"בהתחלה היו חתכים. אחר כך עשיתי לעצמי כוויות": אבישג שממה על מסע הריפוי של חייה

אני לא יכולה להתעסק בהפרות אכילה שלי, אני לא יכולה להתעסק בפציעות שלי, אני לא יכולה להתעסק בדברים האלה כי אני צריכה בסוף לתפקד.

אבי שג, מה נשמע?

בסדר גמור.

כל הדרך מאשקלון.

כל הדרך בהתרגשות ובכיף ונשארת עם חיוך.

נכון, תמיד עם חיוך. הכי חשוב.

ברוך השם. אז אנחנו ככה נשים את הפיל על השולחן. נדבר היום על מצבי רוח לא פשוטים, על דיכאון, פגיעות עצמיות וכל מה ש אין לבין. אבל לפני כן אני רוצה שנכיר אותך מי את.

אז אני אביא, אני היום בת 24, תכף כבר 25. אני מאשקילון א הבת של סיגלית ודוד א ואחות של אביטל.

שתי בנות?

כן, שתי בנות. ככה רצה

הבורא. אוקיי,

שתי בנות שכל אחת א עולם ומלוא.

מה את עושה בחיים?

אני מתעסקת במכירות כבר כמה שנים, כאילו זה המקצוע שלי ככה זה. אה, אני עובדת היום בחברה שמתמחה בחקר יוחסין, חקר כזה אילן משפחתי, גנטיקה.

א, אנחנו צריכות לדבר.

אה, כן, מעניין.

לחשי ככה קודם לפני שהמצלמות נדלקו, שאת גם כותבת ספר. את רוצה לספר לנו על זה מילה?

כן, בטח. א, את יודעת, ככה מתוך כל המסע והדרך שעברתי, אני חושבת שכתיבה תמיד הייתה איזשהו כלי מאוד א טיפולי, עבורי, ככה לפרוק את את הרגשות החוצה. והתעסקתי בכל מיני סוגים של כתיבה גם כתיבה יותר פואטית גם כתיבה יותר

עמדת או

א לא זה יוצא כזה מה מהנשמה וממש לפני שנה קצת פחות התחלתי לכתוב ספר ככה גם בהשראת המסע האישי שלי גם מכל הכלים הטיפוליים שאספתי למדתי פסיכולוגיה שנה וחצי בפתוחה כאילו אני עדיין תוך כדי

אה וגם מכלים אימוניים ובכלל מכל כל הניסיון שלי כל הזמן.

אז יש בקרוב ספר ספוילר.

יש בקרוב ספר א שנקרא מעשה בראשית והוא בעצם מלווה את תהליך ההחלמה והמסע שהאדם עובר דרך שבעת ימי הבריאה. א ממש כל יום לפי מה נברא באותו יום.

די זה שלך.

כן כן אני מקווה שזה יהיה ככה

בעזרת השם תצליחי ושיצליח הספר ותזכי לגעת בלבבות בעזרת השם.

כן. זה זה החלום אה בואי נחזור הכי גדול

בוא נחזור א כמה אחורה אני לא יודעת את תקחי אותי אחורה בזמן ותחיטי ככה מאיזה נקודה היית רוצה שנתחיל

אה אני חושבת שאני אתן רגע איזשהיא הקדמה כללית למי אני מה אני זוכרת את עצמי ככה בתור ילדה

פשוט

א כי אני חושבת שזה חשוב כזה לרקע אני חושבת שתמיד הייתה לי היה לי איזה מבנה אישיות קצת מורכב כאילו אני חושבת שתמיד היה לי את המקום הזה של אה א קצת עולם א עולם פנימי כזה כן מאוד מאוד עשיר אני חושבת שהרגשתי תמיד קצת שונה קצת א א אולי לא שייכת ל לעולם כאילו תמיד חיפשתי משמעות הייתי מאוד עסוקה בכזה לנסות להבין מאוד סקרנית מאוד א זה ותמיד היה בי את המקום הזה אבל אני זוכרת את עצמי כאילו ילדה מאוד כזאת שמחה ואנרגטית וכל הזמן מחפשת ככה את ה את העיניים ואת לעשות אה אה להעיר ולשמוח. כן.

אמ ואני חושבת שכאילו זה בדיוק הדיסוננס ש שאחר כך עם השנים א משהו שאפילו קצת עבד בדרך א ששכחתי קצת את הילדה היא בגלל כל ה כל הדברים שהתרחשו אחר כך.

מרגיש שאת חוזרת אליי עכשיו.

כן. וזה זה בדיוק ה זה בדיוק המסע הקטרזיס הזה של לחזור לילדה הזאת להיזכר בה ולהתחיל להעיר מחדש את כל ה את כל המקומות האלה שקצת אה

קבו עם השנים

אז היית ילדה שמחה ואנרגטית לך ילדות טובה ככה פחות או יותרכן כן

עד ש

באזור גיל שמונה נכנסתי כבר בכיתה א' נכנסתי למסגרת צערונים ההורים שלי כזה שני הורים קרייריסטים א לא היו הרבה בבית בילדות במה מסכים

אמא שלי עבדה בבנק 30 שנה היום אמרתי לך היא מטפלת כבר כן

א עשתה שינוי של 180 מעלות אבא שלי

בשיטת אמא

אמא נכון כן

אה ואבא שלי עסק בבנייה קבלן א הייתה לו ככה חברה עדיין כאילו הרבה שנים אז זה פחות הייתה נוכחות א במהלך השבוע כי באמת את נתנו את הנשמה לבית ובעצם כדי להחזיק אותנו. אה אז הייתי במסגרתון.

כן

ובאזור גיל 8 בערך מנה עד א נגיד 10 עד שעזבתי שם א עברתי איזשהי פגיעה ממושכת.

את יודעת מזה?

אני לא חושבת. אני לא חושבת. היו לי ניסיונות ככה, את יודעת לקרוא לה שתעזור לי כאילו

אז

כן כאילו

כן הייתי הייתי קוראת לה הייתי אומרת לה הוא מציק לי ככה הייתי צועקת לה מהקומה למעלה היא כנראה מן הסתם לא עשתה את החיבורים

כן וואי

אמ כן

וואי

וזה ככה נמשך עד שאני הפסקתי לקרוא כבר כי הבנתי שזה לא זה לא עוזר לי לקרוא לה אז אני לא חושבת שהיא שהיא ידעה א

זה זה צערון בתוך בית עם שתי קומות ככה אני ממנה

כן זה היה בית עם שני מפלסים בעיקרון היו שם תינוקות בעיקר זה לא היה כאילו לא היו ילדים בגילי שם אבל אני אהבתי את זה אני מאוד אוהבת ילדים אהבתי לעזור לה לטפל בילדים ואישה מדהימה כזאת ממש לבבית וקיבלו אותי כל כך באהבה כמו בת כאילו היא ובעלה

א וקרה מה שקרה ואני מניחה שהיא לא

שהיא לא מודעת לא יכולה לשמוע את הפודקסט הזה ו

מה ולגלות תוך כדי תנועה מהפודקאסט להיות כן זה אמרתי לך זה דבר נורא טריעי כאילו החשיפה שלי היכולת להוציא את הסיפור הזה החוצה זה משהו שהתבשלת לי המון המון זמן א ואני חושבת שהיום פשוט אני במקום שאני באמת במוכנות להוציא את זה כדי להביא את התובנות שהגיעו מתוך כל המסע הזה

בלעזרה חרים כן

וואי אבל אני לא חושבת שהיא ידעתה.

אוקיי. אז מגיל שמונה את גיל 10, את עוברת מה שאת עוברת. סתם מעניין אותי בתור ילדה. לא לא היית חושבת אולי אולי היום אני לא אלך לצערון כי גם ככה מחכה לי שמה שמחכה לי. אז אני לא אלך. אני אסתובב ברחוב, אני אלך לחברה. לא עברו כאלה מחשבה.

