במטבח של עדן | פשטידת סלומון עם חרדל, פרגיות ברוטב ים תיכוני ונקניק שוקולד | שרה בלולו פרק 46

שלום שלום, ברוכות הבאות למטבח של עדן. איזו תוכנית יש לי בשבילכן היום. איזו פרשה, איזה דברים מהממים, והבאתי איתי לבשל היום את שרה בלולו. שרה, מה נשמע? שלום, ברוך השם. -איזה כיף, אנחנו נפגשות שוב. מהמם לנו. אז יאללה, פתיח קטן ומתחילים. איזה כיף, עוד תוכנית של "במטבח של עדן". שרה, אני ממש שמחה שבאת לבשל איתי. הפרשה שלנו השבוע היא פרשת דברים, יש מלא מה לדבר עליה, אבל זה בהמשך. קודם "מנג'רה", תגידי לנו מה אנחנו הולכות לבשל היום. אז היום יש לנו שלוש מנות מאוד מאוד עסיסיות. יש פשטידת דג סלמון עם חרדל. משהו מאוד מאוד טעים ומפנק. יש לנו למנה עיקרית פרגיות ברוטב ים תיכוני, ונקניק שוקולד. -או, מושלם.

-כן. מה צריך יותר משוקולד? מצוין, אז יאללה, בואי נתחיל. עם מה מתחילים? מתחילים עם פשטידת דג סלמון. -אוקיי. מה את צריכה ממני? בואי נתחיל, מה עושים? יאללה. -אז יאללה. אז אנחנו, יש לנו פה תבנית עגולה. -כן. אני אשים קצת קמח על זה, כדי שזה לא יידבק, כמובן. אוקיי. אחר כך יש לנו פה בצק עלים. -כן. אז אני אחתוך את זה לגודל של התבנית, ואחר כך נסדר פשוט את ה... את הפינות ואת הדברים. אני מקווה שזה נכנס טוב, אבל בואי נסדר את זה כדי שזה יהיה ממש ממש... -מדויק. -מדויק ויפה. אוקיי. טוב, את באה מעולם השוקולטייר, והכול צריך להיות מדוד ושקול. -כן, ממש. זה מאוד מאוד חשוב לי האסתטיקה ו... ולכן אני לא אוהבת שזה לא

מדויק, אבל ננסה לעשות... אבל מה, לא קורה לך שאת אומרת: "טוב, די, אין לי זמן, יאללה, נו, נחפף"? כן, אבל גם, את יודעת, זה לא עניין של זמן, לפעמים זה עניין של אכפתיות. נכון. -אפשר לעשות הכול מדויק ופחות או יותר כמו שצריך. -כן, את אומרת? -כן. גם בלחץ, אה? -זה כמו להתלבש ולהתאפר, נכון? לא צריך 20 דקות. גם כשאין זמן, אנחנו יכולים לעשות את זה יפה כשאכפת לנו. -נכון. אוקיי, סידרנו. -אוקיי, סידרנו את זה. עכשיו מה שאני עושה, אני מורחת... אני אקח כפית. כפית? -כף או כפית. כף גם טוב. חרדל, יש לנו חרדל דיז'ון. אוקיי, אז אנחנו לא שמים הרבה, כי אתם יודעים, זה מאוד מאוד חזק, מאוד חריף, אבל אני צרפתייה, וזה מה

שאני אוהבת, חרדל דיז'ון, ושזה לא מדי מתוק. אז זה מה שצריך, כי אנחנו עושים מנה עכשיו מלוחה. אז אני מורחת ככה על התחתית שלי. אוקיי. עכשיו מה שאני עושה, אני שמה שום כתוש. אז אני לוקחת קצת שום, ואני פשוט מפזרת אותו על התבנית, כדי שיהיה בכל הפינות שלי. אחלה רעיון, לשים ככה כבר את השום. -כן, השום ככה, על התבנית, הטעם יהיה מאוד חזק וטעים. אחר כך מה שאני עושה, אני לוקחת פה, זה שמנת... צמחית. -צמחית, על בסיס סויה, אוקיי? ובפנים אני שוברת ארבע ביצים. אוקיי. בודקים אותן כמובן. ושופכים בתוך הבלילה. אוקיי, הכול נפלא, וממשיכים. עכשיו מה שאני אעשה, אני אערבב את הכול ביחד. אני אשים קצת פפריקה אדומה. אני אביא

