„מריבות שלא הורסות – אלא בונות” | משיבת נפש | עם הרבנית צילה אלחנתי והרבנית פרי כהן

שלום וברכה ברוכים הבאים לעוד תוכנית של משיבת נפש אנחנו כאן יום שלישי פעמיים כי טוב לא מבינים איך השבועות והימים חולפים כל כך מהר גם לכם זה קורה או שזה רק אנחנו כאן בתחושה הזאתי שאנחנו מדבר לדבר סוג של מירוץ החיים ובתוך כל המירוץ של החיים בתוך החגים, בתוך השגרה, בתוך החזרה לשגרה, בתוך הלחמם שעריות של ספינג'ים נשאר לכם מהחג ומי זוכר בכלל שהיה חג, כי אנחנו כבר חזרנו לשגרה, אנחנו מוצאים את עצמנו, מתמודדים עם קונפליקטים, עם מריבות, לפעמים מסוכסכים עם עצמנו, לפעמים המריבות שאנחנו חווים מאחרים מספרות לנו משהו על עצמנו, על משהו לא פטור בינינו לבין עצמנו. והיום זה הנושא שלנו. נושא מורכב וחשוב שאנחנו

בסיעתא דשמיא ננסה להקיף אותו מכמה שיותר כיוונים בשעה הזאת קצת פחות שלפנינו ואתם מוזמנים מהבית לשלוח אלינו את השאלות שלכם בנושא הזה של מריבות ויכוחים קונפליקטים או כל נושא שעולה על רוחכם בעולמות הנפש נושאים שהם לא פטורים ואתם רוצים לקבלים תשובה מקצועית זווית חדשה הרבה פעמים זה פותר גם את הצורך אם בכלל להגיע לטיפול. הרבה פעמים אנחנו מגיעים למסקנה שטיפול זאת התשובה והרבה פעמים לחפש תשובה זו גם תשובה. אז אנחנו נגיד שלום וברכה לרבנית פרי כהן. מה שלומך?

ברוך השם.

מריבות זה נושא לא פשוט ובכל זאת אנחנו בחרנו לשים אותו על השולחן כי מריבות פוגשות אותנו אני חושבת כמעט בכל מקום. בכל מקום שיש בו אינטראקציה עם אנשים, אני חושבת שכמעט אי אפשר להגיע למצב שאין בו מריבות. ואם אין אז גם זה אומר דרשני, גם שם צריך לבדוק למישהו את הדופק אולי.

נכון. אני חושבת שיש מריבות כשאנחנו נמצאים באינטראקציה בין אנשים ויש לנו גם מריבות עם עצמנו. אלה זה אלה גם מריבות רציניות מאוד.

אולי המריבות זה המריבות שיש לנו עם עצמנו.

נכון. מריבות זה מצב של חוסר הסכמה בין שני צדדים והרי בתוכנו יש גם כן את האני הפנימי הזה ואנחנו מתווכחים איתו ורבים איתו ומנסים להשתיק אותו כי באיזה מצב מגיעה מריבה אני רוצה לתת את דעתי כי דעתי היא צודקת ו ואני רוצה לשים אותה כאן בעולם או למול סיטואציה מול בן זוג או מול חבר רע או תכף נדבר למול עצמי ואז הצד השני אומר, "מה פתאום? לא, אני לא מוכן לקבל את מה שאתה אומר.

מריבה זה בעצם בהכרח א חוסר הסכמה או שיש כאן משהו יותר עמוק? כי הרי אם אמרנו קונפליקט, יש כל מיני סוגים של קונפליקטים. יש גם אפשרות א אני דווקא אוהבת את המשפט הזה של להסכים, לא להסכים, אז זה כבר הופך את זה ללא מריבה כי יש פה הסכמה.

נכון? להסכים, לא להסכים. זאת אומרת יש פה איזה שם, יש פה שתי דעות, כל אחד יש לו את המקום שלו ואת הדעה שלו. וזה בסדר אם אני לא אקבל את הדעה של מישהו, אבל זה לא מער את הביטחון שלי. מתי פורצת מריבה? מריבה פורצת ברגע שיש כאן דעה שונה מהדעה שלי ואני צריך לשנות את דעתי ואני לא מסכים מכל מיני סיבות. כי זה שאני משנה את הד משנה את הדעה שלי אז זה מביא אותי למצב של היה לי הייתי בטוח בסיטואציה מסוימת וא או בהנחה שלי או משהו שקשור אליי ועכשיו באים ואומרים לי שזה לא נכון מה אני עושה אם אני עכשיו צריך לשנות את זה זאת אומרת שאני צריך לעשות פה עבודה לא רוצה או אין לי נוכחות מספקת בעולם מבחינתי וכש וכשאני בא

ונותנת את הנוכחות שלי, זאת אומרת באתי ואמרתי את הדעה שלי ולא מקבלים אותה, אז זאת אומרת כרגע יררו את הנוכחות שלי, אני לא יכול לקבל את זה בשום פנים ואופן. אני מרגיש שזה שנמצא מולי לא מקבל אותי או לא נותן לי את המקום שלי או

זה הולך כל כך עמוק, לא מסכימים איתך, אז את הולכת כבר למקום שלנו בד שימי לב, שיש זוגות שקחי לך שלוש זוגות, תשבי איתם ותעלי בפניהם את אותה סיטואציה. זה יגיב כך, זה יגיב כך, זה יגיב כך. מאיפה באו כל כך הרבה דעות? יותר מזה, כשאני עובדת בקליניקה, הרבה פעמים אני מוציאה קלפים. כשאנשים קשה להם להוציא ולתקשר, אז בעצם מה שאני עושה, אני מביאה קלפים. קלפים שעובדים על התת מודע. אני מראה תמונה, היא בוחרת רנדומלי, קלף כלשהו, אני מראה ותגידי לי איפה מה זה הקפיץ לך. את אותו קלף יכולות להיות 10 בנות. כל אחת תראה את זה ממקום אחר לגמרי. אני עושה את זה כשאני עומדת מול סבבים של מטפלות לנוער בסיכון ואז אני אומרת,

אוקיי, כולכם באתם לראות מה זה נוער בסיכון. כולכם רוצות לעזור להם, אבל אני רוצה לראות איפה זה נוגע בהן, איפה אתם נוגעות בהן. איך אתם יודעות איפה זה נוגע? איפה אני הולכת לתת לכם קלף? אני מרימה כל אחת אני נותנת התוויה כביכול א הטוויה תהיה איפה זה נוגע בי או לאן אני רוצה לקחת אותה או א אני מרימה את הקלף ומה שהתת מודע שלך מקפיץ יהיו שם 20 נשים כל אחת יקפיץ לה משהו אחר איך יכול להיות כיוון שזאת זה נגע בה בזה וזה נגע בזה וזה נגע בזה

כל אחד רואה משהו אחר זה גם נובע מזה ש כשם שפרצופיהם שונים כך דודיהם שונות כל אחד מזווית רג בדיוק ודיברנו גם על זה שאנחנו צריכים א שערכי הייחוס שלנו זה הערכים שמיוחסים אלינו.

