"בכיתי כי מצאתי את הייעוד שלי בחיים": מלכיאל לרנר על ליווי פצועי צה"ל מעל 30 שנה

אני מגיע ב-24 שעות הראשונות, הוא מוקף משפחה וחברים קרובים ואני מגיע מציץ לתוך המעגל, אומר, "שלום, קוראים לי מלכיאל, אני גר בירושלים, באתי במיוחד מירושלים, כתבתי ברכה ואני רוצה לקרוא את הברכה לפניך."

יש להם חשק וזמן וכוח להקשיב בכלל?

בדרך כלל אין אין חשק ואין כוח, אבל שהם רואים מישהו שבא מיוזמתו ובא רק לברך. אני בא רק לברך. מוצאים מהתיק שלי דגל ישראל. אני אומר לו, "אתה יודע מה זה?" אז הוא מתחיל לחייך קצת. אני אומר לו, "זה לא דגל רגיל. אני חוסף את הדגל. ועל הדגל כתוב מצדיע לך אחי. בשלב הזה בדרך כלל יש לו דמעות. אני אומר לו, הדגל הזה הוא כמו מלאך קטן שיושב לך על הכתף וכל פעם שאתה בדאון או בכאבים המלאך הקטן ילחס לך באוזן ויגיד לך קום לוחם כי עם ישראל אוהב אותך אני נותן לו את הדגל

מלכאיל לרנר עוד רגע

נבין כמה זאת כותרת לא שגרתית אבל אני אקרא לך מלווה הפצועים של מדינת ישראל כבר 30 שנים עושה את זה מיוזמתו בהתנדבות אני התוודתי אליך ממש לאחרונה כשבכלל בערוץ 14 ריינתי את השחקן דין מראש ניקוב שנפצע קשה במרמרה ותוך כדי הוא סיפר על איזה מלאך שהגיע ועזר לו וליוה אותו ונתן לו רוח ואמונה ואמרתי לו אז למה אתה משאיר את השם הזה ככה באוויר בוא תגיד איך קוראים לו נודה לו ואחרי שהוא אומר את השם שלך אני מקבל מבול שלו הודעות מאנשים איך לא הורינת עד היום את מלכי לרנר איך לא הגעת אליו הבן אדם הזה מגיע לכל פצוע אבל מבול של הודעות אז אמרתי אני חייב לבוא להבין מי זה מלכי לרנר

שמיוזמתו הולך לכל פצוע מלהווה אותו לא מניח שקית והולך במשך שנים מנקה רחובות של ירושלים שעושה עושה את זה באהבה, בהתרגשות, כ כמו שמסופר על אדמורים גדולים שניקו את ירושלים אבל הרגישו שהם חיים גאולה. אז קודם כל תודה רבה שאפשרת לנו לבוא, להביא את הסיפור, להכיר אותך.

תודה.

30 שנים מלווה בהתנדבות פצועים,

פצועי צהל ונפגעי טרור. אכל הארץ אני מגיע משתדל להגיע ב-24 שעות הראשונות לפציעה א אני מגיע לחייל נניח ברמבם או סורוקה או הלל יפה אובר אני מגיע ב-24 שעות הראשונות

שזה השעות הכי קשות למשפחה

הכי קשות הוא מוקף משפחה וחברים קרובים ואני מגיע מציץ לתוך המעגל אומר שלום קוראים לי מלקל אני גר בירושלים באתי במיוחד מירושלים כתבתי ברכה ואני רוצה לקרוא את הברכה לפניך

יש להם חשק וזמן וכוח להקשיב בכלל יש לי חברים שנפצאו יש לי חברים שנפצעו ואז נפטרו מפצאהם זה זמנים שאין לך כוח לשמוע אף אחד אתה אתה כל כך טרוד לא יודעים מה יהיה בין שמיים לארץ פתאום הגיע מישהו זר אומר אני רוצה להקריא לכם ברכה יש להם כוח וחשק בכלל לשמוע אותך

