הרב זמיר כהן - האיזון הנכון בעבודת השם

יש סיפור במדרש, סיפור שנראה מלמעלה, סיפור נחמד כזה, אבל יש בו עומק נפלא. מספרים חז"ל שאחד מחכמי אטונה, אז האוניברסיטה של העולם הייתה באתונה שם אזור יוון, כל התרבות, כל החוכמות היו לומדים שם. הם החזיקו מעצמם שהם האנשים הכי נאורים בעולם, הכי פקחים, הכי חכמים. אבל אמרו להם לחכמי התונה, תדעו לכם שילדי ירושלים חכמים יותר מכם. שלא לדבר על המבוגרים, אפילו הילדים בירושלים חכמים יותר מכם. גם מצד התורה, גם מצד המוח היהודי, הנשמה היהודית וגם אוירה דארץ ישראל מחקים. אדם שחי בארץ ישראל יותר פיקח ממי שחי בחוץ לארץ. האוויר של ארץ ישראל מחכים. דבר שאפשר גם לבדוק אותו. אלה התונאים מאוד נעלבו מזה. הילדים של

ירושלים יותר חכמים מאיתנו. אז היו כמה ביניהם, יש כמה סיפורים שם בחז"ל, שבאו לירושלים כדי לבחון את ילדי ירושלים. אחד מהם, מספרים חז"ל במדרש, כשהגיע לירושלים, ניגש לאחד הילדים, נתן לו מטבע, נניח במושגים של היום חצי שקל ואמר לו, "אני באתי ממרחקים." הוא רואה עליו לבוש, לבוש התונאים, הסדין הזה, איך שהם היו קורחים את עצמם. לא לבוש יהודי. אמר לי, "אני באתי ממרחקים, אני מאוד רעב ואני צריך עוד מעט לצאת לדרך חזרה לאטונה. אני פה לא מכיר חנויות. אתה מוכן לעשות איתי חסד, תקנה לי אוכל, אבל תקשיב טוב, אני רוצה אוכל שאני אוכל ואוכל עד שאסבע ולא אוכל לאכול יותר, שממש אני ארגיש מלא שאי אפשר לאכול יותר וישאר לי

עודף לקחת לדרך. אתה מוכן לקנות?" אמר לו, "בקשה, תביא כסף, אני אקנה לך." הוציא חצי שקל, נתן לו. מה הוא רצה לבחון אותו? ילד רגיל בעולם, אתה אומר לו חצי שקל, תביא ארוחה שעולה כמה מאות שקלים, הוא יגיד לך, "תסלח לי אדוני, הכסף הזה לא מספיק." טוב, אבל זה לא ילד חכם, זה כל ילד יודע לענות כך. רצה לראות אם יש להם פיקחות מיוחדת. הילד הזה הסתכל על המטבע, העיף בו מבט בוחן לראות אם הוא רציני או שהוא רוצה, קלט אותו, פיקח, קלט אותו שהוא רוצה לבחון אותו, אם הוא איך הוא יגיב, אמר לו ככה אחרי מבט שובב שנעץ בו, אמר לו, אין שום בעיה, תחכה פה, אני מיד חוזר. הלך לחנות אז לא היה כמו היום שמוכרים קמח בחבילות ושמן

בבקבוקים, אז הכל היה בסכים, הכל לפי משקל. הלך לחנות, חזר עם מלח שעולה חצי שקל, במשקל של חצי שקל. אמר לו אדוני, קח תאכל עד שתשבע ולא תוכל לאכול יותר וישאר לך גם צדה לדרך. אתה יכול לקחת את זה ישאר לך גם זה נראה סיפור כזה נחמד של חוכמתם של ילדי ירושלים אבל בעומק יש כאן ויכוח פילוסופי עמוק בין אותו חכם שבא מיוון מאתונה לבין אותו ילד יהודי כשהוא אומר לו קח מטבעה קטנה ותביא לי ארוחה שאני אסבע ואקח צדה לדרך במילים אחרות הוא אומר לו אני רוצה לדעת איך אני חי בעולם בלי להשקיע, להנות מהחיים עד שאני אסבע, ארגיש טוב עם עצמי ויהיה לי גם צדד לדרך לחיי העולם הבא, אבל אני לא מוכן להשקיע. ענה לו הילד, בלי

להשקיע אתה תאכל מלח. המלח רק גורם לאדם להיות צמא יותר. אדם שנקלע בים, סירה נטרפה בים והוא צמא, אם הוא ישתה מהמים המלוכים של הים, הוא יכול להרוג את עצמו. זה יצמ אותו יותר, יזיק לו יותר. מלח גורם ליותר צמה, הוא לא מרווה אותך. אמר לו הילד, תדע לך אדוני, אם אתה רוצה לחיות טוב בעולם הזה, לסבוע, להרגיש טוב עם עצמך, להיות מאושר וגם לקחת צדה לדרך לעולם הבא, אתה חייב להשקיע. אתה לא יכול לתת חצי שקל ולהגיד אני רוצה לסבוע, בזה אתה תשיג רק מלח, יהיה לך רע. תשקיע יותר, אתה תרוויח יותר. חז"ל מספרים בגמרא שאלכסנדר מוקדון הגיע לחכמי הדרום ושאל אותם כמה שאלות. אחת השאלות שהוא שאל אותם, מה יעשה אדם ויחיה? ענו