זאת אומרת כל אחת מאיתנו מנהל משהו, מנהל אותה משהו אחר. ואיך אני קוראת לשיעור הראשון כשאני נותנת את הסדנה הזאת ללימוד את הנוער המתמודד? אני קוראת לזה לגעת באמת. למה לגעת באמת? מה אנחנו אנשים שקרנים? ואני תמיד פותחת את זה לפני שאני מרימה קלפים. אני שואלת באמת למה לא לשקר? האמת היא משהו סובייקטיבי במקרים האלה כנראה כי זה איך שאנחנו רואים אנשים אז אז אז איפה אז קודם כל אני שואלת למה לא לשקר וכשיש לנו את ההבנה ללמה לא לשקר שזה כביכול בשביל שזה התורה לא מרשה ובעצם למה לא לשקר כי בסוף זה פוגש אותנו בנקודות כואבות שאנחנו ניפגש איתם לא תהיה לנו ברירה וגם כאן כשאני מעלה קלף ואני קוראת לשיעור למה לא

לשקר או לגעת באמת והיא אומרת אבל מה הקשר של שקר לפה או כי את באה מתוך נק נקודה שאת מאוד מאוד רוצה לעזור לנערות בסיכון. כן, אני הולכת לתת הרצאה בעזרת השם א באנשה לגבי הנוער מתמודד. היא שולחת לי את הסילבוס וזה סיליבוס ארוך מאוד ודברים נוסעים באמת ברומו של עולם. אני אומרים מה לטלפון ואני אומרת לא הבנתי. זה לא הרצאות למידה קורס שלם על נוער מתמודד. היא אומרת לי כן בוודאי. ואני אומרת לה זה נושאים מקסימים של איך אתה רואה את המתמודד? מה המתמודד רוצה ממך? איך הוא רואה את העולם? על זה לא חשבנו. זה נקרא לגעת באמת. הרצון שלי לתת, הרצון שלי להעניק, הרצון שלי להנכיח את עצמי. אבל אני שוכח שיש פה מישהו נוסף שבו מדובר. כל הזמן אני אני מה איפה השני נכנס פה בכלל? אין לנו מקום.

בדיוק. ומפה יש פייטים, מפה יש את המריבות האלה. יש אותי. אתה מערער אחרי עכשיו אנשים שיש להם מקום בעולם, זאת אותה סיטואציה בין שלוש זוגות אמרנו, הוא יראה את הסיטואציה ויגיד, אוקיי, בסדר, מסכים, לא מסכים. זה יראה ויגיד אני לא מקבל את דעתך אבל זו דעתך ויש את זה שיגיד

זאת אומרת אני מקבל את זה שזה דעתך גם אם אני לא מסכים איתה יותר נכון אני לא מסכים מאוד קשה לי אז יש מסכים לא מסכים שזה בטוב לכל אחד יש את מקומו יש את זה שהראה את המקום שלי לא נוח לי אני לא מסכים איתך אבל אני מבין שאת שונה ממני אוקיי זה בעל כורחו ויש את זה שיפתח ריב רציני מאוד כי מישהו ארער את מה שהוא אמר קחי לדוגמה מה הסיטואציה ההפוכה שהיא שווה לחלוטין? אה, אישה מאוד רוצה לקדם את בעלה לאן שהוא בסדר? היא עושה בשבילו המון דברים. אז ניקח שלוש זוגות. אחד בא ואומר, "אני כאן בזכות אשתי, רבי עקיבא מאוד בטוח בעצמו, עובר חובש שברים איומים, מגיעה אשתו והוא אומר להם תפנו את הדרך. כן, שלי ושלכם, שלה הוא

הכל זה שלה. ניקח זוג אחר שזה לא רבי עקיבא. ואגב רבי עקיבא הוא צדיק גדול הוא באמת צדיק אנחנו לא מררים כאילו אני לא צריכה לעשות לו לובינג הוא צדיק אבל יש לו מקום מאוד מאוד בטוח הוא עבר שברים כל כך כבדים ובנה את עצמו והוא מסוגל לבוא ולא לייחסלא לא לנחס לעצמו כלום שלי ושלכם שלה הוא אבל זה לא לוקח ממני שום דבר אני יודע את האמת אני יודע מי עשה זוג נוסף של גבר שבא ואומר כן לא רבי עקיבא להבדיל אלף אלפי הבדלות והוא אומר תתנו לה זאת אשתי אתם יודעים א זאת האישה שאיתה התחתנתי וכל מה שני כן כל מה שאני זה

איזה איזה הבדל קטן לחלוטין ויש את זה שאומר תתנו לעבור אשתי

מה את רוצה איך את באה ככה כמו מסכנה לא לבושה טיפה כמה ועוד משהו זה אותו דבר בדיוק היא בעצם מערערת את המקום הכל כך חשוב שלו. אני רב כל כך מכובד וגדול. איך את מגיעה בלוית סחבות? איך בעצם הרי למה הם לא נתנו להתקרב? כי מבחינתם היא בלויה צחבות. היא לא ראויה. עומד כאן איש חשוב כל כך וניגשת איזה מישהו שהיא בלויה צחבות ומתרפקת לרגליו. לא. המעמד לא ראוי והוא מרגיש יש לו נוכחות והוא יודע לנחס לה את הנוכחות שלו וזה לא לוקח ממנו שום דבר. הוא כל כך אפשר להגיד את זה ככה הוא כל כך בטוח במקום שלו. הוא כל כך נוכח

בדיוק

שהוא יודע לתת לה את המקום שלה זה לא מערה אותי בדיוק ואת יודעת מאיפה נובע? תמיד אומרים לנו שכשאתה תהיה נטול אגו לחלוטין, כשאתה תהיה נטול עצמך, תוכל לתת למישהו אחר. וכשאנחנו נמצאים במצב של חוסר, נורא קשה לנו לתת את המקום למישהו אחר, כי אין לי משל כלום.

משפט. תראי, זה משפט נורא יפה. זה נורא יפה להגיד את זה. א כשאני אצא מעצמי אז יהיה לי את המקום לתת. אבל אולי אולי יש איזשהיא שנינת שבן אדם הוא באמת יוצא מעצמו. לא יודעת יכול להיות שיש אנחנו פה בכל זאת בהידברות שהידברות זה הכל למען עם ישראל והכל כאן זה לראות את האחר וכל המקום הזה מושט על הדבר הזה. אז אני קצת אולי אקח את זה לקיצון השני של אולי יש איזה שתי שניות ביום שאנחנו יוצאים מעצמנו ואנחנו יכולים לראות את האחר. אולי החיים שמים אותנו במקום כזה בתור הורים, בתור בני זוג. אבל זה לשתי שניות כי בסופו של דבר אנחנו אנחנו עם עצמנו. השיח הזה שאת מתארת הוא קודם כל בינינו לבין עצמנו. אם איך איך כתוב

בתילים אין אין שלום בעצמי מפני חטאתי. זאת אומרת יש משהו שתמיד מעסיק אותנו בינינו לבין עצמנו ומתוך השיח הזה החיים שלנו יהיו יהיו מושפעים כלפי חוץ כי בסופו של דבר זה משהו שמתחולל כלפי עצמנו. ומה שאת אומרת על המקום הזה שלה לתת לשני מתוך מקום שהוא כל כך יציב, שהאני שלי הוא כל כך יציב, זה כאילו הפוך על הפוך כי דווקא כשהאני שלי הוא כל כך יציב אז יש לי מקום לאחרים ודווקא כשאני הוא כל כך מאורער אין מקום לשום דבר אחר כי עוד הפעם אנחנו נדבר על על המקום ההישרדותי

