חודש אלול: לפתוח את כל השערים - הרבנית ימימה מזרחי (עם כתוביות בעברית) HD

היום בעזרת השם נלמד להוציא את המקסימום מהזמן הזה שקוראים לו חודש אלול, מהזמן הזה שקוראים לו ראש השנה. ומה צריך לעשות, מה? מה? כדי לזכות לכל הטוב שיש בזמן הזה? ומה כתוב בפרשת כי תבוא? "כי תבואו אל הארץ"... "והיה כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם." מה זה הפסוק המהמם הזה? ה' אומר: אני נותן לך, רק בואי. בחודש אלול לפני ראש השנה, ה' עורך לך שולחן עם הכול! הנה זיווגים והנה בריאות והנה שמחה והנה פרנסה. את באה? את באה? כל מה שצריך לעשות זה לבוא לתוך הימים המדהימים האלה. בנות, יש ביטוי מהמם בעברית. קוראים לו: "באה בימים." שזה מה שמתפללים עליו בראש השנה, אני רוצה לחיות, אני רוצה להיות 'באה בימים,'

להגיע לגיל זקנה, אבל לא סתם זקנה, לא סתם להאריך ימים ב-א,' אני רוצה להעריך ימים, להעריך כל יום שאני נמצאת פה. אתן יודעות, בנות, סיפרתי כבר במיליון מקומות שבשלושה חודשים האחרונים, לצערי, הייתי צריכה ללכת להמון המון שבעות של המון המון בנים שכולים שנהרגו במלחמה הזו ב'צוק איתן,' ועוד כל כך הרבה פצועים, פצוע שעוד לא התעורר בכלל מאז המלחמה. וכל הזמן הייתי רואה בשבעות האלה, לא עלינו, לא עליכם, הייתי רואה אותו מחזה, ולא הצלחתי להבין אותו עד שהוא ירד לי פתאום לתודעה, כל פעם הייתי יושבת עם האימא, ופתאום היא הייתה קמה, אומרת לי: "סליחה, הרבנית," ואז הם נכנסים חבורת חיילים חברים שלו, מאובקים, באים עדיין

מהמלחמה, והאימא מנשקת אותם ומחבקת אותם, וכל פעם הייתי רואה את המחזה הזה ושואלת את עצמי: טוב, מה היא עושה? מה היא עושה? ופתאום אחרי שראיתי את זה פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, חמש - פתאום הבנתי: האישה הזאת עכשיו ממששת בברייל את הבן שהיה לה, היא מריחה את המדים שלהם ונזכרת במדים שלו שהיא כיבסה לו רק לפני כמה ימים, והיא מרגישה את הגובה שלהם שזה ממש ממש הגובה שלו. ופתאום חשבתי לעצמי: ימימה, מה אומרים בחגים? "שהחיינו". כולנו חיים? "וקיימנו" - יש לנו קיום פרנסה ואוכל ברוך השם? "והגענו" - מה זה "הגענו?" הזכות לנגוע באלה שלידנו. לחבק את הילד שלנו, לחבק את אימא שלנו, לחבק את אחותנו, מפני שבחודש אלול ובראש

השנה מחליטים אם זה יהיה שלך עוד פעם או לא. כי יכול להיות שבמצוות שלך כלפיו את לא משהו, בברכת המזון, בתפילות, בצניעות. אומר לך ה': את יודעת מה? לא חשוב. אם את לא מדהימה במצוות של בין אדם למקום, אם את עכשיו מתפללת תפילות על עם ישראל - אני מעביר אותך לשנה מהממת, שנת תשע"ה. אתן יודעות, אתמול היה לי אירוע שעשה לי לבכות. אני כבר לא בוכה, כי אני שומעת כל כך הרבה צרות, משהו ככה כבר התרגל. אבל אתמול לא יכולתי. באמת פשוט בכיתי ובכיתי. זה היה מרכז, לא עליכם, מרכז לאלימות במשפחה. כל מיני נשים שעומדות לחגוג את החג עם הילדים שלהן לבד אחרי שהן עברו תקופות נורא קשות. מה הרס לי את הלב? שבסוף השיעור הן ניגשות

