כולם מדברים על שלום, אבל מה זה באמת שלום?

כולם מדברים על שלום. אבל מה זה באמת שלום? מה זה שלום, שלום זה שלום עם האויבים? שלום זה שלום עם עצמי? הרבה אנשים משתמשים במילה המדהימה הזאת שהקב"ה אומר עד כדי כך שהוא מברך אותנו רק מתי שיש בינינו שלום, שנאמר: "המברך את עמו ישראל בשלום". ככה אנחנו חותמים את תפילת שמונה עשרה. אז איך באמת אנחנו מגיעים למצב של שלום, מהו השלום בעצם ואיך אנחנו יכולים לאמץ אותו לעצמנו ולסגל לנו את המידה המופלאה הזאת לחיים שלנו? הרב גל-עד בעזרת השם יענה ויעזור לנו בנושאים האלה, אז בואו נתחיל. כבוד הרב היקר. -שלום עליכם. שלום עליכם, והפעם יותר מתמיד. או-הו. -למה? -למה? כי הנושא של התוכנית שלנו הוא לא אחר מאשר... שלום.

-שלום, שלום. השם ישמור אותך, כבוד הרב. -איזה כיף. וכן למר. "לא ראיתי כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא..." "השלום". -"השלום", ישתבח שמו, "המברך את עמו ישראל..." -"בשלום". "בשלום", אבל כמו שאנחנו רואים, גם בעולם וגם בינינו לבין עצמנו וגם בגמרא, במסכת סוטה: "אויבי איש אנשי ביתו". שככה הגמרא אומרת, לא אנחנו אומרים. כביכול עובדתית. קשה מאוד להגיע למצב של שלום. זו בעצם המטרה של כולנו, נכון? איך תמיד אומרים בתוכניות? "שיהיה שלום עולמי", נכון? -נכון. תמיד שיהיה שלום והכול, "עוד יבוא שלום עלינו". מי שזוכה בתחרות, שואלים אותו: "מה אתה רוצה שיהיה?" "שיהיה שלום עולמי", זה תמיד עובד טוב. איזה צעדים אפשר לעשות

בשביל להגיע לכלי המחזיק ברכה המדהים הזה שנקרא "שלום", הרב? -וואו. איך מתחילים? קודם כול, שלום. -שלום, שלום. ובוא נדבר על שלום. תשמע, אולי קודם כול, הדבר הכי חשוב, שנברר לעצמנו מה זו המילה "שלום", כי היא טומנת כבר את הסוד, מה זה שלום. כי כולם מדברים על שלום ועושים שיחות שלום כביכול, אבל אני לא בטוח שכולנו יודעים מה זה שלום, וכשאתה לא יודע מה המטרה באמת, אז גם לא תמצא את היעד, להגיע אליה. קודם כול, שלום מגיע מהמילה "שלם". זה השורש. -דבר שהוא שלם, זה השורש. דבר שלם. שלמות. זה גם כן, שלום זה מלשון "שלמות". זאת אומרת, שלום זה הפסגה, זה הכי למעלה שיש, זה הכי גדול, זה המושלם. זאת אומרת שבן אדם צריך

לדעת שמה שאנחנו הרבה פעמים קוראים "שלום", זה לא בטוח שזה עונה להגדרה של מה זה באמת שלום. ולכן אני רוצה לשתף אותך במשהו שאני יודע שאתה תאהב. גמרא, מסכת ברכות, מדברת שם על חלומות. כשאדם רואה משהו בחלום, יש פירוש. יש סימנים בחלום שהם אמיתיים, ומובא שם שהרואה שלושה דברים אלו בחלומו, יצפה לשלום. איזה שלושה דברים? נהר, ציפור וקדרה. מי שרואה אחד מאלה בחלום, יצפה לשלום, יגיע לו שלום. מה זה שלום? שלמות, ברכה. למה שלושת הדברים האלה? איך הם רומזים לשלום? תראה איזה דבר מדהים. מובא... יש רב, הרב פרידמן הסביר את זה בצורה יפהפייה. הוא אומר, זה מסמן שלוש דרגות של שלום שיש בעולם, וכל אחת מהן בעצם יכולה להוביל

