מי צריך מצוות במאה ה-21? הרב אהרון לוי (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם, אנחנו בתוכנית נוספת מתוך הסדרה "לחזור עם תשובה," וכמו תמיד גם הפעם נמצאים איתי באולפן שלושה שותפים. רן יעקביאן, בן 28 מתל אביב, שחקן. אני דניאל צחבוי, בן 28 מבית יהושע, קבלן עבודות גובה. אלדד בנדטוביץ, ממושב ניר צבי, חקלאי. אנחנו הפעם עוסקים בסוגיה מאוד אקטואלית שהכותרת שלה היא: מי צריך מצוות במאה ה-21? ולמה אנחנו עוסקים בזה? כיוון שישנה תחושה, שאנחנו נתקלים בה לא מעט פעמים, אני מאמין שגם אתם ואתם תשכילו אותי, אנשים שאומרים: שמע, יהדות זה יפה, אין ספק, יהדות זה מסורת, זה תרבות, זה משהו שנותן צבע לחיים, אבל הירידה הזאת לפרטים, לאיך קשרת את הנעליים, זה רק מרחיק אנשים מהיהדות. נתקלתם

בטענה הזאת? מה דעתכם על הנושא? על המצוות? -כן. אני חושב שהמצוות באות בשביל האדם, לא בשביל... -בשביל מה הוא צריך מצוות? קודם כול בשביל עצמו, לבנות אצלו מידות טובות. הוא יכול לבנות אותן לבד. הוא בונה אותן לבד. -הוא לא צריך מצוות בשביל זה. הוא יכול לנסח לעצמו מצוות. -תלוי איך תגדיר מצווה, אם אתה אומר לי מצווה זה לעזור לבן אדם זה מצווה, אני מסתכל על מצווה כמעשה טוב, אתה עושה מעשה טוב, אתה בונה את עצמך. -איך הנחת התפילין עוזרת לתקן את המידות של האדם? -זה אני לא יודע, זה אתה יודע. אני שאלתי קודם. לא, יש מצוות שהן מצוות יותר קטנות, כמו לא לחתוך בשבת נייר טואלט. אבל לפתוח שקית במבה כן מותר אבל נייר

טואלט אסור? אז מה? באים... -אני חושב שגם את הבמבה אסור לפתוח בשבת. -לא, במבה מותר לפתוח, נכון? אני לא יודע, אתם התחלתם עם זה. -נראה לי שמותר. אבל אתה נוגע בדיוק בנקודה. נגיד לשמור שבת אני מבין כי זה נותן לבן אדם שקט וזה זה, וככה גם בורא עולם רוצה. אבל באמת יש דברים שהם כאילו גם מגיעים לפרטים שאתה לא מבין באמת למה לעשות אותם. אז הדתיים אומרים: בסדר, ככה השם רוצה, הוא נתן את התורה, תעשו. ויש דתיים שגם היום עושים דברים והם לא מבינים למה הם עושים אותם. למה? כי השם רוצה לעשות אותם, כאילו, ככה הוא אמר. ואני לא מאמין בדרך הזו, אני מאמין שאם צריך לעשות משהו אז כמו שעכשיו אתה שואל אותנו את השאלות,

באמת לדעת למה אני עושה את מה שאני עושה. ולמה אתה עושה? את מה שאתה עושה, למה אתה עושה? למה אני עושה? -כן. אני עושה אותם בדרך שלי ואני גם לומד לאט לאט. אני לא עושה את זה כי ככה צריך. ואם נגיד אני מניח תפילין אז אני גם לומד למה להניח תפילין, מה זה נותן לי, למה השם רוצה. לא העיקר להניח תפילין כי ככה וככה. אבל זה אני ואני מאוד מתחבר לזה במה שאתה אומר, לדברים האלה. דניאל, מה אתה אומר? אני פחות מניח תפילין, האמת, כמו שרואים. אבל אני מאמין שאם נגיד מצוות זה יותר מעשים טובים אז אני מאמין שצריך להיות... כאילו, לעשות מעשים טובים בכל מקרה, בלי קשר לדת או... חלק מהמצוות זה ללא ספק מעשים טובים, אין שום

ספק. זאת אומרת, המצוות בתורה מחולקות לכמה קבוצות, אבל יש שתי קבוצות מרכזיות. זה נקרא מצוות שבין אדם למקום... -יש אולי טוב בשבילי וטוב בשביל האחרים. ומצוות שבין אדם לחברו. -בדיוק. אז אתה אומר, אם הנושא של המצוות זה בין אדם לחברו אני בפנים, אני בעד, זה לעשות טוב לעולם, את זה אני מבין. -כן. למרות שגם לעצמך זה מאוד חשוב לעשות. -בוודאי, בוודאי, אתה חלק מהעולם. אבל מצוות שבין אדם למקום, כלומר, איך נטילת לולב בדיוק עוזרת לאנושות? את זה אתה אומר נשאיר לדתיים. כן, למי שיותר מבין. -מי שיותר מבין. מה אתה אומר, אלדד? כמו שהוא אומר. אני לא... מה שקשור בדת אני לא באמת מבין את המצווה מעבר לזה שאתה צריך

לעשות את זה כדי לשמור את המסורת שלך. אז בואו נתחיל מהתחלה כדי שנוכל לדון. כשאנחנו אומרים למה לקיים מצוות, אנחנו מניחים שיש מצוות. אבל תגדיר גם מה זו מצווה. ציווים שמופיעים בתורה, לכן אנחנו גם מניחים שיש תורה. וכשאנחנו מניחים שיש תורה שכתוב בה שאנחנו מצווים לקיים את מה שכתוב בה, שהציווי הזה נקרא מצווה, אנחנו גם מניחים שמי שציווה אותנו לקיים את מה שכתוב בה זה הקב"ה, שהוא ברא את העולם והוא נתן לנו את התורה והוא ציווה אותנו לקיים מצוות, ועל זה אנחנו שואלים האם לזה התכוון המחוקק? האם זו הייתה הכוונה שלו, שאנחנו נשב ונבדוק מאיזו יד מתחילים ליטול ידיים או, כמו שאמרת, לפתוח את השקית של הבמבה. מילא,

