ניגון הבריאה: פרק 6 - דוד דאור והרב זמיר כהן (עם כתוביות בעברית) HD

שלום צופים יקרים, ואנו שוב בתוכנית 'ניגון הבריאה.' לפי התיאוריה של דרווין, מקור האדם מן הקוף. כלומר, הייתה התפתחות אבולוציונית עד שנהיה האדם. אבל שמעתם אולי פעם על כך שדווקא האדם הוא זה שהפך לקוף ולא להפך? מה שבטוח הוא שהאדם הוא יצירה מורכבת. אתם יודעים למשל מה קורה לזיכרון שלנו כעבור שישה ימים? על כך נדבר בהמשך עם כבוד הרב זמיר כהן. שלום, הרב זמיר כהן. -שלום וברכה. אך לפני כן, פרק קל"א, אחד מהפרקים שאני הכי אוהב בתהילים. "שיר המעלות לדוד. ה', לא גבה ליבי ולא רמו עיניי "ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני "אם לא שיוויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עליי נפשי. "יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם."

דוד המלך נוגע כאן בנקודה חשובה: גאווה מול ענווה. אחד הדברים שהוא אומר זה: "לא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני." הרב, האם עלינו בכלל לנסות לגעת בדברים שהם גדולים ומופלאים מאיתנו? למעשה, בפסוק הזה ישנם שני ביאורים מה התכוון דוד המלך כשאמר: "לא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני." רש"י, המצודות ועוד ביארו: לא הילכתי בפאר והדר. אני אמנם מלך, אבל לא בניתי לעצמי ארמונות פאר ולא ניסיתי להתרברב ולהראות את עצמי, אלא נשארתי בצניעותי כמו בתקופה שהייתי רועה צאן, רק עם מה שנדרש כמלך. אבל הרד"ק, למשל, המלבי"ם, אחרים ביארו שבאמת "לא הילכתי בגדולות ובנפלאות," כלומר, לא ניסיתי להיכנס לחשיבה שהיא מעבר לתפיסתי. לא

נכנסתי לשאלות יותר מדי עמוקות וסבוכות. ידעתי איפה הגבול שלי, איפה אני, עד כאן... את מגבלות השכל האנושי ביחס לאלוקים. אבל מה שמעניין שהרד"ק מציין, הרי ידוע ביהדות אין שאלה שאין עליה תשובה. זה מאוד מעניין. יש פסוק שאומר: "אם ריק הוא מכם." "אם ריק", זה "מכם" - מאיתנו. כלומר, החיסרון בנו... -כן, אם אנחנו לא יודעים, זה אנחנו. שעדיין לא למדנו, לא השקענו. אבל בעצם אין שאלה שאין עליה תשובה. אז הרד"ק אומר שדוד המלך אומר: "לא הילכתי בגדולות ובנפלאות - ממני." הדגש על המילה "ממני." כלומר, באותה דרגה שהייתי באותה תקופה, לא ניסיתי לטפס מעבר. כי לכל אדם יש שלבי התפתחות מבחינה נפשית, מבחינה רוחנית, תהליך. כל

אדם עובר סוג של תהליך. ובכל קומה, בכל רמה, בכל מצב שאדם נמצא בשלב המסוים הזה בחייו, הוא חייב לדעת את המגבלות של אותו גיל. כשם שילד בכיתה א' לא ינסה להבין פיזיקה. יש כאן הרבה חכמה, יום יבוא, אלמד, אבל אני בעצם מוגבל בשלב הזה. אבל אנחנו בעצם לאורך כל חיינו מוגבלים. כמובן שמתפתחים עם השנים, אבל המוח שלנו הוא מוגבל. נכון. כל אדם בכל גיל חייב לדעת את המגבלות, אבל אנחנו הרי מתפתחים, והשאלות ששואלים את עצמנו ומבקשים לקבל עליהן תשובות, חייבות להיות ברמה שמתאימה לבשלות השכלית שלנו באותה תקופה, באותו גיל. לא רק גיל, אלא גם עניין של לימוד, עניין של ידע. תמיד ידע מבוסס על ידע קודם. ניקח למשל דוגמה. בספר