לו ימיט את עצמו. מילים שנראות תמועות. הוא שואל מה לעשות כדי לחיות? תגידו, מכון כושר תזונה בריאה. ככה הוא יחייה. אמרו לו ימית את עצמו. מה הכוונה ימית את עצמו? אל תרחם על עצמך. אל תחפש חומריות. אתה רוצה לחיות, אתה רוצה להיות מאושר, רוצה שיהיה לך טוב בחיים, תשקיע. תתאמץ, תשקיע בעבודת המידות שלך. תבדוק מה אתה בסדר, מה אתה לא בסדר. ספרי מוסר, שיעורי תורה, מצוות, תשתנה, תיבנה. אז באמת אתה תרגיש שאתה חי. זה המסר שרצה להעביר הילד לאותו אדם. אבל מי ששם לב, הוא לא רק אמר לו שזה צדה לדרך, לעולם הבא. גם בעולם הזה אתה תשבע מזה. שזה יעשה לך טוב. כי אדם שהוא חי בלי גבולות וזה הדחף הטבעי של האדם. אדם לא רוצה

שיגידו לו מה לעשות. מה שבא לי אני רוצה לעשות אבל על זה אמר שלמה בחוכמתו דבש מצאת אכול דייקה פן תשבענו והכה אותו. שלמה היה חכם ה חכם מכל אדם והוא מלמד את האדם תהיה מאוזן. אל תהיה קיצוני אחר החומר, גם אל תהיה קיצוני אחר הרוח. כשלמדנו כאן בשיעור את ספר כהלת, ראינו שאותו שלמה שאמר פן תשבענו ועכה אותו, אל תבלע את הגשמיות של העולם, בסוף תקי, אתה כבר לא תהנה. תכניס רוחניות בתוך הגשמיות. זה אותו שלמה שאמר בקהלת, "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר. למה תישומם?" מה זה אל תהי צדיק הרבה? תמיד אומרים לאדם תהיה צדיק. אומר שלמה, אל תהיה צדיק הרבה יותר מהתורה. אם התורה אומרת מותר, אתה אל תגיד אסור. ואל תתחכם

יותר. יותר ממי? ממי שברא אותך. אל תנסה להיות חכם יותר ממנו. אם הוא אומר לך תתחתן, אל תגיד לו, אני רוצה להתקדש. כמו אצל הנוצרים. רוצה להתקדש, לא מתחתן כל החיים שלי. הקדוש ברוך הוא אומר לך, תתחתן. זו המצווה. ככה אתה תהיה אדם שלם. תחייה טוב, תביא ילדים לעולם. שש ימים תעבוד, ביום השביעי תשבוט. כי אם האדם מנסה להיות קיצוני ברוחניות, לפרוש מכל ענייני עולם, כמו שהיה ביוון, ביוון הם חיו בקיצוניות. אנטיוכוס שבא מיוון הוא היה רגיל לתרבות קיצונית. רוב העולם היו שקועים בחומריות. תאוות, יצרים, מי שארה את הפסלים היוונים, איך מעצבים אותם. כל הספורט, מאיפה בא ספורט? זה מהעיר ספטא שביוון. משם יצאה המילה הזו

ספורט. לקחת את הגוף ולהפוך אותו לפולחן. לשים אותו במרכז החיים. זה תרבות יוון. בעם ישראל אומר הרמב"ם תשמור על בריאות הגוף. תאכל דברים שבריאים לגוף ולא מה שטעים לכך. כשאתה אוכל אל תעמיס יותר מדי. יפחוט כמו רביע מסביעתו. כותב הרמב"ם. לפני שהבטן מלא שאתה לא יכול לזוז. אפילו שאתה באולם שמחות ויש אוכל ובשר והכל בחינם ואתה אוהב את זה. רבע לפני שהבטן מלאה תעצור. תכיר את עצמך. עם הזמן אדם צריך להכיר את עצמו. אל תחביד על עצמך. כל יום אומר הרמב"ם, אדם צריך להתעמל. מה זה להתעמל? מלשון עמל. תעייף את הגוף שלך. אל תרחם על עצמך. ואז כשאתה אוכל דברים בריאים, שומר על על גוף שהוא בריא ושלם, אתה רענן בעבודת השם.

אז אצל עם ישראל שומרים על הגוף, אבל לא כפולחן, לא כמטרה, אלא שיהיה לך כלי רענן לעבודת השם. זה מה שמביא אותך לשלמות הרוחנית שלך. וכך בכל דבר ודבר כשהאדם לוקח לעצמו את האיזון הזה, מצד אחד לא לשקוע בתאוות של העולם, מצד שני לדעת גם ברוחניות לא נגד התורה, להיות מאוזן עם התורה, מרוויח האדם עולם הזה ועולם הבא. ‏y