בדרך כלל אין אין חשק ואין כוח אבל שהם רואים מישהו שבא מיוזמתו ובא רק לברך אני בא רק לברך והברכה הולכת בערך כך רפואה שלמה והחלמה מהירה שמור על עצמך מכל משמר תהיה בריא תהיה חזק שמור על עצמך לוחם יקר בשם אזרחי מדינת ישראל בכלל ובשם תושבי ירושלים בפרט אני רוצה לאחד לך מכל הלב המון בריאות וחזור הביתה מהר ואני מסתכל לתוך העיניים והתרגשות גדולה אני מצמיד רגליים אני אומר הוא תפארת מדינת ישראל והצדע מלקל ואני נותן לו את הברכה והוא מרים את ה מרים את הראש שלי לא יודע איך להגיב. מסתכל על ההורים, לא יודע איך להגיב. חושב 10 שניות, מושיט את היד. אני אומר לו, רגע אחד מוציאים מהתיק שלי דגל ישראל. אני אומר לו,

אתה יודע מה זה? אז הוא מתחיל לחייך קצת. אני אומר לו, זה לא דגל רגיל. אני חוסף את הדגל. ועל הדגל כתוב מצדיע לך אחי. בשלב הזה בדרך כלל יש לו דמעות. אני אומר לו, הדגל הזה הוא כמו מלאך קטן שיושב לך על הכתף וכל פעם שאתה בדאון או בכאבים המלאך הקטן ילחס לך באוזן ויגיד לך קום לוחם כי עם ישראל לא אוהב אותך אני נותן לו את הדגל הוא לוקח עדיין לא יודע איך להגיב לא יודע מה נפל עליו ואז אני אומר לו עוד שאלה קטנקטנה אני לוקח את השם שלו קודם ואת שם האמא כדי שיהיה לך רפואה

מי שיהיה לרפואה היום יש רשתות והיום זה רץ אבל פעם זה היה

וואטסאסאפים וSmים עוד לפני הוואטסאפים מי

עוד לפני לפני הייתי הולך אחד לאחד הייתי מפרסם רשימות עד היום יש לי רשימות אני אומר לה עוד שאלה קטנקטנה לפני שאני הולך יש לך משפחה בהר חומה אז הוא מסתכל עליי מסתכל על ההורים ב90% התשובה היא לא, אני הולך קצד אחורה, מצדיע לו ואומר, עכשיו יש לך לוחץ את היד, נותן לפעמים חיבוק והכל ואני משאיר אותו ככה פעור פה והם לא יודעים איך לאכול את זה ואני מגיע פעם בשבוע יושב איתם, מסביר להם, מעודד, מחזק אותם.

הם לא יודעים מי אתה.

בהתחלה הם לא יודעים. אין להם מושג. לאט לאט הם מתוודאים לזה. אני מלווה אותם באשפוז. יש כאלה שאומרים לי מחר אני עובר לשיקום אל תשכח אותי. אני אומר לו אח שלי אני איתך לאורך כל הדרך וגם לשיקום אני מגיע ואני מלווה אותם לחופה והייתי בעשות חתונות.

אני יכול שאלה חטטנית ברשותך. היית שנים על גבי שאני מנקי רחובות בירושלים. זה המון זמן וכסף במשך עשרות שנים לנסוע ממקום למקום, ימים על גבי ימים מכספך. אוטובוסים, תחבורה ציבורית, לקנות פה משהו, לקנות שם משהו. אני לא נכנס לך חלילה לכיס, אבל כנראה מהמעט כסף שמקבלים מקבל מנקי רחובות, גם את זה אתה מוציא על אחרים? יש דבר כזה התנדבות ויש דבר כזה שליחות. וכשהבנתי שליווי הפצועים זו השליחות שלי, אז שום דבר לא מזיז. אם יש לך מקום בלב, כמה שווה להחזיר חיוך ותקווה לפצוע? אין לזה כסף. ברור. אז מה השאלה? יש לי כסף, פעם לא היה לי כסף. לקחתי מאח שלי שנחצה, לקחתי ממנו הלוואה כדי שאני אוכל לסוע לבתי חולים. זה ברור. אתה אתה חי בשביל להרים אותם, בשביל לא שלא יסבלו, שלא יסבלו יש דבר כזה שנקרא פוסט טראומה

שאתה מתמודד עם פוסט טראומה.

