מסרים מחכמת שלמה: פרק 11 - זוגיות נכונה - הרב זמיר כהן HD (כתוביות)

שלום וברכה וערב טוב לכולם. אנחנו לומדים את חוכמתו של שלמה המלך בספר קהלת בהדרכה שהוא מעניק לאדם בעומק חוכמתו, בתבונה שהוא קיבל, כמו שכתוב שהוא חכם מכל האדם. הגענו לפרק ז', פסוק כ"ה. אומר שלמה המלך, לאחר שלפני כן שיתף אותנו בתהפוכות שעברו על נפשו ועל נפשו של כל אדם שמנסה להבין איך העולם בנוי, במה שווה להשקיע, מה כדאי לעשות ומה שווה להזניח, כאן הוא אומר: כלומר, הסתובבתי לאחור. מצד אחד הוא אומר: רציתי ללכת ולבדוק ולחפש, לתור, לדעת מה נותן לאדם, איפה השורש שמשם אפשר להצמיח את כל הטוב והחוכמה, ללכת בדרך נכונה. ומצד שני: כלומר, מה השורש של הכול, מה מצמיח שמכאן אתה יכול לעלות ולהגיע לגבהים ומה הדבר

השני שיכול להרוס אותך לחלוטין? וכאן הוא אומר פסוק ממש מפתיע את מי שקורא את הפסוקים האלה, במה הוא תולה את הכול? בזוגיות. אם האדם בונה זוגיות נכונה - אומר לו שלמה המלך: יש לך את הבסיס לעלות ולפרוח ולהצליח. אם אתה נכנע ליצרים ועושה שטויות - אתה יכול להרוס לעצמך את החיים. נקרא את הפסוק הבא, כשקוראים אותו הוא דורש הסבר כי שלמה נראה כסותר את עצמו ממקום אחר. פסוק כ"ו, בניגוד למה שהוא אומר במקום אחר, "מצא אישה מצא טוב", כאן אומר שלמה המלך כך: אבל אתה, שלמה המלך, אמרת "מצא אישה מצא טוב". אז איך הוא מתבטא כאן בחריפות? אבל התשובה פשוטה, מי שקורא את הפסוק מיד מבין מה הוא אומר. לא כל אישה. "מוצא אני מר

ממוות את האישה אשר היא מצודים", כלומר אישה שהיא הופכת להיות מלכודת לאחרים, מנסה להכשיל אותם, להפיל אותם, מביאה להתפרקות של משפחות - עליה אומר שלמה המלך "מוצא אני מר ממוות את האישה "אשר היא מצודים וחרמים ליבה". מה זה חרם? דבר שמחרימים אותו, נהרס לחלוטין, נמחק. "אסורים ידיה" - כמו קשורים. "טוב לפני האלוהים יימלט ממנה, וחוטא יילכד בה". כלומר, אומר שלמה המלך: תדע לך, זוגיות בריאה, כשהיא נעשית בצורה נכונה היא יכולה לבנות את האדם ועל זה נאמר "מצא אישה מצא טוב". גם הקב"ה בעצמו אומר, נאמר בפרשת בראשית, "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". כל מי שקורא את הפסוק מיד לא מבין; אם היא נגדו למה היא

עזר? אם היא עזר למה נגדו? אבל פירוש המילה "אעשה לו עזר כנגדו", איך אני אתן לו עזרה? על ידי שאני אצור אדם שהוא הפוך ממנו, דבר שהוא שונה, ואז הם ישלימו זה את זו וזו את זה. בספר "המדריך המלא לנישואין מאושרים" הבאנו את דברי הזוהר הקדוש, יש שם פרק שלם שעוסק בגורמי עיכוב לזוגיות, עשרה גורמים אפשריים ומה לעשות. אז שם הבאנו את דברי הזוהר הקדוש שאומר שנשמת האדם בנויה משני חלקים - חצי זכרי וחצי נקבי, לפני שהיא יורדת לעולם. כשהיא יורדת לעולם הקב"ה מחלק אותה לזכר ונקבה, וכשנישאים, "הרי את מקודשת לי", שורשי הנשמות מתחברים, אחר כך הולכים לגור ביחד, יש גם את הקשר הפיזי שביניהם עם כל המשמעות של הקדושה, עם

המקווה, כל העניינים שיש בינו לבינה, שזה מביא את האדם לשלמות הרוחנית. אבל אדם שמשתמש ביצר הזה שמעצמו הוא יצר טוב, שהאדם צריך להימשך לאישה ולהביא ילדים לעולם ולקיים את הדורות הבאים, אבל אם הוא משתמש ביצר הזה למחוזות אחרים, מתפתה, והיא מנסה לפתות ומפילים אחד את השני - אז זה "מר ממוות"; כל החיים נהרסים, כל החיים מתפרקים. ואדם שדעתו נתונה תמיד לנשים הוא אף פעם לא יהיה מרוכז בעבודה הרוחנית האמיתית, הוא לא יתעלה כמו שצריך. אם טוב לו עם אשתו ואישה טוב לה עם בעלה, אז אדרבה, החיים עם אישה נותנים לאדם יישוב הדעת. זוג נשוי, יש שלום בית ביניהם, הוא רגוע, היא רגועה, טוב לשניהם. זוהי המערכת הזוגית, על זה

אמר שלמה המלך "מצא אישה מצא טוב". אבל הסבירו מאוד היבט בדרך רמז עד כמה שלמה המלך דייק במילים שלו. כשלוקחים את הפסוק שקראנו עכשיו, "ומוצא אני מר ממוות את האישה", ולוקחים את הפסוק השני - "מצא אישה מצא טוב", כשאתה מעמיק בפסוק אתה יכול מתוכו כבר לראות את ההבדלים הגדולים מאוד היבט, לא רק מההיבט של נאמנות וקשר בריא, אלא בכלל, איך חיים ביחד, איך איש ואישה יכולים לחיות ביחד מתוך שלום בית ולהיות מאושרים בזוגיות שלהם. כששמים לב, יש שני הבדלים מרכזיים בין שני הפסוקים האלה. כאן שלמה המלך מכניס את המילה "אני", "ומוצא אני מר ממוות את האישה". ב"מצא אישה" אין שם את המילה אני, "מצא אישה". זה הבדל אחד. ההבדל

השני: כאן כתוב "ומוצא אני מר ממוות את ה-אישה", ב-ה' הידיעה. שם הוא אומר "מצא אישה" בלי ה' הידיעה. שני הבדלים מרכזיים בין שני הפסוקים. שלמה המלך רמז כאן, בני זוג, אדם חי עם אשתו בנאמנות, הכול בסדר, היא נאמנת לו, הוא נאמן לה, הכול מאה אחוז, אבל עדיין יכולים לריב המון ביניהם. אומר שלמה: אתה יודע מה המפתח להגיע לשלום בית? "מצא אישה מצא טוב". אם באים מתוך ענווה, מוותרים, מבליגים - אז "מצא טוב". אבל אם הגבר בא לנישואין באיזו צורה הוא ניגש? הוא מוצא "אני" - מבליט את עצמו, "אני כאן ואת צריכה לכבד אותי. אני החשוב ואני המרכז"; והאישה כנגדו מה היא אומרת לו? "אני ה-אישה", ב-ה' הידיעה, "אתה צריך לכבד

