הדרכה לגבר בחיי הנישואין - הרב איתמר אינסהזאן HD (עם כתוביות בעברית)

שלום וברכה. נדבר היום, בעזרת השם, על מספר כללים, הדרכה טובה לגבר לחיים יציבים, באמת מבחינה הכי הכי טובה שאפשר מבחינה זוגית, וזה אפשרי. דבר ראשון, להבין, גבר יקר, מהו גבר. חז"ל לימדו אותנו: גב"ר זה גומלי חסדים, ביישנים ורחמנים. אם עכשיו היינו שואלים בחוץ, ברחוב המערבי, "תגיד לי, מה זה גבר?" היו אומרים לך: אדם שנראה ככה כמו שצריך, עם מסת שרירים מעודנת וטובה. תורתנו מראה לנו שאדם שמעניק, שיודע לוותר, שהוא יודע לגמול חסד, הוא יודע גם את הבושה במקומה הראוי - זה גבר אמיתי, שהוא יודע לרחם. הרחמים לא באים מתוך פחיתות או מתוך חוסר ביטחון עצמי, אלא מתוך שיקול דעת נכון. אבל בבית היהודי יש עוד מספר

מרכיבים חשובים ביותר שהגבר היקר, כדאי שתדע אותם, וכולנו בעזרת השם נשתדל לעשות אותם בצורה הטובה ביותר. דבר ראשון, מהו הקשר בין איש לאשתו? לפעמים חושבים שהקשר הזה הוא קשר פשוט, תמים, חיים ביחד, כמובן הכול בסדר, אבל לא כזה כזה חשוב. טעות. הקשר הזה הוא אחד מהפסגות הגבוהות ביותר שאני ואתה יכולים להגיע כאן בעולם הזה, זה חיים טובים עם נשותינו. כשאדם יודע את טיב הקשר ואת חשיבות הקשר, הוא בהחלט יכול להצליח. אבל אם אדם ניגש לזוגיות כדבר כזה של "בסדר, תראה, מקסימום יהיה בסדר", זה לא, זה לא מעשי. תדע, אחי היקר, שקשר טוב בין גבר לאשתו זה דבר שמצריך הרבה מסירות. אבל מעל הכול, למידה של הדברים. אם לא נלמד,

אם לא נדע באמת מהו חוסן הבית היהודי, מה באמת תפקידו של הגבר בבית היהודי, הוא לא יכול להצליח. אז בוא נראה, ידידי היקר, מספר כללים חשובים. דבר ראשון הוא ללמוד מהו ליבה של האישה. אתה יודע שכתוב בחז"ל שאחד הדברים שניתנה מצווה של שנה ראשונה, "נקי יהיה לביתו שנה אחת" וכו', הם כדי שנלמד להכיר אחד את השני. אז תשמע, דבר ראשון, כשאנחנו מתחתנים, עוברים שבועות אחדים, חודשים מסוימים, לשבת וללמוד מהם הצרכים באמת הכלליים של אישה בכלל ושל אשתך בפרט. כל אדם צריך ללמוד מה משמח יותר את אשתו, מה מצער יותר את אשתו. אתה יודע, פעם נתתי שאלון לאנשים שנשואים מספר שנים. כתבתי להם כמה שאלות. והוא כותב... כל מיני

סימולציות בחיים: מה אשתך תגיד על זה ומה אשתך חושדת במצב כזה, מה נראה לך שאשתך תגיד, כל מיני דברים, והוא כתב, מילא בביטחון: במקרה הזה אשתי תגיד ככה, במקרה אחר... דברים שקשורים לכסף, לרגשות, עצבים, עבודה, ילדים. הבאתי את זה לאישה לקרוא, היא אומרת: הרב, הוא בכלל לא מכיר אותי. מה, פה? מה פתאום. פה הייתי אומרת משהו אחר, פה לא חשבתי על זה. אומר לי אותו אדם: רגע, רגע, אתה רוצה להגיד לי, הרב, שאני חי עם אשתי כך וכך שנים ואני לא מכיר אותה? אני לא אומר, אבל הדף מראה שלא, לא מכירים. וזה נורא. אדם צריך לשבת בזוגיות ולבחון את הקשר שלו עם אשתו, לדעת להכיר אותה, לצאת ביחד, לדבר ביחד. אבל יש היום חיידק שנוגע