אה, אחד הפצועים שאני מלווה הוא ילד. ילד שנפצע קשה מאוד בתאונת דרכים. שני זעזועים אוח עבר, חצי גוף משותק, רגל מרוסקת. רופאים לא נתנו לו סיכוי לשרוד, אבל הוא שרד. אבל בעקבות הפציעה הוא עזב את הלימודים, מתגלגל ברחובות. בעקבות הפציעה הוא הפסיק להאמין בעצמו. הקול הפנימי שלו אמר לו, "אתה אפס, לא יצא ממך שום דבר." עד שיום אחד הוא קיבל זץ לנשמה, רק אז הוא הבין שהפציעה הקשה שלו היא המתנה הכי גדולה שקיבל בחייו. רק אז הוא הבין שיש לו תפקיד בעולם ואם הוא לא יעשה את התפקיד הזה אף אחד לא יעשה את התפקיד הזה במקומו והילד הזה הוא אני ואני מספר את זה כי 19 שנה חייתי בטראומה בפוסט טראומה לא הבנתי בשביל בשביל מה

אני חי? עשיתי שטויות, התגלגלתי ברחובות והייתי מבולבל לגמרי ולא ידעתי בשביל מה אני עושה עם החיים האלה. עד שמשהו התבשל אצלי, זה היה 25 לפברואר 96, היה שם פיגוע קו 18 הראשון בירושלים ברחוב יפו. שלושה ספסלים מאחורי הנהג ישבה חובשת משמר הגבול בשם דנה שמשון והיא פשוט נשרפה ובפיגוע הגיעו כוחות ההצלה והצילו את כל הפצועים ואז התחילו לפנות את הגופות אצל אחת הגופות גילו שיש לה דופק זו הייתה אתה דנה

אתה שם? אני לא הייתי בפיגוע. לא, אבל כ ששמעתי על הפיגוע, משהו בתוכי אמר לי, אתה חייב לעשות השתדלות. אתה אתה לא יכול להשאיר את ההורים במצב כזה. והגעתי לאן קרם ופגשתי את ההורים וסיפרתי להם את הסיפור שלי בגוף שלישי ואמרתי להם, הילד הזה הוא אני. ואז לא ידעתי את חומרת הפציעה שלה. כביות דרגה שלישית, השתלוטו, כל הגוף,

כאבי טופת,

לא נתנו לה סיכוי בהתחלה, נכון? שמו אותה עם האלה שאין מה להשקיע.

לא נתנו לה סיכוי בכלל, לא ספו אותה. כל זה לא ידעתי. ואמרתי להורים, אם אני עברתי, הצלחתי להתגבר על הפציעה שלי, אני בטוח, אני מבטיח לכם שגם דנה תצא מזה.

איך? אתה לא רופא, אתה לא מנתח, אין, אתה לא חשוף למידע הרפואי, איך אתה קובע בטוח?

אני אני רציתי באותו רגע לקבור את הראש שלי באדמה. מי אני שאבטיח דבר כזה? מי אני שאני יכול בכלל מי בוחן כליות ולב מי מי הופך חול בשר ומפליל לעשות מה אני לוקח תפקידים שלא לי אבל ברגע שאמרתי את זה אמרתי אני חייב להשקיע את כל כולי בסיפור הזה וכל יום הייתי מגיע לבית החולים ושואל אותה מה מה שואל את המשפחה מה חדש וכשהיא התעוררה אז ביקשתי מהאמא אילנה ביקשתי ממנה שתלך לנוח אני אני אשגיח לך על דנה

עליו שהיא לא מכירה אותך

עליו שהיא לא מכירה אותי מלבד פה ושם משפטים ובת ההכרה וכשהיא מאורפלת מסמים והכל היא שומעת את השם והתחילה לצעוק נמאס לי לחיות נמאס לי לחיות מה אני בתור אדם שיושב שמה צעקתי עליה אמרתי לה דנה איך את מדברת שבועת חופשי אומרת שאת חייבת לטפל במי שהכי קרוב אלייך את חייבת לטפל בעצמך אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר צעקתי עליה ו מי אני שצעק עליה והיא ככה נבלה מהצעקות האלה ואחרי שהיא קצת נחת דעתה, היא אומרת לי, "אבל שלומי או לא זוכר את השם, יעזוב אותי." היה לה חבר במסמר הגבול והם דיברו על חתונה והיא אמרה, אמרתי לה, "תעזבי אותו, תתמקדי בבריאות שלך, אני מבטיח לך הכל יהיה בסדר." והיא לא יודע אם נרגעה או לא, אבל

היא הפסיקה לבכות וישבתי לידה והיה לי מאוד קשה, אבל שנה וחצי אחר כך אני זכיתי ללוות אותה לחופה. עמדתי בצד החופה ופרצתי בבכי. בכיתי על הדרך שהיא עברה והיא הצליחה להתגבר. וגם בכיתי כי הרגשתי שקיבלתי חותמת מלמעלה. מצאת את היעוד שלך בחיים. מאז המקרה הזה השתדלתי כמה שאפשר לבקר כל פצוע כל פצוע צהל כל נפגע טרור בכל כל בית חולים בארץ נסעתי בתחבורה ציבורית רכב אין לי לא היה לי הוצאתי רישיון רק לפני מספר שנים אה ברוך השם הקים עם המשפחה, גידלה ילדים.