לך. -כן. -הנה. אני אביא לך כפית. יופי, מהמם. קצת פפריקה אדומה, מלח. "קצת", חולה על זה. המלח הזה טוב? -כן. זה בשביל הצבע יותר, הפפריקה. -עוד? כן. -עוד? -לא, לא, עכשיו זה בסדר. ואני אשים גם שמיר קצוץ. אוקיי? -כן. כדי שיהיה טעם נפלא, כי זה מאוד מאוד מתחבר טוב עם הסלמון. נכון, שמיר וסלמון זה מושלם. כן, זה מושלם, ועם החרדל והשום... חבל על הזמן. ועכשיו, אחרי שכבר הכול מוכן פה, הבלילה, אני לוקחת פשוט את הסלמון ומניחה אותו... -וואי. על תחתית החרדל. -לא ידעתי שככה עושים את זה. -כן. איזה קטעים, חשבתי שזה הרבה יותר מסובך. לא, זו דווקא מנה שמאוד מאוד קל להכין. אבל זה נראה מאוד וואו. -זה עשיר, זה מאוד

עשיר. כן, הייתי בטוחה שזה... -כן. אז אפשר גם להוסיף פה באמצע, שכל מי שיחתוך, יהיה לו סלמון. -אני הייתי שמה את הכול. הכול? יאללה, נשים הכול. שפע, שפע אומרים אצלנו. -שפע, שפע, בטח. את יודעת איך הם ייהנו פה? יאללה, נשים את הכול, כדי שבאמת לא יישאר מילימטר בלי סלמון. -בדיוק. ואז אנחנו שופכים את הבלילה שלנו מעל הכול. אוקיי, שזה יכסה ממש את הסלמון. אוקיי? גם פה בצדדים. ואפשר גם ככה, שזה באמת יעשה את הכול. -וואו. ואני אוהבת, כמו שאמרתי לך, אסתטיקה... -אוי, מקסים. אז אנחנו נשים... -איך הן אוהבות אחד-אחד לסדר, וואי וואי. -אנחנו נשים פה פטריות שחתכנו לפרוסות. -מדהים. ככה, לכל המסביב. וגם נשים עגבניות

שרי, שיהיה גם צבע אדום. מושלם. לא רק לבן ככה. גם בבישול אנחנו נראה את זה. יאללה, בחרתי לך יפים. -בוא'נה, אחלה רעיון. באמת אחלה רעיון. ופה ככה, צמוד. -וואי, זה מקסים. -כן. אפשר תמיד כאילו... ליצירתיות אין סוף, באמת אפשר תמיד... -זה השלב שהייתי מכניסה את הבנות שלי שהן ימשיכו את זה. -כן. נכון, הילדים אוהבים לעשות את הדברים האלה בדרך כלל, כמו סלט פירות. אנחנו... -נכון. אומרים להם לסדר, ואז הם גאים בעצמם וזה עושה להם... -נכון, נכון, הרגשה טובה. -ביטחון עצמי גבוה. אם כבר. -מקסים. -ועיסוק. ואז את מכניסה את זה לכמה זמן? אנחנו מכניסים את זה לתנור, 180 מעלות, לאיזה 25-30 דקות. מעולה. -ברגע שאנחנו רואים

שזה מתחיל להיות שחום כזה ממש, אפשר להוציא. מדהים. -ואז חותכים ואוכלים. תכף נגיע לאוכל, חכי. אז את זה אנחנו נכניס לתנור ונעבור בינתיים למנה הבאה. בדיוק. -מעולה. אז עכשיו אנחנו נעשה את הפרגיות, נכון? -נכון. ספרי לי מה, איך עושים אותן? אז אוקיי, אז אנחנו צריכות קודם כול להכין את הפרגיות, כמובן, לנקות אותן ולפרוס אותן לפרוסות והכול, ואנחנו אוהבים לאכול בריא, אז אני משתמשת בשמן זית. שמה קצת בתחתית של הסיר שלנו. מה שאני אעשה עכשיו, אני אשים את הפרגיות, ממש פרוסות, בסיר. אנחנו משתמשים בסיר שהוא שטוח, ולא עמוק מדי, כדי שבאמת כל הפרגיות יהיו על הסיר. אוקיי? לא אחד מעל השני, כי אנחנו רוצים להשחים אותם.

