"הוא עמד להכות אותי, ומשהו עצר אותו": מורן סטלה ינאי על מסע השבי המטלטל

כל מה שאני רואה שנכנס לשם זה טלין של רמלה. אני ראיתי את התמונות, אני יודעת איך זה קורה, אז אני מתחילה לצרוח בראש כזה, אתה חייב להרוג אותי מהר, אתה חייב להרוג אותי מהר, אתה חייב להרוג אותי מהר, אתה חייב לתת לי מכחת לראש כאילו ולחסל אותי כדי שאני לא ארגיש כלום. זהו והאוטו נעצר באמצע המון. מורן סטלה יניאי מה שלומך? בסדר מה שלומך? וואו, אני ממש ממש שמחה שהגעת לכאן. אני שמחה להיות כאן. אז בוא נחזור אחורה בזמן. שבעיל העשירי. מה קורה שם? אצלי זה מתחיל בשישי. בשישי? א אצלי זה מתחיל בשישי שאני מגיעה לרגע הזה שאני עמדת לצאת מהבית ובעצם מתחולל משהו במהלך כל אותו שבוע שבשישי בשנייה שהגעתי לפתוח את הדלת

של הבית כבר לצאת החוצה כי אנחנו קמנו את הדוכן יום לפני. א בעצם את באת לשמהרה בשביל למכור תכשיטים. נכון, הגעתי לשם כדי לפתוח את החנות שלי הרשמית בפעם הראשונה, כל הסחורה, עם כל הדברים שעבדתי עליהם מאוד מאוד מאוד קשה א ובעצם דקה לפני שאני יוצאת מהבית אני מסתכלת על חברה שלי ואמרת לה בואי לא נצא יש לי יותר מידי תחושות חזקות בבטן, יותר מדי התנגדות, יותר מדי סימנים מוזרים שאני לא מצליחה להבין. באמת בא לי להישאר בבית ולא ללכת. מחייכת, מסתכלת עליי, אומרת לי שאני מתרגשת ו וואו מה אתם יוצאות בעצם אנחנו יוצאות לדרך כי גם חשוב להבין שזה פעם ראשונה שאני הולכת לפסטיבל והלכתי לפסטיבלים לפני זה לא משהו שהכרת

אותו אני לא עובדת בשישי שבת אסורים הרבה מאוד זמן יש לי אני לא מאמינה בהכנסה של יום שישי ו כאילו דבר עובה לדבר ששם אותי בסיטואציה הזאת שאמרתי לעצמי אני טוב אני אעבור רגע שיש לי שבת הזה ואני לא אעשה את זה יותר א לעולם כי זה נוגד אותי אבל התחייבתי לזה לפני שהבנתי על איזה יום זה נופל את מבינה ו אז מה בעצם גרה ללכת לשם הרגשת תחושות לא נעימות נכון שהחברה שלך אמרה יאללה בוא ניצח היה שמה משהו ש את מכירה את זה יש לפעמים דברים כתובים בלי תשובה כן זה כזה יש שיש חלקים שאני לא באמת יכולה להסביר וגם לימים בשבי חשבתי של איך אולי לא פירשתי את הדברים שראיתי נכון לא יודעת לפעמים אנחנו מקבלים סימני אזהרה

ולפעמים אנחנו מקבלים סימני הכנה כרגע בדיעבד אין דרך שלא להסתכל על זה כסימני הכנה באותו רגע א תחושות מאוד מאוד חזקות מאוד לא מסמרות יוצאת לדרך א מגיעה לנובה לקחת את המיקום שלי בונה את הדוכן אז בעצם מסיימת לבנות את ה החנות הזאת שחדמתי אליה, לוקחת עד אחורה, מתרגשת מאוד. אה וזהו ואני רק שם לא הלכתי לראות איך זה נראה, איך השטח נראה. זה כאילו הייתי אמורה להגיע לשם וזהו. זאת אומרת זה לא עניין אותך מה קורה שם מבחינתך. לא הלכתי לרקוד. כן. לא הלכתי לריקודים. לא ראיתי שיש שתי הרחובות, לא ראיתי שיש שני ברים, לא ראיתי ש לא הבנתי. הבנתי, את יודעת את הרדיו שלי. ידעתי שיש לידי כיפת אומנות, ידעתי שיש בר קטן,

ידעתי שיש שירותים, כמה דוכנים זהו אני מכירה את האזור שלי, את יודעת ו נשארתי ליד השולחן שלי כל הלילה וכל אותו לילה זה מערבולת, מערבולת של מחשבות, מערבולת של תחושות, חוסר הגיעה. לפני שבועיים התפרסמו א תיעודים חדשים שלי מאותו הלילה ואת רואה לפי השבת גוף אני סגורה, אני מסתכלת מאחורי הגב כל שנייה. משהו לא רגוע ואתה יודעת שיש לי הרבתיות אז אני באמת שואלת איזשהיא שאלת שמיים כזאת והסתכלתי על שמיים אמרתי את רוצה להפריע אני ידעת שאתה עובד בחג אם אפשר רק איזה סימן עברה משהו ובאמת שד עליי פתק פיזית פיזית לא מטפורית באמת ממש הושט לי פתק פיזית וכשהורדתי את היד להסתכל בפתק אז קודם כל פתחתי את הפתק לפני

שראיתי את הבן בן אדם שנתן לי אותו בכלל והיה כתוב שמה יש הגיון בשיגעון אין חיים בלי תמורת החיים אמרתי הרמתי את הראש אני רואה מולי אתמונה אמונה היא איזשהיא דמות שאחר כך את יודעת אפשר לקרוא להרבה היא מקבלת מסרים ולא שופטת לא נכנסת לזה היא מקבלת את הדרך שלה היא כותבת את זה על פתקים ומחלקת לאנשים אבל מה שאני קיבלתי באותו רגע זה יש הגיון בשיגעון ואני הייתי בשיגעון כי הייתי במערבולת, לא הבנתי מה קורה, מה איפה אני נמצאת, למה אני עדיין כאן, חיפשתי כל הזמן איך לחזור הביתה ומצאתי את עצמי פשוט מכוסה במלא מלא מלא שכבות בעד שמצאתי צעיף פה, חולצה משם א שבת כל הלילה על הכיסא ליד ה לידות שלי בעצם ושקסה נכון

במעבולת הזאת קמה בתוכך כל הזמן הולכת חוזרת חוזרת חוזרת מתני ימינה שמאלה כל שנייה מבררת אולי אני אלך מוקדם יותר אולי אני יכולה לכת מוקדם יותר אולי אני יכולה לכת מוקדם יותר וכל פעם אומרים לי בהתחלה הייתי אמורה ללכת בש בערב הביתה ביום שבת אחרי זה הורידו לי את זה לשלוש אחרי זה אמרו אני אלך באחד וכאילו אני רק מחכה לרגע הזה שנלכת הביתה אני רק רוצה ללכת הביתה זהוש בבוקר הגיע משהו התחיל להשתחרר כזה כאילו מה מהלחץ הסביבתי תזריחה מאוד יפה אה ואמרתי טוב השם תודה רבה אני יודעת לא קרה כלום היום בלילה אבל אתה יודע רגע גם מאוד מכונן. אתה רואה הרבה אנשים מאוד שונים אחד מהשני, צבעים שונים, מינים שונים, רקעים

שונים, אבל אף אחד לא שופט אחד את השני. וכולם משדרים על אותו תדר באותו רגע וכולם באים לחגוג חופש בסך הכל. אז יש להם גם מטרה אחת משותפת שהיא מאוד בריאה. זה יפה לראות את זה מהצד בתור בן אדם שלא מכיר א את הדבר הזה. וכמו הרגע הזה, אז 29 דקות אחרי זה הכל ההפך גמור. הכל מתהפך. אה לכיוון השני מה קורה שם אתה כאילו מה איך את מעקלת את הדבר הזה טום ש אני יכולה לדבר על הרגע הזה לבד ימים רק על הרגע הזה כי קרו כל כך הרבה דברים במקביל הדיסוננס הפנימי שלי מול הסיטואציה זאת אומרת אני לא מוכנה לקבל את הסיטואציה אבל אנחנו נשארנו בתוך המתחם של הנובה עד 5 ל8 בבוקר זאת אומרת כולם כמעטפנו ואנחנו מקבץ של אנשים נשארים

בתוך מתחם באמצע מתחם לא מתחם חבים לא כלום במשך שעתיים חשופים לגמרי נשארים ככה נשארים הכנסנו את הרכבים שלנו פנימה שמנו אותם באמצע השטח ופשוט אמרנו אני לא יודעת אני הייתי בלהתרכז בלמה אני חוטפת אתקפי חרדה שוב ושוב ושוב ואיך אני מרגיעה את המערכת ולמה אני כל כך דרמטית ומידך אני מסתכלת על ידיד שלי שהוא אוקיי הוא מנהל את הסיטואציה אני אסתכל עליו והוא רגוע אני בלחץ אבל הוא רגוע אז שגם הוא היה בעל על דוכן כן הוא היה דוכן לידי ואני אומרת אוקיי אבל אם הוא רגוע אז אני רגועה כ רגע אבל שמעתם את כל היריות אנחנו לא באמת רגועים אנחנו פשוט לא בורחים מבינה אני בהתקפי חרדה בלתי פוסקים אבל כל פעם אני מסתכלת עליו

ואני רואה אותו רגוע אז אני אומרת אוקיי אז הוא יודע לנהל את הסיטואציה אז כל מה שאני צריכה לעשות זה להיות מרוכזת בו מבינה אבל אז הגיע הרגע הזה שהוא אומר לנו קפצו לאוטו ותוסו מפה הכי מהר שאתם יכולות וזהו אני אמורה להניס לסיטואציה מה קורה? יש דיסוננס שהוא לא מפסיק בראש שזה לא באמת קורה שאני ממציאה לעצמי תירוצים למה אני שומעת רשים מסוימים למה אני רואה אנשים רצים עוד מעט זה יגמר את יודעת את נותנת לעצמך הרבה מענה של רגע שזה בסדר הכל טוב זה יגמר ותצחקי על עצמך והכל בסדר וכל זה תוך כדי שאת בורחת כן חמש שעות בריחה ובאמת התאמצנו לברוח באמת באמת שהתאמצוח וה ז חמש שעות בריכה בהתחלה ברחנו ברכב היינו צריכים

