עונג שבת - עונה 3: פרשת בהר (עם כתוביות בעברית)

תודה רבה! -מדהים. אנחנו ביצענו את השיר "שמשון", מילים שנכתבו על ידי יצחק מאזוז, על הלחן של מוחמד עבד אל-והאב, שיר מדהים. אתם מוזמנים לעקוב אחרי המילים של השיר, מרגשות מתמיד. ותודה שאתם איתנו שוב פעם. ברוכים הבאים לתוכנית "עונג שבת", אנחנו בערוץ הידברות. ובשעה טובה אנחנו בפרשת בהר, אשר עוסקת לא מעט בענייני אדמת ארץ ישראל. בין המצוות המוזכרות בפרשה הן מצוות שמיטת הארץ, מצוות היובל, מצוות גאולת הקרקע, בנוסף מוזכרים דיני עבד עברי וגאולתו מאדונו הגוי. אז פרשת בהר היא פרשה תשיעית בספר ויקרא. אנחנו בשעה טובה יוצאים לדרך. איתנו כרגיל הרב אסוס, שחזר אלינו אחרי שאומץ על ידי עם ישראל בעקבות התוכנית

הזאת, ברוך השם. ירבו שיעורי תורה בישראל ובעולם כולו. אמן. אמן. -הרב אסוס, שוב ברוכים הבאים, געגועיי. אז איתנו גם כן מנהל עמותת "פעמונים", מר דניאל שרון. ילד הפלא, או כבר לא כל כך ילד, אבל עדיין פלא גדול, ילד שריגש מדינה שלמה, עוזיה צדוק. והרב האהוב עלינו, הרב אייל ישראל שטרנליב. אז שוב תודה רבה שאתם איתנו. הרב אסוס היקר, אני פונה אליך, כרגיל. מצוות שמיטת הקרקע, בינינו, אנחנו הרי בתוכנית הזאת רוצים להבין את הדברים טוב יותר. מהי מצוות שמיטת הקרקע? למה? כמה? איך? תסביר בבקשה לצופים שלנו. בזמן שבית המקדש קיים, המצווה הזאת - דאורייתא, כמובן. מצווה דאורייתא לשבות מעבודות הקרקע בשנה השביעית. היום,

בימינו אנו, שבית המקדש עדיין לא קיים, בעזרת השם ייבנה במהרה בימינו, נחלקו הראשונים האם זה מדאורייתא או מדרבנן. הרבה מהראשונים אומרים שזה באמת דאורייתא גם בזמן הזה, אבל נפסק להלכה, כך פוסק הבית יוסף, שהיום בימינו זה מדרבנן. וזה משנה מאוד כי ספק דאורייתא זה לחומרא, ספק דרבנן זה לקולא, זה משקל כבד בהלכה. אבל מצוות השמיטה, שבעזרת השם תהיה בשנת תשפ"ב, אנחנו עכשיו בשנה הרביעית לשמיטה, אז יש לנו שנה חמישית תש"פ, תשפ"א - שישית, תשפ"ב, בעזרת השם, שנת השמיטה. כל עבודות הקרקע אסורות. אפילו לסקל אבנים, להוציא אבנים מהשדה, זה נראה כבן אדם שעובד בשדה. גם את זה אסור. שביתה זה שבת הארץ להשם. שבת להשם. "כי לי

הארץ", אומר הקב"ה, אבל הוא מבטיח הבטחה נפלאה כל כך: "וציוויתי את ברכתי בשנה השישית". מסופר על הרב סלמאן מוצפי, הייתה לו חלקת קרקע קטנה מתחת לבניין, ושם הוא היה מגדל חיטים לכבוד פסח. הוא סמך רק על עצמו: לקצור את החיטים, לעשות את העבודות לכבוד הפסח. אז הוא היה זורע חיטים, וכל שנה קבוע היו יוצאים שבעה קילו חיטים. בשנה השישית, קבוע, כל שנה שישית היו יוצאים מהחיטים 21 קילו. קבוע. שוקלים את זה על המשקל. וציוויתי את ברכתי לשלוש שנים. המצווה הגדולה הזאת של שמיטה זה ביטחון בקב"ה. בן אדם שרואה את השדה שלו מופקר, אין שום דבר שגודל, מה אני ארוויח? מה אני אעשה? הקב"ה אומר: אני דואג לפרנסה שלך, אתה צריך

לעשות עבודת הביטחון, שהארץ שייכת לקב"ה, והקב"ה נותן. -כן, הרב אסוס, אבל כשאתה מסביר לנו זה נשמע כאילו כולם חקלאים, אנחנו לא... יש אנשים שלא... אין להם בכלל גישה לקרקע, אז איך מקיימים את המצווה הזאת? אמת, אדם שאין לו גישה לקרקע, לכאורה, הוא לא יכול לקיים את המצווה הזאת לשנת השמיטה. יש אנשים שמחמירים, ובאמת קונים חלקת קרקע לפני השמיטה בשביל לזכות במצווה הזאת. זו מצווה גדולה. וכמובן, שאדם שיש לו עציצים בבית, הוא גם צריך לשים לב. וזה לרוב בתי ישראל יש איזה עציץ אחד או שניים. גם לזה יש הלכות מה מותר לעשות, מה אסור לעשות בשמיטה, האם העציץ נקוב, העציץ לא נקוב, אלו הלכות שמיטה לדעת מה מותר, מה אסור.

