עונג שבת - עונה 3: פרשת וארא (עם כתוביות בעברית)

תודה רבה לכם. ברוכים הבאים לתוכניתנו. והשבת הזאת אנחנו בפרשת וארא. יהיה ים מכות - לא להיבהל... אבל הפרשה הזאת חושפת בפנינו את רוב מכות מצרים, למעשה שבע מתוך עשרת המכות. שבע מתוך עשרת המכות מובאות כאן בפרשתנו. בפרשה גם קורה דבר מעניין נוסף, משה ואהרן מגיעים לפרעה בפעם הראשונה ודורשים לשחרר את עם ישראל. ממי? מכבלי המעצמה האדירה הזו, ממצרים. לו היינו חיים בזמנם, היינו מבינים עד כמה הפגישה הזאת הייתה אפשר לומר הזויה. לגשת לפרעה ולבקש ממנו לשחרר את העבדים שלו, שני אנשים נטולי כלים, נטולי כוח, כבוד. אז מה התרחש שם באותו מפגש? מדוע לקו המצרים דווקא בעשר מכות? ובאיזו מכה משה בחר לא לקחת חלק? על כל

זאת ועוד נדבר היום. אני רוצה לומר שלום לרב אסוס, לעורך דין שלמה ולר, לאומן ישי ריבו, לרב אייל ישראל שטרנליב ולסטנדאפיסט הנהדר שלנו הרב יעקב חמו. שלום לכולכם. -שלום וברכה. במפגש עם פרעה משה ואהרן עושים מספר אותות ומופתים כדי להוכיח את אמיתות שליחותם. הם לוקחים את המטה, הם משליכים אותו על הארץ והמטה הזה נהפך לנחש. ומי שמסתכל על זה משתומם ואומר: וואלה, עם החבר'ה האלה אני לא מתעסק. אבל לעומת זאת, חרטומי מצרים, החכמים של מצרים, עומדים ליד פרעה, לא מתרגשים הרבה, לוקחים גם כן את המטה שלהם, זורקים אותו על הרצפה, וואלה - גם הם מוציאים נחש. אז מה כישוף? מה אמת? איך אני יודע להבדיל מי עשה את זה נכון? מי

שליח של השם יתברך באמת? מה זה כישוף, זה כבר מחלוקת ראשונים מאוד מאוד גדולה. זו סוגיה מאוד מסובכת גם, איך מבדילים בין כישוף לבין אמת ומה זה בכלל כישוף. הרמב"ם - רבי משה בן מימון, ורבי אברהם אבן עזרא הם חד משמעית ממש, הם בכל פה אומרים שכל עניין הכישוף זה אחיזת עיניים וזה שקר והבל גמור. כך אומר הרמב"ם בכמה מקומות, רבי אברהם אבן עזרא הולך בקו שלו, אין דבר כזה, זה אחיזת עיניים, זה שקר גמור. אבל סוללה גדולה מאוד מהראשונים, כמו הרמב"ן - רבי משה בן נחמן, ואיתו הרשב"א ועוד הרבה מהראשונים, שאוחזים שיש בזה דבר אמיתי. זאת אומרת, אפשר על ידי כישוף לעשות דברים שהם הפך הטבע. אפשר לעשות את זה. איך מבדילים

באמת בין כישוף לבין דבר אמת? אז דבר ראשון, צריך לדעת שבכישוף זה לא לגמרי מדויק. זאת אומרת, אם לדוגמה ניקח את מכת דם בפרשה שלנו, כשמשה רבנו עשה מכת דם, גם הדגים שביאור מתו. מה זה בא להוכיח לנו? שזה דם אמיתי, זה לא מים. זה נהפך ממים לדם בעצם המהות שלו. ודגים לא יכולים לחיות בדם לכן הדגים מתו. אצל החרטומים, לעומת זאת, זה היה אדום, זה נראה כמו דם אבל זה לא הפך המהות ממש. יש עוד דבר, שאצל המכשפים הם לא יכולים לעשות דבר שהוא קטן פחות משעורה, כמו שראינו במכת כינים. במכת כינים לא יכלו להביא כינים, אמרו: אצבע אלוקים היא. זה ברור שהמכה הזאת היא מאת השם יתברך. אז הגמרא כבר שואלת: למה הם לא יכולים לעשות

את זה? מה הבעיה? הם יכולים לעשות גמל אולי, אז כינה הם לא יכולים לעשות? אז אומרת הגמרא שבעצם ההשתמשות שלהם בכישוף זה לא שהם מייצרים דבר יש מאין, הם מבקשים מ-ש', ד', כן? משדים שיביאו להם את זה ממקום אחר. ולשדים קשה להביא דברים שהם קטנים פחות משעורה. אז גמל הם יכולים להביא, לשדים מאוד קל להביא ממקום אחר, פתאום רואים פה גמל, ממש מדהים, אבל כינה קשה לשדים להביא. ולכן הם צריכים הרבה הרבה השבעות והרבה לחייב את השדים שיעשו להם את זה, אבל פה היה אצבע אלוקים. זאת אומרת, כמה שהם ניסו הקב"ה חסם בעדם. זהו, את זה לא תצליחו להביא. אז אם כך, רואים שיש הבדלים בין כישוף לבין דבר אמת, אבל כמו שהרמב"ם אומר, שזה

גם לא מדויק בזמנים. זאת אומרת, מופת אמיתי שיש לנו נביא שאומר משהו, אם הוא איחר בשנייה אחת, הוא אמר לדוגמה: בשעה 12 בדיוק לפי השעון שלי או לפי השעון על הקיר, יהיה כך וכך. הוא מגלה עתידות, אם הוא איחר בשנייה אחת - זה נביא שקר. נביא שקר. אז אצל היהדות כמובן, שזה כוח של משה רבנו ואהרן הכוהן, זה אמת, מדויק והפך המהות. אצל המכשפים זה לא כמו אצל משהו ואהרן. משה אמת ותורתו אמת. -אמת. יש לנו אמת ויש עבודה בעיניים. אנחנו עוד נמשיך להתפלפל על כך בהמשך, רק לפני כן, אנחנו נאמר שלום למי שידבר איתנו על ענייני עבודה ולא רק עבודה בעיניים. אני רוצה לומר שלום לעורך הדין שלמה ולר. נעים מאוד. -נעים מאוד, תודה

שבאת אלינו. -תודה לכם. אז אנחנו מדברים על עבדות ובמדינתנו יש הרבה חוקים סביב עניין העובדים, אנחנו שומעים על זה גם בעת האחרונה הרבה. מה הכי חשוב לעובד לדעת? מה החוקים הבסיסיים שעובד צריך ללכת איתם? בעצם אם אנחנו מדברים על חוקים שמבדילים אותנו מלהיות עבדים, מה שנקרא, לצורך העניין. יש כמה חוקים בסיסיים שאפשר לקרוא להם חוקי יסוד בדיני עבודה, שחובה על כל עובד לדעת שהם קיימים. אני אמנה שלושה מהם, לצורך העניין. אני חושב שאחד ההבדלים הגדולים ביותר בין אדם שהוא עבד לבין אדם שהוא בעצם עובד חופשי, זאת הידיעה שיום העבודה שלו מתחיל בשעה מסוימת ומסתיים בשעה מסוימת, בניגוד לעבדות שבעצם הוא שייך לאדון. כל