לסוג של שלום, השאלה לאיזה שלום אנחנו רוצים להגיע. נהר, מה זה נהר? נהר זה... מקשר בין קצוות, לא? -יפה מאוד, בדיוק. נהר, במיוחד בעת העתיקה, זה היה ציר תובלה, גם בימינו, בין שתי נקודות, כמו שאתה אומר, מנקודה אחת לנקודה שנייה. הוא אומר, זו הדרגה הכי נמוכה של שלום, שזה מה? יש שתי ערים, שני כפרים, ויש ביניהם קשרי מסחר. יש לכל אחד אינטרס. אלה רוצים עגבניות, אלה רוצים מלפפונים, אז הם מעבירים בין אחד לשני. זאת אומרת, הנהר יוצר חיבור בין השניים, אבל למימוש האינטרס האישי של כל אחד. שלום שתלוי בדבר, מה שנקרא. -בדיוק. מאוד מאוד תלוי בדבר. זאת אומרת, יש ביניהם קשר חם, אהבה? לא. טכני. מלפפונים, עגבניות,

תודה, רגוע. יש לי הרגשה שהאמצעי זה הציפור, נכון? הקדרה זה האופטימלי? חכה. -אה, אוקיי. אתה מגשש. הדרגה הבאה, ואני יודע למה אתה חשבת על הציפור, אבל תכף תראה דבר יפה, זה הקדרה. מה זה קדרה? סיר. מה הסיר עושה בעצם? הוא מאחד בין בני אדם, מושיב אנשים לשולחן אחד. או, זה דבר יפה, אכילה משותפת. הוא מאחד עוד שני דברים, שני דברים שהם די סותרים. הקדרה, ממלאים אותה במים, אבל מחממים אותה באש. כי בעצם הקדרה, היא מייצרת דבר חדש שיש אינטרס של השניים שזה יקרה. מה? אני מכניס תבשיל, חתיכת בשר בתוך המים שבקדרה, ומחמם את הקדרה באש. אז יש לי פה אש, שהוא האויב של המים, ויש לי את המים, שהוא האויב של האש, אבל הקדרה

עושה ביניהם שלום. -אה, יפה. כי בעצם היא יוצרת דבר משותף. עכשיו איזו חתיכת בשר מבושלת טובה, איזה תבשיל טוב. זאת אומרת שכבר יש אינטרס משותף, לא כמו מקודם בנהר, כל אחד, יש לו את האינטרס הפרטי שלו, יש אינטרס משותף של האש ושל המים על ידי הקדרה, שיהיה תבשיל טוב. זה עוד דרגה, שכבר יש בינינו אינטרס משותף. איפה רואים את זה? בעולם, למשל חברות שמתאחדות, יש להן אינטרס משותף, רוצות להשיג משהו, כל אחת בנפרד, לא משתלם. מתחברות. מפלגות שמתאחדות, יש להם איזה אינטרס-על משותף, מתאחדים. -אבל גם השקפתית, זה החיבור של הקדרה בעצם, כי גם בהשקפה שלהם הם חייבים שיהיה להם משהו השקפתי שהולך באותו כיוון. שיחבר אותם. -אי

אפשר... אי אפשר שהוא מושך ימינה, הוא מושך שמאלה, ואז הם ביחד. בדיוק, אחד הוא אש, אחד הוא מים, זה לא הולך ביחד. הקדרה עושה את המכנה המשותף שגם האש יכול להסתדר עם המים והמים עם האש. אז יופי, אז גם אש ומים יכולים להסתדר כדי להשיג תבשיל טוב. כל אחד יכול לקחת את זה לחיים, אבל יש את הציפור. מה זה ציפור? ציפור זה יצור מופלא. -זה חופש. זה חופש, זה דרור וזה מעוף. ציפור מצד אחד יכולה לעוף, אבל היא גם יכולה להלך, ללכת. ראינו פה ציפורים הולכות, מקפצות. זאת אומרת, זו חיה שיכולה מצד אחד לעוף בשמיים, שזה הדבר הכי מרומם שיש, דבר עצום. האדם כל ההיסטוריה רצה לעוף, הוא ראה את הציפורים. מצד שני, הציפור יכולה

ללכת לה, לקפץ. היה גם איזשהו מלך, מלך רשע, קראו לו שמאבר. זה היה עוד מהתקופה של אברהם אבינו שנלחם במלכים, במלכי סדום, החמישה נגד הארבעה, אז אחד מהמלכים, קראו לו שמאבר. מה זה "שמאבר" מלשון "שם אבר", שהוא שם ממש כנפיים והיה מצליח לעופף, אבל למה? כדי למרוד בקב"ה, ככה מפרש רש"י. אז הוא השתמש בכוח הזה לרעה. אבל הציפור, יש לה יסוד של שלום, בדיוק ההפך, למה? כי בעצם יוצא שהציפור היא יצור, היא חיה, שבתוך תוכה יש שני הפכים, שמיים וארץ. היא חיה שיכולה להיות גם בארץ, גם בשמיים, וזה הכול בישות אחת. זה לא מה שאמרנו, נהר שמחבר שתי ישויות נפרדות לגמרי, כל אחד אינטרס נפרד, זו לא הקדרה שמחברת שני הפכים שישתפו

