"כאבים מטורפים. לא הצלחתי לבלוע": יולי זיו על המחלה ששינתה את חייה

אבל עד שאני באמת לא מצליחה כבר אני עולה לאוטו לא מצליחה להעביר את הגז, את הרגל מהגז לברקס, אני לא מבינה שמשהו לא בסדר. א תוך אני חושבת שבוע וחצי מהרגע שזה התחיל א אני כבר לא מצליחה להרים את הידיים. האורות נדלקים. ילדה בת 15 על הסט. יולי זיב דוגמנית. חיים של זו מבחוץ. ואז הגוף עוצר הכל. מחלה אוטו אימונית שמכריחה אותה להקשיב למה שמבפנים. מהאור של הבמה היא יוצאת למסע אחר לגמרי. עוזבת את תעשיית האופנה והבידור ומתחילה דרך של תשובה. בין כאב לגילוי זהות חדשה היא פוגשת את עצמה מחדש. יולי זיב לא משחקת יותר תפקידים אלא חיה את האמת שלה. יולי זיב היקרה מה שלומך?

ברוך השם הכל בסדר. איך

וואו איזה כיף לפגוש אותך ועוד לפגוש אותך ככה כמו שאת עכשיו לבושה כמו בת מלך.

אז ברוך השם את עברת קברת דרך מטורפת עם עצמך. מגיל 14 התחלת להיכנס לתוך עולם הדוגמנות והבידור וכל התעשייה הזאת

ופתאום א אחרי זה מחלה אנחנו נדבר גם על המחלה האותמונית שאת א שהגיעה אלייך הגיעה לבקר אותך ובעצם התעוררת דרכה התחלת תהליך אחר הרזת פקלאות מה שנקרא הפקלאות הרוחניות והתחלת דרך חדשה התחלת מסע שהוא רק התחיל מה שנקרא ואנחנו תמיד ככה סולם מוצב בדיוק סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיים אנחנו עולים השלבים מה שנקרא והדרך הזאת ממש מפאימה אותי כ שאני הסתכלתי עליך מהצד לראות את כל התהליך הזה זה סיקרן אותי איך עשית את התהליך הזה אבל לפני שך עשית את התהליך הזה בוא נחזור שנייה אחורני מה הביא אותך בגיל 14 לתוך העולם הזה את תכננת את רצית את שאפת לזה אמ אני חושבת שאם את שואלת אותי היום לא

אבל תוך כדי אני חושבת שהאמנתי שכן גם אני אני אלך עוד אפילו עוד אחורה אני בחוגים וריקודים ואלבמה מגיל לא יודעת מכיתה א'ב

וואי

עד גיל 14 א ואני במקלה של הבית ספר וריקודים בחוג ובמות של של יום עצמאות ואני אני מאוד אוהבת את זה מאוד אוהבת להופיע מאוד לא היה לי איזשהו חלום בגיל מאוד מאוד צעיר להיות מנחה בערוץ הילדים או לעשות איזה משהו ומאוד אהבתי את זה

אה ורציתי ללמוד משחק זה זה אולי לא הרבה יודעים אבל זו הבעצם התבנית הראשונה שלי בכלל עולם הבידור. לא לא דוגמנות,

לא חייתי באיזה ידיעה שאני יפה, לא גדלתי כילדה יפה ויתי יותר גבוהה מכולם, אבל לא הייתי. הייתי מאוד טומב אפילו.

וואו, לא הייתי

איזה מעניין. כי עכשיו את כל כך אצילי ועדינה. אז אני

תודה תודה רבה. קודם כל אז נכנסתי לעולם הזה בתור מטרה להיות א שחקנית מנחה כן בתעשיית הבידור אבל לא חשבתי על תחום הדוגמנות. כן ואיך הגעת דוקא לש התחלתי שיעורי המשחק

משחק מול מצלמה

אה בתל אביב ומשם הדברים התגלגלו כי אני אומנם רציתי משהו אחד והתעשייה הזו שלובה בין לבין עצמה כולם מכירים את כולם ומהר מאוד הגעתי לחד הסוכנים הכי מוכרים במדינה

כן ושם התחלתי

וואי מעניין איך את מסכמת את כל התהליך הזה שעברת שם כאילו את כל המקום הזה מה שנקרא

וואו אמ אמ חושבת שהוא הוא בענה לי אופי.

מאיזה בחינה?

הוא בנה לי אופי מחוספס. אני לא יודעת אם הייתי בוחרת אותו לילדים שלי בדרך הזו.

אמ אבל א את נחספת שם לכל כך הרבה דברים גם בעצמך, גם במסוגלויות שלך. א גם זה שמאוד היה חשוב לי לשלב תמיד לימודים וציונים היו לי משהו שהוא מאוד מאוד חשוב אז שילבתי בין שני העולמות כאילו הייתי נוסעת לתל אביב פעמיים שלוש בשבוע א וולומדת למבחן יום למחרת אם יש לי תצוגת אופנה או אודישן אני תוך כדי לומדת למבחנים ואני מאוד מנסה

להקיף את את כל התחוים שחשובים בגיל 14 15 16 שזה משפחה וחברים ולימודים וגם העבודה וקלקלתי את עצמי מגיל 14

א זה המון עצמאות שסיגלתי לעצמי שאני אומרת אופי מחוספס במובנים טובים ובמובנים טובים פחות א אז זה מהדברים הטובים שזה חספוס זה זה לבוא במגע עם אנשים וזה לזהות אנשים וזה שיח מאוד בוגר זה לדבר על כסף בגיל מאוד מאוד צעיר א וזה לשווק את עצמי כי בסוף את את העסק אכן

וזה משמר וזה זה משטר של תזונה ואימונים ולעשות את זה בצורה בריאה שלא שלא פוגעת בגוף, שלא יוצרת חלילה איזשהם איזשהן הפרעות,

שזה לא פשוט,

שזה לא פשוט בכלל בעולם הזה כי לידך יושבת מישהי ש שלא כל כך הולכת בתלם בצורה בריאה אה וזה המון תחרות וזה שיפוטי מאוד. זה שוחק את הנפש. לא.

כן.

כן. באיזה שלב הגעת למסקנה שאוקיי הגיע הזמן? אה קצת לעשות איזשהיא תפנית מסוימת. חושבת שעמוק עמוק עמוק בתוכי ידעתי ש שהמקצוע הזה לא ילווה אותי לכל החיים.

כאילו ששאלו אותי מה עד איזה גיל תדגמני? מה תעשי בחיים? תמיד אמרתי אני אזרוק את המקצוע לפני שהמקצוע יזרוק אותי בכמט הראשון. זה כאילו היה המוטה שלי ובגיל 16 כבר אמרתי את זה. א והיה לי מאוד חשוב להתגייס. אז התגייסתי לצבא והיה לי הסכם לא כתוב עם עם המפקדים שלי שחשוב לי לשרט וחשוב לי לעשות את התפקיד שלי ואין מצב שאני לא עושה צבא. זה גם מאוד הקהילה שאני מגיעה ממנה בסוף כאילו זה זו התרבות לא להתגייס למשהו שהוא שהוא לא לא בלקסיקון אפילו

א אבל אמרתי להם אני עבדתי קשה מאוד על הקריירה שלי א מגיל 14 עשיתי המון ויטורים כדי להגיע לאן שאני נמצאת היום אז כאילו יד רוחצת יד א אני אבקש לצאת תעזרו לי ואני כאן אני אעשה את העבודה שלי מתי שתצטרכו

וככה זה היה באזור החצי שנה לתוך השרות ואחרי חצי שנה שנה שבעה חודשים המפקד שלי קרה לי המפקד שלי היה מפקד בסיס אשדוד של זרוע הים אמ הוא אמר לי אני לא חושב שהת בן אדם שצריך לסיים את השירות שלו בלהגיד שהוא הכין דיונים והכין קפה למפקדים הייתי פקידה פקידת לשקה