שבאמת יהיו קצת קראנץ' כזה ויפים. את בכוונה לא הדלקת את הגז? לא. אנחנו נדליק אותו. -גדול. אוקיי... -כן. -אז אוקיי. זה הכי חלש, ואם את רוצה את זה יותר חזק... לא, זה מצוין, כי אנחנו רוצים לתת פוש ככה טוב. אוקיי. -אוקיי, אני אקח מזלג, כדי ש... עוד שנייה זה יהיה... מוכן. -זה יהיה מוכן. -עוד כמה דקות. אז איך את הגעת בכלל ל... את בכלל באה משוקולטייר ואת... נכון? מתחום המתוקים בכלל. -כן. -איך הגעת לזה? אז בעצם אני מורה לאנגלית בעיקרון. יש לי תואר ראשון ותעודת הוראה באנגלית. ולפני עשר שנים הבת שלי חלתה, ועזבתי את העבודה, כי הייתי צריכה לטפל בה. -וואו. בתי חולים וכולי, ואז, כשהמצב הסתדר איכשהו, אני לא

רציתי לחזור להיות מורה לאנגלית. רציתי משהו יותר תרפי, יותר שיעסיק אותי, כי בעצם המצב שלה לא פתור לגמרי, ואמרתי, אם אני אשאר בבית בלי לעבוד, אני אפול, ולא רציתי ליפול, אז חיפשתי תרפיה, ונזכרתי שכשהייתי בחורה, למדתי לעשות שוקולדים אצל שפים גדולים. -וואו. והתעסקתי בזה כתחביב וכתרפיה, ובמקום לזרוק את השוקולדים שעשיתי, אני פשוט נתתי אותם למתנדבים ולארגונים שעזרו לנו בתקופה הזאת. -מקסים. וכשראיתי שזה משמח אותי וגם אחרים, הבנתי שיש בזה קסם והתחלתי לייצר ולמכור, ומזה זה התגלגל לסדנאות. היום אני כבר לא מוכרת, אני רק עושה סדנאות העצמה בשוקולד. העצמה בשוקולד? יפה. -אני מחזקת נשים איך להפוך את המר למתוק.

-יפה. אני שמה עכשיו שום. אני אנמיך טיפה. אז מה זה אומר "סדנאות העצמה עם שוקולד", מה הכוונה? זה אומר שנשים באות להכין פרלינים, אבל בעצם הן יוצאות עם השראה ותובנות לחיים, איך בעצם אפשר להפוך את המר למתוק בחיים. כמו שהפכנו את המר למתוק בהכנת פרלינים, כך גם בחיים. בעצם זה משל אחד גדול להסתכלות על החיים. -מדהים. שאני אימצתי לעצמי, ושאני מזמינה את הנשים לעשות את זה גם. מדהים. זה יפה. -כן, משהו, קונספט מטורף, וברוך השם, מוצלח. -זה עובד טוב? כן. -איזה יופי. אז נראה לי ש... -אז איך בסוף את לא עשית... אנחנו לא עושות פה פרלינים? לא הבנתי. תראי, אני רוצה שאנשים יגיעו אליי. תכלס. צודקת. -עסקים. סתם. -את

צודקת. אבל אני גם אוהבת המון המון לבשל, ובשבילי אוכל זה משהו לנפש, זה חיבור. -נכון. זה לא רק בשביל, איך אומרים? קלוריות. -ברור. -זה ממש הרבה מעבר. איפה את עושה את הסדנאות שלך? אנשים מזמינים אותי לבתי עסק, צוותים או בת מצוות. למשל, היום יש לי בת מצווה אז אני עושה בת מצווה. -מקסים. וכל פעם אני מתאימה את השיח והכול לפי האנשים. -לפי האנשים, או הנערות. -כן, או הנערות או הזוגות לפעמים. זה מאוד מגוון. -מקסים, אחלה רעיון. אז עכשיו אנחנו נמשיך. אני רואה שזה כבר התחיל להשחים. כן. -אז מה שאנחנו שמים עכשיו זה רסק עגבניות. אוקיי. אז צריך תמיד לשים קצת סוכר, בגלל שזה תמיד מאוד חמוץ, העגבניות, אז אני מוסיפה

