שבת אחים: פרק 5 - יוצאי טוניסיה HD (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אנחנו בתוכנית נוספת של "שבת אחים" והפעם עם קהילת יהודי תוניסיה. תודה רבה לבני ברדא על שיר הפתיחה המקסים של יהודי תוניסיה. קהילת תוניסיה הצמיחה מתוכה עשרות, אם לא מאות, רבנים ודיינים וחכמים במרוצת השנים. ביניהם הבבא ריבי, רבי ישראל זיתון, רבי אליהו חי בורג'ל הראשון, אביו, רבי נתן בורג'ל, רבי מרדכי אלחייט, שושלת משפחת טייב, הרב אברהם יצחקי בעל משמרות כהונה, משפחת וזאן, שהיו בהם דורות של רבנים וביניהם רבים גדולים ועצומים שכל עם ישראל נהנה מתורתם ומחוכמתם. היו גם אותם שעלו לארץ הקודש, כמו רבי חלפון משה הכהן, רבי רחמים חי חויתה הכהן ועוד. מדובר בהחלט

ברשימה מרשימה שבני הקהילה מתפארים בהם תדיר ולומדים את תורתם. יהודי תוניסיה, לפי סברה מסוימת, הם מצאצאי שבט זבולון. היישוב היהודי בתוניסיה היה בקרתגו הפיניקית. איך בדיוק הגיעו למסקנה הזו? תכף נברר עם האורחים שלנו להיום. אני רוצה לומר שלום לכבוד הרב הגאון הרב צמח מאזוז מראשי ישיבת "כיסא רחמים." שלום, כבוד הרב. נעים להכיר ושמח להתכבד כאן איתכם במקום הזה של הידברות שמפיצים תורה לכל העולם. אשריכם ישראל. ושלום לרב הגאון הרב רפאל כהן, ראש מוסדות "יתד התשובה" בצפת עיר הקודש. ברכה ושלום. ד"ר ויקטור חיון, מומחה לחקר שמות יהודי תוניסיה, שזה מקצוע בפני עצמו. -בין השאר. ושלום לך יוסי פרי, מנהל אתר

"תוניסיה מורשת." ושלום למר רולנד פילוס, מומחה לקברי רבני תוניסיה ובכלל. ושלום לך, אופיר חנן, שותף במסעדת "פורטונה" התוניסאית. וכמובן הזמר, שכבר שמענו אותו ועוד נשמע אותו, בני ברדא. שלום לכם, שבת שלום וברוכים הבאים. -שבת שלום ומבורך. הרב מאזוז, כבודו נולד בתוניסיה לאביו הגאון, הרב מצליח מאזוז, השם ייקום דמו, שהיה דיין חשוב, מחבר שאלות ותשובות "איש מצליח." אביכם, עליו השלום, הקים גם ישיבה מאוד ייחודית שנקראת "כיסא רחמים" עוד שם. -נכון. עוד כשהייתם בתוניסיה. אם הרב יוכל בקצרה לספר קצת על האבא ועל ישיבתו. אני אדבר בקיצור. אבא, זכר צדיק לברכה, צמח להיות אחד מגדולי הרבנים בזכות אימא שלו. בזמן

שנפטרה אימא שלו אבא אמר בהספד: שלי ושלכם - הכול שלה. אבא גר בקטנותו באריאנה, כפר על יד תוניס. שמה לא היה חסר להם כלום. זה לפני כמאה שנה. היה להם חשמל, היה להם מים. והסבא רפאל, זכר צדיק לברכה, היה סוחר גדול בתוניס. כל ערב הגיע הביתה, אבא עוד זוכר שהיה מביא איתו מלא כסף ממה שמכר באותו היום בחנות בדים. בערב מגיע הביתה, אומר לבן שלו... לאבא היה בן יחיד. אומר לו: בוא נלמד. יושבים לומדים שעתיים-שלוש. באריאנה לא היו תלמידי חכמים גדולים, היה רב אחד. ושאר הילדים, כולם הלכו לבית ספר הצרפתי. בערב סבא היה מגיע, אומר לו: בוא נלמד. יום אחד הסבא מגיע הביתה, רואה את הסבתא, רחל, עליה השלום, בוכה. אולי לא

מרגישה טוב? נזמין לך רופא? לא, מרגישה טוב. אז למה את בוכה? הבן שלי לא לומד תורה. אמר לה: את רואה, כל ערב אחרי יום שלם של עבודה אני יושב ולומד איתו. לא, לא, לא, מזה לא יצמח תלמיד חכם. יצמח, ידע קצת לקרוא גמרא. מזה לא יצמח תלמיד חכם. מה לעשות? זה מה שיש. מה לעשות? נחזור בחזרה לג'רבה כדי שילמד תורה ויגדל תלמיד חכם. אמר לה: את זוכרת, היינו בג'רבה. באנו מג'רבה לפה בגלל הפרנסה. עכשיו עוד פעם נחזור? ענתה לו במשפט כזה: הכסף הזה לא ניקח אותו איתנו לעולם הבא. ובכן, אנחנו חייבים לחזור לשמה. חשב קצת, אמר: באמת, היא צודקת. אמר: נכון, בעבר לא הייתה לי פרנסה שמה, אבל עכשיו אני הולך לג'רבה עם הרבה כסף. ואז

מכר את כל מה שיש לו וחזר לג'רבה. שם בג'רבה הייתה ישיבה מסודרת. -ג'רבה הייתה עיר של תורה. ארבע עשרה ישיבות בתוך האי הקטן הזה, שמנה כ-2,300 נפשות. ואז הסבא עבר לג'רבה ואיתו אשתו והבן היחיד שלו, שהוא אבא, זכר צדיק לברכה, אבל המזל לא האיר לו פנים. "והאלוקים ניסה את אברהם." הקב"ה עשה לו ניסיון. הוא, כל דבר ששלח בו יד הפסיד עד שהגיע למצב שלא היה לו כסף לאכול, לקנות לחם. לא בשר ולא דגים ולא קוסקוס ולא פקיילה, פשוט לחם לא היה לו כסף לקנות. לפשוט יד, הוא לא היה מוכן לעשות את זה. לכאורה היה צריך להגיד: נו, עשיתי את כל המאמצים שהבן שלי יהיה תלמיד חכם, הקב"ה לא עזר לי אז נחזור בחזרה לתוניס. אבל הוא לא