לשבח את העציץ - זה אסור, להשקות אותו שיחיה ולא ימות - זה מותר. צריך לדעת את כל ההלכות. אבל בעיקר צריך לשים לב בפירות ובירקות שקונים. כי ירק שגדל בשמיטה אצל יהודי, אסור באכילה בכלל. זה נקרא ספיחין. מדרבנן אסור לאכול. פירות שגדלו אצל יהודי, מותר לאכול, אבל בקדושה. אסור לזלזל בו, אסור לזרוק אותו סתם. יש הלכות בשמיטה והן מצוות שאדם, כל יהודי יכול לקיים אותן. להיזהר בקדושה של הפירות, ויש אפילו מצווה לאכול פירות שמיטה, לפי חלק מהראשונים, שזה דבר קדוש ומכניס קדושה. אבל עיקר המצווה זה ביטחון ואמונה בקב"ה, שהקב"ה אומר: לי הארץ ואני זה שיפרנס אתכם. אין לכם מה לדאוג. -מעניין, מעניין מאוד. יפה מאוד. אז

כדאי לשים באמת לב לעניין הזה של העציצים, דברים שלכאורה נראים לנו, לא אדמה ולא... זה מעניין מאוד. הרב אסוס, התגעגעתי אליך מאוד. זה הדדי לחלוטין. אנחנו לומדים בפרשה: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עימך והחזקת בו". הציווי הזה שמדריך אותנו לדאוג לאחר, וזו התורה הקדושה שלנו. וזה מזכיר לי סיפור: פעם אחת אני הייתי בכנס, כמדומני ברעננה, וחברו, כמדומני, לפני מספר שנים שתי מפלגות אחת לשנייה, והגיע לברך את האיחוד הזה הרב יורם אברג'ל, זכר צדיק וקדוש לברכה, ושמה הוא אמר לקהל, הוא רצה לדבר בשבח האחדות והעזרה לזולת, והוא אמר, כמדומני זה היה על הפסוק הזה, הוא אמר: כשספר תורה נופל, צמים, מקבלים תענית, קהילה שלמה, לא

פשוט, לא קל. הרב יורם שאל: כשנופל יהודי, מישהו רץ לנשק אותו? מישהו קיבל על עצמו תענית? מישהו קיבל על עצמו צום, צדקה לתת למען אותו יהודי? כל כך חשוב שניקח את זה איתנו, בעזרת השם. -זה ברוך אומר ועושה, הוא באמת הרגיש ככה. הוא באמת הרגיש ובאמת פעל ככה. שניבדל לחיים טובים וארוכים. וזה הבסיס בעצם של עמותת פעמונים שבראשה נמצא איתנו... -לא בראשה, בראש אחד הסניפים שלה -בראש אחד... מר דניאל שרון, תודה שבאת אלינו. -תודה. אנחנו דיברנו קצת קודם, ואתם עמותה בעצם שמלווה משפחות ומלווה אנשים שהם זקוקים לעזרה. ביותר בניהול כלכלת המשפחה שלהם ופחות בעניין הכספי עצמו. בעצם אנחנו עוזרים להם לצאת בכוח עצמם מתוך

הבור שהם נפלו לתוכו. תסביר לנו בבקשה. אז משפחות, לצערנו, לא כל כך יודעות הכי טוב איך להתנהל כלכלית בצורה נכונה, מוציאים יותר כסף ממה שיש להם. זו בעצם התופעה המרכזית. וכתוצאה מזה שמוציאים יותר ממה שמכניסים בעצם נכנסים לחובות ועוד חובות ועוד חובות, ולכל אחד נופל האסימון בשלב אחר: אחד כשיש לו 20 אלף ואחד כשיש לו 100 אלף, ולצערנו לפעמים גם יותר מזה. ואנחנו כעמותת פעמונים בעצם באים למשפחה, מזהים את הקושי הזה ובעצם עוזרים למשפחה לנהל את ההכנסות וההוצאות בצורה חדשה, בצורה מסודרת כדי שנדאג שההכנסות יהיו גבוהות מההוצאות, ובכך לצאת מהמשבר של החובות. כשאתה אמרת "מזהים", זאת אומרת הזיהוי הזה שאתה מדבר

עליו, זאת אומרת, זה אותו זיהוי לכולם? יש משפחה שפחות מבינה בזה ומבינה יותר בדבר אחר? זאת אומרת, יש איזשהו... -כל אחד יש לו איזו רמת הבנה אחרת, כל אחד מבין הרבה, להפך, מבינים מאוד בחובות, באיך לגלגל גמ"חים ואיך לעשות כל מיני תהליכים, שזה ידע חשוב. אבל בסופו של דבר, ההבנה המרכזית היא שהכול מגיע מהבנה של ההכנסות המלאות וההוצאות. הרבה אנשים חושבים שהם יודעים כמה הם מכניסים וכמה הם מוציאים, יש להם איזה חישוב כללי בראש, אבל כשהם יושבים ורושמים הכול ועושים את ה"ועוד" בסוף, מגיעים להבנה שונה לגמרי ממה שהייתה להם קודם. זאת אומרת... -בדרך כלל, פחות טובה. זאת אומרת, אנשים מנוהלים בעצם כמו עסק? ככה זה...

-בדיוק ככה. משפחה היא עסק לכל דבר ועניין וצריך להבין כמה נכנס, כמה יוצא ולשלוט בזה ולהתחיל לעשות החלטות סביב ההבנה הזאת. מעניין מאוד. אנחנו עוד נשוב ונדבר, נשוחח גם אחרי התוכנית. איתנו, כמו שאמרתי בראשית התוכנית, נמצא עוזיה צדוק, ילד שריגש מדינה שלמה, כמו שאמרתי, עם הפאות הכל כך מתוקות. איך זה מרגיש לעמוד שם בתור ילד מול כל הקהל כשאתה יודע שמדינה שלמה צופה בך? האמת שכל הזמן, גם היום, מדברים איתי על זה, על החוויות שהיו שם וזה, ואני כל יום מנסה לחזור. מה זה מנסה לחזור? כמובן שאני נהנה מאיפה שאני נמצא היום. אבל הרגע המדהים הזה שהיה שם על הבמה זה רגע מטורף לגמרי, ואני חושב שאיפה שהייתי שם, במקום

