במטבח של עדן | מרק תירס, עוף חמוץ מתוק ואננס מטוגן | תמרה אהרוני פרק 48

שלום שלום, ברוכות הבאות למטבח של עדן. איזה כיף, פרשה חדשה, בישולים חדשים. פרשת עקב, יש הרבה מה להגיד, נדבר על זה בהמשך. קודם כול, מה אנחנו נאכל, מי באה לבשל איתי, תאמינו או לא, תמרה אהרוני הגיעה אליי למטבח. איזו התרגשות, תמרה, איזה כיף שאת פה! איזה כיף שהזמנת, עדן. -ברור, ברור, ואנחנו הולכות לבשל אוכל טיל, אני בטוחה. אני קצת מכירה אותה. אז בואו, פתיח קטן ונתחיל. איזה כיף, "במטבח של עדן" עם תמרה אהרוני. מה נשמע? קודם כול, תגידי לי מהן שלוש המנות שנבשל ואז נתחיל. אז היום אנחנו מכינות ארוחה קצת סינית כזאת. ברור. -ברור. אז נתחיל במרק תירס. -וואי, יאמי. -קלאסיקה. נעשה עוף חמוץ מתוק, שזו אחת המנות

שאצלי בבית הכי אוהבים. -כן. ונסיים בקלאסיקה כזאת של פעם, טעם של פעם, עם אננס מטוגן. -יואו, זה... פלאש, כאילו, של פעם, מטורף. -כן, של ילדות כזה. את יודעת שאני חושבת שאני ממש זוכרת את זה אוכלת את זה במסעדה של אבא שלך. -מאוד יכול להיות. ממש זוכרת את עצמי צעירה... שם. -מאוד יכול להיות. כן. -מדהים. יואו, איזה כיף. טוב, אז את... בואי נתחיל ואני אתחקר אותך. אנחנו מתחילות עם מרק התירס? -נכון. -הכי פשוט. -מנה ראשונה מרק תירס. סתם, לא יודעת אם זה פשוט. זה פשוט? הכי פשוט. -דברי אליי, מה עושים? -אוקיי. אני אבקש ממך את העוף הזה לחתוך קצת יותר קטן, כי את העוף אנחנו לא מבשלות מראש, אלא אנחנו תכף נזרוק אותו

ממש לתוך המרק. -אוקיי. אז כשהוא חתוך קטן, הוא פשוט מתבשל יותר מהר, ואני בינתיים מתחילה להכין את המרק עצמו. אז בתוך הסיר אני שמה קצת שמן. כל הכמויות אחרי זה יהיו כתובות איפשהו, אני מניחה. -בטח. בטח, אנחנו מאוד מסודרים. -מאוד מקפידים. -מאוד. אז לתוך השמן אני שמה ג'ינג'ר, טחון או מגורד בפומפייה, כדי שיהיה כזה קטן קטן. אוכלים אצלך קצת חריף? -בוודאי. -לשים שום רגיל או שום חריף? שום חריף. -חריף. -מצוין. תקשיבי, עודד, זה המרק האהוב עליו. כן? -מרק תירס זה האהוב עליו. -יס. ואני לא יודעת להכין. אז עכשיו את תראי כמה זה קל. אני חושבת שזו המנה היחידה שהגיעה העונה, ואנחנו תכף עושים אותה כבר שנה שלמה, שהגיע

מתכון שאני לא יודעת להכין אותו. אין דבר כזה, עדן, בשנייה את לומדת. קודם כול, זה באמת מתכון סופר פשוט, ואת, הרי יש לך ידיים, אני יודעת. כן. -את מבשלת מעולה. אז תראי פעם אחת ומעכשיו... -בדיוק, וזהו, ואכלתי אותה. -ומעכשיו תגידי לעודד: "זה אני הכנתי". -כן, בדיוק. אז אני נותנת קצת טיגון לשום ולג'ינג'ר החריף... לשום החריף ולג'ינג'ר, ואני מוסיפה גרגרי תירס. זה יכול להיות שימורים, קפוא, תירס טרי שהורדנו מהקלח. תגידי את האמת, איך את עושה בבית? מהקלח. -ברור. זה יותר טעים מהקלח, זאת האמת, אבל בסוף, כשמעמידים ארוחה גדולה או כשממהרים, תירס שימורים ותירס קפוא זה אחלה אחלה קיצור דרך. כן. -אחלה פתרון. אז אני

קצת מטגנת אותו. טוב, אבא שלך, השף ישראל אהרוני, באיזה גיל הוא הכניס אותך איתו למטבח? אפס, באמת אפס. -אפס, אה? בגיל אפס הוא לא נתן לי משימות חשובות לעשות, אבל, את יודעת, משנה לשנה או משלב לשלב ככה, המשימות הלכו והפכו להיות יותר אמיתיות, אבל יש מלא משימות. גם אני היום, עם הילדים שלי שהם די קטנים, יש משימות שהן מושלמות לקטנים. כמו מה? רגע, בני כמה הילדים? יולי בן שש ונורי בן שלוש. אז נורי למשל, שהוא קטן והוא פושטק והוא היפראקטיבי והוא הכול, הוא אוהב לשבת ולהפריד את העלים של הכוסברה מהגבעולים. -גדול. מושלם לגיל שלו. -גדול. -מושלם. ויולי הוא ממש... יולי, אני נותנת לו לחתוך את הסלט. אני כאילו... בן

כמה הוא? -שש. -שש? כן. -וואו. אני משגיחה עליו, ולימדתי אותו עם הסכין והכול, אבל כן, הוא... והוא חותך קצת עקום, בואי נגיד את האמת, הכול טוב. -כן, ברור, ברור. אבל כשהוא חותך את הסלט, הוא גם אוכל את הסלט. -יפה. שווה לי. -כן. טוב, אני מוסיפה מים, או אם יש מרק עוף, אז אפשר גם מרק עוף. ציר עוף התכוונת. -ציר עוף, בדיוק. אבל אני אומרת, ציר זה יכול להיות גם ממרק העוף שאנחנו מכינות מרק, לקחת רק את המים, כן? -ברור. זאת הגרסה הבשרית, אבל לגמרי אפשר לעשות את זה גם בגרסה פרווה, בלי חזה העוף, ואז מים במקום ציר. זה פרווה וזה מושלם, אז אפשר להשתמש בזה... או צמחוני, פרווה. תלוי מי הקהל, בואי נגיד את זה ככה.

