"די ליהדות המתנצלת": סמדר מורס על המאבק לזהות יהודית במערכת החינוך

מותר לנו לכתוב במערכת השעות שיעור תנך ולא שיעור אדם וחברה סמדר מורס מנהלת בית ספר ממלכתי נופים בתל אביב מקיימת פעילות ציבורית בתחום החינוך ומאז השביעי העשירי בדגש על לימודי היהדות פגשתי אותה בכדי לשמוע ע חיי האישים ועל פעילותה הציבורית בתחום החינוך ובכנסת בואו נכיר אותה סמדה יקרה מה שלומך תודה רבה מורן יפי ברוך השם אז הת בברוך השם מנהלת בית ספר ממלכתי בתל אביב בית ספר הום מאוד הטרוגני שיש בו מגוון רחב של אוכלוסיות ועוד מעט נדבר על הבית ספר ותספרי לנו עליו וזה בן אדם שמאוד מאוד מאוד פועל בתחום של החינוך ו מתראיינת בהמון רוצי תקשורת התחום הזה מאוד מאוד יקר לליבך כבר מאז שהיית ילדה קטנה ואת

תספרי לנו ככה בהמשך ושביעי לעשירי הגיע ותפס את כולנו תיאורי פה כמו אנחנו לא יודעים ככה מה להגיב ואיך להמשיך הלאה ודווקא בתור אחת שמתעסקת בתחום החינוך אותך זה תפס גם במישור האישי אבל גם בתחום החינוכי מאוד חזק ועשית איזשהו מהפך או איזשהו שינוי בעקבות השבעי לעשירי אז בוא נחזור אחורה בזמן איפה זה תפס אותך גם מבחינה אישית וגם על ההשלכות אז כן השבה באוקטובר היה אירוע מטלטל ביותר א זה פשוט מיותר אפילו להגיד את זה תפס את כולנו במקום מאוד קשה והוא בהחלט תפס אותי במקום שבו חשבתי לרגע לגבי ההמצאות שלנו כאן בכלל לגבי החינוך מה זה אומר ומה התלמידים והתלמידות שלנו צריכים לדעת למה צריך לחנך אותם כן גם על

רקע אירוע הזה שהוא אירוע שבאמת מבחינתי לא רק היה מטלטל הוא שינה כאן סדרי עולם וכמ איך בפועל זה גרם לך לשנות משהו בבית ספר שלך קודם כל השינוי התחיל ברמה האישית ברמה האזרחית ברמה הלאומית א ברמה היהודית גם מפני שבסופו של דבר אנחנו יודעים שלא בחרו א לא חיפשו אדם מסוים או דמות מסויימת באירוע הזה המכנה המשותף הרחב ביותר שהיה אל מול האירוע הזה אם אנחנו אומרים את זה בשורה אחת הוא עצם היותנו יהודים כשתלמיד ותלמידה מבינים את הרצף ההיסטורי הם מבינים שהאירוע של השבעה באוקטובר הוא לא אירוע שמסתובב בחלל הוא לא מנותק מהקשר העם היהודי ידע פראות ידע רציחות ידע אלי ות דם ידע המון המון אירועים שהם בשל היותו

יהודי תבחו בו רצחו אותו עשו בו פרעות פוגרומים כשילד תלמיד ותלמידה מבינים את הרצף אז הם גם יכולים לראות את האירוע הזה בתוך הקשר ברגע שהם רואים אותו בתור הקשר הם מבינים משהו על עצמם על המקורות על השורשים על עצם היותם בעולם הזה וזה העובדה הזו מצריכה בהחלט איון ודיון וחשיבה אני יכולה להגיד שאחד הדברים שאני עשיתי בעצם אחרי האירוע של השבעה באוקטובר ואחרי המראות הקשים אני קראתי את אמנת חמס קראתי את אמנת פתח הבנתי שאי אפשר להתבלבל אני בן אדם שבאמת מסתכל על מורכבות שואל שאלות חושב מחשבות זאת אומרת דברים לא נעשים אצי באופן אוטומטי וזה קרא לי לדיון כזה להתכנסות פנימית אני יכולה להגיד שאני מפרסמת תורי

