"התפילות נתנו לנו כוחות": טלי די על התקומה לאחר האובדן

ובדרך אני מקבלת שיחת טלפון מדודה שלי והיא אומרת שמעתי שהיה פיגוע בביקת הירדן ורק רציתי לבדוק שאתם בסדר

את לא שמעת על זה קודם

לא שמעתי על זה כלום כאילו גם בדיוק דיברתי ע מאיה והיא שאלה כאילו מתי אנחנו מגיעים ו

מתי את הכי מתגעגעת וואי, אין איזה חוקיות. האמת שלפעמים זה יכול ממש להגיע בזמנים לא מתאימים שאני הכי רוצה להרגיש שמחה ו א נראה לי לפני חגים בעיקר,

שזה זמן נורא משפחתי.

אמ אז ממש מרגישים את החוסר בהדלקת נרות.

כן.

כן. א זהו ויש פעמים שזה סתם כאילו בלי איזה טריגר מיוחד לא באיזה יום מיוחד סתם

גם את יודעת למי מתגעגעים קודם יש את טמא יש את מאיה יש את רינה כאילו למי מתגעגעים קודם

זהו זה גם

זה תלוי מה עושים נגיד א כשהתחלתי את המדרשה הלכתי למדרשה שמאי הייתה בה ושם נגיד אז ממש ממש התקעגעתי אליה כל השנה כאילו חשבתי מה היא הייתה אומרת ולאיזה שיעורים היא הייתה נכנסת וזה היה תקופה כזאת ורינה בצבא

כן

פגשתי המון בנות בצבא שממש הזכירו לי אותה

יואו

שזה מיוחד כי לא לא יצא לי לפגוש אנשים שמזכירים לי אותה היא ממש מיוחדת וזהו ואמא זה זה הכל במיוחד עכשיו בתקופה הזאת

נכון שלפניך חתונה

כן

אז את יודעת טלי אני את אפילו לא יודעת כמה התפללתי עלייך וכמה חשבתי עלייך אני בטוחה שאני כל מי שצופה בנו עכשיו את גם אני גם אני גם אני ברור לי ברור לי יודעת שאת עומדת שם ב אני הייתי אי שם בנפל ואת עומדת ומסתכלת בשידור חי בלוויה ובוכה יחת איתך ואת עומדת שמה וקוברת אמא בשתי החיות עכשיו גם לא אפילו לא ביחד וכשאני רואה אותך היום אני ממש ממש מתרגשת. בוא נתחיל כזה מהתחלה. קצת קצת על הילדות שלך. איך גדלת? באיזה בית.

ההורים שלי במקור מאנגליה. אמ וכאילו כל המשפחה שלי עדיין שם.

כן.

ובגיל תשע ההורים שלי החליטו לעשות עלייה. הם תמיד האמינו בציונות ורצו לגור בארץ ואבא שלי היה רב בקהילות באנגליה. אז לכן גרנו שם. וברגע שהתאפשר עלינו לארץ, הם רצו לגדל אותנו שרוב החיים שלנו נהיה פה. כן א

ושזה לא יהיה מאוחר מדי שיהיה לנו כבר את השפה והכל אז

זת כשאת אומרת אנחנו זה בעצם אבא אמא וארבעה אחיות נכון

ארבעה אחיות ואח

אז בעצם מאיה הייתה

מאיה הייתה הכי גדולה ואז יש את קרן

מאיה שנתיים מעליי קרן שנה מעליי ואז אני רינה שנה מתחתיי ויהודה שנתיים מתחתיי

איזה חבורת אחיות ויהודה בטח הרגיש כל פעם חבורה כזאת של בנות בבית

לא הוא גם היה חלק היה מצטרף אלינו

ואתם עונים לארץ ואיך את זוכרת את העלייה הזאת לארץ? אז אני זוכרת שכשגרנו באנגליה אז היינו באים בחגים לארץ וזה היה ממש ארץ החופשות כאילו היינו יורדים לאילת ולבתי מלון ו כאילו היה לי ממש כיף לבוא לארץ ואז שאמרו שאנחנו עוברים לגור פה הרגשתי שאני עוברת כאילו ל לא לארץ החופשות כאילו זהו עכשיו אני חיה בחופש אחד גדול

וככה זה ממש הרגיש גם כאילו גם כשהתחלנו את הלימודים עדיין כל יום שישי היינו יוצאים לטיול משפחתי ו ההורים שלי ממש ניצלו את זה שאנחנו גרים בארץ ארץ מדהימה מים מזג אוויר טוב שאפשר לטייל ו

לאפרט נכון עברתפרט כן כן א כל המשפחה שלנו עדיין שם כל הבני דודים סבא וסבתא אז אנחנו כן הולכים לבקר יחסית הרבה אז זה כן הדבר היחיד שהיה לי קשה המרחק מהמשפחה אבל זה גם רוקם את המשפחתי

כן תערי לי קצת את החבורת החיות הזאת ספרי לי קצת את יכולה לספר על זה

ברור זה נורא כיף מה זה גם אה כולנו נורא צפופות בגיל אז ממש עברנו את כל השלבים ביחד אם זה היה לאיזה אולפנה ללכת היה שלב שכולנו היינו ביחד ביסודי כולם גם אח שלי א זה אם זה לחפש שירות לשנה הבאה או לחפש מדרשות אז כולנו היינו בשלב הזה שכאילו בחיפושים ביחד א וזה נורא כיף מלא מריבות על בגדים

ודברים

אותם בגדים מתחלקות בבגדים

זהו מתחלקות לוקחות וזה פתאום אני שמה לב שהחולצה שחיפשתי אה כבר חודשיים אצל אחותי.