אני מוסיפה גם טיפה שמן שומשום. שמן שומשום אנחנו מוסיפות ממש בעדינות, כי זה אומנם שמן, אבל זה תבלין מאוד מאוד חזק. מאוד. -כן, אז נגיד כפית שמן שומשום. אצלנו מאוד אוהבים שמן שומשום. -גם אני. זה מה זה משדרג את הטעמים. -ממש. ושלוש כפות של סויה. איכותית. מעולה. וטיפ טיפונת סוכר, כי התירס, יש בו מתקתקות טבעית, אז לא צריך הרבה. עכשיו תכף, כשזה ירתח, אנחנו נקשקש, סליחה, את הביצים. ונוסיף אותן פנימה תוך כדי קשקוש, אז נהיות שערות כאלה של ביצים. -יאמי. אז רק כשזה רותח שמים את זה? אף פעם לא הבנתי איך עושים את זה. -כן. כשזה רותח אנחנו נוסיף את הביצים, ואחר כך גם את העוף. מדהים. -כן. מה זה? -זה קורנפלור.

אנחנו תכף נדלל אותו עם טיפ טיפונת מים. הוא מסמיך את המרק, הוא הופך אותו לכזה, את יודעת. כן, כן, יותר... -פחות מימי, יותר גוף כזה... סמיך, כן. סמיך זאת המילה הכי טובה. ואת אוהבת את המטבח? מאוד. מאוד אוהבת. אוהבת את המטבח, אוהבת לבשל, אוהבת להאכיל. כן? -אני חושבת שכל מי שאוהב לבשל גם בעצם אוהב להאכיל. -איזה קטע, נכון? זה ממש זה, זה העניין של ה... להאכיל. אני מאוד אוהבת לארח. -גם אני. מה, את מארחת הרבה? -המון. כן? -כן. נו, בטח, באים אומרים "איזה כיף". ארוחה טיל. כן. -מה רע? לא, אני אוהבת שבאים חברים, שהבית מלא, שהילדים, יש להם עם מי לשחק. אני אוהבת. -כן. גדלת ככה? בטח. -כן. -גם היום, שתדעי, נגיד

ארוחות שישי אצל אבא שלי בבית, זה מינימום 20 איש. -די. -אין פחות. די. -רק המשפחה הגרעינית המצומצמת הקטנה, אנחנו 12. עכשיו תמיד יש עוד איזה זוג חברים, עוד איזה בן דוד, עוד איזה... אני מביאה איזו חברה, לילד שלי יש איזה חבר... תמיד, תמיד אנחנו מגיעים ל-20. ואם זה עם המשפחה המורחבת, שאנחנו הרבה פעמים עושים עם המשפחה המורחבת, אנחנו 25, 30 בכיף, בשישי. -פשש. מדהים. -כן. ומי מבשל? אבא מבשל הכול? שף, שף, אבל מה עכשיו? -אבא מבשל ואנחנו עוזרים לו. -אה, זהו. אנחנו עוזרים לו. -לא להפיל עליו את כל התיקים. אין לו בעיה גם להפיל עליו את כל התיקים. -טוב, כן, ברור. אבל לא, אם זה ארוחות גדולות, אז אנחנו באים

לעזור לו, ברור. זה כיף לבשל עם אבא שהוא שף? כאילו, אני חושבת, לבשל עם ישראל אהרוני, זה נראה לי מלחיץ. לא. -לא. תראי... לא, אני אגיד לך מה, הוא הכי נחמד, הוא הכי אוהב שבאים לעזור לו... אבל הוא מדויק. -הוא מדויק מאוד, והוא גם נהנה קצת מהעמדה הזאת של לשחק אותה כאילו... -אה, כן. -הוא רודה בך ו... -גדול, גדול. "זה לא חתוך מספיק זה", "להפריד עוד עלים", אבל זה הכול בהצגה כזה. זה לא... הוא לא באמת קשוח. -גדול. זה מתחיל לרתוח, אז קודם נטחן את זה, יהיה לנו יותר קל לערבב את הזה. -אוקיי, נכון. יהיה קצת רעש. -אין בעיה, אין בעיה. אני רק אומרת מראש, אפשר לטחון את זה למרק ממש חלק. אני אוהבת לטחון את זה שזה

כזה חצי חלק, אבל שנשארים גם קצת גרגרים כאלה בפנים. -אוקיי. אוקיי, זה נראה לי מספיק מבחינת המרקם. -כן? את רוצה יותר חלק מזה? -לא, לא, לא, מה פתאום. אני איתך, אני לומדת. -בסוף שעודד יאהב. אני לומדת. -שעודד יאהב. -הוא יאהב, הוא יאהב. הוא לא "פיקי"(בררן). הוא לא "פיקי"? -לא, הוא לא. ממש לא. אוקיי, אז עכשיו אני ככה עם המזלג קצת משקשקת, ובזרם דק, לתוך המערבולת הזאת, אני שופכת את הביצה. עכשיו, בגלל שהנוזל כבר רותח, זה הופך להיות כמו מין מקושקשת כזאת, שערות של מקושקשת בתוך המרק. -אני רואה, מדהים. יופי. ו... עכשיו אנחנו גם יכולות להוסיף את העוף שלנו. את יכולה פשוט לזרוק אותו פנימה. ושוב, בגלל שחתכנו