אותי, אני פה החשובה". אם הוא בא עם ה"אני" שלו והיא באה עם "האישה" - "מוצא אני מר ממוות את האישה". יצא רק ריב ומחלוקות והחיים ייהרסו, ואם לפני כן, עוד לפני החתונה הייתה לו רגיעה, עכשיו כל החיים הרוסים ומקולקלים וריבים ובתי דין, משפטים, צרות, חלוקת רכוש, דמעות של ילדים. למה? כי כל אחד בא עם הגאווה שלו. אבל אם באים "מצא אישה" - אני אדם פשוט, והיא אומרת אני גם אדם פשוט, בוא נחיה, נגור ביחד, נוותר, נבליג אחד לשני, כשהאגו לא נמצא בתמונה, יכולים להגיע לשלום בית אמיתי. ובאמת רואים כמה זוגות שהתפתח מתח ביניהם, אם היו באים מתוך ענווה ולא האגו היה מוביל, אז הוא היה מתנצל, "עשיתי טעות, אני מתנצל על מה

שהיה, אני אשתדל יותר", והיא אומרת גם "אני מתנצלת על הצורה שדיברתי, אני אשתדל יותר", מוותרים, מבליגים - עולים על דרך המלך. אבל אם כל אחד האגו שלו, הוא לא מסוגל להתנצל, אפילו שהוא יודע שהוא טעה, היא לא מסוגלת להתנצל - יכולים להאריך ימים ביחד עם מתחים וכעסים וריבים עד שבסופו של דבר כל הבית מתפרק. לכן אומר, נחזור שוב לעניין, "טוב לפני האלוהים יימלט ממנה", כלומר מבריח את עצמו ממה שיודע שלא טוב לי להיות במערכת הזו, "וחוטא יילכד בה". אבל איך אפשר להינצל כשאדם נמצא בניסיונות גדולים, איך הוא יכול לצאת מזה ולהתגבר? אומר שלמה המלך: קהלת היה איש, למה כתוב "אמרה"? יש שמסבירים שרוח הקודש אמרה בו, יש

שמסבירים שהכוונה לנפש, לנשמה, שהיא לשון נקבה לכן כתוב כאן "אמרה". אבל אומר שלמה המלך, תראה דבר שמצאתי, מה יכול להציל אותך: "אחת לאחת למצוא חשבון". כשאדם מרגיש שהיצרים בוערים בו והוא מרגיש "אני יודע שזו טעות, אבל אני נגרר לשם" - תעמיד אחת מול אחת ותעשה חשבון, תבדוק מה אתה מרוויח, מה אתה מפסיד. אתה אומר "נכון, פה עכשיו נהניתי מדבר שעשה לי טוב", אבל תראה מה המחיר שאתה משלם. זה כמו שישאלו אדם אם הוא רוצה לאכול, אדם רעב. מגישים לפניו ארוחה מפוארת עם בשר משובח שהוא מאוד אוהב וסלטים, וממש ארוחה יוקרתית, ואומרים לו: זה בשבילך. אתה רוצה לאכול? הוא יאמר: בשמחה, אבל כמה זה יעלה לי? -10,000 שקל. הוא

יגיד: אני מוותר. עדיף לי לאכול פלאפל ולא לאכול דבר כזה ולשלם עכשיו את המשכורת של החודשיים הקרובים רק על הארוחה הזאת. כלומר, גם דבר שנותן הנאה לאדם, צריך לחשוב: כמה אני משלם אחר כך? כמה אני מפסיד אם אני עושה את הטעות הזאת? זה מה שאומרת המשנה ב"אבות", "הווי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה". שנכון שהיצר עכשיו בוער ומושך את האדם שזה נראה לי עכשיו יעשה לי טוב, אבל תחשוב, "איזהו חכם הרואה את הנולד" - מה תהיה התוצאה בסופו של דבר. לכן הוא אומר "ראה זה מצאתי" - אני מודע לכך שלא קל לעמוד בניסיונות האלה, אבל תדע לך, "אחת לאחת למצוא חשבון" - תעמיד אחד מול אחד, "מה אני מרוויח, מה אני

מפסיד", תעשה חשבון, זה ייתן לך את הכוח להתגבר ולהתמודד. בשפה המקצועית של היום קוראים לזה "דחיית סיפוקים". יש מחקר מאוד מפורסם שנערך בארה"ב שנותן זווית חשיבה, אדם שרוצה להצליח בעסקים, בזוגיות, בכל התחומים, רוצה להתעשר, רוצה שתהיה לו דירה משלו ולא שכירות כמו אצל הוריו שגרו בשכירות כל החיים, רוצה להתקדם בחיים. ערכו מחקר מעניין בארה"ב לפני עשרות שנים, אומרים שזה אחד המחקרים הכי ארוכים שנעשו והכי מפורסמים. מן הסתם, הרבה שמעו על המחקר הזה. אספו קבוצה גדולה של ילדים בגילאי 3-4, הושיבו אותם ליד שולחנות ויש מצלמה שם. הילדים לא מודעים למצלמות, באים, יושבים, רואים. לפני כל ילד מונחת צלחת עם ממתק שילדים

מאוד אוהבים. עורך המחקר נכנס, פנה לילדים בחביבות, אמר להם: ילדים יקרים, הממתק הזה שלכם. אתם רשאים לאכול. אבל תדעו שמי שימתין עד שאני אחזור, אני יוצא לעשר דקות וחוזר, מי שימתין עד שאחזור יקבל ממתק כפול. אחרי עשר דקות חזר. במצלמה שצילמו אותם רואים שיש ילדים שמיד אכלו, אמרו שאפשר לאכול - אכלו. היו ילדים שהתאפקו, והיו ילדים שרואים בצילום את המאבק שלהם בינם לבין עצמם, רואים שם ילדה קטנה מושיטה את היד, לוקחת את הממתק, עוזבת. שוב מרימה, מניחה. עד שבסופו של דבר דחפה את הצלחת לצד ונשענה בצורה כזאת כדי לא לראות, להתגבר על היצר הרע. למה? היא חושבת על כך, "עוד מעט אני אקבל כפול". אבל היא מאוד נמשכת, יש

מאבק. רשמו את השמות של כל הילדים האלה, עקבו אחריהם עשרות שנים. התברר שכל אותם שהצליחו לדחות את הסיפוק הרגעי כדי להרוויח יותר אחר כך, הפכו להיות ילדים מוצלחים בעסקים, כלומר כשהיו כבר מבוגרים, הפכו להיות אנשים מוצלחים בעסקים, הזוגיות שלהם פורחת, טוב להם בכל התחומים. אותם שלא התאפקו שקעו בחובות כל ימיהם, התגרשו בסופו של דבר, לא הגיעו למצב טוב בחיים. למדו מכך החוקרים שחינוך עצמנו וילדינו לדחיית סיפוקים הוא מפתח להצלחה. כי אם האדם אומר "בא לי - אני עושה", הוא ישלם על זה מחיר כבד. אבל אם הוא אומר "בוא נחשוב. נכון שבא לי, אבל מה התוצאה?" אז אדם כזה, אפילו לא בדברי עבירה, אדם שיודע לדחות סיפוקים, הוא