הייתי ילדה מאוד א מרצה בבית. כאילו הייתי ילדה טובה. כל הזמן מחפשת להבי נחת להורים שלי. לא לעשות יותר מדי בעיות. לא לא הרגשתי שיש לי קול כל כך בעולם. כאילו זה מה שיש אז אני מקבלת את זה. כאילו אני צריכה ללכת לצערון אז אני הולכת לצערון. אה אני זוכרת שהייתי מנסה להתחמק מזה כשהייתי מגיעה. הייתי הרבה יוצאת החוצה מחוץ לשער של הצערון והייתי הולכת על האבן שפה של ה של המדרכה כזה לוך וחזור ועלוך וחזור. ככה כל היום הייתי מחכה שמישהו יבוא לאסוף אותי. כאילו אבל לפעמים זה לא עזר כי לפעמים היו יוצאים לסידורים אז היו משאירים אותי איתו וכאילו את צריכה להיות בבית או את יודעת כאילו לעזור להיות עם הילדים, להיות

עם הכל. אמ ובאמת ברגע שיכולתי כבר ביקשתי כאילו שיחזירו אותי הביתה. רציתי ללכת הביתה לבד, אמרתי לאמי שאני כבר גדולה כאילו בכיתה

ואז היית חוזרת לבד הביתה. בעצם חסכת לעצמך חלק מה

בכיתה ה כבר ביקשתי אמרתי אני רוצה להגיע הביתה אז הבעל היה אוסף אותי מהבית ספר אבל שם אותי בבית כבר

אה

כן ואז זהו זה כבר היה אחר כך כן נגמר ראית אותו אחר כך את הילד הזה

אה לא ראיתי אותו פנים אל פנים הייתי בחתונה שלו בתור ילדה כן קצת אחרי

וואו

אה הלכתי עם אמא שלי

כן זה היה מאוד קשה אמ אבל לא ראיתי אותו פנים אל פנים. היה חיפשתי אותו כזה בפייסבוק לפני לפני איזה שנה ככה בערבי כזה לראות לראות את ה לראות איפה הוא היום. כאילו היה בי את זה ונורא רציתי כזה היה בי את ה לשלוח משהו ל להתיח כזה קצת ובסוף א

החלטת שלא

כן החלטתי שבשבילי לא בשבילו כאילו

שזה לא נכון לך

כן כדי לשחרר את זה עם עצמי כאילו לשחרר את הטינה לשחרר את הכעס לא להיות במקום הזה כאילו

ומה קורה אחרי גיל 10

אז אני חושבת שאחרי אחרי גיל 10 היו כמה שנים א ש התחקה כאילו כאילו מאוד אה מאוד קיצוני.

לא דיברת.

לא, לא דיברתי בכלל ואני חושבת שגם עם עצמי לא התעסקתי בזה יותר מדי. כאילו מבחינתי זה היה א איזשהו אירוע שנקבר בעבר ומתקדמים הלאה וחיים ממשיכים.

עברת את הסיפור, שכחת מזה, ממשיכה הלאה ובית ספר לא מרגישים ילדה קצת יותר מקונסת. אני חושבת שהיה אירוע א דווקא תוך כדי שהדברים קרו כאילו באזור כיתה ג ד תמיד הייתי ילדה מצטיינת כאילו ילדה נחת ככה קראו לזה א ובאיזשהו שלב הפסקתי לעשות שיעורי בית הפסקתי ללמוד למבחנים הדרדרתי בלימודים והמחנכת שלי אני זוכרת שהיא שאלה אותי אם עשיתי שיעורי בית ואמרתי לה שכן שיכרתי והיא אמרה לי היא ביקשה את המחברת את החוברת שלה הזה וראתה שהכל ריק כל גם השיעורים שהיו כביכול הקודמים שהיא האמינה לי שאמרתי לה שעשיתי

ואז היא הוציאה לי את כל המחברות מהתיק והתחילה לבדוק את הכל והראתה שהכל ריק וכתבה מכתב עציני להורים שלי ואני זוכרת שבאותו יום קיבלתי שיחה מאוד קשה כאילו ההורים שלי מאוד חשוב להם הלימודים והכל אה ואף אחד לא עצר לשאול אה כן

אה אבל אבל לי זה הספיק א כדי להחזיר אותי לתלם ואז זה הוסיף עליי עוד מעלמסה. כאילו אני גם סוחבת את זה אבל גם אני צריכה להמשיך. אסור לי להיות אה

וואו

פחות אסור לי כאילו לאפשר לעצמי למעוד באיזשהו מקום אחר.

אה אז אני חושבת שכלפי חוץ כאילו זה אף אחד לא ראהים כרגיל.

כן

אבל א אני יודעת שכן היו השפעות לזה גם בשלבים האלה כי מתחילת כיתה ו' התחיל לי איזשהו עניין עם אוכל. כאילו היום בדיעבד אני מבינה שזה היה פשוט ניסיון לקחת שליטה על משהו כאילו בחיים כי עוד זה לא היה באמת א א הפרעת אכילה בשלב הזה פשוט אני צריכה שהיה לי איזה משחק קטן כזה עם עצמי לדלג על הסנדוויץ' שאמא הביאה לי לבית ספר לראות שאת יכולה מסוגלת לוותר על האוכל

בדיוק להצליח כאילו לשרוד את היום בלי א בלי לאכול

את יודעת שהרבה אומרים אני חושבת לא ראיתי מחקרים אבל הרבה אני שומעת שבעקבות פגיעה כזאת בגוף אה זה הולך לכיוון של הפרות אכילה בעצם להחזיק איזשהיא שליטה על הגוף להחזיר

כן כן כן זה מאוד הגיוני אני חושבת שגם אחר כך עם השנים

כאילו ההפחות אכילה החמירו אני הייתי עם אנורקסיה קרוב לעשור אחר כך היו לי גם התקפי בולמיה תקופה בטח הייתי מטופלת הרבה שנים הגעתי ל

הגעתי ל-42 קילו הייתי כאילו במצב א בריאותי לא טוב

א לא היה לי השפוז הייתי מטופלת במחלקה להפרעות אכילה זה נקרא טיפול משולש פסיכולוג דיאטן ופסיכיאטר

אבל הית משתחררת ביתה בעצם

כן אמא שלי לא רצתה שאני תשפז אבל הייתה לי השגחה בבית אמא שלי עזבה את העבודה לאיזה חודש לקחה חופשבה איתי בבית

א סבתא שלי אחר כך באה כשאמא שלי כבר הייתה צריכה לחזור לעבוד

א והיו יושבים איתי יום יום לא יוצאת מהבית לראות שאני אוכלת כי הייתי מחביעה אוכל א מרוקנת בפחים עושה שקרים בלי סוף כאילו

אני מנסה להבין איך ההורים שלך הגיבו מי ילדה טובה מרצה ציונים טובים הכל מתוקתק לילדה שמגניבה אוכל כן אוכלת לא אוכלת שאמא צריכה א להתנתק מהעבודה ולהשגח חלי השגחת צמודה איזה טלטלה בשבילך היה תהליך כי התבשלת בתוך זה אז כאילו פתאום ראו תוצאה אבל אנשים שלא ראו ו פתאום

כן זה הייתה תלטלה רצינית זה גם א בסופו של דבר אני חושבת שזה היה מאוד קשה להורים שלי באותה תקופה גם לראות אותי היא סובלת כי בסוף אתה רואה את הסבל של הילדים כמה שבסוף זה יצא עליהם כאילו הצעקות והדברים שעד היום אני צריכה לבקש להם סליחה אלף פעם כאילו מההורים שלי אה לא שהם נעשו בזדון הם נעשו מתוך הפחד באמת פחד איימים כאילו שיקחו לי את הדבר הזה שהיה שם

אבל אני יודעת שזה היה מאוד מאוד קשה מאוד מאוד קשה במידה מסוימת הם לא ידעו מה לעשות עם זה גם לא היה להם את הכלים כל כך כאילו

כמה

אני חושבת שהם עלו על ההפרעת אכילה ל הכל באזור גיל 13 כבר.

אוקיי.

