הכול ברור - הרב אליהו עמר (עם כתוביות בעברית)

ערב טוב לכולם. לפני מספר שנים פגשו אותי זוג שהייתה להם שאלה קשה מאוד בנושא של אמונה. הם אמרו שבעולם החילוני, 'בגלגול הקודם' שלהם כביכול, בתקופה שבה הם לא היו שומרי תורה ומצוות, הייתה להם הצלחה מסחררת כזוג צעיר הרוויחו הרבה מאוד כסף. הבעל עבד עצמאי, האישה עבדה כשכירה אבל היא ניהלה איזשהו פרויקט מסוים, הם הצליחו להביא המון כסף מדי חודש הביתה. רכשו דירה משלהם, ברוך השם 3 ילדים חמדמדים בריאים, כולם בריאים ושלמים, הכול בסדר. הם אומרים: "לפני שנה זכינו להכיר את בורא עולם, זכינו להתקרב, אבל הם אומרים: "ביחד עם ההתקרבות הזו, התחילו להגיע מכות כלכליות קשות, "אחת אחרי השנייה". הוא אומר לי: "אני מדבר

איתך שנה אחרי תשובה, שברוך השם, "התקדמנו המון במהלך השנה הזו, אנחנו הכרנו את בורא עולם בצורה שלא הכרנו "אותו מעולם", אבל הוא אומר: "השנה הזו ייצרה לנו שאלות קשות מאוד באמונה". הוא אומר: "הפרנסה הולכת ונסגרת, הולכת ומתהדקת," הוא אומר: "אשתי כבר "עברה במהלך השנה הזו 3 עבודות, והיום היא יושבת בבית, הוא אומר: "אני - העסק העצמאי שלי נסגר, נכנסתי לחובות מאוד כבדים, "היום אני עובד שכיר כדי טיפה - לשרוד את החודש ולשלם קצת את החובות מן העבר, הוא אומר: "המצב שלנו, הוא מצב קשה מאוד. כמה שאנחנו מתקרבים יותר, "סליחה על הביטוי" הוא אומר לי, "הסטירת לחי עוצמתית יותר," הוא אומר: "ולמה היום זה הקש ששבר את גב

הגמל"? הוא אומר: "הצהריים קיבלנו מכתב בדואר מהבנק למשכנתאות - "עקב פיגורים "בתשלום המשכתנה, הבנק נאלץ לפנות לערבים." אז באותה תקופה כשהיו ערבים על הדירה. הוא אומר שמי הערבים על הדירה שלו? זה ההורים שלו וההורים של אשתו מהקיבוץ. הוא אומר: "מילא אני, יש לי שאלות אל אלוקים, אבל לפחות אני יודע שזוהי האמת "אני נמצא בדרך, אני לא מבין, אבל אני שואל". "אבל מה אני אענה היום בערב, כשאני אגיע הביתה, וחמי מהקיבוץ יתקשר אליי ויגיד "הנה תראה, אתה הולך עם אלוקים הכול-יכול, אבל למי צריך לפנות לעזרה? "כשפונים לעזרה - למי פונים? פונים אליי. "איפה האמונה שלך? איפה האלוקים הכול-יכול שלך"? הוא אומר: "מה אני אענה?

אתה יודע מה? למען שמו יתברך". "אבל מה אני יכול לענות על כזה דבר"? איך באמת זה מובן? הרבה אנשים שהתחילו לחוות תהליך של תשובה בשלב הראשון יש אורות, אתה מרגיש מאוד מקורב, אתה מרגיש שאלוקים אוהב אותך. נמצא איתך, ובשלב הבא מתחילות להגיע נפילות - רובם מדווחים על נפילות כלכליות. מכות קשות מאוד בעניין הכספי. "מה באמת העניין? למה? "כשהיינו רחוקים היה טוב, כשאתה מתקרב - לפי התיאוריה, צריך להיות "עוד יותר טוב. מה קרה שהתקרבנו והמצב התהפך לנו לרעה"? רבותיי, אנחנו בעזרת השם ננסה במסגרת השיעור שלנו לנסות להרים את המסך, כמובן, על פי המקורות, וגם עם משהו מאוד מאוד ייחודי שזה מסר מעולם האמת. שזכיתי ברוך השם

לאמת אותו, עם אנשים שהיו עוסקים במעשה, דבר שהוא קצת ייחודי בנושא הזה, אבל בואו נבנה את זה שלב אחר שלב. מה באמת העניין? אומר ישעיהו הנביא: כל פעם שאתה מגיע לנסות להבין דברים באמונה, אתה צריך לצאת מהפלטפורמה הבאה: "כגבוה השמיים מן הארץ, כן גבהו דרכיי "מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם אמר השם". כשאתה מנסה להבין את אלוקים, תדע לך שהפער בין השכל שלך - גם אם תהיה איינשטיין, יהיה לך את האיי-קיו הגבוה ביותר, עדיין זה לא מתקרב כאין וכאפס להבנה האלוקית ולהיקף שבורא עולם מנהיג את העולם שלו. קודם כל שתבין שזה פער שלא ניתן לגישור. אם הבנת את זה, אפשר להתקדם לשלב הבא. השלב הבא, איך בכל אופן, למרות שאני לא יכול