אני רואה בך הרבה יותר פוטנציאל לא יודע אם את רואה את זה בעצמך אמ והוא ככה נתן לי פתאום חומר למחשבה כי עד עכשיו כל מה שראו בי סליחה שאני אומרת, אבל כלב

כן,

כאילו פנים יפות, הבגדים נראים טוב, זה מוכר, פתאום מישהו רואה בי משהו מעבר. אמ זה הפעם הראשונה שאמרו לך את זה? אני חושבת שבאמת באמת כן או לפחות שהייתה לי מודעות לזה כי המורים גם אמרו לי את יש לכם מנהיגות ואת לא עושה עם זה כלום ואת אפילו שהייתי תלמידה טובה והייתי עוזרת לתלמידים אחרים אבל כאילו נראה לי שאמרו לי כל החיים ממש ממש בפינה כזה של החיים שלי יש לך פוטנציאל לא ממומש אבל את יודעת את לא מייחסת לזה חשיבות בתור נערה זה לא משהו ש

כאילו מה העניין לי אני הפוטנציאל אני ממשת את עצמי אני כאילו מאוד אה

כן כן כוחי ועודם ידי ועוד נגיע לזה אבל א לא חשבתי שזה הפוטנציאל א

אז הוא העיר בך בעצם את הנקודה ה

אז הוא נתן לי חומר למחשבה הוא אמר לי אני מציעה לך כאן לצאת לקצונה הוא אומר אני קצינה מפקדת על חיילים

אמ לא לא הבנתי מה הור ראה אבל עשיתי עם עצמי ממש ממש חושבים וזה הרגיש לי זו הרגישה כמו הזדמנות כאילו פשוט לצאת מהעולם הזה שבפנים בפנים ידעתי שהוא לא שלי שאני לא שלו לא יודעת

וואו

ותוך שבעה חודשים יצאתי לבעד אחד עשיתי קורס קצינים

וזה מה שגרם לך לצאת מהדוגמנות

וזה מה שגם לצאת מהדוגמנות כי יכלתי להמשיך יכלתי להוציא אישור עבודה ולהמשיך ולדגמן ויש גם בנות שעשות את זה וזה זה אחלה

אבל הרגיש לי משהו לא נכון כאילו איך אני יכולה להיות מפקדת לעבוד איזשהי דוגמה שאני לא יודעת מדגמנת בגדיה וזה לא היה אפילו בצורה את יודעת ממבט של של דעת או של צניעות או פשוט הרגיש לי קצת מתנגש כאילו למרות שמתנגשים אה ובחרתי לשים את זה בצד ולהרוס את זה יפה לשים את הזכרונות וארון אה ולצאת לדרך חדשה והדרך החדשה הזו הייתה לי אני עכשיו גלגל הצלה

וואו כן

ומה קורה משם בעצם יצאת לקצונה

יצאתי לקצונה וגיליתי עולם פעם פתאום הגעתי לבעד אחד וראיתי אנשים עם ערכים ערקיים כאילו שבאים מבתים מדהימים וגיליתי מגזר שלם שלא הכרתי של דתיים לאומיים כי אני באה מאשדוד ואצלנו זה או מסורתים כאילו פריפריה את יודעת מבית או חרדים כי יש המון המון חרדים באשדוד פתאום גיליתי מגזר שלם וואו

הגעתי להגנת יישובים בסוסיה שזה בדרום אר חברון ואני באמצע הלילה שומרת אומרת על לא יודעת על צון של איזה חווה של התיישבות ועולה לי רואה צון לעמדה בן לא יודעת ה 15 ואני מסתכלת עליו כאילו חוצה אני כזה וההורים שלך לא מפחדים מה אני לא מצליחה להבין מה הוא מספר לי פה הוא מדבר איתי על אג'נדה ועל התיישבות ועל אדמת הארץ ועל זה שהרייה צון ו אני כאילו אני לפני שנייה דיגמנתי לקסטרו מה על מה הוא מדבר בר איתי איזה אג'נדה יש בגיל הזה כאילו מה מאיפה איך איך פיתחתם את זה וואו ונפתח לי עולם א וזה היום אני בדיעבד הבנתי שזה ה זה התביעת רגל הראשונה שלי מחוץ ללבואה שחייתי בה א וזה נשאר לי שמתי את זה בצד אבל זה נשאר לי וחזרתי לזה גיע לזה אבל חזרתי לזה לאחרונה מדהים מדהים

כן

וואו איזה יופי ומה זה עושה לך כאילו שפתאום התחיל וואו בואנה יש פה עולם שלם שאני אני או שהסתירו ממני או שאני לא הגעתי לשם כאילו מה מה קורה עם זה מן הסתם זה הזיז לך משהו בס

זה הזיז לי המון זה הזיז לי המון כי זה נתן לי לחשוב שנייה על כאילו

לא שלא גדלתי על ערכים טובים א או שבאתי מבית א ללא חינוך ממש לא היו לי ערכים טובים וגדלתי בנוכלוסייה טובה מסורתי נכון

גדלתי בבית מסורתי כן א כאילו המסורת נוכחת הדת נוכחת הקדוש ברוך הוא נוכח אבל לא ברמה היומיומית

כן

א זה קידוש עם עם חדשות ברקח

א ובשבתות אני מטיילת כי אין לי יום אחר לטייל כאילו אני במרוץ החיים אני

אז שבתות זה היום שלי לטייל אבל מה שאני באה להגיד זה שזה נתן לי לחשוב שנייה על איזה ערכים אני גדלתי ואיפה אני רוצה להיות באיזה חברה אני רוצה להיות לאן אני רוצה להגיע אבל מחשבות שהגיעו ממש על קצת מזלנג זה לא משהו ש

זה לא משהו שהביא לשינוי בפועל

זה לא הביא לשינוי אבל זה שם זה בנה משהו זה עוד שכבה ועוד שכבה ועוד שכבה אז

את הרעיון שלי כאן היום

וואי מדהים ומתי בפועל זה הביא ככה איזשהו שינוי

א

מחשבות האלה זומ מתי פגשת את זה פעם פעם נוספת בחיים שלך

אני חושבת שהפעם הבאה שפגשתי את זה בחיים שלי היה בתחילת התואר א

השתחררתי מצהל בקורונה ב-2020 20 א התחלתי תהליך של פסיכומטרי, רציתי ללמוד משפטים א התחלתי את התואר ב-2021 אה וכמו כל סטודנט שצריך כסף כי הוא מממן את עצמו אה חיפשתי מלגה אה ושמעתי על מלגת נפש יהודי המליצו לי עליה כי עוד פעם זה תמיד היה בי תמיד הסתקרנתי ותמיד א עניין אותי לשמוע והלכתי לבית כנסת וזה עניין אותי כי זה היה שם

אה והמליצו לי על המלגה הזו א הגעתי לרעיון של סניף באשקלון שהוא כאילו זה נקרא זה לא יודעת את הפוליטיקה של זה אבל זה זה התנחתא זה לא נפש יהודי זה כאילו סוג של גוף

מקביל עובד איתם או לא יודעת מה כי לנפש יהודי ספציפית אין סניף באשקלון משהו כזה

אוקיי

אמ וזה מלגה בעצם של רק א חילונים או מסורתיים ממש כאילו בנטייה לחילונים זה לא של דתיים מבית אה והמטרה של המלגד זה בעצם להפיץ את הטוב של היהדות שלא למדנו בשיעורי תנך

נכון

ולא בשיעורי מולדת ולא בשיעורי

לא קיבלנו את זה בשיעור

לא קיבלנו את זה לא אני לפחות אני לא יודעת אני לא מגיע אין את זה פשוט

כן

לא לומדים את זה

א ואמרתי מדהים לשבת שלוש ארבע שעות בשבוע לאכול פיצה ולשמוע ולקבל על זה כסף ממין כאילו

תרשמו אותי אה ואני מתחילה ואני מגיעה ובהתחלה זה קצת אה זה קצת תקוע כי יש לי הרבה דברים ולימודים ולחץ ואני אני מאוד מאוד במרוץ הזה של החיים מאוד גם באופן מאוד לחוצה מאוד א פרפקציוניסטית מאוד אני כאילו אחרית על הכל כל הזמן ופתאום הייתי צריכה שנייה לשחרר כי אני צריכה להיות במקום מסוים ואם אני לא אהיה שם אני לא מקבל את הכסף שלי א והגעתי פעם פעמיים שלוש ככה חודש חודשיים ואחרי אני חושבת חודש וחצי כבר הייתה שבת ראשונה. שבת ראשונה ברוב היהודי בירושלים. הליכה שלוש וחצי דקות מהכותל.