'חובות הלבבות' מצוין שכאשר רואים שייסורים באים על אדם שנחשב כצדיק בעינינו ואנחנו לא מבינים מדוע, יש לכך כמה וכמה תשובות. ישנם ייסורים שבאים על האדם כדי לטהר ולזכך אותו מעוונות שהוא עשה בגלגול זה, ישנם מגלגולים קודמים. יש מצבים שלא מדובר בכלל בכפרת עוונות, אלא סוג של ייסורים שמרוממים את האדם להסתכלות הרבה יותר גבוהה, הרבה יותר נכונה על החיים מאשר כפי שהיה בגיל צעיר, שקוע בעניינים של חומר. יש מצב של צדיק מכפר על עוון הדור, כי כל ישראל כמו גוף אחד, מקשה אחת, וכשהוא מקבל ייסורים מכפר על אחרים, וזה לא עוול כנגדו. כשהוא בא לעולם האמת ורואה את השכר שמקבל להצלה של רבים - הוא רואה עד כמה זה היה כדאי.

רק אומר חובות הלבבות: מה זה שכתוב "הנסתרות לה' אלוקינו?" הרי אין נסתרות. יש תשובות על כל השאלות. הוא אומר: הביאור הוא למקד בכל מקרה. כלומר, במקרה הזה האדם סובל בגלל אותו עניין, בגלל הסיבה הזו. כאן "הנסתרות לה' אלוקינו." אנחנו לא יכולים לייחס כל דבר למה, אבל יודעים שיש תשובות על כל השאלות. יש אנשים שיש להם איזושהי אמונה תמימה שהם... אתה יודע, אני מכיר כל מיני סוגים של אנשים. יש כאלה שבאמת חוקרים ורוצים לדעת את אותם נסתרות שאנחנו מדברים עליהן, ויש כאלה שזה ממש רחוק מהם. הם, מה שכתוב זה מה שהם עושים. היום יש איזושהי היררכיה מה טוב יותר, מה נכון יותר? יש איזשהו... כתבתי על כך מאמר בעבר. הרי יש

מחלוקת ראשונים האם האמונה אמורה לבוא מתוך חקירה ודרישה, או מתוך אמונה תמימה ופשוטה שברור שיש בורא לעולם, נתן תורה והכול מובן מאליו? הרמב"ם, חובות הלבבות, נקטו בגישה של חקירה ודרישה, "וידעת היום", ידיעת השכל, "והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים." אחרים טענו שמדובר בסוג של חיבור טבעי. ויש לנו כלל: אלו ואלו דברי אלוקים חיים. כלומר, שניהם צודקים כי אלוקים ברא בעולם שני סוגי טיפוסים. למי שיש הרגל עם אנשים ממש רואים את זה. יש... -יש מיליארדים. שניים, אתה אומר? אנחנו מצמצמים את זה? -שני טיפוסים בחלק הזה. באמת, זה מקל, אתה יודע. בקטע הזה של חקירות ודרישות יש שני סוגי טיפוסים. יש טיפוס שהוא יותר חוקר,

יותר שואל, יש טיפוס יותר רגוע. החוקר והשואל חייב לחקור ולדרוש ולהגיע לתשובות. ולטיפוס הרגוע אסור לחקור ולשאול כי זה רק יבלבל אותו. מקודם דיברת על ידע, ויש שאלה שכל הזמן מעסיקה אותי: האם ידע הוא באמת כוח? הרי יש את המשפט הזה: "ידע הוא כוח." עכשיו, אני מנסה לדמיין, סתם, יש את הדוגמה המופלאה הזו על אדם שהולך על קורה. אם הוא יודע שהוא הולך על הקורה הזו כשהיא מונחת על הקרקע, הוא ילך על הקורה בלי שום בעיה. אבל אם אני אומר לו: הקורה הזו נמצאת עכשיו בגובה של בניין, אתה יודע, של 100 קומות - סביר להניח שאו שהוא ייפול או שהוא ירעד, אתה יודע, או שהוא ימעד. זאת אומרת, זה קצת מפריך את המשפט הזה שאומר שידע