לנטוש את את הרכב בשלב מאוד מאוד מהיר כי כמעט הרסנו א את האנשים שרצו אה קפצנו המשכנו לרוץ אסף אותנו זוג צעיר באמצע הדרך אותי ואת חברה שלי היינו לאוטו שכנו לנסוע עד שעברו להם חמשות ואנחנו תופסים את המשטרה בטלפון והם אומרים לנו לרדת מהרכב ותחבה בעצים ואני אמרתי לעצמי זה לא הגיוני זה צעד לא נכון את רואה את העצים אין איפה להתחבה הכל דק מאוד אין איפה להתח מתחבה וזה לא רכב שלי זה אנחנו קופסים מהרכב אה וגם ברכב הזה אני ממנה בלי שוידע אני ממנה את הנהג להיות האחרי לסיטואציה כי אני לא יודעת מה קורה יורדים מהרכב מתחבים בתוך חץ חמישה אנשים צמודים אחד לשני משך 40 דקות ואנחנו גם ככה חשופים אנחנו לא באמת

מתחבים זאת אומרת אנחנו רק יושבים את יודעת קצת זמן אחרי א מצאו אותנו עוד שלושה ישראלים והם אמרו לנו שרואים אותנו מקילומטר אתה מרחק אז אמרנו טוב קום כאילו איפה להתחבר את יודעת מנסים לשמור על כמה שיותר שקט ועד אותו רגע באמת יש לי סך הכל את אוקיי אני שרטתי בצד אני יודעת מה זה ארטילריה אני שרטתי בתקופת חומת מגן שירטתי במחסום כיסופים במקדש 643 שזה גבולה הזה אני מכירת נועל לחימה אני יודעת איך זה אמור להישמע זה לא נשמע בכלל אותו דבר אבל אני אומרת לעצמי בראש זה רק ארטילריה זה רק רעשים זה לא מוחשי את מבינה ואז באותו רגע זה מתחלף לצעקות בערבית שצעקות בערבית זה משהו שאת לא מוכנה לשמוע הצעקות בערבית לא

היה כבר בנובה לא אני לא הספקתי לשמוע את זה כשאני ברחתי מהנובה קבוצת האנשים משת כל מי שברח משם כיוון חזרה לתוך המתחם שבר את הגדרות מאחוריהם היו יחידות של מחבלים איך שהם פרצו את הגדרות אנחנו יצאנו החוצה אז כל פעם לא ראיתי מחבל קבלים ולא ראיתי גופות זה כאילו משהו חס עליי זה המידה שאת מקבלת כרגע כדי לדעת איך להתנהל הלאה במה שהולך לקרות לך בהמשך אז מאותו רגע בעצם אנחנו מתרועמים שמים סקות בערבית הקבוצה שלנו משום מתפצלת לשתיים חלקם ממשיכים לרוץ ישר וחלקנו בטוחים שמצאנו מסתור חדש אבל עוד פעם לוקח לך שנייה אחת להבין שאת חשופה לגמרי תחת כיפת שמיים אבל אסור לזוז אתה שטח מאוד רעיש ואם יש סממן זמן מאוד

מאוד חוזר אצל כולנו זה העלים היבשים, הקוצים אסור להוציא הגה מהפה, אסור לזוז, הכל עושה רעש ולא לקח להם מאוד מהר למצוא אותנו. קח להם כמה דקות א ועוד רגע אחד של שקט אני אומרת תמיד והם צועקים אלוה אקבר אנחנו מרים אותו מעלכם מעלם זהו ברגע הזה כל מי שהיה הייתי כולנו היינו סמודים בגלל זה עדיים אנחנו אף פעם לא יודעים להסביר מה קרה באמת באותו רגע ובגלל זה אני אומרת לפעמים יש דברים כתובים בלי תשובות כי למשל חברה שלי הייתה צמודה אליי צמודה אליי והיינו בערך חמישה אנשים שהתחבונו באזור הזה וכל הארבע שרדו פשוט נעלמו אני עד היום לא יודעת להסביר את הרגע הזה את היית יחידה שלך אני הייתי יחידה שנפסה מה מהמקבץ

הזה והם פשוט הם פשוט נעלמו עד היום גם אני וגם החברה שלי אנחנו שחזרות את הרגע הזה שוב ושוב ושוב ושוב ושובן תשובה שתינו היא ירדה ואני קפצתי זאת אומרת קפצנו לא הגענו לאותה נקודה היינו אומרות להגיע לאותה נקודה היא פשוט נעלמה אה והיא טוענת שהיא נפלה ואני לא ראיתי אותה אבל אני הייתי חייבת לקפוץ בבגל שקפצתי פגעתי ברגל והמחבל קפץ אחריי א ישר וזהו וראיתי עוד מחבל גם שקופץ לכיוונה אז בטוחה שהוא הולך להרוג אותה זה היה לי ברור הכל מהר אני מדברת איתך ואני מדברת בניחוטה ואני מדברת איתך על קצב אה קצב מאוד מאוד מהר זה אפילו לא שנייה זה פחות מזה ואני מיד מסתובבת להגן על עצמי כי הוא עומד מעליי עם צינור ברזל

הוא עומד להכות בי אה ומה שנפלט לי מאותו רגע אני תמיד אומרת שמשהו השתלט עליי משהו התנהג במקומי בסיטואציה הזאת ומה שהו התנהג במקומי התחזתי להיות ערביה ולא ידעתי תוך כדי שאני עושה את זה אני אומרת שב מה את עושה אני לא ערבית תסביר לי הייתה לשרשרת בערבית על הצבר כן עם השם שלי חודש לפני הנובה וקה קיבלתי את המתנה סבתא שלי מצרייה א כשניסיתי לדייק את עצמי מבחינת הקולקציה של התכשיטים ניסיתי להבין איפה אני מביאה משהו שונה איפה אני מביאה משהו הרבה יותר אישי משהו הרבה יותר של שושלת את יודעת ופתאום נתה לי סבתא ואמרתי אוקיי למה לא לכבד את סבתא שנייה ולהוציא קולקציה מצרי את יודעת נסעתי לסיני אה היה לי ספק

תכשיטים מצרי שמה והוא כל הזמן היה מדבר עליי מוזר הוא גם היה מתנהג אליי מוזר גם ליד אבא שלי ליד אבא שלי תמיד היה מתנהג אליי מוזר אם אבא שלי היה קורא לנסיכה זה היה אמר לו לא לא הבת שלך מלכה הבת שלך גדולה הבת שלך גבוהה והוא אמר פתאום יום אחד הוא התעורר בבוקר והוא אמר אני חייב לתת לך שרשרת עם השם שלך בערבית והסתכלתי עליה ממש ממני אנחנו לא עכשיו נלך ב ברחובות הארץ עם שרשרת בערבית אתה יודע זה דבר שגורר תגובות למה את חייבת לשים את השרשרת הזאת עלייך ושמתי את השרשרת הזאת עליי וכמו שהוא כמו שחשבתי אני חוזרת לארץ ויגוררת גובות שמ דחוף לך לשים שרשרת בערבית ואני לא יודעת איך לענות לאנשים שאני לא יודעת איך

להסביר אבל אני לא יכולה להוריד אותה מה שהוא אומר לי להשאיר אותה זה הגיע לרמה שחזרתי שלושה שבועות לפני הנובה מתאילנד ועצרו אותי בבדוק הביטחוני עשו עליי חקירה ביטחונית בגלל השרשרת להבין אם יש לי קשרים יש לי קריבה ואני מצליחה להסביר זה רק שרשרת אבל אני לא יכולה להוריד אותה שום קשר אליה ואמא שלי בערב סוכות היא באה היא שמה את היד על השולחן והיא אמרה זהו תוריד לי את השרשרת. אז אמרתי לה אמא קצת עוד קצת ועשיתי את שלי כי ככה אני מרגישה ובעצם באמת מתחז לערביה באותו רגע שהוא עומד מעליי כל הרגע זה היה רגש בכל הרגע אני מחפשת את השרשרת כי היו אולי הרבה שרשרות ונזכרתי שיש עליי אלי ששרשרת בערבית ואני מחפשת

אותם בין השרשרות ואני צועקת לו איס מסטלה מסטלה קוראים לי סטלה ופתאום הוא מסתכל עליי והוא מחליט להוריד את ה צינור ברזל הוא אמר לי טוב חלס וה האמנתי לו פשך להתחנן על החיים שלי והוא אומר לי אוקיי חלס מה זה אומר מה זה אומר חלס אני אני באמת אני לא מאמינה שהוא קנה את הסיפור הזה שהתחזתי לרביה אבל משהו יצר אותו הוא עמד להקות בי הוא משהו יצר אותו והוא גנב לי את הטלפון הוא גנב לי עוד כמה דברים הוא העלה אותי במעלה הר חזר לרכב שנטשנו והוא שאל עוד כמה שאלות הסתובב והלך הייתה מומה הייתי הייתי פצועה כבר בשלב הזה. לא בטוח, לא יודעת, לא מודעת לזה שאני פצועה, לא יודעת איך נפצעתי. ואני בעצם מוצאת את עצמי לבד

באמצע ברגל מהקפיצה. כן. ואני בעצם מוצאת את עצמי לבד באמצע שד תפוחה אדמה לבד. אין אף אחד. עוברת עוד שנייה שמקות בערב לשנייה עניין של שניות. אוקיי. תשמעת שוב פעם סעקות בערבית מגיעות אליי. עכשיו בפעם הראשונה זה היו שניים הם צילמו אותי גם לטיק טוק. ויד אחר כך וכינית שלי והגידו שנחתי مسكنا اي واحد اي واحد زلمه بدنا نشوف בקבוצה מגיעה מגיעים אני רק אחת ומה שעבר לי בראש זה שניה מה שעזר לי בפעם הראשונה חייב לעזור בפעם השנייה ואני עושה את אותו דבר אני חוזרת על אותה רוטינה והם צורחים והם אתה יודעת והפרצופים ואני מסתכלת על כולם ואני רק צורחת איס מסטלה איס מסטלה אני על הרביה אני הרביה אני הרביה בבקשה אל