כן.

אמ אז זה נורא כיף. זה גם זה באמת החברות הכי טובות. ככה זה הרגיש כאילו שבאמת יש לי את האחות שאני יכולה לפנות אליה בנוגע לכל דבר ולהתייעץ עם כל אחת מהם בנוגע לנושאים אחרים.

א זה זה הכי כיף בעולם באמת. וכאילו באנגליה נגיד זה היה לא שגרתי משפחה כל כך גדולה כבר שעברנו כשעברנו לאפרט אז זה יותר רגיל

כן

אז גם זה היה נורא כיף שיש לי בילטין best friendנס זה כאילו ממש הרגיש ככה

כן ואז מה קורה ספרי לי קצת על היום של ה איך איך בא לי לעצור פה להגיד אוקיי חבורת בנות מקצר חבורה של בנות יפות מהממות ביחד אבל

יש לנו את את היום של הפיגוע שבעצם קותע כן,

קע את כל האידיליה הזאת.

זהו, אני מרגישה שבאמת צחיתי ב-18 שנה, ככה, 17 עם משפחה באמת באמת מדהימה, בתפקוד מלא, כאילו אבא, אמא וממשפחה כאילו אידיאלית א והיינו בדרך לחופשה משפחתית בצפון. התפצלנו לשני רכבים.

זה היה בסוכות אני זוכרת נכון בפסח. זכרתי שזה חג. אוקיי. כן. ב חול המועד ראשון פסח אה ונסענו בשני רכבים אני הייתי ברכב עם אבא שלי ואח שלי ואמא שלי נסעה עם קרן מאיה ורינה

כן

אמ וזהו הם הורידו את קרן בשירות לאומי לא נתנו לה אישור לצאת לחושה אז היא הייתה בשירות לאומי

והם המשיכו ובדרך אני מקבלת שיחת טלפון מדודה שלי והיא אומרת שמעתי שהיה פיגוע בביקת הירדן ורק רציתי לבדוק שאתם בסדר.

את לא שמעת על זה קודם?

לא שמעתי על זה כלום. כאילו גם בדיוק דיברתי עם מאיה והיא שאלה כאילו מתי אנחנו מגיעים ו לא חשבתי על זה יותר מדי. זה גם היה לצערי בתקופה שהיו המון פיגועים. אנחנו היינו אחרי א האחים יניב.

כן. נכון.

ו אחרי גם היו המון אסונות. זה היה תקופה מאוד מתוחה. זאת אומרת זה לפני שנתיים וחצי שלוש חצי שנה לפני השביוקטובר שגם כאילו בעם ישראל היה

תקופה מתוחה עם הרפורמה וכל הדברים

א וזהו ואז אנחנו אמרנו לא אנחנו בסדר כאילו נבדוק רגע איפה אמאכ מתי היא מגיעה כי בדיוק הגענו ליד ואנחנו מתקשרים והיא לא עונה ואני מתקשרת למאיה ואילונה ואז פתאום אנחנו מסתכלים בחדשות ואומרים שזה שלוש בנות בנות 16 א כאילו אמא שלי מהממת אבל היא לא בת 16

אז יש תקווה שאולי זה לא הם אני אומרת אוקיי אז זה לא אנחנו ואז פתאום א שולחים גם תמונות של הרכב וזה ניסן לבן שזה הרכב שהיה לנו ופתאום אני מסתכלת בתמונה אני רואה את המזוודות

שלקחנו עכשיו שוב זה מזוודות סטנדרטיות אולי זה של מישהו

אולי זה של מישהו אחר

אמ ואז אנחנו אבא שלי כבר בשל שלב הזה זה לא מתיישב אצלו ואנחנו מתחילים להילחץ ואנחנו מתקשרים ומתקשרים ואנחנו ל כאילו לאבא שלי הוא יש לו בטלפון הוא יכול להסתכל איפה נמצאים הטלפונים

א

ככה אם נאבד טלפון הוא הסתכל באפליקציה שלו וזה בצומת חמרה לא הטלפונים שלהם ופתאום כאילו נקודות מתחברות עכשיו אנחנו מחזיקים תקווה ואנחנו אולי זה לא אנחנו ושם אבא שלי כבר התחיל לנסוע לל לכיוון הזירת פיגוע.

איפה אתם נשארות? אתם

אני אני ואח שלי ברכב ואנחנו נוסעים איתו אה

ואנחנו נוסעים. אבא שלי נוסע במהירות מטורפת וכל הדרך אנחנו אומרים פרקי תהילים ומתפללים ומקווים ו

מה עובר לך בראש? מה את חושבת באותם רגעים? אני זוכרת ש שאמרתי אני יש לי משהו שאני עושה עם הקדוש ברוך הוא שכאילו כשאני ממש צריכה את עזרתו אז אני כאילו נודרת נדר בלי נדר שכאילו אם אתה תעזור לי אני ממש אשתדל לקחת על עצמי עוד משהו ואני אני זוכרת שאני בנסיעה הזאת ואני אומרת רק תעזור לנו כאילו מתפללת שזה לא המשפחה שלי ובאמת אני נודרת נדר בלי נדר שאני אעשה הכל באמת ש שלא כאילו הכל באמת אני אקריב את עצמי למענו כאילו רק שזה לא יהיה המשפחה שלי גם בדרך מתעדקן ואומרים שכבר קבעו מוות לשני בנות ו ואחת בדרך לבית חולים ושם אה כבר כאילו אף אחד לא מדבר עדיין עם אבא שלי אף אחד לא מיצר איתנו קשר ואנחנו נוסעים

