בעקבות החגים - פסח - סיפור יציאת מצרים בהמחשת AI מיוחדת

בליל הסדר כולנו מתאספים סביב השולחן, אוכלים מצות, שותים ארבע כוסות יין ושואלים שאלות. כי בלילה הזה אנחנו מספרים את הסיפור המדהים על הדרך בהוציא אותנו השם מעבדות לחירות. לפני שנתחיל בסיפור עצמו, נספר לכם על חכמי ישראל, רבי אליעזר, רבי יהושע, רבי אלעזר בן עזריה, רבי עקיבא ורבי טרפון שישבו פעם בליל הסדר בעיר בני ברק וסיפרו את סיפור יציאת מצרים כל הלילה. הם היו כל כך שקויים בסיפור עד שלא שמו לב שהשחר כבר האיר עד שבאו התלמידים שלהם אמרו רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית מדהים חכמי ישראל ידעו הכל אבל עמדו אותנו שכמה שאנחנו יודעים עדיין יש מה ללמוד וחייבים לספר את סיפור יציאת מצרים עכשיו נעבור

לספר מה קרה בארץ מצרים ליעקב אבינו היו 12 בנים וביניהם יוסף שהיה יפה תואר וחכם יעקב עשה לו קטונת מיוחדת, קטונת הפסים, אחב של יוסף, שנאו אותו ובאחד הימים החליטו למכור אותו לישמעאלים והם הובילו אותו למצרים. במצרים עבר יוסף סבל רב. הוא היה עבד אצל פוטיפר ואחר כך 12 שנים בכלא עד שלבסוף הפך למשנה למלך מצרים. יעקב שחשב שחיה רעה אכלה אותו, שמח מאוד לשמוע שיוסף חי והוא מלך במצרים. הוא הרז את כל רכושו וירד למצרים 70 נפש בסך הכל בדרך השם הבטיח ליעקב שהוא ישמור על משפחתו במצרים ויהפוך אותם לעם גדול שנים רבות עברו יעקב יוסף וכל האחים נפטרו בני ישראל המשיכו לגדול ולהתרבות במצרים הם היו מבורכים והצליחו

מאוד כשנפטר יוסף קם מלך חדש במצרים פרעה שמו הוא לא הכיר את יוסף ולא עניין אותו כל הטוב שעשה למצרים המלך החדש פחד אחד מבני ישראל כי הם היו רבים וחזקים. הוא אמר לעמו, בואו ניילחם בעם ישראל שמה הוא יתרבה וילחם בנו. הפסוק אומר ויראו אותנו המצרים ויענו ויתנו עלינו עבודה קשה. המצרים החלו להביד את בני ישראל בעבודה קשה. הם בנו ערים גדולות לפרעה ועבדו בשדות. אבל ככל שהמצרים האבידו אותם יותר, כך בני ישראל התרבו יותר. כשראה זאת פרעה החליט על גזרה. איומה ונוראה. כל בן זכר שיוולד לבני ישראל יושלח ליאור. הוא קרא למילדות העבריות שפרה ופועה וציווה עליהן להרוג את התינוקות. אבל המילדות היו צדיקות. הן לא

הסכימו. הן אמרו לפרעה שהנשים העבריות יולדות לפני שהן מגיעות וכך הצילו את התינוקות. באותם ימים קשים נולד מושיען של ישראל. משה רבנו, אמוכבד, החביע אותו במשך שלושה חודשים כדי שינצל מהגזירה של פרעה, אבל אז כבר לא יכלה להסתיר אותו יותר. היא בנתה תיבה קטנה, מרכה אותה בזפת כדי שלא יחדרו המים והניחה את התינוק בתוכה. באותו יום בת פרעה ירדה לרחוץ ויאור, ראתה את התינוק והחליטה לקחת אותו אליה. משה גדל בארמון פרעה. כשהיה בוגר יצא לראות את אחו העברים וראה כמה הם סובלים. חשוב לציין שקושי השיעבוד העיקרי היה ב-86 השנים האחרונות שלהם במצרים. המצרים הטילו על עם ישראל עבודות פרך. עבודת הנשים הוטלה על הגברים

ועבודת הגברים על הנשים. כך אנשים הולצו לשאוב מים, לחטוב עצים ולאסוף יבולים בשדות. עבודת הבניין הייתה קשה מנסו. על כל עברי היה מותר להכין 400 לבנים בכל יום. כמו כן הם ולצו לבנות על קרקה חולית וכל מה שבנו שקע בתוך האדמה. המצרים נהגו בעבריים בהשפלה. הגברים העבריים עבדו עבור נשות מצרים והנשים העבריות שירטו את הגברים המצריים. כמו כן, על ראשי העבריים העמידו אבוקות כדי להאיר למצרים. כשרצו המצרים לחרוש את שדותיהם, היו משתמשים ביהודים במקום בהמות כדי שלא לעייף את בהמותיהם. כאשר היו שומעים הילדים המצריים תינוק עברי בוכה היו מזעיקים את אבותיהם והם היו משליכים את התינוקות הזכרים ליאור. המצרים שרפו את