כולו במאה האחוזים שלו, מאת האחוזים שלו. ולכך בא חוק שעות עבודה ומנוחה ובעצם מגדיר מהו יום עבודה, מה אורך יום העבודה. יש איזושהי קרן אור בקצה המנהרה. אנחנו לא עבדים, אנחנו יודעים שיש לנו את הזמן החופשי שלנו. שבוע העבודה יכול להיגמר. שנת עבודה, יש לה מגבלות מסוימות. מעסיק לא יכול להשתלט עלינו ברמה של להעסיק אותנו מהבוקר עד הלילה. אני חושב, אגב, סליחה שאני קוטע אותך, אני חושב ששמעתי את זה בשם הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה, שהוא אמר שאסור לדוגמה להיכנס למונית, עכשיו, אתה תוך כדי שיחה בטלפון ואתה אומר לנהג: סע, סע. אני כבר אגיד לך לאיפה לנסוע. אני חושב שהרב אמר על זה שזה להעביד את הנהג בפרך. זה

נכון. -זה מה שאתה אומר בעצם. בין השאר גם כן, כן? זאת אומרת, יש... הוא לא יודע לאיפה הוא נוסע, הוא לא יודע מתי תסתיים הנסיעה. אולי הנוסע רוצה לנסוע איתו יומיים? צריך להגדיר מראש, זאת אומרת. נכון, אדם צריך לדעת למה הוא נכנס, וזה בדיוק מה שלא קורה בעבדות. עבד הוא שייך לרבו. רבו יכול להחליט שהיום הוא עובד, מחר הוא לא עובד, מה הוא עושה, יכול לעבודת פרך לקחת אותו והוא יכול לקחת אותו לדברים אחרים. כלומר, אין לו את החופש, את חופש הבחירה לדעת מה הולך לעבור עליו ביום העבודה, מהם תנאי העבודה שלו. חוק נוסף שבמדינת ישראל נחקק כבר לפני הרבה שנים, כבר כמה עשרות שנים, הוא חוק שכר מינימום. בעצם עבד, המהות

שלו... גם עבד... היו בהיסטוריה גם עבדים שכן קיבלו סוג של שכר, אבל זה אף פעם לא היה שכר שנקבע על ידי השלטון המקומי. מה היה השכר שלהם? חוק שכר מינימום בעצם בא ואומר - כולם שווים. אין דבר כזה שעובד אחד, אתה תעביד אותו בפרך ובעצם תשלם לו איזשהו שכר נמוך מאוד או בכלל לא תשלם לו שכר, אלא כולם שווים. יש איזושהי רמה מינימאלית של תנאי מחיה שצריך לספק לכל אדם ואדם. וזה חלק מההבדל בין עבדות לבין להיות עובד שכיר. המילה "שכיר" כבר מופיעה יותר בחוקים האלה. חוק נוסף וחשוב לא פחות הוא חוק הגנת השכר. חוק הגנת השכר בעצם מאגד בתוכו את כל הכללים שבעצם סביב תשלום השכר, שזה אומר תלוש שכר, זה אומר מתי צריך לתת את

תלוש השכר, זה אומר שהשכר הוא מוגן, לא יכול להיות ששכר ישולם מתי שהמעסיק רוצה. יש תאריך בחודש שצריך לקבל אותו. בסופו של דבר, הדבר הזה, כל החוקים האלה ועוד רבים אחרים, שלא תקצר היריעה מלהאריך, הם מגבילים את המעסיק מבעצם להפוך את העובד לרכוש שלהם ונותנים לעובד איזשהו מרחב מחיה מסוים. מעניין לציין אנקדוטה, שבשנת... לפני כמה שנים - 2013 כמדומני, עברה הצעת החוק של חבר הכנסת נחמן שי להפסקת השימוש "מעביד" בהגהה הרשמית. כלומר, לא משתמשים יותר במונח "מעביד." יש הצעת חוק שעברה בכנסת ושינו את המונח "מעביד" למילה "מעסיק." בעצם מעתה והלאה מעביד הוא לא מעביד. מעביד זה שייך לתקופות אחרות בהיסטוריה שהעבידו

אנשים. כיום אנחנו קוראים למעביד "מעסיק" כי הוא יוצר מקום תעסוקה לאדם שהוא עובד. אנחנו נתקלנו בעבדויות בהיסטוריה העולמית. מתי באמת העולם הבין שיש זכויות לעובדים? טוב, אם אנחנו עדיין ברמה הגלובלית, כלומר עוד טרם הקמת מדינת ישראל... תכף השאלה הבאה שלי תהיה אליך בעצם איפה אנחנו רואים את זה בתורה. -נכון, כמובן. -כי זה הכי מעניין אותנו. זה הנושא הכי חשוב. בעצם אפשר לראות היסטורית, פחות או יותר, אני לא אדייק בפרטים ההיסטוריים ממש, אבל כל הדבר הזה מתחיל בתקופת המהפכה התעשייתית, אנחנו מדברים על תחילת המאה ה-19. בעצם אנגליה משתלטת על חלקים נרחבים מכדור הארץ ומביאה סחורות בכמויות אדירות, נפתחים מפעלים,

מאות אלפי ומיליוני עובדים עובדים באותם מפעלים, והשלטון מתחיל להבין שבעצם אם אנחנו לא נחוקק חוקים שיגנו על העובדים האלה, אנחנו פוגעים בנו עצמנו. זה בעצם היה אגואיסטי לחלוטין. לא היה שם רצון לעזור למישהו. מעניין לציין, ואולי אפילו קצת מצחיק לימינו, איזה חוק ראשון חוקק באנגליה בעצם לטובת העובדים. זה חוק המגן לגבי עבודת קטינים. אז הועסקו קטינים במפעלים. מגיל שלוש יכלו להעסיק גם ילדים באותם מפעלים. החוק הראשון שבשנת 1802 חוקק באנגליה, וזה חוק העבודה הראשון בהיסטוריה בעצם, הוא שקטינים מגיל 9 ועד 13 יעבדו רק שמונה שעות ביום. וואו, וואו. -ולא יותר. אבל לתקופה זה התאים כי באותה תקופה בארצות הברית היו

אנשים שעבדו בשדות כותנה אז הייתה התקדמות מודרנית אדירה. כמובן שמאותה נקודה משפט העבודה התפתח, לא רק באנגליה. חוק שכר מינימום הראשון נחקק 100 שנה לאחר מכן בניו זילנד, ואם נלך למדינת ישראל, בעצם אנחנו נמצאים היום פה במדינת ישראל בעצם, הרי ברור לכולנו שהמשפט הישראלי ברובו מושתת, כמו שידוע, על המשפט המנדטורי, מי ששלט פה לפנינו היו האנגלים ורוב החוקים - חוקי היסוד בדיני עבודה, מושתתים או מושפעים מאוד מחוקים שכבר היו קיימים באנגליה, וכמובן התפתחו פה בישראל עם השנים. אבל המשפט... לשאלתך הבאה אולי. -אז זהו. זה אנחנו נשמע אחר כך. בשמחה. -אנחנו עוד נחזור לזה. אליך, ישי, ישי ריבו. ממש כבוד גדול שבאת

אלינו. מאוד מאוד מעניין. אתה יודע, אני יושב פה בצד, מקשיב לכל ה... -אני רואה אותך נהנה מאוד. זה מה שקורה למי שמגיע לתוכנית הזאת. -מחכים. כן. אני צריך לבוא יותר. -זה הדדי. מה, נראה לך שאנחנו לא נהנינו ממך? זהו, אני כבר לא... בינתיים אני נהנה מכם. זהו, אז אנחנו מיד נהנה ממך, ישי. כמו שאמרתי, כמו שסיפרתי לך עוד קודם, שאני שומע אותך ביום ביום, השיר, לדוגמה, "הניסיון הזה" או "תוכו רצוף אהבה," אני זוכר ששמעתי לראשונה את "תוכו רצוף אהבה," אני כל כך השתוממתי, אני עוד לא הכרתי אותך, ואמרתי: מה זה? האחיינית שלי אומרת: מה זה? כאילו, אמרתי לעצמי: מה זה? איזה עומק! איזה יופי! -תודה. ממש השתוממתי. והיום,

