"הרגשתי שכולם מוותרים עליי": סנדי פאר על השליחות שצמחה מתוך משבר

ואני נוסעת בדרך, נוסעת אל הים. אין לי מושג למה. נוסעת אל הים ואני מחפשת בדרך שיהיו לי תמונות של הבעל שאני אוהבת, של הילדים, משהו שכאילו חזיר אותך חול.

כלום, כלום. ריק. אפס. בדיוק כמו שהרגשתי. ריק.

סנדי היקרה ואהובה מה שלומך?

ברוך השם

איך אני שמחה שאת כאן?

אני כל כך מאושרת שאני כאן. תודה רבה על ההזדמנות לבוא ולספר את הסיפור. ברוך השם דעת סינדי יש אנשים שהם חיים פה בעולם הרי כולנו חיים כן אנחנו רואים אחד את השני וכולי אבל אנחנו לא באמת חיים אנחנו חיים באיז סוג של ניתוק ואצלך אתה הייתיך שנים על גבי שנים בניתוק ניתוק רגשי מכל המציאות מבחינה חיצונית היה לך הכל ומבחינה פנימית לא היית לגמרי מחוברת וחל בחז איזשהו שינוי אדיר שעכשיו את חיה ומשמת ויש לה חיות והתלהבות ומה שאת עושה. אז בוא נדבר על על מה גרם לך מהניתול לעבור, כן? מהניתוק לחיבור ומה הוציא אותך מהמקום הזה. אז נחזור אחורה, קצת נכיר אותך, נראה מי את, מה את, ואחר כך נענה על השינה וזה מה גרם לך

לחיבור באמת לחיים ולחיות את החיים כמו שהם, כמו שהשם רוצה שאנחנו נחיה אותם. אז הסיפור שלי באמת מתחיל מתוך רוב החיים שלי שהייתי מנותקת מעצמי ואגב לא ידעתי שאני מנותקת מעצמי ממש לא התנהלתי בדיוק כמו שצריך א להתנהג בתור ילדה בתור אמא בתור אישה אבל הייתי מנותקת ורק כש שהקדוש ברוך הוא הרים אמרקס על החיים שלי ותכף אני אסביר לך מה זה אומר אז הבנתי מה זה חיבור כשר שהרגשתי את הניתוק.

הסיפור שלי מתחיל בגיל חמש. ילדה שהסבא והסבתא שלה מגדלים אותה כי ההורים שלי היו אנשים כשי יום ועבדו מאוד קשה. ביום אחד אבא שלי בא לקחת אותי, לא הייתי צריכה לשמוע, אבל שמעתי שהוא אומר כשהיא נולדה רציתי לקפוץ מהחלון. עכשיו היום אני מבינה את זה אחרת לגמרי. אני קרויה על שם אח של אבא שלי סנדו שנפל במלחמת ששת הימים ואבא שלי היה מאוד מאוד מחובר אליו והייתה לו קמיהה שיהיה לו בן לקרוא על שמו אבל מה לעשות

נולדת

נולדתי אני בת ושינו לסנדי

אבל באותו זמן אני ילדה בת חמש ואני שומעת את המילים של אבא שלי אני שומעת את זה ואני מבינה לא אוהבים אותי כמו מי שאני וכשלא אוהבים אותי כמו מי שאני אהפוך להיות כמו מה שמצפים ממני ורוצים ממני. זה פשוט הפך אותי להיות ילדה מרצה, אישה מרצה, אמא מרצה, מרצה, מרצה, מרצה כל הזמן. ולא הבנתי כמה זה מרוקן אותי מבפנים, כי כמה שנים אתה יכול להתהלך בעולם, להיות בניתוק מוחלט, לחלק. זה כאילו שהקדוש ברוך הוא נתן לך מפתחות ביד ואתה פשוט מחלק אותם לאנשים שאומרים לך את המילה הזאת ונותנים לך את המילה הזאת. אין לך כוח לחיות יותר. יצא לך לדברים הרבה שלך הזה. אה לא א מבחירה שלא

א אני רואה את אבא שלי פעם בשנה ביום הזיכרון כשאנחנו עולים לקבר של האח שלו אמ את יודעת אין בי כעס

וואו זה השאלה הבאה שרציתי לשאול אותך אם את כועסת אין בי כעס איך כשגיליתי את הפנימיות שלי ותכף אני אספר אה איך הגעתי לשם? הבנתי שלכל בן אדם יש מסע וזה המסע של האיש הזה ואני לא יכולה לרצות לשנות אותו ואני לא יכולה לשנות אותו ואני גם לא צריכה אני צריכה לתת לו להיות במסלול שלו במסע שלו בדיוק כמו שאני במסע שלי וכשאדם נמצא מחובר למסע שלו פשוט הכל נפתח כל הקליפות כל התחפוסות כל מה שאתה שם על עצמך כל החיים הכל נושר אני רוצה רוצה לספר לך את הסיפור שלי כדי שתביני

כמה אם אנחנו לא משתנים גם עם אלה ההורים שלנו וגם אם לבית הזה נולדנו וכל אחד יש לו את האתגרים שלו. אם אנחנו לא נעשה שינוי ונשבור את השרשרת הדורית הזאת גם אנחנו נהיה שם

נכון

ואני כמעט הייתי שם.

וואו.

אז בוא נתחיל עכשיו את הסיפור שלכם. אז אני נשואה לאהבת נאוריי. תודה לאל. ברוך השם, כבר כמעט 30 שנה.

ברוך השם

ממש אה אמא לארבעה ילדים מדהימים.

מתוקים ממש

מתוקים אה מאתגרים ומתוקים.

זה הולך ביחד.

זה החיים. בואו. זה החיים. ולכאורה לא היה לי שום דבר בחיים שיעשה לי איזשהו טריגר שאני ארגיש ריקה.