להבין את כל המערכת, איך אני יכול לקרב קצת אל הדעת שלי. מה כן ניתן להסביר לי - האיש הקטן, הלא-מבין, מה ניתן לקרב את הדברים אליי כדי שאני אסתובב עם קצת פחות סימני שאלה, שאת סימני השאלה - אני אקיש עליהם, הם יהפכו להיות סימן קריאה. איך אפשר לקרב את הדברים אליי? אז הדרך היא כך: הרמח"ל כותב: ישנן כמה וכמה זוויות - כמו כל דבר אלוקי, שהוא מורכב מהמון המון פנים, כמו שאנחנו אומרים: "70 פנים לתורה", אנחנו לא נגיד פה "70 פנים," אבל ניכנס לזה מכמה זוויות. זווית אחת היא זווית מאוד מאוד פשוטה, הרמח"ל כותב... רבי משה חיים לוצאטו היה אחד מגדולי בעלי המקובלים שחי באיטליה. הרמח"ל חיבר מספר ספרים בתחומי הסוד,

אחד מהם זה ספר שנקרא 'דרך השם'. בספר הזה - אגב, הוא כתוב לא בשפה קבלית, ניתן ללמוד את זה, היום אפשר לרכוש את זה בכל חנות ספרים של ספרי קודש. הספר מנוקד, נעים, קריא, ומאוד מאוד מומלץ. הדבר הזה הוא סולל דרך - 'דרך השם', זה סולל לך הבנה בכל נפתולי החיים, בכל מיני שאלות שמתעוררות. שם הוא מתייחס לעניין הזה. איך יכול להיות שבן אדם מתקדם, סופג מכות, כשהוא היה רחוק - הוא לא ספג את המכות. הוא אומר ככה: העולם שלנו מחולק לשניים: יש את העולם הזה, ויש את העולם הבא. העולם הזה - כמה זמן בן אדם חי בו? "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, "ואם בגבורות" - כמה זמן? "שמונים שנה." אבל זהו. אף אחד לא חי פה יותר מ-120 שנה.

לכל המרבה. עד 120 שנה. ואמר לי מישהו: "אתה יודע מה? אני גם אסתפק ב-119"... העיקר הבריאות. בריאות במזומן, כל השאר אפשר בתשלומים נוחים. העיקר שתהיה בריאות איתנה. מאה עשרים שנה, אתה עוזב פה. תפתחו כל מיני ספרים, אלבומי תמונות, של אנשים שחיו פה לפני 100 שנה, כל הדור, כל מי שמצולם שם בתמונות לא נמצא איתנו היום. התחלף, דור חדש, כל הנוכחים, כל האנשים, כל האנושות, זה לא האנשים שהיו פה לפני 120 שנה. אבל בגן עדן - כמה זמן הנשמות מתענגות שם? בוא ניקח דוגמא את משה רבנו. משה רבנו חי פה 120 שנה, נכון להיום, ללילה הזה - כמה זמן משה רבנו נמצא בגן עדן? למעלה מ-3,300 שנה. יש יחסיות בין הזמן שמשה רבנו עבד פה,

והיה במדבר וכעסו עליו, ועם ישראל רטן, ועד שהוא אמר: בורא עולם, מה, אני ילדתי את העם הזה? מה הם רוצים ממני? משה רבנו היו לו כל מיני התמודדויות בחיים. כמה זמן הוא התמודד? 120 שנה. נכון להיום, כמה זמן הוא כבר אוכל את ה'דיוידנד' וזה עוד לא נגמר? על ה-120 שנות עבודה. למעלה מ-3,300 שנה, אין פער בכלל. לכן, אומרת המשנה באבות: "העולם הזה דומה לפרוזדור, העולם הבא דומה לטרקלין, העולם הזה, זה עולם חולף, העולם הבא, זה עולם קבוע. שימו לב טוב, שבן אדם - גם אם הוא בן אדם צדיק, "אין צדיק אשר "יעשה טוב ולא יחטא", כל יהודי יש לו איזה משהו, איזה חטא קטן שמלווה אותו. גם אם הוא עושה מצוות, יש לו עדיין פספוסים של

עברות. אומר הקב"ה, שימו לב טוב: הרוב שלך, זה מצוות. לכן, את הרוב אתה תקבל בעולם, ששם נמצא הרוב - שזה העולם הבא. עשית מיעוט עברות, את המיעוט- יפרעו ממך בזמן המיעוט, שזה העולם הזה. ולכן, אתם יכולים לראות צדיקים גדולים שקשה להם, והם סובלים בבריאות, וסובלים בפרנסה וכל מיני קשיים. ואתה אומר: מה קרה? מה, אלוקים לא מפרגן לו? אז דע לך, הוא משלם את המחיר במסגרת העולם הזה. זה המחיר הקטן. התנקה מהעבירות, וזה מה שאנחנו אומרים - 'כפרת עוונות,' מה העוונה 'כפרה'? המילה 'כפרה,' הכוונה לקנח, "כיפורי זהב", זה פסוק בספר יחזקאל, הכוונה - קינוח. לכן יום הכיפורים נקרא 'יום הכיפורים,' למה ליום כיפור קוראים 'יום