פעולה, זה כבר משהו אחד שיש בו את שני הדברים, זה שלמות. זה חיה שלמה, יצור שלם, שהוא יכול לחבר שמיים וארץ. גם חייב את הארץ, כי בארץ נמצא האוכל שלו. בדיוק. הוא לא יכול להיות רק שם, אז הוא יודע, בורא עולם יצר את הציפור שהיא יודעת לחבר את השמיים ואת הארץ, זאת שלמות אמיתית. לכן יוצא בעצם שמה שאמרת בהתחלה כל כך נכון, שלום ו... הרבה פעמים שלום, מי ש... אנשים שאומרים שלום הם בעצם לא שמים לב, אבל הם אומרים "הפסקת אש". הם אומרים "הפסק לחימה". זה מה שהם אומרים, זה לא שלום. שלום זה שלמות, זה חיבור, זה קשר אמיתי. שירות של אינטרס פרטי של כל אחד, זה סוג של בסדר, אבל זה לא זה. לכן כשאומרים לצפות לשלום, זה

דרגות. יש שלוש דרגות. הרב, יש בפרקי אבות, נותנים לנו ככה המלצה לחיים: "הווי מתלמידיו של אהרן הכהן, "אוהב שלום ורודף שלום, "אוהב את הבריות "ומקרבן לתורה". קודם כול, "אוהב שלום", כולנו אוהבים שלום. אף אחד לא אוהב להיכנס לחדר ושפתאום בן אדם לא מדבר איתו, או מסיט ממנו את העיניים, זה... אני לפחות, זה משפיע על ההתנהלות שלי בצורה שהיא... אני לא מסוגל להשתחרר מזה. אני יכול להיות בשלום עם מאה אנשים, עם בן אדם אחד אני לא אהיה בשלום, וזה ישליך עליי. זה כמו רעל כזה שמתפשט, שלא נדע, חס ושלום. אז אני מאוד מאוד מנסה להשתדל ולשמור על השלום, כי זה בעצם נותן לי גם שלום בעצמיי. -יפה. עם הפנים שלי. עכשיו, "אוהב

שלום, רודף שלום", מה זה לרדוף שלום? לאהוב שלום, כולם אוהבים שלום, אבל מה אתה עושה בשביל להגיע לשלום? איפה אתה מוריד מעצמך ומוריד מהאגו ואומר: "מה עכשיו אני אבקש? כל פעם אני מבקש, "מה, אני שטיח? מה, אני סמרטוט? "מה, אני זה... מה הוא מתנהג אליי ככה?" תעשה את זה בשביל עצמך, תרדוף אותו, תרדוף את השלום. משה רבנו הלך לדתן ואבירם וניסה לרצות אותם. משה רבנו הלך לדתן ואבירם, רצה ללמד אותנו מה זה ערך של שלום. "אוהב את הבריות", כשאתה אוהב את הבריות, מן הסתם, אתה עם כולם בשלום. "ומקרבן לתורה", מה קשור תורה לשלום? יש לנו פסוק שאנחנו אומרים אותו, נכון? "שלום רב לאוהבי תורתך "ואין למו מכשול". "ה' עוז לעמו

ייתן, ה' יברך את עמו..." "בשלום". -"בשלום". תראה, זה באותו מקום. אחת הדרכים גם להגיע לשלום זה לעמול בתורה. כי התורה היא... איך אמר הקב"ה? "הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, כי האור שבה מחזירן למוטב". "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". התורה היא שלום. אמרת דבר כזה יפה עכשיו... -היא שלמה, היא שלמה, כמו שאמרת מקודם. בדיוק, תמימה, שלמות. עכשיו אמרת, דיברת על אהרן, ואמרת על אוהב שלום ורודף שלום. חכמים מספרים לנו שמה הוא היה עושה? הוא לא רק כמו שאתה אומר, אהב שלום. מסופר שהוא היה שומע על שני חברים, שני שותפים, איש ואישה שרבו, שאין ביניהם שלום, היה משנס מותניים, יוצא לעבודה. מה? הולך לנגיד לשני