שנה וחצי שאתה יושב לידה.

שנה וחצי שאני מלווה אותה ואת המשפחה ו

והיא רק פצועה אחת.

נכון, אבל כבר ביקרתי גם אצל אחרים. זאת אומרת ביקרתי גם אחרים.

שזו בדיוק השאלה. בטח אחרי השבעה באוקטובר חיילים נפגעי פעולות טיבה יש באלפים. איך מצליחים לגעת בכל אחד? לא בביקור ולהעלם, להמשיך לבוא עוד יום ועוד יום ועוד דאגה ועוד משפט. אין מספיק שעות ביממה כדי לעשות את זה. ועוד יש לך בית וילדים ועבודה. איך עושים את זה? יש הרבה דברים שאנחנו לא מבינים. אני חייב לספר סיפור שקצת נותן לי פרספקטיבה בחיים. אישה אחת חזרה בליל שבת מבית הכנסת, מגיעה הביתה בוכה בחימר, פוגש אותה יוסי, הבן שלה בן 22, שואל אותה, "אמא, למה את בוכה? אתה יודע, אבא נפטר לפני שלוש וחצי שנים, היא אומרת לו, אין לי ניגונים, אין לי זמירות שבת. אני עצובה, אני בוכה. אומר לה יוסי אם אבל חכמים לימדו

אותנו שכשאדם נפטר יושבים עליו שבעה ואחר כך חודש דיני אבלות ואחר כך שנה הבן אומר קדיש ואחר כך יום בשנה עולים לקבר אבל החיים נמשכים אמא אי אפשר לחיות בעבר היא מסתכלת עליו ואומרת אני יודעת יוסי אבל מאוד קשה לי עם זה בלילה היא חלמה חלום פתאום היא ביער גדול מסתכלת ימינה שמאלה רואה אדם זקן עם זקן לבן שואל אותו מי אתה? אומר לה אליהו הנביא היא מסתכלת עליו וואו ואם אתה אליהו הנביא איפה אנחנו נמצאים? הוא אומר לה בגן עדן. היא מסתכלת עליו וואו. ואם אנחנו בגן עדן ואתה אליהו נביא, אולי אתה מוכן להגיד לי איפה בעלי נמצא? את רוצה לראות אותו? הוא שואל אותה. היא אומרת כן. אומר לה בואי אחריי. הולכים הולכים

הולכים מגיעים למגרש גדול. המון תלמידים יושבים ולומדים בראש הקבוצה יושב איזה רבי מסתכלת על הרבי זה בעלי אני יכולה לדבר איתו אליהו הנביא אומר לה השיעור יגמר תגשי אליו השיעור נגמר היא באה אליו ואומרת לו תגיד לי מה אתה עושה פה אומר לה בגללגול הקודם שלי הייתי תלמיד חכם גדול מרוב שלמדתי לא קיימתי פה והוא לא הקמתי משפחה לא גידלתי ילדים החזיר אותי לעולם לעשות תיקון הקמתי משפחה גידלתי ילדים סיימתי את התיקון שלי חזרתי למעלה, היא מסתכלת עליו, וואו. ויוסי, הבן שלנו בן 22, למה לא התחתן? הוא אומר לה, "אל תדאגי, השידוך שלו בת 15, עוד שלוש שנים הוא התחתן, תהיי רגועה, מסתכלת עליו, וואו, ביעקב, הבן שלנו בן שנה

וחצי, למה נהרג בפיגוע?" הוא אומר לה, "את רוצה לראות אותו?" ואומרת, "כן." אומר לה, "בואי אחריי." הולכים הולכים הולכים רואים חופה לבנה גדולה תחת ענני הכבוד. מעל החופה יושב ילד קטן ואומר תהילים. מסתכלת זה יעקב שלי. היא באה אליו ואומרת מה אתה עושה פה? אומר לה בגללגול הקודם שלי, נולדתי למשפחה חדורית מחוץ לנישואין. האמא לא רצתה אותי. נטה אותי בכניסה לבית. באותו בית גרה האישה גויה. היא לקחה אותי, הניקה אותי. שתיתי חלב מהם נוכריה, החזיר אותי לעולם לעשות תיקון שתיתי חלב מהם עבריה סיימתי את התיקון שלי חזרתי למעלה היא מסתכלת אומרת וואו מתעוררת בבוקר רצה אל הבן שלה יוסי מחבקת אותו מנשקת אותו אומר לה יוסי

