הרב זמיר כהן - מענה ללבטים בתקופת ההתחזקות

שלום וערב טוב לכולם. אנחנו נתבונן יחד הערב בכמה לבתים שמלווים בדרך כלל כל אדם שמבקש לשפר את רמתו הרוחנית, לעלות למדרגות גובעות יותר. וישנם לבתים שצפים, צצים ועולים עם השנים כאשר השניים המרכזיים שבהם ראשית האם ללכת בגישה של או הכל או כלום. כלומר, אם אני לא מגיע לשלמות שבאמת צריך להגיע אליה, אז בעצם מה כל העבודה שלי שווה? והשאלה השנייה שמלווה לו פעם את האדם, האם כאשר אני מבקש לשפר את הרמה הרוחנית, אני לא אמור להפסיד את ההנאות שעליהן הורגלתי במשך שנים או עשרות שנים, שהרי כל שינוי דורש הקרבה, דורש שינוי. והשאלה היא כיצד באמת להתייחס לדברים האלה בצורה נכונה. ישנה משנה מפורסמת בפרקי אבות שנראית

לכאורה כסותרת את דברי חז"ל בתלמוד. תודה רבה. בתלמוד כתוב: "חיב אדם לומר, אם מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי אברהם, יצחק ויעקב?" כלומר, הדרישה שאנחנו צריכים לדרוש מעצמנו היא להגיע למקסימום האפשרי, להגיע לשלמות הרוחנית הכי גבוהה. על האבות אומרים חז"ל, בפרט המקובלים מרחיבים בזה, שהם נקראו מרכבה לשכינה. כלומר, הדרגת הנבואה שלהם, השראת השכינה, הרמה הרוחנית שהם הגיעו אליה, דרגה מאוד גבוהה. וכל אדם, כל אחד מאיתנו, כמה שאנחנו קצת לפעמים מזלזלים בעצמנו, חייב לומר אמתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי, אברהם, יצחק ויעקב, הרי כל עם ישראל נבחר להיות העם הנבחר בעקבות מעשיו של אברהם. אברהם עמד בעשרת הניסיונות,

ניסיונות לא פשוטים, אבל כל ניסיון רומם אותו לרמה אחרת לחלוטין. הרי כל המילה ניסיון היא מלשון להרים על נס. כשכתוב האלוקים ניסא את אברהם כשאמר לו לעקוד את יצחק מה פירוש ניסא את אברהם הוא לא ידע מה אברהם יעשה הרי אלוקים יודע את העתיד אז מה פירוש ניסא אותו פירושו של דבר הרים אותו על נס כל זמן שהאדם לא עומד בניסיון הוא לא נבנה מה שהוא היה לפני כך הוא נשאר לאחר מכן אבל כאשר הוא פוגש בניסיון לפעמים זה ניסיון של כעס לפעמים זה ניסיון של שמירת העיניים יש כל מיני ניסיונות שיש לאדם במהלך החיים והוא עומד בניסיון הוא כעת לא אותו אדם שהיה לפני כן הוא כעת עלה מדרגה הוא התרומם למקום אחר וכשהאלוקים ניסא את

אברהם פירושו של דבר הוא הרים אותו לגובה כי לפני הניסיון הזה הוא היה אברהם שלא מוכן לשחוט את הבן או על כל פנים הוא לא בנה את עצמו עם עשייה כזו כעת הרי אלוקים לא התכוון בכלל שהוא ישחט את הבן הוא רק רצה תבנה את עצמך כדי שתרגיש עד כמה אתה קשור אליי שעד כדי כך אתה מסוגל וכשאברהם עמד בניסיון הזה ולך לך מארצך ועוד ניסיונות כבשן האש נמרוד אומר לו שאני משליך אותך לאש או שאתה משתחווה לפסל אגב לפני כ-80 שנה מצאו את אור העתיקה בבבל עיראק של היום אירו של אברהם אבינו יש תמונות אפשר לראות באינטרנט ראו לי אותם תמונות של חיילים אמריקאים שמסתובבים בעיר שאברהם הסתובב בין השמתאות האלה מצאו אותה בבטן האדמה עיר

מלפני 4,000 שנה. פרופסור קרמר כותב בספרו ארס הציויליזציה שבן השר הוא דן בעיר הזו הוא כותב שהחוקרים החופרים שם נחרדו לגלות כבשן אש מלא בעצמות אדם. מה שמוכיח ששיטת ההוצאה להורג באור הייתה להשליך אנשים לכבשן האש. בדיוק כמו שחז"ל מספרים שהוא אמר לו או שאני משליך אותך לאש או שאתה משתחווה לפסל. אברהם לא ידע שהוא ינצל, היה מוכן להישרף באש. על כך נאמר בשיר השירים, אחות לנו קטנה. המדרש אומר שהפסוק הזה נאמר על השעה שביקש נמרוד להשליך את אברהם לכבשן האש. והיה דיון בבית דין של מעלה. מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה? הוא עדיין נקרא אחות קטנה שעוד לא הביאה סימני בגרות. הוא עוד לא הוכיח את הנאמנות שלו

לאלוקים. ואז השאלה היא מה נעשה לאחותינו? על פי הטבע אש שורפת בשר אבל הוא היחיד שמאמין באלוקים האם נשנה את הטבע עבורו או לא ענה להם האלוקים לבית דין של מעלה אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אם הוא יהיה אתן כמו חומה בצורה מוכן להישרף באש עבורי אז נבנה עליו טירת כסף כסף כשמושלח לאש הוא לא נשרף אבל אם דלת היא נפתח זז מתנדנד לא לא יצוק בחיבור שלו לבורא עולם נצור עליה לוח ארז עץ ארזורקים אותו לאש הוא נשרף ענה אברהם ואמר זה הפסוק הבא אני חומה ושדיאי כמגדלות גם הדורות הבאים יהיו כמו המגדל שעל החומה היו מוכנים למסור נפש על קידוש השם אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום עשה הקדוש

ברוך הוא שלום בין האש לבין הבשר והאש לא שרפה את הבשר הוא ניצל אבל הוא לא ידע שהוא ינצל היה מוכן להישרף להגיע לרמות כאלה של אברהם, יצחק ויעקב. חז"ל אומרים שחייב אדם לומר, הם מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי? אברהם, יצחק ויעקב? זה דרגה רוחנית עצומה של דבקות באלוקים, של נבואה. מצד שני, במשנה בפרקי אבות כתוב תפסת מרובה, לא תפסת. כלומר, אם אתה מנסה לקחת יותר מדי, לא יצא לך כלום. עדיף שתיקח מעט, איך אומרים היום? ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ. עדיף מעט. ואז איך הדברים מסתדרים? מצד אחד אתה אומר לי לשאוף להגיע לרמות כאלה גבוהות וכל אדם שבאמת מגיע להכרה פנימית שיש בורא לעולם והתורה אמת ויש חיים לאחר

המוות אלה שלוש נקודות שמאוד מרוממות להסתכל על החיים מזווית שונה והוא מאוד רוצה להתעלות אבל מצד שני אומרים לו תפסת מרובה לא תפסת אז מה היא בעצם הדרך הנכונה בהנהגה הזו התשובה על כך נמצאת גם בפרקי אבות שם כתוב לא עליך לך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל אמנה והמשנה הזו אדם שיאמץ אותה כסיסמת חיים בכל תחום אם הוא רוצה להתקדם בעבודה סתם במפעל שהוא עובד בו הוא רוצה להתקדם בעבודה הרוחנית שלו תמיד כשזוכרים את המשפט הזה מגיעים לאיזון הנכון לא עליך המלאכה לגמור לא דורשים ממך לעשות מה שמעבר לכוחות כל אדם יש לו את את הכוחות שהוא קיבל, את הכלים שהוא קיבל, ולא מצפים מהאדם שיהיהפוך להיות מלאך בשניות.

מצד שני הוא יאמר, אם כך, אז די לי במה שאני, אני בסדר גם כך. על זה נאמר בהמשך, ואין אתה בן חורין להיבטל אמנה. אתה לא משוחרר לעצמך לומר ש שאני רוצה להתבטל, די לי במה שאני וזהו וו זה. אלא מה שמטל על כל אדם תמיד לשאוף. הכלל תמיד בעבודה הרוחנית היא להתקדם צעד, לעלות מדרגה, להתייצב במדרגה הזו, לשמוח בטוב שהאדם עושה. צריך שיהיה מרוצה מעצמו, ירגיש שהגעתי למקום טוב ואז לעלות מדרגה נוספת ושוב להתייצב, לשמוח בטוב ולעלות מדרגה נוספת עד שמגיעים לדרגה של אברהם, יצחק ויעקב. כי כל אדם יכול להגיע לרמות רוחניות הרבה יותר גבוהות מכפי שהוא רואה במבט ראשון, כפי שהמציאות מוכיחה. אנשים שזלזלו מאוד בעצמם אבל החליטו

לתפוס את עצמם לידיים ועלו. כשהדרכה היא כמובן חשוב לציין כאן שאדם שרוצה באמת להיות מודרך בעבודה הרוחנית חשוב שיהיה צמוד לתלמיד חכם אמיתי שיכוון אותו בצורה נכונה. ותפקידו של אותו תלמיד חכם זה מה שכתוב עשה לך הרב לפעמים למתן אותו ולפעמים לזרז אותו. לא פעם תפקידו של רב דווקא למתן אל תרוץ יותר מדי קדימה בפרט שלפעמים מרוב שאיפה רוחנית עלולים להגיע לקצרים במשפחה ובדרך כלל כשמתייעצים יש גם פתרונות צלצל אליי פעם אדם מאחת ההרים בדרום והוא אמר שהוא חזר היום מעבודה הביתה אדם בכיר בהייטק וכשהוא חזר הביתה אשתו אמרה לו שיפנה את החפצים ושילך לבית אמו. היא לא רוצה לראות אותו יותר בבית. ויש לו שלושה ילדים.