תהרוג אותי פתאום מישהו משיט לי מהם יד והוא אומר לי אוקיי והוא מוציא אותי מהעץ ואני אומרת מה מה אוקיי עכשיו אני בסביבה של 10עשרה מחבלים לבד לבד הם על אזרחי אני לא יודעתי אם הם מחבלים לא מחבלים מתנהלת שם איזה שיחה קצרה שאני לא לא מצליחה להבין למה שואלים אותי את השאלות האלה מה אתה עשי? חלק בערבית, חלק בעברית, בפנטומים, השפת גוף כל פעם שלא הבנתי מה הם אומרים, אני משחקת אותו מתעלפת, הרבה מניפולציה, אני לא זוכרת, אני לא יודעת להגיד לך מה התנהל שם. בסופו של דבר היה רגע שהוא הסתכל עליי ושאל אותי לאן תלכי. אז אני עומדת קפוה במקום ואני אומר אני אלך, אני אלך, הכל בסדר, אני אלך, אני אלך רק תשחררו אותי,

אני אלך, בבקשה תשחררו אותי, תודה רבה ואני אלך. ואז הם פשוט שמעו איזשהו פיצוץ, עושם וברחו. עכשיו בשלב הזה אני יושבת ואני חוזרת על הפתק הזה שקיבלתי יש הגיון בשיגעון ואני מצאת את עצמי באמצע סדת לפוחדם. זה כבר פעם שנייה שאני מצליחה להשתחרר. אני לא מבינה ממה אני מצליחה להשתחרר. אני לא מבינה באמת מה קורה. אני לא רואה חדשות בארץ בשלב הזה 12 שנה אין לי חדשות בבית. אני לא רואה, אני לא, אני מאוד בוחרת התחילים שאני מכניסה לחיים שלי ובעצם אני מחליטה לעשות את הדבר היחידי שהיה אסור לעשות בכלל באותו יום א מתחילה לצעוק ממש ממש חזק הצילו הצילו הצילו הצילו ואני קוראת לצהל גם הבחירת מילים הייתה מאוד מוזרה אני

קוראת הצילו סבבה צהל הצילו סבבה צהל צעקתי ממש ממש חזק א פשוט שומעת צעקות בערבית שפעם מגיעות לכיווני הפעם אני מסתכלת אחורה אני רואה קילומטר יותר ממני פחות או יותר לסופרת אותם 13 עכשיו רק שנייה נעשה רואין בתפיסה השנייה אחד הדרכים לגרום להם לשחרר אותי אני לאדתי אם זה בגלל זה זה היה להוריד לי את השרשרת בערבית אמרתי אני חייבת להעיף את הדבר הזה ממני להוריד את השרשרת בערבית ולתת אותם ממתנה זה לשרשרת בערבית איתה ברגע הזה אז אני גם לא מנסה להתחזות את יודעת באותו רגע כי אין לי שום דבר כאילו שיכולת חוץ משקרנית זה לא באמת יהיה אזור לי וכשהם מגיעים אין לי באמת איך להגן על עצמי הייתי באמצע שדה תפוחד המים

שיח בודד א קטן באמצע השטח ישב מחכה שהם יבואו והם הגיעו כשהם הגיעו לא ניסית לברוח בזמן הזה לאח לאח העצים היו רחוקים מאוד מאוד מאוד מאוד הייתי באמצע איזה 400 דונם שלשדה תפוחי אדמה לא בצמיכה. זה שטח פשוט עם תלמים. הרבה הרבה הרבה הרבה תלמים שכל צד שאני אנסה לעשות עם הפסיעה שהייתה לי ברגל אני נופלת. אה עכשיו רק בסבר פנים בדיעבד שברתי את שתי הרגליים. וואו. אז כאילו גם ככה הלכתי על שתי רגליים שמורות לא יודעת איך. אז לרוץ בטח שלא יכולתי. א חוץ מלשבת, לחכות ולנסות לנחם את עצמי ב איךשהוא של תשחררי זה קורה, תשחררי זה קורה ולחזור על זה של מה קורה, אבל מה קורה, אבל מה קורה, למה אני אורה לשחרר את עצמי?

כאילו מה קורה? א וזהו ו מגיעים אליי, אני רואה אותם, מגיעים אליי. א כשהם מגיעים זה הם מאוד מאוד מאוד אגרסיביים, הם מאוד עלים, הם מושכים אותי ישר א מהעץ ומתחילים לגרור אותי רגלית. א ו באיזשהו שלב הי ממש הייתי כרטיס ביקור מעלך היו לי המון המון המון הרבה יותר ממה שעכשיו היו לי כמויות של תכשיטים את הרופות עליי וואחד מהם הוא מחליט להתחיל לתלוש שתי תכשיטים אז הוא תולשראות והוא תולש את הצמידים א את הצמידים של יד ימין בבת אחת שזה שש צמידים והוא טולש לי את כל הטבעות בבת אחת שזה היו לי 16 טבעות על האצבעות באותו רגע כל הידיים שלי היו מלא הטבעות והוא פשוט הפ תפס אותם ככה הוציא אותם בבת אחת אבל כשהוא הגיע

ליד שמאל היו לי חמש צמינים והוא טלש אותם בכוח והוא בטעות חתך לי את ה את היד כשהוא טלש אותם ונחתחה לי בטעות חרט לי את האות על היד אז כשאני מחזקת ככה בשתי ידיים מחוזקת ככה עם כמות אנשים מפה וכמות אנשים מפה מובלת כאילו ככה וכל מה שאני רואה זה את האות ה אדומה לא מדממת זה פשוט אצלי זה באמת סיפור על סיפור על סיפור על סיפור זה לא זה לא התחיל מהשבי זה התחיל הרבה הרבה הרבה הרבה לפני כן כי אני גם הייתי באיזשהו מסע א של תשובה אבל לא בדיוק חזרה לתשובה אלא יותר למקד את איך אני קוראת לדבר הזה שאני יודעת שהוא קיים ואני גם באה מבית מסורתי זה לא שלא ידעתי מה זה הדלקת נוראות זה משהו שהוא ברטינה שלי עוד הרבה

הרבה הרבה לפני שידעתי לחדל את הדבר הזה איך אני קוראת לו את יודעת אבל ידעתי שיש משהו ובעצם בשלושה שבועות האלה שטסתי לתאילנד כל המסע הזה גם ביומן בטלפון היה לו כותרת זה היה התמסרות לאי ודאות זה היה מסע אלא לא נודע וובאותו רגע כל מה שעולה לי לראש זה אני מצטערת אבל כנראה זה המבחן הגדול שלך באיזשהו מובן של כאילו כמה אמונה יכולה להיות לבן אדם בסיטואציה כזאת באמת וכל מה שרס לי בראש בלופ את יודעת א יש אנשים שלא באמת יכולים להבין סופית סופית סופית מה באמת עברנו שמה ויש אנשים שאני גם לא נותן מקלה עליהם קוראת לזה בכל מיני שמות אחרים אבל אם טוב be פרנק אם אמיתית אז היה לי פתאום בת קול בתוך הראש והיא

אומרת לי לשחרר לא להתנגן אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר לשחרר לא להתנגד אני דפוסה על ידי 13 מחבלים כזה לשחרר לשחרר להרפות לשחרר להרפות לשחרר להרפות מבטיח לך הכל יהיה בסדר וזה את יודעת את רואה את ה את את רשימת הפחדים הכי גדולה שיש לך בחיים. צ'ק צ'ק צ'ק צ'ק. זה נתפסת על ידי גבר. עכשיו הם 13, עכשיו הם מחבלים, עכשיו המציאו אוטו, עכשיו אנחנו כבר בדרך לעזה. מה קורה? איך לא תופסים אותי לפני? איך לא מוצאים אותי לפני? אני לא מצליחה להבין באיזה סרט אני נמצאת. ואני גם אומרת לעצמי תוך כדי אף אחד לא יאמין לי. כאילו אף אחד אל תספרי את זה כדי אף אחד לא יאמין לי. אה ואני גם בטוחה שאני לבד בסיפור הזה. א אין אף

אחד מסביב לא יהודים מסביב לא אין אף אחד מסביב זה רק אני והם בשטח עצום כאילו פסיכי אני לא רואה אף אחד ולא שומעת אף אחד ואני אני מרגישה שכל השורים כל המצעד הזה זה כאילו זה במיוחד בשבילי ואז זה שזה רגע כאילו שאני כבר זהו אני בתוך אוטו אני בתוך אוטו ויש 11 איש בתוך האוטו ומעשרה גברים ואני ואני שכובה עליהם במושב האחורי וולא נתר לי אלה לעצום עיניים כי אני אומרת לעצמי מה מה נשאר לי חוץ מ כמו שאתה יודעת כמו שהכל הזה אומר לי בראש להתמסר לסיטואציה כאילו איך אני יכולה להתמסר לסיטואציה כזאת אז את מנתק את עצמך מהסיטואציה אתצמת ואני לא פה אני לא פה זה לא קורה אה אמא בכביסה לאז אחד המחבלים ממש התעקש כאילו

שנפתח את העיניים הוא ממש רצה שאני אראה איך זה נראה וממש התרגשו וחטפתי מכות באוטו וכשפתחתי את העניים ראיתי ראיתי המון המון זועם שמח, המון זם מאוד שמח, חוגגים, מתלהמים ואני באה מעיר של שיתוף. אני באה מעיר שאני חיה עם ערבים, אני באה מעיר שהשכנים שלי הם ערבים. מה זה העיר? בר שבע, אני גדול שר שבע. זה לא זר לי. היו לי ערבים בבית ספר, היו לי ערבים בעבודה, היו לי כאילו אני לא אני לא אני בן אדם שוחר שלום, אני מקבלת את כל האדם כל עוד הוא יכול לקבל אותי. מבינה? ופתאום לראות דבר כזה יודעת גם להגיד את זה בתור 100% אזרחים זה לא בקד שלךללה באמת היו שם 100% אזרחים מהקטן לא הכי גדול ראיתי את כולם אני לא יודעת

