גדלותו של הרב שטיינמן והקשר להידברות - הרב זמיר כהן (עם כתוביות בעברית)

בערב חנוכה מאות אלפי יהודים ליוו למנוחות את זקן ראשי הישיבות - הרב שטיינמן, זכר צדיק לברכה. ביהדות ידוע, שכשאדם צדיק עוזב את העולם, הוא מותיר חלל, שכל אחד מאיתנו אמור למלא איזושהי משבצת באותו חלל. כי אדם גדול, אצל הקב"ה - הרי כל ישראל, הם גוף אחד. בגוף יש הרבה שערות, יש לב, יש עיניים. גדולי הדור, הם בבחינת האיברים המרכזיים של הגוף, שנקרא עם ישראל. וכשאדם גדול נפטר מהעולם, נוצר חלל גדול, וכל אדם צריך לבדוק עם עצמו, מה בידו למלא על ידי שמתבונן בהנהגה, בגדולה של אותו אדם שעזב אותנו. הרי במאזן החובות והזכויות של עם ישראל, כשהקב"ה שוקל, מה הוא שוקל בכף המאזניים? את מי שחי בעולם שלנו, מי שחי בכדור

הארץ, אז הקב"ה דן את עם ישראל במשקל של זה כנגד זה. וכשנפטר אדם צדיק, במשקל חסר הרבה, והתפקיד שלנו למלא בעצם את החלל הזה. כשמתבוננים בגדולתו של הרב שטיינמן, ניתן להגדיר אותו כ'איש הפרוזדור.' יש משנה בפרקי אבות: "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך "בפרוזדור, כדי שתיכנס לטרקלין". אדם שרואה את העולם הזה כמו פרוזדור, הוא הופך להיות האדם הכי שמח, הכי מאושר בעולם. אדם שרואה את העולם הזה כמרכז חייו, יש לו המון ציפיות, וכגודל הציפיות - כך גודל האכזבות. כמה שהאדם יותר בונה על העולם הזה, שיהיה לי, ויכבדו, ויהיה כסף, והנאות, ותאוות, ויצרים, הוא הופך להיות מאוכזב ואז אין לו שמחת חיים. אבל

אדם שאומר: "אני יודע שהעולם הזה פרוזדור, מה הציפיות שלי מהעולם? "מה שאני מצפה מפרוזדור". מי שביקר בביתו של הרב שטיינמן - עכשיו גם פרסמו סרטונים - אפשר לראות איך ביתו היה נראה. כשבפעם הראשונה נכנסתי לביתו, לא האמנתי למראה עיניי! אדם גדול בתורה, אדם שאפילו מבחינה כלכלית, עשירי עולם - כל מילה שהיה אומר, היו מבצעים. יש עשירי עולם, שאם הוא היה אומר עכשיו: תן מיליון דולר, 4 מיליון דולר לישיבה הזאת, הוא היה נותן. היו נמסים לפניו. וכשרואים את הבית שלו - בית פשוט ביותר. כשניגשתי פעם ראשונה לדבר איתו, מצפים מאדם כזה גדול, ישב על כורסא, ישב על כסא מנהלים, אין לו בבית אפילו כסא עם משענת, יושב על המיטה,

אבל הוא כבר מבוגר, קשה לו לשבת על המיטה, השולחן לפניו והוא יושב על המיטה, אז היה לו כסא עם 4 רגליים ושהוא עצמו - אומרים שבשנות ה-50 הוא יצר את הכסא הזה, 4 רגליים עם פלטה מרובעת כזו קטנה - את זה היה שם על המיטה, משעין אותו עד הקיר, הרגליים לכיוון הקיר, והקרש שיושבים עליו - לכיוון הגב, היה יושב על המיטה, וזו המשענת שלו. וכך מקבל קהל, וכך עונה לאנשים, זו צורת החיים. הבית - אני לא יודע כמה עשרות שנים לא צבעו אותו בכלל. והוא לא היה מוכן שיגעו בבית. מטבח של לפני שנים. הוא מרגיש - מה זה משנה, בית כזה, בית כזה, לא חבל על הזמן? עכשיו שיפוצים, כסף, בשביל מה? העולם הזה פרוזדור, הכל עובר. לכן, הוא היה