יודע לחסוך כסף. אפילו דברים שהוא צריך, הוא אומר "בוא נוותר על זה "אבל נחסוך לדירה. עדיף יותר לקנות דירה "מאשר לגור בשכירות ולבזבז עכשיו על הנאות ועל שטויות", מהדק את החגורה, מתאמץ יותר - בסופו של דבר יש לו דירה משלו. גם אם הוא גדל לא בסביבה שיש בה כסף, אבל הגיע לבסיס של הון עצמי, לקח משכנתה, במקום שכירות הוא משלם את המשכנתה, אותו כסף שהיה משלם לשכירות שכאילו זורק כסף החוצה, פה הוא משלם למשכנתה של עצמו. הדירה נהייתה שלו, מתקדם הלאה. אשתו אמרה לו משפט, הוא מאוד כועס, רוצה להתפרץ עליה, אבל אם הוא מחונך לדחיית סיפוקים הוא יודע גם לשלוט בעצמו. נכון שיש לי מה לומר ואני מאוד רוצה לומר, אבל אני יודע

כשאומר את זה היא תגיב, ואני כבר מכיר אותה, היא תגיב בזעם ואנחנו נריב עכשיו שלושה ימים, בוא נתאפק, לא נגיד את זה. אף על פי שהוא יודע שהצדק איתו. נמצא את הזמן מחר כשהיא תהיה רגועה, נדבר על הדבר מתוך רגיעה ושלווה נדון. אז יש לו שלום בית. הוא יודע שהוא טעה אז הוא יודע גם להתנצל, אף על פי שבאותה שעה הוא מרגיש קושי. האגו לא נותן לאדם להגיד "טעיתי", אבל הוא אומר לעצמו "בוא תבלע עכשיו את הצפרדע הזו של הלומר טעיתי, אבל יהיה לך טוב אחר כך". הוא רואה את הנולד. אומר שלמה המלך "ראה זה מצאתי אמרה קהלת, אחת לאחת למצוא חשבון". תמיד תבדוק מה אתה מרוויח, מה אתה מפסיד, תעשה את החשבון ותלך לפי זה ולא מה שבא לך

עם ההתלהטות של אותה שעה. ממשיך שלמה המלך ואומר פסוק שהרבה דיו נשפך כדי להבין מה כוונתו בדברים האלה: הוא אומר: יש עוד דבר שחיפשתי הרבה ולא מצאתי. שוב, משפט שנראה כזלזול בנשים, הוא אומר: מצאתי אדם אחד מאלף, אבל אישה בכל אלה לא מצאתי. אבל כשמעמיקים בדבריו, רואים גם כאן את עומק הדיוק של דברי שלמה. הוא היה צריך לומר "איש אחד מאלף מצאתי, ואישה בכל אלה לא מצאתי". איך הוא התחיל? "אדם אחד מאלף מצאתי". אדם זה שם כולל. רואים שהוא לא בא לחלק בין איש לאישה, אלא הוא בא לומר "אדם בכל אלה מצאתי". ביהדות, בתורה שלנו ידוע, מי מוגדר בשם אדם? אדם זה זכר ונקבה. לומדים מפסוק בתורה, גם הזוהר הקדוש, גם הגמרא במסכת

יבמות, שפירוש המילה "אדם" - יצור שמורכב משני חלקים, איש ואישה. פסוק בתורה, פרשת בראשית: "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם". שניהם יחד נקראים אדם. כמו שסיר, כלי שמורכב משני חלקים, בעברית מה זה אדם? יצור שמורכב משני חלקים - זכר ונקבה. אומר שלמה המלך "אדם אחד מאלף מצאתי", כלומר אדם שלם שהוא איש ואישה שחיים מתוך זוגיות נכונה ובונים לעצמם מסלול חיים בריא מתוך חלוקת תפקידים נכונה ונבונה ביניהם. דיברנו כמה פעמים את היסוד שמלמד הרמב"ם, מה המפתח לשלום בית? אם גבר ואישה חיים בבית אחד מתוך הבנה שהיא ראש ממשלה ואני ראש ממשלה, היא מלכה ואני מלך, אני מדבר מההיבט של ניהול המדינה, אם התחושה היא שיש

כאן שני מנהלים למדינה אחת - צפוי שהם יריבו. שני ראשי ממשלה לא יכולים לנהל את המדינה, שני ראשי ממשלה יריבו. אבל אם הם ניגשים למערכת של הזוגיות כמו שני שרים בממשלה אחת, שני שרים - לכל אחד יש את המשרד שלו, לכל אחד יש את כל המערכת שהוא מופקד עליה. נניח, שר הפנים ושר החוץ הם לא אמורים לריב. אדרבה, יעזרו זה לזה, ישלימו האחד את השני, כי שנינו רוצים לטובת המדינה. כך בזוגיות, כשהאישה יודעת, "הקב"ה ברא את בעלי עם גוף יותר חסון, "טון דיבור יותר עבה, סמכותי במילים, מקצר במילים", אז היא יודעת להתנהל איתו לפי האופי שלו. הבעל יודע, "אלוקים ברא את אשתי עם גוף יותר עדין, טון דיבור יותר דק, "מרפדת את המילים,

מאריכה במילים, יש לה חוש ליופי, לניקיון הרבה יותר ממני, "היא יכולה ליצור ילד בתוכה" אז הוא מתנהג איתה לפי מה שהיא. כלומר, האישה מטבעה, גם אם היא מנכ"לית של משרד ממשלתי או בעלת בנקים בכל המדינה, אישה מטבעה היא יותר פנימית ויותר משפחתית מאשר הגבר, שהוא יותר מוחצן. אז למה היא זקוקה יותר? היא זקוקה יותר לחמימות, למשפחתיות, למילים שיעבירו אליה את המסר "אנחנו קשורים, אנחנו אוהבים" ואז היא פורחת כי זה מה שהיא צריכה. האיש שהוא יותר שר החוץ, מה הוא זקוק יותר? להרגיש שמחשיבים את דעתו, שמייקרים אותו, מכבדים אותו. גם אישה צריכה שייקרו אותה ויכבדו אותה, אבל היא צריכה יותר חום ואהבה. גבר גם צריך חום ואהבה,

אבל הוא צריך יותר שייקרו ויכבדו אותו. ההבדל הוא במינון. כולנו בני אדם וזקוקים לכול. אבל ההבדל במינון. כשבני זוג מבינים כל צד איך הצד השני בנוי, יודעים מה להעניק, מה לתת. לכן הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות אישות, בספר הבאנו את הפירוט של כל הדברים, לא ניכנס לזה עכשיו, מי שירצה יוכל לראות שם בספר פרק שלם, מפרט הרמב"ם רשימת דרישות מהבעל איך להתנהג עם האישה כי היא זקוקה לדברים האלה. ואם לא תלמד אתה לא תדע מה לתת לה. גבר יכול להיות עם לב הכי טוב שיכול להיות, באמת עם טוב לב נדיר, וכל כולו שואף רק לעשות טוב לאשתו, אבל אם הוא לא ילמד מה היא צריכה, הוא לא ידע מה לתת לה. הוא לא היה אישה, הוא לא ידע מה לתת לה,