אני מבין, מצוות שבין אדם לחברו, זה כמו שאמרתם, זה עושה טוב לאדם, זה עושה טוב לעולם, זה עוד יש בזה היגיון, אבל איזה היגיון יש במצוות הנחת תפילין? איזה היגיון יש בלהניח קוביות על היד ועל הראש? וגם מי אמר ש... למה? איך זה צריך להיות דווקא הקוביות האלו? ולמה דווקא בצבע הזה? למה לא סגול מטאל למשל? -לא כתוב הרי בתורה שחור. נכון, זה באמת מעניין. זאת אומרת, כשאנחנו עוסקים בסוגיית המצוות אנחנו עוסקים במשהו מאוד מאוד מעשי שהוא למעשה או השער או המחסום בפני בני האדם בדרכם אל המסורת היהודית. אני נתקל לא מעט באנשים שאומרים: תשמע, אני רוצה ללמוד יהדות. הייתה לי קבוצה כזאת שבאה אליי פעם, אמרו: אנחנו רוצים

ללמוד יהדות אבל לא, אתה יודע... -להתחיל בקטן. בגדול, זאת אומרת, רוח הדברים. זאת אומרת, אל תרד לפרטים, דבר על החוכמה, אל תגיד מה לעשות. ה"לעשות", הציווי הזה של לעשות, הוא מתנגש עם הטבע הבסיסי ביותר של האדם, עם הרצון שלו. כלומר, ברגע שאתה אומר לי "אתה מצווה א', ב', ו-ג,"' אתה מגביל את הרצון שלי. והטבע שלנו, כשמגבילים את הרצון, אתה אוטומטית מתנגד. לכן אנחנו פוגשים את השאלה למה אי אפשר להיות יהודי טוב בלי לקיים מצוות? או מי אמר שמי שמקיים מצוות הוא יהודי יותר טוב ממי שלא מקיים מצוות? ואז שולפים מהארכיון כל מיני דמויות: "הנה, תראה, זה בן אדם מקיים מצוות, "ראית איך הוא מתנהג?" וכו.' השאלה היא למה

באמת הקב"ה ציווה אותנו לקיים מצוות וכשנדע למה, אולי נוכל להתמודד קצת יותר טוב עם המצוות השונות ולנסות להבין את הטעם שלהן ואז אולי נגיע למסקנה האם יש צורך במצוות במאה ה-21. וגם תסביר מה זה "יהודי טוב." -לפי דעתך. וגם תגיד לי לאן... אם הבן אדם עושה מצוות אז גם לאן הוא לוקח את המצוות האלה? אני יכול לעשות מצוות מפה ועד הודעה חדשה, אבל לאן אני לוקח את המצוות שלי בסוף היום? אני לא יודע. אתה יכול היום לראות בן אדם שמניח תפילין, עשה את כל התפילות שצריך... אני זוכר שפעם ישנתי אצל משפחה שהם דתיים, הם הראו לי שלפני שהולכים לישון הם עושים איזו תפילה או קריאה. "קריאת שמע שעל המיטה." -ואהבתי את הכיתוב שמה.

ואז שאלתי את עצמי אחר כך: בן אדם קורא את זה כל לילה, קם בבוקר ומתנהג בדיוק הפוך. עכשיו, בסדר, אני מבין שלבן אדם יש... -למה מתנהג הפוך? תסתכל על המציאות. אולי אלה שמתנהגים במציאות כמו שאתה אומר לא קוראים את זה בלילה? יכול להיות, אני לא יודע. -אני לא יודע, לדון לזכות זה דבר שהוא תמיד טוב, אבל בן אדם יכול לעשות מצוות ולקחת את המצוות למקום שלילי, למקום לא טוב, שאתה רואה כל מיני שרלטנים שהם לוקחים את המצוות האלה למקומות פסולים. אז מה זה יהודי טוב? מה זה המצוות האלה? לאן אתה לוקח את המצוות האלה? אני באמת היום חושב שבאמת קשה היום לדעת, לפחות לאדם שהוא לא בא מהעולם הדתי, מה באמת כל ה... מה רוצים ממני

בסוף היום. מה, להניח תפילין? אני לא חושב שלהניח תפילין זה כל הקטע. -זה לא מה שיעשה את... לא, ואני כן חושב, כי זה באמת משהו שהיום, שבמציאות של היום שאנחנו רחוקים מחכמים, רחוקים מבית מקדש ומלהרגיש את אלוהים סביבנו כמו שמלמדים אותנו שבתקופת התנ"ך. אני חושב שאנחנו רחוקים מלהבין מה באמת רוצים מאיתנו, אבל מה שאנחנו כן יכולים לקחת זה "ואהבת לרעך כמוך" ו"דרך ארץ קדמה לתורה." עכשיו, תיקח את הדבר הזה... -למה את זה כן אפשר לקחת? קודם כול, זה דבר שמטבע האדם הוא יכול להתחבר לזה ולהבין כי האדם, אני מאמין, שהאדם נולד טוב. ככה אתה מאמין. -אני מאמין. אז למה מחנכים אותו? האדם נולד טוב, הוא מפתח את עצמו. אם אתה

הולך היום לבתי ספר, אם אתה מדבר איתי על חינוך של בתי ספר, אתה מחנך לנורמה מסוימת, לתרבות מסוימת. החינוך שמלמדים אותנו הוא לא אותו חינוך שילמדו ילד ממקום אחר. -אלדד, אז מה זה נקרא "נולד טוב?" מה זאת אומרת? -אני מאמין שהאדם נולד לעולם הוא נולד טוב. מה זה "טוב?" -מה זה "טוב?" זה שאין בו יצר רע. -הוא לא רוצה להזיק? הוא לא יקום רוצח. הוא לא יזיק? -לא. כלומר, כשילד הולך לגן הטבע שלו זה לא לקחת מאחרים את מה שיש להם? זה לתת להם? -לא מסכים. לא עניין של לתת. -אז מה? הוא לא נולד עם רצון להזיק, הוא לא נולד עם רצון שלא לכבד את האדם שלידו. הוא לא נולד עם זה. אז עם מה הוא נולד? הוא נולד טוב. -דף חלק. -דף