אדם כל כך שמח, כל כך רגוע, כל כך מאושר, מי שהכיר אותו, השמחת חיים, אפילו חוש ההומור שלו שהיה מתבדח עם אנשים, ככה בחצי חיוך כזה, הכל על פי התורה, כזו נעימות, כזו גדולה. לא רק שהיה ענק בתורה, יש הרבה שלומדים תורה, אבל להפוך להיות איש התורה, להרגיש שהעולם הזה הוא פרוזדור, להיות 'איש הפרוזדור,' שכל העולם הזה, זה פרוזדור. זה דבר, שאם נאמץ אותו לעצמינו נרוויח צורת חיים שונה לחלוטין. לכן, כל ראשי הישיבות, גדולי תורה, אנשים פשוטים, לא משנה ספרדים, ליטאים, חסידים, היו באים להתייעץ איתו ויוצאים עם מטען. היו רואים איש אמת. אף פעם הנגיעות שלו, לא שיחקו משחק בייעוץ שלו, כאילו, מה אני מרוויח, מה אני מפסיד,

תמיד נטו טובת האדם שלפניו. טובת השואל. טובתם של כלל ישראל. לכן, גם כל השאלות הגורליות שעומדות על הפרק, שאלו אותו. למשל, בתקופה האחרונה, הרבה נתקעו בפקקים בגלל ההפגנות שיש בירושלים, במקומות שונים, בגלל הגיוס. לא הרבה יודעים שדעתו הייתה נגד ההפגנות האלה. הוא התנגד לחלוטין. כל המאות אלפים שליוו אותו בלוויה, הם תלמידים שלו, הולכים בשיטתו, כל אלה מתנגדים לכל ההפגנות שהיו. בתקשורת מראים הפגנה, נותנים הרגשה - כל החרדים בדעה הזאת. זה לא נכון, זה מיעוט קטן. רק המיעוט הזה - מה התקשורת תראה? התקשורת צריכה להראות דברים שרואים בהם קצת מהומות. גם ב'הידברות' יש לנו הכרת הטוב מיוחדת לרב. כשהיה דיון בכלל אם

להקים את 'הידברות,' אז אני שאלתי את ראש הישיבה - מרן הרב שלום כהן שליט"א, ראש ישיבת 'פורת יוסף,' למדתי אצלו, הוא הרב שלי, כתוב: "עשה לך רב", שאלתי אותו מה הוא אומר על העניין הזה, "יש הזדמנות עכשיו לפתוח ערוץ טלויזיה תורני. האם לפתוח את הערוץ הזה או לא לפתוח"? הייתי אצלו בסוכות, כתוב שכמה חשוב שהאדם יקביל פני רבו ברגל, בחגים תמיד טוב לראות את פניו של הרב. בזמנם זה היה חיוב גמור, היום גם, יש לזה חשיבות, כתוב: "חייב אדם להקביל פני רבו ברגל," שלושת הרגלים. אז בסוכות, חול המועד, הייתי אצלו, שאלתי אותו: "יש אפשרות לפתוח ערוץ - לפתוח או לא"? אז בשנה הראשונה אמר: "עדיין לא הגיע הזמן", מהתשובה "עדיין