וכשאנחנו מגיעים אז מביאים תיבת ציאות של אחותי לאבא שלי שם כאילו ראה סימון נופל ואני ישר אבא שלי נכנס חזר על הרכב ונוסע ישר לבית חולים ושם אני זוכרת שאני הייתי צריכה להתקשר לאחותי קרן ולהגיד לה תקשיבי אני לא יודעת אם ראית בחדשות אבל זה המשפחה שלנו תשי כמה שיותר מחיר ל לאדס האינקרים ואני מתקשרת לסבא וסבתא שלי מחיחול

וואי איזה קשה זה להיות גם לקבל את הבשורות איוב האלה וגם להיות זאת שצריכה לבשר אותם הלאה את מבינה שאת חיבת צריך להתרכז בנהיגה כאילו אבא שלי היה הכל כולו מרוכז בנהיגה ולהגיע לבית חולים כדי לראות את אמא שלי ו אז כאילו הוא היה מרוכז בזה וכאילו אני הייתי ברכב והייתי צריכה ממש להתקשר לכולם להגיד להם כבר תזמינו טיסות תגיעו לארץ צריך אותכם פה וואו

אז זה אני זוכרת שהיה לי ממש קשה כי אני זוכרת התקשרתי לסבתא שלי פתאום היא נכנסת להתקף חרדה

מה את אומרת לה מה את מספרת לה

אני אומרת לה כאילו לרוב אנחנו היינו מתקשרים כל שישי לסבא וסבתא. אז הם א כשאני מתקשרתם מצפים לשיחה רגילה של אה מה נשמע איך היה השבוע ואני אומרת להם כאילו תעצרו רגע אל תדברו א הרגע היה פיגוע מאיה ורינה מתו אם עכשיו בבית חולים תבואו עכשיו לארץ ואז ניתקתי ככה ממש אמרתי

זאת לא נתת אפילו את התגובה אמרת ניתקת

כן וככה אחד אחד לכל המשפחה כדי שהם ידעו מה המצב רגע ושהם יגיעו של משפחה מדהימה והם עלו על המטוס הראשון וזה גם היה ביום שישי,

נכון?

רגע לפני שבת וכולם, כולם הגיעו.

אמ וזהו. ונראה לי התקופה הכי קשה הייתה בבית חולים.

מה? תספרי לי, אתם מגיעים לבית חולים?

אנחנו מגיעים לבית חולים ואני עוד נאחזת בתקווה שאולי זה לא אנחנו, אולי מישהי לקחת את התעודת.

גם אחרי שאת מספרת לסבתא שמאיה ורינה נרצחו, את אומרת אולי זה לא אנחנו. לא כאילו בסוף הביאו לנו את התעודת זהות ובסוף אבל אני אמרתי אני לא ראיתי כלום ברוך השם לא נתנו לי ולאח שלי להיכנס ולא לראות כלום וכשאבא שלי נכנס והסתכל על הרכב והסתכל על הכל אז אה השאירו אותנו כאילו באמבולנס ליד ולא נתנו לנו

אז יש לך עוד תקווה באותם רגעים

וברגעים האלה אני אומרת אני לא ראיתי בראש שלי הם מחייכות הן מחכות לנו שם אנחנו רק רוצים להמשיך בטיול וכשהגענו לבית חולים וראיתי את אמא שלי אז א נראה לי שם

כי בעצם אמא נפצעה אנוש זאת אומרת אמא לא שתי החיות מיד במקום פחות או יותר נכון

ואמא נפצה אנוש איך ראית אותה איך היא נראית פה אתה מרג

אז אני ראיתי אותה קודם כל היא באמת הייתה מהממת פשוט אמא שלי היו לה המון אבות פנים המון שמחת חיים המון אה א רגש והפנים שלה היו נורא שלבות כאילו היא הייתה כזה ממש היא הייתה רדומה והיא הייתה מחוברת לכל מיני מכשירים

אז אה ולראות את אמא שלי חזקה וכאילו מלאת חיים פתאום

דוממת

דוממת זה היה לי ממש קשה ולא לא היה לי הרבה זמן א לפני שלקחו אותה לניתוח א ושם היה לנו תגובה של שאייה שמצד אחד אמרו לנו שהיא במצב ענוש מצד שני נתנו לנו קצת תקווה

כן

שהניתוח עבר בהצלחה ושהוא יש מצב שהיא תהיה משותקת אבל היא תצליח להגיף לדברים או ש אמרו לנו כל מיני דברים.

אני חושבת על הסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת של ילדה בת 17 היית אז נכון ש עוד מעט לוויה. זאת אומרת יש גם לוויה לשתי האחיות הכי אהובות שרק הדבר הכי קרוב אלייך אמא במצב אנוש מספרים לך שאולי תצטרכי לטפל בכל חייך ואולי לא ואולי כן ומה קורה ו מה מחזיק אותך באותם רגעים? אבא שלי ממש א כאילו איש מדהים וקרן ויודה אח שלי אמ כאילו אנחנו מפסיקים אחד את השני