אם כל עזה הייתה שם בחוץ אבל היו שם אלפי אנשים אלפים ברחובות שמה הם עשו הם לא בחרו הם לא קברו הם שמחו הם צעקו אלוהים גדול אלוהים גדול הם צעקו אז כאילו אתה יודעת שמעת את התגובות על הסיטואציה הזאת, על הדקה הזאת ספציפית, על הכניסה הזאת לאז, איך אנחנו יכולים להחליל את כולם? הם כולם היו בחוץ. הם כולם היו בחוץ ומבחינתי באותו רגע זה ה החמור של החמור של החמור. אני בן אדם חוקר מטבעי, אני רואה המון דברים, יש לי הרבה אינפורמציה בראש וכל מה שאני רואה שנכנס לשם זה טלין של רמלה. אני ראיתי את התמונות, אני יודעת איך זה קורה, את יודעת זה כאילו אז אני מתחילה לצרוח בראש כזה אתה חייב להרוג אותי מהר, אתה חייב

להרוג אותי מהר, אתה חייב להרוג אותי מהר, אתה חייב לתת לי מכחת לראש כאילו ולחסל אותי כדי שאני לא ארגיש כלום. כאילו זהו והאוטו נעצר באמצע המון. הדלת נפתחה א והראש שלי היה לכיוון החלון והרגליים לכיוון הדלת. וכשהם פתחו את הדלת אז הם מניסו למשוך אותי מהרגל החוצה. ואני זוכרת ש שהתנגדתי, משכתי את הרגל חזרה והרגשתי צינורות ברזל מתחילים להכות אותי באזור הרגליים ועוד פעם הכל עניין של שניות כן אני יכולה לתאר לך את הסיטואציה הזאת ארוכות והכל עניין של שניות ו ואין לי כלום באותו רע אין לי אין לי אין לי כלום אין לי חוץ מצרחות בראש אין לי כלום ו ואני פתאום נזכרת שיש לי ציפורניים מאוד מחיבות יש סיפורניים

ארוכות באותו רגע אני נועצת אותם על בן אדם ש שישבתי עליו אה כי אמרתי אוקיי אני אשתמש בו כמשכולת אנושית ככה זה כאילו ואני ממשיכה לצרוח בראש אני ממשיכה לסרוח בראש כדי או שאתה הורג אותי או שאתה מציל אותי ואתה כדלת נסגרת מי שקופץ למשה של הנהג מי שנכנס א לאזור של הראש כאילו זהו סגרו עליי הגנו עליי וכאילו הצילו אותי מבחינתי הצילו אותי מהלנץ' זה את מבינה אה יודעת אתם אנשים רואים את זה מאוד מובד ואני רואה איך ספרתי את הניסים שקרו לי באותו היום איך נצלתי ממוות בטוח פה איך ניצלתי ממוות בטוח פה איך נצלתי ממוות בטוח פה אתה שוטרת בנובה שרצתה שאני אתפנה איתה לאחת ממגוניות המוות באתי ללכת איתה אני לא בן אדם

שמתווכח עם שוטרים סמכויות דברים כאלה ואני באה ללכת איתה וכאילו משהו יוצר אותי ואני אומרת לה אני לא בא איתך ואת יודעת אני לא אני אומרת להם ואני חוששת לרגע ומסתכלת עליי אני זה לא בדיחה את בא איתי עכשיו אני לא בא איתך ואני ממש מוצאת את עצמי מתווכחתי איתה את יודעת ואנשים רצים ואני אומרת לה אני לא באה איתך אני לא בא איתך והיא נרצחה מעט אחרי שהיא עזבה אותי יודעת אני ספרתי ניסים ספרתי אותם א וכל הדרך הזאת לאזה לא נגו בך לא עשו לך כלום הרביצוני כל הדרך לא מרגישים האנדרלין מפצר. מה קורה שם באמת? אה, ברגע שמחלצים אותי מהלנץ' הזה, לוקחים אותי לבית חולים אה הם זוחפים אותי לחדר מאוד קטן, זורקים אותי על

מיטת ברזל, המון גברים בתוך החדר, המון עמוס, צפוף, המון גברים בתוך החדר. כל אחד דוחף את השני להסתכל א מה אני מי אני א ומה הביאו וכל הזמן הזה את עדיין רגשה שאת לבד לבד אני לא רואה אף אחד בן אדם הורד לי את הנעליים ואת הגרביים ועוד בן אדם בא ומוציא לי דברים מהכיסים ועוד אחד בא ומורד לי את יתר התכשיטים שלא הצליחו לתלוש רופא אחד שיוצא משם ואני שואלת אותו בעיניים כאילו לפחות תגיד לי מה קרה והוא רק מחייך אליי ו כמו סרת אמה א משתיקים אותך מאוד מאוד מהר וזהו שכפתי שם קנועה עם בערך 40 אנשים בחדר אולי אז ראיתי מישהו ששם לי גבס על הרגל אז זה נתן לי אופטימיות כי לא הורגים אותי עכשיו למה להתאמץ אז אוקיי אז

לא הורגים אותי עכשיו אז אני חייבת לזכור כל מה שאני רואה כל מה שאני רואה כל מה שאני שומעת כל מה שאני יכולה א ומשם תשים אותי מאוד מהר לבית הראשון זהו ומפה מתחיל חל המסע של השבי את תמיד מפרידה יש לנו את השביעי לאוקטובר ויש לנו את השבי ואזה שני אירועים שונים לגמרי למה כי מה שני שמה רוע זה עדיין לא זה לא עניין של רוע זה סליחה את יודעת מה זה אפילו לא סיימתי עליך את השביעי זה כשהגעתי לבית הראשון וזרקו אותי על המזרן אז הייתי טופה בסדין א שולפים את הסדין ויש לי חוקר מול הפנים והחוקר הזה מחייך לך אליו ואומר לי את בטוחה את בטוחה ופשוט הוא לא מפסיק לחזור על זה שאלוהים אוהב אותי אבל אני עדיין מרשה לעצמי

להיות אסתרת ולבכות באותו רגע והוא מתחיל להרבץ סבלנות ואז הוא מתחיל לשאול אותי איפה אני משרטת איפה את משרטת שואלת את השאלה הזאת אני לא מבינה והוא שואל את זה שוב ושוב ושוב עד שהוא התעצבן ותפס לי את המכנסיים ממש חזק טלטל אותם ככה מצד לצד והוא שואל אותי שוב ואיפה את משרטת ואז אז השתקתי לבקות בשנייה בשנייה אני פתאום קולטת שאני לובשת דגמח ירוק צבאי ונהלי צבא עוד פעם סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור אני הלכתי עם בגידים אחרים לנובה לגמרי גם כשירדתי מהבית הרזנו את כל האוטו ולא יודעת למה חזרתי חזרה הביתה לקחת את המכנס לבית הנעליים כבר היה הכל מוכנים של גם את המכנס הזה הוא אחרי חיפוש מאוד מאוד

ארוך כי רציתי שהוא יהיה זהה אחד על אחד כמו מדבת במרקם, בצבע, באורך, כאילו שיהיה מדויק, מדויק, מדויק. ומשום מה באמצע הלילה בנובה החלפתי בגדים ושמתי את המכנס הירוק ואת הנהלי צבא וכל הידויות שכל התעודים שרואים לי מנו רואים אותי מכנס ירוק ונהלי צבא ואמרתי שאני בבעיה חמורה. א ניסיתי להסביר לשוב השוב שאני אמנית שהגעתי מהמסיבה שמחל מעצבת תכשיטים וזה לא קשורה ו בן אדם שוחר שלום וזה רציתי להשתמש בכל דבר שהיה לי אני אמרתי לו שאני בודאיסטית בניתי דמות כאילו בשנייה וחצי והוא מחייך עליי ומסתכל ואומר לי בסדר הוא לא מאמין ומפה עד היום האחרון של השבי פשוט אה אה הוכתבה איזשהיא התנהגות מסוימת בגלל הסיפור שהם

החליטו שזה הסיפור שלי. מה זה ההתנהגות הזאת? החתיבו אותה. מה זה אומר? א חריזו אותי בתוך הילד שבק בשלב מסוים בגלל שאני לא נשואה בין ילדים. א הם לא הם מלא לשני בת 40. א הם היו בטוחים בקונספירציות שהם חיים בהם. את יודעת שהם בנו איזשהו בנו לי איזשהו סיפור כיסוי. ו מה זה אומר שאת מקבלת פחות אוכל שמה שאת מקבלת תנאים יותר חמורים מה זה אומר קודם כל במקומות מסוימים זה תנאים הרבה יותר חמורים אבל לאורך כל הזמן זה עניין התנהגותי וזה אותי מנסים לשבור יותר כי אני בתוך דמות אז חקירות הם לא רק חקירות כמו שאת מכירה אותם חקירות הם גם בתוך שיחות קטנות הם בתוך הערות מסוימות הם כל כל מינה שיוצאת למהפה לוקח לך מעט

מאוד זמן להבין את זה אבל זה עובר בין כולם ואני פגש לי המון המון מחבלים בדרך. כולם ידעו את הסיפור שלי. עכשיו את יודעת מה זה הטלפון שבו? כל אחד נוסיף עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו ועוד משהו. עד שזה הגיע למצב שמישהו אמר שאחד מאלה שחטפו אותי ראה אותי בעיניים שלו. מורידה חולצה של מדים עם דרגות, זורקת אותה, זורקת את הנשק שלי ונכנסת לאזה בעצמי. עכשיו אני מסתכלת עליה איך את יכולה להחם בדבר כזה? אני יודעת בהתחלה צחקתי, אחרי זה בכיתי, זה כבר לא יצחק אותי. אבל איך אתה רוצה שנתמד עם דבר כזה? אז יודעת על פניו זה נראה כאילו מישהו כתב איזשהו סרט קומי לא מצחיק ומצד שני תמודדי אז את יודעת מצד אחד אני מאוד