כן. ואת יודעת אם זה נלוו התנהגויות אחרות שגם היו מאוד א מאוד קשות. פתאום הקריאה לעזרה הייתה ממש כאילו עם מקום של מצוקה ואין להם כלים. הם לא מטפלים. כאילו זה לראות את הילד שלך במקום מאוד חסרונים ואתה לא יכול כל כך לעזור לו. אז אתה נותן לו את הכלים שאתה יודע ש שאפשר, שזה המסגרת הטיפולית, שזה הכל. אבל זה זה

זה הרבה חוסר עונים את מדברת על על רגש ממש א זה ככה זה מעניין שאת יודעת להגיד את זה כי את הילדה

נכון

ובעצם כשיושבות פה נערות הם מספרות את הכאב שלהן לרוב בעצם מה הן חוו בסיפור הזה ואת יודעת להחזיק בעצם את שני ה

כי אני חושבת שעשיתי המון תהליך של התבוננות אני גם כל הדברים האלה שעברתי מאוד בודדו אותי מהחבר עברה כי בסוף אה כשאת עוברת א את נמצאת במצוקה כל כך גדולה מבחינה רגשית נורא קשה לך לחוות את הדיסוננס הזה בין א בין החברה בחוץ כאילו מה שהבני נוער מתעסקים וה באופן כללי החיים כאילו השגרה למה שהת חובה בפנים שמאוד מאוד מצאתי את עצמי מתבודדת כאילו לא יכולתי כל כך להחזיק את עצמי בכיתה היה לי המון טריגרים כי בסוף הופחנתי עם פרוסטראומה מורכבת א ומאוד קשה לשבת בכיתה סגורה ולפעמים זה נורא מציף או יותר מדי רעשים או יותר מדי

אז אם הובחנת הסימן שכן סיפרת למישהו על מה שהיה לך

לא סיפרתי לא סיפרתי אבל הייתי אצל פסיכיאטר והוא חיבר את כל הנקודות ההפרעות חרדה שהיו לי פגיעות עצמיות דיכאון קליני שהובחנתי הפרעות אכילה הרבה סימפטומים ם חיצוניים. כאילו בסופו של דבר גם ההורים שלי הבינו מה קרה באיזשהו אופן כי לא הייתי מסוגלת שיגובי. פתאום היא ילדה נורא חבקנית, נורא כזה א רגישה ואוהבת וחמה וכמו שאמרתי לך כזה מאוד רוצה את המרכז והכל. פתאום רק רציתי להעלם.

לא רציתי שיגעו בי, לא רציתי שיתקרבו אליי, פתאום אני הייתי נורא חרדה למרחב האישי שלי, כל הסימפטומים הנוספים שהגיעו מאז.

וואו. אז כאילו חיברו את הנקודות.

תני לי א תמונת מצב של ילדה א בהתקף חרדה. איך זה מתבטא אצלך שאת לא מסוגלת לצאת מהבית?

זה פוגש אותך בכיתה.

איך זה היה פוגש אותך?

זה פגש אותי קודם כל בכל מיני סיטואציות, בכל מיני דרכים גם זה לבש הרבה צורות וזה החליף גם כל מיני צורות שונות במהלך החיים. וזה גם עניין מורכב כי קודם כל שאתה חווה חרדה בפעם הראשונה אתה לא יודע שזה חרדה. אתה מרגיש שזה פיזיולוגי לחלוטין. אתה בטוח שאתה עומד למות עכשיו,

שהלב שלך עומד לעצור, שהמחשבות התורדניות האלה שמתחילות להיכנס אתה מרגיש שאתה מאבד שליטה על המוח שלך, על הגוף שלך, על הקיום שלך, על הכל.

זה נורא מפחיד

ואתה לא יודע לתת לזה שם. וגם עם השנים חרדה יכולה ללבוש הרבה צורות. יכולה להיות בהתקף שאת ברעידות ואת לא מצליחה לחשוב בבהירות. שזה ערפול מוחי כזה ופתאום הכל מרגיש אה הכל נהיה היסטרי נורא ואת את כאילו זה וזה יכול להיות גם בתחושה של פשוט ניתוק שאת מרגישה שאת מרחפת מחוץ לגוף שלך את רואה את הסיטואציות שאת נמצאת בהן מתנהלות מהצד את מתפקדת בתוך הסיטואציה אבל את מרגישה שאת לא בתוך הגוף שלך

ניתוק רגשי כזה

כן ממש איזשהיא חוויה של הפרדה בין הגוף לבין ה הנפש אני כהמשיך לשרוד. וואו, זה קשוח. וזה גם סוג של פתאום חוויה חדשה שאתה לא מבין מה קורה לך. אז יש שם כאילו המון א המון סוגים של חוויות ותחושות, אבל את כולן מלווה נורא התחושה הזאת של ה של ה עוד פעם החוסר עונים הזה? מה קורה לי? אני לא יודע.

חוסר עונים. חוסר עונים. זה פוגש אותך בחוסר עונים לגמרי. כן.

זה היתי בטוחה שתגידי בדידות. אזה ככה זה הפטיע אותי שאמרת חוסר עונים. בדידות זה יותר ה אני חושבת הדיכאון דיכאון הוא

דבריתי על זה

דיכאון הוא חוויה של בדידות חוויה שאתה מרגיש בה מאוד לבד אלו

שזה הגיע לך אחרי שכבר היית מאובחנת עם הפרעות אכילה

הכל

או שזה הכל היה סלט אחד גדול באותה תקופה

סלט אחד גדול סלט אחד גדול כן כן חושבת שהתחילו הפראות אכילה ומשם כבר כל השער אה

אה

התלוו לזה זה עניין א בפוסט טראומה שהיא דומה מאוד להמון דברים. היא נראית כמו המון דברים. היא נראית כמו דיכאון, היא נראית כמו חרדה, היא נראית כמו התקפי זם או הפרעות אישיות, היא נראית כמו הפרעות אכילה, היא נראית כמו המון המון דברים, אבל בסוף היא פוסט טראומה. יש לה פשוט המון השלכות, המון סימפטומים נפשיים. אז הכל היה איזה בליל כזה של אה של כל מיני הבחנות ותופעות. הפוסטראומה היא באמת נראית אה

היא השורש

ככה אה אה

היא השורש

יכולה כאילו להיות בהצטלה של כל הפרעה אחרת וזה לא ובסוף זה עומד בפני עצמו זה עזר לך שהייתה הבחנה

א אני חושבת שזה עזר לי יותר מהמקום של להבין מה מה קורה לי כי זה הסיק אותי המון מה יש לי בעיות נפש אני זה ישאר ככה כל חיים כאילו זה מבנה אישיות שלי זה ממש א העסיק ק והכניס עוד יותר לחרדה ולבדידות וללחץ ו אז כאילו הכותרת הזאת זה היה אוקיי זה מה שזה נובע ממקור מסוים ברגע שהשורש הזה יאובד יתרפא ידובר עם עצמי ביני לבין עצמי שיש שם איזשהי השלמה כנראה שלאט לאט עם הזמן ה הדברים האחרים גם יכנסו לאיזה

זה זה מאוד חשוב מה שאת אומרת אני נוהגת לשאול את זה הרבה כי יש כאלה שאומרות לא לתייג זה סתם מטייג זה סתם מרעבע וגם הנה אז עכשיו יש לי הצדקה ולנופף בזה ואת בעצם מביאה את הקול האחר שאומר רגע יש לזה שם אני לא משוגעת יש לזה מקום אני יודעת איך לטפל איזשהיא התחלה של משהו

כן כן זה נותן איזשהו קצה זה כמו שמבחינתי זה שווה ערך למחלה פיזיולוגית אותו דבר אם אני לא יודע מה יש לי אז אני לא יודע איך לטפל זה לא כל כולי זה לא מי שאני זה לא זה משהו כמו מחלה כאילו יש לי דלקת גרון אני לא דלקת גרון יש לי דלקת גרון אז זה אותו דבר זה פשוט מחלה של ה של הנפש