וגם עם ישראל אמ אני זוכרת שכבר בבית חולים אנשים טובים הגיעו והיו איתנו אנשים זרים שלא הכרנו פשוט הגיעו הגיעו להיות איתנו אנו ועזרו לנו וכל הצוות בבית חולים והרופים הרגשנו חיבוק ענק מהם אמ המשפחה גם היא חול שהגיעו וסבא וסבתא ו כולם הגיעו והיו איתנו אמ ואני באמת זוכרת בתקופה הזאת שהשלושה ימים האלה עד ש קבו גם לאמא שלי מוות אני זוכרת אני אני שואלת את עצמי מה אני מעדיפה שאמא שלי שלי תסבול ו שהחיים שלה יהיו רצף של ניתוחים או ש אבל לפחות יהיה לי אמא או ש כאילו אני זוכרת שבתקופה הזאת אני ביקשתי מכולם להתפלל ושכולם יתפללו לרפואתם זה היה לי כל כך חשוב אבל אני לא הצלחתי

ובתוך תוכך אמרת יכול להיות שעדיף לה ללכת להיות עם מאיה ורינה למעלה

זהו שמישהו ידאג להם גם

זהו טוב, ש חשבתי על זה שבטוח עובר לך בראש שהם לא יהיו לבד, שתהיה להם אמא ואני אהיה פה עם אבא. סיום.

אז בעצם יש לוויה של מאיה ורינה ביחד, נכון? במוצאי שבת זה היה?

אמ בגלל שזה היה חג כן לא קברנו אותם תוך כדי החג. אמ

ביום ראשון עשינו את זה אם אני זוכרת נכון. אמא שלי קברנו ביום שלישי. זאת אפילו הלוויות אני שואלת על ילדה בת 17 שצריכה ללכת ללוויות ללוויה של שתי האחיות האהובות שלה ואחר כך אחרי יומיים ללוויה של אמא שלה אהובה זה הדבר שהכי חששתי ממנו כאילו אני זוכרת בלוויה שלהם אמרתי אני לא חוזרת לפה אני לא עושה את זה שוב לא מסוגלת לקבור עוד בן אדם איך הצלחת איך הרגליים הולכות בכל זאת

אני לא יודעת זה באמת הקדוש ברוך הוא. יש איזה תחושת ניתוק כזה שאת באיזשהו מקום אומרת הגוף הולך, את נמצאת שם אבל את קצת יכול להיות אני חושבת ש

הקדוש ברוך הוא באמצ אני תמיד חשבתי לעצמי שהתפילות לא הצליחו כי אני ביקשתי מכל עם ישראל וכל עם ישראל התפללו והיו איתנו ומכל זאת כאילו לא לא הצליחו לרפא את אמא שלי כאילו הקדוש ברוך הוא ואני חושבת שכל התפילות האלה הגיעו אלינו למשפחה ובאמת הרגשנו את הרגשנו ממש כאילו

שולח כל התפילות שולחות רפואה כזה לתוך הלב שלכם

כן שכאילו הם לא הצליחו לרפא את אמא שלי אבל הם הם באו לעזור למשפחה שלנו להשתקם נתנו לנו כוחות לעבור את התקופה ועדיין הם נותנים לנו כוחות לעבור את התקופות

כן

ששום תפילה לא הלכה ל כאילו לא התבזבזה כאילו שום תפילה לא לשבט היא פשוט התנתבה ל מקום אחר

וואי זה כזה מתוק מה שאת אומרת זה כזה

ככה אני באמת באמת מרגישה זה בזכות התפילות של כולם

אז תערי לי את הבית אחרי שחוזרים משתי הלוואיות

אז א גם בתקופה של הלויות של האחיות שלי אז לא חזרנו הביתה היינו היינו בבית חולים א אני זוכרת הפעם הראשונה זה זה הזוי הבית זה לא מרגיש אותו מקום וזה מרגיש שהם עדיין פה כי יש את החדר שלהם במה שלהם

חדר והכל ועדיין אוכל של אמא במקרר כאילו

ואולי הכל היה רק חלום

כל הזמן אני עדיין מקבל

שתפתחי את העיניים והם פה

כן

עדיין גם אחרי שלוש שנים את אומרת לעצמך אולי הכל היה חלום

כן אבל אה זה קשה לחזור הביתה ולהבין איך איך בונים חיים ואני זוכרת שאבא שלי גם כל הנסיעה כאילו גם לזירת הפיגועה וגם לבית חולים אז אה הוא אמר אנחנו חייבים כאילו אי אפשר לתת לזה להפיל אותנו כמשפחה אנחנו חייבים לתת לזה זה כאילו לתת לזה לגרום לנו לרצות לחיות יותר

זה איש חזק זאת אומרת יש משהו חוס כאילו אני אני מתפרקת ואני לא מסוגלת לחשוב והוא פשוט חוזר על זה שוב ושוב ושוב כל מסויה באמת כאילו וככה אמא שלי הייתה מחנכתנו גם שממשיכים ומתקדמים הזכוחות גם ממנה ש כן

אז מה אתהריק קמים בבוקר

מה כזה תערי קצת את הבית כזה פתאום כשהוא כל כך כשאין את ה את האנשים שאת הכי אהבת את ה את הדמויות שאת הכי מה זה נפלות איך איך להגיד את זה את האחיות את אמא איך איך איך ההרגשה

אני זוכרת שאני וארינה היינו ביחד בחדר ואני הבאתי את קרן לישון איתי בחדר כי לא רציתי לישון לבד

ובגלל שעוד היה חג אז אז אי אפשר לשבת תשיבה אז אבל עדיין לא היינו לבד הבית תמיד היה מלא באנשים שבאו לחזק אותנו ולהיות איתנו