שאתה יושב פה באולפן, זה כל כך כיף לי. הנגנים שלך מיד מתמקמים, אנחנו מיד נשמע אתכם, אבל דווקא מעניין אותי לדעת, אומן בסדר גודל כמוך, ארצי, עולמי, איך נראה שולחן השבת שלו? אתה מגיע הביתה מבית הכנסת, אתה שר לילדים "תוכו רצוף אהבה?" לא. לא. תראה, קודם כול, בתקופה... בכלל, בכללי, בשנים האחרונות שאני מופיע הרבה במהלך השבוע, יש לי איזו עדיפות תמיד לעשות שבת בבית עם המשפחה. אתה יודע, בתחילת הנישואים אתה נוסע להורים של... לחמי וחמותי, להורים שלי, ועכשיו, בשלב הזה, זה יותר - העיקר להישאר בבית, להתנתק מהטלפון, מכל החומריות הזאת. -אתה לא עונה לשיחות בשבת. משתדל שלא. חס וחלילה. ובכלל, אני גם חושב שהנקודה

הזאת, גם דווקא של הטלפון, שהיא כאילו... היום זה משהו שאנחנו כל כך נמצאים בפנים ועסוקים בלחפש את המטען ולהיות סביב זה, ואתה יודע, אנשים שעובדים, יש להם המון המון שיחות וואטסאפ ומעבר לזה גם, אתה יודע, כשאתה עובד ברשת כאומן וכיוצר, והשבת הזאת היא בעצם מעבר לדברים המושלמים והמדהימים שהיא נותנת, המון כוח לכל אדם, כל יהודי ששומר שבת, למשך השבוע. אני חושב שהנקודה הזאת היא נקודה שאותנו כאומנים, אותי בעיקר, מצילה אותי מאוד כי זה בעצם יוצר לך איזה מקום של שקט ואתה יודע שכל העולם כרגע, כל העולם מבחינתך, זאת אומרת, זה שיש אנשים שעדיין מסתובבים עם טלפון בשבת ונוסעים בשבת הם כרגע לא רלוונטיים לגבי החיים

שלי, ואני יודע שאני עכשיו... זאת אומרת, את אותה תחושה אתה לא יכול לקבל אותה ביום חול, אלא אם אתה בעל דרגה מאוד מאוד גבוהה. ביום חול אתה יודע שאם אתה בלי - לצורך העניין - טלפון או חיבור כזה או אחר, אתה מרגיש חסר. בשבת אתה יודע את זה שכרגע כל העולם שסביבי, כל העולם צריך כרגע לשבות, והדבר הזה נותן המון כוח והתחדשות. אתה יכול... אני בתקופה האחרונה גם בגלל... אתה יודע, שאתה מאוד עסוק ועובד ומופיע, אתה בטח מכיר את זה גם, כי אתה ערב-ערב בחתונות, אז המעיין של היצירה הוא באיזשהו מקום קצת עוצר, אתה יודע, כי צריך זמן, צריך השראה, והשראה היא לא... אני פחות בא, מתיישב ואומר: עכשיו אני רוצה לכתוב שיר,

ובשבת... -זה כמו נבואה. נכון? זה קצת כמו נבואה, שיר? -זה משהו שהוא... תראה, תמיד אומרים לי: איך אתה כותב שיר? ואני כתבתי המון שירים, אבל אני לא יודע להסביר את זה, לא יודע איך... כי אם עכשיו אתה אומר לי "בוא תתיישב לכתוב שיר", קרוב לוודאי שאני לא אעשה את זה, ואם יכפו עליי מדין עבדות - לא יצא לי, אתה יודע. יצא משהו מאוד גרוע. ובשבת הנפש ואתה יודע, פתאום אתה מתחיל לחשוב, וזה מדהים כי אתה מוגבל, אתה לא יכול לכתוב, אתה לא יכול להקליט, אבל עדיין, משהו שבעיקר אני שם לב לאחרונה, שבשבת, השבת נותנת לי גם במובן של היצירה המון המון השראה. ואם אני זוכה, אני זוכר לזכור את אותם דברים שחוויתי באותה שבת ואם

לא... נגיד, יש שיר שנקרא "קול דודי" באלבום הראשון, שהוא כולו יצא בשבת. זאת אומרת, זה היה... הייתי בישיבה, קראנו "שיר השירים" והשיר הזה נכתב בהשראה הזאת, ובעצם לא הייתה לי את האפשרות לכתוב, אתה יודע, כי זה שבת, ושיננתי את זה במשך כל השבת וממש 80 אחוז מאותו שיר - מילים והלחן, יצאו בשבת. אבל אלה עדיין דברים, אתה יודע, יוצאי דופן. אצלנו זה הזמירות שבת באופן רשמי. -כן? כן. -איזה כיף. איזה כיף, אה? לשמוע דבר כזה. כן. אני לא מסוגל לשיר את השירים שלי בשבת, אתה יודע, הילדים שלי גם לא מעוניינים, שומעים את זה מספיק... אבל שירי שבת, אתה יודע ו... -אנחנו עוד נדבר על רבע טון אצלך בחיים, אנחנו התחלנו לדבר

על זה קודם והפסקנו. אבל בבקשה תשיר לנו. אוקיי. מה תשיר לנו? איזה שיר? אני חושב שאני אפתח ב"הנה ימים באים." פזיז מעשים, בהול תנועות אין עוד פנאי להמתין ולא זמן לחכות ירידת הדורות כנראה הסיבה לעליית התורות בקופה הראשית שמענו לפידים וראינו את הקולות את ההר עשן למען השם, איך עוד הלב הזה ישן בתור לקופה הראשית ערפילי טוהר לא בחיל ולא בכוח רק בשם ומלכות כשזה יבוא זה יבוא זה יבוא בלי מקום לטעות הנה ימים באים נאום השם אלוקים לא רעב ללחם, לא צמא למים הנה ימים באים נאום השם אלוקים לא רעב ללחם, לא צמא למים ערל שפתיים נבוב לוחות אם ללמד עלינו זכות זה על הרצון לשנות להסיר מסכות זמן לגילוי הפנים לא רעב

ללחם, לא צמא למים רק דיבורים של אמת המשביעים את הלב ירידת הדורות כנראה הסיבה לעליית התורות בספרייה הראשית ערפילי טוהר לא בחיל ולא בכוח רק בשם ומלכות כשזה יבוא זה יבוא זה יבוא בלי מקום לטעות הנה ימים באים נאום השם אלוקים לא רעב ללחם, לא צמא למים הנה ימים באים נאום השם אלוקים לא רעב ללחם, לא צמא למים הנה ימים באים, ימים באים לא רעב ללחם, לא צמא למים רק דיבורים של אמת המשביעים את הלב לא צמא למים הנה ימים באים נאום השם אלוקים לא רעב ללחם, לא צמא למים הנה ימים באים נאום השם אלוקים לא רעב ללחם, לא צמא למים רק דיבורים של אמת המשביעים את הלב תודה. אוקיי, ישי, אתה אמרת שאתה נהנה מהפאנל הזה, אנחנו מאוד

נהנים ממך ועוד נהנה ממך. אז אני רוצה להשוויץ בכל חברי הפאנל ומיד עכשיו אני עובר לרב אייל ישראל שטרנליב, הוא מספר הסיפורים של התוכנית. ואני משוגע על סיפורי חסידות. משוגע. אני כמו ילד קטן, יכול לשבת, להקשיב לו שעות, בכלל, לכל אחד מחברי הפאנל. הרב אייל ישראל, תפליא בסיפור, תרשים לנו את ישי. שיבוא כל פעם. -למה אתה מלחיץ אותו? את הצופים בעיקר, ואת ישי. סיפור מיוחד על שותף אמיתי. כולנו פה צריכים שותף אמיתי בחיים שלנו. בערך לפני 200 שנה האוהב ישראל מאפטא, היה אחד מגדולי החסידות, והוא שמע שבעיירה שלו יש איזה יהודי שכל הברכות שלו מתקיימות. כל מה שהוא מברך - מתקיים. אז הוא אמר: טוב, מעניין אותי לפגוש