שבן אדם במקום הישרדותי אין אין מקום פה עוד לאף אחד

בדיוק ואני אני אקח דווקא את מה שאת אמרת אם אין שלום בעצמי מפני חטאתי כן אם אין שלום בעצמי מפני חטאתי ויש עוד פסוק שאני רוצה להתייחס אליו פחדו מציון חטאים כן אומר הרב בן פורט מי מי אותו בן אדם מפחד זה שחושב שיש לו חטא פחדו זה הוא אומר את זה קצת אחרת פחדו מציון חטאים החוטאים יש להם פחדים כי זה זה יושב להם כשאנחנו באים להסתכל על חרדות מה מה מנהל חרדות זה איזשהו משהו קטן, כן, שעשה לו שמות בתוכנו, נעלנו אותו והוא זה איזשהו זיכרון שבאמת יושב שמה סמוי עד שמגיע השלב שהתת מודה אומר חלס אני לא יכול, אני חייב להכיר אותו החוצה, מפוצץ אותו החוצה ואז נהיה בלאגן. זה חטא קטן כביכול, תחושת אשמט שנמצאת בתוכנו

שצברה לה היא ה היא הייתה נעולה בפנים, צברה לה הרבה אבק ובסוף גדלה כל כך שיותר אנחנו לא יכולים לשת את זה. אז מי הם מפחדים? אותם אלה שיש להם את החטא הקטן. ואת אומרת אם אין שלום בעצמה מפני חטאתי. מתי אין לנו שלום בעצמנו? אני לוקחת את השלום בעצמה, את השלום בעצמי. אני עם עם הנקודות שלי. מתי אין לי שלום בעצמי? מתוך מקום של איזשהו איזשהיא נקודה קטנה שנחשבת אצלי כחא שיש לי נקיפות מצפון לגביה ואני אז אז אז אני לא שלם עם עצמי. שוב אני לא שלם ע עם סך הערכים שלי ואז ממילא מה אני יכול מה אני לא יכול לתת לעולם שום דבר כי אני עסוק עדיין במצב ההישרדותי. ברגע שאני פותר את המקום הזה אני נותן לעצמי את מה שאני

צריך יש לי את הביטחון על העצמי. זאת אומרת אני בטוח בכל המקומות שלי. אני בטוח במקומות שלי עם עצמי טוב לי עם עצמי, נוח לי עם עצמי, אני יכול לתת הלאה. אבל כל עוד לי לא טוב עם עצמי, כל עוד לי לא נוח עם עצמי, אני לא יכול לתת שום דבר לאף אחד. ולכן כשאת נותנת את הנקודה הזאת של כמה אנחנו מסתכלים על אנשים במהלך היום יום שתי שניות, אני אומרת זה יכול להיות הרבה יותר. לא מתוך מקום קורבני, בתחילה, בתחילה. כשאנחנו נצא לחיים אנחנו נגיד צריך לעשות מצוות ואהבת לרחה כמוך. צריך לעשות נתינה. תראו את כל הרבנים הגדולים שהיו למען עם ישראל שנתנו שעשו וגם אומרים שככל שתיתן יותר ככה אתה תרגיש יותר טוב עם עצמך נכון זה

קצת אבל שייך גם לדורות של צדיקים ולאנשים צדיקים אם אני מדברת על האדם הפשוט וזה הוכח עם החיים בשטח כשתיתן לעצמך ותמלא ותגיע למצב של רואיה אתה תוכל להעניק הלאה כי בן אדם רק לא יכול להעניק שום דבר לאף אחד הוא יגיע למצב של שתי שניות ביום שהוא חשב על מישהו מישהו אחר. אבל כשבן אדם טוב לו ובטוח לו עם מישהו, הוא יוכל לתת הרבה יותר משתי שניות. לא רק זה, הוא גם הוא גם יחפש לתת. הוא יחפש את המקום הזה של כאילו כמו שבן אדם שבע ונשאר לו הרבה אוכל, הוא רוצה לחלק את זה. חבל חבל לזרוק. יש לי כל כך הרבה לתת. אני אני רוצה להשפיע מהטוב הזה לאחרים. אז למה לא?

נכון. תסתכלי כשהיינו בילדות קטנות ולמדנו שיעור טבע, נכון? השיעור של מחזור החיים בטבע ויראו לנו איך היה מהביל ועולה ומעלה עדים כלפי מעלה ואז העננים מתמלאים מתמלאים מתמלאים מתמלאים ענן ריק לא מביא שום דבר ענן נוצע למדנו זה ענן ריק ענן זה זה זה ריק מה ענן שהוא כולו אפור ומלא וגדוש הוא מתחיל להשפיע כן ה ה יש הגבלה מאוד יפה בתורת הסוד בין מים תחתונים למים עליונים מים תחתונים נקראים מים נוקביםזה כביכול הנקבה ומים עליונים זה המים הזכריים התמיד הזכר בטבע הוא המשפיע על הנקבה שיושבת ומתאווה ומחכה אוקיי וו הזכר משפיע כשהוא מתמלא אבל כשהוא ורק מה הוא יכול לתת מה הוא יכול לתת הוא לא יכול לתת שום דבר נכון

יפה והנקבה מתי היא מתמלאת אז אנחנו יכולים להגיד בסדר היא היא תמיד היא תמיד נמצאת שם והיה תמיד מלא, נכון? אבל אבל בפועל אצל בני האדם זה לא זה לא ככה. היא מחכה שימלו אותה, היא מחכה שישפ ישפיעו עליה. מתי היא יכולה שישפיעו עליה? כשהעננים מלאים. ברגע שהענן מלא הוא יכול להוריד. אם הוא לא מלא הוא לא יוריד. טוב, תנסה בכוח. ניסו לעשות כל מיני תרגילים להוריד גשם. זה לא זה לא עובד. מהמם. אני רוצה שני אתייחס ברשותך לשאלות שמתחילות להגיע אלינו 100 צופים. שלום אנ תודה על התוכנית אני רוצה לשאול איך אפשר לשרוד את העניין של אני נותנת מעצמי הרבה עבור מספר אנשים שהם לא סופרים אותי תודה

היא תקשיב לתוכנית מההתחלה ויש לה תשובה מצוינת

וזה דיברנו על זה

את יודעת בואי נחדד אצלה עוד יותר וזה גם יחדד את מה שאנחנו אומרים היא שואלת איך אני יכולה א לשרוד היא שאלה את המצב שאני נותנת לכל העולם ואני למה את נותנת לכל העולם כי את חושבת שזה כי את חושבת שזה אמ א אם מה את חושבת שבו את פה את עושה את ואהבת לרעך כמוך שפה את עושה חסד אני אהיה עירך קודמים וקודם כל תתני לעצמך יהיה לך מה לתת אחר כך אבל אם את לא נותנת אז הנה אם זאת התוצאה זה בדיוק מה שקורה ועל זה דיברנו אנחנו מגיעים למצב של אין לנו כלום משל עצמנו ואנחנו הופכים להיות שורדים זאת אישה שבעצם מגיעה למצב של הומללות זה יצא על מישהו או על זה או על זה או על זה אז היא תיתן כן כשאיל שלך מבקש משהו ואין לך מה