חלק. דף חלק זה אומר שכשהוא רואה מולו תינוק עם משחק, והוא רוצה את המשחק, הוא לא ייקח לו את זה. לא. מה זאת אומרת "לא ייקח לו את זה?" אתה אומר שהוא נולד טוב. נולד טוב אבל יש בו עדיין דחף של בן אדם. מה הדחף של האדם? קודם כול, כל אדם יש לו את הדברים שבולטים אצלו יותר ובולטים אצלו פחות. אבל מה משותף לכולם? שיש לו את היכולת לבחור. -שיש לו רצון. -בסדר. אין אדם בעולם ללא רצון, אפילו התינוק שהוא יונק בפעם הראשונה זה מתוך צורך למלא איזשהו מחסור שיש בתוכו. אינסטינקטיבי, מחשבתי, זה בכלל לא משנה. כל אחד מאיתנו, רן, דניאל וגם אתה ואני, לכל אחד מאיתנו יש רצון שעוצב ונבנה על ידי התרבות, על ידי הסביבה, על ידי

הגנים, על ידי הרבה מאוד דברים. אבל לכל אחד מאיתנו יש רצון ולתינוק יש רצון והרצון הזה מבקש מילוי, לכן כשתינוק נולד טוב עם רצון, הוא רוצה למלא את הצרכים שלו, הוא לא מכיר את החוק, הוא לא מכיר את המושג "לא שלך," הוא לא מכיר את המושג "עבדת בשבילו," הוא לא מכיר את המושגים האלה, הוא נולד עם רצון למלא את החסרונות שלו. עכשיו, מה יקרה כשהרצון הזה יפגוש רצון של תינוק אחר? התעקשות. מי ינצח? -בלגן. הרצון היותר חזק. כלומר, המושג הזה ש"אדם נולד טוב," אני רוצה להתחבר אליו אבל המציאות מוכיחה שכדי שהרצון שלי לא יאכל את הרצון שלכם, צריכים לחנך אותי, צריכים להגביל אותי, צריכים להציב לרצון שלי גבולות, כי אם לא

יציבו לו גבולות אני אתנגש עם הרצונות שלכם והחזק ינצח. לכן כשאנחנו אומרים "אדם נולד טוב," אני מבקש קודם כול להבין מהו אותו טוב שהוא נולד איתו. עכשיו, לגבי מה שאמרתם: אני מבין בין אדם לחברו, אני מוכן לזרום עם זה. המצוות שבין אדם למקום הן פחות רלוונטיות לחיים שלי, כמו שאמרת, אלדד, "דרך ארץ קדמה לתורה" ו"ואהבת לרעך כמוך." המשפטים האלה הם יפים, אני מתחבר אליהם בתור בן אדם. הרבה יותר כיף לי לחיות ליד רן שהוא מקיים את "ואהבת לרעך כמוך" וליד דניאל שהוא מקיים "דרך ארץ קדמה לתורה." השאלה היא האם אנחנו מבינים מה המשמעות של המשפטים האלה? מה זה "ואהבת לרעך כמוך?" לאהוב את החבר שלך כמו שהיית רוצה שהוא יאהב

אותך. כמו שאתה אוהב את עצמך. -לא להתייחס אליו, נגיד... לאהוב את החבר שלי כמו שאני רוצה... -שהוא יאהב אותי. שהוא יאהב אותי? -להתייחס אליו בכבוד כמו שאני מצפה ש... -ואם לא אכפת לי אם הוא לא יאהב אותי אז אני לא צריך לאהוב אותו? -עדיין. צריך. -כן. אז מה זה "כמוך?" כמו שאתה אוהב את עצמך. -כמו שאני אוהב את עצמי? אתה מאמין שזה אפשרי? זה אפשרי שאני אוהב אותך כמו שאני אוהב את עצמי? זו העבודה. -זה נגד הטבע. לא, זו העבודה שלך. -למה שאני אעשה את זה? זו העבודה שלך, אתה לוקח את זה עד למקום שאתה מסוגל לקחת את זה. -למה שאני אעשה את זה? למה שהרצון שלך יהיה חשוב כמו הרצון שלי? אתה לא אני. אני אגיד לך. -זה לא

טבעי. זה לא טבעי לומר לאדם: הרצון שלך והרצון שלי זה אותו דבר. הקומוניזם קרס, הוא לא החזיק מעמד, זה מנוגד לטבע. הטבע הוא שהרצון שלי הוא הכי חשוב. למרות שהוא הכי חשוב, כדי שיהיה קיום לרצון שלי, אני צריך להתחשב ברצון שלכם. אבל הרצון שלי הוא תמיד יהיה יותר חשוב. למה שהרצון שלך יהיה יותר חשוב משלי? איך מקיימים "ואהבת לרעך כמוך?" חוץ מזה, מה זה "דרך ארץ קדמה לתורה?" מה זה "דרך ארץ?" אבל קודם כול להיות בן אדם. -מה זה נקרא להיות בן אדם? בן אדם איפה? של סעודיה? -בן אדם. בן אדם. של גרמניה? של ארה"ב? של ניו זילנד? מה זה נקרא "להיות בן אדם?" בדיוק עם זה התחלתי איתך, שתגדיר גם מה זה יהודי טוב ותגדיר מה זו