את היהודי הזה. חס ושלום, לא מקנאה, כי צדיקים אמיתיים לא מעניין אותם הכבוד האישי שלהם, לא אכפת להם מי יעשה, העיקר שיהיה טוב לעם ישראל. אז הוא רוצה לפגוש את היהודי הזה שעושה טוב לעם ישראל. אז הוא מגיע לבית מרזח, שם בעצם אותו יהודי עבד. הוא חיכה לראות איזה צדיק נסתר, גלוי, מאיפה הכוח של הברכות שלו. טוב, והוא מבקש: אני רוצה ללון פה כמה ימים. מסתכל עליו טוב טוב, ככה בוחן אותו מהצד, רואה שהוא מתפלל ככה זריז זריז כזה. מסתכל על הברכות שלו, הוא רואה שהוא מברך כזה חצי עקום, בערך. הוא רואה שהוא אוכל מהר. טוב, הוא אומר: בטח בלילה הוא אומר תהילים ככה בדבקות משהו. מגיע הלילה, מסתכל, הוא רואה אותו ישן כל

הלילה, קם מאוחר. טוב, הוא לא מבין. מסתכל... טוב, הוא מגיע עכשיו... מגיע תחילת היום והוא, אותו יהודי היה בעצם האיש של בית המרזח. שם הוא ראה אותו משהו מופלא. כל מי שהגיע לשם - גם יהודים וגם גויים שהגיעו לשתות, ויסקי, וודקה, ערק, כל מה שהיה שם, הוא רואה - מכל הלב, הוא בא, מאיר להם פנים, מוזג לו, קח עוד, קח עוד. ממש הוא רץ כמו אברהם אבינו. "ואל הבקר רץ אברהם" וזה, העיקר שיהיה לך טוב. טוב לך? טוב לך? משהו מופלא כזה, מכל הלב. נותן להם את הנשמה. ואנשים באים, אנשים באים. תוך כדי שהוא מוזג את היין, נכנסת איזו אישה: בבקשה, אין לי ילדים, אין לי ילדים. תוך כדי שהוא מוזג: יהיה לך, יהיה לך. אחרי כמה דקות

נכנס איזה מישהו אחר: וואי, אין לי עבודה, אין לי כסף. יהיה לך, יהיה לך. וכל מי שנכנס, הוא אומר לו... וכל הברכות מתקיימות. הוא רואה אנשים באים, אנשים באים, מלא מלא. הוא אומר: אני חייב לדעת מה קורה פה, מה הסוד. אחרי שנגמר היום, הוא אומר לו: תשמע, יהודי יקר, יענקל'ה שלי, נקרא לו יענקל'ה, הוא אומר: אתה חייב... אני רבי ישראל מאפטא ואני גוזר עליך שתגלה לי מה הסוד שלך. טוב, הרבי, אני לא סיפרתי את הסוד הזה לאף אחד בעולם, אבל אם אתה גוזר עליי אז אני אספר לך. אני יהודי פשוט והיינו עניים, הרבה הרבה שנים לא היה לנו אוכל. עד שאשתי אמרה לי: תשמע, אתה חייב שותף אמיתי לעסק שלך. העסק שלנו כזה דלוי, 40 אנשים

כאלה פושטים, לא משלמים לך אחרי זה, בורחים עם היין. אתה צריך לבנות משהו מפואר שיבואו עשירים, ככה יהיה לנו... אתה חייב למצוא שותף אמיתי שישקיע בך. טוב, מאיפה יהיה לי שותף? מקשיב לאשתו, יוצא מהבית לכיוון העיר הגדולה, אני מחפש שותף אמיתי. הוא עובר שם... זה היה פעם, זה לא כמו היום, הכבישים, כביש 6, היה הולך, עצים, פרחים, שמיים כחולים, השראה. עומד ליד עץ, הוא אומר: טוב, מאיפה יהיה לי שותף? ואז הוא מתחיל לדבר עם השם: תשמע, ריבונו של עולם, אתה יודע, זה המצב שלנו, אני מחפש שותף אמיתי, אבל שותף בשר ודם - אני לא יודע, אולי הוא יברח לי, אולי לא יהיה רציני. אני מבקש ממך, השם יתברך, שאתה תהיה השותף שלי.

אתה תהיה שותף אמת איתי. חצי-חצי. אני אעבוד בכל הכוח, חצי מהכסף ילך לפרנסה של המשפחה וחצי מהכסף אני מפרנס את הילדים שלך, השם. אני דואג לעניים. זו השותפות שלנו. ובאמת, איך שהוא חוזר משם, חזר הביתה, התחיל לעבוד בכל הכוח, והכול הכול השתנה. פתאום התחילו שם לבוא אנשים והתחילו לשלם והתחילו... והוא בנה שם ושיפץ ו... הברכה התקיימה במלואה. אומר הרב ישראל מאפטא: שותף כזה זה עוד לא ראיתי. זה יהודי שמקבל כזה שותף. ובאמת משה רבנו היה בעצם שותף של השם לגאול את עם ישראל, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו." כל אחד מאיתנו, כולל במוזיקה, צריך את השותף... את השם יתברך ביצירה, בכתיבה, בעריכת דין, בתורה, וזה הדבר שהוא בעצם

מומלץ לכולם, כל יהודי יכול לעשות את זה, להגיד להשם: תשמע, השם, אני שותף שלך, אנחנו שותפים. אתה שותף שלי בחינוך ילדים, בזוגיות, בכל מה שאני עושה. ומי שעושה את זה בלב של אמת, אז ככה יהיה. מובטח לו. פלא פלאות. -מדהים. -מה אתה אומר, ישי? -וואו. אז ככה זה כל שבוע. -חזק מאוד. ככה זה אצל כל אדם, זה בעצם אצל כל אדם ככה. הרי שלושה שותפים באדם: אביו ואימו והקב"ה. -נכון. אני פגשתי פעם יהודי תלמיד חכם עצום שאין לו כסף, פשוט אין לו כסף. הוא חי במינימום שבמינימום. וכשהוא מגיע לבריתות של הילדים שלו, בר מצווה, חתונה, הכול בשפע אדיר. תפסתי אותו, אמרתי לו: תגיד לי, אתה שקרן או גנב? מאיפה?... מה קרה פה? אנחנו

ידידים טובים. הוא אמר לי: אדוני, רק אני משלם על הבר מצווה? זה אבא, אימא, והקב"ה. אנחנו שלושה שותפים! יפה. -פשוט מאוד. אוקיי, ישי, אז אתה יודע שאנחנו... שמת לב שאתה שרת וכולנו שרנו איתך פה. השאלה, אנחנו מחוברים לצד שלך, לצד שלנו, נקרא לזה ככה. הרי אתה ספרדי, אתה מירושלים, יש לך קשר לרבע טון, לשירת הפיוטים, שירת הבקשות המרוקאיות? זה אומר לך משהו? תראה, אני מאוד אוהב את זה. לא יכול להגיד שגדלתי על זה בבית ממש כי לא באתי מבית ששמעו יותר מדי בקשות ופיוטים, אבל אימא שלי כן מאוד... כן, אתה יודע, תמיד כששרתי קצת פיוטים זה שימח אותה. אורו עיניה. -כן, אורו עיניה. לאחרונה היה לי את הזכות להשתתף בפרויקט