סומכת על עצמי ועל יכולות ההתקשרות שלי ואני יודעת שאלוהים חן אותי ביכולת לדבר עם כל בן אדם בכל דרגה בכל גיל בכל שפה הבנתי שזה מחבלים וידעתי איפה להגן על עצמי במקום הזה אבל הייתי חייבת לתקשיר הייתי חייבת ליצור איכשהו סביבמה שתגן עליי בתוך כל הדבר הזה וגם דרך זה להגן על מי שהיא איתי כי עדו רגע הייתי לבד אבל אחרי שעתי נכנסת לחדר ילדה יכפה בת 18 שער מפוזר פיג'מה עיניים בהירות אור בערב צורה בשנייה שהיא לא רבייה וזהו זורקים אותה לחדר ועכשיו ניגח מי פה מתחיל מסע בעזה מפה מתחיל אירוע אחר לגמרי כי כל הזמן איזה שהיית לבד עד שבעצם עוד מי שנכנס לבז הבנת שאוקי זה כבר לא רק את פה זה לא רק שזה לא האירוע שלי,

אני גם לא יודעת מי, אסור לדבר איתם. הם יושבים משגיחים עלינו 247 אז לא יכול לדבר שלושה ימים לא ידעתי מי, היא לא יודעת מי אני, היא הייתה בטוחה שאני ערביה עד שפתחתי את הפה ודיברתי בעברית. מה קורה שמה? מה בעצם מסמן לך שעכשיו זה התקופה של השבי ולא ה את יודעת אני אני אסכם לך שנייה רגע את ה את הצד הפיזי בשבי ורק בשביל להסביר לך כמה זה לא היה קשור לזה. אז היו לי שתי רגליים שורות. איבדלתי חצי מהשמיעה עם הזמן. כמיות בלתי נעלות של כלים על הראש עם צדקות, חבורות, מה שאת לא רוצה. הייתי גם אלרגית אליהם. ירדתי 8 קילו מהמשקל גוף שלי. באמת הרבה נזק גופני, הרבה. אבל על פניו לא מרגישה כאב. אין לי זיכרון של כאב.

יש לי זיכרון של מלחמה פסיכולוגית. שזה מה שהם עושים, שזה כל יום לבוא לשבור את הנפש. גם מבחינה אמונתית, גם מבחינה חברית, גם מבחינה משפחתית, גם מבחינה מדינית, הם רוצים להפוך אותך לאיזשהו צל. את לא אמורה לחשוב, את לא אמורה להתגעגע, אסור לבכות. יש הרבה הרבה הרבה חוקים לדבר הזה. אבל פה בשבילי מפה ואלך אני מסכמת את כל השמש כל השמש שלי בתור מסע של אמונה כי לא היה לי רדיו ולא הייתה לי טלוויזיה ולא היה לי שום דבר שיכולת יודעת א פיזית לבוא אליי ולהגיד לי אל תדגה את חוזרת הביתה כלום אני לא יודעת אם אני חוזרת הביתה אני יכולה להתפלל ולהאמין שאני אגיע הביתה אבל אתה יודע תמיד יש את השאלה שאחרי אוקיי מתי אני

לא יודעת איך לדחום את זה בהתחלה את תוחמת את זה אבל אז את נכשלת אני לא הגעתי תוך שש ימים הביתה והנה לא הגעתי תוך שבוע הביתה טוב עבר גם חודש אז כאילו אוקיי אז אני לא יכולה לתחום את זה בזמן אז מה אני עושה איך אני מתמסרת מה אתה רוצה עכשיו אני לא לבד בדבר הזה אבל אני כן יודעת המשפט הראשון שאמרתי לעצמי וגם א למי שהייתה איתי בשבי הראשון זה אם את פה יש לך את כל הכוחות להתמודד בחיים לא יעשים אותי במקום שאני לא יכולה להתמודד אז גם אם זה נראה הכי תלוש מהמציאות בכל בצורה שיכולה להיות בטוח יש לי את הכלים להתמודד כבר חוויתי דברים דומים בעבר אני רק צריכה למצוא את זה הרי הוא לא יתן לנו להתמודד למשהו שהוא לא

הכין הכין אותנו אליו נכון אז סבבה אז אז עוד הפעם אני יודע לא יודעת לקרוא לזה בשם אבל אני אומרת אני יודעת שהמשהו הזה ששמר עליי ומגן עליי כי אני יודעת שהוא שמר הוא גם יראה לי כל הדרך הוא יראה לי אז ותוך כדי את חושבת על זה וואי כמה השם היה איתי כ איך הוא הציל אותי כאילו או שרק אחרי שיצאת חשבת שיחות יומיות בטח מהתחלה שיחות ות ימיות כי גם אין לי תפילות שאני מכירה אבל אני כן בן אדם שלוקח תקסים מהמסורת מתקסים שאני מאוד אוהבת א וילי להדליק נרות שבת זה טקס אחד שלם וגדול זה שיחה על מה עבר השבוע על מה אני מודה על מה אני מודה שהתמודדתי איתו על מה אני רוצה שצת על מה אני מאחלת למשפחה שלי על מי אני רוצה

שהוא יגן ורק אחרי זה אני מוסיפה בקשות קטנות כאלה שאם בא לך כזה רק שיר קצת פה ותהיה נחמד וזה וזה וזה ואתה יודעת זה טקס כאילו אז הדבר היחיד שזכרתי זה את ה את התפילה המורחבת של הנורות שבת אה אז יש לנו את התפילה קצת ויש את התפילה המורחבת וזכרתי אותה בעל פה וובהתחלה בהתחלה הייתי הייתי משתמשת בזה כשרציתי לצרוח זאת אומרת ממש ביום הראשון על היום הראשון אוקיי אז היה לי רגע אחד שנתנו לי להיכנס לשירותים אז אני מתפללת אני חוזרת על זה שוב שוב שוב שוב וואי וואי החוצה מחייכת אליהם הכל בסדר תודה רבה כאילו מהרגע הראשון אני בדמות אני בדמות אני בדמות ואני יושבת הוא מתחיל להתפלל אני מתפללת עליו הוא זה מתחיל לדבר

אני מתפללת כאילו רק חוזרת על הדבר הזה שוב ושוב ושוב ושוב כי הדבר היחידי שאת זכרת בעל פה כל הזמן כל הזמן ו ובאמת באיזשהו של כאילו אחרי כמה ימים פשוט כל הזמן אני אומרת כאילו מה אני אומרת בהתחלה אל תכונן רק אותי תכונן גם את אבי ואת אישי ואת ימי ואת כל קורבי ותזכרנו בזרחון טובה וברכה ותשכ ותפקיד תפקידנו בקודת ישועה ורחמים ותשרן את השכינה בבית ישראל א תשכין את שכינתך בינינו וזקן לגדל בנים ובנים חכמים אובנים אנשם זרק קדוש הוא וכי מרים את העולם מעשים טובים מלאכת אבותת הבורא ונתשמע אותי בזכות שרה ורבקה הוא רחלמות האלה מה אמרתי מה מה אני אומרת כל פעם אני אומרת לך תתגן עלינו כאילו תשמור עלינו תשמור על

כולנו כאילו ואז אני חוזרת על זה שוב פעם אז לאט לאט זה כבר הפך להיות מנטרה את מבינה מה אני אומרת אני חוזרת על המילה אני נכנסת במילה ואני מכנסה בכוונה ואת יודעת הם לא היו רואים אני כאילו הייתי צועקת בלי קול הייתי צועקת מלא בלי קול אז הייתי צועקת את ה את התפילה כתי תשמע תשמע כאילו את יודעת מה קורה שם עם אותה אחת עם אותה נערה חינח אחרי כמה ימים אה בעצם ישאר לי להגיד לה כמה משפטים בודדים וילדה בת 18 שמגיעה מהקיבוצים. אני אומרת שני דברים באותו רגע. אני אומרת אה קודם כל אוי וואי וואי ילדה ילדה ודבר שני א סוג של תודה מאוטת כי עכשיו אני חייבת לדאוג לעצמי כי אני חייבת לדאוג לה אז אני חייבת לדאוג לעצמי

וכל הזמן הזה היית איתה 10שה ימים היינו ביחד ומ מה אכלתם בזמן הזה? מה אכלנו? כן כן מה נתנו לכם? איך התנהגו? אתה יודע איך אתה אתה אנחנו לא מתעסקים בזה יש איזה יש לי אח א חבדניק אה חדש מה מהשנתיים האחרונות וכל פעם שמישהו שואלתי את השאלה הזאת הוא אומר לי אל תשאלת את השאלה הזאת היא מעבר לזה לא התעסקנו בזה את יודעת כי רב רב קיים הוא שמה כל הזמן א בכל זאת יראתי 8 קילו ו54 יום בן אדם רזה זה המון אה הרבה אוכל לא היה שם הרבה אוכל שמזין אותי באיזשהיא דרך לא היה שם והדבר היחידי שהזין אותי שם א פגע בי מאוד קשה אפעם אחת הוא נכנס לחדר עם קרת פול ואני מצריעה כ התרגשתי אני מכירה את האוכל הזה אני אומרת לשם כל

יום אתה יודע אני אמרתי כי אמא שלי אחד הדברים שהכי פחד מהם זה אני בעית באוכל אני לא אוכלת כמעט כלום אז אני אוכלת רק את הדברים שלי שאני מכינה אני לא נוגעת ב בא בו לאים שלכם ואני אומרת לשם כל יום תודה כי כל פעם הוא נותן לי משהו שאני מכירה מבית בית כאילו וואו נכנסו עם קרת פול והבנות לא סרבו לאכול את זה א אני אומרת הבנות כי קפצתי לך מסיפור לסיפור ככה זה אה אנחנו נרחיב על זה עוד הרגע אבל בעצם הם לא מסרבות לאכול את זה ואני מתלהבת עוד יותר רק שלי עכשיו וואו איזה כיף וסיימתי את הכלפתי הרי לתקיבה מאוד קשה מאוד מאוד קשה שעה א בדיעבד מגלה שהפחיות שמורים היו פקות תוקף בעצם אומרת מסתכלת עליו ככה למעלה