אותו קטן והמרק רותח, הוא צריך ממש כמה דקות של בישול, וזה מוכן. מעולה, ועכשיו שימי פה טיפ טיפונת מים, אנחנו נדלל בינתיים את הקורנפלור. ככה? אני לא... כן. ממש שתי כפות מים, ונוסיף לזה. אני, דרך אגב, קודם מדללת את הקורנפלור במים ולא מוסיפה אותו ישר לתוך המרק, כי אם מוסיפים אותו ישר באבקה. -נהיה גוש? -יש גושים, כן. ואם אני מדללת, אני ככה פותחת את הגושים, זה נהיה ממש נוזל. זה חשוב רק שזה יהיה עם מים קרים, כי מים חמים בשנייה מסמיכים וזה מתגבש בתוך הכלי. אז יופי, עכשיו המרק שלי רותח. יואו, איך עודד הולך להתלהב. אני מוסיפה את זה. גם עכשיו אני מערבבת מערבבת, אחרת זה נדבק כזה בלמטה. נכון. במרק חרירה,

כן, גם. זה אותו...? נדבק לך... מעולה, ותכף נטעם, נראה מבחינת תיבול. אבל אם התיבול טוב, אז בגדול המרק מוכן. מטורף. -זה לא צריך המון זמן בישול. כלום, תיקתק. -תיקתק. תסתכלי על הבשר, תגידי לי אם הוא מוכן. תכף נבדוק את העוף. את העוף, נכון. כן, רגע, אני אמצא חתיכה גדולה, אז נבדוק על הגדולות. אין גדול, נשמה, אמרת לחתוך קטן. סתם. כן, עוד קצת. -רגע. כן, כן, זה צריך עוד... שתי דקות. ואנחנו יכולות להנמיך קצת את האש. -רוצה מכסה? כן, למה לא? בואי נשים את המכסה. אז אנחנו ניתן לזה להתבשל עוד כמה דקות ונתחיל להכין את המנה הבאה. -נכון. -יאללה. אז מה עכשיו? -מנה עיקרית, עוף חמוץ מתוק. קלאסי. -קלאסי. -כאילו,

הבאת מתכונים קלאסיים מהבית. כן, קלאסיים מהבית, קלאסיים מהאייטיז, אפשר כל מיני... זה, אבל כן, של מסעדות סיניות כאלה של פעם, שזה טעם הילדות של כולנו, תודי. -ממש, ממש. אז יש לי פה עוף. אני מתחילה בלתת לו קצת טעמים, אז אני שמה לו קצת סויה וקצת שמן שומשום. עכשיו, את הדבר הזה, את התיבול, אפשר גם לעשות מראש. לילה מראש, בבוקר, ולהכין בערב. ככל שזה יושב יותר זמן בתוך התיבול, זה סופח יותר מהטעמים. אני עושה את זה עם שניצלים. זה גם טוב, נכון? -בדיוק, עם שניצלים. אפשר לעשות את זה עם דגים, אפשר לעשות את זה עם בשר. אז ככה הם סופחים את הטעמים, ועכשיו אנחנו נעשה טריק נחמד. אני מוסיפה לפה קורנפלור. אפשר גם

קמח, אבל קורנפלור, יש לו איזו עדינות כזאת, הוא יותר אלגנטי כזה במרקם שלו. ואנחנו טיפה נטגן את זה. אפשר לעשות גם בטיגון עמוק. אני בבית חוסכת בטיגון עמוק, גם בשמן וגם בריח. -ממש. שנהיה בבית. סליחה, ברשותך אני אעשה את זה... ממש תרגישי חופשי. -ביד. ואנחנו טיפה נטגן את זה כדי שזה יקבל מין ציפוי דקיק פריך כזה, שהוא גם נורא נורא טעים ונותן איזו פריכות, וגם אחר כך, כשאנחנו נבשל את זה בתוך הרוטב, הציפוי הזה סופח אליו את הרוטב והכול נהיה כזה, את יודעת, יותר הומוגני, יותר טעים. אני מתה על זה. -יאמי. והילדים שלך, יש להם מנה אהובה כזו שהם באים: "סבא, סבא, תעשה לי?" הילדים שלי די זורמים באוכל ואוכלים כמעט

הכול. לכל אחד יש איזה נגיעה כזה שהוא לא זה. את בתור ילדה אכלת הכול? כן. -כן. -מאוד. אבל נגיד, אחותי מגיל קטן הייתה צמחונית. די. -כן. די. -כן. יואו, איזה באסה לאבא שלך. -האמת שלכולנו, אנחנו שלושה, לכולנו היה שלב כזה או אחר שהיינו צמחונים, ואבא שלי כאילו באיזשהו שלב אמר: "זה מרד הנעורים שלהם". גדול. -"ככה הם מורדים". אוקיי, אז אני מדליקה את המחבת. אני אשים שמן. אז את מהאימהות האלה שכל יום מכינות טרי או... תראי, קודם כול, מתוקף העבודה שלי אני מבשלת בבית כמעט כל יום, כי מצלמים, כי אני עושה טסטים למתכונים ודברים כאלה. אז יש אצלי אוכל כמעט כל יום, טרי בבית, אבל בגדול אני מהאימהות שדווקא בעד לבשל

סיר אחד גדול שמספיק ליומיים, שלושה. -ממש. אני אוהבת... -מסכימה איתך. אני לא אומרת, סלט טרי כל יום. -לא, ברור. סנדוויצ'ים לבית הספר, בבוקר, טרי. -ברור, ברור, ברור. אבל הארוחה הזאת המבושלת, צוהריים או ערב, מה שעושים, אין לי בעיה לעשות סיר גדול, גם יותר מזה, אני חושבת שסירים במקרר, הטעמים כזה... -נספגים. נספגים, מתגבשים, מתעצמים. אני אוהבת את זה. אבל את משאירה בסיר או מעבירה לכלי? משאירה בסיר. -די. כן? כן, כי אחרי זה אפשר לחמם בקלות. -יואו, אני לא יכולה. אני יודעת, אבל אני לא יכולה, זה עושה לי בלגן בעיניים. -למה? לא יודעת, זה מבולגן לי. יואו, אני חולה על זה. אני גם חולה על המראה של סיר במקרר.