הוא כוח, זה אומר שידע ההפך, הוא מחליש. יש שני סוגי ידע. יש ידע שעליו נאמר: "יוסף דעת יוסף מכאוב," ויש ידע שאדרבה, הוא טורם לחיים עצמם. חולה מסוכן שנמצא על סף מוות, טעות תהיה לומר לו שנותרו לו כמה שעות בודדות, כי זה עצמו יכול להרוג אותו. אבל למשפחה כן חשוב, שהמשפחה תדע מה מצבו כדי לדעת איך לעזור, להתכונן, אולי להתפלל יותר, לתת צדקות, לפנות לרופאים מומחים יותר. לכן כל ידע הוא אמנם כוח, אבל צריך לדעת לנתב אותו למקום הנכון. אז נחזור לפרק קל"א, "לא גבה ליבי." דוד המלך בשיאו, מלך גדול בישראל, מנצח, מצליח, לכאורה כל הדברים שאמורים להבליט את האגו, ודווקא שם הוא בא ואומר: ואני מה? אני כלום. זאת אומרת,

אפילו לא כלום, כי כלום זאת הגדרה. מה, אני אפילו לא יודע איך להגדיר אותה, את המילה הזו. ועוצמות נפש שכאלה של אדם שבשיאו, לא נותן לאגו, אתה יודע, אפילו במעט להוביל אותו, הן עוצמות נדירות, לצערי, במחוזותינו היום אני מדבר, במה שקורה אצלנו היום. בוא נקשיב ל"לא גבה ליבי ולא רמו עיניי." "לא גבה ליבי ולא רמו עיניי "ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני "לא גבה ליבי ולא רמו עיניי "ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני "אם לא שיוויתי ודוממתי נפשי "כגמול עלי אימו, כגמול עליי נפשי "יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם "מעתה ועד עולם "לא גבה ליבי ולא רמו עיניי "ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני "לא גבה ליבי ולא רמו עיניי

"ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני "אם לא שיוויתי ודוממתי נפשי "כגמול עלי אימו, כגמול עליי נפשי "יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם "מעתה ועד עולם." "לא גבה ליבי ולא רמו עיניי "ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני." הרב, תיאוריית הדרוויניזם העסיקה רבות את האנושות על חוקריה. אתה בספרך 'המהפך' התייחסת למקרה שבו הקוף נהפך לאדם. מה קורה פה? אני יכול לומר סיפור קטן שלי כשאני הייתי נער, קניתי קוף. הסתובב איזה... הבריחו אז, כל מיני עולים חדשים, בעלי חיים, וראיתי מישהו מסתובב עם קוף קטן בתוך כלוב. ריחמתי עליו כאוהב בעלי חיים, וקניתי את הקוף הזה. עכשיו, אני זוכר שהשאלה הזאת כל הזמן העסיקה אותי. החיה הזאת,

סליחה, עם כל הכבוד, סימפתית, חמודה, אבל היא טיפשה ברמות שאי אפשר לתאר. אני לא מדבר על קופי אדם, אני מדבר על קוף קטן, כן? הוא קופץ כל הזמן, הוא כל הזמן... לא ראיתי שום דבר מעבר למשהו בהבעת הפנים שדומה לאדם. מאיפה נולדה כל התיאוריה הזו? טוב, למעשה, אספר לך מעשה שהיה. לפני מספר שנים התפרסם מחקר שהגנים של השימפנזה קרובים מאוד לגנים של בני האדם. ועולם המדע חגג ורעש. באותו שבוע התקיימה הרצאה לציבור אקדמאי. בסיום ההרצאה, אחד הנוכחים, גבר כבן 60, שאל: "האם אתה מעודכן במחקר שהתפרסם השבוע "על הדמיון הגנטי שבין בני אדם לשימפנזים"? השבתי בחיוב. הוא שאל: "נו? ומה אתה אומר"? אמרתי לו: "זה נכון. זה אמיתי