אומרת הכל אליי לא באמת מבינה איך אני מצליחה לשרוד את אותו היום אה באמת מתחילה להיפרד בראש באיזשהיא צורה כזו או אחרת ו החטופה מודדת לי דופק הוא הוא על 180 כבר אין אותי כאילו אני לא אגיע הבוקר זה בטוח ו ואם יש משהו שהייתי עושה שמה מלא מלא מלא מלא מלא מלא מלא פעמים ביום זה אומרת מודה אני כאילו מבחינתי כל רגע ששרדתי נולדתי מחדש כל רגע ששרדתי התעוררתי מחדש אז כל פעם הייתי אומרת תודה תודה תודה תודה תודה תודה כל הכל כל פעם כל רגע כי אין אין לנו את הטווחי זמן שאנשים חיים בהם ימים שבועות דקות שעות שניות אין כל רגע יכול לקרות משהו אחר כל רגע הוא לא צפוי את מבינה כמו הקטע עם האוכל וובאמת לא ראיתי איך

אני מצליחה לקום בבוקר בכלל ו שהתעוררתי בבוקר אז אמרתי אוקיי איך זה קרה אבל כבר לא יכלתי אפילו להזז את השפתיים אתה יודע אפילו גם אם לא יעשה כול כלום ו כמו שאמרתי לכם מקודם אנחנו לא היינו חשופים לרדיו וטלוויזיה וכן היה לו טרנזיסטור קטן שהיה משחק בתחנות כל הזמן לפעמים הוא היה לא היה לל תחנה ישראלית והיינו מקבלות כזה קצת איזה דשון מסר מהבית כן היא קוראת לזה מסר משמיים כזה של איזה ארבע חמש מילים לפני שהוא מחליף את התחנה מהר הוא במקרה נכנס לחדר באותו רגע וכזה את יודעת הוא נעמד מעליי אבל אני כבר הייתי במצב שהראש על הרצפה חצי גוף על המזרון וש באמת באמת באמת באמת לא יכולה לזוז והוא שיחק בתחנת ברדיו

והוא עלה בתחנה הישראלית ולמקטע לשנייה את שומעת בדיוק אבל בדיוק מהחלק הזה וזה וזה לא רק אני שציין שמעו את זה עוד שני שני אנשים שעד היום אומרים את זה איתי שמע ישראל אלוהי אתה הכל יכול וואו איזה ומתחלשחנה והוא יוצא מהחדר ואני כאילו נפתחות לעיניים צת כאילו נכנס בי דם בכל הגוף אין תחשבי שבשלב הזה זה אין לי מים אין לי אוכל אני לא יודעת איך סרדתי עד אותו רגע לא יודעת היה לי 20 מיליטר של מים מלוכים ליומיים לא יכלתי להכנס שום דבר פה כגוש לידחת קול ואכוני מצליחה להתשש ובאמת הפזמון הזה של השיר הזה נגמר כי לא נותר בי כוח של בן אדם שעובד על מיניפסטיישן וזימון מציאות וזה ואמרתי אין מצב שנגמר לי הכוח אז אני

משנה את המילים ונשאר לעצמי כי יש לי את כל הכוח כי כי 110 ימים שני סליחה שאני מחזרה אותך חרונית הייתם 10ה ימים ביחד עם האותה בחורה נכון ובעצם אנחנו בזמן הזה עושים הרבה הרבה מניפולציה אוקיי כי היא כן יודעת שחטפו את אמא שלה לפניה מהבית זאת אומרת היא התחבאה בזמן שחטפו את אמא שלה אמא שלה הייתה בטוחה שהיא מתה היא בטוחה שאמא שלה מתה אבל אמרתי אולי אם היא פה בוא ננסה למצוא אותה אז השתמשתנו בכל מיני מניפולציות כל פעם שהיא בכתה השתמשתי באיזה שהיא שהיא בוכה אה כי אסור לבכות אז הוא היה מתעצבן אז הייתי אומרת לו בסדר והיא ילדה והיא לא יודעת איפה האמא וכל פעם היינו מנסים את יודעת לנסות להבין איפה האמא איפה

האמא נתנו להם את השם שלה נתנו הכל ופתאום אחרי 10ה ימים נכנסו איתה בדלת וואו כן משום מקום ואני זוכר אני נפתחה הדלת ראיתי אותו הולך עם אישה מבוגרת ואני אומרת לה סלם עליקום כאילו כמו הרביה מברכת אותה לשלום ופתאום שמעת את החטופה של ידית צורחת אמא צורחת זה היה רגע מטורף ואז היא הייתה איתכם ביחד ואז היא הייתה איתנו ביחד בעצם הייתי איתם 49 יום א וביום ה-49 יש הרבה סיפורים בדבר הזה הלוואי והיה לנו את כל הזמן שבעולם אבל אה בימים ה-49 ככה אני אגיד על חצי רגל כי זה באמת סיפור ארוך אבל בעצם מתגשמת איזשהי נבואה שעוד אמרתי לפני אה שאני אומרת אני נוגעת ביום ה-49 הולך לקרות משהו משהו רציני אמרת לך זה נלווה

עם חלומות בדרך חלומות צלולים ואבא שלי בא אליי בחלומות ונותן לי מספרים ואנחנו אוספות את המספרים מחשבות אותם פתאום יצא לנו 49 וזה היום ה-49 וכאילו פתאום כל א מתחבר כזה אחד לשני קוראים לה לדלת נותנים לה את הטלפון והיא מדברת בטלפון זה כל היה מוזר זה זה לא אמור לקרות אני הראש של החדר תמיד הטלפון מגיע אליי כאילו אם ה אם הראשי מחבלים רוצים לבדוק שהכל בסדר איתנו זה דרכי זה לא דרקה הכל הכל כל קורה מוזר כי בחדר הייתם לבד בעצם היינו שלוש בחדר ומחבלים היו בחדר לא ומסיקים לנו כל הזמן היא בעצם מסתכלת עליי כל שנייה שהיא מדברת בטלפון ואני לא מבינה מה קורה והיא מנתקת את השיחה והיא רצה אליי והיא צורחת לי באוזן

שאת צדקת צדקת צדקת צדקת אני הולכת הביתה אבל לא שמעתי אנחנו שמעתי אני הולכת הביתה אז הסתכלתי אמרתי לה אני לא אז היא אמרה אבו חסן הלידר הוא אמר אל שאל תדאגי אנחנו הולכות היום ועד כל ארבעה ימים משתחררים אבל זה לא נכון כי ואני לא ידעתי את הפרטים של המפצע מבינה אז התחלתי לבכות אמרתי אני עושה דרמה איך אני חייבת לעשות דרמה שב שאסור לבכות אני יודעת אני הולכת לעשות דרמה ואחד המחבלים בא אליי ואמר לי תפסיקי תפסיקי כבר תפסיקי בסדר אל תדאיגי אני אדבר עם הבוכנה. תתלבשי, תתחפשי, אתה הולכת הביתה. גם את הולכת הביתה. עכשיו הוא עומד מולי. כמה ימים לפני הם גזרו את הגב שהיה לי על הרגל. א הוא מעמיד לי שתי נעלי

עקב. מסתכלת על אומרת לו איך אני אעשה נעלי העקב? אני אפילו לא הייתי מי שרגל שמו שמורה. כאילו אנחנו לא ידענו את זה. גילנו את רגל שמאל לפני ארבעה חודשים. זה כן כן כן. וכלו היה אדרנלין לא לא מרגישה כאב אבל אני רק יודעת שאני לא יכולה לעשות צנועות מסוימות והוא עומד ע עם הזוגן על העקב והוא אומר לי עכשיו יורדים למטה למטה זה שש קומות ברגל אסור לי לצלוע עושים לי אודישן בחדר שאסור לי לצלוע שאני צריכה ללכת רגיל שזה כאילו על גבול הבלתי אפשרי ואת אומרת לעצמך לא אכפת לי אני הלכת הביתה בעצם בסופו של דבר אחרי קברת דרך הגענו לנקודת החלפה בנקודת ההחלפה הזאת אנחנו עומדות אני החטופה צעירה ואמא שלה שני מחבלים

ופתאום אני מזהה בניב כי אני הייתי על זה כל הזמן לצוותט להקשיב לנסות ללמוד את הערבית להבין א ואני מבינה שמשהו משהו בטון לא טוב משהו לא בסדר ופתשום אני מתחילה להרגיש מי שמושך לי את החולצה מאחורה והוא נישן לכיווני והוא לוחש לי באוזן לא את לא עכשיו ואני אומרת לעצמי ידעתי הרגשתי אמרתי את זה ואמרתי את זה גם לבנות לפני שיצא למחל אמרתי אני לא מתרגשת מה שהוא מזר עומד לקרות ואי אפשר להיפרד אסור לדבר פשוט משוך אותי מהחולצה אחורה גורר אותי אחורה הם השתחררו הביתה א ואנחנו ואני נלקחת לבית נצ בעצם באותו רגע לבד לבד א ושוב טווח זמן ש אני לא באמת יודעת להגיד לך כמה זמן זה היה שעה שעתיים אני יודעת כמה זמן