סוכר. אוקיי. ובגלל שאמרנו שזה ים תיכוני, אז אני רוצה לשים גם יין לבן. ובזיליקום, חייבים בזיליקום בשביל הטעם הים תיכוני. זה באמת עושה טעם וריח. מדהים. -את תרגישי עוד שנייה, הריח... זה משהו מטורף. -אני לא יודעת איך אפשר לבשל בלי בזיליקום. בזיליקום? כן. אני לא מבינה אנשים שלא אוהבים את זה. נכון. -זה פשוט מיוחד. גם בעברית ממש ככה קוראים לו, ריחן. ריחן, נכון. -בגלל הריח שלו. ואני אשים גם קצת פפריקה. -פפריקה. פפריקה אדומה, כי אני רואה שהרסק פה לא מאוד חזק. -עייף. -אז נשים ממש קצת, כי זה יפה כשזה באמת אדום. -נכון. אוקיי. -את יודעת שפרשת השבוע שלנו, אנחנו בעצם התחלנו חומש חדש, דברים. -כן. ואני חושבת

שיש כזה שיעור גדול בשבילנו בפרשה הזאת, כי בעצם משה נותן את הנאום האחרון, את התוכחה לעם ישראל, בעדינות. -כן. אבל אומר להם איפה הם נפלו, איפה הדברים שהם היו לא בסדר. נותן להם כלים רגע לפני שהוא בעצם עוזב אותם, והם נכנסים לארץ הקדושה. וזה כזה יפה, כשקוראים את הפרשה ומסתכלים על זה, אז רואים ממש איך הוא עושה את זה ב... איך כשיש דברים שהם ממש קשים אז הוא יותר רומז עליהם מאשר אומר, ואני חושבת שהשיעור שלנו, אנחנו כל כך הרבה פעמים בטוחים שאנחנו יכולים לתקן את כולם, נכון? מעירים לזה, מעירים לזאת, זאת ככה, זה... "מה את חושבת?" "מה אתה זה?" אנחנו מתקנים את כל העולם. הבעל שם טוב הקדוש אומר: אין מה להסתכל

בחוץ, כי אין שום דבר בחוץ. הכול נמצא בתוכנו והכול נמצא אצלנו. וזה כל כך משמעותי וחזק ברגע שמתחילים להפנים את זה ביום-יומיות, שבאמת, אין שום דבר שקיים בחוץ. כשאני רואה דברים לא טובים באנשים אחרים, זה בעצם קיים בתוכי. ומשה רבנו הגיע לדרגת אהבה כזאת עצומה לעם ישראל שהוא יכול היה להגיד להם, כי הוא לא היה נגוע בזה, בשום דבר, כשאנחנו רוצים להגיד משהו, תמיד אנחנו נגועות באיזה משהו. יש לנו אגו, יש לנו... אינטרסים. -אינטרסים, כבוד. יש כל כך הרבה דברים שמעורבבים בתוך זה. בגלל זה אומרים, אנחנו היום כבר... הרב שלי, הרב יובל הכהן אשרוב, תמיד אומר: "אנחנו בדור בלי... "לא לתת תוכחות לאף אחד, תחנכו רק את

עצמכם". והרבה פעמים אני שמה לב לזה שנגיד, סתם, אפילו עולה לי במחשבה, כאילו בא לי להגיד איזה משהו או... בפעמים שאני מצליחה לשתוק ולא להגיד, שהן קצת נדירות, אבל לפעמים זה קורה, ואז אני מזהה שזה ממש משהו שקיים בתוכי. אני מצליחה למצוא את זה, אני אומרת: "אה, כן, זה בי". אולי זה לא נמצא באותו ווליום, אולי זה טיפה יותר בעדינות, אבל זה קיים בתוכי, ואם הדבר הזה קיים בתוכי, אני אתקן את עצמי, ומעצמו גם הבחוץ ייתקן. ככה אומר הבעל שם טוב הקדוש. והשיעור הכי גדול באמת בפרשה הזאת זה ללמוד ממשה רבנו שעד שלא נגיע לאהבה הזאת, העצומה הזאת, אולי נחכה רגע עם לחנך את כל העולם, ואם יש משהו שאנחנו באמת מרגישות שאנחנו