זה הבנה שלך זה בא ממך או שזה הבנה הטיפולית שהבנת אחרי ש

זה שלי אבל זה מכל התהליך הזה כאילו זה תהליך של שנים בסוף א את יודעת היום אני בת 25 אני מדברת איתך כאילו כאילו יש לך ניסיון עבר של של אישה מבוגרת בת 80 שיושבת ברחובות ירושלים ממש מצחיקה למה אהבתי את זה כי באמת בגישה הטיפולית אנחנו אומרים שהבן אדם הוא כמו פרח כן אז יש את האמצע זה אני האדם כולו והעלה כותרת זה אני גם אוהבת ג'אנק פוד ואני גם יש לי דיכאון לפעמים ואני גם אוהבת לרקוד וגם יש לי אפיזודות כאלה ואחרות וכולי וכולי וכל זה מרכיב את הפרח שאני בעצם זה מה שאת אומרת אני לא הדיכאון לגמרי אני חושבת שהקושי בתוך המקום הזה של להיות בתוך הדיכאון או להיות בתוך ה עם הטראומה או עם הכל זה לראות שזה לא כל מי שאני כאילו זה הקושי כי כשאתה נמצא שם זה מרגיש שזה כל מי שאתה וזה מרגיש שזה גם כל מה שקיים בעצם

וואי

וזה זאת החוויה של הבדידות

זה צובע לך את כל היום יום ואת כל החיים בצבע של ה של הסיפור של מה שחת ממש את התחושה הזאת ב שאני מסתכלת על העולם ואני מסתכלת על אנשים מסביבי ועל ילדים מסבי ועל הכל ואני אומרת איך יש להם כוח איפה הם מוצאים את הכוח כאילו אני רואה אני זוכרת שבמיוחד אחרי ש שכבר סיימתי תיכון ואנשים מתחילים לעשות משהו עם החיים שלהם ואני אומרת מאיפה יהיה לי את הכוח עכשיו לעשות אין לי כוח כאילו אני אני עסוקה נורא בהישרדות מבחינתי לקום להתקלח, ללכת לשיעור בבית ספר, לשבת, לאכול, לעשות זה דורש ממני כל כך הרבה משאבים נפשיים.

מאיפה יהיה לי את הכוח ללכת ללמוד, ללכת לעבוד, לעשות את כל מה שהוא לא קשור לקיום ההישרדותי שלי. כי את בעצם לקחת את המשאבים שיש לך כי יש לך כוחות בתור בן אדם ופשוט השקעת אותם כל כך הרבה דלק שמת בשביל

לסתום את החור הזה של כל מה שעברת אז לא נשאר לחי כוחות לדברים הקודק כך טריביאליים של ללכת ללמוד ולהתקלח וני לא יודעת לצאת עם חברות אני מעיזה לשאול

ולקום מהמיטה בכלל לצאת עם חברות איפה איפה אתה איפה מדברים על א לצאת עם חברות או לתקשר בכלל עם אנשים כי אתה זה החוויה של הבדידות אתה מרגיש שאף אחד לא מבין אותך ויותר מזה אתה מרגיש לפעמים גם שיפוטיות כי

כי יאללה מה הקטע שלך תקומי כבר יאללה כאילו קומי תתחיל ללימודים תעשי את זה כאילו אוקיי בסדר יום יומיים שלושה אין לך כוח את עצובה את זה לא הם לא מבינים את ה

שזה לא עצלות

זה לא עצלות וזה גם לא זה לא עצבות זה פשוט ריקנות כל כך תהומית שאתה מרגיש שגם אין טעם לעשות עשות את כל הדברים האלה. אין טעם, אין משמעות, אין תכלית. זה ממש להיות באיזה בור והקושי הוא לראות שיש גם מעבר. להיזכר שיש גם מעבר. כי זה כאילו גם מוחק את כל הזיכרון אחורה. אתה כאילו זה כל מי שאני, זה כל מי שאי פעם הייתי. במיוחד שזה מלווה מגיל צעיר.

מאוד. אצלך זה פגשתך בגיל צעיר מאוד.

כן.

ומתי את מגיעה לפגיעות עצמיות, שזה בעצם אני מבינה שזה המשך הסיפור.

כן. פגיעות עצמיות התחילו באזור גיל 15 16 בערך א וליו כזה כמה שנים. אני חושבת שזה היה הניסיון שלי להרגיש משהו.

ברור. כי באמת אתה נמצא בתוך איזה חשכה מוחלטת וכהות רגשית כאילו נורא נורא כבדה ויש יש בפנים כאב מאוד מאוד מאוד גדול ואתה לא מצליח להוציא אותו החוצה כאילו אין אין דרך לחוות אותו כי אתה אתה ממש א באיזה כזההות כזו

כב בעצם מחפש בית

כן מחפש מקום מקום בדיוק

פס מקום

אז אז שם התחילו הפגיעות העצמיות הייתי חותכת את עצמי בהתחלה עם תערים סכינים א

זה משהו שראית איפשהו דיברת על זה עם חברות או שזה היה פשוט אינטואטיבי

בטוח שנחספתי לזה באיזשהו אופן כי כשאתה נמצא בתוך העולם הזה של דיכאון והכל גם התכנים שאתה נחסף עליהם מרשת וכל מיני דברים כאלה בסוף אתה מחפש עזרה אז אתה אתה מחפש באינטרנט עוד אנשים שמרגישים כמוך או קהילות כאלה או קבוצות או להבין בכלל מה קורה לך, מה יש לך? את אומרת עכשיו משהו מה זה חשוב את זורקת פצצות ואני כאילו אני כל שנייה כזה שולפת אותך רגע אני רוצה לעצור אותך אני מבינה שאני מדברת עם מישהי שעברה עיבוד בעין מטורף של תהליכים בנפש

כן

וולמה אני אומרת את זה כי כל משפט שלך הוא סטיקר ואני אני רוצה כזה רגע תני לי להישאר בזה א את באמת מדברת מתוך המון ניסיון בשטח חווית את זה על כל האינברים בגוף שלך כמו שאת אומרת

כן אני גם בן אדם כזה אני אני חושבת שזה היתרון שלי והחיסרון שלי לעתים אבל כל חוויה שאני נמצאת בה וכל רגע שאני נמצאת בו בחיים אני חווה אותו בכל כולי בכל הנימים וה בהכל ואני מנתחת אותו ואני וכשאני בטוב זה מדהים

זה מדהים

כן

כן וכשזה לא אז אז את חופרת ומעמיקה ואז סתם מראה לעצמך נכון

אבל א אבל אני חושבת שבזכות זה היום יש לי את את יודעת את את ההבנות האלה ואת הור

את היכולת להבין את זה ברמה מאוד עמוקה.

איזה יופי שאת כבר בגיל 25 יודעת את זה.

זה מעניין שצת מדרגות אנחנו יכולים לראות אותם בתור מעלות לרדת בהם. כן. מעלות או שאנחנו רואים בהם מעלות להתעלות בהם וזה וזה כאילו זה נראה אותו דבר על לרדת ועל לעלות. וזה מעניין שיש בך היום את הכובע הבוגר הזה לראות שהירידות שלך, הדיכאון והפציעות העצמיות והפרעות אכילה וכל מה שעברת זה בעצם המדרגות שלך לעלות למעלה ולתת הלאה לעולם. זה המשמעות שחיפשתי בלי זה לא הייתה המשמעות לכל מה שעברתי כשבן אדם עובר כאב גדול קצת אני אדמה את זה למשהו אחר שאדם מאבד מישהו קרוב אליו הרבה פעמים יש איזשהי התקרבות התחזקות א כי אתה לא יכול להאמין שהעובדן הכאב הכל כך גדול הזה שעכשיו עברת הוא לחינם אתה לא יכול להאמין לזה אז

אתה מחפש את המעבר אתה מחפש את המשמעות מעבר אתה מחפש אתה אתה רוצה להבין למה הדבר הזה קרה. אז אתה הולך כאילו א בהקבלה הזאת, כאילו אתה הולך באמת לעולמות של הרוח, של ה של היהדות, של כל אחד לוקח את זה למקום שלו. אבל כי אתה רוצה להתחבר למשהו שהוא מעבר, להבין שיש לזה משמעות

וכשאני חוויתי כאב כל כך גדול בחיים שלי, אתה חייבת להיות לזה משמעות עבורי. אחרת כאילו

בשביל מה? כל מה שע

לא יכולתי לשת את זה, לא הייתי יכולה לשת את זה. אז מבחינתי זאת המשמעות עבורי להבין את התכלית של ה של כל הדברים האלה שעברתי בדרך