הזה, לא כל כך הבנתי מה זה, ואני עכשיו לומד להעריך, כי זה באמת היה מדהים. ואני חושב שזה גם רגע עצום מבחינת מה שאני יכול לתת לקהל, מבחינת איפה שאני עומד, מבחינה דתית אפילו, ומה אני יכול להשפיע מכיוון כזה. ואני חושב שזה דבר גדול, זו מתנה שהקב"ה נתן לי - את האפשרות להשפיע, וזו חובה להשתמש בזה. אני קודם כול מברך אותך שתחזור לאותן במות גדולות. בעזרת השם. -והפעם מתוך ידיעה ומתוך הכרה עם הרצון והיכולת וההבנה שבאמת אתה השליח של השם יתברך, שאתה משמח יהודים, ושתגיע למקומות כאלה מתוך הבנה של שליחות עם המתיקות, שאני כל כך הייתי גאה בך, שראיתי ככה ילד עם כיפה ופאות אז, מדינה שלמה הוא שיגע, חבר'ה. עוזיה

צדוק, תגיד לי, איך... איך השבת שלך נראית? אנחנו בתוכנית "עונג שבת", ספר לנו על השבת שלך. אתה שר בשבת? כמובן, אבל בוא נתחיל קצת מלפני ואני אספר. את האמת, שזה מתחיל כמו שבת בערך כמו אצל כולם, יש לחצים בהתחלה וזה, כל הארגונים לפני שבת ואז נכנסים לשבת ברוגע, הולכים לבית הכנסת, בית כנסת תימני, מי שיצא לו להכיר, זו חוויה אמיתית, גם סביב התפילה של התימנים, כל התפילה היא בצורת שירה כזאת. אני מאוד אוהב. -כן, זה באמת משהו מיוחד. לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה. מאוד אוהב. לגמרי. כן, זה באמת גם אחד המקומות שנתנו לי השראה למוזיקה וזה... אחרי זה מגיעים, עושים קידוש, ארוחת שבת, ואז מגיע החלק של השירים

כמובן. אתה הכוכב או שכולם כוכבים בבית? לא, לא, יש עוד הרבה כוכבים. -אה, באמת? -כן. יש את אחי אביתר, מי שמכיר. -נו, תזמין אותנו. אחי אביתר, שהוא זמר מדהים, וזה... בדיוק רציתי גם לדבר על הנקודה הזאת, זה משהו שאני לא חושב שנמצא בהרבה בתים. אצלנו שרים "אשת חיל", זה... יש כמה קולות נפרדים, יש את הקול הראשון, את הקול השני, השלישי... אז ממש אתם... בבית ככה עם במה אחת גדולה. כן, זה... -אתה לא צריך את בית ספר למוזיקה. טוב, אני אדבר עם אבא שיזמין אותנו. אין בעיה. אין שום בעיה. אפשר לשמוע איזה שיר ככה שירגש אותנו? מה הכנת לנו? בטח, אני אשמח מאוד. "שיר ימיך", זה שיר שלי שיצא לא מזמן, זה שיר שפחות או יותר

מדבר על התהליך שעברתי בין ילד לבין נער. -נער. כן, מתבגר. ואני חושב שתשמעו כבר את המילים ותגידו לי מה אתם חושבים. מילים מאוד יפות. עוזיה צדוק. תודה רבה. מדהים! מי כתב והלחין? הלחין - אח שלי. -כן, אביתר. -אביתר. וכתב, קוראים לו ברזוליק, אני לא זוכר את השם הפרטי, סליחה. שיר חדש, זה בסדר. -כן. וכן, הוא כותב מדהים, ובעזרת השם, אנחנו ממשיכים לעבוד איתו גם חומרים חדשים כבר, שירים חדשים. הקול שלך נשאר עדיין יפה. בדרך כלל זו תקופה של מעבר, אתה יודע. כן. -מי כמוך יודע. אבל כל הכבוד שאתה שומר את עצמך ושומר על עצמך. ואנחנו עוד נחזור ונדבר על זה. לימינך יושב מספר הסיפורים שלנו, הרב אייל ישראל שטרנליב. ויש

לנו מכנה משותף - שנינו אוהבים סיפורים ואוהבים סיפורים חסידיים. אז הרב אייל היקר, מה שלומך? התגעגעתי. זה... -פרשת בהר, תבאר לנו משהו, סיפור. שמיטה היא משהו שהוא ביטחון בעצם בהשם יתברך, אין משהו אחר. בדיוק. אנחנו נספר סיפור מאוד מאוד מרגש, אתה בטוח תאהב אותו, אולי אתה מכיר אותו גם, כי מספר הסיפורים הגדול, רבי שלמה קרליבך, שהוא מספר על עצמו. פעם אחת הוא היה בווינה, והוא תמיד גם אהב ספרים ואהב סיפורים. הוא הלך לספרייה הגדולה שמה אצל חסידי מונקאטש, ופתאום ניגש אליו איזה חסיד מונקאטש ואומר לו: תשמע, רבי שלמה, אני יודע, אתה מספר סיפורים מכל העולם. אני רוצה לספר לך סיפור שרק אני היחיד שיודע אותו

בעולם, אף אחד לא יודע. אני רוצה שאתה תספר אותו. הוא אמר לו: בשמחה, אני רוצה לשמוע. הוא אמר לו: אתה יודע, כולם מכירים את הסיפור על הדרכון של הברדיצ'בר, של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. שפעם אחת היה איזה יהודי שהגיע לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב ואמר לו: תשמע, אני חייב לעבור את הגבול מברדיצ'ב ללובלין, ואני לא יכול להגיע למשטרה. כי אם יהודי היה מגיע באותם זמנים למשטרה אז זה היה הסוף שלו. אני חייב איזה פספורט, דרכון אבל... אמר לו רבי לוי יצחק: אין בעיה, אני אדאג לך. נכנס לחדר, אחרי כמה דקות יוצא אליו עם דף חלק. דף חלק. אומר לו: בכבוד, זה הדרכון שלך. פה צריך הרבה ביטחון והרבה אמונה בהשם ובצדיקים. והוא יהודי