אומר, אמרתי לאשתי, אם רב לא אומר לי לצאת, אני לא יוצא. אז הוא מתקשר כדי לדעת אם לקחת את החפצים, לארוז ולצאת. שאלתי אותו, איך הגעתם למצב כזה? מה קרה? אז הוא אומר שהוא התחיל להתחזק ולאחרונה הוא התחיל לגדל זקן ופאות ואשתו אומרת לו שהיא לא מסוגלת לראות אותו בצורה כזו. שאלתי אותו ומה עם הדברים האחרים? מה עם טהרת המשפחה? הוא אומר לו בדברים האחרים היא איתי. התחילה ללכת למקווה פלטה בשבת הפסקנו לנסוע. באמת היא הולכת איתי בהרבה דברים אבל את זה היא לא מוכנה לקבל את השינוי חז שלי. שאלתי אותו ומה אתה מתכוון לעשות? הוא אומר מה פתאום לשנות את החזות? זה מאוד חשוב. זקן פאות. הסברתי לו שחלילה להגיע לבעיות

בשלום בית בשביל זקן ופאות. איפה כתוב בתורה שצריך לגדל זקן? התורה עוסרת לא להתגלח בסכין. כתוב אל תשחיט פעד זקניך. אבל יש לך היום מכונות עם הכשרים מיוחדים. יש מכונות עם הכשר שאין בהם השחתה. הרי המקובלים מסבירים שמה הבעיה באל תשחיט פעד זקניך. השחטה כאשר הסכין מתחכת עם האור היא חודרת לנקבוביות ועוקרת מבפנים. זה נקרא השחתה. במכונה יש רשת שחוצצת בין הלהבים לבין השורשים. מכונות עם הכשר, כי יש מכונות בעייתיות אבל בדרך כלל מכונות עם ההכשר יש חציצה בין הלהבים של הסכין לבין השורשים. המקובלים מסבירים מה בעצם העניין שמסתתר מאחורה. מכיוון שהגוף הוא הלבוש של הנשמה, זקנו של הגבר מהווה מערכת של מעטפת לצינורות

השפע הרוחניים שלו. בספר הזוהר כתוב שהזקן הוא בבחינת חסדים. יש שפע שיורד לעולם וזקנו של הגבר שייך לחסדים. יש גבורות ויש חסדים. זה שייך לחסד. והזקן החומרי נקרא לו הוא בעצם המעטפת של צינורות השפע הרוחניים. והאלוקים אומר לאדם, אני אוהב אותך, אני אדריך אותך ואלמד אותך סוד בטבע הבריאה. אם אתה רוצה להוריד את הענפים של צינורות השפע שלך, אין לי שום בעיה, תוריד את הענפים, אבל לטובתך, אל תתעסק עם השורשים. כשהוא מתגלח בסכין, בלשון המקובלים זה נקרא שהוא עוקר בידיים את השורשים של צינורות השפע הרוחניים שלו. ואם הוא נשוי, אז זה גם אשתו וילדיו, כי כולם בעצם מקבלים שפע דרכו. לעומת זאת, מתגלח עם מכונה שיש לה

הכשר. פעם אחת משקיע קצת כסף, נראה כמו שהוא רוצה להיראות, אבל יחד עם זאת לא מתעסק עם הדבר הקשה הזה שלעקור בידיים את השורשים של צינורות השפע, שאחר כך הוא לא מבין למה יש לו עצבות. המקובלים מסבירים שעצבות מאוד קשורה לעניין הזה. הוא לא מבין למה יש לו כשיהיה פרנסה. גם זה קשור. כל מה שנוגע לשפע של האדם מאוד נוגע לעניין הזה. דרך אגב, נזכיר שגם זרע לבטלה, גם זה קשור לקחת את השפע שלו ולשפוך אותו החוצה. לכן מזל ראשי תיבות מוציא זרע לבטלה זה עוד עניין הזקן של הגבר והוצאת זרע אלה שני דברים שהמקובלים מאוד מקפידים עליהם מההיבט הזה של השפע הרוחני של אותו אדם דבר שקשור לשמחת חיים לפרנסה להרבה דברים טובים אז

זה הסברתי לו לאותו אדם אתה יכול להתגלח עם מכונה פאות לא כתוב בתורה שצריך לגדל פאות הרי מה כל העניין הזה שהתימנים בתימן גידלו פאות והאר ארצות אשכנז היו כאלה קצת במרוקו, גם קצת גידלו. מה העניין הזה של הפאות? התורה אומרת שאסור להקיף את פאת הראש. לא שצריך לגדל פאות, אלא אסור להקיף את פאת הראש. מה זה הקפת הראש? כאשר האדם מגלח את השיער שבצדעים בצידי המצח עד למטה מהאוזן, זה נקרא פאה. כמו שיש פאת השדה, הקצה של השדה, יש את פאת הראש, הקצוות של הראש. כשגבר מגלח את האזור הזה, יש לו היקף של אזור ללא שערות. המצח כעת הוא גילח גם כאן דרך העורף, כמו כתר כזה מסביב של מקום מגולך. אם יש לו את הצדעה עם הפאות, אז אין לו את הבעיה של ההקפה של פאת הראש. סימן.

מה?

מן זה היה סימן העיקר בין הגוי והיה.

כן. לכן קראו לזה סימנים בתימן. מלשון סימן. סימנים בהגיעה התימנית. כן, מלשון סימנים. זה הסימונים. אבל תכף אני אגיע מדוע גידלו את הפאות? קודם כל בעצם מה כתוב בתורה? צריך תמיד לדעת מה ההלכה ומה החומרה. שגם זה כלל גדול. כל אדם שמבקש להתחזק תמיד חשוב שילבן ויברר לעצמו מה היא ההלכה ומה הוא בגדר חומרה. שזה רק הידור מצווה. הלכה זו הלכה. צריך להקפיד על הלכות. אבל הידור מצווה וחומרה כל אדם צריך לבדוק. מתאים לא לוקח. לא. מתאים לו לא לוקח. המצוות נהדו לכלל ישראל. חומרות זה כל אדם לפי רמתו, לפי דרגתו, תלוי גם באשתו, תלוי בהרבה תחומים אחרים. הבעל תקיף שהתורה עוסרת להקיף את פאת הראש, זה לא משנה אגב אם

במכונה או בסכין. לא כמו הזקן שאסור בסכין ומותר במכונה. הקפת הראש, כלומר לגלח את השיער שנמצא בצידי הראש, אפילו במכונה, אם מדובר בגילוח גמור עד שאי אפשר להחזיק בשערות, פה יש את האיסור מהתורה שאסור להקיף את פאת הראש. זה להבדיל כמו אכילת חזיר לו מהתורה בדיוק באותה רמה של הגילוח הזה. אבל אם משאירים שיער שאפשר להחזיק בו, שיעור אחיזה, מותר להסתפר בצורה שאפשר להחזיק את השיער. אין בזה שום איסור. אלא מה? כמו שהדון כאן הזכיר, בתימן ובארצות אשכנז וקצת במרוקו גם כן בעוד מקומות ברחבי העולם היו מגדלים את הפאות כהידור מצווה. אלוקים אמר לא לגלח עד הסוף אני מהדר במצווה ואני מגדל. וזה הפך להיות סימן ההיקר של

היהודים. זה הסימנים בהגיעה התימנית שזה מלשון סימנים. זה סימן שאני יהודי. והיו גאים בזה. התורה ציוותה לא להקיף. אני גם מגדל פאות. אני גאה ביהדות שלי. מגדלים גם זקן. וזה בעצם זקן עד לפני 100 שנה. לא רק אה לא רק יהודים היו מגדלים זקן. זו הייתה אופנה כלל עולמית כמעט שהיו מגדלים זקן. בעשרות השנים האחרונות האופנה השתנתה מגלכים את הזקן. הרצה למשל לא היה בדיוק אדם דתי אבל הזקן שלו אף רב לא היה מתבייש בזקן כזה. נתן בירנבן שהיה ממייסדי התנועה הציונית הוא גם הטביע את המונח ציונות. לאחר שחזר בתשובה בסך הכל שם כיפה על הראש רואים את התמונות שלו לפני ואחרי רואים פה עם זקן לבן ופה עם זקן לבן פה עם כיפה ופה בלי כיפה

אפילו דרוין

אפילו דרוין היה עם זקן מזכירים כאן כן נכון ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו

אמן

כלומר תפקידו של רב בישראל לא רק להעיץ את הקצב של האדם שמתקדם אלא לפעמים גם לבלום, להעט, לתת את האיזון הנכון. היום בצהריים ישבתי עם בחור שסיפר לי שהוא מתחזק וכשנתן כמה דוגמאות שהוא נזהר בביתו, הוא חזר בתשובה והורב לו. הוא בא להתייעץ, מה לעשות, כי לא קל לו. כשהוא נתן את הדוגמאות, התברר ש90% ממה שהוא חשב שאסור לעשות בשבת מותר. הוא רק לא ידע. הוא לא למד את ההלכות. לא היה לו רב שידריך אותו. הוא התחזק בכוחות עצמו. והוא חשב שכל זה אסור ונכנס לקצרים עם המשפחה. אבל כשהוא למד שזה הלכה וזה חומרה, לומדים את גדרי ההלכה. והרי ידוע שדרכה של תורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבות השלום. תמיד בסמינרים לרווקים יש

סמינרים לרווקים, יש לרווקות. אני משתדל תמיד במהלך השבת לומר לצעירים שנמצאים שם, שהם בעצם מבקשים לעלות ולהתחזק. שצריך לזכור שבאותם עשרת הדיברות שכתוב שמור את יום השבת לקדשו שבזה בעצם הם מתחזקים יש עוד מצווה כבד את אביך ואת אמך ולא פעם מרוב העצה בשמירת שבת ובמצוות אחרות שוכחים תקבל את אביך ואת אמך מגיעים לקצרים מגיעים לסכסוכים מזה גם יצא השם רע על ה על צמד המילים חזרה בתשובה כי זה נדפס אצל אנשים שחזרה בתשובה זה אומר להתקצר עם המשפחה, לריב עם כולם, להסתכסך. ואז הורים כששומעים שהבן הולך לחזור בתשובה מקבלים זהעזוע כי הם מבינים שמה המשמעות שהוא הולך כעת לריב עם כולם. והאמת שתשובה אמיתית היא נעשית

מתוך נקודת תוהר, מתוך הדרכי הדרכי נועם בכל נתיבותי השלום. כמובן שההורים לא יכולים לכפות את הבן שיעבור ייסורים, שיחלל שבת וכולי, אבל מצד שני גם הוא לא יכול להיכנס להם לחיים ולנהל את הבית ולהתחיל לקבוע להם כל מיני מהלכים שיעשו. רק צעירים, בדרך כלל זקוקים להדרכה הזו, ששלושה שותפים באדם, הקדוש ברוך הוא, אבי ואמו, זה תמיד אני גם משתדל לומר בסמינרים בדברי חז"ל בתלמוד ששלושה שותפים באדם: הקדוש ברוך הוא, אבי ואמו. כך אומרת הגמרא בקידושים. מה פירוש שלושה שותפים באדם? נתאר לעצמנו עם שלושתנו שותפים בשולחן הזה, הרי זה אומר שאנחנו באותה דרגה ביחס לשולחן. במילים אחרות, אתה כעת סטודנט למשל, יושב בבית ונמצא

בעיצומה של עבודה לקראת הדוקטורט, ולפתע האמא באה ואומרת שהיא באמצע אפייה והיא חייבת מרגרינה, אין לה מי שירד לקנות. והיא מבקשת תרד לקנות מרגרינה ואתה אומר אני כעת במכניקת הקוונטים מה מרגרינה מה הוא צריך להרגיש באותה שעה כאילו שאלוקים מתגלה בפניו ואומר לו רד לקנות מרגרינה מה היה קורה אם באותו שהאלוקים היה מתגלה ואומר לו רד לקנות הוא היה עוזב את הכל ורץ התגלות אלוקית כמו משה בשנה כשחז"ל אומרים ששלושה שותפים באדם הקדוש ברוך הוא אבי ואמו זה אומר אבא אמא אלוקים באותה שורה מלבד מקרה קרים כמו שהזכרנו קודם אם ההורה אומר לבן לעבור עבירה פה גם הם חייבים בכבודו של האלוקים את זה גם לומדים מפסוק בתורה אבל

סך הכל כשאדם לומד את האיזון הנכון עם הדרכה נכונה נכנס למסלול חיים בריא וטוב מצליח לעלות ולהתרומם כפי שצריך מבלי להישחף לכל מיני קצוות שאינם נכונות על פי דרכה של תורה השאלה הזו של או הכל או כלום היא שאלה שמוגדרת בשם עצת היצר. היצר הרע לפעמים מכניס מחשבות לאדם. היצר הזוהר אומר שיש מלאך כזה כמו שיש מיכאל, יש גבריאל מלאכים שיתגלו לאברהם. יש מלאך שנקרא סמל ל. כתוב שלא לומר את שמו המלא כמו מיכאל וגבריאל. אבל אלה אותיות שמו. סמאל ל תפקידו לשמא להעבור את האדם לא להראות לו את האמת מנקודת מבט רוחנית. והמלאך הזה מכניס מחשבות לא טובות לאדם. לפעמים אדם מרגיש שהוא מתווכח עם עצמו, כן אעשה, לא אעשה, זה טוב,

