ההרדמה לא נכשלת - הלב שלנו פשוט סגור

בשנת 2011 חוקרים פרסמו מחקר ששינה את עולם רפואת השיניים. הם בדקו תופעה מוזרה שרופא שיניים מכירים עשרות שנים. כשמטופל מגיע עם דלקת עמוקה בשן, חומרי הרדמה מקומיים פשוט מפסיקים לעבוד. רופא יכול להזריק כמות מקסימלית, לחכות, להוסיף עוד והמטופל עדיין מרגיש כל תזוזה. במשך שנים זה היה לא מובן. ההרדמה אמורה לחסום את עצב הכאב באופן מכני. למה ברגעים שצריך אותה הכי הרבה היא נכשלת? המחקר חסף את הסיבה. הדלקת משנה את הביוכימיה של הריקמה. היא מורידה את הPH, הופכת את האזור לחומצי. ההרדמה לא יכולה לחדור לתאי העצב כשהריקמה במצב חומצי. ככל שהדלקת עמוקה יותר, ככל שהיא ישנה יותר, ככל שלא טיפלו בה, כך ההרדמה כושלת

יותר. ועוד יותר מצמרר. החוקרים מצאו שמטופלים עם דלקת ארוכה טווח מפתחים סוג חדש של תעלות נטרן בעצבים. תעלות עמידות בפני הרדמה. הגוף בנה הגנה משלו על הכאב. הוא הפך אותו לקבוע. החוק הזה הוא סיפור הנפש שלנו. אנחנו מסתובבים עם דלקות פנימיות. אלבונות שלא סלחנו עליהם, פחדים שלא הסתכלנו בעיניהם, אכזבות שדחקנו, פגיעות מילדות שלא דיברנו עליהן ואומרים לעצמנו זה רק בנפש, זה יעבור. ומתפלאים למה הברכות לא חודרות, למה התפילה לא מורידה כלום? למה ספרי המוסר שאנחנו קוראים לא נוגעים? כי הדלקת הפנימית הצטברה ושום הרדמה רוחנית לא יכולה לחדור. אלפי שנים לפני שהמדע גילה זאת, חכמי ישראל ידעו את חוק הדלקת של הנשמה.

בספר משלי כתוב כל ימי אני רעים וטוב לב משתה תמיד שלמה המלך מדבר על שני אנשים לאחד כל הימים רעים לשני משתה תמיד ההבדל אינו במציאות החיצונית ההבדל בלב במצב הפנימי הרב חיים אבולוז'ין כתב בנפש החיים שער א' אדם בכל מקום שמחשבתו שם שם כל מציאותו הפצע הפנימי אינו נפש בלבד הוא הופך להיות כל המציאות שלנו הוא מעצב את הביוכימיה של הרגעים שלנו. לכן היהדות מדגישה כל כך תשובה, סליחה, ביטחון. אלה לא ערכים נחמדים, הם הטיפול ברקמה הדלוקה. בלעדיהם שום ברכה לא תיכנס. עם הטיפול הפנימי, אפילו ההרדמה הפשוטה ביותר משחררת כאב של שנים. אז בפעם הבאה שנרגיש שהרוחניות לא נכנסת, שהמילים לא מגיעות, לא נחפש עוד הרדמה. משאל איפה הדלקת. לא נטפל בכאב מבחוץ, נטפל ברקמה מבפנים ופתאום כל מילה תחדור.