תמים, לקח את הדרכון, את הדף החלק, הגיע לגבול, בכבוד, פספורט, נותן להם את הדף. וזה רק ממש חסיד אמיתי יכול לעשות. הקצין מסתכל: אההה! לרוסיה יש זכות עצומה לקבל אדם גדול כמוך! מיד ארגנו לו כרכרה עם ארבעה סוסים וליוו אותו שמה בכל השבוע הזה שהוא היה שמה ופשוט דאגו לו ושמרו עליו. אז אמר לו אותו חסיד: זה קרה לפני 200 שנה, אבל אני רוצה לספר לך סיפור שקרה לדוד שלי לפני כמה שנים. רבי שלמה פתח את העיניים: מה? הוא אומר לו: דוד שלי לפני המלחמה, זה היה בשנת 35' למניינם, ממש כמה שנים לפני השואה, הוא בא לרבי ממונקאטש, ואומר לו: תשמע, רבי, אני חייב לחזור לגרמניה, לברלין כדי לסגור את כל העסקים שלי, לחסל אותם

לפני שיהיה פה בלגן. אני חייב לעבור את הגבול, וזו סכנת נפשות. יש לי אישה, שבעה ילדים. הוא אומר לו, הרב ממונקאשט: תשמע, כזה דרכון אפשר לתת רק פעם אחת בחיים. אז אני מוכן לתת לך אותו אבל תישבע שאל תספר על זה לאף אחד. הוא נכנס לחדר, אחרי שלוש שעות הוא יוצא משם כולו אדום, העיניים שלו דומעות, והוא מביא דף חלק, כולו דמעות. הוא אמר לו: זה הדרכון שלך. ואז הוא מספר: אותו דוד שלי הגיע לגבול של גרמניה, מסתכל הקצין: אההה! לגרמניה יש את הזכות הגדולה לקבל אדם כזה גדול כמוך! מיד השיג לו אישור מהמשטרה וליוו אותו כל השבוע הזה, שילמו לו בית מלון, דאגו לו. הוא סגר את כל העסקים שלו וחזר חזרה. שנתיים לאחר מכן הרבי

ממונקאטש נפטר הוא אמר לפני שהוא נפטר: אני רואה כזה חושך בעולם, אני לא רוצה להיות פה בעולם. שנתיים לאחר מכן, ב-37' למניינם, שנתיים ממש לפני המלחמה, אז הדוד, אותו דוד, הלך להיפטר מן העולם, כבר היה על ערש דווי וכינס את כל המשפחה. אותו חסיד אמר: אני בן שבע, הייתי אז בן שבע, ואז הוא סיפר לנו את הסיפור הזה והוא אמר: אני מבקש שתקברו אותי עם הדרכון של מונקאטש. היה לו את הדף, אותו דף חלק היה איתו. אמר: אני רוצה שתקברו ותשימו אותו ביד ימין שלי. הוא אמר: אני לא יודע, אם הוא פתח לי שערים פה בעולם הזה, אני יודע אילו שערים הוא יכול לפתוח לי בעולם הבא? וככה היה. מסיים רבי שלמה ואומר: כמה חומות, כמה גבולות

יש בינינו לבין הזולת, בין איש לאשתו, בין הורים לילדים, בינינו לבין בורא עולם, כולנו צריכים איזה דרכון ממונקאטש כזה כדי לפתוח שערים. ובאמת הפרשה שלנו של השמיטה היא גם סוג של הורדה של החומות והשדה מופקר לכולם. זאת אומרת, זהו, אין יותר חומות ואני נותן לך ואני נותן לך, אני... זהו, מורידים את החומות ואנחנו עכשיו רוצים כולנו ביחד להתחבר, כל עם ישראל, העניים והעשירים, השדה פתוח. ודווקא מהמקום הזה ומהאמונה הפשוטה בהשם שייתן לנו את כל השפע, כמו שהרב אמר, אז ככה השם יתברך הוא משפיע עלינו את השפע. אז שנזכה באמת לאהבת חינם ולהוריד את החומות ואת הגבולות בין הלבבות ונזכה שכל אחד יהיה לו את הדרכון הזה בתוך

הלב. -אמן. סיפור מדהים, מדהים, מדהים! מדהים. עוזיה, אליך. אתה ילד פלא, זה לא פשוט בכלל גם כן להיות סטאר, גם כן להתנהג כמו ילד וכמצופה מילד. באת מפסגת העולם, בית ספר למוזיקה. איך אתה... איך אתה מסתדר בבית ספר, איך זה? זה מצליח לך? האמת שזו שאלה ששואלים אותי הרבה, וזו באמת שאלה חשובה מאוד. ושמע, יש בזה קשיים, אין ספק, אבל אנחנו... -אילו קשיים? אנחנו... אני אומר "אנחנו" ברבים כי באמת יש אנשים שתומכים. כשאתה אומר יש קשיים, אילו קשיים? -כי אתה רוצה מאוד להשקיע בקריירה, ומצד שני אתה רוצה... -קריירה? אתה ילד. כן, אבל זה חלום. זה לגמרי חלום שלי. וזו השאיפה, כמו שאמרתי מקודם, שאני רוצה ללכת עליה בחיים

ומתנה שהקב"ה נתן לי. ויש טיפה, אתה יודע, כאילו... -בית הספר מפריע לך, אתה אומר. כן, בית הספר מפריע. אבל... לא, סתם. -אוקיי. אני משתדל להשקיע תמיד גם וגם. חשוב מאוד לימודים וזה באמת בלי קשר לזה שבעזרת השם תהיה קריירה. ההופעות הן יותר באמת בערב, ואני משתדל לדחות את כל הקריירה יותר לשעות הערב, כך זה לא מפריע לי בלימודים וככה מסתדרים. צועקים עליך פחות בבית ספר כי אתה עוזיה? תצחק אבל אולי כן. -אתה מוענש פחות מאחרים? כן? סתם, לא, לא. אני משתדל להיות תלמיד רגיל. -יכול להיות שהמורים צופים בך עכשיו, אתה יודע. -אולי. אני משתדל להיות תלמיד רגיל כמה שאפשר. מה זה "כמה שאפשר"? אמרתי... -להגיע בזמן בבוקר.