מאוד." הוא אומר: "אז זאת אומרת שיש קשר בין האדם לבין הקוף." אמרתי לו: "נכון." הוא נדהם. הוא אומר: "רגע, אבל זה סותר כל מה שדיברת עד עכשיו "מנקודת מבט של אמונה, של תורה, אלוקים." אמרתי לו שבתלמוד כתוב שבזמן מגדל בבל המפורסם, הרי אז נוצרו כל השפות השונות. כך כתוב בתורה: "ותהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים." על פי המסורת היהודית כולם דיברו עברית. אדם מלשון אדמה, קין מלשון קניתי. שפת הבריאה, השפה האלוקית כשברא את העולם הייתה השפה העברית ובזה דיברו כולם. בזמן מגדל בבל הקב"ה עיוות את השפות וכך נוצרו השפות השונות. דבר שניתן לראות שרידים עד עצם היום הזה, כמו פירות באנגלית או שש ושבע. יש בהמון שפות

רואים... -בהמון שפות. אפילו בסינית אני מוצא לפעמים הקבלות. לא ידעתי שאתה גם דובר סינית. אני לא מדבר, אבל אני לפעמים מופיע שם, אז אני שומע מילים שנשמעות לי מוכרות. -נשמעות מוכרות. ובתלמוד כתוב שבאותו זמן כשבני אדם השחיתו את דרכם מבחינת מרד באלוקים, הזוהר מדגיש, מציין מה בדיוק היה שם סוג המרד, מה הם רצו, אבל באותה תקופה כשהשפות התעוותו, גם מבין המנהיגים שבהם אחת מהקבוצות, אחת מהכתות שיזמו את כל העניין הזה, היו כאלה שהקב"ה עיוות אותם והפך אותם לקופים. כך כתוב בתלמוד. כלומר, גן מסוים, מספיק שגן אחד בגוף מתעוות, משתנה, כדי שכל האדם... כלומר, היהדות מכירה לא רק בדמיון, אלא גם בקשר הגנטי שבין בני

אדם לבין קופים, אבל לא כמו האבולוציה של דרווין שטוענת שהיה אדם דמוי קוף שממנו התפתחו בני אדם, אלא הפוך, היו בני אדם שהתעוותו והפכו לקופים. -האמת שזה נשמע לי יותר הגיוני אפילו. היהדות עומדת פה די בודדה יחסית למה שנקרא אומות העולם, כי הרבה מאוד מדענים, רוב האנשים מאמינים בתורת דרווין כאילו מדובר בדברי אלוקים חיים. טוב, אתה יודע שיש המון המון נתונים, כל ספרי 'המהפך' עוסקים בעניין הזה של נתונים רבים שבעבר היהדות הייתה בודדה ויחידה. כמו למשל לומר שהעולם התהווה מאנרגיה. היהדות מדברת על אור שהתגשם והפך לחומר. בעבר לעגו לנו. לפני 80 שנה במפץ הגדול גילו שאכן כן. ליהדות, לעם ישראל יש הרבה סבלנות והרבה

זמן להמתין עד שעולם המדע יתקרב ויתקדם. האמת היא שאני מניח שהם גם לא מעלים בדעתם אפשרות כזו שבני אדם התעוותו והפכו לקופים. למרות שהם מכירים, אתה יודע, התורה היא 'הברית הישנה' והתורה זה אותו דבר. הם מכירים את הסיפור. הם יותר מכירים את התנ"ך עצמו מאשר את התלמוד, את התורה שבעל פה, את הנתונים שקיבלנו על התורה שבכתב. אתה חושב שהיום הדרוויניזם הוא באותה עוצמה כמו שהוא היה פעם? כי עדיין מלמדים אותו, את השיטה באוניברסיטאות. מלמדים אותו, אבל כמה וכמה מדענים הדגישו שמלמדים אותו בתור ברירת מחדל, כלומר, אין לנו הסבר אחר. אנחנו משתמשים בזה. אבל המון המון המון מדענים היום הולכים ומעיזים לומר בקול רם שבעצם