אליי אחת אחת, ואומרות לי: "הרבנית, תברכי אותי שאני אמצא מישהו שיאהב את הילדים שלי." ומה איתך, נשמה? אף אחת לא אמרה: "אני רוצה מישהו שיאהב אותי," "שיאהב את הילדים שלי." ופתאום אמרתי לעצמי: גם ה' כבר ויתר - יאללה, אל תאהבו אותי ואל תעשו מצוות לי, תאהבו את הילדים שלי, את הילדים שלי תאהבו. בנות, בראש השנה ה' רואה, מה עשית עבור עם ישראל? התפללת עבורם במלחמה הזו? שמחת כשהיו שמחים? עשית חסד עם מי שצריך היה? "ימימה, אבל אני בעצמי אין לי וקשה לי. תעזבי אותי עכשיו מחסד, "לנחם את ההיא ולשמח את ההיא." אני רוצה ללמד אתכן משהו מהמם מהמם. כתוב שמי שנותן מעשרות, נותן צדקה לעני - כל מידת הדין מתהפכת לרחמים.

איך זה כתוב? "גדול כוח מתנות עניים שמהפכות מידת דין למידת רחמים." מה את מבינה? שאם אני נותנת צדקה, מידת הדין מתהפכת לרחמים. אם חס ושלום הייתה איזו גזירה השנה, היא הופכת לטוב. לא, זה לא זה. מסביר... מסביר בעל ה'אש קודש' מה זה מתנות עניים שהופכות את הדין לרחמים? זה מתנות שהעניים נותנים למישהו אחר. כשלך אין, אין לך מצב רוח, אין לך כוח, אין לך כסף - ואת הולכת ומשמחת מישהי אחרת - באותו רגע ה' הופך גזירה רעה שכתובה עלייך, ה' ישמור, בשמיים, לרחמים ענקיים כי את ענייה, כי אין לך ואת נותנת - איזו מהממת! ימימה, מה יש לאישה ענייה לתת? אומר ה': "את הפנים שלך." כשרואים אותך וכל העולם יודע שיש לך חיים נורא

קשים, ואת מאירה פנים - הם אומרים: "בוא'נה, אם היא יכולה, אני יכולה גם." לכן אנחנו שרים בסליחות: "חטאנו לפָּניך- " נתת לי את הפנים האלה כדי שאני אאיר, כדי שיראו אותי ויגידו: "שיואו, אם היא מחייכת, אני גם יכולה." סיפרתי את הסיפור הזה 200 פעם כשהלכתי לשבעה בעיר מיתר. אמרו לי: "תיזהרי, זו משפחה שהבן שלהם נהרג במלחמה, "אבל הם ממש ממש חילונים נורא. "אל תגידי דיבורים דוסים ותיזהרי." נכנסתי, ואימא שלו, של נועם, ה' ייקום דמו, קיבלה אותי מה זה באהבה, מה זה בחיבה. אמרתי לה: "תגידי לי, איך את מחייכת ככה"? אז היא אמרה לי: "לא, זו הצוואה של הבן שלי, נועם." אמרתי לה: "מה הכוונה"? אז היא אומרת: "נועם מעולם

לא יכול היה לראות מישהו עצוב. "בכיתה ה' הוציאו איזו ילדה החוצה, "הוא רץ אחריה, 'מה קרה? איך אני יכול לעזור לך'? "וככה הוא מת", היא אמרה לי. "את יודעת איך הבן שלי מת." אמרתי לה: "לא." היא אמרה: "הבן שלי מת מצחוק. "הם היו 21 יום בעזה. "החיילים שלו כבר היו שפוכים, עייפים, מדוכאים. "הוא אמר: 'אני לא יכול לראות אותם עצובים.' "הוא עלה על הנגמ"ש, התחיל לגלגל אותם מצחוק, לספר להם כל מיני סטנדאפ, "והוא עומד על הנגמ"ש וצלף יורה בו והורג אותו." היא אומרת לי: "הצוואה שקיבלתי מהבן שלי נועם היא: "שכשאתה רואה סביבך אנשים עצובים, תשמח אותם ולו גם במחיר חייך." אני רוצה לגלות לכן סוד. כל הזמן אתן שרות: "בשעה

שמלך המשיח בא "עומד על גג בית המקדש, ענווים ענווים הגיע זמן גאולתכם "ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי." שו הדה? זה שיר נורא. המשיח יבוא. בשעה שמלך המשיח בא, הוא בא, הנה הוא, עומד על גג בית המקדש, הנה גג בית המקדש, ואת - "אין אתם מאמינים." לא יכול להיות, כבר לא יהיה לי טוב בחיים האלה, הייתה לי שנה על הפנים, תהיה לי עוד שנה על הפנים, אני לא מאמינה. מה הוא אומר לך? "ראו באורי שזורח." "תסתכלי עליי, את יודעת כמה צער אני עובר?", יאמר לך המשיח. "אלפי שנים אני בייסורים כאלה והפנים שלי זורחות, אז את לא יכולה"? כשאנחנו נראה את מאור הפנים שלו, נגיד: "וואו! "אחרי כל מה שהוא חיכה, מה זה מה שאני מחכה? כמה