חברות טובות שהיו איתי ולא לא השאירו אותי לרגע והמחנכת שלי שהייתה אז היא גם היא לא עזבה לי את היד היא הייתה איתי 100 בית חולים בשישי היא עזרה לי לכתוב את כל הדברים שאמרתי בלוויות עד היום היא עוזרת לי עד היום וואי

ו ממש שם כאילו כל עם ישראל גם היה איתנו אז לא הרגיש שבעה של שבע ימים זה היה הרבה יותר ארוך כי זה היה גם בחג שזה לא היה רשמי עדיין הביאו לנו אוכל וישבו איתנו ומלא אנשים היו בבית

אבל את יודעת באמת כל עם ישראל היה אתכם אני לא יודעת אם את יודעת אפילו את יודעת אני אומרת לך שאנחנו ישבנו לא ראיתי לבד את הלוויה כל החבר'ה המטיילים ישבו איתי על הספה וראינו ביחד את הלוויה ושמענו אותך והקשבנו לך את לא חלמת באותה זמ בנפל ובהודו ובתאילנד ובאנשים איתך כאילו איתכם היו כל כך וזה נכון שזה חלק מהתפילות באמת שעם ישראל אה התפילות האלה שלא הלכו ריקם אז הקדוש ברוך הוא אומר תראו עם ישראל לא ישר אותכם לבד יהיו קרים שבאמת לא הייתי מסוגלת לזוז א כאילו העקאב היה ממש משתיק וזה לקח זמן ואם זה היה בשבועות הראשונים ש לא הייתי יוצאת מהבית ובכל שהייתי יוצאת מהחדר אז זה הפך להיות לשלוש פעמים בשבוע

שלא הייתי מסוגלת לצאת ויומיים כן יוצאת ואז פעם ב בחודש אז כאילו היה לי יום כזה שהעקאב תוקף אותי בצורה משתקת אבל אני מצליחה כן לפעול ועכשיו א גם לעתים לעתים זה תוקף אותי יש ימים כאלה ש

הכאב משתק אבל הכוח של החיים הוא דוחף קדימה

מאוד זת אני חושבת שיש טעות בלהגיד אני אני פחות מאמינה בזה שהזמן מרפא את הפצעים זה לא נכון כי הפצעים לפעמים אפילו נפתחים עוד יותר כי פתאום יהיה חתונה ויש זה אבל

כאילו החיים כל כך חזקים השמש שוקעת וזורחת ועוד פעם שוקעת וזורחת ויש איזה אנרציה כזאת של חיים שהיא כנראה מקימה את האדם לדחייה זה ה מסכימה איתי

ממש זהו ו

וא ו אני מבינה שאבא התחתן נכון כמה זמן אחרי

אז זה היה שנה וחצי לא כמעט שנתיים שנתיים אחרי

שזה גם אנרגיה של חיים שממשיכה איך את כילדה ככה ספרי לי קצת איך זה מרגיש הרגיש לך כזה

אז זהו כבר לא הרגשתי כל כך ילדה בשלב הזה כבר הייתי בצבא

כן

וגם קרן היא כבר לא ילדה יהודה הוא ילד אבל הוא מאוד הוא כבר לא ילד יודה עכשיו בן 17 א

אמ אז זה אחרת ואני מההתחלה אני אמרתי לאבא שלי שמגיע לו מגיע לו להינסא בשני כי היו שבתות שאני הייתי או במדרשה או בצבא וקרנה הייתה בשירות ויודה היה בישיבה ו ואבא שלי היה פשוט נשאר לבד בבית ובטח הלב יוצא אליו כתוב יוצא אליו ואבא שלי הוא מהחיים לא היה אמר לנו להישאר כדי להיות איתו אם יש לנו דברים שמבחוץ שחשובים וזה אבל בסוף גם הוא צריך עזר כנגדו ואני זוכרת שאבא שלי בכלל לא היה מוכן לשמוע על זה בחצי שנה הראשונה ושום דבר וזמן הוא הבין שגם כאילו כשבסוף מאבדים אמא מאבדים גם אבא וואו ו א חלק ממנו חזר אחרי החתונה עם אליזה שאליזה היא רווקה נכון אם אני זוכרת נכון וואו

אז אה וזה מאתגר

איך המפגש הראשון שלך אמא ליזה

אני זוכרת שהייתי עם אח שלי במחנה יהודה וישבנו סתם א לאכול המבורגר ואבא שלי היה אמר טוב אני גם פה מסתובב עם אליזה אני רוצה שתפקשו אותה אני זוכרת שכאילו הייתי מאוד פתוחה לרעיון וישבנו היא הייתה חמודה זה כמו סתם לפקוש מישהי לא יודעת

כן

ו זה לוקח זמן להקל רגע כאילו

יש גם יש גם כזה כאילו אני לא סתם שואלת לך את השאלות האלה כי את יודעת אנחנו עכשיו אחרי השפעי באוקטובר

כל כך הרבה מתמודדים עם הדבר הזה של צופים לנו נגיד עכשיו ילדים

של יודעת אבא נהרג בצבא או אמא בנובה או יודעת היה או בצבא וו ויש נישואים שניים ויש התחדשות כזאת ויש המון שאלות סביב זה ויש המון זאת אני אומר תמיד שאתה לא בנעליים בנעליים של אותו בן אדם לעולם אל תשאל שאלות אבל ואת את מייצגת איזשהו כמו הבת של יודעת ואת אומרת דווקא רציתי את זה רציתי שאבא יפתח בחיים חדשים ואני כן רוצה לשמוע גם קצת על אולי על הקושי הזה מה מה מרגיש ילד שהוא רואה פתאום את אבא עם אישה אחרת או אמא עם גבר אחר או איך איך מצליחים לפצח את ה את הקושי מצד אחד ואת השמחה מצד שני שאבא שוב לו לבד. אני חושבת ש בערך חודש לפני הפיגועי ישבתי באוטובוס ליד איזה חברה בכיתה שאיבדה את אמא שלה בגיל תשע לסרטן והיא אמרה לי שכל שנה היא נודרת נדר שאם אבא שלה מתחתן היא מנתקת איתו קשר.