חברים שרבו, הולך לחבר אחד, ל... לא יודע, ירוחם. "ירוחם, אתה יודע, "דוד ממש מרגיש גרוע עם מה שקרה. "הוא מתחרט, הוא מתבייש להגיד לך. "הוא רוצה שתחזרו להיות חברים, שתחזרו להיות ביחד. "כואב לו הלב". ירוחם אמר: "מה, באמת? אחרי כל מה שהיה? נראה לך? לא". "אני אומר לך". טוב, אהרן, אם אהרן אומר, סגור. ממרום מעמדו, איך הוא ניצל את ה... -ניצל את המעמד שלו. אחרי זה הלך לשני, אומר לו: "דוד, אתה יודע, ירוחם שבור, "מרוסק מהריב הזה. "רק תן לו פתח, הוא כבר רץ אליך חזרה". "מה?" "כן". והיה עושה ככה שלום. עכשיו אני רוצה לשאול אותך שאלה. זה נשמע קצת רמאות. כאילו, בסדר, אנחנו יודעים שיש עניין, שמותר לשנות מפני

השלום, ככה, קצת לסדר את הדברים כדי ליצור שלום, כי זה דבר עליון, אבל עדיין, מה, באמת? אהרן, מה? אתה מספר לו סיפורים ולהוא סיפורים, זה לא נשמע טוב. אלא יש פה משהו שקשור למה שאמרת. אמרת, כשאתה נכנס לחדר, כולם אוהבים אותך, ואחד, יש לו איתך איזשהו סכסוך. אתה כבר לא רגוע. אתה לא יכול לסבול את זה. אהרן ראה את הפנימיות של האדם, הוא ידע שאותו ירוחם באמת רוצה להיות בשלום עם דוד, ושאותו דוד באמת רוצה להיות בשלום עם ירוחם, אלא עכשיו יש פה אגו, יש פה יצר הרע. הוא הלך וביטא אצל החבר את האמת הפנימית של האדם, שאדם רוצה שלום באמת. הוא לא שיקר, הוא לא, איך אומרים? ערבב אותם. הוא חשף בפניהם את האמת האמיתית

הפנימית של האדם, שהאדם רוצה להיות דומה לבוראו. אחד משמותיו של הקב"ה זה שלום. לכן הוא הלך וגילה להם, הוא באמת רוצה שלום. גם אתה באמת רוצה שלום. לכו ותעקפו את כל הקטנות האלה ותתחברו באמת. איזה יופי, הרב. -זו האמת. יש מעשה בגמרא, זה הדף שהשפיע הכי הרבה עליי, שם מצאתי את עצמי הכי הרבה, בגמרא, במסכת תענית, בדף כ"ב. יש שם שני מקרים של שני אנשים שהם בני עולם הבא, שעליהם מעיד אליהו הנביא. נכנס לאיזה שוק רב שנקרא הרב ברוקה, שהיה שכיח באותו שוק, מצוי שם אליהו הנביא. אז הוא בא לאליהו הנביא, אמר לו: "מי בהאי שוקא בר עלמא דאתי". מי בשוק הזה בן עולם הבא? הוא אומר לו: "אין, אין פה אף אחד כזה". מפה לשם, נכנס

איזה מישהו עם קוקו, לא נראה יהודי בכלל, בלי ציצית, עם נעליים שחורות, "מסאני אוכמי". הוא אומר לו: "אתה רואה אותו?" "זה בן עולם הבא". -"זה בן עולם הבא". אומר לו: "זה בן עולם הבא?" ישר רץ אחריו, "רהיט אבתריה". התחיל לרוץ אחריו, הוא אומר לו: "מאי עובדך", מה אתה עושה בחיים? הוא אומר לו: "זיל האידנא ותא למחר". "אל תדבר איתי עכשיו, אני ממהר, מחר נדבר". היה עסוק. -יום למוחרת, בא, רואה את אותו בן אדם ככה בשוק, עכשיו, זה הרב ברוקה, זה אדם מכובד. ניגש אליו אותו בן אדם, אומר לו: "מה אתה עושה?" הוא אומר לו: "אני סוהר בבית האסורים "ואני מפריד בין הגברים לנשים. אני עושה שלום בבית האסורים". אמר לו: "ומה מעבר