זה לא טוב, הוא לא מבין מה יש לי איזה פיצול אישיות, אני סובל עם מי אני מתווכח. צריך לדעת הנשמה שואפת לרוחניות, לטוב. כשיש לו את המאבק החיצוני הזה, יש לנו גוף עם יצרים והיצר תפקידו להכניס מחשבות שליליות לאדם. שעליו אומר הזוהר שהיצר הרע קיבל שלושה תפקידים שהם בעצם אחד. הוא יצר הרע שמכניס לאדם מחשבות כדי להפיל אותו בעבירה. הוא זה שעולה ומקטרג עליו. לאחר שאם הוא נכשל אז הוא עולה ומקטרג עליו הוא מסתין עליו למעלה. והוא מלאך המוות שלוקח נשמות ומביא מחלות וסבל. אותו מלאך אחראי על הכל. עצר להביא את האדם למסקנה שאתה צריך להיות כזה גדול וכזה מושלם ומכיוון שאתה לא יכול להגיע לרמה הזו אז בשביל מה לך? אל

תעשה שום דבר. פגשתי מקרה מעניין כזה. יתכן שפעם סיפרתי אותו כאן. השתתפתי בחתונה בירושלים של אחד הבחורים אצלנו בישיבה שהתחתן שם בעולם הפריון. והוא ניגש אליי החתן במהלך הערב ואומר שיש לו כאן חבר טוב מאותה העיר גרוש בעל עסק גדול אדם עם לב זהב תורם הרבה עוזר להרבה אנשים באמת אדם מיוחד וכשהוא החתן שבעצם חזר בתשובה דיבר איתו שיתחיל להניח תפילין כי זה דבר גדול זה נותן הערה על הנשמה הסביר לו את הדברים הוא אמר לו אתה לא יודע כמה אני משתוקק להניח תפילין אתה לא יודע כמה אני צמל הזה אני רוצה להניח תפילין. הבעיה שלי ככה הוא אמר לו שאני לא יכול בלי סיגריות בשבת ואני לא מסוגל עם אותה יד שאני מעשן סיגריה בשבת

לקחת את התפילין ולהניח אותם על הזרוע. איך אפשר? זה בושה כלפי אלוקים. לכן אני לא מניח תפילין. כלומר אי הנחת התפילין שלו נבעה ממקום נקרא לזה מאוד טהור מבחינתו כי הוא כל כך מתבייש מאלוקים שהוא מניח שהוא מעשן בשבת שהוא לא יכול עם אותה יד. אז הוא שאל אם אני יכול לסוכח איתו. אמרתי לו, "תשאל אם הוא רוצה לדבר." שאל אותו, ישבנו שוכחנו. אמרתי לו, "תדע שזה לא נכון. כל מצווה חשובה מצד עצמה. זה לא נכון לומר או הכל או כלום. גם אם אתה מעשן בשבת, אבל לפחות תרוויח את התפילין." אומר, "אבל איך אפשר?" א אבל זה לא נכון. אלוקים ציווה אותנו. יש לנו את כל המערכת של תרייג המצוות 613. שאגב, כמה מאות מצוות לא שייכות

היום בכלל? יש מאות מצוות ששייכות רק לבית המקדש. מאות יש מצוות שעושים אותם פעם בחיים מתוך 613 יש מצווה אחת שנקראת ברית מילה עושים אותה פעם בחיים וזהו פדיון הבן שזה רק בבכור ואם יש בת בכורה אז אין פדיון הבן או אם יש הפלה לפני אין פדיון הבן או כהן כהנת אין פדיון הבן יש הרבה מצוות שמתוך ה-613 למעשה בפועל זה לא כמו שזה נראה אבל כל המצוות האלה שאלוקים נתן אותם לאדם גם אם מצווה אחת אתה מרגיש שאתה עדיין נקרא לזה לא בדרגה הזו, יש לך יצר שקשה לך להתגבר עליו, אל תפסיד את האחרים. כי הגישה הזו של או הכל או כלום היא גישה לא נכונה. הוא אמר, טוב, אם אתה בטוח שזה כך, אדרבה, אני באמת משתוקק לזה, אז אני אתחיל

להניח תפילין. ראיתי שהוא אדם טוב, רק יש לו חוסר ידע. שאלתי אותו, בשבת עצמה אתה אומר שהבעיה הבעיה זה סיגריות? רק סיגריות או בכלל קשה לך לשמור שבת? אומר, לא, הכל אני יכול. אני גר לבד, יש לו דירה משלו. שאלתי, אתה יכול להתקין שם שעון שבת שיקבל וידליק את כל המערכות החשמליות? נו, מה הבעיה? כמה עשרות שקלים? הביא חשמלאי, מסדר. אבל מה זה משנה אם אני מעשן בשבת? זה משנה אם אני מדליק את האור או לא? אמרתי לו, לא רק שזה משנה, אלא אפילו באישון עצמו, אם אתה יכול להוריד סיגריה אחת בשבת, זה דבר גדול. אם אתה יכול להוריד כמה סיגריות זה עוד יותר גדול אפילו באמצע האישון באמצע האישון הרגשת שאתה רגוע היה לך לחץ ישנת

באמצע אתה מרגיש שנרגעת תניח אותה כל שאיפה זה עוד עברה בשבת ועוד עברה בשבת זה עוד חילול שבת ה הגישה הנכונה היא כל פעולה שאתה עושה תשמח בטוב שאתה עושה ותתקדם הלאה הוא הופטעם מהדברים אמר שהוא מוכן בסדר הוא יסדר שעון שבת אין לו בעיה לו לסוע בשבת כי מה שהפריע לו זה רק הסיגריות. לא פגשתי אותו יותר אבל את החתן פגשתי לאחר כמה שנים. הוא אומר אתה לא תאמין. האדם הזה כיום שומר שבת כהלכה. גם לא מעשן בכלל. אני לא חשבתי שהוא יגיע לעד כדי כך אבל הוא אומר שהוא גם הפסיק לעשן בשבת. זה אגב גם טוב לראות. יום בשבוע לא לקבל עשן זה גם דבר בריא מצד עצמו. הוא התחתן שוב. אז בתור אדם שלא שמר כלום היה עושה הרבה שטויות

וגם לא התחתן אבל עכשיו התחתן שוב. יש לו כבר תינוקת. נכנס למסלול חיים בריא. כלומר, מה הייתה הטעות הראשונית שלו? ההתעיה הזו של היצר הרע, שאם אתה לא עושה את הכל, חבל לך על הזמן. אל תעשה כלום. והגישה הבריאה היא לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה. כלומר, השאיפה צריכה להיות כל הזמן לעלות ולהתרומם, לעלות ולהתחזק, לא לדרוך במקום. אבל יחד עם זאת, זהו חכם המכיר את מקומו. דברים שהם מעבר לדרגה של האדם במקום שהוא נמצא בו עכשיו שלא יהיה תפסת מרובה לא תפסת אז ילך בהדרגה וכמו שצריך אפשר ללמוד מזה לכל תחום בחיים יש מצבים שבני זוג מחליטים להתגרש גבר רוצה להתגרש אישה רוצה להתגרש למה כי יש קשיים

ולא שמים לב שנכון שיש קשיים ונכון באמת שאי אפשר לפתור את כל הבעיות, אבל אפשר לפתור חצי מהבעיות. ואם נפתור חצי מהבעיות, אפשר לחיות, אפשר לשרוד. רק שוב, ההתעיה שהיצר מבלבל אותנו שמכיוון שהצד השני כל כך בעייתי ואני לא יכול לתקן אותו לחלוטין, אז בוא נפרוש. וזא טעות. אפשר להגיע לאיזון מסוים. יש דברים שבני זוג חייבים להתפשר. זה גם כלל גדול. אין אדם מושלם בעולם. אדם שיצפה לבן או בת זוג שיהיה בדיוק לפי הראש שלי לא היה ולא יהיה. אין אין דבר כזה. אלא מה? כאשר רואים קשיים מסוימים צריך לדעת על א' בג שמאוד קשה לתקן. אני אתפשר אוותר על זה אבל ד' הו אני אבקש שבזה כן יהיה שינוי. בוא ננסה לראות. וכך פותרים

הרבה בעיות. יש מצבים שמרוב שהבעל מצפה מאשתו להיות מושלמת, לא להתלונן, שיהיה לה טוב כל הזמן, הם מגיעים לקצרים נוראיים ולא יודעים שאחת ה הבעיות שהרמב"ם נותן דגש על הבעיה הזו שהיא מאוד שורשית בשלום בית, נעוצה באי הבנת ההבדלים שבין גברים לנשים. מי שמכיר את הפסיכולוגיה המודרנית בשנות ה-60 וה70 אפילו ה-ש בספרי פסיכולוגיה ובאוניברסיטאות השונות לימדו שגברים ונשים זהים מבחינה נפשית. יש הבדל פיזי אבל הם אין הבדל מבחינה נפשית. רק לאחר מכן התחילו מחקרים חדשים שיחזירו שוב כמו הרבה תחומים אחרים חזרו לעמדה היהודית שיש הבדל בין גברים לנשים. אז הבינו שזה לא מודרני לומר שיש הבדל בין גברים לנשים. חשבו שיש כאן

איזשהי הפליה של האישה לרעה ולא הבינו שלהיות שונה זה לא אומר להיות נחות. כמו שבעל שונה מאישה, גבר שונה מהאישה, זה לא אומר שהוא נחוט ממנה. גם כשאתה אומר שאישה שונה מגבר זה לא אומר שהיא נחה. כל אחד קיבל את הכלים שלו, את התכונות שלו. לכן הרמב"ם נותן רשימת של הוראות לגבר איך להתנהג עם האישה ורשימה שונה לאישה איך להתנהג עם הגבר. באתר הידברות יש הרצאה שנקראת סוד האושר בנישואין. שם הרחבתי את הפרטים על פי הרמב"ם מה כל צד צריך לתת לשני. אחד ההבדלים המאוד מרכזיים בין גברים לנשים שהבעל בדרך כלל מרגיש שמכיוון שאני אחראי על המשפחה הרי הוא גבר. ממילא אני צריך לדאוג לכך שאשתי תהיה מרוצה תמיד. מבחינתו זה יפה

מאוד. הוא רוצה שאשתו תהיה מרוצה תמיד. ואז מה קורה? הוא לא שם לב איזה מוקש פסיכולוגי נמצא כאן. הוא חוזר הביתה ואשתו שופכת בפניו את ליבה. כמה קשה היה לה היום. מה היא מתכוונת כשהיא מספרת לו את כל הקשיים של היום? להשתפך בפניו. מה הוא מבין? היא מאשימה אותי שאני אשם, שאני לא בסדר, שיש לה יש לה בעיות. ואז איך הוא מגיב? הוא מנסה להראות לה שהיא לא צודקת. דווקא הכל בסדר. עצתה מגזימה והיא נפגעת אתה לא מבין אותי אתה לא מגלה הבנה והריב שביניהם עלול להגיע לקצרים כשבסך הכל שניהם אנשים טובים אתמול בשבת ישבתי עם זוג כזה בסמינר שרואים על שניהם שהם אנשים טובים והוא טוען שהוא לא יכול לסבול שהוא חוזר מהעבודה והיא