שנים לבעל? "כמה שנים לפרנסה? כמה שנים לילד? "תראו איך הוא מאושר - אני גם." תדעו לכן שהמאור פנים הוא הצדקה הכי גדולה שאת יכולה לעשות. להסתובב ולהאיר פנים כשרע לך וכולם יודעים כמה קשה לך, ואת מחייכת למישהו אחר - איזו ענקית! והמשנה ברורה מזהירה אותנו: אוי ואבוי למי שיש לו פנים חשוכות בראש השנה, מי שעצוב ורוגז בראש השנה זה סימן רע לכל השנה, חס וחלילה. ביומיים של ראש השנה את מסתובבת עם אור על הפנים. לראש השנה קוראים 'אורי,' "ה' אורי וישעי." מה זה 'אורי?' הוא האור שלי. ה' מחזיר האור שלי. אם לי יהיה אור על הפנים ביומיים האלה, וזה לא יומיים פשוטים כי זה אוכל, אוכל, אוכל ואוכל, אם לי יהיה אור על הפנים

- ה' יחזיר לי אור. ימימה, על מה? על מה בדיוק יש לי לשמוח? בואי נשמע. אז קודם כול, לכל הנשואות, כל מי שיש לה בעל, מי שנשואה בחגים שתשתוק. אתן לא יודעות מה זה להיות נשואה בחגים. אני שומעת את כל התלמידות שלי הבודדות המצוערות, שאומרות לי: "ימימה, עוד פעם לבד? עוד פעם לבקש להתארח? "לחכות שיארחו אותי? "להיות סמוכה על שולחנות של אנשים אחרים"? יש לך בעל? שתקי. תחזרי הביתה ותגידי לו: "ג'וג'ו, אין עליך בעולם." בנות, כשחנה... חנה היא עקרה וקוראים עליה בראש השנה. והיא בוכה. "מה את בוכה?", שואל אותה בעלה. "למה תבכי, חנה"? מה "למה"? מה? אין לה ילדים. אתה לא יכול להבין? מה הוא עונה לה? "הלוא אנוכי טוב לך

מעשרה בנים." שקט, יש לך איש. את בכבוד בבית שלך. איך את מעיזה להתלונן? כמה צריך לומר תודה על מה שה' נתן. אין הכול - זה נכון, והוא לא מציאה גדולה אולי - זה נכון, אבל אומרת לנו פרשת השבוע: כל הקללות באות "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כול." אף פעם אין הכול, אבל הרוב, הרוב הוא בסדר. כל השנה את מתפללת רק על סוף השנה. בברכת השנים ב'שמונה עשרה' מה את אומרת? "ברך עלינו את השנה הזאת ותהא אחריתה חיים ושובע ושלום," כי האחרית של השנה, הסוף של השנה, זה הכי הכי חשוב. אלול הכי חשוב. שתי שבתות אחרונות של השנה - הכי חשוב. מי ששומר שתי שבתות אחרונות של השנה, מובטחת לו כל השנה, אומר האר"י

הקדוש, רפואת הגוף ורפואת הנפש. מתי? מי ששומרת על ההלכות של שבת - רפואת הגוף כל שנת תשע"ה. מי ששומרת על עונג שבת, זה לא ההלכות, זה לשמוח, לאכול טוב, להתלבש יפה ולשיר זמירות - תהיה לה רפואת הנפש כל השנה כולה. אז החודש הכי חשוב - אלול, השתי שבתות האחרונות - וואו, אחר כך השבוע האחרון בשנה, הרב דסלר אומר שבשבוע האחרון אפשר כל יום לכפר על כל ימי ראשון, וביום שני על כל ימי שני, כל העוונות שעשית ביום הזה - את מכפרת בשבוע האחרון של השנה. אחר כך ארבעה ימים אחרונים של השנה שהאשכנזים סוף סוף נזכרים גם לבקש מהקב"ה סליחה אחרי שאנחנו הספרדים פתחנו להם את השמיים כל החודש, אחר כך... זה היה לשון הרע. אחר כך