באמת מצווה ולאן אתה לוקח את המצווה. זו בדיוק הייתה השאלה. אני מסכים. אבל כדי להגדיר מה זה יהודי טוב אנחנו צריכים קודם כול להגדיר מה זה "טוב" ואחר כך מה זה "יהודי," ואחרי זה נדע מה זה "יהודי טוב." אבל אני כרגע תקוע איתכם על ה"טוב." איך מגדירים את אותו "טוב" שאנחנו רוצים שיהיה בנו, שכשהוא יהיה בנו אנחנו נהיה בני אדם טובים ואחר כך יהודים טובים. זו הבעיה, זה הכאוס, כל אחד מגדיר לעצמו את הטוב. -זו לא הבעיה, הוא חותר לזה שהתורה היא בעצם... מי שאמר את המשפט "ואהבת לרעך כמוך" אז הוא גם יגיד לנו איך להתנהג ואיך זה להיות יהודי טוב. עכשיו אתה מצמצם את הכול לתוך תורה ומי אמר לך שבן אדם בלי תורה הוא לא

יגיד לך איזה משהו וזה לא נכון? יכול להיות, אבל יכול להיות שהוא גם טועה. אני אלך למשהו קיצוני, כן? ממש קיצוני. -הכי טוב קיצוני. לא שאני מאמין בזה. אבל בוא ניקח סתם דוגמה מההיסטוריה, קח את... אנשים כמו סטאלין או כמו היטלר, אתה יכול להגיד לי שהיטלר חשב שהוא בן אדם רע? -לא. הוא חשב שהוא עושה את המצווה הכי גדולה בעולם. כן, הוא חשב שהוא עושה טוב לאנשים. -הוא חשב שהוא עושה טוב לאנשים. פה הבעיה. -אוקיי, בסדר. אתה תבוא תגיד: לא, הוא טועה, אני צודק? בעיני המתבונן. -בסדר, זה התרבות שלך. בסדר, זו התרבות. אז בואו נעשה את התהליך צעד אחר צעד. אנחנו מאמינים שהקב"ה ברא את בני האדם כדי להיטיב להם. עכשיו, איך

הגענו למסקנה הזאת, את זה גם עשינו בתוכניות אחרות ואולי גם נעשה בעתיד. אבל נקודת המוצא היא שהקב"ה ברא את הנבראים, אותנו, בני האדם, כדי שיהיה לנו טוב, זו המטרה. עכשיו, הטוב השלם יש לו קריטריונים, הקריטריון של הטוב השלם הוא: א', שהוא לא נגמר כי כל טוב שהוא נגמר הוא טוב שיש לו סוף ולכן הוא לא טוב שלם, כי בעתיד יהיה זמן שיהיה הזמן ולא יהיה הטוב ולכן הטוב אינו שלם. אז צריך שזה לא יסתיים אף פעם. צריך גם קריטריון נוסף, שהאיכות של הטוב תתעצם מרגע לרגע כי אם הטוב מבחינת האיכות שלו הוא טוב סטטי, בסופו של דבר התענוג פוחת אז צריך אינסוף של כמות ואינסוף של איכות. אבל צריך עוד דבר, צריך שכאשר אני מקבל את

המילוי שעושה לי טוב, אני ארגיש שהוא שלי, שאף אחד לא עושה לי טובה שהוא נותן לי אותו. כשעני עומד בפתח ומקבץ נדבות, כשהוא מקבל את הכסף, אחרי שהכסף אצלו הוא שמח בו, אבל אי אפשר להגיד שזה טוב שלם. אני חושב שמי שעובד בשביל הכסף שלו מתענג מהכסף שיש לו בכיס בצורה יותר שלמה מאשר אדם שקיבל נדבה. אז יש לנו פה כבר שלושה כללים: א', שלא ייגמר. ב', שהאיכות תתעצם מרגע לרגע, והשלישי שיגיע לי. על פי תורת ישראל זו הסיבה שהאלוהים ברא את האדם וזו הסיבה שהוא הניח אותו בעולם הזה לפני שהוא מגיע אל העולם הבא. העולם הבא הוא עולם השכר, ככה קוראים לזה חז"ל, עולם הגמול שבו אין זמן ואין מקום. כלומר, אם יש עולם כזה אין לו

סוף מבחינה כמותית כי אין זמן ואין סוף לאיכות כי הוא על-חושי וזו גם הסיבה, אומרים חכמי המקובלים, שאנחנו נמצאים כאן בעולם הזה לפני שמגיעים לשם כדי שנרגיש כשאנחנו מגיעים לשם שעבדנו בשביל זה, שמגיע לנו. אלא שזה קצת פחות מעסיק אותי, מה שמעסיק אותי זה הנקודה הרביעית, ולשם כך נתכנסנו. כדי שהתענוג יהיה שלם אני רוצה לשאול אתכם, לא צריך ליהנות גם פה? ברור, לגמרי צריך ליהנות. כי אם לא נהנים גם פה אלא רק שם, אז מה עם אותו חור שחור שנקרא "החיים בעולם הזה" שבהם לא נהנינו? אז נכון שזה אפילו לא כלום ביחס למה שיש שם, אבל זה לא שלם. שלם זה אינסוף כמות, אינסוף איכות, מגיע לי ואני נהנה גם כשאני הולך לעבודה.

במדינת ישראל 74 אחוז מהאנשים שהולכים לעבודה... -סובלים. לא נהנים מהעבודה שהם עובדים בה. אני לא מדבר על חקלאות, אלדד, ואני גם לא מדבר על משחק ולא על עבודה בגובה. אבל אני מדבר על... אתם שייכים ל-26 אחוז, אבל 74 אחוז לא אוהבים. -שיבואו אלינו. 26 אחוז שכן אוהבים, כשהם מקבלים את המשכורת התענוג שלהם לא יותר שלם מאלה שעובדים רק בשביל המשכורת? לכן, לא מספיק לזרוק על העולם הבא את התענוג ולהגיד: שמה אינסוף כמות, אינסוף איכות. מה עם פה? אני רוצה גם שפה אנחנו נהנה. כי אם האלוה ברא את האדם כדי להיטיב לו, תענוג שלם זה שאתה נהנה גם בזמן העבודה. לכן הצורך שלנו בליהנות אצל האדם הדתי הוא צורך דתי של ממש. אנחנו