אמר ככה. הוא השאיר את הבן שלו ואשתו, שהיא הסבתא, בג'רבה כדי שאבא ילמד תורה, והוא חזר לתוניס לבד לעבוד שמה כפועל בשביל להשיג פרנסה. והיה שולח להם כסף כדי שיוכלו להתקיים וחוזר לג'רבה לראות את אשתו הצעירה והבן שלו פעם בשישה חודשים - בפסח ובסוכות. ככה נמשך המצב הזה תשע שנים. בשביל מסירות הנפש הזאת הקב"ה זיכהו וקיבל בן תלמיד חכם. אבא היה בגיל 18. ישבו שני הרבנים, רבי משה חלפון הכהן, הרב הראשי של ג'רבה, ורבי רחמים חי חויתה הכהן, שהוא הבוס של אבא. דיברו ביניהם: אולי באמת נשלח את האברך הצעיר הזה? אומנם גילו סך הכול בגיל 18, אבל הוא היה גדוש ומלא. אבא היה ראש ישיבה במשך 15 שנה. אחרי זה רבי חיים בלעיש,

זכר צדיק לברכה, שהיה הרב הראשי לתוניס, ביקש ממנו, אמר לו: צריכים בבית דין עוד דיין, והתמנה לדיין. בשלב מסוים אביכם איכשהו את מלאכת הדיינות שם בצד אחד ומחליט שצריכים להעמיד דור חדש של תלמידי חכמים ומקים את ישיבת "כיסא רחמים." הרב יוכל בכמה מילים לספר לנו על זה? -זה בעשר שנים האחרונות לחייו. ואז באותו זמן הייתה לו בהתחלה תקופה טובה שהיה מוכר זהב, עבודה שהייתה צריכה יומיים בחודש. כל החודש היה פנוי. אמר: זה עכשיו הזמן בשביל להקים דור חדש של תלמידי חכמים ואז הוא פתח את ישיבת "כיסא רחמים." שברוך השם, יש לה את ההמשך שלה כאן בבני ברק. ואני רוצה לעבור לכבוד הרב רפאל הכהן. אתה ראש מוסדות "יתד התשובה"

בצפת. גילוי נאות, הייתי השבת בצפת במסגרת שבתות הידברות, וטביעות האצבעות של הרב כמעט בכל סמטה בעיר הקודש צפת. ספר לנו קצת על הפעילות שלכם, איך הגעתם לצפת ומה? מה, ברוך השם, כבר הקמתם בעיר הקדושה הזו? צפת עיר הקודש היא דבר פשוט וברור. הקדמונים גרו בצפת בגלל שידעו שהמקום, המיקום הגיאוגרפי שלה הוא גבוה מעל גבוה. כיסא הכבוד נמצא מעל צפת. "כי בחר ה' בציון איווה למושב לו." "איווה" באותיות אתב"ש זה צפת. אצלנו, גרנו בצפת בגלל שההורים שלי כשעלו לארץ שאלו איפה הרב שלהם גר. הרב שלהם זה היה הרב חומני עלוש, רב בעיר מדין. כששמעו שהרב גר בצפת, הם ביקשו גם כן לגור בצפת. זו הסיבה שבאנו לגור בצפת כי הלכנו אחרי

הרב שלנו. הו, יפה. וזה ידוע, הדבקות של יהודי תוניס ברבותיהם. אתה במסגרת הפעילות שלך, מצפת לצרפת. אני מבין שכבוד הרב נוסע מפעם לפעם, מפקידה לפקידה, לצרפת לפקוד את יהודי תוניסיה, הקהילה הגדולה שם. מה הרב רואה שם? איך הרב מחבר אותם לשורשים שלהם? הגעגועים לעיר ג'רבה, ששמענו עליה כל כך הרבה, היו כל כך חזקים ורצינו גם ללמוד וגם ללמד. גם ללמוד מה הולך שם וגם להעביר את זה לדור הבא. הבעיה שלג'רבה אי אפשר היה להגיע באותם ימים. אני מדבר איתך על 30 שנה קודם, כשהתמניתי כרב בית הכנסת של הרב חומני עלוש. הוא הסיבה לביאתנו בצפת. אבל לפחות יכולתי ללכת לצרפת, ששם היו תושבי ג'רבה שלא עלו לארץ, התגוררו בצרפת.

כשפגשתי אותם וחייתי איתם ולמדתי איתם, ראיתי את העוצמה הרוחנית שיש להם מצד אחד, ומצד שני את החוסר שיש להם בלימוד התורה וצריך להשקיע בהם לא פחות ממה שמשקיעים ביהודי הארץ. וכך התחלנו להשקיע בהם תורה עד שהזדמן, הדרך נפתחה ונסללה להגיע לג'רבה ועשינו את זה גם כן בג'רבה עצמה, לידיעתכם. כמו שבצפת אחד מהמוסדות שלנו זה "כנפי יונה" לבנות, גם בג'רבה הקמנו סמינר לבנות בשם "כנפי יונה," ולומדות שם 130 תלמידות שנבחנות על ידי רשת מעניין החינוך התורני של הארץ ומקבלות ציונים מצוינים. וכשהן עולות לארץ הן כבר יכולות להשתלב בעבודת ההוראה. ממש "כי מציון תצא תורה." אז אנחנו שומעים מהרב שגם מקומה של ג'רבה לא נפקד.

ואני שמעתי ממורי, הגאון הרב יצחק יוסף, הראשון לציון, שהיה עם הרב בצוותה בג'רבה. הרב חזר מלא מלא התפעלות. הוא הראה לי גם מחברת של אחד מהבחורים של הקהילה שכתב לו הערות מאוד עיוניות על הסדרה הפופולארית, "ילקוט יוסף." ספר לנו קצת על התורה שיש ועודנה בעיר הזו, העיר המיוחדת, ג'רבה. היופי שיש בתורה של ג'רבה, כי לצערנו היום זה דור של חיצוניות. אחד הפלאים שהרב יצחק יוסף, הראשון לציון, התפעל והתפעם, הוא מסר שיעור ולמולו ישבו תלמידים עם חולצות מצועצעות, עם כל מיני תמונות. כשהוא ישב ודיבר ואמר סברה ומישהו יכול היה להפריך לו את הסברה מאחד הראשונים, הייתה לרב יצחק יוסף סתירה. מצד אחד הבחור מדבר איתו מולו,