בכמעט בכל המדינה, בכל עולם, סליחה, וזה מכלה כל חלקה טובה בזוגיות. לא נעים לומר, אבל זה הסמארטפון. הפלאפון לפעמים, הטכנולוגיה, התקשורת, לוקחים מאיתנו הרבה מאוד את הפוקוס ואת הזום בזוגיות. כשאתה יוצא עם אשתך, צא איתה לבד. שים את הפלאפון באוטו. מבטיח לך שאם תהיה תקיפה באיראן או מקום כזה או אחר, ידעו לעדכן גם אותך באופנים אחרים. אל תדאג. צא עם אשתך, תיהנה, תדברו על הדברים הללו. ללמוד אחד את השני, לדעת, אולי יש דברים שקצת מצערים את אשתי והם נטועים בי בתור הרגל? אולי כדאי להפסיק מהם פעם או פעמיים? אולי כדאי למנוע אותם בכלל שלא ייכנסו לבית? לפעמים אדם אומר: תדע לך, הרב, יש איזה הרגל, ככה אני, הרב,

ככה אני רגיל, זה מה אני מכיר, זה מה אני יודע. אני אומר לו: ידידי היקר, אשתך בצער מהדבר הזה. כואב לה, מפריע לה, מציק לה. -אין מה לעשות, ככה אני. אז בוא תלמד דבר, ידידי, עכבר... חתול, סליחה, שרואה עכבר, הוא רוצה לאכול אותו, אין לו שום מנגנון של ויסות: אולי אני לא אוכל את העכבר הזה? אולי הוא יתום להורים שלו? אולי יש לו בר מצווה מחר? טוב, אני ארחם עליו, אני אוכל עכבר אחר. הוא יכול, צופים יקרים? הוא לא יכול. הוא עובד על אינסטינקטיביות, אין לו מערכת רגשות. אנחנו בני אדם על שתיים יכולים כן לווסת את הרגשות שלנו, יש לנו את הפריבילגיה ואת הזכות לבוא ולהגיד: פה אני אמנע את עצמי, פה אני לא אדבר. פה אני

לא אכעס, פה אני אבוא יותר לקראת, פה אני אראה יותר לדון לכף זכות. יש לנו את היכולת לעשות דבר כזה, ולבעלי חיים אין, אין את היכולת הזאת. לכן גבר שנמצא בבית ורואה לפעמים שיש דברים שמציקים לאשתו, דברים שמצערים אותה, אחי היקר, אל תבוא ותגיד לה "תראי, ככה אני וזהו". זה לא עובד, זה לא ילך. הדבר הטוב ביותר הוא קודם כול, וזה, תדעו לכם, גברים ונשים בכלל, גם לאישה אני אומר את זה וגם לגבר, הדבר החשוב ביותר בחיי נישואין הוא עזיבת ההרגלים שהבאנו איתנו, מה שנקרא, מהרווקות, מהאזרחות, איך שתקרא לזה. הדבר הגדול ביותר שלפעמים מונע מאיתנו להתקדם בחיים זה עניין של הרגלים לא טובים. בפרט פה שאתה רואה שהדבר הזה אולי

קצת מציק לאשתך, אולי הוא פוגע בה, אולי הוא מצער אותה, כמו שאמרנו מקודם, הגה בעצמך, אתה רוצה שלאשתך יהיה טוב, נכון? אתה רוצה שיהיה לך נעים איתה ביחד? שהיא תהיה אימא טובה לילדים? וגם זה טיבו של הקשר, תבוא לקראת, תראה את הדברים אם אתה יכול לבחון אותם מחדש, זאת הדרכה בסיסית ביותר, קודם כול עזיבת ההרגלים, לבוא ולשמח את האישה. לשמח זה לא בצורה פסיבית, זה בצורה אקטיבית, שהיא כל הזמן מתאווה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. אדם חושב: טוב, תראה, אני... די לה בזה שאני לא מרים את הקול, זה מספיק. הנה, הרב, יש לנו שלום בית, הכול בסדר, אנחנו לא צועקים בבית. טוב, לא צועקים, תודה רבה, אבל מה כן עושים? כל אחד בעצמו,