שופכת בפניו את כל הקשיים שלה והוא אומר אני תמיד מסביר לה שהחיים טובים וזה לא כמו שאת חושבת ויש הרבה מעלות ואמרתי לו תפסיק להסביר היא צריכה שתגלה הבנה. היא לא מחפשת שתפתור לה את הבעיות. כשהיא אומרת לך עבר על יום קשה, תאמר לה, בוודאי, אני מאוד מבין אותך. את גם עובדת בחוץ, גם עם הילדים, אני במקומך לא הייתי שורד. עכשיו היא מקבלת כוחות, בעלי איתי, היא צריכה אדם. היא לא מתכוונת להשים אותך בגלל שגבר מרגיש אחראי על הבית ואני צריך לדאוג לאשתי שהיא תהיה מאושרת. אז אם היא לא מאושרת, יש לה קשיים. זה אומר שאני אשם. כך הוא מפרש את הדברים. והיא לא מתכוונת לזה בכלל. היא מחפשת רק מישהו שישמע אותה, שיזדהה

איתה, שיבין אותה. זה הבדל בסיסי שגבר שלא דן את האישה בראש הנשי, אלא דן אותה בראש הגברי שלו, קשה לו להגיע לשלום בית. או המחקרים שמראים שנשים מדברות יותר מגברים, חז"ל אומרים שזה לטובת הילדים, כי בחילוך ילדים צריך הרבה דיבור, אז האישה מדברת יותר. אם הגבר לא מבין שאשתו צריכה לדבר יותר, הוא מגיב בחוסר סבלנות כאשר היא מספרת את כל מה שעבר עליה. בהתחלה הוא מנסה להיות בסדר, אז הוא מקשיב, אבל לאט לאט הוא מרגיש בתוכו שהעצבים מתחילים לעלות ואז הוא יכול להגיב ב בזעם בשמפרת לי את כל זה והיא מאוד נעלבת. מה זה בשביל מה? שהוא פותח עיתון ואומר לה אני מקשיב, תספרי. והיא מרגישה נעלבת. שוב, מהבעיה? הוא דן אותה

בראש הגברי שלו שהוא לא צריך להשתפך בפניה. והיא מרגישה צורך לדבר כי אלוקים ברא אותה כך לטובת הילדים. אמנם חשוב לציין שגם אישה כשמדברת, אם היא רואה שבעלה חסר סבלנות, צריכה גם לבדוק את עצמה. אולי יש מה לשפר כאן בשיחה. אני מציין את הנקודה הזו. ישבתי פעם עם זוג באחד הסמינרים והתלונה של האישה שהוא לא מקשיב ולא רוצה לשמוע אותי ושאלתי אותו אם זה נכון, אתה לא מקשיב לה. הוא אמר, "תאמין לי שאני רוצה לשמוע אותה." הבעיה אצלה, מה שעובר עליה במשך שש שעות היא מספרת במשך שש שעות. אלה המילים של ה אז אמרתי צריך גם לעורר את הנקודה הזו שכל אדם יתן את הדעת גם על העניין הזה. כאמור, יש היום המון מחקרים שמוכיחים את

ההבדלים שבין גברים לנשים. מחקר האחרון שראיתי בדקו מה הם עשרת הצלילים שמירים בני אדם משינה. לא חשבו שיגיעו להבדלים בין גברים לנשים אבל התברר שגם בזה יש הבדל בין גברים לנשים. מתוך מאות צלילים בדקו מה הם עשרת הצלילים שמאירים אדם הכי מהר. התברר מה הוא הצליל שמאיר אישה משינה יותר מכל צליל אחר.

בכי של תינוק. את זה כולם יודעים. בכי של תינוק מאיר אישה יותר מכל צליל אחר. לעומת זאת, התברר באותו מחקר שבכי של תינוק לא נמצא ברשימת עשרת הצלילים שמירים גבר משינה, בכלל לא נמצא שם. היא קמה בבוקר ואומרת לבעלה, לא ישנתי כל הלילה מרוב שהוא בכה. הוא אומר לה, מי בכה? הוא לא מבין מה היא רוצה. לעומת זאת, מהו הצליל שמאיר גבר משינה הכי מהר?

הזקה של אוטו.

הזקה של רכב.

שמעתי את ההרצאה של כבר. אז אתה מעודקן

כן צלילה זהעקה של רכב מעיר גבר משנה הכי מהר זה מחקר אחרון שראיתי על ההבדלים האלה שיש בין גברים לנשים עד היכן זה מגיע אבל גם כאשר יש קשיים וחיכוכים כי לא בדיוק מבינים אחד את הראש של השני אם הולכים בגישה של או אישה מושלמת או גירושין או בעל מושלם או גירושין זאת טעות כי אין שלמות בעולם יש דברים שאדם צריך להתאים את עצמו לאישה ויש דברים שאישה צריכה להתאים תמיד אני אומר לזוגות, בשנה הראשונה יש המון חיכוכים. מאוד מצוי בשנה הראשונה שיש הרבה חיכוים, אבל צריך לדעת שהשנה הראשונה אלה כמו גלגלי שיניים שמשתפשפים בהרצה כדי להתאים את עצמם אחד לשני. כל צד צריך ללמוד אני קורא לזה מה הם השיגעונות של הצד השני.

תעזוב עכשיו מה נכון, מה לא נכון. מתחילים לדון על נכון ולא נכון. יש לא אנשים שיגונות. מה אפשר לעשות? אז את יודעת שלבעלך יש נקודה שמאוד מפריעה לו. אין גבר בעולם שזה הוא כן לא זה מפריע אז תשתני בהתאם. את רואה שלך זה לא כל כך חשוב ואצלו זה קריטי אז תשתדלי שהוא יהיה מרוצה. וכן להפך. לאשתך זה מאוד חשוב לדעתך זה שטויות אבל זה חשוב ואתה יכול להסתדר עם זה אז תתאמץ. מה יש בזה? כמו שאמרו בכביש אל תהיה צודק תהיה חכם. גם פה להגיע לשלום בית צריך הרבה חוכמה. לא לחפש שלמות אלא יותר התאמה איך להגיע למצב של איזון בין שניהם ואז עולים על דרך המלך. לפעמים שווה לשתף גורם שלישי, להביא גורם חיצוני שהוא ישב ו ויריך.

זה לא רק לפעמים זה ברוב המקרים. צריך להדגיש גורם שלישי. אין הכוונה מתוך המשפחה. לפעמים אצל זוגות צעירים יש קשיים ואז האישה משתפת את הוריה בקשיים שיש לה עם בעלה והיא לא יודעת שזה אסון גדול כי גם לאחר שהיא משלימה עם בעלה הרי בין בעל לאישה יש מערכת יחסים שהם גם בסדר איך כתוב על כל פשעים תחסי אהבה אבל ההורים לא מרגישים את זה ואז הם ממשיכים את הריב לנצח הם בטוחים שהבת שלהם סובלת כל החיים וזה לא נכון היה לה קושי הסתדרה כמו כל זוג יש לכן אסור לשתף את בני המשפחה כאשר יש קושי מסוים תמיד לשתף גורם חיצוני לחלוטין כמו יועץ נישואין רבני שיש להם הרבה כאלה שהם מוכשרים יש ארגון שנקרא ינר ייעוץ נישואין רבני

שאפשר לפנות עליהם ולקבל א הכוונה ליועצי נישואין לשבת עם אדם חיצוני כל אחד יפרט את דרכיו יגיעו לאיזון נכון וכך באמת ניתן להגיע ולעלות על דרך המלך נעבור כעת לשאלה השנייה ניה שהיא מאוד מצויה אצל אדם שמבקש לעלות ולהתרומם מבחינה רוחנית. מה אני עושה עם הקושי הגדול שלי לוותר על הרגלים ועל הנאות שהייתי נהנה מהם בעבר? אבל אני לא יכול לומר שהיום אני כבר לא נהנה מהם כי אני עדיין נהנה אבל יחד עם זאת אני יודע שיש דרך שאני רוצה לעבור אליה דרך שהיא יותר יותר רוחנית יותר איכותית כי אני יודע שזה לא בדיוק בסדר אני אספר סיפור ששמעתי זאת אומרת מקרה שהיה בשבת שעברה שמעתי את הדברים מבחור שאני חושב שהוא הגדיר את

הדברים בצורה נפלאה אצלנו בישיבה לומד בחור שנמצא כבר קרוב לשנה, בחור מאלת. כשהוא ביקר בבית הוריו, הוא צלצל ואמר שאחיו היותר גדול הוא בן 20 ומשהו ויש לו אח בן 29. אחי שאל אותו, תגיד לי מה הסוד שלך שמאז שהתחזקת ונכנסת לישיבה אני רואה אותך יותר רגוע, יותר שמח, יש לך מבט אחר בעיניים, מין ברע כזה. מה הסוד שלך? אני מחפש גם משהו שיתן לי מילוי, שיתן לי סיפוק, שיתן לי שמחה. אז הוא ניסה להסביר לו והוא אומר, "אני מנסה להסביר, אבל אין לי מילים שיוכלו להסביר לו את מה שבאמת אני מרגיש, מה עשה לי את זה?" ודבר שני, יש לו הרבה שאלות שאני לא כל כך מורגל בהם כדי לענות לו. אמרתי לו, "תציע לו, תשאל אותו אף על פי

שהוא לא שומר מצוות, אם הוא רוצה להתארח איתך, אתה אחיו נמצא בישיבה שיבוא שבת. כל שבת הם כמעט מגיעים בחורים בלי שיש להם אחים קל וחומר שיש לו פה אח תשאל אותו אם הוא רוצה להתארח איך כתוב תאמור הוא כי טוב השם קשה לך להסביר שיבוא ויתעם בשבת הוא יוכל לשבת גם עם הצוות של הישיבה אי אפשר לסוכח אם יש לו שאלות והוא באמת הגיע בשבת שעברה ישבתי איתו לשיחה בשבת בצהריים והוא מספר זו השבת הראשונה שאני שומר שבת לא מעשן לא מדבר בטלפון כשבאתי לכאן הייתי הייתי בטוח שיהיה לי מאוד קשה, אבל בשביל לקבל תשובות ולהרגיש קצת חוויה אמרתי אני אבוא. כעת הוא אומר, לאחר שאני קרוב ל-24 שעות, בלי טלפונים, בלי תקשורת, רדיו,

טלוויזיה, בלי כל הלחץ שמסביב, אלא קידוש, סעודת שבת, תפילה בבית כנסת, שיעור תורה, אומר אני, אני כעת מרגיש שבסך הכל החלפתי סוג אחד של הנאה בסוג אחר של הנאה שהיא הרבה יותר גבוהה ומרוממת. כי בעצם כל מה שאני עושה בשבת אני יכול לעשות ביום חול, אבל השבת דווקא בגלל הייסורים שבה היא מכניסה אותך לאווירה של אטמוספירה אחרת. אתה נמצא במקום אחר. הוא הגדיר את זה כל כך יפה את מה שהוא חש בעצם שהוא אמנם ויטר לכאורה על הנאה אבל הוא לא ויטר על הנאה לחלוטין אלא הוא החליף הנאה אחת בסוג אחר של הנאה. והאמת שאם ננתח את כל מצוות היהדות רואים בדיוק שזו ההגדרה. כי התורה לא אומרת לאדם תפרוש מענייני העולם ואל תהנה מכל מה