אין כאן בסיס עובדתי ומדובר יותר באמונה פנאטית מאשר כעניין מדעי עובדתי. אני זוכר שפעם באחת מההרצאות שלך אמרת שאפילו דרווין עצמו כתב איזשהו משהו שהוא לא ממש בטוח שזו התיאוריה הנכונה. יש, באחד ממכתביו הוא מציין, כך הוא כותב: "עד היום העין מעבירה בי צמרמורת קרה." כי העין יכולה להפריך את כל האבולוציה. איך היא נוצרה? הרי צריך שהמערכת שהתפתחה תדע שיש גלי אור בחוץ והיא ידעה לייצר מנגנון שיקלוט. ואת זה הוא אמר בזמנו כשעדיין לא ידעו כלום על העין. לא ידעו שיש מיליוני חיישני צבע וכל הפרטים האחרים. דרווין גם ציין שאמנם עדיין לא נמצאו צורות ביניים. הרי אם מדובר ביצורים שהתפתחו מיצורים אחרים, היינו אמורים

לראות המון המון צורות ביניים, ולא רק את התחנה הזו והתחנה הזו. ואין. דרווין כתב בגילוי לב שאם לא יימצאו צורות ביניים, הרי כל התיאוריה הזו מופרכת לחלוטין. רק הוא טען להגנתו שעדיין לא חפרו ולא גילו ולא חקרו, "ואני מאמין שיגלו." היום חפרו ומצאו את כל מה שאפשר למצוא, ומתברר שאין צורות ביניים. לכן ניתן היום לומר שדרווין בזמננו היה מודה שהאבולוציה מופרכת. רבות דובר על המוח האנושי ועל הזיכרון בפרט. אני בטוח שאני רואה או חווה משהו, ואני זוכר את זה לשנים. אמנם לא לגמרי במדויק, אבל לפחות לפי טעמי, קרוב. בספר החדש 'המהפך 4' הרב כותב שמשהו קורה לזיכרון שלנו כעבור 6 ימים. כבוד הרב, מה קורה לזיכרוננו כעבור

6 ימים? זו שאלה מאוד מעניינת, ומה שיותר חשוב, יש לה המון השלכות במה שנוגע לקביעת וחריצת גורלו של אדם. אדם שמגיע לבית המשפט ונידון, השופט הרי לא היה שם ולא יודע בדיוק מה קרה. הוא מסתמך על עדויות. בתורה שלנו כתוב: "על פי שניים או שלושה עדים יקום דבר." כלומר, אסור לנו לחרוץ גורל על פי עד אחד, יהיה מי שיהיה. גם אם מדובר בגדול הדור, הרב הכי גדול והכי צדיק, ואנחנו מאמינים לו, אבל התורה אומרת שלא מסתמכים עד עדות פחותה משניים. כאשר הסנהדרין בזמנם כשהיו דנים דיני נפשות, היו לוקחים כל עד וחוקרים אותו בפני עצמו ושואלים אותו פרטים ופרטי פרטים. למשל, אם הוא מעיד על רצח ליד עץ תאנה, היו שואלים אותו: "האם

התאנים היו שחורות או ירוקות?" -מסתמכים על הראייה פה גם. -כן. אז אם הוא אומר: "לא שמתי לב- " לא שמתי לב. אבל אם הוא אומר "שחורות" והשני אומר "ירוקות" - העדות בטלה. עד כדי כך היו חוקרים ודורשים ובודקים. בעידן המודרני, בתי המשפט גם בארץ גם בעולם, לא פעם מסתמכים על עדותו של עד אחד בניגוד לתורה. למרבה העניין, בארצות הברית, זה בעצם מה שהזכרת שהבאנו בספר 'המהפך 4,' התברר לאחר מחקרים מעמיקים שמוח האדם פועל בצורה מאוד מעניינת. כלומר, גם כשעד אחד מעיד עדות ולא מתכוון לשקר, הוא אומר את כל מה שברור לו שזו האמת, הוא עצמו לעיתים לא מודע למה שמתרחש במוחו. כי כאשר אנחנו רואים מאורע מסוים, נחשפים ומבקשים