הוא יתנהג איתה כאילו היא גבר, ואז היא מאוד פגועה ונעלבת ומתכווצת בתוך עצמה, לא טוב לה. והבעל לא מבין, "אני כל כך עושה בשבילה". זה נכון, אתה עושה הרבה בשבילה, אבל לא נתת לה את מה שהיא זקוקה. כל מה שאתה מקריב למענה, עובר לידה, לא נוגע בה כלום. תלמד מה היא זקוקה, תעניק לה - יהיה לה אושר בחיים. אותו הדבר הפוך, אישה יכולה להרגיש, "אני לא מבינה מה בעלי רוצה. "הוא תמיד מתלונן ואני כל כך עושה ועדיין הוא מתלונן". אבל את לא מעניקה לו את מה שהוא כאיש זקוק מבחינה נפשית. אבל כשהוא מקבל את מה שהוא צריך, היא מקבלת מה שהיא צריכה - שניהם עולים על דרך המלך. פירוש המילים "איש" ו"אישה", בשונה מהמילה "אדם" - אדם,

"ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה". כתוב בגמרא שאדם הראשון כשנברא היה גבר ואישה דבוקים ואלוקים חילק אותם. "וייקח את הצלע" - אומרת הגמרא שצלע זה לא כמו שיש שחושבים שהכוונה לצלע, העצם שנמצאת בצד, אלא כמו צלעות הבית, הצד של הבית. הוא נברא איש ואישה מחוברים. הקב"ה הפריד אותם, חילק אותם לשניים. הפיל תרדמה, חילק אותם לשני חלקים. זה מה שכתוב: "ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה, את האיש ואת האישה". אחר כך הוא פיצל אותם. הרמב"ן שואל: הרי ידעת שתפצל אותם, אז למה מראש אלוקים לא ברא אותם נפרדים? כמו שהוא ברא שור ופרה נפרדים, אריה ולביאה ברא אותם נפרדים, היה בורא איש ואישה נפרדים, למה ברא אותם

מחוברים והפריד אותם? אומר הרמב"ן: כי כל בעלי החיים, הקשר שבינו לבינה נועד רק לקיום הדורות הבאים. אריה לא צריך להיות נאמן ללביאה, סוס לא צריך להיות נאמן לסוסה, אבל האדם צריך להיות נאמן לאישה. למה? תזכור, מראש אלוקים ברא אותך ואותה גוף אחד, אחר כך הוא חילק אתכם, אחר כך הוא פיצל, אז כך האדם כל ימיו מבין שאנחנו בעצם שלמות אחת. לכן ברא את האיש ואת האישה מחוברים והפריד אותם. זה מה שהוא לקח את הצלע, שנאמר שם בתורה, "ויצר אותה", השלים אותה, השלים אותו וכך חזרו שניהם להיות יחד. אז זה פירוש המילה "אדם". מה זה "איש ואישה"? למה נקראו בשם "איש" ו"אישה"? ויש בחז"ל עומק נפלא במילים "איש ואישה שזכו שכינה

ביניהם, לא זכו אש אוכלתם". מה פירוש המשפט הזה? במילה "איש" מופיעה המילה אש, במילה "אישה" גם מופיעה המילה אש. רק באיש יש י' באמצע, בין ה-א' ל-ש', ובאישה יש ה' בסוף. אומרים חז"ל: י' ו-ה' זה שם השם. באות י' אלוקים ברא את העולם הבא, באות ה' את העולם הזה. כך לומדים מהפסוק "כי ביה ה' צור עולמים". באותיות י' ו-ה' יצר את שני העולמים, העולם הזה והעולם הבא. את העולם הבא באות י', שהיא יותר קטנה כמו נקודה, מבטאת את הרוחניות, מעט חומר עם הרבה אנרגיה. והאות ה' - העולם הזה. האות ה' היא פורייה, היא נקבית, זה יותר העולם הזה. כמה יסודות יש בעולם? כל הבריאה, מכמה יסודות הבריאה מורכבת? מארבעה יסודות: אש, רוח,

מים ועפר. אלה ארבעת היסודות. כנגדם יש דומם, צומח, חי ומדבר. הדומם, מה המרכיב המרכזי שלו? עפר. הצומח - המרכיב המרכזי שלו מים. כנגד היסודות, ארבע כנגד ארבע: אש, רוח, מים עפר - כנגד דומם, צומח, חי, מדבר. החי, המרכיב המרכזי שלו הוא רוח, והמדבר, מה נשאר? אש. יסוד האש הוא היסוד של המדבר. כלומר, האדם, המין האנושי, הבסיס שלו הוא אש. לכן רואים שאדם לא רגוע, האדם מטבעו רוצה לבנות, רוצה לעשות, רוצה לפעול. פרה מוטרדת מי יהיה ראש העיר הבא אחריה? לא מעניין אותה כל הנושאים האלה: לבנות עיר, להרוס עיר, מלחמה, לא מלחמה. פרה חיה את החיים שלה, אוכלת את העשב, מגיע זמנה למות מתה. שלווה, רגועה כל החיים שלה. אין לה

דאגות ולא טרדות. היא לא בוערת כמו האדם, תמיד עם החיפוש הזה של פרנסה, של התקדמות, תקנה את זה, תפתח עסק, תעשה. האדם הוא אש, יש באדם בעירה. האדם הוא יסוד האש יותר מהדומם, צומח והחי. לכן האיש והאישה בשניהם יש אש, אבל כשניקח אש ואש ונחבר אותן תצא תבערה גדולה. איש ואישה בלי שם השם בתוכם, י' באיש וה' באישה - "אש אוכלתם", זו תבערה. אבל ה-י' וה-ה', אם הם מכניסים את האלוקים לתוך החיים שלהם, בודקים תמיד מה רצון השם, "איך הקב"ה רוצה שאני אתייחס לאשתי", "איך הקב"ה רוצה שאני אתייחס לבעלי", "מה כל אחד מאיתנו אמור לעשות בחיים". אישה יודעת, "אני לא מצווה בלימוד תורה, אבל בעלי כן. "הוא חייב כל יום ללמוד תורה"

אז היא מעודדת אותו. גם אישה צריכה ללמוד תורה, אבל היא לא חייבת כל יום. גבר חייב כל יום ללמוד תורה. אחת השאלות ששואלים גבר כשבא לעולם האמת: "האם קבעת עיתים לתורה?" האם כל יום היה לך את הזמן הזה שאתה לומד את השעה, חצי שעה, כמה שאתה יכול, חברותא או שיעור? גבר נדרש, אחרי שבא לעולם הבא, אחת השאלות הראשונות: "האם קבעת עיתים לתורה?" האישה אין עליה תביעה כזו. גם היא צריכה ללמוד תורה כדי לדעת, להחכים ולדעת את ההלכות. אבל אלוקים פטר אותה מחיוב יומיומי, כמו שפתר אותה מכל מצוות עשה שתלויה בזמן, כמו קריאת שמע בזמנה, כמו תפילין. תפילין מניחים ביום ולא בלילה, אישה פטורה. קריאת שמע בזמנה - גבר, כל בוקר עד