כיפור?' הכוונה - כי אנחנו מתקנחים מכל העוונות, העבירה זה לא אני. העבירה זה משהו חיצוני. אתה יכול להתקנח מזה. אומר בורא עולם: זה נקרא יום הכיפורים. לכן, אנחנו - אם חס וחלילה בן אדם מקבל נזק, הוא אומר - "כפרת עוונות." כיפרתי, ניקיתי את כל העוונות שהיו לי, הורדתי אותם. הצדיק מנקה פה את העוונות, כשהנשמה יוצאת, אחרי 80 שנה, מה נשאר לו? רק זכויות לקבל את העולם הבא. להבדיל, ישנם אנשים שרוב המעשים שלהם, זה עבירות. המיעוט - עושים מצוות, פה ושם מתפספס להם, עושים מצווה פה, מצווה שם. אומר האלוקים: אין בעיה, על עיקרון 'הרוב והמיעוט', גם לכם אני משלם ככה. את העבירות אני שומר לכם לעולם האמת, שם האדם מגיע

בחשבון על כל מה שהוא עשה, ועל הקצת מצוות שאתה עשית פה בעולם הזה, תקבל שכר. ועל זה אומר דוד המלך: "משלם אל שונאיו אל פניו להעבידו". אתה מקבל פה שכר בעולם הזה, אתה רואה את הרשע שהוא מאוד מצליח, אל תתבלבל! זה בעייתי מאוד. למה? כי בעולם הזה, הוא אוכל את השכר שלו. הוא יסיים לאכול את השכר, הוא ייוותר רק עם החובות. והחובות ילוו אותו הרבה מאוד זמן. היום לצערנו, זה כבר לא עניין של אמונה, אלא הרבה מאוד אנשים - אסור לעשות את זה, אני כבר מדגיש ואומר, אסור לעשות את זה - אבל אלה שעושים סיאנסים, וזה תקשור עם נשמות, והדבר הזה הוא אסור על פי התורה, וזה לא משנה על מי עושים את הסיאנס. מתקשרים עם כל מיני אנשים

שמספרים כמה הם סובלים בעולם הרוחני, על מעשים שהם עשו פה, בעולם הזה. אבל פה היה לך טוב, כן, פה אכלתי את הקצת מצוות. כך כותב הרמח"ל: "זוהי מערכת הרוב והמיעוט". מה יש לך הרבה? מצוות? מעט עבירות? תקבל פה מעט קשיים. מה יש לך הרבה? הרבה עבירות ומעט מצוות? תקבל פה את כל השכר, תתמודד עם הרוב לעולם האמת. עכשיו, שימו לב טוב - הרבה פעמים בן אדם חי בלי קשר לקב"ה, אז הוא עובד על העיקרון הזה - הרבה עבירות, מעט מצוות. אומר לו האלוקים: ברור שעשית כמה דברים טובים בחיים שלך, קבל. פתאום אתה רואה את הזוג הצעיר הזה מצליח, משגשג, 'הולך לו', מטפס שלא כדרך הטבע, הוא אומר לך: זה לא... אתה רואה שזה משהו לא סטנדרטי,

"ואני לא קשור לאלוקים," כי עשית כמה מצוות. אבל ברגע שאתה התעוררת, ואתה החלטת שאתה רוצה להתחבר לבורא עולם, שימו לב מה קורה: "זדונות" - כל העבירות, מה קורה להן? למה הן נהפכות להיות? הופכות להיות זכויות. כל הפעמים שנסעת לים בשבת, כל הצפצופים, כל המאכלים הבעייתיים שאתה אכלת, אם אתה חוזר בתשובה מאהבה - הכול מתהפך! כאילו השבת הזו - כאילו ישבת כל השבת בבית המדרש מהבוקר עד הערב. למה? עשית תשובה מאהבה. זדונות נהפכים לך לזכויות. מתהפך לזכויות. אז אם היה לאותו אדם הרבה עבירות, מה פתאום נהיה לו עכשיו - התהפך לו הכול להיות זכויות? ואז, יש לו קצת עבירות כי "אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא." יש לו פה ושם

עבירות - משתנה לו הסטטוס. מאדם שהוא לא קרוב לאלוקים, לאדם שהופך להיות צדיק. ואז פתאום אתה מתחיל להרגיש קשיים. אבל אתה אומר: "רגע, אבל זה לא הגיוני! "היה לי טוב. איך פתאום התקדמתי ונהיה גרוע"? דע לך, שכרגע, אם נהיה כזה מצב, התהפך לך הסטטוס! אתה העברת את הרוב למצב זכויות, במקום מיעוט זכויות, נהיה לך רוב זכויות. הכול עבר לחיי העולם הבא. פה אתה מתמודד עם כמה קשיים. אגב, הרבה מאוד אנשים, בתחילת התהליך חוו קושי אבל ברגע שהם עמדו בניסיון, וצלחו את הקטע הקשה, בסופו של דבר, כסף הולך וכסף בא, והעניינים הסתדרו, וחלפו כמה שנים, והדברים התאזנו והוא ראה באמת ברכה. וזו הייתה תקופת הניסיון - לראות אם אתה