לא הגיע" - הבנתי שעוד יבוא זמן שכן, אז שאלתי שוב שנה אחרי, אמר: "עכשיו הגיע הזמן". היו גם סיבות למה. עם ההסכמה שלו, הלכתי למרן הרב עובדיה יוסף, מיד עודד והמריץ: "ודאי, "לפתוח ערוץ טלויזיה שישדר יהדות בארץ." כשהתחלנו כבר לפעול להקים את הערוץ הזה, פגש אותי ראש ישיבה בבני ברק, והוא אומר: "איך עושים דבר כזה? איך פותחים ערוץ טלויזיה תורני? "אתה לא מפחד שאנשים שעד היום, לא הייתה להם טלויזיה יכניסו לבית בגלל הערוץ "התורני הזה? פתאום עכשיו יגידו: 'הנה, יש דברי תורה בטלויזיה', יש אנשים שנזהרו "שלא להכניס טלויזיה לבית כי יודעים את כל הקלקולים, המבוגרים מתקלקלים מהסרטים, "הצעירים מתקלקלים מהסרטים,

הילדים הופכים להיות ילדים אחרים, "התכנים שיש היום בערוצים, הם נוראיים". שאלתי אותו, מי הרב שלו. אותו ראש ישיבה שטען שאיך אתם עושים דבר כזה. אמרתי לו: "אני שאלתי את הרב שלי, וזו ההנחיה שהוא נתן. "מי הרב שאתה הולך לפי השיטה שלו שהוא מנחה אותך בכל"? אמר לי: "הרב שטיינמן." אמרתי לו: "בוא נלך אליו ביחד, "אדרבה, טוב לשמוע אדם גדול בתורה, מה דעתו על העניין הזה". גם לא רציתי שתהיה פתאום מחלוקת, הרבנים האלה יגידו ככה, הרבנים האלה יגידו כך, צריך שתהיה אחדות, "אז אם אתה חושב שיש פה טעות - בוא נשמע "מה הרב שלך אומר". הלכנו אליו, קבעו זמן - לא בשעות של הקבלת קהל, שיהיה לרב הרבה זמן לשמוע את כל הצדדים, זו

שאלה מאוד כבדה. היו שם כמה תלמידי חכמים מופלגים, והוא פרס בתחילה את כל הטענות שלו - למה אסור לפתוח ערוץ טלויזיה שיש בו דברי תורה, זה עלול לקלקל את אלה שעד היום לא היה להם ועכשיו יתחילו להכניס. ודיבר על כל הטומאה של הטלויזיה וכמה זה כלי שהוא טמא, ובצדק - יש הרבה קלקולים בטלויזיה. אחר כך, אני אמרתי לרב, שלדעתי הטענה הזו הייתה נכונה לפני 10 שנים, 15 שנה, אבל היום, מי שרוצה קלקולים, לא צריך להיתפס בזה שיש איזה ערוץ דתי בשביל להכניס טלויזיה לבית, היום בטלפון, יכול להתקלקל יותר מאלף טלויזיות. לפני 15 שנה, בלי טלויזיה בבית, אנשים לא היו רואים דברים לא טובים כי לא היה את הטלפונים ולא היה את האינטרנט.

אז בתקופה ההיא, אני מדבר כשדיברנו אז, אז אמרתי שבעבר לא היו הדברים האלה, אבל היום כשיש את הקלקולים מהסוג הזה אז אפשר רק להציל, בלי להזיק. וככה הצדדים לכאן, הצדדים לשם, הוא טוען - "זה טמא", אני אומר: "בסדר, "יש שם דברים טמאים, אבל צריך לתקן מה שאפשר." והרב מקשיב, שואל כמה שאלות, כשהסתיימו כל הדיונים, הוא הרכין את הראש, שקע בהרהורים, הרים את הראש, ואמר פסוק: "בשוכני איתם בתוך טומאותם." "הקב"ה אומר: אני שוכן עם עם ישראל בתוך טומאותם - תפתחו ותצליחו". כך נתן את ההוראה, ואז מיד כל גדולי התורה התאגדו סביב העניין הזה של להקים את 'הידברות.' גם אדמו"רים שחתמו, אף על פי שלהם אין טלויזיה בבית, אבל הבינו