דעה אני מתראיינת וכן הלאה תשעה חודשים כאילו תשעה ירכי לידה אני פשוט התכנסתי לתוך עצמי לא כתבתי לא התראיינתי שום דבר פשוט קראתי למדתי בדקתי חקרתי וכשאני קוראת את שתי האמנות האלה שההבדל ביניהם הוא כמעט אפס שקוראים שעומדים עלינו לכלותינו שקוראים בתוך המנות כאלה ואי אפשר להתבלבל זאת אומרת דברים של שחור ולבן מה למשל צוח להרוג בשם בשם בשל היותנו יהודים הדברים מוצהרים זאת אומרת הם נאמרים מעל לכל במה הם נשמעים תחת כל עצר הענן אפלו לא צריך להקשיב יותר מדי ואז אתה שואל את עצמך רגע אני צריך ללמוד קצת על ההיסטוריה שלי על ההיסטוריה של העם שלי לדעת מי אני מה אני מה אני עושה פה על מה אני נאבק על מה אני נלחם

למה דווקא פה וכשאתה שואל את השאלות האלה שהאירוע הזה בהחלט מזמין אותם הוא מזמין אותך לשאול את השאלות האלה אתה מגיע למסקנה שאי אפשר לנתק שה ממדים תורת ישראל עם ישראל ארץ ישראל עכשיו זה עלול להישמע כאילו שמדובר פה באיזשהי שהוא אירוע דתי באיזשהי הערה שמימית לא הכי פשוט שיש יש כאן תורת ישראל שמחברת את עם ישראל לארץ ישראל עכשיו זה לא אמירה דתית אלא זו אמירה בעיני או תובנה או הבנה בסיסית אבל זה משהו זה משהו שלא ידעת אותו קודם שככה מדברים בחמס שרוצים לרצוח אותנו להרוג אותנו להשמיד אותנו מה התחדד לך שאמרת וואוו שנשאר פעורת פ עד כדי כך ואמרת קראתי את זה למדתי ואני וזה מרטיט אותי זאת אומרת זה מצמרר אותי

זה זה גורם לי ל תראי מורן אני גדלתי בבית חילוני ליברלי עם תפיסות הומניסטיות עם כבוד האדם וחירותו דברים שאני מאמינה בהם גם היום עם סיג אחד שהאירוע הזה בא ואומר כן לכבד אנשים כן לדאוג לחיותם אני מאמינה בזה בכל ליבי אבל אי אפשר להתעלם שיש כאן אנשים שהגיעו ורצחו וטווח ונסו ושרפו ובזזו וערפו ואתה מסתכל על כבוד האדם אתה מתחיל לשאול את השאלה באיזה אדם מדובר באיזה אדם באדם שבסוף לא רואה את הערכים שאני רואה עין בעין הוא לא אומר כבוד האדם לא לרצוח לא לאנוס לא לטבוח וזו שאלה שצריכה לעמוד פה על הפרק כשאתה אומר את זה כלומר את בתור אשת חינוך הזדעזעתי מקום הזה שעל זה מחנכים את הילדים יפה ואז נכנס פה נכנס

מורן בדיוק זה זה החיבור המעולה בעיניי א האופן שבו אני רוצה לחבר את האירוע לחינוך וכאן נעשה המעבר כשאני רואה מה חינוך עושה כשאני רואה מה אידיאולוגיה עושה כשאני רואה ש ומגלה בתקשורת איזה ספרים ומחברות מצאנו בבתים מה אונרה לימדה את הילדים ואת הנוער ובעקבות זה ראינו את האירוע הכי קשה של אחי חינוך אולי הכי קשה של החינוך של כמה חינוך הוא חזק כמה הוא משמעותי כמה הוא משפיע כמה חינוך מחבר אותך לפעולה ועוד איזה פעולה איזה איזה טווח נורא ואיזה חטיפות ואתה בסוף עומד ואומר רגע החינוך שהאמנתי תמיד שהוא באמת הדבר הכי חשוב שיש למדינה באמת הכי חשוב אין חשוב ממנו הוא מחבר עבר עובב ועתיד נכון ואתה מסתכל על

האירוע הזה ואומר שנייה צריך לחבר את הילדים לעם שלהם להיסטוריה שלהם לשפה שלהם לתרבות לאומנות לתאטרון לשיירה וכשלים ידעו למה הם נמצאים כאן ועבור מה אנו נלחמים ונאבקים הם גם יבינו כמה חשוב החיבור שלהם למקום לתרבות ליהדות לציונות אני רוצה גם לשים פה את המושג ציונות אני הבנתי שבהרבה בתי ספר כבר לא לומדים תנך מסתכלים על זה כמקצוע ששביל מה ללמוד אותו נכון זה קודם כל זה נכון א בתי ספר רבים לא כותבים במערכת השעות תנך אלא אדם וחברה למשל ואני שואלת את עצמי למה ואני כן חושבת שבאמת אחד הדברים שצריך לעשות שבארץ ישראל במדינת ישראל לא רק ארבעת מקצועות הליבה יהיו מתמטיקה שפה מדעים ואנגלית שבואו נראה חוץ משפה