רגע וזו הייתה השבת הראשונה ששמרת?

זו הייתה השבת הראשונה ששמרתי שבת.

ווא ירושלים

ואני מגיעה עם אנשים שאני אני מכירה חודש וגם כאילו ראיתי אותם ארבע פעמים בחיים. אמ ומשהו שם קרה. משהו שם קרה. אני אני אתחיל מהסוף. אני התקשרתי לאמא שלי בצבת עם עם רעידות בכל אחרי שהיינו לא יודעת שעה בניגונים של צת שבת אחרי הבדלה.

איזה מט

ואני אומרת לה אמא אני לא יודעת מה קרה פה אני לא יודעת מה יש. מה שמו לי מה אכלתי מה שתיתי מה מה יש באוויר אבל זאת השבת הכי טובה שהייתה לי בחיים.

וואו.

ואני אומרת לך מורן השבתות שלי היו מלאות בחיים. אני מטיילת והולכת ומגיעה ומסיבות וחברים ואנשים הכל מאוד מלא

אבל זה לא זה השבת הכי טובה שהייתה לי בחיים אני לא יודעת אין לי מילים לתאר את השבת הזאת כינת סוף כל סוף מזון לנשמה

כי הבנתי מה מה היה חסר לי ואגב עדיין לא נפל לי הסימון זה עדיין לא הביא לשינוי

כן זה תהליך זה לוקח זמן הדברים האלה ברוך השם כן

אמ ווא וואו אבל בוא נגיד את זה ככה מהשבת הזאת לא פספסתי הפרב במילגה

וואי איזה יופי מדהים

א והיא גם לא הרגישה כמו אול

כן

הגעתי בלב שלם ועם כמה שהייתי לחוצה למבחנים גם יום לפני מבחן

אה הייתי מגיעה ומשהו משהו כבר התחיל התחיל להיות שמא לתוכן כאילו אם היה שבוע של יודעת מלחמה או לא יודעת מה ומבוטל אני משהו לא רגוע בי

ואני פתאום מקליטה שיעורים ואני שומעת אחר כך ואני כאילו

וואי ממש התכנסת

אני ברעב

מדהים

אני ברעב

מדהים את עכשיו בת 27

והתחלת את כל התשובה בגיל 25 ומתי השבת הזאת כאילו בפועל מתי חל השינוי ה

23 ארבע

אה אוקיי כאילו שנה שנתיים ככה עד שבפועל

אכן

וואי מדהים אז בזמן הזה את לומדת תורה ברוך השם את ככה אני לא אני לא אומרת שאני לומדת תורה את יודעת כאילו לא הבנתי שזה תורה

לא הבנת את זה

כי השיעוריםדות כן זה מתחיל בפרשת השבוע והרב מאוד הנגיש לנו את זה, הרב יוני הנגיש לנו את זה כאילו לחיים, נתן לנו משהו מהפרשה, אמר, תראו עכשיו בחיים זה תמיד איך שהוא תמיד מתקשר לשבוע גם זה תמיד איך שהוא נופל לי על הנקודה אה וואי זה בדיוק מה שקרה זה תמיד איך שהוא מתחבר הרי כי תורת חיים נכון אתה חי את זה זה וואו נכון ואחר כך אנחנו מתפצלים בהתחלה זה מעורב ואז מתפצלים לקבוצות בנים בנות ו ואנחנו יושבות עם המדריכה הרוחמי שהיום היא חלק עצום בחיים שלי עד היום אה וכל פעם שיעור אחר. זה יכול להיות שיעור על בחירה חופשית וזה יכול להיות שיעור על עבודת המידות ועל תהרת המשפחה וכאילו דברים שיכולים להיות גם שינויים במחלוקת ויש שיח מאוד מאוד פעיל אבל אני כאילו אני נהנית אני מסתקרנת כיף לי

וואי את מרגישה שאת נטענת מזה

כן

מדהים מדהים

ממש

ובתקופה הזאת בזמן הזה היה לך עוד משהו מתעשיית הבידור או שזה משהו שאתם שמת דוגמנות בצד אבל כן התעסקת א

במקום הזה שגם את זה שמת לגמרי בצד אמ באותם ימים אני לא בתעשיית הבידור אני כן עם אינסטגרם עם עשרות אלפי עוקבים שנשארו לי עוד מתקופת הדוגמנות א אבל אני מרגישה שכבר אין לי אין לי שום ערך

לא ערך בעצמי כן אין לך למכור

אין לי מה אני מביאה

אז עוד א לא יודעת סרטון שלי מתאפרת או מה ואני יש המון הצאות לשיתופי פעולה וחברות ו אבל הרגשתי שאין לי שוםסי להביא במרחב הזה וכמה אפשר לשמוע כבר כאילו את אותם הדברים מכל מקום. א אז אני פחות אני אני פחות א פחות משתמשת בפלטפורמה, פחות באינסטגרם א כבר לא עושה צילומים כי פשוט הרגשתי שאני במקום אחר בחיים.

וואו, מעניין. ככל שהיהדות יותר נכנסה לחיים שלך, פתאום הרגשת את ה

הרגשתי שכל השער לא ידעתי לתת לזה את המילה שאני יודעת היום, אבל משהו ריק לי מתוכן,

כאילו קצת מה במה אני מתעסקת.

וכאן בעצם הגיע הרגע של המחלה. פרצה לא המחלה הגיעה בשנה השנייה ללימודים, בסוף השנה השנייה. שמה קרה שמה היה טריגר ש

א תראי אני אני יכולה לספר פה אולי 30% באמת ממה שעברתי בחיים יש הרבה דברים שאני לא כרגע לא יכולה לספר א אבל היו לי היו לי שנים מאוד קשות א עם המון לחצים עם המון מתחים אה וכשאני אומרת את זה לפעמים זה מביא לאנשים כי אומרים בסדר מי בלי מי לא נתון ללחצים מי אין לו מתח בחיים כולנו עבודה מלחמה אז אני לא באה להלחיץ אבל עברתי דברים שהם קצת מעבר ללחצים הממוצעים

מה זה המעבר הזה מה בתוך העולם הבידור

זה קשור לתעשיית ה זה קשור גם לתעשייה זה קשור למה שאני הייתי אבל זה זה משהו שהוא יותר אישי

כן

גם אני יכולה להגיד זה משהו שהיה בבית כאילו משהו יותר אה א אישי ברוך השם זה כבר לא בחיים שלי היום

ברוך השם

אמ וזה הייתה התמודדות ואני באמת גם היום מאמינה שכל דבר שעברתי מהקהל הקשה מביא אותי למקום שאני נמצאת בו היום ואני באמת בהודיה על הכל. אמ אבל הייתי נתונה באמת באמת להמון המון מתחים והמון פחד. אמ ותוך כדי אני חייה חיים רגילים ומלאים ותואר ואני מאוד פרופקציוניסטית ואני חיבת שהאמוצע שלי יהיה מצב שאני מקבלת פחות מ-90 במבחן.

