עונג שבת - עונה 3: פרשת פקודי (עם כתוביות בעברית)

שלום לכם, ברוכים הבאים. ותודה רבה ללהקת הבית שלנו: על הקלידים דוד ביתן, על הבגלמה והגיטרה יוסי ישראלי. מגיע להם מחיאות כפיים. אז אנחנו בפרשת פקודי, והפרשה חותמת בעצם את ספר שמות, כשאקורד הסיום הוא לא אחר מאשר ההקמה הסופית של המשכן עליו עבדו בני ישראל במרץ רב בפרשיות האחרונות. ואז, כשהכול עומד במקומו, משרה השם שכינתו מעל המשכן על ידי ענן הכבוד. כרגיל, יש הרבה על מה לדבר, יש הרבה על מה לספר, אז נאמר בזריזות שלום רב לרב אליהו אסוס, לרב אייל ישראל שטרנליב, לבני גור, מומחה לגיוס כספים, לזמר נתן דיי ולסטנדאפיסט שלנו הרב יעקב חמו. אז הרב אליהו אסוס, כרגיל, הקושיות מופנות אליך. התורה משתמשת בביטוי

"משכן העדות." למה "משכן"? ו"עדות" למה? איזו עדות צריך? המשכן נקרא משכן העדות על שם ארון העדות. וארון העדות נקרא על שם הלוחות, לוחות העדות שנמצאים בתוך הארון. זאת אומרת, העדות העיקרית היא הלוחות שנמצאים בקודש הקודשים. ועדות למה זה? אז הגמרא אומרת: עדות לכל באי עולם ששכינה שרויה בישראל. ובטח כולם יקפצו וישאלו: מי בדיוק נכנס לקודש הקודשים לראות ששכינה שרויה בישראל? היחיד שנכנס לשם זה כוהן גדול, ויום אחד בשנה, ביום הכיפורים. הוא רואה ששכינה שרויה בישראל, אז איך זה עדות לכל באי עולם ששכינה שרויה בישראל? מספיק אדם אחד שיצא מקודש הקודשים יום אחד בשנה, וכשאנשים רואים אותו, אומרים: רואים ששכינה שרויה

בישראל. כשאנחנו ביום הכיפורים, אחרי סדר העבודה, כל כך מרגש, אומרים: אמת מה נהדר היה כוהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש כיהלום בעטרת, כאחלמה קבועה בכותרת, איך אומרים? הכי נפלא שיש בעולם. כשהוא נמצא בפנים, ודאי שהוא נפלא, הוא רואה ששכינה שרויה בישראל. מה נהדר כשהוא יוצא מבית קודש הקודשים בשלום - רואים עליו ששכינה שרויה בישראל. עם ישראל, כשעולים לרגל, כתוב בשיר השירים: "מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב." מה זה "יפו פעמייך בנעלים?" אומרת הגמרא במסכת סוכה: זה עם ישראל כשעולים לרגל, שלוש רגלים - בפסח, שבועות וחג הסוכות, מה יפו פעמיהם של עם ישראל כשעולים לרגל. נכון? זה דברי הגמרא. אבל אני לא מבין, כשעולים

להר הבית, עולים עם נעליים? עולים בלי נעליים. זו משנה מפורשת. "לא יעלה אדם בנעליו ולא באפודתו, ולא בארנקו ולא במקלו." לא עולים להר הבית עם נעליים בכלל. אז הפסוק לכאורה לא מדבר על זה - "מה יפו פעמייך בנעלים?" עולים בלי נעליים. מה יפו פעמייך, אבל לא בנעלים. התשובה היא, כשעם ישראל נכנס להר הבית, ודאי שהוא יפה, מה יפו פעמייך, כשעולים להר הבית, זה הכי נפלא שיש. מתי יפים עם ישראל? כשחוזרים הביתה, עם הנעליים. מה יפו פעמייך בנעלים, כשעם ישראל חוזרים הביתה מהר הבית, רואים עליהם ששכינה שרויה בעם ישראל. זו עדות לכל באי עולם. מספיק בן אדם אחד, מספיק אדם אחד שנכנס לתוך הקודש פנימה, רואה את המראה הגדול הזה,

יוצא החוצה ומשפיע לכל העולם כולו. זו עדות, עדות לישראל, עדות לכל העולם ששכינה שרויה בישראל. נפלא ביותר. -ברוך השם. ואנחנו עוסקים במשכן, ומעניין לראות את משה, משה רבנו מגייס את כל היהודים אליו, כל אחד ותפקידו, כל אחד והעזרה שבה הוא עוזר לבניית המשכן, כולם מטים שכם עבור המשכן. ובהקשר הזה, אני רוצה לפנות למר בני גור, שנמצא איתנו באולפן. קודם כול, תודה שבאת. ואתה מומחה לגיוס כספים. -נכון. מה שונה גיוס כספים של אז, של משה רבנו, לגיוס כספים של היום? העקרונות הם אותם עקרונות. אנחנו מדברים על גיוס כספים שנקרא כתרומה, ובתורה, בפרשות תרומה וויקהל, פקודי התורה מלמדת אותנו שיש שני אמצעים בסיסיים שיוצרים