שלר מתחומי הדעת הם בעצם אוניברסליים וזה בסדר אבל למה אין גם מקצוע חמישי שהוא מקצוע ליבה והוא לימודי זהות ושייכות לימודי יהדות כש כשאני מדברת על לימודי יהדות אפרופו המניפולטיבי של המושג הדתה מה זה הדתה אנחנו לומדים על המסורת שלנו על המנהגים שלנו נכון איפה ההדתה האם כשאני לוקחת את התלמידים בכיתה ב לקבל את התורה האם זו הדתה למה אני בעצם מחברת אותם לתרבות שלהם אני מחברת אותם למקום שבו מסורת של 3000 שנה התקיימה הרבה פעמים לא יכלנו לקיים אותה לא יכולנו לקיים אותה בגלות מפני שאסור הה לנו להבליט את הסממנים היהודיים שלנו וביניהם התפילה ואני מצפה שכל תלמיד ותלמידה במדינת ישראל ידעו איך נראה בית כנסת מה

עושים בבית כנסת איך נראה אדוויר איך נראה ספר תורה ואני באמת אדם חילוני שלא מקיים אורח חיים דתי אני אומרת את זה מתוך המקום הזה כי יש פה קשר ללאומיות ויש פה קשר לשייכות ולזהות ואם אתה לא תדע מי אתה אז אתה בעצם לא מחובר לשום דבר ואין אין בעולם אדם שלא מחובר לשום דבר אנשים מחוברים נן לנרטיב להיסטוריה לעבר שלהם נכון ואין שום פסול ולומר את זה ולסקו את הגב ולהגיד אנחנו יהודים ואנחנו מחברים את התלמידים והתלמידות שלנו למקורות השייכות שלהם ול השורשים שלהם ואני יכולה להגיד לך שבמסגרת תוכנית הלימו של משרד החינוך יש אתר שנקרא 929 שזה מספר הפרקים בתנך ושם למשל ואני רוצה לתת דוגמה ל לאיך אפשר לצמצם לדלל ו

להפחית בחשיבותו של ה בחשיבותם של סיפורי התנך והסיפור הוא ש בחיטה ג' לומדים את הסיפור של יעקב ועשו ונזיד עדשים ושם יש סרטון של עוגיפלצת איך הוא אוכל אם אוחל בצורה מנומסת ויש שאלה אם מכינים אצלכם נזיד עדשים ושאלות לגבי נימוסין שולחן נימוסי שולחן ואני אומרת בסיפור הזה יש כל כך הרבה יש סיפור על יחסים בין אחים יש סיפור על בכורה יש סיפור על יש את המושג למכור בנזיד עדשים ת כל כך הרבה דברים משמעותיים ועמוקים אפשר ללמוד מהסיפור הזה אין ספור סיפור אין ספור ערכים סל שלם ולרדד את זה לרמה של סרטון של עוגיפלצת י זה ממש פוגע נימוסי של א נגעת מזה נימוסי שולחן זה בעיני באמת לרדד את החינוך זה בעיני להפחיד

ולצמצם את העולם הזה של הסיפורים שמציע לנו עולם התנך של ארון הספרים היהודי ובאמת כואב לי כואב באופן אישי ואני אומרת בואו אני קוראת קריאה אפרופו הוועדה בראשותה של חברת הכנסת גלית יסטל את פריין אני קוראת קריאה בואו נסתכל על זה בואו נפתח את זה בואו נראה למשל את האתר הזה בואו ננסה לשאול שאלות לגביו לה בין למה זה הכיוון מדוע מה הסיבה כי כשאני מדברת על הסיפור של יעקב ועשיו ואני הולכת להו גפת ומוסי שולחן אז איזה ערכים אני למדתי מזה מה איפה העומק של הסיפור איפה החיבור לתוך יחסים בתוך משפחה ליחסי אחים ל מה שאתה עושה בעצם בתוך היחסים האלה אם אתה מוותר או לא מוותר ואם כן אז למה יש פה כל כך הרבה סוגיות

עומק שבאמת קשה מאוד לראות איך מפספסים אותם דבר נוסף הוא החיבור בין התנך לשפה ולתרבות בסופו של דבר יצירות האומנות פסל של דוד א יצירות של תיאטרון יוסף וכותונת הפסים א שירה של רחל שירה של נאומי שמר ובכלל אפילו שירה מודרנית יש תמיד שיבוצים ואזכורים של המקורות ואם אתה לא מבין את האזכור או את השיבוץ אתה בעצם לא מבין את היצירה בכלל או לא מבין חלק משמעותי בה כי כשחל כותבת בשיר מנגד על הציפיה ועל עצב נבוא ואתה לא מבין את ההקשר ואת הקונטקסט של עצב נבוא של משה שעמד על הר נבו וראה את הארץ ולא הורשה להיכנס אליה והנה אני ממש מתרגשת רק מהמעמד הזה כאילו ואני אומרת אני רוצה את ההתרגשות הזאת אצל התלמידות