שאלוקים ברא. יש כתות כאלה בעולם. הפקירים בהודו למשל שמחנכים ומנוותים את האדם לנו את הגוף כדי להיות רוחני יותר. יש אפילו בנצרות פלגים בנצרות כמו הנצרות הקתולית למשל שהגישה שם שאדם שרוצה להתקדש שלא יחייה עם אישה כל ימיו כמו הפיפיור והקמרים הבכירים שם וכולי. והיהדות אומרת לאדם, אם אלוקים ברא משהו בעולם, תהנה מכל סוגי החוויות שהאלוקים ברא, אבל במסגרת הנכונה. כל אדם יכול להגיע כמובן לא בדברים שמזיקים. יש דברים שהם מזיקים, אז מזה מזיקים גם מבחינה בריאותית. עם זה ודאי לא מתעסקים. אבל כל השאר, אומרת הגמרא, לא תמצא הנאה בעולם שאין אותה ביתר. כמו שהזכרנו שבת מה שאסור בשבת מותר ביום חול גבר ואישה אומר

האלוקים לאדם אתם רווקים תשמרו על חיי קדושה שמירת נגיעה כך תגיעו לחתונה עם לבבות טהורים בלי כל מיני זכרונות של צלקות ויבלות וכולי התחתנתם יש טהרת המשפחה ואז הפרידה גורמת לגעגועים אין לך זכרונות בראש מכל מיני כמו שיש היום כאלה שהם נשואים אבל אין להם שמחה כי כל הזמן הוא עושה השוואות ומעלה בזיכרון את כל העבר. סיפר פעם מישהו שרב אחד לאחר החופה שידע מי הוא החתן קרא לו ואמר לו תגיד לי אתה הבנת את הברכה השביעית של החתונה? כולם מכירים את הברכה השביעית. אשר ברא ששון בשמחה, חתן וקלה, גילה, רינה, דיצה, אהבה ואחבה, שלום וראות. אמר לו, "כן, הבנתי." אומר לו, "לא לא הבנת. אם אתה רוצה שיהיה לך ששון ושמחה, חתן

וקלה, אתה צריך לשכוח מדיצה, החד והגיל, האדיר. כל אלה תשכח מהם. שאם לא כן לא יהיה לך שלום בית. זה פירוש חדש כנראה שמה בברכות. אבל אדם שמגיע לחתונה עם לב טהור, היא עם לב טהור, הלבבות מתאחדים. יש כאלה יש להם בחתונה כבר כל כך הרבה יבלות וצלקות של אהבות, פרידות, קשיים. אמנם מי שכבר עבר את זה אבל לוקח לעצמו זמן טוב של שמירת נגיעה וקדושה, יכול ללטש ולנקות וללבן, לא שזה קל, אבל יכול להגיע למצב של פחות או יותר של ניקיון אמיתי, כי תשובה אמיתית זה כמו לידה מחדש, אז הוא בעצם נכנס למקום אחר, אבל אחרת להגיע לחתונה עם כל מיני צלקות ויבלות זה דבר שנותן את אותותיו. אז שוב, המסגרת שאלוקים נתן לאדם היא נועדה

לטובתו גם בעולם הזה, לא רק בעולם הבא. עד כדי כך שהגמרא אומרת שאפילו אדם שהיה רגיל לאכול חזיר, נניח גוי שיתגייר והוא רוצה להנות מהטעם הזה, הוא אוהב את זה. איפה יש לו בהיתר? אומרת הגמרא שיש דג ששמו שיבוט, דג שנמצא בנהרות בעיראק. מכירים אותו היום את הדג הזה? ואותו דג לחלקים מסוימים בגופו יש אזורים שהם בטעם של חזיר והוא דג כשר שמותר לאכול אותו. זאת אומרת אדם רוצה להנות מטעם של חזיר יכול לההנות את זה בהתר מאותו דג שיש לו בדיוק את אותו טעם. הגמרא אומרת שאשתו של רב נחמן שמעה את בעלה דורש בבית הכנסת ואומר כל מה שיש באיסור יש גם בהיתר רק הכל במסגרת הנכונה אז היא צעקה לו מהעזרת נשים בענה כלומר זה

בארמית אני רוצה לאכול בשר וחלב אם אתה אומר שאת כל ההנאות יש בהיתר תביא לי בשר וחלב אמר לה תיקחי את העתינים של הבהמה יש הלכות איך להכשיר את העתינים תבש שלי אותם. יש לך טעם של בשר וחלב. הרי הטינים מייצרים את החלב. יש לזה טעם של בשר וחלב וזה כשר. אין סוג של הנאה שאלוקים לא נתן בהתר. הוא רק עשה סדר במדפים. איפה? מה עד כמה? כי המציאות מראה כל אדם שלוקח יותר מההיתר, באותו תחום הוא מתחיל לסבול. מי שיש לו קצת ניסיון חיים רואה שזה כך. אם הוא נהנה ממה שאלוקים ברא במסגרת הנכונה, הוא מגיע למצוי של ההנאה. ברגע שהוא מנסה נקרא לזה לגנוב קצת שאסור אבל אני רוצה עוד רוצה לקחת הוא מגלה שבאותו תחום הוא מפסיק

לההנות הוא משלם יותר או בטווח המיידי או בהמשך אבל רואים את התוצאה מעין מה שאמר שלמה המלך במשלה דבש מצאת דייקה פן תשבענו והקתו אתה אדם שאוהב דבש ומצאת דבש אפילו לא שילמת על זה כסף אתה יכול לאכול בלי חשבון אבל תשמע לעצה שלי יכול לדייק אל תאכל הרבה פן תסבאנו ועקתו אם לא תאמר לעצמך די על פי הוראות יצרן. איזה אדם יכול לדעת איפה הגבולות? אבל הוראות יצרן אלוקים נתן לו בתורה איך לההנות. הוא מפיק את מרב התועלת. עד כדי כך שקיבלתי ספר מאדם מתל אביב, אני לא מכיר את המחבר, אבל הוא עשה עבודה יפה. הוא עבר על המון מצוות, אני חושב למעלה מ-90% מהתרייג מצוות שמצויות היום, מה שיש היום. ומצא בכל מצווה מה התועלת

בעולם הזה. עד כדי כך שהוא נסחף לצד השני, הוא כותב שם שהמצוות נועדו בשביל העולם הזה וזה לא נכון. המצוות נועדו בעיקר לעולם הבא, לחלק הרוחני. הרי הגוף עם כל היצרים שלו הוא המכשיר כושר שבונה את הנשמה. כך מסבירים חכמי הקבלה שכמו שמכשיר כושר הוא נגד השרירים, אבל האדם מוכן לשלם על זה כי זה בונה אותו אף על פי שהוא מתעייף ומתנשף ומזיע, אבל הוא יודע, זה בונה אותי בגלל שהוא נגדי ואני מתגבר עליו בונה אותי. גם הגוף עם כל היצרים הוא נגד הנשמה, הוא חומרי אבל כשאדם מתגבר הוא בונה את האישיות הרוחנית שלו ומקבל את שכרו בחיי נצח. זה מה שמסביר הזוהר הקדוש שהתכלית של הבורא בבריאה היא להטיב לנבראים. כל המקובלים

מרחיבים את העניין הזה מכל מיני זוויות שכל המטרה להענג את האדם. גם בספר מסילת ישרים בתחילת הספר הוא כותב שמה שהורונו רבותינו זכרנם לברכה הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם ולהנות מזיו שכינתו. כל המטרה שאלוקים ברא את האדם כדי שהוא יתענג ויהנה, להתענג על השם ולהנות מזיב שכינתו. זה גם מסביר לנו מה פשר השאיפה של כל אחד מאיתנו להנות. למה אנחנו רוצים להנות? מאיפה זה נובע? למה לא מספיק לחיות? הרי אם כדי לחיות די במזרון פינה ברחוב שיהיה איפה לישון משהו לאכול אפשר לחיות. אבל רואים שכל אדם רוצה לא רק לחיות הוא רוצה להנות. הוא מוכן לעבוד קשה כדי להוסיף חדר. הוא מוכן לעבוד קשה כדי שיהיה לו דשא ליד הבית,

להוסיף עוד איזה תמונה, עוד ראה יפה. הרי כל זה עולה לך כסף ואתה עובד על הכסף הזה. נכון, שווה לי. רוצה להנות. זאת אומרת שאדם מוכן לטרוח קשות כדי להנות. מאיפה זה נובע בנשמה? מסבירים חכמי הקבלה, כי אלוקים ברא אותך בשביל לתת לך להנות. אז כל אדם מרגיש התכלית שבאתי לעולם כי אלוקים רוצה שאני אהנה. רק העולם מלשון האלם. כך כותב רש"י באיוב ועוד אחרים כתבו שעולם מלשון העלם תפקידו של העולם החומרי להעלים מהאדם איך לההנות נכון. העולם נותן תחושה שאם אני רודף אחר החומר בלי גבולות אני נהנה יותר. אחרי עשרות שנים של ניסיון כל אדם אם הוא לא לומד מניסיונם של אחרים הוא מגלה שזה לא בדיוק כך אלא כל דבר שהוא נהנה מעבר

למידה הוא מפסיק לההנות מזה. פן תשבענו ועקתו. אומר שלמה, אתה מגיע למצב שאתה מקי בסופו של דבר, לא יכול לההנות מזה יותר. והאמת היא שאם נעבור על כל המצוות, אפשר ממש לראות, בפרט עם המחקרים שיש היום, עד כמה האדם מרוויח בעולם הזה. טהרת המשפחה, אומר רבי מאיר בעל הנס, אדם רגיל באשתו וקץ בה, עלול להגיע למצב ש של מיאס, שזו בעיה גברית יותר מבעיה נשית. אמרה תורה, תהה אסורה עליו שבעה ימים כדי שתהה חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. זאת אומרת, זוג ששומר טהרת המשפחה חווה את הריגושים כל חודש מחדש. אם הוא שומר כהלכה, זה אומר שבאותם הימים אין אפילו שום מגע פיזי ביניהם, אפילו לא לחיצת יד. שוב, גם כאן אין הכוונה או

הכל או כלום שמי שלא מקפיד על לחיצת יד אז יגיד כבר אין את המקווה ולא שום דבר. גם אדם שלא בדרגה לאט לאט יעלה אבל אם רוצים לחוות באמת את הרמה הזו של חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה את הריגושים ואת השמחה את העונג בעולם הזה יחליטו שמרגע האיסור עד החזרה מהמקווה אין מגע ביניהם אפילו לא לחיצת יד אם כי גברים צריכים לדעת שבאותם הימים הגבר צריך להיות לצד אשתו מבחינה נפשית יותר מהימים של ההיתר טלפון מעבודה להתעניין בשלמה חוזר הביתה לשבת איתה אוזן כשבת לטייל איתה, לשמח אותה. אלה ימים של שינוי הורמונים, לא קלה לה, אין מגע פיזי, צריך להיות לצידה מבחינה נפשית, עידוד, תמיכה, זה גם עושה טוב לאישה. יש מחקר

שנערך בארצות הברית שנשים רבות טוענות שהנחשות מנוצלות על ידי הבעלים בזמן הקשר שביניהם. וזה לא מובן, זה בעלך. למה להרגיש מנוצלת? אבל היא מרגישה שהוא כאילו משתמש בהיצרים שלו. אבל כאשר יש להם את ההרת המשפחה והיא רואה שבימים האלה אין לבעלי כלום ממני פיזית אסור לו לגוע בי אבל תראה איך הוא אוהב אותי כמה הוא חושב עליי כמה אכפת לו ממני איך הוא איתי הוא אוהב את הנשמה שלי לא את הגוף כשבא אחר כך גם הביטוי הפיזי היא מרגישה באמת שאנחנו אוהבים מהלב מהנשמה ולא סתם משחקים חיצוניים חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה זאת אומרת אם ניקח זוג ששמר טהרת המשפחה כהלכה וזוג זוג שלא שמר מגיעים שניהם לסוף החיים נבדוק מי