אבל החולצה מטעה. הוא היה בטוח שמי שמדבר זה מישהו שנמצא מאחוריו. הוא מסתכל, בעצם זה אותו אחד. ואז הוא הבין שהחיצוניות בכלל לא מדבר בג'רבה. אפשר להיות מלא בתורה, מלא בידיעות, מצד שני הלבוש הוא עממי כמנהג המקום. אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. אני יודע שבג'רבה אחד המאפיינים הכי בולטים זה שדווקא אנשי עמל ואנשי מקצוע היו וכתבו ספרים וחידושים ועסקו בתורה, וזה באמת דבר מיוחד ובולט מאוד בעדה הנפלאה הזו. ואני רוצה לפנות לד"ר ויקטור חיון. אתה כתבת מחקר גדול על נושא השמות של יהודי ג'רבה. ראשית, באיזו שפה דיברו שם בתוניסיה? קודם כול, אני עדיין חוקר את הנושא של השמות בתוניסיה, לאו דווקא בג'רבה בלבד. וזה לא

רק עניין של שמות משפחה, אלא במיוחד שמות פרטיים בערבית, יהודית, תוניסאית, שלצערנו השמות האלה הולכים ונעלמים, אין בהם שימוש ולרוב ההורים לא נותנים יותר את השמות האלה. עכשיו, אם נתחיל טיפה עם השמות, אנחנו נבין באילו שפות דיברו. השמות הפרטיים שהיו נותנים היו שמות עבריים, שמות תנ"כיים ולימים השמות האלה קיבלו שיבושים מהערבית המקומית, בין אם זה בהגייה או בין אם זה בתוספות או כינויי המעטה. אז אם ניקח מבחר מייצג: חמוס, אמיאס, צגיאר, פורטונה. -אתה כבר נוגע פה בשמות שהם נגד עין הרע. עכשיו, אברהם, לרוב בתוניסיה קראו לו ברייטו או קראו לו בייבו. יצחק קראו לו שחגו או גגו. עכשיו, אין זמן, אבל אפשר להסביר איך

מגיעים מהשם המקורי לכינוי שהשתרש בתוך הקהילה. יעקב זה כבר קיקי. אבל אם אנחנו נעסוק בשמות של נשים, רחל הופכת להיות בחלה ורבקה... -אני חייב לשאול אותך אבל, מה רע בשם רחל? מה, זה כינוי? -אין עניין של רע. -אבל יהודי תוניסיה העברית אצלם היא צחה ומשובחת. למה היו צריכים? זה סוג של כינוי חיבה אולי? כן, כן. אז זה התחיל ברחל. בואו ניקח את הדוגמה של רחל. -ברחל בתך הקטנה. כן, ברחל בתך הקטנה, בדיוק. עכשיו, העדה התוניסאית יש לה מנהג לא רק בשמות, בכל דבר, כולל במה שמופיע על השולחן, יש לה מנהג להמעיט. להמעיט בגלל שמשתדלים לא לפגוע במי שמדבר וגם נגד עין הרע. אם אתה תשאל אישה שיש לה, בלי עין הרע, עשרה ילדים

והיא צריכה להושיב אותם לארוחה, והשכנה יודעת שאין לה אמצעים. אז היא תשאל אותה: מה עשית היום? אז היא לא תגיד לה: עשיתי שקשוקה. אז היא תגיד לה: עשיתי "שקיישקה," זאת אומרת שקשוקה קטנה. ואם אנחנו ניקח את רחל, הרחל הקטנה הופכת להיות רחלה. מרחלה הגענו לבחלה. טוב, אולי זה גם חלק מהצניעות שלהם. -ועוד היד נטויה. כן. -יש הרבה מאוד נושאים מסביב לזה. וכמובן הסימנים האלה. אם אתה תשאל בן אדם: תגיד, איך קראו לסבא שלך? אז הוא כמובן יגיד קודם כול את השם הרשמי. יגיד אברהם, יגיד יהושע, אוקיי? אבל אם אתה רוצה קצת להיכנס לדקויות, אתה אומר לו: רגע, אתה באמת הנכד של אברהם הכהן או שאולי הנכד של בייבו הכהן? אומר: כן,

נכון, קראו לו בייבו. זאת אומרת שהיו להם כינויים. -כי גם לאברהם היו כמה סוגי כינויים? לפעמים אותו שם פרטי היו לו כמה סוגים. כמו מרדכי, היה לו מרידך ודוכה ודידך. יפה. -וכן הלאה. -ועוד לא... רק אם נוכל לחזור לשאלה רגע, אז באיזו שפה בעצם דיברו חוץ מערבית? -אז ככה, קודם כול, היהודים בתוניסיה דיברו את שפת המקום. ביניהם השתמשו גם כן בשפת הקודש כדי להעביר מסרים. אם אני מחזיק חנות ונמצא איתי חבר והוא מדבר איתי על עסקים, פתאום נכנס מישהו. החבר לא יודע מי זה המישהו ואז הוא מפסיק לדבר. ובעל החנות אומר לו: לא, לא, אתה יכול להמשיך לדבר. ישורון, הוא משלנו. ויעקוד. -כן, זאת אומרת, אחד המונחים, אחד הקודים.

בתקופה האחרונה היהודים התוניסאים, במיוחד כמובן אלה שבצרפת וגם אלה שבארץ, דיברו צרפתית. כלומר, הושפעו מהצרפתים. הצרפתים שלטו בתוניסיה במשך 75 שנים, מ-1881 עד 1956. ואז ב-1956 התוניסאים לקחו את השלטון לידיים ואחד הביטויים לשלטון שקיבל ביטוי בחיי היהודים, כבוד הרב הזכיר קודם, בגלל שאז בורגיבה ביטל את המוסדות: המוסד של הקהילה, המוסד של בית הדין. אתם צריכים משהו? יש לכם מוסדות של המדינה, בין אם זה משרד הסעד או אם זה משרד החינוך וכן הלאה. ואז ככה לאט לאט היהודים איבדו את המסגרת שאיתה הם חיו במשך מאות שנים. בהתחלה בתור עמותות שונות במקומות שונים, ואחר כך, כשהגיעו הצרפתים, הכול היה כבר ממוסד בעמותות

מסודרות, רשומות, מלכ"ריות, מה שנקרא, לא למטרות רווח. וככה כולם חיו. פשוט מרתק. אתם יודעים שהעולם הפך לכפר גלובאלי קטן וכל אתר, כפשוטו, צריך אתר גם שיספר עליו. אני רוצה לפנות אליך, יוסי פרי, אתה מנהל אתר "תוניסיה מורשת." חיברת את הספר, אני רוצה לדייק, "בלאד אלפאל וליסמין." בסדר? עברתי את זה. -עברת את זה. בספר אתה מרחיב על איך הגיעו היהודים לתוניסיה ומאיזה שבט הם. מה אתר רוצה לתרום לנו כאן בשולחן השבת שלנו מהידע שלך? ברשותכם, אני רוצה להציג את הספר. -טוב. הספר נקרא "בלאד אלפאל וליסמין," ואין שם יותר מתאים לקהילת תוניסיה מהשם הזה. אלפאל וליסמין הם בעצם הפרחים שמקובלים בתוניס. פרח הפאל ופרח