וואו. א ואני מתאמנת ואני הם חברים ואני כאילו החיים שלי מאוד מלאים

א ובגלל שלמדתי גם משפטים במכללה אמנם מכללה ציבורית וגם נחשבת אבל נג שאני צריכה לפצות על זה שאני לא לומדת באוניברסיטה נחשבת אז אני עובדת בטרום התמחות ואני עובדת בעוד עבודה ואני בקליניקה ואני בפרקטיקה

המון המון המון המון המון דברים ו ובגלל שלא היה גם את המרכיב של הקדוש ברוך הוא בחיים שלי באותה תקופה אז אני מאוד מאמינה שהכל בידיים שלי כאילו איפה שאני אקשר זה כאילו לא עשיתי מספיק ואיפה שאני מצליחה זה אני

א וזה מאוד משפיע על הנפש

מאוד ש גם לחיות ככה

מאוד

אה ותוסיפי לזה אכזבות וזוגיות ושברונות לב ו קצו היו תקופות לא קלות בשנים האלה א באותה תקופה אני גם גרתי לבד בסדרות אז היו המון מבצעים ואני בסדרות היה המון אקשן וואו בחיים באותה תקופה א וגם צריך להגיד שלא היה אף רגע אף רגע בשבוע או ביום שאני יוצרת קול ממש במרדף

כלומר כל הזמן סביב השעון בעשייה

בדיוק בדיוק והפך בשבת אני כאילו אין מצב שאני יושבת בשקט כי אני חייבת שנייה לברוח מה

מהחיים או מהשבוע שלי ואני חייבת לצאת ולטייל ולהתנתק והייתי בטוחה שזה מה שנותן לי את ה את המרגוע את ה וזה לא וזה פשוט לופ פשוט לופ ומה קורה שם? איך המחלה בעצם התפרצה?

אמ איך הבנת שקורה שם משהו? פשוט היא פשוט התפרצה זו המילה. אמ את זה התחיל מכאב ברגל. אה עכשיו יש לי נקח חוזר עוד מהצבא. חשבתי שזה משהו שקשור לזה הייתי גם התאמנתי המון בחדר כושר.

אז חשבתי שזה קשור לזה. אולי התאמנתי קצת יותר מדי חזק. אז צלעתי איזה ארבעה ימים, חמישה ימים. א ופתאום זה עובר לי לרגל השנייה ואני צולעת כבר בשתי הרגליים ואני ממש מרגישה שרירים דפוסים מקוצים ברמה שאני כאילו לא מצליחה להזיז את הרגל אני הולכת כאילו ככה כמו רובוט א ואני עדיין הולכת ללימודים ואני עדיין עושה פרזנטציות והגשות א וחברים עוזרים לי כבר ללכת כי אני כאילו אני לא מצליחה ללכת כואב לי ממש כואב לי ברגליים

א

ועדיין לא הבנת שיש שמה משהו לא בסדר

לא לא אמרתי בסדר כאילו יעבור

זה תקופה שאת לא מייחסת כאילו זה לא כמו היום אני משהו קורה לי אני אומרת את הקדוש ברוך הוא אתה יודע הבנתי עכשיו מה עשית לא פשוט כאילו חיה הוא זורמת עם החיים אמ ואני מתחילה ש אני מתחילה להבין שאני כבר משהו פה לא קורה זה מתחיל להתפשט לי זה התחיל מהכרסול זה עלה קצת לשרירים שמעל וזה התחיל לעלות לכל הרגליים מרגשה שהשרירים כאילו מקובצים וכואבים שורפים ואני לא אני לא יודעת מה קורה אמ אבל עד שאני באמת לא מצליחה, כבר אני עולה לאוטו, לא מצליחה להעביר את הגז, את הרגל מהגז לברקס. אני לא מבינה שמשהו לא בסדר.

וואו.

אה, תוך אני חושבת שבוע וחצי, מהרגע שזה התחיל אה אני כבר לא מצליחה אה להרים את הידיים. זה כבר התחיל להתפשט לי לגפיים העליונות.

וואי. וכאן התחלת לילחץ, כאן התחלת להבין ש

כן, פה כבר מה כאילו אני אני כאילו מתאמצת להרים את היד.

וואו. אבל כל זה שאת גרה לבד. אז את לא שיתפת ההורים שלך במה שאת עוברת. לא

לא. זה תקופה שכבר חזרתי לבית של ההורים. א שבת חודשיים לפני שהתפרצה לי למחלה חזרתי לבית של ההורים. אמ ותוך באמת שבוע וחצי אני מבינה שמשהו לא בסדר קורה ואני מפנה את עצמי לעם מיון. נסעתי לבד ועשו לי שם כמה והם זיהו איזשהו מדד שאמור להיות לא יודעת 160 בנורמה הוא עלה ל-2000 וואי מאשפזים אותי א ומיום ליום המצב מחמיר כאילו לא יודעים להגיד לי מה יש לי בינתיים אני עם נוזלים וכל מיני דברים כאלה ואחרים כאילו משקחי כאבים לא יודעים לשים את האצבע על מה יש לי א רואים הדדים לא תקינים אבל לא מצליחים להבין ובזמן הזה אני כבר אני אני לא מצליחה לקום, לשבת, אני לא מצליחה להתהפך במיטה, אני לא יכולה להרים את עצמי, לא יכולה להרים טלפון. אמ זה זה היה ממש כאילו מיום ליום מדרדר בעוד דברים. לשאול את עצמך שאלות?

עוד לא, עוד לא בינתיים. אני רק שנייה לא מבינה מה קורה לי. אני בשוק. אני בכאבים מטורפים. זה מתחיל לפגוע לי גם בכושר הדיבור. אני לא אני לא מצליחה לבלוע. כאילו כל שריר, תחשבי שכל שריר כאילו נפגע. א אז בתקופה הראשונה של השבועיים שלושה אני בעיקר בהלם. בהלם ובכאבים עצומים.

השאלות שאני שואלת אותי זה מה הם מבחנים? וואי

זה השאלה שעולה לי לראש. אני עוד שנייה בתקופת מבחנים. תביאו לי חומר ללמוד.

זאת השאלה שעולה.

כן. א ואני חושבת שאחרי שהיבחנו לי את המחלה אחרי בערך שלושה שבועות נכנסתי לרופעה לראומתולוגית בברזילאי אני על כיסא גלגלים כמובן נכנסתי הכניסו אותי

וואו

א והיא אומרת שיש לי מחלה נדירה קוראים לה דרמטה מיוזיטיס השם שלעצמו סרט אימה

כן זה נשמע ככה א

א ואת בת בסך הכל בת וואו

כן א והיא מספרת לי שזה מחלה שבעצם הגוף תוקף את עצמו מערכת החיסון א מזהה את אחת ממערכות הגוף כאויבת והיא תוקפת את מערכת השרירים צלי ספציפית זה מערכת השריר ופשוט מפרקת את השרירים עד ליסוד עד שלא יישאר שריר

והפחד זה שזה יגיע לשרירים פנימיים משריר הלב אז הדבר הראשון שעושים זה תרופות במינונים לא הגיוניים, סטרואידים וכל מיני תרופות ש

וואי

שאני לא יודעת מה יותר גרוע המחלה או התופעות לוואי שלהן א ואני משנה צורה

מה זה אומר משנה צורה

תרתי משמע משנה צורה זה נכח אותי לממדים לא רגילים לא נראיתי כמו כמו עצמי אמ

ומשנה צורה גם כלפי פנים כי כאילו תחשבי שכל מה שהיה בחיים חיים זה זה ה זה המראה שלי, החיצוניות שלי,

לא התבסתי על זה בחיים, כאילו תמיד ציונים חשובים וערכים חשובים זה תמיד היה שם, אבל בסוף בסוף בקצה כאילו זה

סוג שלף ביקור כזה

זה כן זה מי שאני יוי זיב טוב בסדר ופתאום

לא מזהים אותי רואים אותי ברחוב אומרים לי מזל טוב כי אני עם ככה בטן חשבו שאני בהריון א ופתאום את את את נעצרת כאילו מישהו שם לך רגל אין עצרי אין מבחנים א אומרים לי שאני יכולה להיות עכשיו שנתיים בכיסא גלגלים כי לא לא מכירים יותר מדי את המחלה הזו ואם מכירים אותה אז בגילאים גדולים יותר וזה מחלה שתוקפת או ילדים קטנים או אנשים מבוגרים מה חשבת כאילו תוך כדי שסרה לך מה עשיתי מה עשיתי מה עשיתי רע לא הבנתי כי אני בס אני בסך הכל בן אדם בסדר אני לא צדיקה גדולה אבל כאילו מה עשיתי מה שמגיע לי