להגיע בזמן בבוקר, באמת אני ברוך השם עומד בזה, וכן, משתדלים. אני רוצה שתבטיח לי, בלי נדר, שכמו שאמרת לי בתחילת התוכנית, שאתה לוקח את הקריירה הזאת כשליחות. בעזרת השם. -מבטיח בלי נדר? מבטיח, בלי נדר. עוד חמש, עוד שש, עוד עשר שנים, עוד 20 שנה, איפה אתה רואה את עצמך? וואו, זו שאלה קשה. -לגמרי להגשים את החלום? זה החלום? לגמרי. -לגמרי. אני חושב שבתוך קריירה של מוזיקה, יש בה המון המון נושאים והמון כיוונים שאפשר יותר להתמקד בהם וללכת אליהם, אבל זה הנושא לשיר בחופות, לרגש משפחות, חתן וכלה, ילדי בר מצווה. אני לא חושב שיש משהו יותר יפה מזה. -לגמרי. שתצליח. אני מברך אותך, ואנחנו רוצים לשמוע ממך עוד שיר.

אני הבנתי שהכנת לנו את "יא מאמא", נכון? -כן, השיר "יא מאמא". והיה כעץ שתול על פלגי מים. עץ, ראשי תיבות? עוזיה צדוק. -יפה מאוד. אנחנו מדברים גם על יובל, תכף גם לזה נגיע. עוזיה צדוק! תודה רבה. -יפה! מדהים ומרגש. אני ממוצא מרוקאי אז אני מבין קצת את המילים, זה מאוד מרגש, בפרט איך שאתה שר את זה, ועוד על אימא, ממש מרגש. תודה רבה. -נהדר. נגיד ברוך השב לרב מרדכי לוי. -ברוכים הנמצאים. ברוכים הבאים. לפאנל הנפלא. -ברוכים הבאים. אני רוצה לפנות אליך שוב, הרב אסוס. אנחנו כל פעם רואים בפרשה את הנושא המספרי שחוזר על עצמו, הספרה שבע, אנחנו נדבר תכף על היובל, דיברנו על השמיטה, 50, אבל מה זה העניין הזה שכל פעם

חוזרת הספרה שבע? שבע, כתוב במדרש: כל השביעין חביבין. אחת לשבעה ימים יש לנו שבת, אחת לשבע שנים יש לנו שמיטה, אחת לשבע שמיטות יש לנו יובל. כתוב שגם בעולמות העליונים הרקיע הגבוה ביותר והחשוב ביותר זה הרקיע השביעי, שנקרא ערבות. והקב"ה נקרא רוכב ערבות. זה המקום הכי חשוב שיש. גם בתוך הרועים שלנו, יש לנו את השביעי שהוא דוד המלך, הוא החשוב. אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן, דוד מלך. זו המלכות. נקרא שביעי, הוא הבן השביעי גם כן. כל השביעין חביבין. באמת שזה לא צריך להוריד לנו מהחשק, אם אני בן ראשון אז אני לא... לא חביב, כולם חביבים, זה ודאי. אבל יש איזו מין הגדרה כזאת שאדם צריך לתת חלק לחביבות. זאת

אומרת, אתה עובד שישה ימים, יפה מאוד, מצוין, את היום השביעי - שבת להשם. את השנה השביעית - תן להשם. הקב"ה כביכול נותן דוגמה בעולם שחלק מכל מה שאתה פועל תעשה אותו חביב לקב"ה. תעשה אותו שבת להשם, תעשה אותו "שבתה הארץ שבת להשם", זה מאוד מאוד חשוב. בכל... בכל מעשי החיים, במעשר יש חלק, כמובן שזה עניין של עשירית ולא של שבע, אבל זה מלמד אותנו שחלק אחד צריך להיות חביב לכבוד הקב"ה. יפה מאוד. יפה מאוד. הרב מרדכי, מה תחדש לנו? טוב, אנחנו עסוקים בפרשה חשובה מאוד, כמו כל הפרשיות. כל העניין הזה של שמיטה. באמת הרבה לא מבינים מה התורה רוצה מאיתנו? מה זאת אומרת? שש שנים בן אדם זורע, חורש, עמל, פתאום שנה אחת

תעזוב את הכול. תאר לך, יש לך חנות למוצרי חשמל, פתאום שנה אחת אומרים לך: עכשיו תשמע, תעזוב את החנות, תפתח את הדלתות, כל מי שרוצה, יבוא: אחד ייקח מיקרוגל, מקרר, תנור. איזה מין דבר זה? השערות יעמדו לו. מה זה צריך להיות?! אבל צריכים להבין את המשמעות, אנחנו לא חקלאים אבל זה למעשה, מה התורה רוצה מאיתנו? ועוד, אגב, הפרשה מתחילה בזה שכתוב "כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה'". הרי זה לא נכון, קודם כול סופרים הרי את שש השנים הראשונות ורק לאחר מכן יש שנת השמיטה. מה זה? איך שמגיעים לארץ "ושבתה הארץ"? מה זה? זה לא כל כך מדויק. מה קורה פה? אלא אומרים כל בעלי המוסר: כל המטרה של שנת השמיטה זה משום שאנחנו,