אה וואו.

ככה.

ואני זוכרת ששמעתי את זה והייתי בהלם. אמרתי כבר עברו כמעט שמונה שנים והיא גם הייתה הכי קטנה והיא עוד מעט יוצאת מהבית אחים שלה כבר יצאו מהבית אבא שלה נשאר לבד אמרתי את לא חושבת שמגיעה לו הזדמנות שנייה עכשיו אני לא יודעת באיזה חוצפה אמרתי את זה כי ואז פתאום זה פגש אותי ווואו

נזכרתי בשיחה הזאת ואמרתי מגיע לו וזה לוקח המון זמן אני יכולה להגיד בתור מישהי שכבר בוגרת ועוד מעט מקימה בית משלי אז אז אני כבר יוצאת מהבית של אבא שלי אז א אני אני לא זוכה להיות הרבה זמן עם אבא שלי ואליזה ביחד בבית ולילדים קטנים זה אולי קצת אחרת במיוחד תינוקות

כן

אבל אה צריך לעשות את ההפרדה ליזה היא בעלת הבית החדשה אבל היא לא אמא שלי והיא לא תהיה אמא שלי והיא לא במקום אמא שלי וגם אבא שלי יודע

כן

שהיא לא אמא שלנו וגם אליסזה יודעת ש שהיא לא אמא שלנו והיא גם לא באה בתור אמא שלנו

כן אשתו של אבא שלי וזה המקום שלי לבחור איזה מקום היא אני נותנת לה בחיים שלי בסוף אבא שלי באחרה באישה מדהימה ואני כן רוצה שהיא תהיה חלק

כן

אבל זה זה גם כל הזמן לדעת שהיא לא אמא שלי ונראה לי לי יותר פשוט ההבחנה הזאת היא גם לא דומה לאמא שלי בשום צורה

כן

כאילו הם שתיהם מדהימות אבל הם מאוד מאוד שונות וזה ממש מקל על ה

על על ה על ההפרדה הזאת

כן אין בלבול פה זה ברור שזאת

כן

היא אישה מקסימה בפני עצמה ויש את אמא ווואו

וזהו ו בסוף אני לא גדלה לערכים שלה ולחינוך שלה אני גדלתי 17 שנה עם אמא שלי והחינוך שלה וכל מה שקיבלתי ממנה אז א גם שם

כן

אבל א בסוף זה ממש זה מחייל את אבא שלי וזה עושה לו טוב

אה את כזאת מתוקה וואי

זה הופך את הבית לי יותר שמח ח שיש שוב חיים, שוב מישהי שמשתמשת בכל החדרים ו זה נותן חיות.

כן, מתחתנת עוד חודש, אני מתרגשת.

יואו יואו

מה? ספרי לי קצת כאילו שוב לבנות את הבית בתוך כל השבר והחומן. איזה איזה את מבינה איזה עם ישראל זה? כמה זה כאילו בתוך כל הדבר הזה ואת מצליחה לבנות זוגיות ולבנות ולרצות להתחתן בעזרת השם ולהקים בית והאמונה הזאת בחיים תספרי לי קצת ולהתחתן בלי אמא ובלי שתי האחיות שלה

וואי זה נראה לי קודם כל הסיפור מתחיל מאיך שהכרנו כי גם זהכן

אני חושבת שהשנה הראשונה אחרי הפיגוע היה לי זה תמיד הכי קשה צריך להתרגל למציאות חדשה וגם אני בדיוק התחלתי מדרשה חדשה ואני לא באה בתור איזה טליה אנונימית. אני באה כשכולם כבר שמעו את הסיפור ומכירים.

וואי קשה באמת זה גם סוגיה כי הפיגוע שלכם תפס שוב גם אמא ושתי בנות וכל העולם דיברו על זה. זה היה באמת פתח מהדורות לדעתי שבכל העולם ואת הולכת ואתה לידי.

זהו השם שלי מגיע לפניי. נכון.

אמ איך מרגישים כזה שאה את האחות של הבת שלי?

אז לא נתתי באמת. אם אנשים היו פונים רוצים לשאול הייתי ממש אטומה לא הייתי מוכנה לפתוח לא לא הייתי מסוגלת לדבר עליהם. ממש באתי בתור טלי הרגילה שככה תכננתי לפני הפיגועה ולא נתתי לשום דבר ועם עצמי הייתי צריכה להתמודד עם הכל. אבל כלפי חוץ אני רציתי להראות לכולם שאני לא שבורה ואני לא מסגנה ולא צריך להתייחס אליי בצורה מיוחדת אבל מצד שני זה הטם אותי לדבר ולפתוח על הסיפור

ואני בטוחה שהחברות שלי רצו לשמוע ורצו להיות שם בשבילי ושלב הזה לא הייתי מוכנה

אה

בשנה שלמה באמת א לא לא דיברתי ולא שיתפתי ובטח חלק מהשיעורים אז הרבניות הרבנים רצו לשאול בתלי איך את מה את חושבת כי יש לי באמת פרספקטיבה טיפה שונה ב