אני נשואה לבעל שאני אוהבת מערכת יחסים טובה פחות או יותר. א, את יודעת, כמו כל זוג רגיל נוסעים ופותחים עסקים ומגדלים ילדים ואני קונה מה שאני רוצה ונוסא כאילו כל השפע הטוב שהקדוש ברוך הוא יכל לתת נתן לי אבל הריקנות הריקנות שהרגשתי מבפנים את יודעת מורן זה אפילו לא כאב לי זה אפילו לא שרף זה פשוט ריק כלום את את לא מקשה כלום אה ומה שיותר מאתגרת גם הילדים לא מילאו לך איזשהו

כלום שום דבר ואני עושה את כל מה שאני צריכה

א הבית שלי מתפקד 100 מ100 תמיד נקי תמיד מסודר תמיד יש ריח של בישולים אני פעילה בכל הקהילות שלנו הילדים שלי בחוגים תמיד נראים כמו שצריך ועדיין על אוטומט

וזה הדבר הכי מסוכן שיכול להיות כי גם אם לכאורה נראה לך שהכל בסדר והכל עלמי מנוחות דווקא שם באוטומט כשאת הופכת להיות אוטומט שמה הסכנה הכי גדולה כי שמה אחד הכל הופך להיות מובן מאליו כל אוטומט שנית את לא מתפתחת וכשאת לא מתפתחת ואת לא נוגעת בכאב האמיתי שלך אז עובר עוד יום ועובר עוד יום ועוברת עוד שנה ועוד שנה וזה מה שהיה אצלי לא ידעתי לדבר את הכאב שלי כי לא הבנתי למה לא טוב לי ויום אחד כהרגלי אני מכינה את ארוחת הצהריים ועורכת את השולחן לילדים ומאוד מאוד שמחה. היו לי רגעים של שמחה. היו לי רגעים שכן הייתי מחוברת, אבל זה היה רק רגעים.

כן.

אמ ואני מכינה את ארוחת הצהריים בדמעות כי אני יודעת שאני לא חוזרת הביתה.

מה זאת אומרת?

אני יודעת שאני הולכת להתאבד. אני יודעת את זה. אני מקשה מראש.

אני לא יודעת אם זה תכנון מראש כמו האוטומט הזה שפשוט הוביל אותי לשם שזהו. אין לי כלום. זהו. אני מוותרת. כי כשאתה לא יודע לראות מה יש לך אז אתה לא מרגיש שזה שלך שמה קרה באותה נקודה שהרגשת זהו היום את לא הולכת לחזור הרגשת את זה כל החיים הרגשתי את זה כל החיים אבל יש איזשהיא נקודה תראי אם כל החיים היו שום דבר לא קורה לנו פתאום בסדר

שום דבר לא קורה פתאום אתה לא פתאום חס וחלילה רוצה לסיים את חייך אתה לא פתאום חולה אתה לא פתאום מתגרש חס ושלום אתה אין כזה דבר דבר פתאום גם לא הדבר הפשוט ביותר גם לא פתאום מפטרים אותך מעבודה כשאתה לא שומע לנקודות של החיים זה לא שלך לאינטואיציה שלך תקראי לזה איך שאת רוצה זה לא נכון אל תדברי עכשיו זה לא בשבילך אל תיכנסי לשם אז אני מאמינה שאנחנו ילדים של הקדוש ברוך הוא וכשאת לא מקשיבה ל לנפש האלוקית שלך לזה שאומר לך זה לא טוב לך. אז הקדוש ברוך הוא שם אמרקס. ושהוא שם אמברקס אתה מגיע לקצה של הקצה. כי הוא חייב א מה הוא יעשה? הוא כל הזמן מדבר איתנו. אני מרגישה היום אני יותר מרגישה שהוא כל הזמן מדבר

איתי. כל הזמן. אבל מה הוא יעשה? ירשום לי אS? אז הוא שולח לי אדם שליח שאומר לי זה לא טוב לך. שולח לי סיטואציה שאומר פה אל תדברי זה לא נכון. ואני לא מקשיבה ולא מקשיבה ולא מקשיבה ולא מקשיבה. את מכירה את זה שאנחנו כל הזמן חוזרים על אותה טעות ולא מבינים למה אנחנו לא מרגישים טוב, למה את לא מרגישה טוב כי את לא במקום שלך.

כן.

אני אני אלך עוד קצת אחורה. כשאני נכנסת להריון עם התאומים שלי א נורא שמחתי. ההריון זה היה הדבר היחיד שהרגשתי שאני מלאה ובחיות ופתאום אבל הייתי לא רק זה הייתי במקום גם לא טוב זאת אומרת הנה רואים אותי תראי כמה אני מסתכלת על העולם ולא באמת לפנימיות שלי הנה רואים אותי הנה דואגים לי כל הזמן אני יוצאת החוצה מעצמי בלי להבין בלי לדעת מזה ואז כל הבדיקות בסדר ובחודש שישי א אומרים לי הייתי אצל פרופסור שאומר לי אחד הילדים לא בסדר וצריך לעשות א בדיקת מי שפיר ואצך בגלל שזה תאומים עושים לשניהם ויש סכנה של הפלה אחד הילדים לא בסדר יכול להיות תסמונת של שפה ששואה שש אצבעות עמוד שדרה לא בסדר טה טה טה טה טה אף אחד

מסביבתי א לא היה בתמיכה של הכל יהיה בסדר אמרו רק לא לא אנחנו לא זה לא בשבילנו זה לא גם אני פחדתי מזה את מבינה מה את הולכת ללדת אני מגיעה הביתה בבכי ואני מתקשרת לאמא שלי ואני אומרת לה אמא ככה וככה הרופא אמר ואני לא יודעת מה לעשות והיא בנונשלנט שאין לתאר היא אומרת לי איפה התהילים שלך וואי ואני אומרת לה פה תגידי את מקשיבה למה שאני אומרת לך והיא אומרת לי תקראי אני באמצע בישולים תקראי נדבר אחר כך ביי ואני סוגרת את הטלפון ואני אומרת היא או לא הקשיבה לי או שאני לא יודעת מה קורה כאן

כאילו זה לא משהו שאת תית רגילה לראות את אמא שלך שכל פעם שיש איזשהי צרה או איזשהי בשורה לא טובה

אני גם לא הייתי מדברת אני אני גם לא הייתי מדברת את הכאב שלי

אז עד שאני אומרת לך מה אבל אני ילדה טובה ואני מקשיבה לאמא שלי ואני עושה את מה שהיא אומרת