שעה מסוימת צריך לקרוא קריאת שמע. בלוחות השנה כתוב עד איזו שעה סוף קריאת שמע. כתוב "בשוכבך ובקומך" - צריך בבוקר לקרוא קריאת שמע ובערב לקרוא קריאת שמע. זה תלוי בזמן. אישה פטורה מזה. כל מצוות עשה שתלויה בזמן אישה פטורה. מה הסיבה? יש הסבר על פי הפשט ועל פי הקבלה. על פי הקבלה, האישה באה לעולם כשהיא רוחנית יותר ומתוקנת יותר באותם עניינים אז היא לא זקוקה לאלה. זה בסוד, אבל בפשט של הדברים, בגלל שהאישה מטפלת יותר בענייני העולם הזה של הילדים, היא משקיעה בהם, היא יושבת עם הילדים, מאכילה אותם, נושאת ילד בתוכה, היא זו שיוצרת את האדם, מטפלת. נשים היום עובדות, פעם נשים היו עובדות רק בבית, היום נשים עובדות

בחוץ ובבית - זו עבודה כפולה ומכופלת. אבל רואים שרוב הנשים מרגישות בבית שהאחריות על הפנימיות של הבית, הלימודים של הילדים, האישה נושאת בליבה את האחריות הרבה יותר מאשר הגברים. באופן טבעי כך היא מרגישה. לכן האישה יש בה את האות ה'. האיש יש בו את האות י'. אישה שיודעת "בעלי חייב כל יום ללמוד תורה", היא מעודדת אותו. אלוקים פטר אותה כדי שהיא לא תהיה מחויבת בדברים שתלויים בזמן כשהיא צריכה לטפל בילדים. נתאר לעצמנו מה היה קורה אם אישה בשעת בוקר מלבישה את הילדים הקטנים, מאכילה אותם, ילכו לגן, לבית הספר, מכינה להם את התיק, פתאום מסתכלת בשעון כשההסעה כבר צופרת בחוץ והיא צריכה עוד לסיים את ההכנות, מסתכלת

בשעון, עוד מעט עובר זמן קריאת שמע. אומרת לילדים "חכו, עוד לא הנחתי תפילין". רצה להניח תפילין, לקרוא קריאת שמע. איך הבית יתפקד בצורה כזו? לכן התורה פתרה אותה, מצוות עשה שתלויה בזמן אישה פטורה. מצוות לא תעשה - גם אם היא תלויה בזמן אישה חייבת. למשל, "לא תעשה כל מלאכה ביום השבת" - גם אישה חייבת בשמירת שבת ולכן היא גם חייבת בקידוש, אף על פי שקידוש זה מצוות עשה, אבל כל מקום שיש לא תעשה ועשה שהוקשו אחד לשני, שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו, האישה חייבת גם בקידוש של שבת, בהבדלה של מוצאי שבת. כמה חשוב שאדם יוצא לשיעורי תורה, לומד את הדברים האלה, מה מותר, מה אסור, מה חייבים, מה פטורים. על כל פנים, אומר

שלמה המלך: בני זוג שחיים בצורה נכונה, "אדם אחד", כלומר אדם מושלם, איש ואישה שמתנהלים כמו שצריך, "מאלף מצאתי" - מתוך אלף אני מוצא זוג מוצלח כמו שצריך, שהאישה יודעת להשקיע בבעלה, הבעל יודע להשקיע באשתו. היא מעודדת אותו "לך לשיעורי תורה, תלמד, תחכים", הוא מחזק אותה, אוזן קשבת, תומך בה, מסייע בכל זה. "ואישה בכל אלה לא מצאתי" - הוא לא אומר איש מול אישה, אלא הוא אומר אישה, אדם שמשקיע את עצמו רק במטלות שהוא מרגיש כמו גבר שמתנהג כאילו הוא אישה, לא הולך לשיעורי תורה ולא מחכים בשום דבר, פוטר את עצמו מדברים שהוא חייב בהם - אומר שלמה "בכל אלה לא מצאתי", כלומר אי אפשר להגיע לשלמות הרוחנית בלי שבני הזוג

ישלימו אחד את השני. ממשיך עוד פסוק אחד בעניין הזה, הפסוק האחרון בפרק ז': הוא אומר: אתה יודע מה מסבך את כל האנשים? אלוקים ברא אותך ישר, אבל אתה מעקם את עצמך, "המה ביקשו חשבונות רבים". אם האדם ילך בתמימות עם הוראות יצרן, יגיד "כך אלוקים ברא, "זה מה שהוא עשה לחיות כאן... אני מתנהג לפי הספר", אז תלך ישר, יהיה לך טוב בחיים. האדם מנסה להתחכם, "לא, אני אעשה תרגיל כזה, "כך ההוא לא ידע, בעלי לא ידע, אשתי לא תדע". מהתרגילים האלה האדם רק הורס לעצמו את החיים. אבל אם הוא ילך ישר, אלוקים ברא את האדם ישר, אז יהיה לו טוב כל החיים. סיפר ראש הישיבה כשלמדנו אז ב"פורת יוסף", הרב שלום כהן, שהשם ייתן לו בריאות

ואורך ימים, הוא סיפר שלפני קום המדינה הוא היה בחור צעיר, נער. וברחובות ירושלים של אז הסתובב זקן והתייעץ עם כל מי שהוא מכיר. יש לו התלבטות גדולה והוא מחפש עצה. אז הסתובבו בין האנשים מטעם הממשלה ושאלו מי שיש לו תעודה אז מכינים לו תעודת זהות של המדינה שהוקמה לפי התעודות שיש לו. למי שאין תעודה שואלים אותו "באיזו שנה נולדת?" מה שהוא מצהיר זה מה שכותבים. ולכן יש תעודות זהות מאז שהגילאים בכלל לא נכונים כי היו כאלה שזכרו בערך ורשמו. הוא, לא הייתה לו שום תעודה אבל הוא ידע באיזו שנה הוא נולד. היה שואל אנשים: תגידו, מה עדיף יותר - שאני אצהיר כמה שנים קדימה ואז אני ארוויח לצאת לפנסיה יותר מוקדם, לקבל

פיצויים, או עדיף כמה שנים אחורה ואז אני ארוויח דברים אחרים? מה יותר משתלם? זה אומר לו: שמע, עדיף עוד כמה שנים קדימה כי שמה לא תרוויח, פה תרוויח יותר. ההוא אומר לו: מה פתאום, עדיף אחורה. הגיע לרב עזרא עטייה, אמר לו: כבוד הרב, כולם מבלבלים אותי, מה עדיף? אמר לו: מה דעתך לומר את התאריך האמיתי? אמר לו: על זה לא חשבתי. "חשבונות רבים". אלוקים ברא אותך ישר, למה אתה צריך להסתבך? תגיד את האמת ותלך עם היושר. לפני ראש השנה היינו בסמינר בניו יורק. היה איתנו שם בשבת אדם מאוד אמיד, יש לו בלעדיות על מותגים מסוימים בארה"ב, מותגי יוקרה בביגוד, והוא משווק לכל העולם. ביקשתי ממנו רשות לספר את הסיפור, הוא הסכים,

