אל תבזבז את הדבק לפני החתונה

אבל הוא אומר לעם ישראל תעשו את זה נכון רווק רווקה תשמרו קדושה אז הלב נשאר מלא דבק תגיעו לחתונה לבבות תידבקו לא תבזבזו את הדבק הזה על כלום ואחר כך שתרצאו אותו ברצינות כבר הלך הדבק והלב לא נדבק בינו לבין אשתו ואחרי החתונה נכון זה בעלך וזו אשתך אבל יש ימי התר יש ימי איסור יש מקווה את ההרת המשפחה והמציאות מוכיחה אדם ששומר על הלכות ההרת המשפחה הוא נהנה בעולם הזה גם בקשר הזוגי ב בהתרגשות שיש כמו שאומרת הגמרא כשהיא חוזרת מהמקווה חביבה על בעלה כשאת כניסתה לחופה דווקא המעצור הזה הגבולות הם שמרוממים את האדם למקום אחר כך גם שש ימים תעבוד והיום השביעי תשבוט ויש הוראות איך לשבוט דווקא מה שאסור לעשות בשבת

הגבולות שהתורה עשה זה מה שמרים את האדם לעונג שבת. אדם שהוא קצת שומר וקצת לא שומר שבת, כלומר גם קידוש אבל גם טלפון, גם נוסע וגם בית כנסת, זה יותר טוב מכלום. אבל הוא לא נהנה מהשבת. הוא לא חווה את השבת בעוצמות של העונג האמיתי. כמו אדם ששומר שבת כהלכה, שזה הטלפון סגור ובלי נסיעות, בלי אור, בית כנסת, קידוש, סעודת שבת. גיבוש של הורים וילדים יחד. בית שהוא לא שומר שבת. כמה קשר יש בין ההורים לבין הילדים? כמה כבר נפגשים? כמה באמת יש זמן לשבת ולסוכח? שיחות נעימות, חוויתיות. גם כשמדברים ההוא ממהר לפה וזה הטלפון שלו מצלצל וזה החבר שלו רוצה אותו וכאן הוא רוצה להסתכל משהו. אבל בית שומר שבת. גם הילדים, גם

ההורים, לא טלפונים ולא תקשורת. התקשורת היא ביניהם, במשפחה עצמה, בין הבעל לבין האישה, בין ההורים לבין הילדים. פעם מישהו אמר לי שמאז שהוא התחיל לשמור שבת, הוא גילה שיש לו ילדים. לפני כן לא היה מודע שיש לו ילדים בבית. כל אחד עם העניינים שלו. אבל כשיש את שולחן השבת עם העשירים והדברי תורה ושיא החנאים, השבת עצמה, כשרי הורים וילדים, קשרי זוגיות, אנשים כאלה גם פחות צריכים לבזבז כספים על ריגושים של טיולים בחול וכי יש את החוויה בתוך הבית, יש את הנעימות בתוך המשפחה. זה נקרא אומנות, שאדם אומן בהנאות החיים ולא עושה מה שבא לו והוא חושב שהוא נהנה יותר. ניכנס קצת יותר לעומקם של דברים. ביהדות, כשמדברים על עונג והנאה, יש שלוש דרגות. יש דרגה של אושר, יש הנאה.