היום האחרון של השנה, תיזהרי! תיזהרי! יש המון שעושים תענית דיבור, ביום של ערב ראש השנה לא אומרים מילה, כי זה כל כך יום חשוב. והשעה האחרונה של השנה הכי חשובה. השעה של שקיעת השמש, תשע"ד שוקעת, תשע"ה מגיעה, ובשעה הזאת קוראים בבית כנסת פיוט, לבכות: "אחות קטנה תפילותיה, עורכה ועונה תהילותיה "אל נא רפא נא למחלותיה, תכלה שנה וקללותיה." מה זה השיר הזה? מי זאת האחות הקטנה? מסביר מי שכתב את הפיוט, רבי אברהם גירונדי, זאת אימא רחל. ולמה קוראים לה 'קטנה?' שקטנה במתנותיה. היא קיבלה כאלה מתנות קטנות. איך רצתה להתחתן? שבע שנים חיכתה - ואחותה התחתנה איתו. איך רצתה להרות - והיא עקרה. איך רצתה ללדת - והיא מתה

בלידה. איך היא רוצה לנוח שם בשמיים ואין לה מנוחה, מבכה על בניה עד הגאולה. בשעה האחרונה של השנה אימא רחל מלמדת אותך את סוד התפילה שמתקבלת, והיא אומרת לך: בת שלי, אל תגידי מילה. זהו. המילים שלך מיצו את עצמן. כמה התפללת? כמה ביקשת? כמה התחננת? בראש השנה אין תפילה אחת על עצמך, לא זיווג, לא פרנסה, לא בריאות ולא עוונות, כלום! רק תפילה על כל העולם. ואיפה אני? אל תגידי מילה, כי כשאת מגיעה כבר לסוף, אין לך מילים. אני רואה את זה, בנות שמגיעות אליי: "הרבנית, ברכי אותי," אז אלה שעוד יש להן תקווה, "אני רוצה זיווג, אני רוצה פרנסה." זאת שכבר גמורה, איך אני מזהה אותה? שהגיעה לקצה גבול הכוחות, היא מגיעה והיא

אומרת לי: "אממ... הרבנית, אהה... ברכי אותי." ואני אומרת לה: "מה את צריכה"? "לא חשוב, מה שתברכי." אין לה כבר פה לדבר. אימא רחל אומרת לך: עזבי את המילים, ראש השנה זה לא יום של מילים, זה יום של: "קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה." אל תשתמשי במילים. ראש השנה זה היום של הקול, קול שופר והקול שלך. בלי מילים, המילים מקלקלות לך. בואו נלמד, בנות, להפעיל את הקול הזה ולקבל הכול. אתן יודעות שאת ההפטרה על אימא רחל... תודה רבה. את ההפטרה על אימא רחל קוראים ביום השני של ראש השנה, "קול ברמה נשמע," קודם כול קול השופר. מהי תקיעת שופר? יש ילד מתוק, לילד הזה קוראים יצחק. ואברהם, ה' אומר לו: "לך

תעקוד את הילד הזה," ואברהם אומר: "אבל מה אני אגיד לאימא שלו? כל כך הרבה שנים חיכתה לו," ואז הוא עובד על שרה, והוא אומר לה: "דעי שרה, כי חמודך יצחק גדל ולא למד עבודת שחק." "תקשיבי, אימא שרה, אני לוקח אותו לישיבה. הוא לא למד תורה." אז היא אומרת לו: "וואי, קשה לי להיפרד ממנו, אבל לתורה - לכה אדון, אבל אל תרחק, "אל תלכו רחוק כי נשפי קשורה בנפש הילד הזה." והם הולכים האבא והילד. ושואל יצחק את אבא: "אבא, הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה"? והוא אומר לו: "זה אתה בן שלי, "אלוהים יראה לו השה לעולה בני." והוא אומר לו: "אבא, יהודים לא מקריבים ילדים. זו לא הדת שלנו. "מה אתה שוכח את הדת שלך, אבא? אסור לעקוד