ב בנוגע לנושאים ולא הייתי נותנת תשובה

ואז א הציאו לי לצאת למסע לפולין ש מסע של מדרשות ויצאתי עם 15 בנות מהמדרשה שלי ועם עוד קבוצה של בנות מכל מיני מדרשות

ושם זה הפעם הראשונה שהצלחתי לפתוח שפתאום הרגשתי שלמה עם הסיפור

דווקא שם במסע דוק במסע לפולין משהו במסע שם משהו בסיפורים על עם ישראל על המשפחות פתאום אני רואה שהמון משפחות יש אנשים שאיבדו משפחה שלמה את כל האחים את שני ההורים באו לארץ והצליחו והצליחו להקים משפחה והצליחו להתקדם ונראה לי שם הרגשתי ש שלמה עם הסיפור ש בסדר אז זה ניתן לידי ואני לא אני לא יכולה להיות אותה טלי שהייתי לפני הפיגוע שבא במשפחה רגילה, אני באה במשפחה מיוחדת אז אז אז אני אתן לעצמי את המקום הזה ואני זוכרת באמת כל המסז כאילו כשהרגשתי שהיה לי משהו לשתף מהחוויה שלי אז שיתפתי

פתאום היה לך קול

והיה לי קול ונתנו לי את המקום לדבר

א זה היה ממש עוצמתי ואז שם אחות של אריאל הרוסי ואמא שלו היו במסע גם

אה וואו אוקיי כן

והם שמו עלייך עין החמות לעתיד וגיסתך לעתיד

ושם הם א כאילו אני לא הייתי איתם במסע כאילו הייתי עם החברות שלי ומה הבנות שאני הכרתי מהמדרשה ומא האחרות של אריאל

אז אה היא באה עם החברות שלה ועם אמא שלה אז

וואי קוראים לה מאיה

כן קוראים לה מאיה א ואז ביום האחרון לפני שכולם טעסו חזרה לארץ אז אני טסתי לאנגליה לבר מצווה של בן דוד שלי ומאיה ואמא שלה נסו גם לאיזה חופשה אז הם לא חזרו לארץ אז שם יצא לי להיות איתם יותר ו ואני כאילו מדברת עם היה אני אומרת ספרי לי על עצמך מי את כאילו אנחנו רואות אחת את השנייה וזה אבל לא יצא לנו באמת לדבר ואז שם היא סתם התחילה לספר על עצמה אמרה יש לי א עוד שני אחים יש לי אח גדול היא התחילה לספר לי עליו אמרתי יאללה מאיא למה את מחכה ואני לא יודעת מי מה גם היא כאילו היא לא סיפרה יותר מדיכן כן

ו צחק קו ואז היא חשבה על זה קצת וכשחרי שכבר חזרנו לארץ אז היא התקשרה היא התקשרה אליי והיא אמרה טלי תקשיבי חשבתי על מה שאמרת ו

קצת זה בא ממי איך את אומרת

זה בא ממני אבל גם היא וגם אמא שלה שמו על יין וכיו גם חשבו

איך אפשר שלא תקשיבי

א ואז היא אמרה חשבתי על זה באמת ו יכול להיות שאתם באמת מתאימים הבעיה הייתה שאריאל היה בחול

והוא חזר רק לאחר חודשיים. רגע והפרשר את ב-19 היית אז הייתי ב-19 ואריאל הוא 2003 הוא בן הוא היה בן 21

אה אה אוקיי אוקיי

אה

זהו היה בחול לחודשיים ולא באמת היה זמין אבל מאיה אמרה לו תכתוב לה עכשיו

אחרת כאילו היא תיתפס משהו כאילו זה היא

זה דבר טוב זה יתפס

ככה כאילו משהו כזה אז הוא ממש כתב לי הייתי זה אריאל א אני אשמח להיפגש איתך חודשיים

אה אוקיי

וחודשיים לא דיברנו ואני כאילו אמרתי כן יאללה נדבר כאילו נדבר עוד חודשיים חודשיים לא דיברנו אני בשלב הזה כאילו התרייסתי הייתי בטירונות וקורס

וכשהוא חזר הוא שלח לי הודעה שוב וברוך השם

יואו איזה ובטח כזה לצד כל השמחה חנות עוד חודשת מתחתת יכול להיות שכשנשדר את הרעיון הזה את כבר תהיי נשואה כן זה

מה מה

אמא מה היה רינה איך זה מתערבב בכל הדבר איך איך אפשר לתת להם מקום בחתונה מה יהיה בלדן בחתונה יש בטח את כל ה ספרי לי קצת על זה

זה הדבר הראשון קודם כל אריאל הציעה לי ביום של ההזכרה השלישית

בכל המועד ראשון פסח

וואי

וברור שהוא שאל את אבא שלי לפני והוא גם א גישש איתי לראות אם זה מתים

זה בסדר כן

וזה היה ממש עוצמתי כי אני מנסה לדמיין את עצמי לפני שלוש שנים בפיגוע איך הייתי בשפל השפלים ולא לא יכולתי לראות איך אני קמה. כעברו שלוש שנים א מציאים לי כאילו אהבת חיי מציעה לי נישואים. יואו זה פתאום כאילו זה אור בתוך החושך ו א אבל ברור זה היום שהם הכי חסרות בו זה פסח ו ושם א הכי הרגשתי את זה שכאילו השיחה הראשונה שלי הייתה לאבא ו כאילו לא היה לי את אמה להתקשר אליה ולספר לה גם במהלך הקשר כאילו כשהבאתי את אריאל בפעם הראשונה הביתה

ולהתייעץ

ולהתייעץ ולשאול במיוחד החיות שלי כאילו

כן

לשמוע מה הן חושבות ומה הם אומרות ו גם עכשיו בארגונים של החתונה אם הנורא חסרה בקרן אחותי מדהימה והיא עוזרת לי בכל ההכנות וכל מה שצריך

זה מחיבר ביניכם יותר את מרגישה שזה עשה לי

זה מחבר למרות שיש לזה גם את הקושי עם כמה שקרן מדהימה היא לא אמא שלי

היא אחות והיא לא יכולה להיות אמאון נכון.