כן? -כן. -יואו, זה מביא לי עצבים. ככה אני מרגישה שיש סירים. כן. טוב, אולי כי יש הרב... לא יודעת, לא יודעת, לא יודעת למה. כן, כל אחד וה... עכשיו תראי, אני טיפה, עם שתי כפות, מפרידה אותם, כי בגלל הקורנפלור הם נדבקים, ואני לא רוצה גושים גדולים, אני רוצה שהם יהיו נתחים-נתחים כאלה, קוביות-קוביות. -כן. ואני אטגן אותם תוך כדי ערבוב, עד שהן משנות את הצבע שלהן, קוביות העוף, מכל הצדדים. זה לא צריך להיות עוד מבושל מאה אחוז, אלא נגיד, 75 אחוז זה מספיק, כי זה אחר כך ייכנס גם לבישול בתוך הרוטב. אה, הבנתי. -ואני לא רוצה שהעוף יתייבש. -כן. דרך אגב, זה עוד יתרון בציפוי של הקורנפלור, שהוא גם שומר על העוף

מלהתייבש. תגידי, ואת אותה מנה אפשר לעשות גם עם בשר? בטח. אפשר לעשות עם בשר. גם את הבשר הייתי חותכת לרצועות דקות. -כן. אפשר עם ציפוי של קורנפלור ואפשר גם בלי, אבל הרוטב הזה, הוא מאוד מאוד מגוון. את יכולה להכניס אליו כל דבר. את יכולה להכניס אליו גם קציצות עוף. וואי, מגניב. -קציצות בשר. נכון. -חתיכות של דג. נכון. -מטוגן או לא מטוגן. אבל מה הרוטב בעצם? -אז תכף אנחנו נעשה את הרוטב. -אה, אוקיי. ממש תכף נעשה אותו, רוטב חמוץ מתוק, עם פלפלים ועם בצל. -יאמי. זה... כן. יאמי, יאמי. את רואה, זה לא צריך להיות ממש... זה לא ממש מטוגן וזה לא צריך להיות מאוד מאוד זה, אבל זה מקבל איזו הזהבה כיפית כזאת. וקצת

פריכות. אוקיי, עוד דקה אחת. תביאי לנו איזו קערה, אז נוציא את העוף לקערה אחרת ונעשה את הרוטב בתוך המחבת. טוב. אז אני מעבירה את זה לקערה. -די, נו בואי, מה? הגזמת. כן. -מעולה. לאותה מחבת, לא צריך לשטוף, אני מוסיפה עוד נגיעונת של שמן. וככה, יש לנו... -זה הרוטב. זה הרוטב. -טה טה טטם. טה טה טטם. -שאפשר לשים בו הכול. -בדיוק. ג'ינג'ר. שום. אם אנחנו אוהבות צ'ילי או משהו חריף, אפשר תמיד להוסיף. את רוצה? תגידי את, אתם אוכלים את זה אחר כך. ברור, למה לא? -יאללה, תביאי איזה צ'ילי. עודד אוהב חריף. -עודד אוהב חריף? מאוד. -מפתיע. -מה? -לא ציפיתי. תקשיבי... -כן? יש מה שנקרא "חיזוקית לשבת". עם כל המנות אני

חותכת לו צ'ילי, שמן זית, שום. -די. מלח גס, פלפל שחור בקערית... בערך כזאת, והוא מפרק אותה. -גדול. -כן. לא ציפיתי. תראי... טוב. -את אוכלת חריף? בטח. כאילו, אני לא מבינה ילדים שלא אוכלים חריף. תקשיבי, הילדים שלי כשהם היו ממש קטנים, הייתי חוזרת גם, מצילומים וזה עם קציצות דגים חריפות, היו אוכלים הכול, ואז הם נכנסו לגן והייתה תקופה כזאת של פסטה בלי כלום. -יואו, נורא. זה בלי כלום. -נורא, איזו תקופה נוראית. תקופה נוראית. -כן. ועכשיו הם חזרו לאכול הכול. יש לי טריק. -נו. -אני אשתף אותך. הילדים שלי הם בדיוק בגיל שחשוב להם להיות גדול וחזק כמו אבא. -ברור. אז כל דבר, אני קוראת לזה "... כוח". "זה? זה קציצות

כוח". גדול. -זה סלט כוח, זה פסטה כוח. זה "מה שאת רוצה" כוח. "אה, זה נותן כוח? אז תביאי, אימא". -ברור, הם רוצים להיות חזקים, חמודים. רגע, הילדים שלך אוכלים הכול? -כן. כן. -ממש. זה מה יש. -לא צמחונים, לא בררניים? טוב, אצל הדוסים זה בעיה. -אוקיי. "אני לא רוצה להתבשר", "אני לא רוצה לחכות שש שעות, אני רוצה לאכול יוגורט", ולפעמים אני צריכה להפוך את ה... "קחו את החלבי, ויאללה, בואו שבו לאכול". אני לפעמים הופכת להם, כן. -כן. אבל בגדול, כן, הם אוכלים הכול. לא בררניים, לא... יש לי... את יודעת, זאת לא תאכל בשר, קשה לה איתו. אוקיי. -יש לי ילדה אחת שקשה לה עם בשר. שניים, האמת. האמת ששניים מהם, אם היו