לתת ואת לא יכולה אין לך כרגע את קצרה בכסף. הוא אומר, אמא אני יכול 11 ש₪ אמא אני יכול 15 ש₪. זה סכומים קטנים. כן. אמא אני יכול 4 ש₪ ואת את יודעת שהארנק שלך מיובש כרגע. אין לך ואז לא נעים לך ולא נוח לך. ובסוף את אומרת מסכן הילד והוא ילך קח. מאיפה זה הגיעה הצעקה הזאת? מסכן הילד. מה ביקש? את מאשימה אותו בזה שהוא מעמיד אותך במצב של אי נעימות. אז שימי רגע את הגבול. חמוד. אתה יכול לקבל פעם בשבוע. יש את הגבולות ואת מה שנכון. ואותו דבר לגבי נתינה. לא לתת בלי הפסקה כדי שלא יגיע הרגע של הצעקה שתצעי עליו, תגידי, טוב, בסדר, נו, אני אתן לך, טוב, יאללה, נו. אני זוכרת שבעברי המרצה בעצם הייתי עושה בשביל כולם.

זאת מבקשת עוגה, זאת מבקשת מרג, זאת ואני עושה, אבל אני לא סובלת את העשייה שלי. אז מה זה שווה? ואני מרגישה כזאת קורבן למען החסד. הקדוש ברוך הוא לא רוצה אותנו קורבנות. ממש לא רוצה אותנו קורבנות. הוא רוצה אותנו אנשי אמנה וכדי להיות אנשי אמנה אנחנו צריכים שיהיה לנו ביטחון וכדי שיהיה לנו ביטחון אנחנו צריכים לעשות הכל כדי להיות רגועים ושלבים וכבר סיפרתי על זה פעם ואני אספר על זה עוד פעם הייתה לי חברה והיה לה כלבה והכלבה הזאתי היחסים ביניהם כבר לא היו מי יודע מה והכלבה נורא חששה לגורלה מה יהיה כבר בני הבית הולכים א הולכים להוציא אותה משם ומה מה עושה הכלבה היא מגיעה כל בוקר וזאת הייתה קלבה בת סיד היא

כל בוקר שוחטת לפנות בוקר שוחטת חתולה ומביאה לחברה שלי בפתח של הדלת חתולה מתה כי היא רוצה להביא איתה קורבן של אהבה מי רוצה חתולות מתות זה לא נותן שום דבר

אלא אם כן א ציד וכאלה

אנחנו לא אוהבים חתולות מתות וגם הקדוש ברוך הוא לא שם

אוקיי אז אנחנו נצא עכשיו להפסקה אנחנו נמשיך לקבל את השאלות שלכם כאן אלינו לאולפן ונתייחס אליהם מיד אחרי ההפסקה המוזיקלית.

עקיבה טורג'מה. ערב טוב איזה יפים. אני מתרגש. מתרגש. תודה על הזכות. חלון לים דירה הכי יפה בעיר עוד מחכה למשהו שאת ליבך יאיר ובינתיים בדידות מקיר אל קיר ויום אחד את מחליטה שם לעזוב רחוק לנסוע כדי להרגיש את הלב קרוב מגיע לך כבר לאהוב כמה חברים שצחקו לך איך שוב ושוב הם מסבירים לך. את מחפשת דבר שלא קיים. מאחורי אגב אומרים את משוגעת אבל בפנים אין שום ספק. את כבר יודעת בוודאי יש משהו. זה לא בשמיים לא בסוף העולם. כמה טובות לפנייך. רק אל תעזבי עדיין. אל תעזבי עדיין. נכון שבעלות את מתבלבלת, סוגרת את הלב ושוב נופלת והיאוש הולך ומתגבר. תדעי ששום דימה שלך לא נבדת. ותפילה שלך את פותחת איזו דלת נשמה. רוצה

להשתחרר בוודאי יש נושע זה לא בשמיים לא בסוף העולם כמה טובות לפנייך רק אל תעזבי עדיים אל תזבי עדיין בוודאי ישנו שם זה לא בשמיים לא בסוף העולם כמה טובות לפנייך רק אל תעזבי ידיים אל תעזבי ידיים רק מול האור אפשר לראות אותיות שנכתבו לך בדמעות

הן מספרות לך הן מספרות יש לך מקום הקיבה כמה טוב לפני רק אל תעזבי ידיים אל תזביעים בבתה אשנו שם זה לא בשמיים לא בשרוף העולם כמה טובות לפניי רק אל תעזבי ידיים אל תעזבי ידיים

איזה מלך תודה רבה חזרנו אליכם אנחנו כאן בתוכנית על מריבות המריבות שלנו עם עצמנו בתוכנו ומריבות שיש לנו אם הסובבים אותנו האם הם קשורים אחד לשני? האם אנחנו נצליח לפתור אי פעם את כל המריבות או שתמיד דברים חדשים יצופו? זאת באמת שאלה מעניינת פרי. באמת מריבות הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו או שיש דרך להגיע לאיזשהיא מנוחה ונחלה, לאיזשהו שלום עם עצמנו שבא לידי ביטוי גם כלפי חוץ? ברור. ברגע שיהיה לנו שלום עם עצמנו, ברגע שאנחנו נהיה במקום בטוח עם עצמנו, לא תהיה מריבה. אני אוכל לקבל את זה שיש לו דעה שונה וזה בסדר גמור. יש הבדל בין מריבה לוויכוח. זה נשמע לי שמריבה זה משהו שהוא הוא יותר עמוק, הוא יותר חמור.

זה נכון? תלוי כמה אתה מעורער עם עצמך. ויכוח יכול להיות ויכוח על המקום שלנו. כאילו א אנחנו מתווכחים על משהו שהוא חשוב לנו. אנחנו רוצים לעשות לשכנע את בין הזוג שהדעה שלנו היא נכונה. כן א מריבה זה כבר אנחנו כל כך קשה לנו כל כך ריקים בתוכנו כל כך לא בטוחים במקום שלנו שאנחנו לא יכולים לשת מישהו שיש לו דעה שונה משלנו כי זה כל כך מערער אותנו ברגע שיש לנו מקום מאוד מאוד מאוד יציב אז רוח שבה היא אולי טיפה דחפה אותנו אבל אנחנו נמצאים במצב טוב כן בדרך כלל האנשים שיש להם מקום לא בטוח עם עצמם הם כמו אותו עץ אה א דק שמנסה לשדר איזה משהו שהוא הוא הוא כביכול א אולי לא אקח את הרעיון של עץ, אלא א איזה משהו

שהוא חזק מאוד ובה רוח ונכנסה בו או באה אפילו ניקח בתאונת דרכים מישהו התנגש בו והוא היה כל כך חזק וכל כך נוקשה הוא פשוט נשבר לשתיים אבל אם יש משהו שהוא גמיש גם אם יכנס בו משהו הוא יכול להתקפל הוא יכול להינזק קצת אבל הוא לא נשבר הרעיון של שבירה נובע מתוך אה מתוך המקום המאוד מאוד חזק שלנו. אנחנו נמצאים במצב נוקשה מאוד. מתי יש לנו מצב נוקשה מאוד? כששום דבר לא בטוח לנו, כשהדברים הם מעורערים לנו, אז אנחנו מנסים בכוח להישאר בעמדה שלנו. אנחנו חייבים להראות שיש לנו גם איזשהיא עמדה. א אנחנו אנחנו משתמשים בה בכל הכוח. ואז כל בן אדם שבא ומביא עמדה אחרת, הוא ניסה לשבור אותנו ואנחנו ממש מרגישים אותו כתוקף,