מה או מה אני עושה לו בסדר קשה ממש קשור אח

וכל מה שחשבתי ש שהחיים שלי וכל מה שאני משקיעה בו והלימודים והעשייה שלי פתאום כאילו הכל נעצר ואני רק בוהה בתקרה באשפוז ואנשים מגיעים ואנשים הולכים והאנשים של המלגה מלווים אותי ובאים עושים לי ביכורים ומביאים לי ספרים ומשפחה וחברים ופתאום אני רואה גם סוג של סרט נע מול העיניים כאילו הם מתחלפים אני נשארת אני לא יכולה לזוז

אני מכולה לדבר אבל לא מבינים מה אני אומרת

את תקח

כן

כן לא יכלת לדבר לא יכלת לאכול לא אכלת כאילו שום דבר

לא הכילו אותי לקח לי חושבת שלוש דקות קול ביסק אני לא מצליחה לבלוע ואני לא יכולה לשתות והתרופות מאוטות את כל הטעמים אז בכלל כאילו אני שותה מתוק ומרגישה מר ו

וואי איזה סיוט זה

זה גיהנום זה פשוט תחושת גיהנום על אדמותכן אמרת יפה

כמה זמן

חצי שנה

דבר חצי שנהכן וואו חצי שנה שאת בבית רפואה ואנשים באים מבקרים ואת זה ארבע שלושה ארבעה חודשים שאני באשפוזים ואז יוצאת לשיקום בית. א אבל זה חצי שנה של התמודדות של אין שום דבר אחר חוץ מההתמודדות. אין כלום. בינתיים החיים ממשיכים. אנשים באים והם מבקרים אבל הם ממשיכים בחיים. מה לדעת לך את הכוח לקום כל יום במשך החצי שנה הזאת שאת קולטת שאת לא יודעת מתי זה יעבור לעסרט הבא? את לא יודעת מה הולך לקרות, איך זה ידרדר? לא ידרדר. מהוליד יום? אני אגיד לך כשיש כל כך הרבה זמן לחשוב ושאין לאן לברוח מהמחשבות ושאנשים שאת שומעת שאנשים מתפללים לרפואתך ועושים שיעורים ותפילות ומניינים לרפואתך יולי בת שרונה בת 24 אז את

אומרת כאילו שנייה פוס משחק מסתכלת למעלה כי אני יודעת לא הסתכלתי עליך יותר מדי והייתי במסיבות בשישי נכון אני יודעת אבל שנייה רגע מה אני עושה לא בסדר כאילו זאת השאלה הראשונה ואז זה מביא אותי ל על מה אני נלחמת כאילו מה על תואר על כוח להתאמן כדי שיהיה לי גוף יפה על מה מה המטרה כאילו בכל מה שאני עושה כל החיים וגם אני צריכה להגיד ואת זה אני אומרת ממש לאחרונה זה סוג של הסימון שנפל שכשנלקחה לי האופציה לעשות משהו וכל מה שעשיתי זה לשכב זה זה יהיה קשה קצת להגיד אולי גם לשמוע אבל סוג שלו קל לי מאיזה בחינה

אתמול הייתי בשיעור ו ודיברנו קצת על פסח והרב אמר משהו משהו ממש שתפס אותי ואמר אדם הוא סך הרצונות שלו כאילו את רוצה לדעת מי הבן אדם? תבין מה הרצונות שלו. ואני חושבת שבאותה התקופה עשיתי הכל חוץ מאת הרצונות שלי.

כי מה רצית?

לרצות.

אמ עד לאותה תקופה. הדוגמנות. אני מחזירה אותך לשאלה הראשונה אם בחרתי בזה. הדוגמנות. יכול להות הקצונה אולי זה הדבר היחיד שאיפשהו באמת כאילו היה לי איזה מנוע פנימי שבחרתי בו והיו דברים אבל באופן כללי סך כולל של יודעת 80% מהיום שלי ומהאנרגיה שאני שאני מפעילה זה לא הדברים שבאמת באו מתוכי וכשהבנתי שמשהו עוצר אותי סוג של אמרתי אוקיי אני אני עכשיו יכולה לחשב מסלול מחדש כאילו אולי זהיתי איזשהי הזדמנות להסתכל שנייה על החיים שלי קצת מגוף שלישי מבחוץ א אומרים ש כשאדם פוגש ענווה אמיתית בבית חולים

וואו

וגם בבית הקברות אבל לא משנה אנחנו לא רוצים להגיע לשם ואני חושבת שפעם ראשונה כשאני לא נראית כמו עצמי ואני לא מצליחה לדבר וצריכים לעזור לי בכל כך הרבה דברים בסיסיים אני פוגשת ענווה ואני פוגשת באמת סוג של יראת כבוד למשהו שאני עדיין לא יודעת לתקשר איתו אבל כל אלה מביאים אותי בעצם להבנה של אני לא יודעת איך אני יוצאת מזה אני יוצאת מזה ואני לא חוזרת לחיים שלי הקודמים עכשיו זה לא לא עשיתי איתו איזשהו הסכם אבל כן עשיתי איתו הסכם אבל זה היה יותר אינטרס שלי כאילו אני רציתי את זה אפילו הייתי צריכה, הייתי פשוט אני יודעת שאני אצא מזה, תעזור לי לצאת מזה ואני לא אחזור לחיים הקודמים שלי. אני לא רוצה לחזור לחיים הקודמים שלי. לא כי אז, לא כתנאי,

וואו,

אני לא רוצה.

בעצם שם נולדה בך ההכרה שאת עוזבת את החיים הקודמים שלך ואת מתחילה חיים חדשים.

כן.

במקום הזה שאת

בשפל,

השפל הכי הכי

הכי נמוך,

כן?

שאי פעם יכלת להגיע אליו בהרגשה שלך. כלומר

כן שם אני אני חושבת ששם מגיעה הבנה אפס כלים אפס ידיעה לאיך אני הולכת לעשות את זה אבל א זה קורה שם אני לא רוצה לחזור לחיים המוקדמים שלי עכשיו אני לא אומרת לעזוב הכל להרוס את הפקלאות אני מתנתקת חוזרת בתשובה זה אפילו לא זה אפילו לא שם כאילו לא חשבתי אפילו על חזרה בתשובה

אז למה כיף

זה היה משהו מאוד מאוד פנימי של אני במרוץ הלא נכון זה אפילו לא השתמשתי במילים של ייעוד, של מימוש, של תכלית. זה היה שם המחשבות האלה של מה אני מה התכלית שלי בכלל, מה אני מביאה, מי אני, מה אני, אבל זה לא הדבר הראשון שאני כאילו אומרת זהו, אני עכשיו הולכת לברר את תכלית חיי וקיומי או מהות. לא, זה פשוט אני מתחילה לחיות קודם כל כי תוך שנייה החיים האלה יכולים להיפסק. אני יכולה להיות במצב הזה עכשיו לכל החיים. אף אחד לא מבטיח לי שאני אצא מזה. אז אני יוצאת מזה אני אחי את החיים שלי שלי באמת. א

מתוך מקום של בחירה חופשית לבחור כל צד וצד מה לעשות. זה לא מתוך מקום של לרצות אנשים אחרים.

בדיוק.

ואני מתחילה ללמוד ולחקור על המחלה, על מה הגורמים שלה, על איך לעזור לגוף מצד אחד איך לחזק את מערכת החיסון. כי כל מה שרוצים לעשות בטיפול הזה זה לפרק לגמרי את מערכת החיסון כדי שלא תתקוף את השרירים.

וואי מלאה.