בני האדם, נמצאים פה בכדור הארץ ונדמה לאדם שהוא יחיה פה לנצח. צריכים לזכור, איך כתוב? להשם הארץ ומלואה. איך כתוב בפרקי אבות? תן לו משלו, שאתה ושלך - שלו. כולנו שייכים לבורא עולם. אנחנו פה נמצאים ושוכחים קצת מעצמנו. כבר ילד קטן, אתה קונה לו משהו, אומר לך: זה האופניים שלי, זה הדובי שלי. אנשים גדלים - זו המכונית שלי, זה הבית שלי, האישה שלי, הכול שלי. בורא עולם רוצה לחנך אותנו: הלו, אנחנו פה בעולם הזה, אדם להבל דמה ימיו כמו... -צל עובר. צל עובר. אגב, צל בגימטרייה: צ' זה 90, ל' - 30, ביחד 120. גם אם נזכה בעזרת השם ל-120 אבל זה כמו צל חולף. אבל איך אנחנו שוכחים את עצמנו, נמצאים פה ורוכשים כל הזמן

עוד מוצרים ועוד חסכונות ועוד נדל"ן. אז בן אדם חושב שהוא יהיה פה לנצח. בורא עולם רוצה להגיד לנו: אדוני, כל מה שאתה עושה, תדע לך, כלום לא שלך. אז פעם בשבע שנים, תזכורת: אתה עוזב הכול, זה לא שלך, אתה פה בעולם הזה ארעי, הכול שייך לבורא עולם. וכדי להמחיש את זה, אמרו פעם סיפורון קטן יפה: אומרים, אדם אחד הלך לאיזה מקום והנה הוא רואה שמה גינה גדולה, שטח של חולות, ויש שם איזה פתק נוצץ ככה שמשך את העיניים. מגיע, מרים את הפתק, רואה כתוב: אם מצאת את הפתק הזה, אתה בר מזל. אם תחפור פה מטר, מחכה לך מעטפה עם 1,000 שקלים. טוב, מה יעשה? יחפור או לא יחפור? יחפור. מה יש לו להפסיד? מתחיל לחפור. חופר, חופר, חופר,

אומנם קצת קשה, בכל זאת עם הידיים, אבל מטר - שטויות, מתאמצים. הוא רואה באמת מעטפה, פותח את המעטפה, סופר - 1,000 שקלים. ישתבח שמו. שם בכיס. הוא רואה מתחת למעטפה יש עוד פתק: כל הכבוד לך! אם תחפור עוד שני מטר, מחכה לך הפעם פה מעטפה עם 5,000 שקל. נו, אומנם קשה, אין לו כלי חפירה, אבל מה לא עושים בשביל עוד 5,000 שקלים? הוא חופר, חופר, כבר הציפורניים מתקלפות, העור, כבר יורד לו דם, הוא מזיע, הבגד כמעט חצי קרוע, אבל הוא ממשיך, מתאמץ ומגיע סוף סוף למעטפה, מעטפה שמנה, סופר, 5,000 שקלים. ישתבח שמו. שם בכיס. הוא רואה שמה עוד פתק: כל הכבוד לך. אתה עוד מעט תיכנס לשיאי גינס, אין כמוך! אתה מר עולם! אילו כוחות

יש לך! אם תחפור עוד שלושה מטרים, מחכה לך שמה מעטפה עם 20,000 שקלים. יו, אבל כבר אין לו כוח, הוא כולו מזיע, החולצה כבר קרועה, הוא זב דם, אבל מה לא עושים? מתאמץ עוד ועוד ועוד בשארית כוחותיו, והנה, הוא רואה מעטפה שמנה מאוד! מרים, רואה, סופר: פששש, 20,000 שקלים! ואז כבר אין לו כוחות יותר, אבל הוא רואה שם עוד פתק אחד ענק, הוא מרים את הפתק, הוא רואה כתוב שמה: כל הכבוד, גבר, בוא נראה אותך יוצא מהבור הזה עכשיו. הוא אומר, זה מה שקורה לנו, בן אדם כל ימי חייו רץ אחרי הפרנסה, רץ כדי לקנות עוד דירה ועוד וילה ועוד רכוש ועוד ועוד ועוד, בסוף מה קורה? השם ישמור, אחרי 120 שנה, נכנס לתוך הבור, רק במשל, הוא נשאר

עם הכסף בבור. אבל במציאות, עוזבים את העולם הזה בלי כלום. אז כדי שאדם ידע, אנחנו פה ארעיים בעולם הזה, יש את העניין של מצוות השמיטה. באה לתת לנו תזכורת אחת לכמה זמן: אנחנו פה רק ארעיים בעולם הזה, ולכן גם בשש השנים שאנחנו עובדים, נזכור לשם מה הגענו פה לעולם הזה. וזה מה שפה עושים בהידברות, מזכירים לאנשים לשם מה הגענו לעולם הזה. אדם צריך ודאי לאכול, לעבוד, להתפרנס, גם ליהנות מהעולם הזה, אבל לא לשכוח את המטרה, זה לעבוד את בורא עולם, בפרט בשבת קודש, עונג שבת, לענג את השבת, ודאי עושים את המטרה שלשמה הגענו לעולם הזה. יפה מאוד. טוב, חשבנו ששמענו הכול על שמיטה, אז הנה, הרב מרדכי חידש לנו והוסיף לנו עוד.