כאויב. אנחנו חייבים למגר אותו בכל דרך, בכל תוקף, כי אני לא יכול להישור, אני לא יכול להרשות את זה, אבל ואותו המעניין הוא שאותו בן אדם כבר שבר אותי, כי ברגע שאני כל כך נוקשה, כל דבר שיכנס בי או יתנגח בי, שובר אותי לשתיים. לעומת אנשים שהם בעצם לא נוגשים, הם הם בטוחים בעצמם, הם מוכנים להתגמש, הם גם מוכנים לשמוע דעות אחרות כי הם יודעים שלא קרה שום דבר. הם יכולים הם הם נמצאים עם מין פתוח וכשיש לנו מין פתוח אז אנחנו יכולים להכניס עוד כל מיני דברים לתוך החיים שלנו וזה לא יערער אותנו אנחנו נהיה במצב שלמידה אדם שהוא נוקשה כל דעה בעצם מערערת אותו אדם שהוא לא נוקשה שהוא גמיש אז שום דבר לא מערער אותו הוא

יכול רק ללמוד ולהתגש עוד יותר ואז אני לא צריך להגיע למצב שאני מתווכח אני לא מתווכח אני לא בריב אינסופי אני יכולה לנסות לתת את הדעה שלי כי היא נראית לי חשובה וצודקת, אבל אני לא מגיעה לריב כי שום דבר פה לא עומד לשבור אותי.

אני חושבת גם שבמריבה יש משהו שגורם לשני להרגיש שהוא פסול. זה כבר ויכוח. ויכוח בין דעות. זה גם יכול להיות לגיטימי. זה גם יכול להיות דבר מפרה ובריא והגיוני. כי אמרנו כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות, אנחנו לא יכולים להחזיק באותה דעה. יש בינינו הבדלים תרבותיים של חוויות חיים שונות, של פשוט דעות שונות, כי האישיות שלנו שונה. אבל זה בסדר, זה יכול להיות משהו שאפשר להחזיק אותו. אבל ברגע שזה הופך להיות מריבה, מריבה זה כבר משהו שאין לך מקום אצלי יותר. זה זה פוסל את האישיות של הבן אדם, את ה את האני שלו. אם דיברנו על לא לתת מקום אחד לשני, זאת בדיוק הנקודה שעושה את ההבדל. אנחנו יכולים להחליף דעות.

אנחנו יכולים גם כמו שאמרנו להסכים לא להסכים. אבל מריבה זה זה הפרדה. כשאנחנו מדברים על מריבה בתורה, מוזכרות מריבות שהם בעצם הפכו להיות אחר כך שני כיוונים שונים. א רואה לוט עם רואה אברהם הם אחר כך הפרידו כוחות והלכו להם

ש לב על מה הם מתווכחים הם מתווכחים על הלנד הם מתווכחים על הארץ על המקום הבטוח

על מקום

כן כן זה ממש ויכוח על מקום וולכן לכן יש פה ריב הריב בין רואי אברהם לבין רואי לוט זה על האדמה על המקום הבטוח על הקרקע היציבה ותמיד תמיד ריב הוא משדר כשיש ריב זה משדר שתי שתי אנשים שרבים פה, כל אחד מנסה לשמור על המקום הבטוח שלו. ואמרנו שככל שאתה גם איש יותר לא יריב, אבל ופה אני יכולה להריח נושא נוסף. בעצם אישה מגיעה לזוגיות. נתתי את המקום של האישה, אבל זה יכול חופשי להיות גם הגבר. מגיעים לזוגיות מתוך רצון אמיתי וכנה לתת ולהעניק ולעשות הכל. אני שואלת אחת הבנות א מה רצית להביא לזוגיות שלך? אז היא אמרה, "רציתי להביא ביטחון, רציתי להביא שמחה, רציתי להביא בית יציב וטוב, רציתי להביא הייתי מוכנה להקריב הכל למן

באמת לא לא באמת אני חייבת להריב איתך לדבר הזה כי אנחנו בתוכנית על מריבות

מתחתנים כדי לתת נו איזה אוטופיה

מתחתנים כי אנחנו אנחנו רוצים באמת את המעמד הזה של הזוגיות של הנישואים של הביטחון דקה לפני איזה שעה לפני זה הייתה אצלי מישהי ששאלתי אותה שאלה והיא אמרה בדיוק את מה שאת אומרת עכשיו למה התחתנת אז היא אמרה רציתי להוכיח לכל העולם שאני לא סוג ב' ושאני אצליח להת כן אבל זה מאותו מקום המקום הזה שאני רוצה לקחת יש את אלה שמתחתנים מתוך הרצון לתת ויש את אלה שמתחתנים מתוך הרצון לקחת אוקיי

יופי אבל אבל אותה אחת כאילו בסדר כי אני רוצה לדבר פה על נקודה נוספת שהיא חשובה מאוד בעיניי רצתה היא התחתנה מתוך מקום שהיא רוצה לתת היא רוצה להעניק היא רוצה היא רוצה היא רוצה באמת לעשות הכל קצת הפריע לי שהיא אמרה הייתי מוכנה להקריב הכל אתה בזוגיות כשאתה אומר אני מוכן להקריב אתה הופך באמת להיות קורבן אני רוצה לתת

קורבן מרצה כל הדברים האלה דיברנו שאנחנו לא צריכים ולא רוצים להיות שם כי גם נתינה גם כשאנחנו מדברים בואו ונגיד והאטופיה הזאת היא קיימת והתחתנו כי אנחנו רוצים לתת אז אז גם הנתינה אם היא ממקום של אני נותת כי אני רוצה אחר כך קבלות על מה אני אקבל בחזרה זה לא נתינה זה ביזנס נכון נכון נכון נכון זה ממש זה ממש ביזנס אבל שנייה בואי נצמד למקום שאיתו אנחנו הולכים כן אז יש יש אותם אלה שנתנו הכל נתנה לזוגיות את הכל והיא התחילה לקבל ויכוחים ובוויכוחים בעלה זרק לה בפנים את כל מה שהוא חושב עליה והלך דורות אחורה עד לשרה אעמנו כן הזכיר לה נשכחות ודיבר על המקום שממנו היא באה ולאן שהיא תכף הולכת והיא פתאום מאוד

מאוד מאוד מאוד התערערה וכשהיא התערערה היא באה מתוך מקום של לתת וכולי והוא בעצם בעצם האמירה שלה א אולי בעצם הנתינה שלה היא היא נותנת לו את התחושה שהוא לא מספיק ואז מה שקורה זה שהיא נפגעת מאוד והיא מרגישה בגידה באמון שהיא נתנה הרי מתי היא שם מתחתנת היא מתחתנת מתוך מקום שהיא בטוחה שזה הולך להיות המקום הבטוח שלה