וואו וכחלת לקרוא תהילים

ואני פותחת את התהילים אני לא מבינה מה אני קוראת זה גם לא מעניין אותי אני נמצאת בכאב של מה שאמרו לי על הילדים שלי וזה זה לא מה אני יכולה לעשות כלום כן

אני מתחילה לקרוא וכל האיפור נמרח אח לי, את מכירה את זה שהשחור שורף לך בעיניים ואת לא רואה את מה כתוב? זה בכלל לא מענה אותך, אבל נרדמתי עם הספר על הפנים ואני מתעוררת אחרי רבע שעה. זה לא באמת הייתה שינה, זה היה כמו לקחת אוויר

ואני מתקשרת אליה ואני אומרת לה אמא אין לי כלום, אני לא יודעת להסביר. אני מרגישה שאני יכולה לנשום. היא אומרת לי, יופי, אז אין לך כלום. את לא יכולה, את לא צריכה להמשיך ללכת לרופאים, הכל בסדר. וואו, איזה אומץ. וילדתי תאומים בחודש שמיני בריאים

וואי

שניהם הם לא היו מונשמים אפילו נכון היו באינקובטור כי היו בחודש שמיני אבל הם לא היו מונשמים אפילו ילדים בראים תראי מה זה הקדוש ברוך הוא מדבר איתי פעם אחרי פעם פעם אחרי פעם ואני עוד לא מחוברת ועוד לא

ואני ואני עוד לא שם ואני עוד לא שם אני כאילו עושה אבל לא מחוברת זה כמו לקרוא תהילים גם זה קרה לי שהייתי קוראת את התהילים ולא מחוברת ולא מבינה למה אני מבקשת ואני לא מקבלת מה זה הדבר הזה כאילו כאילו מה מה עוד אתה רוצה ממני? ואז כשהילדים גדלו אמרתי רגע רגע רגע כשאני הולכת לאספת הורים אני מתלבשת נכון אני כאילו נכנסת לאיזשהו תפקיד כשאני אמא בתוך הבית אני נכנסת לאיזשהו תפקיד אני יכולה לשבת ככה ולקרוא את התהילים שלי ורק לבקש מחר אני מנסה משהו חדש ואני קמה בבוקר שותה רק את המים שלי אני יוצאת החוצה לגינה אני פותחת את ספר תהילים שלי מסתכלת לשמיים קורא את אותם מילים שקראתי כל הזמן עם אותו ספרי תהילים לא

השתנה כלום. אני מסתכלת לשמיים וכל מילה, כל מילה שאמרתי, אני מרגישה צמרמורת בכל הגוף. ואז אני מתחילה להבין שאני מתחברת. זה כבר לא זה לא כמו שקראתי אתמול את אותם מילים. וואי.

והנה אני חוזרת איתך לאותו יום שאני בוחרת לא לחזור הביתה. מה זה בוחרת? אני לא הבנתי בכלל שאני בוחרת. אני פשוט הרמתי ידיים מכל העולם שלי. לא ראיתי מה יש לי. ואני בוכה כי אני יודעת שאני לא חוזרת הביתה ואני הולכת להתאבד ואני נוסעת בדרך נוסעת אל הים אין לי מושג למה נוסעת אל הים ואני מחפשת בדרך שיהיו לי תמונות של הבעל שאני אוהבת של הילדים משהו שכאילו יחזיר אותך חומת כלום כלום ריק אפס בדיוק כמו שהרגשתי ריק ואני מתחילה לדבר איתם אומרת לו יופי גם אתה מוותר עליי אני ידעתי שתוותר עליי מתחילה לכעוס עליו לא מבינה בכלל מה זה הקשר הזה שלי ושלו מה אני מתחילה לכעוס עליו למה אז למה הייתי צריכה להתחתן ולמה

הייתי צריכה להביא את הילדים ולמה אני צריכה להגיע למקום הזה ואני מגיעה 150 מטר מהים ואני האוטו החמישי ויש מחסום ומגיע אליי השוטר כשאני בוכה את החיים שלי בוכה בוכה בוכה בוכה כי אני משהו לאחז בו ואני מדליקה את הרדיו אוטומט ומתנגן שיר למעלות ואני לא מכירה את השיר הזה כאילו שמעתי את יודעת לא גדעתי בבית דתי אז אני כאילו ואני שרה את המילים שיר למעלה סן להרים מעין יבוא 20 ואני ואני כאילו מדקלמת את המילים האלה ואני מבינה שזהו אני בסוף בסוף בסוף בסוף בסוף שלי וההרגשה הזאת שכולם מוותרים עליי גם הוא ומגיע השוטר ואני האוטו החמישי בתור והוא דופק לי על השמשה ואומר לי גברת סי הביתה מה אומר לי גברת זה יקח זמן שיא הביתה בטוח הוא אמר אמר עוד משהו אבל אני כבר לא שמעתי אני לא זה היה כאילו כזה

גלגל הצלן זה תקשיבי אני אומרת לך עוד פעם בטוח שהוא אמר עוד משהו אני כבר לא שמעתי זה כמו שנכנסת לבריכה ואת מרימה את הראש לקחת אוויר ככה הרגשתי ומשהו קורה לי באותו רגע ואני לא מבינה למה ואני מחליטה שאני מורידה את כל התחפוסות וכל המסכות ששמתי עלי צמיעות עוד פעם ואני מגיעה במערומה עם מה שנקרא הביתה. ככה זה אני. אני לא עושה את עצמי. אני לא רוצה להיות ככה. אני לא רוצה להתאפר בשביל להיות. אני לא רוצה כלום. אני רוצה ככה. מי שאני. ואני נוסעת הביתה ואני זוכרת שכשהכנתי את האוטו אני אומרת יואו איך הגעתי לפה. כמו טייס אוטומט. שלא הבנתי בכלל איך הגעתי הביתה. אני לא זוכרת את הדרך, אני לא זוכרת כלום. ואני

מגיעה הביתה. והבעל שלי יושב בסלון עם הילד שלי. ואני אומרת לו, "למה אתה לא ישן? היה בן שנתיים וחצי." הוא מספר לי שהוא עשה לי ציו והוא שכח במגירה באגן