יכולים, הם היו צמחונים. אני פשוט קצת לא מאפשרת. -לא מאפשרת? -לא. לא, תגדלו, אל תאכלו בשר. עכשיו אתם עוד גדלים, אל תסבכו אותי. -כן, כן. אני מוסיפה גם גמבה. עכשיו גם הגמבה, היא לא צריכה הרבה זמן בישול, אבל אני כן רוצה שהיא טיפה תתרכך. אז ניתן לה כזה טיגון קצר. זה נראה לי מסוג הארוחות שאתה כזה, על הדרך, תיק תיק תיק. זה הכיף באוכל אסייתי, שהוא מאוד תקתוקי. הטיפ הכי חשוב זה להכין... -את הכול מוכן. -אומנם אנחנו בתוכנית בישול היום, אבל גם בבית, באוכל סיני הכי חשוב להכין את הכול חתוך, ואז ההקפצה עצמה, חום גבוה, זמן קצר, ארבע דקות ויש לך מנה. כן, אבל לשבת לחתוך את כל זה... נכון, אבל אני אומרת, אם הכול

כבר מוכן לך אז הדבר הזה קורה גם בקלות וגם בצורה נכונה, כי אם כל פעם אני אשים ואלך לחתוך ואשים ואלך לחתוך... לא, לא, לא. שרפנו. כן. מה שאנחנו קוראים לו "מוקפץ", פעולת ההקפצה, כל העיקרון שלה זה חום גבוה יחסית וזמן קצר. אז בגלל זה אני ממליצה לעשות כמו בתוכנית בישול ולהכין את הכול... -את הכול מראש. -כן, חתוך מראש. טוב, אנחנו נוסיף מים. או גם פה, אם יש ציר עוף זה מצוין. אנחנו נוסיף סויה. אנחנו נוסיף מייפל או דבש או סוכר חום, זה מה שנותן לנו את המתיקות. ואנחנו נוסיף חומץ שנותן לנו את החמיצות. ניתן לזה שנייה לרתוח, ושוב נעשה את הטריק. תשימי לנו פה טיפונת מים, ואנחנו נדלל את הקורנפלור, כמו שעשינו

במרק. ככה? -כן. רוצה כף? -לא. דווקא המזלג יפתח את הגושים, כן. מעולה, וכשזה רותח, אני מכניסה את זה פנימה. את רואה, זה בשנייה, ברגע שזה רותח זה מסמיך. -ממש. אז עכשיו אני גם מחזירה פנימה את העוף לעוד בישול. בגלל שהרוטב הוא סמיך כזה, הוא גם יזגג כזה את העוף, יצפה אותו טוב מכל הצדדים. -יעשה אותו מבריק. -בדיוק. אני תמיד ממליצה לטעום כשמבשלים, אבל פה בעיקר זה קריטי בעיניי, כי יש מי שאוהב את החמוץ מתוק יותר מתוק, יש מי שאוהב יותר חמוץ, אז אנחנו פה המלצנו על הכמויות שאני אוהבת, אבל אם מישהו רוצה... -אפשר לשנות את הכמויות לגמרי. -כן, קצת יותר מתוק, קצת יותר חמוץ. המתכון הזה הוא מאוד מאוד חופשי בטעמים

שלו. זהו, עכשיו אנחנו ניתן לזה עוד שתיים, שלוש דקות כדי שהעוף יסיים בעצם את הבישול. -יואו, זה נראה... נראה מעולה, זה ממש... ממש ככה אני זוכרת את זה. -ממש של פעם. הכי כיפי, עם אורז לבן אנחנו נגיש את זה, או אפשר גם עם אטריות, מה שאוהבים. ולפני ה... ממש לפני ההגשה, אנחנו נערבב פנימה גם קצת בצל ירוק, וזה חלום. -את הבצל הירוק את שמה בסוף, נכון? שהוא לא ימות. -האמת, אני עושה חצי וחצי בדרך כלל. אני כן רוצה שגם הטעמים של הבצל הירוק ייכנסו קצת פנימה, אז אני מוסיפה בערך חצי כמות דקה לפני שאני מכבה את האש ומערבבת, ושומרת קצת פרשי יותר, שיהיה לנו... -בסוף. כן, שתהיה רעננות כזאת גם מלמעלה. אז את מאלה

שהולכות לשוק לעשות קניות, לבחור ירקות, או פחות? וואו, שישי בבוקר ללכת לשוק זה אהבת חיי. די, שישי בבוקר? וואו. -כן. אני לא תמיד מספיקה. -ברור. אבל זה אהבת חיי, ללכת. אני גם קמה מוקדם בשביל זה. אני מוכנה לקום בחמש, להיות בשוק בחמש וחצי. -די. להיות ראשונה בתור וגם לא חם, ואז יש עוד את כל הסחורה. ואני חולה על זה. -יואו, איזו אלופה את. לא תמיד זה מצליח לי אבל... אז הנה, אנחנו נערבב פנימה חלק מהכמות של הבצל הירוק. ככה. ורגע לפני ההגשה, אנחנו נוסיף פנימה את ה... את השאר. -את השאר, בדיוק. מושלם. -זהו, מה את אומרת? שזה מהמם, ואנחנו עוברות לקינוח. -כן. הרגע האהוב עליי בתוכנית, הקינוח. -הקינוח. ועוד את

הבאת משהו באמת... אז תסבירי לי מה קורה פה, ואז אני אספר לך אני קצת על פרשת השבוע. -מעולה. אנחנו מכינות אננס מטוגן. אנחנו מכינות אותו מאננס משימורים. אפשר מטרי. -די. אבל זה הרבה יותר טעים מאננס משימורים. -לא מאמינה לך. כי הטעם שאת זוכרת מהילדות... -זה שימורים. -הוא שימורים. -נכון. הוא לא האננס הטרי, אבל שוב, מי שמתעקשת לעשות מטרי, אפשר. לא נראה לי שפה מישהו יתעקש. אני אומרת באמת, בבית, אם את שואלת אותי, אני מכינה משימורים. -גדול. אז ככה, יש פה שני דברים שאנחנו נעשה. אנחנו נכין בלילה, נצפה את האננס ונטגן אותו, וגם את האננס משימורים, יש לו עוד יתרון שזה המיץ של השימורים, שאני אכין ממנו סירופ כזה