את גיוס המשאבים לצורכי הכלל. האחד זה מחצית השקל, כל אחד נותן באופן זהה, בין אם הוא עשיר, בין אם הוא עני. ומצד שני, בפרשת תרומה, בכל מה שבא אחריה, מה שבא למשכן, כל איש אשר ידבנו ליבו, שזה באמת בהתאם ליכולות של כל אדם ואדם. איך יוצרים את המצב שבו יש מחויבות לתרומה? איך יוצרים את המצב שבו יש מוטיבציה? איך יוצרים את האווירה שתרומה איננה יוצרת מתח ומיאוס, אלא באמת רוח חיובית ומתנדבת? עולם גיוס הכספים היום לוקח מעולם השיווק את אותם עקרונות בסיסיים שיוצרים מצב שבו אנשים רוצים לקנות ומעוניינים לקנות, מביאים את זה לעולם הערכי. ובעולם הערכי אנחנו יוצרים את האווירה שבה אנשים, מצד אחד, מרגישים מחויבים,

ומצד שני, מרגישים שהם רוצים להתחבר לעניין. והאמצעים בעולם המודרני מגיירים את אותם אמצעים לנושא התרומה ולנושא השותפות של האנשים בתוך הרעיונות התורניים, חינוכיים וערכיים. אבל איך עושים את זה? איך בעצם מגייסים את הכסף עצמו? אנחנו מדברים על סיטואציה שבה מעבר למה שהיה מקובל בקהילות ישראל כפעילות שנקראת פעילות השנורר, היינו המעבר מאדם לאדם, בקשת הכסף באופן אקראי ובאופן בלתי אישי ומשמעותי, לפעולות שיוצרות מצב שבו אנחנו מחברים את האדם לערך, מחברים את האדם למשמעות, מחברים את האדם לסיטואציה שהוא רוצה מעצמו להתחבר לתוך העניין. ויש היום מגוון שלם של ערוצי התרמה, כאשר אנחנו מאפשרים לכל אדם לבחור את הרמה

המתאימה לו, את השיטה המתאימה לו, ובמערך אסטרטגי של ארגון מסודר ומאורגן אנחנו יוצרים סיטואציה שבה יש, מה שנקרא, פירמידת התרומות. פירמידת התרומות בנויה משכבות של תורמים. יש בבסיס את התורמים של הסכומים הקטנים, וזה על בסיס הקהל הרחב, ויש את שיא הפירמידה, שזה מעט התורמים שהם תורמים בצורה יותר משמעותית. לכל רמה בפירמידה הזאת יש את האסטרטגיה המיוחדת לה, את הכלים המיוחדים לה, את האנשים המתמחים איך לפנות לכל מיני סוגי קהלים. ומי שיודע לנהל מערכת גיוס כספים מקצועית, יודע ליצור את התזמורת הזאת שנותנת את מגוון האמצעים והכלים, והסך הכולל משביח את השורה התחתונה של התרומה לארגון. יפה. תשובה פרטנית, מדויקת.

תענוג. אנחנו עוד נחזור ונשמע על זה בעזרת השם. לרב אייל, אייל ישראל המתוק. סיפור לשבת? היום אני אספר שני סיפורים, שני סיפורים קצרצרים, אבל שניהם חזקים, על הכוח הזה של המשכן, ואולי אפילו יותר גבוה ממנו, אם אפשר להגיד. היה אחד מהדור הקודם, כולם מכירים אותו, רבי שלום שבדרון, שהוא היה... גדול המדברים. -גדול המדברים, והסיפור קשור לזה. הוא בא פעם אחת לרבי יחזקאל לוינשטיין, זכר צדיק לברכה, ואמר לו: תשמע, יש לי בעיה גדולה. הציעו לי משרה להעביר שיעור קבוע באיזה מקום. אמר לו: נו, מעולה, מה הבעיה? הבעיה היא שזה רק מילוי מקום, והרב שאני מחליף אותו, אני חושש. -מה החשש? כי כולם יודעים שכשאני מדבר אז אני

יכול חמש שעות לדבר ולרתק את כולם, ואני חושש שאחרי שהוא יחזור חזרה למקום שלו, לתפקיד שלו, אז לא כל כך אולי ירצו לשמוע אותו. ואז אמר לו רבי יחזקאל דבר מצמרר שקשור אלינו. הוא אמר לו: מקובלני מפי איש עד אליהו הנביא שעדיף שלא ייבנה בית המקדש, אם זה יפגע ביהודי אחד. וואו. -איזה משפט. אז הוא הבין את המסר ועשה מה שעשה. ובהקשר הזה, היה עוד אחד מהצדיקים לפני בערך 200 שנה, רבי דוד מלעלוב, שהוא גם היה ידוע בתור אוהב ישראל גדול. הוא פעם אחת הלך עם רבי יצחק ורקר, שגם היה מגדולי החסידות. הם הלכו בדרך, פתאום הם רואים איזה ילד על הבוקר. הוא אומר לו, רבי דוד מלעלוב: בוקר טוב, ילד מתוק. אותו ילד אומר לו: שלום

עליכם. טוב, ממשיכים. אחרי כמה דקות, פתאום שומעים מאחורה: טה טה טה טה טה. מסתכלים אחורה, משפחה שלמה, האבא, האימא, ילדים, סבתא שם מאחורה: תעצרו! תעצרו! מה קרה? הם אומרים: אתה דיברת עם הבן שלנו? הוא אמר: כן. תשמע, הבן שלנו, הוא מלידה אילם. מלידה הוא לא אמר מילה. פתאום הוא מגיע הביתה, מתחיל לדבר. מה קרה? ואז אמר להם רבי דוד מלעלוב דבר כזה: השם יתברך יודע שאני מעולם לא חשבתי רע על יהודי, ודאי לא לפגוע בו. והשם ידע שאם אני אגיד לאותו ילד בוקר טוב והוא לא יחזיר לי בוקר טוב, אז אני עלול, חס ושלום, לחשוב עליו משהו רע. השם רגלי חסידיו ישמור. השם רצה לשמור עליי ועשה את הנס הזה. אז מה נראה לכם, שהנס זה