לזה?" הוא אומר לו: "אם עכשיו נכנסת נגיד יהודייה מאורסה, "אז מה אני עושה? "אני מוסר את הנפש שלי עליה ואני מציל אותה". אז הוא אמר לו: "וואו, במה זה מתבטא?" אומר: "יום אחד נכנסה יהודייה מאורסת לבית הסוהר, "וראיתי שהנוכרים שמו עליה עיניים, "הרשעים האלה. "אז מה עשיתי? לקחתי חרצנים של ענבים "ושמתי בשיפולים של המיטה שלה, "שיחשבו שהיא דישתנא", ככה אומרת הגמרא. "דישתנא", אולי משם המילה "דיסטנס", לקחת מרחק, ועל ידי זה היה עושה שלום. אמר לו: "טוב, אז למה אין לך ציצית ויש לך נעליים שחורות? "למה את זה אתה צריך, למה, לא מקבלים שם יהודים?" אומר לו: "לא, אני, בגלל שאני נמצא הרבה ליד הנוכרים, "והם הרבה אוהבים

לגזור גזירות על היהודים, אז מה אני עושה? "הם לא יודעים שאני יהודי, החזות שלי לא יהודית". -מסתערב. בדיוק. -מסתערב. כפשוטו. -השם ישמור אותך. -כן, כן. מכירים אותו. מסתערב ככה. -כן, כן. "אף אחד לא יודע שאני יהודי, מה אני עושה? "אני מקשיב למה שהם אומרים ואז אני רץ לרבנים, "אומר להם 'תתפללו'. מתפללים לקב"ה..." מבטלים. -מגיע הרחמים, הקב"ה עושה שלום ומתבטלת הגזירה. אז הוא אומר לו: "אז למה לא באת אתמול כשקראתי לך?" הוא אמר: "באותה שעה נגזרה גזירה והייתי חייב לרוץ". -וואו. מביאה הגמרא עוד מקרה. אומרת, נכנסו שני אנשים לשוק. מפה לשם, נכנסו שני אנשים לשוק. אומר אליהו הנביא לרב ברוקה: "גם שני אלה בני עולם

הבא". בא, ניגש אליהם, אומר להם: "מאי עובדיכו"? אלה לא אמרו לו "תבוא מחר". לא בטיח, לא כלום, כל אחד יד על החבר שלו. אומר לו: "למה ופל לא יפרוץ לך למחשב?" הוא אומר לו: "למה?" "כי הוא לואקר (לא האקר)", וצוחקים, מבסוטים. אומר להם: "מאי עובדיכו, מה אתם עושים?" הם אומרים לו: "אינשי בדוחי אנן, "אנחנו משמחים את הבריות, "וכשאנחנו רואים תגרה בין בן אדם לחבר שלו, "אנחנו עבדינן וטרחינן", גם עובדים וגם טורחים, כדי שיהיה ביניהם שלום. מדהים. -ואלה בני העולם הבא, לא צריכים לסכן את עצמם, אבל מה יפה? הראשון ריחק בשביל ליצור שלום, והם מה עשו? הם קירבו על מנת ליצור את השלום. כל הדרכים מובילות לשלום. זה צריך

להיות המגמה שלנו בחיים. אתה רוצה להיות בן עולם הבא? תדאג שיהיה לך שלום ותדאג שיהיה גם לאחרים שלום. מדהים. -שנאמר: "המברך את עמו ישראל..." "בשלום". דורון, יש לי משהו ככה... לקחת איתנו. -לקחת איתנו ובאמת לחדש לנו, שבאמת יהיה לנו את הפוקוס הזה כל הזמן על השלום, כמו שאמרת, שכל הדרכים יובילו אותנו לשלום. -אוקיי. הפסוק אולי הכי מפורסם בתורה: "ואהבת לרעך כמוך", ויש המשך "אני ה'". זה חלק מפסוק. שים לב, מה הפסוק הזה בעצם אומר לנו? "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו מבינים שצריכים לאהוב את זולתנו. אבל "ואהבת לרעך כמוך", כדי שאני אוכל לאהוב את האחר, אז את מי אני צריך לאהוב? "כמוך". -את עצמי. את עצמי. זאת אומרת