אמא מה קרה אתמול בכית אתמול היית צובה היא אומרת עכשיו אני מבינה אנחנו כאלו קטנים אנחנו לא מבינים חשבונות של בורא עולם למה זה הולך למה זה בעל? למה זה נפצע? למה זה לא מתחתן? למה זה בגיל מבוגר? יש השגחה פרטית על כל פרט ופרט. ואני מספר את זה כי חווינו חווינו טראומה גדולה בשביל העשירי בשמחת תורה ואנחנו לא מבינים לא מבינים את זה מהסיפור הזה לומדים שני דברים השכל האנושי מאוד מוגבל קוראים דברים ואנחנו לא מבינים דבר שני לכל אדם בעולם יש תפקיד ברגע שהוא עושה את התפקיד הגדול שלו הוא ממשיך הלאה אני מספר את זה כי היו הרבה עבדות ואני מבין את זה היום. כל חייל שנופל בקרב הוא נועד לזה. הוא חי את החיים שלו. זה

המאה ה-20 שלו. הוא חי כדי למסור את נפשו למען נצח ישראל. אנשים לא מבינים את זה וקשה להם לתפוס ולהבין אבל הוא חי חיים מלאים הוא חי חיים שלמים אנחנו יש לנו תוכניות ורוצים להתחתן ורוצים להקים יש מסלול לכל אדם ואדם ויש השגחה פרטית וזה מה שמלווה אותי בחיים והאמונה ואם אני יכול לחסוך שעות וימים וחודשים ושנים אפילו מאדם אחד שלא יעבור את מה שאני עברתי את כל ה-19 שנים האלה

מהתאונה

מהתאונה שאם אחד יחסוך את כל זה החשיפה שלי פה שווה את זה וההרצאות שאני מריץ בתקופה האחרונה מסתדל להריץ בתקופה האחרונה זה זו המטרה לחסוך את הפוסטר טראומה כדי להביא להסביר להם שהכל מדויק.

איך זה איך זה יכול לחסוך את הפוסטראומה?

אחד הדברים שאני מגיע לפצוע בשיקום, אני שואל אותו אם הוא שמע לם את האור שהצליח לקום. התשובה מיידית היא לא. לא שמעתי. הוא לא שמע כי זה המצאה שלי. אני מוציא מחברת מהתיק שכתוב עליה המטהור שהצליח לקום ואני שואל אותו אתה רואה מילה שמסתתרת במילה המטהור ויש כאלה שאומרים אור ואני אומר להם אור זה לא מסתתר איזה מילה מסתתרת שמה והם לא יודעים ואני אומר להם רגע אחד בעמוד הראשון של המחברת אתה כותב את יום הפציעה שלך אתה כותב אחד לאחד כל מה שאתה זוכר וכל מה שמספרים לך. הייתי עם א' בג קרה מה שקרה א רחפן פגע. אתה רושם את הכל בעמוד האחרון של המחברת אתה כותב איפה אתה רוצה להיות עוד 10 שנים. תתפרע תזרוק תשתולל.

באמצע תכתוב את כל הפחדים שלך, כל הכייבים שלך, תשפוך, תוציא החוצה. כל איש מקצוע ואני לא יש מקצוע. לא פסיכולוג ולא פסיכיאטר ולא קבן. אין לי 12 שנות לימוד. אבל למדתי תוך כדי ליווי פצועים שברגע שאתה מוציא את הדברים, הראש שלך מתפנה לחלום, לחשוב בגדול, להגשים. זה מדהים. אני אומר להם, תכתבו הכל. שאתם הולכים לפסיכיאטר או פסיכולוג ואתם תלכו בשיקום, אתם נפגשים עם אנשי מקצוע, אתם מספרים להם מה שנוח לכם, מה שנוח לכם, מה שלא נוח לכם, אתם לא תספרו לו על דברים מהעבר שלכם, מהרקע, לא יודע מה, whatבר ואתם מספים לו רק מה שנוח פה במחברת, תשפחו הכל. מה החלום שלך? החלום שלי לעסוק בהרצאות להעביר את כל הידע שהצטבר