והוא לא רוצה לישון לפני שהוא אומר לי זה חיבוק מאת השם. זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שמישהו זקוק לי. לא כי זה לא היה קודם, כי אני הייתי כל כך סגורה וכל כך לא מחוברת שלא יכולתי לראות אפילו מה יש מסביבי. לא יכולתי. ואנחנו עולים למעלה לחדר ואנחנו עוברים את הלילה. א לא ישנתי כמובן כי את מרגישה משהו ואת לא יודעת מה ואת גם לא יודעת להסביר. אני לא משתפת את בעלי ותכף אנחנו נדבר עליו. א הוא רואה, הוא מרגיש, אני לא, אני בוכה הרבה, אני עצובה הרבה ובבוקר אני צריכה לשלוח את הילדים לבית ספר ולגנים. הבטחתי שאני חיה, נכון? אז אז מה עושים? ואני בת 42 ואני לא יודעת מה אני אוהבת. אני לא יודעת. כאילו כמו ילד קטן שמתחיל לעמוד ולעזוב את המשענת שהוא רגיל וללכת צעד אחרי צעד. דקה לפני שנכנסתי לאוטו מרטיתה.

אני כותבת מכתבים לילדים שלי ולבע כי אני באמת אוהבת אותם. לכל שנה, לכל כניסה לכיתה א', לכל כניסה לחטיבה, לכל כניסה לתיכון, לצבא, לחתונה, לבעל שלי שאני כל כך אוהבת. כי אני לא רוצה להיפרד, אבל אני אין לי כוח. אין לי כוח, אין לי אין לי כוח, פשוט אין לי כוח לכלום. ואני שמה את המכתבים אצל חברה טובה שלי שאני סומכת עליה ואני יודעת שרק שהיא תצטרך לפתוח היא תפתח. את אמרת לה משהו על זה? כלום. היא היא זיהתה את זה אחרי הרבה הרבה שנים שהייתי בהתפתחות ועשיתי את ההרצאה שלי. אז היא הבינה מה זה המכתבים האלה ואז היא הבינה מה היא עשתה. היא לקח לה זמן להתאושש כי היא אמרה איפה הייתי אבל זה לא נכון הסברתי לה שם כמה

נכון היה התפקיד שלה כי כל הזמן היא חיבקה אותי והייתה בהכלה ומתי התפקיד שלה הסתיים ואז הייתי צריכה ללכת במרחאות אל מותי כדי לחזור למה כי אם היא הייתה ממשיכה את התפקיד שלה אני לא הייתי מי שאני היום וואו ואני משאירה לה את המכתבים והולכת וחוזרת ואני צריכה לחיות ואני לא יודעת מה אני אוהבת ואני כל היום מנקה ומסדרת ומנקה ומסדרת ומה יש מסביבי אקונומיקה ודלי ווואו א אחלה תפקיד אבל אני אומרת רגע הרגע הזה הוא הרגע הכי נכון לי אחרת היה לי רגע אחר אני עוד שנייה לא הייתי כאן אז אם זה הרגע שלי סנדי, בואי, בואי תביני למה את פה. את לא סתם פה, את עוד שנייה לא היית כאן. ואני עומדת מול הרים של כביסה. וכמו שאני

מפרידה את הלבן והצבעוני, אני מפרידה את העיקר והתפל מהחיים שלי. ואני שוטפת את הבית במלא מלא מים. וכמו שאני שוטפת את הבית, אני ממש מדברת לעצמי. אני שוטפת את רגשות האשמ והבושה ומה עשיתי וכן אוהבים אותי ולא אוהבים אותי ומה נותנים לי ומה לא רואים אותי ווא פשוט שוטפת את זה ו ועושה סדר בארונות ממש בטירוף עושה סדר בארונות כמו שאני עושה סדר בארונות אני עושה סדר במחשבות שלי ואני מתחילה לשאול את עצמי לא רואים אותי אוהבים אותי אלא מה העולם רוצה ממני אני פה אני פה אני כאן ועכשיו וכל פעולה פיזית שאני עושה אני מקבילה לפעולה נפשית. עכשיו זה אותם פעולות שעשיתי קודם, אבל פתאום מתוך מקום של חיבור אני מבינה משהו

אחרת לגמרי על החיים שלי, על השגרה שלי, זאת שלא אהבתי אותה, את הניקיונות והבישולים. פתאום אני מבינה איזה כוח, איזה עוצמה, איך ריפיתי את עצמי עם האקונומיקה והבישולים שלי. מטורף. לפני כן אני חייבת לשאול אותך, את עבדת באותה תקופה? אני עבדתי כל הזמן. כל הזמן עבדתי. עבדתי בעסקים שלנו. א עשיתי את כל מה שאני צריכה לעשות כל הזמן הייתי על אוטומט. בגלל זה את יודעת אם יש משהו זה לא העשייה את גם ככה היית עושה כל הזמן. זה לא המ

אבל זה סייה על אוטומט. אתה לא באמת אתה לא מתפתח. אתה עושה ולא מתפתח מילימטר. למה? כי אתה לא מחובר.

אז הכל צריך. אז עושים צריך אז עושים. בעצם המקום הזה שאמעט לא היית פה בחיים הוא זה שהחזיר אותך לחיים

בדיוק זה החזיר אותי לחיים

כן

אבל אנחנו יכולים לחיות להיות את יודעת חס ושלום גם בן אדם בקומה יש לו דופק וככה חייתי שנים חייתי כי חייתי כי צריך לחיות

אבל ביום שהכנסתי חיות לתוך החיים שלי

ומאוד חשוב לי לספר לך למה ואיך זה קרה

כן

בפעם הראשונה אני מספרת לאמא שלי א שלא טוב לי

ז עד אז לא דיברת בכלל על הרגשות לא שיטת גם את בעליך אפילו לא שיט אני יכולה כאילו זה מאוד בשטחי לא טוב לי אני לא יודעת למה לא טוב לי ואז אני שומר אותך בוכה הוא ראה אותך שאת עוברת מה שמח לא הרגשת צורך לשתף במה שאת עוברת