עם האנדלוסית, שככה שם נפתחתי לעניין הזה. ויש בי את הצד הזה, זאת אומרת מבחינת השירה. מבחינת הידע בזה, שאגב, כשאתה מדבר על מקאמים, שמקודם שמעתי עם ה... עם החבר'ה הנפלאים פה, זה משהו דווקא שהוא מעניין אותי, אבל אין לי בזה באמת ידע. -אני אעזור לך איתו. בשמחה. וזהו, ויצא לי לשמוע, אתה יודע, את משה חבושה, ואני אוהב מאוד את... איך קוראים לרב הזה? חיים לוק. -הרב חיים לוק, אבל יש מישהו יותר צעיר שעשיתי איתו. לא זוכר את השם כרגע. -היה איתנו בתוכנית לפני כמה תוכניות משה לוק. נכון. -אם אתה מכיר, זה אחיין של חיים. משה דואק. -לא, לא, לא, הוא רב כזה שעובד עם האנדלוסית ויש לו המון המון ידע. בקיצור, לא זוכר

את השם כרגע. -חיים ג'רבי. לא. -אוקיי, אז אנחנו אם ככה... אז אתה אומר שיש סיכוי שאנחנו נשמע יום אחד את ישי עם רבע טון. -אני מתכנן לעשות איזה אלבום... מה זה רבע טון? מישהו יכול להסביר לי מה זה רבע טון? רבע טון... -אני חושב על פרה, אני לא יודע מה זה רבע טון. אם יש טון ויש חצי, אז יש גם רבע. אז אני מקווה שנשמע מישי ריבו שיר בפעם הבאה עם רבע טון. העולם רוצה, העולם צמא לזה. -יש אולי תוכניות כאלה בעתיד. אני אשמח לעזור, אם אפשר. ומה נשמע עכשיו? עכשיו נשמע שיר שאני מאוד מאוד מחובר אליו מהאלבום האחרון "שטח אפור," הוא נקרא "אחת ולתמיד." "אחת ולתמיד", שיר מקסים. אנחנו מכירים אותו, לפי ההנהונים בראש. תודה

רבה לך שבאת. -תודה גדולה. כבוד גדול. -היה כיף. ותמיד, אגב, בפאנל הזה נגיד שמשמח מאוד שיש את הערוץ הזה הידברות, שמשדרים... -יהדות. יהדות ומעבר, גם תרבות יהודית. -תרבות יהודית. ונותנים את זה ככה בפרונט, ואני יודע מהרבה אנשים שבאים אליי ואומרים: ראינו אותך בתוכנית הזאת, אז עם דוד ד'אור וכל מיני ביצועים שעשינו. אז אני שמח מאוד לחזור לכאן, ותודה לך, יובל, ולכל הפאנל המדהים הזה. חלק מזיכוי הרבים. -בהחלט החכמתי פה. שוב הרגע הזה, אני אתה ויצרי אין לי פנים להפנות יותר, גם לא תירוצים גם לא תירוצים והלכתי לאיבוד בתוך שוק הומה אדם עמוק בתוך זוטו של ים אבל אני יודע שלא תתייאש ממני לעולם שוב נסתי מפניך כמו

אידיוט ברחתי להרים, בניתי מסביבי חומות מגדלים, חדרי חדרים חדרי חדרים האמת, אני בוש ונכלם אין דבר שמפניך נעלם מלך חי וקיים מלך חי וקיים ואני רוצה לעשות רצונך כרצונך באמת ובתמים, אחת ולתמיד בלי מסכים, בלי מסכות בלי לרצות לרצות באמת ובתמים, אחת ולתמיד שוב הרגע הזה, אני ליבי ובשרי אין לי מילים להגיד יותר גם לא חרוזים גם לא חרוזים הנה פרטתי את עצמי בפניך לפרוטות מדבר גבוהה גבוהה אבל עושה מעט מאוד עושה מעט מאוד וחזרתי לסורי ושגיתי באומרי ששוב לא אחטא ואשוב לא אחטא ואשוב, לא אחטא ואשוב ואיכשהו סיפקת בידי שוב ואני רוצה לעשות רצונך כרצונך באמת ובתמים, אחת ולתמיד בלי מסכים, בלי מסכות בלי לרצות לרצות

באמת ובתמים, אחת ולתמיד ואני רוצה לעשות רצונך כרצונך באמת ובתמים, אחת ולתמיד בלי מסכים, בלי מסכות בלי לרצות לרצות באמת ובתמים, אחת ולתמיד ואני רוצה לעשות רצונך כרצונך באמת ובתמים, אחת ולתמיד בלי מסכים, בלי מסכות בלי לרצות לרצות באמת ובתמים, אחת ולתמיד ואני רוצה לעשות רצונך כרצונך באמת ובתמים, אחת ולתמיד בלי מסכים, בלי מסכות בלי לרצות לרצות באמת ובתמים, אחת ולתמיד תודה רבה. בלי לרצות ולרצות, וואי, כאילו, כמה עומק. איזה יופי. ישי ריבו! צוות הנגנים המדהים הזה. ממש, אתם פילהרמונית שלמה, חבר'ה. אמיר אלייב על הקנון והקחון ודוד איכילביץ' - קלידים. הצטרף אלינו הרב מרדכי לוי, אחד מרבני הידברות, שאורח

שלנו כמדי שבוע בשבוע. הרב מרדכי היקר, מה שלומך? ברוך השם, ברוך השם. שלום לכולם. שלום וברכה. מה אתה חושב על הפרשה שלנו? היא מעניינת? הפרשה מקסימה, כמו כל פרשה. ואחת הנקודות המיוחדות שיש באמת בפרשה: ללמוד ממכה שמופיעה בפרשה - מכת צפרדע. כתוב במדרש על הפסוק "ותעל הצפרדע" שהייתה רק צפרדע אחת והיא התחילה לקרקר. עכשיו, המצרים כעסו. מה זו הצפרדע הזאת מקרקרת? רצו להרוג אותה. באו לחבוט בה, נתנו מכה לצפרדע, השפריצה עוד המון צפרדעים. ועוד מכה. וככל שנתנו עוד מכה, כל מכה - נחיל של צפרדעים. אומרים מפה חז"ל: אדם צריך לדעת מהי מידת הכעס. לפעמים בן אדם כועס, כועס, ואז מה קורה? כשהוא כועס הוא רק מגביר עוד

יותר את הבעיות. לפעמים יש איזה משהו קטן בבית שמכעיס אותו. אם הוא צועק ולוקח את זה בצורה יותר מדי רצינית, זה רק מוליד עוד מריבות נוספות ועוד כעסים. אז הוא גם כועס על הילדים, על האישה. הוא הולך לעבודה, הוא כועס על כולם. בקיצור, כעס קטן, אם באותו רגע לא משתיקים אותו אלא מנסים על ידי התפרצויות, זה רק מלבה את זה. ובאמת תמיד אומרים לנו: כבוד הרב, איך אפשר להתגבר על הכעס? כעס זה דבר שאדם לא שולט בזה. משהו מכעיס אותו. איך מתגברים על הכעס? יש המון עצות, אבל על פי מעשה, כמו שאנחנו תמיד רגילים לומר, הגיע תלמיד לרב שלו ואמר לו: כבוד הרב, יש לי בעיה חמורה. כל דבר קטן מדליק אותי, מקפיץ אותי. לא שיש לי פתיל