באמת רציני או שזה סתם, כאילו איזה משהו חברתי כזה, ככה נחמד, יש אורות, עניינים - התקרבת. וברגע שהוכחת על רצינות - דע לך - הפכת את הסטטוס שלך. וזה למעשה העיקרון, יהודי צריך לדעת - בכל עת, אני מושגח. הקב"ה משגיח עליי, וההשגחה שלו - תמיד היא בעין טובה. תמיד היא בעין חיובית. הקב"ה רוצה לתת לנו רחמים, רוצה לתת לנו חיים. אבל מה? שזה יהיה לטובתנו. ופה מתהפך הסטטוס הגשמי, לטובת הסטטוס הרוחני. זה עניין של עבודה. סיפר לי איזה יהודי - מאוד חיזק אותי בעניין של השגחה פרטית. הוא סיפר לי משהו אחר. אני התחזקתי מהסיפור שלו בהשגחה פרטית. הוא סיפר לי שהוא עשה יבוא של 'מרצדס.' עכשיו, 'מרצדס' חדשה 2016, יבוא אישי

מגרמניה עם כל הפינוקים, עם כל האביזרים, ככה, שיבח והילל את הרכב שלו. ואז הוא אומר לי ככה, מבין שלל הדברים המיוחדים שיש לו ברכב, אז הוא אומר לי: "אתה שומע? באוטו שלי, אין מצלמת רוורס עלובה כמו שיש לכל הרכבים, "זה אצלכם, יש את המצלמות רוורס. אצלי יש מצלמת לוויין, מה זאת אומרת? "ברגע שאני עושה רוורס, נפתחת מצלמת לוויין על האוטו, ורואים מלפנים, ומאחור, מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל... אתה רואה את הכול. אם עוברת איזו חתולה מצד ימין, אתה רואה אותה. מצלמת לוויין. הוא אומר: "עכשיו בדקתי אותה - לראות אם זה אמיתי, "פתחתי את החלון, הוצאתי את היד, "עשיתי ככה..." הוא אומר: "אני רואה "על המסך את היד יוצאת

בחוץ, עושה ככה"... אונליין! אתה מקבל שידור. במילים אחרות - האוטו שלך נמצא אונליין במעקב. "אתה מבין איזה שכלולים יש היום"? אני שמעתי משהו אחר - אני התחזקתי ממנו, אמרתי: "אם ישנם כאלה בני אדם שיודעים "להמציא מצלמה שברגע שאתה מחליט לעשות רוורס, אף אחד לא יודע מתי אני מחליט "לעשות רוורס, אני נוסע - פתאום בא לי לעשות רוורס. טיק, נפתחת מצלמה על האוטו". זאת אומרת, שהרכב שלך, יש איזה מרכז תקשורת שכל הזמן נמצא בהשגחה על האוטו. וברגע שהחלטת לעשות רוורס - הופ! הוא נמצא שם! אז אם בן אדם הצליח להמציא כזו מצלמה, בורא עולם - יוצר האדם - לא פתוחה עליך מצלמת לוויין!? ברגע שאתה הולך, בא לך לעשות רוורס, יש לך

איזו עבירה - אתה עושה רוורס, הופ! נפתחת עליך המצלמה. דע לך - אתה מתועד. אבל יותר מזה, גם אם אתה עושה התקדמות - וזה החידוש הגדול - גם יש עליך מצלמה פתוחה. יש לכל יהודי השגחה פרטית שהקב"ה משגיח. אז גם אם אתה מתמודד עם קושי, וגם אם יש לך איזושהי שאלה, דע לך - יש לך אבא שמלווה אותך, והוא נמצא איתך בכל רגע ובכל זמן, דבר איתו, תקרא אליו. אבל יותר מזה, אם תעיין במקורות, אתה תראה שבאמת זה לטובתך. "מה לטובתי? אני סובל! לא טוב לי"! אתה סובל ולא טוב לך, אבל זה לטובתך, כי אין קשר בין החוויה לבין המטרה. חס וחלילה, בן אדם צריך לעבור צנתור, החוויה נעימה או לא נעימה? זה לא נעים בכלל. זה לטובה או לא לטובה?

פשוט שזה לטובה. הוא לוקח מנתח ומשלם למרדים, ולפעמים מביא אפילו חדר ניתוח פרטי שהפרופסור פלוני - רק הוא יטפל בו. למה? אבל זה לא נעים, התשובה היא - נכון. מה הקשר? החוויה לחוד, המטרה לחוד. לפעמים החוויה שלנו היא לא נעימה. השאלה היא - מה המטרה של בורא עולם? בורא עולם רוצה להיטיב לנו. זה חלק מתהליך הטובה. חלק מתהליך ההזדככות. מה שכן, פתח במקורות. ברגע שתפתח, אתה תראה איך המערכת, היא מערכת כל כך רחבה וכל כך מיוחדת. רבותיי, אם זה ככה, אני רוצה לרדת אתכם שלב אחד פנימה. הסיפור הבא שאני עומד לספר לכם, זה סיפור שאימתתי אותו, סיפור די נדיר, ודי ייחודי, אימתתי אותו עם בעלי המעשה שהיו באותו אירוע. לפני

למעלה מ-50 שנה, עוד לפני מלחמת ששת הימים, ישנה ישיבה בכניסה לירושלים עד היום אגב, יש את הישיבה הזו בגבעת שאול, קוראים לישיבה הזו ישיבת פרשבורג. ישיבה מפורסמת על שם העיר פרשבורג בהונגריה. פתחו פה, עלו לארץ ופתחו כאן ישיבה על שם העיר, זו הייתה ישיבה בהונגריה, זו הייתה ישיבתו של החתם סופר, הוא היה גר בעיר פרשבורג, פתחו פה בארץ בכניסה לירושלים, ישיבה על שם העיר - ישיבת פרשבורג. ערב ראש השנה, שנות ה-60, כמדומני שנת 64, 65, אל תתפסו אותי על השנה המדויקת אבל זה לפני מלחמת ששת הימים. אמצע שנות ה-60, ערב ראש השנה הזמינו ראשי הישיבה טיולית - אוטובוס לקחת את הבחורים למירון, לצפת, למקומות הקדושים, לרבי