לא יכולתי הייתי כל כך במקום נמוך עם עצמי

וואו

שמה אני מה אני אגיד אני אגיד

זה מדהים שהגעת לאמא שלך

אז הגעתי לאמא שלי האישה הפשוטה הזאת הזאת שהבנתי כמה פשטות יש בהתפשטות הזאת

נכון

ואני מספרת לה והיא נותנת לי את ספר התניה

ואת לא יודעת מי זה כלום

אני לא יודעת מי זה כלום בכלל מי יכול לפתוח תניה ולקרוא מי שלא מה ואני מנסה לפתוח ואז אני אומרת יופי עד שאני מספרת לה שלא טוב לי היא גם נותנת לי ספר שאני גם לא מבינה אותו וואו וזה נורא הכעיס אותי מאוד

תראי אני עוד בשלב שאני לא מחוברת

כן

והספר היה לידי במיטה כל הזמן כל הזמן כל הזמן ואני מתחילה לחקור את פנימיות התורה את הפנימיות שלנו כי לא יכול להיות שאני מסתובבת פה בעולם חיה לא חיה לא יכול להיות

אז אז מה אז אני עוד כמה שנים אסתובב על אוטומט אז עוד כמה שנים אני אכעס ואיאשים את כל העולם בזה שלא רואים אותי וזה שלא אוהבים אותי וזה שלא מעריכים אותי די אני רוצה שינוי ובפנימיות התורה דבר מאוד מאוד חשוב ששינה לי את כל החיים. את רוצה לתקן את הנפש? בואי תביני נפש מים. ורק שהגעתי לזה ונגעתי בזה, התחלתי לחיות באמת מתוך חיבור אמיתי, מתוך מנוחת נפש. עכשיו תביני, מנוחת נפש זה לא אין אתגרים, זה לא עכשיו כל החיים הכל טוב, הכל ורוד, זה קשקוש. יש אתגרים, תמיד יהיו לנו אתגרים, אף אחד לא יכול לשלוט על החיים. אנחנו לא יודעים מה יקרה לנו מחר, נכון?

אבל כשאת במנוחת נפש, אף אחד לא יכול להעיף אותי כמו עלני דף ברוח כל זמן שהייתי לא מחוברת, לא הייתי במנוחת נפש.

וואו. וקוראים דברים, קורים הרבה דברים ואני לומדת מה זה להיות מחובר באמת ואני אספר לך סיפור של בית פשוט את יודעת כי הרבה פעמים כשאני מלמדת גם את התלמידות שלי אני מדברת איתם על חיי היום יום על הבית לא סיפורים אתה שם ואני לא לא פה פה עכשיו אז כשאחד התאומים שלי א היה בגיל הנאורים אז החדר שלו אס אני תמיד אומרת שזה היה כאילו שמישהו זרק רימון זה התפוצץ סגר את הדלת ועכשיו כנסי תתחילי מאיפה מתחילים וכל יום כל יום אותו סיפור מה הבעיה לסדר הייתי נכנסת ומשתגעת מזה והייתי נכנסת ועושה את מה שאני צריכה אבל מחממת את עצמי איזה ילד איזה לא מחונך למה הוא עושה לי הרבה בעיות למה זה ואני אוספת את כל הכביסה היה לי

עניין עם כביסה כל הזמן ואני אוספת את הכביסה ואני באה לצאת מהחדר ובשנייה זה ממש שוריר של שנייה אני רואה בזווית החדר על השולחן חן שלו צמח שנבל כמובן כי משיח דרך שלו ככה בטח לא יזכור לתת טיפה של מים לצמח אבל זה שנייה שאני מבינה וואו הוא כנראה רצה שמשהו יפרח פה ותראי תראי מה קורה פה ואני מנקה ומסדרת לו את החדר ואני שמה פתק על השולחן ואני כותבת אני רואה אותך כשתרצה לדבר אני פה והילדים שלי כל הזמן עובדים ולומדים ואני שומעת אותו נכנס באמצע הלילה הביתה ואני שומעת אותו עולה במדרגות ואני שומעת את הדלת נפתחת ואני שומעת את השתיקה ואני יודעת שהוא קורא את זה והוא יורד למטה והוא אומר לי מהתרה ואני שלא ישנתי

רגע אמרתי לו כן תרתיח מים אני באה לדבר איתך ואני מספרת לו מספרת לו שחיממתי את עצמי ועל החדר והכל ואני מספרת לו על העציץ שמה ראיתי ומה קרה לי באותו רגע. ממש איזה נקודה, נקודה שהתחברתי אליה כל כך. ובפעם הראשונה, אחרי כל כך הרבה שנים אני יושבת ומקשיבה לילד הזה לא עם האוזניים, עם הלב. אני לא שופטת אותו, אני לא אומרת לו אתה כזה ומה יהיה איתך ולאן אתה הולך. אני מקשיבה לו באמת והוא אומר לי, אמא, את יודעת והוא מספר לי כל מה שעבר עליו. אומר לי, כשאני הכנסתי לחדר והיה לי סדר, הרגשתי שאני יכול לנשום וזה בדיוק מה שאני מרגישה כשאני עושה סדר בבית.

וואו.

ואני מבינה שמה שקורה לי בחוץ זה מה שקורה לי בתוך הנפש. ואני מסבירה את זה לילד. עכשיו תביני, זה לא שלמחרת נכנסתי והיה מסודר, אבל לא זאת לא זה היה העניין. העניין יהיה החיבור. כשאני מחוברת לעצמי, אני יכולה להתחבר למי שמולי. ואז אני מקשיבה כי כל הזמן הרחקתי אותו בלי כוונה, בלי להבין. אף אחד לא רוצה להרחיק את הילד שלו, אף אחד לא רוצה להרחיק את הבעל שלו. אבל כשאת לא קרובה לאמת הפנימית שלך, זה לא יעזור מה תגידי. המילים שלך יהפכו להיות ריקות מתוכן גם אם תגידי.

ואני מתחילה א ללמוד את את ה את פנימיות התורה ולהתחבר עוד יותר עם אנשים מאוד מיוחדים שעזרו לי בדרך. עם אנשים טובים וחכמים א שאני לומדת איתם שנים ועדיין א ופתאום אני מתחילה להבין איך שאתה מחובר הכל נכון לך האנשים הנכונים מגיעים הסיטואציות הנכונות מגיעות הכל מאוד מאוד מתיישב במקום ולמה הקדוש ברוך הוא היה צריך לטלטל אותי כל הזמן מהמקום שלי כי לא הייתי מחוברת ופתאום אני מבינה הקדוש ברוך הוא לא כועס אליי הוא אוהב רחום וחנון. הוא אוהב אותי. את פשוט לא במקום. איך אני אגיד לך? מה את צריך שאני אגיד לך? באמת

בדיוק. זה דף יודע בצורה הזו. וכשאני מלמדת אז הרבה שואלים אותי חזרת בתשובה? אז את חוזרת בתשובה. וזה שאלה שמאוד מצחיקה אותי כי אנחנו כל רגע חוזרים בתשובה.