להעיד על אותו דבר, הרי אספנו נתונים, אבל מתברר שבמשך הימים הבאים המוח מחבר למה שראינו נתונים שבעצם לא היו שם. זיכרון סובייקטיבי לחלוטין, הוא ממציא את ה... יש לו את הבסיס, הבסיס יכול להיות נכון, אבל הוא יכול להוסיף המון נתונים, ואפילו לעבד נתונים שהיו שם ולשנות אותם בהתאם... באמת בצורה סובייקטיבית. הוא לא תמיד... והנורא שכאשר חורצים גורל, ומכניסים אדם לכלא למשל, יש עדויות על מצבים שהעמידו את החשודים בפני עד או עדת הראייה, כשהדברים נעשו במשטרה, מבין כולם אמר: "נדמה לי שזה האדם הזה." ובבית המשפט: "ברור לי שזה זה." כשמצליבים רואים שבעצם לפני כן... בפעם הראשונה כשהוא ראה לא היה ברור, רק המוח מתחיל

לחבר. וייתכן שהאדם הזה הוכנס לכלא על לא עוול בכפו. גם נתונים שנצפו בזירת הפשע לא תמיד נאמרים כראוי. אבל כשמדובר בשני עדים, גם אם לכל אחד יש נתונים נוספים שהוא מוסיף מעצמו, אבל הם לא יהיו זהים. לכן לבית המשפט יש את העדות להצליב. ואני לא נכנס כעת לבעיות של עד מדינה, שעל פי ההלכה הוא עניין לא נכון לחלוטין. הרי אין לך משוחד יותר מעד מדינה. -מעד מדינה, נכון. "השוחד יעוור עיניי חכמים." -נכון. ועוד עניינים שיש הרבה מה לתקן במערכת המשפט. זה קצת מפחיד. האמת, אני חושב על דבריך, כל מי שהוא אומר לי שהוא זוכר אותי בסיטואציה כזו או אחרת, לא לסמוך על זה. לא לסמוך על זה לחלוטין. ראיתי תוכנית שמחזקת את זה

מאוד בערוץ 8. זה ערוץ של כל מיני תוכניות מדע וכאלו, שמדברת על באמת אנשים שהם לא עבריינים והשתילו בהם זיכרונות. סיפרו להם על חוויה ומה הם הרגישו בחוויה הזאת, וכעבור זמן מה גבו מהם עדות. והם סיפרו כאילו הם חוו את הדבר עצמו שבעצם סיפרו להם. שבעצם... -והיה ברור להם כאילו שהם. הם לא התכוונו לשקר. -הם לא התכוונו. הם לא התכוונו לשקר, הם באמת האמינו שזאת המציאות שלהם. חיילים שחוזרים משדה הקרב לפעמים מעידים על מעשי גבורה, מופתים שחבריהם עשו, והם באמת בטוחים שהם עשו את זה. ומה לגבי זיכרון קולקטיבי? זיכרון של עם? זאת אומרת, אנחנו יודעים ש... אנחנו לפחות מדברים על זה שרובנו באיזשהו שלב זוכרים את מעמד הר

סיני, או לפחות אבותינו זכרו את מעמד הר סיני וזה עבר מדור לדור. יש כזה דבר זיכרון של עם? זה לא משהו שאפשר כן לשתול בך? תלוי מה. יש סיפורים שאתה יכול לשתול, אבל סיפורים שאינם מחייבים ויש גבול עד כמה אתה יכול לשתול סיפור. כשמדובר במעמד הר סיני שהוא מאורע לא רק שהוא כל כך היה על-אנושי ועל-טבעי, כשהעם כולו, "וכל העם רואה את הקולות ואת הלפידים ואת ה"... היו רואים את הדיבור האלוקי בצורת ברקים של אש, אותיות ממש היו רואים. -את זה אני יכול להבין היום. דרך אגב, סליחה שנייה, יש את המחשב היום, והשבוע הקלטתי שיר, ואמרתי: טוב, אני מבין לגמרי מה זה אומר לראות את הקולות. אתה יכול לשיר היום, ואתה רואה את הגל