שמעון בר יוחאי, להתפלל לפני השנה החדשה שבעזרת השם תהיה שנה טובה ומוצלחת. אז מה בימינו? בימינו קודם כל, ממלאים שק של ממתקים ואחרי זה מגיע איזה אוטובוס חללית עם מזגן ועם מנורות לד ועם כסאות מתכווננים, ואתה עולה על איזה כביש 6 ונוסע בטוב ובנעימים. אחרי שעה ו- 10 דקות של שיוט, פותחים לך את הדלתות הממוזגות, ואתה יוצא במירון. בערך, אם אין פקקים. בתקופה ההיא, זה מסע של יום שלם. קודם כל, הגיעה משאית שיש קבינה ויש מאחוריה קבינה. שם זורקים את הקיטבגים ביחד עם האנשים... בקבינה יש מקום לנהג ולשני נוסעים נוספים ביחד איתו, מזגן - אין מה לדבר, משאית מטלטלת, כבישים משובשים, רק הנסיעה היא יום שלם. בסופו של

יום מפרך הגיעו למירון, יצאו, התפללו בקבר של רשב"י לשנה טובה ומבורכת, משם נסעו לבית העלמין העתיק בצפת. כל מי שביקר בבית העלמין העתיק בצפת, הקבר של האר"י ז"ל, הקבר של רבי יוסף קארו, ענקי עולם קבורים שם בבית העלמין הזה, אבל אין אחד שביקר בבית העלמין, ודילג על מקווה האר"י. מקווה האר"י, זה אחד המקומות שכל יהודי שמבקר שם, כמעט, מכניס את עצמו, נכנס שם למקווה הטהרה. המקווה הזה, זה מעיין שנובע מבטן ההר, ממש ניתן לראות את היציאה של הצינור מתוך הסלע, וזורמים מים חיים כל הזמן, מים מפכים, ומטבע הדברים גם מים קפואים. הבחורים נכנסו לטבול לכבוד החג, לכבוד השנה החדשה, לכבוד הקדושה והטהרה, טק טק - טובלים אחד

אחרי השני. אחד הבחורים החליט להחזיר את הנהג בתשובה, הנהג לא היה דתי- החליט להחזיר אותו בתשובה. ניגש לנהג, אמר לו: "תשמע, אתה יש לך אומץ לקפוץ פה למים קרים? "אני נראה לי אתה לא מאלה שמסוגלים להיכנס למים." ככה אתגר אותו. אמר לו: "מה איתך? אני מהסיירת, אין לי בעיה בכל לקפוץ למים קרים," "נראה אותך", "לא, נראה אותך," הנהג נכנס ככה, להוכיח את עצמו, הוריד מהר את הבגדים, נכנס פנימה לתוך המקווה, טבל 2 טבילות, הכניס את הראש... הוציא אותו אחרי הטבילה השלישית, יצא החוצה, אומר לבחורים: "חבר'ה, אני מרגיש משהו אחר. לא אותו בן אדם". "נכנסתי מישהו אחד"... "מה המקווה מטהר את הטמאים, "אף הקב"ה מטהר את ישראל".

הוא אומר: "אני מרגיש משהו מוזר," הוא לא ידע להגדיר את זה, אבל הוא הרגיש משהו של טהרה. אחד הבחורים הגיש לו תפוח, אחד שם לו כיפה על הראש, אמר לו: "תעשה ברכה, תברך על התפוח," הוא לא ידע אפילו מה מברכים. אמרו לו: "בורא פרי העץ." הוא בירך על התפוח, עצם את העיניים, בירך עליו - "בורא פרי העץ," ושם נתנו כזו שאגה של 'אמן,' וריקודים ובלגן, היו בטוחים - החזירו את הנהג בתשובה. אחרי ככה ההתלהבות וההתעוררות, ירדו ביחד למשאית, הבחורים עולים מאחורה, הנהג תופס את המקום שלו בקבינה, לידו ראש הישיבה והמשגיח הרוחני, ומתחילים לרדת בירידות של ראש פינה, זה היה עוד לפני שהצד השני היה שלנו, יורדים בירידות של ראש פינה

לחזור בחזרה לכיוון ירושלים. מה שקרה ברגעים הבאים, עד היום לא יודעים... יכול להיות טעות אנוש, אולי איזושהי תקלה במשאית, אולי משהו, בקיצור, מה שקרה: באחד העיקולים, הנהג מאבד שליטה, קורע את גדר הביטחון, המשאית מתחילה להתגלגל לתהום גלגול ועוד גלגול. מכות, צרחות, חלק עפו החוצה מהמשאית, ואז אחרי כמה גלגולים - בום! היא נבלמה על איזשהו סלע. רגע של שקט. ואחרי זה, התחילו צרחות מקפיאות דם. פצועי גפיים, אנשים שנפצעו נהג המשאית נהרג במקום, ראש הישיבה שישב לידו, והמשגיח הרוחני - נשפך עליהם סולר על הרגליים, איבדו את ההכרה, ואחרי זה היה להם חודשים שלמים רק של שיקום של הכוויות הקשות. בקיצור, אחרי כמה רגעים,