ילדי העברים בתור קורבנות לאלוהיהם פרעה חלה בצרעת וכדי להתרפא היה רוחץ בדמם של 150 תינוקות בני ישראל בערב ועוד 150 תינוקות בבוקר. מצבם של עם ישראל היה רב אמר מדוע סובלו עם ישראל בצורה כזאת? חשוב לציין שבהגדה אנו אומרים מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו לפני שהיינו עם ישראל אבותינו חיו בארץ אחרת ועבדו עבודה זרה עבודת אלילים אבל השם בחר באברהם אבינו והבטיח לו שהוא יהפוך לעם גדול להיקבל את ארץ ישראל אברהם שאל את הקדוש ברוך הוא איך ידע שבאמת אקבל את ארץ ישראל אמר לו השם יתברך שעם ישראל השתעבד במצרים ויעלו לארץ ישראל וישבו בה וזאת זאת הסיבה שירדנו למצרים. נחזור לסיפור. משה נצטווה על ידי הקדוש ברוך

הוא ללכת ולגעול את עם ישראל. הוא הלך עם אהרון לפרעה וברגע שפרעה שמע שהם מבקשים לשחרר את עם ישראל, הוא הכביד עליהם את העבודה ואינה אותם עוד יותר. הקדוש ברוך הוא אמר למשה, עכשיו תראה מה יקרה ואז תחל להעניש את המצרים עם 10 המכות. המכה הראשונה, מכת הדם. השם אמר למשה להכות במתהו על היעור. בפועל מי שהיקה את היעור היה אהרון. כל מי היעור הפכו לדם. הדגים מת, המים הסריחו. המצרים לא יכלו לשתות מהיאור. אבל פרעה לא שחרר את בני ישראל. כאן עבר הקדוש ברוך הוא למכת הצפרדע. צפרד שעלו מהיאור כיסו את כל ארץ מצרים. הם היו בבתים, במיתות, בתנורים ובכל מקום. פרעה ביקש ממשה להתפלל שהשם יסיר את הצפרדים אבל כשהן נעלמו

הוא שוב סרב לשלוח את עם ישראל בשלב הזה עבר הקדוש ברוך הוא למכה השלישית מכת כינים השם אמר למשה להכות באבק הארץ וכל העפר הפך לקימים על האנשים והבהמות אפילו החרטומים של פרעה אמרו אצבע אלוהים היא אבל פרעה עדיין לא הסכים עוברים למכה הרביעית מכת הרוב השם שלח חיות טורפות לכל כל מצרים הן התרוצו ברחובות והזיקו לאנשים אבל בארץ גושן שם גרו בני ישראל לא היו חיות תורפות פרעה הבטיח לשלוח את העם אבל כשהמכה הסתיימה הוא שוב סרב נעבור למכה החמישית מכת דבר מחלה קשה פגעה בכל בהמות המצרים בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצון אבל אף בהמה של בני ישראל לא מתה פרעה שלח לבדוק וראה שזה נכון אבל עדיין לא שחרר העם. ומכאן

עוברים למכה השישית. מכת שכין. השם אמר למשה ואהרון לקחת פיח מהכבשן ולזרוק אותו לשמיים. הפיח הפך לאבק דק שגרם לפצעים משלפוחיות על כל המצרים ובהמותיהם. אפילו החרטומים לא יכלו לעמוד לפני משה בגלל השכין אבל פרעה עדיין לא הסכים. ומשכך עוברים למכה השביעית. מכת ברד. השם שלח ברד כבד מאוד מעורב באש. הברד הרס את כל הצמחים והעצים במצרים. רק בארץ גושן לא היה ברד. פרעה הבטיח לשלוח את העם. אבל כשהברד הפסיק הוא שוב סרב. כאן עוברים למכה השמינית. מכת הרבה. השם הביא רוח מזרחית חזקה שהביאה הרבה רב מאוד. ההרבה כיסא את כל הארץ ואכל כל מה שנשאר אחרי הברט. לא נשאר שום ירג בכל מצרים. פרעה התחנן שהשם יסיר את ההרבה.