זה שהוא דיבר? דעו לכם, הנס היותר גדול שהשם לא רצה שאני אחשוב רע על יהודי. חזק מאוד. -מפה רואים שהמשכן שעכשיו אנחנו עומדים בסיומו, לפעמים אדם יכול להשקיע באיזו מצווה אבל לא לשים לב ולרמוס איזה מישהו אחר לידו, אולי... בכל מיני סיטואציות שיכולות להיות, בכל מיני אירועים כאלה של קודש. והשם אומר: לא, חס וחלילה, לא לפגוע בשום יהודי. בשביל לבנות את הבית שלי לרמוס יהודי אחר? מה פתאום. היהודי הוא קודם ואז גם הבית יהיה שלם. חזק מאוד. חזק מאוד. אני עובר אליך, נתן דיי. ברוך הבא. -ברוכים הנמצאים. זמר, פייטן, תספר קצת לצופים על עצמך. בעיקרון, אני בקו של הפיוטים, יותר מתחבר ככה לפיוטים. אבל איך אומרים? יש

ביקוש תמיד בכל מיני ציבורים, בכל מיני קהלים גם לבוא ולשמוע את המוזיקה הים תיכונית. את המוזיקה העממית, המוזיקה המוכרת לכולם, ולכן גם השיר הזה שאני שר, האמת, זה שיר גם שמילדות תמיד אהבתי את השיר הזה. יש לו אופי מיוחד, הפתיחה שלו היא ככה מיוחדת והפזמון ככה פתאום מקפיץ כזה. תמיד בקהל אוהבים להשתתף בשיר הזה ואני מאוד מתחבר לשיר הזה. -ראיתי בתוכנייה שזה "ברצלונה" של ג'ו עמר. כן. -יפה. ו-דיי זה תוניסאי, כן? -דיי זה תוניסאי, בטח. אתה שר קצת תוניסאית? -בטח. הו, יפה. אתה רואה, הרב אסוס? למדתי את זה ממך. -איזה כיף לי. טוב, בואו נשמע אותך. מחיאות כפיים, נתן דיי. מחיאות כפיים. יפה מאוד. יפה מאוד. אז

ברוכים הבאים, הרב מרדכי לוי, שהצטרף אלינו. ברוכים הנמצאים. משנכנס אדר מרבין בשמחה, וכתוב: משנכנס אב... -ממעטין. -ממעטין. אז שמעתי פעם חידוש חסידי: איך אפשר למעט בשמחה? כשנכנס אב ממעטין. איך ממעטים את העצב? בשמחה. אז איתנו יושב הסטנדאפיסט יעקב חמו, ואנחנו בפתחו של חודש אדר. אז קודם כול, זה לא מסובך. זה החודש שלך בעצם, לא? נכון, ככה, ברוך השם, החודש הזה יש הרבה עבודה, נקווה שמס הכנסה לא שומעים... אבל זה בעצם... -אני מקווה שאתה מצהיר. כן, מצהיר, ברוך השם, הכול ברוך השם עם חשבוניות, הכול. גם יושב פה בני גור, איך אפשר שלא להצהיר? אני רק אשאל שאלה קטנה. יש הרבה פעמים כאילו משנכנס אדר מרבין בשמחה,

קודם כול, "מרבין" זה ב-נ.' אם שמתם לב, ב-נ.' -נכון, נ' סופית. למה זה דווקא ב-נ?' ראשי תיבות רבנו נחמן. כי הוא אמר שיש מצווה להיות בשמחה תמיד. אבל משנכנס אב ממעטין בשמחה, משנכנס אדר מרבין בשמחה. אז מה צריך לעשות באמת בשביל להיות בשמחה? יש איזה משהו מיוחד שצריך לעשות? מה? איזה חיוב מסוים? אז באמת, אני כתבתי ספר הלכתי בנושא הצחוק, ואחת השאלות היא באמת מה צריך לעשות כדי להיות בשמחה? אז אחת מהשאלות... אז קודם כול, יש ככה, יש מפרשים שאמרו שבחודש הזה יש עניין לעשות שמחה בחודש הזה. זאת אומרת, יש חתונה? תקבעו בחודש אדר. יש איזו שמחת הודיה שבן אדם רוצה לעשות? שיעשה את זה בחודש אדר. למה? כי חודש אדר

זה... בכלל, ימי פורים וימי פסח הם ימים ניסיים של עם ישראל, והם חודשים של שמחה. לכן חשוב לעשות בחודש הזה שמחה. דבר שני, אמרו שבחודש הזה ידאג להסיר ממנו כל דאגה ועצב. זאת אומרת, אם עכשיו היה לו איזה, לא יודע, איזה מינוס בבנק, איזה משהו, בחודש אדר אל תחשוב על זה. למה? כי יש סיכוי שהכול יתהפך לטובה. זה פורים, וזה בזמן חודש אדר. ובאמת, יש שלושה דברים שצריך לעשות בחודש הזה. יש אומרים שיעשה משפט בחודש הזה. אם יש לך חס וחלילה איזה משפט או איזה דין תורה בערכאות, לא משנה מה, תעשה את זה דווקא בחודש הזה כי יש, כמו שאמרנו, שיתהפך לך הכול לטובה. דבר שני, גדולי הדור, זאת אומרת, חכמינו אמרו שיש עניין גם