דניאל שרון מעמותת "פעמונים", נדמה שאתה נהנה בתוכנית שלנו או אני טועה? -מאוד, כן, באמת דברי תורה גימטריות ו... -ככה זה כל שבוע. אני אגיע כל יום. תשמע, אני מקנא בך, אתם עוזרים ליהודים, זו לא סתם עזרה. מהמקומות שבאים אליכם, אלה מקומות קשים מאוד, וגם כן לחנך אנשים לדעת להתנהג נכון, בסך הכול, כמו שאמרת, זה עדיין עסק ואוי ואבוי לעסק שלא עובד. יש איזשהו מקרה שמלווה אותך, כזה שנותן לך כוח? מקרה שאתה זוכר אולי טוב יותר מכולם, שמלווה אותך ביום-יום? כן. איך שאמרת, נזכרתי באיזה סיפור שאני מספר אותו די הרבה על משפחה שהייתה שקועה באמת בהרבה מאוד חובות, כ- 400,000 שקל. ואותו אחד סיפר לי שאימא שלו, הייתה

חתונה, בעצם אח שלו חיתן ילד. אז הוא אמר לאימא שלו: תשמעי, אני אין לי כסף לזה, אני לא... אני לא מביא מתנה. אז אימא שלו אמרה לו: אם אני אביא לך 500 שקל, תביא את ה-500 שקל. אז הוא אמר: אין בעיה, אבל אני ב"פעמונים", לימדו אותי איך להתנהל עם הכסף, זה בסדר שאני אקח 200, אני אחזיר חובות, ואני אתן לו 300? היא אמרה: אין שום בעיה, והייתה חתונה והכול היה בסדר. אבל אותו מקרה, מה שעוד יותר מיוחד זה שבאמת בערבים הוא היה מעביר את הכספים מהלוואה להלוואה ומשקיע אולי שעתיים-שלוש כל ערב עם איזו מחברת שמנה של הטלפונים והזה... וכמה אני חייב לו וכמה הבטחתי. ברוך השם, אנשים עם מוסר תשלום מאוד חזק, אבל אין מאין. ועם

הזמן הוא הבין שהוא מכלה את ימיו לריק ובמקום להשקיע את הזמן בגלגול ההלוואות האלה, הוא התחיל להיות מתווך. זה אותו סוג של כישורים. נהיה מתווך, תיווך פה שם דירה, פה שם משהו, וברוך השם, היום כל ה-400,000 האלה מחוקים לחלוטין והוא רק מפיץ את הבשורה לחברים שלו. פששש, מדהים. אני רוצה לשאול אותך, תראה, אם הייתי אומר לך עכשיו "תן לי איזשהו טיפ לזוג שמתחתן או בכלל למשפחה", אתה אומר לי: בוא נראה אותם, בוא נשמע אותם. נראה... נשמע ונראה על מה מדובר ואז נעזור להם. אבל בוא נגיד, יש איזשהו טיפ שהוא כללי, שהוא יכול להיות נכון לזוג שמתחתן עכשיו? תראה, הטיפ הגדול זה להשקיע זמן ומאמץ כדי להבין כמה נכנס ויוצא. אבל

זה לא טיפ, זו בעצם דרך חיים, ובשביל זה להרים טלפון ל"פעמונים" ולהתחיל איזשהו או קורס או כל מיני שירותים שונים שאנחנו נותנים. אבל אם יש איזה עוגן שאפשר לתאר בתור איזשהו משהו אחד שלהתרחק ממנו כמו מאש, זה הלוואות. אם משפחה, במיוחד כמו שאמרת - זוג צעיר, מחליטים שהם לא לוקחים הלוואות בשום פנים ואופן, לא... אני שומע המון את הביטוי "אין ברירה". אין דבר כזה אין ברירה. לא לוקחים הלוואות. ואם נראה את גדולי הצדיקים בעבר, לא היו לוקחים הלוואות. וזה דבר כמו שהרב אמר על שמיטה: צריך למסור על זה את הנפש. איך? ממה אני אתפרנס? אין! אין דבר כזה אין ברירה ואין דבר כזה הלוואות. זה הטיפ. אם משפחה מחליטה שהיא לא

לוקחת הלוואות, כל שאר הדברים, במיוחד כזוג צעיר, כשעוד אין הלוואות, מתחילים בלי הלוואות ולא לוקחים הלוואות והדרך מתיישרת סביב העניין הזה כלכלית. וצריך הרבה ביטחון, לא בשביל לקחת הלוואה שהשם יפרע לי, אלא ביטחון לא לקחת הלוואה. וזה הביטחון שצריך. וזה הטיפ הגדול... -יפה מאוד. הלוואי, תשמע... דניאל שרון, אני מאחל לך בהצלחה גדולה, בהצלחה גדולה - לא רק לך, אלא בהצלחה גדולה לעם ישראל כי אתם בעצם עוזרים ומרימים אנשים ממש מהרצפה. אז שהשם יהיה בעזרכם. -תודה רבה. תודה רבה על ההסבר המפורט. אני בטוח שהצופים שלנו יצאו עם הרבה כלים מעשיים לכלכלה נכונה, כי כמו שאמרנו, זה חינוך וזה עסק. אז ממש יישר כוח. -תודה.

בהמשך הפרשה אנחנו למדים על נשך ותרבית. הרב אסוס, נו, ברצינות, אנחנו הצופים, בעלי בית. תסביר לנו מה זה נשך ותרבית. אז אם אנחנו שומעים קודם כול בקול שרון אז בכלל לא לוקחים הלוואות בשום פנים ואופן. זה נכון מאוד, לפעמים בן אדם לא יודע איך יתגלגל. אבל אחד האיסורים החמורים ביותר זה ריבית. עד כדי כך שזה נפסק בשולחן ערוך, זה פלא שהשולחן ערוך בדרך כלל לא מביא מוסר. זה הלכות. אבל הוא כותב על ריבית: אדם שלוקח ריבית, אדם שמשלם ריבית כאילו כופר באלוקי ישראל וכופר ביציאת מצרים ולא קם בתחיית המתים. איום ונורא. אחד האיסורים הכל כך נפוצים שיש זה ריבית. הרבה פעמים אדם לווה כסף מחבר והלווה הוא כל כך רוצה להודות