א אבל כן יש כל מיני דברים ש הלוואי והיה לי אמא שתעזור לי ולא הייתי מאחלת לאף אחד לעשות את כל ההכנות האלה בלי אמא. כאילו דעתה כל כך חשובה לי והמקום שלה ב בחתונה כל כך חסר. אמ אנחנו אבל היא נוחת היא איתי. היא איתי בכל שלב

אני ממש רואה אותה לידך את יודעת אני ממש מרגישים את הנוכחות של אמא לידיך

ממש

כאילו אני מרגישה שהיא מלווה אותי בהמון החלטות וגם מאייה ורינה מלוות אותי ממש מבפנים אבל יש כל מיני דברים ש שאנחנו עושים גם מבחוץ למרות שהם איתנו והם יהיו שם ברוח והם חלק בלתי נפרד מהאירוע א אבל בעזרת השם אני אלבש בחופה את הסמלה של אמא שלי שהיא שבחת ש

אתה מ את הלב עכשיו

כן

וואו

כן

הייתי צריכה לעשות לזה תיקונים או א

אז מעטות כש ששמתי את זה בפעם הראשונה זה היה ממש כמו כפפה ליד תמתי את זה טיפה שטיפה כאילו

איפה השמלה הייתה מונחת זאת אומרת

מונחת בקופסה בבית שלנו

ידעת שיש שמלת כלה

ידעתי שיש שמלה אבל אף פעם לא מנדתי אותה וזהו ופתאום

איך היה ללבוש את השמלה הזאתי בכשאת ככה בודקת את השמלה ולובשת אותה? הרגשתי את החיבוק של אמא שלי, הרגשתי זה עוד לא נהגו בזה מאז החתונה שלה בעצם כאילו זה בערך 25 שנה, 30 שנה ישב בקופסה. זה עוד היה ממש שלה אמ שזה זה מדהים. אז א הלכתי לתופרת מדהימה והיא עזרה לי ועכשיו השמלה מחכה בבית ויש את החופה שחברות של מאיה הכינו לזכרה

וואו

חופה מהממת שבעזרת השם נתחתן תחתיו א הם ממש רקמו את זה עם המון מחשבה וזה עם מלא חלקים באישיות של מאיה ם פסוקים שהפיינו אותה חופה באמת מהממת שאני ממש זוכה להתחתן איתה

זאת החופה את אומרת אמרת היא לא נראה כמה עבור איך יש חופה שהיא מסתובבת בחתונות ו

כן שאני גם לא הראשונה להשתמש בהורך השם המון מהחברות של מאיה התחתנו מאז וכל אחת מהנו רצה לזכור אותה ושתהיה חלק מהיום הכי מיוחד שלהם אפילו היה חברה שהייתה אמורה להתחתן ממש בועיים אחרי

כן

זהב דינר אם את מכירה היא איבדה את בעלה במלחמה ו ומאיה הייתה ממש חסרה אז היא לבשת תכשיטים של מאיה בחתונה.

יואו

ו ועכשיו יש לחברות שלה את החופה שהמון מן מתחתנות איתה וככה הם מרגישים שהיא גם חלק מהשמחה כי היא חלק ורינה היא ממש חלק מבחירת השרירים שאני ואריאל בחרנו.

כן. איזה איזה טעם היה לה במוזיקה?

אה לא רק הטעם שלה אבל א השם שלה הוא בהמון פיוטים. אם זה בשר המעלות שכל פעם שאומרים את זה בשבת אברכת המזון אני נזכרת בה וכל השירים שהשם שלה מופיע במיוחד שאנחנו מתחתנים אה קצת לפני ראש השנה אז בחרנו שירים שם של המוזכר שם וזה מרגישים ממש איתנו

אז לגמרי גם אמא גם מאיה גם רינה צעודות איתך לחופה כן

לכו איתך יהיו איתך ואת את את יודעת את כאילו מצד אחד כל כך אבלה אבל מצד שני כל כך מחובקת והכל ביחד. זה זה נסיעת הפחים שאנחנו בעם שלנו כל הזמן צריכים להתמודד איתו

כל הזמן.

ממש. מה תרצי שאני אאחל לך?

וואי איזה שאלה קשה. אה

הכי הרבה בלי לחשוב יותר מדי. מה את הכי רוצה?

בית שמח.

בית שמצד אחד מסוגל להחזיק את הזה זיכרון אבל שהוא הכי שמח. בית חי, בית פשוט מלא חיים שבאמת להראות למי שבא לחלותינו ש א זה לא עובד, שאנחנו נמשיך להקים בתים ולבנות חיים וזה לא משנה מה יעשו, אנחנו פשוט נעבור חזקים יותר. וואי טלי, תלי, אני אוהבת אותך. נשמה שאת וואי יאללה אמן אמן אמן אמן

תעלי