התבררו מימדי האסון: הנהג נהרג, שני בחורים - כתוצאה מההתהפכות, השאר פצועים, וכאלה שהיו להם רק מכות יבשות ניסו להעפיל למעלה לראש ההר כדי להזעיק עזרה, לא היה פלאפונים, אין לו שום דבר. אחד הבחורים בשם מרדכי פולק, יוצא מתחת גלגלי המשאית, אפור, יורק דם, החבר'ה אומרים לו: "שב פה", - "לא, לא, אני עולה למעלה "להזעיק עזרה." פסע כמה פסיעות, התיישב על סלע, עצם את העיניים, ונפח את נשמתו. הוא ההרוג הרביעי. למחרת התקיימו בירושלים - זה תועד גם בתקשורת - התקיימו בירושלים הלוויותיהם של 3 הבחורים הצעירים ושל נהג המשאית. זה היה אסון לפי כל קנה מידה. הבחורים - אלה שנותרו בריאים מהסיפור הזה, בראש השנה, מספר ימים

לאחר מכן, התפללו מי יחיה, מי ימות, אווו, הם קיבלו משמעות, החיים גילחו אותם במכה אחת. הבינו שהחיים זה לא צחוק. אחד הבחורים- בחור בשם זאב לוי, אומר, אני אומר את השמות - בחור בשם זאב לוי, הבחור הזה לא יצא מהסיפור של האסון. כל הבחורים, איפשהו כל אחד תפס את עצמו, גם כדרכם של אסונות קשים, בשלב מסוים אתה מתרגל - ממשיך הלאה. חלפו החגים, התחיל החורף, והבחור זאב לוי תקוע בנקודת האסון. הוא היה חבר טוב של מרדכי פולק, הבחור הזה - מרדכי פולק היה צדיק, כל היום היה יושב ולומד, מעולם לא דיבר רע על מישהו, לא רב עם אף אחד, "אלוקים, למה לקחת אותו"? "למה לקחת אותו? הייתה נשמה טהורה, למה לקחת אותו"? הוא אומר: "הוא

מסתובב עם השאלות האלו, זה טוחן אותו." לאט לאט הוא נכנס למצב שככה כמו שאומרים - מצב קצת של דיכאון, ואז זה קרה... לילה אחד, הוא חלם חלום. בחלום מופיע מרדכי פולק. הוא מופיע בצורה מאוד מאוד יפה, מאוד מכובדת, בגדי לבן, זוהר, בוהק, מאיר ומחייך. הוא אומר לו: "זאב ידידי, אל תהיה בעצבות, אל תהיה במרה שחורה. "דע לך, שטוב לי. טוב לי במקום שבו אנחנו נמצאים". הוא אומר לו: "דע לך שהנשמות שלנו הגיעו לעולם האמת, אני ושלושת חבריי - גם נהג "המשאית," הוא אומר, "הכניסו אותנו מיד לגן עדן". הוא אומר לו: "ויותר מזה, דע לך, היום אני בגן עדן יושב ולומד בבית מדרשו "של רש"י, רבנו שלמה יצחקי". מחבר, אחד מגדולי הפרשנים

לפני כ-900 שנה, חיבר פירוש על המקרא על כל התנ"ך, על התלמוד. אין אחד שלא שמע על פירושו של רש"י. הוא אומר: "אני היום לומד בבית מדרשו. מה זכיתי? איש קטן כמוני ללמוד בבית מדרשו "של רש"י בעולם האמת?", אז תשמעו מה שהוא אומר לו... הוא אומר לו: "תשמע, אני כל יום שישי הייתי קורא שנים מקרא ואחד תרגום "וקורא את פירוש רש"י. רש"י אמר לי שהגעתי לעולם האמת, הוא אומר לי "אתה למדת את הפירוש שלי? עכשיו בוא, בוא חמודי, תיכנס ואני אסביר לך "באמת למה אני התכוונתי, אני אסביר לך את שורשם של דברים, את הפנימיות "של הדברים!" הוא אומר: "היום אני מתענג בבית מדרשו של רש"י". הוא אומר לו - זאב לוי: "רגע, אני לא מבין, אני

לא מבין, מה זאת אומרת "נכנסתם לגן עדן? מה זה נכנסתם? מה, אין לכם משפט? לא שפטו, לא שום דבר"? ועכשיו תשמעו טוב - קטע שבו הקב"ה מרים לנו את המסך: הוא אומר לו: תראה, אנחנו נפטרנו מהעולם הזה בצורה מאוד טראגית, לא בגלל שהייתה לנו איזושהי בעיה, אלא הייתה גזרה מן השמים על עם ישראל, מי שזוכר, אותה תקופה קו פרשת המים עם הסורים, יריות על הדייגים בכינרת, הימים שלפני מלחמת ששת הימים אזור הצפון היה מאוד מאוד בעייתי. מדינת ישראל זו מובלעת צרה מאוד, כל אזור השומרון נמצא בשליטתם של הירדנים, עזה שייכת לשליטת המצרים, היינו רצועת חוף דקיקה. המצרים דיברו וכל הערבים אמרו שיזרקו אותנו לים, גדלנו על הדברים האלו,