שזה צורך הדור. ואז יצא באמת מכתב שכל גדולי התורה חתומים עליו, לתת את העידוד ואת התמיכה להקמה של הערוץ הזה, והיום ברוך השם, רואים את גדולי ישראל - איך הראיה שלהם למרחקים. צריך להיות עם עוצמה כדי להתיר דבר כזה. זו אחריות. אבל זו ההסתכלות של גדולי ישראל - "עינייך יונים" - שרואים למרחקים. והיום רואים כמה יהודים בעולם ניצלו מהתבוללות על ידי הערוצים האלה שהם מצלמים יהדות, משדרים, כמה בארץ ברוך השם, כמה אנשים ניצלו מהתאבדויות, כמה אימהות שכולות מספרות שהדברי תורה האלה נתנו להם חיים, זוגות שהיו על סף גירושין, שהיום ברוך השם חזרו שוב לאיתנם ולתיקנם. ילדים שהשתנו - מכבדים את ההורים, עובדים על המידות.

היום אני שומע צעירים בגיל 15, 16, מספרים לי - "איך הייתי מתנהג בעבר עם ההורים, "ואיך היום אני מתנהג, כשמתחילים לראות את השיעורים האלה". לכן יש גם הכרת הטוב מיוחדת לזקן ראשי הישיבות שנתן, ואז - צריך להבין, הוא היה כבר בגיל קרוב ל-100. נפטר השבוע בגיל 104. אבל הוא הבין את הצורך של הדור הצעיר. הצלילות שלו, הבהירות שלו, יהודי קרוב ל-100, במקומות אחרים אנשים מנסים להבין אם הוא שפוי או לא. בלי תורה, אדם בגיל הזה, איפה הוא נמצא? אבל אצלו, כל שאלה - אתה רואה בהירות, צלילות, עומק חשיבה, צועד כמה צעדים קדימה יותר מהצעירים שמבין אותם. ומי שראה את הצוואה שלו השבוע שהתפרסמה, אני חושב שהצוואה שלו - יותר

מכל ספר מוסר שיש בדור שלנו, לראות מה זה "העולם הזה "דומה לפרוזדור." מי שלא ראה עד היום את הצוואה כדאי שינסה להשיג אותה. אפשר להשיג את הצוואה, היא התפרסמה - עמוד אחד בכתב ידו שבו הוא בסך הכל מבקש איך להתנהג איתו לאחר פטירתו, איך הוא רוצה שהלוויה... מצבה... הוא מבקש שם שלא יכתבו על המצבה שלו, ושלא יגידו עליו - לא צדיק ולא... הוא דורש שלא יכנו אותו בכינויים של גדולה. ועל המצבה, גם כן - נתן נוסח שכותבים על אנשים הכי פשוטים שיכול להיות. לא מוכן שיכתבו יותר מזה. על הלוויה הוא אומר: "מספיק שיהיו 10 אנשים", הוא לא צריך יותר מ-10 אנשים שיהיו בלוויה, כמו ההלכה. וכזו פשטות. ומי שקורא את הנוסח רואה שזה

לא בשביל להרשים. יש אנשים מנסים להיות ענווים, אז כותבים דברי ענווה אבל אתה רואה שזה רק בא לכפות על הגאווה. אתה רואה שהוא - הניסוח, אתה רואה את הניסוח - כל כך דברים שבאים מהלב הטהור שלו. של - כל העולם הזה הבל, כל הכבוד - שטויות, כל הכסף - לא יוצא מזה כלום, רק תיקח איתך תורה ומצוות ומעשים טובים לחיי העולם הבא. זה ממש ספר מוסר, שכמה חשוב שכל אחד מאיתנו יאמץ לעצמו הנהגה למלא את החלל כל אחד משבצת אחת, וכולנו ביחד, בעזרת השם שיהיה אור גדול לעם ישראל תחת האבידה הגדולה הזו.