אצלי במשך 30 שנה בין המחלקות, בין המיתות, סיפורים מדהימים, א כלים מעשיים, להתגבר, להתמודד עם הפוסט טראומה ולחלום ולהגשים. זה החלום שלי כדי שאני אוכל גם לתמוך במשפחה היקרה שקיבלתי מתנה באמת המשפחה לא יסולם מפז

ואיך אתה מצליח לשלב עם כל הזמן הזה כי אנחנו רק בשנתיים וחצי האחרונות עם אלפי פצועים בכל בתי החולים בתי הרפואה בארץ איך אתה מצליח לשלב את זה עם אהבה גדולה לאשתך, לילדים בזמן. בסוף זה זמן. יש זמן בשבוע, ביום, ביממה. אני חייב המון למשפחה שלי. אני לא הייתי אבא במשר מלאה. השתדלתי. אני משתדל כמה שאפשר. אבל זה הולך לצד זה. אני גם בתקופה האחרונה, במלחמה האחרונה, לא הדי, לא שמרו על דיסקרטיות, לא פרסמו כמה פצועים, איפה ומה ומה השמות ומה

והייתי צריך לחטת רגליים בין אשדוד לאשקלון לבאר שבע והייתי הולך מחלקה מחלקה ואולי יש עוד אחד ש לחזק את ההורים, לתת להם תקווה ואחר כך אני פוגש את הפצוע וזה זה שווה הכל.

תגיד, אתה מתמודד בעצמך עם פוסט טראומה, עם התאונה שעברת, ה אלפים שאתה רואה במצב קשה מאוד, שרופים, פצועים, קטועי גפיים, זה מה שהנפש שלך צריכה. זה לא רק יכול להקצין את הפוסטראומה שלך.

תלוי איך מסתכלים על זה, איך חושבים על זה.

אני הגעתי לכאן כדי שתלמד אותי איך מסתכלים נכון על דברים. אני אגיד לך, אני עברתי פגיעת ראש לא פשוטה וברוך השם צ גברתי על זה כך או כך, אבל שאני בא לפצוע אני שואל אותו אזה הוא עשיר השמח בחלקו ואני אומר לו העשיר זה ראשי תיבות, עיניים, שיניים, ידיים, ראש. אז הוא אומר, הוא מחייך ואני אומר לו, אם הראש בסדר, אז השמיים הם הגבול. אם הראש שולט בנחות ולא הנחות שולטת בראש, אז השמיים הם הגבול. לכן גם אני לא נותן לנחות שלי לשלוט בי. ואני לא שוכב בבית, מרים את הרגל ואומר, ביטוח לאומי יממן אותי, כי הוא לא מממן אותי. אבל אני רוצה לשלוט בנחות ושאני מלווה אותם באורך כל הדרך ואני אומר לך יש לי קטועי רגליים קטועי

שתי רגליים שעושים סוחים כמו דג ועושים סקי באלפים אני אומר להם אני עם שתי ידיים שתי רגליים לא יודע לשחות לא יודע לעשות סקי בעלפים אני נחה או אתם נחים זה הכל בראש ואם הראש שלך בסדר והוא בסדר ואני איתך לאורך כל הדרך ושאני בא לפצוע בבית חולים ואני אומר לו גם כשאני בירושלים ואתה פה אני פה לידך ואנחנו נתגבר ואנחנו נילחם ואם יש לך שאלה תתקשר הנה ואני נותן לו טלפון חלקם שומרים על קשר חלקם מדחיקים ואני מכבד אבל הייתי בעשואות חתונות וזה מבירה המקטל לאיגרה רמה זה דברים מדהימים החלום שלי באמת שאני אוכל לחיות גם בכבוד ולהמשיך ולתת את ה100% שלי כי כרגע אני לא נותן את ה-100% שלי לא פה ולא פה וזה קצת כואב לי

אתה יודע להעריך כמה פצועים ביקרת לאורך החיים

לא

במלחמה האחרונה

אלפי פצועים

רק במלחמה האחרונה אלפי פצועים

שאתה זוכר אותם בשמות

א רבים מהם אני זוכר בשמות אה ככל שהפציעה יותר קשה ויותר ממושכת אז הקשר גם

ארוך יותר

ארוך יותר והקשר חזק יותר וגם עם המשפחה וגם עם אוהד שאיבד שתי רגליים וגם עם מלקנה שאיבד שתי רגליים וגם עם רועי שאיבד שתי רגליים וכולי וכולי וכולי ולראות אותם היום רוקדים ושמחים. זה באמת אושר ש לא אמיר את השליחות הזאת בעד כל עון שבעולם.