נהנה יותר בעולם הזה מהקשר הבן זוגי שביניהם נגלה שהזוג ששמר טהרה נהנה יותר כי זה שלא שמר היה לו כמות מרוב כמות איבד את האיכות כבר אין טעם הכל זמין והכל אבל כשיש דווקא את המסגרת את המגבלה הזו זה מה שמרומם את הכל לרמה אחרת זה אפילו מההיבד של העולם הזה בלי קשר לעניין של המקווה שיש היום מחקרים שמראים כשאישה עולה מהמקווה מה שאין באמבטיה של בית היא מקבלת צבע הילה ברמה שונה לחלוטין. צבע ההילה שלה משתנה. יש נשים גם שמרגישות את החוויה הזו. כשהיא עולה מהמקווה היא מרגישה בתוכה מין אור פנימי שמציף אותה. יש נשים שמעידות שהם זה תלוי גם כמו שיש אנשים שמגיעים לכותל מרגישים חוויה יש כאלה שלא מרגישים. זה הרבה

תלוי גם מה שהמקובלים קוראים בקליפות. כמה אדם מעטף את עצמו בכל מיני קליפות של שחוצצות בין התחושות הרוחניות שלו לבין ה העולם הכללי. אבל מנקודת מבט אמיתית הנשמה ודאי מרגישה את ה את הפנימיות הרוחנית הזו שיש. ברית מילה. המון מחקרים מצביעים על כך שברית מילה חוסכת מחלות. אף על פי שיש לאחרונה כאלה שמרוב שנאה לדת ניסו להפיץ שמועות שזה לא נכון. והאמת שכל רופא שמבין עניין יודע שזה כך. לא צריך להיות דוקטור כדי להבין איך זה עובד. האור של האורלה לא דבוק לבשר שמתחתיו. הרי בברית מילה רואים שהמול בסך הכל מותח את האור, מכניס מגן שלא לפגוע בבשר ואז מוריד את האור של האורלה. האור הזה לא דבוק לבשר שמתחתיו. כל זמן

שהתינוק נולד בימים הראשונים הכל סטרילי, נקי. אבל עם השנים יש לאט לאט חדירה של כל מיני חיידקים, נוגים, פטריות, לכלוכים בין האור לבין האורלה, כי יש נקב בקצה ואם השנים המקום מהווה מרבץ נוח להתפתחות של כל מיני מחלות. אלה מחלות שמצויות אצל אומות העולם ולא מצויות בעם ישראל. שלא לדבר על הווירוס הHV של האיץ שהתברר שהאור של האורלה נדבק בקלות לווירוס הזה ואנשים שהם נימולים הסיכוי שלהם להידבק הוא הרבה פחות בעשרות אחוזים 60 70% פחות מאותם שאינם נימולים עד כדי כך שהראו לי כתבה שבה באחד הדיונים של משרד הבריאות האמריקאי מדי פעם יושבים מוציאים המלצות לציבור התנהל דיון בשיא הרצינות האם לצאת בהמלצה לכל הציבור

האמריקני למול את עצמו המלצה של משרד הבריאות האמריקני הדיון אם להוציא המלצה רשמית כזו למה כי אם אנחנו משקיעים מיליוני דולרים כדי להוריד את אחוזי ההידבקות בHIV ב-20% אם כאן אתה יכול בלי כסף בלי השקעה רק על ידי המלצה להוריד ב60 70% שווה אני לא יודע מה הם עשו בסוף אולי חששו מדעת קהל או אבל קראתי שהם דנו על זה בשיא הרצינות לצאת בהמלצה כזו. כמובן שאנחנו לא עושים ברית מילה בשביל הבריאות, כמו שלא נמנעים מבשר וחלב בשביל הבריאות. אבל אין מצווה שאלוקים לא סידר בתוכה שאדם ירוויח גם בעולם הזה. הבשר בחלב גם בזה. יש מחקרים שמראים שהמה שמעקל את הבשר כידוע בקיבה אלה המיצים החומציים. ולחלב יש תכונה של בסיס

שהוא סותר חומצה. אדם שאוכל בשר ושותה חלב, החלב נועל את המולקולות של ה של אותם מיצים חומציים. כמו שמי ששותה דבר רעיל אומרים שישתה חלב כדי שזה לא יתעקל לו בגוף. החלב נועל את ה וכשהוא אוכל בשר וחלב עד שהבשר מתעקל הוא כבר מתחיל תהליך של ריכבון מסוים שהוא לא בריא. לעומת זאת, אם הוא שותה קודם חלב, לא צריך להמתין שש שעות כמו בין בשר לחלב, כי החלב מאבד את האפקט שלו על המיצים שבקיבה. ורק לאחר מכן, כשהוא אוכל את הבשר, יש מיצים חדשים שיוצאים. שוב, גם כאן אנחנו אוכלים בשר, נמנעים מלכול בשר בחלב, לא מטעמי בריאות, מרוויחים ממלא גם בריאות. השורש היסודי שהזוהר מסביר לבשר וחלב, שלא רק שאסור לאכול, אלא אסור

אפילו לבשל, עם כל הבעיה בריאותית, מה הבעיה בלבשל? הזוהר אומר שכל הבריאה מונהגת על ידי צינורות שפע רוחניים מה שהמקובלים מכנים בשם 10 ספירות. יש 10 ספירות עליונות שהם צינורות שפע רוחניים שכל פרט בבריאה מורכב מ-10 ספירות. הספירות עצמם שגם גוף האדם מורכב על פי 10 ספירות מחולקות לשלושה קווים. קו ימין שזה קו ספירות החסד שמאל שזה קו ספירות הגבורה והאמצע שזה קו ספירות תפארת שמאזנות בין זה לבין זה גבורה זה דינים עוצמה כשיש מלחמה בעולם זה אומר שיש הנהגה של מידת הגבורה יורד גשם זה הנהגה של מידת החסד חסד זה נתינה ללא גבולות ותפארת זה האיזון שבין שניהם לכן בגוף האדם יש לנו ימין שמאל בקו אמצע שמחבר ומאזן.

כל מה שאדום בטבע שייך לספירת גבורה. כל מה שלבן בטבע שייך לספירת חסד. כי לכל צבע, לכל ספירה מ-10 הספירות יש צבע. והצבע של קו ספירות הגבורה הוא אדום. של קו ספירות החסד זה לבן. לכן הדם הוא אדום. לאיזו מחלקה הוא שייך?

לגבורה. בשר כמו אדם. גבורה. יין אדום שייך לגבורה כי זה דינים. מרגישים אדם שותה יין זה לא בדיוק בא מהקו העדין של הבריאה. לעומת זאת החלב שהוא מגדל את העובר, את הילד, את העגל, מחיה, מצמיח, המים שהם שקופים, מנקים, מטהרים, אלה שייכים לספירת חסד. כשאדם לוקח בשר בחלב, מבשל אותם יחד, אפילו לא רק הוא לא אוכל, רק מבשל אותם יחד. הרי הזוהר אומר שכל אדם הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיים. אנחנו כאן אבל שורש נשמת האדם בעולמות, יש עולמות רוחניים, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, עולמות מקבילים ליקום שלנו. כל פעולה שאדם עושה כאן יש לזה השלכה למעלה. אז ממילא הוא לוקח את חסד וגבורה ויוצר קצר ביניהם, כי זה בשר

וזה חלב בקיצוניות. לעומת זאת, היין שבא מהצומח, שגם הוא גבורה, כתוב שעל פי הקבלה, טוב בליל שבת לטפטף כמה טיפות מים אל תוך היין בקידוש, זה נקרא למתק את הגבורות בחסדים. בשר בחלב שבא מהחי זו קיצוניות גדולה. לחבר אותם זה קצר. כמו שבנידה, אם יש קשר בינו לבינה, אם הם לא נידה אחרי המקווה שהיא טבלה וטהורה ואשתו, אז החיבור שביניהם יוצר השפעות רוחניות נסגבות. עד כדי כך שהזוהר הקדוש אומר שתלמיד חכם טוב שיקפיד להיות עם אשתו בליל שבת יותר מכל הימים של השבוע כי בשבת יש קדושה עצומה והשפעה רוחנית בינו לבינה בעולמות עליונים זה דבר גדול אבל כשם שזה גבוה ונסגב אם נעשה שלא כראוי אז במקום קשר שוב זה קצר אותו

עיקרון גם בעניין הזה כמו שיש איסור כלעיים בתורה יש הרבה יסודות של זוגיות שיוצרת השלמה ויש זוגיות שיוצרת כמו פיצוץ כמו בחשמל אתה יכול להאיר מדי מדינה שלמה אתה יכול לפוצץ בספר מפתחות לחיים החדש שיצא יש פרקים שלמים על על המצוות כל מצווה מה תמון בה מהצד הרוחני בתורת הקבלה ומבחינה בריאותית עם המחקרים של היום אז בין אפשר בין השר אפשר לראות שם גם את הנקודות האלה אגב נציין אדם שמתבונן בעולם הצבעים שבטבע יכול ללמוד גם מה שנוגע לטבעונות על פי היסוד של הספירות ותורת הקבלה כל מה שלבן בעולם הפירות והירקות שייך לספירת חסד והוא פועל פעולות של חסד עם הגוף. למשל, כשחיידקים פולשים לגוף, מה נקרא אנטיביוטיקה טבעית?

שום

שום, בצל, ג'ינג'ר, כל הדברים האלה שהם שייכים יותר אפילו הדברים יש עוד א עוד כמו ה כמו הלפת שיש לו גם כוח לנקות ולטהר. רק יש רמות שונות. השום נחשב ברמה הכי גבוהה, בצל קצת פחות. כל דבר יש לו את ה מה שלבן בטבע יש לו כוח לטהר את הגוף ולנקות אותו מכל מיני חיידקים, כל מיני רעלים. לעומת זאת, מה שאדון בטבע בריא מאוד לדם כי הוא שייך לגבורה. אז הוא גם בדם יש לנו כדוריות אדומות, כדוריות לבנות. מה התפקיד של הלבנות? כמו שום, גם כן לנקות, להשמיד את כל החיידקים שפולשים לגוף. כי לבן שייך לחסד, אדום שייך לגבורה. יותר מזה, אדם שרוצה לראות את יד השם יכול לראות אפילו בצורה של הפירות והירקות כל פרי למה הוא בריא

ולמה הוא מתאים. גם את זה הבאתי בספר מפתחות כמה דוגמאות לזה. אם ניקח פרוסה של גזר, יש לזה כזה עיגול באמצע וקווים, לאיזה איבר זה דומה בגוף שלנו?