באות מאהבה שלמה, אז אפשר להגיד, אבל צריך לעשות... ממש לבדוק את זה טוב טוב, במיליון בירורים עצמיים פנימיים ולהיות אמיתיות עם עצמנו: זה באמת ככה או אני מחרטטת את עצמי קצת? נכון. -זה השיעור מהפרשה הזאת, פרשה באמת מדהימה. וזה באמת מתחבר לכל הנושא של הפרלין שאני... שמה? -אני שמה עכשיו זיתים שחורים. שבעצם, הפרלין הרי זה משהו שהוא... שמבחוץ לא רואים את הפנימיות. הרי הוא סגור לגמרי. -יפה. וכל העבודה שלנו, אני תמיד מסבירה שהעבודה שלנו זה פשוט לבחור לנגוס בפרלין. לגלות את המשמעות ואת הפנימיות שיש בכל דבר, כמו שאת אומרת שבתוכנו יש לנו את הכוחות, יש לנו הכול. -הכול. -אבל יש קליפה, אנחנו לא תמיד רואים את

זה. -ממש. -וגם מי שנראה תמיד קשוח עם האחרים, או שכל הזמן מקטר וזה, זה לא הוא האמיתי, יש בו קליפה. -נכון. והוא האמיתי הוא טוב, כי אנחנו חלק אלוקָ ממעל. -בוודאי. ואז אנחנו כולנו טובים, ורק צריך להוציא את הקליפות ולגלות את המילוי של הפרלין. נכון. אני גם חושבת שזה פשוט שאנחנו חושבים שה"אנחנו" הזה, ה"אני" הזה, זה הרגשות שלי והמחשבות שלי. זה לא האני האמיתי, זה אני שחולף, זה הגוף, זה הנפש הבהמית, אומר בעל התניא. בדיוק. -האני האמיתי זה הנשמה, זה משהו קדוש ונקי, מחובר. -שנשאר לנצח. צריך להתעסק עם להחיות את הנשמה מאשר את ה... את הנפש הבהמית. אבל היום אנחנו מכינים אוכל. זה בסדר גמור. -שזה לקידוש השם.

-לכבוד שבת. זה לכבוד שבת קודש, מצוין. -כדי לעבוד את הקב"ה שזה נפלא... זה לא רק לעבוד, זה יותר מזה, זה בשביל לקדש את השבת. כשאני יושבת עם הילדים שלי ויש שפע של אוכל על השולחן וזה מיוחד, זה לא עוד יום. ויש מפה והכלים יפים... אני מאוד משקיעה בכלים. נכון, גם אני. -זה מבחינתי... אין, העריכה של השולחן, אני ממש חושבת על זה. מה ילך עם מה, איזו מפית, שזה יהיה יפה, שתהיה התקדשות בתוך הדבר הזה, כי אחרת זה יכול להיות סתם עוד ארוחת ערב. אני הייתי בארוחות ערב לפני שחזרתי בתשובה. באים, אוכלים, מדליקים את הטלוויזיה, הולכים, באים, טלפונים. לא רוצה. אני רוצה את זה מקודש. אווירה של קדושה. -ברגע שזה מקודש, כל

האוכל הזה הוא פי מיליון יותר טעים. בדיוק. -ממש ככה. כמה זמן זה צריך להתבשל? -עכשיו... אנחנו... אני חושבת, עוד איזה רבע שעה, 20 דקות, כי זה עוף, זה מהר. אז אנחנו ניתן לזה לנוח, ואנחנו נעבור לקינוח, למנה הבאה. יאללה. הגענו לקינוח. -סוף סוף. סוף סוף. מה עושים? -משהו עם שוקולד. חייבים. מה? הבאנו אותך. -בשביל מה אני פה? -בדיוק. אז מה נעשה? אז היום נעשה נקניק שוקולד. זה משהו מאוד מאוד כיף, הילדים בעצמם יכולים להכין איתכם. זה משהו מאוד פשוט, עם דברים שיש לנו בבית, לא צריך להשתגע. אבל כשחותכים את זה זה נראה פשוט... משהו שלקח לכם המון זמן, אבל תכלס לקח לכם איזה 15 דקות. -יאללה, בואי נראה. אני אשמור את