אתה עושה את זה כבר 30 שנים. כמה פעמים התריינת לתקשורת?

רעיון כזה? זה הפעם הראשונה.

איך? ועל זה תודה רבה לכם. האמת תודה רבה.

אני באמת שואל, רק הזכרתי את השם שלך בראיון מבלי להכיר אותך וקיבלתי מבול של הודעות מאנשים שאמרה לי אמרו לי איך אתה לא מכיר את הבן אדם הזה? איך 30 שנים אני חושב שאתה צריך להדליק מסואה פרס מפעל חיים

אני אגיד לך

מה זה עושה לך שזה לא קיבל הכרה זה מעניין אותך? זה חשוב לך? אני אגיד לכם כשהבן שלי יש לי שני בנים שיהיו בריאים שהבן שלי בא אליי ואומר לי אבא איך זה ש30 שנה אתה בזה ולא קיבלת אף פרס אמרתי להם מה זאת לא מה זאת אומרת לא קיבלתי פרס השיקום שלהם זה הפרס שלי הם אמרו לי כן אבל הכרה מהמדינה או משהו אמרתי להם הכל זה מלמעלה ו אם יורשה לי להגיד עמותת משפחה אחת שעושה המון והיא בעלת בעלת הון בעלת אמצעים אבל עושה המון למען הפצועים התחילה חמש שנים אחריי התחילה בסברו ב-2002 2003 ואני באמת מוכיר ומברך אותם והכל וניסיתי פעם להצטרף והם ראו בי מתחרה לא רצו אני לא נלחם ממאף אחד אבל יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע אבל אני אומר שאם הצלחתי באמת לחסוך שעות, ימים, מאדם אחד שווה הכל.

כנראה שעשית הרבה הרבה הרבה יותר ושנינו אנשים מאמינים. אז א לא שאתה מחפש את זה, אבל אין לי ספק שכויות בשמיים וזה עדיף על כל הזכויות שבשר ועדם נותנים. אם היא להוסיף משהו, הייתי גם קופאי באושר עד וחיפשתי מזם שאני אוכל לתרום לעם ישראל. ויצאתי במזם אהבת חינם בחינם. וכל לקוח שעבר אצלי בקופה, כמעט כל לקוח, הייתי שואל אותו, שמעת על המבצע? ואז הוא אומר לי, "איזה מבצע." הייתי אומר לו, "אני כהן ואני מחלק אהבת חינם בחינם, אני יכול לברך אותך." 98% מהאנשים היו מורידים את הראש. הייתי קם, עומד שם, מניח את הידיים שלי על הראש ומברך אותם. והם יצאו משם באושר עד. ובאמת סיפור אחד, יש המון סיפורים. שני סיפורים אני

אספר. הגיע אליי זקן אחד ושאלתי אותו למבצע הוא אמר בשמחה הנחתי את הידיים שלי על הראש שלו ברכתי אותו נתתי לו נשיקה ואז הוא קפץ כמו ילד קטן ואמר אני מבורך אני מבורך אמרתי לו מה הסיפור הוא אומר לי יש לי שלושה ילדים 13 נכדים 14 נינים ואז הוא מבשיל את השרבול, הוא מראה לי את יושוויץ והוא אומר לי, "היום קיבלתי ברכה פעם ראשונה בחיים שלי."

וואו.

אמרתי לו, "בן כמה אדוני?" הוא אומר לי, "בן 93. ועוד מעט לא יהיו אנשים שיספרו סיפור כזה. ושאלתי, ומה שם אדוני?" הוא אמר לי, "כי מן המים ישיטו." אמרתי לו משה משה הוא קפץ עליי ופרץ בחיבוק וזה סיפור אחד והיו לי המון סיפורים הגיעה אליי בחורה וביקשה בקשה לזיווג אגון וא אמרתי לה אני מתנצל אני כהן אני לא כוסם אני עושה השתדלות היא אומרת כן שמענו שמענו ככה שמתי ידיים מעל הראש אני לא נוגע גע מברך אותה מאחל לה שתמצא את זיווגה בקרוב אחרי חודשיים היא בא אליי רק רציתי להגיד לך שמצאתי אותו חודש אחר כך הייתי בחתונה שלהם וזה מקרה אחד והיו עוד מקרים ויש המון סיפורים על הקטע הזה באושר עד