אז מחלישים אותי לגמרי חיסונית א ואני נמצאת בקבוצת סיכון ואני לא יכולה לצאת החוצה ו כל התרופות הטובות שקשורות בזה. א אז אני מנסה גם לעזור לעצמי כי אני אומרת אוקיי הרופאים עוזרים לי אנשים מתפללים לרפואיתי ואני אשב ואחכה שכולם יעשו בשבילי ומה אני ואני מתחילה לנסות להבין ואני קוראת א ולומדת לאט לאט משנה דברים א אני זוכרת שהתחילה תקופה של א זה היה לפני חגי תשרי והתרופות שלקחתי גרמו לי לנדודי שינה. לא הייתי מצליחה, לא נרדמתי בלילה וקמתי מוקדם בבוקר. קמתי כל יום באיזה אר בבוקר והתחלתי להתפלל. עשיתי סליחות כל בוקר בנכל שלול.

כן.

או למה? ולמה דווקא סליחות ומה? כאילו תתחילי מברכות השחר. אבל

איך הגעת באמת דווקא לסליחות? א, אני חושבת ש אולי כשהבנתי שאני לא חזרת לחיים הקודמים שלי, הרגשתי איזשהו צורך פנימי א להתחיל מחדש. והיום מי שיודע יודע, אבל התשובה מתחילה קודם כל בהודעה מסוימת, בלהגיד סליחה על הדברים, בולנסות לכפר על הדברים שעשינו א ושם נפתח דף חדש. אתה לא יכול קודם להגיד, עכשיו אני צדיק. שנייה והרגיש לי מאוד נכון ונקי התחיל מסליחות א וזה עד היום כאילו השנה נראה לי השלישית שזה התקופה

וואו

מאוד זו תקופה מאוד משמעותית בשנה אצלי מדהים חת להגיד לך שגם אני התעוררתי באלול אז אני כל כך מזדהה איתך ממש זה תקופה של

התעוררות נשמות

ממש

מאוד

ממש

סליחה תמשיכי בסדר גמור א ואני אני מרגישה שמיום ליום אני נרפת בתקופה הזו. אני חושבת שהתחלתי את הסליחות כשאני לא מצליחה להחזיק סידור וסיימתי את הסליחות שאני מניעה את האוטו ונוסעת לבית כנסת לבד.

וואי אמא'ה איזה התקדמות. וואי אני ממש אה בצמרמרות.

לא זה מובן. זה ניסא ניסים.

זה מדהים. והכי מדהים הוא שקישרת את זה לזה כאילו שאת ראית את זה מול העיניים כמה זה מה שעזר לך בעצם להתרפא

לגמרי

יואו אז שאת שואלת מאיפה הכוחות משם הרגשתי שברגע שקיבלתי את ההחלטה ועשיתי את ה את ההשתדלות ובאתי לקראת ודיברתי איתו זה פשוט זה קרה

פתח לך צה

וגם אני פתחתי עיניים כי יכול להיות שקראו לי עד היום ניסים בחיים וניצלתי מדברים ופשוט לא ראיתי את זה

כן

כי בחרתי לעצום עיניים לדברים מסוימים. פתאום פתחתי עיניים. פתאום אמרתי תודה על כל דבר קטן שאני מצליחה לעשות. אני מצליחה פתאום עבר לי שלוק חלק כזה

אבא תודה על כל דבר קטן אני מסתכלת לשמיים אני כאילו מעריכה פתאום דברים חזרתי הביתה אחרי כמה חודשים של אשפוז בבין פלורסנטים ווריח של שעד היום אני לא קשה לי להיכנס לבתי חולים ואני כאילו אני יושבת בחוץ אמנם היו צריכים לעזור לי לשבת ולקום אבל אני יושבת בחוץ אני מסתכלת לשם אני אומרת פנה איזה פלא יואו, אני חושבת שכל דבר קטן כזה נתן לי עוד כוח ועוד דלק לתהליך. כאילו זה הפתאום להגיד תודה על הדברים הקטנים וזה פתאום להסתכל על הדברים ביופי כאילו של השתעות וזה לראות איך אני מצליחה מיום ליום לעשות עוד משהו ועוד משהו ואני פתאום בסקרנות לחיים, לשיעורים, לספרים. א הרוחה מהמדריכה שלי במלגה הייתה מבקרת אותי

המון והביאה לי ספרים והיא חיזקה אותי ופתאום אני היא אומרת איזה חיים של משמעות יש לאנשים וכמה הם עוזרים לי כאילו ואני ואני בסקרנות ואני רוצה כאילו להרחיב את ה את האופקים שלי ואת הידע שלי ואני החיים הקודמים אפילו התואר כבר לא עניין אותי

אני לומדת תוך כדי למבחנים כן

כן

לא כי המרצים דיברו איתי ואמרו לי תקשיבי תקפי את התואר הבריאות יותר חשובה מהכל אמרתי להם תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב אני מעריכה אותכם על הדאגה מאוד אבל הכל בחיים שלי בגדול מתפרק כרגע התואר זה הדבר היציב היחיד שיש לי

אני אסיים את התואר עם החברים שלי למחזור ויהימה

ו

סיימתי את התואר

סיימתי את התואר עם חברים שלי

תוך כדי המחלה שלא יכלת לאכול בקושי ולהרים את הידיים ו

כן

וואו שזה בעצמו נס זה נס זה נס. אני לא יודעת אם אני ממצה את זה לאנשים כי כאילו אומרים לך תרגעי בלי לחץ ואני כאילו מבחן. א לא אבל צריך להגיד שתוך כדי ההתמודדות עם השיקום פרצה א בעצם שביעי באוקטובר קרה

א וזה כשלצמו נתן לי פרופורציות

כן

זה תקופה שהצלחתי כבר יותר להרים את עצמי

ואמרתי כאילו אנשים מתמודדים פה עם טופת ואנשים קיפחו את החיים שלהם חכמים נלחמים וכאילו נכון אני בהתמודדות ואני לא מורידה ממנה אבל כאילו הכל טוב אני אני אלמה תוך כדי הכל בסדר גם גם התואר קצת התעכבו בכלללה לא נפתחה בכלל בשנת הלימוד אז כאילו זה נתן לי

זה נתן לך יותר את הס

עוד איזה חודשיים שנייה להצליח להחזיק דף בכלל אבל א עשיתי את זהפ מדהים תגידי מה קרה אחרי החצי שנה הזאת איך בעצם התרוממת מהמחלה הזאת איך התגברת עליה כי בעצם זה משהו שהוא נשאר עדיין נכון

זה מחלה שהיא מקוננת עדיין בגוף האדם

ההגדרה שלה היא עכרונית כאילו מחלה כרונית. זאת אומרת שזה מחלה שאי אפשר באמת באמת לרפא אותה. אפשר להשתיק אותה, אפשר להחליש אותה, אפשר שהיא לא תתפרץ יותר בחיים, אבל כאילו היא שם. א אם הרופאים שלי יראו את זה, יכול להיות שהם יחסו עליי קצת, אבל לא אכפת לי כי יש לי את הרופא הכי גדול בעולם לצידי.

בדיוק.

א ואני יכולה היום באמת להגיד שהמחלה הזאת קרתה רק בשביל שאני אתעורר.