שהיא מרגישה את הביטחון זה זה מה שאמרנו קודם

כן וברגע שצה להרגיש בטוחה זה משפט שלדעתי יכול להחזיק נישואים שלמים אם אותנו ואם ניקח את הגבר הוא מתחתן מתוך מקום של הוא רוצה זה זה יהיה מורכב מה שאני אומרת כן הגבר בעצם שואב את ה הגבריות שלו את התחושה שהוא באמת גבר על ידי שאשתו שמחה והוא בא לעשות אותה שמחה אבל היא לא רוצה לקבל את שלו ואני מוצא את הרבה פעמים שזוגות אומרים האישה אומרת תקשיבי הוא לא קונה לי כבר כלום הוא לא נותן לי בתחילה הוא הפתיע ונתן ועשה ורצה וזה ופתאום כבר אין מתנות מה בגלל שהוא זכה בי אז הוא כבר לא בובה בואי תבדקי רגע איפה הרערת לו את הביטחון ואז אנחנו מוצאים שבכל פעם שהוא קנה משהו היא אמרה לו אבל זה נורא יקר ובכל פעם שהוא

הביא איזה אוכל טעים כי הוא רצה להפטיע היא אמרה לו אבל אני שומרת על הקלוריות שלי ווא אומר אבל אני כבר לא יודע מה לקנות אני עומד בחנות ואני לא יודע ואני מרגיש כל כך חסר ביטחון חבר טלפוני חבר טלפוני לא צחוק בצד זה באמת אמיתי כאילו באמת אנחנו יכולים להרוס במו ידנו משהו טוב משהו שהוא

ואז הגבר אם דיברנו על האישה שבעצם היא היא מאבדת את האימון אני רציתי לתת ולתת ולתת והוא פתאום אומר לי כמה אני שווה ומה הוא חושב עליי ועל אמא שלי ועל סבא שלי וסבתא שלי כן הגבר אצלו זה זה בא ממקום הפוך אני רציתי לעשות אותך שמחה ואת לא מוכנה לקבל את השמחה שאני רוצה להניג גם הוא מרגיש נפגד. אני באמת רציתי לשמח אותך ואת לא שמחה איתי. אז

טוב, מניסיון, באמת מניסיון של זוגות ושל ייעוץ ושל כל מה כל מה שמגיע עם הניסיון חיים ועם מה שאנחנו נחספים בייעוצים. צריך לבדוק באמת אם אתה נותן את מה שאתה רוצה לתת ולא את מה שהשני רוצה לקבל. זה הולך לשני הכיוונים, כן? האישה או הגבר. נכון

הרבה פעמים אנחנו יותר קל לנו לתת את מה שאנחנו רוצים

א אגב אנחנו תמיד ניתן את מה שאנחנו חושבים

מה מה זה אנחנו תמיד ניתן אלא אם כן באמת הנתינה היא באמת ממקום של נתינה אם כשאנחנו מדברים על האוטופיה כן שאנחנו מדברים על המקום הזה שהתחתנתי כדי לתת אז אם התחתנתי כדי לתת בוא נברר מה שאני רוצה לקבל אני אהיה חשובה זה כמו הדוגמה שנתתי על הנוער המתמודד הם כל כך רוצים לעזור לנוער המתמודד מאוד מאוד מאוד רוצים לעזור להם אבל הם לא שאלו את הנוער מה הנוער רוצה לקבל בול אז אנחנו רוצים לתת רוצים להעניק רוצים לפתור את הבעיה רוצים שכולם יהיו יראי שמיים אבל מה הוא רוצה מה הנוער רוצה אז יש לנו כאן איזשהיא נוסחה בעצם שנוצרה ככה מתוך הדיון הזה ש שאם באמת אנחנו רואים שמשהו כאן לא עובד ואנחנו באמת כאלה מלאה

נתינה ומלאי אהבה ורוצים להשפיע ואנחנו מרגישים שזה כאילו מתבזבז זה הולך לא למקומות הנכונים או לא משיג את התוצאה הרצויה אז בוא נתחיל מההתחלה, בוא נחזור לבייסיק, בוא נבדוק מה באמת אנחנו מה באמת אנחנו מעניקים לעומת מה השני באמת צריך או לעומת מה השני באמת רוצה. ואם זה באמת לא הולך למקומות הנכונים אז חבל. זה אנרגיה טובה שמתבזבזת. ופה פה נעשה ריין לתחילת התוכנית כן שבעצם כשאני צריך לעשות שינוי אני מוכן להרוג את זה שנמצא מולי שרומז לי שאני צריך לעשות שינוי. או את הנקודת הרגע כי דיברנו על ריב בין אנשים ודיברנו על ריבני לבין עצמי. הרגע הזה שאני מבין שאולי אני צריך לעשות שינוי, מה פתאום לעשות שינוי? זה

מאוד קשה ואת זה אני לא מוכן ואני יכול להתווכח עם עצמי שעות על גבי שעות. איפה זה לא נכון? איפה אני לא צריך לעשות שינוי, איפה אני צודק? באותה מידה שאני אריב עם עם בן זוג או עם חברה או עם הבוס בעבודה. לא, אני לא אעשה שינוי. היום כתבה לי אישה שהיא כל כך לא יודעת העליתי איזשהו סרטון ואישה כתבה שזה כל כך חיזק אותה זה היה בקשר לילדים לנוער מתמודד ואז היא אמרה אני למדתי שאני צריכה להפסיק לבקש מהם לעשות עבודה בינתיים אני עושה עבודה עם עצמי ואמרתי וואלה האישה הזאת זכתה כי הקדוש ברוך הוא נתן לה סיטואציה ובמקום שהיא תנסה להתנגח בסיטואציה או לפתור אותה בכוח היא הולכת אחורה פותרת את עצמה ומכינה את עצמה

למול הסיטואציה אלירז פיין אישה מדהימה מה שאני ככה מקשיבה לה נתנה את ההבנה לאיך בעצם אנחנו פועלים כן כגודל הרצון שלנו בקבלה כן אה א והיא נתנה היא נתנה מטפורה תקחי תבנית שקעים כן ותבנית השקעים הזאתי יש בה שקעים שהם הם הם עמוקים וה ה ה ה בתבנית בעצם מסמל את הרצון שלנו בלבל בלהרגיש בטוחים בלהרגיש מוגנים. הרצון שלנו בקבלה ולהיות מקובל על ידי המקום, על ידי החברה, על ידי בין הזוג להיות מקובלים. עכשיו תהפכי את השקע של התבנית. בעצם הופכת להיות לך בליטה. כן. האישה שלצורך העניין היא כל כך רוצה לקבל, זה הטבע שלה. היא היא רוצה שישפיעו עליה. היא רוצה שהבעל שלה ישפיע עליה, שהבעל שלה יתן לה. ובשלב מסוים היא

כבר לא מושפעת. היא רק מתנגחת כל הזמן. היא היא כל הזמן מתנגחת. היא כל הזמן מסבירה כמה לא טוב לה וכמה היא לא היא לא היא לא בטוחה במקום שלה וכמה היא חסרה וכמה היא לא היא לא מקבלת והיא לא מוצאת את עצמה. בעצם ה התבנית ההפוכה, השקע ההפוך מסמל את ה את הרצון שלה בלקבל. כשאנחנו רואים פייט כזה רציני, כשאנחנו רואים ריב כזה, אנחנו מבינים שהיה פה רצון להכרה, לקבלה. הוא לא התממש וזה התהפך. השקע של התבנית התהפך והוא מופנה כחץ כלפינו כל הזמן. אז ככל שהחץ הוא גדול יותר, אנחנו מבינים שהיה פה רצון לקבלה גדולה יותר, להכרה גדולה יותר. ולכן מה שאנחנו צריכים לעשות זה לא להסתכל על החיצים שמושלחים, לעצור. זה כמו ילד