בחודש הזה לשתות הרבה יין. כן, יין. דיבר על זה כל כך יפה בשבת שעברה על עניין של יין, ויין זה גימטרייה 70 ואז הוא אמר ש-70 זה 7, זה שבת, אבל 70 זה סוד. נכון? יין זה סוד. בגימטרייה יין - סוד. גם סוד בגימטרייה זה 70. כן? הסוד - 70. יפה. מה העניין? תיקח עכשיו את השם שלי, יעקב, תראה איזה סוד. קח את השם יעקב, תוציא משמה את ה-ע' של יעקב, מה יוצא? מה זה ע'? ע' זה גימטרייה 70, שבעים זה יין, נכנס יין יוצא סוד. תיקח מה שנשאר בתוך יעקב, מה נשאר לך? -יקב. מהיקב יוצא יין. ישתבח שמו. סתם איזה משהו ככה. -יפה. דרך אגב, ראשי תיבות יעקב זה יין, ערק, קוניאק, בירה. עם ו' גם, עם ויסקי. אבל לא משנה, ברוך השם. -יש

כאלה שגם לא משנה להם הסדר. נכון, אבל יש כאלה שגם, לא עלינו, גם שותים יותר מדי, וזה לא מה שחכמים דיברו. -אוי ואבוי. היה פעם אחת איזה מישהו שיכור, חזר פעם אחת הביתה. אשתו אומרת לו: מה זה? איך אתה יכול ככה בכלל להסתכל עליי ככה כשאתה שיכור? הוא אומר: נכון, זה קשה, אבל מתרגלים לכול. אבל יש כל מיני משקאות. יש היום משקאות שנקראים... יש משקה שנקרא "אבסנט." אתה יודע מה זה אבסנט? אתה יודע מה זה משקה שנקרא אבסנט? -אני חושב ששמעתי. אבסנט זה 80 אחוז אלכוהול, עשרים אחוז שתחייה. אבל באמת, יש את אלה ששותים יותר מדי ועושים גם שטויות. באמת עושים שטויות. יש לי חבר, בפורים האחרון השתכר, מה זה השתכר, אתה יודע,

אתה מכיר את אלה שכשהוא משתכר, הוא תופס לך איזה מישהו ברחוב: אתה יודע, שתיתי 8 כוסות של יין, 2 בירה ו-4 ויסקי. והוא בכלל מדבר עם שוטר. אתה מבין כאילו? והוא אמר שהוא הולך גם לנהוג. לא משנה, בקיצור, אני רק אסיים במשהו אחד קטן, בנושא של חודש אדר. בחודש אדר יש עניין גם לאכול דגים. בחודש אדר, בשר, יין ודגים. למה בעצם דג? דרך אגב, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל יש סגולה נפלאה לכל הצופים בבית, שבעזרת השם יאכלו דג. שבת שעברה רציתי להגיד אבל לא יצא לי. דג, אומרים שאם חס וחלילה מישהו בולע קוץ, מה צריך לעשות? מה צריך לעשות? -מה צריך לעשות? הגמרא אומרת, לשים קוץ של אחד ממין הדג הזה על הראש, ותרשמו, ולהגיד

את המשפט הבא: "ננעצתא כמחט, ננעלתא כתריס, שייא שייא." עכשיו, נכון שאף אחד לא יזכור את זה, וזה שבת, ואיך אנשים בלחץ כזה יזכרו את המשפט הזה? אז רבותיי, קבלו עכשיו סימן איך לזכור את הדבר היפה הזה. איפה זה נמצא? זה נמצא במסכת שבת. מתי אוכלים דגים? בשבת. ומה הסימן הוא? זה נמצא בדף סז. ומה קשור? ס' זה סגולה כי זו סגולה, ו-ז' זה גימטרייה דג, 7. אז אם חס וחלילה, לא על אף אחד מישראל, בלע קוץ, רבותיי, סז, מסכת שבת, תפתחו את זה למטה, שמה כתוב: "ננעצתא כמחט, ננעלתא כתריס, "שייא שייא", ובעזרת השם, הקוץ הזה יסתדר. יפה מאוד. הרב מרדכי, כל זה בהשראתך. מהשראתך, משבת שעברה אז... -אני רוצה גם להגיד משהו על הרב,

משהו על הרב. אני ראיתי את הרב בהרבה הרבה מקומות, אתם לא מבינים מי יושב פה. -אנחנו יודעים, לא, אתם לא מבינים מי יושב פה. יושב פה רב, אתם לא מבינים איזה כוח הסבר יש לו, והוא פשוט, ברוך השם, מזכה את הרבים. בגלל זה אנחנו לא מוותרים עליו כל שבוע. -מזכה את הרבים, ואני כל כך שמח לצאת... לפעמים כשאני כאילו, פעם זה, פעם זה, אני יוצא החוצה, ואני שמח שלפחות הוא זה שמחליף אותי כי באמת, הוא מעליי בכמה רמות. איזו אחווה, איזו אהבה. -אפשר לצרף אותו לשבתות שלנו שהוא גם כן ייתן את הנופך מהפן של החיוך. -בעזרת השם. תמליץ עליי שם, אתה בגבוהים שם. -משנכנס אדר מרבין בשמחה. מרבין ברבי יעקב חמו. -יפה. נשמע אותך, הרב