מחויבים ליהנות כמה שיותר בעולם הזה. השאלה היא: איך נהנים? מה אתם אומרים? איך נהנים? מי ילמד את מי איך ליהנות? תל אביב את ירושלים או ירושלים את תל אביב? כל עיר נהנית בפני עצמה, אני מניח. מה אומר ההיגיון? מה, איזו עיר יותר טוב לחיות בה? אני זוכר, הזמינו אותי להרצאה בהרצלייה בצד המפותח, כשבגב שלי לא היה רקע, הייתה מרינה, והנושא היה: איך ליהנות מהחיים. איך שאני מתחיל את ההרצאה מישהו מרים את היד. אמרתי לו: תראה, אני קרה לי שאנשים שאלו אותי אחרי משפט-שניים שאלה, אבל עוד לא התחלתי. הוא אומר לי: אני שואל על הנושא. "תגיד לי, איפה אתה גר"? אמרתי לו: בבני ברק. "ואיפה אנחנו"? אמרתי לו: בהרצלייה פיתוח. אז

הוא אומר לי: אז בוא נראה, אתה מגיע מבני ברק להרצלייה פיתוח ללמד אותנו איך ליהנות מהחיים. אתה מוכן להסתכל רגע אחורה? זה לא כוחות. בטח שתל אביב אמורה ללמד את ירושלים. ואני, בתור נציג של ירושלים, מוכן ללמוד מתל אביב, אבל אני רוצה קודם כול לנסח את הקריטריונים של התענוג. מה זה נקרא ליהנות? איך אני יכול לדעת אם נהניתי עד היום או לא? איך מודדים דבר כזה? מה זאת אומרת? אתה שואל את עצמך אם נהנית. עכשיו עשית מסיבה, נהנית במסיבה אז היה לך כיף. היית במסיבה עם המשפחה, ארוחה עם המשפחה והיה לך כיף. אבל זה רגעי. כמו לפי מה שאתה אומר, רגעי לא תופס. -הכול רגעי, למה לא תופס? תעשה הרבה רגעיים. -אז יש הרבה דברים

שאתה יכול ליהנות מהם, אבל זה רגעי. לא, יש לך אבל הנאות, נראה לי, שהן נצחיות. מה למשל? -החיים. החיים נגמרים. ברגע שהם נגמרים זה הנצח שלך. אז זה לא נצח, נצח זה דבר שלא נגמר. -הכול רגעי. הכול רגעי. -הכול רגעי. אז בוא ננסה לשרטט קווים לדמותו של התענוג והמבחן יהיה אם אתם תסכימו איתי או לא. אני רוצה לשאול אתכם שאלה, אדם כעסן, יש לו איכות חיים יותר גבוהה מאדם שאינו כועס או פחות? -פחות. פחות? -בטח. -למה? כי בן אדם שכועס הוא כל הזמן מתעסק בכעס, בחוסר הנאה, הפוך מהנאה. -כי כשאדם כועס הוא פוגע בבריאות שלו, כשאדם כועס הוא מרחיק מעליו בשלב הראשון את הסביבה, לאחר מכן גם את הילדים, בסוף גם את האישה והוא

נשאר לבד. עכשיו, לא תמיד זה רע להישאר לבד, אבל אם הוא לא רצה להישאר לבד והוא נשאר לבד, זה רע בשבילו. זאת אומרת, הכעס הוא ללא ספק פוגע באיכות החיים של האדם. זה מקובל עלינו? -כן. בסדר, אלדד? -עד כאן. -יפה. הקפדנות מה איתה? יש אנשים קפדנים בצורה חולנית. פרפקציוניסטים. פרפקציוניסטים זה הצד החיובי של הקפדנות, אבל הקפדנות זה הם לא תובעים מעצמם, הם תובעים מאחרים. קפדנות. -לא טוב. -לא טוב. ומרירות? -בכלל לא טוב. מרירות. יש כאלה שזה מגיע אצלם בשלב השלישי של החיים, אבל זריזים מקדימים למצוות. מרירות. יש אנשים שהם מומחים לראות מה לא טוב. זה עוזר לאיכות החיים או פוגע? -פחות. פוגע. -פוגע. -פוגע. אז תגידו

לי, אדם שהוא כעסן, קפדן, מריר וכדי למלא את המכסה הוא רודף כבוד כדי להיגמל משלושת המחלות שהוא סובל מהן. אדם שיש בו את ארבעת התסמינים האלה, יש לו איכות חיים גבוהה או נמוכה? -נמוכה. -נמוכה. כלומר, אם אנחנו רוצים ליהנות בעולם הזה, אנחנו לא מדברים על העולם הבא. אם אנחנו רוצים ליהנות בעולם הזה, אנחנו צריכים להיפטר מהכעס, מהקפדנות, מהמרירות ומרדיפת הכבוד. מהשליליות, בכללי. נכון או לא? -כן. שאלה נוספת... -יש עוד דברים. מה למשל? מה למשל? תאוות בצע... אז חכה, נגיע גם לשם. אבל קודם כול מזה אנחנו צריכים להיפרד, נכון? מזה להיפרד. -כן. עכשיו, יש עוד כמה דברים, כמו שאתה אומר, רן, בואו ננסה לבדוק אותם. מה

באשר לעצבות ועצלות? אדם עצוב הוא... יש לו איכות חיים? -לא. -לא. ואדם עצלן? זה גם סוג של איכות חיים שאתה מושך אליו אנשים יותר כמוהו. הוא לא ימשוך אליו אנשים... אתה אומר עצלנות זה דבר טוב? -לא. לא טוב. -לא טוב. קשה להיות עצלן. אז ככה, הכעסן, הקפדן, המריר ורודף הכבוד, העצוב והעצלן אין להם איכות חיים. ובאשר לבצע, כמו שאמרת, אנחנו, ברוך השם, אין לנו את זה, אנחנו צדיקים גמורים, אבל יש אנשים שהחמדה והקנאה אוכלים בהם. נכון? זאת אומרת, הם כל כך אוכלים בהם שאפילו מה שיש להם כבר לא עושה להם כלום, כי מפריע להם שאין להם את מה שיש לשני או מפריע להם שיש לשני את מה שאין להם. זה ההבדל בין חמדה לקנאה. אז אתם