שהשלום, הוא מתחיל קודם כול עם שלום פנימי. ללמוד להכיל את עצמי, גם עם הנפילות, גם עם התאוות, גם עם הקשיים, לקבל את עצמי קודם כול, לדעת שזה חלק מהחבילה שהיא אני, ואני כן, אני משתדל להשתפר, משתדל להיות טוב, אבל כל עוד אני לא יכול לקבל את עצמי, אז איך אני אקבל אדם אחר שיש בו פגמים או קשיים? קודם כול, להיות עם עין טובה כלפי עצמי, לחפש את ההתקדמות שלי, אבל גם לקבל את עצמי, להיות בשלום פנימי עם המידות הסותרות בתוכי, שלום פנימי. כשאני יכול להיות בשלום עם עצמי, אני יכול לאהוב את עצמי, אז אני יכול לאהוב את הזולת כמו שאני אוהב את עצמי. אז מתחילה עבודה של שלום עם מישהו אחר, לקבל אותו איך שהוא, לתת לו את

המקום שלו, גם אם הוא חושב אחרת, ועדיין לאהוב אותו. והדרגה השלישית, "ואהבת לרעך כמוך", אמרנו, מתחיל ממני, עובר לשני, "אני ה'", להגיע גם לשלום עם בורא עולם. שלום עם עצמי, שלום עם הזולת, שלום עם בורא עולם. להעריך את מי שנותן לי חיים, לראות איך אני מתקרב אליו, איך אני מכיר לו טובה, איך אני מנסה לחיות את השליחות שלי. זה שלמות שזה שלום, שלום עם עצמי, שלום עם חברי, שלום עם בוראי, זה שלמות. מהמם, הרב, ובנקודה הזאת, של "ואהבת לרעך כמוך", הכי קל לי לבוא ולהרגיע את חבר שלי אם עובר עליו משהו. "שומע, אחי, אתה לא יודע מה עבר עליי ואיזה ערב ואיזה עניינים ואיזו תקופה". "אח שלי, אוהב אותך, אתה אחלה גבר,

תשתחרר מזה, עניינים". יכול בשנייה להוציא אותו מזה, אבל למה כשזה קשור אליי אז אני, קשה לי לפרגן לעצמי? למה קשה לי להרים את עצמי? למה יותר קל לי לקנות מתנה לחבר ולראות את הפנים שלו מחייכות, או לא יודע מה, למשפחה, אבל על עצמי, אני, קשה לי להוציא, את עצמי קשה לי להרים? אלא "ואהבת לרעך כמוך", תאהב כמו שאתה יכול לאהוב את החבר שלך, כמו שאתה יכול לפרגן לחבר שלך, תפרגן גם לעצמך. -יפה מאוד. "אחלה דורון, כל הכבוד לך, "קמת היום, עשית זה" תעשה עסק מעצמך, תעשה מזה עניין. -יפה מאוד. זה ממך. אני בחינת לבנה, אתה הבאת לי את האור. אנחנו ביחד, זה שלום, זה שלמות. -אה, יפה. ברוך השם. -השם ישמור אותך, הרב. אמן,

אמן. -תודה רבה, זכינו, הרב. איזה מקום, אה? -תענוג. איזה מקום, ישתבח הבורא. -רוחני. תרתי משמע. תודה רבה לך, הרב, באמת. -בשמחה. -אני נהנה כל פעם. כל מפגש איתך זה סוג של שלום. השם ישמור אותך. -שלמות. תודה רבה, הרב. -בשמחה. "המברך את עמו ישראל בשלום", כמה גדול הוא השלום, כמה שלם הוא השלום. יהי רצון ובעזרת השם, לא נוותר לעצמנו על הנקודה הזאת שנקראת שלום. שלא נגיד לעצמנו: "בסדר, מה אני צריך את זה? "מה אני צריך לפתור את זה? יש אנשים כאלה". לא בשבילו, בשביל עצמי. אני צריך לדאוג לשלום שלי. איך יהיה לי שלום עם עצמי אם אין לי שלום עם העולם? ברגע שאני אתחיל לדאוג לעצמי, לשלום שלי, וזה לא אכפת לי אם אני

מוריד מעצמי וזה לא אכפת לי אם עכשיו הבן אדם מהצד השני ישתנה או לא ישתנה. אני חייב את השלום הפנימי שלי. אני רוצה להיות שלם עם עצמי. לכן אני לפחות, מהתוכנית הזאת, איך אמר הרב, לקחת איתנו משהו? אני לוקח איתי את זה שאני לא הולך לוותר על השלום שלי, ובעזרת השם, מי שהולך ורודף שלום ומבקש שלום, הקב"ה חייב לתת לו שלום. אז יהי רצון ונתחזק בנקודה הזאת.