קטן שהוא בוכה והוא צועק והוא צורח והוא מגיע הביתה מבית הספר ואת לא מבינה מה הוא רוצה. ותכיני לו שוקו, שימי עליו יד מנחמת ותגידי לו שנייה, תרגע ובוא נדבר. איזה שקט נוצר. כי את לא נלחמת. את שם בשביל להיות כשובה. אני בכלל בדעה שאנחנו קודם כל צריכים לחכות מאחורי הדלת ככה עם עם חיבוק. באמת זה חוסך כל כך הרבה. לא תמיד. לפעמים בתוך החיבוק הזה אפשר להרגיש גם מרדנות וביתות כי הם חזרו ממקום שהם היו כל כך אסופים וכל כך מאופקים ופתאום הם הם הם מפרקים את זה באזור נוחות שלהם בבית. אבל לפעמים או אפילו ברוב הפעמים ואת יודעת זה לא רק ילדים זה גם הילדים שבתוכנו המבוגרים צריכים פשוט את המקום הזה שמישהו יאסוף אותם אליהם

אז עכשיו בוא נראה את כל מי שמקשיב לנו עושה את זה מול הבן זוג שלו ולא אומר הוא רוצה לעשות לי דווקא הוא זה אלא כן אלא אלא הוא אישה תקום האישה ותיתן לבעלה את כל המקום ואת שוקו חם ותגיד לו תשמע מה המקום שלך בטוח, הכל בסדר, אתה לא צריך לכפוט עליי ידעתך אני מקבלת

זה גם לא חייב להיות במילים כאלה שלפעמים זה יכול להתקבל בצורה של כאילו מה את מתנהגת עליי כמו ילד וגם תמיד תמיד יש את אלה ששומעות אותנו ששומעים אותנו מדברות על על גברים ואז אה גברים הם ילדים לא לדבר על גברים כאילו הם ילדים זה לא שאנחנו אה

ואת לא ילדה

בדיוק יש בתוך כל אחד ואחד מאיתנו עדיין את כן את הילד הזה שזקו לאג אם הוא לא יגיד את זה בכל רגע הוא תכחש לזה אין אחד שהצומת לב הזאת לא תעשה לו טוב בין אם הוא יחצין את זה ויגיד את זה כלפי חוץ ובין אם הוא יקבל את זה בשתיקה נעימה וובשלוות נפש של שהרבה פעמים זה תודעה בלתי מילולית כזאת

נכון

של כן תודה שהיית שם בשבילי ותודה שידעתבת מה שאני צריך והרבה הרבה פעמים זה הדברים הכי פשוטים, הכי בסיסיים, הכי מובנים מאליהם, שהם מחזירים אותנו למי שאנחנו, למקום הזה שלהתחבר לעצמנו, לתוך הילד הזה שבתוכנו, שמה הוא צריך באמת באמת את את המקום הזה של ה להכיר במקום שלו, להכיר בצורך שלו, להיות נאב, להכיר ב להקשיב להקשיב לפעמים מריבה מתחילה מזה שלא מקשיבים. לפעמים אנשים רבים והם בכלל לא שמעו מה השני אמר.

אתה לא כי אתה מתבצר בעמדה שלך. רובנו בזמן של ויכוח חושבים על הדבר הבא שאני הולך לענות. אנחנו לא נמצאים מתוך מקום בטוח שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להקשיב עכשיו למישהו אחר. אנחנו רק מתבוצרים בעמדה שלנו. הריב של רואה אברהם עם רואה לוט. זה על המקום הבטוח. זה על המקום שלי.

זה התחיל כבר שם. בוודאי. אני רוצה ברשות איך שנענה לעוד צופה. א קודם כל ישר כוח על התוכנית המבורכת. יש לי בת מתבגרת בת 13. היא מסתגרת בבית ולא מעוניינת להיפגש עם חברות ואנשים בכלל. לפי הסימנים זה מרגיש לי חרדה חברתית ואני שואלת איך אני יכולה לעזור לה כדי שתהיה בטוחה בעצמה ותאמין בעצמה. יש פה שאלה אם יבחון.

נכון. זה ממש זה ממש התשובה נמצאת בגוף השאלה.

אה כן את הסכימה עם האבחון הזה? כן. איך אני אכולה להרגיש לתת לה את ההבנה ולתת להרגיש בטוחה בעצמה?

זה לא קצת כותרת גדולה מדי להגיד חרדה חברתית כי

אני אני תראי היא יכולה ללכת לאבחן את הסיפור הזה? יכול להיות שבאמת הילדה חבותה שם איזה משהו לא נעים והרשת מוצפת גם בכל מיני סיפורים נורא נורא מפחידים על ילדים שעשו לעצמם משהו בגלל שהחברה לא התייחסה אליהם כמו שצריך וכזה אז אנחנו כולנו נמצאים בחרדה חברתית

א מפחד למה יקרה לילדים שלנו בחברה

אז יכול להיות שהיא מאבחנת משהו שכן קיים או לא קיים אבל במידה וזה נכון ההבחנה ה היא נכונה אז באמת מה שצריך לעשות זה להרים לה את הביטחון העצמי שלה לתת לך מלאה בתחושה. אז דבר ראשון זה הכרת האני. ממש מי את? מה את? מה יש בך לפרק את המשוואה הזאתי ולהפוך את ערחי האיחוס הנעלמים לערכי איחוס גלויים? ומי שלא יודע על מה אנחנו מדברים בערכי האיחוס חייב לראות את הפרק הקודם של התוכנית כי זאת נוסחה פשוט להצלחה ולחוסן נפשי. חובה חובה חובה. תרשי לי אז חושב שזה היה פרק קודם אבל זה היה לא יודעת. כן כן

ובקודם זה אני חושבת אחד

או שקפצתי בזמן אה אז תראו גם את הקודם וגם אחד שלפניו זה לא תפסידו מזה זה בטוח וזה באמת זה משהו שהוא כל כך כל כך חשוב כי תראי זה הולך איתי אני אני הייתי בטוחה שזה לפני שנייה כי זאת נוסחה פשוט שעוזרת לנו באמת להרכיב א נעלמים בתוכנו ולבנות חוסן נפשי שזה נשמע שבאמת מה שהיא צריכה והשאלה שלי אם מה זה זה על ידי שיחות זה על ידי נוכחות בתור אמא

עכשיו עכשיו כאילו אז ילדה בת 13 אז ילדה בת 13 אפשר לעשות כמה דברים קודם כל לחזק את המקום שלה עם אמא כיוון שילד שנמצא בבית ספר ועובר דברים שהם לא נעימים אבל יודע שבתוך הבית יש לו מקום מאוד מאוד בטוח ומוגן זאת אומרת שהטריטוריה שלו מוגנת ווזה וזה ממש ממש ממש חשוב אז היא בעצם א יודעת שגם כשקשה לה היא מגיעה הביתה ויש לה עם מי לחלוק זאת אפשרות אחת אפשרות נוספת שהיא מאוד מעניינת לקחת חונכת א לילדה הזאתי נערה שנמצאת ככה לקראת הגילאים המתבגרים יותר ויש הרבה נערות כאלה שעושות פרח ולהיות איתה אחר הצהריים פעמיים בשבוע לשמוע ממנה לדבר איתה זה איזשהיא אחות גדולה כזאת שהיא יכולה לחלוק איתה היא אחות גדולה