רק אמר לא לומר את שמו. אז אני לא אומר את שמו, אבל נספר את הסיפור שיש בו מוסר השכל גדול. גדל בעוני. היה פה בארץ, גדל בעוני, אימו הגיעה עם כמה ילדים לארץ. והוא מספר שגנבו להם את המסמכים בשדה תעופה, וקרוב לחודש הם היו ישנים על שפת הים בתל אביב, אישה וילדים, עד שהגיעו מסמכים חלופיים מחוץ לארץ ואז סידרו להם. והאדם היהודי שמשכיר שם כיסאות לנופשים ראה אותם, אישה וילדים קטנים, הביא להם אוהל ושמיכות שיוכלו לישון שם, גדל בעוני גדול. וכשנהיה נער, שוב יצא לארה"ב והתחיל... סיפר את התהליך שלו, עד שהתחיל למכור את המותגים האלה ומצבו הכלכלי התחיל להתבסס. היה לו לקוח מאלג'יר בשם רבה. קצת הפתיע אותי עם השם הזה

כי השם רבה הוא שם תלמודי. יש בתלמוד אחד מהחכמים רבה, אבל הוא אומר שהיה מוסלמי שם בשם רבה באלג'יר שהיה קונה ממנו סחורה בכמויות והוא אחר כך מוכר לכל החנויות שם, לכל הלקוחות. והנה הוא שלח לשם מכולה ענקית עם הרבה סחורה בשווי של 860 אלף דולר, ובגלל שהוא לא היה סומך על הלקוחות האלה, הוא ישלח אולי לא ישלמו, הוא לא היה שולח עד שלא יפקידו לו בחשבון. אז הרבה הזה הפקיד לו 860 אלף דולר בחשבון ואז הוא שלח. הודיעו לו משם שאף אחד לא בא לפנות את הסחורה, וכל יום צריך לשלם שכירות 150 דולר, משהו, על המחסן שם. שולח לו אימיילים, מתקשר אליו, אין מענה. כמה שבועות, כשכבר שקל להחזיר את הכול, מצלצל אליו אדם, אומר לו

שהוא הלקוח המרכזי שהיה קונה מרבה את הסחורה, "ותדע שלפני כמה שבועות רבה נפטר בפתאומיות "ואני זקוק לסחורה הזו. אני לא יודע כמה הוא היה משלם לך, "אבל שחרר לי את כל הסחורה ששלחת ואני אשלם לך מה שהייתי משלם לו". הוא נתן לרבה ב-860 אלף, אמר לו "אני אשלם לך מיליון, "כמו שהייתי משלם לרבה", זה היה פער התיווך של רבה, "אני אתן לך מיליון רק תשחרר לי את הסחורה כי רבה כבר לא ייקח את זה". אמר לו "בסדר". הפקיד לו מיליון דולר בחשבון ונתן לו אישור שישחרר את הסחורה. עכשיו יש לו 860 אלף מרבה ומיליון מהאדם הזה. אמר לעובדים שלו: תבדקו לי מה מספר הטלפון של אשתו של רבה. אמרו לו: היא לא יודעת על זה בכלל. יש לך

הזדמנות, הרווחת כסף. אמר להם: האלוקים עשה את האדם ישר. אני צריך להיות ישר. הכסף הזה הוא לא שלי. אמרו לו: אבל מה, זה לא יהודים. אמר: צריך להיות אדם ישר. ביררו, חיפשו, גם היו לו מתווכים, אמר: אני אתן לכם את העמלות שלכם, אבל אני רוצה להחזיר. השיג את הטלפון שלה, התקשר אליה, אישה בשם זליפה. התקשר, אמר לה: אני קיבלתי מבעלך את הסכום הזה, מה מספר החשבון שלך? אני רוצה להפקיד לך את הכסף לחשבון. היא אמרה לו: אתה יהודי, נכון? אמר: נכון. ואני מוסלמית, זאת אומרת שאנחנו אויבים, אנחנו שונאים אחד את השני, למה אתה רוצה להחזיר לי את הכסף? הוא אמר לה: כי יש אלוקים, ואלוקים לימד אותנו להיות ישרים והכסף הזה הוא לא

שלי, קיבלתי כבר ממישהו אחר, הכסף הזה הוא שלך. תני לי את מספר החשבון, אני מפקיד. היא אמרה לו: תדע לך, אחרי שבעלי נפטר האחים שלו עשו איזה תרגיל, לקחו את כל הירושה אליהם, אפילו את הבית לא השאירו לי. היה אדם מאוד אמיד, לקחו לי הכול. הם לא דאגו לי, הגיסים שלי, ואתה יהודי, האויב שלי, אתה ככה דואג לי? כל כך התפעלה. והוא באמת שילם לה את כל הכסף, 860 אלף דולר הכניס לה לחשבון. והוא שלם עם עצמו שאדם צריך להיות ישר ונאמן. אחרי שבוע מתקשר אליו נסיך מדובאי, אמר לו: הפקדתי לך בחשבון 3,100,000 דולר, תשלח לי סחורה. הוא אומר לו: איך אתה מפקיד כשאתה לא מכיר אותי בכלל? מי אתה? הוא אומר לו: אני בן דוד של זליפה,

ואם עם אנשים מתים אתה היית ישר, אנשים חיים אתה בוודאי לא תרמה. אני הפקדתי לך כבר כסף. הוא אומר, מאז עסקאות של מיליוני דולרים בזכות הישרות הזאת. כשאדם הולך ביושר, מקדש שם שמיים ברבים, הקב"ה מחזיר לו פי כמה וכמה. והם שמה בדובאי, הנסיך הזה מספר להוא וזה מספר... אומר: זה אדם ישר, אתה יכול לעשות איתו עסקים, אתה יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות. אין לך מה לדאוג, מילה שלו זו מילה. רוב האנשים בעולם מחפשים להתפתל, "נעבוד על זה, נרמה על ההוא, נעשה ככה". אבל מהרמאות הזאת לא יצא דבר טוב. כשאדם הולך ישר, "האלוהים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים", כך אומר שלמה המלך כעצה טובה לאדם תלך ביושר, כך גם

בזוגיות, בכל תחום בחיים שאדם הולך בישרות, בנאמנות, עושה את החשבון של אחת כנגד אחת, מרוויח רק חיים טובים ומאושרים. נעבור כעת לפרק ח'. אומר שלמה המלך: מי "כהחכם", ה-חכם, ב-ה' הידיעה, מי כמו החכם הידוע, החכם החשוב. אצל שלמה המלך איזו חוכמה היא מעל הכול? זו החוכמה של התורה. כותב הרמב"ן ששלמה קיבל איי-קיו גדול, אבל את כל הידע שלו מאיפה הוא הוציא? מתוך התורה. רק באיי-קיו שלו הוא ידע איך להוציא מהתורה את כל מה שמסתתר בתוכה. אז הוא אומר לכולם: תלמדו תורה. מי כמו החכם הידוע שלומד תורה "ומי יודע פשר דבר" - שיודע גם לפצח חידות, מסלולים בחיים, מהלכים בחיים שאדם מסתבך איתם. ובאמת רואים, מתייעצים עם גדולי