מסכימים איתי שמי שהוא כעסן וקפדן ומריר ורודף כבוד ועצוב ועצלן וחמדן וקנאי... מה באשר לאיכות החיים שלו? לא משהו, נכון? -לא משהו. אתה אמרת "עבודת המידות", נכון? אז אתה מסכים איתי? אבל חלק מעבודת המידות זה גם שיש לך קצת מהכול. -כמובן. יש לך קצת כעס, קצת עצב. -כמובן, קצת. זה מפתח, זה הופך לך את החיים להרבה יותר טובים. -אבל לא מידות משמעותיות דומיננטיות בחיים. קצת. -כן. תבלינים, כמו מלח. תדע לתת להם גם את המקום. -מצוין. מה באשר לאנשים שאין בהם כעס בכלל? ואין להם קפדנות כלפי אחרים והם לא מרירים ורואים רק את הטוב שיש בעולם והכבוד לא מעניין אותם? -זה גם לא טוב. אני לא יודע אם זה טוב או רע, שאלתי אם

הם מאושרים. הם יותר שלווים בחיים, אבל קשה לי להאמין שיש אנשים כאלה. קשה להאמין, אבל נניח. או למשל אדם שהוא שמח. -בחלקו. לא יודע אם בחלקו, הוא שמח ויש לו זריזות בחיים. כשהוא קם בבוקר הוא מסתכל על השעון וקופץ מהמיטה כי יש לו המון מה להספיק בחיים. אתם מסכימים איתי שלאדם כזה יש איכות חיים יותר גבוהה? זה אני, האמת. -זה אתה? אני קם באיזה חמש, חמש וחצי. -תלוי מה הוא עושה. תלוי, הכול תלוי. -אם הוא טוחן מים, סתם דוגמה, כאילו אתה יודע. הוא קם בשביל המטרה שלמענה הוא חי, הוא קם בשביל לשחק. אתה שחקן? -לא מדברים על התורה, נכון? לא, איזו תורה? אנחנו מדברים כרגע עלינו. אתה שחקן? -אני שחקן. יפה. אתה יש לך

היום, אני לא יודע איפה אתה משחק, נגיד הצגה. יש לך היום הצגה ראשונה שאתה... -מתלהב רצח. אתה קם בחמש בבוקר. -לגמרי, נכון. אתה מאושר, לא? -לגמרי. -יפה. אתה לא רואה את החיוך? -יפה. וגם לגבי מה שצומח בשדה, אלדד, נכון? אותו דבר. -גם כל יום. הגיע הזמן לקצור את הפירות, זה יום חג לחקלאי, נכון? -כן. אבל אל תשכח ש"הזורעים בדמעה ברינה יקצורו". -נכון. אבל בסוף זורעים בדמעה וקוצרים... -בסדר. -יפה. השאלה היא איך מגיעים לשם. למה רוב בני האדם פחות מאושרים ויותר ממורמרים? מה הסיבה שבני האדם... הרי כולנו מבינים, ישבנו כאן ותוך כמה דקות הגענו למסקנה שהרבה יותר טוב לא לכעוס ולא להיות ממורמר ולא להקפיד ולא לחפש

כבוד ולחיות בשביל משהו ולהיות זריז ולא להיות עצלן. למה זה לא מצליח? לא תמיד קל. למה זה לא מצליח? הרי אנחנו יודעים... הרי אנחנו רוצים ליהנות, אנחנו מבינים שכך נהנה יותר, אז למה לא? למה זה לא עובד? אני אתן רמז, אני מנסה להרגיז אתכם. אני נותן רמז, המצוות עומדות להיכנס פה לסיפור אז עדיף שתמצאו משהו אחר. למה אנחנו לא עושים את זה? -כן. יש לנו תאוות, יש לנו חשקים לדברים, יש לנו... השכל שלנו אומר שזה נכון, אני מסכים איתך. אבל האינסטינקטים שלי, הרגש שלי ה... דוחפים אותי יצרים, נקרא לזה. אבל אנחנו לא חיים בדור שאנחנו טוענים שאנחנו יותר רציונאליים מאמוציונאליים? יותר רציונאליים? לא, זה לא נכון. לא. אני

עכשיו יודע שאני צריך לקום עכשיו בבוקר לחזרות, לקום בבוקר, ללכת להתאמן גם כי זה יעשה לי את הגוף בריא, אבל הרצון שלי אומר: עזוב אותך, תישן עוד שעה, תמשיך לישון, עדיף. כי אנחנו עצלנים, אנחנו לא באמת מקפידים. -אוקיי. אני למדתי כלכלה, זה התואר הראשון שלי, ובכלכלה אתה לומד שהאדם הוא לא רציונאלי. הוא לא רציונאלי. -לא. אוקיי. בשביל זה, אומרת היהדות, יש מצוות. בדרך כלל אנחנו רגילים לחשוב שהמצוות נועדו להביא את האדם לעולם הבא, נכון? אני לא אומר שזה לא נכון, אבל יש חלק משמעותי מאוד במשקל של המצוות שנועד להביא את האדם להיות מאושר בעולם הזה. לדוגמה, הגאון מווילנה מסביר שהכעס והקפדנות והמרמור ורדיפת הכבוד