קצר, אין לי פתיל בכלל, כבוד הרב. מה עושים? אמר לו הרב: תשמע, זו בעיה באמת רצינית. שב בבקשה בחדר ההמתנה. אני אחשוב, עוד מעט אני אקרא לך. בינתיים הוא קרא לגבאי שלו. אמר לגבאי: תראה, אתה רואה את הבחורצ'יק הזה שם שיושב עם הכחול-לבן בכניסה? אני מבקש: תנסה כל פעם להדליק אותו, להרגיז אותו. אני רוצה לראות איך הוא כועס, איך הוא מגיב. אמר: בשמחה רבה. טוב, והנה הוא לקח כיסא מהמשרד של הרב, הלך במסדרון ובכוונה, ככה כשעבר לידו, כיוון את הרגל, את השפיץ של הרגל של הכיסא, לכיוון האף של אותו אחד. פיו, כמעט הוריד לו את האף. איי, מכה חזקה. אבל הוא התאפק, לא כלום, בסדר, אמר: סליחה. -לא, לא קרה שום דבר. בסדר,

תעבור. טוב, הוא הכין לרב כוס מים ככה, קרים. מביא לרב. איך שהוא עובר לידו, כאילו הוא מועד, את כל המים הקרים שפך על אותו אחד. אאוצ', הכול התלכלך. היה בטוח, עכשיו מה זה, הוא קם וקופץ. לא. ישב רגוע. בסדר, לא קרה שום דבר. טוב, פעם שלישית עוד פעם. והגבאי היה בעל בשר ככה, בלי עין הרע. בא, ובלי כוונה או עם כוונה, דרך עליו, איך אומרים? על הציפורן החודרנית. היה אמור לקפוץ ולכעוס, אבל התאפק, ישב בשקט. טוב, כעבור חצי שעה הרב קורא לתלמיד חזרה. אמר לו: תזכיר לי, בשביל מה הגעת אליי? מה רצית בדיוק? אמר לו: אה, הרב, אני יש לי בעיה, כל דבר קטן מדליק אותי, מכעיס אותי, מקפיץ אותי, אני כועס. רציתי פתרון. אמר הרב:

תראה, אני רוצה לומר לך, אני דווקא פה הסתכלתי, שלוש פעמים הגבאי שלי עשה לך מעשים שממש מקפיצים כל בן אדם. היית אמור לכעוס עד השמיים. ראיתי שאתה מאוד רגוע, אתה לא כזה כעסן, סליחה. אמר לו: כבוד הרב, אני יכול להגיד לך משהו בארבע עיניים, ביני לבינך? אמר: דבר פתוח. אמר: כבוד הרב, פעם הבאה שהרב שולח את הגבאי לאיזו משימה, שהרב יסגור את הדלת, כי שמעתי בחוץ כל מה שהרב אמר לו. אמר: אה, רגע, רגע, רגע, אני רוצה להבין. זאת אומרת, אתה ידעת ושמעת שאני שלחתי אותו להרגיז אותך? אמר: כן, ודאי, אז זה לא פועל. אמר: שים לב, תקשיב טוב, אם כשהרב הקטן שולח אותו להרגיז אותך ואתה יודע מזה, אז זה לא מרגיז וזה לא מכעיס, אז

תדע לך שכל פעם אם מישהו מרגיז אותך בחיים, זה לא הרב הקטן שלח אותו, זה הרב הגדול, בורא עולם, שולח אותו לנסות אותך. וזה באמת רואים מדוד המלך, ששמעי בן גרא קילל אותו קללה נמרצת ואילו קללות אמר לו, אמר לו: נואף, מואבי, ממזר. אילו קללות אמר לו. היה שמה אבישי בן צרויה, רצה להרוג אותו. אמר לו דוד: לא, לא, תירגע, לא קרה שום דבר. למה? אמר לו: השם אמר לו קלל. אם כך נפנים שכל פעם שמישהו מכעיס אותנו זה לא אותו בן אדם מכעיס אותנו, זה ניסיון מבורא עולם. הוא שלח אותו לנסות אותנו - זה ייתן לנו קצת רוגע ואיפוק. ואגב, אנחנו פה בהידברות יש לנו פה דבר שנקרא "הידברות שופס." יש לנו המון ספרים שדרך, אם זה האתר או

אנשים שמגיעים לבית הידברות, יכולים לרכוש ולעיין ספרים נפלאים של רבנים ומרצי הידברות ועוד רבנים טובים. אפילו הספר שלי נמצא שם. וגם הספר של ידידנו רבי יעקב חמו. שנותנים כל מיני כלים איך להתמודד עם כעסים, עם לחצים. כי אחת הבעיות שלצערנו באמת שגורמת לפעמים בעיות בשלום בית, בעיות בין הורים לילדים, בין שכנים, בין אדם לחברו - זה העניין של הכעס. אז דרך הספרים אפשר ללמוד ולראות המון המון פתרונות וכלים איך להתמודד עם הדברים הללו. יפה מאוד, הרב. יפה מאוד. יעקב חמו, הרב, אנחנו דיברנו הרגע על הספר שלך ואנחנו מחכים לשמוע אותך כל כך הרבה. והנה הגיעה העת. -אני מחכה לשמוע את עצמי. טוב, אז זו פרשת וירא - שבע

מכות מתוך עשר. גם בחופש של פסח יש את המכה ה-11: אימא, משעמם לי. זה כל אבא ואימא מכירים את המכה. אבל "הכבדתי את לב פרעה," מה זה "את לב פרעה?" אם תיקחו את המילה "פרעה- " פ-ר-ע-ה, "לב פרעה" של המילה פרעה זה ר-ע, זה רע. זאת אומרת, פרעה, הכבדתי את לב פרעה, עשיתי את הלב שלו רע. זה החידוש לשבת, כל הבעלי בתים. אבל סתם משהו שאנחנו מדברים פה על עניין של עבודה, שתדעו לכם שסטנדאפיסט זה מקצוע ממש ממש לא קל. לא קל להיות סטנדאפיסט. לך תדע מה שנייה לפני זה עברת, אתה מבין? אז עכשיו להתחיל להצחיק אנשים זה מאוד מאוד לא פשוט. גם זמר. -גם זמר, נכון. -עבודת פרך. כן, זה ממש ככה. -ממש. -אבל אתה יודע, תמיד שואלים

אותי בהתחלה: תגיד לי, מה היה בהתחלה שלא... שלא... כאילו, מה היה? היה פעם שלא צחקו? אני אגיד לכם את האמת, בהתחלה לא הייתי בכלל סטנדאפיסט, בהתחלה הייתי קוסם. אנשים היו נעלמים לי תוך כדי ההופעה. פעם חשבו שאני, אתה יודע, כוהן, והיו זורקים עליי מעשרות, ביצים, עגבניות. פעם אחת באמצע ההופעה מישהו קם, אמר לי: תצא! אתה לא מצחיק! לך הביתה! אמרתי לו: אבא, תירגע, יש פה אנשים. לא מתאים. אבל באמת, אחת העבודות ה... אתה יודע, תמיד בתור סטנדאפיסט תמיד הייתי מאחר להופעות. היו אומרים לי כזה: מה, אתה עושה צחוק? אמרתי: כן, בשביל זה באתי. לא, אבל באמת, עבדתי בכל מיני עבודות, דרך אגב. עבדתי פעם אחת בתור סנדלר, אבל

התפטרתי, היו לי בעיות עם ההנהלה. עכשיו, עוד, אתה יודע, היה לי פעם אחת איזה... המקצוע הכי מעצבן בעולם זה מלצרות, נכון או לא? דרך אגב, היה לי חבר שניסה להתקבל לקרקס. ולא קיבלו אותו, חזר הביתה וזה. אמר לאשתו: לא קיבלו אותי וזה, עשיתי שמיניות באוויר, כלום לא עזר. לא... אבל המקצוע הכי מעצבן זה מלצרות, נכון? זה המקצוע הכי מעצבן כי מגיעים לך לקוחות מעצבנים כאלה, כל מיני כאלה מהחברה הגבוהה. הייתי פעם מלצר, אחת אומרת לי כזה: סלח לי, אילו גבינות עשירות יש לכם? איזה גבינות עשירות? אמרתי: יש לנו גבינת קוטג,' יש לה וילה בקיסריה, ארבעה חדרים. או שיש כאלה: אני רוצה בבקשה עוגת בראוניז. טוב, הלכתי לוויטרינה,