היסמין. וגם בתמונה שנמצאת בכריכה וזה כיכר בחממת שהוא יש לו "פאל," צורה של הפרח. -של הפרח. נתחיל עם הספר. אני הגעתי לספר, מה שנקרא, מזיכרונות. והזיכרונות הם כאלה. כשהייתי צעיר הייתי מדריך בבני עקיבא והיינו צריכים להעביר פעולה לחניכים והחומר שהיינו מקבלים בדרך כלל מההנהלה של בני עקיבא זה היה חומר רבני אומנם על הבעל שם טוב, החפץ חיים, הגאון מווילנה. ואם רצו קצת ככה, הרמב"ם, הרמב"ן. ואני אומר: ריבונו של עולם, מה עם הרבנים שלי, שעליהם גדלתי בבית, בבית אבא? רבי חי טייב זצ"ל, רבי יצחק טייב, רבי יהושע פשיש ועוד כהנה וכהנה רבנים. והדברים האלה לא באו לידי ביטוי באותן שנים בקרב הדור הצעיר. הם לא הכירו,

לא ידעו, מה שינקו מהבית ינקו ושם זה נשאר בעצם. ואז קיבלתי על עצמי שבעזרת השם כשירווח ואגדל ואוכל, לחבר ספר על יהדות תוניסיה. למעשה הרעיון התחיל ברבני תוניס, אבל מאחר והגעתי למסקנה שרק ברבני תוניס לעסוק זה קצת מגביל איפה שהוא, אז החלטתי לכתוב את הספר במתכונת של "אינציקלופדיה" קטנה, להבדיל אלף הבדלות, כמו מסכת כתובות שנקראת גם ש"ס קטן. ולכן חיברתי את הספר הזה. הספר הזה מכיל על יהדות תוניסיה מהתקופה הקדומה, דרך תקופת הגאונים ואנשי קירואן בתוניסיה, קצת ביוגרפיה על מספר, על 9-8 ערים בתוניסיה על מנת שנדע... -זה מתועד שהם משבט זבולון? כלומר, יש לזה סימוכין? לגבי שבט זבולון, זה מחקר של החוקר פרופ'

נחום סלושץ, שהוא כותב שיהודי תוניסיה, יהודי ג'רבה, מקורם משבט זבולון. ועל מה הוא מסתמך? ברכת יעקב: "וזבולון לחוף ימים ישכון." ואיך בעצם הם מגיעים לתוניסיה, לקרתגו למעשה? בספר מלכים מספרים לנו שם ששלמה המלך כרת ברית עם מלך צור וצידון. חירם. -שהם הביאו לו ארזי לבנון וכו,' כל מיני עסקים וביזנסים לצורכי בניית המקדש. וכתוב גם שהוא שולח עבדים למלך צור וצידון על מנת שיעזרו, שיביאו וכו.' ולמעשה משתלבים בתוך זה גם בני שבט זבולון אשר מתחברים עם הצורים והצידונים, שהם בעצם הפיניקים, ומגיעים ומקימים את העיר קרתגו הראשונה. לא קרתה החדשה, את קרתגו הראשונה. ונמצאו שרידים בתוניס, בקרתה... בקרתגו, סליחה, נמצאו

שרידים של ממצאים יהודיים, כגון מצבה שעליה יש רימון ושופר. אלה הם השרידים שנמצאו שמסמלים שאכן הגיעו יהודים לקרתגו. אז אתה מדבר על מצבות, ואני רוצה להעביר את השאלה למר רולנד פילוס. אתה מתעסק בעניין של בתי הקברות ושל חכמי ברוג'ל. כן. -איך הגעת לתחום הזה? נסעתי לתוניס ב-85.' הייתי בקשר עם השומרת שמה. קיבלתי ממנה את כל הרשימות של הנפטרים בברוג'ל וחיפשתי את כל הרבנים. עשיתי רשימה של כל הרבנים. חוץ מזה, קיבלתי, יש לי יותר מ-300 מצבות של רבנים. ולמשל, גיליתי את המצבה של רבי יהודה ג'רמון, ששיפצנו אותה וכל זה, והיא שלחה לי. ויש לי עוד ועוד כמה. למה? כמו שאמרו ב-56' הייתה עצמאות של תוניסיה ועשו את בית

הקברות הישן. ושמה לא היה לנו שום דבר, לא שמות, לא מצבות, כלום. הכול הרס תחת האדמה. עכשיו, רציתי להציל את בורג'ל ויש לי את הרשימה, לפחות הרבנים. מהחסד שעשית עם המתים אתה עושה גם עם החיים והכנת, יש לך איזה אלבום של 1,500 תמונות מחיי הקהילה. -יש לי כמעט 5,000 תמונות. אואה, וכל זה נמצא בספר מסודר. מסודר ממתי שקיבלתי, מתי שחזרתי, עדכנתי אותם וכל זה והכול מסודר. עבודה גדולה וחשובה. יישר כוחך. -תודה. אני רוצה לפנות לאופיר, אתה מבעלי מסעדת "פורטונה." קודם כול, גם השם, אני רואה, ייחודי. -כן, פורטונה זה השם של סבתא שלנו, שבעצם מפה לקחנו את השם, שהיא בעצם הבשלנית המשפחתית. היא המסטר שף התוניסאית. -היא

המסטר, כל זה זה הידיים שלה פה. מה פירוש פורטונה? זה כמו "פורטשן", זהב. זהב, לא? -מזל, מזל. מזל, מזל. -יותר טוב מזהב. מי שיש לו מזל גם יש לו זהב. אני יודע שגם למאכלים התוניסאיים יש שמות מיוחדים. -כן. וגם לשמות הללו יש משמעות. בוא, שתף אותנו בשולחן שבת. -אז אני אתחיל. אתה יודע שחלק מהעניין זה גם "וקראת לשבת עונג," ואנחנו והצופים רוצים להכיר גם קצת את המטבח התוניסאי. תן לנו קצת, כמה מילים, על כל מאכל. -אז נתחיל עם המאכלים. שמה יש את ה"חריימה," שזה בעצם דג ברוטב אדום חריף. נעבור ל"פקיילה", שזה בשר בקר עם שעועית לבנה ברוטב של תרד. נעבור אחרי זה לקוסקוס כמובן, שמכינים אותו אצלנו עם סירי אידוי פעם