ילדים"! "שקט", אומר לו אברהם, "נהיה היום לפניו כשה. "כל אשר יאמר האלוקים נעשה." והוא קושר את יצחק על המזבח, ויצחק אומר לאבא: "אבא, רגע, לפני שאתה עוקד אותי, "לך לאימא שלי שככה אוהבת אותי, "תגידו לאימא שלי שכל השמחה שלה נגמרה. הילד שילדה בגיל 90 היה לאש ולמאכלת מנה "אנה אמצא לה מנחם? אנה? "אבכה על אם תצעק ותתייפח. "עוקד והנעקד והמזבח." והוא אומר לו: "אבא, יש לי צוואה. "עת יקד יקוד בבשרי, כשהאש תתחיל לאכול אותי, "קח נא אבא מעפרי, קח את האפר שנשאר ממני, "תן לאימא להריח ותגיד לה: "זה ליצחק ריח, הנה מה שנשאר מהבן שלך." "עוקד והנעקד והמזבח." וכל המלאכים בוכים ואברהם בוכה ויצחק בוכה. והשטן הולך לשרה

ואומר לה: "תגידי, איפה הילד שלך"? והיא אומרת: "ברוך השם, הלך ללמוד תורה." אומר לה: "לקח בעלך את בנך להר גבוה." "מה"!? -"קשר אותו על המזבח." "למה"!? -"הרים מעליו מאכלת," ולפני שהיא שומעת את סוף הסיפור, שרה אימנו צועקת: "לאאאאאא,"! וכתוב במדרש שזו התקיעה שאת שומעת בראש השנה בבית הכנסת: "טווווווו," ואז הקול שלה נשבר בבכי, "אה אה אה אה אה אה, וזה שברים תרועה, ואחר כך היא צועקת שוב "לאאאאאאא,"! והיא נופלת ומתה. אומר המדרש: אישה, בכל פעם שאת שומעת תקיעת שופר בראש השנה בבית הכנסת, את שומעת את בכיין של כל האימהות על כל העקידות. איך הבת שלי עקודה לדיכאון, איך בעלי עקוד לכעס, איך הבן הזה עקוד, קשור

לחברים רעים, איך עם ישראל עקוד לשנאת חינם, איך אני עקודה במחשבות שחורות ומייאשות. הבכי של השופר בראש השנה זה בכיין של כל האימהות - שרה, רבקה, רחל, לאה. את ואת ואת, לא תבכי איתה? דמעה אחת בתקיעת שופר, בלי מילה, בלי מילה. אסור להוציא מילה בשעת תקיעת שופר. ותבכי את כל העקידות. עפרו של יצחק עומד לנו לזכות ברגע של תקיעת שופר. זה הקול הראשון. והקול השני שנעשה אותו פה עכשיו ביחד כולנו בעזרת השם, זה הקול של חנה. חנה, אישה עקרה 19 שנה, מתפללת מתפללת ובסוף נס, יש לה תינוק. מאיפה? בואו נלמד את התפילה שהופכת אישה עקרה לאישה הרה, רווקה לנשואה, ענייה לעשירה. מה זו התפילה הזו, התפילה של חנה? נעשה אותה

עכשיו. אני שומעת מזה כאלה ניסים. ואת תגידי לי: "הנה, תפילת חנה, יש לי את זה בסידור." זו לא תפילת חנה. מה יש לך בסידור? את התפילה שחנה אומרת תודה על התינוק שלה, "עלץ ליבי, רמה קרני." זה לא זה. מה היא התפללה כשהיא הייתה עקרה ופתאום נפקדה? איזו תפילה? גם עלי הכוהן מנסה לקרוא את השפתיים שלה. מה היא אומרת שם? "שפתיה נעות, קולה לא יישמע." בואי אני אלמד אותך איזו תפילה הופכת גזירות. כתוב: "וחנה היא מתפללת על ליבה." שו הדה "היא מתפללת?" שואל המלבי"ם: למה לא כתוב "ותתפלל חנה"? מה זה "וחנה היא?" היא בעצמה תפילה. אומר המלבי"ם: "אישה, את לא צריכה להוציא מילה, כי גוף של אישה הוא תפילה, "הוא סידור, הוא ספר

תהילים." היא פשוט עומדת ואומרת לו: "אני האישה הניצבת עמך בזה," אני פשוט עומדת פה. וגוף של אישה הוא תפילה. היא לא אומרת מילה, וחז"ל מפענחים את העמידה הזו. "אמרה לפניו", היא לא אמרה, היא רק הראתה, "ריבונו של עולם, בראת אותי לבטלה? "הרי בראת לי רחם, לא בשביל שיהיה בה תינוק"? בראת לי זרועות, לא בשביל שיהיה לי בן זוג, 'שמאלו תחת לראשי?' בראת לי עיניים, בשביל מה נתנו לאישה עיניים? לא בשביל שיהיו כלות? למה קוראים לכלה 'כלה?' שעיניה כלות לבעלה. בשביל הרגע הזה שהוא בא, טה נה ניי ניי... מוציא את ההינומה, ואת מסתכלת עליו, ואז כל הצלמים... מכירות את זה? לכן קוראים לכלה 'כלה,' רק על הרגע הזה. לא מגיע