מרדכי. כן, אנחנו נמצאים בפרשת פקודי. משה רבנו נותן דין וחשבון לעם ישראל, לאן הלך כל התרומות, כל הכסף. ושואלים חז"ל באמת: מה הם צריכים לתת דין וחשבון למשה רבנו? וכי לא מאמינים למשה רבנו? אלא כתוב במדרש שהיו ליצני הדור מסתכלים על משה ואומרים: תראה, תראה את משה, רק אסף כל כך הרבה כסף, תראה, הוא נראה טוב, פתאום הוא החליף חליפה, יש לו גלבייה חדשה, תשמע, האוהל שלו כבר נהיה אוהל אחר עם טפטים. אשתו, אילו תכשיטים הולכת. התחילו לרנן אחריו, אמרו: לא יכול להיות שאדם שאוסף כל כך הרבה כסף לא נדבקו לו בכיס ככה כמה שטרות. אז כתוב: והייתם נקיים מהשם ומאדם. אדם צריך תמיד לתת דין וחשבון, בפרט אדם, איש ציבור

שאוסף כספים, לפעמים גבאי בתי כנסת או... הכי טוב, תמיד לתת דוח שנתי או חודשי כמה כסף נכנס, כמה כסף יצא. גם אם אדם, ברוך השם, יודעים שהוא אדם נאמן, אבל למען שלא יהיה, חס ושלום, שלא יגרום חשד. אבל אומרים באמת, איך יכול להיות שחשדו את משה רבנו? איך יכול להיות? משה רבנו לחשוד בו שהוא חס ושלום לקח כסף? אלא אומרים, ידוע שמשה רבנו, כאשר עם ישראל יצאו ממצרים, היה ביזת הים, היה ביזת מצרים, כולם יצאו עם 90 חמורים עמוסים בכל טוב, תכשיטים, זהב, בגדים. משה רבנו, עם מה יצא? "וייקח משה את עצמות יוסף עימו." משה רבנו לקח בסך הכול, את מי? את ארונו של יוסף הצדיק, זה היה כל הרכוש שלו. לא היה לו שום רכוש. אבל כתוב

שבלוחות השניים הקב"ה אמר למשה רבנו: "פסול לך", פסול לך - אומרים חז"ל: הפסולת של הלוחות תהיה לך מתנה. והלוחות היו מאבן סנפירינון, שזו הייתה אבן מאוד יקרה כמו יהלום. ומשה רבנו, מהפסולת של הלוחות, הוא לקח את זה לעצמו. בורא עולם נתן לו את זה מתנה. מזה הוא התעשר ומזה הוא יכול היה קצת לחיות חיי רווח. עכשיו, אם נשים לב, מתי ניתנו הלוחות השניים? זה היה בדיוק ביום הכיפורים. מתי נצטווה משה רבנו לאסוף כסף, תרומה למשכן? זה היה יום אחרי יום הכיפורים. ממילא עם ישראל לא ידעו שזה מהפסולת של הלוחות. רואים פתאום, תוך 24 שעות, אחרי שמשה רבנו אוסף כסף, הוא, בבית אצלו, האוהל נהיה כבר אחרת, הוא כבר נראה אחרת, לא

קישרו שזה אולי בגלל הלוחות. אבל מפה לומדים עוד כלל חשוב בחיים: כמה חשוב לדון לכף זכות. משה רבנו, נכון, הייתה סיבה, חס ושלום לחשוד. אבל מצד שני, כף זכות, איפה כף הזכות? זאת אומרת, יש שני דברים. אנחנו, כשרואים איזו תופעה אצל בן אדם מסוים, חייבים לדון אותו לכף זכות. אבל אותו אדם מסוים שמתעסק עם כסף, הוא מחובתו להוכיח, שלא יהיה, חס ושלום עליזות שפתיים. -והייתם נקיים. והייתם נקיים. ואני אסיים בסיפור קטן שקרה בירושלים, מה זה עניין של כף זכות. באחד מבתי הספר ראו שאחד הילדים, משום מה, כל יום יוצא בהפסקה וחוזר עם שלל של ממתקים, ממתקים יקרים. התפלאו מאיפה יש לו כסף כל יום ככה להביא? מהון להון, הרב שלו,

המלמד קרא לו לשיחה, תחקר אותו עד שהוא הודה, שפשוט הוא גילה שיש איזו מגירה סודית בבית, ששם יש הרבה שטרות, והוא כל יום מפריש משם שטר ו... -מעשר. טוב, החליט כמובן, חייבים לערב את ההורים. התקשר לאבא שלו ואמר לו: תשמע, אני רוצה לומר לך שהבן שלך - סיפר לו את כל הסיפור. האבא אומר: לא יכול להיות, מה פתאום! מה לא יכול להיות? ואם אני אומר לך שהכסף שלך נמצא בארון, בחדר השינה, בדלת הימנית במגירה הרביעית מלמטה, שם בתוך מעטפה חומה? אהה! הוא שומע את זה, הוא פתאום מתחיל לצעוק: אוי, רצחתי את חמותי! רצחתי את חמותי! מי דיבר פה על?... דיברנו על "לא תגנוב," לא על "לא תרצח." איך הגעת פה לרציחה? חמותך? מה אתה מערבב

שמחה בשמחה? אז הוא התחיל לבכות ואז הוא התחיל לספר למלמד שחמותו לעת זקנה מכרה את הדירה שלה כי היה לה קשה להתמודד לבד בחיים והיא אמרה שהיא תבוא לגור איתם והוא הסכים. למה לא? הייתה איתם, והוא התחיל לשים לב שנעלמים לו כל פעם שטרות מהמגירה. אמר לאשתו: תשמעי, מאז שהבאנו את אימא שלך פה הביתה, היא, מה לעשות, אישה זקנה, היא גונבת לנו כסף. כמה שהיא ניסתה לדבר עם בעלה, לא עזר. עד שהוא אמר לה: תחליטי, או אימא שלך או אני. לא, אני לא מסכים יותר. טוב, בלית ברירה, העבירו אותה למושב זקנים. אבל הזקנים, זקן זה ראשי תיבות: זה קנה חוכמה. אנחנו, לצערנו, לפעמים לא יודעים להעריך נכון את הזקנים. הזקנים, אנחנו יודעים