והתלמידים שלי שהם יקראו יקראו את שירתה של רחל והיא תדבר על הציפיה ועל עצב נבוא והם יבינו את החיבור והם יבינו את ההקשר ואת זה אסור לנו למנוע מהתלמידות והתלמידים שלנו וזו נקודה אנחנו מונעים מהם ידע יקר ערך אנחנו מונעים מהם זהות אנחנו מונעים מהם שייכות אנחנו מונעים מהם חיבור בשם איזהשהו פירוק או טרלול פרוגרסיבי שצריך שהכל יהיה שווה והכל יהיה מדויק וזה לא ככה בחיים האמיתיים ומותר לנו שתהייה לנו זהות ולא זהות גלובלית ולא זהות אוניברסלית אלא קודם כל זהות אישית משפחתית לאומית פנימית ציונית מותר לנו מותר לנו לכתוב במערכת השעות שיעור תנך ולא שיעור אדם וחברה שהיום מרוב שהשפה מכובסת ומצונן מה אומרים לך

מה זה שיעור אדם וחברה זה שיעור אזרחות זה שיעור היסטוריה זה שיעור תנך איזה שיעור זה כשאני רואה אדם וחברה אני לא מבינה שזה תנך ואני רוצה לשאול ממה אתם פוחדים ממה אתם חרדים ממה אתם מתחבאים מפני פני מה אתם מתחבאים למה אתם מסתירים תכתבו תנך תורה נביאים כתובים אז הכל ברור וזה שהשפה עברה צנזורה בשם הליברליזם זה שהיא עברה דיכוי בשם הפוליטיקלי קורקט זה שאנחנו כבר לא מבינים מה אנחנו אומרים כי אסור לנו להזכיר ולהגיד את זה ואת זה ואת זה זו בעיה וזו בעיה של זהות והיא קשורה לקיום שלנו פה במדינת ישראל והיא קשורה למאבק שלנו לא רק לא זה לא רק מאבק על הקרקע ועל הארץ זה מאבק על הסיפור שלנו על מי אנחנו מאיפה

באנו ולאן פנינו מועדות אני שואלת את עצמי האם מישהו מטיל ספק בזכותם של צרפתים לחיות בצרפת האם מישהו מתיל ספק בזכותם של אנגלים לגור באנגליה ואני אומרת די ליהדות המתנצל די ליהדות באמת באמת מזכיר לי את ה את המקומות האלה של ה של הפריץ את המקומות הגלותיים האלה שבהם אנחנו היינו צריכים להיות כפופים וכנוע ומתנצלים על עצם היותנו יהודים אז הגיע הזמן להפסיק להתנצל בזה לא להתנצל על עצם קיומינו השייכות שלנו היהדות שלנו שמחברת לציונות שלנו אין שום מקום להתנצל אני אומרת בואו תזכו את גבכם ותגידו את זה בגאווה ותדעו על מה אתם בעצם נאבקים פה אני אגיד את זה יותר מזה את בתור אחת שגרת יותר מעשור בגרמניה הכרת גרמני

שהוא התגייר נכון שיש לך סיפור אישי גם מאוד מעניין ומרתק דווקא בתור אחת שגרת שם את חוזרת לארץ ואת אומרת תלכו פה בתור יהודים גאים אז עוד יותר אפשר לשמוע את זה אני הכרתי את בעלי הרלד ואחרי שהוא התגייר זה יונתן הכרתי אותו בחילופי משלחות נוער בגיל 16 17 וואו וכן חילופי משלחות נוער בין ישראל לגרמניה אני גרתי 10 שנים בגרמניה בעלי התגייר ועבר גיור כהלכה אורתודוקסי זה משהו שהוא רצה לעבור אותו א זה היה חשוב לי זה דובר היו חשובים לי שני דברים אחד שהה יהודי שהוא התגייר ונהייה משפחה יהודית מכל הכיוונים ודבר שני שנגור בארץ זאת אומרת שני הדברים האלה היו חשובים לי מאוד וזה היה שנים לפני אירוע השבעה באוקטובר