ראשונה, מוציאים, עוברים עם הידיים, עם השמן להגיע למרקם נכון, מחזירים לאידוי שני, מוציאים עוד פעם למרקם נכון, שיגיע באמת להיות כמו משי. זה הרעיון של הקוסקוס התוניסאי ולא של העדות האחרות, האיכות שלנו. היה לכם זמן, אתה אומר. מה זה? כן, זה לוקח זמן. -כל דבר עשיתם בסבלנות ובדייקנות. -כן, בסבלנות, באיטיות. מה הסלטים הללו או ש?... -זה "תרשי", "משיר," שזה בעצם הרוטב... -מה פירוש "משיר?" מה הפירוש? -כבוש. -כבוש, יפה. שזה ה"משיר" שהוא פה בעצם לא נמצא כרגע. ה"תרשי" זה הדלעת, שבעצם זה סלט שהוא מדלעת וקצת תיבול מלמעלה עם כמון. אז בנושא הזה, יש לנו בעיה שהיא תוצאה של עושר. אנחנו חיים בארץ קיבוץ גלויות של

עשרות גלויות, והדלעת הזו המרוסקת, אנחנו קוראים לזה בדרך כלל "עז'לוג" בתוניס, אבל פה השם "תרשי" בא מהטריפוליטאים, והם השרישו את זה כמו הקציצות. קוראים לזה "מפרום," אנחנו אף פעם לא קוראים לזה "מפרום." קוראים לזה "בטטה מחשיה," "מחשי", "בולט." "בולט" זה בצרפתית. -אולי מצרפתית, אבל טוב, זה... השפעות, השפעות. -מה פירוש "מחשי?" ממולא. -ממולא. גם יש פה את ה"ברודו" שזה מרק הירקות, שזה בעצם מרק שהוא פרווה, זה הרעיון שלו. יש שעושים עם דגים. אם לא רוצים להיות בשריים באחד מימי אמצע השבוע, אז עושים מרק ירקות שזה ה"ברודו." -אפשר לאכול את זה עם הקוסקוס. זה עם הקוסקוס, כמובן. ואלו קציצות שאצלנו זה נקרא

"כיפתא," שאלו קציצות בשר. אני זוכר שסבתא שלי אז, לפני 10 שנים אחורה כשהייתי עוד ילד, הייתי מוציא לה את הכוסברה, את העלים, שלא יהיה גבעול בתוך ה"כיפתא" שלה. הייתי מוציא לה את הפטרוזיליה, כוסברה, רק את הענפים מלמעלה שיהיה לה את המוצר הכי טוב שיש. טוב, ואחרון חביב, מה זה שם ליד בני? הוא שואל אותך מה זה. -זה ה"כמוניה," שזה רוטב בשר עם תפוחי אדמה ושעועית לבנה. שבעצם הטעם שלו זה הכמון, זה בעצם הרעיון, התבלין המרכזי. -מה המאכל שהוא הדגל של שבת? השבת לא עוברת בלעדיו? -אצלנו לא עוברת שבת בלי קוסקוס. קודם כול זה הקוסקוס, המוצר הזה, והרטבים מתחלפים לפי השבתות. אתה יודע איך קוראים לאוכל הזה עם הדגים?

-איך? "חריימה". -"חריימה." -זה מה שהוא אמר. למה קוראים לו חריימה? -למה? זאת אומרת, מפני שהוא גם מבושל, גם מטוגן. -נכון, נכון. מטגנים אותו לפני הבישול. -אולי בגלל שזה חריף? לא, לא חושב. אולי אני טועה. -בגלל שהוא טעים אז מחרימים אותו. טוב. -בכל מקרה, אם אצל עדות אשכנז יש את הצ'ולנט ואצל המרוקאים יש את הסכינה של שבת, אצל התוניסאים יש לפחות חמישה או שישה סוגים של מאכלי שבת צוהריים. יש לך את ה"פקיילה," יש לך את ה"ניקיטוש," יש לך את ה"כמוניה" עם השעועית והכמון, יש לך את ה... -"אריסה". -איזה? "אריסה", "אריסה", כן, זה החיטה. ויש "קרדון" גם כן. זה ממשפחת הסלרי, כן? כל מיני... זאת אומרת, כל פעם אתה

יכול לגוון ואתה עדיין נשאר בשולחן של שבת. טוב, יפה, ואם שולחן שבת, אז אתה יודע שאחרי שאדם מיטיב את ליבו במאכלים, השירה פורצת מאליה. בני, אתה זמר מאוד פופולארי בקרב העדה ובכלל. באיזה גיל החלטת שאתה שם? שאתה רוצה לשיר על במות? אין גיל, קודם כול, זה מולד. בבית נולדתי למוזיקה. מאוחר יותר הייתי צריך לבחור בין העולם התורני לבין עולם המוזיקה ומשתדל לשמור את שניהם ביחד. או לשלב. -לשלב. -לשלב. יש לנו במשפחה גם זמרים, גם רבנים וזה הולך, אני חושב... -משמח אלוקים ואנשים. ברוך השם, תודה לבורא עולם. אז אני בגיל מסוים, אחרי שכל אחד התעסק במה שהוא התעסק במוזיקה, אני לקחתי על עצמי, כמובן רק בעזרת השם, לשמר את

המוזיקה התוניסאית השורשית ולא לחינם, ברוך השם, אני כבר עם "שורשים מבית אבא," שזה הפך להיות... לפחות הראשון, הפך להיות כבר רב-מכר עולמי. ואני עובד כרגע על שני אלבומים נוספים בהמשך לסדרה של "שורשים". -עוד היד נטויה. בעזרת השם. -כל השירים הם בתוניסאית, כלומר בשפת האם? בעיקרון השירים התוניסאיים, אנחנו... התחלתי בהתחלה, כשהתחלתי לברור, מה שנקרא, התחלתי במעגל החיים. זה הברית וזה הבר מצווה והחתונה. התחלתי מזה ולצד זה נוספים עוד שירים שהיו שרים פה ושרים פה ושרים פה, אבל בגדול, עשיתי סדר בנושא של ה... אני אתן לך ניואנס קטן של מה שנקרא "תעליל." כל אחד אומר "אני שר תעליל," אבל גם תעליל זה מחולק, לכל