נפלא

כן

ואם אני מחזירה אותך לפציעות שאת אומרת שערכו כמה שנים

כן כן זה גם היה כל מיני בהתחלה זה היה חתכים אחר כך הייתי עושה לעצמי גבייות גם

מישהו ידע מזה בשלב הזה

כן אני חושבת שעוד פעם ראו כי לא היה יותר מדי איך להסתיר זה

את הייתי יכולה להגיד א לא יודעת ככה החתולה שרטה אותי או משהו כזה. זה לא

לא זה ברמה שרואים את זה כאילו זה אני חושבת שבהתחלה זה היה עדין זה היה נורא כזה ועם הזמן זה הלך ונהיה יותר ויותר עלים גם כלפי עצמי כאילו הייתה ממש הרגשה ש שזה עונש ממש עונש אני צריכה להעניש את עצמי כאילו זאת הייתה החוויה שלי רוצה לא רוצה נעים לי לא נעים לי עכשיו אני מרגישה שכן מרגישה שלא אני צריכה להעניש את עצמי כאילו באופן יומיומי וא

אז זה היה בסיס יומי

כן מהתחלה כן

א

אחר כך זה כבר היה סוג של מענה עם השנים כאילו מענה ל זה היה על בסיס חודשי גם כאילו עם השנים אבל פשוט לא לא יומ יומי כמו שאז בהתחלה זה היה ממש ריטואל כאילו אני חייבת היום להניש את עצמי כאילו

בקטע תקסי

כן ממש כמו תקסיות כזו אחר כך זה היה יותר מענה לבאמת התקפי חר דה נורא נורא א מציפים וקשים שה הפיק הזה של האדרנלין מהכאב מהעוצמה של הכאב של כביעה לצורך העניין קביה רותחת של סכין הפיק של האדרנלין שעולה בגוף הצניחה שלו אחר כך כאילו מרוקנת את כל הרגשות האלה ואת כל הכאב הנפשי הזה פתאום הכל כאילו מישהו שאוהב ממך את זה החוצה מהצניחה של האדרנלין בגוף כאילו ממש פתאום יש איזה רגיה נורא חד כזו. אז שם זה כבר היה ממש מענה ל למשהו נקודתי. אבל בהתחלה זה התחיל ממש כריטואל של הענשה העצמית.

אוקיי? ואת אומרת שאנשים כן ראו. איך הגיבו לזה? את מנהלת בית ספר, חברות, אף אחד לא מדווח.

היו מאוד רגישים סביבי. כולם ידעו את הכל. זה גם עוד חלק שהיה קשה לי שכמה שניסיתי להסתיר אי אפשר היה כולם הכל היה בחוץ כי בסוף רואים את ההתמודדות כאילו א והבית ספר אני למזלי הייתי בבית ספר מאוד ככה חממה ומקום שמאוד ניסה לעטוף ולהגן ולשמור עם ההורים שלי כמובן

הם ידעו הבית ספר יודע

ידעו כן את ההתמודדויות

אז מעניין מה שאת אומרת כי ואת אומרת שהיה לך קשה עם זה אבל יש המון בנות שמסתירות מסתירות עד גיל מאוחר

נשתף

ופה את אומרת ידעו אולי זה דווקא משהו טוב

זה דבר מדהים אני לא יודעת איפה הייתי היום אם לא היה לי את המסגרת העוטפת הזאת אני עצמי לא אף אחד לא הכריח אותי לשבת ולדבר ולשתף את מה שהרגשתי אבל זיהו את המצוקה זיראו אותה

ידעו ידעו לפתוח את העיניים

ולתת לי את ההקלות שצריך אני לא הייתי צריכה להגיע לבית ספר יכולתי להגיע מתי שאני רוצה להיכנס לאיזה שיעור שאני רוצה לצאת מתי שאני רוצה, לא להעמיס עליי מעבר למה ש אז הם באו לקראתך במה שהם יכלו ובכלים שהיו להם

כן

ולא עלתה שאלה של א סכנה לחייך זאת אומרת זה תמיד היה בגדר הטוב נו זה סתם או שזה

אה הייתה הייתה בוודאי שהייתה דאגה ו וחשש א של לסכנה לחי אני חושבת שההורים שלי חששו באופן תמידי, כאילו שנים אני גם הייתי מתבטת בצורה מאוד עובדנית שהיו לי התפרצויות.

מה למשל, את יודעת למה אני שואלת מה למשל? כי לפעמים מתבגרות שיושבות בבית אמאות שלהם גם שומעות כל מיני משפטים וכאילו טוב יאללה שתקום כבר נמאס כבר מהדור הזה כולם עצלניות כן יכול להיות שאת תגידי עכשיו דוגמאות של משפטים שאם את תגיד וואי זה קטע אני לא חשבתי על זה שזה מראה על מצוקה חשבתי שהיא סתם בטלנית

כן אמ תראי אצלי זה היה מאוד קיצוני כן זה היה כאילו אני רוצה למות ואין משמעות ואני היא לא רוצה להיות כאן וכל מיני התבטויות מאוד קיצוניות אבל אני חושבת שבכל צחוק יש א מעט אמת ואסור לקחת את ה גם את המשפטים הכי קטנים שלה אין לי כוח לכלום אין לי א פתאום רואים איזשהו שינוי ככה גם במצב רוח קצת או פתאום בדפוסים של ההתנהגות קצת יותר הסתגרות קצת יותר זה לא לקחת את המילים כ לא לתת להם לעבור ליעד לשים לב לזה כי הרבה הרבה פעמים הקריאות מצוקה הן א הן אפילו לפעמים בחצי הלצה הן בחצי אומרים שאנשים שנוטלים את חייהם הם הם כלפי חוץ נראים האנשים הכי מאושרים בעולם כאילו הם תמיד המצחיקים בחבורה הם תמיד אלה שמסתלבטים על הכל על עצמם בעיקר

ועם הרבה הומור כזה שחור הומור כואב ואפשר לראות את ההומור הזה ולהגיד א מה זה הבן אדם הכי מושר בעולם תלכו מתמודד עם דברים כאילו

כן

אבל בכל צחוקי שמת אז תמיד אם יש ספק אין ספק כשיש איזשהיא אמרה מסוימת שנשמעת קצת אה שיש בה קצת כאב סמוי מאחוריה אני לא אומרת ישר א להתנפל וכי גם זה יכול לעשות האפקט ההפוך ומאוד לסגור

כן

אבל כן להיות בארנות כאילו כן לשים לב באמת לשינויים בדפוסים בהתנהגות לחזרתיות של ה של האמירות האלה אני הייתי אלופה בכ כאילו באמת המשפט המנטרה שלי הייתה אין לי כוח אין לי כוח אין לי כוח אין לי כוח אין לי כוח ככה היום כל פעם שאני אומרת אני כוח אני מיד מתקנת את עצמי יש לי כוח ככה ישר

וואי

אבל זה היה כאילו צה אותי יש לי ילד שאומר כל הזמן אין לי כוח

זה עוד פעם זה לא אמרתי לך לא צריך להשיג את המסקנות וישר לקפוץ 10 צעדים קדימה אבל בסוף זה זה מגיע עם המון

זה מגיע עם המון דברים מסביב את יודעת מה גם גם אין לי כוח של ילד שאומר המון פעמים אין לי כוח כוח גם אם הוא לא מעיד על א חלילה על עובדנות או על דברים כאלה כנראה שהיא יושבת שם איזשהיא מצוקה בבסיס יכול להיות שהיא לא עכשיו משהו שחלילה מסכן חיים או דברים כאלה אבל הכוונה היא שלא לתת לדברים האלה לעבור להיות ברגישות ולשים לב כי תמיד נלווים לזה עוד סימפטומים שאנחנו לא תמיד א רואים שלפעמים קל א קל לטא או

וואו זה כל כך חשוב מה שאת אומרת אז מתי זה נגמר? איך זה נגמר?