זה, שאף אחד לא ייגע בזה ויהיה לי קינוח לשבת. בדיוק. אז דבר ראשון אנחנו ממיסים את השוקולד. שמנו קערת נירוסטה מעל הסיר, ואני שמה בתוך את השוקולד. אוקיי. -אז יש לנו פה 200 גרם שוקולד. כן. -ואני אקח כף, ואנחנו פשוט מחכים שזה יימס. זה לא אמור להיות מאוד מאוד ארוך. אוקיי, זה שלוש דקות כזה. אוקיי. קחי, שלא תשרפי את הידיים. -כן. אז עד שהשוקולד שלנו יהיה מוכן, אני לוקחת 150 גרם של פתי בר שאני חותכת ככה גס. אוקיי, ו-100 גרם של מרגרינה, או חמאה או משהו טבעי יותר או בריא יותר, ומה שאני עושה, אחרי שהפשרתי את זה, אני, עם הידיים, לכן שמתי כפפות, פשוט מערבבת את שניהם ביחד. בעצם הסוד זה באמת המרגרינה או

החמאה, כי זה מה שיגבש את הכול ביחד. אוקיי? אז אני פשוט צריכה לדאוג שהכול יהיה מכוסה ומעורבב, ואחר כך מה שאני אעשה, אני אשים בפנים את השוקולד המומס ואת הפירות היבשים שיש לנו פה. יש לנו פיסטוקים. -בתוך זה את שמה? בתוך זה, כן. פיסטוקים, אגוזים... אגוזים וחמוציות. אפשר לשים מה שרוצים. יש כאלו שרוצים גרסה פחות... פחות טבעית ופחות בריאה, אפשר לשים מרשמלו. אה, מרשמלו, וואו. -מרשמלו, ואז יש צבע ורוד, לילדים. אפשר באמת לחשוב על דברים מעניינים. אבל היום רצינו משהו יותר משובח, פחות תינוקי, כי זה לכבוד שבת. את רוצה קערה יותר גדולה? כן, אולי נביא קערה יותר גדולה. אז השוקולד אמור להיות מוכן עכשיו. מהמם.

אוקיי, אני מכבה את האש. ומוציאה את זה מהאש. אני אקח עם זה. -בטח, בטח. אוקיי, עכשיו... עם ה... רגע. אקח עם היד הזאת. אני אשפוך את השוקולד המומס בתוך... הביסקוויטים והחמאה, והמרגרינה או מה שיהיה. -מה ששמים. ועכשיו... לכן אני שמתי כפפות. הכול עכשיו... נשתמש בידיים. -בידיים. -כן, כדי להרגיש את מה שאנחנו עושים, וגם כדי באמת שהערבוב יהיה... הומוגני, ושלא יישארו חלקים שלא מכוסים, כי כמו שאמרתי, זה באמת ה... הביחד שעושה את הכול. אז אני מערבבת פה את השוקולד. איך סידרתי לך את החיים עם הקערה הזאת. כן, חבל על הזמן, אני... אני רגילה בכמויות, אז אני... קטן עלייך כל המעט הזה. -כן, זהו. אני לא שמתי לב למעט

הזה. אוקיי, ועכשיו באמת.... -לשפוך לך? תגידי לי מה. כן. את זה. -הכול? -כן, תשימי. עוד? -יאללה, לא. אה, כן. עכשיו את האגוזים. -ככה, לא לשבור אותם? לא לשבור, כי כשאנחנו נחתוך, אז נשבור את זה. וגם לא הכול, זה חצי תשימי, כן, כי יש פה הרבה. אוקיי, אבל הירוק הוא מהמם, כי כשחותכים פתאום באמצע פרוסה זה יוצא כמו צהוב, ירוק. מאוד מאוד יפה. עכשיו מה שאני צריכה זה דף אפייה. -אוקיי. ונייר כסף שנחתוך קצת יותר גדול מדף האפייה. ככה? אוקיי, מהמם. אוקיי, עכשיו מה שאני עושה, אני פשוט שמה את הכול ככה במרכז, מנסה לעשות את זה ממש כמו עיגול. -את רוצה לקחת הכול? כן, יאללה, לא נשאיר פירור. -חבל. ועכשיו, עדן, את יכולה