למלווה שהוא באמת עזר לו, הוא באמת הציל אותו, היו חסרים לו עשרת אלפים שקל ובזכותו הוא סיים את הבנייה ובזכותו הוא סיים את מה שצריך לסיים ועכשיו הוא רוצה להחזיר לו טובה. בסך הכול, שמע, אני חשמלאי טוב. אם חסר לך משהו בבית, אני אתקן לך. לעשות את זה חינם זה ריבית. ריבית גמורה. אסור לנו להוסיף שום דבר של תשלום על ההלוואה. וזה פלא. כל דבר מותר לי להשכיר. יש לי רכב - אני יכול להשכיר אותו, יש לי דירה - אני יכול להשכיר אותה, כסף - אסור להשכיר. כסף, התורה מבקשת ממך: תעשה טובה, "וכי ימוך אחיך", יש מישהו שחסר לו, "והחזקת בו" - תלווה לו, תעזור לו. ושלא נחשוב שזה רק בעניים, זה גם בעשירים. גם לתת הלוואה לעשיר

זו עזרה, אתה עוזר לו, יפה מאוד, אבל אסור לקחת לך ריבית. בשום פנים ואופן עד כדי כך שאסור אפילו להגיד "שלום", או "תודה" יותר נכון, אחרי שמקבלים את ההלוואה. אני החזרתי עשרת אלפים שקל ותודה רבה. יש אומרים שתודה מותר להגיד, אבל לא להרבות בזה. לא להגיד: יישר כוח עצום, עזרת לי מאוד. כבר החזרת יותר מדי. עד כדי כך. וזה דבר מאוד מאוד נפוץ. הרבה פעמים טועים בזה. מה, אני בסך הכול רוצה להודות ליהודי שנתן, אז אני אתן לו איזו מתנה יותר גדולה לחתונה. אסור לקבל מתנה יותר גדולה בזמן הלוואה. וזה דבר נורא נפוץ. ואם לומדים את ההלכות האלה, רואים שהרבה פעמים נכשלים וכדאי, כדאי מאוד לדעת את זה. ולדוגמה, מה שקורה

היום בבנקים. מה שקורה זה תמיד ריבית. אז יש את הדבר שנקרא היתר עסקה, וגם לזה צריך לשים לב, שאם אין היתר עסקה אסור לקחת שום הלוואה בשום פנים ואופן. וגם אלו הלכות מרובות. יש כמו התורה שלנו? -אין לעולם. -אין. לא יכול להיות. -זה נכון, זה נכון, הרב אסוס, שהצטרפת לשבתות בקהילה? -אמת. נו, איך ההרגשה? זה דבר מדהים, דבר מדהים. לראות את הציבור כמה שהוא משתוקק ויש הערכה כל כך גדולה להידברות, זה דבר פלא. אנשים פשוט מחזירים טובה. ממש ככה. מגיע הרב מהידברות, לא מכיר את האנשים, לא כלום, אה, אתה מהידברות? תודה רבה לכם! כאילו שאני המנהל. אלה הרבה אנשים. מישהו אמר לי בשבת בקהילה: אתם מלאכים. אמרתי לו: אני? מה?

הוא אמר לי: כן, תשמע, אתם ממלאים לנו את החיים. -וואו. עד כדי כך, זה תענוג. -הרב לסרי הצטרף אליכם גם כן, נכון? הרב מיכאל לסרי. -כן, בוודאי. איזו זכות, איזו נבחרת, אה? -מדהים. אז אני אומר לצופים שמי שנהנה מהרב אסוס, יכול ליהנות מהרב שבת שלמה. לא רק תוכנית, אלא גם כן שבת שלמה. בפעם הקודמת שהצעתי את זה, לקחתם לנו אותו בכלל לתקופה ארוכה, אבל הנה, עכשיו אני מציע לכם גם כן לשבת, שבתות בקהילה. ואנחנו הגענו כמעט לסוף התוכנית. המטרה של כל האתגרים בחיינו בכלל והמטרה של מצוות שמיטת הקרקע, עליה דיברנו היום בפרט, היא העמקת האמון שלנו בהשם יתברך, כמה אנחנו באמת סומכים על השם יתברך. אני רוצה לסיים בסיפור

חסידי בהקשר הזה. פעם שאלו החסידים את האדמו"ר רבי שלמה מזוועהיל, זכר צדיק וקדוש לברכה, במה הוא עוסק. התלמידים רצו לדעת באילו ספרים הרב שלהם לומד כדי לעמוד על דרגת לימודיו. אך אמר להם הרבי: אני עדיין אוחז ב-א' ב'. התלמידים מאוד מאוד תמהו: הרב שלנו עסוק ב-א' ב'? אמר להם: כן. אני כולי שקוע ב- א' ב': א' של האמונה וה-ב' של הביטחון, שזה כל היסוד של האדם. אז יהי רצון שנזכה גם אנחנו להיות שקועים תמיד ב- א' ב', בעזרת השם באמונה ובביטחון. תודה רבה לרב אסוס, תודה רבה לדניאל שרון מעמותת "פעמונים", תודה לרב מרדכי לוי, לרב אייל ישראל שטרנליב, עוזיה צדוק המקסים. תודה רבה לדוד ביתן, חובב הילל על הדרבוקה. וגם

תודה רבה לבת-אל קייקס, שמגיעה אלינו מחיפה הרחוקה ודואגת לפאר לנו את שולחן השבת. אחרונים חביבים והראשונים זה אתם הצופים שאתם איתנו כמדי שבוע. אז בעזרת השם נתראה בשבוע הבא, באותו יום ובאותה השעה, פרשת בחוקותי. אבל אי אפשר להיכנס לשבת בלי שיר. אנחנו נבקש שוב מעוזיה צדוק לשיר לנו. אתה ביקשת קודם את "שיר למעלות". -כן. "שיר למעלות" איתכם הצופים, איתכם הנוכחים פה באולפן. תזמורת בבקשה.