בשבילי זה היה נצח א חושך אימים אני על כיסא פלסטיק פנס שנדלק ונכבא אבל כל פעם הוא נדלק ממקום אחר ונכבא במקום אחר ואת שומעת רכשושים ואת שומעת לכשושים אין לי אלא את יודעת כל מה שאני אומרת לעצמי בראש באותו רגע זה מנטרה בילטיק פוסקת שאני יודעת שאתה שומר ומגן עלים יודעת שאתה שומר ומגן עלים כאילו אני לא יכולה להפסיק אפילו להגיד את זה כי אני מפחדת שאם אפסיק להגיד אגיד את זה אז משהו יכנס איזה מחשבה תיכנס וכאילו תגרום לי לוותר את יודעת כל יום לאסוף את עצמך מחדש ובעצם א אחרי הטווח זמן הזה שהייתי שם נכנס עוד מחבל עם מסכת סקי ואני אומרת לעצמי זהו אני מתה עכשיו סופי הולכים להוציא אותי להורג ואני לא נרב

איתה אני לא מוכנה לשים את המסכת סקי הזאת ואני אומרת אני אומרת בעברית אני אומרת להם אתה הורג אותי אני רוצה לראות ובעצם הוא מחלת לקחת אותי לבית נוסף ובבית הזה היו עוד חטופים א ובבית הזה זה אם היו לי זכויות עד אותו רגע אז הם נשללות כאילו היו כאילו בבית הזה גם אף אחד לא אכפת לו אם הרגש של שבורה או לא שבורה אני צריכה לעמוד דום כל פעם שמחבל נכנס לחדר אסור לי לתקשר עם החתופים אסור לי לעשות שום דבר לבקש רשות לאכול לשתות ללכת אין אסור לעשות כלום אני בפינה של החדר ראש מורכם למטה ואסור לך לאסוף מידע גם אני אומרת לעצמי אני ממש כאילו מראשי אני חצתי מה מהסיטואציה הזאת שכאילו כאילו זהו אני מתה ואני בטוחה גם

שהסיפור הזה של החיילת נשכח נשכח לו אי שם לא שאלו אותי הרבה זמן את יודעת שאלות אז אולי הוא נשכח ופתאום נכנס נכנס חוקר ושואל אותך עוד פעם איפה את משרטת ואני אומרת לעצמי וואי ריבונו של עולם מה אתה עושה כאילו מה מה מה אני עושה עכשיו מה מה אתה רוצה שאני אעשי איך אני אמרה להלחם בדבר הזה וזהו ועוד פעם כמעט ותרתי שם באמת שכמעט ותרתי שם והמר כמעט לבטר כמעט ויטרתי נשית כאילו כמעט ויטרתי לדבר הזה כאילו ה מחשבה החזקה שתמיד החזקת בראש השם הייתה לי מחשבה אחת שהחזיקה אותי כל הזמן כי לא הצלחתי לתחום בזמן ולא הצלחתי להבין איך אני אצא ולא אכפת לי אמרתי כל מה שאני יודעת זה שאני יכול רואה את אותי מחבקת את אמא

שלי זה מה שאני אומר זהו זה אני מכירה את זה אני יודעת אני יודעת איך זה נראה אני יודעת איך זה מריח אני יודעת איך זה נשמע אני יודעת איך זה מתנהג אני יודעת אני יודעת איך זה יקרה זה אני יודעת זה אני מחזירה בראש כל הזמן כל הזמן אני כבר כאן אני כבר כאן אני כבר כאן אני כבר כאן אני כבר כאן אנחנו כבר כבר מחובקים ואני אמרתי את העצמ ככה אנחנו כבר מחובקים אנחנו כבר שמחים אנחנו כבר מאושרים אנחנו ביחד אנחנו ביחד אני בריאה ושלמה ואתה יודעת תוך כדי אני סורקת את הגוף שלי ואני אומרת זה שבור ואיזה שבור וזה כואב וזה וזה לא משנה בריא שלם בריא שלם אני שלמה בריאה בריאה שלמה הכל הכל לב על אבנים הכל לב על אבנים הכל

פטיר הכל פטיר הכל פטיר והרגש שכאילו בוחנים אותי ממש אני פשוט באמת לא יודעת איך להסביר את זה הרגשתי ממש כאילו מבחנים קטנים ועוד פעם פיסת מידע שאמורה להערר אותי ועוד פיסת מידע שאמורה ואני באמת באמת מלחמת גוגו מגוג עם עצמי קוט איזה קשה מלחמה בתודעה היא מלחמה הכי קשה שיש ממש ו ופתאום איזה רגע שהוא נכנס אחרי שהם עבדו א איזה שלוש פעמים שאני הולכת הביתה הוא נכנס והוא אומר יאללה קונה לי אתה הולכת הביתה מסתכלת אוקיי זה הביתה למות אם היה לי איזשהו רגע שהוא היה סופר מכונן זה הקנייה שלי מול השם שאחרי קורה דבר ועוד דבר ואני נצלת מעוד דבר והנה הוא חבל עלי נשק אבל הוא לא ירה בסוף והנה אה אה כמעט עושה משהו

שהוא לא אמור לעשות ומשהו אמרתי משהו וזה הציל אותי בשנייה האחרונה והנה סיטואציה זוהר שאני פתאום נלחמת על הילדה בחדר ואני מחליטה בשבילו מה הוא הולך לעשות אתה לא מתקרב אליה אתה לא מדבר איתה ואם אתה רוצה להתקרב אליה אתה עובר דרכי ואם אם אתה רוצה שהיא תלך למטבח אני בא איתה ביחד ומיד את בכלל א כאילו הרבה סיטואציות כאילו ששמתי את עצמי בהם שאני לא ידעתי שאני יודעת לעיד בכלל זאת אומרת גם אני בסופו של יום אחרי השיחה איתו ואחרי השיחה חה עם הה ואחרי שיחה עם ההוא אני שיחה עם עצמי את יודעת ואני כזה מי אני לא מכירה אני לא מכירה את הצדדים האלה בי אף פעם לא ידעתי שיש בטעוזה כזאת חזקה ואף פעם לא ידעתי ש יודעת

תמיד ידעתי שאני קרימינלית בראש את יודעת כי זה ילדה מסתדרת כזאתי שמסתדרת בכל מקום עברתי טראומה בגיל 11 כבר שדחה אותי כל הבית ספר ועשה עליי חרים ומגער אותי ושם את עצמי במפינה אני לימודת ניסיון כבר כל כך הרבה דברים בחיים ששם וזה רק עוד משהו את יודעת אז אני אומרת טוב עכשיו אני מבינה הכנת את עצמי הכנת אותי כאילו וזה יגמר כי זה אבלים זה רק תסרית נכון זה רק חלק מהסרט הזה שאנחנו בונים עכשיו אז חייב להיגמר הסתכלתי ל על התקרה ואמרתי כזה באותו רגע א הבנתי אותך אני לא יוצאת לך בשום הצרת כוונת עכשיו לא מתכוונת להבטיח שאני הלכת לא מתכוונת להבטיח לך שאני נשמה אני לא מבטיחה לך שום דבר מהשם שנשמעת שמה שמה זה

לא זה לא השברות זה קנייה חיובית מאוד אמרתי אני לא מבטיחה לך כלום אבל מה אני מבטיחה אני מבטיחה דבר אחד אני מבטיחה שאני לוקחת את כל האמונה הזאתי מכפר רגע ראש לוקחת אותה איתי ככה כל מקום שאני אלך אני אעטוף ואיפיץ אני יפיץ ויעטוף יפיץ ויעטוף יפיץ ויעטוף יפיץ ואז או בערכים בדרך חיים בהתנהגות בכל הדברים האלה שלמדתי ונתתי לי את הזכות ללמוד כל השנים אחורה אני מבטיחה שאת זה אני אקח ואני אני אפסיד את זה בכל מקום שאני רק יכולה לנסות לשנות לטוב את זה אני אקח איתי רגע אני חייבת להחזיר אותך לרגע הזה של השחרור מה קורה שמה נשברת היה בך את המקום הזה היה חסר כמעט נשברתי ובסוף הוא מצאתי מהבית ובאמת הדרך הזאת זה

הייתה כאילו ברגע הזה שכמעט נשברת אז פתאום הוא בא ולוקח אותך לא לא הוא אומר לי קומי הולכים ואני מסתכלת עליו ולא לא נשברת אני אומרת אני ממחת אפילו אני אומרת אוקיי או הביתה או למות בהתמסרות ות מלאה א וזה היה המעבר הכי מפחיד שהיה מעברים היו מאוד מפחידים אני עברתי חמש בתים אני עשיתי 11 מעברים זה מעברים מאוד מפחידים והמעבר הזה היה שונה מכולם כי הם כיסו לי את הפנים וזה הכנסתי לחרדות מאוד קשות ואת יודעת עוד פעם אני עדיין במניה הזאת שאני חוזרת ואומרת שוב ושוב בראש של אני יודעת שאתה שומר עליי אני יודעת שאתה שומר עליי אני פשוט יודעת שאתה שומר עליי אני יודעת ש כי לא יכול להיות שאתה לוקח אותי מכאן אבל אני

אפילו לא ממשיכה את המשפט אני פשוט יודעת אני מסיימת אותו באותו רגע ולא נת לשום דבר להיכנס במקביל עד שמגיעים לאיזשהיא נקודה אה שבה אני רואה אמ עוד חטופה שאני יודעת בוודאות שהיא מיועדת ללכת הביתה אה כי שכחרו את הילדים שלה יום לפני ואני אומרת לעצמי טוב יכול להיות שאני באמת הולכת הבית אז זה לא משחרר עדיין סופית כן יש 27 שעות שעוברות מהרגע הזה שבהם אני פוגשת שמונה חתופים אה אנחנו בעצם לאט לאט מאגדים אותנו במקום אחד מביאים עוד ועוד ועוד ועוד, אבל אני התחלתי איתם מההתחלה, איזה 27 שעות שהייתי איתם, עוברת עוד עם אמה וזהו ואז מקרים אותנו למבנה האחרון ואנחנו מחכים לחתוף העשירי בעצם אנחנו תשעה באותו רגע