ישראל, איזה עומק, איזו חשיבה על דברים שאנשים לא חושבים עליהם. היה בירושלים הרב שמואל מסלנט, הרב הראשי לירושלים לפני 80 שנה בערך. והיה בירושלים מוכר ביצים שהיו לו במחסן, הוא היה מניח את התבניות של הביצים, והנה כל בוקר הוא גילה שגונבים לו את הביצים שבתבנית העליונה. בביצים שלמטה אף אחד לא נוגע, רק בתבנית העליונה. שם מארבים כדי לדעת מי גונב, זה גנב מוזר, בא לוקח רק את הביצים שלמעלה ואת הכול הוא משאיר. נשאר בלילות, והוא רואה שאף אחד לא נכנס. קם בבוקר, התבנית העליונה ריקה. איזה גנב סתר זה? מוזר מאוד. ואז לא היה כמו היום, כל אחד חושב את עצמו חכם, הלך להתייעץ עם רבי שמואל מסלנט, היה הרב של ירושלים.

אומר לו: כבוד הרב, אני לא יודע מה לעשות, גם ככה המצב... אז היה עוני בירושלים. המצב הכלכלי מאוד קשה. בקושי אני מרוויח. כל יום גונבים לי תבנית ביצים, זה הורס לי את כל הרווחים של היום. עוד מעט הוא יתמוטט כלכלית, מה יהיה? אמר לו רבי ישראל מסלנט: הלילה בכל התבנית העליונה תשאיר ביצים קשות. אמר לו: כבוד הרב, זו סגולה לתפוס את הגנב? מה ביצים קשות? אמר לו: תעשה, תבוא מחר ותגיד לי. טוב, הרב אומר - עשה. בישל את כל הביצים, ביצים קשות, הניח אותן בתבנית העליונה. בבוקר נכנס, רואה חצי תבנית נמצאת, חצי תבנית נעלמה. מוזר. התקרב יותר, ראה נחש חנוק ומת שם. מה התברר? היה נחש במחסן הזה, כל יום היה אוכל לו את

הביצים. הביצים הקשות חנקו אותו. בא לרב, אמר לו: כבוד הרב, רוח הקודש! אמר לו: לא רוח הקודש, עשיתי חשבון פשוט, אם אתה שם מעקבים ואף אחד לא נכנס, ובכל זאת אתה רואה, אז זה אומר שיש שם נחש, אז נתתי לך עצה איך תתפוס אותו בלי לסכן את החיים שלך. ביצים קשות יחנקו אותו. חוכמת אדם, כשאדם לומד תורה, התורה מעניקה לו חשיבה שהיא מעבר לתפיסה הרגילה שאנשים רגילים חושבים, כי כל המהלכים של הגמרא, כל המהלכים של התלמוד, מי שלומד גמרא יודע את זה, אתה לומד משנה, פתאום הגמרא תוקפת את המשנה בקושיה, יש תירוץ - אתה מרגיש שהכול בסדר, "הנה, מובן עכשיו". פתאום הגמרא מקשה מזווית אחרת שלא חשבת עליה, אתה אומר "נכון, קושיה

גדולה. אין על זה תשובה". רואה את התשובה - תשובה יותר חזקה מהשאלה. עובר לתוספות - מקשים מסוגיה במקום אחר. המוח מתחדד. פרסמו לאחרונה בכמה מקומות, יש הרבה הורים שמפחדים לשלוח את הבנים שלהם לישיבות, מה יהיה עם בגרות, מה יהיה עם מקצוע? אבל אפשר לבדוק עם כל המומחים, אלה שלומדים תורה בישיבות בגיל הנערות, מסיימים כיתה ח', הולכים ללמוד בישיבה, לומדים רק תורה. גם כשבגיל 19, 20, 22, 25 מחליטים שהם רוצים ללכת ולהוציא תעודה בעניין מסוים, תוך זמן קצר הם מדביקים את כל הפערים של מה שהם לא למדו באותן השנים. כל המומחים, אפשר לראות את זה, התפרסם בכל המקומות, כל המומחים מעידים שזה כך. למה? כי הוא נעשה חריף

בתורה. מתרגל ללימוד גמרא, אחר כך כל הלימודים האחרים... יש כאלה, הוא אומר "שמע, אני כבר מהתורה יש לי את הפרנסה שלי". זה נהיה סופר שכותב ספרי תורה, תפילין ומזוזות, זה נהיה יועץ נישואין, ההוא נהיה קואוצ'ר, זה נהיה רב שמלמד בישיבה גמרא, זה נהיה רב שכונה, ההוא רב עיר, זה דיין. דיין כמו שופט, דיין זה משכורת של שופט. אני אומר את זה כדי לדעת שהורים לא יפחדו לשלוח את הילדים שלהם לישיבות. היום בגיל ההתבגרות יש כל כך הרבה ניסיונות לילדים, כל כך הרבה ניסיונות. אבל אם הוא נמצא בישיבה, את כל המרץ של גיל הנערות, כל הבעירה הזו משקיע אותה בגמרא, ואז גדל ומתפתח ושמור מכל הפגעים שיש היום. היום ילד יוצא למסיבה

בלילה בגיל 14, 15, האימא לא רגועה. עד הבוקר לפעמים לא ישנה. היא לא יודעת איך הוא יחזור בבוקר. אבל כשמכוונים את הילד לקו של תורה, רואים לאחר מכן פירות. אומר שלמה: "מי כהחכם ומי יודע פשר דבר" - מי כמו החכם בתורה והיודע פשר דבר, "חוכמת אדם תאיר פניו" - כשאדם עוסק בתורה החוכמה של התורה מאירה לו את הפנים, "ועוז פניו ישונה" - אפילו אם לפני כן היו לו פנים עזות, איזה מבט עז בעיניים שלו, זה משתנה. כאן היו כמה בחורים ששניים מתוכם הם מצרפת. האחד חזר לצרפת, הוא בעזרת השם מתכנן לבוא לישיבה, והחבר שלו כבר נכנס לישיבה, באמצע אלול נכנס ללמוד אצלנו בישיבה, ישיבה לחוזרים בתשובה. בא לבקר שבת, ראה את המקום,

החליט שהוא נכנס לישיבה אחרי קצת התלבטויות. למד בטכניון עם תארים ובא עכשיו ללמוד בישיבה. החבר שלו שנמצא בצרפת דיבר איתי בטלפון בחול המועד סוכות, הוא אומר: אתה יודע, אני פגשתי את החבר שלי שנכנס לישיבה שבועיים אחרי שהוא היה בישיבה, המבט שלו השתנה. נהיה לו עכשיו איזה מבט אציל, איזה פנים אחרות. הוא כל כך התפעל מזה. אמרתי לו: יפה מאוד שהצלחת להרגיש בזה, יש לך רגישות רוחנית אם אתה מרגיש בדבר. אבל זה אמיתי. אדם עוסק בתורה, אומר שלמה המלך, "חוכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה". גם אם יש לו איזו עזות לפני כן, לא מדבר על הבחור הזה, זה גם לפני כן לא הייתה לו עזות, אבל אפילו אם הייתה לו עזות לפני זה משתנה