כיפי, כדי שנוכל לטבול אחרי זה את האננס המטוגן הזה. אז אני מתחילה הכי בקלות בלשים את המיץ של האננס עם סוכר ועם קצת ג'ינג'ר בסיר קטן. מי שמכינה את זה מאננס טרי ואין לה את המיץ של השימורים, או לקנות מיץ אננס בנפרד או להכין את זה פשוט סירופ סוכר כזה של מים וסוכר, זה גם מעולה. זה, אנחנו ניתן לו לרתוח עד שהוא קצת יסמיך. -אוקיי. ובמקביל, אנחנו מכינות פה את הבלילה של האננס. אני משתמשת גם בקמח וגם בקורנפלור. -וואו. -כי... קורנפלור, בטיגון הוא נותן תוצאה יותר פריכה מקמח, אבל הוא לא מקבל צבע כמעט בכלל. כלומר, זה נשאר כזה חיוור. -נכון, נכון. ואם אני מוסיפה גם קמח, זה כן מקבל איזו זהבהבות כזאת. איזה טיפ

הבאת פה. -בבקשה. -של החיים. אז גם קמח וגם קורנפלור, טיפונת אבקת אפייה. ומים. -מים. מים, או אפשר מי סודה, גם הבועות נותנות איזו אווריריות כזאת. -נכון. וטיפ כללי לבלילות, של פנקייק, של עוגות בחושות, כל הדברים האלה, אנחנו לא מערבבים הרבה. ככל שנערבב יותר, התוצאה הסופית שלנו תהיה יותר דחוסה וכבדה. -נכון. אז גם בפנקייקים ובעוגות בחושות אני ממש מערבבת מינימום הכרחי, גם אם זה אומר שנשארים קצת גושים בפנים. -עדיף. -זה לא נורא. הם, באפייה או בטיגון הם מתפרקים והם מסתדרים, אז ממש ערבוב מינימלי. -וואו, בוא'נה, כמות המידע החדש שנקלט לי בתוכנית הזאת. מדהים. אוקיי, ואז מה? -את זה אנחנו מכניסות למקרר, כי

הבלילה חייבת להיות קרה, כי הקונטרסט בין... הניגוד בין בלילה קרה לשמן חם גם נותן לנו תוצאה הרבה יותר פריכה, אז אני מכניסה את זה למקרר, ומה שנקרא, במקרה הכינותי מראש... -אוקיי. במקרר יש לנו בלילה כבר קרה. אני אוהבת שנשארות לי בלילות במקרר, ואז כולם הולכים, ואני מתחילה להשתמש בכל מה שהשאירו לי. מעולה, אז אני מדליקה לנו את השמן, ואת יכולה בינתיים לספר לי על פרשת השבוע. -אני אספר לך על פרשת עקב. זאת הפרשה שלנו, והאמת שבפרשה הזאת מסתתר סוד גדול לחיים שלנו. ממש באמת משהו שצריך לזכור. משה אומר לעם ישראל שיש איזה טיפ חשוב שתזכרו לכל הדורות, ובאמת צריך לזכור את זה, הפסוק אומר את זה ככה: "מה ה' אלוקיך

שואל מעימך כי אם ליראה את ה' אלוקיך וללכת בכל דרכיו". ואז הפאנץ' הסופי: "וטוב לך". שזה כאילו משהו כל כך חשוב לזכור ביום-יומיות שלנו. משה רבנו מסביר לעם ישראל: מה השם רוצה מכם? הוא לא מבקש שתתייחסו אליו כמו איזה מלך שיש לו אינטרסים, הוא לא רוצה שתתייחסו אליו כמו לרודן, הוא לא רוצה כבוד, הוא לא רוצה את כל זה. הוא רוצה את החיבור איתנו. המצוות האלה בעצם באו בשביל לחבר אותנו עם הקב"ה. אז הוא אומר: המצוות האלה זה בשביל שלכם יהיה טוב. זה לא קשור אליי. הטוב הזה הוא בשבילכם. כי ברגע שעושים את המצוות, אז אנחנו יכולות להתחבר לאור האין-סוף. עכשיו, הרבה פעמים חושבים: "אה, מצוות? נו, לא בא לי על זה".

"אויש, זה סתם מציק". "אה, זה של פעם, זה לא מתאים להיום". סתם, כי לא מבינים את הפנימיות ואת המהות האמיתית של הדבר, אבל המצוות, בעצם כל מה שהן באו... לצוות אותנו, לחבר אותנו עם הקב"ה, לזכך אותנו, את המידות שלנו בתור אנשים, לזכך את איך אנחנו פועלים בעולם. אני תמיד הייתי בטוחה... אני בן אדם טוב, כאילו. "אני טוב, הכול בסדר, תעזבו אותי". ואז כשהתחלתי לחזור בתשובה, הבנתי שהמונח "טוב" אצלי הוא בכלל לא... הוא בכלל לא... בסקאלה אחרת, את אומרת. -מה זה אחרת? כאילו, הוא טוב לי. הוא טוב לך. -בסוף, הטוב הזה היה טוב בשבילי, ופתאום הבנתי שהטוב האמיתי הוא בכלל לא קשור אליי. הטוב האמיתי הוא להשפיע, הוא לעשות