תראה, אני אני תמיד אומרת שהתמודדות נפש, מורכבות נפש, מבחינת שהיא מלווה מגיל צעיר, זה לא נגמר. זה אף פעם לא נגמר. זה משהו שתמיד מלווה, תמיד נמצא שם מאחורי ה מאחורה וכל הזמן כמו השטן והמלאך על הכתפיים, הוא תמיד מנסה למשוך אותך, תמיד ככה זורע לך את המחשבות, זורע לך את ה אבל ככל שאתה מחזק יותר את הקול השני בתוכך, הקול הזה שאומר יש לי כוח, לאט לאט הקולות האלה הולכים ושכוחים. היום אני חושבת שהופטעתי כל כך בשנים האחרונות שהצלחתי ממש להפוך את כל המנגנונים הדיפולטיביים שלי שהיו יוצאים ככה חשיבה נורא אינטואיטיבית שהייתה נורא פסימית פתאום התחלפה לחשיבה נורא חיובית וזה קרה כמובן בעקבות המון כלים שקיבלתי

והמון טיפולים שעברתי ומטפלים מדהימים בכל מיני סוגים וכל מיני שיטות שעם כל אחד מהם פירקתי איזשהו משהו כל אחד קיבלת משהו? כן כן אבל אני חושבת שהרגע הזה שככה פתאום א קיבלתי את החיים מחדש ממש זה היה א איזה יום פשוט ככה צהריים רגיל לגמרי ויצאתי לטיול עם הכלבה שלי בשכונה ואני זוכרת את עצמי ככה טיילת ויש כזה יום שמשי כזה וקצת רוח אני רואה את העלים ככה ברוח כזה ויש שקט כזה של צהריים ופשוט התחלתי לדמוע מאושר כאילו הרגשתי ברגע הזה, הרגשתי את האוויר על הפנים ואת השמש והרגשתי חיבוק כזה מהיקום פתאום מהבורא. הרגשת הרגשתמש הרגשתי הרגשתי שר

הרגשת הרגשתי שלא רע הרגשתי משהו שלא הרגשתי בחיים לא ידעתי מה זה לא להיות בהישרדות ופתאום אפילו לא נתתי לקרוא לזה בשם לא ידעתי מה זה טוב ידעתי לא רע אוקיי עכשיו לא רע

ו וממש זה היה רגע שמשהו שם נולד ברגע הזה עם דמעות כאלה של אושר

וואו

ומשם זה נהיה כמו איזה כדור שלג שעל סטרואידים שיתגלגלם תקשיבי זה כאילו א השם פתח לך כזה צועזכיר לך מה זה להרגיש

לגמרי

אמרת אורך על הפנים זה כאילו כל כך טריביאלי ומתרגש מזה ואת זכית להתרגש מזה כי כל כך הרבה זמן לא הרגשת

אני כל יום נודע על הזכות להתרגש מזה כי אחרי כל כך הרבה שנים שאתה אתה לא מרגיש כלום היום כל אני אני יכולה לבכות שאני מסתכלת שאני יוצאת לטבע ואני מסתכלת על על הבריאה היפה שלנו ועל ואני מרגישה את השמש עליי או או את הגשם עליי או אני חבקות מאושר על על זה שיש לי את הזכות להעריך את הדברים האלה ולהתרגש מהם ברמה ש שמורדה לי דמעות כאילו זה כל כך לא מובן מאליו וואי זה כל כך חשוב מה שאת אומרת זה אפילו לא רגישות יתר ככה צריך לחיות

לגמרי

לפעמים א בתור אמ צירה אני זוכרת שהייתי אוספת את הילדים שלי מהגן וכזה רצה מדבר לדבר וכאילו יאללה בואו מושכת את כולם היום כזה אמא ציפור עם הנחש כזה מה תיפור

אומרת לי זה כל ה המטרה שלי היום אנשים רוצים להתבגר זה אני רוצה לחזור להיות ילדה אני רוצה לראות את החיים בעיניים של ילד זה המטרה שלי להצליח לראות את ה את הפלא כפלא כמו ילד שרואה דברים

ומתלהב

והוא פשוט

נהנה

נדהם כאילו מהדברים הכי טריביאליים והכי קטנים אבל אני עדיין יודעת מה חסר לי מה הילדה ההיא שפוצעת את עצמה כדי להרגיש משהו ולמי שיושבת פה מולי היום איך זה קרה הנס הזה מישהו לוקח אותך מהשערות ואומר לך את חייבת טיפול או

אבא יושב איתך ואומר לך תתאפסי על עצמך או אמא אומרת לך לא אדבר איתך אם לא תתחיל לאכול מה יש

אני לא יודעת להסביר לך זה פשוט איזה כוח פנימי מנוע פנימי שפשוט התעורר שם ואני אני לא יודעת תראי זה לקח שנים כן זה לא בן לילה

ודאי תהליך זה ודאי זה תנאי זה חייב להיות תהליך

אבל אני חושבת שמה שהעיץ את זה זה קודם כל אני יצאתי מהבית בגיל צעיר יצאתי מהבית בגיל 18 לא יכולתי להתגייס א בגלל כל המצב הנפשי

א ולא הייתי גם במצב בכלל גם לא להתנדב או שירות למרות שנורא רציתי כאילו לא יכולתי א והחלטתי שאני מתחילה לעבוד. אני כאילו מכניסה את עצמי בכוונה לאיזשהיא שגרה שתאלץ אותי לצאת מהמקום הזה כאילו להתמודד עם החיים. ואני חושבת שזה היה הצד הראשון כי לאט לאט הייתי חייבת להכריח את עצמי להחסף וה שאת יודעת את זה מאוגן במחקרים

כן אז

שלדיכאון הדבר הכי טוב זה זה כאילו כאילו הייתי רוצה לחשוב שכאילו כזה תה במיטה לא

הכי טוב זה פשוט להמשיך בעשייה להמשיך בעשייה

זה מה שמעושים אז זה מה שעשיתי וזה זה מסתבר שזה עבד

זה עבד ואיך את איך את בעצם ממשיכה את החיים לצד הפציעות או שזה הולך ונרגע ופחות יש לך צורך בזה זה איך זה

זה הולך וזה הולך ונרגע מן הסתם זה כבר לא

כי את עסוקה בחיים כי את עסוקה בעבודה את צריכה לקום בבוקר כזה

אני עסוקה בעבודה אני עסוקה בחיים אני אני לא יכולה להתעסק בהפרעות אכילה שלי אני לא יכולה להתעסק בפציעות שלי אני לא יכולה להתעסק בדברים האלה כי אני צריכה בסוף לתפקד ואותי לימדו הילדה המצטיינת שבתוכי שצריך לתפקד לא לתפקד בחצי כוח אז כאילו כבר לאט לאט נהיה לזה פחות ופחות מקום זה כן היה בהתחלה קצת קשה זה זה בסוף סוף הייתה התמודדות, זה מיס בהתחלה, אבל לאט לאט עם הזמן ועם תהליך מן הסתם שגם עברתי עם עצמי וטיפולים שלא הפסקתי, שהמשכתי ללכת ולחפש את המטפל המתאים, כי זה גם משהו שחשוב לי להגיד הרבה פעמים, זה פשוט לא זה המטפל, הכימיה, החיבור, השיטה. אני עברתי עשרות מטפלים ואני יכולה לספור לך על יד אחת את אלו שבאמת הצליחו לגעת ולהזיז משהו בפנים כי

וואו

איתם היה את החיבור הייתה את העבודה והיה את הרצון כי עם כל אחד את יכולה כל אחד אפשר לעבור תהליך עם כל מטפל עם כל שיטה אבל לא עם כולם יש את החיבור הזה שנוגע בפנים

מספיק כדי לגרום לך לרצות את הרצון הזה חשוב שאת אומרת את אומרת לא התייאשתי הייתי אצל הרבה לא כולם היו טובים לא כולם היו טובים ליאם

לא כל השיטות היו מוצלחות בשבילי אבל לא הפסקתי לחפש בסוף יש בזה איזשהיא אמת

יש בזה אמת ויש בזה תקווה תקווה לא אני האמנתי שזה לא ישאר ככה

מה הכי עזר לך

א

בין כל הטיפולים והמטפלים יש משהו אחד שאת אומרת וואו כאן הרגשתי בית כאן זה עזר לי מאוד מאוד