ואני נותנת סיפור מהחיים שקרה לא מזמן. דרך אגב עם אחד הילדים שלי, אחד הילדים הקטנים, הוא איבד את הטלפון. זה לא נעים. אמ והוא מתקשר לטלפון של חבר ובוכה אמאבתי את הטלפון. בימים לפני שהייתי בפנימיות התורה בקלות יכולתי להגיד לו מה זה איך באת ואתה לא אחראי ואיך עשית את זה טה טה. כשאני בפנימיות התורה הדבר הראשון שעשיתי זה להחזיר אותו בתשובה. מה זה להחזיר אותו בתשובה? זה להחזיר אותו לנקודה הפנימית הכי אמיתית שלו. קודם כל אמרתי לו אתה חייב להקשיב דבר אחד. אתה ילד מאוד מאוד אחראי. קודם כל החזרתי אותו בתשובה לנקודה אמיתית שלו. וזה מה שתשובה עושה לנו. מחזירה אותנו למהות האמיתית שלנו. מי אני? מה אני? מה?

לאן אני, לאן אני שייך. ואחרי זה, אחרי שהחזרתי אותו, יכולתי לבוא וללמד אותו מה עושים כדי שזה לא שזה לא יקרה שוב. ואם יקרה, אז יקרה. לא קרה שום דבר. שוב. מנוחת נפש. ואני מלמדת גם את הבנות אצלי. רק אדם אוהב יכול להוכיח. מה זה אדם אוהב יכול להוכיח? אדם אוהב זה לא בהכרח אני אוהבת את הבן שלי אז עכשיו אני אלמד אותו איך לא מאבדים. אדם אוהב זה אני מצליחה לראות בעיניים טובות לזכור במה אתה טוב. כי הרבה פעמים אנחנו שופטים ורוצים לשנות וכלום לא הולך כי אתה לא יכול לשנות אף אחד. הבן אדם צריך לרצות להשתנות. ויש כל כך הרבה סיפורים מהחיים. ודרך פנימיות התורה שאתה מתחבר לעצמך זה מה אני אגיד לך מורן אני חיה אני לא רק נושמת

מטורף את מה זה הלימוד הזה מה הוא עשה לך זת זה לא רק היה בלימוד עצמו אלא גם התחלת עם פעולות גשמיות מצוות

כן אז אני חייבת לספר לך את זה אני לא באתי מבית דתי

ואני כל הזמן אני לא עושה מספיק ואני כל הזמן רוצה לעשות עוד השתדלות ועוד השתדלות ועוד השתדלות אבל אני צריכה שזה יבוא ממקום של בחירה כי אם אני אעשה כי אמרו לי זה לא יחזיק מים אדם שבוחר לא אכפת לו מה הוא מפסיד אני אספר לך באותם ימים לפני שהייתי מחוברת אז התחלתי קצת להתחבר עם אנשים שדיברו א אבל בגלל שלא הייתי מחוברת אז לקחתי את זה למקום אחר למשל המשפט הזה של אישה עושה רצון בעלה ווא זה משפט שכל השערות הלבנות היו צומכות לי באותו רגע סליחה

כן

ואני רוצה לספר לך על זה הסיפור. אנחנו בימי שישי, לא בית דתי, היינו יוצאים ומבלים ומסיבות ו ובא לי שיהיה לי קידוש בבית. עכשיו, איך אני עושה את זה? בלי שיהיה את יודעת בכל זאת בסוף הקדוש ברוך הוא זיווג זיווג הגון. אני צריכה לשמור על הבית הזה קודם כל

כן

ואני הולכת לגננת של הבן שלי ואני אומרת לה תקשיבי יום שישי הוא אבא שבת והנקונה להם את מכירה את הכוסות והיין של אליהו הנביא הקטנים קטנים שמחלקים את זה עם אם עם ממש הדפסתי את הקידוש של יום שישי ואני אומרת לה הוא אבא שבת והוא מחלק הוא יבוא הביתה הוא יבקש מאבא שלו בטוח אבא שלו יעשה והוא בא הביתה ואבא שלו עושה אבל בגלל שאנחנו תודה לאל הרבה אז מוזגים קצת וזה מוזגים קצת ככה כך ארבע פעמים. לא מעניין אותי מי היה בשבת. הילד שלי מחלק את הדבר הזה. תקשיבי ממש. ואז אחרי ארבע פעמים הבעל שלי אומר לי, אולי תקני נורמלית. די רגע. ברור לך שיכולתי לקנות, אבל זה לא מה שרציתי. רציתי שהוא יתחבר לדבר הזה. אז הלכתי לחנות ואני מצלמת לו שתי כוסות ואני אומרת לו, "מה לדעתך יהיה לנו נכון הביתה?"

וואו. חיברתי אותו לפעולה ואז אני מתחילה להבין ומאז ועד היום תודה לאל ברוך השם יש לי קידוש כמו שצריך בבית

שכולנו מחכים לזה וה

אבל מה הבנתי אישה שעושה רצון בעלה זה לא עושה בהכרח מה שהוא רוצה זה מעוררת את הרצון שלה בחוכמה אצלו

נכון

כי אישה יש לה כוח להזיז הרים אבל כשאת מתוך חיבור עושה את הדבר הזה את לא יוצרת אנטגוניזם ויעשו את מה שאת מבקשת שוב לא בכפייה לא כי אני רוצה ואני רוצה לספר לך עוד משהו

מדהים אה פלטה ומי חם וואו איך אני אביא פלטה ומחם איכשיו שאני מטורפת מדברת איתך שנים שנים ואז אני לובה מהחברה שלי א שכנה פלטה וזה ואני נורא מתרגשת וזה ואת יודעת אני לא יודעת אה אה איפה הרגשתי את השבת ת כזאת בהתלהבות שאת סוף סוף עושה אותה ואני מבשלת ושכחתי לשים את התקה