לפני שעבדת באושר עד 13 שנים היית מנקה רחובות בירושלים היה רגע ששאלת את עצמך איך התגלגלתי לזה איך אני איך נתקעתי פה למה אני מנקר חובות בירושלים

אה לפני ה לפני העבודה בעירייה עבדתי במלון ולמדתי שפות ודיברתי ו הרגשתי שאני לא ממצא את עצמי. עבדתי לילות כדי שבימים אני אוכל לנסוע לבתי חולים. ו פניתי לעיריה ואמרתי להם סיפרתי להם על השליחות שלי ואמרתי להם אשמחת להשתלב בערייה. ואני יודע שקשה להשתלב בערייה, אבל אמרתי אולי הסיפור שלי יעזור. כתבתי נב לא אכפת לי לעבוד גם בזבל. שבועיים התחלפו, קיבלתי זימון מהתברוע, התחלתי לנקות רחובות.

איך הרגשת כשאמרו לך בוא תהיה מנקה רחובות? מספרים על הרבי מסדיגורה שראו אותו תלמידיו מנקה רחובות בפתח תקווה שאלו אותו מה לכבוד הרב אז הוא אמר להם אני טיטיתי רחובות באושוויץ נדרתי נדר שאם אני יוצא חי ועולה לישראל אני אנקה רחובות בארץ הקודש אשרני ככה הוא אמר לתלמידים שלו אני לא חוויתי את ההושבים אבל זכיתי לנקות את עיר הקודש ירושלים. אלפי יהודים בוכים ורוצים להגיע לירושלים ואני מנקה, מייפה את עולמו של הקדוש ברוך הוא. בתור כהן, אני כהן שמאלי, אז אומרים שכהן שמאלי לא היה עובד בקורבנות, אז איפה הוא עובד? בניקיון. אז סטאז' כזה לנקות את ירושלים. ואני אומר לכם, אני עבדתי עם בני דודים שמה. ובני דודים

עובדים שיראי נקי. הם עוברים ברחובות. איפה שיש מצבור הם מרביצים. אני הייתי מנקה, מצחצח את הרחוב. הייתי מרגיש כל כך מאושר. אה, זכיתי. תודה אבא.

תשמע, הלוואי עלינו באמת. אני אתה יודע מהברך אותי. קצת מההסתכלות המדהימה שלך על כל מה שאתה עושה על עם ישראל על כל תפקיד אני קטונתי לברך אותך אבל אנחנו זכינו בך אלפי הפצועים במערכות ישראל זכו בך תקבל הכרה כזאת או אחרת מבשר ודם וכהיינו כאפס לעומת הלב שלך ומה שריבונו של עולם יודע פרט קטן אני אתם לא יודעים אבל זכיתי בלוטו סליחה לא בלוטו זכיתי בהרבה יותר זכיתי במשפחה שלי באישה קיבלתי אותה בגיל מבוגר יחסית ואני כהן ואני צריך רווקה

כי אסור לכהן להתחתן עם גרושה

אסור גרושה וניסו לשדך לי אלמנה עם ילדים ולא יודע מה כנראה חיכיתי לרגע הזה זכיתי באישה נפלאה אישה מדהימה רווקה בגיל 40 תשעא זה שנת ה-40 שלה והיא ילדה לידה ראשונה וברוך השם באו עוד שני לידות שתי לידות אחרי זה ואני מצאתי שהיא הפכה להיות אמא תפילה שנגשמה אופרה אמא תשעא ובאמת זכיתי ובמשפחה כזאת ובמשפחה מבורכת כזאת והיא בת כהן אז זה ענווה הגפן בענווה הגפן

וזה זכיתי אני אני באמת אני יודע שלא נתתי את מה שהייתי צריך לתת בתור אבא למשפחה ואת כל הגיבוי וכל הזה אבל בעזרת השם דברים התפתחו ונזכה לבצורות טובות ממש בקרוב

אמן אמן תודה שוב דיברת על ההסתכלות הוכחת שוב את ההסתכלות שלך ואמרת איזה הוא עשיר השמח בחלקו אתה עם ההסתכלות הזאת אתה לא רק אשאיר, אתה מולטי מיליונר. תודה רבה שתמשיך לעשות טוב, שהקדוש ברוך הוא יגמול איתך טוב גם בעולם הזה וגם בעולם הבא בעזרת השם. רב