ברוך השם, בעם ישראל: "מזקנים אתבונן." אצלנו ככל שהאדם מזקין, ככה יותר מעריכים אותו, יש לו חוכמת חיים, צריכים להתייעץ איתם. אבל מה לעשות, אותה הסבתא הזקנה, חמותו, הבינה שחשדו בה, היא קיבלה את זה מאוד קשה, אחרי שבוע היא נפטרה בבית אבות מרוב צער שהיה לה. הוא אומר: עכשיו הבנתי, אוי ואבוי, במעשה הזה שחשדתי בה, אני רצחתי את חמותי. ככה הוא אמר. רואים כמה חשובה כף זכות. אם היה קצת חושב כף זכות, לא היה מפרש את זה לא נכון. וזה קורא לנו בחיי היום-יום לפעמים בבית, עם השכנים, בכל מקום. איך אנחנו באמת ניקח על עצמנו לדון כל אדם לכף זכות? ככל שאנחנו יותר נקרא ספרי מוסר, ככל שאנחנו יותר נשמע סיפורים, באמת של

השגחה פרטית על דברים כאלו. אנחנו פה בהידברות, ברוך השם, יש לנו שפע של תוכניות ותכנים. אם זה באתר, אם זה בשידורים, אם זה בספרים שיש לנו פה, ברוך השם, את מכירת הספרים, גם הספר של יעקב חמו, הספר הנפלא על... -שני ספרים. שני ספרים על בדיחות כשרות, וברוך השם, על ידי זה שאנשים קוראים, אנשים שומעים, אנשים צופים, זה חודר ללבבות ואז זה גורם ל... יהי רצון שנזכה לדון את כל עם ישראל לכף זכות. יפה ומחזק מאוד. כל הכבוד, הרב. נתן דיי, אני שמעתי קודם שקראו לך זמר, ואתה אמרת: לא, פייטן. נכון. -גאווה גדולה. אנשים מנסים היום להיות יותר זמרים, להיות יותר מיינסטרים, אתה מבקש להיות פייטן, שזה יפה מאוד. מאיפה הפיוט

מגיע אצלך? הפיוט מגיע, האמת, מסבא. סבא שלי היה שליח ציבור קבוע בבית כנסת וככה... -איפה? בעיר צפת. -אה, בצפת. כן. -איפה בצפת? ליד רסקו, באזור שם. את זה אני פחות מכיר. אני מכיר קצת את צפת. הייתה תקופה של כמה שנים שזכיתי ככה לחוות את העיר הזאת, העיר העתיקה. כן. לא, זה שם קצת יותר למעלה. -רבי חומאני עלוש, בית כנסת "אבוהב." אבוהב, זהו, זה למטה, כן. -כן. אוקיי. -אז ככה מילדות היינו הולכים איתו לבית כנסת, הוא היה החזן. היינו יושבים בכיסא מאחוריו, בספסל, וגם בימים הנוראים, ככה היינו יונקים ממנו ושומעים ממנו. -באיזה נוסח? בנוסח המרוקאי דווקא. -אה, דווקא בנוסח המרוקאי. כן. בנוסח המרוקאי. ואני גם בהמשך,

בילדות, גדלנו דווקא על המרוקאי יותר. אני שומע את זה בניואנסים של "ברצלונה."' אני אמרתי: רגע, הוא תוניסאי או שהוא?... האמת, אני משתדל לשלב את הכול, גם במרוקאית לעשות את זה בצורה המרוקאית, וגם אם זה בירושלמית אז בצורה הירושלמית והים תיכונית. וכשאתה בעצם... אתה עולה חזן? -כן. ובאיזה נוסח? -ירושלמי. ירושלמי. יפה. -כן. טוב, דיברנו על הפיוט. אנחנו בהזדמנות נשמע אותך בפיוט. עכשיו דווקא נשמע אותך בשיר, נכון? -כן. איזה שיר? -דווקא בשיר יותר ככה ים תיכוני, מזרחי, שיר "צל עץ תמר." גם שיר שאני מאוד אוהב, יש לו אופי גם מיוחד וגבהים. אוהב את השיר. -מחיאות כפיים, נתן דיי. יפה מאוד. כל הכבוד. אז אתה באת

אלינו מצפת בעצם. -לא מצפת, האמת, אבל הילדות שלי מקצרין. אבל גם היה לנו חלק לא קטן בצפת, שזה סבא וסבתא, שהיינו אצלם הרבה. יפה. קוסקוס ימי שישי, שלישי. -זהו, האמת זו הסבתא מהצד המרוקאי, מה שינקנו את השירה ואת החזנות. אימא שלי מרוקאית. אבל בהחלט מהצד של אבא שלי, שגם הם היו צפתיים, יום שלישי ושישי, כן. -חייב. בטח. נתן דיי. אוקיי, בני גור. -הו. אני... תראה, זה מאוד מעניין אותנו, השאלות הללו. -מאוד. לדוגמה, אני רוצה לגייס כספים למטרה מסוימת. איך? מאיפה לאיפה אני מתחיל? מה השלבים? תלוי באיזה שלב אתה נמצא. אם אתה מתחיל... -בהתחלה. אם אתה מתחיל ארגון או רעיון שלא היה לו לפני כן בסיס או אתה רוצה להמציא