הנתונים - ברוך השם, היום אנחנו דור חדש, לא מכירים את המשפטים האלה, שומעים משפטים אחרים. אבל בתקופה ההיא רצועת הארץ הייתה קטנה מאוד. הוא אומר, הייתה צריכה להיות גזרה קשה מאוד על עם ישראל והקב"ה אמר, אני אקח ארבעה קורבנות ציבור והארבעה האלו יכפרו על כולם. הוא אומר, לא באנו על חשבון פרטי. כשבן אדם נפטר, יש לו חשבון פרטי. אנחנו באנו על חשבון ציבורי. חשבון ציבורי - שערי גן עדן נפתחו, נכנסו פנימה. אגב, תראו מה זה. הנה נהג משאית, לא היה אדם דתי. פתאום ברגע אחד כל המערכת... מה אנחנו מבינים בכלל בעולם הנשמות? לא מבינים כלום! בקושי מבינים מה שאנחנו רואים, בטח לא מבינים בעולם של נשמות. הלכו ארבעה

קורבנות ציבור. אז הוא אומר לו, "זאב ידידי, טוב לי. אני נמצא במקום טוב. "די. אל תצטער. תמשיך את החיים שלך בטוב ובנעימים. "יש חשבונות. בורא עולם יש לו כל מיני חשבונות. "לא תמיד אנחנו מבינים את החשבונות שלו." הוא מתעורר למחרת בבוקר. ברגע הראשון מתמלא בשמחה. חלום כזה זה חלום נבואי. חלום כזה שחבר מגיע אליך מגן עדן, נותן לך את כל הנתונים חם טרי ישר מהתנור - אתה מתרומם, אתה חצי מרחף באוויר. אבל רגע אחד אחרי שהוא התפקס ושטף את הפנים והתעורר סופית - הוא אמר לעצמו, רגע, מי אמר שהחלום אמיתי? אתה יכול לחלום כל מיני חלומות. אתה מתגעגע למישהו, אתה חולם עליו. התגעגעת לחבר שלך - אתה חלמת עליו. מי אמר שהחלום

הזה הוא חלום אמיתי? ציבור יקר, ישנה דרך אחת שבן אדם יכול לברר אם החלום שהוא חלם היה חלום אמת. מה הדרך? תזמין חלום. הפוך, זה נקרא שאלת חלום. אתה יכול לעשות שאלת חלום. איך עושים שאלת חלום? הוא התחיל מיד לעיין במקורות. זה לא כזה פשוט. זה לא לשים פתק מתחת לכרית, ובלילה אתה חולם חלומות. שאלת חלום היא תהליך. אתה צריך להיות ברמה רוחנית מסוימת. הוא אמר, אני עושה הכול, מה שצריך. אני מביא את עצמי למקום הזה. חייב לדעת אם החלום אמת או לא! הוא התחיל תהליך של 40 יום: תעניות, תענית דיבור, לא מדבר, מסגף את עצמו, יושב לומד, מתבודד, זה... מתקדש. עד שהחבר'ה התחילו לקרוא לו 'זאב הצדיק.' אחרי 40 יום, הלך למקווה

טהרה, טבל, התחיל להגיד את סדר שאלת חלום לפני השינה, וביקש שחבר שלו, מרדכי פולק, יופיע פעם נוספת, ויאשרר, יאמת שהחלום היה חלום אמיתי. נכנס לישון, קם למחרת, ולא חלום שום חלום. כלום. לא חלם. לא הופיע לו החבר שלו בחלום. מה לעשות? החיים הם לא 'הפי הנד,' לא כל דבר מסתיים ככה... טוב, לא מופיע, לא מופיע, הוא אמר, יאללה, אני עוזב את הסיפור הזה. אבל כיוון שהוא התרגל, אז הוא המשיך ככה כבר באופן סטנדרטי שלא על מנת לקבל פרס. רבותיי, חלפה שנה וחצי, שמונה עשר חודש מאז החלום הראשון. בישיבה כבר כולם קראו לו 'הצדיק,' למה, הוא כבר... זה כבר הפך להיות חלק ממנו. לא בשביל חלומות, הוא נהנה מזה שהוא צדיק. לילה אחד

הוא חולם חלום. מרדכי פולק הנפטר מופיע אצלו בחלום. הוא אומר לו: "זאב, זאב, מן השמיים משגיחים על המעשים שלך. "יש עליך מצלמת לוויין. אתה מתועד. "מהשמיים משגיחים על המעשים שלך, ראו את התפילות שלך, "ראו את הבקשות שלך. שלחו אותי פעם שנייה. "החלום שחלמת לפני שנה וחצי, חלום אמת הוא. "הכול לפרטי פרטים נכון ומדויק. "אבל רגע, שלא תקום מחר בבוקר ותגיד, מי אמר שהחלום אמת? "הרי לא הזמנת. תשמע טוב, "אני נותן לך שני דברים. "אין בן אדם בעולם שיכול להגיד לך את הנתונים הללו. "אם זה מתגשם, יש לך הוכחה ביד שהחלום אמת. הוא אמר לו: "שבעה שבועות מהיום, "אתה תגיע בברית אירוסין." הוא אמר לו את שם המשפחה ואת שמה של