הייתה לי מטפלת אחת שמאוד מאוד עזרה לי לבנת א ואני חושבת שהיא הציבה לי מראה שבהתחלה מאוד הכעיסה אותי א אבל דווקא כי היא מאוד נגעה בי ומאוד עוררה אותי א ואיתה עשיתי את התהליך הכי משמעותי שלי שהסכמתי להתקלף מהזהות הזאת של ההישרדות ושל הקורבן ושל הכאב ושל הכעס ושל ה הסכמתי להתקלף מהדבר הזה וזה נורא מפחיד להתקלף מזה כי כשזה וזה כל הזהות שלך. מי תהיה כשמי אני אהיה כשאני אוריד את כל הדבר הזה? אין לי עוד משהו חדש לאחס בו. זה ממש להסכים רגע לקלף,

חסוף,

להיות חשוף לגמרי בלי זהות, במקום כזה של בין לבין שאתה עוד ממש כמו לחזור להיות תינוק רגע שאין לו זהות עדיין והוא עוד לא בנה את עצמו. ולהסכים לבנות מחדש משהו אחר, ללבוש על עצמך כיסויים אחרים. זה נורא מלחיץ. הנה אני אני אישה מעל גיל 40 וגם אותי זה עכשיו אזה מאוד מאוד מאוד מרחיץ אבל זה בסופו של דבר מה שעשה את התהליך וזה מה שגרם לתהליך הזה להיות כל כך שורשי להיות מוטבע בי כי זה הפך לזהות חדשה זה לא משהו שנבנה על זהות ישנה א ועל ושהות הישנה היא זו שהיא יותר קרובה למקור אלא היא התקלפה היא נשארה עשיר את השרידים שלה את יודעת יש רשימו אי אפשר להוציא את אז אבישג היום היא לא מרצה.

אביג היום א לומדת להציב גבולות. אני לא אגיד לא מרצה, אבל היא לומדת להציב גבולות. היא לומדת קודם כל לרצות את עצמה, את הנפש שלה ואת הרצון שלה. והרצון שלה הוא לפעמים גם לכבד את ההורים שלה או לשמח ולעשות דברים גם שהיא לא תמיד הכי ססה לעשות, אבל כדי לשמח ולעזור לאחרים. אבל זה הרצון שלי.

לא, זה מגיע ממקום אחר. כזה אותו כאילו זה כיבוד הורים זה כיבוד הורים

אבל שאלה מאיפה את עושה את זה אומרת הבתי במקום הוא הרצון שלי הוא לא בגלל ריצוי הוא לא כי אני רוצה לרצות את הרצון שלהם הוא כי אני מרצה את הרצון שלי והרצון שלי הוא לכבד את ההורים שלי זה מה שעושה לי טוב לדעת שאני מכבדת את ההורים שלי שאני עושה כיבוד הורים ואז אני עושה אותו מהמקום הכי שלם שיכול להיות

באיזה גיל את את מסתכלת על עצמך איזה יום אחד את אומרת וואי אני כבר לא עושה את זה מה זה אני כבר לא עושה את אני חושבת שאני אני כל פעם מחדש א מופטעת מזה. אין זה עד היום תשירי אני כבר אני כבר כמה שנים במקום אחר ואני כל פעם מחדש שאני מציבה הגבול כשאני נאמנה לעצמי כשאני פתאום א אני רואה את הזהות הזאת החדשה או פתאום אני עולה לי איזה חשיבה נורא אינטואיטיבית ומאוד חיובית ואופטימית ו אני לא מזהה את עצמי אני אומרת מי זאת אני

כן אני ש זה עדיין אה

כאילו אנשים אומרים לי את כל כך מביאה אור את כל כך זה אני כאילו אני יש לי עדיין זה כמו תסמנת המתחזק כזה קצת

את עדיין לא מאמינה לעצמך

כן

שזה טוב

כי זה זה מפתיע אותי זה משהו שתחשבי שעד לפני כמה שנים לא ידעתי שקיים בטח לא בי לא ידעתי שהוא קיים בכלל בעולם ראיתי את זה ולא יכולתי להבין את זה אז היום זה קיים בתוכי כאילו זה

אני רוצה שניגע במשהו שלא נגענו בו א וזה ככה הביקור של אה של הסרטן בחיים שלך. את רוצה לגעת בזה קצת?

כן, אני גב אני גם אדייק ככה כי זה מאוד חשוב לי. א אני באזור גיל 21 משהו כזה הייתה לי איזשהי תופעה חריגה של איזשהו דימום חריג. א א הלכתי לבדיקה שגרתית. הרופא כן מצא ממצאים חרגיים כאילו זה יצא בדיקה חיובית שזה שלילי וגדול א אבל הוא אמר לי תראי בגיל שלך אין צורך לדאוג כאילו זה בדרך כלל רק נשים באזור גיל 40 50 כאילו זה שלבים א רק מאזור גיל 30 נשים מתחילות בכלל להיבדק אז הוא אמר לי אין מה לדאוג תבואי עוד שנה אבדוק אותך שוב הכל יהיה בסדר הגוף א יתטא את זה לבד אה אני לא לא הייתי רגועה מזה. גדלתי עם אמא מאוד פדנטית, מאוד ככה חרדה לבריאות שלנו וצריכה ככה רוצה את הביטחון ואת הרוגע.

וכשגם שיתפתי אותה אז היא גם בעצמה לא הייתה רגועה. כנראה הייתה לה איזה אינטואיציה אמאית בפנים ואמרה לי אוקיי הוא אמר את מה שאמר אני רוצה ללכת לקבל חבדה את נוספת נלך לרופעה פרטית ונעשה בדיקה מחוץ למרפעה אה אז באמת הלכנו לרופה פרטית א עשתה לי את הבדיקה ומה שהיא ראתה ב בתוצאה זה שבאמת היה שינויים מאוד מאוד כלפי חוץ כאילו מה שהיא ראתה שינויים מאוד מאוד נרחבים בכל ה כל השטח של צבר הרכם היא אמרה תראו זה נראה מאוד חריג זה באמת לא הגיוני כל כך לגיל בת 21 יכול להיות שזה דלקת בוא נעשה בדיקה ניקח ביאופסיה ניקח דגימה ונראה זה כשלעצמו היה קצת א מלחיץ

גם הבדיקות עצמן מאוד לא נעימות במיוחד בתור מישהי שיש לה טראומה א וכל הבדיקות הפולשניות וכאובות וחשופות מאוד, שזה דבר מאוד מתרגר ומאוד קשה. א אבל באמת הייתה כל כך נעימה וכל כך מחילה וכל כך א כמה שאפשר לעשות את הסיטואציה הזאת יותר נעימה. חיכינו א חודש עד שקיבלנו את התוצאות. וואו חודש מור עצבים

היא מתקשר היו עוד הרבה חודשים אחר כך מורי עצבים היא התקשרה ואמרה ש היא התגלתה דלקת הקלה יש דלקת תבואי אתה לך תיפול תרופתי שלושה חודשים תחזרי נעשה בדיקה נראה שהכל התנקע הכל בסדר ושיא לשלום

שלושה חודשים לקחתי כאילו את הטיפול לוקח לגוף כזה להיפטר מהדלקת בשלושה חודשים חזרנו עוד פעם לבדיקה היא עושה עוד פעם צביעה, רוצה לבדוק, שום דבר לא השתנה. הכל נראה אותו דבר בבדיקה. אומרת, זה לא הגיוני. הייתה דלקת, טיפלנו בדלקת. זה מצב חריג שלא נראה הגיוני, במיוחד לא לגיל, אבל לא לוקחים סיכון. עושים עוד פעם ביאופסיה, עוד פעם בדיקה ומחכים עוד חודש. מקבל תוצאות.

וואי.