במחשב, ואני לא צריך לשמוע את הזמר. אני יודע איפה הוא מזייף, איפה הוא לא מזייף, ואני יכול לתקן אותו ולסדר אותו. זה ממש לראות את הקול. הוא שר שם, אני לא שומע דבר, אבל אני רואה את הקול על המחשב ואני יודע אם הוא מדויק או לא. יפה. ב'מהפך 1' הבאנו גם מחקר שישנם מחשבים עם תוכנות מאוד רגישות שמעבדות את גלי הקול לצורות, כפי שציינת, והמעניין הוא, שכשאתה אומר 'אלף,' המחשב יוצר את צורת האות א' העברית המקורית מבלי שהכינו אותו, רק בהתאם... -ממש הוא מסמן... -ממש רואים את צורת האות. כך ב'. הרי אצלנו זה לא "איי" "בי", אלא "אלף." וההגייה הזו יוצרת, כמי שמבין, אתה יכול להבין את הדברים יותר בעומק, מאשר אנשים

רגילים עד כמה העניין הזה מעניין. כלומר, האותיות העבריות הן חלק מהבריאה. כמו שכתוב שאלוקים ברא את העולם באותיות. אבל אם נחזור לרגע לשאלת מעמד הר סיני, הרי מעמד הר סיני, לא רק... העדות היא לא רק על מאורע היסטורי מאוד מעניין, אלא מאותו רגע עם ישראל נכנס למערכת שלמה של מחויבות. כלומר, אתה לא יכול לעבוד על עם שלם, לספר לו על מאורע שלם שכל העם ראה והיה וחייב את כולם בשמירת מצוות והעברת התמסורת מדור לדור, כשיש לנו בעצם את כל ההיסטוריה מאז ועד היום. אין תחנה מסוימת שאתה יכול להגיד: "פה מישהו שתל את הסיפור." אנחנו יודעים מה היה לפני 500 שנה ו-1,000 שנה ו-1,500 ו-2,000 עד מעמד הר סיני. יש איזה חוש שהוא

יותר חשוב בזיכרון? זאת אומרת, ראייה או ריח או שמיעה? אני באופן אישי זוכר דברים, דרך אגב, על פי חוש הריח. זה אולי הדבר הכי... אני מריח איזשהו צמח של הדסים, ישר בית הכנסת שהייתה שם גדר חיה, אתה יודע, של הדסים, או את הרב שהיה מחלק לנו בהבדלה. כן, זה כבר סוג של אסוציאציות. אני לא יודע אם יש באמת חוש מסוים שניתן לומר שהוא יותר נחקק ומעיד יותר מאשר אחרים. נושא מעניין למחקר. מה עם דברים שקשה לנו למחוק מהזיכרון? שאנחנו ממש רוצים לא לזכור אותם? יש באמת, בגמרא כתוב שהתורה נמשלה למים והיצר הרע נמשל לשמן. השמן הרי מכתים את הבגדים. לשמן יש גם צדדים חיוביים. וחז"ל אומרים שאדם שרוצה למחוק מהזיכרון סרטים או

שטויות שעשה בעבר, באמת עושה תשובה, רוצה להתנקות, שיכניס הרבה תורה לראש. ומה הקשר בין הדברים? חז"ל אומרים: כשאתה לוקח כוס שמן מלאה על כל גדותיה ומטפטף מים, הרי המים כבדים, שוקעים, ואז כנגד כל טיפה של מים שנכנסת לכוס - טיפה של שמן יוצאת מהכוס. ואם הוא ימשיך בקצב הזה, בסופו של דבר כל השמן יצא והכוס תהיה מלאה במים. כך כנגד כל טיפה של תורה שאדם מכניס לראש, טיפה של שטויות וסרטים נמחקים ויוצאים מהראש, עד שהוא מתמלא בתורה. -איזה יופי. תודה רבה, כבוד הרב. תודה רבה. אח... תודה רבה לרב זמיר כהן על ההסברים המעמיקים, ולכם צופים יקרים. אל תשכחו להיות איתנו שוב בתוכניתו הבאה, 'ניגון הבריאה'. תודה.