את הגלגל מחדש, אתה נמצא בנקודת התחלה מסוימת. אם אתה נמצא בארגון שכבר קיים ואתה רוצה לשפר ולנהל ולייעל את מערכת גיוס הכספים שלך, אתה נמצא בנקודת מוצא אחרת. המשותף בין כל המערכות האלה שאתה צריך לתת מענה לשלושה עקרונות יסודיים. העיקרון הראשון: האם אתה שנורר או אתה מנהל מערכת גיוס כספים מקצועית? ויש הבדל מהותי לגמרי בין הסגנון של השנורר לבין סגנון גיוס הכספים המקצועי. השאלה השנייה: האם אתה פועל באופן אקראי, מזדמן או אתה עובד באופן מתוכנן ומערכת גיוס הכספים היא חלק מהאסטרטגיה הניהולית של הארגון שלך? והשאלה השלישית שאתה צריך לענות עליה: האם אתה עובד סולו, כאילו זו הצגה של איש אחד, זו רק הבעיה של

המתרים, או שאתה מפעיל מערכת שלמה של מתנדבים ואנשים שרעיון הארגון יקר לליבם ואתה מוצא את הדרך לשתף אותם בפעולת ההתרמה. בכל השאלות היסודיות האלה התשובות הן תשובות מפורטות, שדורשות הבנה ויכולת ניהול, שדורשות ניסיון ובסופו של דבר אתה צריך לבנות מערכת שמורכבת משלושה חלקים. החלק הראשון זה כלי התרמה מקצועיים. -כמו? -תיק התרמה, אתר התרמה, מידע על ההתרמה, את היכולת לבדל כמה סכום אתה צריך, לרדת לעומקים של הנתונים הכלכליים כדי שהאמינות שלך היא תהיה מאוד משמעותית. הסיפור של "אני צריך כסף כי אני מסכן" זה סיפור לא לארגונים. זה סיפור שמעורר הרבה מאוד שאלות, זה סיפור שיוצר הרבה מאוד דחייה. וכדי להיות מקצועי,

אתה צריך לדעת איך אתה מעמיד פרויקט להתרמה. אנחנו אומרים היום שהתורמים הרציניים מסתכלים על בקשות התרומה לארגונים כמו על פרויקט כלכלי והם בוחנים אותם בעיניים של איש עסקים. ואתה, כאיש ארגון, צריך להתכונן למפגש ההתרמה, כמו להציג פרויקט שבו יש את הרעיון, שבו יש את דרכי הפעולה וגם את התקציב. זה א.' מעבר לכלי ההתרמה, אתה צריך גם לדעת מי ההון האנושי הפוטנציאלי שיכול לתרום לך. אם אתה פועל בזמנים שבהם אנשי עסקים בענף היהלומים נמצאים במצוקה ואתה רוצה לעבוד מול מעגל יהלומנים, אתה לא מתוזמן על הזמן הנכון. אם קהל היעד שלך לא מכוון לנושא שאתה רוצה להתרים לפניו, פספסת. לכן אתה צריך לפתח את ההון האנושי,

להגדיר אותו, להבין מנקודת המבט שלו מה נקודות העניין שיש לו ברעיון שלך, ולמצוא את הדרכים כדי להגיע אליו בצורה נכונה. פיתוח של הכלים - מצד אחד, ההון האנושי - מצד שני, ותוכנית אסטרטגית להפעיל אותם לטווח ארוך. יפה מאוד. יפה מאוד. טוב, אז - שבעי רצון? בסדר. זה מזכיר לי בדיחה שעמד איזה רב עם עוד איזה שנורר ככה בלבוש של גוי, מחוץ לבית עבודה זרה, ושניהם מתרימים עם קופת הצדקה שלהם. אז כמובן, למי ישימו את הכסף? לגוי. ואז אחד הגויים יוצא מבית העבודה הזרה ואומר ליהודי: תקשיב, אין לי בעיה, כבוד הרב, אבל אתה עומד במקום הלא נכון. כאילו, לך לבית כנסת שלכם, מה אתה עומד לנו פה ומתרים? כאילו עוד ליד עובד עבודה

זרה? אז הרב עושה לגוי שמתרים לידו, עושה לו: משה, הוא רוצה ללמד אותנו את העבודה. אני רק רוצה להוסיף איזה משהו בנושא הזה שהגמרא אומרת במסכת כתובות שצריך להכיר טובה לרמאים. שואלת הגמרא: מה זה להכיר טובה לרמאים? אז זה, מעיקר הדין, אם מישהו מבקש ממך צדקה, אתה לא חייב לתת לו. אתה לא חייב לתת לו. אם מישהו מבקש ממך צדקה, אתה לא חייב לתת לו. אבל למה אתה לא חייב לתת לו? בגלל שהיום התרבו הרמאים. כן? כמו שאמרת, יש כאלה שמשחקים אותה מסכנים. התרבו הרמאים. אז לכן, מעיקר הדין, אם אתה לא נותן צדקה, אתה לא עובר על לאו. כן? כמובן שיש מצווה גדולה לתת צדקה. אבל זה רק להגיד לך מה זה להכיר טובה. אז אני, סתם לדוגמה,

פעם אחת אני מחכה לאוטובוס. מכיר את אלה שאומרים לך: אח שלי, אתה יכול לעזור לי 5 שקל לאוטובוס? את יכול לעזור לי 5 שקל? נתתי לו. אחרי חצי שעה עוד פעם: אח שלי, אתה יכול לעזור לי 5 שקל לאוטובוס? אמרתי: מה, כמה כסף הוא צריך בשביל אוטובוס? ואז הבנתי, הוא רוצה לקנות אוטובוס. אבל עצה שלי, רבותיי, אם מישהו בא אליך כזה, תעשה לו כזה ככה, תראה, קבל משהו יפה, תעשה לו כזה, הוא יגיד לך כזה: יש לך 5 שקל? תעשה לו ככה... יש לך עודף מ- 100? אם הוא יגיד לך כן, תגיד: יופי, תשתמש בעודף. יעקב חמו. -נקודת המוצא שלך היא מנקודת מוצא שבו אדם מבקש כסף כי הוא צריך ומסכן. נקודת המוצא... -אמרת שזה מה שדוחה ומעלה הרבה שאלות.