אבל היא לא והיא לוקחת אותה לאכול פיסה לאכול גלידה והיא יושבת איתה ולאט לאט גורמת לה לפרק את כל הדברים שקשים אז שוב כשהיא רבה עם החברים בבית הספר אם היא רבה אני לא יודעת אין לנו יותר מידי פרטים מה גרם לזה היה שמה נקודה שגרמה לזה אבל אותה צריך לפרק בדרך כלל אמרנו גם שבתוכניות הקודמות אני זוכרת שסביב הגיל הזה גיל 13 שהחברה הופכת להיות מאוד מאוד משמעותית אז דווקא הגיוני שזה כן בא משם לא בהכרח כן אנחנו

בד עכשיו אנחנו נסתכל ואנחנו נראה יש כמה ילדים

ילד אחד ישמע את המשפט הזה וזה לא יעשה לו שום דבר וילד אחר ישמע את המשפט וזה יגרום לו לחרדה חברתית ולמה כי אם אנחנו נסתכל על בן אדם שעכשיו קיבל שפעת איך הוא קיבל את השפעת חום הגוף שלו ירד ד קצת הוא יצא החוצה עם חולצה קצרה בזמן שהיה כרחום הגוף ירד והחיידק יכל להיכנס כיוון שכשהגוף חם כמו שצריך החיידק לא יכול להיכנס כן אני מקווה שאני מדייקת בהבנה שלי זה כך ובכלל התורה

זה גם זה גם נשמע הגיוני כי הרבה פעמים בתוך שפעת החום עולה ואז החיידקים מתים הרבה פעמים אחרי שרואים חום אז הבן אדם אכלים בדיוק זה יוצא החוצה ובכלל התורה מדייקת במקום של יעקב שבעצם הסמ מנסה להתקרב אליו הוא מחפש פרצה, הוא מחפש איזשהו א פצע אצלו כדי שהוא יוכל להיכנס לתוכו. אז חיידק מחפש איזשהו מקום חלש כדי שהוא יוכל להיכנס לשם. א כשילד חווה משפט שילד אחר לא ינזק ממנו אבל הוא כן ינזק. זאת אומרת שהוא היה במצב של חולשה. כי יכול להיות שבזמן אחר המשפט הזה לא יעשה לך כלום. ואז למה פתאום זה עשה לך? כי אתה היית במצב של חולשה. מה שאנחנו צריכים לעשות זה מהר מהר מהר לחזק. זה כמו שכשיש לך שפעת את מחזקת את

המערכת החיסונית שלך. אז את לוקחת ויטמין C, את שותה תה עם דבש, את מחזקת ומחממת חזרה את הגוף שלך כדי שהחיידק לא יהיה לו מקום. כשילד א נפגע וגם אדם מבוגר שנפגע ממשהו שעשה לו רק כדי שזה לא ישתרש ויהפוך באמת להיות חרדה חברתית או חרדת א א ביצוע מדברים כמו א א מבחנים, כמו כל מיני דברים כאלה. מה שצריך לעשות זה מהר מהר לחזק את המערכת החיסונית, לעודד את עצמנו, לתת מילים טובות לעצמנו וגם לעשות דברים עבור הילדים ש יחזקו להם את המערכת החיסונית. זה מה שאמרנו שהאמא יכולה לקחת את הילדה ולעודד אותה ולעזור לה ולתת לה תחושה שבאמת הטריטוריה שלה הפנימית בטוחה ואז היא יכולה לצאת עם כוח גדול לכל מקום ואו באמת לקחת

חונכת ואמא שלי תמיד סיפרה שהיה איזשהו מטפל שסיפר להם שכל פעם כשהילדים שלהם כשהילדים שלו היו יוצאים בדלת הוא היה אומר להם אתם ילדים מיוחדים מי שרוצה להיות איתכם כיף לו ומי שלא מפסיד

מי שלא טוב לו יום טוב הם יצאו מהבית כבר הט לפני שהם יוצאים החוץ לעולם.

וויטמין C שהזכרת הרבה פעמים זה ויטמין שמחה. זה באמת המקום הזה לחזק להם את הביטחון ולמלא אותם ולהטעין אותם לפני שהם יוצאים לג'ונגל הזה שבחוץ.

נכון?

כי כי זה התמודדויות. החברה זה התמודדויות. הזכרת קודם את הרשת שהיא מוצפת. אנחנו רואים שאנחנו אפילו לא מספיק רואים עם מה הם מתמודדים. לפעמים זה דברים קשים מנסו שמגיעים לתוצאות שהשם ישמור.

את יודעת, אם החזכרת את הרשת, אני ממש ממש רוצה לתת על זה כמה שניות. אנחנו צריכים לשים לב מה קורה עם הילדים שלנו ברשת, מה קורה גם מאיתנו ברשת. יש דעה כל כך קשה על נערות שיוצאות היום שנחשבות נערות בסיכון הם יוצאות החוצה לרחוב והם יכולות להתעקל בפוגעים כאלה ואחרים ואנחנו מסתכלים ואנחנו אומרים תראה את החצופים האלה את האנשים הרעים האלה הילדה המסכנה הזאתי רצתה קצת צומת לב ולא קיבלה בבית או לא קיבלה בחברה אז היא יצאה לרחוב ואתה פגעת בה אני מסתכלת על אנשים שמעלים דברים ברשת אנשים מעלים דברים ברשת מתוך רצון להכרה מתוך רצון לשווק את עצמם מתוך רצון להראות את הטוב לתת טוב לעולם כמו אותה נערה שיצאה החוצה

לרחוב מתוך חיפוש של אהבה, של חום, של רצון והכרה ובאים אנשים על הרשת ברשת ופשוט יושבים וכותבים דברים איומים במה הם שונים וסליחה על ההתבטאות הכל כך קשה במה הם שונים מאותו פוגע שבא ונגע בילדה בנערה תממה שבאה לחפש קצת חום ואהבה אני חושבת שיש שם משהו כל כך אכזרי ואז יש ככל שאתה כותב דברים קשים יותר גם עונים לך גם גם כאילו פתאום אתה אוכלת ששומת לב על ידי אותה אחת ש ש א העלתה את את הצורך הזה שלה בהכרה וזה

אין ספק שזה נושא ששווה לעסוק בו בפני עצמו אבל כאן נקודה כואבת ואמיתית אני רוצה להודות לך פרק יקרה על עוד תוכנית מעלפת עם עצות ותובנות חזקות שאני בטוחה שכל אחד ואחד לוקח את זה איתו ואכם תודה רבה הצופים בבית ששלחתם את השאלות שהייתם איתנו בעוד תוכנית בעזרת השם להשתמע גם בתוכנית הבאה עם תובנות חדשות, עם נושאים חדשים מעולמה של הנפש כדי להשיב את נפשנו בעזרת השם. תודה רבה לכם.