אוי

שכחתי כי זה לא זה לא באוטומט שלי מר

שבוע אחרי אני לא מתיישת ואני אומרת איך שאני מתעוררת אני שמה את זה בטקע מה יכול לקרות זה סך הכל להתחמם ואני מקבלת הודעה מחברת חשמל תקשיבי טוב רק הרחוב שלי עד 4 זה היה שעון שבת הפסקת חשמל וואי רגע שבוע שלישי היה לי שבוע הוא הטירוף של הרצאות ולימודים ותה טה טה טה טה טהטה וחברה אמרה לי תקשיבי יש הפרשת חלה א בצפון אנחנו חייבות ללכת ושכחתי לבקש ממנה והיא מתקשרת אליי באמצע הפרשת חלב והיא אומרת לי יואו את לא מאמינה אני נסעתי לאלט שכחתי להשלך את המפתח ומה תעשי ו ואני בהפרשת חלה של אלישבע קוק שאומרת את כל התהילים בכזאת מתיקות והיא מדברת ושרה את התהילים ואני בוכה ושארת את התהילים ואני בוכה ואני לא מכירה אותה. אני פעם ראשונה ראה אותה. היא לא מכירה אותי ואני לא מכירה אותה.

והפרשת חלה מסתיימת והיא אומרת בעלת הבית קנתה מתנות את היא מצביעה עליי. בואי יש לך מיכה מתנה.

וואו. אם זה הקדוש ברוך הוא לא מדבר איתנו אז מה זה מדבר איתנו? יואו

זה כאילו את מתחילה להבין יש פה משהו עכשיו תראי אני מלמדת הרבה מאוד נשים שמגיעות אליי א דווקא לא כאלה שמחוברות אני יכולה להגיד אפילו אתאיסטיות שמגיעות אליי

אפילו מחאות קפלן שזה בכלל

אפילו כאלה שהפעילו את מחאות קפלן והעוצמה שלהם הם נשים עם הרבה מאוד עוצמה שתדעי לך הרבה מאוד חוכמה מאוד עוצמה

ו אני רואה מה קורה כשאני מצליחה לחבר אותם ואיך את עושה את זה כי לכאורה הם לא הם לא רוצות להתחבר למשהו שאת מדברת עליו שאת מדברת על אמונה אמרו לי כשאת מגיעה לא להגיד הקדוש ברוך הוא ולא להגיד זה את יכולה להגיד אמונה ואמרתי רגע אם אתם מזמינות אותי

תנו לי להגיד את האמת שלי תנו לי זה האמת שלי אם מה את רוצה שאני אמציא עכשיו מילים זה האמת שלי התחברו התחברו לא התחברו התחברו אני מכירה אותם כי בסוף כשאתה מדבר לנשמה של יהודי זה לא יעזור לך מי אתה מה אתה בסוף כולנו זה לא משנה כמה אתה מחובר וכמה אתה לא יום יגיע ואתה תרים את העיניים לשמיים ואתה תגיד בבקשה בבקשה רק טרות לילד בבקשה בבקשה רק זה אז אנחנו לומדים כל כך הרבה דברים

איך הם הסכימו בעצם לקבל ממך ובכלל להגיע לשיעור תורה בואי תקשיבי אני מגיעה אליהם ובשיעור הראשון הם לא מנידות אף ונורא פחדתי מזה זה והיו להם שאלות מאוד מאוד קשות ואני יכולה להבין אותם הגעתם בכלל לעניין הזה של שיעור תורה מישהכל מגדירה את עצמ

מישהי שמכירה אותי מכירה את השיעורים שאני מעבירה ואמרה תקשיבי

רק את יכולה להעביר להם שיעור אמרתי לה תקשיבי אני

רק את הם ישמעו אותך באיך שאת מעבירה את זה ולא כן מעבירה את זה במילים שלי בכי כי אני באתי מהמקום הזה כן

גם אני לא הייתי מחוברת אני יודעת בדיוק מה הם מרגישות גם אני כעסתי על הקדוש ברוך הוא, אני יודעת בדיוק למה זה קורה, אני יודעת בדיוק מה זה הניתוק הזה. אני חייתי שם שנים ודרך הניתוק הזה אני מדברת כי רק שאתה מנותק אתה יכול להתחבר. איך נעריך את אור היום אם לא יהיה לנו חושך? איך

והיה שם הייתה שם אחת אנשים עשינו איזשהו תהליך. אני מכניסה גם את הילדה הפנימית דרך אה אה פנימיות התורה ו ואני מסבירה להם שכל נשמה חותמת על כל מה שקורה לה בעולם. היא יודעת הנשמה לא מתפעלת משום דבר. היא יודעת מה קורה לה. אנחנו כואב לנו. אנחנו זה לנו נראה לא נורמלי וזה קשה להגיד את זה. ואחת אנשים אמרה לי, "אבל הבן שלי בקומה כבר 20 שנה, את רוצה להגיד לי שהוא חתם על זה?"

וואי, איזה קשה.

את יודעת, הדבר הראשון שרציתי לעשות זה ללכת ולחבק אותה חיבור גדול

ממש

כי אמא שמרגישה את הכאב הזה, אין כאב בעולם שאמא יכולה לחוות, אין. ואני אומרת לה, אני רוצה לשאול אותך שאלה. תראה, אנחנו המון נשים כאן. למה לדעתך הנשמה של הילד הזה בחרה בך להיות אמא שלה? היא לא בחרה בי והיא לא בחרה בא והיא לא בחרה, היא בחרה בך. למה? לא צריכה לענות לי עכשיו. תהיי 90 זה רגע ותעניל. ואני רק מסתובבת והיא אומרת לי, אני יודעת, אני יודעת מה הוא בא ללמד אותי. והיא אומרת לי, הוא בא ללמד אותי אהבת חינם. וואי, את יודעת, זה היה רגע שלא הצלחתי לדבר כי היא התחברה וזהו. וזאת הייתה השליחות שלי. וואו