הבחורה שהוא הולך להתארס איתה. "שבעה שבועות מהיום. "חמיך לעתיד הוא ניצול שואה. "אח שלו, לטענת המשפחה, נהרג בשואה. "טעות. אח שלו לא נהרג. אח שלו חי וקיים, "רק התקשורת לא כל כך סדירה, אז הם לא מצאו אחד את השני. "שלושה שבועות אחרי שאתה בא בברית האירוסין, "אח של חמיך נוחת בנתב"ג באופן פתאומי. "מגיע לכאן לארץ, והם מתאחדים, המשפחות מתאחדות. "זה הסימן שהחלום חלום אמת הוא על מה שהיה לפני כן." הוא מתעורר בבוקר, הוא אומר: "מי אמר, אמת לא אמת? הוא אמר: "אני אדע. תוך חודשיים וחצי אתה יודע את התשובה." הוא מספר שבעה שבועות, בול, יום ליום, שבעה שבועות לאחר מכן, הוא הגיע בברית אירוסין עם המשפחה והבחורה שנאמר

לו בחלום. הוא ישב ליד חמיו החדש, יושב איתו, חמיו לעתיד, יושב איתו. שותים כולם לחיים, מדברים. ערב שמח. הוא נותן לחמיו איזה מרפק קטן, הוא אומר לו: "תגיד לי, יש לך אח שנעלם בשואה"? הוא אמר, בוא נבדוק, נלך על זה עד הסוף. הוא אומר לו: "לא נעלם! נרצח! השם ייקום דמו"! אמר לו: "תירגע, לא נרצח ולא השם ייקום דמו. "אח שלך חי וקיים, "ואחיך בעוד שלושה שבועות ינחת כאן בארץ." חמיו הסתכל עליו... אחד מהשניים: או שיש דוקטורים שמטפלים בכאלו תופעות, משהו, כנראה לקח איזה חתן בעייתי; או שבאמת החתן שלו מחובר לכל מיני ערוצים שמימיים. אבל זה לא חתן סטנדרט הבחור הזה. שלושה שבועות לאחר מכן, אח שלו נוחת בנתב"ג. הוא קיבל

את המידע, שמע על המשפחה. הגיע באופן פתאומי. הגיע לארץ. הוא שרד את המלחמה. הוא היגר לארצות הברית. הכול בריר שריר וקיים. את הסיפור הזה אימתתי עם אחד הרבנים כאן בבני ברק, שהוא היה באותה תקופה בישיבה בפרשבורג. הוא אומר, מדי שנה, היה נעמד הבחור, אותו זאב לוי, הבחור הניצול, ומספר את הסיפור הזה באזכרה, ערב ראש השנה, באזכרתם של שלושת הבחורים ושל נהג המשאית. מספר את הסיפור שלו ואומר, תראו כמה אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים. אתה רואה פה דבר אחד, בורא עולם עושה פה חשבונות אחרים. הנשמה טוב לה. אתה פה בכלל מצטער עליה. כל המערכת היא מערכת הרבה יותר עמוקה, הרבה יותר רחבה. אלא מה? שלא תמיד הקב"ה מרים לנו על

כל מקרה את המסך. אבל אנחנו חייבים לדעת, כי "הצור תמים פעלו, "כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול "צדיק וישר הוא." כל המערכת מנוהלת הרבה יותר ממצלמת הלוויין. אתה מתועד על כל פיפס, על כל דבר. כל המערכת נלקחת בחשבון. וזה באמת השכל האנושי, מאוד קשה לו להבין את ההיקף האלוקי של ההנהגה. אבל אם בן אדם בא ושואל את עצמו, מי אמר? תדע שאתה בידיים בטוחות, הקב"ה אוהב אותך, הכול בסופו של דבר זה לטובתך, המערכת הרבה יותר מחושבנת, הרבה יותר עמוקה, ומהדוגמיות שנפתחות לך, אתה יכול להבין ולהקיש גם לחיים הפרטיים שלך. אין סימן שאלה - האמונה במבחן המעשה, אלא אתה יודע שהקב"ה - אם אתה מאמין בו - אתה יודע שהקב"ה נמצא

איתך על כל צעד ושעל. גם אם אתה נמצא בנקודת הקושי. הייתי לפני כמה זמן, יצא לי לנחם את הרב לסרי על פטירתו של בנו. אז הוא אמר לי, תדע לך, האמונה היא מלשון אימון. אימונים. אתה מתאמן, זה שריר. אתה מאמן אותו ומפתח אותו. ברגע שמגיע לך הניסיון, אתה מצליח לעמוד בו. אבל אם לא אימנת אותו, כשמגיע הניסיון, אין לך יכולת להרים אותו. זה עניינה של האמונה. תאמן ותדע, הקב"ה איתך על כל צעד, על כל שעל, אוהב אותך, משגיח עליך, נמצא איתך. והמערכת היא מערכת מאוד מאוד מדוקדקת, אבל התוצאה היא שזה תמיד לטובתך. בסופו של דבר הכול, גם אם החוויה היא לפעמים קצת קשה, המטרה שלה היא מטרה לטובה. הקב"ה יעזרנו, בעזרת השם, שנזכה

לראות גם את הטוב וגם את השמחה בכל דבר שבורא עולם שולח לנו, ונזכה להדק באמת, לאמן ולהתאמן להתחבר לבורא עולם ולחזק בתוכנו את האמונה, תודה רבה לכולם על ההקשבה וערב טוב.