עין. והגזר למה הוא בריא? ידוע הוא מפורסם? הגזר בריא מאוד לעיניים. הוא מראה לך בצורה אני בריא לזה. לעומת זאת שהואית אדומה מאוד בריאה לקליות. מנקה עד כדי כך שאדם שהוא חולה כליות צריך לשאול רופא אם מותר לו לאכול שועית בגלל עוצמת ההשפעה של השועית על על הקליות. אבל לאדם בריא הקליות מאוד השיעוית האדומה מאוד בריאה ויש לה בדיוק צורה של קליה. יש כל ענבים. יש כל הנבים רחב למעלה וצר כלפי מטה. מזכיר מאוד את הלב וידוע שיין מאוד בריא ללב, יין אדום מאוד בריא ללב וכל גרגר של עניב למה הוא דומה? לכדורית דם בהגדלה רבה. כי באמת זה בריא לזה מנקה את הדם כולסטרול וכולי. זה מחקר שנערך בארצות הברית לאחר שראו בעוד

מקומות אבל בעיקר בארצות הברית לאחר שראו שכל כך הרבה מתים בארצות הברית כתוצאה מהתקפי לב בגלל ריבוי הכולסטרול והשומן אוכלים שם המבורגר ומאכלים לא בריאים בשרים עם שומנים ניסו להבין מה הסוד של הצרפתים הצרפתים אוכלים בשר לא פחות מאמריקאים ושם אין כל כך הרבה התקפי לב בפער אדיר התברר שההבדל ביניהם שה הצרפתי כשאכל בשר יחד עם זה הוא מקפיד לשתות יין. לא כמו אמריקאי ששותה כל היחד עם הבשר. החקר הזה התפרסם בארצות הברית. כל מדפי היינות האדומים רק יין אדום מנקה את הדם. מעניין שיין לבן אין לו את ההשפעה הזו. רק יין אדום. ובאותו מחקר ציינו שהיין האדום הישראלי נמצא במקום הראשון בעולם. כי השמש הישראלית מבשילה את

הענבים באיכויות הכי טובות. אז אדם שמקפיד על יין ישראלי שהוא גם כשר, ינות של גויים, יש בזה בעיה, אסור לשתות יין גויים, אז יש לו גם יותר בריאות גם מההיבת הזה. אבל כשהמחקר הזה התפרסם בארצות הברית, כל מדפי היינות האדומים התרוקנו ושיכורים החלו להתגולל ברחובות, כי אמרו שזה בריא. אנשים התחילו לשתות בלי חשבון. עד שמשרד הבריאות האמריקאי יצא בהכרזה שאמנם היין בריא ללב אבל הוא שורף את הכבד אם יש יותר מדי אלכוהול אז להיות מאוזנים לא יותר מכוס ליום והאמת שאם היו לומדים את דברי חז"ל בגמרא בלי כל המחקרים האלה אם היו הולכים לפי דברי חז"ל במסכת גיטין אומרת הגמרא היין ריבו מזיק ומיעותו יפה ארבע מילים על היין

כלומר לא לשתות הרבה אבל גם לא להימנע לחלוטין כי ריבויומום מזיק אבל מאותו יפה. מעט יין זה בריא לגוף, זה טוב, לא כמו המוסלמים שפורושים לגמרי מהין, אלא לדעת כמו כל דבר, לדעת את האיזון הנכון שיש בזה. דוגמה נוספת, התברר שבאגוז מלך ישנם מרכיבים שמזינים ובונים את האי המוח. מה היא צורתו של אגוז המלך?

צורה של מוח. יש לו אפילו כמו שתי אונות כאלה בפנים מחוברות באמצע עם הגולגולת. כן, יש שם גם את ה הקליפה של האגוז מלך הוא לא כמו של תפוז קליפה קשה כמו גולגולת ממש הוא מראה לך אני בריא למוח שלך אישה לאחר לידה ברפואה הטבעונית ממליצים לה אם היא רוצה יש לה בעיות אור ו א רוצה שהרכם יחזור לעצמו ממליצים מאוד על אכילת אבוקדו

לאבוקדו עם הגלעין שבתוכו יש בדיוק צורה של רחם אם העובר שבפנים. גם כאן מראה לך בצורתו לאיפה אני מתאים. וכן הלאה. יש עוד הרבה דוגמאות כאלה שממש רואים את יד ההשגחה העליונה בטבע. אדם שמחפש לראות את יד השם גם בפירות ובירקות יכול לראות את ה את התוצאה. או כמו שהרמב"ם כותב, המלצה בריאותית שגם טוב לדעת אותה. הרמב"ם כותב שחשוב מאוד להקפיד בכל עונה לאכול את הפירות והירקות שהטבע מצמיח. הוא נתן את ההמלצה בזמנו לפני קרוב ל1ל שנה. היום שיש מקררים ההמלצה הרבה יותר חשובה כי היום אפשר לאכול את הפירות של הקיץ בחורף וכן להפך. אבל הוא אומר תבדוק מה הטבע מצמיח עכשיו תקפיד בעיקר לאכול את הפירות האלה. למה? כי הטבע

מצמיח בדיוק את מה שהגוף צריך.זה מי שיגיד דרוין הכל מקרה אבולוציה. איך בדיוק הטבע יודע מה הגוף צריך? ולדברים שהיום אחרי שכבר מכירים את עולם הויטמינים רואים שזה ממש כך. היום ידוע למשל שמחלות החורף כמו דלקות, הצטננויות וכדומה, איזה ויטמין הכי בריא? ויטמין C שמצוי בשפע בפירות הדר. מתי הטבע מצמיח פירות הדר בשפע? בחורף. כי הגוף צריך את זה אז הטבע מצמיח. מה היה קורה אם הבטיח היה צומח בחורף? לא מתאים. לא, לא הולך כל כך. בקיץ הגוף צריך פרי שהוא רבוי בנוזלים, פרי שהוא מרענן, פרי שיש בו ויטמינים שמחזקים את הגוף וכן הלאה. אפילו לאישה להעקר את הבית נותן הרמב"ם הדרכה איך לנהל את התפריט במטבח. אישה שמכינה

מרק או תבשיל כלשהו בקיץ ובחורף, את אותו תבשיל כל בני המשפחה אוהבים. אומר לה הרמב"ם, בחורף תרבי בתבלינים ובקיץ תמעתי. כי בחורף הגוף צריך יותר תבלינים, יותר חריפים, יותר מחממים, כי אז זה נותן הגנה לגוף מכל הבעיות של החורף. בקיץ תמעתי, כי כבר חם צריך לעזור לגוף להצטנן וכן הלאה. נסכם את הדברים שראינו עד עכשיו ואחר כך נקדיש זמן לשאלות. נמצא בסיכומם של דברים. אדם שמשנה את זווית ההסתכלות על מערך המצוות בכללותם הוא מגלה שחלילה לחשוב שהאלוקים אומר לאדם תיקח את המצוות כדי לסבול כאן. אבל אל תדאג, בזכות זה תהנה בעולם הבא. אין עניין לאלוקים שכל מטרתו להטיב לבני אדם וברא את האדם להתענג על השם וליהנות מזיו

שכינתו, אין לו שום עניין לתת לאדם לסבול על ידי המצוות. רק העולם בנוי עם מנגנון כזה שהוא מצד אחד מפתא את האדם ומושך אותו להימשך אחר החומריות ואז הוא מפסיד לא רק עולם הבא אלא גם עולם הזה. אבל ברגע שהוא לא נותן לעולם להעלים את האמת, הוא רואה את הרוחניות שקיימת בעולם, את האמת שקיימת בעולם, והוא נצמד להוראות האלה שעושות לו סדר בחיים, גם במצוות של בין אדם לחברוש, לפעמים זה לא קל. אפילו אדם ישר, אם הוא רואה שבהנף יד הוא יכול להעביר סכום מהשותף שלו, לחשבון הבנק שלו, ואף אחד לא ידע, בפרט אם השותף שלו מיליארדר והוא בקושי גומר את החודש והוא מרגיש, לא, זה לא, הוא לא ירגיש בזה בכלל. ולי זה מאוד יעזור. אבל

כשיש לו יראת שמיים והוא יודע שבתורה כתוב לא תגנוב ואין תירוץ שיכול להתיר גניבה אם לא פיקוח נפש שאדם באמת אם לא יקח את את הלחמניה מהמאפייה הוא כעת ייפול וימות כאן אז פיקוח נפש דוחה כמו שדוכה את השבת דוחה גם לקחת לחמניה אבל כל זמן שזה לא כך אז הוא יודע אני שולט בעצמי אני לא לוקח דבר שהוא לא שלי גם אם מתחשק לי כעת לצעוק על אשתי אבל רצון השם שאני אשמור על הפה שאני אני אבלום את עצמי אז הוא בולם את עצמו זה הוא גיבור הכובש את יצרו גם במצוות שבינו לבין חברו גם במצוות שבינו לבין בוראו אדם כזה רואה שחייב הופכים להיות מאושרים מסודרים ומהנים בעולם הזה בלי קשר לעולם הבא גם בעולם הזה רק ההסתכלות כמו שהגדיר

אותה בצורה נפלאה אותו בחור ההסתכלות האמיתית היא שמדובר בסוג של שינוי בכמות בסוגי ההנאות לסוג אחר של הנאה שהיא הרבה יותר מסודרת, הרבה יותר איכותית על פי הוראות יצרן. אנחנו כעת נקדיש זמן לשאלות למי שרוצה להעלות שאלה בנושאים שדיברנו, בנושאים אחרים.

האם כל בן אדם שהוא בעל העולם יש לו תיקון והאם בן אדם יודע מה התיקון שהוא צריך לתקן שהוא בא לעולם?

חכמי הקבלה מסבירים שעצם העובדה שאדם בא לעולם אם הוא גוי יש לו את השבע מצוות שלו. אם הוא יהודי יש לו את התרייג מצוות שלו. אבל כל אדם יכול לבדוק בעצמו ולדעת מה בעיקר הוא בא לתקן על ידי שיבחן מהיא העבירה שהכי קשה לו להתמודד איתה ומהיא המצווה שהוא נמשך אליה יותר מכל דבר אחר. את זה הוא בא לתקן כי ה המצווה שהוא נמשך אליה יותר מכל דבר אחר הנשמה מרגישה צמה כמו שמדענים טוענים שילד שמחפש לאכול גיר זה נובע ממחסור בסידן אז הוא מחפש לאכול או תרנגולות לפעמים לפעמים מנקרות סיד מהקיר כי הם זקוקות לביצים חסר להם סידן בגוף אז האדם גם הוא מרגיש בתוכו הנשמה מרגישה צמה למצווה מסוימת כמו שכתוב למשל שרבי בן ימין

הכהן, רבו של הרמח"ל, הרב משה חיים לוצטו, שאל אותו, אמנם זה היה הרב שלו, אבל אחר כך הוא נעשה גדול מרבו, היה זוכה לגילויים רוחניים עליונים, אז רבו ביקש שיאמר לו מה הוא בא לתקן. הרב ביקש מהתלמיד, תגיד לי מה באתי לתקן בעולם. אז נכון, אני חי, צריך את כל המצוות, אבל מה הדבר המרכזי? אז אמר לו שהוא ישאל ויענה לו. אחרי שהרמחל נפטר, מצאו גם הרבה כתבי יד שלו על גילויים מאוד גבוהים שהוא זכה, גילוי אליהו וכדומה. והמכתב הזה עד היום שמור, מכתב שהוא ענה לו חזרה, הוא כותב לו שהוא הוא בא לתקן בעולם בעיקר איזה סוג של חילול שבת שהוא חילל בגלגול הקודם על ידי הוצאה מרשות לרשות במקום שאין עירוב. היום לכל עיר המועצה

הדתית עושה עירוב כדי שאנשים יוכלו לצאת לא עם כסף אבל בכיס אפשר לקחת דברים. אם אין עירוב אסור להוציא מרשות לרשות. והוא הוציא בלי לדעת מקום שלא היה עירוב ואת זה הוא בא לתקן ואומר לו עכשיו תבין למה חש שאיפה גדולה והלכת לממשלה ונאבקת ונלחמת עד שסידרו עירוב לעיר שאתה גר בה יש הרבה שחיים וזה לא מטריד אותם למה בגלגול הזה הלכת ודאגת לכולם כי זה היה חסר לך מהגלגול הקודם את זה באת לתקן וכשעשית את זה תיקנת את אותו עניין זה במה שנוגע למצווה שאדם נמשך אליה מצד שני עבירה שהאדם מרגיש שמאוד קשה לו איתה יותר מכל דבר אחר. זה אומר שאת זה הוא בא לתקן. דוגמה לכך שכנראה שזה ההסבר, אף על פי שאני לא יודע בדיוק, אבל