אגב כל הזמן כשאנשים דיברו איתי על ייעוד וייעוד ומה זה ייעוד ואני צריכה בכלל שאני לא הייתי מחוברת וחיפשתי את היעוד שלי חיפשתי משהו שלא יכולתי להגיע אליו ותמיד הוא היה רחוק ממני וזה מאוד אכזב אותי ופתאום אני אומרת רגע תשחררו את היעוד תהיו בשליחות את רוצה לדעת מה השליחות שלך סתכלי הצידה מי צריך אותי עכשיו הילד שלי זאת השליחות שלי ובעוד רגע מי צריך אותי עכשיו הבעל שלי זאת השליחות שלך ובעוד מי מי צריך אותי עכשיו השומר בסופר שאף אחד לא רואה אותו תגידי לו שלום וכך לו חי זאת השליחות שלך באותו רגע זה לא צריך להיות שם זה צריך להיות פה מפה מהלב שלנו ושאני כל הזמן בשליחות הערך העצמי שלי עולה ושהערך העצמי

שלי עולה הביטחון העצמי שלי עולה ואז אני מרגישה ראויה מעצם כי אני התחברתי ואני עשיתי לא בגלל שום דבר אחר חיצוני כי בחרתי זה כל כך יהודי וכל כך נכון להסתכל על זה ככה כי תרבות המערב אומרת לנו מה העולם יכול לתת לי אבל היהדות באמת כל הזמן המקור והדגש זה כל הזמן מה אני יכול לתת לעולם

נכון ואת יודעת אם אני רוצה שיצאו מפה עם כמה דברים בשיעורים שלי תמיד בסוף השיעור אני אומרת אני כל כך גאה להיות יהודיה כי יהודי באמת אני אומרת לך את זה ואני מתרגשת מאום קדליבה באמת אני מתרגשת להיות יהודיה כי זה לא פשוט להיות יהודי. זה לא פשוט. ואתה בוחר להיות יהודי. אתה בוחר לקום בבוקר ולהגיד מודה אני ואתה בוחר להיות לעבור את כל השבוע המטורף הזה ולהגיע לשבת עם בלי רעשה רקע ולהסתכל על הבעל שלך ועל הילדים שלך ולראות לאן את מחוברת ולקדש את הרגע הזה שאת נמצאת בו. כי הרבה פעמים אנחנו לא אוהבים את הרגע. את יודעת כמה אנשים אני מכירה שלא רק לא רוצים להתקדם, לא מעריכים את הרגע מה אני יקרת בית, מה זה מה

שיש לי, מה זה מה שלא רואים אותי, אבל בתוך היום הפשוט הזה יש את כל מה שאני צריכה להודות עליו, כי אם אני לא יודע עליו, הכל יהפוך להיות מובן מאליו. הכל. אני כל כך צריכה להעריך את הרגע. אני כל כך צריכה להעריך אותי את מי שאני בתוך העולם הזה ולדעת שכל החיים אני יכולה ואני בוחרת. אני יכולה רגע לשתוק שאני לא צריכה לדבר. לא חס וחלילה לאכול את עצמי אבל רגע זה לא נכון להגיד ואני בוחרת להתנהג אחרת. אני אני יכולה רגע לשמוע מישהו שהדעה שלו שונה ממני שנות אור ואני בוחרת להקשיב עם הלב שלי כי כמו שלי יש מסע גם לא יש מסע זה להיות יהודי זה מדהים את יודעת התחלנו מהמקום הזה של הניתוק מהמקום הזה שאני למה הגעתי

בכלל לעולם הזה מה אני צריכה לעשות בו כאילו מאוד על אוטומט ופתאום עכשיו שאני רואה אותך ואת מדברת את חיה את מה שאת עושה את חיה את מה שאת מלמדת וזה דבר כל כך מדהים כי זה רק מרא מראה שזה אפשרי לכל בן אדם שחי בניתוק, שחי במקום של א שהוא שמע נגיד את ההורים שלו מדברים בצורה שלא צריך לשמוע לא משנה מה שזה לא יהיה אננו חפנו בשפיטה על אחרים תמיד זה העבודה שלנו ומה אנחנו יכולים לעשות ואנחנו יכולים לעשות את הזה אפשרי אנחנו יכולים ואנחנו צריכים לבחור במקום הזה של לעשות את הצעדים האלה כדי שהחיים שלנו יהיו יותר טובים כי בסופו של דבר האחריות זה על החיים שלנו באמת

נכון

את יודעת יש איזה סיפור שאדם מסתובב עם שק עם אבנים על הגב שלו

כן וכשאתה אומר הגב שלי לא מספיק חזק זה אתה לאזה אתה לא מאמין שהגב שלך חזק כי כל אבן זה אתגר שהקדוש ברוך הוא נותן לנו והוא לא יתן לך אתגר לפני שהוא ישתול בך את כוחות הנפש לעבור את אותו אתגר איך אנחנו יכולים לראות תסתכלו מסביבכם האתגר שלי הוא לא האתגר שלך והאתגר שלך הוא לא האתגר שלה יש כל אחד קיבל אתגרים וכל אחד קיבל כבר מבעוד מועדת כוחות הנפש לעבור את אותו אתגר כי הוא יכול לעבור את זה ושוב בחירה ויכולת מקסים וממש לקראת סיום משפט אחד שהכי חשוב לך שעם ישראל ככה יצא איתו לדרך שיקח אותו מהרעיון הזה כשאני באחדות עם עצמי כשאני מבינה את המקום שלי שאני מבינה לאן אני שייכת לאיזה עם אני שייכת לאיזה אומה

אני שייכת שהקדוש ברוך הוא פה מנהל את הכל ובאמת הכל לטובתי, לא רק בפשט, כי אם תסתכלו על האתגרים שלכם, כל אתגר שעברתם בסוף הכל יצא לטובה באמת. אנחנו לא הסיפור. הסיפור הוא הרבה יותר גדול מאיתנו. וכשאנחנו יודעים להסתכל בעין רחבה, בעין טובה, להקשיב עם הלב ולא רק עם האוזן ולהיות באחדות אמיתית באמת ניצחנו. ממש

אמן ואמן.

אמן.

תודה סנדי יקרה ואהובה. איזה נס שאת פה בעולם. איזה נס שהקדוש ברוך הוא אותי

אמן תודה רבה תודה רבה כוח גדול

תודה