חזרתי, אמרתי לה: גברת, בראוניז נגמר. היא אמרה לי: מה זאת אומרת? סליחה, איפה הוא? מה זה "איפה הוא?" אמרתי לה: ירד עם כמה קרואסונים לאילת, יחזור לישון, מה הלחץ? אבל באמת, אחד המקצועות שלדעתי זה המקצוע הכי קל בעולם, תסכים איתי, זה רופא ילדים. כל דבר שאתה בא אליו, נכון? אותו דבר. זה ויראלי. מה זה? זה ויראלי. -זה נכון, זה נכון. נכון או לא? זה המקצוע הכי קל. גם רופא שיניים, עכשיו הייתי אצל רופא שיניים. אתה יודע כמה עקרו לי? 300 שקל. זה בסך הכול. אבל הנה, הוא דיבר על הדבר האחרון, הוא דיבר על צפרדעים. תמיד צפרדעים, המכה הזאת תמיד מזכירה לי ארסים. אתה נותן מכה על הצפרדע, כמו שאמרת, יוצאים הרבה הרבה...

אותו דבר, אז אתה נותן לו מכה, באים עוד שבע. אתה לא נפטר מהם. הרב יעקב חמו, תודה רבה. ואנחנו דיברנו קודם... עורך דין שלמה ולר, אנחנו דיברנו קודם על הקבלה של המשפט העולמי מול המשפט העברי. כן. -התורה שלנו היא ספר החוקים שלנו. איפה אנחנו מוצאים בתורה באמת את ה... איך נקרא לזה? את הביטוח לעובד. מאיפה זה מתחיל בעצם. -מאיפה זה מתחיל. אז יש שני מקומות בתורה, במקרא, שאנחנו יכולים לראות בצורה מפורשת התייחסות לנושא של שכר שכיר. וכל השאר כמובן נלמד ממדרשים. אפשר לראות בפרק "השוכר את הפועלים," "השוכר את האומנים", בבא מציעא. שם חז"ל לומדים בעצם מכל מיני מדרשים מהם תנאי העבודה הנכונים להעסיק בהם עובד. אני

אצטט מתוך ספר דברים וספר ויקרא, ברשותכם. התורה אומרת בספר דברים בפרק כ"ד: "לא תעשוק שכר עני ואביון מאחיך "או מגרך אשר בשעריך. ביומו תיתן שכרו." כלומר, אנחנו מדברים פה על תקופה שעדיין לא היו שום חוקים בנושא של עבודה. "ביומו תיתן שכרו- " יש יום לתת את השכר. "ולא תבוא עליו השמש- " כלומר, אם הוא עבד היום, הוא צריך לקבל היום את השכר שלו, הלנת שכר בעצם. "כי עני הוא," כמובן יש פה איזה עניין של רחמנות. הוא גם כנראה צריך את הכסף הזה. "ואליו הוא נושא את נפשו "ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא." זה בספר דברים. בספר ויקרא בפרק יט אנחנו רואים דברים עוד יותר מפורשים. "לא תעשוק את רעך, לא תגזול," אנחנו מדברים

פה בעצם על עושק וגזל, אלה עבירות שמגיעות מעולם הממון, כלומר, גניבה ממש. "לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר איתך." באותו משפט ביחד, כלומר הלנת שכר נמצאת יחד עם עושק וגזל באותו משפט. מעניין לציין שאותה פרשה בפרק יט בויקרא בעצם מסתיימת במילים האלה: "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים." תשאל: מה הקשר לכאורה? כלומר, אותה פרשה עוסקת בעניינים של בין אדם לחברו, בענייני ממון, בין השאר גם בנושא של הלנת שכר. מה הקשר למצרים פתאום? אני חושב שהתשובה היא מתבקשת. כלומר, הקב"ה אומר לנו: אל תתנהגו כמו שמצרים העסיקו אתכם בפרך ולא נתנו לכם שכר, בעצם בתנאי עבדות. אלא המטרה היא שעם ישראל יהיה

נעלה יותר ובעצם ייתן את הזכויות האלה לעובדים. וזה כתוב בצורה מאוד מאוד מפורשת. מעניין לציין בעצם איך התפתחה ההלכה היהודית סביב הנושא של... המשפט העברי בעצם, סביב הנושא של דיני עבודה. ממש על קצה המזלג. בעצם הרי היינו בגלות כל השנים. כלומר, ההלכה התפתחה בצורה מאוד מאוד מקומית. יכול להיות שבגלות בעיראק דיני המקום היו כך ובגלות בפולין הדינים היו כך. בעצם קשה מאוד למצוא איזשהו קודקס הלכתי שעוסק דווקא בדיני עבודה שממנו ניתן לגזור דברים ולדעת מה נכון לעשות מבחינת דיני עבודה. ולכן כיום בדין תורה נוכל לראות בצורה שהיא כמעט מקיר לקיר, רוב פוסקי ההלכה בדורנו דנים לפי העקרונות של דינא דמלכותא, דינא ומנהג

המקום, ולא סתם. גם הגמרא בבבא מציעא בהרבה מקרים קובעת שכך מנהג המדינה. מנהג המדינה זה לא סתם מילים. ברגע שמדובר במנהג שנהוג במקום, זה בעצם נהיה קניין של האדם. כשזה קניין של האדם זו זכות הלכתית. גם אם זה משהו שהשלטון החילוני אולי או השלטון המקומי הוא זה שקבע אותו. אז לצורך העניין, ניתן דוגמה. אם מפטרים אדם צריך לשלם לו פיצויי פיטורין. אז זאת חובה הלכתית לשלם לו פיצויי פיטורין כי זאת זכותו גם על פי ההלכה. למעט מגבלות מסוימות, כמו הלנת שכר שיש בה איסורי ריבית, ושם ייאלץ אותו פוסק הלכה להתעלם מהזכות אבל לרוב הדברים יש הסכמה כמעט מקיר לקיר. מאוד מעניין. החכמנו מאוד, עורך הדין שלמה ולר. אתה מוציא

את החשק להיות עבד. הרב יעקב, אין לך חשק להיות עבד. לא, אבל את האמת... -לא, אה? הוא התבאס. לא, אבל הוא עורך דין וזה גם מקצוע טוב. לא דיברנו על מקצוע של עורך דין. זה סוג של עבדות. זה טוב, לא, זה מקצוע טוב. היה פעם אחת איזה עורך דין צעיר שקיבל איזה תיק אחד גדול, והוא ראה שהוא הולך להפסיד בתיק הזה. מה נעשה? הוא לא ידע מה לעשות בדבר הזה. טוב, הלך לאיזה עורך דין אחד מנוסה וזה, אמר לו: שמע וזה, ככה וככה. אני הולך להפסיד את התיק, הוא אומר לעורך דין. טוב, הוא רצה להתייעץ איתו אז העורך דין הצעיר אמר לו: שמע, אולי ניתן לשופט שוחד? ניתן לו קצת כמה דולרים, כמה פה, כמה זה. אמר לו: שמע, אני מכיר את השופט

הזה. אל תתעסק איתו, זה שופט ככה, פלס. ישר, דוד של קרן פלס. באמת משהו ישר, כולו ככה פלס. אל תתעסק איתו, באמת. אמר לו: וזה, שמע. טוב, בסדר, בקיצור, אחרי זה, ברוך השם וזה, הוא זכה במשפט. אז הוא פגש עוד פעם את עורך הדין המנוסה הזה, אמר לו: אתה רואה? אמרתי לך לא לתת שוחד וזה. אם היית נותן שוחד... -לא, דווקא נתתי שוחד, נתתי דווקא שוחד, אבל עם כרטיס הביקור של הצד השני. אליך, הרב אסוס. השם יתברך כל יכול: עשר מכות, "והכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו," ועוד פעם, ומשה ואהרן עוד פעם מגיעים לפרעה והוא מסלק אותם ומרמה אותם. הקב"ה, תן מכה אחת חזקה וזה הכול. "שלח את עמי ויעבדוני." בשביל מה פרשיות שנפרסות לאורך