כן. א ואז באמת קיבלנו את התשובה, הזמינו אותנו, הגעתי עם אמא שלי א הייתה התפתחות של תאים סרטניים בכל היקף של צבר הרכם ממש כאילו ב זה היה מאוד מאוד חריג

מאוד נדיר גם בחורה צעירה בכן אני הייתי המנותחת הכי בסוף התנתחתי אצל לא היה אופציה לשום טיפול אחר זה היה ניתוח

כן רק ניתוח

אה שזה גם את יודעת יש לזה כל מיני השלכות מחורה צעירה לרוב לא רוצים להגיע למצבים של ניתוחים אבל זה

לא הייתה ברירה

אז באמת עשו את הניתוח כדי שכמה שאפשר יהיה לצמצם את ה את הנזקים וכמובן שלא להגיע חלילה לבאמת מצבים א ברוך השם שזה התגלה בשלב הזה אבל א עשו את את הניתוח עשיתי אותו אצל פרופסור באדסה אמא שלי רצתה אתה הכי כאילו

אתה הכי טוב בשביל כן כן למרות שהיא הרופעה היא הייתה השליחה לגמרי כאילו לגלות את הדבר בזמן אבל אמא שלי רצתה שאני אתנתח אה

אז הניתוח עבר בהצלחה אנישה לעצמי

לסמוחי עברתי את הניתוח באדסה בערך שלושה שבועות אחרי כבר זה היה כזה הכל נורא מהיר א עשיתי אותו אחר כך מן הסתם כל א כאילו עושים בדיקה עוד פעם לראות שוליים כל מיני דברים כדי לבדוק שהכל א שהכל יצא והכל נקי

ואז ואז באמת כל שלושה חודשים בהתחלה הייתי במעקב אחר כך כל חצי שנה עכשיו פעם בשנה ובפעם האחרונה שיצאתי מה

מהרופה שלי אמרה לי א כאילו היא אמרה לי נתראה באולטרסאונד כאילו בעזרת השם כאילו

כן עדיין אני עושה מן הסתם בדיקות כל שנה אבל כבר לא באדסה כאילו אני עושה בדיקות רגילות

מדהים

כן א אבל אני חושבת שמבחינתי זה הייתה גם איזשהיא איזשהיא קריאת השקמה כי בסופו של דבר הדבר הזה התפתח לא סתם זה זאת בסוף מחלה של גוף שתוקף את עצמו כל הכעס שלי כל הכאב שלי כל מה שסחבתי על עצמי כל השנים שהפניתי פנימה ועוד במקום הכי סימבולי שיכול להיות איפה שהמקום שהכי מסמל גם את ה את הכאב שלי את הפגיעה שלי וגם את את החיים כאילו זה בסוף זה גם לדעת צמרמורת אני לא יכולה איתך. יש לי צמור מורת. ההבנות שלך הם כל כך עמוקות ובוגרות. לא תואמת גילך בכלל. זה מדהים איך איך הצלחת לקשור. אני יושבת עם נשים בנות 40 ו60 ורק כשאנחנו עושות ביחד את הלינק' הזה בין המחלה לבין הסיפור הרגשי שלה. סתכלת אליי בעיניים. כאילו מה הקשר? ואת עושה את זה בכזאת טבעיות. כעס שלי ו

אני הפתחתי לעצמי בחדר ניתוח אני זוכרת משפט שה הרופא שלי הפרופסורת אמרה לי כי אני את יודעת הייתה לי הדחקה כזה ומאוד אמרתי כזה כאילו הכל בסדר הכל זה ואז היא אמרה לי את יודעת ב בניתוח שני כאילו שעושים את הניתוח השני כבר אי אפשר כבר א לשת ריון ולהיות כאילו זה כבר לא מחזיק ואני זוכרה שהיא פתאום נתנה לי איזה סתירה כזאת וכשנכנסתי תי לניתוח ישבתי ב בחדר לפני קצת לפני את יודעת לבד כזה כי כאילו אחרי שההורים שלי נפרדו ממני כזה בכניסה וישבתי שם בחדר ודיברתי עם בורא עולם אמרתי לו אני מוכנה הם מנקים את זה עכשיו החוצה אני מנקה את זה החוצה מהנפש שלי ואני מבטיחה לעצמי שאני משחררת ברגע הזה את כל הכעס ואת כל

האשמה ואת כל הכאב וגם שנים היה לי הייתה לי את השאלה הזאת עם עצמי ואני ר אני יכולה לדמור א אם אני רוצה להיות אמא א זה היה מאוד מורכב עבורי כל ה כל הדבר הזה ובאותו רגע אני רוצה שם הבנתי ברגע הזה כשהיא אמרה את זה אמרתי זאת המהות שלי זה זה הדבר שאני הכי רוצה לעשות שלום עם עצמי בשביל בעזרת השם הילדים העתידיים שלי ועוד נפשות רבות ש שיתרפו בעזרת הדבר הזה בן

נסכם בזה את יודעת הרצון הזה שלך להיות אמא זה בעצם הכל כי זה בעצם שלחת לעצמך, קיבלת את עצמך ואת מוכנה לחיות ולהעניק הלאה.

זה זה המשמעות של החיים. מה זה החיים בלי להעניק? זה אהבה. אני רוצה לחיות באהבה אני רוצה להעביר אהבה. אני רוצה להיות אהבה. ומה זה אהבה? אהבה זה להעניק. אהבה זה לתת.

זה גם לדעת קבל אבל זה בעיקר לתת. תני לנו את ה את ככה את הפינלה כדי שנאגד את השיחה הזאת בצורה הכי

אני יכולה לספר לך שהחזון שלי היום שאני מסתכלת על על למה עברתי את כל הדרך הזאת ולמה עשיתי את כל המסע הזה ולמה בגיל כל כך צעיר ולמה קיבלתי את כל התובנות האלה ולמה בורא עולם עזר לי כל כך באמת ליישב את הכל באמת אני מרגישה שאני אני לא מרגישה בגיל שלי אני לא מרגישה במקום שלי ואני יודעת שהיום החזון שלי זה להקים מרחב בית מאזן טיפולי ענק שיכיל כמויות של נפשות שיוכל לסייע ולעזור להם ולהחזיק אותם שיוכלו לבוא ולהתמלא מכל סוגי טיפול אפשריים ובכל סוגי טיפול בריפוי בעיסוק וכל מה שעזר לי דרך אומנות ודרך כתיבה ושירה ותנועה ואמונה וחיבור ל לבורא עולם ולהתחזקות ככה חזרה פנימה לתוך עצמי ולבורא וזה זה היום החזון

שלי להיות כלי היום אני כאבישג כלי כזה יכולה להכיל מספר מצומצם של נפשות ומשתדלת לעשות את זה כמה שיותר בא לי מרחב שהוא יהיה אני שהוא יהיה כלי ענק שיכיל כל כך הרבה כדי שאני אוכל להעניק כל כך הרבה מהמתנה הזאת שקיבלתי כי מבחינתי כל המסע הזה זה מתנה וזה ה

מדהימה אחת

זה החזון שלי מבחינתי זה התכלית שחיפשתי כל הזמן לכל הדרך הזאת ממש

אני אני יודעת שחייבים לסיים אני חייבת ממש במשפט אחד א ככה קראתי בתחקיר שכל מה שעברת גרם לך להתחזק

נכון תרטי נמקי ויזבין

כן אני אני באתי משם בסוף ההורים שלי אבא שלי חזר בתשובה כשהייתי בת שש א אני גם התחזקתי בעקבותיו. זה ה זה הילדות שלי וזה הבית שלי בסוף. ובמהלך השנים ככה עם כל הכעס שלי ועם כל ה קצת התרחקתי ורציתי תמיד ידעתי שאני אחזור תמיד ידעתי אני את יודעת הנשמה יודעת בפנים תמיד ידעתי שאני אחזור אבל רציתי לחזור ממקום שלם ומבחירה והחיבור הזה לבורא עולם ול בסוף אין לי מי לדבר יש לי רק אותו כאילו אין לי אני אני מרגישה שאני מדברת איתו והוא נה לי, הוא משיב לי, אני מרגישה אותו, אני מרגישה את החיבוק שלו, את העטיפה שלו, את הקריאה שלו אליי והוא רוצה אותי שאני אחזור אליו לאט לאט ובדרך שלי אני מרגישה את זה בכל ני וני

בגוף שלי ווגם כל ה הדרך שלי והטיפול שלי והכתיבה שלי והכל היא תמיד עוברת סביב הדבר הזה כי בסוף זה הבית אני מרגישה את זה הבית זה הבית הבית זה ממלא אותי בכזה אור ונחת. כן. אני רוצה להחל לך בעזרת השם יתברך שתוציא ספר, שתקיבי בית מאזן,

שתעשי דברים טובים וגדולים ובעיקר, בעיקר, בעיקר אני רוצה לאחל לך שעד 120 כשאת מרגישה רוח על הפנים שתתרגשי מזה.

אמן. אמן. תודה. תודה רבה