וב-12 בלילה נכתסה החטופה האחרונה, החטפה העשרית ואיתה נכנס מחבל מחזיק מסרק ביד ושאל מישהו רוצה להסתרק לפני שאתם הולכות הביתה יודעת אני מחייך את עצמי בפנים כזה אני עדיין לא מאמינה שזה נגמר אני עדיין לא משחררת כאילו את הכל ורק שאני עוברת במעבר כאילו עולה על הצב לג'יפים של הצלב האדום אנחנו בעצם מתחילים את הדרך הביתה מגיעים למעבר אני יורדת מהאוטו ובעצם פוגשת קצנה הראשונה אז א אז קלטת ש בבית לא עדיין לא גם כשהיא מדברת איתי ואומרת לי שהמשפחה שלי שרדה והכל ואני צורחת, אני מאושרת ועדיין אני כל השנייה מסתכלת מאחורי הגב לראות את זה שבא למשוך אותי מהגב מאחורה ולהגיד טאינו את חוזרת לכאן אני לא מאמינה שאני

עדיין בבית פוגשת פסיכיאטרית אחרי זה אנחנו עולים למסוק ומתחיל איזשהו מסע את יודעת של שנייה להחליף בגדים ולהחזיר רבעצלם אנוש ולהחליף את התחבושת ברגל ואת יודעת ולצאת לכיוון אמא ואבא ואני מגיעה לבית חולים ופוגשת אותי גם הרופעה הראשית וגם היא מצטרפת לפסיכיאטרית שמצטרפת לעוד דמות שלישית שאני לא זוכרת מה התפקיד שלי היה והם לוקחים אותי כאילו לכיוון ההורים ו ואז אמא וואי חיבוק שתמיד ראית לנגד עיניי מה זה חיבוק קודם כל באמת אני כמ חלקתי שמה ולא אכפת לי ניסיתי לרוץ א לכיוונה ו היא בדיוק את מה שתי אותה שהיא תלבש והיא התנהגה בדיוק איך שתי את זה וט ושתנו צרחנו ועכשיו אני אגיד לך שלפני לא היינו בקשר כזה טוב

והיום אנחנו החברות הכי טובות שיש בעולם זאת אומרת הלשאוף לקבל את הדבר הבלתי אפשרי הזה זה מה שהגביא אותי הביתה כי גם התמונה הזאת שאני מחבקתים בה ושמחה גדולה והתלהבות אני לא הבנתי מה קורה בארץ אני לא אני חשבתי שתייחס עליי למה הלכת מסיבה בלי להגיד לי אה אתה יודעת אפילו שאני ברת 42 אני עדיין לד קטנה של אמא שלי כאילו יודעת הדבר הראשון שאמרתי לאבא שלי זה סליחה לא חזרתי אליך אמרתי לך שאני אחזור אליך ולא חזרתי אליך הוא מסתכל עליי ככה אתה יודעת זה דברים של ילד הייתי מאוד ילדה כי הייתי מאוד ילדה באותו רעים נולדתי באמת מחדש אני ליטרלי לא מדתי ללכת מחדש. או איזה מסע מטורף. אה כן זה היה מסע מאוד מאוד

רציני. ואני יכולה להגיד לך ש בשנתיים בכמעט שנתיים האחרונות אני גדלתי ב-20 שנה. לא בשנה. לא רק למדתי ללכת. למדתי לרוץ לא פיזית עדיין. זה עדיין מחלים אבל א למדתי לרוץ לרוץ בהבנה שלי במה אני באמת צריכה להתמקד בו בחיים האלה וכמה הכל הכלבל אבלים באמת הכל הבל אבלים המים הכל הבל אבלים החופש הפנימי שלנו כבן אדם הצינור הנקי הזה הידיעה הזאת שיש לי אבא מעליי את יודעת שלא משנה לאן אני אלך אני מסתכלת למעלה וגם אם אבחר שוחר לא טוב, אין דבר כזה לא טוב אז הכל בסדר כאילו אז אני כבר משחרר את הפחד אז כבר פתאום את יודעת פחד הופך להיות חבר ומחשבות את יודעת המחשבות האלה שכל הזמן א לוחצות עלינו בראש הם פתאום חומות

הגנה הם מגנות עליהם הם טובות עליהם אמיתי אז יש התמודדות מאוד ארוכה א מאז התמודדות מאוד מאוד ארוכה של איך ההתמודדות באמת שעה וחצי אחרי איך זה מתחיל מלפני שנתיים לרמה של ממש ללמוד ללכת וללמוד שמותר לי לפתוח את הברז של המים, מותר לי לסחצח שיניים. זה לקח המון זמן. כשמותר לי לישון לבד, אני בת 42 היום. אני לא ילדה. אני ללמוד לחזור לישון לבד, ללמוד לחזור להיות בבית שלי לבד, ללמוד לחזור ללכת ברחוב לבד. זה דברים שאנחנו אפילו לא חושבים עליהם. זה לשבת על הרצפה, כי אני רגלה לשבת על הרצפה ולא לשבת על ספה או על מיטה. זה רק חודשיים. אבל הפחד והאדרנלין והסטייט אף מינ שאת עוברת כל יום שמשריש בך את ההרגלים

האלה עמוק עמוק מאוד מאוד מהר ואם לוקח לנו בתנאים סטנדרטים 21 יום לפתח הרגל אז תמיד אומרת לחמס לוקח שתי שניות יש הרגלים שיקח עוד הרבה זמן להוסי מהסיסטם מורן ואיפה את היום אמ אז היום פיזית אני עדיין בשיקום אה עברתי ניתוח לפני מספר חודשים ככה לטפל בפשיעה האחרונה שנשארה מאזה ו אני גם לומדת ללכת עוד הפעם א זה מבחינה פיזית מבחינה נפשית במקום מתמודד אני מרגישה שאני אני במקום מאוד מאפשר וממקום מאוד מאפשר הרבה יותר קל להתמודד עם הרבה דברים לא צפויים בדרך כמו רעשים כמו התנהגויות מסוימות את יודעת יש הרבה דברים לא צפויים שש זורים במהלך היום שלנו שאנחנו לא לא יכולים לדעת שאפילו יבילו אותנו א מה למשל רעשים

בעיקר את יודעת אופנועים זיקוקים א מספיק שהיום א היום חיכיתי למלווה שלי שתבוא לקחת אותי ובזמן שאני מחכה לה אני רואה מול העיניים שלי בן אדם מתפלל את יודעת ונתקעתי עליו כי ככה הייתי מסתכלת על המחבל בזמן שהוא היה פותח את השטיח שלו בכוונה מול הפנים שלי בחדר ומתפלל מולי חמש פעמים ביום וזה הייתי שותקת בזמן שהוא עושה זה את יודעת אז פתאום מצה מסתכלת עליו ונתקעת בזה ושמרת על איזשהיא דממה ואז אומרת לעצמך במקביל אבל תראי איזה יפה הדשא מסביב ותראי שיש אנשים מאחורה את רואה שאנחנו א זה ואת יודעת לא בלחץ אפילו אני פשוט פותחת את התמונה אני כבר לא במקום הקטן הזה אני כבר לא רק בדבר הזה אז כל דבר הוא פשוט חזרה

למציאות חזרה שנייה לקרקע אם הלך חתי לאיבוד רגע הכל טוב אני חוזרת אבל ברגע שאני מאפשרת לעצמי להתמודד עם כל דבר ודבר כזה אז זה לא ינהל אותי מה המסר שהכי חשוב לך להעביר לנו וואי יש לי הרבה מסרים חשובים א אבל אם אני אלכת בהלך רוח של היום של השיחה שלנו של היום יש הרבה גורמים והרבה אנשים שיכולים לאיים עלך הרוח שלך כבן אדם במהלך היום או על איך שתחשבי או על איך שתסתכלי על דברים או על איך שתפרשי אותם יש הרבה הרבה אנשים כאלה ואני חושבת שהתחלתי את הלמידה לפני ועברתי את ה את היישום בשבי של איך לא לתת לאף בן אדם בשום צורה שהיא לא משנה מה הוא אמר הוא עשה כלום לא להרער אותי את הביטחון שלי בעצמי לדעת מי אני

ומה האמונה שלי ומה שומר עליי ומה אני אמורה לעשות בחיים האלה וגם לשחרר שנייה את הלחץ של מה יקרה מחר? את יודעת אני אחייה, אני אמות, אני היית טובה לעצמך היום? קמת בבוקר. מי הבן אדם הראשון שאת פוגשת כל בוקר? אני הייתי נחמדה לעצמי. ואיך יצאתי עם זה מהבית? מה עשיתי? מה עשיתי בשביל עצמי היום? כי השכן יכול לעצבן אותי והההוא בכביש יכול לעצבן אותי ויכול להיות שיבוא לפה בן אדם עם דעה חשוכה ויכול להיות שיבוא מחבל ויכול להיות שיבוא א נשיא של איזה מדינה מעצבן ו ומה ולתת לכל אחד לנהל אותנו ומה חשוב לי באמת בסוף שכל אחד יקח את השאלה הזאת מה אתם רוצים בסוף שיקרה מה בא לכם לקום בבוקר למלחמות כעסים שינה או מה

הרי זה נתון במילה השנה נכון נותן במידת המילה אז תבחר איך אתה רוצה שהחיים שלך יראו זה הכל חי עוד שאלה אחת מה תמונת הניצחון שלך אחרי כל מה שאמרת קל השאלה הכי קלה ששאלו אותי בשנתיים האחרונות באמת א להעמיד שושלת להמשיך את הקיום את יודעת אני יש לי איזשהי שאיפה של יום אחד גם אחת מהנצולות שעה עשתה את זה אז אני לקחתי אותה כהשרעה שיום אחד אני אמצא את אחד מחבלים בכלאם מאחורי סורגו בריח אה ואני אבוא אליו ואני אגיד לו חמזה תודה בזכותך תכיר את הבעל תכיר את הילדים תראה בזכותך התחזקתי בזכותך גדלתי בזכותך התבגרתי תודה שעשית את כל הדברים הרעים שעשית בשביל להבין כמה טוב אפשר כמה טוב יכול להכיל לעולם הזה ולהמשיך את הקיום שלי זה התמונה בזכות של יואו אני חייבת חיבוק יואו איזה אלופת