ואני יודעת שהיא לא תחזור. ברוך השם. א

כי את כבר עלית איזה מסלול מסוים שאת מבינה מה הקדוש ברוך כי הרבה דברים א' כי הקדוש ברוך הוא לצידי א וכי אני באמת מאמינה ומרגישה שלמדתי פה איזשהו שיעור

אמ ושיעורים אני חושבת שאם לא נבין ונלמד אותם הם לעולם יחזרו אנחנו צריכים להבין פה משהו בחיים האלה יש כאן איזה יש פה עניין אנחנו לא פשוט חיים מתים וכאילו זהו יש פה איזשהו עניין א ואני חושבת שלפחות התחלתי להבין אותו ו וקודם כל יש לי את השבת ששומרת עליי שוצרת אותי שלא משנה כמה חיים שלי עמוסים ולחוצים וכמה אני בעשייה וברצון והתפתחות יש לי משהו שעוצר אותי ש

איזה ברכה זו השבת אמאל'ה איזה מתנה הקדוש ברוך הוא נתן לנו

מאין עולם הבא באמת באמת אני לא אני לא יודעת איך חייתי בלי זה אני באמת לא יודעת מסכמה

איתך מסכימה איתך א

כאילו רק השבת עד כשלעצמה אגב אם תקחי את החיים שלי כמו שהם דוגמנות וחילונית וזה אם הייתי שומרת שבת בתוך החיים האלה אני באמת כמעט בטוחה עזבי זה לא היה צריך לקרות כי אני צריכה להיות איפה שאני היום אבל אם רק השבת חושבת שהייתה מצילה אותי מכל כך הרבה דברים

וואו

מכל כך הרבה דברים אמ אבל אני חושבת שחצי שנה לתוך הדבר הזה אני כבר מתפקדת לא מתפקדת כרגיל

א אבל מתפקדת ואני עדיין בשיקום ואני אני הידרופיה וריפוי בעיסוק וקלייני תקשורת ומעטפת שלמה א אני רחוקה מלחזור לחיים הנורמטיביים אבל א' אני שומרת שבת אה התחלתי לשמור שבת גם מהמקום הזה של אני לא חוזרת לחיים הקודמים שלי אני צריכה את העצירה הזאת לא בא לי את הטלפון לא מה עוד לגלול גם תחשבי שאני מתמודדת עם משהו מאוד מאוד קשה והחיים מצים החיים ממשיכים והאינסטגרם והרשתות והכל כאילו את רואה את החברים בחיים שלהם ואני לא יכולה לזוז ואני עכשיו אני

את יצאת מהאינסטגרם בתקופה הזאת

באותה תקופה לא יצאתי עדיין מהאינסטגרם ואני עדיין שם אבל כאילו התחלתי קודם כל מהשבת זה אגב זה הדבר הראשון ש שעשיתי כאילו מבחינת

תורה המצוות

ההחלטה של החזרה בתשובה התחילה מהשבת אפילו לא מהסליחות הסליחות היה כי הרגשתי איזשהו צורך להתחיל מחדש אבל לא הבנתי שאני חוזרת בתשובה שם

זה בעצם אותה התעוררות שהייתה לך בהתחלה עם השבת בירוש ירושלים וזה מה שהביא אותך להתחיל דווקא עם השבת כי זה כל כך עשה לך רושם טוב השבת אז כאילו הנפש שלך הנשמה שלך ישר רצתה את את המקום הזה אני לא הבנתי את זה עד עכשיו אמ תודה על הסימון

אה כן וואו

שבת היא מאוד משמעותית כי היא גם היא באמת התחילה לי בנגיעות בקטן. זה שנייה רגע רצון לשים את הטלפון בצד ולהיות עם המשפחה. אה ולאט לאט כאילו זה המשפחה רואה טלוויזיה ואני עם אגב לטלוויזיה קורא ספר אמ

ואני קצת מתביישת אפילו לבקש מהם דברים כמו פלטה או מיחם. אני כאילו ממש ממש בפינה שלי ולעיד ולא רוצה חלילה את יודעת לכפות משהו על הסביבה ואני לומדת תוך כדי השבת לחות שבת אני אם אני לא עושה את זה כמו שצריך לפחות אני אלמד לשבת הבאה וכל פעם קצת וזה באמת התחיל לאט כל התהליך שלי גם הצניעות גם כל נראה לי תחום שנכנסתי אליו הלכתי התחיל מאוד מאוד ב בצורה מאוד רגועה מאוד חלתניתוח כן ו גם השיעורים גם באמת הכל כאילו מאוד אה גם בבחירה כי רציתי לבחור במה שאני עושה אגב

אמרתי עד אני זהו החיים הם בידיים שלי המושכות בידיים שלי אני רוצה את זה ואני יודעת שאני אגיע רחוק אני רוצה הרצון שלי הוא להיות הכל מהכל

כן

אבל אני רוצה לבחור כל דבר ולהבין למה אני עושה ולהבין מה הטעמים ומה הסיבות והיום אני באמת חושבת שזה הדרך הכי נכונה והכי בריאה כל אחד גם בדרך שלו. לי לא הרגיש נכון להוציא ישר את כל המכנסיים עם הארון וישר לגזור ולקרוע והתחיל באמת לאט. התחלתי קודם כל מהצמודים ומהקצרים וזה באמת תהליך שהוא שהוא ארוך והוא מבוכר והוא בטוח.

אני היום מאוד בטוחה במקום שלי וזה התחיל אפילו יותר מאמונה. כאילו ששנייה ניסיתי לבסס מה האמונה שלי. מי זה? מה הוא מה איך אני איך איך אני משלבת אותו בחיים וקראתי את הספר בגן האמונה של הרב שלום הרוש

כן

ואני עדיין קוראת אותו כבר פעם חמישית אמ זה התחיל לאט בקיצור זה התחיל לאט וטוב

ושימשך כל החיים

אמן אמן נורא לשמוע ממך איך עשית את התהליך הזה בצניעות בכל זאת בעולם הדוגמנות וופתאום מפה להתחיל לקחת צניעות זה זה מעבר זה מעבר אחד כאילו כל חוזרת בתשובה יש לה את המקום הזה של הצמיעות אבל זה לא שכולם היו במקום שאת תית אז איך הייתה ההתחלה כאילו ההבנה הזאת שרגע זה הגוף שלי אני רוצה לשמור אני רוצה להגן עליו אני רוצה כאילו שהוא יישאר שלי ולא של כל העולם ואני לא איזה קולב פה עכשיו סניות זה אחד הדברים הכי עמוקים אצל אישה כי זה לא רק הלבוש זה זה הכל זה הדיבור וזה המחשבה זה הכל זה הרבה הרבה יותר עמוק מרק לבוש,

נכון?

הרבה יותר כי אנחנו יודעות שזה כוח, כאילו יש לנו כוח במקום הזה, אז אנחנו יודעות גם לא להשתמש בו עכשיו רגע לעשות את ה כאילו לדעת להבדיל להיות יותר אה נא מעניין אותי לשמוע את התהליך שלך.

אז באחד השיעורים הראשונים שהייתי בהם דיברו על צניעות, אבל אני חושבת שיצאתי מהשיעור הזה עם הבנה קצת יותר עמוקה, בדיוק מה שאמרת, שהצניעות שלי היא מתחילה בפנים. וכמובן שהבחוץ והלבוש והכל מאוד מאוד משפיע, עוזר גם לשמור על צניעות פנימית, אבל יצאתי עם איזשהיא תחושה ש אני העבודה שלי ואני באמת חושבת שהחזר בתשובה שלי היא ככלל עבודת המידות.כן

העבודה שלי היא בצניעות פנימית וזה יקרין כבר החוצה. וכשהתחלתי את העבודה מבפנים וללמוד על זה ולקרוא על זה אוטומטית כבר הרגיש לי פחות בנוח בבגדים שהיו לי א וזה פשוט זה התחיל ככה א זה התחיל מזה שאני אני אני לא רוצה לחסוף את עצמי ואני לא רוצה להרגיש יפה או לקבל איזשהו פידבק מבחוץ על מי אני ומה אני יודעת מי אני ומה אני לומדת לא ידעתי אני לומדתכן אמ ואני חושבת שזה זה סוג של הבנה שאני מקבלת כי כשאת בתעשיית אופנה כל הזמן אומרים לך שאת יפה ומתעסקים במראה חיצוני וזה המרדף כאילו זה כל הזמן שם ופעם ראשונה בחיים אני אני חושבת שלא לא רציתי לשמוע את המחמאה הזו יותר כן לא רוצה לשמוע את יפה לא רוצה לשמוע את זה זה לא זה לא מעניין אותי