כל אחד בעולם שלו. זה לא שלום בית. הגבר תמיד מצווה לדעת איך לשמח את אשתו, איך לגרום לה שהיא לא תהיה בצער, איך לגרום לה שהיא לא תהיה עצובה. אתם יודעים שבכמה וכמה מקומות חז"ל אומרים לנו להיזהר מדמעתה של האישה? לפעמים אדם חושב: שלא יפגעו בי עין הרע, מרעין בישין, כל מיני מחלות, עניינים. אומרת הגמרא: ידידי, כשאשתך בוכה בגללך, כשיש לאישה דמעות בגלל צער של הגבר, זה דבר שחז"ל הקדושים, והם ידעו מה הם מדברים, פחדו ממנו מאוד מאוד. אני לא בא להפחיד, אני אומר לשים דברים על השולחן כהווייתם. צער לאישה זה דבר נורא. אנחנו צריכים לדעת, אנחנו, ציבור הבעלים, איך להישמר מזה. איך באמת לשים את הדברים בצורה נכונה

שהאישה לא תיפגע מאיתנו. וגם אם יש לנו מה לומר, אין שום בעיה, אבל תמיד להפריד בין העושה לבין המעשה. יש איזה הרגל לא טוב אצל אשתך? בשמחה רבה, תבוא, תאמר, תגיד, הכול בסדר. אבל זה לא קשור שהיא לא בסדר. דהיינו, להפריד בין הטוען לבין הטענה. הטוען, נגיד, עכשיו אשתך, יש לך עליה איזו טענה מסוימת. אבל הטענה היא משהו אחר, משהו ענייני. עליו תבוא ותחלק בין הדברים. לדעת לשמח את האישה, לדעת לכבד אותה. אתה הולך שבת להורים שלך? תבוא, תספר: אתם חייבים לשמוע על אשתי, איזה דבר אשתי עשתה השבוע. ילדים, ילדים, בואו, בואו, תשמעו, תראו איזו אימא מקסימה יש לכם. אימא, את שומעת? תראי איזו אישה זכיתי, תראי איזו אישה יש

לי פה. השבוע היא עשתה לי ככה וככה ןדאגה לי ועזרה לי. כל מה שהייתי צריך, אימא, את לא מאמינה איזו אישה זכיתי. האישה שמחה בזה. בינינו, אף אחד לא שומע, זה לא מגיע לה? היא טורחת ועושה ומבשלת ומנקה ואופה ומסדרת ומגהצת וחיה איתנו. זה לא דבר פשוט. אבל לא מגיע לה הכבוד? ההערכה הזאת? זה א-ב באנושיות, א-ב באתיקה זוגית זה לבוא ולכבד ולפרגן אחד לשני, אלה דברים שהם מאוד חשובים. ככה בונים קשר. זו הדרכה ממש בסיסית איך לראות את הדברים בפרספקיטיבה שונה, איך לראות את הדברים במשקפיים הנשיות, איך באמת להתבונן בצורה טובה ואמיתית כמה שיותר, איך באמת לראות את הזוגיות במשקפיים הנשיים. לפעמים אדם מרגיש שהוא חי את

הזוגיות בצורה גברית, כמו שבא לו, כמו שהוא היה רוצה שיגידו לו, ככה הוא אומר לאשתו. אבל זה לא תמיד נכון. אשתך בוחנת את הדברים בצורה אחרת. הרגש מלווה הרבה יותר את ההחלטות, כל מיני תהליכי חשיבה לפעמים מונעים על ידי תשתית רגשית יותר. לא תמיד הגבר שם לב לזה. לפעמים כשהיא אומרת "אני רוצה שנצא לכאן", "נצא לשם", הוא מה? בא מיד, שולל, הגבר אומר: אין זמן, אין מקום, אין כסף, אין אפשרות. ידידי, שים לב, אחי היקר, מאחורי טענה יש טוען, מאחורי בקשה יש מבקש. גם אם הטענה כרגע היא לא עניינית, גם אם הבקשה כרגע היא לא ריאלית, היא לא אפילו רציונאלית בזמן הזה, מכל מיני סיבות כאלו ואחרות, אבל יש פה מבקש. במקרה הזה זו

אשתך, היא מבקשת משהו מסוים, תתייחס לאדם שבה. אולי הדבר הזה לא יכול כרגע להתממש, אמרתי, מכל מיני סיבות כאלו ואחרות, אבל להתייחס למבקשת, לתת לה את הכבוד הראוי לה, תגיד לה: אשתי היקרה, אני חושב שמה שאת אומרת זה דבר נצרך, דבר מצוין, אני אשתדל מאוד שנעשה אותו, אין שום בעיה בכך. אבל בפן המעשי, אולי נחשוב ונראה אולי חודש הבא, אולי עוד שבוע. או מה את אומרת? בואי נראה ביחד איך נסדר את מה שאת רוצה. אני מאוד רוצה לתת, אני מאוד רוצה להעניק. בואי נדון ביחד מבחינת הלו"ז, מבחינת המצב הכלכלי. או מפאת שיקולים אחרים שאין כאן המקום להאריך בהם. אבל תמיד לחלק בין המבקש לבין הבקשה. המבקש זה בן אדם מלא רגשות מכף