כלומר זה היה מאוד מאוד משמעותי עבורי ונולדו לך שלושה ילדים נולדו לי שלושה ילדים דניאל עדן ולינוי ולא מזמן נולדה לי נכדה בשם לני טוב תודה חווייה מדהימה מסוג אחר א משהו מיוחד באמת ודניאל הבן הבכור שלי א מתמודד עם תסמונת ורת תסמונת צוערת של תיקים מוטורים ובוקים זא אומרת גם משמיעים קולות וגם יש תיקים תנועתיים א במערכת החינוך ה שהוא נולד מגיל שמונה זה התחיל במשיכות כתף ואחרי לאחר מכן זה הלך והתעצם היו תקופות מאוד קשות תקופות שבהם היו גם א שני ניסיונות התאבדות שלא צלחו לשמחתנו הרבה ואו ולאט לאט הוא פרץ החוצה היום הוא בעצם כוכב רשת אבל אני גאה יותר מהכל יותר מהעובדה שהוא כוכב רשת וקוראים לו דניאל

מורס תעקבו אני עשה כאן איזה ספוילר אבל אני געה בזה שהוא לקח את הקושי והרים אותו למקומות גבוהים מאוד וד שזה אומר שהוא נותן היום הרצאות לחברות מובילות בינלאומיות זה אומר שהוא נותן הרצאות בכל מיני מקומות כל מה שאת רוצה לחשוב עליו ומה שאנחנו הכי גאים בו הרלד ואני ובעצם גם דניאל גאה בזה שהוא נותן הרצאות בבתי ספר מתוך ההתמודדות הקשה שלו במערכת החינוך לא בגלל שמערכת החינוך הייתה רעה אליו אלא בגלל שלא תמיד היא ידעה להתמודד עם שונות ועם קושי ועם תסמונת כזאת והיום הוא נותן את ההרצאות בבתי הספר בכל הארץ וזה באמת הישג ענק אדיר מבחינתנו וגם מבחינתו שהוא פוגש במקומות שהיה לו הכי קשה במקומות שבו הוא היה

מודר שהוא היה מוחרם שהוא היה בעצם סוג של הברווזון המכוער מנודה במקומות האלה הוא מגיע מספר את הסיפור האישי שלו פתוח לשאול את כל שישאלו אותו את כל השאלות וההודעות והדיאלוגים והמפגשים שהוא מקיים בעקבות החשיפה הזו הם בלתי רגילים מה גרם לו בעצם לשינוי הזה ממקום כזה שרצה לשים קץ לחייו למקום שוואו אני מעלה את הסיפור שלי על הנס ומספר אותו הלאה והפוך להתעצם מהקושי יש עמותה שמסייעת לילדים שהם ילדים בסיכון או נערים בסיכון והוא נכנס לתוך הפרויקט של נערים בסיכון ועבד באחת המסעדות בעיר תל אביב בתור בתור מה שנקרא כמו טבח כן ומשם הוא הגיע למאיר הדוני לשף מאיר הדוני והוא היה הסו שף הצעיר ביותר של השף מאיר

אדוני מאיר אדוני לקח אותו בשתי ידיים אימץ אותו ל ובאמת הוא עבד באחת המסעדות הנחשבות ביותר בתל אביב ואני רוצה להגיד מה הייתה פריצת הדרך אני חושבת שזה המקום של מציאת המשמעות פתאום שתה מצה משמעות בחיים שלך לא משנה באיזה דרך כן זו הייתה הדרך שלו ושאתה מוצא משמעות בחיים שלך פתאום יש ערך לחיים זה משמעות זאת הזדמנות והדבר הכי חשוב שקרה שם משבר כלי מילד או נער שהרגיש שהוא לא שווה שום דבר פתאום הוא ראה לאט לאט שהוא יכול לחתוך ירקות שהוא יכול לסדר קצת את המטבח הוא חווה הצלחות קטנות הצלחות נקודתיות מאוד קונקרטיות ולאט לאט הוא הבין שאם הוא יכול לחתוך תפוח אדמה אז אולי הוא יכול לעשות מרק ואם הוא יכול

לעשות מרק אז יכול להיות שהוא יכול גם לעבוד בפס החם ובס הקר ומשם להגיע למטבח אחד המטבחים של השף מאיר אדון שהוא באמת שם דבר א ומשם הוא גם הגיע לעבוד הוא היה גם כמה חודשים בלונדון בשלב מאוחר יותר של התהליך ובאמת גם עבד במסעדת משלה ולמד את סודות ה המטבח ובאמת היום הוא גם מאמן כושר והוא עושה עוד הרבה מאוד דברים מדהים מדהים איזה כיף איזה זכות לגמרי