איי איזה תהליך עמוק עברתי עצמך זה מדהים לשמוע את זה

כן אני פשוט לא רוצה לשמוע את זה אני אומרת אוקיי אז תעבדי אז שיכמיו לך דברים אחרים עבודת המידות צניעות פנימית וזה כאילו כל כל תהליך כל שלב שעשיתי בין כלפי חוץ לבין כלפי פנים עזר לי לעבוד על עוד על עוד מידה על עוד מקום על הצניעות יכולה לעבור בהרבה דברים בהרבה מובנים זה יכול להיות בסוג של של ענווה כזאת מסוימת א וזה יכול להגיע בצורה של אה של הפסקתי פתאום לקלל גם אם זה קללות אינסטנקטיביות כאלה לא עכשיו קללות אבל כאילו אני לא רוצה אני לא רוצה ללכלך את את היופי הפנימי ואני מגלה אותו לאט לאט אבל אני אני באמת לא רוצה ללכלך את זה כי אמרתי לך שהייתי טום בוי פתאום גיליתי נשיות יש פי נשיות והיא דווקא לא

באה בצורה של בגד ים או בצורה של שורט ו ההפך כאילו הרגשתי ואת זה אני אומרת עד היום אני מרגישה הרבה יותר יפה בבגדים כאילו בבגדים צנועים

מסכימה איתך

ו ואת מתהלכת ברחוב ואני רגילה שם מסתכלים מסובבים אני כאילו סליחה שאני אומרת את זה אבל אישה יפה מכירה את זה שהיא הולכת ברחוב ומסתכלים לא משנה והיום אני נהנית ללכת ברחוב ושלא כאילו מסובבים עליי ראש אני נהנית מזה זה עושה לי טוב

איזה מדהימה וואי איזה תהליך תקשיבי מי?

ברוך השם.

אני ממש נהנית לשמוע אותך. זה מדהים.

תשמעי, אני לא אגיד שאין קושי. יש קושי עד היום. גם רשמתי את זה לא מזמן אה שאלו אותי באינסטגרם איך אני מתמודדת עם הצניעות. יש ימים בחורף שאני כאילו קר לי ואני גרה בירושלים ואני באה מאשדוד. באשדוד לא קר. היום הכי קר בשנה הוא לא קר. וקר לי בירושלים ואני כאילו מה עכשיו גרביונים וחציות אני לא מצליחה אני לא מצליחה לנהל את הסיטואציה הזאת וגם בקיץ קיץ אפילו הקיץ עוד יותר אני רגילה שזרוקים לי באוטו בגד ים וכפקפים ואני כאילו בדקת קריאה הולכת לים ברגל והכל קל והכל כאילו ולפעמים זה מה שבא לי בא לי ללכת לים ולשים פשוט כאילו ולשכוח וזה הכי זה קל וזה כיף כיף וזה אבל היום כאילו ההסתכלות שלי היא קצת שונה אני

אומרת אוקיי נכון זה קל גם אגב אף אחד לא אמר שהדעת או הקיום הלכות זה משהו שהוא הוא לא קל אני לא בחרתי בחיים שהם קלים אני חושבת שזה איכות חיים הכי טובה שיכולה להיות אבל קל במיוחד בהתחלה זה לא

זה לא נוח

זה לא נוח בדיוק ובמיוחד להשתחרר מהרגלים ו

ולעשות את בדיוק שזה גם יבוא כמו שאמרת מהעבודה הפנימית שאני ארצה את זה באמת ושזה יבוא מהמקום הכי טהור והכי עמוק שלי, לא בצורה חיצונית ומאוד כזה שזה לא יחזיק. אז אז רשמתי שכן זה קשה ואני לפעמים פשוט רוצה ללכת לים ופש לשים כאילו וללכת ולשכב לחול ו אני אומרת אבל ההנאה האמיתית היא כאילו ממה היא? ואז את מגיעה לשאלות האלה של אז רגע האם אני צריכה באמת להתפשט כדי להנות בים? אני צריכה באמת ללכת עם בגדים שהם מתמודדים כדי להרגיש יפה באמת. אני לא אני צריכה גוף בריא. אני צריכה להרגיש יופי פנימי. אני צריכה לראות את העולם כיפה. אני לא צריכה את הדברים החיצוניים האלה אבל לוקח זמן להגיע לזה. זה גם להיות בסלחנות עם עצמך בהתחלה שאת שקשה פשוט קשה. אין את ההבנות האלה בהתחלה רק בקושי.

נכון?

קודם כל לא. אחר כך איך? למה? בהתחלה זה קשה ובגלל זה אני חושבת שההדרגתיות שבזה היא נותת את ה את הבסיס היציב כי את לא יכולה לבנות בניין בלי בסיס יציב לא יכולה תבני 20 קומות זה יכול להתפרק

כן כן

אמ אז זה חשוב זה באמת חשוב

אזה עמוק מה שאת אומרת מה התובנה או אולי אפילו שתיים שלוש תובנות הכי עמוקות שאת יכולה לשתף אותך מכל התהליך הזה שעברת כי עברת המון בסך הכל בת 27 אבל החצת ל-27 שנים את עברת המון המון מאוד גם בנפש גם בגוף בכלל בכל המישורים

א אז קודם כל תהליך של תשובה זה עבודת המידות וזה לא שאני אומרת חזרה בתשובה אז כל אדם צריך לחזור בתשובה לא עכשיו מבחינת א לעזוב הכל ולזרוק את ה את המכנסיים לא עבודת המידות זו חזר בתשובה זה עבודה שהיא יומיומית

גם כל רגע ורגע זה ממש ככה ומשהו שאני חושבת שבהתחלה רק חיכיתי שיפסיקו להגיד חוזרת בתשובה וששאלו אותי אם אני דתיה אמרתי מתר אני כבר אגיד שאני דתייה ולא חוזרת אני מאחלת לעצמי ואני כנראה אגיד על עצמי כל החיים שאני חוזרת בתשובה כי אני באמת מאחלת לעצמי את התהליך הזה לכל החיים ואני חושבת שזו זו באמת המהות זו המהות

כי זה תנועת נפש בעצם

של כל רגע ורגע לחזור בתורה

של גדילה

אנחנו תמיד בגדילה אנחנו לא נוקשים עם החיים אנחנו לא זה אני זה מה שאני אלא הדברים שלי אני ככה לא תהיה בתנועה של גדילה של התפתחות של השתנות תראה את היופי בכל דבר וזה דווקא רבי שלמה של לראות את היופי בכל אדם בחוץ בחיים ב תרים ראשניה על השמיים תגיד תודה על הדברים א וקצת רבי נחמן זה עליות בשמחה על להיות בשמחה וזה הכל קשור להכל כי אם תאהב את עצמך ותדע שאתה

לא משנה כמה עבודה יש לך לעשות על עצמך תאהב את מי שאתה אתה תהיה בשמחה זה לא יביא אותך לידי יאוש ואין יאוש בעולם כלל זה הכל קלישאות אבל זה הקלישאות הכי נכונות בעולם

ועמדתי כל כך הרבה פעמים לפני יאוש ולפני משבר וכאילו זה מה שעזר לי אז השמחה וזה ש שאני לא מתיישת לא משנה מה ולא משנה באיזה תחום לא בלימודים ולא במלחמה על הבריאות ולא במציאת הזיווג שלנו זה כאילו זה אבני דרך ש שהלוואי וילוו כל החיים

זהו

וואו ווא יולי היקרה ואהובה תקשיבי היה לי כל כך כיף אני זוכח איתך לי ממש

מאוד ויש כל כך הרבה שאלות לשאול אותך אבל טעם זמננו מסמנים לנו כבר אה מהצד כבר קדימה

אז באמת אני רוצה להגיד לך ממש תודה רבה לך שהגעת לכאן ויש לך המון המון תובנות

אני אקח אמר לך את הנקודה הזאת של ה חוזרת בתשובה כי באמת זה כמו ההבדל בין עובד השם לעבד השם עבד השם זה כאילו מישהו שכבר יאללה עבד אבל עובד השם זה כל רגע ורגע הכל שנייה ושנייה ובאמת זה תהליך שנזכה לזה באמת תודה תודה יולי יקרה ואהובה תודה תצליחי חתי וכל מה שאת עושה. אמן. תודה. תודה לך.

איזה כיף.