טוב, הוא לעזור. עכשיו, כולנו יודעות שזה טוב לעזור, אבל כמה אנחנו עוזרות? כמה אנחנו באמת נותנות? כמה אנחנו משפיעות? כמה אנחנו... סותמות את הפה, לא עונות, מבליגות, מוותרות על הכבוד? ואת כל הדברים האלה למדתי רק באמת כשהתחלתי ככה... להבין איך עושים את זה וללמוד את עניין המצוות. אז הרבה פעמים, דווקא בעבודת השם שלנו, לפעמים כזה... יכול לצאת כזה: "טוב, די, נו, אין לי כוח", או "די, זה". צריך לזכור בדיוק ברגעים האלו שבעצם המצוות האלה הן בשבילנו. המצוות האלה, הן באו לטובתנו ובאו בשביל לחבר אותנו לאור האין-סוף. אני יכולה לשאול שאלה? -בטח. -כי אני בורה בנושא. יאללה, תשאלי. הכי כיף. -כשאת אומרת "המצוות",

את מדברת על כל המצוות, או שיש איזה מצוות ספציפיות שקשורות בפרשה הזאת? אה, לא. באופן כללי, פה דובר על כל המצוות. כל המצוות. -אבל בתור נשים, ברור שהמצוות שלנו הן אחרות. יש לנו את השלוש שלנו, שזה הדלקת נרות. -כן. הפרשת חלה. -כן. -וטהרת המשפחה. -כן. זה שלנו, וכל השאר זה... כמובן שיש את הכשרות, זה ברור. -כן. -אבל סתם, מצוות תפילה, אז נשים לקחו על עצמן תפילה ביום. יש כאלה שעושות שתיים ויש כאלה שעושות שלוש, אבל נשים לקחו על עצמן תפילה ביום, אבל יש הרבה מצוות שהן כאילו... הוספנו לעצמנו, או רצינו להוסיף לעצמנו, אבל זה לא ה... אבל השלוש האלו זה... -כן, זה שלנו. אוקיי. -זה שלנו. קוראים לזה חנ"ה. חלה,

נידה, הדלקת נרות. אני מבקשת תמונה, בבקשה, באינסטגרם, שלך מדליקה נרות... אין בעיה. זה קל. אני, שתדעי... -ושיתוף אצלי... סבתא שלי, שהיא הייתה אישה דתייה, והיינו עושים אצלה את כל ארוחות השישי, היינו מדליקות נרות כל שישי. -מקסים. איזה כיף זה? -כן. יש משהו בהדלקת... גם אני הדלקתי נרות לפני שחזרתי בתשובה. יש משהו בהדלקת נרות שהוא כזה... אני חושבת שיש משהו בשבת שהוא... -נכון. טוב, אבל זה כבר אני לא יכולה להתחיל להגיד על שבת. אני יכולה, אבל את יודעת, זה יכול להיות כבר וואו. לא, אבל אני יכולה להגיד בתור חילונית שיש משהו בשבת שהוא... את יודעת... אני הדלקתי נרות כי זה הופך את השבת לחגיגית. כן, נכון,

נכון, נכון. -כי זה עושה... את יודעת, מבדיל אותה משאר השבוע. -נכון, מושלם, מושלם. זו סיבה מעולה. אז אני אומרת, יש משהו בשבת שהוא... הנה, את רואה? זה מתחיל להיות... יש משהו בשבת שאפשר מאוד מאוד להתחבר אליו גם בלי להיות דתייה. כן, נכון. נכון, נכון, אני מסכימה איתך. גם, את יודעת, אני חושבת שבדור שלנו, בדור הטלפונים. -כן. שאנחנו כל כך עסוקות ושאובות, ותחשבי על זה שפתאום יש לנו 24 שעות שאנחנו... זה נשמע לי חלום, מה שאת מתארת. -יואו, זה חלום. כאילו, אני אומרת, גם אם חס ושלום, חס ושלום, חס ושלום, מישהו היה בא, יורד מלאך משמיים ואומר לי: "לא צריך לשמור שבת". אני אומרת לו: "לא רוצה. אני רוצה לשמור שבת,

תעזבו אותי". כאילו, העצירה הזאת. -השקט הזה נשמע לי חלומי. עזבי, אני פתאום משחקת עם הילדים שלי. אז את יכולה להגיד: "אני משחקת איתם כל השבוע". זה לא אותו דבר. אני איתם. כן, את מרוכזת במאה אחוז. -אין לי שום הסחת דעת. אני חושבת על סבתא שלי, שככה הם גידלו פעם ילדים. זה... כן. -איזה כיף היה לנו בדור הקודם. הילדים שלנו באמת... מעניין מה יהיה איתם. -כן. יש הרבה מחקרים שכבר מדברים על זה, על ה... על זה שההורים בטלפון והילד מדבר ולא שומעים. ויואו, אימא'לה. -לא, ברור, ואת יודעת מה? הילדים שלי, אני מוצאת את עצמי לפעמים איתם, ואז הם אומרים: "אימא, אבל אל תהיי בטלפון, טוב?" -יואו, איזה שובר את הלב. זה שובר

את הלב. -שובר את הלב. -אני אומרת, "בוא'נה". יואו. -"איך פישלת". -נכון, אבל אי אפשר שלא. נכון. -אי אפשר שלא. לא, אבל כשהם אומרים לי, את יודעת, אז אני תופסת את עצמי, כן, ושמה בצד ו... -ברור, ברור. הייתה תקופה שעשיתי והצלחתי, שמארבע עד שמונה... -כן. סוגרת את הטלפון. לא שמה אותו בצד, סוגרת אותו. -כן. ואז פתאום זה ייצר לי שקט אבל את יודעת, העבודה והזה, זה קשה. -נכון. כאילו, את צריכה את הנגישות הזאת. שואלים אותך, מאשרים, לא מאשרת. זה שם מבעבע, זה טוב לנו? -מעולה לי. אני רוצה שהוא יסמיך ויהיה סירופי כזה. ה... הריח גמר אותך. -הרגת אותי. אבל ראית איזה פשוט? הבלילה קרה, אני רק טובלת. ממש. -שמן ו...