כך נראה לי שזה ההסבר. הייתי בסמינר סטודנטים, ניגש אליי סטודנט, ביקש לדבר בצד בשקט והוא אמר, "אני לא יודע מה קורה איתי. אני שומר שבת, מניח תפילין, מתחזק שיעור הורא תורה. דבר אחד אני לא יכול להפסיק. אם יש לך איזה עצה, תגיד לי מה לעשות. אני לא יכול להפסיק ללכת למסעדת טריפה שאני אוכל שם שקצים ורמסים, נבלות וטריפות. הוא לא יכול להפסיק. שומר שבת, מניח תפילין ודברים כשרים וזה מוזר. הרי זה הדבר הכי קל לרוב האנשים. יותר קשה הדברים האחרים של שמירת נגיעה, של שבת, אלה דברים שיותר קשה לשנות הרגלים, לאכול כשהמרתי לו, ייתכן שאת זה בדיוק באת לתקן בעולם. כנראה שבגלגול הקודם הייתה לך בעיה עם זה. ואתה באת לתקן

את זה כמו שהארי אומר שמה שהכי קשה זה אומר את זה באת לתקן ולכן היצר שם את כל מרכז הכובד שלו את כל המשקל שלו להפיל אותך בעניין הזה כי באת בשביל זה בעיקר זה שאתה חי פה צריך לשמור את כל המצוות אבל זו כנראה הנקודה המרכזית שלך

כשאמרת שאדם מגיע בגול אחר כדי לתקן משהו שעשה בגלגול אחר אז אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחתה אז אם הוא נופל בדברים אחרים שנגיד בגלגולים מקדמים הוא לא נפל אבל עכשיו הוא נופל בדברים אחרים אז הוא שוב פעם יחזור לתקן כאילו זה לא יגמר.

אדם שחזר בגלגול כדי לתקן דבר מסוים הרי אין צדיק שיעשה טוב ולא יחתה. יש לו דברים שהוא מועד בהם אז נמצא ששוב הוא יצטרך לחזור בשביל לתקן דברים אחרים. אז מה בסוף? כל הזמן הוא רק א אבל התשובה היא כך. לא על כל עבירה חוזרים בגלגול. יש עבירות שלא חוזרים עליהם בגלגול. ולמשל על גזל חוזרים בגלגול. אדם שחייב ממון לאחרים ויכל להחזיר ולא החזיר אז על זה חוזר בגלגול ואז הוא למשל מושך כסף מהבנק מאבד את זה ברחוב ומי הולך אחריו ומוצא את זה או הנגזל או היורשים של הנגזל במידה והוא כבר מת אז היורשים מקבלים לכן ביהדות לא מתאבלים על כסף שהלך יודעים שהכל לטובה כי מי יודע מה זה בא לתקן אבל יש עבירות שעליהם לא חוזרים

בגלגול אלא או שהאדם עושה עליהם תשובה בעולם הזה מה זה תשובה זה לא להתלבש עכשיו כמו בבא סאלי תשובה זה כשאדם מתחרט על העבר, מקבל עלתיד ומתוודה בפיו ועוזב את אותה עבירה. כן, חרטה לעבר שהלוואי שזה לא היה קורה, כי איך עברתי על מי ש רצונו של מי שברא אותי, מקבל עלתיד, אני מהיום נזהר עם זה, באמת מפסיק, וידוי בפה, בלי רב, בלי כלום, בינו לבין האלוקים טעיתי, עשיתי כך וכך, אני מצטער על זה. ואז העבירה נמחקת כאילו הוא לא עשה אותה. מלבד עבירות של אדם לחברו, שבזה כתוב שאין יום הכיפורים מכפר עד שיפייס את חברו. בעל שביזה את אשתו, אישה שביזתה את בעלה, אדם שלקח ממון של השני, פגע בו, העליב אותו, שלא קדין. אלה

דברים שצריך להתנצל בפניו שיסלח לו. ואחרי שיתנצל בפני חברו, אז יכול גם לעשות תשובה בינו לבין האלוקים. כי כל עבירה שבנו לבין חברו, היא כוללת את שני הדברים, גם בינו לבין האלוקים.

מה אדם השני לא סולח?

הוא שואל, מה קורה אם האדם השני לא סולח? אז באמת כתוב בהלכה שאדם שבאמת מצטער ומפייס את חברו, מתנצל בפניו והוא לא מוכן לסלוח, צריך לבקש ממנו סליחה שלוש פעמים. לא לא באותו יום, שלוש פעמים. יביא איתו גם כמה חברים שיכולים קצת לעזור לעניין ובפ בפניהם שיתנצל בפניו. לא שיתנצל בפניו בשחצנות, באמת בהכנעה. אני מצטער, אתה יודע, באמת כואב לי על מה שהיה. ואם אחרי הכל ההוא לא מוכן לסלוח לו אז לא צריך לבקש ממנו סליחה יותר באדם שנפטר כתוב שיביא עשרה ויעמדו על קברו ושם יבקש ממנו סליחה

אדם עושה את התיקון שלו בעולם הוא מסיים את התפקיד וחוזר למעלה א אז אולי לפעמים לא שווה לעשות את התיקון מהר בשביל א לא לעלות מהר

שאלה טובה אם כשאדם מסיים את תיקונה הוא הולך לעולם הבא אז אולי שווה לדחוט את זה כמה שיותר כל אדם לפני שהוא בא לעולם עולם קובעים לו כמה שנים הוא יחיה בעולם לפי סוג התיקון התיקון שהוא זקוק לו כמו שהזכרתי קודם צדיק נשאר לו דבר קטן לתקן יכולים להחזיר אותו לחמש שנים הוא חי בעולם חמש שנים נפטר זה נקרא שהוא סיים את תיקונו על פי מה שקבעו לו מראש אבל אין הכוונה לומר שאם קבעו לאדם 50 שנה והוא נניח דהר קדימה אם יש אפשרות כזו לדאור קדימה ב-30 שנה לסיים את זה שהוא כבר ימות בגיל 30 אם קבו לו 50 הוא ימות בגיל 50. זה נקרא שהוא סיים את תיקונו והאוש קבו לו 70 אז בגיל 70 הוא יכול לסיים את תיקונו. זה בנוי בצורה

כזו, אבל לא שאם הוא מזדרז לוקחים אותו לפני הזמן. את מזכירה שאלה נוספת שבאחת ההרצאות מישהי שאלה שמאחר וכתוב במדרש שבתחיית המתים כל אדם יקום בהתאם לגיל שהוא נפטר ונקבר. אז אולי עדיף למות מוקדם כי כך הוא יקום צעיר בתחיית המתים. אבל גם כאן התשובה היא שכתוב שבתחיית המתים כמו שעל משה רבנו כתוב שבגיל 120 לא כעתה אינו ולא נס לחו. כך לאחר תחיית המתים מכיוון שמלאך המוות מתבטל מהעולם אין יותר מוות ולא מחלות ולא סוג של זקנה עם כל הצרות שרואים היום עם החולשה. כי כל זה בא מהמחלקה שלו. אז אנשים יעריכו ימים מבלי למות וישארו רעננים וצעירים כמו בגיל 20 לנצח

לנצח לאחר תחיית המתים זה כבר נצח

עם הגוף

עם הגוף כתוב שבתחיית המתים הגוף יבנה חזרה והנשמה חוזרת שוב אל הגוף מתמזגת בלבוש החדש שהוכן לה גן עדן העליון שנפרד בזמן החטא של אדם הראשון נפרד מהעולם הזה כמו שנשמה יוצאת מהגוף גן עדן העליון נפרד מהעולם עולם הזה בזמן שאדם הראשון חטא חוזר ומתמזג עם העולם הזה בזמן תחיית המתים זאת אומרת שאנשים חיים בעולם הזה כמו שהנשמה חווה בגן עדן העליון אבל בתוך גוף כי אם אדם הראשון היה עומד בניסיון היינו מיד מזנקים לימות המשיח כי כל מה שאלוקים רצה שאדם יעמוד בניסיון ויקבל את זכרו בתמורה לעבודה נשמת אדם הראשון קללה את כולם כמו פאזל של נשמות אז ממילא כשהוא היה עומד בניסיון זה אומר שכולנו עמדנו בניסיון של עץ הדעת

כשהוא לא עמד אז לא רק שהוא לא תיקן את הבריאה הוא עוד לכלך עוד יותר קלקל אז אנחנו עכשיו אלפי שנים מחזירים את המצב לקדמותו עם כל המצוות שעושים וכשמגיע הזמן של ביאת המשיח גן עדן העליון חוזר ומתמזג עם העולם והעולם מגיע לרמה של שלמות מתוקנת עוד יותר

איך מסתדר כבד את אביך ואת אמך למעניה ריחון ימיך עם הקביעה שכל אחד יש לו את השנים מראש הוא יחיה

שאלה חשובה שנוגעת לא רק למצווה הזו אלא בכלל יש כמה וכמה מצוות בתורה שרוא רואים שעל ידי שהאדם מקיים מצווה מסוימת זוכה לאריכות ימים. למשל הוצדקה תציל ממוות. אם מראש נגזר על האדם כמה הוא יחיה בעולם הזה אז מה זה הוצדקה תציל ממוות? הרי מראש קבעו לו. אבל אדרבה דברים מאוד מתחברים לכל אדם קובעים מראש כמה זמן הוא יחייה בעולם הזה. ועל פי הטבע הוא אמור להגיע לאותו גיל בין אם הוא צדיק ובין אם הוא רשע. כי זה מה שקבו לו מראש. זה הזמן שלו. אבל יש מצוות מוגדרות ומסוימות שעליהם התורה אומרת שבכוחה של המצווה הזו להעריך את חיי האדם ובכוחה של עבירה מסוימת לקצר את חיי האדם. למשל, הגמרא מספרת על יהודי בשם בנימין

שהיה גבאי של צדקה והיה הגיע זמנו והוא נפטר וכמובן כל המשפחה עמדו ובכו לפתר ראו אותו זז וקם לחיים אמר להם כבר הייתי בבית דין של מעלה והאמת שהיום הייתי צריך למות מראש נגזר עליי למות היום אבל מכיוון שפעם לא היה כסף בקופה של הצדקה ובאל מנה אחת שהייתה זקוקה למזון עם הרבה ילדים ולא יהיה לה מה לאכול וראיתי שאין בקופה אף על פי שגם אני לא עשיר גדול נתתי לה משלי על הצדקה הזו שהחייתי משפחה שלמה הוסיפו לי עוד 22 שנה זאת אומרת יש מצוות מסוימות שבידם להעריך חיים או כמו הסיפור של אליהו נביא ורבי יהושע בן לוי שאותה אישה הייתה צריכה להיפטר באותו לילה בגלל הצדקה שהם עשו הפרה מתה במקומה שזה הלך שוב זה תלוי

בעוצמת הגזירה על אותו אדם ועד כמה עד כמה אפשר באמת לבטל את הגזירה אבל יש גזרות שבהחלט ניתן להזיז ולשנות לטובה או חלילה לרעה. אני רוצה להודות לכולם על ההקשבה ונאחל לכולנו שנזכה לחיים טובים ומאושרים. תודה רבה. เฮ