הצופים שלא יודעים, אז אני אפרט את זה בקצרה. התעליל זה סוג של שירה שהייתה מתאימה לברית מילה, לבר מצווה ולחתונה. כשאני גדלתי, שמעתי את כולם עושים "סלט מטבוחה", מה שנקרא. אחד מילה של ברית, מילה של זה. זה פשוט לא הסתדר לי ולא אהבתי את זה. אז, ברוך השם, סידרתי את זה. יש תעליל של בר המצווה בנפרד, של החתונה בנפרד, של הברית בנפרד. זה חלק מעבודת השורשים. -על זה נאמר: "אין מערבין שמחה בשמחה." טוב, אנחנו בשולחן שבת ואחד הפיוטים שהתקדשו בקרב כל עדות ישראל, וגם אצל העדה התוניסאית, הוא הפיוט של רבי שמעון לביא, בר יוחאי. בני, בבקשה. הפיוט בר יוחאי, מיום לידתי, מה שנקרא, שמעתי את זה על שולחן שבת. אבי, זכר

צדיק לברכה, רבי ישראל ברדא, השריש בנו את הפיוטים בכלל, את השירים בכלל, אבל הפיוט "בר יוחאי," שהוא מה שכולם רואים בספרים, יש את הפיוט, כולם קוראים "בר יוחאי, נמשחת אשריך," אצלנו, אצל העדה התוניסאית, יש שתי אופציות: יש אופציה אחת שיש לך "בר יוחאי" בתפסיר עם תרגום, שעברית, ערבית, עברית, ערבית, ויש את האופציה שבסוף הבית לפני אחרון מספרים על רבי מסעוד אלפסי, שהוא עלה על האריה שהיה במדבר, סיפור ידוע שכולם מכירים. ודרך אגב, אם אני לא טועה, יתקנו אותי הרבנים פה, שאני עפר לרגליהם, שהסיפור הזה מסופר על כמה רבנים. -יש כמה מסורות, כן, רבי חיים בן עטר, רבי יהודה בן עטר. -כן, זהו, אז ככה ש... אבל אני, בכל

אופן, למדתי את זה דרך ה... -אתה יודע איך אומרים החסידים, צריכים להאמין שקדושי העליון הללו כן, כמו שהתורה אומרת: "מוראכם וחתכם אתן על כל חיית השמיים". -כן. כן. יש הרבה אנשים שנכנסו לגוב האריות, לאו דווקא... דניאל. -אמת. -אבל זה גם כן עדיין... אז איזה "בר יוחאי" תשיר לנו? -אני אשיר את הנוסח התוניסאי, מה שלמדתי מבית אבא, מה שנקרא, שורשים מבית אבא. תמיד זה חוזר אליי וגם במופעים שלי, כשאני עושה מופעים ויש לי מופע שנקרא "שורשים מבית אבא" בהיכלי תרבות ויש תזמורת מאחוריי, ודווקא בקטע הזה זה הופך להיות ווקאלי. אני סוגר את העיניים. אני לא צריך לראות שולחן שבת. אני רואה את אבי מולי ואני שומע את קולו. זה

מאוד מרגש. גם עכשיו אני מתרגש, אין מה לעשות. כולנו. בכבוד. וזה ככה, אני אעשה כמובן תמצית. אי אפשר לשיר את כל הפיוט. צריכים שתי תוכניות רק בשביל "בר יוחאי." זה מחזיר אותי לגאון הרב צמח מאזוז. אתם לומדים בשיטת העיון התוניסאית הספרדית. מה מייחד? מה בולט בשיטה הזו מעל שאר השיטות? אני, מה שאני רוצה להגיד, שהעיון התוניסאי זה היה עיון של כל ישראל, כולל גם אשכנזים. הלימוד שלנו, כמו שאנחנו רואים במהרש"א, הוא עומד לך על כל מילה שלכאורה מיותרת ברש"י, בתוספות והוא מסביר את זה. יום אחד עד לפני 20 שנה בחור אחד מראשון היה לומד אצלי בשיעור א.' בא, אמר לי: בישיבות מסיימים לפני תשעה באב, אנחנו מסיימים ב-ט"ו

באב. אמר לי: חבר שלי לומד בישיבה אשכנזית, הוא רוצה לבוא לשמוע שיעור. אמרתי לו: ברוך הבא. באותו יום למדנו, התור הגיע ללמוד מהרש"א על תוספות. אחרי שהסברנו את המהרש"א על כל מילה ומילה מה הוא עושה, אז הוא אומר לי: תראה, אני רואה שמהרש"א הוא לומד את הגמרא כמו שאתם לומדים: למה כתוב ככה? למה הוסיפו ככה? למה פה בקיצור ככה? אומר: למה האשכנזים החליפו? אמרתי לו: השאלה לא עליי. לך תשאל את האשכנזים למה החליפו. אדרבה, אנחנו לומדים. כל רבותינו, הספרדים והאשכנזים, למדו בשיטה הזאת. שיטת העיון שאנחנו עוד מחזיקים בה, זכינו שזה נקרא על שמנו, העיון התוניסאי. אשריכם. תזכו להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה. -אמן. רבי

רפאל, אני רוצה לשאול את כבודו על המנהג המיוחד של העדה הזו, שמעתי עליו לא מעט, קראתי עליו, לאכול סעודת יתרו. יתרו, מאן דכר שמיה? איך נכנס המנהג הזה? קודם כול, כמה זה מפעים לראות שיש מנהגי עדות וכשהם חוברים ביחד זה מקבל את כל צבעי הקשת וכל עדה יכולה לאמץ את הרעיון של העדה האחרת. אני גם זוכר כמוך בילדות כשהיו אומרים "סעודת יתרו," היו כאלה שמעקמים, מרימים גבה: מה לכם וליתרו? אז קודם כול, יתרו זה שם של פרשה בתורה. יתרו הוא גר צדק, חמיו של משה רבנו. מה העניין של סעודת יתרו? אני חושב שזו הדרך הכי חזקה והכי מוחשית להנחיל לדור ההמשך את התורה הקדושה. בפרשת יתרו יש מתן תורה, יש קבלת התורה ואז ביום חמישי

בלילה, ליל שישי שלפני אותה שבת, עושים סעודה, לילדים בפרט, וכל ילד צריך להגיד חידוש, דבר תורה קטן ושוחטים להם שמה לא תרנגולים, יונים. הכול שם נעשה בקטן, כי כל תשומת הלב ניתנת לקטנים, שגם להם התורה שייכת ויש להם שייכות לתורה. וילד קטן כשבשנות הילדות שלו צומח עם המושג "סעודת יתרו", שזה תורה וקבלת התורה ושמחה בקבלת התורה - הוא בעצמו כבר מייצר חידושים בסעודה הזאת המפורסמת. אין לך הקניית תורה לדור ההמשך כמו בגיל הזה באופן הזה. היו גם מיני מתיקה מיניאטוריים. -הכול ממש קטן. -והכול בקטן. כלומר, זה היה חגם של הילדים הקטנים. -חגם של הילדים הקטנים לכבוד התורה. יש איזו גרסה שהייתה איזו מגפה, לא עלינו.