יריעות? מכה אחת. למה צריך עשר מכות? יפה. אני אתקשר למה שעורך הדין שלמה היקר אמר וזה בעצם יענה לנו גם כן על השאלה שלך. דיבר שלמה על "ביומו תיתן שכרו," שאסור להלין את השכר של הפועל. "ביומו תיתן שכרו," אפילו שלא לחכות לרגע שנהיה לילה, עוד לפני שנהיה לילה ממש, לפני השקיעה, לבוא לתת לו את המשכורת. הגמרא ב"השוכר את הפועלים," שהזכיר עורך הדין, הגמרא אומרת שאם שלחת שליח לשכור פועלים, אז אין את הדין של "ביומו תיתן שכרו." למה? כי בעל הבית בעצם לא אמר לפועלים לעבוד והשליח בעצם לא סגר איתם שהוא משלם להם. זה משהו כזה שנופל בין הכיסאות ואז אין את הדין של "ביומו תיתן שכרו," אפשר לתת את זה יותר מאוחר. לשלם

חייבים, אבל אין את הדין של "ביומו תיתן שכרו." במצוות הקב"ה, אילו מצוות אנחנו קיבלנו מפי הקב"ה בעצמו? "אנוכי ה' אלוקיך" ו"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי." יותר לא יכולנו לשמוע. מה ביקשנו? משה רבנו, דבר איתנו אתה ונשמעה. "ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות." אז בעצם 611 מצוות קיבלנו על ידי שליח, על ידי משה רבנו. אז על מה הקב"ה יכול לשלם לנו "ביומו תיתן שכרו?" רק על שתי מצוות: רק על אמונה של "אנוכי ה' אלוקיך" ועל "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי." על שאר כל המצוות כולן הקב"ה אומר לעתיד לבוא. אז איך באמת "ביומו תיתן שכרו?" זו התשובה למה שאתה שאלת. הקב"ה רצה לחנך, דבר ראשון את המצרים, אבל בית הספר היה

בשביל עם ישראל. אני רוצה ללמד אתכם אמונה פשוטה בקב"ה מלמטה עד למעלה. הדם זה היה המים, שהם הכי נמוכים בעולם. ואחרי זה היה לנו את הצפרדע, שאלו חיות שהן בתוך המים. ואחרי זה יש לנו את הכינים, שהן בתוך העפר. ואחרי הכינים יש לנו את הערוב, שזה החיות היותר גדולות מעל העפר. ואחרי הערוב שחין, שזה כבר חיידקים. ואחרי השחין יש לנו את הברד, ארבה, שזה כבר חיות שמעופפות. חושך זה עוד יותר גבוה במאורות. ומכת בכורות שזה בנשמות. הקב"ה אומר: חבר'ה, אני שולט בכול מכול כול. וזה היה בית ספר לאמונה לעם ישראל. אז אם אנחנו רוצים "ביומו תיתן שכרו," אין מצווה בתורה שלא נכניס את האמונה. למה אני מניח תפילין? כי הקב"ה

ציווה. למה אני שומר שבת? כי "אנוכי ה' אלוקיך" ציווה. במצב כזה שאני מכניס את האמונה שלמדתי במצרים, אני מכניס את זה בכל מצווה ומצווה - הקב"ה מחויב: "ביומו תיתן שכרו." הקב"ה שכר אותנו, אמר לנו "אנוכי ה' אלוקיך," צריכים ללמוד את האמונה. וזו הייתה הכוונה של הקב"ה, "למען שתי אותותיי אלה בקרבו "ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים." למה? כי צריכים ללמוד אמונה מ-א' עד ת.' מדהים, מדהים, מדהים. פשוט מדהים. סדר המכות, מדהים. אחרי שהתוכנית עפה לה. -עפה לה. -ממש. אנחנו מגיעים לסיום התוכנית ואיתכם אני רוצה לעבור יחד על יסוד מרכזי שאני חושב שהוא אולי הכי בולט בפרשה שלנו וזו ההנהגה, הנהגת השם

יתברך של מידה כנגד מידה. אנחנו רואים את זה גם לפי המכות, כמו שהרב אסוס אמר כל כך יפה ומדהים. כמו בומרנג ממש, המצרים לקו בכל דבר שבו הם חטאו ופשעו ואמללו את עם ישראל. פשוט שימו לב, אחד לאחד. אנחנו רואים ששום צער של שום יהודי לא הולך לאיבוד. אצל הקב"ה הכול הכי מדויק שיש. כשאנחנו רואים כל כך ברור, שחור על גבי לבן, אי אפשר שלא להתפעל מכמה הקב"ה לא מוותר על אף צער של יהודי. המצרים התעסקו עם עם ישראל, הקב"ה בא איתם בדין אחד-אחד. אנחנו רואים כמה זה צריך לחזק אותנו. אותי באופן אישי זה מחזק מאוד לדעת שאין רגע שאני, אני הקטן, הפסיק הקטן בעולם, שחלילה וחס אני לבד. לא, השם יתברך איתנו. השם יתברך רואה את

השמחה שלנו ולחילופין את הצער, את הדמעות, את כל הניסיונות. הקב"ה משגיח עליי ולא עוזב אותנו לרגע. וזה אולי בעיקר אנחנו רואים את זה בעתות צרה. אנשים פונים ומתפללים, אבל הקב"ה גם בשמחות וגם בשאר הרגעים, בכל האופנים שלנו, הקב"ה לא עוזב אותנו שנייה אחת. אנחנו בידיים הכי טובות שיש, ידי השם יתברך. אז אני רוצה להודות לכם, צופים יקרים, לרב אליהו אסוס, שהיה איתנו כאן, לעורך הדין שלמה ולר, לאומן ישי ריבו, לרב אייל ישראל שטרנליב ולסטנדאפיסט יעקב חמו, שמשמח אותנו. תודה רבה לכם שאתם איתנו שבוע אחר שבוע, תודה לרב מרדכי לוי, תודה רבה לבת-אל היקרה על כל הכיבוד, ל"טיב פיצוחים," ל"ספיישל פרי" בבני ברק. אני רוצה

לבקש מכם שתהיו איתנו גם בשבוע הבא באותה שעה, באותו היום. אנחנו נמשיך לאתגר אתכם, נמשיך לשמח אתכם ונמשיך לשמוע מכם ולראות אתכם. אני אוהב אתכם. תודה רבה על הכול. תודה רבה להידברות על הבית החם והנפלא הזה. גוד שבס. -גוד שבס. שלום לבן דודי הצח והאדמון שלום לבן דודי הצח והאדמון שלום לך מאת רקה כמו רימון שלום לבן דודי שלום לבן דודי מה לך יפהפייה, התעוררי אהבה מה לך יפהפייה, התעוררי אהבה ותצלצלי קולך, קולך כמעיל פעמון שלום לבן דודי שלום לבן דודי שלום לבן דודי הצח והאדמון שלום לבן דודי הצח והאדמון שלום לך מאת רקה כמו רימון שלום לבן דודי שלום לבן דודי הצח והאדמון שלום לבן דודי הצח והאדמון שלום לך מאת

רקה כמו רימון שלום, שלום שלום לבן דודי לקראת אחותך רוץ צא נא להושיעה לקראת אחותך רוץ צא נא להושיעה וצלח כבן ישי רבת בני עמון שלום