ודרך אגב, זה בעיניי נגיד גיוון מושלם בחנוכה. וואי. -די כבר עם הסופגניות. -נכון. זה מה זה כיף. -רעיון מעולה. מרענן. -בדיוק, יש את הרעננות הזאת של האננס בפנים, זה פחות כבד מכל הבצק הזה של הסופגניות. -נכון, נכון. ודרך אגב, אפשר לטגן עוד פירות. נגיד, בננה מטוגנת זה גם טעים. -בדיוק באתי להגיד לך: "אולי נעשה בננה". תביאי בננה, אני אטגן לך בננה, חמודה. -יואו, זה ממש בננה ספליט. כן. -גדול. תגידי, ואם נגיד... עכשיו, זה טעים רק כשזה יוצא? -כן. זה טעים רק כשזה יוצא. אפשר כן לטגן את זה ואחרי זה להכניס את זה, בחימום נגיד לתנור. אבל זה לא אותו דבר. -זה לא אותו דבר. -כן. זה, אין מה לעשות, דברים מטוגנים,

אוכלים אותם כשהם יצאו מהשמן. זה... זה הכלל. -כן, נכון. זה נכון. אם את מחפשת קינוח לשבת... -כן, כן. -אז זה פחות. כן, בסדר. -זה באמצע השבוע. בסדר, גם נחמד. -כן. לפנק אותם בראש חודש. -נכון. לא באמצע השבוע. אני לא אעמוד ואטגן להם אננס, נשמה, אבל בראש חודש... -אבל הנה, בראש חודש או בחנוכה. -נכון. כי בראש חודש תמיד אנחנו מנסים לעשות איזושהי ארוחה שהיא קצת יותר, או איזשהו משהו. -כן. משהו חגיגי. -"יש פנקייקים ראש חודש". ככה אתם אוכלים ארוחת ערב כולם ביחד באמצע השבוע? אצלנו יותר ארוחת הצוהריים עם כולם ביחד. מה, אבל כולם מגיעים באותו זמן? -לא, בחורי הישיבות לא. לפעמים גם ערב. זה מאוד תלוי אם יש לנו

הופעה, אם יש לי הרצאה, אם יש לי שיעור תורה או לא. אבל אנחנו הרבה באוכל ביחד. זאת אומרת, זאת קונסטלציה שהיא קיימת. העבודה שלנו, את יודעת, את פרילנסרית. -כן. אנחנו יותר מנהלות את הלו"ז. -לגמרי. יואו, זה נראה מושלם. טוב, נראה לי, זה בשבילנו יעשה את זה. זה בשבילך, מותק. -בדיוק. אז טוב, אז אנחנו נתחיל לצלחת פה את הכול ואז... נכון? כי הסירופ זה בסוף. -כן, כן, נכון. אוקיי, אז אנחנו נצלחת את הכול ונתחיל לאכול. אוקיי, אז הנה, אני מביאה לנו, שנגיש. את האורז גם. מעולה. -דברי אליי, מה עוד צריך? את המרק, תני לי את המצקת, אני אמזוג לנו לקערית. זו מצקת? -כן, למה לא? מעניינת. תראי, היא כזאת. הבנתי. -את יכולה

נראה לי להכין צלחת אחת של אורז עם זה... -את אוהבת שהאורז וזה מעל? איך את אוהבת? אני שמה מעל, אבל לא יודעת, אם יש פה ילדים בררנים שאוהבים כזה כל דבר בנפרד. -אמרתי לך, שום דבר. זה לא מעניין. בררנות? -היא לא מאפשרת, היא לא מאפשרת בררנות. אין לי זמן לבררנות. איך אמר לי הילד אתמול? אני אומרת לו: "יש עוף "ויש אורז ויש... "נשאר לי... "שניצלים ויש צלעות, אם אתה רוצה, נשאר לי גם". ואז הוא אומר לי: "זהו?" את מבינה? -כן. -אמרתי לו: "שומע? "איך התבלבלת". -פעם הבאה זה קורנפלקס, תגידי לו. -בדיוק. הוא ישמח יותר מדי. -ראיתי מישהי ש... באינסטגרם, שהיא אומרת: "אם תחכי מספיק זמן בלי להכין ארוחת ערב, "כולם בסוף

יאכלו קורנפלקס". גדול. תכלס. אז פה יש לנו את הסירופ שהכנו ממיץ האננס והג'ינג'ר והסוכר. אפשר להגיש אותו בקערה בצד, וכל אחד טובל. אני אוהבת לעשות כזה... כי, את יודעת... -וואי. כי זה פי מיליון יותר יפה? -ברור. בדוק. יואו, זה נראה כזה... מעולה, ותכף ניקח קצת בצל ירוק, ואפשר גם את המרק וגם את העוף, לפזר עליהם קצת בצל ירוק בשביל הרעננות. -נכון. אז אני עושה ממש ככה. יאמי. -קצת כזה. אתם לא מבינים פשוט איזה ריחות יש פה. אנשים מחכים שנעשה "קאט" והם יקפצו פה על האוכל. זה נראה מושלם. -זהו, יש לנו את זה. וואו. טוב, תשמעי, תמרה, זו ארוחה מהחלום... אין, זה כאילו נוף ילדותי כזה. שבאירועים מיוחדים היינו

הולכים ל"סינית האדומה" ואוכלים את כל אלה. מושלם. תמרה אהרוני, אני רוצה להגיד לך תודה רבה שבאת לבשל איתי, שנהניתי מאוד ואני אשמח אם תוכלי לבוא שוב. -בהחלט. כי אני לומדת פה מלא דברים חדשים, וגם את מבשלת מעולה וכיף לי. ולכן, צופות יקרות, שתהיה שבת מבורכת, שבת שלום, וניפגש בשבוע הבא, פרשה חדשה, מתכונים חדשים, הכול יהיה מהתחלה. שבת שלום.