מגפה שהסתיימה אז. יש גם דעה כזו, שהייתה מגפה שהסתיימה אז. כי זה עונה למה רק התוניסאים עושים את סעודת יתרו. אז התשובה השנייה היא עונה, בגלל שהיה משהו ספציפי לעדה, המגפה שהסתיימה, ולכבוד הסיום של המגפה עשו סעודה, זה היה בליל שישי. -ידוע שכנסת ישראל, הגמרא אומרת, נמשלה ליונה. כן, יוסי? רצית להוסיף משהו. -רציתי להוסיף על דברי הרב. את הסעודה למעשה קיימו, מדוע ולמה? באותו שבוע ב"כותאב", בחיידר, למדו את פרשת השבוע הילדים הקטנים, הם שיננו אותה. במשך כל יום קראו את הפרשה וחזרו עליה למוחרת וכו.' ואז בתוך הפרשה הם למדו גם את עשרת הדיברות. ומגיע יום חמישי ועורכים להם, לילדים, בגלל שהם למדו תורה, למדו את

כל הפרשה במהלך כל השבוע, עורכים להם סעודה. יתרה מזאת, יעשו אפילו "וארקת יתרו." יש דף שנקרא דף יתרו. יש שם ברכת המזון של הילדים, יש את קריאת שמע על המיטה, יש את עשרת הדיברות וכו.' מסתבר שזה לא רק אצל התוניסאים. הקווקזים נהגו את אותו מנהג והתימנים נהגו את אותו מנהג. וכך כותב רבנו עמרם בן חיים בספרו, שאני כרגע לא זוכר את שמו, אבל כך הוא כותב, שהוא מצא שגם אחרים נוהגים את אותו מנהג סעודת יתרו. טוב, יתרו בכלל... -אני יודע שג'רבאים גם כן נוהגים, אבל גם עדות אחרות, פעם ראשונה שאני שומע. יש גם סימן בתוך הפרשה: "ויבואו משה ואהרון לאכול לחם." כן. -"לפני האלוקים". -כן. כן, זו הסעודה. -יש כזה מין ראשי

תיבות "וישמע יתרו" - ונוהגים ישראל שעושים משתה עבור יתרו. "וישמע יתרו". -פלא. אני חושב שזה גם חלק להכרת הטוב שלנו, עם ישראל, לגר שהגיע למחנה ישראל ונתן את העצה הטובה למשה רבנו. "והיית לנו לעיניים." ד"ר חיון, רציתי לשאול אותך... -ברשותך. -כן. כן. -לפני שתשאל אותי, זאת ההזדמנות להכניס פה משהו שהרבה אנשים חווים, אבל אולי הם לא רואים את כל התמונה. הסתיו והחורף של יהודי תוניסיה הם שתי עונות של שמחה. וזאת למה? בגלל שלהבדיל מכל הקהילות האחרות, ואני אומר, כל הקהילות האחרות, בכל חודש עברי יש אירוע משמח אצל יהודי תוניסיה. אנחנו מתחילים בתשרי, ראש השנה, כיפור, סוכות וכו.' מר-חשוון - אצל התוניסאים זה

חשוון והוא לא מר בגלל שיש את המנהג של "קימאן הספרים", הרמת הספרים. בשמחת תורה מוציאים את הספרים ועושים הקפות, אבל אצל התוניסאים בסיום ההקפות היו מניחים את ספרי התורה על שולחנות, ספסלים שנשענים על היכל הקודש ולא מכניסים אותם בתוך ההיכל. לא נהגנו כך בג'רבה. חוץ מג'רבה. -אצלנו לא נהגו. -אוקיי. יש אי אלו שינויים לפעמים מקהילה לקהילה. -מה הייתה המטרה? עכשיו, מה המטרה? מכניסים את הספרים בחשוון מתי שהוא, אין תאריך קבוע. ולפי מה שאני הבנתי, ככה: בגולה שמחת תורה היא יום שני לגלויות. ויום שני לגלויות, אז לא היו פלטות ומקררים וכו.' האישה, אם הבית, ישבה בבית ובישלה כדי להכין שולחן חג. היא לא הייתה בשמחת

תורה, היא לא נכחה וזאת הזדמנות כדי שהיא תהיה נוכחת בדמוי הקפות. אבל זו שמחה. ואז עושים חגיגה ומכניסים את הספרים. באותה הזדמנות, בשמחת תורה, לרוב היו מעלים לתורה את כל הקהל והילדים. וכשאתה מעלה את כל הקהל זה לוקח זמן ואי אפשר למכור מצוות ולבקש מאנשים שיתרמו וכו.' והנה, יש לנו הזדמנות להחזיר את הספרים להיכל ולמכור כל ספר כדי שיכניסו. זאת אומרת, זה גם... -גם זה היה טקס בפני עצמו. כסלו - חנוכה זה לכולם, טבת - ראש חודש טבת זה ראש חודש של הבנות אצל התוניסאים לזכר יהודית שערפה את ראשו של הולופרנוס והיא הצילה את עם ישראל. חג הבנות. כעבור חודש, שבט - אז יש לנו את חג הבנים, שהזכרתם אותו קודם, זו סעודת

יתרו והכול בזעיר אנפין. וזו חגיגה לבנים, להבדיל מאותה חגיגה לבנות. גם ט"ו בשבט. -גם ט"ו בשבט, אבל רוב התוניסאים זוכרים יותר את סעודת יתרו מאשר את ט"ו בשבט. אוקיי? אדר - פורים, זה לכולם. ניסן - אנחנו מתחילים ראש חודש ניסן עם טקס של ה"פשִׁישִׁה" או "פשִׂישִׂה," זה תלוי באיזו עיר אתה גר ואם אתה מבטא את השִׂין או את השִׁין. -אוכלים דייסה מסוימת. וכמובן רק לקראת סוף פסח אין לנו מימונה, אבל יש לנו משהו מאוד מאוד... -מימונה, גם הג'רבאים עושים מימונה, אבל לא עושים ברעש גדול כמו המרוקאים. -התוניסאים ברוב ערי תוניסיה עושים טקס פשוט ביותר, מסתובבים בתוך הבית עם ערמה של עלי חסה ותולים את עלי החסה על