אלה סימפטומים, תופעות לוואי של מחלה שנקראת גאווה. ולכן אם אדם רוצה להיות לא כועס ולא קפדן ולא ממורמר ולא רודף כבוד, הוא צריך להיות עניו. להיפרד מהגאווה. וכנראה שבחברה המערבית אין סיבות מספיק טובות להיות עניו. אז למרות שאנחנו מבינים שכל מה שהזכרנו מזיק לנו, אנחנו מבינים את זה אבל אנחנו לא מוכנים לעשות את מה שנדרש כדי להילחם בזה כי הענווה נתפסת בחברה שלנו כמשהו מאוד חיוור, מאוד אפור. מה זה עניו? אדם שהולך ליד הקיר מסכן כזה, אף אחד לא יודע עליו שום דבר. אז בשביל מה לחיות? אותו דבר גם עם העצבות והעצלות. כדי שאדם לא יהיה עצלן הוא לא צריך להחליט לא להתעצל, הוא צריך שיהיה לו משהו לחיות בשבילו, משהו

לפתוח בשבילו את העיניים בבוקר, הוא צריך משמעות, והיא קצת חסרה בדור שלנו. אותו דבר עם החמדנות והקנאה, כשאדם שם את הכסף כערך המרכזי בחיים שלו אי אפשר שהוא לא יקנא ויחמוד, כי אם כסף זה חשוב והוא יש לו יותר ממני אז למה שאני לא ארצה את מה שיש לו? לכן החברה המערבית שבה אנחנו חיים זה לא שאנשים פחות מאושרים בגלל, יש כאן כשל מובנה. אנחנו יודעים מה עושה אותנו מאושרים אבל אנחנו לא מסוגלים לעשות את הצעד הזה. למה? כי אין את המניע, ובדיוק בשביל זה יש מצוות. אתה דיברת על לחתוך נייר בשבת, נכון? תגיד לי, כשאדם לא חותך נייר בשבת, מה עובר לו בראש כשהוא לא חותך את הנייר? עכשיו אני מקיים מצווה. למה אתה לא חותך את

הנייר? מה זאת אומרת למה? כי אסור. למה אסור? -ככה הוא רצה. כי כתוב בתורה. מי נתן את התורה? -אלוהים. אז יש אלוהים ואני עושה את מה שאלוהים אמר ולא את מה שאני רוצה. כשיש לאדם מצוות שבין אדם למקום הוא מכניס את האלוהות לחיים שלו. אתה אמרת: תראה, פעם הייתה חוויה, הרגשנו את אלוהים ואת המקדש, אתה התחלת עם זה, נכון? איך אני משחזר את ההרגשה הזאת? זה לא איזה משהו ערטילאי, אני צריך להכניס את הקב"ה לחיים שלי, איך אתה מכניס אותו? איך אתה מכניס מישהי לחיים שלך? כשאתה עוסק בה, כשאתה חושב בה אתה מכניס אותה לחיים הרגשיים שלך. מצוות שבין אדם למקום נועדו להכניס את הקב"ה לחיים שלי. מה תופעות הלוואי של הכנסת הקב"ה

לחיים שלי? ענווה. וכשיש ענווה אין כעס, כשיש ענווה אין קפדנות, כשיש ענווה אין מרמור וכשיש ענווה לא רודפים אחרי כבוד. אז אם אני לא קורע דף בשבת, אני מכניס את אלוהים לחיים שלי? זה תלוי. אם אתה לא קורע את זה מכנית כמו... אני לא חושב שאני... מישהו מאיתנו יכול להבין מה זה להכניס את אלוהים, מה זה בכלל... מה זו הדמות הזאת. אני לא חושב שיש מישהו שיכול, גם לא אתה, אני חושב, אבל אני לא אדבר בשמך. אתה יכול לדבר בשמי, זה בסדר. הרבה אנשים מדברים בשמי, זה בסדר גמור. להכניס את אלוהים לחיים הכוונה לבטל את רצוני מפני רצונו של הקב"ה. זה נקרא להכניס את אלוהים לחיים. אני, כשאני מבטל את הרצון שלי, זה אירוע משמעותי

בחיים שלי כי אני רוצה. וכשאני לא עושה את מה שאני רוצה זה לא דבר ששוכחים, זה דבר שמטביע חותם, אני רוצה ואני לא עושה. למה אתה לא עושה? כי יש מישהו יותר גדול ממני שאמר לי לא לעשות. זה נקרא להכניס את הקב"ה לחוויה הרגשית שלי. עכשיו, מי זה הקב"ה זה עניין אחר, אבל אותה ישות ששנינו, לצורך העניין, מסכימים שהיא קיימת, איך אני מכניס את הישות המופשטת הזאת לחיים שלי? על ידי שאני מתנגש, עורך התנגשות בין הרצון שלי לרצון של אותה ישות. והמצוות ביהדות מסמלות את הרצון של הישות העליונה, ולכן כשאני לא קורע נייר בשבת אני מתנגש. אתה יכול לראות את זה אצל ילדים, אתה אומר לילד "אסור," "אבל אני רוצה"! אבל אסור בשבת. לא

אסור בשבת, אני ילד, מותר לי. זאת אומרת, למה הוא נלחם? כי הוא לא מוכן להסכים שיש רצון יותר חשוב מהרצון שלו. ואם הוא בכל אופן כופה על הרצון שלו רצון של מישהו אחר, זה אירוע משמעותי, הוא יזכור את זה. אתה יכול לראות הרבה אנשים שעזבו את דרך התורה ואתה רואה שלא אחד ולא שניים הם אומרים: שמע, כפו עליי, כפו עליי אז עזבתי. למה הוא זוכר שכפו עליו? כי זה לא בא ממנו. -כפייה זו טראומה. לא הוא רצה לעשות את זה. -נכון, כפייה זו טראומה. אתה לוקח לי את הרצון, הרצון זה הדבר היחיד שיש לי. יש כאלה שגדלו גם נגיד לתוך משפחה דתית והם כאילו לא בהכרח בחרו בזה אז הם נגיד, לא מאמינים כמו בן אדם נגיד חילוני שפתאום חזר