אבל אחר כך שוב סירב לשלוח את העם. עוברים למכה התשיעית אחת לפני האחרונה, מכת חושך. השם אמר למשה להרים את ידו לשמיים ואז נהיה חושך כבד בכל ארץ מצרים. למשך שלושה ימים המצרים לא יכלו לראות זה את זה ולא קמו ממקומם. הדבר לא הרטיע את פרעה. ואז הגיעה המכה האחרונה והקשה ביותר. מכת בכורות. כל בכורי מצרים מתו ברגע אחד. לא היה בית ממצרים שלא היה בו מת כשראה זאת פרעה הוא רץ לחפש את משה ואהרון הוא פחד שלא ימות גם הוא משום שהיה בכור כשפגש במשה ואהרון אמר קומוצאו מתוך המי בשלב הזה החל תהליך היציאה ממצרים עם ישראל החל בהכנות הם נכנסו לבתי המצרים לקחו בגדים ותכשיטים וחיכו להוראה ממשה בינתיים עפו בצק כדי לקחת

איתם לדרך אך הבצק לא הספיק לתפוח ובנקודת עלות השחר קרא משה אל כל ישראל והכל להוביל אותם אל מחוץ למצרים. עבדים היינו לפרעה במצרים. ככנו אומרים בהגדה. פעם היינו עבדים במצרים. המצרים הכריחו אותנו לעבוד קשה מאוד, לבנות ערים ולשת אבנים כבדות. הם לא נתנו לנו לנוח והקשו עלינו יותר ויותר. אבל השם ראה את הסבל שלנו והחליט להציל אותנו. כפי שנאמר בהגדה. וישמע אדוני את כולנו כמה שנאמר וישמע אלוהים את נעקתם ויזכור אלוהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב ויוציאנו אדוני ממצרים לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו שנאמר ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והיקאתי כל בכור

בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים אני אדוני עכשיו עם ישראל צועדים אל ים סוף. פרעה מתחרט ששחרר אותם הוא מתחיל את הרדיפה אחר עם ישראל אבל על דאגה. זהו מהלך אלוקי המתוכנן היטב. בשלב בו הגיעו עם ישראל לשפת הים. כי קם משה על המים והים נבקע לשניים. היה זה הנס הגדול ביותר. אותו ראו כל העולם. המצרים שרטפו אחר עם ישראל המשיכו וברגע אחד סגר עליהם הקדוש ברוך הוא את הים והרג אותם. רבי יוסי הגלילי, רבי אליעזר ורבי עקיבא כתבו את דעותיהם אודות כמות המכות שקיבלו המצרים. רבי יוסא הגלילי אמר, המצרים קיבלו 10 מכות במצרים ו-50 על הים. רבי אליעזר אמר, 40 מכות במצרים ו-200 על הים. ואילו רבי

עקיבא הסביר שבמצרים קיבלו 50 מכות ועל הים קיבלו עוד 250 מכות. זהו, המצרים מתו ועם ישראל נושמים לרווחה. בהגדה אנו דיינו, שיר שמזכיר לנו כמה דברים טובים עשה לנו השם. אם השם רק היה מוציא אותנו ממצרים ולא עושה ניסים נוספים, דיינו. זה היה מספיק. אם רק היה קורע לנו את הים ולא מביא אותנו לארץ ישראל, דיינו. אבל השם עשה עבורנו כל כך הרבה ניסים ונפלאות. רבן גמליאל אמר שכדי לזכור את הסיפור אנחנו צריכים לדבר על שלושה דברים חשובים. פסח, זכר לקורבן מיוחד שהקריבו לפני שיצאנו ממצרים. מצה זכר ללחם שלא הספיק לטפוח כשברחנו ממצרים. ומרור זכר לחיים המרים שהיו לנו במצרים. עכשיו עם ישראל מתכונן לקראת מתן תורה. עם

ישראל יקבל את התורה ובכך יהפוך לעם הנבחר על ידי הקדוש ברוך הוא ויתחייב ב-613 מצוות. בהגדה מוזכרים ארבעה בנים. החכם שואל שאלות חכמות ורוצה לדעת הכל על המצוות. הרשע שואל בצורה מזלזלת ואומר, "מה העבודה הזאת לכם? בשביל מה אתם צריכים את כל המצוות הללו? כאילו זה לא שייך לו. הטעם הוא שואל בפשטות. מה זאת שאינו יודע לשאול? הוא אפילו לא יודע לשאול ולכן אנחנו צריכים להתחיל לספר לו בעצמנו. לבסוף עם ישראל קיבל את התורה ואמר נעשה ונשמע. בסוף האגדה אנחנו שרים אחד מיודע ואחד גדיה. השירים הללו מזכירים לנו את האמונה שלנו בהשם ואת הניסים שהוא עשה ועושה עבורנו. סיפור האגדה מלמד אותנו שהשם תמיד איתנו ושגם בזמנים

הכי קשים אפשר לצפות לישועה גדולה. בליל הסדר אנחנו לא רק מספרים סיפור, אנחנו חיים אותו מחדש ומודעים להשם על החירות שלנו ואין לכבן חורים אלא מי שעוסק בתורה.