נקודת המוצא בעולם ההתרמה היא שאני מציע לתורם הפוטנציאלי להיות שותף לאתגר הכלכלי שעומד בפניי מתוך הבנת הערך, זו אטמוספרה אחרת, זה דיאלוג אחר, זה כלים אחרים לגמרי. לגמרי. לגמרי. מכירים את זה מקרוב. הרב אסוס, אנחנו מסיימים את אחד מחמשת חומשי התורה. יש איזשהו פסוק שריגש אותך במיוחד בפרשה הזאת? כל הפסוקים בתורה מרגשים במיוחד. כשלומדים לעומק, זה מרגש. אבל אני חושב ככה, בסיום של חומש שמות, בסיום של הפרשה האחרונה של חומש שמות, יש את הפסוק ממה שהתחלת איתו אתה, יובל, כשמגיע הענן: "ויכס הענן את אוהל מועד, וכבוד ה' מלא את המשכן." כשנתבונן בדבר הזה, זה פשוט הרצון והמאוויים של כל יהודי בכל מקום ובכל זמן.

עבדנו כל כך קשה, כמו שאמר הרב מרדכי, ממוצאי יום הכיפורים, חצי שנה, מתרימים את כולם, אוספים כסף וסופרים את הכסף, ועד שאומרים: זהו, "המלאכה הייתה דים," ומתחילים לעבוד ומתחילים לגייס אנשים לפעולה וחכמי לב ונשיאי לב וכל סוגי הנשים שיודעות לטוות ועובדים ועובדים ועובדים, בשביל מה? בשביל שתהיה השראת השכינה. וכשגומרים את כל העבודה, זה קורה! זה פשוט קורה! מגיע ענן, יורד על האוהל וכבוד השם ממלא את המשכן. משה כבר לא יכול להיכנס. הכול מושלם. אנחנו שלוש פעמים ביום מתפללים: "רצה ה' בעמך ישראל ולתפילתם שעה." אנחנו כל כך עושים הרבה. אנחנו רוצים שאנחנו נהיה מקובלים, שכל העבודה שלנו תתקבל על הקב"ה. וזה בדיוק

מה שקרה במשכן. עוד חודש וחצי אנחנו בעזרת השם נהיה בליל הסדר. ושם אנחנו נעשה קדש ורחץ, כרפס, יחץ, בסוף בסוף בסוף יש נרצה. מה זה נרצה? מה הוא צריך לעשות שם? כלום, לא צריך לעשות כלום. להתפלל: ריבונו של עולם, שכל העבודה שעשינו בליל הסדר העצום הזה יהיה נרצה לפניך. ה"רצה השם" זה הדבר הכי עצום שכל יהודי מתפלל, שאנחנו נראה שהמעשים שלנו רצויים לפני הקב"ה. ובסוף חומש שמות, אחרי עבודה כל כך קשה, שלפני כן היה את חטא העגל, שעם ישראל רוצה את הכפרה, רוצה לראות את ה"סלחתי כדברך." וזה קורה - וכבוד השם מלא את המשכן. איזה... אני... איך אומרים? כמה דמעות ירדו לעם ישראל, זה הלך! זה עובד! עבדנו, טרחנו, תרמנו - זה

התקבל. איזה תענוג זה. זה לדעתי הדבר הכי מרגש. ריגשת מאוד. אנחנו לקראת סוף התוכנית, ואני רוצה ככה רעיון קטן איתכם, הצופים. כשנסתיימה מלאכת המשכן, אנחנו קראנו בפרשה: "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציווה ה' "ויברך אותם משה." מעניין שגם בסיום בניין בית המקדש כתוב ניסוח דומה: "ותשלם כל המלאכה" ודרשו חז"ל ששלמות זו באה ללמד שכל האומנים שבנו במקדש, לא מת אחד מהם ולא חלה אחד מהם ואף כלי לא נשבר במהלך העבודה. הלקח הנלמד מבניית המשכן ומבניית המקדש הוא ששלוחי מצווה אינם ניזוקים. חז"ל מעידים שכל העוסק במצווה, לא רק שלא ימות או יחלה, אלא אפילו נזק קטן לא יהיה לו. וזו ההוכחה לכך שהאדם המתמסר

לעזור לחברו, לשכנו, לזולתו, למשפחתו בכל מאודו - לא יאונה לו כל רע. יהי רצון שנזכה להרבות במצוות, במעשים טובים. אני רוצה לומר תודה לרב אליהו אסוס, לרב מרדכי לוי, לרב אייל ישראל שטרנליב, לבני גור, לנתן דיי וליעקב חמו. תודה רבה לכם הצופים שהייתם איתנו. תודה רבה על כל הכיבוד: ליינות ירושלים, לבת-אל קייקס, פירות "הטיב." תודה רבה על כל האירוח, על הכנסת האורחים, לבית הגדול - להידברות. ותודה רבה לכם שאתם איתנו שבוע אחר שבוע. אני מבקש לסיים את התוכנית עם השיר "שמע ישראל." שתהיה לכם שבת שמחה ומבורכת. -תודה רבה ליובל טייב.