הדלתות, על המשקופים, על תמונות ואומרים משפט פשוט... זאת אומרת, עשינו ירוק ושתהיה לנו שנה ירוקה. -אואה. אגב, המנהג הזה קיים גם אצל עדות אחרות. כן, נכון, עם החסה, הירוק. -עם החסה, עם החיטים וכו.' ואצל האלג'ירים אז שמים ירק בפתח הבית ושופכים על זה לבן, זה החלב. -כן. טוב. -כל מיני מנהגים, בקיצור. -כל מיני מנהגים שיש להם ודאי שורש ויסוד וענף. ולפני שאנחנו מסיימים, אני רוצה לפנות לכל אחד ואחד מכם. כל אחד נושא בחובו איזה פתגם, איזו אמירה, איזה משפט מפתח שמנווט אותו בחיים בשפת האם, בשפה התוניסאית, מהדברים שהסבתא הייתה אומרת. איך הגמרא אומרת? "אמרה לי אם." מה ה"אמרה לי אם" שלכם? הרבנים, בכבוד. יש פתגם

בערבית שמורה על הכבוד שהאישה התוניסאית, הג'רבאית, מעריכה את בעלה. אישה, היא עלתה למיטה לישון והיא התעצלה לקום לשתות מים והיא הייתה צמאה. מה עושים? היא הייתה מתפללת: הלוואי ובעלי יבקש ממני כוס מים ואז אני אקום להביא לו ואני אשתה גם אני בעקבותיו. היא הייתה אומרת... הלוואי ובעלי יבקש ממני מים ועל פי זה... יבוא לנו אורח ונרוויח בעקבותיו. טוב, אולי ייבנה גם לכם ממנו. יפה. ויקטור, אני רואה שיש לך הרבה משפטים. תן לנו את המיוחד ביותר. לפני 14 שנה עשינו ערב פתגמים תוניסאיים בנתניה ועוד היד נטויה. מה שזכור לי זה מסרים מההורים. אחד המסרים זה... מי שמכבד, מכבד את עצמו. "איזהו מכובד המכבד את הבריות." ודבר

נוסף, כשרואים שהילד מתעצל או משהו ואז הוא אומר כאילו: תתחיל לעבוד וזה, תראה, הבורא יעזור לך. ואז זה הופך להיות... עבדי, תעבוד, ואני אעזור לך. כל אדם צריך לעשות השתדלות. כן, יוסי? -טוב, אני חוזר ברשותכם לספר שלי. בסוף הספר יש כמאה פתגמים בערבית מתורגמים וכו,' אז אני פשוט אקריא אחד מהם, שהוא מבחינתי אכן מדבר אליי... מי שמתגעגע לאימא שלו, יכול לישון על הדודה שלו, אחות של אימא שלו, ולהריח את אימא שלו. רולנד. הסבתא שלי אומרת... דווקא זה עושה הפוך ממה שצריך. התרגום: כל השנה הולך בלי נעליים. -יחף. בא יום תשעה באב, הוא נועל נעליים. עולם הפוך ראיתי. טוב. אופיר, משהו אולי מהתחום הקולינרי. איך סבתא

הייתה מדברת? אני בנימה הומוריסטית אגיד, כמו שאמר חברנו, ויקטור, שבאמת התוניסאים תמיד ממעיטים את עצמם. סבתא שלי תמיד הייתה אומרת: קוראים לי פורטונה, אבל אין לי מזל. כל הזמן הייתה הולכת ככה. -פורטונה זה מזל. אבי, זיכרונו לברכה, מאז שאני זוכר אותו הוא מבחינתי כמו אברהם אבינו, מכניס אורחים. אז כל הזמן שמעתי... כל הזמן באים אנשים, וזה המשפט שככה... לא, תתרגם לו. -מה התרגום? ברוכים הבאים. -קיבלנו ברכה ב... -בכניסה שלך. הביקור שלכם נותן ברכה בשבילנו. -להניח ברכה אל ביתך. כן, "להניח ברכה אל ביתך." איך כתוב שמה? הרב צמח. נזכרתי באימא. -כבודו, אגב, קרוי על שמו של הרב צמח צרפתי, אחד מחכמי תוניס. -האמת,

השם שלי, צמח, אבא קרא לי על שם האח הבכור, זיכרונו לברכה. האח הבכור בגיל שמונה הלך לעולם הבא. קראו לו צמח. ואז אבא קרא לי יוסף צמח. השם של הנפטר זה השם השני. מה שאני חושב, אף פעם בבית לא דיברנו על זה, אבל מה שאני יודע ש"צמח" זה גימטרייה הצלחה. אז אבא קרא לבן הבכור בשם הזה, ואני הייתי הבן השלישי, אני אחרי ראש הישיבה, ואז קרא לי צמח, יוסף צמח. -צמח זה גם שמו של המשיח. עבדי צמח. -כן, הלוואי שנזכה. בכבוד, מורנו הרב, איזה פתגם, איזה מאמר. -אז פתגם, נזכרתי עכשיו בפתגם. בערב פסח היו באים הרבה אנשים, מבקשים שש מצות בשביל מצה שמורה לסדר. עושים שני לילות. אז היו באים אנשים ואבא היה נותן בחינם. כל אחד

בא, לוקח שני זרים, שני זרים. אז אימא, זיכרונה לברכה, הייתה אומרת פתגם כזה... שתהיה כמו יער ואנשים חוטבים. זאת אומרת, הקב"ה ייתן לכם. -שיהיה לכם מה לתת בשפע. ותמיד תיתנו. ובכן, כאן הגיעה תוכניתו המרתקת לסיומה. אני רוצה להודות מקרב הלב לכבוד הרב הגאון הרב צמח מאזוז, לכבוד הרב הגאון הרב רפאל הכהן, לד"ר ויקטור חיון, למר יוסי פרי, מנהל האתר של "תוניסיה מורשת." למר רולנד פירוס, מי שחקר את הצדיקים של בורג'ל, לאופיר מהמסעדה של פורטונה בכשרות המהודרת של בד"צ בית יוסף, וכמובן לבני ברדא שלנו, שגם יסיים את התוכנית שלנו עם שיר מהפולקלור התוניסאי. בני, בבקשה. תודה רבה לכם ונתראה בתוכניות הבאות. ברוכים תהיו.