבלים ולא

נותנים. כל הייסורים, כל הפרעות, כל הפוגרומים, כל האינקוויזיציות, הכול - שנזכה בדין. שילמנו ביוקר על התפקיד הזה, שילמנו ביוקר. "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב." זו התורה שאנחנו מחזיקים אלפי שנים, לא זזים ממנה. יש לך את אותה נקודה פנימית של יהודי. אל תקרא למי שעושה את הנשימה הזאת, מי שמקיים את הנשמה הזאת, את הנשימה הזאת, את החיבור יום יום, לילה לילה, רגע רגע, שנייה שנייה, בין אלוהות לבין העולם, זה החיבור שנקרא תורת ישראל, אל תקרא לו פלילי! על זה יצאה ההפגנה. באנו לקרוע קריעה ב-ע,' ולקרוא קריאה ב-א': "שמע ישראל." למחות על חילול השם. לא ייתכן בעולם שמדינה שנקראת 'מדינת היהודים', מדינת ישראל

תגדיר את מי שקידש את עצמו קודש קודשים לתורת ישראל - ייקרא 'פלילי!' זה לא יכול להיות. זה חילול השם. על זה באנו להפגין. שום עניין אחר. נסיים בשני גדולי האומה היהודית בישראל החדשה והמתחדשת: המשורר הלאומי ונשיא מדינת ישראל. שז"ר. מה אומר שז"ר על ה-200 שקל בקטן? תראו מה הוא אומר בזכוכית מגדלת, מה הוא אומר על החזקת תורה שכל יהודי חייב בה: "כל עיר שאין בה מלמד תינוקות, אין דינה כדין עיר ואף בחשכת מזוריה "ובכל קהילותיה ידע להטיל על כל קהילה להכניס בקרבה מלמדי תינוקות על חשבון "כל יושביה. עשיר ורש, בין עקר ובין מרובה ילדים, רווק ולא רווק - כולם יחד צריכים "לשאת בעול לימוד תורה." המשורר הלאומי שלנו זה

ביאליק. אומר ביאליק אחרי שעזב את התורה, אחרי שעזב את ישיבת 'וולוז'ין,' אם הישיבות, אחרי שנהיה חילוני, בר מינן. אני חושב אחרי שראה את הרדידות האיומה של עם ישראל בארצו המתחדשת. על מה מכנסיים קצרים, סנדלים, מקל קפפ, הכול יופי אבל מה עם הרוח, מה עם הנשמה? ביאליק הרגיש את זה, הוא הבין את מה הוא עזב. אז הוא אומר: "אם יש את נפשך לדעת את המעיין ממנו שאבו אחיך המומתים "בימי הרעה עוז כזה, תעצומות נפש, צאת שמחים לקראת מוות, "לפשוט את הצוואר אל כל מאכלת מרוטה, אל כל קרדום נטוי, לעלות על המוקד, "לקפוץ אל המדורה, וב"אחד" למות מות קדושים. "הוי אח נענה! אם לא תדע לך כל אלה- " את מה? את המקור, את החיים, את

רוח עמך הטהורה, את הכוח לקחת לצאת לקראת מוות, "אל בית המדרש סור "הישן והנושן." עכשיו תקראו מה הוא אומר עלינו: "אז יגדך ליבך"- אם יש לך את הלב הזה של יהודי, אם אתה לא העזת להרים יד ולהצביע שמי שמוסר את נפשו על הנשמה הזאת, הנשימה הזאת - הוא פלילי. הגזרה הזאת, שעשו את מי שלומד תורה, מוסר את החיים שלו לתורה, הוא פלילי, איחדה את כל עם ישראל. תראו את ההפגנה - כולם: חב"דניקים, ליטאים, חסידים, ספרדים, אשכנזים. כולם. מזרוחניקים, כולם. עד כאן. למה? הם לא איבדו את הזיק הזה בלב, שמה הזיק הזה אומר? זה ביאליק אומר: "ומי יודע אם לא נחלי דמעותיהם העבירונו ויביאונו עד הלום "ובתפילתם", בתפילתם - תפילת שמונה

עשרה, "ובתפילתם מאת ה' שאלונו "ובמותם ציוו לנו את החיים - החיים עד העולם"! לא החיים פה, 100 שנה עם מנגל, עד העולם! עריכת כתוביות: ענבל נגאוקר אורטל זגורי