בתשובה על דעת עצמו. -נכון. ולכן כשהוא לא מאמין בזה וכופים עליו זה מקומם אותו עוד יותר. -כן. כי הוא לא מבין למה הוא צריך לעשות את זה. -זה מרחיק אותו בעצם. -נכון. כלומר, המצוות נועדו לעמת את האדם עם הרצון שלו ולכן הן פולשות לכל תחומי החיים. יש מצוות שבין אדם למקום, יש מצוות שבין אדם לחברו. המצוות שבין אדם למקום נועדו להכניס את הקב"ה לחיים שלו. ומצוות שבין אדם לחברו? את העולם הזה. להכניס את הסביבה לחיים שלך. אתה אמרת "דרך ארץ קדמה לתורה," "ואהבת לרעך כמוך," איך מגיעים ל"ואהבת לרעך כמוך"? על ידי שאתה מתאמן בלכבוש את הרצון שלך. ולמה שאני אכבוש אותו? כי הקב"ה כותב בתורה שהרצון שלך זה לא הדבר הכי

חשוב בחיים. "איזהו גיבור הכובש את יצרו." ואיך מגיעים לזה, ל"איזהו גיבור הכובש את יצרו?" מדיבורים? מהרצאות? אחורה רגע, מה זה "הרצון שלך לא הדבר הכי חשוב שלך?" הרצון שלי זה למלא את הצרכים שלי. הצרכים שלי מהם? תלוי. -הרצון שלך יכול להיות טוב והרצון שלך יכול להיות רע. -נכון. אנחנו, אם זכור לי טוב, לא הצלחנו להגדיר את הטוב והרע. לא. -יפה. על פי החברה המערבית, הטוב זה מה שמועיל לחברה והרע זה מה שמזיק לה. זה על פי החברה, החברה שבה אתה ואני חיים. למשל, לגנוב זה טוב או רע? מה חינכו אותנו? -רע. -למה? כי זה רע. -כי זה רע. ולגנוב את ארכיון הגרעין של איראן, זה טוב או רע? -מצוין. אבל זה לגנוב. אז תחליט,

לגנוב זה טוב או לא טוב? תלוי מה אתה גונב. תלוי ממי אתה גונב. אם אתה גונב בשביל החברה אתה גיבור, אם אתה גונב מהחברה אתה שפל. כלומר, מי שקובע את הטוב והרע שלנו זה לא אנחנו, זו האווירה החברתית והחינוכית שלתוכה אנחנו נולדים. ולכן החינוך הוא עניין של גיאוגרפיה, תלוי איפה אתה נולד, תלוי איפה אתה גדל. אתם נתתם דוגמאות של מנהיגים שחשבו שהם אנשים טובים. לכן כשאנחנו מגדירים טוב ורע זה מושג מאוד יחסי. על פי החברה, הטוב הוא מה שהחברה רוצה, הרע הוא מה שהחברה לא רוצה. על פי היהדות, הטוב זה לא מה שהחברה רוצה, הטוב זה מה שאלוהים רוצה והרע זה מה שהוא לא רוצה. ולכן התפקיד שלנו כבני אדם זה לכבוש את הרצון שלנו

ולבנות אותו על פי הרצון האלוהי. מצוות שבין אדם למקום כנגד הגאווה, מצוות שבין אדם לחברו כנגד התאווה והחמדה, מצוות "עשה" כנגד הזריזות והמשמעות בחיים, ומצוות "לא תעשה" כנגד החמדה והקנאה שבתאווה. מצד אחד לכבוש את התאווה שלי, ומצד שני להפעיל את עצמי לחיות בשביל משהו. אני אתן לך דוגמה, אדם שמקיים מצוות מעשיות, נגיד הוא הולך להתפלל, למשל, אתה מסכים איתי שהוא מחכה לבוקר? יש אנשים בגיל 80 שכשהם פותחים את העיניים בבוקר ורואים שהשעה חמש, הם שואלים למה לא כבר שמונה. ויש אנשים שפותחים את העיניים בשש ואומרים: קמתי שעתיים מאוחר, הייתי צריך ללכת להתפלל. מאיפה זה בא? מהמשמעות שהם בנו לאורך כל החיים שלהם.

כלומר, מה שאנחנו מתחילים לראות כאן שבמקום להסתכל על המצוות כאיזו מערכת חוקים נוקשה שכל התפקיד שלה זה להביא את האדם לעולם הבא, יכול להיות שאם האלוה ברא את בני האדם כדי להיטיב להם, צריך שיהיה למצוות איזשהו ערך, צריך שתהיה למצוות איזושהי תועלת שתעזור לאדם ליהנות גם במשך הזמן שהוא נמצא בעולם הזה. זה כתוב במפורש. אבל זה רגעי, זו הנאה רגעית. ההנאה הרגעית היא רגעית ולכן אנחנו צריכים שתהיה גם הנאה נצחית. הנצחית אבל היא בעולם הבא, מה שאתה אומר. זה נכון, אבל זה שיש עולם הבא זה נפלא. אמרנו שהקריטריון הרביעי הוא שאתה נהנה גם בזמן העבודה למרות שזמן העבודה הוא זמני. צריך גם אז ליהנות, זה כתוב במפורש במשנה.

"אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, "אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא." "טוב לך לעולם הבא", הבנו. נצחי, לא נגמר, אינסוף כמות, אינסוף איכות, אבל מה זה "אשריך בעולם הזה"? זה אומר שאתה צריך גם ליהנות עכשיו את כל החיים האלה. -תיהנה גם פה. עכשיו תראה, זה נכון שבני ברק היא העיר הכי ענייה בארץ, אבל אם אתה מחפש את מדד איכות החיים כדאי שניקח גם את בני ברק בחשבון. אז נכון שלא עשינו את כל מה שהיינו צריכים לעשות, אבל לפחות נגענו בנקודות. אני מאוד מודה לכם שהשתתפתם איתי בתוכנית הזאת. אני מודה גם לכם, צופים יקרים, שהייתם איתנו בעוד תוכנית מתוך הסדרה "לחזור עם תשובה," אני מקווה שנהניתם ובעזרת השם ניפגש בתוכניות הבאות. כל טוב.