רגל ועד ראש. הוא רוצה ביטוי, תן לה הערכה, תן לה ביטוי, תן לה את הכבוד המגיע לה. אבל הבקשה עצמה אפשר לדון עליה מבחינה עניינית - שייך או לא שייך. נקודת המוצא תמיד צריכה להיות מתוך כבוד והערכה שבאה לאשתו. אתה יודע כמה הנשים שלנו טורחות? אתה יודע מה זה לשבת כל היום עם הילדים, ארוחת צוהריים ולסדר ולנקות ולבשל ושיעורים ו... וכל הדברים. וגם הגבר עושה. אני לא בא להגיד, כן? אבל עכשיו זו הדרכה לגבר, אנחנו מדברים יותר על העניין של מה שהאישה עושה, כמה היא טורחת וכמה היא מסייעת, כל המצבים שהיא עוברת בחיים שלה, הלידות וכו', אלה דברים ששואבים הרבה מאוד כוח. אנחנו הבעלים יכולים לבוא ולהטעין את האישה, לתת לה

את הכוח, לתת לה את החשיבות, לתת לה את ההתפייסות במקומה. לא לפגוע בה, לא לצער אותה, לצאת לזמן איכות ביחד פעם בשבוע לפחות. לצאת ולדבר, מדי פעם טלפון שיהיה ככה, שים לב: באופן קבוע לא קבוע. מה זאת אומרת? מה זה משחק המילים? זה לא משחק מילים. באופן קבוע כל פעם אתה עושה משהו שהוא לא קבוע. פעם מכתב בזמן לא קבוע, מכתב, לא הודעה, פעם טלפון בזמן שונה ממה שאתם רגילים לדבר, פעם יציאה מעבר לקופסה. כל פעם לבוא ולתת לאישה איזה ביטוי: את חשובה לי יותר מכולם. הלכת לאיזה מקום? הלכת לאיזו חתונה של חבר? של איזה משהו מהעבודה? קח איתך איזה משהו בשבילה, תן לה. לא כי היא צריכה את זה, הבית מלא ויש לה מה לאכול. אבל מה

היא חושבת? תראה, הרב, הוא היה בחוץ כמה שעות בחתונה, אבל הוא חשב עליי. הוא היה במסיבה, באיזה ערב גיבוש של העבודה, הוא חשב עליי, הוא הביא לי משם עוגה, עוגייה. לא כי אין לה מה לאכול, שוב פעם, אלא מה הגבר השכלי אומר? הרב, מה אני צריך לקנות? הבית מלא. קניתי את הבית, תראה, כל "רמי לוי" אצלי בבית. אתה צודק, גבר, אתה קונה, אתה בסדר גמור. האישה לא צריכה את הרוגלך, האישה צריכה את הלב. זה מראה שהלב שלך היה איתה. אומנם היית מחוץ לבית כמה וכמה שעות, אבל איפה הלב היה? בזוגיות. חשבתי על אשתי, התקשרתי, היא שואלת: נו, איציק, מה אתה צריך? אני פה עם הילדים. אני לא צריך כלום, התקשרתי לראות שטוב לך, אשתי היקרה.

התקשרתי לראות שנעים לך, מה העניינים. התגעגעתי אלייך. זה בסדר גמור, זה נורמאלי. תאמין לי, אתה לא פחות גבר בגלל זה. יש כאלה שאומרים: לא, אם אני אתקשר וזה, אני אהיה פחות גבר. מה זה קשור? זה שטחיות. זה מבט קטן. תן לאישה את הכבוד, את ההערכה, את הדברים החמים, את הדברים הנפלאים, ובעזרת השם, יהי רצון שלא תצא שום תקלה מתחת ידינו ובאמת זה הדבר החשוב ביותר שיש לנו, אלו נשותינו שעוזרות לנו ומסייעות לנו להקים משפחה טובה, נעימה, בריאה, ובעזרת השם על אדני התורה והיראה. תודה רבה לכם. כל טוב.