לעיניים שלי להיות כלות? בשביל מה בראת לי רגליים? לא בשביל לרוץ אחרי איזשהו ילד? לקום בבוקר ללכת לאיזושהי עבודה שאני אממש את עצמי? מה, ריבונו של עולם, את כל זה בראת לבטלה? הרי אם היית רוצה לברוא אותי יצור לא מועיל, היית בורא אותי גבר. סתם. זה היה מכוער. בדקתי אם אתן ערות. בנות, למה זו תפילה מהממת? ואנחנו עוד מעט נעשה אותה. כל שנה אני עושה את התפילה הזאת עם חמשת אלפים נשים בשילה. שילה זה בסוף העולם שמאלה, שמאלה, ימינה, ושוב שמאלה, איפה שהייתה עומדת אימא חנה ועושה את התפילה הזו. חמשת אלפים נשים, כולנו עומדות בדממה מוחלטת. אז למה? למה זו תפילה שנענית בטוח? מסביר המלבי"ם מהמהם, תקשיבי טוב, זה קשה,

זה עמוק, כל התפילות בעולם זה לכופף לקב"ה את היד, להגיד לו: "אתה רוצה א,' אבל אני רוצה ב,"' "אתה רוצה שלא יהיה לי כסף, אבל אני רוצה כסף," "אתה רוצה שאני אהיה רווקה, אבל אני רוצה להיות נשואה," "אתה רוצה שאני אהיה חולה חס ושלום, אבל אני רוצה להיות בריאה." כל התפילות זה לכופף לו את היד. יש רק תפילה אחת שהיא להגיד לו: "אני רוצה רק מה שאתה רוצה." הרי אישה מה מברכת כל בוקר? "שעשני כרצונו." אם עשית אותי אישה, סימן שרצית שכל זה יתממש. אז אני לא מבקשת את רצוני, אני מבקשת שרצונך כשבראת אותי אישה, יתממש. "ותפלל חנה על ה."' כי כל מה שאני רוצה זה לממש את רצונך, "שעשני כרצונו." "עשה למענך, אם לא למעננו."

בנות, אתן לא יודעת כמה תינוקות אני רואה מהתפילה הזו, כמה זיווגים אני שומעת מהתפילה הזו. את עושה את זה עכשיו איתי. השתיקה הזאת היא קול ענק בשמיים. זו תפילת חנה, חנה הייתה עקרה עקורה בלי רחם, והיא קיבלה מהתפילה הזו תינוק. בואו נעשה את זה עכשיו ביחד. אישה לא צריכה שום מילה. כתוב בגמרא: "אישה כלי זינה עליה." את לא צריכה שום דבר, כי את תפילה, כולך תפילה. אני רוצה עכשיו שנעמוד כולנו, וכל אחת עכשיו תרגיש את ה"כל עצמותיי תאמרנה." אל תאמרי מילה, רק תגידי בלי להגיד: "רוצה לראות בעיניים האלה את הבן הזה תחת החופה," "רוצה לשמוע באוזניים האלה שמועות טובות מהילדה הזו," "רוצה חתן", "רוצה תינוק", "רוצה לב,"

"רוצה חיוך", "רוצה פנים מאירות." בנות, בואו נעשה עכשיו את תפילת חנה, רק להתממש כאישה, זה מה שאני רוצה. כולן בשקט בצעקה גדולה. אמן! אמן! איזו צעקה עלתה פה. מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה, הוא יענה אתכן וישמע קול צעקתכן. יהי רצון שרחמים יתמלאו בתינוקות, וזרועות יתמלאו בחתנים, ועיניים יתמלאו במראות משמחים, ואוזניים יתמלאו בשמועות טובות, ולב יתמלא באהבה, ופיות יתמלאו בחיוכים, ותחזינה עינינו, בעזרת השם, של כולנו השנה הזו בגאולה השלמה. תשע"ה זה תכלה שנה על הפנים, ותחל שנה על הכיפאק, תחל שנה עם הכול. יהי רצון שתקבלו את כל משאלות ליבכן לטובה. אוהבת אתכן. תודה רבה. עריכת כתוביות: אורטל זגורי