לחתוך לי את נייר הכסף? -את זה? -כן, עוד קצת. כן. -פה? -כן. עכשיו אני אוציא את הכפפות, כדי שאני ארגיש את מה שאני עושה. נשים בפח. אוקיי, עכשיו מה שאני עושה, קודם כול אני מגלגלת רק את נייר ה... אפייה. -אפייה, אוקיי. אני מנסה לעשות מזה עיגול. כמו סושי. -בדיוק. אבל סושי את עושה עם הגלגלת. עכשיו, את הקצוות אני עושה כמו ממש סוכרייה, משני הקצוות. אוקיי, הופ. יצא פה מהצדדים. אז אני עושה ממש כמו סוכרייה. טוב, לא נורא בשביל החתיכות. -לא נורא. ואחר כך נייר כסף עוד פעם, כדי שזה באמת יהיה הדוק הדוק הדוק, ועוד פעם סוגרת טוב טוב, ומגלגלת, שתהיה באמת צורה של עיגול. גדול. -ואת זה אנחנו שמות בקירור במשך כמה

שעות טובות. יאללה, מהמם. אז רגע, אז אנחנו נכניס את זה לקירור ונתחיל לצלחת פה את הכול. בדיוק. -מהמם. וואו, הקיש מריח מטורף. כאילו, אי אפשר להעביר את תחושת הריח, רק לדבר על זה, מדהים. עכשיו אנחנו נצלחת את הכול, גם את הפרגיות היפות שלנו, הנה. אוקיי. וואו. -שימי פה, שימי פה. אסור לשים על הזה. -איזה ריח. חבל על הזמן. אוי, זה נראה כל כך יפה. -כן. נשים רוטב. -איזה קטע ששמת את זה על הצד הזה. אני בדיוק הופכת אותו. -אה, כן? -כן. לא, סתם זה... -איזה קטע. אמרתי, זה נראה יותר יפה. -אה, אוקיי. -לא משנה. יש לזה ריח מושלם. -ופה גם... חתיכות של בזיליקום ועוד... בואי נשים עוד... ככה. וואי, זה יפה. יפה כל כך,

ואני מוציאה את הנקניק, ואנחנו... פורסות אותו. הנה הנקניק שלנו. -יש לנו סכין חד? חד כזה? כן. יאללה. תתנהגו יפה, יש פה סכין, חבל על הזמן. וואו. כן. אני רוצה צלחת קטנה לשים את זה. -זה טוב? לשים את הפרוסות שלנו. תסתכלו. -וואי, זה מקסים. -כן. כמה זמן זה אמור להיות במקפיא? -כמה זמן? עדיף איזה ארבע, חמש שעות במקרר, לא צריך מקפיא. עכשיו שמנו במקפיא, אבל... באמת היה צריך קצת יותר אולי. אבל יצאו לנו פרוסות יפות דווקא, ברוך השם. תראו את הצבעים. -מקסים, ומה הטיפ שרצית לתת? הטיפ שרציתי לתת זה פשוט, לפני שאנחנו חותכים בכלל את הנקניק, להכין צלחת עם אבקת סוכר ולרדד את זה בפנים, כך שבאמת זה נראה כמו... -אה,

ואז הכול מקבל... כמו הנקניק הצרפתי הישן הזה. -גדול. אבל... אבל גם ככה זה מאוד נחמד, וילדים אוהבים ככה לאכול, לנשנש בשבת, וזה גם עם הרבה בריאות בפנים, הרבה פירות יבשים, ואם עושים בלי מרגרינה, בכלל. -נכון. אוי, זה נראה מהמם. וואי, מקסים. טוב, תכף נסדר את זה יפה, נצלם להם את זה יפה. אני אגיד לך בינתיים, שרה, תודה רבה שבאת אליי ובישלת איתי ואני אשמח שתבואי לבשל איתי עוד פעם. יאללה, בעזרת השם, אני אשמח. ולכן, צופות יקרות, שתהיה שבת מבורכת, שבת שלום, שנדע לדון כל אדם לכף זכות, כמו משה רבנו, שתהיה לנו אהבה עצומה לעם ישראל, אמן. שבת שלום.