לטובה. ממשיך שלמה המלך ואומר: אני אומר לך עצה טובה, את הפה של המלך, של בורא עולם, שמור. איפה נשבענו לאלוהים? במעמד הר סיני, שם עם ישראל נשבע לקבל את התורה. אומר שלמה: תשמע לעצה שלי, פי מלך - מלכו כל עולם, שמור והדיבור של שבועת האלוהים שנשבעת יישמר. גם אם נכשלת, לפעמים האדם נכשל בעבירה, הדימוי העצמי שלו יורד לחלוטין. הוא אומר "אתה רואה כמה אני ירוד, כמה אני לא שווה כלום". אז הוא נבהל מלפני הקב"ה, עוזב הכול והולך. אומר שלמה: זו טעות. גם אם מעדת, גם אם נכשלת - "אל תיבהל מפניו תלך". מצד שני, "אל תעמוד בדבר רע". מצד שני, גם אל תישאר במצב הזה שאתה נמצא בו היום, אלא תאגור כוחות לצאת מזה לטובה,

תשתנה, "כי כל אשר יחפוץ יעשה" - אלוקים, מה שהוא חפץ הוא עושה, ואם הוא רוצה למחול לך, מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל? אז מצד אחד, אל תתייאש ותלך, מצד שני אל תישאר במצב הנוכחי. תתקן, תבנה, תתקדם, תתקרב לבורא עולם. הדיבור של מלכו של עולם זה שלטון. בעולם איך מלך שולט? יש לו חיילים, יש לו צבא, יש לו טנקים. אצל הקב"ה איך הוא שולט? רק בדיבור שלו. בשלטון של מלכים, גם אם יש לו מלך חזק, אבל יש מלך חזק יותר ממנו - מה שהוא אומר לו הוא עושה, הוא מפחד מהמלך ההוא. אבל כאן, "מי יאמר לו מה תעשה"? אדם ששומר מצווה בעולם הזה לא ידע דבר רע בעולם הבא. גם אם בעולם הזה יש לו קצת ייסורים, בהמשך הוא דן למה לפעמים רואים

אדם צדיק שרע לו. זה כבר לא נספיק היום, נדבר בשיעור הבא בעזרת השם, החידה הזו שמעסיקה רבים. אתה רואה לפעמים אנשים טובים, אדם באמת כמה הוא מאה אחוז ותראה כמה קשיים יש לו, וזה רשע מרושע, לא בסדר בכל התחומים ונראה שטוב לו. בדרך כלל צדיק טוב לו ורשע רע לו, אבל לפעמים רואים צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. שלמה המלך בהמשך הפרק הזה שואל את השאלה הזו: איך ייתכן דבר כזה? היינו צריכים לראות שתמיד צדיק יהיה לו טוב, לא רק בדרך כלל, תמיד צריך להיות כך, והרשע שיהיה לו רע. אז זה בהמשך הפרק. אבל כאן הוא אומר: הוא אומר: תדע לך, כל מעשה, כל רצון של מעשה לא טוב, יש עת ומשפט, "כי רעת" - המילה "כי" משמשת כאן כמו המילה

"כאשר" - כאשר רעת האדם רבה עליו. כלומר, אלוקים יש לו סבלנות, אבל כשהאדם מגדיש את הסאה, אז הכול חלילה מתפרץ. הוא אומר: האדם הרשע, כשהוא חוטא וחוטא וחוטא, הוא אומר "הכול בסדר, מה אתה רוצה? אתה רואה, לא קרה כלום". והוא לא מבין שאלוקים הולך איתו בסבלנות, "כי איננו יודע מה שיהיה" - הוא ממשיך ברשעות שלו כי הוא לא צופה את העתיד. "כי כאשר יהיה" - כשתבוא המכה, "מי יגיד לו"? מי יגיד לו לפני כן לבקש רשות, "שמע, מחר הולכת להיות מכה". אף אחד לא יגיד לו את זה, פתאום היא תנחת עליו. לכן אומר שלמה המלך לכל אדם: תבחר בדרך טובה. אל תבנה על זה שעכשיו הכול טוב, אז ודאי כל הזמן יהיה הכול טוב כי אם אתה הולך בדרך לא

טובה, אז יש ארך אפיים, הנהגה אלוקית. אבל כאשר "רעת האדם רבה עליו" - כשהוא מגזים, שם כבר באה המכה, "כי איננו יודע מה שיהיה, כי כאשר יהיה מי יגיד לו" - כשזה יקרה אף אחד לא יבקש ממנו רשות. "אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח" - אדם לא יכול לשלוט בנשמה, להגיד "אני לא מרשה לך לצאת מהגוף". הוא יכול לא להרשות, אבל כשמגיע הזמן, האדם לא שליט ברוח לכלוא את הרוח. "ואין שלטון ביום המוות" - כשמגיע יום המוות האדם לא שולט בזה. "ואין משלחת במלחמה" - אתה לא יכול לשלוח מישהו אחר במקומך במלחמה כנגד מלאך המוות, להגיד לו "שמע, במקומי תיקח את ההוא". "ולא ימלט רשע את בעליו" - הדברים הרעים שאדם עושה הם לא יעזרו לו

באותו הזמן, אלא אדרבה, הם הסיבה לגרום לו את הצרות. אומר שלמה: "את כל זה ראיתי", כלומר בדקתי בהיסטוריה, בדקתי מהניסיון חיים, "ונתון את ליבי" - יש אדם שרואה אבל הלב מתעלם. הוא אומר: אני ראיתי "ונתון את ליבי" - התייחסתי לדברים. "לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש, עת אשר שלט האדם באדם לרע לו" - כלומר, כשאדם שולט באדם אחר, הוא מרגיש הנה, כמו פרעה, הוא שלט בעם ישראל, אמר "הנה, יש לי עם, בנו לי פירמידות", אבל בסוף מה יצא? "לרע לו". כשאדם שולט באדם, גם אם נראה לו שעכשיו הכול נחמד, אבל תדע שבסוף השליטה הזאת תהיה לרעתו של זה ששלט. אומר שלמה המלך, אם נסכם את הדברים, תהיה תמיד חכם הרואה את הנולד, תתרגל לדחיית

סיפוקים, לא מה שבא לך תגיד "בא לי אז אני עושה", אלא תחשוב תמיד על העתיד, תתנהל בדרך טובה, וכך תצליח בכל התחומים. נסיים בברכה לכל הציבור שנמצא איתנו כאן, לכל הצופים שנמצאים בכל מקום, שהשם ייתן לכולם בריאות ונחת ושמחות, שיהיה חורף בריא לכולם, נחת מכל הילדים, מי שעדיין לא נשוי, שהדברי תורה יהיו להצלחתם להקים בקרוב בתים נאמנים בישראל, שנזכה לגאולה שלמה, אמן ואמן.